תקציר שיעור בוקר – 15.3.24
מצב הא' הוא המצב הראשון שבו אנחנו יכולים לזהות את הנשמות ברצון כמו שהבורא ברא אותן, והוא כולל בתוכו את כל הצורות העתידיות שרק צריכות עוד לצאת ולהתגלות.
מצב הב' הוא מצב שבו הנבראים צריכים לעבוד ולהתחבר ביניהם כדי לקבל את מצב הג'.
מצב הג' הוא התגלות הנשמות בצורתן הסופית, מצב שבו כולם נכללים זה מזה והבורא ממלא אותם.
במצב הא' הכול כלול, אבל הצורה הזאת לא יוצאת לפועל, לאוויר, לעיני כולם, לא משיגים את הצורה הסופית אלא צריכים לעבוד במצב הב' עד שמגיעים למצב הג'. ההבדל בין מצב א' למצב הג' זו העבודה שהנבראים צריכים להשקיע במצב הא' כדי שתהפוך למצב הג'.
נשמות הן כינוי לכל דבר פנימי ששייך לפרצוף הנברא שהוא מקבל כמילוי מהבורא.
הבורא נהנה מזה שאנחנו רוצים להתקרב אליו.
אנחנו יכולים לעשות פעולות חיצוניות על הרצון לקבל שכאילו ירצה להשפיע, שכל אחד יעשה תנועות עבור השני כדי שתהיה ביניהם קרבה, הבנה וחיבור, אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות שינויים כאלו בתוך הרצון שלנו. העולם שלנו הוא עולם המעשה, ונדרש מאיתנו לעשות שינויים בכוונה של המעשה. וזה הבדל גדול, כי כדי להגיע לכוונה על מנת להשפיע, הנברא צריך לקנות תכונה חדשה, כוונה להשפיע, ובשביל זה צריכים את הבורא, בלתי אפשרי לעשות זאת אחרת.
חופש בחירה יש בכל מצב בדרך אבל אם לא משתמשים בו נכון, בהתאם למערכת, אז פועל עלינו לחץ שמחייב אותנו בהכרח לעשות פעולות, זו דרך הנקראת "בעיתו".
במידה שאנחנו רוצים להיות בקשר עם כל הנשמות שנמצאות כבר בתהליך התיקון אנחנו יכולים להיעזר בהן.
מצב הב' כבר באמצע העבודה, בגילוי השבירה והריחוק והנברא כבר יודע או יכול לגלות מה עליו לעשות כדי להגיע למצב הג'.
העבודה העיקרית היא במצב הב', כי הנברא מגלה כמה הוא לא מתוקן, ומה עליו לתקן, והוא מסדר את הכוחות והדרישות שלו בהתקרבות לבורא, כך הוא מממש את מצב הב'.
הגילוי במצב ב' הוא שהאדם רוצה לתקן את הרצון לקבל שבו, שיהיה בכוונה על מנת להשפיע והוא דורש מהבורא כוחות לכך.
איך אנחנו יכולים לשמור שהאור הפנימי שבפרצוף תמיד יהיה חי? אם נרצה לשמור את הקשר בינינו, האור לא יסתלק.
אתה צריך לעטוף את המעשה בכוונה שאתה הולך לעשות.