שיעור צהריים 03.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"מחלוקת לשם שמים" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "מחלוקת לשם שמים", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7.

"ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.

אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, - - - כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה.

הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם."

(בעל הסולם. "החרות")

שאלה: איך מממשים את הפסקה הזו בעשירייה? איך מבדילים בין מה זה יחוד בין הגופים ועניני הגוף, ופרוד בין הדעות וההשכלות והתבונה?

זה דורש התפתחות פנימית באדם בצורה מאוד מסוימת. אם שני אנשים נמצאים ביחסים זה עם זה, זה לאו דווקא בין גבר ואישה, אלא בין גברים, בין נשים, אז ככל שהם אוהבים זה את זה וככל שהם בבחינה גופנית מוכנים להתקרב ולדאוג זה לזה, אז עם כל זה, כדי להתפתח אסור להם להתקרב ביניהם בדעות, אלא הדעות צריכות להיות כמה שיותר מנוגדות. אם הם שומרים על יחס כזה, אז הם באמת זוכים להצלחה, להתפתחות.

תלמיד: מה זה לאהוב זה את זה בבחינה גופנית?

שאני דואג לאחר, לבריאות שלו, איך הוא מסתדר בחיים, במה רע לו, טוב לו, בצורה גופנית, ואני רוצה לבנות עימו יחסים טובים. ואילו מבחינה רוחנית אני לא מוותר לו על שום דבר, אלא ההיפך, אני שמח שיש לנו צורות שונות של מחשבות ומחלוקת בדעות.

תלמיד: מה זו מחלוקת בדעות רוחניות?

שהוא חושב אחרת ממני. כמו שאנחנו רואים בין המקובלים ובכלל בין מדענים. אם יש הרבה מדענים והם עובדים בעסק משותף, וכל אחד עושה משהו שלאחר יש דעה אחרת ממנו, אז דווקא על ידי ריבוי הניגודים שביניהם הם יכולים להבין עד כמה מדעות מנוגדות ושונות יש להם אפשרות להתקדם. כל אחד סותר את האחר, לא מסכים עמו, וכאלו יחסים בין המדענים זה דבר טוב מאוד, הם מקדמים את המדע. אם נאסור על כך שלא יהיו ביניהם ויכוחים, אז בזה פשוט נבטל אותם ולא יצא מהם שום דבר.

תלמיד: האם הדעות המנוגדות הם כלפי השגת המטרה?

כן.

תלמיד: כלפי אופן השגת המטרה?

כלפי אופן השגת המטרה, כן.

תלמיד: האם יש מי שצודק? האם יש דרך נכונה להשיג את המטרה?

אנחנו לא יודעים אם מישהו צודק ומישהו לא צודק, אבל אנחנו צריכים להשתדל לגלות את כול הדעות, אפילו המנוגדות, ומתוך זה נגיע להתפתחות החכמה.

תלמיד: איך יש כזאת מציאות של דעות מנוגדות לגבי השגת המטרה?

בטוח שכן. אני קראתי כמה וכמה ספרים שהם מנוגדים לדעות של בעל הסולם.

תלמיד: אם כך, אחד צודק ואחד טועה.

אבל אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יודעים מי צודק ומי לא.

תלמיד: האם התוצאה של הבירור היא שבסופו של דבר אחד מהם צודק?

אבל אנחנו לא יודעים מי.

תלמיד: לפני שהבירור מתברר.

אבל הבירור שיתבהר זה אולי יהיה בעוד אלף שנה.

תלמיד: ובינתיים זה טוב שהם ימשיכו כך.

בטח שכן. בינתיים טוב שהם יהיו במחלוקת ביניהם ושכל אחד ישתדל להיות נגד האחר. ואנחנו נלמד גם את האחד וגם את האחר ונחכה עד שזה יתבהר.

שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו צריכים איחוד בעשירייה, במחשבות.

לא, בשום אופן, אנחנו לא צריכים להיות בדעה אחת. אנחנו צריכים לגלות את הבורא, להתקרב, להידבק בו, וזה ממש לא אומר שאני צריך לקבל את דעתך ואתה צריך לקבל את דעתי, בשום אופן לא. כל אחד צריך לעמוד על עמדתו במה שהוא בטוח, לא סתם להיות נגד אלא לעמוד על מה שהוא בטוח בו, ורק בצורה כזאת נגיע בהדרגה לאמת, אולי לא עכשיו אלא בעוד מאה שנים.

תלמיד: אבל בעל הסולם כותב "כאיש אחד בלב אחד", על מה הוא מדבר?

על זה שאנחנו משתדלים לצאת לקשר עם הבורא ולגלות אותו. וזה שבינינו יש כל מיני סתירות זה טוב מאוד, אנחנו לא מתכוונים לכבות אותן בצורה מלאכותית.

תלמיד: על מה אנחנו עובדים בעשיריות? הרי אנחנו לא עובדים על הסתירות אלא על החיבור, על האיחוד.

חכה, עוד תראה אפילו בעשיריות קטנות של יחידים שיהיו כל מיני סתירות. לזה אנחנו צריכים להתרגל, עם זה אנחנו צריכים לגדול, בינתיים זה נראה לנו לחלוטין לא מעשי.

תלמיד: אנחנו צריכים להיות בשמחה בגלל גילוי הסתירות שבנו כי זאת סיבה טובה לפנות תמיד לבורא עם כל סתירה, וזה כדי שנפנה לבורא בצורה טובה.

גם זה נכון.

שאלה: למה הרעיונות והדעות שלנו תמיד סותרים זה את זה, איך נחבר את ההפכיות הזאת לקו אחד?

אנחנו נמצאים בניגוד זה אל זה מפני שלכל אחד יש שורש רוחני משלו, ולכן לא יכול להיות שיהיו דעות שוות, הרגשה שווה, אלא תמיד זה יהיה כך. ואחר כך נראה שדווקא על ידי החיבור בינינו, על אף שאנחנו מנוגדים ורחוקים זה מזה, החיבור בינינו ייתן לנו אפשרות להיות יחד, אבל לא שהדעות שלנו יתקרבו. גם בעל הסולם כותב שבמצבים שקרובים לגמר התיקון, עד כמה אנחנו צריכים להיזהר שלא להסכים בינינו, מפני שמרגישים אהבה לכולם, חיבור לכולם, אבל לא בדעות.

שאלה: אנחנו הרי חלקי אדם הראשון, אמור להיות לנו שורש אחד. למה יש לנו שורשים נפרדים, שונים?

אדם הראשון היה כלול מכל הנשמות, ולכל נשמה יש שורש מיוחד, שונה מהאחרים, ולכן אנחנו נמצאים ממש בפירוד בינינו. לכן אנחנו צריכים להתחבר בינינו למעלה מהפירוד, אבל הפירוד יישאר. בעל הסולם עוד כותב (בקטע 8) שאנחנו נגיע למצבים שיתפתחו בנו עוד יותר דעת והבנה וחיבור, ואנחנו בכל זאת צריכים לשמור אז יותר ויותר את עצמנו כדי לא להתבטל אחד כלפי האחר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתרום באופן פעיל לאיחוד בינינו ולהביא לאחדות חברתית כדי להביא להצלחת כל החברים?

זה מה שאנחנו לומדים גם עכשיו, שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, לא חשוב באיזו דעה נמצא כל אחד. העיקר בשבילנו שהדעות שלנו יתחברו להתקרבות הבורא. הבורא הוא בכל זאת המקור לכל הדעות האלה ולכן אנחנו בזה לא מנוגדים זה לזה.

תלמיד: שאלה למען הבריאות והרווחה של כולם, וגם שלך, לפעמים אתה לא מרגיש טוב. איך אנחנו יכולים להעלות את המודעות והחשיבות של הבריאות הנפשית והפיסית שלנו כדי שנוכל להבטיח שהן תורמות לשגשוג של כולם?

אם נתקדם נכון לפי החוקים הרוחניים, אז נהיה יותר קרובים זה אל זה מצד אחד, ויותר רחוקים זה מזה מהצד האחר, ודווקא הסתירה הזאת תביא אותנו לזה שנוכל לקלוט את כל מטרת הבריאה יחד, כי יהיה לנו כלי רחב ומחובר למטרה אחת.

שאלה: האם נגיע להעריך את הרבגוניות שבטבע?

כן, ודאי.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להגיד שהניגודיות שאנחנו רואים בין החלקים השונים בטבע היא מפני שהמערכת היא כל כך גדולה?

לא, זה לא שייך. הניגודיות מגיעה לנו מהמקור, מהגרעין של כל הבריאה.

שאלה: אנחנו אומרים שכולנו באים מהשורש האחד של אדם הראשון. ובנוגע לישראל שמענו ממך שעם ישראל הם אלה שמכוונים ישר-אל. מבחינה זו שמענו שהקבוצה העולמית של "בני ברוך" היא בעצם ישראל. האם גם אנחנו מתחלקים לחלקים בהתאם לזה שלכל אומה יש שורש משלה או שכולנו משורש אחד?

יש שבעים אומות העולם, או שבעים שורשים רוחניים. אבל מלבד זאת יש גם עם אחד נוסף שנקרא ישראל. אלה אותם האנשים שללא כל קשר למוצאם הם רוצים לגלות את הבורא, והם נקראים ישר-אל. ישר, כלומר הם מכוונים ישירות, אל הבורא, ישראל.

תלמיד: האם אני מבין נכון שבהתאם לזה לקבוצה העולמית, לכל אלה שנמצאים בדרך, יש שורש אחד משותף?

כן, לכולנו יש שורש אחד.

שאלה: האם ההצלחה החומרית קשורה לעומק הביקורת?

לא, לגמרי לא. אין שום קשר.

תלמיד: הטקסט מדבר על המציאות הגשמית. האם זה קשור לתפיסת המציאות?

הטקסט מדבר על מציאות גשמית וגם על תפיסת המציאות ודאי.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בדעות השונות בין החברים כדי להתחבר מעליהן? האם אנחנו צריכים להרגיש שהאגו שלנו מותקף?

לא. אנחנו צריכים להרגיש שכל אחד ואחד שאנחנו מרגישים, הוא ההיפך מאתנו, וזה נותן לנו אפשרות להבין אותו ולהתחבר אליו.

שאלה: אם הבנתי נכון במקביל לחיזוק החיבור הגופני אנחנו צריכים להשתדל לשמר את המחלוקת בינינו, ולא לתת לעוצמת החיבור לבטל את המחלוקת.

נכון.

תלמיד: מה המטרה שאנחנו צריכים לשים לפנינו, כשאנחנו בעשירייה באים לעשות בירורים וליבון?

המטרה לגלות בהם בורא.

שאלה: אתה נותן לדוגמה מדענים שעובדים יחד על עסק משותף ודווקא ריבוי הדעות, הסתירות וחילוקי הדעות ביניהם, מאפשר להם קידמה ובסוף כולנו נהנים יחד מפירות המדע. אבל אם אני לוקח למשל דעות פוליטיות, אז ריבוי הדעות לא מביא אותנו להתקדמות, אלא דווקא למלחמת אחים. איך במדינה אפשר להיות בחילוקי דעות קיצוניות לגבי אופי המדינה, לגבי החזון שלנו, ועם זאת להרגיש עם אחד, משפחה אחת?

אני לא הייתי רוצה כל כך להיכנס לזה עכשיו, אבל בכל החיים הגשמיים שלנו, אנחנו צריכים ללכת בצורה שאנחנו רק מסתכלים איך אנחנו מחזקים את הקשר בינינו, למרות הדעות השונות.

תלמיד: אני לא מבין איך מחזקים את הקשר, כי הדעות השונות מבטלות את הקשר בינינו, מפרידות אותנו, מפלגות?

אז אסור לך להשתמש בהן, לפני שאתה מחזק את הקשר.

תלמיד: אבל אנחנו חיים במציאות, זה לא שנסיים לעבוד על הקשר, נרגיש אחד, ואז נתחיל לקבל החלטות. המציאות מחייבת לקבל החלטות כאן ועכשיו, לצד בניית קשר. איך מיישבים את זה?

קודם מחזקים את הקשר בכל צעד ושעל, ואחר כך אנחנו יכולים לדבר על הדעות והניגוד.

תלמיד: כשיהיה בינינו קשר, קשר טוב יפה של עם אפילו, איך ניגש לקבלת ההחלטות, איך נתייחס לדעות המנוגדות בינינו?

אז על אף שאתה חושב כך ואני חושב כך, והשלישי חושב אחרת, אנחנו בכל זאת נחליט לפי זה איך להתחבר, ובחיבור נראה את התוצאה.

תלמיד: אפשר להגיד שצעד ראשון הוא לחזק את הקשר, צעד שני לקבל החלטה?

אני אגיד לך בצורה יותר פשוטה, ההחלטה הנכונה היא גילוי הבורא.

תלמיד: מה זאת אומרת, תוכל להרחיב?

כשהבורא מתגלה בנו, הוא נותן לכולנו החלטה הנכונה.

שאלה: כמה פעמים חזרת על זה, עד כמה חשוב שהקשר בינינו לא יכסה או יסתיר את הדעות בינינו, את הניגודיות בינינו. שלא יהיה איזשהו סוג של פרוטקציה. איך שומרים על זה שהאהבה לא תסלף את הדעות ותכסה את המצב האמיתי שצריכים להשיג, גם ניגוד וגם חיבור?

כל אחד מבקר את האחרים, ושומר על זה שאף אחד לא יסכים סתם עם מה שהאחר חושב.

שאלה: אבל אם אני אוהב אותו אז אני איתו ביחד והוא יודע שאני מחפה עליו, ואז כבר אין פה משהו אמיתי, זה כמו סוג של מאפיה?

נכון, אתה צודק. אין כאן מקום לסתם יחסים יפים וטובים, אלא אלו עניינים מאוד רציניים, ואנחנו צריכים לראות בדיוק, במה אנחנו מתחברים ובמה אנחנו מתרחקים.

שאלה: רציתי לשאול לגבי ההשוואה למדע. כשיש לנו במדע כמה תאוריות שמתחרות ביניהן, בסופו של דבר הולכים למעבדה והניסוי מכריע איזו תאוריה נכונה, ותוקף הניסוי המוצלח הוא ביחס לכל הניסויים האחרים שלא הצליחו.

זו דוגמה לא טובה, כי כאן אין לנו מעבדה שאנחנו יכולים למדוד ולבדוק. 

שאלה: בעצם ענית לי כאן כמעט על כל השאלה. מה שרציתי לשאול בעניין הזה, האם באמת יש כאן דבר אחד נכון וכל השאר לא נכונים, או שהאמת היא בכלל מעל הרובד הזה של המחלוקת? 

היא מעל הכול. 

תלמיד: כן, אז האנלוגיה הזאת למדע היא קצת מבלבלת, זה מה שאני הרגשתי.  

"על כל פשעים תכסה אהבה". 

שאלה: אני עם העשירייה שלי בערך שנה, במהלך השנה הזאת אין בינינו סתירות, אין בינינו ביקורת. האם זה אומר שאנחנו לא מתקדמים? 

זה אומר שאתם מתקדמים לאט לאט, כי אתם בורחים מסתירות וביקורת. 

תלמיד: במקרה הזה אנחנו צריכים לחפש אותם, אני לא בדיוק מבין מה צריך לעשות? 

אנחנו נלמד איך לעשות.

שאלה: האם אנחנו לומדים לעבוד על הניגודים האלה קודם בעשירייה ואחר כך בזוגיות, או שזה קורה במקביל בשניהם? 

אנחנו לא לומדים על זוגיות אלא רק על עשירייה בחברה הרוחנית. בחברה הגשמית, במשפחות, בבקשה תלמדו ותעשו את זה גם. אבל אנחנו לא חוג כדי לסדר את המשפחות, אנחנו חוג קבלה. 

תלמידה: התכוונתי לזה שכתוב, שהאישה היא עזר כנגדו, ולכן התייחסתי לזה במובן הקבלי. 

לא. 

שאלה: לגבי מצב שיש חילוקי דעות שלא מסתירים את האהבה והכבוד והרצון והשתוקקות לחיבור, וצריכים להגיע להחלטה, ענית עכשיו לחבר שבמצב כזה הבורא יתגלה בנו ויתן החלטה נכונה. נניח היום קבענו פגישה, להגיע להחלטה למרות חילוקי הדעות. איך אנחנו עושים את זה נכון? 

אנחנו נלמד מכל המקרים האלה, לכן תעשו ואחר כך תדברו על זה, ואם עוד משהו יהיה חסר, אז אנחנו נדבר. 

שאלה: אתמול בצהריים אמרת, שיש שני סוגי מחלוקות לפי חכמת הקבלה. סוג אחד זו מחלוקת שהיא לא לשם שמים, כמו אצל ילדים קטנים. וסוג שני זו מחלוקת שהיא לשם שמים, וזו כבר מחלוקת עם הבורא והיא מבורכת, דרכה אנחנו מגיעים לשלמות. כדי שננקה את עצמנו מכל מיני מחלוקות שהן כמו אצל ילדים קטנים, מה דעתך אם כל עשירייה תבנה לעצמה תקנון של כללים, שתנקה אותנו ממחלוקות מיותרות. כללים שמוסכמים על רוב העשירייה כמובן, כי אף פעם לא תהיה הסכמה של כולם, אבל לפחות זה יהיה מוסכם על רוב חברי העשירייה. ואז אפשר באמת להתחיל לעבוד על מחלוקת שלשמה באנו ללמוד את חכמת הקבלה, מחלוקת שהיא לשם שמים. 

יכול להיות שאת צודקת במשהו, אבל תנסי לתת דוגמה. 

תלמידה: למשל אין לנו תקנון בעשירייה לגבי צורת ההשתתפות בשיעורי צהרים ובוקר, שמוסכמת על כולנו. ולכן חלק מהחברות עושות מה שנוח להן וזה מביא למחלוקות וויכוחים והתפוצצויות. אבל אם היה ברור ומוסכם על כולנו והיינו עושות על זה סבב וסדנה, מבררות בלב פתוח וכותבות ומתקרבות הכי קרוב לצרכים של כולן, והיה ברור לכולן איך אנחנו מתנהלות בזמן שיעורי בוקר וצהרים ובזמן סדנאות, אז היינו יותר פנויות להתעסק בלהתקרב למחלוקת לשם שמים במקום לעסוק במחלוקות של ילדות קטנות. 

אז מה השאלה? 

תלמידה: האם הכרחי ואולי אפילו חובה, שכל עשירייה תבנה לעצמה תקנון כללים לגבי סדנאות, השתתפות בשיעורים, מפגשים. שיהיה לכולם ברור מה מצופה מכל אחד מחברי העשירייה? 

אני חושב שתקנון כזה בעצם קיים, ותנסו גם לחדש אותו, בבקשה. 

תלמידה: נראה לי שהוא יותר קיים אצל גברים ואולי פחות אצל נשים, ואולי אני טועה. 

מה ההבדל? 

תלמידה: אין הבדל. אבל להרגשתי תקנון כזה יותר קיים אצל גברים ופחות אצל נשים. אולי אני טועה, אבל אצלנו בכל אופן יש רק כללי סדנה, ואין לנו תקנון כלפי השתתפות בשיעורים. 

תנסי לחבר, לבנות, לאסוף כאלה דברים ואנחנו נדון על זה. 

שאלה: האם אנחנו צריכים להשתוקק לבטא את הדעות המנוגדות שלנו בצורה עדינה לחברות, כדי לא לפגוע באגו של החברות, או להיפך, אנחנו צריכות ללמוד להתעלות מעל כל חדות של ניגודים? 

לעלות מעל כל חדות של סתירה. 

שאלה: שמענו שכל אחד צריך לעמוד על שלו בעשירייה, והשאלה איך לקבל החלטה משותפת עבור כל העשירייה, ואיפה נשאר מקום לביטול? 

תסתכלו מה יוצא לכם ונדבר. 

שאלה: שאלה בקשר לאיסור להתקרב בדעות. אם שתי דעות הן מבוררות היטב והן באמת מנוגדות, אז אפשר להבין את האיסור. אבל הרבה פעמים קורה שדעה אחת או שתי הדעות לא מבוררות ואז הן רק נראות מנוגדות. האם יש מקום לבירור במקרה כזה, לצורך הבנה משותפת, כי אפילו אם זה מקרב אותנו בדעות, במקרה כזה נראה שזה טוב ומועיל? 

כן, תדברו על זה בעשירייה.

שאלה: אם חברה לא רוצה להגיד מה היא חושבת בקשר לאיזשהו מצב, והיא כאילו סוגרת את הפה ומתבטלת, כי היא מפחדת להגיד משהו שיכול לגרום מחלוקת בעשירייה, איך אנחנו יכולות לעזור לה מעבר לדוגמה, כדי שנוכל להיכנס לבירור בעבודה? 

אם חברה לא רוצה, אז שחברה אחרת תנסה לדבר איתה, או עוד חברה, וכך אתן תמצאו אליה איזו דרך. 

שאלה: בקטע האחרון נאמר שכל הצלחה גשמית היא בסתירה בין הדעות. מה הכוונה כאן, האם אנחנו צריכים להלביש את הרוחניות בחומר או להיפך?

במקום שבו אנחנו עוסקים בבירור בעיות רוחניות, אנחנו יכולים להיות אחד נגד השני. ולחלוטין לא חשוב לנו אם זו חברה קרובה או לא, אני בדעתי, יכול להיות נגד כולם. אך במקום שאנחנו מדברים על בעיות פיזיות, שם כולנו צריכים להיות יחד.

שאלה: בכל חברה אנחנו מתחילים לראות את הבורא, ואנחנו צריכים להיכנע לפני דעת הבורא, גם כשהיא מנוגדת לדעתי. האם זה אומר שאני צריכה להיות כל הזמן בוויכוח עם הבורא, אז לְמה כל זה יוביל, ובמה זה יסתיים?

לא יכולה להיות שום מחלוקת עם הבורא. אנחנו פשוט צריכים בצורה רצינית, להתייחס לאותה הזדמנות שהוא נותן לנו.

שאלה: אם בעשירייה אחת החברות מתפללת שדעה של חברה אחרת תשתנה, איך להתייחס לזה?

אפשר, רק בלי כפיה.

שאלה: האם סתירה בדעות זה יכול לומר שאני מתחילה לקבל את האינדיבידואליות של כל אחד, לזהות אותה, וגם את שלי?

אני לא חושב שזה כל כך פשוט.

תלמידה: הדעות על מה? אתה אומר שזה לא על דעה בגשמיות. אז מה זה ברוחניות, בתפיסה של הטקסט, בתפיסה של המילים שלך?

כן, בדיוק זה.

שאלה: העשירייה שלנו פעילה, ובאמת עובדת מאוד יפה. יש לנו ביקורות, יש לנו מצבים, אבל נראה לנו שעלינו על הטכנולוגיה גם של הביטול, וגם של לכסות באהבה. זאת אומרת הביקורת קיימת, אבל אנחנו יודעות איך לעבוד עימה. האם זה מצב נכון?

אני חושב שכן.

שאלה: הקטע הזה בנוי בצורה מעניינת מאוד. בהתחלה האנושות צריכה להגיע לאהבת הזולת השלמה, לגלות את האושר השלם, ורק אחר כך דווקא שם צריך להיזהר שהדעות לא יתקרבו יותר מדי. גם בעבודה שלנו צריכה להיות טכנולוגיה כזאת?

כן, גם בעבודה שלכם.

תלמידה: אנחנו צריכים להרגיש את האהבה הזאת לזולת, ורק אחר כך לדאוג שהדעות לא יתקרבו?

כן.

שאלה: אם אנחנו לא מבטלים את הדעה שלנו, בפני מה אנחנו צריכים להתבטל בעשירייה, ומה מבטלים?

בפני החברות, לעשות הכול כדי להיות מחוברות, אפילו אם יש לכן דעות סותרות לחלוטין.

תלמידה: ודעות סותרות זה לא אגו?

זה לא חשוב, לא, זה לא אגו. לכל אחד יכולה להיות דעה משלו.

שאלה: במאמרי החברה רב"ש כותב, שאנשים שהסכימו להתחבר יחד לקבוצה אחת הבינו שהם לא כל כך רחוקים בדעות, וכולם מבינים את ההכרחיות של העבודה באהבת הזולת. לכן כל אחד מוכן לוותר לטובת השני, וכך הם יכולים להתאחד. כלומר בזכות הוויתורים הם יכולים להתאחד. אז במה מוותרים, אם כל אחד נשאר בשלו?

הוויתור יכול להיות בזה שאנחנו מוותרים כדי להתחבר.

שאלה: בנוגע למחלוקת, אמרת שזה טוב, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להיות בחיבור. למעשה אני לא מבטלת את דעתי, ואף אחד מחברי העשירייה לא מבטל את דעתו, ויחד עם זה המדד לחיבור זו הכוונה לחיבור. זה נכון?

כן.

תלמידה: וחס ושלום שזה לא יביא לפירוד?

נכון.

תלמידה: אם מגיעים לקונצנזוס ואומרים, נעשה החלטה כזאת, כי זה מה שיחזיק את הקבוצה בחיבור?

כן.

שאלה: איך אפשר בעשירייה להבין את תשע הדעות האחרות, ויחד עם זה להתחבר?

נשתדל כמה שאפשר, אם אי אפשר רק נרגיש איזו דעה יש לחברות האחרות שלי, ואני אשתדל להתחבר איתן, ואם לא, אז לא צריך.

תלמידה: ואיך יחד עם זה לא להרוס את הקשרים בינינו בצורה אמוציונלית?

אחד לא קשור לשני. יכולות להיות לי דעות הפוכות לגמרי מכל אחד בעשירייה, אבל אני בכל זאת אוהב, מכבד, ורוצה להתחבר איתם. אתם כבר צריכים במשהו לעבור את כל זה.

תלמידה: כשאנחנו מסכימים מקבלים את דעתו של האחר, איך לא להזין את הגאווה?

אני חושב שאין כאן שום בעיה. פעם אחת ככה, פעם אחת אחרת, אתן מקשיבות לאחרים איך הם עושים את זה, ולכן אין כאן שום ענין של גאווה. יש שמחה משותפת מכך שאנחנו מתקדמים יחד, ואם אנחנו מסכימים או לא, על הדרך כך צריך להיות.

שאלה: לפעמים הדעות שלנו קשורות לפעולות שלנו, אני חושבת שצריך לפעול כך, ולעשות כך וכך. למה זה שייך? זו דעה, אבל זה לא משהו במחשבה, מדובר על מעשה בעשירייה. אם אנחנו לא מסכימים על זה, הרי אנו במבוי סתום. איך לברר את זה?

למה מבוי סתום, אם לאחת יש דעה, ולשנייה יש דעה אחרת, תעזבו את זה בשקט, תרשמו את זה כדי לא לשכוח, ולהתבולל, ותמשיכו.

תלמידה: ומה לעשות אם חברה אחת אומרת, צריך לעשות כך, והשנייה אומרת אני לא מסכימה?

אז לא צריך, אין מה לעשות. אם יש שתי דעות שונות, הפוכות, אין מה לעשות. תעזבו את זה, תבררו שוב עוד חודש, עוד חודשיים, ותראו איך הדעה שלכן משתנה.

תלמידה: סימן לפעולה זו ההסכמה הפנימית שלנו?

כן.

שאלה: אם מסתכלים על הסתירות האלו כמו על אנרגיה, המצב הזה של סתירות אידיאולוגיות הוא מקור של חומר דלק, הוא חיסרון להשגת הבורא, יוצא שכך אנחנו יחד מחפשים את הבורא?

כן.

שאלה: האם אפשר לומר שאנחנו מוותרים על דעתנו כדי לעזור לזולת לממש את השורש הרוחני של הנשמה שלו?

לא, אסור לכם לעשות ויתורים על הדעה שלכם.

שאלה: מה ההבדל בין סובלנות חברתית לבין ביטול בעשירייה? האם לא הסובלנות היא זאת שאנחנו צריכים לעשות בפועל?

לא, זו לא סובלנות. פשוט כל אחד יכול להיות עם הדעה שלו, ועם זאת זו יכולה להיות חברה מאוד קרובה אליי, אבל אני חושב אחרת.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו אומרים שהדעה של האדם היא כמו הדעת שלו, ואנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעלות למעלה מהדעת, אז איפה זה למעלה מהדעת בהקשר של מחלוקות?

אין כאן עדיין למעלה מהדעת. לכן כולנו מדברים על זה.

תלמידה: מתי זה יגיע?

זה עוד יהיה.

שאלה: אני לא מבין מה זו דעה, נראה לי שאף פעם אין לי דעה. יש עצות של רב, אין מה לקיים על זה דיון, ויש החלטות של העשירייה שהן תוצאה ממספר גורמים, אנחנו מדברים יחד, כל חבר מביא את החלק שלו, ולטובת העשירייה אנחנו מקבלים החלטה משותפת. איפה יש דעה, ואיפה צריך את הבורא כדי להשלים בין הדעות?

אנחנו צריכים את הבורא כי בלי הבורא לא נגיע להשתתפות נכונה. אנחנו צריכים מקום לשיתוף, והמקום לשיתוף שלנו הוא בסופו של דבר יהיה הבורא.

שאלה: מה זה אומר שלאדם אסור לוותר על דעתו?

לא לשנות את דעתו, אלא לעמוד עליה.

תלמיד: ברור שהמחלוקת כוללת דעות שונות כלפי השגת המטרה, אבל האם אפשר לא להסכים עם ההצעה, כלומר אני לא רוצה ונשארים במקום?

לא רוצה זו לא תשובה, זו לא דעה.

שאלה: אמרת שהבורא הוא מקור כל הדעות, כשמתגלה בינינו מגוון הצבעים של כל הדעות, המחלוקת עם החברים, מה העבודה הפנימית שאנחנו צריכים לעשות במצב כזה?

להסכים עם החברים. להשתדל להיכנס לתוכם, להסכים איתם, ואחר כך יתכן לחזור לדעתך. אבל תחילה להיכנס בהם ולהרגיש מה הם רוצים להגיד.

שאלה: האם אפשר לערוך אנלוגיה לתהליכים שקורים על השמש כאשר יש כל מיני פיצוצים טרמו-גרעיניים ופלזמה בפנים שרוצים לפרק את השמש, ועם כל זה יש שדה, כוח משיכה אדיר שמחזיק את הכול יחד, ונוצר שדה שמחזיק את הפלנטה סביבו. האם אפשר איכשהו להשוות את זה למה שקורה בתוך העשיריות שלנו, בכל החברה שלנו?

כן. במיקרוקוסמוס שלנו קורה אותו דבר.

שאלה: אנחנו יודעות שהעבודה שלנו בחכמת הקבלה היא למלא את הרצון של החברה, ובאמת החברות עובדות בכיוון זה. אם המצב שבו אנחנו ממלאות את הרצון זו של זו מביא למצב שאין בינינו מחלוקות וסתירות, האם זה מעכב את ההתפתחות שלנו?

זה לא מעכב, פשוט תמשיכי כל הזמן איתנו ותראי שיהיה בסדר.

שאלה: בעל הסולם כותב שכמו שפרצופיהם שונים, כך גם דעותיהם שונות. איך להתייחס לדעת של החבר, האם כמו לטעם שלו?

להתייחס כמו לדעה.

תלמיד: האם זה כמו טעם של מישהו, הוא אוהב חמוץ ואני אוהב מתוק?

נאמר שכך זה, כן.

שאלה: אם הדעה שלי משתנה תחת ההשפעה של דעות החברות בעשירייה, האם זה לא אומר על התכללות?

כן, שינית את דעתך וזה טוב. אם היא שינתה את דעתה, זה גם טוב.

תלמידה: אחרי שהתכללנו, אנחנו בכל זאת מגיעות לדעה אחת. אנחנו פשוט צריכות להיות אמיתיות, כנות, שזאת הדעה שלי.

כן.

שאלה: אם אני עומדת על דעתי, אז איך אני יכולה לקבל דעות אחרות, להתבטל ולהתחבר עם החברות?

בדיוק כך, תתכללי בהן, תדברי איתן, וייצא שאת משנה את דעתך, אין בזה שום דבר רע.

תלמידה: היום הרגשתי מצב כזה בעשירייה, הגעתי עם לב פתוח, עם אהבה לחברות, וברגע שהתחלנו להתחבר הרגשתי דחייה מאוד חזקה. התחלתי להתפלל אבל ההקלה הזאת לא הגיעה עד סוף המפגש. איך לעבוד עם מצבים כאלה כשיש סתירה כזאת, מחלוקת?

תלמדי בהדרגה ולאט לאט תרכשי הבנה מה לעשות.

שאלה: אני לא מצליחה לתפוס את הנושא הזה, איך המחלוקות בסוף מביאות לחיבור בינינו. כל פעם יש את אותן שאלות ואתה עונה לנו שוב ושוב, אז למה זה לא נתפס?

בשבילי כל השאלות שלכם מאוד מאוד שונות, והמצב של כל עשירייה, של כל קבוצה, מאוד מאוד שונה מהאחרות.

(סוף השיעור)