שיעור בוקר 28.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

נושא: ט"ו בשבט

ט"ו בשבט - קטעים נבחרים מן המקורות

יש לנו היום יום שנקרא "ט"ו בשבט". יש שמות לחודשים, בלוח השנה העברי, לכל חודש יש שם משלו. השמות שהאנושות רגילה אליהם מגיעים לנו בדרך כלל מרומא העתיקה. לפני נגיד אלפיים שנה, פחות מזה קצת. ובעברית אנחנו סופרים שנים וחודשים הרבה לפני זה. נגיד היום לפי העברית אנחנו לא נמצאים ב-2021. אלא אנחנו נמצאים ב- 5781.

ובהתאם לזה גם השמות לחודשים. זה בא לנו לפי הירח, כל חודש וחודש אנחנו סופרים ממולד הירח, אנחנו נותנים שמות חדשים. עכשיו אנחנו נמצאים בחודש "שבט", ככה זה נקרא. וחמש עשרה לשבט, ט"ו בשבט. ט"ו זה חמש עשרה. טית וו זה סך הכול חמש עשרה בשבט, אנחנו חוגגים כראש השנה לאילנות, לעצים. ביום הזה העצים מתחילים להתעורר לקראת החיים שלהם, לקראת הקיץ, לקראת השנה החדשה.

ומפני שהאדם, כתוב בתורה שהוא "כעץ השדה", דומה לעץ, לכן אנחנו חוגגים את היום הזה כתחילת פריחת האדם, התפתחות האדם. יש בזה הרבה דברים שכתבו מקובלים. רב"ש כתב על זה מאמר מאוד מאוד יסודי וארוך, גדול, לא פשוט. אנחנו לא נקרא אותו כי זה ייקח לקרוא ולברר אותו כמה שעות. אלא אנחנו נקרא רק כמה קטעים ממה שאמרו מקובלים על ט"ו בשבט.

יש לנו ראש השנה הרגיל לבני אדם, כשנברא האדם, וראש השנה לאילנות. ויש סך הכול ארבעה ראשי שנה. אנחנו נעבור לטקסט של ט"ו בשבט. יש לנו כאן שישה קטעים קצרים. אנחנו נקרא אותם ונשתדל איכשהו לדבר על זה, כי כדאי לנו להתקשר לאותו הכוח שדווקא היום מופיע בעולם כראש השנה לאילנות, לדרגת הצומח. והאדם הוא גם צומח. הוא גדל, הוא לא מת, לא דומם. ואז אנחנו נראה מה אומרים המקובלים.

קריין: "ט"ו בשבט". קטעים נבחרים מן המקורות.

קטע מספר 1.

"ידוע שראש השנה הוא זמן הדין, שדנין את העולם בין לטוב או חס ושלום לרע. הנה ראש פירושו שורש, שמהשורש יוצאים הענפים. ותמיד הענפים נמשכין לפי מהות השורש, כי משורש תאנים לא יצאו ענפים של תמרים וכדומה. וכפי השורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו כן הוא הולך וממשיך את סדר החיים שלו. וענין הדין שדנין את האדם בראש השנה, הכוונה היא שהאדם בעצמו הוא השופט והדיין והמוציא לפועל, כי האדם הוא הדיין והמוכיח ויודע ועד, וזה על דרך שאמרו רז"ל: "יש דין למטה אין דין למעלה"."

(הרב"ש. אגרת מ"ו)

זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לסדר, לקבוע, שאנחנו קובעים את הדרך, אנחנו קובעים את התהליך, את המטרה שלנו. אין דין מלמעלה שפועל עלינו אלא אנחנו כאן במקום שלנו, בחיבור בינינו קובעים את התהליך שלנו וכך אנחנו מבצעים אותו. זאת אומרת, גם את המטרה אנחנו כל פעם צריכים לבדוק עד כמה היא נכונה, גם הצעדים, הכול אנחנו צריכים לכוון לחיבור, ואז בטוח שבצורה כזאת אנחנו נצליח.

וראש השנה נקרא שהוא זמן הדין שאנחנו צריכים לדון את עצמנו ואת העולם ואת הכול ולקבוע כאן את הקו הישיר שלנו למטרה שאנחנו בוחרים, אז נשתדל להתעסק בזה. האמת שבכל יום ויום אנחנו צריכים לעשות, במיוחד עכשיו כמו שכותב רב"ש, שזה ראש השנה לאילנות. יש דומם, יש צומח, הצומח כבר רוצה להגיע למשהו, להשיג משהו. אז נשתדל היום בקשר בינינו עוד פעם לחשוב על המטרה ואיך אנחנו מסדרים את עצמנו יותר ויותר לגדול לקראתה.

שאלה: קראנו על השורש והראש שאדם צריך לסדר לעצמו, מה זה?

אני צריך לסדר לעצמי שאני גדל מתוך העשירייה והראש שלי זה העשירייה, וכשאני נכלל בה אז בזה אני כל הזמן גדל עוד יותר ועוד יותר ובטוח כשאני מגיע לחיבור אז מיד אני מגלה שאני נמצא בחוסר חיבור. ועוד מתגלה לי חיבור, מגיע לחיבור ועוד בחוסר חיבור וכך אני כל הזמן גדל. דבר והיפוכו, דבר והיפוכו, שמאל, ימין חושך ואור זו בעצם צורת הגדילה הנכונה.

שאלה: מה זה אומר שאדם בעצמו הוא השופט והדיין והמוציא לפועל? חשבתי שזה מגיע מלמעלה.

מה זה מלמעלה? מלמעלה לא מגיע כלום. מלמעלה רק לוחצים עליך בצורה גשמית עד שאין לך ברירה ואתה מגלה מתוך החיים האלו כניסה לרוחניות ומה לעשות, איך להגיע למטרת החיים, למהות החיים, ככה זה קורה.

תלמיד: איך אדם בכלל יכול לשפוט את עצמו וגם להוציא לפועל?

כל פעם אנחנו כך עושים, מי אני, מה אני, בשביל מה אני, מה התועלת, המטרה וכן הלאה. אנחנו מבצעים את הפעולות. זה שמלמעלה פועל עלינו האור הכללי יותר ויותר ויותר יורד לעולם הזה, זה נכון, אבל סך הכול בצורה פרטית אני צריך לברר.

יותר נכון, אינטנסיבי, אני יכול לעשות את זה בקבוצה הנכונה, בחיבור הנכון, אבל בכל זאת הכול תחת השפעת המאור המחזיר למוטב הכללי. אבל בעצם הכול רק לפי ההתקדמות שלי הפרטית. אם אני לא אתקדם בצורה פרטית לא יעזור לי כלום. אז מלמעלה יהיה לחץ מסוים ברור, כמו על האנושות, אנחנו רואים שיש לחץ מסוים מהמאור המחזיר למוטב על כולם, על כל מיליארדי האנשים. אבל זה כללי, הם עדיין לא בוחרים לעצמם לא כיוון ולא מטרה.

תלמיד: מה זאת אומרת להתקדם בצורה פרטית יחד עם כולם, אמרת להתחבר עם החברים?

נכון, אבל אנחנו צריכים לראות גם את ההתקדמות הכללית של האנושות ש"בתוך עמי אנוכי יושבת". אנחנו קיימים כחלק הנבחר, כחלק החלוץ בכל האנושות כדי לגלות קשרים לכוח העליון ולהביא דרכנו את הקשר של הכוח העליון עם כל האנושות, זו העבודה שלנו. העבודה שלנו להיות באמצע, כמו שלמדנו מ"מתן תורה", מ"ערבות". המטרה שלנו זה להיות באמצע כהמחברים את הבורא לכל באי עולם.

תלמיד: מה זה ט"ו בשבט שאומרים שאדם הוא עץ השדה כל הזמן?

אדם צריך להבין שהוא גדל והוא צריך לבחור לעצמו למה הוא גדל, לאיזו צורה, למה כדאי לגדול והעיקר איזה פירות הוא רוצה לקבל מהעץ שגדל.

קריין: קטע מספר 2.

"ט"ו בשבט נקרא ראש השנה, שכבר האדם עשה דין וחשבון לעצמו, אם כדאי להמשיך בעבודה או חס ושלום להיפך. כי אז כבר יודע מאיזה בחינה הוא יכול להמשיך חיים, אם מדברים של קבלה עצמית, או מדברים שהם להשפיע נחת רוח ליוצרו."

(הרב"ש. אגרת כ"ט)

זו בעצם מהות הברור של ראש השנה, ראש לכל ההתפתחות שלו. אז כלפי מי הוא רוצה לגדול, למי הוא רוצה להתקרב, איך הוא בודק עד כמה הוא מתקדם יום יום, מה הימים, הלילות שלו, מה המטרה. לכן אנחנו קוראים ל-ט"ו בשבט שזה היום שבו קובעים אנחנו את המטרה שלנו ואיך אנחנו מתקדמים אליה. מה הדין וחשבון בהתקדמות שלנו, מהם ימין ושמאל בהתקדמות שלנו. איך אנחנו מודדים את הצעדים שאנחנו מתקדמים למטרה וכך אנחנו מוסיפים ומוסיפים עד שמגיעים למטרת החיים. מטרת החיים שלנו זה להגיע לכך שאנחנו ב- 100% נמצאים בהשפעה לבורא, לעשות נחת רוח לו, זאת אומרת. ואז אנחנו מגלים שאנחנו בזה דבוקים בו שהוא אלינו ואנחנו לו. ובחיבור הזה, בחיבוק הזה אנחנו מגיעים למצב של התכללות זה בזה.

שאלה: כתוב פה, "שכבר האדם עשה דין וחשבון לעצמו, אם כדאי להמשיך בעבודה או חס ושלום להיפך." מה זאת אומרת להמשיך בעבודה או להיפך?

דרך החיבור. כל ההליכה היא דרך החיבור המתגבר מיום ליום. ולכן אני תמיד צריך להחליט שאני צריך עוד להתחבר, עוד להתגבר לחיבור עם החברים כי בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שכבר הבורא אפילו יכול להתגלות בינינו ככוח היחיד. אנחנו עד כדי כך מחוברים בינינו בעשירייה שכבר ההוא ככוח אחד יכול להתגלות בינינו.

קריין: קטע 3.

"ראש השנה לאילנות. היינו האדם נקרא עץ השדה, וראש השנה הוא זמן הדין, היינו לשבט או לחסד. לכן חודש שבט הוא חודש חמישי לחודשי חורף, שהוא בחינת הוד, שאז נהפך מ"דוה" ל"הוד".

זאת אומרת, כשזוכין ללכת בבחינת חסד, אז ממשיך מספירת החסד עד הוד, שכל הברכה היא בבחינת חסד, כמו שכתוב, "כי אמרתי עולם חסד יבנה", שעל ידי הברכה זוכים לפירות. כמו שכתב אאמו"ר זצ"ל, כי לכן עושים ברכה בט"ו בשבט על פירות, כי זהו כל ההכר בין קדושה לקליפה, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי".

וההצלחה עבודה לזכות לפירות היא רק על ידי החסד, כי כשעושים במדת השפעה הנקרא חסד, אזי זוכים לדביקות ה' יתברך. וכשזוכים לדביקות, אזי זוכים להכל. לכן בט"ו בשבט, הנקרא ראש השנה לאילנות, צריכים להתחזק במדת החסד, שעל ידי זה נזכה לפירות, הנקרא "עץ עושה פרי"."

(הרב"ש. 901. "ראש השנה לאילנות")

לסיכום, אם אנחנו מחזיקים בחסד, אנחנו מתפתחים נכון ובצורה נכונה, ובטוח שנגיע לתיקונים. אין יותר רק להחזיק בחסד. חסד זה השפעה, תכונת הבינה שבתוך הפרצוף, בגוף הפרצוף. בראש זה נקרא "בינה", ובגוף הפרצוף זה "חסד".

שאלה: וממשיכים מספירת חסד להוד, מה זה אומר?

זה לא חשוב. העיקר זה כל הזמן להמשיך בחסד. כמו שהוא אומר, "וההצלחה עבודה לזכות לפירות", שפירות הם התוצאה מהחיים, שכולם רוצים לזכות בזה למשהו בתהליך, "היא רק על ידי החסד, כי כשעושים במדת השפעה הנקרא חסד, אזי זוכים לדביקות ה' יתברך. וכשזוכים לדביקות, אזי זוכים להכל.". אל תכנס לדברים הפרטיים, כי בזה אתה תתבלבל וזה יטשטש לך את הכיוון החד, לא כדאי. אלא רק מתוך שאתה תתקדם בצורה נכונה בכמה שאתה יודע לכוון את עצמך נכון, אז בדרך אתה תגלה את היתר.

קריין: קטע 4.

"כתוב "כי האדם עץ השדה", היינו כל העבודות שנוהגים באילנות שיהיה מוכשרים להוציא פירות נוהגים גם באדם. כי עד שהאדם יהיה מוכשר להוציא פירות, מוכרחין לעבור עליו כל העבודות שנוהגים באילנות. וענין פירות הוא תכליתו של האדם.

ואאמו"ר ז"ל פירש פעם בסעודה של ט"ו בשבט, למה עושין ענין של אכילת פירות.

ואמר, משום שזהו כל ההפרש בין קדושה לסטרא אחרא כמו שכתוב בזהר, "א-ל אחר אסתרס ולא עביד פרי" כמו שמפרש בהסולם, היינו שמתייבש מקורם והם נובלים והולכים עד שנסתמים לגמרי. וההולכים בקדושה זוכים לברכה במעשי ידיהם, "אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול""

(הרב"ש. אגרת כ"ט)

שאלה: יוצא שבעשירייה שלנו אני רואה הרבה דוגמאות גדולות, אני מרגיש את האהבה הזאת שמכסה על כל הפשעים. עם כל הפנדמיה והבעיות שיש, אני יכול ליישם את כל מה שאני לומד מהן כלפי האנושות?

לא, אנחנו עוד לא יודעים איך לעשות את זה כלפי האנושות, וזה ינתק אותנו מהחיבור שלנו בעשירייה. העיקר לנו לבנות את הכלי בעשירייה, שאנחנו מחוברים יחד, ואז מתוך החיבור בינינו, ממרכז החיבור בינינו, כשאנחנו נשיג אותו, אנחנו פונים לאנושות. אחרת, אין לנו להיות מעבר מהבורא לאנושות אם אנחנו לא מחוברים בינינו. לכן קודם זה חיבור בעשירייה, לבנות מזה צינור, ואז מהבורא אנחנו מביאים דרך הצינור הזה אור עליון לאנושות, רק בצורה כזאת.

לכן אם אנחנו עכשיו נתחיל לפנות לאנושות, זה לא יועיל, כי אנחנו בעצמנו עוד לא מחוברים. אלא אני אומר שאחרי הכנס אנחנו נתחיל להסביר לאנושות בצורה חיצונה, פשוטה, על כל העניין של העולם, על הפנדמיה, החיבור, לאן העולם צריך להגיע, למה קורים לנו היום כאלה תהליכים שמחברים אותנו לעולם אינטגרלי יותר, שאנחנו מבינים יותר במה כל אחד ואחד נמצא, וזה הכול כדי שאנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים יחד בסופו של דבר, כל האנושות. בהתאם לזה אנחנו גם נוכל להסביר לאנושות, שאנחנו כולנו תלויים בכוח אחד עליון, הטבע, לא כל מיני צורות דתיות מה שכולם חושבים, אלא הטבע. הטבע כולו אחד, כולו אינטגרלי, לכן אנחנו צריכים להגיע לחיבור האינטגרלי בינינו, אז יתגלה בנו אותו כוח אחד שמניע את הכול, את כל היקום, את כל האנושות, את כולם, ובזה נגיע לחיים טובים, מאושרים. זה מה שאנחנו נצטרך להסביר לאנושות.

אבל כדי להביא יחד עם ההסברה הזאת את כוח החיבור, הבנה יותר עמוקה, אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו. כל עשירייה ועשירייה צריכה להיות כמו צינור מהבורא כלפי האנושות. אם אנחנו מתחברים בין עשיריות, אנחנו נוכל להיות צינור עוד יותר חזק בלחבר בורא לאנושות. וכך את הכוח הטוב שבטבע נחבר עם הכוח הרע האגואיסטי שיש בבני אדם, והטוב יכסה את הרע. זה נקרא בצורה גלובלית, על כל פשעים, על כל הרע שיש בכל האנושות, על כל פשעים תכסה אהבה, הכוח הטוב. ואז אנחנו נהיה בסנדוויץ' כזה גדול, רע כולו והטוב עליו, וכך נגלה את האור על פני החושך.

תלמיד: אני מבין. אבל לדוגמה קורה שכשאנחנו קוראים את הטקסטים של רב"ש אני יוצא עם הרבה שמחה, עם הרבה התרגשות. זה נכון להראות כזו הרגשה?

לקהל החיצון אתה לא יכול להראות הרגשה כזאת מהטקסטים של רב"ש, כי הם לא יבינו על מה אתה מתפעל כל כך, יחשבו שאתה הזוי. אלא בינינו אנחנו כן צריכים להיות בהתפעלות, אבל לא עם הקהל הרחב. לקהל הרחב אנחנו צריכים להגיע בהדרגה ולהסביר דברים במה שהם יכולים להבין אותנו, כמו עם ילדים קטנים שאתה מסביר להם, ממש כך.

שאלה: בשלושת הקטעים הראשונים דיברנו שיש ראש השנה לאילנות. התהליך הזה ברור שזה קורה בטבע מקיפאון לשגשוג ולצמיחה, ובעצם אצל האדם אין פעם אחת בשנה שהתהליך הזה קורה אלא הוא באופן תדיר. האם זה באמת עובד כך? כי יש פה הקבלה לטבע, אצל האדם אני מניח שזה קורה באופן קבוע, לא פעם אחת בשנה.

כן, ודאי, ודאי שכך אנחנו. בכל דבר אנחנו לא כמו בטבע, בטבע זה פעם בעונה או פעם בשנה או פעם באלף שנה. מה אתה שואל, אני לא מבין.

תלמיד: היה חשוב לי לברר.

תחשוב לפני שאתה שואל.

קריין: כן, קטע 5.

" רבי יוחנן שואל: "וכי אדם עץ שדה הוא", היינו איזו השתוות יש בין אדם לעץ השדה, מה אנחנו לומדים מזה שהשוה הכתוב אדם לעץ השדה? ולזה מביא ראיה מהפסוק דכתיב "ממנו תאכל ואותו לא תכרות", שהכוונה על תלמיד חכם. אם הוא הגון, היינו שלומד לשמה, שענינו הוא שהוא לומד דברים שיביאוהו לעשות פירות, פירוש, שהלימודים האלו יביאו לו שיהיה לו פירות, היינו מצוות ומעשים טובים - לימוד זה הוא ילמד, משום שעל ידי זה יזכה לסם החיים. וזה פירוש "ממנו תאכל ואותו לא תכרת". ואם לאו, אם תראה שהלימודים האלו שהוא לומד לא יביאוהו לעשות מצוות ומעשים טובים, הנקראים פירות, אז תדע שזה שייך לסטרא אחרא ולא להקדושה. ומזה המנהג לאכול פירות בחמשה עשר בשבט, לרמז שאנחנו הולכים בדרך הקדושה, שיש לנו פירות."

(הרב"ש. אגרת נ"ה)

זאת אומרת שאנחנו צריכים לבדוק האם אנחנו מתוך הפעולות שלנו, שלומדים, שמשתדלים לבצע, האם אנחנו בזה מגיעים לפעולות השפעה, לחיבור, לאיזו הידברות בינינו, מבררים יותר ויותר נכון מהי מהות החיים, מטרת החיים, מתקרבים לכוח העליון שינהל אותנו, ודורשים ממנו שיחבר בינינו. וכך, אנחנו לאט לאט זוכים לפירות. ודאי שעד שהעץ גדל והוא מביא את הפרי, לוקח הרבה זמן, אבל בכל זאת אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו כל יום ויום, האם אנחנו מתקדמים נכון.

לכן הוא אומר שצריכים לטפל בעצים האלו. יש הרבה פעולות בטיפול בעץ פרי, כדי להביא אותו למצב שהוא נותן פרי, ואדם כבר יכול להנות מהפרי, שהוא "הצומח", להנות ולהמשיך את החיים שלו בצורת "החי" ומהחי אנחנו מגיעים לדרגת "המדבר", וכך אנחנו לומדים, איך להוציא את כל הכוחות הנדרשים כדי להגיע לדבקות בבורא. מהדומם שזה אדמה, לצומח שזה עץ, לחי שזה גוף האדם, ומתוך גוף האדם, לדרגת המדבר, הדומה לבורא. כך אנחנו בונים את עצמנו. לכן יש לנו ארבע ראשי השנה, ואנחנו כך גדלים. ודאי שראש השנה העיקרי, זה מה שאנחנו אומרים ראש השנה זה הכללי, שאנחנו בזה מגיעים לדרגת האדם ובונים את עצמנו בלהשתוות עם הבורא.

קריין: קטע 6.

"על האדם לתת דין וחשבון לעצמו בכל יום, שיחדש את עבודתו בהתגברות מחדש, וישכח מהעבר. אלא שיהיה לו בטחון חזק, שמהיום והלאה נצליח להגיע לדביקות נצחי בקביעות."

(הרב"ש. אגרת כ"ט)

זהו, פשוט מאוד.

שאלה: האם יש קשר בין להביא פירות ולהגיע לקבל על מנת להשפיע?

בכל שלב ושלב רוחני, יש לך את כל השלבים. בכל שלב. זה מה שאנחנו לומדים בכלל מהמדע ומהטבע וגם מחכמת הקבלה. לכן אתה רוצה לדעת מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות מהמלכות עד הכתר בתיקונים שלנו בצומח, אז אתה צריך לפנות לאותו מאמר של הרב"ש שהוא מסביר לנו על ראש השנה לאילנות, על ט"ו בשבט. יש שם הכול.

שאלה: אמרת שיש 4 ראשי שנה, ט"ו בשבט ויש עוד ראש השנה של דרגת החי והדומם.

אתה לא צריך לדעת על זה. אתה תלמד היום את זה, יבוא הזמן שאנחנו נדבר גם על היתר. יש לנו פסח כנגד ראש השנה שהוא ראש לחדשים. יש ראש לשנים ויש ראש לחדשים, ועוד נלמד.

שאלה: אנחנו לומדים שצריך תמיד לבצע פעולת ולא להתחשב בתוצאות, אז מה זה אומר לבדוק שיש פירות?

כי בלי זה אתה לא יכול להתקדם. אתה מתקדם בכל זאת מתוך זה שאתה רואה על הפעולה שלך ומה שאתה השגת על ידה איך אתה עושה את הצעד הבא. אלא העניין הוא שכל פעם אתה מעלה את עצמך בעל מנת להשפיע בצורה עוד יותר גדולה, עוד יותר מנותקת מהרצון לקבל שלך ההתחלתי המקולקל על מנת לקבל, ולכן אתה לא מתחשב עימו אלא מתחשב עם מה שאתה הולך להשיג עכשיו.

שאלה: אני מנסה להבין איך אנחנו באמת נכנסים לאמונה שלמה שמה שאנחנו עושים זה עובד?

את זה אתה צריך לדרוש מהבורא דרך הקבוצה שיאיר עליך כוח האמונה. אתה בעצמך רק רצון לקבל בהמי, בהמי לא יותר מזה, אתה רוצה שיהיו לך איזה תכונות למעלה מהבהמה, את זה אתה יכול לקבל רק מלמעלה אם אתה תבקש דרך העשירייה. אתה צריך לעורר את הבורא שייתן לך את התכונות האלו. בבקשה.

שאלה: הוא כותב שאנחנו צריכים לשכוח מהעבר, איך זה מתבטא בעבודה שלנו?

אדם כל הזמן צריך לראות לפניו רק את המצב שהוא רוצה אליו להגיע וכמה שיותר להיות מנותק מההווה ולהיות שקוע בעתיד, זה נקרא ללכת לפי העיניים. ומממשים את זה בפועל רק בחיבור בינינו, אין יותר מזה. עד כמה שאני מתחבר לעשירייה בטוח שאני עושה צעד אחד קדימה, כי "בתוך עמי אנכי יושבת", אין לי שום אפשרות להתקרב לבורא אלא לעשות צעד יותר פנימה לתוך העשירייה. זה הכול.

שאלה: איך עשירייה בודקת את עצמה בכל יום שהיא מתקדמת נכון?

לפי הגברת החיבור ביניהם, לפי ההפרעות כנגד החיבור, לפי הפער בין ההפרעות לחיבור, ולפי כמה שמתוך זה היא יכולה לתאר את הפניה שלה לבורא. סך הכול זה מה שיש לנו. עשירייה זה כמו מעבדה שבה אנחנו מייצבים את כל היחסים בינינו ובינינו לבורא ובודקים מה היה אתמול, מה היום, מה מחר, איך אנחנו רוצים לסדר את ההתקדמות שלנו.

שאלה: בקטע הקודם הוא כתב שהעבודות שעושים כלפי העצים זה הכול מגיע מתוך האדם, מה זאת אותה העבודה?

אנחנו כלולים מארבע בחינות, "דומם", "צומח", "חי", "מדבר", ואנחנו צריכים את כול הדרגות האלה ליישם על עצמנו בתוך עשירייה ומהעשירייה לבורא. אז מסבירים לנו מה זה נקרא עבודה בדרגת העביות א', ב', ג', ד', שכך אנחנו גדלים. זהו. לכן הם מסבירים לנו בצורה כזאת כמו לילדים בדוגמאות של עצים, דוגמאות של בני אדם, של חיות, של הכול. ברוחניות אין דברים כאלה לכן משתמשים בענפים הגשמיים כדי להסביר לנו משהו על שורשים רוחניים.

שאלה: בימים האחרונים אנחנו בעשירייה ממש בהתרוממות, בחיבור כמו שאף פעם לא הרגשנו.

מה פתאום?

תלמיד: עובדים קשה, ממש מורגש מכל החברים מאמץ וכולם מרוכזים דווקא בחיבור הזה בינינו, ואיפשהו זה דווקא מפחיד שאנחנו מפספסים משהו.

אז יופי, הפחד הזה הוא טוב, זה נקרא "יראה", לא פחד, יראה.

תלמיד: אז איך לנצל את זה נכון כדי להתקדם, להיות מוכנים למצבים הבאים שצריכים להגיע?

אם הלחצים האלה דוחפים אותנו לחיבור בינינו, זה נכון, הם הלחצים הנכונים והכיוון הנכון. אנחנו צריכים לדאוג לכלי, האור יתגלה בהתאם לכלי.

תלמיד: אז באמת כל הזמן רק להוסיף עוד בחיבור הזה, זה מה שאנחנו צריכים לעשות?

מכאן ועד גמר התיקון אין לך יותר, הכול תלוי רק בכלי, עד כמה שאתה מרכיב את "הכלי דאדם הראשון השבור" בחזרה. "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". ככה זה.

סדנה

איך אנחנו בכל זאת מתקדמים לכנס? אתם מבינים, אתם מרגישים מיום ליום שיש התקדמות, חיבור, שמשהו משתנה, שמשהו משפיע עלינו? אני מאוד מאוד דואג שלפני הכנס תהיה לנו דרגת חיבור חדשה. האם אנחנו מיום ליום מרגישים שאנחנו מתקרבים לחיבור הראוי לכנס?

*

(סוף השיעור)