שיעור בוקר 19.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 572, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר נו. "תורה נקרא יורה"

אנחנו ממשיכים. עברו כמה ימים, אנחנו נכנסים עכשיו לשבוע חדש וצריכים לראות איך הזמן פועל עלינו, עד כמה אנחנו הולכים יחד עם אותו גל של הווירוס שלוחץ עלינו, עד כמה אנחנו רוצים שהוא ישפיע לכיוון מטרת הבריאה, מטרת החיים. עד כמה הוא כבר עשה בנו דברים כאלו. הוא מתחיל לעבוד עדיין מרחוק, אבל בכל זאת משהו משתנה. בהרבה שיעורים דיברנו עד כמה הזמן שלנו הוא זמן מיוחד, ועד כמה המצב שהיה לנו הוא מצב מיוחד. במצב שהיה כולו אגואיסטי, בצורה מופרזת, ראינו שאי אפשר לשנות בו שום דבר מהצורה שבה הוא נבנה על ידי האגו שלנו, כי האגו שלנו סוגר אותו מכל הכיוונים, אי אפשר לגשת לשום שינוי חברתי, מדיני, עולמי, לא חשוב באיזה מידות מדברים, כי באף מקום אי אפשר ממש כך לדקור ולעבור דרך האגו שלנו לפנימיות האדם, לפנימיות החברה, לפנימיות העולם, אי אפשר.

היינו צריכים אולי כבר לפני מאה שנה, בזמני בעל הסולם, בתחילת המאה העשרים להתחיל את השינויים הללו ולא עשינו, לא הצלחנו. נכנסנו למלחמות עולם, נכנסנו לכל מיני הכבדות הלב, נכנסנו לכך שהאגו שלנו קפץ ובנה כאלו מערכות אגואיסטיות, שקשה לתאר שהן בכלל אפשריות. הגענו למצב שרק עכשיו אנחנו מודעים קצת עד כמה אנחנו נמצאים במערכות שאי אפשר לשבור אותן, אי אפשר לעשות איתן כלום, הן סגורות בתוך האגו שלנו מאחורי כמה דלתות ברזל ואין מה לעשות.

המערכות שבנינו, כל מיני ארגונים בינלאומיים ותוך מדיניים, כל הארגונים האלו רק מגנים על המשטר האגואיסטי הזה, לא חשוב איך לקרוא לזה, אבל אגואיסטי, שיש אותו בכל מקום. ועכשיו אנחנו רואים עד כמה התיקון המגיע מלמעלה, מהבורא, על ידי ווירוס הקורונה נניח, ויהיו עוד תיקונים על ידי עוד אמצעים אחרים, ינענע אותנו וישפיע עלינו לקבוע מערכות חדשות, שינויים חדשים. בעל כורחנו ודאי, כי אנחנו לא רוצים את זה, אנחנו רוצים להישאר במצב שהיה, ונקווה מאוד שבכל זאת נבין את התועלת מהתהליך שאנחנו עוברים, ואיך אנחנו יכולים לשנות את עצמנו, ורק על ידי כך שנשנה את הקשרים בינינו, אז בהתאם לזה ישתנה עלינו הלחץ החיצון הזה מצד הטבע, מצד הווירוסים, מצד כל דבר. יש לנו מכות אקולוגיות, יש עוד הרבה מכות המחכות לנו, אם לא נשתנה מבפנים בהתאם למה שהזמן דורש. נקווה שאנחנו מתקרבים לפתרונות טובים.

זה בכללות העולם. עכשיו, כלפי האדם הפרטי נקרא את המאמר ונראה מה כותב לנו כאן הרב"ש בשם בעל הסולם, כי את "שמעתי" הוא כתב כבר מזמן, נניח לפני שמונים שנה.

נו. תורה נקרא יורה

"תורה נקרא "יורה" מלשון "יָרׂה יִיָּרֶה", שכוונתו, שבזמן שהאדם עוסק בתורה, בשיעור השתדלותו בתורה, באותו שיעור הוא מרגיש את התרחקותו." כאילו צריך להיות אחרת, התורה צריכה לקרב את האדם לבורא, למה היא מראה לו כמה היא מרחיקה אותו, עד כמה הוא יותר ויותר רחוק מהבורא?

"היינו, שמראים לו את האמת, שפירושו, כי מראים לו את שיעור האמונה שלו, שזה כל היסוד של האמת. שבשיעור שיש לו האמונה, על זה נבנה כל היסוד של הקיום של תורה ומצות. כי אז נגלה לעיניו, שכל היסוד שלו נבנה רק על בחינת החינוך שנתחנך. כי החינוך מספיק לו לקיים תו"מ בכל דקדוקיה ופרטיה. וכל מה שבאה מבחינת החינוך נקרא "אמונה בתוך הדעת".

ואף על פי שהוא כנגד השכל. דהיינו, השכל מחייב, לפי מה שהוא מוסיף בתורה, בשיעור זה הוא צריך להרגיש, שהוא יותר מקורב לה'. אבל כנ"ל, שהתורה מראה לו תמיד יותר את האמת.

וזהו בזמן שהאדם מחפש את האמת, אז התורה מקרבת אותו יותר אל האמת, ורואה את שיעור אמונתו באמונת השם ית'. וזהו בכדי שהאדם יוכל לבקש רחמים, ולהתפלל לה' שיקרבהו אליו ית' באמת, שהוא, שיזכה לאמונת ה'. ואז יוכל ליתן שבח והודאה לה', על מה שהוא זוכה, שהוא קירב אותו אליו."

זאת אומרת, הרגשת הריחוק מהבורא, אם אדם כל הזמן עושה את מה שנדרש ממנו, היא גם סימן שהאדם מתקרב לבורא. אבל אפשר לפרש זאת כימין ושמאל נניח.

"מה שאין כן, כשאין האדם רואה את שיעור התרחקותו, וחושב שהולך ומוסיף תמיד, נמצא שבונה כל הבנינים על יסוד רעוע, ואין לו מקום להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. נמצא, שאין לו מקום להתיגע על זה, שיזכה לאמונה שלימה. כי אין האדם מתיגע, אלא על דבר שחסר לו.

לכן כל זמן שאינו ראוי לראות את האמת, אז הוא להיפוך: כמה שהוא מוסיף בתו"מ, הוא מוסיף במידת שלימותו, ואינו רואה שום חסרון לעצמו.

אם כן אין לו מקום לתת יגיעה ותפילה, שיזכה לאמונת ה' באמת. כי שהוא מרגיש קלקול, שייך לומר תיקון. אבל בזמן שהוא עוסק בתו"מ על דרך האמת, אז התורה מורה לו האמת. כי סגולה זה יש בהתורה, לראות באמת את מצבו האמיתי של שיעור אמונה שלו (וזה סוד "או הודע").

ובזמן התעסקותו בתורה ורואה את האמת, היינו שיעור התרחקותו מרוחניות, ורואה איך שהוא בריה כל כך שפילה, שאין אדם יותר גרוע מכדור הארץ, אז הס"א באה אליו בטענה אחרת, שהאמת היא, שהגוף שלו מכוער מאוד, שבאמת אין אדם מכוער בעולם יותר ממנו בעולם, בכדי שיבוא לידי יאוש, היא אומרת לך כך.

כי היא מפחדת, שמא ישים אל לבו ויבוא לתקן את מצבו. לכן היא מסכימה, למה שהאדם אומר, שהוא איש מכוער. ונותנת לו להבין, אם הוא היה נולד בכשרונות יותר נעלים ובמידות יותר טובות, אז הוא היה יכול להתגבר על רשע שלו ולתקן אותו, והיה יכול להגיע לדביקות ה'.

ועל זה יש להשיב לה, שענין זה, מה שהיא אומרת לו, מובא במסכת תענית דף כ', שבא ר' אלעזר בר ר' שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור, ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה. והיתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר. אמר לו: "שלום עליך, רבי". ולא החזיר לו. אמר לו: "ריקא, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?" אמר לו: "איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני, כמה מכוער כלי זה שעשית". כיון שיודע בעצמו שחטא, ירד מן החמור.

ועם הנ"ל נבין, שכיון שלמד תורה הרבה, זכה על ידי זה לראות את האמת, איזה מרחק יש בינו לבין השם ית'. זאת אומרת, שיעור התקרבותו ושיעור התרחקותו. וזה שאומר, ש"דעתו גסה עליו", דהיינו שראה את הצורה השלימה של הבעל גאה, שהוא הרצון לקבל שלו. ואז נזדמן לו לראות את האמת, שהוא בעצמו אדם מכוער ביותר. ואיך ראה את האמת? על ידי זה שלמד תורה הרבה.

אם כן, איך יהיה לו אפשרות להתדבק בו ית', כיון שהוא אדם כל כך מכוער? לכן שאל, אם כל בני אדם מכוערין כמותו, או שרק הוא מכוער, אבל שאר בני העולם אינם מכוערין? ומה היה התשובה? - "איני יודע". פירוש הדבר, שהם לא מרגישים, לכן לא יודעים. ומדוע לא מרגישים? הטעם הוא פשוט, מפני שלא זכו לראות את האמת, מפני שחסר להם תורה, שהתורה יגלה להם האמת.

ועל זה השיב לו אליהו: "לך לאומן שעשאני". כיון שראה, שבא למצב, שאין הוא יכול לעלות מהמצב שבו נמצא, נתגלה אליהו ואמר לו: "לך לאומן שעשאני". פירוש, כיון שהבורא ית' ברא אותך כל כך מכוער, בטח שידע, שעם הכלים האלו יכולים לבוא לשלימות המטרה. לכן אל תדאג, ולך קדימה, ותצליח."

עד כמה שהאדם לומד יותר, הוא יותר ויותר רואה את עצמו כלא בסדר, שהוא יותר רחוק מהבורא, יותר רחוק מהקדושה, יותר רחוק מלהידבק בחברים, בלהתקשר, להתחבר אליהם. הוא עושה נניח את כל הדברים שאפשר לעשות אבל לא רואה הצלחה אלא ההיפך, יותר ויותר. ודאי שזה לפרקים, לפעמים כן, לפעמים לא, אבל בעיקר מתגלים לו מצבים שבהם הוא ממש לא מתקרב לקדושה. ואלו שלומדים יותר, אלו שיש בנשמה שלהם נכונות לחיבור ולתיקון, מרגישים את הפגם שבהם, את האגו שבהם, את הדחייה מהקדושה, יותר.

כך התורה מראה לאדם את מצבו האמיתי. ותלוי לאיזה נשמות, לנשמות הגבוהות התקופה הזאת של הכרת הרע, מיהו, מהו, יכולה לקחת שנים, שנים ארוכות. ולאנשים הרגילים, עם היצר הרע הנורמאלי, נגיד כך, אז הם די מהר מגלים שהם לא בסדר, במידה שה"לא בסדר" שלהם, האגו שלהם לא כל כך נורא, ואז הם עוברים למין רוחניות קטנה וזהו. לכן כאן אנחנו צריכים להבין, קודם כל, הכול תלוי ברצון האדם, אם הרצון שלו הוא גדול, יש לו נשמה גדולה, שורש נשמה עמוק, גבוה, אז יש לו פגם מאוד גדול במערכת מלכתחילה עם חטא אדם הראשון, וודאי שהוא יצטרך לגלות את עצמו במשך שנים רבות עד כמה שהוא הפוך מהבורא והפוך ממה שהבורא דורש מאיתנו. ואלו שיש להם רצון לקבל קטן, אז הם יכולים לעבור את כל השלב הזה די מהר.

לכן התורה נקראת "יורה", זאת אומרת שהיא מראה לאדם עד כמה הוא רע וחייב לתקן את עצמו. וכול עוד האדם לא פותח ממש את כל הרע שיש בו כדי לגלות את תחילת הטוב, הוא לא נכנס לרוחניות.

שאלה: יש לנו את הקבוצה העולמית בני ברוך, מה יכול להיות הבסיס המשותף כדי לעסוק בתורה?

אני לא כל כך מבין את השאלה, אבל נניח שיש לנו קבוצה עולמית, בתוך הקבוצה הזאת יש לנו הרבה אנשים שלומדים איתנו יחד כבר שלושים שנה, ממש כך, אפילו כאלו, אני לומד ארבעים שנה, וכך אנחנו ביחד מתקדמים, עם כל אותו הרכוש שהשאירו לנו הרב"ש ובעל הסולם. היסוד שלנו הוא השיטה הזאת, שהרי היא גם כתובה לא רק אצל בעל הסולם והרב"ש, אם נפתח את כל ספרי המקובלים נראה ששם כתוב אותו דבר, רק שבעל הסולם ואחר כך הרב"ש, ביטאו את זה בצורה נוחה יחסית, מודרנית, ולכן אנחנו אוחזים בספרים שלהם קודם כל.

שאלה: מה זה "שורש נשמה"?

שורש נשמה, זה אותו מקום במערכת אדם הראשון איפה שאני נמצא. אני נמצא שם, אני לא מתנתק ולא הולך לאף מקום, אבל אני מנותק בהרגשה שלי ממערכת האדם הראשון, בהרגשה שלי אני מנותק מהשורש.

שאלה: מה זה לתקן את הרע?

לתקן את הרע, בפשטות זה להפוך את הרע לטוב. אבל זה לא לעשות ממינוס פלוס, אלא לשנות את תפיסת המציאות, את היחס למציאות. זה נקרא שאם פעם השתמשתי ברצון לקבל לטובת עצמי, עכשיו אני משתמש ברצון לקבל שלי לטובת הזולת.

תלמיד: הרע נשאר, נכון?

הרע נשאר והטוב נשאר והכול נשאר, אנחנו רק עושים סדר ביניהם. נניח, אותו רצון לקבל שפעם השתמשנו בו בצורה רעה, אנחנו מעבירים אותו ומשתמשים בו בצורה טובה, בכוונה על מנת להשפיע. הרצון לקבל בעצמו לא נעלם, לא מזדכך, אנחנו רק מעבירים אותו מצד הקליפה לצד הקדושה. מכל הרצונות שאדם הראשון הפיל בשבירה שלו לקליפה, לעל מנת לקבל, אנחנו לוקחים את הרצונות שאנחנו יכולים לקבל, ומעבירים אותם לעל מנת להשפיע, לצד הקדושה.

שאלה: האם אני צריך לעבוד אך ורק עבור ההתקדמות של העשירייה שלי, ומהו המדד שאני עושה עבודה טובה, מה אני צריך לבדוק, למדוד, לברר?

כן, אתה צריך לעבוד בעיקר בחיבור עבור העשירייה שלך. אבל כדי לקדם את העשירייה, שהיא הנשמה שלך, לבורא, אתה צריך גם סביבה, שהיא תשפיע על העשירייה. ולכן אתה יוצא ומפיץ ודואג לכל העשיריות שלנו, שזה המעגל הקרוב ביותר לעשירייה שלך, ואחר כך בכלל לכל המציאות. כי סך הכול כל האנושות, כולם, כולל דומם, צומח וחי, הכול זה הנשמה שלך בלבד.

שאלה: מהי מציאות?

רצון לקבל.

שאלה: מה זה הלימוד האינטנסיבי של התורה?

הלימוד האינטנסיבי של התורה, זה שאני נמצא בשיעור, זה שאני נמצא במשך היום לפחות בשתי פגישות עם העשירייה, זה שאני מכין את עצמי לשיעור לפני השיעור, וגם קובע לעצמי עוד כל מיני זמנים, מה שנקרא "עתים לתורה", במשך היום, פה ושם, אני קורא כל מיני חומרים.

אני מקווה מאוד שאנחנו נתחיל עכשיו לקרוא בערב שיעור זוהר. ממתי אני לא יודע, אלא החברים צריכים להגיד.

תלמיד: מבחינתנו אפשר להתחיל כבר ממחר, נחליט בדיוק על השעה המדויקת. זה בין 17:30 ל 18:00.

אתם תקבעו את זה עם הכלי העולמי, שיהיה נוח לכולם. זה לא חייב להיות אחרי חמש או אחרי שש, אני לא רוצה לקבוע את זה לפי שעון ישראל, אלא מתי שלרוב החברים שלנו זה נוח, באירופה, באמריקה, בדרום ובצפון אפריקה, באסיה, לכולם. מתי פחות או יותר זה איכשהו משתווה לכולם?

תלמיד: לפי הבדיקה המקיפה שנערכה עם ראשי השפות, שש עד שבע בערב שעון ישראל זו השעה הנוחה לכלי העולמי. תמיד יהיה מישהו שלא יהיה לו נוח, זה ברור לנו, כי זה שעות ערב. אנחנו נעשה בדיקה עוד יותר מדוקדקת כדי לראות שזו באמת השעה הנוחה ואם כן, מבחינתנו מחר מתחילים יחד לקרוא בזוהר.

תבדקו היטב.

תלמיד: לצפון ולדרום אמריקה השעות האלו אף פעם לא תהיו נוחות, כי זה תמיד תחילת היום שלהם. אז אין לנו דרך למצוא שעה נוחה לכולם באמצע השבוע.

אז אתה קובע לחצי כדור הארץ, מאירופה עד אסיה, והאחרים יראו את השיעור המוקלט.

תלמיד: מהבדיקה שעשינו, באמת משש עד שבע זו השעה הכי מתאימה. ככל שנתחיל מאוחר יותר, יהיו יותר משתתפים.

בסדר. חוץ מזה צריכים לארגן מקום לתיבה, שאנחנו נקבל שם שאלות. כי נניח אותם חברים מצפון ומדרום אמריקה, אחרי שהם צופים בשיעור מוקלט הם גם יכולים לשלוח שאלות ואז אני בשיעור הבא נותן תשובות גם לשאלות שלהם. כך בצורה כזאת תהיה להם אינטראקטיביות.

תלמיד: יש תיבה כזאת שנקראת gmail.com @ boardworldkli', נפרסם את זה לכולם גם אחר כך.

יופי.

שאלה: למה התורה נקראת יורה שהיא מראה לנו כמה אנחנו רחוקים מהבורא, מאיזו סיבה?

ה"תורה" היא האור העליון הכללי שמאיר על האדם. אם הוא רוצה להתקרב לבורא, לומד ועושה כל מיני פעולות בעשירייה, בלימוד, בזה הוא מזמין את האור הזה שיאיר עליו ואז הוא רואה, לעומת האור שמאיר את עצמו, ובדרך כלל אז אנחנו מרגישים את עצמינו לא בסדר, כביכול שאנחנו חולים. נניח מישהו חולה בווירוס, מהו הווירוס הזה? זו גם השפעת המאור עלינו, שאנחנו מרגישים את עצמינו חולים. גם בתורה, אנחנו מזמינים עלינו את האור, ואז אנחנו מרגישים את עצמינו לא בסדר, יותר ממה שהיינו קודם.

למדנו את המאמר "הכול תיקונים" של רב"ש שם כתוב, בכל דבר שהבורא מאיר לנו, מכה, הוא מרפא. זאת אומרת, על ידי המחלות, המכות, אנחנו מקבלים דווקא ריפוי. גם ברפואה יש דבר כזה שהמחלות, תלוי איזה מחלות, אבל המחלות הן מחזקות את האדם, הן דווקא מעמידות אותו, עושות אותו חזק יותר. זה העניין כשאנחנו עושים חיסון, אנחנו נותנים קצת מחלה לאדם, בכוונה, והוא מפתח נוגדנים וכן הלאה. אותו הדבר כאן.

למה אני כל כך מסביר את זה? כדי שתראו שהכול זו מערכת אחת ואין מצד הבורא פתאום שינויים כאלה. הרוחניות היא כמו הגשמיות. כמה שאנחנו מזמינים על עצמינו את המאור המחזיר למוטב, הוא פועל עלינו כך שהוא מראה לנו עד כמה אנחנו לא בסדר, עד כמה אנחנו חולים, ואז אנחנו מרגישים את עצמינו לא טוב.

אבל יחד עם זה, אם אנחנו מבינים מאיפה זה בא, שהבורא במה שהוא מכה, הוא מרפא, אז אנחנו רואים שעל ידי ההרגשה הזאת שאנחנו מרגישים בזמן הירידות, שהירידות האלה הן דווקא תוצאות מלימוד טוב, מפעולה טובה שעשינו קודם, אנחנו רואים שהירידות האלה הן ההתקדמות שלנו.

כי על ידי כאלו ירידות אנחנו רוצים לקבל תרופה, והתרופה היא להתקדם לבורא ולבקש. הכול פועל בצורה פשוטה, זה די קצר. אני לומד, מרגיש רע יותר, אני מבקש להתקרב, למרות הרע, והבורא מקרב אותי. אני עוד לומד יותר, משתתף עם החברים ועושה כל מיני פעולות השפעה, שוב מרגיש את עצמי עוד יותר רע, ושוב מתקדם על ידי זה ומגיע לטוב.

כך כל פעם, כל פעם אנחנו עושים את זה. זה דבר פשוט וישר, ובדרך כלל הוא מובן לכולם. רק הבעיה היא שכשאנחנו מרגישים ירידה, אנחנו שוכחים שהדברים האלה, המצבים האלה, אלה מצבים של התקדמות, התקרבות לבורא, למרות שאנחנו מרגישים את עצמינו הפוכים, רחוקים, לגמרי חתוכים ממנו. כך אנחנו נראים לעצמינו, אבל באמת זה מצב אמיתי יותר, לכן זה מצב קרוב יותר לבורא, למרות שהוא נראה לנו רחוק.

קריין: בספר כתבי רב"ש כרך ג', מאמר "הכול תיקונים".

הכל תיקונים

""כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).

קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א).

ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה.

ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם.

לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות."

שאלה: כיצד האדם יכול להאיץ את הכרת הרע?

רק על ידי לימוד ופעולה בעשירייה, אין שום דבר אחר, וכמה שיותר. פעולות בעשירייה הן חשובות יותר מלימוד.

שאלה: לגבי קריאת הזוהר, באמריקה הלטינית, הרבה חברים יכולים להקשיב אבל לא יכולים לשים את הווידאו, את המצלמה.

בסדר, מספיק להקשיב. אבל שיהיה להם זוהר בספרדית מה שנלמד, שיכינו את זה באיזו צורה. אם יש להם מחשבים יש לנו זוהר להורדה חופשית. שיתקשרו ויבררו את כל הדברים האלה עם המחלקה הספרדית שלנו.

שאלה: בעל הסולם כותב על נשמות עבות ועל נשמות זכות. האם אנחנו, הדור האחרון, נקראים נשמות זכות או עבות?

עבות.

תלמיד: הזכרת 30 שנה, למה התכוונת שלומדים אצלך 30 שנה? הן נשארו עדיין עבות או כבר לא?

כמה שהאדם לומד יותר הוא נעשה עב יותר, ברור.

תלמיד: איך הוא מגיע לגמר תיקון?

הוא מגיע עם זה גם לגמר תיקון. אתה צריך לפתוח את כל העביות, כל העביות שיש לך בכלי דאדם הראשון הכללי. מה יש לך עכשיו? כלום יש לך, גרם אחד ואתה צריך לפתוח מיליון טון.

אתה נעשה עב יותר, יחד עם זה אתה עובד על הזכות שלך.

תלמיד: בעל הסולם ורב"ש היו נשמות עבות או זכות?

עבות וזכות. עבות, מתוך העביות שהתגלתה, שזה מתגלה לפי הכוח שבאדם, עד כמה שהוא מסוגל. וזכות, כי הם עבדו על העביות הזאת עם צמצום מסך ואור חוזר ומזה העביות הפכה לזכות.

תלמיד: כל העבודה שלנו היא להפוך את העביות לזכות?

כן. אבל העביות לא נעלמת, היא פועלת כעביות. ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", כי אז האור חוזר שלו גדול יותר, הוא יכול להלביש את האור העליון בצורה חזקה יותר.

תלמיד: מה זו עביות?

הגודל של הרצון ליהנות לעצמו.

שאלה: מה ההבדל בין הכרת הרע לבין אגו מתנפח? אם האגו מתנפח אבל אין הכרת רע למה זה?

אגו מתנפח אבל אין הכרת הרע, זה בהמה. זה אגואיסט, עדיין אגואיסט אפילו שלומד אצלנו, אבל הוא עדיין לא מושך את המאור המחזיר למוטב, ואז הוא לא מרגיש שהוא רע. "הכרת הרע" זה נקרא שהאדם מרגיש, שעד כמה שהוא רוצה להתקדם, הוא מרגיש את עצמו גרוע יותר ויותר, חלש, לא יכול לשנות את עצמו, לא במחשבה ולא במעשה ושוב נופל ושוב ושוב.

מדי פעם הוא מתחיל לגלות שכל השלבים האלו, הם שלבים נכונים, שהוא חייב לגלות את עצמו שאין לו כוח ואין לו שום רצון טוב אלא הכול מלוכלך לגמרי, עד כמה הוא ממש סמרטוט מלוכלך. ואז בצורה כזאת הוא מגיע לתפילה נכונה. תפילה שעוד צריכים לארגן אותה, נקווה שאנחנו נדבר על זה בכנס.

תלמיד: יכול להיות שהאגו שלי מתנפח ואין לי שום הכרת רע?

כן, בינתיים. הוא מתנפח ומתנפח, אבל עדיין לא מראים לך את הרע, עדיין אין שם מידה כזאת שאפשר להראות לך.

שאלה: האם צווי התיקון האלה הופכים להיות חיישנים כדי שנוכל לחוש משהו, ואיך אפשר להשתמש בזה?

כשהם יתגלו, הם ילמדו אותך בעצמם איך אתה יכול להשתמש בהם, לזה אל תדאג. עכשיו, תדאג בינתיים כמה שיותר להימשך לחיבור עם הקבוצה, זו בעצם ההצלה.

שאלה: איך ועם איזו כוונה צריך להיכנס ללימוד תורה וחיבור עם החברים?

יש על זה המון מקורות, מאמרים ב"שמעתי" ובכל מיני מקומות, איך אנחנו צריכים לעשות הכנה לפני השיעור. תיכנס לשם ותקרא. יש כל כך הרבה שאני לא יכול להגיד לך, פשוט צריך לשקוע בזה וללמוד ולהרגיש ולהבין ולקיים, ורצוי לחזור על זה לפחות מדי פעם.

תלמיד: מה הכוונה שהוא "ירד מהחמור"?

"ירד מהחמור", זאת אומרת שהוא כבר לא רוכב על הרצון לקבל שלו אלא רוצה להיבדל ממנו. זה צריך להיות ברור.

שאלה: איך אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בסיטרא אחרא?

סטרא אחרא זו הכוונה על מנת לקבל, שאני רוצה להטיב לעצמי, שיהיה טוב לי, זה נקרא "סטרא אחרא", זה צד הפוך מהבורא. הצד של הבורא הוא שאני חושב על הזולת, והצד ההפוך זה נקרא שאני חושב על עצמי. פשוט אין יותר, רק שניים.

שאלה: פעולות בעשירייה יותר חשובות מהלימוד. מה היחס בין היגיעה שאנחנו צריכים להשקיע בלימוד לבין העבודה הפנימית בעשירייה?

בעיקר זו השקעה בחברים, בחברה, והלימוד זה רק כדי להביא מאור על מה שאני מכין בקשר איתם. זאת אומרת אני בונה עם החברים רשת ואז הלימוד צריך להביא אור עליון לאותה רשת, אבל אני צריך לדאוג קודם כל לרשת.

שאלה: מה זה להשפיע על מנת להשפיע בעשירייה, ומה קורה לעביות ולזכות בשלב הזה? אתה יכול להסביר קצת.

לא, אני לא יכול להסביר קצת ולא כלום, מפני שלהשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע, אלה כבר פעולות של השפעה למעלה מהדעת. צריכים להיכנס לזה ואז להבין, אני לא יכול להסביר שיהיה מובן בשכל שלנו מה זה "להשפיע". "להשפיע" זה נקרא דאגה לזולת בלבד.

שאלה: כתוב במאמר, "מה שאין כן, כשאין האדם רואה את שיעור התרחקותו, וחושב שהולך ומוסיף תמיד, נמצא שבונה כל הבנינים על יסוד רעוע". מה זה נקרא לבנות בנינים על יסוד רעוע?

כי זאת לא האמת, מפני שהוא בונה אותם לא על הצורה האמיתית באמת אלא איך שנראה לו.

תלמיד: מה זה "הבנינים"?

בנינים זאת אומרת הפעולות הבאות שלו, שהוא רוצה על ידן להגיע למטרת הבריאה.

תלמיד: ובהמשך רב"ש כותב, "אם הוא בונה את הבנינים על יסוד רעוע אין לו מקום להתפלל לה', אין לו מקום להתייגע על זה".

כן, הוא כבר לא יכול להמשיך נכון ישר.

תלמיד: את זה אני לא מבין. יש מצב כזה שבו אין על מה להתפלל, על מה להתייגע?

הוא יכול להתפלל, כל העולם מתפלל, אבל מתפלל לא על הדבר הנכון כי בנה יסוד לא נכון.

שאלה: לפי המאמר כשאדם מתקדם, הוא מתחיל לראות את עצמו מכוער כלפי העשירייה או שהוא רואה את החברים שלו מכוערים?

הוא רואה את עצמו מכוער ולא את החברים. אם הוא מתקדם נכון, הוא רואה את עצמו מכוער לעומת החברים.

תלמיד: והאם הכוונה של מכוער זה שנמצאים ברצון לקבל?

ודאי. מה השאלה? אתם לא מבינים מה זה מכוער ברוחניות?

שאלה: אני רוצה להבין את המשפט "במקום שהוא מכה הוא מרפא". איפה שהוא מכה אני מרגיש בתוך הרצון לקבל, "מכה" אני מרגיש. מה זה ה"ריפוי" באותו מקום?

באותו מקום אתה צריך לתת תגובה נכונה וזה יהיה ריפוי. אם באותו מקום שקיבלת מכה אתה נמצא עם החברים, ואתה יודע איך להגיב כי זה מגיע מהבורא, והבורא מראה לך עכשיו עד כמה אתה רחוק, אז יש לך על מה להתפלל לבורא שמהריחוק הזה יהיה לך קירוב.

תלמיד: אז מה זה ריפוי בתוך הרצון לקבל? כי זה אותו מקום.

באותו מקום שבו הרגשת מכה, הרגשת ריחוק, את זה הבורא הראה לך, עכשיו אתה מבקש שהמקום הזה יתקרב לבורא, יתרפא.

תלמיד: מה זה ריפוי באותו מקום, התקרבות לבורא?

שאתה יכול להרגיש שהתקרבת לבורא באותו המעשה, באותו הסיפור, איפה שהרגשת את הרצון לקבל הגדול שלך.

תלמיד: אז מה זה התיקון באותו רצון לקבל?

שעכשיו מתוך אותו רצון לקבל אתה התקרבת לבורא.

תלמיד: מה הכוונה להתקרב לבורא?

שאתה מרגיש שנעשית קרוב אליו.

תלמיד: איך זה מתבטא, בהרגשה בתוך הרצון לקבל?

כן.

תלמיד: של מה ההרגשה הזו?

זו הרגשה שנעשית יותר קרוב לבורא, שאתה יותר מבין אותו, יותר מרגיש אותו. אלה דברים שכשאדם מרגיש הוא מזהה.

תלמיד: אבל זה עדיין בתוך הרצון לקבל?

תמיד זה הכול ברצון לקבל, הרצון לקבל לא מזדכך הכול מתרחש רק בו.

שאלה: מה מבטיח בתהליך הזה שאדם מגיע לייאוש בעצם שרואה שהוא רואה שהוא מכוער יותר מכל אדם בעולם, מה מבטיח שמשם הוא ילך לתפילה? זאת אומרת איך לא להיתקע בייאוש ואפילו להיות אדיש לאותו גילוי הרע?

זה תלוי אך ורק בסביבה. הבורא מראה לי את הרע שבי לפי הפעולה שלי. אם אני לא קשור לחברה אני נופל ונמצא בייאוש, בבכי, יכול להיות שנים. אם אני נמצא בחברה טובה אני על ידם מתחיל מתוך הנפילה הזאת, ההרגשה הזאת, אני מתחיל מהר להתאושש ולסדר את היחס שלי דרך הסביבה לבורא.

אז מה אני אומר לבורא? "אתה גילית את הרע, אתה גילית איפה שאני לא מחובר לחברים", זה הרע אין רע אחר, "אז אני מבקש ממך תתקן, תן לי קשר איתם יחד". בלי חברה אנחנו לא יכולים לקבוע שום דבר, לא יכולים לייצב שום דבר, כי הכול מתבצע בעשר ספירות איפה שהבורא צריך להתגלות.

שאלה: אמרת שהמעשים בעשירייה חשובים יותר מהשיעור, אצלנו למשל בעשירייה שלנו נוכחים בדרך כלל יותר חברים מאשר במשך הפגישות במהלך היום. האם זה אומר שעלינו לעבוד על החשיבות להתקשר לחברים, להזמין אותם? החשיבות של המפגש במהלך היום.

הקשר בין החברים יותר חשוב מהקשר בזמן השיעור, כי השיעור הוא רק אמצעי כדי להגיע לחיבור בעשירייה. האגו שלנו הוא מטשטש לנו את חשיבות העשירייה ואין מה לעשות, זה ממש כל הזמן מטשטש אבל העיקר זו העשירייה. זה כתוב, וכתוב, אבל אנחנו לא רואים כל כך, אנחנו עושים את זה כך שזה לא בולט, שזה נעלם ממש משדה הראייה. מה לעשות.

שאלה: במאמר כתוב על אמונת ה', מה זה?

אמונת ה' זה נקרא שאני מאמין בבורא שהוא המקור שלי וטוב ומיטיב ובו תלוי כל מה שקרה לי קורה לי ויקרה לי.

תלמיד: אבל כתוב אמונה באמונה.

אמונה באמונה שאם הבורא ירצה הוא יאיר עלי באור כזה שאוכל להיות בעל מנת להשפיע, אני מאמין שלהיות בעל מנת להשפיע זה תלוי בבורא שיאיר עלי וכך אני אז אצטייד באור האמונה.

שאלה: נניח אני מגלה את הכיעור שבי, מה זה אומר שמקביל אני מגלה גם את אליהו שכתוב עליו במאמר, מה זה הכוח הזה?

זה לא חשוב, אליהו זה אליהו, עוד מעט יהיה לך, יש כזה גילוי אליהו, אליהו זה כוח מיוחד שמתגלה, הכוח הזה נקרא מלאך מהמילה מלכות, חלק מהכוחות שמטפלים בנו.

תלמיד: אני מתכוון לכוח התיקון.

אז אנחנו נגלה את זה, אי אפשר להסביר, אי אפשר, זה לא חשוב לך, מתי שהוא יתגלה אז אתה תבין. יש עוד הרבה דברים.

תלמיד: אתה מגלה את הכיעור ונמצא איתו אבל מה לעשות איתו הלאה?

לך לאומן שעשני, כתוב, לך לאומן שעשני כתוב, תפנה לבורא שיעזור לך, תתפלל דרך הקבוצה לבורא שיעזור לך אבל מה זה נקרא לעזור לך? שיעזור לך להיות קשור לכל העשירייה ואז אתה תתחיל לקבל דרכם את כל מה שאתה רוצה, את כוחות השפעה.

שאלה: כתוב שאם הוא עוסק בתורה ומצוות נכון אז התורה מראה לו את האמת כי יש בה סגולה, מה זה אומר לעסוק בתורה נכון? כי לפני כן הוא אומר שככל שאתה מוסיף בעיסוק בתורה ומצוות אז אתה לו רואה.

לעסוק בתורה זה נקרא שיש לי עשירייה ואני דרך העשירייה לומד ורוצה להתחבר לחברים והכול זה כדי להזמין אור מיוחד שנקרא תורה כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין כי המאור שבה מחזירו למוטב" ואז אני על ידי זה שאני לומד מאמרים עם העשירייה יחד בשיעורי בוקר, אני מזמין את המאור המחזיר למוטב, אני מזמין אור מיוחד, כוח מיוחד שהוא מתחיל להראות לי כמה שאני לא בסדר ואז אני מבקש לקבל תיקון שאני כן אהיה בסדר ואתחבר לעשירייה, ככה זה עובד.

שאלה: איך להוסיף ברגישות כלפי העשירייה?

איך לגלות רגישות בעשירייה על זה אתם צריכים לדבר בעשירייה ביניכם וקצת יותר ויותר לגלות את הלב.

שאלה: סדר העבודה זה שאנחנו במהלך היום מגבירים באהבת חברים על פי רב"ש, לפי מה שהוא מציע, כמה שניתן ועל זה דורשים בשיעור דורשים את המאור?

כן.

קריין: אנחנו קוראים שוב את מאמר שמעתי נ"ו "תורה נקרא יורה".

נו. תורה נקרא יורה

"תורה נקרא "יורה" מלשון "יָרׂה יִיָּרֶה", שכוונתו, שבזמן שהאדם עוסק בתורה, בשיעור השתדלותו בתורה, באותו שיעור הוא מרגיש את התרחקותו.

היינו, שמראים לו את האמת, שפירושו, כי מראים לו את שיעור האמונה שלו, שזה כל היסוד של האמת. שבשיעור שיש לו האמונה, על זה נבנה כל היסוד של הקיום של תורה ומצות. כי אז נגלה לעיניו, שכל היסוד שלו נבנה רק על בחינת החינוך שנתחנך. כי החינוך מספיק לו לקיים תו"מ בכל דקדוקיה ופרטיה. וכל מה שבאה מבחינת החינוך נקרא "אמונה בתוך הדעת".

ואף על פי שהוא כנגד השכל. דהיינו, השכל מחייב, לפי מה שהוא מוסיף בתורה, בשיעור זה הוא צריך להרגיש, שהוא יותר מקורב לה'. אבל כנ"ל, שהתורה מראה לו תמיד יותר את האמת.

וזהו בזמן שהאדם מחפש את האמת, אז התורה מקרבת אותו יותר אל האמת, ורואה את שיעור אמונתו באמונת השם ית'. וזהו בכדי שהאדם יוכל לבקש רחמים, ולהתפלל לה' שיקרבהו אליו ית' באמת, שהוא, שיזכה לאמונת ה'. ואז יוכל ליתן שבח והודאה לה', על מה שהוא זוכה, שהוא קירב אותו אליו.

מה שאין כן, כשאין האדם רואה את שיעור התרחקותו, וחושב שהולך ומוסיף תמיד, נמצא שבונה כל הבנינים על יסוד רעוע, ואין לו מקום להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. נמצא, שאין לו מקום להתיגע על זה, שיזכה לאמונה שלימה. כי אין האדם מתיגע, אלא על דבר שחסר לו.

לכן כל זמן שאינו ראוי לראות את האמת, אז הוא להיפוך: כמה שהוא מוסיף בתו"מ, הוא מוסיף במידת שלימותו, ואינו רואה שום חסרון לעצמו.

אם כן אין לו מקום לתת יגיעה ותפילה, שיזכה לאמונת ה' באמת. כי שהוא מרגיש קלקול, שייך לומר תיקון. אבל בזמן שהוא עוסק בתו"מ על דרך האמת, אז התורה מורה לו האמת. כי סגולה זה יש בהתורה, לראות באמת את מצבו האמיתי של שיעור אמונה שלו (וזה סוד "או הודע").

ובזמן התעסקותו בתורה ורואה את האמת, היינו שיעור התרחקותו מרוחניות, ורואה איך שהוא בריה כל כך שפילה, שאין אדם יותר גרוע מכדור הארץ, אז הס"א באה אליו בטענה אחרת, שהאמת היא, שהגוף שלו מכוער מאוד, שבאמת אין אדם מכוער בעולם יותר ממנו בעולם, בכדי שיבוא לידי יאוש, היא אומרת לך כך.

כי היא מפחדת, שמא ישים אל לבו ויבוא לתקן את מצבו. לכן היא מסכימה, למה שהאדם אומר, שהוא איש מכוער. ונותנת לו להבין, אם הוא היה נולד בכשרונות יותר נעלים ובמידות יותר טובות, אז הוא היה יכול להתגבר על רשע שלו ולתקן אותו, והיה יכול להגיע לדביקות ה'.

ועל זה יש להשיב לה, שענין זה, מה שהיא אומרת לו, מובא במסכת תענית דף כ', שבא ר' אלעזר בר ר' שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור, ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה. והיתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר. אמר לו: "שלום עליך, רבי". ולא החזיר לו. אמר לו: "ריקא, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?" אמר לו: "איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני, כמה מכוער כלי זה שעשית". כיון שיודע בעצמו שחטא, ירד מן החמור.

ועם הנ"ל נבין, שכיון שלמד תורה הרבה, זכה על ידי זה לראות את האמת, איזה מרחק יש בינו לבין השם ית'. זאת אומרת, שיעור התקרבותו ושיעור התרחקותו. וזה שאומר, ש"דעתו גסה עליו", דהיינו שראה את הצורה השלימה של הבעל גאה, שהוא הרצון לקבל שלו. ואז נזדמן לו לראות את האמת, שהוא בעצמו אדם מכוער ביותר. ואיך ראה את האמת? על ידי זה שלמד תורה הרבה.

אם כן, איך יהיה לו אפשרות להתדבק בו ית', כיון שהוא אדם כל כך מכוער? לכן שאל, אם כל בני אדם מכוערין כמותו, או שרק הוא מכוער, אבל שאר בני העולם אינם מכוערין? ומה היה התשובה? - "איני יודע". פירוש הדבר, שהם לא מרגישים, לכן לא יודעים. ומדוע לא מרגישים? הטעם הוא פשוט, מפני שלא זכו לראות את האמת, מפני שחסר להם תורה, שהתורה יגלה להם האמת.

ועל זה השיב לו אליהו: "לך לאומן שעשאני". כיון שראה, שבא למצב, שאין הוא יכול לעלות מהמצב שבו נמצא, נתגלה אליהו ואמר לו: "לך לאומן שעשאני". פירוש, כיון שהבורא ית' ברא אותך כל כך מכוער, בטח שידע, שעם הכלים האלו יכולים לבוא לשלימות המטרה. לכן אל תדאג, ולך קדימה, ותצליח."

השאלה צריכה להיות רצינית, בדיוק לפי מה שאנחנו לומדים, ולא עוסקת במשהו אחר צדדי, אתם יודעים איך לשאול אותה בצורה קונקרטית, מובנת לכולם, כי אתם שואלים וכל העולם עכשיו שומע ואתם בטוחים שאתם שואלים כדי לעזור לכל החברים שלכם להבין יותר את נושא השיעור.

שאלה: במאמר נשמע שמדובר על נשמע "ויגבה ליבו בדרכי ה'", איך מתמודדים עם זה בעשירייה ?

משתדלים לאהוב יותר חברים, זה הכול.

שאלה: האם עצם זה שאני מרגיש אשם זה כדי שאני אפנה לבורא שיתקן אותי?

כן, נכון.

שאלה: כשמגלה את ההתרחקות אז הנקודה שבלב מראה את המרחק מהבורא, מה קורה שמגיע תיקון, מה היחס בין הנקודה שבלב לרצון לקבל?

הנקודה שבלב מתחילה להרגיש שהיא קשורה לרצון לקבל כבר בצורה שהיא מעליו על מנת להשפיע.

(סוף השיעור)