שיעור בוקר 13.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 396, דף שצ"ו, דברי האר"י אות ו'.

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', עמוד 396, דף שצ"ו, חלק ו', אות ו'.

אות ו'

"והנה רצה להוציא גם מן מ"ה וב"ן שבו הפנימים, חיצוניותם לחוץ, ואז עלו כל בחינות ס"ג הפנימים, הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים, ועלו עמהם מ"ה וב"ן הפנימים, ואז אלו מ"ה וב"ן הם המ"ן שלהם, אל הטעמים עצמם דס"ג שאינם מלובשים תוך מ"ה וב"ן, והם בערך או"א אל ישסו"ת. כי כמו שלצורך עבור זו"נ מזדווגים או"א עילאין וישסו"ת נכללין עמהם, כן הכא, הטעמים דס"ג מזדווגים עם כל ע"ב, ומכ"ש שהנקודות תגין אותיות דס"ג מתחברים עמהם וטפלים להם, ולכן אינם עולים בשם דוגמת ישסו"ת הנ"ל. ואז מולידים בחי' ב"ן דחיצוניות ולבושם לחוץ. הרי נולדה הנקבה עתה תחלה."

קריין: אות ו', דף 395, שצ"ה.

פירוש אור פנימי לאות ו'

"עלו כל בחי' ס"ג הפנימים הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים. ענין עליה הזו הוא כדרך עליות האורות שבהסתלקות א' אצל א"ק הפנימי, וכדרך עליות האורות דהסתלקות ב' אצל פרצוף הע"ב. שפירושו הוא הזדככות המסך מכל עביותו לגמרי עד שנשתוה לבחינת מסך של ראש, שהשתוות הזו נבחנת שהמסך וכל הרשימות הכלולים בו, עלו למלכות של ראש ונתכללו עמה שם בהזווג של ראש. וכן היה בפרצוף הס"ג הזה, כי אחר דמטי בהמלכות דס"ג, דהיינו שנזדכך המסך לקומת מלכות הנה הוא בא משם ומזדכך לגמרי מן כל עביותו ומשתווה להמלכות של ראש, ונפסק הזווג מהפרצוף וכל האורות מסתלקים להמאציל, הכל כמו שנתבאר לעיל ח"ד פ"ד באו"פ סעיף נ'. עש"ה.

ונתבאר שם שהאורות מניחים אחריהם רשימות בעת הסתלקותם, גם נתבאר שהמסך מידי עברו בשעת הזדככות מספירה לספירה עד שמזדכך כולו ובא להראש, הנה הוא נכלל בהרשימות ההם, ע"ש. ונמצא כאן. אשר האורות דס"ג שנתלבשו בזו"ן הפנימים, הנה האורות הללו שכבר נתערבו בהעביות דבחי"ד שבכלים דלמטה מטבור, אע"פ שנסתלקו משם הניחו אחריהם רשימות. והרשימות האלו דבחי"ד, נכללו בהמסך שעלה אל המלכות של ראש, ונמצא שבעת שעלה המסך למלכות של ראש, שהביא עמו גם הרשימות ההם דזו"ן הפנימים, הנק' מ"ה וב"ן הפנימים.

וזה אמרו ''ואז עלו כל בחינות ס"ג הפנימים הטמונים תוך מ"ה וב"ן פנימים" היינו הרשימות של ט"ס התחתונות דס"ג גופיה המלובשים וטמונים תוך הרשימות דמ"ה וב"ן הפנימים שהם מבחינת עביות דבחי"ד ומתוך שהרשימות דאורות דס"ג מעורבות ונכללות ברשימות דמ"ה וב"ן, לכן עלו יחד כלולות במסך דס"ג אל המלכות של ראש ונתכללו שם בזווג העליון. כמו שמבאר והולך.

ואין להקשות הרי נתבאר לעיל שפרצוף הס"ג נשאר בבחינת מטי ולא מטי הקבוע ותמידי, ואיך אומר כאן שגם בס"ג נוהג הסתלקות האורות כולם להראש. אמנם כבר ידעת שאין העדר ברוחני, וכל השינוים שאנו מבחינים בהרוחנים, הם רק ענין של תוספות הצורות, אבל צורה הקודמת אינה מתבטלת לעולם. וכן כאן כי אע"פ שנעשה גם כאן ענין הסתלקות האורות, אחר שנתערבו האורות דס"ג במ"ה וב"ן הפנימים, מ"מ הצורה דמטי ולא מטי התמידי נשארת על מקומה.

ועלו עמהם מ"ה וב"ן הפנימים. כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך. כי הרשימות דס"ג נתערבו בהרשימות של מ"ה וב"ן, וכולם נכללו בהמסך. ועלו עמו יחד להראש.

מ"ה וב"ן הם המ"ן שלהם. הנה המסך העולה להמלכות של ראש, להתכלל שם בזווג של ראש, כדי להתחדש ולהתפשט משם לפרצוף חדש, ע"ד שהיה בב' הפרצופים הקודמים: הע"ב והס"ג, הנה המסך הזה השיג עתה שם חדש, שהוא "מ"ן" שהוא ר"ת מיין נוקבין. והוא מטעם שנתבאר לעיל בדיבור הסמוך, אשר ב' מיני רשימות נתערבו כאן זה בזה, שהם רשימות האורות דס"ג שהם בחינת עביות דבחי"ב, עם רשימות האורות שנתלבשו במ"ה וב"ן הפנימים, שהם בחינת העביות דבחי"ד. ונודע שבחי' ב' ה"ס ה' ראשונה דהויה, והעביות דבחי"ד ה"ס ה' אחרונה דשם הויה. שהם ב' נקבות. ומתוך שהמסך בעת עלותו להתכלל בהזווג של ראש נכלל מב' נקבות אלו ביחד, ע"כ נקרא עתה בשם מיין נוקבין, לשון רבים, להיותו כלול מב' נוקבין. ותדע כי חיבור הזה גרם להיות עשרה כלים בהעשר ספירות, ותיקון ב' קוין, כמ"ש לקמן. וה"ס שיתוף מדת הרחמים בדין, כי ה' ראשונה ה"ס מדת הרחמים, וה' אחרונה ה"ס מדת הדין, והם באו עתה יחד במסך בזווג אחד. כמ"ש עוד לפנינו בהרחבה."

"וזה אמרו, מ"ה וב"ן הם המ"ן שלהם. כלומר הם גרמו ענין המ"ן שנתחדש מכאן ואילך בהעולמות, משום שהם הזו"ן דא"ק הפנימי, שקומתו עד הכתר מחמת הבחי"ד שבו, כנודע. והם נכללו ובאו בהרשימו דבחי"ב שהם מהאורות דס"ג, ונכפלו יחד בהעביות שבהמסך שאז נקראו מ"ן כנ"ל. ודע כי מעת שנתחברו שוב לא נפרדו זה מזה לעולם, אלא כל ההבחן שבהם הוא רק בפנימיות ובחיצוניות, שלפעמים הבחי"ד טמונה בפנים, והבחי"ב או הבחי"א מבחוץ, ולפעמים הבחינה ב' טמונה מבפנים והבחי"ד מגולה מבחוץ כמו שהיה כאן בפעם הראשונה שנתחברו כמ"ש הרב כאן, "בחינת ס"ג הפנימים הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים" הרי שבחי"ב טמונה מבפנים והבחי"ד מגולה כלפי חוץ. ויתבאר עוד במקומו."

אנחנו נתקרב לסיום של החלק הזה, גם אי אפשר ללמוד ממנו הרבה.

שאלה: מה זה פנימי וחיצוני בפרצופים מ"ה וב"ן?

מי שעובד קודם ומי שעובד אחר כך, מי שיותר חשוב ומי שפחות חשוב, מי שפנימי ומי שמתלבש עליו, חיצוני, כך אנחנו משתמשים במילים האלה פנימי וחיצון.

שאלה: אנחנו קבוצה צעירה ויש לנו רצון להתחבר עם החומר, איזו גישה צריכה להיות לנו בזמן השיעור כדי שהמילים האלה ישפיעו על הרגש שלנו?

אם אתם רוצים שהלימוד ישפיע על התכונות שלכם, אז אתם צריכים ללמוד את זה בצורה רצינית ועקבית, וכל הזמן לחשוב איך הלימוד ישפיע על התכונות שלנו. כי העיקר הוא שהרצון שלנו ישתנה, ובתוך הרצון המתוקן שיהיה נתחיל להרגיש את העולם הרוחני, את הבורא, את הפעולות שלו.

שאלה: בעל הסולם כותב "הזדככות המסך מכל עביותו לגמרי עד שנשתוה לבחינת מסך של ראש". איך הזדככות המסך מזכך את כל העביות? הרי אי אפשר להתקדם ללא עביות.

זה המסך דגוף שקיבל בעביות שלו על מנת להשפיע. עכשיו הוא עוזב את העבודה הזאת ומזדכך ועולה מטבור לפה נגיד, והאורות שמילאו את תוך הפרצוף יוצאים החוצה ונעשים למקיפים עד הפעולה הבאה.

תלמיד: האם אפשר לתאר את זה כך שנוכל לקשור את זה לעבודה שלנו בעשירייה? מה זאת אומרת הזדככות המסך בכל העביות?

האדם מחליט שהוא לא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלו כדי לקבל אלא רק כדי להשפיע, או שבכלל עושה צמצום, לא מקבל ולא משפיע.

תלמיד: ואז איך זה משתנה לבחינת מסך של ראש?

מסך של ראש זה מסך שלא מקבל ולכן הוא נעשה כמסך דראש.

שאלה: בלימוד אנחנו מבררים את המושג "העלאת מ"ן". למה הכוונה "מיין נוקבין" כשמדברים על מ"ן?

מ"ן זה העלאת החיסרון, בקשה, תפילה, זה נקרא העלאת מ"ן. כאשר התחתון פונה לעליון ומבקש ממנו משהו, זה נקרא העלאת מ"ן.

שאלה: כתוב כאן משהו מאוד מעניין על שם הוויה, "ומתוך שהמסך בעת עלותו להתכלל בהזווג של ראש נכלל מב' נקבות אלו ביחד, ע"כ נקרא עתה בשם מיין נוקבין, לשון רבים, להיותו כלול מב' נוקבין". מה זה אומר שהמסך כולל שתי נוקבאות? מה זה המושג הזה בתוך מושג המ"ן?

יש נוקבא דמלכות ויש נוקבא דבינה, בהעלאת המלכות לבינה נרשמת בבינה גם הנוקבא, ואז יוצא שיש מלכות דבינה ומלכות דמלכות, ושתי המלכויות האלה הן עובדות. מלכות דבינה עובדת על בינה, על העביות שלה ועל הכוונות שלה, ומלכות דמלכות היא כבר מלכות אמיתית.

תלמידה: בעבודה שלנו, ברמה שלנו במיוחד היום, איך להגיע למ"ן הזה?

אתן צריכות לדאוג רק לחיבור ביניכן. ככל שאנחנו מתקרבים זה אל זה, ככל שתהיה לנו כוונה אחת, רצון אחד, ראיית מטרה יחד, כך נצליח. וזה בלי בינה, מלכות, וכל הדברים האלה, זה לא חשוב. חשוב לקרב את הלבבות כדי לרצות ברצון המשותף לגלות את הבורא, ברגע שהלבבות יתחברו ותרצו לגלות את הבורא, אז תקבלו את זה. היום זה היום שלכן.

(סוף השיעור)