שיעור בוקר 01.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "מאמר לסיום הזוהר", עמ' 474, (המשך ד"ה: ויש ב' הפרשים)

קריין: בעל הסולם, עמ' 474, "מאמר לסיום הזוהר", ד"ה: "ויש ב' הפרשים".

"ויש ב' הפרשים, מכל הדורות לדורו של המשיח:

א. שרק בדורו של המשיח, אפשר להשיג כל קכ"ה המדריגות, ולא בשאר הדורות.

ב. שבכל הדורות, בני עליה, שזכו להשגה ולדביקות, מועטים הם, כמ"ש חז"ל על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", ש"אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה", דהיינו לדביקות ולהשגה. אבל בדורו של משיח, יכול כל אחד ואחד, לזכות לדביקות ולהשגה, כמו שאמרו: "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם".

חוץ מרשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה המדריגות בשלימות, אעפ"י שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל, נאמר: "חכם עדיף מנביא". וע"כ, נמצא הרבה פעמים בזהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י, עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חבורו הגדול, רושם חזק כל כך בעולם. כי סודות התורה שבו, תופסים קומת כל קכ"ה המדריגות.

ולפיכך אמרו בזוהר, שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח. כי אמרנו, שאם מדריגות המעיינים, אינן בכל השיעור של מדריגת, המחבר לא יבינו רמזיו, משום שאין לשניהם השגה משותפת.

וכיון, שמדריגת בעלי הזוהר, היא בכל הגובה של קכ"ה מדריגות, אי אפשר להשיגם, מטרם ימות המשיח. נמצא, שבדורות שלפני ימות המשיח, אין השגה משותפת עם בעלי הזוהר. וע"כ, לא היה יכול הזוהר להתגלות בדורות, שקדמו לדורו של המשיח.

ומכאן הוכחה ברורה, שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח. כי עינינו הרואות, שכל הביאורים על ספר הזהר, שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים, מהמקומות הקשים בזהר. וגם באותו המקצת, שכן ביארו, סתומים דבריהם, כמעט כדברי הזהר עצמו."

תלמיד: הוא אומר, שהזוהר יתגלה רק כשיהיה דור שיצליח להחזיק את כל מאה עשרים וחמש המדרגות.

כן.

תלמיד: ואז הוא אומר שבביאור שקיבלנו ב"הסולם", הוא מבאר את המקומות הקשים בזוהר. אתה יכול להסביר מה זה אומר שמקובל מבאר משהו באיזושהי מדרגה למדרגות אחרות? הוא מוריד את הטקסט כדי שמדרגות יותר קטנות יוכלו לקבל אותו, מה זה אומר מבאר?

אנחנו נגיע לזה ונבין לפני זה אין מה להסביר. זה לא יהיה מובן, או שיקבלו את זה בצורה לא נכונה.

תלמיד: האם הדור שלנו מוגדר כ"דורו של משיח" או "בני עליה"?

דורו של משיח לפי מה שבעל הסולם כותב.

תלמיד: אז מה זה אומר שכל הדור יכול להשיג את כל הקכ"ה המדרגות?

כנראה שלפי הכוח שטמון בנו, אנחנו כן יכולים להשיג את כל המדרגות האלו.

תלמיד: אז החשבון על דורו של משיח הוא ביחס לדור, או עושים חשבון על כל הפרטים שנמצאים כחלק מאותו דור?

אני עוד לא יודע לענות על זה, כי מי יודע מה עוד צריך להתגלות, מה עוד לא נגלה ויתגלה עוד מעט.

תלמיד: אז אשאל אחרת, למה דווקא לדור הזה הזוהר נפתח?

כך אנחנו רואים, אנחנו קוראים, לומדים, שדווקא בדורנו זה זכינו לגילוי הזוהר. מה זה אומר? אפשר להגיד הרבה דברים, אבל באמת מה זה אומר אני לא יודע.

תלמיד: אז מה הדור עושה עם הידיעה הזאת?

שומע.

תלמיד: מי הם בני עליה?

בני עליה הם אלה שמסוגלים לעלות בכוחות עצמם ממדרגה למדרגה רוחנית.

תלמיד: והיום בזכות הזוהר או בכלל בדור הזה, כל אדם הוא פוטנציאל להיות בן עליה?

כאילו כן.

תלמיד: מה התנאים שנדרשים כדי להיות בן עליה?

נדרש להתנתק מהרצון לקבל שלו, ולהידבק לרצון להשפיע.

תלמיד: מה התפקיד של בני עליה בתיקון העולם, בקידום הדור?

בני עליה זה אלה שעולים ממדרגה למדרגה. בדורנו כביכול כל אחד יכול להיות כזה.

תלמיד: למה כאילו, "כביכול", יכול או לא יכול?

אתה שואל אותי שאלה שאני לא יכול לענות עליה בפה מלא.

תלמיד: אם ההתפתחות היא במידה מסוימת כמו לפי פירמידה, אז כל אדם יכול, או יש קבוצה שיכולה, או מי יכול היום להיות?

יכול להיות שכל אחד. אם יש לו רצון, אם יש לו הכנות, ואם הוא באמת מוכן להשקיע את עצמו, אז הוא ייכנס בין אלו שהם בני עליה.

תלמיד: מה מאפיין את הדור שלנו בשונה מדורות אחרים, מה מיוחד בו?

הנשמות.

תלמיד: מה מיוחד בנשמות האלה?

נשמות שהן כבר מסוגלות לעלות לגובה של המשיח.

תלמיד: בדורנו להשתוקק למדרגה האחרונה, מאה עשרים וחמש לשמה, זו חוצפה או שזה משהו שהוא חיוני?

אני לא כל כך מבין מה זה חוצפה ולהשתוקק. אלא כל אחד פוטנציאלית מסוגל לזה, וצריך לרצות את זה, ולפתח בעצמו רצון לזה ונכונות לזה.

תלמיד: לזה רק צריך לשאוף, רק למטרה הסופית, למדרגה הסופית?

כן, רק לזה.

תלמיד: שאלה מההכנה אתמול בעשירייה, מה זה מבחינתנו דור של משיח, מה זה אומר?

דור של משיח זה אותו דור שהנשמות שבו ראויות להגיע לגמר תיקון.

תלמיד: ומה מיוחד בתנאים היום מהדורות קודמים, שאנחנו כביכול נכללים בו ויש האפשרות להגיע לשם?

סוג הנשמות.

תלמיד: מה זה אומר סוג הנשמות?

סוג הנשמות שממלאות את הגופים.

תלמיד: אמרת לנו לפני תקופה קצרה שאין לנו מספיק רצון.

כן.

תלמיד: אז למה דווקא בגלל שאין לנו מספיק רצון, אנחנו בדור כזה שכן יכול להגיע לשם?

כך הוא כותב. אני לא רואה שהדור שלנו, אם אנחנו מגדירים את הדור, כלומר אותם בני אדם שחיים איתנו עכשיו על פני כדור הארץ, שהם שייכים או עומדים לזכות לדורו של משיח.

תלמיד: יש קשר ישיר למצב החיצוני שקורה לנו בארץ, בעולם, לזה שההתפתחות שלנו הגיעה למצב כזה שתהיה לנו דרישה מאוד מאוד גדולה לבקש את מה שאנחנו צריכים לתיקון הכללי שלנו בקשרים?

אני לא יכול להיות בטוח בתשובה שלי. נראה שמצד אחד אנחנו כן רואים עד כמה שנמשכים לסודות התורה ולספר הזוהר, מאידך רואים גם שהם מועטים וחלשים. אז אין לי הוכחות ברורות, תשובה ברורה לשאלתך.

תלמיד: כי תמיד אנחנו לומדים שמתוך הרע מגיע הטוב ועל כל הפשעים תכסה אהבה. השאלה אם הרע הזה עדיין לא התגלה והוא אמור להתגלות לנו ואז אנחנו כבר נגיע לישועה הזאת כי לא תהיה ברירה?

אני לא יכול להגיד.

קריין: אנחנו בשורה "ובדורנו זה,".

"ובדורנו זה, זכינו לפירוש "הסולם", שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר. ומלבד זה, שאינו מניח דבר סתום בכל הזהר, בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם.

ומתוך, שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה, שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור, שעליו נאמר: "ומלאה הארץ דעה את ה'".

ויש לדעת, שענינים רוחניים, אינם כענינים גשמיים, שבהם הנתינה והקבלה באים כאחד. כי ברוחניות, זמן נתינה לחוד, וזמן קבלה לחוד. כי תחילה, ניתן הדבר מהשי"ת למקבל. ובנתינה זו, נותן לו רק הזדמנות לקבל. אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי. אז, זוכה לקבל הדבר. באופן, שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה, יכול להתעכב זמן מרובה. ולפי זה מ"ש, שהדור הזה כבר הגיע להכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד. אבל לבחינת קבלה, ודאי לא הגענו עוד. עד שנטהר, ונתקדש, ונלמד, ונתיגע בשיעור הרצוי - יגיע זמן הקבלה, ויקויים בנו הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'".

ונודע, שהגאולה ושלימות ההשגה, כרוכים זה בזה. והמופת הוא, שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל. ולפיכך, לא הובטח לנו "ומלאה הארץ דעה את ה'", אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה.

ולפיכך, כמו שבשלימות ההשגה, לא זכינו עוד לזמן קבלה, אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות, לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה, שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד.

כי העובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנכרים, והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה. באופן, שנתן, ואנחנו עוד לא קבלנו.

שהרי אין לנו עצמאות כלכלית. ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד, שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים.

והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל, מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות, בזמן הגאולה, אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד, שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו, וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם, שנגאלו, וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים, להפטר מגאולה זו, ולשוב לארצות פזוריהם. הרי, שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות, ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה.

אלא, שבנתינה זו, נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה. ואז יבנה בית המקדש, ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה.

אבל כל עוד, שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה, והן בעבודת ה'. ואין לנו, אלא הזדמנות לגאולה.

היוצא מדברינו, שדורנו זה, הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך, זכינו לגאולת ארצנו הקדושה, מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר, שהוא תחילת קיום הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמד עוד..., כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם".

אבל, בשתי אלה זכינו, רק בבחינת נתינה מהקב"ה. אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה, להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה, ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו. ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: "שלימות ההשגה" ו"הגאולה השלימה"."

תלמיד: הוא כותב שיש נתינה מלמעלה אבל עדיין לא קיבלנו. וידוע שאין אור בלי כלי, קודם צריך להיות כלי ואחר כך מגיע אור, אז איך יכול להיות שיש גם נתינת התורה, גם התגלות הזוהר וגם החזרה שלנו לארץ ישראל ואנחנו עדיין לא ראויים ולא רוצים את זה? מה זה קבלה מלמעלה כשאין כלי מלמטה, איך זה אפשרי?

אני לא יכול לומר שאני לא מסכים איתך, אני מסכים במשהו, אבל כך הוא כותב. כנראה שאנחנו עדיין לא מבינים מה זה להיות בנטייה לגמר התיקון.

תלמיד: לא ברור איך יכולה להיות נתינה בלי רצון מלמטה, איך זה נקרא נתינה?

ככה זה. אנחנו הכול מקבלים מלמעלה.

תלמיד: למה הבורא נתן בדור שלנו את ההזדמנות הזאת?

אין תשובה על זה. בעל הסולם גם כותב שכך קרה.

תלמיד: לנתינה צריכה להיות סיבה ואני מנסה לברר מה מיוחד בנו, מה קושר אותנו למה שבעל הסולם כותב? בכל זאת משהו צריך לקשור אותנו, אנחנו יושבים פה, לומדים, ספר הזוהר מתגלה בזמן הזה?

מפני שבכל זאת יש בנו איזה רצון שלא היה בדורות הקודמים. אנחנו כן רוצים להשיג, להבין, לראות, להרגיש. במשהו יש לנו את זה, לא כמו רצון שלם ודאי, אבל יש משהו, ובעל הסולם אומר שזו כבר התחלה טובה לתיקון.

תלמיד: בדורות הקודמים גם היו אנשים גדולים עם רצונות גדולים להשגה מסוימת, אפילו איזו נטייה כללית שהייתה לכולם. האם לנו יש רצון מיוחד מעבר למה שהיה להם? אני מרגיש שאנחנו חלשים יותר לעומת הקודמים. אני יכול להרגיש את הדור שלנו כדור שצריך את זה יותר מפעם, אבל מעבר לכך לא ברור למה אנחנו ראויים?

אני גם לא בטוח שאנחנו צריכים את זה, הרצון שלנו מאוד דליל, צר, לא מוכן.

תלמיד: אולי אנחנו לא מבינים מה זה ספר הזוהר, מה הוא אמור לתת?

גם זה, ודאי. ועוד כל הדברים השייכים למצב של גילוי הזוהר וגילוי המשיח, את זה בכלל אנחנו לא מבינים.

תלמיד: מהי גאולה שלימה?

גאולה שלימה זה כשמגיע האור העליון לעורר את כל הנשמות המרגישות את עצמן כן ראויות להתחבר ביניהן ולבורא, ולדרוש, למשוך את הכוח העליון, את האור העליון.

תלמיד: מה החשיבות לכך שחלק גדול מישראל נמצא בארץ ישראל לעניין הגאולה השלמה? האם מפני שאנחנו, יהודים מכל העדות, הקצוות, נמצאים באותה מדינה בחיכוך, נותן יתרון שלא היה פעם?

כן.

תלמיד: איך לעבוד על פני ההבדלים העצומים שיש בין בני האדם כדי להשיג?

שנרגיש, ממש נאתר את כל ההבדלים, כמה אנחנו רחוקים זה מזה, כמה אנחנו עוד לא מחוברים ולא מקורבים זה לזה. הייתי אומר שזה מתאים למצב הכרת הרע.

תלמיד: אכן נראה שמצב כזה לא היה בדור הקודם, האפשרות שנהיה קרובים מאוד איש לרעהו.

כן.

תלמיד: הוא כותב, "המופת הוא, שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל." אם הגאולה אמורה להתפשט לכל העולם מארץ הצבי וישראל נמתחת על פני האנושות כולה, למה עדיין שמים את ארץ ישראל הגשמית במוקד?

אני לא יודע. יש לי תשובות חלקיות ובאמת אי אפשר להבין זאת בצורה שלמה.

תלמיד: ארץ ישראל הגשמית היא שלב הכרחי בתהליך, או רק סמל?

נראה לי שהיא רק סמל.

תלמיד: ומה יהיה מעמד ארץ ישראל ככל שהגאולה תלך ותתפשט בעולם?

ככל שעם ישראל יראה את עצמו כמרכז העולם הרוחני, כך ארץ ישראל תגיע לאותו הגובה.

תלמיד: אם כל העולם יגיע למדרגת ארץ ישראל, מה תפקיד העם שגר כאן?

לפי מה שאנחנו לומדים, קוראים, תפקיד עם ישראל יהיה באמת להיות אור לכל האומות.

תלמיד: וכשהאומות ילכו ויגדלו וגם ייכנסו לרוחניות, מה יהיה אז תפקיד ישראל? האם תפקידו נצחי או זמני עד שיעלו האחרים?

עד שיעלו האחרים, כך אני מבין, אבל זה אני שכך מבין. קשה להכריע.

תלמיד: לפי מה שבעל הסולם כותב, מה שקורה בעם ישראל היום משפיע על הכול.

כן.

תלמיד: ואיך היום אתה מרגיש את המצב בעם, בארץ, ביחס להתפתחות האנושות?

אני מרגיש שאנחנו מתגלגלים עם כל האומות, למצב שיותר ויותר ראוי לגאולה.

תלמיד: כרגע אנחנו מעכבים, מזרזים משהו?

מעכבים.

תלמיד: במה?

בכך שאנחנו לא מספיק נכללים ברצון לתקן את כל המציאות.

תלמיד: מאין יבוא לנו רצון כזה?

צריך לבקש, לדרוש.

תלמיד: אבל אולי מלבד לקומץ אין לעם באמת רצון כזה.

זה ברור. אבל העניין הוא שהעם לא מבין שעליו לעורר את הרצון הזה.

תלמיד: וזה תלוי בהפצה שלנו?

כן, ויש עוד כמה דברים.

תלמיד: מה הגורם המרכזי שיכול לעורר רצון בתוך העם?

קודם כל שנהיה במרכז הפעולות להפצת הצורך למלך המשיח.

תלמיד: מי זה אנחנו?

אנחנו "בני ברוך".

תלמיד: כלומר אנחנו מכריעים האם עם ישראל יהיה ראוי להיות דורו של משיח? זה ממש תלוי בנו?

כן.

תלמיד: מה זו הסיטואציה הזאת או המצב הזה שמשהו ניתן מלמעלה ואנחנו עוד לא בשלים לקבל אותו?

אפשר להבין את זה, כי כל הדברים שנותנים מלמעלה, הם באים וממלאים את הכלים שנמצאים למטה.

תלמיד: אבל אין כלים לקבל את זה.

זה נקרא שהם לא ראויים.

תלמיד: אנחנו כעם היינו אמורים להיות בסבל נוראי עכשיו.

כן.

תלמיד: ולמרות זאת, למרות המלחמה והכול, כשעושים סקר בין לאומי, השוואתי בין האומות, הישראלים אופטימיים בלי קשר למציאות הזאת שהוא מדבר עליה.

השאלות האלה הן לא אליי, אני גם מבין אותן ומסכים איתן ולא יודע מה לעשות איתן.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה, "אין לנו עצמאות כלכלית. ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות כלכלית". ואז יותר מזה הוא כותב "אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד, שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל,". מה זה דת ישראל ותרבות ישראל?

זה תורה, מצוות, הלכות, כל מה שאנחנו מבינים כתרבות ישראל.

תלמיד: בהמשך הוא כותב שהחיבור הפיזי לארץ ישראל תלוי בדת ומצוות של ישראל. אמרת קודם שאנחנו "בני ברוך" צריכים להיות במרכז. מה זה דת ישראל ומצוות ישראל שצריכים לקיים לפי בעל הסולם?

אני לא יודע. כל אחד שישאל את עצמו ויראה בספר, אולי הוא משיג משהו.

תלמיד: לבעל הסולם יש פרשנות גם לדת ישראל וגם לתרבות ישראל. האם אנחנו בתור "בני ברוך" שצריכים לעמוד במרכז, צריכים לחשוף את הפרשנות הזאת או להישאר עם מה שנהוג כבר אלפי שנים?

לא, אנחנו צריכים לדבר על זה בפה גלוי ולהשתדל להגיע לזה בפועל.

תלמיד: כשבעל הסולם אומר זמן קבלה הוא מתכוון שעוד לא התחלנו או שהוא מדבר ביחס לכלי הכללי, לגמר התיקון?

לי נראה שזה כלפי גמר התיקון. לא קבלה ולא השפעה, עוד לא נמצאים בגובה העולם הזה.

תלמיד: מהמקום שלנו אנחנו יכולים כבר לכוון לשם במשהו או שזה עניין של התפתחות?

זה עניין של ההתפתחות הפנימית שלנו קודם כל.

תלמיד: אז יש פה סדר של התפתחות, אנחנו לא יכולים כרגע לעשות כלום עם העובדה הזאת?

כן.

תלמיד: אנחנו יודעים שעד הזמן של בעל הסולם שכתב את הדברים, הבן שלו הרב"ש ואתה, יש שרשרת של מקובלים שהיו בהשגה, גם אתה הסתובבת עם הרב"ש ופגשת כל מיני בעלי השגה אחרים שהיו בקום המדינה וקצת לאחר מכן, ואילו עכשיו כשהמצב בארץ הוא באמת לא טוב, ויש סכנה שנצא מבחינה פיזית מהארץ, אין בעלי השגה. אנחנו צריכים להיות דור הגאולה לפי מה שבעל הסולם כותב, אבל יש התמעטות של בעלי השגה, אם היו כמה הם נעלמו לנו, דווקא עכשיו כשצריך אותם. איך אנחנו יוצרים מצב ששוב יהיה איזה גוש כזה שיביא את האמונה הזו שבעל הסולם כותב עליה ויתחיל להפיץ את זה בעם, כי מה שאנחנו רואים כרגע בעם, זה רק נימוסי הגויים.

כן.

תלמיד: איך אנחנו יוצאים מהפלונטר הזה?

על ידי ההפצה, אין לי תשובה אחרת.

תלמיד: זאת אומרת לקחת את החומר הזה ולהפיץ אותו לעם ישראל?

כן.

תלמיד: בעל הסולם מציין שדורנו הוא דור המשיח כי הוא היה מסוגל לפרש את כל ספר הזוהר, לפי זה הוא קובע.

כן.

תלמיד: למה הזוהר צריך ביאור, מה מוסיף הביאור של הזוהר?

כך כותבים מקובלים.

תלמיד: הוא אומר שההתקדמות תלויה בזה שניטהר ונתקדש ונתייגע בשיעור הרצוי.

כן.

תלמיד: ומצד אחר הוא מדבר על הפירוש שלו לספר הזוהר. אם שניהם הולכים ביחד, אם אדם מתקדש ומטהר את עצמו והוא פותח ספר הזוהר, אז הספר אמור להיפתח אליו.

לא.

תלמיד: אז מה מוסיף הפירוש של בעל הסולם?

הוא לאט לאט משפיע עלינו ואנחנו כן נכנסים לקריאת הזוהר.

תלמיד: למה בעל הסולם תולה את העלייה שלנו לגמר התיקון בפירוש הסולם?

כי הוא כותב שהפירוש הזה הוא פירוש מלא על כל ספר הזוהר, והוא צריך לפתוח לנו את ספר הזוהר בצורה כזאת שאנחנו נזכה לגאולה השלמה.

תלמיד: אנחנו צריכים להידבק בפירוש הזה, כל יום לקרוא?

אני לא יודע אם כל יום לקרוא או איך, אבל צריכים.

תלמיד: עד היום בשביל להגיע להשגה מקובל היה צריך להגיע לרצון מאוד גדול ולהשקיע את כל החיים למטרה הזאת, כמו בעל הסולם, כמו רב"ש אפילו כמו החברים פה. האם נראה לך שבדור האחרון הזה תהיה הקלה כלשהי?

אני לא חושב שתהיה הקלה. אני חושב שדווקא הדור האחרון, אם הדור האחרון יבין מה עליו לעשות, הוא יצטרך להשקיע בזה עוד יותר.

תלמיד: אני אנסה לא להתבלבל. ניסיתי לחשוב שאם מגיעים לרוחניות על ידי רכב כזה, אז יש מומחים כמו מכונאים שמכירים איך הרכב עובד, לומדים אותו, יודעים לתקן, ויש אנשים שפשוט נוסעים, מכניסים מפתח, לומדים מינימום נהיגה והם כבר יכולים לנסוע על חשבון אותם המומחים. אתה אומר שאין כזה דבר, כולם צריכים להיות מומחים?

כן, כל אחד במשהו.

תלמיד: אני הגעתי מנקודת כל הקלקולים באנושות ועכשיו אני בארץ ובחברה הקדושה וכל יום אני בוכה לצאת מהקלקולים, אבל אני עדיין בצל הקלקולים. איך להיטהר?

על ידי התפילה.

תלמיד: רק שוב ושוב להתפלל והאור יארגן?

זה מה שיש.

תלמיד: מה חסר בתפילה שלנו?

כך אני קורא וכך אני מבין וכך אני שומע ומרגיש, שהכול תלוי בתפילה.

תלמיד: מה התפילה הנכונה?

שהבורא יראה לנו איך לצאת לגאולה.

תלמיד: בעמוד 475 למטה פסקה אחרונה הוא כותב "בעצם הקבלה שבנתינה זו, נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה."

כן.

תלמיד: האם אפשר לתאר "להיטהר ולהתקדש" כשמדברים על עם?

אני לא יכול להסביר את זה יותר ממה שכתוב. פשוט צריכים לתקן את עצמנו ככל האפשר ולהידבק לאותם הכתבים, ולהתפלל שזה ישפיע עלינו ויסדר אותנו.

תלמיד: מה זו ההזדמנות?

הזדמנות זה לא שייך לנו כמו ששייך לכללות מצב העולם.

תלמיד: זאת אומרת, שיש מצב מסוים ואנחנו יכולים לבחור אם אנחנו מתאימים את עצמנו למצב או לא?

כן.

תלמיד: וההתאמה שלנו למצב היא דרך דבקות בכתבים ותפילה.

כן.

תלמיד: האם יש לזה איזה ביטוי חיצוני אחר?

לא.

תלמיד: האם כשבעל הסולם כותב את החלק הזה הוא מדבר לאדם הפרטי או לאומה?

אני חושב שלכולם.

תלמיד: כשמסתכלים על זה מנקודת מבט של אומה, או קבוצה, או עשירייה אפילו.

ורוצים לנסות לממש, להתאים את עצמנו להזדמנות, אז הדבקות בכתבים ותפילה זה משהו שעובר כל הזמן. אבל כאן יש כאילו הרגשה של משהו מיוחד, איזו דרישה שהיא כרגע בדור הזה.

כן. דורנו זה דור המשיח, לכן אנחנו צריכים להשתדל לדרוש את הטיפול בנו כמו בדור המשיח.

תלמיד: לדרוש ממנו.

כן.

תלמיד: ואין לזה שום ביטוי חיצוני?

לא.

תלמיד: למושג "משיח" יש היסטוריה ארוכה בעם ישראל. אחת התפיסות היא, שכשהוא יגיע אז הכול יסתדר בפשטות. מה התפיסה של חכמת הקבלה כלפי המשיח?

מה שאתה שומע מהכתבים האלה, מהטקסטים.

תלמיד: האם ברגע שהוא בא, הוא בא, או מביאים אותו?

הוא בא, ואנחנו צריכים עוד למשוך אותו אלינו, וגם לעבודה שיבצע עלינו, שיחבר אותנו, שיתקן אותנו.

תלמיד: הוא כותב פה שאנחנו עוד לא ראויים לקבל אותו.

כן.

תלמיד: כאילו הוא בא, אנחנו בדור המשיח, אבל אנחנו לא ראויים לקבל אותו כי עוד לא התייגענו, ועוד לא הטהרנו, ועוד לא התקדשנו.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, ביאת המשיח זה תהליך הדרגתי של התייגעות, של עבודה, של מסירות?

לא נראה שזה צריך להימשך הרבה זמן, אבל כמה זמן, כן.

תלמיד: כי הציפייה לביאת המשיח לאורך ההיסטוריה של העם היהודי תמיד הייתה עניין, והיהודים תמיד חיו סביב זה.

כן.

תלמיד: אפילו מהרח"ו כותב בהקדמה שלו, המורה שלי הגיע, אנחנו כבר מחכים למשיח, ועדיין לא נגאלנו. ואנחנו חמש מאות שנה אחרי המהרח"ו, ועדיין לא נגאלנו. אז מה הציפייה שאנחנו ניגאל, איך לתאר אותה?

שנוכל לעלות למעלה מהאגו שלנו, מהרצון לקבל לעצמו, בכל אחד ואחד, ואז ישרה עלינו כוח השפעה, כוח אהבה, כוח החיבור, שזה כוח המשיח.

תלמיד: וזה תהליך הכרתי, כמו מתוך עבודה משותפת, יומיומית?

כן.

תלמיד: שמעתי שאמרת קודם שאנחנו מעכבים את התיקון בזה שלא מספיק נכללים ברצון לתקן את כל המציאות, ושהעם לא מבין שהוא צריך לעורר את הרצון הזה. איך מעוררים את הרצון הזה?

על ידי זה שמתחברים יותר בינינו, ופונים לבורא.

תלמיד: בעל הסולם כותב שזכינו לנתינה מלמעלה, אבל עוד לא מקבלים.

כן.

תלמיד: אנחנו יכולים להגיע להרגיש את הלחץ הזה, שיש נתינה מלמעלה?

לא, אתה רואה שלא מרגישים.

תלמיד: אז מה הדרך לעורר מאיתנו את הרצון מלמטה?

להפיץ את חכמת הקבלה כמה שיותר.

תלמיד: אנחנו אומרים שהדרך לבורא היא מאהבת הבריות לאהבת ה'.

כן.

תלמיד: בתוך עשירייה זה ברור, שדרך אהבת חברים אנחנו מגיעים לדביקות. אבל כשאתה אומר שהעשירייה מתחברת ופונה לבורא, מה זה "פונה לבורא" זה צריך להיות גם דרך אהבת הבריות. הפעולה הזאת שאנחנו מתחברים, ואז פונים לבורא, זה שווה ערך לזה שאנחנו פונים בלהשפיע החוצה לבורא, זה אומר שאנחנו צריכים להיות ברצון להשפיע החוצה, לבריות, מחוץ לעשירייה?

כן, כנראה שכן.

תלמיד: אני מבין שבסוף כן, אבל בשלב שבו אנחנו נמצאים, במה אנחנו צריכים להתרכז, בחיבור בינינו, ומה מטרת החיבור הזה?

אנחנו צריכים להתרכז בחיבור בינינו, ומטרת החיבור שלנו, זה להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: בעה"ס מדבר פה על שתי גאולות שהוא קורא להן גאולת הנפש, וגאולת הגוף.

כן.

תלמיד: מבחינת הגוף הוא אומר דברים ברורים, שעוד לא הגענו לעצמאות כלכלית, לכן אין לנו עצמאות מדינית, ולכן אנחנו תלויים באחרים, וכן הלאה. ולגבי גאולת הנפש, הוא אומר, שאנחנו עדיין תלויים בתרבות זרה, זה מה שמוביל אותנו. אז אם רוצים לתקן את זה, מה זו אותה גאולת הנפש מבחינתנו?

אני חושב שזו האהבה, האהבה שאנחנו צריכים לגלות לכולם.

תלמיד: זאת אומרת, זה צריך להיות עם של אהבה?

כן.

תלמיד: וזה בא לידי ביטוי בתמיכה הדדית, בעזרה הדדית?

כן, וכן.

תלמיד: וזאת תהיה גאולת הנפש כדוגמה לכולם?

כן.

תלמיד: ומה עם הבורא בתוך האהבה הזאת?

הבורא מחזיק את הדברים האלה, הוא המקור.

תלמיד: וצריכים לדבר על זה? להגיד, "תראו אנחנו צריכים להיות עם של אהבה שבתוכו יתגלה הבורא"?

אני לא יודע, אתה שואל אותי עכשיו האם נדבר על זה, או לא נדבר על זה, אלה כבר שאלות אחרות.

תלמיד: אני מנסה פשוט להוריד את זה, כי היום יש תופעה של אנשים שמתחזקים במה שהם קוראים אמונה. בעקבות כל מה שקרה בשנה האחרונה, יש אנשים שיותר מאמינים, ככה הם קוראים לזה.

כן.

תלמיד: אבל זה לא מה שאנחנו קוראים אמונה. איך אפשר כן להסביר שאצלנו זה פשוט, להתחבר בינינו, לגלות את הבורא בינינו, אבל איך אומרים דבר כזה?

כן, אז איך לדבר על זה? פשוט להגיד שזה מה שכתוב בחכמת הקבלה, שאנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו, דבוקים בינינו, ומבינינו להיות דבוקים בבורא.

תלמיד: ואז אומרים לך "נכון, דבוקים בבורא, ברור, אבל האם הנחת תפילין היום, שמרת שבת, זה להיות דבקים בבורא". זו התפיסה של מה זה להיות דבקים בבורא, ואנחנו לא פוסלים את זה, אבל אומרים שזה לא העיקר, העיקר זה באמת האהבה בינינו, ולגלות את כוח הבורא בינינו.

אז מה אתה שואל אותי?

תלמיד: איך מסבירים את דרכנו בצורה שתיתפס, שתהיה מובנת, שתהיה מקובלת?

כמו שאנחנו עושים בינינו, כמה שאפשר אנחנו מקיימים את זה, כאילו מסכימים לזה ומקיימים את זה, וליתר האנושות נצטרך לחכות, עד שהם ירצו לשמוע.

תלמיד: אז אין בעצם מה להגיד את זה, אלא לעשות את זה פשוט.

כן.

תלמיד: במאמר הוא מדבר כמה פעמים על להיטהר. מה זה מבחינתנו בני ברוך הפעולה הזאת שנקראת "להיטהר"? כי על לימוד ויגיעה אנחנו מדברים, אבל מה זה הלכלוך הזה שצריך להיפטר ממנו בפעולת הטהרה, מה זה מבחינת פעולות. נראה שזה תנאי לפני הלימוד ולפני היגיעה צריך להיטהר ולהתקדש?

אני לא יודע.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לגלות, אם יש משהו שמפריע לנו, איזה מן לכלוך שמפריע לנו להוציא מהלימוד ומהיגיעה שלנו את מה שצריך?

אז בוא נפנה יחד לבורא ואז נבין, כמו שאתה שואל.

תלמיד: זה שהקהל הישראלי לא רוצה לשמוע על כל העניין הזה, זה בגלל שאנחנו לא נכללים מספיק ברצון לתקן את כל המציאות, ולנו חסר רצון. חבר שאל אותך מה לעשות עם זה, אמרת לו תפילה, ובתפילה יש תנאי שאנחנו צריכים להתחבר בינינו ורק אז להעלות תפילה לבורא שייתן לנו. אז יש פה המון תנאים שבמשך היום קצת נשכחים מאיתנו, אנחנו באמת לא נמצאים בתפילה רוב השעות ביום. מכל ההסבר שלך נראה שזה הדבר היחיד שאנחנו נכשלים בו. איך לחזק את התפילה הזאת בינינו?

כן, בסופו של דבר ודאי רק תפילה יכולה לעזור, אבל התפילה צריכה להיות מעומק הלב וברצון גדול, חזק, משותף ומכוונת לבורא, ולארגן את הכול זה קשה.

תלמיד: צריך לעשות עוד הרבה פעולות עד שכנראה נגיע לזה ולהעלות חשיבות ולהשתדל.

נכון, צריכים לעשות הרבה פעולות לפני שזה יצליח.

(סוף השיעור)