שיעור בוקר 15.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 434, "הקדמה לספר הזהר",

אותיות י"ד-ט"ו

קריין: בעל הסולם, עמ' 434, "הקדמה לספר הזהר", אות י"ד.

אות י"ד

"והנך מוצא, בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות, בדרך כלל:

מצב הא' - הוא מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון.

מצב ב' - הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני, שנתחלקו, ע"י ב' המערכות הנ"ל, לגוף ונפש, וניתנה להן העבודה, בתורה ומצוות, כדי להפך את הרצון לקבל, שבהן, ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נ"ר ליוצרם, ולא לעצמם כלל. ובמשך זמן מצב הזה, לא יגיע שום תיקון לגופים, רק לנפשות בלבד. כלומר, שצריכים לבער מקרבם, כל בחינת הקבלה לעצמם, שהיא בחינת הגוף, ולהשאר, בבחינת רצון אך להשפיע בלבד. שזהו צורת הרצון שבנפשות. ואפילו נפשות הצדיקים, לא תוכלנה להתענג בגן עדן, אחר פטירתן, אלא, אחר ככלות כל גופן, להרקב בעפר.

מצב הג' - הוא גמר התיקון של הנשמות, אחר תחית המתים, שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין. כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה. ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה, מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם, להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה, שמקבלים ממנו.

ולשם הקיצור, אשתמש מכאן ואילך, בשמות ג' המצבים הללו, דהיינו מצב א' מצב ב' ומצב ג'. ואתה תזכור כל המתבאר כאן, בכל מצב ומצב.

אות ט"ו

וכשתסתכל, בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה, בהחלט גמור. באופן, שאם היה אפשר, שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם.

כי, למשל, אם לא היה מתגלה מצב הג', שהוא התהפכות, צורת הקבלה לצורת השפעה, הרי בהכרח, לא היה יכול לצאת, מצב הא' שבא"ס ב"ה. שהרי לא יצאה שם כל השלמות, אלא מפני, שהעתיד להיות במצב הג', כבר שימש שם בנצחיותו ית', כמו הוה. וכל השלימות, שנצטיירה שם באותו המצב, היא רק כמו העתקה מהעתיד לבא, אל ההוה, אשר שם. אבל, באם היה אפשר, שיתבטל העתיד, לא היתה שם, שום מציאות בהוה. הרי שמצב הג', מחייב כל המציאות שבמצב הא'.

ומכ"ש, בהתבטל משהו ממצב הב', ששם מציאות כל העבודה, העתידה להגמר במצב הג'. דהיינו, העבודה בקלקול ותיקון, ובהמשכות מדרגות הנשמות, ואיך יהיה מצב הג'. הרי שמצב הב', מחייב את מצב הג'.

וכן מציאות מצב הא', שבא"ס ב"ה, שכבר נוהגת שם, כל השלמות שבמצב הג'. הרי הוא מחייב בהחלט, שיותאם זה, דהיינו, שיתגלה מצב הב' ומצב הג'. דהיינו, ממש בכל אותה השלמות, אשר שם, לא פחות משהו ולא יותר משהו. הרי, שמצב הא' עצמו, מחייב בהכרח, שתתפשטנה מערכות זו לעומת זו, במציאות הב', כדי לאפשר מציאות גוף, ברצון לקבל המקולקל, ע"י מערכת הטומאה. ואז אפשר לנו לתקנו. ואם לא היתה, מערכת העולמות דטומאה, לא היה לנו, הרצון לקבל הזה. ולא היה אפשר, לתקנו, ולבא למצב הג'. כי אין אדם מתקן, מה שאין בו. הרי, שאין לשאול, איך נתהותה ממצב הא' מערכת הטומאה, כי אדרבה, מצב הא', הוא המחייב מציאותה, ולהתקיים כן, במצב הב'."

שאלה: כתוב "מצב הא' - הוא מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון." מהו מצב הא'?

מצב הא' זה המצב הראשון שבו אנחנו יכולים לזהות את הנשמות שנמצאות ברצונן כמו שהבורא ברא אותן.

תלמיד: והוא כולל בתוכו את הצורה העתידה של גמר התיקון?

כן. הוא כולל בתוכו את כל הצורות העתידיות ומה שבאמצע, הכול, הן רק צריכות עוד לצאת, להתגלות.

תלמיד: ומהו מצב הג'?

מצב הג' הוא כשהן מתגלות בצורתן הסופית ואז כולן נכללות זו מזו והבורא ממלא אותן.

תלמיד: ומצב הב'?

מצב הב' הוא מצב שבו הן צריכות להתחבר ביניהן. לעבוד על עצמן כדי לקבל את מצב הג'.

תלמיד: למה מצב הא' לבדו לא מספיק?

כי אין שם צורה נכונה, הן לא מחוברות.

תלמיד: אז מה זה אומר שבמצב הא' "שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון"?

ישנה צורה, אבל הן עדיין לא השיגו אותה. לא משיגים במצב הא'. זה מה שהבורא ברא ורצה שהן ירגישו את המצב ההפוך מהסוף.

תלמיד: כתוב, "מצב הא' - הוא מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון." אתה יכול להסביר את מצב הא'?

במצב הא' כלול הכול, יש הכול, אבל הצורה הזאת לא יוצאת לפועל, לאוויר, לעיני כל. לא משיגים את הצורה הסופית, אלא צריכים לעבוד במצב הב' עד שמגיעים למצב הג'. ההבדל בין מצב א' לבין מצב הג', זו אותה עבודה שהנבראים צריכים להשקיע במצב הא' כדי שהוא יהפוך למצב הג'.

שאלה: בתחילת התהליך הבורא בורא רצון לקבל, מתי מתחילים להשתמש במילה נשמות בתוך התהליך הזה של שלושת הצירים?

נשמות זה כינוי לכל דבר פנימי ששייך לפרצוף, לנברא, למשהו פנימי שמקבלים כמילוי מהבורא.

תלמיד: זה אחרי שבירת אדם הראשון? מתי מתחילים לדבר בלשון רבים, נשמות?

אני לא יודע להגיד לך בדיוק. אני חושב שכשהרצון לקבל שהבורא ברא מתחיל להרגיש את מטרתו, תפקידו, ייעודו, אז אפשר לדבר עליו כנשמה.

תלמיד: אבל בלשון רבים, נשמות?

כשהן מתחילות לעבוד על עצמן כדי להתקבץ, להתכנס יחד ולגלות את הבורא כאחד.

תלמיד: זה קורה במצב הב' מה שתיארת עכשיו?

העבודה עצמה היא במצב הב', כן.

תלמיד: אז למה בעל הסולם אומר שהנשמות היו גם במצב הא', לכאורה התחלת הנשמות היא רק במצב הב'?

אנחנו קוראים בשם נשמות, בכל מצב שצריכים להצביע על הרצון לקבל שנברא כדי להשתנות ולהידמות לרצון להשפיע.

שאלה: כשאנחנו מתחברים ומפעילים כוונה כלפי הבורא, איזה מצב כדאי לנו לפרנס, ממה הבורא נהנה?

כשאנחנו מתחברים, מה אנחנו מחברים בינינו?

תלמיד: רצונות.

כן, את הרצונות שלנו, שיהיה רצון אחד גדול דומה לבורא, מפני שהוא רוצה לתת ואנחנו רוצים לקבל רק על מנת להשפיע לו.

תלמיד: ממה הבורא נהנה, מזה שאנחנו מתחברים למצב שלם, או מזה שאנחנו גם מבקשים לתקן?

הבורא נהנה מזה שאנחנו רוצים להתקרב אליו.

תלמיד: וזה יכול לעבור גם דרך בקשה לתיקונים, זה לא משנה?

כן, זה מלווה בבקשה לתיקונים, להבין, להרגיש, להתקרב, להתחבר.

תלמיד: איך לתאר את מצב הג' שהרצון לקבל הפך את צורתו?

אנחנו יכולים לעשות פעולות חיצוניות על הרצון לקבל, שהוא כביכול רוצה להשפיע, כפי שאנחנו מכירים מעצמנו, שכל אחד יכול לעשות תנועות בשביל האחר, כדי שיהיו ביניהם קירבה, הבנה, חיבור, זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות. אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות שינויים כאלה, בתוך הרצון שלנו. העולם שלנו זה עולם המעשה, ונדרש מאתנו לעשות שינויים ברצון, בכוונה, בכוונת המעשה וזה הבדל גדול. כי כדי להגיע לכוונה על מנת להשפיע, צריך להיות נברא לא מהעולם הזה, אלא לקנות על הנברא הזה תכונה חדשה, כוונת להשפיע. ולזה אנחנו צריכים בורא, בלתי אפשרי לעשות את זה אחרת.

לכן במשך הזמן אנחנו מגיעים למצב, שאנחנו צריכים לראות שלא עוזר לנו שום דבר, אלא רק הבורא יכול לשנות בנו את הטבע. לכן אנחנו מתחברים בינינו, על מנת שתהיה לנו דרישה חזקה, אחידה ופונים אליו, והוא מצפה, מחכה לזה, ובהדרגה משנה לנו את הטבע שלנו. ואז במקום להיות ברצון לקבל על מנת לקבל כפי שנולדנו, אנחנו בהדרגה הופכים אותו לרצון להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אז מצב הג', שהוא מתאר זה שינוי הכוונה, או שיש פה עוד משהו?

לא, חוץ מכוונות אנחנו לא צריכים לעשות כלום. רצון לקבל יש בנו, רק השימוש בו משתנה.

שאלה: כל מצב זו פעולה של הבורא, סוף מעשה במחשבה תחילה, הנברא לא משתתף פה בכלל. מצב ג' הוא גם כן פעולה של הבורא, זה תיקון לב האבן, עד כמה שאני מבין. נשאר מצב ב', יש שם שני מצבים, או דרך בעיתו או דרך אחישנה.

כן.

תלמיד: בדרך אחישנה, הנברא יכול לממש את חופש הבחירה שלו בשיתוף עם הכוח העליון וכולי. מדוע הבורא ברא כביכול עוד מסלול, את הדרך בעיתו? האם יש שם חופש לנברא?

יש חופש לנברא להיות או בדרך אחישנה או בדרך בעיתו. בוודאי שדרך אחישנה יותר טובה, אנחנו יכולים להגיע מהר יותר לתיקון, למצב שאנחנו חייבים להגיע אליו.

בדרך בעיתו, אנחנו מגיעים על ידי לחצים, אפילו על ידי מכות שמקבלים, כדי כל פעם לשנות כיוון ולבצע את התיקונים שעלינו לעשות. זו הדרך בעיתו, דרך ארוכה.

תלמיד: האם במסלול שנקרא בעיתו, יש לנברא איזה חופש בחירה?

חופש בחירה יש בכל מצב בדרך, אבל אם לא משתמשים בחופש הבחירה בצורה נכונה, בהתאם למערכת, אז מופעל עלינו לחץ בצורה שמחייבת אותנו לעשות פעולות בהכרח, וזה נקרא "בעיתו".

שאלה: בעל הסולם כותב בסוף פסקה י"ד, "ולשם הקיצור, אשתמש מכאן ואילך, בשמות ג' המצבים הללו, דהיינו מצב א' מצב ב' ומצב ג'." ואז הוא כותב, "ואתה תזכור כל המתבאר כאן, בכל מצב ומצב." מה הכוונה לזכור את ג' המצבים בכל מצב ומצב?

כדי לסובב אותם, להשתמש בהם, להבין אותם, לזהות אותם, בכל המסלול שאנחנו עוברים עד גמר התיקון.

תלמיד: בכל מצב שעובר אנחנו צריכים לחשוב על ג' המצבים? כל מצב שאני חווה, שאני מברר אותו, אני צריך לחשוב על מצב א', מצב ב' שבו אני נמצא כרגע ומצב ג'?

צריך להחזיק את זה בפנים איכשהו, זו לא בעיה.

תלמיד: אמרת קודם שמתחברים יחד ופונים אליו, ולאט לאט הוא משנה את הטבע שלנו.

כן.

תלמיד: הרבה פעמים אני נזכר אחרי כל מיני מצבים שלא הצלחתי לבקש, שלא ביקשתי. כאן אתה אומר לעשות את זה ביחד. אנחנו מנסים בעשירייה כבר הרבה זמן לפנות ביחד, אבל לא מצליחים להבין, לפחות אני לא מצליח להבין, איך עושים את הפנייה ביחד. אנחנו עושים מפגש, מדברים על הנושא, אבל משהו חסר שם, לא מרגיש שזה ביחד.

את ה-ביחד צריך לעשות עלינו הבורא בעצמו, רק הוא מסוגל לחבר אותנו, כי כל אחד ואחד מאיתנו זה רצון לקבל, שעוד עטוף כך בכוונה על מנת לקבל, לכן אנחנו צריכים לעזוב את העטיפה הזאת, על מנת לקבל, ולהתלבש במשהו בעל מנת להשפיע, זה מה שאנחנו משתדלים לעשות.

תלמיד: אבל כשאתה אומר פנייה ביחד, זה פיזית ביחד?

לא, זה לא פיזית. נגיד עכשיו אנחנו לומדים את הנושא הזה, ואחר כך, במשך היום אנחנו משתדלים כל הזמן לחשוב על הפעולה הזאת, איך אנחנו מבצעים אותה בכל אותם התנאים שבהם כל אחד מאיתנו נמצא, בעבודה, ברחוב, בבית.

תלמיד: זה לא צריך להיות ביחד פיזית?

לא.

תלמיד: אז הכוונה היא שלכל חבר בעשירייה יש אחריות כשהוא עובר מצב לחשוב על זה שאנחנו צריכים לעשות את זה ביחד.

כן.

תלמיד: ולא צריך לסנכרן את זה.

לא.

שאלה: בעל הסולם כותב, "כי אין אדם מתקן, מה שאין בו." אמרת שרק הבורא יכול לשנות לנו את הטבע.

כן.

תלמיד: האדם עושה משהו כדי שהבורא יתקן בו משהו?

הוא מכין את עצמו לשינוי ודורש את השינוי.

תלמיד: איך האדם יודע הכי טוב, מדויק, מה עליו לתקן, מה עליו לבקש, איזה שינוי עליו לבקש?

הוא לומד את זה מהחיים, מהשטח, עד כמה הוא מחובר לחברים, עד כמה הוא חושב עליהם, עד כמה הוא רוצה להתקרב אליהם, עד כמה הוא עוד לא עשה את זה ושכח, בקיצור, כל הדברים ששייכים לחיבור בעשירייה שלו.

תלמיד: הדברים האלו בטח מפריעים לו, בגלל זה הוא מבקש לשנות אותם.

זה לא שהם מפריעים לו. לאט לאט הוא מגיע להבנה שזה לא מפריע, אלא זה הכרחי שבצורה כזאת "כאיש אחד בלב אחד" הוא יגיע לבורא וידרוש.

תלמיד: אז הוא לא מבקש כי כואב לו או לא נוח לו עם משהו, אלא מתוך הבנה שזה מה שצריך לשנות?

גם מתוך זה שכנראה לא נוח לו. כי אם הוא ממשיך באותו רצון לקבל כפי שנולד, אז הוא מרגיש ייסורים.

תלמיד: כשהבורא משנה את אותו דבר שהאדם רוצה שהבורא ישנה, האדם מרגיש את זה, "הנה, זה הצליח וזה השתנה"?

כן. האדם מרגיש את זה. אלו ממש שינויים בתוכו, בתוך לבו, בנשמתו.

תלמיד: זה נכון שאותה בקשה ואותה נטייה היא הכי אפקטיבית כשאנחנו עושים את זה בשיעור הבוקר כשיש איזה כוח?

כן. הכי חשוב זה שיעור הבוקר שבו אנחנו מתחברים, מחליטים, קובעים ומבצעים.

שאלה: כתוב על מצב הב', "לא יגיע שום תיקון לגופים, רק לנפשות בלבד." בשלב הב' יש ששת אלפים שנים שבהן הרצון אמור להשתנות באמצעות עבודה בתורה ומצוות. מה זה אומר ש"לא יגיע שום תיקון לגופים"?

גופים זה הרצון לקבל שממנו הם בנויים, כוללים, נכללים ולרצון לקבל הזה עוד לא מגיע תיקון בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, כל השינויים בתקופה הזו הם לא תיקונים?

אלו תיקונים, אבל לא לתוך הגופים עצמם.

שאלה: האם הנשמות המתוקנות עוזרות לנו, עובדות ביחד אתנו?

כן. במידה שאנחנו רוצים להיות בקשר עם כל הנשמות שנמצאות כבר בתהליך הזה של התיקון, אז אנחנו יכולים גם להיעזר בהן.

שאלה: איך בונים כלי משותף של העשירייה?

צריך להתחבר, אין לנו משהו אחר. רק חיבור בינינו בלימוד ובצורה הדרגתית להתקרב למצבים הנכונים.

שאלה: האם עלינו לשמוח בתיקון מתוך המחשבה שלמצב ב' יש מצב א' וג'?

בטוח שאנחנו צריכים להיות בטוחים שיש מצב א' ב' וג', ואם אנחנו נמצאים במצב הב' אז עלינו לזרז את התיקון, כי אנחנו בעיקר נמצאים במצב הב'.

שאלה: מה אנחנו מתקנים? יש נשמה שהיא חלק מאלוה ממעל שמכניסים אותה לתוך הגוף שהוא רצון לקבל מקולקל, ובסופו של דבר כתוב, שגם הגוף צריך להירקב ולהגיע לתיקון.

כן.

תלמיד: מה בסוף מתקנים ואיפה הקשר ביניהם?

אחד נמצא בתוך האחר. הנשמה נמצאת בתוך הגוף ובאור שלה היא משנה, מתקנת את הגוף, מובילה אותו לפעולות שבהן הוא צריך להתקיים.

תלמיד: הנשמה לא זקוקה לתיקון?

הנשמה גם צריכה תיקון. אנחנו נלמד אחר כך על הנשמה.

תלמיד: והמטרה היא לתקן את הגוף?

המטרה היא לתקן את הגוף שיהיה בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: ואיך לתאר את הקשר, איפה מקושרים גוף ונשמה?

אפשר להגיד שהנשמה היא כאור פנימי בפרצוף.

שאלה: אנחנו קוראים ב"הקדמה לספר הזוהר" והמקובל כותב לנו על שלושה מצבים. איך הידיעה על שלושת המצבים האלה עוזר לנו בקריאת "ספר הזוהר"? מה זה נותן לנו בקריאה?

תלוי איך אתה קורא, תלוי מה אתה עושה בזמן הקריאה. זו שאלה מאוד מאוד חופשית.

תלמיד: איך חבורת רשב"י שכתבו את ספר ה"זוהר" כתבו, ממצב הא' או ממצב הג'?

ודאי שממצב הג'.

תלמיד: מגמר התיקון?

כן.

תלמיד: למרות שהם בעצמם לא הגיעו לשם?

למה?

תלמיד: כי זה גמר תיקון פרטי שלהם.

אז מה?

שאלה: יכול להיות שבן אדם מגיע למצב הג', לגמר תיקון פרטי, בלי שכל העולם מגיע לזה?

בטח.

שאלה: הוא כותב שחלוקה לגוף ונפש זה משהו שמתרחש במצב הב'. במצב א' יש איזה מציאות של רצון לקבל?

רצון לקבל יש תמיד.

תלמיד: איך יכול להיות שמצב א' מחייב את החלוקה לשתי המערכות האלה, קדושה וטומאה? מה השורש לכל?

כי מלכתחילה הוא מורכב משני כוחות, כוח קבלה וכוח השפעה.

תלמיד: מה שאתה אומר זה במצב א'?

כן, ודאי. ואז על ידי כל מיני פעולות הכוחות האלה נפרדים והאדם מקבל יכולת, הזדמנויות לתקן גם את הרצון לקבל שלו וגם את הכוונה דלהשפיע.

תלמיד: האדם שמתפתח רוחנית הוא משיג גם מצב א' או שאנחנו מתחילים רק ממצב ב' והלאה?

לא. גם מצב א'.

תלמיד: מה חסר במצב א', את הרצון לקבל שנמצא שם, מה חסר לו מבחינת ההתפתחות, שלא יישאר ככה? כי הוא אומר שיש לו שם את כל הצורה העתידה, ובכל זאת הוא מחייב את מצב ב', וכל המערכות, ושית אלפי שנין, וכל התיקונים, חייב ממש, קלקול, ואז תיקון כי בלי זה אין שלמות. יחד עם זה הוא כותב, יש שם את כל הצורה העתידה.

את הצורה העתידה נמצאת במשהו, בעלמא, אבל לא כצורה הממשית העתידה.

תלמיד: לא שלימה, חייבים את כל התהליך הזה כדי להגיע לשלמות מוחלטת?

כן.

תלמיד: הבורא ברא מצב מתוקן וקלקל אותו שאחר כך ייתקן, או ברא מצב מקולקל?

אני לא יודע מה היה לפני הבריאה, אבל אנחנו לומדים את הבריאה מזה שיש כבר רצון לקבל, ורצון להשפיע ואיך הם נכללים זה מזה.

שאלה: מה עדיף לנברא שכבר נמצא במצב הב', יותר טוב לו לרצות לגלות את המצב המתוקן שלו, להיות בו? למשל, לפעמים אנחנו אומרים תבוא לשיעור תרגיש שאתה כבר יושב בתוך החבורה של רבי שמעון ומשם כבר תכנס לשיעור, או שבן אדם צריך לנסות להתעמק ולגלות מה לא בסדר או לקפוץ למצב המתוקן. מה יותר טוב? יש אפשרות לדמיין או לרצות כבר להיות בתוך המצב המתוקן או להיכנס לתוך ההכרה של חוסר השלמות ומשם לנסות לבנות מצב מתוקן?

ודאי שאדם צריך קודם כל לגלות מה ההבדל מצבו לבין המצב הרצוי ואז בשוני הזה הוא יכול לבנות את התפילה ולפנות לבורא.

תלמיד: בעצם הוא רוצה לגלות את מצבו היותר מתוקן במדרגה אחת למעלה ממנו, שהיא תמשוך אותו אליו?

נניח שכן.

שאלה: שמעתי קודם שצריך להחזיק את שלושת המצבים כל הזמן?

כן.

תלמיד: מה זה אומר להחזיק אותם כל הזמן?

שיש שלושה מצבים ואתה נמצא באיזה מצב מהם וצריך לגלות עוד משהו משני המצבים הנותרים, בכמה הם יכולים לסייע לך.

תלמיד: מה זה אומר שכל בירור שאדם עושה הוא צריך כל הזמן לזכור להחזיק לעצמו את הידיעה שאני לא סתם בתוך הבירור, אני בתוך כל המערכת?

אתה בתוך בירור ותיקון וצריך להתקרב למצב הבא.

תלמיד: המצב הבא זה לא מצב הג'?

יותר מתוקן.

תלמיד: יותר קרוב למצב, כלומר זה מין שדה כזה שבו אתה ממקם את עצמך?

כן.

שאלה: איזו עבודה בדיוק יש במצב הב' שלא נמצאת במצב הא'?

מצב הב' הוא כבר באמצע העבודה, בגילוי השבירה והריחוק, והוא כבר יודע או יכול לגלות מה הוא צריך לעשות. וזה מה שיש במצב הב' ומזה הוא משתדל להגיע למצב הג'.

תלמיד: אז מצב ב' זה רק מימוש בפועל של התסריט במצב א'? אין עבודה במצב ב', יש רק להוציא לפועל את מה שכתוב בא'?

לא, דווקא העבודה העיקרית היא במצב הב', כי הוא מגלה עד כמה הוא לא מתוקן, כמה יש עוד ובדיוק מה לתקן, ומסדר את הכוחות והדרישות שלו בהתקרבות לבורא ובזה הוא ממש נמצא במצב ב'. מצב ב' זה עיקר התיקון.

תלמיד: הדרישה לבורא שזו הפעולה היחידה שאני ששומע ב-ב'. לא נמצאת במצב הא'?

לא ברורה, לא גלויה.

תלמיד: ומה אומר הגילוי במצב ב'?

הגילוי במצב ב' זה שאדם רוצה לתקן את הרצון לקבל שבו שיהיה בעל מנת להשפיע והוא דורש מהבורא כוחות לזה.

תלמיד: וכל הדרישה של הכוחות גם מופיעים במצב הא' השלם שכולל הכול?

כן. השאלה עד כמה הוא משתמש בהם.

תלמיד: אבל הוא רק מוציא לפועל משהו שקיים?

כן, על זה אין מה לדבר.

תלמיד: אז מהי הבחירה שלו במצב הב'? איזו פעולה יש לו? איזו עבודה?

שם הוא מגלה ממה הוא כלול - מהרצון לקבל השבור וכן הלאה. למה הוא צריך להגיע - לעל מנת להשפיע, שבזה הוא מגיע להזדהות, לדבקות בבורא. מה הוא צריך לזה? רק לבצע את זה, כלומר חיסרון.

תלמיד: הכול נובע ממצב הא', גם החיסרון הזה, אז מה באמת האדם עושה?

הכול יש במצב הא' חוץ מתיקון.

תלמיד: למה אין תיקון במצב הא' השלם? האם מצב א' הוא חסר?

למה הוא שלם?

תלמיד: כי הוא כותב שמצב הא' הוא מצב שלם.

זה אולי כלפי הנברא. אבל זה לא מצב הג', זה רק מצב הא'.

שאלה: לפני שאדם מגיע לחכמת הקבלה, אדם שחי את חיו בעולם הזה, האם הוא נמצא במצב הא'? זה נקרא מצב הא'?

גם לא. הוא לא מגלה שהוא שבור, שחסרים לו תיקונים.

תלמיד: זה מצב הב', זה לא מצב הא'.

בכל זאת, איך הוא מגיע למצב הב'.

תלמיד: מה זה מצב הא'? מתי אנחנו נמצאים במצב הא'?

המצב שאתה מדבר עליו הוא בכלל לא שייך לא', ב' וג'.

תלמיד: מה הם המצבים האלה של א', ב', וג'? חשבתי שזה מין סיפור שמספרים לנו שזו הדרך שאתה צריך לעבור.

מי שהולך לעבוד.

תלמיד: כן.

נכון.

תלמיד: אז אם אני לא במשחק, אז אני לא במשחק, זה מה שאמרת.

כן.

תלמיד: אז יום אחד מתעוררת באדם הנקודה שבלב, הוא מגיע ומתחיל ללמוד.

כן. מתחילה להתפתח בו נשמה ממצב הא'.

תלמיד: כלומר בשלב הראשון, כשאדם מגיע לחכמת הקבלה, הוא נמצא במצב הא', הוא לא במצב הב'. מצב הב' זה שלב מתקדם יותר בעבודה.

כן.

תלמיד: מה מאפיין את המעבר של לומד חכמת הקבלה ממצב הא' למצב הב'? מה מעביר אותו לב'?

מצב הב' זה כשהוא רואה במה הוא מקולקל, הוא רואה על ידי מה הוא יכול לתקן את עצמו - על ידי המאור המחזיר למוטב. הוא דורש אותו, מושך אותו ככל האפשר, ומגיע כך לאט לאט למצב הג'. הוא אוסף את האורות והכלים, הם נכללים זה בזה וכך הוא יוצא לתיקון.

תלמיד: המסלול בין א', ב' לג' לאדם פרטי, לחלק שלי בתוך הסיפור, האם הוא לכיוון אחד, א', ב', ג', או שאני הולך לב' חוזר לא' הולך לג'? איך זה עובד?

א', ב', ג'.

שאלה: האדם עובר בין א', ב', ג', האם בכל רגע הוא יכול לזהות ששלושת המצבים נמצאים, או חלק לא מתוקן?

כן, ודאי.

תלמיד: כדי לנוע למצב הב', האם במצב הא' יש הרגשת שלמות, זה מה שמניע אותו?

כן, אפשר להגיד.

שאלה: האם מצב הא' אלו לא רק רשימות שקיימות באדם?

גם רשימות.

תלמיד: זה לא איזשהו מצב שכאדם פרטי הוא עבר אי פעם.

למה לא?

תלמיד: כי זה אדם לפני השבירה הראשונה, לפני הצמצום הראשון, זה מצב הא', לא?

זה לא שייך לצמצום, ודאי שלא. מדובר כבר על מצבי הנשמות, ולכן מדובר על האדם.

תלמיד: האם זה אדם הראשון לפני השבירה?

לא אדם הראשון, אלא אדם כמוך, והוא צריך עכשיו לעבור תיקונים. אז מצב הא' זה כשהוא מברר בתוך עצמו, מי אני, מה אני, בשביל מה ולמה ואיך, איך שהוא מגיע למצב הב' ומתחיל לתקן את עצמו.

תלמיד: אז מצב הא' זה המצב שלנו.

כן.

שאלה: שמעתי ממך לא פעם שחשוב להכיר מה המצב המצוי ומה המצב הרצוי. האם בן אדם יכול להגיע למצב א' בלי שהבורא ישים אותו שם, כלומר בלי גילוי, מה שאנחנו אומרים יציאה מהאגו או יציאת מצרים, משהו כזה?

לא.

תלמיד: כלומר מי שלא חווה את היציאה מהאגו הוא לא נמצא עדיין במצב הא'.

למה? אפילו שעוד לא יצא מהאגו הוא יכול לזהות את עצמו כנמצא במצב הא'.

תלמיד: והמעבר למצב ב', האם רק הבורא מעביר אותו?

כן.

תלמיד: זאת היציאה?

כן.

שאלה: במצב הג' הוא כותב שאנחנו צריכים להגיע להשפעה טהורה בשביל שנוכל באמת ליהנות מכל השפע שהוא רוצה לתת לנו. מה זו השפעה טהורה?

תתאר לעצמך, שכמו שאתה רואה את העולם בצורה אגואיסטית ממש כולו כולו, כך יהיה הפוך.

שאלה: אני מבין מהמאמר, שכביכול במצב א' הבורא נותן לנו איזושהי תכנית של הבריאה, ואנחנו לומדים לפי התוכנית הזאת מהמצוי לרצוי, "סוף מעשה במחשבה תחילה". הוא מראה לנו את התוכנית ואנחנו בקשר בינינו מגלים כל פעם את התוכנית הזאת.

השאלה שלי, אם רק בגמר התיקון של כול הנשמות, נוכל ליהנות מכל השפע הזה, ואם זה גמר תיקון של כולנו או של יחיד?

גם וגם, נגיע ונראה.

שאלה: כתוב בתחילת ט"ו, "וכשתסתכל, בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה, "בהחלט גמור. באופן, שאם היה אפשר, שיתבטל במשהו מאחד מהם, אז היו מתבטלים כולם."¹

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת שמתחייבים זה לזה?

הם יוצאים כך זה מזה בהדרגה לפי הסדר, ואם אחד מהמצבים האלה לא היה קיים והיה נעלם, אז לא היה מקום לכל יתר המצבים.

שאלה: כתוב כאן ש"מצב הא' - הוא מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם צורה העתידה של גמר התיקון". מה הקשר בין מצב א' באין סוף, איפה שיש צורה עתידה וביני האדם הפשוט בעולם הזה?

אין שום קשר.

תלמיד: אז באיזה מצב אני נמצא לפי ההסכמה הזו?

אתה לא נמצא בשום מצב.

תלמיד: אז איך עליי להתקרב לזה?

תקרא כמה פעמים מה הוא כותב ואחרי זה תנסה ליישם את זה בין החברים בעשירייה, בקבוצה.

תלמיד: אנחנו כחברים שמשתוקקים לזה, באיזה מצב אנחנו מתחילים?

מהמצב הראשון.

תלמיד: מהאין סוף, מהמצב הכי גבוה?

לא. מהמצב שבו אתם נמצאים כמו בעלי חיים. עכשיו אתם חייבים לבנות ביניכם קשרים, לייצב ביניכם קשרים, כמו במצב השני במצב ב'.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמור על האור הפנימי שבפרצוף שתמיד יהיה חי?

על ידי זה שאנחנו רוצים לשמור את הקשר בינינו ואז האור לא יסתלק.

שאלה: מתי שאנחנו מתפללים או מתקרבים בינינו עם הבורא, אנחנו מרגישים את מצב ג'?

לא, לא מרגישים את מצב ג', הוא עוד רחוק.

שאלה: מי שהולך בדרך הדת, זה לא אחישנה?

זה לא שייך לזה.

תלמיד: אבל הוא עובר ייסורים כמו כולם בעיתה?

כן, הוא חי בעולם הזה.

תלמיד: בעל הסולם כותב שצדיקים גם לאחר פטירתם לא זוכים להגיע לגן עדן. אז למה הם זוכים?

אני לא יודע, אני חושב שאנחנו עוד קצת רחוקים מזה.

שאלה: אני מזהה איזה תיקון אבל לא יכול לעשות אותו בעצמי. האם זה מה שמעורר תפילה? אני רוצה לבקש תיקון, איך קורים התיקונים עם התפילה?

תפילה שאתה מעלה כדי להגיע לתיקון, זו בדיוק התפילה. אתה יודע את המצב הנוכחי, אתה יודע את המצב שאתה רוצה להגיע אליו, ואתה צריך להגיע אליו. אתה מפעיל תפילה כדי שהבורא ייתן לך כוחות לעבור ממצב א' למצב השני.

שאלה: זה נכון שבעל הסולם קורא "גופי" זה תרי"ג הרצונות לפני התיקון, ואותם רצונות מתוקנים על מנת להשפיע זה כבר נקרא "הנשמה"?

כן.

שאלה: צד ב', זה אם אנחנו עוברים את כל מה שהוכן עבורנו במצב א'?

כן.

תלמידה: וכל אחד עובר את אותם המצבים, או שלכל אחד יש מצבים פרטיים?

לכל אחד יש מצבים משלו.

שאלה: מצב ב', זה כאשר הטבע שלי על מנת לקבל מתגלה בי כטבע שהוא רע ואז יש לי תפילה להגיע למצב ג'?

כן.

שאלה: האם ההבדל בין מצב א' למצב ב' זה הכרת הרע?

אפשר להגיד.

תלמיד: איך היא גורמת לזה?

היא גורמת לזה שהאדם משתדל לתקן את עצמו במשהו, לא לעשות דברים כאלה איכשהו, ואחרי שהוא רואה שהוא לא מצליח, אז הוא פונה בתפילה לבורא.

תלמיד: במצב א' אין הכרת הרע בכלל?

לא. קצת בעלמא ולא באותו כוח שדוחף אותו לתיקון.

שאלה: במצב ג' כשכבר יש הכרת הרע, התיקון הוא על גבי הכרת הרע, או שהכרת הרע מתבטלת? כלומר היא ייחודית למצב ב', או זה דבר שאחר כך נשאר עד הסוף?

אני חושב שיותר טוב לדבר בצורה כללית. במצב ב' מתגלה הכרת הרע, אתה מפעיל את הכוחות ומגיע למצב ג'.

שאלה: הוא כותב "ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה, מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם, להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה, שמקבלים ממנו." איך אני עובד עם זה, איך אני מקבל משהו ולא מקבל אותו בעצם?

אתה מקבל אבל בכוונה כדי להשפיע בזה.

תלמיד: אבל איך הכוונה מקדימה את המעשה?

הכוונה צריכה להיות קודם למעשה.

תלמיד: זה אני שומע שנים, אני לא מצליח להבין איך אני עושה את זה בפועל?

תנסה, תתפלל.

תלמיד: כאילו יש כאן איזה מנגנון מסוים שצריכים לעבוד אתו.

אתה צריך לפנות לבורא ולבקש ממנו כוחות שאתה תוכל לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם הוא יקדים לי את הכוונה על המעשה?

כן, כוונה צריכה להיות תמיד קודם.

תלמיד: האם בתפילה לבורא הוא יקדים לי את הכוונה? אחרי שאני אתפלל, אם תהיה עניית התפילה אז הוא יקדים לי את הכוונה לפעולה?

כן.

תלמיד: רק הבורא יכול לעשות ואני רק צריך להתפלל על זה.

כן, ודאי. זה דבר פשוט, כוונה צריכה תמיד להיות ליד המעשה, לפני המעשה.

תלמיד: אני חושב שאנחנו לא מדברים על אותה נקודה.

יכול להיות. אתה צריך לעטוף את המעשה בכוונה שאתה הולך לעשות.

תלמיד: באמת שזה ברור. אני כרגע נמצא במצב שאני מקבל משהו ובאותה שנייה כאילו הרגשתי איזה טעם, אז כאילו אוי שנייה איפה אני נמצא, האם אני לוקח את זה או האם אני רציתי לעשות נחת רוח.

כן.

תלמיד: ואני מנסה להבין האם הנקודה הזאת שאני עכשיו נמצא בה צריכה להקדים את המעשה שלי?

להקדים בטוח.

תלמיד: האם את זה רק הבורא ייתן לי?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. "וכשתסתכל, בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה, בהחלט גמור. באופן, שאם היה אפשר, שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם."↩