שיעור בוקר 19.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

מדי שנה כבר כמה עשרות שנים מיד אחרי פורים אנחנו מתחילים ללמוד על פסח. קודם כל כי פסח זה היסוד שלנו, מהמילה "פַסַח", כלומר עושים צעד מחוץ לעולם הזה לקראת העולם הבא, העולם העליון. ואנחנו צריכים להכין את עצמנו לזה שהבורא יעשה איתנו את היציאה הזאת, יציאה ממצרים, יציאה מהרע, "מיץ רע", ריכוז של הרע. אנחנו מתחילים להרגיש לאט לאט את מצבנו, שאנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, ומשתדלים לעשות את כל הפעולות הנדרשות כדי שהבורא יוציא אותנו מהמצב הזה.

לכן אנחנו מתחילים ללמוד חומר על פסח. יש הרבה חומר, החלק שעוסק בפסח הוא הכי ארוך, גדול, עשיר בחומר שעליו מדברים כל המקובלים, כל ספרי הקבלה, דווקא על התקופה הזאת של יציאת מצרים. כי עליה בנוי הכול, כמו שאנחנו רואים בכל הברכות. כשאנחנו מברכים על המצבים שלנו בהתקדמות לקראת גמר התיקון, אנחנו תמיד עומדים על זה שאנחנו באים ממצרים, ולכן אומרים בברכות "זכר ליציאת מצרים".

לכן בואו ניכנס לחומר הזה, נתכלל בו, נמצא בו כל מיני מצבים פנימיים של כל אחד, של כל עשירייה, של כל המציאות האנושית הכללית, וכך נלמד מזה את כל המצבים שלנו שילוו אותנו מכאן ועד גמר התיקון.

נקרא את הפסוקים האלה, נשאל, נברר, יש לנו זמן, ובעיקר עלינו להרגיש איך אנחנו עוברים במוח ובלב את המצבים האלה בצורה שאנחנו נכללים בכל המצבים האלה.

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מן המקורות בנושא פסח. הנושא הראשון שלנו הוא: הירידה למצרים. תת נושא: שאלת אברהם, במה אדע כי אירשנה.

כשאדם מגיע ללמוד את חכמת הקבלה, מסבירים לו שבדרך הרוחנית הוא צריך להתכלל עם החברים בקבוצה אחת. אחרי קורס למתחילים, אחרי כל מיני הכנות, הוא מתחיל להיכנס לקבוצה, להתקשר לחברים, ואז מסבירים לו שההתקשרות עם החברים היא הדבר העיקרי. שכל הכניסה שלנו לרוחניות יכולה להתקיים אך ורק כשכולנו מתחברים כאיש אחד בלב אחד, כשאנחנו מרגישים את הקבוצה שלנו, את העשירייה שאליה הגענו כאחד. ואז האדם ממש מתחיל להרגיש שכל הרוחניות שלו צריכה להתבצע, צריכה להתגלות לו רק מתוך העשירייה, מההרגשה המשותפת שיש לו בתוך הקבוצה הזאת.

ולכן כל השאלות, כל התשובות, הבעיות ופתרונן, הכול נמצא ביחסים בינינו. אנחנו נכנסים למצב שנקרא "מצרים", מצב שלא יודעים לאן ולמה ואיך, וכך מתחילים להתקשר בתוך העשירייה מפני שכך אמרו לנו המקובלים ואנחנו רוצים לנסות לשמוע, כל אחד לפי הבנתו, את הכרוז שלהם. ואחר כך אנחנו מתחילים לראות עד כמה הדברים האלה הם דברים הכרחיים, שדווקא בתוך הקבוצה אנחנו צריכים לבנות מצבים שנקראים "מצרים", ואחר כך איך אנחנו יוצאים מהמצבים האלו, ומשפרים אותם למצבים יותר ויותר רוחניים שנקראים "יציאת מצרים". ומזה מגיעים אחר כך ל"ארץ ישראל", דרך המדבר, דרך כל מיני בעיות. ישראל זה "ישר אל", שהרצון שלנו כבר מכוון בעיקר לא לכך שיהיה לנו טוב לנו בחיים האלו אלא לחיים הרוחניים.

וכך נמשיך הלאה. אבל בינתיים נמצאים בהתחלה, ואפילו לא מבינים שאנחנו נמצאים לפני ירידה למצרים.

קריין: קטע מס' 1, מתוך מאמר "ירושת הארץ". כותב בעל הסולם:

פסח

שאלת אברהם: במה אדע כי אירשנה

"אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים."

(בעל הסולם. "ירושת הארץ")

אי אפשר לצאת ממצרים, כלומר לצאת מתחת שליטת האגו שלנו, שהוא הפוך מהבורא וסוגר אותנו במציאות הזאת שבה אנחנו נמצאים, בהרגשת העולם הזה, אי אפשר לצאת מזה אלא בתנאי שנתחיל להרגיש את המצב הזה כצינוק, כבית סוהר, שנמצאים ממש בגלות, מחוץ לקדושה, להשפעה, לאהבת הזולת, מחוץ לבורא.

לכן אנחנו צריכים להכיר את המצב שלנו, זאת אומרת להכיר את הכלי הזה שאנחנו נמצאים בו, עד כמה הוא מר, עד כמה הוא לא טוב, על אף שלפי המצבים הגשמיים אולי אפשר להגיד שהוא לא כל כך רע. אבל אנחנו חייבים בכל זאת להמשיך ולהמשיך לעבוד בקשר בינינו כדי לקבל עוד ועוד הארה מלמעלה. ואז המצב שלנו יהיה מורגש בנו כרע, ונרצה לברוח ממנו, ממש לצאת ממנו עד כדי לברוח, ונעשה את זה. בלילה בחושך, בחצות הלילה - שהם הבחנות רוחניות, אנחנו נוכל לברוח מהמציאות הנוכחית שלנו.

נקרא שוב.

קריין: שוב קטע מס' 1.

"אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים."

(בעל הסולם. "ירושת הארץ")

קריין: קטע מס' 2, בעל הסולם מתוך אותו מאמר.

"צריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה" מה נקרא "ירושת הארץ"? "ארץ" זה רצון, ו"ירושת הארץ" זה אומר לקבל רצון חדש. במקום הרצון לקבל שהוא על מנת לקבל שנקרא "מצרים", לעבור לרצון לקבל שהוא על מנת להשפיע, שנקרא "ארץ ישראל".

קריין: שוב,

"צריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם אשר מטעם זה נתפלא אברהם אבינו כי לא הבין מֵאַיִן יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם בכלים הגדולים הללו ויהיו ראויים להארץ הקדושה."

(בעל הסולם. "ירושת הארץ")

קריין: שוב קטע מס' 2.

"צריכים הכנה רבה לירושת הארץ" שיתלבש בנו רצון להשפיע ואז אנחנו נוכל להרגיש במשהו כמו הבורא. "משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה" בארץ, ברצון להשפיע, "שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם" שדווקא לזה הבורא כיוון אותנו מלכתחילה, כדי שאנחנו נגיע לרצון להשפיע ונוכל להתמלאות בכל טוב שזה הוא בעצמו. "אשר מטעם זה נתפלא אברהם אבינו כי לא הבין מֵאַיִן יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ" כי מדובר בלקבל אור גדול מאוד, מילויים, ידע, הרגשה, עולם עליון, נצחי, שלם לעומת העולם שלנו, שהוא כמו איזו נקודה אחת שחורה קטנה. אז מאיפה יהיו להם כלים להכניס את כל הידע, השכל, הרגש שיש בהשגת העולם העליון. מניין ייקחו כלים כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ. "עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם בכלים הגדולים הללו [ויהיו ראויים להארץ הקדושה.]"

(בעל הסולם. "ירושת הארץ")

דווקא בזמן שנמצאים בחושך הם מכינים את עצמם למצב שכביכול יוצאים מחושך לאור עם הכלים החדשים, כדי שיוכלו לקבל את כל הידע והשכל והרגש, וכל ההבחנות שיש מכל העולם העליון שפועל לפי כחות ההשפעה. אנחנו אומרים שזה "פי תר"ך פעמים". זה פי 620 פעם ממה שהיה מלכתחילה. זאת אומרת, כביכול המספר גמור, יש לו סוף, 620. אול זה מיליארדים, אבל גם למיליארדים האלה יש סוף.

את זה אנחנו לא מבינים, ברוחניות זה לא נמדד לפי, מספר הפעמים אלא נמדד לפי המהות. ולכן כפי שאנחנו לא יכולים להשוות בין המין של החי או הדומם או הצומח, עד כמה יש ביניהם הבדלים גדולים, כך אנחנו לא יכולים ממש להשוות מהי התפיסה שיש לנו במצרים. אנחנו עוד לא נמצאים אפילו בארץ מצרים, ארץ מצרים זה השגת הטבע הרע, השגת היצר הרע, השגת הכוח העליון שזה הבורא, רק שפועל עלינו בצורה הפוכה כזאת.

שאלה: למה צריך דווקא כלים גדולים כדי לזכות בארץ הקדושה?

כלים ברוחניות הם הבחנות בין האור לחושך, כמו פיקסלים, מקטעים שמהם מורכבת תמונה, עד כמה אפשר להכניס אותם בתוך תפיסת האדם, ואנחנו צריכים הרבה כאלו עד שאנחנו משיגים את צורת הבורא. אומנם הוא כוח אנלוגי, ללא גבול, אבל אנחנו מקבלים אותו בצורה שהיא לא אנלוגית אלא נקודתית, של הרבה נקודות שנותנות לנו את צורת המציאות. ואנחנו לא מרגישים את הנקודות עצמן אלא את ההתקשרויות ביניהן, שהן מביאות לנו את התמונה. ההתקשרות ביניהן, זה מה שחשוב לנו.

ולכן אנחנו צריכים הרבה פיקסלים עד שאנחנו נוכל להרכיב מהם את צורת הבורא, איך מתנהג איתנו, מה רוצה לספר לנו בגילוי שלו, באיזו צורה אנחנו תופסים את נקודות האור האלה ונקודות החושך, ומה ההצטברות ביניהם? איך מקבלים את המסרים האלה מהבורא. זה כל חכמת הקבלה, חכמת קליטת הבורא בתוך הנברא, והנברא קולט את זה בעיקר לפי עיקרון אחד, עד כמה הוא רוצה להידמות לבורא. אז כל אותם הפיקסלים, הנקודות שיש בו, מתחילים להסתדר בצורה כזאת שהוא בונה בתוכו את התמונה הזאת, את הצורה הזאת ואז הוא מגיע ללימוד הבורא שהוא "ממעשיך הכרנוך".

שאלה: מה הם הפיקסלים האלה בעבודה שלנו עכשיו?

כל הדברים הטובים והרעים שאנחנו מגלים במצבנו, בהתקשרות בינינו, בהתקדמות שלנו ובונים לנו נקודות אור ונקודות חושך, וההצטברות שלהם בונה בנו תמונה, שלא יכולה להיות כולה אור אלא חשיכה כאורה יאיר, שאפילו אותן נקודות החושך שיש לנו בין נקודות האור, גם אותן נקודות החושך יאירו לנו על נקודות האור. בסך הכול יתנו לך תורת העולם, יספרו לנו על הבורא ובצורה כזאת אנחנו נוכל לסדר גם את עצמנו.

שאלה: אם אין לנו בטבע את היכולת למדוד או להעריך את הכלים האלו, איך אנחנו יכולים לתפוס את הגדלות שלהם?

לאט לאט, על ידי דבר והיפוכו. דווקא כיתרון האור מתוך החושך אנחנו מתחילים להשיג את גדלות האור ושפלות החושך. זה מתוך ניסיון, מתוך זה שהדברים האלה מצטברים ובונים בנו את הצורות והיחסים בין הצורות.

תלמיד: לא ברור לי איך העבודה של האור גורמת לנו להעדיף משהו שאנחנו מכירים היטב, הכלים שלנו, ואיך אנחנו יכולים לבחור את הכלים של אור התורה? איזו עבודה אנחנו צריכים לעשות בתוכנו כדי להחליף בין הכלים האלה לכלים האלה?

הכול מתגלה רק מתוך מאמץ של חברים שהם רוצים להיות ביניהם ביחסים של ערבות. הכיוון הוא פשוט, להגיע לערבות ובמשיכה לזה אנחנו בונים את עצמנו יותר ויותר בהתאמה כדי להרגיש את נקודות החושך ונקודות האור, וכך מתקדמים.

שאלה: נאמר, אתם תהיו בגלות ואז אתם תקבלו את הכלים הגדולים.

הבורא הכין לנו את הגלות בכוונה, כדי שאנחנו נרגיש את החושך בחיים שלנו, אבל גלות זה כבר מצב רוחני. זה לא שכל האנושות נמצאת בגלות, תדבר איתם הם לא יידעו על מה אתה מדבר בכלל, אנחנו חיים, יש הכול בחיים שלנו. איזו גלות?

גלות זה כשאדם מרגיש שהוא נמצא בגלות, שזרקו אותו מהמקום שלו. שהוא לא נמצא במה שמגיע לו, במה שהוא חושב שצריך להגיע אליו. לכן המצב שלנו עדיין לפי הרגשת האדם. יש כאלה שמרגישים שהם נמצאים במצב טוב, ויש מי שמרגישים שנמצאים במצב יחסית רע. ויש כאלה שמרגישים בבית סוהר, בגלות, לא יכולים לסבול את זה.

כל המצבים האלו עדיין נמצאים בתוך מצרים. מתי יוצאים ממצרים? כשמוכנים לוותר על הכול רק כדי לצאת מהמצב הקיים, ניתוק מפעולות ההשפעה. שאנחנו עד כדי כך רוצים להשפיע זה אל זה, שמוכנים לכל דבר רק להגיע להשפעה. אז אנחנו יוצאים ממצרים. אתם מבינים כמה הדבר הזה לא פשוט. ולכן צריכים להתייחס ברצינות למה שאנחנו עכשיו לומדים ולהשתדל לממש את זה יום יום בקשרים בינינו.

שאלה: מה אנחנו צריכים להשיג בעשירייה כדי להרגיש שאנחנו מגיעים להשגה של היצר הרע שלנו?

לא צריכים הרבה, אנחנו רק צריכים להשיג בחיבורים בינינו שיש כזה כוח שלא נותן לנו יכולת להתחבר בינינו, להיות כאיש אחד בלב אחד, והוא הנקרא "יצר הרע" או האגו שלנו. ואנחנו מחויבים להתעלות מעליו בלהתעלות למעלה מכוח הדחייה שלא נותן לנו להתחבר ללב אחד, זה נקרא "יציאת מצרים".

שאלה: בהתאם לזה נראה שאנשים לא מאוד רוצים להגיע לבורא, אז מה מעביר את הרצונות שלי לבורא מפנטזיות למציאות?

אך ורק אם אתה נמצא בעשירייה וכולם במקצת משתדלים לצאת מהאגו שלהם בין החברים, אז "איש את רעהו יעזורו", כי כל אחד מכפיל את המאמצים של כל אחד, כל הקבוצה מכפילה את המאמצים האלו ואז כל אחד מגיע למצב שהוא כבר לא מסוגל לסבול את הגלות, את חוסר החיבור ביניהם. ואז הם מתחילים לצעוק ויוצאים מהמצב הזה. זה כבר נקרא "יציאת מצרים". אבל בדרך תראה מה שכתוב בתורה, בכל הסיפור הזה, עד כמה הם צריכים לעבור מצבים.

במצרים נולד משה ובתיה בת פרעה מטפלת בו, זאת אומרת יש כאן סיפורים מאוד מאוד עמוקים במה שקורה בבריאה, עד שהם מגיעים למצב שמתארגנים ויוצאים ממצרים.

לא פשוט. סיפור מאוד מורכב. אבל אנחנו נלמד אותו, ולאט לאט זה ייתן לנו הרבה הבחנות בדרך, והעיקר שאנחנו נבין שזה המצב שאנחנו צריכים לעבור אותו. ודאי שלא כמו שכתוב, אבל במשהו מזה כן.

שאלה: תודה על התשובות, הן עזרו במקצת אבל עדיין לא ברור איך באמת לעזור לחברים הגדולים האלה סביבי להרגיש את מצב הגלות במצרים. איך אנחנו יכולים לעזור האחד לשני להגיע להרגשה שמתוך המצב הזה נרצה לצאת מתוך המרתף?

תן להם דוגמה של התנהגות נכונה, גם אם היא באה לך בצורה מלאכותית, אבל תן להם דוגמה כזאת ותראה כמה זה נקלט וכמה הם משתנים ומבצעים את הדברים האלה, וכך אתה מושפע בחזרה וגם אתה מבצע. רק על ידי דוגמאות מאחד לשני, ולא לצחוק לכל המצבים האלו, אלא לעבור אותם ברצינות. "ברצינות" הכוונה היא שלא עושים צחוק, אלא אמנם מֵשחקים, אבל מֵשחקים ברצינות כדי לגדול, בדומה לילדים שמשחקים, אבל הם לא יודעים שהם משחקים, וכך הם גדלים.

שאלה: איך אפשר לתת דוגמה של להיות בגלות בשיעור, בהרגשה של הצינוק, האם צריך להתחיל לצעוק?

לא. סך הכול אנחנו לא מתפעלים מכך כשאנחנו צועקים. אמנם ראיתי כל מיני מצבים כאלו אצל חברים ותלמידים, אבל אנחנו רוצים פשוט להראות אחד לשני ככל האפשר שאנחנו מקבלים על עצמנו את השלבים הרוחניים שאנחנו צריכים לעבור בקבוצה, בצורה רצינית. ובכל הכוח, בכל מה שניתן לי, אני מראה את זה לחברים. אני לא מזלזל בחיים הגשמיים, אני מקיים אותם כמו שהם צריכים להיות. יחד עם זה, אני משקיע את כל כוחי בהתקדמות הרוחנית, זאת אומרת בחיבור בינינו עד לדרגה שהתפילה המשותפת שלנו תשפיע לבסוף לבורא, והוא יוציא אותנו ממצרים.

שאלה: האם אנחנו, בני ברוך, נחשבים עדיין למצויים בגלות?

כל המצבים הרוחניים הם מצבים שאנחנו צריכים להרגיש. אם אני לא מרגיש שאני נמצא בגלות מהרוחניות, אני לא נמצא בגלות, אני לא נמצא במצרים. כפי שאנחנו לומדים מסיפור מצרים, גם כשהם נכנסים למצרים, הם חושבים שהם נכנסים למצבים טובים, לחיים טובים. מצרים מתגלה להם כארץ יפה, טובה, ופרעה מקבל אותם בצורה יפה ונותן להם לחיות שם, ממש בחלק היפה של מצרַים, עד שהם מתחילים להרגיש אחרי "שבע שנות השובע", את "שבע שנות הרעב".

כשהם מתחילים להרגיש שהמצב עליו הם חשבו שהוא טוב, הוא לא כל כך טוב, מתחיל להתגלות בהם חוסר, חיסרון לבורא, והם מתחילים לחשוב איך הם מתחברים כדי להשיג את הבורא ומה לעשות כדי להגיע לכך, וכבר מתחיל להיות מצב שני, צד שני, החלק השני של הדרך. על הכול אנחנו נלמד כאן.

שאלה: מה נקרא "יציאת מצרים" בעשירייה, מה היא ההרגשה?

ההרגשה היא שאנחנו עוברים מ"על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע". אנחנו יכולים לעשות פעולות שהן לא באות כחיוב, השליטה עלינו של הרצון לקבל, אלא רצון להשפיע. אנחנו יוצאים מתחת שליטת פרעֹה, לשליטת הבורא.

שאלה: לצערי הבעיה היא שאני לא מבין עדיין איך לעשות זאת עם החברים שלי בעשירייה, ולפעמים העבודה שלי היא מבולבלת כי אני רוצה להיות בהשפעה, אבל אני מבין שאני תמיד נמצא במצב של קבלה, וזו מלכודת.

כך אנחנו צריכים לממש בינינו עכשיו, כדי שהבורא יאיר עלינו ואנחנו נקבל מההארה ומההשפעה שלו את השכל והכוח לסדר את עצמנו בהשפעה הדדית, זאת אומרת בקבוצה אמיתית. הקבוצה כבר תתחיל לגלות בתוכה מצבים רוחניים, מצבי השפעה הדדיים שהם כבר מצבים רוחניים. כך אנחנו נלך מחיל לחיל, זאת אומרת ממדרגה למדרגה בהשפעה המתגברת עוד ועוד, וכך יהיה גם לקראת היציאה ממצרים, ואחר כך היציאה עצמה. נעשה את זה. אנחנו נלמד על כך עכשיו בצורה מאוד רצינית ומעשית.

שאלה: האם אפשר לחדד את המושג "גלות"? כך יוצא שמסלקים את האגו שלנו, מוציאים אותו לגלות. מה היא הגלות בעשירייה, מי מגלה את מי ולמה?

אנחנו לא זורקים דבר. אנחנו רק מסדרים בנו את כל התכונות, הרצונות וההבנות, בצורה כזאת שהם יתנו לנו את הרגשת השליטה של הכוח העליון, שליטת ההשפעה על פני הקבלה. נמשיך ותראה.

שאלה: בעל הסולם מדבר על היגיעה שהיא זו הבונה את הכלי. אנחנו אומרים לפעמים "שב ועל תעשה עדיף". איזו יגיעה צריך לעשות כדי שהיא לא תהיה לריק, שלא תזיק?

לא לעשות זו גם יגיעה. כמו שנאמר "הבולם את עצמו בשעת מריבה"¹. לוקח הרבה זמן, כוחות ומאמצים למי שעושה כך למען השלום, לכן זה נקרא "יגיעה".

שאלה: עד כמה חשובה יגיעה עם הרגליים והידיים?

לא, היא רק נקראת כך, אבל כמעט ואין לנו יגיעה בגופים הפיסיים שלנו. כל היגיעה היא רק במאמץ הפנימי.

שאלה: מה קובע כמה ירידות ומצבי חושך אנחנו צריכים לעבור עד שנשיג את הכלים ליציאת מצרים?

הקובע הוא שורש הנשמה, עומק הנשמה, ואנחנו לא יודעים על כך כמה צריך. ובאמת, זה לא חשוב. אם אני עובד על מנת להשפיע, ומתקדם להשפעה, לא חשוב לי אם אני משיג את זה או לא, מתי, ובכמה פעולות אני משיג, באמת זה לא כל כך חשוב, לא עקרוני. העקרון הוא שאני הולך לקראת הבורא ועושה בכל זאת עם המצבים, אפילו הקטנים שלי, נחת רוח.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו אמורים לקבל מסרים מהבורא. איזה מסרים אנחנו אמורים לקבל?

נראה איך הוא מתייחס אלינו, ואיך אנחנו צריכים לקבל את המסרים שלו. נלמד את זה.

קריין: קטע מספר 3 כותב רב"ש.

""ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע כי אירשנה"."

אברהם שאל, איך אני יכול להיות בטוח שאני פונה לילדים שלי, ילדים - הכוונה לכל התלמידים שהולכים אחריי, במה אני יכול להיות בטוח שאני מוביל אותם נכון, למצב הנכון, למטרה נכונה ושהם יגיעו וייכנסו לרוחניות ויירשו את המצב הרוחני, יגיעו אליך, ידבקו אליך? יממשו את המטרה. וזה מה שנקרא "במה אדע כי אירשנה", שיקבלו מתנה של ארץ ישראל, של הרצון שכולו להשפעה, לאהבה.

מה אומר לו הבורא? בהתחלה "גר יהיה זרעך בארץ לא להם", הם יהיו בגלות, זאת אומרת הם ירגישו שאין להם רצונות טובים של חיבור, של אהבה, לגמרי אין, אלא הפוך. "ויעבדו ויענו אותם ארבע מאות שנה". ארבע מאות זה מדרגה שלמה, ארבע דרגות, הם ישתדלו לצאת מהאגו שלהם, אבל לא יכלו לעשות כלום. ואחרי שינסו את כול מה שיש ברשותם כדי לצאת מהאגו ולהגיע לחיבור ולאהבה ביניהם ולא יכולים, אז יצעקו ואני אציל אותם מהגלות, ואז הם יצאו ברכוש גדול.

זאת אומרת, הם יוכלו לקחת דווקא מהמצב, מהמקום של הגלות, הרבה כלים שאיתם אחר כך הם מגיעים עד רום המעלות, עד הגובה של כל הסולם. עם מה שלוקחים מהרצון לקבל שנקרא "מצרים", הולכים אחר כך לתקן, ובזה עולים עולים עולים, מתקנים מתקנים מתקנים את כל הכלים שיצאו מהרצון לקבל, לעל מנת להשפיע - מוסיפים להם, מוסיפים להם כוונה, מסך עביות ואור חוזר, ואז מגיעים לגובה של הבורא.

"וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע כי אירשנה". כי תשובת הקב"ה היתה על שאלה זו, כמו שכתוב "ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אם כן השאלה היתה על בטיחות הירושה. והתשובה על הבטיחות היתה, שעם ישראל יהיו בגלות. וכי הגלות היא הבטיחות על ירושת הארץ."

זאת אומרת, ברור שאם אברהם שאל כמה אני יכול להיות בטוח שהם ילכו בדרך הנכונה, שיגיעו למטרת הבריאה, לגמר התיקון. קודם כל מה הוא שאל? הוא לא שאל על הבורא שהבורא לא ייתן תיקונים וכוח, הוא שאל על הרצון שבתוך בני האדם. כמו שאנחנו רואים עכשיו בכל העולם, יש רצון לגמר התיקון? לאף אחד.

לא יודעים ולא מבינים מה זה בכלל. לא מרגישים את עומק האגו, את הכלים שצריכים לתקן. ואז מה קורה? זה מה שאברהם שאל, מאיפה הם ייקחו רצון כל כך גדול לתקן את האגו שלהם עד העומק שלו האמיתי כדי לעלות עד רום המעלות - דרך הסולם 125 מדרגות עד שעולים אליך ודבוקים בך. מאיפה הם ייקחו את זה? לבני אדם הרגילים אין בכלל רצון לזה.

וזה נקרא "בטיחות על ירושת הארץ", מאיפה הוא בטוח שהם יירשו את הארץ. זאת אומרת הארץ הקדושה, כל המדרגות הרוחניות, כל חמשת העולמות שהם יוכלו לעלות עליהם, לרכוש אותם, ולא ליפול באמצע הדרך או בכלל לא להתחיל אפילו לעלות על סולם, העיקר שיהיו להם חסרונות. על זה שאל אברהם.

"ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש של השאלה היה, כי ידוע שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין חסרון. וחסרון נקרא כלי. וכשראה, מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם, הלא אני לא רואה, שבני, יהיה להם צורך לאותה ירושת הארץ הרוחנית." 

(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)

מאיפה ייקחו את הצורך להשגות רוחניות כל כך גדולות? זה נגד הרצון. אם הרצון היה עובד יחד עם ההשגה, הרגשה, הבנה רוחנית, זה משהו אחר, אבל זה נגד הרצון. אני צריך לדכא את הרצון, אני צריך לסובב אותו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע בכל מדרגה ומדרגה רוחנית יותר ויותר גבוהה, איך אני מגיע למצב שיהיה לי דחף, ועל זה הייתה השאלה.

זאת אומרת, את התשובות אנחנו לא יודעים בינתיים, אבל השאלה ברורה, היא נשאלת והיא באמת מעוררת את הרגשת האמת. בלי החיסרון הזה אי אפשר להגיע לכלום.

שאלה: מקובל ברמה של אברהם אבינו, הוא לא רואה את התהליך, למה הוא מתפלא כל כך?

זה לא מקובל. אנחנו מדברים על כוחות הטבע שנקראים אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, דוד. אלו הם כוחות הטבע, כוחות עליונים שיכולים להתלבש לפעמים בבני אדם אבל הם לא בני אדם. אני לא רוצה לגשם איך אברהם ראה את הדברים האלה, אבל נגיד שכל שורש רוחני חייב להגיע לענף הגשמי. ודאי שהיו כאלו אנשים, ועד כמה זה התגלה בהם ועד כמה הם גילו את זה נדבר על כך בדרך כדי שזה לא יבלבל אותנו.

תלמיד: עד כמה אנחנו נמצאים היום במצב דומה לזה?

לפי המידה שאתה מרגיש שאתה נמצא בגלות. אם היית נמצא עכשיו בצינוק בבית סוהר ללא הגבלת זמן, אז היית נמצא במצב יותר טוב? תנסה לחשוב ולענות לעצמך.

קריין: קטע מספר 4.

"שאל אברהם להקב"ה, במה אדע כי אירשנה, הלא אין להם כלים וצורך להירושה הגדולה מה שאתה מראה לי שאתה תיתן לבני, הלא אין להם צורך. 

ועל זה השיב לו הקב"ה, אני אתן להם צורך להאורות, כמו שאני אתן להם האורות. היינו שה' יתן להם האור והכלי גם כן. שאל תחשוב שרק השפע אני משפיע, אלא אני משפיע להם, הן הצורך הנקרא, כלי, והן השפע הנקרא, מילוי וחסרון. 

ועל ידי זה שעם ישראל יהיו בגלות מצרים ארבע מאות, שארבע שזהו מדרגה שלמה של ד' בחינות, שעל ידי זה שהם יהיו בגלות, בארץ לא להם, היינו שהמצרים ישפיעו לישראל רצון של קבלה עצמית, שרצון זה לא שייך לקדושה, שזה נקרא, "ארץ", מלשון רצון, וירצו לברוח מהרצון הזה, אז כשאני אעשה שלא יוכלו לצאת משליטה זו מכוחות עצמם, אלא שהם יראו, שרק הקב"ה יכול לעזור להם, ולא יהיה להם עצה אחרת, אלא לבקש עזרה ממני." 

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

הרב"ש פותח כאן את הדברים בצורה שמבררת הכול.

קריין: קטע מספר 4.

"שאל אברהם להקב"ה, במה אדע כי אירשנה, הלא אין להם כלים וצורך להירושה הגדולה מה שאתה מראה לי שאתה תיתן לבני, הלא אין להם צורך. 

ועל זה השיב לו הקב"ה, אני אתן להם צורך להאורות, כמו שאני אתן להם האורות."

הכול מקבלים מלמעלה, את החיסרון, את הכוח לתקן וגם את הכוח למלא את הכלים המתוקנים. אין שום בעיה, מקבלים הכול מלמעלה ולא דורשים מאדם להיות יוצר, להיות בורא, שום דבר, אלא הוא רק צריך לעשות את מה שמוטל עליו, ועל זה רב"ש מסביר.

"היינו שה' יתן להם האור והכלי גם כן. שאל תחשוב שרק השפע אני משפיע, אלא אני משפיע להם, הן הצורך הנקרא, כלי, והן השפע הנקרא, מילוי וחסרון. 

ועל ידי זה שעם ישראל יהיו בגלות מצרים ארבע מאות, שארבע שזהו מדרגה שלמה של ד' בחינות, שעל ידי זה שהם יהיו בגלות, בארץ לא להם, היינו שהמצרים ישפיעו לישראל רצון של קבלה עצמית, שרצון זה לא שייך לקדושה, שזה נקרא, "ארץ", מלשון רצון, וירצו לברוח מהרצון הזה, אז כשאני אעשה שלא יוכלו לצאת משליטה זו מכוחות עצמם, אלא שהם יראו, שרק הקב"ה יכול לעזור להם, ולא יהיה להם עצה אחרת, אלא לבקש עזרה ממני." 

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

אנחנו נראה שככל שאנחנו משתדלים לצאת מעל מנת לקבל, מהכלים דקבלה שלנו ולא מסוגלים, בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שרק הבורא יכול להוציא אותנו, לתת לנו התעוררות, הארה מיוחדת שתוציא אותנו מהמצב שלנו, ואז נרגיש את המצב שלנו כגלות.

במה שאנחנו נמצאים כבר יש משהו מההרגשה שתהיה אחר כך, מהרגשת הגאולה. כי מי שנולד בבית סוהר לא יודע שיש עוד משהו חוץ מבית סוהר, אבל אנחנו נתחיל לקבל הארה מלמעלה שתיתן לנו את ההרגשה שיש משהו שהוא למעלה מהמצב שלנו. זה ימשוך אותנו החוצה, ידחוף אותנו כך שנבקש, נצעק ונרצה לצאת מהגלות, אחרת נמשיך לחיות אצל פרעה ולחשוב שזה הדבר הכי טוב שיכול להיות.

כשנתחיל להרגיש מה ההבדל בין מצבינו במצרים, אצל פרעה, תחת שליטת האגו שלנו, לבין מצב ההתעלות מעליו לעולם ההשפעה, לעולם האהבה ולעולם החיבור, בהתאם לשתי המדרגות האלה יתגלו כאלו כוחות גדולים כך שנוכל לצאת משליטת האגו שלנו ונגיע לגילוי הבורא.

שאלה: כתוב שהוא לא ייתן רק את האורות, אלא גם את הצורך באורות. והרושם הוא שזוהי פעולה ממעלה למטה, ולפני כן היה נראה שהצורך הוא העבודה שלנו לבנות את הנחיצות לזה?

מאיפה תיקח גם רצון, גם מילוי, גם כוחות לעבוד על הרצון וגם כוחות למשוך את המילוי? אין בנו שום דבר שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו. כל העבודה שלנו היא רק להתחבר ככל שמסוגלים ולגלות שלא מסוגלים ואז לפנות לבורא שיעזור לנו ושיעשה תיקון. כל התיקונים מגיעים מלמעלה וכל הבקשות לתיקונים מגיעות מלמטה, מאיתנו לבורא. צריכים לא לשכוח זאת והעיקר להיות בזה.

שאלה: כתוב שאנחנו מקבלים גם את הכלים וגם את האורות, והבורא הוא שמפתח אותנו. אני רואה מפסח לפסח שהלב הופך להיות יותר ויותר אטום, אין את התחושות העמוקות האלה שנראה שאמורות להתגלות יותר ויותר, אלא פשוט איזושהי אטימות ואי יכולת לשמוע על מה מדובר.

מה חסר לך כדי להרגיש שאתה נמצא במצרים? תתאר לעצמך תמונה כזו, מה חסר לי כדי להרגיש שאני נמצא ממש במצב שאני לא יכול לסבול אותו, ולא בגלל שאין לי מיליונים ואני לא בעל הבית של העולם, אלא כי אני רוצה להגיע להשפעה, לאהבת הזולת, לחיבור עם כולם כדי להשיג את הבורא ולהשפיע לו. כל הדברים האלה הם כדי להשפיע לבורא. מה חסר לי? חסר לי לרצות את זה.

כל מה שאנחנו עוברים הם כדי שנרצה בחיבור שלנו להשפיע לבורא. החיבור שלנו יהיה הכלי, ולהשפיע לבורא זה האור החוזר מתוך הכלי הזה, ואז הבורא בהתאם יעלה אותנו, יציל אותנו וימלא אותנו בנוכחות שלו.

תלמיד: אנחנו רוצים את החיסרון הזה אבל לא מסוגלים, לא יודעים איך להגיע לזה. הרי אנחנו תמיד עושים משהו, מגדילים את חשיבות המטרה, תמיד יש לנו את מה שצריך, אבל אי אפשר להגיע אליו.

אם היינו כל הזמן חושבים על החיסרון הנכון שרוצים להשיג, אז היינו משיגים. אנחנו לא חושבים עליו, לא משתוקקים אליו, לא מכוונים אליו. העיקר הוא החיסרון, כי חוץ ממנו כל התיקונים וכל המילויים מגיעים מלמעלה, אבל החיסרון צריך לעלות מאיתנו.

שאלה: אברהם שאל את השאלה עבור בניו. מה המשמעות של הבנים? האם זה אומר שאנחנו צריכים להרגיש את העולם הזה כחלק מאיתנו?

גם כן, אבל בינתיים נחשוב רק על עצמנו. אפשר ודאי לחשוב על העולם, שאנחנו חייבים לעשות את התיקונים שלנו גם כלפיו וגם כלפי הבורא ואנחנו באמצע. אנחנו באמת חייבים גם לבורא וגם לכל העולם, משני הכיוונים. לכן צריכים לקבץ את העבודה שלנו ולסיים אותה מהר ככל האפשר.

שאלה: אמרת שהחיסרון צריך להגיע מאיתנו. האם מלכתחילה הוא קיים בנו רק חבוי מתחת לשכבות של האגו?

ודאי שכל החסרונות נמצאים בנו, אבל הם לא יכולים להתגלות בנו אם אנחנו לא מסוגלים להתגבר עליהם ולכוון אותם נכון. זה לפי התנאי "אל תשים מכשול לפני העיוור", כלומר מגלים לאדם רק את החסרונות שהוא יכול לעבוד איתם בצורה נכונה, או ליפול או לעלות, אבל איכשהו להרגיש איך הוא נמצא עם החסרונות האלה. אבל לא מגלים לו חסרונות שהוא בכלל לא יכול לממש אותם בשום דבר.

תלמיד: איך בדיוק אנחנו מעוררים אותם בעשירייה?

ודאי שאת הרצונות האלה אנחנו צריכים לגלות לפי מה שאנחנו קוראים, ואחר כך לפי העבודה שלנו.

באמת להיות במצרים זו כבר מדרגה, אתה מבין שאתה במשהו הפוך מהבורא, ושיש לך לעשות כמה צעדים כדי להגיע אליו. אולי אתה אפילו מתאר לעצמך עד כמה אתה צריך להפטר מהרצון לקבל שלך, כמה אתה צריך לקבל כוונה על מנת להשפיע כדי להשתוות עם הבורא, ואז איכשהו אתה מסדר את הדברים האלה, ויש לך איזה סולם שאתה מבין איך הוא בנוי ואיך לעלות.

לכן בעל הסולם קרא לעצמו "בעל הסולם" וקרא לפירוש שהוא כתב על הזוהר, "פירוש הסולם". כי זה העיקר, לראות את הסולם, איך לעלות מהדרגה שלנו לבורא.

שאלה: האם אנחנו תמיד נהיה כילדים לפני הבורא, ולכן אנחנו תמיד צריכים לבקש? האם יגיע שלב שבו נהפוך להיות בוגרים?

אתה יכול להיות בוגר, אתה אפילו יכול להיות חבר של הבורא ולהגיע אליו ממש עד הגובה שלו כביכול, עד המצב שלו, עד המקום שלו, זה נקרא שאתה מגיע לדבקות השלמה. כך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו.

קריין: קטע מספר 5, כותב רב"ש,

"שאלת אברהם היתה, שאברהם ראה מהי ירושת הארץ, שהיא ענין מלכות, הנושאת את השפע העליון, הכולל ה' בחינות נרנח"י דקדושה. וידוע, שאין אור בלי כלי, היינו שאין מילוי בלי צורך. ואברהם ראה, שאין לישראל צורך להשיג שלימות המדרגה. אלא, שאם ישיגו קצת הארה מלמעלה, כבר יהיה להם סיפוק. וממילא אין להם צורך להשיג את הנרנח"י דנשמה הכלולה במלכות, שזו נקראת "ירושת הארץ"."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

לכן הוא שאל "במה אדע כי אירשנה?". זאת אומרת, יכול להיות שהם יקבלו אור קטן, אבל איך הם יכולים להגיע לכל ההשגה, לכל המדרגה שלך, לקבל ממך את כל האור אין סוף? איך הם יכולים להגיע לזה? לכן הבורא אמר, "אל תדאג, הם יהיו במצרים עד שיקבלו את כל החיסרון הגדול שנקרא "רכוש"".

מהו רכוש? זה כלי ריק, נכון, אבל הכלי הריק הזה הוא הרכוש כדי לקבל מילוי. ואז הם יצאו עם רכוש גדול ממצרים, עם הכלי הריק, עם החסרונות הגדולים, והם יגיעו למצב שיוכלו למלא את עצמם בכל האור אין סוף. הבורא אומר על זה, "אז אני אוכל להתלבש בהם והם ישיגו אותי".

קריין: קטע מספר 6, כותב רב"ש,

"ואברהם ראה, לפי הכלל "שאין אור בלי כלי", כלומר "שאין מילוי בלי חסרון", שאם ה' יתן לישראל קצת הארה והתעוררות מלמעלה, הם יהיו מסתפקין במועט, ולא יהיה להם שום חסרון למדרגות יותר גבוהות. אם כן ראה אברהם, שאין שום אפשרות שעם ישראל יוכלו לקבל את ירושת הארץ, מטעם שאין להם צורך לזה". אנחנו צריכים בעיקר צורך למילוי הרוחני, לעל מנת להשפיע. הצורך הזה הוא לא נמצא. ברגע שהוא יהיה לנו אנחנו נתחיל לעלות על הסולם.

"וזו היתה השאלה "במה אדע". לא חס ושלום שהוא לא האמין מה שה' אמר לו. אלא שאלתו היתה, שאמר, שהוא לא רואה, שיהיה להם צורך לזה. כמו כשנותנים לאדם איזה דבר יקר ערך, אבל אם אין לו צורך לזה, אין האדם יכול להנות מאותו דבר" . אנחנו רואים זאת מהחיים שלנו, כמה דברים יש לנו בעולם, וכמה אנשים יש שרוצים דברים גדולים, מגלים רצונות גדולים, חסרונות, ומוכנים לעבוד כדי להשיג אותם. תנו לילד קטן איזה דבר יקר ערך, הוא לא יידע מה לעשות עם זה. הוא ישחק עם הדבר הזה אבל הוא יעדיף את המשחק מפלסטיק ולא מזהב.

זו הבעיה, אנחנו לא מכירים את הערך של ההשגה הרוחנית. ולכן כל גלות מצרים, כל המצבים שאנחנו עכשיו עוברים, ויש הרבה אנשים שטוענים לָמה אנחנו צריכים כל כך הרבה זמן להיות בגלות מהרוחניות, הם אך ורק כדי שנקבל את החיסרון הנכון, האמיתי, לרוחניות האמיתית. והכול בידי הבורא, ואז הוא יוכל לתקן אותנו ובאמת להעלות אותנו לדרגות רוחניות בהתאם לירידה של היום.

"נמצא, אפילו שיתנו להם ירושת הארץ, אם אין להם צורך, אז לא יוכלו להנות מזה. והגם מצד הנותן הכל בסדר, אבל אם אין להתחתון צורך, מה הנותן יכול לעשות. וזהו ששאל אברהם."

(הרב"ש. מאמר 44 "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה" 1991)

שאלה: האם הכניסה למצרים יכולה להיות רצונית, או שתמיד דוחפים אותנו לשם נגד הרצון?

אנחנו מתקדמים רק לפי הרצון שלנו, רק לפי הצורך שלנו, רק לפי זה שאנחנו מבקשים ממש, ואז אנחנו מקבלים את מה שמבקשים. ולפני זה, כל עוד לא תרצה ממש את מה שאתה צריך לקבל לפי סדר המדרגות, אתה לא תקבל כי אין לך כלי. זאת אומרת אתה צריך קודם להשיג את החיסרון ואחר כך את המילוי, כך הוא סדר המדרגות.

תלמיד: אבל הרי מדובר כאן על כך שזה גילוי הרע שלך. האם אני צריך לבקש מהבורא שהוא יראה לי את הרע שלי?

בצורה כזאת או אחרת, לדוגמה אתה יודע שאתה צריך להתקשר עם החברים כך שלא יהיה הבדל בינך לבניהם, זה נקרא להיות "בלב אחד", אתה משתדל לעשות את זה, רואה שאתה לא מסוגל ואז פונה לבורא.

תלמיד: הבעיה היא תמיד בכך שהאגו דוחה, הוא כל הזמן אומר שמישהו אחר אשם, ויש בעיה לקשור את כל הרע שקורה עם הבורא. הקושי שלנו לקשור הכול לבורא זה כמו לקשור הכול אלי, האם יש בזה משהו?

כן. אבל בכל מצב אנחנו צריכים כל הזמן לבקר את החיסרון שלנו, האם הוא בדרך ולא מגיע לנו סתם מהצד, מכל מיני מקורות אחרים ולא מהבורא.

שאלה: שאלת אברהם ברורה, מה הצורך, מאיפה ניקח צורך לאהבת הזולת, מאיפה ניקח צורך להתחבר, אבל לא ברורה התשובה מאיפה יגיע הצורך, מה זה שהבורא ייתן צורך, למה הוא לא נותן?

הבורא נותן הכול, גם את השאלות וגם את התשובות, הוא מעורר את האדם לכול. אנחנו רק צריכים לעשות את מה שנדרש לפי המצב שלנו. אם נדרש מהמצב שלנו להיות "כאיש אחד בלב אחד", אז אנחנו חייבים לבצע את זה.

תלמיד: מאיפה ניקח את הצורך להיות "כאיש אחד בלב אחד"?

"איש את רעהו יעזרו". תתחילו לשחק אחד לפני האחר ותראו עד כמה זה מעורר את כולם. אם תעשה את זה בהסתרה מאחרים, אז אתה לא מעורר אותם והם לא יכולים לעורר אותך, וכך תישארו, כולנו "צדיקים נסתרים".

שאלה: אני מבין שהבורא משפיע אור, אבל מה זה אומר שהבורא משפיע צורך, משפיע כלי?

מאיפה בא החיסרון? הבורא ברא יצר רע ואחר כך מעורר אותנו כדי שנגיע למצב שנצטרך לתקן את היצר הרע הזה, הכול בא מלמעלה.

תלמיד: השאלה היא מה הקשר בין לפתח צורך מצדנו, לבין לקבל צורך מלמעלה?

אין מצדנו צורך, איך אנחנו יכולים לייצר אותו? לא יכולים. לכן זה נקרא "חכמת הקבלה", איך מפתחים את הצורך למילוי העליון הכי גבוה, הכי גדול, זאת כל החכמה.

תלמיד: אם כך, הצורך הזה לא מגיע מלמעלה.

הוא מגיע מלמעלה. מאיפה הוא יכול להגיע? הכול מלמעלה. רק אנחנו צריכים כל פעם לעורר אותו.

שאלה: מה זה שאברהם שאל את הבורא והבורא ענה לו? האם זה אומר שהייתה לו איזו הארה?

כן, כך הוא הבין שזה נמצא בטבע.

קריין: כותב רב"ש.

"איך, אמר אברהם, איך יקבלו את האור, בזמן שאין להם כלים, הנקרא "צורך". אז אמר לו ה' "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". היינו, שעם ישראל יהיו בארץ, היינו ברצון, שלא שייך לעם ישראל, אלא הם יהיו תחת שליטת הרצון לקבל, שזה שייך לפרעה מלך מצרים.

"וענו אותם". כלומר, שעם ישראל יסבלו, מזה שאין הם יכולים לעשות מעשים בעמ"נ להשפיע, שזה יביאו להם דביקות בה'. אז הם יצטרכו שה' יעזור, כמו שכתוב "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם, ויזכור אלקים את בריתו את אברהם"." (הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

שאלה: אמרת שאנחנו לא דואגים לחיסרון הנכון. איך נוכל לקבוע כמטרה להגיע לחיסרון כזה ולא לשכוח זאת?

רק על ידי עבודה בקבוצה. אם נרצה לממש את החיבור שלנו עד שמגלים את הבורא בתוך החיבור הזה, אז מתוך זה נקבל את כל החסרונות הנכונים ונעלה אותם למימוש לבורא.

שאלה: מה זה אומר להשיג הארה כלשהי מלמעלה? איזה מילוי היא מביאה איתה?

אנחנו צריכים קודם כל להשתדל להתחבר בינינו בחיסרון כזה שנבין שאנחנו לא יכולים לעבוד עמו אלא רק על ידי מילוי מלמעלה. אנחנו פונים עם החיסרון הזה לבורא ודורשים ממנו מילוי, הבורא יודע מה לעשות, איך לסדר אותנו לבקשת המילוי הנכון ולהעלות בנו דרישה, ואז הוא עונה לנו לפי הדרישה הזאת. הכול מגיע מלמעלה גם הכלי וגם האור, גם חיסרון וגם מילוי, אנחנו רק צריכים כל הזמן להיות מצדנו יותר בדרישה לחיבור בינינו ולהשפעה לבורא מתוך החיבור.

שאלה: האם מספיקה הרגשת הגלות אצל חבר אחד, או שכולם צריכים להגיע להרגיש אותה?

כולנו צריכים להרגיש ככול האפשר, כל אחד לפי הכלי שלו, אבל כולנו צריכים להיות בזה.

שאלה: האם במהלך היום יש לנו מצבים שאנחנו נכנסים למצרים ויוצאים ממצרים כמה פעמים?

אני לא חושב שעדיין נמצאים כאלה מצבים, אבל יכול להיות שיהיו.

שאלה: אמרת שאנחנו עדיין לא במצרים, אבל אנחנו עובדות בעשיריות וזה אומר שיש לנו איזה צורך לרוחניות, מתי נהיה במצרים?

כשתרצו להגיע לרוחניות אמיתית תגלו עד כמה אתן נמצאות עדיין בצורה הפוכה מרוחניות וזה ייקרא "מצרים". יש לנו רק שני מצבים, או רצון לקבל מקולקל שזה נקרא "מצרים", או רצון לקבל מתוקן שנקרא "רוחניות".

שאלה: האם האדם יכול להרגיש על עצמו שהוא נמצא בגלות?

הוא חייב להגיע למצב שבו הוא מרגיש שהוא נמצא בגלות. בגלות ממה? בגלות מהבורא. גלות מהבורא זו גלות מאהבה, מכוח השפעה, מכוח החיבור.

שאלה: אני מרגישה שאני נמצאת בגלות מזה שאני לא אגיע לטוב ולא מזה שאני לא נמצאת באהבת החברות, באהבת הזולת, איך עוברים לגלות הנכונה?

זה לא נקרא "גלות". "אני לא מגיעה לטוב", את זה יכולה להגיד כל אישה בעולם. אם אין לה שמלה יפה היא נמצאת בגלות, להרבה נשים זו "גלות". אבל אנחנו לומדים על משהו אחר.

שאלה: האם ההכרה שאני לא מסוגלת להתחבר לחברות זאת גלות או הכרת הרע? והאם יש קשר בין השניים?

כשאני לא מסוגלת להתחבר לחברות זו יכולה להיות הכרת הרע, ובעזרה עוד יותר גבוהה זו יכולה להיות הרגשת הגלות. בעצם זה אותו דבר תלוי באיזו מידה אני נמצאת בחיסרון הזה.

שאלה: האם היציאה עצמה ממצרים היא כבר השלמת הבורא על העבודה שלנו?

"יציאה ממצרים" זו יציאה מהעולם הגשמי וכניסה לעולם הרוחני, אז אנחנו מרגישים את הבורא, מתקרבים אליו ומתחילים לעבוד אחרת מחוץ למצרים, זה נקרא שאין עלינו את שליטת פרעה.

שאלה: האם אפשר לקצר את הגלות?

על ידי המאמצים שלכם.

שאלה: איך להבחין בין הסתרה לגלות?

הסתרה היא שנסתר ממני משהו. גלות היא כשאני נמצאת בגלות מהכוחות הטובים, מכוחות האהבה, מכוחות החיבור, זה נקרא אצלי "גלות".

שאלה: איך אפשר לעזור לחברות להיות בטוחות שלצאת ממצרים זה עדיף או בטוח יותר מלהישאר במצרים?

לפי מה שתדברו ביניכן, "איש את רעהו יעזרו". אתן יכולות להגיע לזה.

שאלה: אמרת שאנחנו לא עוברים את המצבים בדיוק כמו שכתוב אלא רק בצורה חלקית, למה?

לאט לאט אנחנו נכללים בכול, אבל מתחילים במקצת מכל דבר.

שאלה: איך יכול להיות שאדם מרגיש שהוא נמצא בגלות וגם נשאר שם? זו לא היציאה כבר מהגלות?

הכול מתגלה לפי המדרגות, לפי המצבים המתקדמים, כמו שלומדים בבית ספר. ולא שאדם קופץ ומיד הכול ברור, הכול מובן והכול ידוע. ילד הולך לבית ספר, הוא לא יודע בשביל מה הוא הולך, אומרים לו, "אתה צריך לעשות את זה". מביאים אותו לשם, אחר כך הוא הולך לבד, אבל הוא עדיין לא תופס מה הוא עושה. את רוב הדברים בחיים שלנו אנחנו עושים בגלל שכולם עושים. לאט לאט אדם מגיע לעצמאות, להבנה, להחלטות אישיות וכך הוא מתקדם.

שאלה: מה אם האדם הגיע למצב שהוא רואה את חוסר המאמץ שלו, שהוא לא יכול להשקיע, אבל אין לו כוח לעשות עוד פעולה?

שיבקש את הכוחות. יש לו רצון טוב, אבל את הכוח אין לו. הבורא עושה זאת בכוונה כדי שהוא יבקש.

שאלה: איך אפשר לתפוס את המלחמה הפיזית הזאת כדחיפה לצאת ממצרים? זה משהו שהוא הרי מחוץ לעשירייה שלנו. איך להשתמש בזה?

אם תרצו להתקרב לבורא ולצאת ממצרים, הכוונה מהיצר הרע, אתם מהר מאוד תגיעו לסוף המלחמה הפיזית. כי כל מה שמתרחש בעולם שלנו הוא תוצאה מהרוחניות. אם אנחנו מגיעים לשורשים רוחניים אז כל הפעולות והמצבים הגשמיים הופכים דומים להם, ולא תתרחש בעולם שלנו שום מלחמה ושום ריב, אפילו הכי קטן.

שאלה: כשאדם מגיע לזה שהוא נכנע וכורע תחת היצר הרע שלו, באיזה מצב הוא נמצא?

הייתי אומר שהסביבה לא תומכת בו לכן יכול להיות שהוא במצב אבוד והוא לא יכול לעשות בעצמו כלום. הוא צריך להתכלל ככל האפשר בסביבה הנכונה שלו והם יוציאו אותו מזה.

שאלה: אנחנו עדיין לא יודעים מה זה עולם ההשפעה ולכן אנחנו גם לא מרגישים את הפער בינו לבין המצב שלנו וכמה אנחנו עמוק בבית סוהר. איך נגיע לבקשה הנכונה?

צריכים להשתדל. נשים יקרות, אני מכיר אתכן אחת אחת, ולכל אחת יש שורש נשמה גבוה ורצון טוב, וכבר הרבה שנים אתן בדרך. אתן צריכות סוף סוף להשקיע יותר כוחות ולהרגיש אחראיות על מה שקורה ב"בני ברוך", בעולם ובמשפחות שלכן, ושהכול תלוי בכן.

"בזכות נשים צדקניות יוצאים בני ישראל ממצרים". תחשבו על זה. נשים, ברצון שלהן, כשהן מעלות תפילה לבורא מתוך החיבור ביניהן, הן מוציאות את כולם מדרגת העולם הזה לדרגה הרוחנית. זה מה שמצפים מכן.

שאלה: מה זה אומר שעלינו להיות מוכנים לכול כדי להגיע להשפעה? מה זה הכול?

הכול זה הכול. זה נקרא "טוב לי מותי מחיי". אם אני לא משיגה רוחניות, אז לא כדאי לי לחיות. בשביל מה אני חיה או נותנת חיים לילדים שלי, שהם יסבלו כמוני, או עוד יותר גרוע?

אני חייבת עכשיו כשיש לי הזדמנות לפנות לבורא, לפנות אליו דרך העשירייה, עם התרגילים שאנחנו עושים, ולחייב אותו לשנות את החיים שלנו.

שאלה: משה ביקש לשחרר את העם. מהי הבקשה לכך שהבורא ייתן לכולנו יחד לברוח ממצרים?

אנחנו צריכים להיות כמו משה, זאת הדוגמה שהתורה נותנת לנו. אנחנו חייבים לעשות את הפעולות כמו שעשה משה לעם ישראל וכך לראות את התוצאות.

שאלה: איך לא לפחד או לנסות לטשטש את צעקת הייאוש שעולה במצרים?

אם נעשה פעולות נכונות אנחנו נגיע לייאוש הנכון, נצעק מתוך זה, ואז נצא ממצרים לארץ ישראל, ממצב של הסתרה למצב של גילוי.

תלמיד: היה מאוד מרגש להתחיל ללמוד על פסח. זו תמיד התקופה הכי מרגשת מאז שהגעתי לדרך. על רקע של כל מה שקורה היום בעולם בכלל יש איזו הרגשה עכשיו שיש ממש הזדמנות להיכנס לתהליך הזה של פסח ולממש אותו.

כן. העולם עובר ממש שינוי פנימי גדול מאוד, כך קורה בלב ובמוח של בני האדם, והוא כבר לא יהיה אותו דבר כמו שהיה קודם. כולנו משתנים בצורה מהותית, פנימית, כל באי העולם.

רק בסבלנות לתת לבורא לאט לאט להעביר על כל בני האדם מה שהוא צריך להעביר, וגם אנחנו מצדנו צריכים מהר ככל האפשר להתקדם ליציאה ממצרים, כי זה בעצם התהליך שכל העולם צריך לעבור אחרינו. אז נתקדם ונמשוך את כל האנושות מהמצב הזה.

שאלה: על מה בחודש הקרוב אנחנו צריכים לשים את הדגש כדי לקחת את התהליך הזה ולממש אותו בפועל?

אנחנו צריכים לגלות רצון ליציאה מהאגו, ואני חושב שבימינו זה כבר די בולט שכל העולם נמצא במאבק אגואיסטי, שליטי העולם רק לזה דואגים, איך לממש את האגו הפרטי שלהם. אנחנו צריכים ממש לעזור לכל האנושות, לכל העולם להתעלות קצת למעלה מהאגו שלו, כי אם לא, אנחנו נאכל זה את זה, לא נצליח בכלום, והבורא בכל זאת יעביר אותנו דרך כל הייסורים כדי שנרצה להיות בהשפעה הדדית, בחיבור הדדי. לכן נבקש תיקונים עלינו ועל כל העולם, אנחנו נמצאים בזמן שהוא מאוד מועיל לזה, ומיום ליום יש התקדמות. העולם מתקדם ואנחנו מתקדמים, לפעמים העולם מתקדם יותר ודוחף אותנו, ולפעמים אנחנו מתקדמים ולא מרגישים שאנחנו בעצם גורמים לכל העולם להתקדם אתנו יחד. אבל צריכים להיות אחראים ולרצות בחיבור שלנו לגלות את "אין עוד מלבדו", "אחד יחיד ומיוחד", "טוב ומיטיב".

שאלה: האם אני אוכל לעלות לרגל ב 2022?

לעלות לרגל, כלומר לבוא אלינו? אם הכול יהיה בסדר עם מצב הבריאות העולמי, עם הקורונה, אז תוכל לבוא. בינתיים אנחנו בעצמנו לא מתאספים יחד, כי שוב מגיע גל של וירוס קורונה לישראל, ונראה לי שזה כך בכל העולם, שוב צריך לעבור כל הגל על כל כדור הארץ. אם הכול יהיה רגוע נשמח לקבל את כולם.

(סוף השיעור)

---

1. "אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה" (תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת חולין, דף פ"ט, א' גמרא)↩