שיעור בוקר 16.08.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 15.08.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/cgBmrh7R?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א',

עמ' ו', אות צ' קטנה של אות ד', אות ז'

קריין: ממשיכים בעמוד ז', בטור ב', באור פנימי, שורה "הרצון".

"וע"ד שאמרו חז"ל (במסכת קידושין דף ז' ע"א), שבאדם חשוב, נתנה היא את כסף הקידושין ואמר הוא הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת, ואע"פ שכתוב בתורה ונתן בידה, שהבעל מחויב ליתן את כסף הקידושין, מ"מ כיון שאדם חשוב הוא, הנה האי הנאה דמקבל מינה, זה חשוב כמו נתינה ממש, עש"ה."

לא המעשה עצמו מדבר על טיב הפעולה שקורית כאן, אלא הכוונה בלבד. בזה מלכות מתחילה להבין איך היא יכולה לתקן את עצמה. הרי הבורא נותן בכל מקרה, אני מקבל בכל מקרה, אין דבר אחר. אני הרצון לקבל יש מאין ואת זה אי אפשר לשנות, הוא הנותן, הספק לתענוג, גם אי אפשר לשנות. לא יכול להיות שהוא ספק והוא מקבל, ואני ספק ואני מקבל, אין דבר כזה במציאות, אלא הוא נותן ואני מקבל.

אבל כשאני קובע שלא הפעולה עצמה היא החשובה אלא הכוונה בפעולה, אז בזה אני מתעלם מעל המעשה באמונה למעלה מהדעת, ואני מרגיש כבעל המעשה, אומנם אני בסך הכול בעל הכוונה. עכשיו הכול בידיים שלי.

אני כאילו בא ומסכם עם הבורא. לבורא יש כוונה, כוונת הבורא להיטיב לנבראיו, הוא עושה את הפעולה, פעולת טוב ומיטיב יוצאת לפועל, וכלפינו זה האור שבא אלינו, וזה מוליד בי רצון. אחרי הרצון אני מפתח כוונה כמו שאצלו, כשאת הכוונה הזאת אני מפנה אליו. יוצא, שבכוונה שלי אני נותן לו, ובכוונה שלו הוא נותן לי. אנחנו לא מתחשבים בכלל באור וברצון, הם טבע, אין מה להתחשב בטבע עצמו, לכן זה "לא יגונה ולא ישובח". אלא אנחנו עובדים מעל הטבע, וכל מה שניתן לוקחים כאמצעים כדי לפתח יחסים בינינו. זה כל התיקון (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

כל העבודה שלנו היא בכוונה בלבד. ורצונות, לפתוח, לסגור, להשתמש בהם פחות או יותר, אך ורק הכוונה היא שתקבע. הרצונות הם תמיד אותם רצונות, אי אפשר לשנות אותם, והאורות, התענוגים שבאים לרצונות הבסיסיים, הם אותם התענוגים. אלא כשאני מפתח כוונה מעל הרצון, שם יש לי כלים וחיים נוספים.

מאור לרצון מגיעה רק נפישה, נפש דנפש בוא נגיד. אנחנו סתם אומרים נפש, או נפש דנפש. זה בכלל לא אותו אור נרנח"י שמתגלה בכוונה. כי בכוונה מתגלה אור של דבקות, וכאן מתגלה אור של הטבע, של הבהמה שצריכה לחיות, שפשוט מקבלת ונהנית ללא שום קשר לכוונה (ראו שרטוט מס' 2). לכן כל חכמת הקבלה מדברת אך ורק על הכוונות. אין פעולה בעצמה שיכולה להיות כשרה או בלתי כשרה, אלא אך ורק בהתאם לכוונה עליה, שרוכבת עליה.

תלמיד: לפי העיקרון אין עוד מלבדו, האם הכוונה באה מהבורא או מהנברא?

הכוונה באה מהבורא, ודאי, מהאור, לפי בקשתך. כל הקשר בין אדם לבורא הוא אך ורק לבנות את הכוונות בתוך האדם. כי בלי צורך בכוונה, אני קשור לבורא כמו בהמה, הוא מנהל אותי, הוא מחיה אותי, כמו בהמות, כמו כל הבריאה. הפנייה שלי לבורא והציפייה שלי לקבל משהו ממנו זה רק כלפי הכוונות.

האור המחזיר למוטב הוא מביא לי כוונות. מה זה נקרא לתקן רצון? לתקן את הכוונה האגואיסטית על הרצון לנתינה. אין לי שום קשר עם הבורא אם לא בכוונה. אני יכול לצעוק עד מחר, כל החיים שלי אני יכול לצעוק ולהתפלל, הוא לא שומע כלום. הוא שומע רק דבר אחד, אם מבקשים לתקן את הכוונות או לא, רק את זה.

לכן, אדם עד שלא מבין מה הוא צריך לבקש באמת מהאור, זה נקרא, "הלוואי אותי תעזבו ותורתי שמרו, כי המאור שבה מחזירו למוטב". תעזבו אותי, כלומר אל תבקשו ממני שום דבר חוץ מכוונה. כשאתם מבקשים כוונה נכונה, אז תקבלו עזרה, וזה נקרא "תורתי שמרו", העיקרון הזה, שהמאור המחזיר למוטב. אבל שום דבר חוץ מזה, אל תבקש ממני שום דבר טוב.

הרע שמתגלה, אתה יכול להפוך אותו לטוב על ידי הכוונה. לא שיהיה לך בזה טוב, שאם תשלוט על זה בכוונה הנכונה, אז אתה תרגיש את עצמך טוב כבר בדרגה הרוחנית. בדרגה גשמית אף פעם לא תרגיש את עצמך טוב, אף פעם לא תהיה שבע בדרגה הגשמית. אתה רוצה להיות שבע? בבקשה, בדרגה הרוחנית. איך לעלות אליה? תרכוש כוונה על פני הרצונות שמתגלים.

תלמיד: אם אנחנו אומרים שבעולם הרוחני האדם יהיה חופשי, אז איפה ההשתתפות החופשית של האדם?

חופש? איפה שמעת על חופש, אתה חושב שזה במה שבא לך לעשות?

תלמיד: לא, אני לא אומר.

חופש זה אך ורק למצוא את המקום איפה שאתה יכול לדרוש תיקון על הכוונה. חופש זה שאתה לא מתפתח כמו בהמה, שאין לך שום שליטה על אף פעולה וקצב החיים, על כלום. בחיים הרוחניים, החופש הוא לזרז את ההתפתחות לקראת המטרה, בשלבים הנקובים מראש, ולקראת המטרה הנקובה מראש.

החופש הוא בזירוז ההתפתחות בלבד, על ידי הסביבה שגם אותה אתה מוצא בצורה הכרחית. אלא כשמצאת, אז אתה מתחיל לבנות אותה לעצמך. זה הכול, זו כל הבחירה. ואין לך יותר מזה. החופש שאתה תרגיש, אתה תגיד, "זה נקרא חופש? אני לא מרגיש שזה חופש. אני חשבתי שזה חופש לעשות מה שבא לי".

אלא כשאתה מתחיל להשתמש בזה נכון, כאילו דרך הדבר הקטן הזה רק למצוא איך להתקדם קצת יותר, אבל כשאתה מפעיל את היגיעה שלך, והמרץ שלך להתקדם יותר, מהלחץ שלך נפתח לך העולם הרוחני, ושם אתה חופשי.

תלמיד: אני לא מבין איך אפשר לבקש את הכוונה, הרי כשאתה בא לבקש צריך שתהיה לך כבר כוונה מה אתה מבקש, איך זה מסתדר? אתה יוצא מנקודה שאתה לא נמצא בה מלכתחילה?

אתה מהנדס בניין, אז אתה יודע שבונים מהיסוד, ממטה למעלה בזה אחר זה. ברוחניות ההיפך, ושמעתי שיש היום בניינים שמתחילים לבנות מהקומה האחרונה דווקא.

תלמיד: את כל הבניין בונים ככה, מהקומה האחרונה.

את כל הבניין בונים ככה, בכוונה?

תלמיד: היסוד צריך להחזיק את הקומה העליונה, מתכננים מלמעלה.

זה תכנון, זאת אומרת בכוונה, אבל בונים מלמטה. אז גם אצלנו זה בדיוק כך. אז אתה שואל "איך זה יכול להיות, איפה הסדר?". גם אתה לא עובד לפי הסדר. אני חשבתי שבניין בונים מלמטה, ואתה אומר לא, אני קודם צריך לדעת מה יהיה למעלה, שם, ואחר כך. בדיוק. תעלה למעלה מהדעת על הפעולה שלך, ואז אתה תראה בתוך הדעת מה בדיוק קורה.

רק בגשמיות אתה יודע איך לבנות את כל החשבונות מהקומה האחרונה עד הקומה הראשונה, ובגשמיות זה מובן כי יש לך נוסחאות, יש לך את כל הנתונים. וברוחניות זה נקרא לבנות כלי באמונה למעלה מהדעת. זה גם חשבון, וחשבון מאוד מדויק, אבל צריכים לדעת אותו. אבל אלה ממש שלבים מוגדרים.

קריין: ממשיכים בשורה "נתינה".

"הרי, ש"הקבלה על מנת להשפיע", היא נתינה ולא קבלה." זה מה שמלכות דאין סוף מחליטה, היא מבינה שאומנם תהיה קבלה, בתוך הרצון זו קבלה, אבל לפי הכוונה זו תהיה נתינה (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

"כי על כן אדם חשוב המקבל ממנה כסף, דומה, כמו שנותן לה כסף, והוי כמ"ש בתורה, ונתן בידה, מטעם שהוא מקבל רק כדי להשפיע נ"ר אל האשה, שתתכבד על ידי קבלתו."

זאת אומרת, אומנם שלפי הטבע הוא נותן ואני מקבל, ואת זה אי אפשר לשנות, זה הטבע, אבל יש לנו אפשרות, אנחנו יכולים לקבוע מעל זה יחסים בינינו. כמו תינוק, כמו ילד קטן, הוא לא מרגיש שהוא מקבל משהו מאמא, הוא דורש. איך, איזה חוצפן, איפה הוא דורש? מפני שהיא אוהבת אותו, הוא מרגיש את עצמו שייך אליה, אז הוא דורש, וזה לא נקרא קבלה.

במידה שהוא מקבל עצמאות, ומרגיש את עצמו עצמאי, הוא מתחיל להתבייש אפילו מאמא, כי יצא מהרשות שלה, הוא כבר נמצא מחוצה לה, והוא כבר צריך במשהו להשלים את הפער. אז יש כאן אפשרות להתעלות מעל האור והרצון לכוונות האהבה אחד לשני.

מצד הבורא הכול מוכן, הוא אוהב ונותן, והוא בפועל נותן. מצד האדם הוא מקבל, ונשאר בזה כמקבל, אלא בכוונה, אם ישתמש בקבלה כמו בנתינה, אז הוא משנה לגמרי את כל טיב הפעולה והם נעשים דבוקים, שווים.

הדוגמה הזאת היא דוגמה עקרונית בכל חכמת הקבלה. כי אם לא הייתה לנו אפשרות לעבוד עם כוונות, אז היינו נשארים בדרגת הבהמה. ההבדל בין אדם לבהמה, שהאדם מתעלה בכוונה שלו מלקבל ללהשפיע.

זאת אומרת, מי נקרא אדם? מי שמפתח כוונה על מנת להשפיע לבורא. מי שאצלו הכוונה על מנת לקבל, נשאר בהמה. או עוד יותר גרוע מבהמה, כי לבהמה אין כוונה. אם יש אור, ויש רצון, והאור ממלא את הרצון, בצורה הפשוטה, זו בהמה. אם האור ממלא את הרצון, וברצון יש חוץ מרצון גם כוונה לעצמו, זה כבר אגו, ואז צריכים לשנות את הכוונה, וזה כבר תיקון (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

(סוף השיעור)