כנס "קבלה לעם" העולמי - עולים למעלה מהדעת - מאי 2024

עובדים באמונה למעלה מהדעת

שיעור 1

שיעור 18.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: שלום לכולם, אנחנו נמצאים בכנס "קבלה לעם" העולמי בנושא "עולים למעלה מהדעת". השיעור הראשון שלנו הוא בנושא "עובדים באמונה למעלה מהדעת".

לפני שניכנס לשיעור יש שאלה לעשיריות שהכינו אותנו לשיעור, שאלה שאיתה נרצה לפתוח.

שאלה: עברנו עכשיו הכנה מאוד רצינית עם כל הכלי העולמי, והחברים עברו את זה ברעדה, בחיסרון מאוד גדול ובציפייה גדולה, מרגישים שזה כנס גורלי, זה לא כנס רגיל. הגענו לנקודה, אבל לא יודעים להסביר איזו נקודה זאת. מה הציפייה שלך מהכנס הזה?

ציפייה היא דבר גדול, היא כמו אור קדימה מושכת את האדם למטרתו. אנחנו למדנו במשך הרבה חודשים על הציפייה העיקרית, הבסיסית שלנו, שהיא להגיע לאמונה למעלה מהדעת. לפעמים מורגשות לנו המילים האלו כמילים, לפעמים הן מלאות בהרבה משמעות. כאן אנחנו צריכים להתרכז במטרת החיים, במטרת הבריאה, איך אנחנו מגיעים למימוש. לשם זה התחברנו, הגענו לכאן, ונמצאים בציפייה, בהמתנה שבהחלט זה מה שאנחנו צריכים, להגיע לכוח האמונה שהוא למעלה מדעתנו. על ידו נוכל להיכנס לכל העולמות העליונים ולמצוא בהם את כל מה שאנחנו צריכים, את כל התורה, את כל הדרך שלנו.

לכן בחרנו כשיעור ראשון את "עובדים באמונה למעלה מהדעת". כל מה שאנחנו יכולים לתפוס בכלים הרגילים שלנו שאיתם נולדנו והתפתחנו, אלו כלים בתוך הדעת, והרוחניות נמצאת כולה בדרגה יותר עליונה, למעלה מהדעת, ואנחנו צריכים לזה להגיע. נקווה שבמשך השיעורים האלה, ארבעה שיעורים בסך הכול, נוכל לממש את התוכנית הזאת.

אני מאוד מאוד מקווה שתתחילו להרגיש, מי שעוד לא מרגיש, מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, מה זה נקרא לחיות באמונה הזאת, ולהסכים, להבין, לקבל שהיחס הזה לחיים רוחניים באמונה למעלה מהדעת הוא ההצלה הגדולה ביותר שהבורא סידר לנו, ואנחנו צריכים לעלות למדרגה הזאת.

אתם מוכנים לפי כמה ששמעתם, שהכנתם את עצמכם, ואני חושב שזה צריך להצליח.

קריין: קטע מס' 1.

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע.

אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(הרב"ש. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

זו זכות גדולה שיש לאדם שהבורא מקרב אותו והוא יכול להתאחד עם הבורא. זו באמת זכות גדולה. לכן כל הדרך שלנו היא דרך האמונה, למעלה מהדעת, למעלה ממה שאנחנו יכולים להרגיש, להבין, לקלוט, אלא הכול נמצא עוד למעלה מזה.

עלינו לקבל את הבורא כמשגיח על הכול, שיודע מה לטובתנו ומה לרעתנו, וכל מה שהוא עושה, אם אנחנו מתייחסים אליו כמו שהוא מצפה, אז נראה שהכול נעשה לטובתנו. ואם לא, אז אנחנו צריכים לראות שזה מורגש בנו הפוך מטוב ומיטיב מפני שכך אנחנו בינתיים מתנהגים. נקווה שנשנה את ההתנהגות שלנו בינינו ועם הבורא, ואז נראה שבאמת הוא טוב ומיטיב לכולם, לכל.

שאלה: מה זאת אומרת שאם נתייחס לבורא כמו שהוא מצפה שנתייחס אליו, אז נראה שהכול טוב ומיטיב? איך הוא מצפה שנתייחס אליו?

כטוב ומיטיב, אמרת עכשיו. אם נתייחס אליו כטוב ומיטיב ונשתדל לעשות הכול כדי לפנות אליו כביכול שהוא כך, אז נרגיש בחזרה את היחס המגולה שלו שהוא טוב ומיטיב.

שאלה: לפני שנים רבות כשהתחלתי ללמוד, הפחיד אותי עניין העבודה למעלה מהדעת, זה יצר אצלי איזו התמרדות, כמובן שזה עבר ואיננו והיום אני במקום אחר. אני מרגיש שלעבוד למעלה מהדעת משמעו להוציא את השליטה מידיי ולהעביר אותה לבורא, ואני מנסה לעשות זאת בכל הכוח, אבל המחשבות והרצונות שלי חוזרים אליי. איך לחזק את המצב כך שאעבוד יותר למעלה מהדעת מאשר אני עובד היום?

רק על ידי הסביבה, כך כתוב וכך גם למדנו. אני מחפש סביבה שאוכל להיות קשור אליה ואז אחזיק את עצמי ולא אפול ולא אקפוץ, הסביבה תחזיק אותי במצב הנכון, בהשפעה הדדית איתה. ואז יוצא שאני נמצא באמונה למעלה מהדעת על ידי הסביבה.

תלמיד: אז עליי להיות בביטול מולם גם אם לפעמים אני לא מקבל את כל מה שהם עושים?

כן. ואז תצטרך לבדוק למה כך נראה לך ומה לעשות כדי להיות איתם בביטול השלם.

שאלה: איך פועלים מתוך זכות ולא מתוך אגו לשמש את המלך?

אם אנחנו מסוגלים לעלות למעלה מהאגו שלנו יוצא שאנחנו פועלים מתוך זכות, הכוונה זָכּוּת, ולא מתוך האגו.

שאלה: כתוב "והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות.", איך יכול להיות שאני שלם?

כשנעלה למקום העליון שזה נקרא קבלת תכונות העליון, חיבור עם העליון, אז נראה את עצמנו כמתוקנים.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לתאר זאת לעצמנו?

נוכל לתאר זאת לעצמנו אם באמת נשתדל לעלות לדרגת העליון ולהיות בחיבור עימו.

תלמיד: ואיך התיאור הזה עוזר לנו להגיע לאמונה מעל הדעת?

התיאור שלנו יכול להעלות אותנו למעלה מדעתנו ובזה נראה איך העליון מתייחס אלינו וכך אנחנו נתייחס אליו.

תלמיד: איך עוזר לנו הגעגוע שלנו?

זה מקצר את הדרך, מעלה אותנו לעליון ומסביר לנו מה קורה איתנו.

תלמיד: האם זה טוב לדבר על הגעגוע שלנו עם החברים?

כן, אבל לא בכל מקום ובכל פעם. אנחנו צריכים לעבוד על הגעגועים שלנו כדי לסדר אותם נכון ושהם יקבלו צורה נכונה.

תלמיד: איך אנחנו מארגנים זאת נכון?

אנחנו מתחברים בינינו ומדברים בינינו וקובעים שאנחנו צריכים לעלות, וכשאנחנו עולים, בקשר עם העליון אנחנו מתחילים להבין מה העליון הכין לנו.

שאלה: אני מבין שהדעת שלנו מבוססת על חומר. מהו הניצוץ שמעביר אותנו לאמונה?

בליבו של כל אחד ואחד יש ניצוץ מאור אין סוף, ואם אדם משתוקק להגיע לחיבור עם החברים ודרכם עם הבורא, הניצוץ הזה מתחיל להאיר בו. וזה, על ידי תרגילים, חיבורים בינינו, מה שבסופו של דבר מעלה אותנו למצב שהניצוץ הופך להיות אור, והאור הזה מאיר בנו ונותן לנו את הרגשת השגת המצב הרוחני.

שאלה: מצד העליון אנחנו כליל בשלמות. איך נשנה את נקודת המבט שלנו, איזה צעדים מעשיים אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את נקודת המבט שלנו ולראות, לחוות את השלמות הזאת?

אתה צריך להתנהג כמו הכלי העליון, הכלי השלם, ואז תבין מה עוד חסר לך.

תלמיד: זה כאילו אני שחור ובבת אחת הופך ללבן, זו מעין קפיצה, איך קורה הדבר הזה?

אנחנו כולנו באים מהרצון לקבל על מנת לקבל, שהוא לגמרי לגמרי הפוך מטבע המשפיע, מטבע הבורא, וכדי להפוך, לתקן את עצמנו אנחנו צריכים להשתנות ולשנות את עצמנו. את זה אנחנו עושים על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: זה מהפך מוחלט או שיש פה איזו הדרגתיות?

זו הדרגתיות, ודאי. וזה לא שאנחנו לגמרי לא יכולים כבר לחזור לאחור, אנחנו יכולים ולצערנו זה קורה.

תלמיד: זה רצוי לחזור לאחור?

לא, ודאי שלא. כל התקדמות היא מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מגשמיות לרוחניות, ולכן לחזור לאחור זה לא טוב, אבל זה יכול לקרות. לכן אנחנו צריכים להיות קשורים לחברים, לעשירייה, לבורא, לתהליך. ושבתהליך הזה נראה כמה בכל צעד ושעל שלנו אנחנו עולים קדימה.

תלמיד: וגם אם יש ירידה היא כדי לעלות יותר גבוה בשלב הבא?

כן, יכול להיות.

שאלה: אתמול דיברנו על כך שאנחנו צריכים לגרום לבורא, לחייב אותו להביא את המצב הבא שאנחנו רוצים. האם כשאנחנו מבטיחים זה לזה את הקשר ומחויבים לו, זה מחייב את הבורא להעלות אותנו למדרגה הבאה?

הבורא לא מחויב, זה לא יכול להיות ואין דבר כזה. אבל, כשאנחנו רוצים לתקן את עצמנו אנחנו צריכים להיות כל הזמן בהשתוקקות. ואם אנחנו מקושרים עם החברים זה קורה, כי אז בכל פעם אני מקבל מהם התעוררות, דחף, וכך מתקדם.

תלמיד: עשינו הכנה מאוד מאוד עמוקה לכנס הזה, זה הורגש מכל החברים, גם עכשיו אנחנו מרגישים עוצמה מאוד מאוד פנימית בין כולנו. כחבר אחראי הרוצה לתת לחברים את הכוח הזה, מה עליי לדרוש פנימית כדי שבאמת בכנס הזה נגיע למצב החדש?

דרך החיבור להגיע לדרגת ההשפעה וזה ישמור עלינו ויעלה אותנו ממדרגה למדרגה.

תלמיד: כלומר, אני צריך לבקש את כוח ההשפעה והאהבה לא רק בשבילי אלא בשביל כולנו?

כן.

תלמיד: וזה מה שאנחנו רוצים שיקרה בכנס הזה?

כן, לפחות בעשירייה.

שאלה: כתוב בקטע "יש ענין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות."

איך אני מתעלה או משתיק את הבהמה שבתוכי אפילו לדבר קטן? איך אני עולה מעל הדעת אפילו בדרגה אחת, אפילו בסנטימטר אחד? למדני בבקשה.

אני אשמח מאוד, ובטוח שאתה תשיג את זה. אבל הדברים האלה צריכים הרבה מחשבה, כי אנחנו שומעים על אמונה למעלה מהדעת, כוח אמונה, כוח השפעה, לעלות למעלה, אבל אלה מילים ועדיין אין אחריהן שום הרגשה. לכן עלינו לעבוד כמו שהמקובלים אומרים לנו, וכשבאמת נעשה כל מה שהם אומרים לאט לאט נגיע למימוש. כן, לממש את זה.

תלמיד: קרלוס מקונגו, מקינשסה כותב שהוא שמח מאוד, ורוצה לברך אותנו בתחילת הכנס.

קריין: תודה לחברים מקונגו.

קריין: קטע מספר 2, אומר בעל הסולם.

"עיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא צריך להשיג משהו. אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה', ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'.

(בעל הסולם. "שמעתי". ד'. "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה")

שאלה: נאמר שכל עבודתו של אדם תהיה להרגיש את מציאות ה', כלומר הכול זה ה'. בעניין של הרגשה. יש לנו לפעמים הרגשה של כעס, של עלבון, של רוגז, וזה גם מה'. איך מתנהגים עם הרגשות כאלה?

לא מסכימים עם הרגשות האלו, לא רוצים להרגיש אותם, לא רוצים לקבל אותם. מבינים שכל הרגשות האלה הם משהו שלא מגיע לנו מהבורא בצורה ישירה.

תלמיד: כלומר זו הזמנה לעשות עבודה?

כן.

תלמיד: ואיך נראית העבודה, מה אני אומר לעצמי ברגע שאני מרגיש את הכעס?

שאתה צריך לסלק אותו, לסלק, ולתקן אותו.

תלמיד: להתפלל, לבקש עזרה? זה משהו שאני יכול לבד או שהדרך היחידה זה להתפלל?

נגיד שזה ככה, כן.

קריין: יש איתנו כנסים בכל רחבי העולם, התאספויות עצומות כמו שאתה יכול לראות על המסך. קודם כל אנחנו מודים לכל החברים שהתכנסו, ובזכותם אנחנו מרגישים פה התפעלות והתעוררות עצומה. בזכות היגיעה שהם נתנו, אנשים נסעו, טסו, התאספו, שכרו מקומות. אנחנו רואים אתכם, אם תרצו תרימו סימני שאלה, יש כבר שאלות מהכנס במוסקבה ובטורקיה אם תרצה, אז בבקשה.

כן נשאל את מוסקבה. בבקשה

שאלה: לאורך אלפי שנים הדתות אמרו שאין ידיעה, יש רק אמונה. עזבו את הידיעה, לכו דרך האמונה. רבים מאיתנו הגיעו לקבלה כדי להשיג את הבורא, כלומר להגיע לידיעה שלו, וכאן נראית לי כביכול איזו סתירה, אז הייתי רוצה לבקש ממך לסדר לי אותה. האם צריכה להיות ידיעה ואמונה או רק אמונה מעל הדעת, או שיש איזו היררכיה של מושגים בין אמונה לידיעה?

העניין הוא שהמילה "אמונה" שבה אנחנו משתמשים בחכמת הקבלה זאת לא אמונה רגילה, אלא אמונה בכך שהבורא הוא הכוח העליון של הטבע, ואנחנו משיגים אותו בדעת שלנו, ברגש שלנו, ומתדמים אליו במידת ההשפעה שאנחנו מגיעים אליה, כך אנחנו מבינים את הבורא, ואת העולם שיצר. זה מה שאני יכול לענות לך.

שאלה: איך אני יכול להבין את מאמרי רב"ש ואת הרב הגדול שלי כשהכול כתוב ונאמר ממדרגה שהיא מעל הדעת, ואני עדיין נמצא בתוך הדעת, בתוך השכל הזה, וצועק מתוכו להתייחד עם הבורא?

שאלה יפה, הייתי אומר ערמומית. אבל העניין הוא שאנחנו כן מסוגלים להבין, להרגיש, למשוך לעצמנו את האור העליון, ואז אנחנו נפרש כל שאלה ושאלה בצורתה הנכונה. לכן אין פה שום בעיה, פשוט מאוד.

שאלה: אנחנו שמחות מאוד להשתתף בכנס הזה של אמונה מעל מהדעת. איך נוכל לתאר ההרגשה שצריכה להתעורר בנו כדי שהגוף יסכים לעשות את העבודה לשם שמים?

אנחנו צריכים לעבוד יחד על פתירת כל השאלות שמתעוררות בנו ולחבר את עצמנו כדי לכלול את כל אותן השאלות עם התשובות שמגיעות אלינו על ידי החיבור שלנו, על ידי האור שאנחנו משיגים בחיבור בינינו, ואז נשיג דרך השאלות והתשובות את האמת שנמצאת בבריאה.

קריין: נעבור להתאספות בטוגו, אפריקה.

שאלה: אנחנו מאוד שמחים להיות אתכם יחד בכנס, התכוננו הרבה ואנחנו רוצים להגיד לרב שאנחנו מאוד אוהבים אותך, ושאנחנו באמת נתעלה למעלה מהדעת בכנס הזה. איזה תרגיל אתה ממליץ לנו לעשות כל יום כדי שהבורא יעלה אותנו למצב הזה שנקרא "אמונה למעלה מהדעת"?

התרגיל הוא להתייחס לכל חבר וחבר כגדול הדור ולרצות לראות שבכל הכלי שלנו כולם כאלה גדולים, ככל שאני יכול לתאר זאת לעצמי, ואני רוצה לראות את עצמי רק כמסדר להם את כל התנאים כדי שיגיעו לבורא.

שאלה: פעם ראשונה שאני בכנס, והשאלה שלנו מהכלי הצ'כי, אמרת שעלינו לעלות למדרגה הזאת ואנחנו כבר מוכנים לזה. לאיזו מדרגה אנחנו מוכנים לעלות?

אתם צריכים כולכם יחד לבקש בירור על זה, ואז יהיה לכם ברור איפה אתם נמצאים, לאן אתם צריכים לעלות, על ידי מה לעלות, וכך אתם תתנהגו.

קריין: בפעם הראשונה יש לנו כנס גדול באוזבקיסטן, בבקשה חברים.

שאלה: בקטע מספר 2 כתוב "עיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה'". אפשר להשיג משהו רק בתפילה, אז איפה בתוך התפילה שלו האדם צריך להחזיק בזה שהוא צריך להגיע להרגשה הזאת?

כל הזמן להשתוקק לזה, לבורא.

תלמידה: צריכה להיות בפנים בקשה להשיג את ההרגשה הזאת?

כן, כל הזמן להחזיק את זה בלבך.

שאלה: אם אני רואה ומרגישה שהעשירייה שלי היא מושלמת, שהבורא נתן רצון גדול לכל החברות, ולפני הכנס הייתה חברה שרצתה להצטרף לעשירייה שלנו, האם זה אומר שהבורא מקרב אותנו אליו?

כן, זה אומר שהבורא מתקרב.

שאלה: הדעת מפריעה לנו לעלות מעליה, איך להשתמש נכון בדעת כדי שהיא תעזור לנו לעלות מעל עצמנו?

בשביל זה אנחנו צריכים להתחבר זה עם זה, כדי שכל אחד יוכל לעזור לחברו להתעלות קצת. ואם כולנו יחד נשפיע על כל אחד, אז הוא יצליח להתעלות.

שאלה: יש תחושה שהבורא אסף את הנבראים כדי להיטיב להם, כדי להעביר להם את תכונת ההשפעה והאהבה, אבל העניין הוא שבהתאספות הזאת תלוי דווקא בנברא כמה מאמצים הוא יעשה לקראת הבורא, וממש באותה המידה הבורא יעשה מאמצים כלפיו. אם כך, האם נכון לומר שלתת לבורא נחת רוח זה תלוי במאמצים שלנו?

כן, זה תלוי במאמצים שלנו.

קריין: קטע שלישי, אומר הרב"ש,

"העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ."

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

שאלה: רב"ש מדבר פה על מצב שאדם נמצא ממש בשפל המדרגה, והוא אומר עוד יותר, שלאדם הזה אין טעם בעבודה, אין מושג בעבודה, והעצה שהרב"ש נותן לו פה, שהוא ירגיש כאילו שהוא השיג השגה, ואז הוא יוכל לצאת מהמקום הנמוך שהוא נמצא בו ואפילו להתקדם. האם נכון לומר שבשלב הראשון הרב"ש מכוון את האדם לעבוד עם הדמיון כמדרגה שבהמשכה הוא יעבוד עם אמונה למעלה מהדעת? כי הרי הוא לא יודע מה זו אמונה מעל הדעת, אז האם יכול להיות פה דמיון?

יכול להיות, זה יכול לקדם אותו.

שאלה: קודם כל זו הזדמנות וזכות להודות לבורא שנתן לנו את ההזדמנות להתקרב אליו. מאז כנס פסח אנחנו עושים את ההכנה לכנס הזה, ואת הקטעים האלה כבר קראנו ושאלנו עליהם עשרות שאלות. מה ההבדל בין העבודה שעשינו קודם על המאמרים האלה ובין העבודה שעשינו עכשיו על המאמרים האלה?

אתה צריך לשאול אנשים איך הם עבדו קודם ואיך הם שומעים ועובדים עכשיו.

תלמיד: כל אחד באופן פרטי, לפי איך שהוא הכין את עצמו לכנס?

כן.

תלמיד: איך הוא מממש עכשיו את מה שהוא הכין?

לפי מה שהכין.

תלמיד: איזה כלי זה, איזה סוג של כלי, מה ההבדל?

קודם כל יש כאן עניין של אמונת חכמים, כי הם מדברים ואנחנו קוראים, מתקשרים אליהם ומקבלים מה שהם אומרים. אז קודם כל העבודה שלנו היא עבודה על דברי חכמים. ושנית, אנחנו שומעים שצריכים לממש את דבריהם בכלל, ובזה לבנות את המלכות שמים שלנו.

תלמיד: יש שני סוגי של עבודות בכנס, חברים שיש להם תפקידים וחברים שאין להם תפקידים.

אני חושב שלכולם יש תפקיד והוא לקשור את כולם יחד לכלי אחד, זו העבודה של כולם. מי שבא לכאן ולא מרגיש שמקום העבודה שלו הוא המקום הזה, החברים, כל אחד ואחד, הלבבות שמתחברים ביניהם, הוא נמצא לא במקום.

תלמיד: זאת אומרת, לא משנה אם יש לי תפקיד מעשי, פיזי, כולנו מתחברים לאותו תפקיד?

כן, ודאי. אני לא רואה כאן מישהו שיכול לברוח מהתפקיד הזה.

שאלה: חבר שלא יכול לעבוד ב"כאילו", האם זה מעכב את תחילת העבודה שלו באמונה מעל הדעת?

ודאי.

שאלה: אנחנו שואפים להגיע למצב של אמונה מעל הדעת, מהי אותה אמונה ואיך היא באה לידי ביטוי אצלנו?

אני לא יודע, תבדקי את עצמך. אבל אמונה למעלה מהדעת היא שאנחנו קובעים מראש את המצב שלנו, עד כמה אנחנו רוצים לעלות לקראת הבורא.

שאלה: במה שונה אמונה מעל הדעת מהדעת של העליון, האם זה אותו דבר או שיש בכל זאת הבדל?

דעת העליון זו דעתו של העליון, ואני לא יכול להגיד שאני משיג אותה. ואמונה למעלה מהדעת היא שאנחנו כל פעם משתדלים לעלות בכוח האמונה למעלה מדעתנו.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להשיג את הדעת של העליון?

אני לא יודע. אני לא יכול להגיד שכבר השגנו במשהו, או שזה עומד לפנינו.

תלמיד: אבל זאת המטרה שלנו?

המטרה שלנו היא להגיע לדעתו של העליון.

שאלה: לפני שאני מתחיל לעבוד למעלה מהדעת, יש לי דעת שמתחברת עם חכמים, עם החברים, ופתאום מגיע משהו והופך אותי, ואני צריך לקבל כוח בשביל לעלות מעל זה, כי אני פתאום רואה הכול הפוך. מאיפה אני לוקח את הכוח, מהעשירייה?

כן.

תלמיד: אני צריך להתחבר עם העשירייה, וליפול כביכול על הידיים שלהם?

לא רק. אלא גם להתפלל לבורא, להתחבר עם העשירייה, ובצורה כזאת אתה תתחיל להרגיש שאתה יכול לממש את אותו כוח שמגיע אליך, ושאתה יכול לעלות על ידו.

שאלה: בנוגע לגעגועים לבורא. האדם מרגיש את הגעגועים לבורא בהרגשה פרטית, ולרוב זה קורה דרך מכות ונפילות. האם האדם צריך להרגיש את הגעגוע המשותף והכללי לבורא, ומהי הצורה הנכונה של געגועים לבורא?

הצורה הנכונה של געגועים לבורא היא ממה שחסר לאדם, שחסרה לו הרגשת הבורא. זה מצב טוב מאוד, כי מהמצב הזה הוא כבר מגיע הלאה להתקרבות לבורא.

תלמידה: אם אפשר לדייק את השאלה. האם האדם צריך לרצות להרגיש את הגעגוע בתוך החברים שלו?

זה לא עניינו.

שאלה: כתוב כאן "כשהוא מונח ממש בארץ", מה זה אומר "מונח בארץ"?

זו המדרגה הנמוכה ביותר.

תלמידה: כשאני מונח בארץ כתוב גם שההכרח הוא שיעזור לי. האם אני מקבלת את ההכרח, את החיוב הזה בדעת? מהו החיוב הזה שאני מקבלת על עצמי, אותו חיוב שיעזור לי לעבוד כשאני מונחת למטה בארץ?

תקראי את הקטע עוד כמה פעמים, ואז מה שתביני יהיה שלך.

שאלה: בקטע שקראנו מדובר על הכוח לעבוד אפילו במקום שאתה לא יכול לעבוד, ובקטע הקודם דיברנו על כך שכל מה שרוצים להגיע אליו זה "מלא כל הארץ כבודו". מה הקשר בין "מלא כל הארץ כבודו" והאמונה והכוח לעבוד בכל מצב לבין החיבור שלי עם החברים?

תנסה להתחבר ולבקש הסבר.

שאלה: הייתה לי תקופה די קשה, ועכשיו אני ממש מרגישה בתוך לבי את הבורא ואת האמונה מעל הדעת. מה אני יכולה לעשות עם זה, איך אני יכולה להעביר את זה הלאה לעשירייה שלי?

כמו שאת מרגישה, תנסי לספר להם.

שאלה: העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי. קשה להיכנע לגמרי, לחלוטין. האם במקום לספר לעצמי כל מיני סיפורים, אני יכולה להגיד לעצמי "במה את בוחרת לעבוד את האגו שלך או לעבוד את הבורא?", ואז זה מוחלט, זה קל יותר עבורי. האם אני צריכה לעשות בירורים, או שאני אונסת את עצמי ואומרת, "זהו, לא לעבוד את האגו, את הרצון לקבל"?

תנסי לשאול.

תלמידה: אפשר לעשות את זה?

כן.

שאלה: באמונה למעלה מהדעת, מה ההבדל בין שלב ההכנה לבין המצב שבו האדם כבר נמצא בדבקות עם הבורא, האם הכרת הרע נשארת מאחור?

לא. הכול ממשיך, כי המצבים הולכים למעלה. את עולה, יש בעיות, יש פתרונות, יש התקרבות וכן הלאה. ושוב למעלה ושוב גבוה יותר. כך שבינתיים בשבילנו זה תחילת הסולם.

שאלה: כשאני נמצאת בתוך הדעת שלי, אני יודעת איך נכון, איך טוב יותר. את הביטול של הדעת שלי, האגו מקבל כמוות, כסוף החיים, ואז יש פחד גדול מאוד. איך לעבור דרך הפחד הזה?

ביחד עם החברות.

שאלה: כשיש רצון גדול להתקרב לבורא, זה מצב טוב. ואם האדם מרגיש את הבורא קצת, במשהו, זה כבר לא כל כך טוב?

לא נורא.

תלמידה: ואיך להמשיך עם זה?

להמשיך לפתח את התחושה הזו.

תלמידה: ומה לעשות עם זה שהחברות לא מאמינות בזה?

יש חברות אחרות, רגישות, לנסות להגדיל את התחושה הזאת.

שאלה: במשפט "על כל פשעים תכסה אהבה" אנחנו משתמשים בעבודה שלנו, ביחסים בעשירייה, בזוגיות, בקבוצה, בכלל משתמשים בזה הרבה בעבודה הרוחנית שלנו. אם אנחנו מגיעים ל"על כל פשעים תכסה אהבה", זה למעלה מהדעת?

רצוי ש"על כל פשעים תכסה אהבה", יהיה בתוך הדעת.

תלמידה: זאת אומרת, כשאני מכסה באהבה על כל הדברים, זה לא נקרא להתעלות למעלה מהדעת, זה לא אותו דבר?

לא.

שאלה: כתוב, "האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ." השאלה היא על הביטוי "להיות למטה מבארץ", למה הכוונה, האם זה כשהולכים מעל הדעת?

"למטה מבארץ" זה למטה מכל מה שהרצון לקבל שלו יכול להאיר לו, לתת לו להרגיש.

שאלה: אדם צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת, להגיד שאני לא שווה כלום, וללכת בכוח האמונה. אם למעלה מהדעת אני לא שווה כלום, אז מי אני?

לא שווה כלום.

תלמידה: אז אני אפס?

אני לא שקלתי אותך.

תלמידה: אבל אם אני לא שווה כלום ואין לי דעה, אז מי אני באמת?

באמת כלום. כל עוד האדם לא מקבל איזו דרגה רוחנית שבה הוא יכול לשקול נכון מי הוא ומה הוא, מה הוא יכול להגיד?

תלמידה: איך עושים כך שמאפס נגיע למשהו?

תעשי את עצמך כמו אפס.

תלמידה: זה קשה.

אבל זאת עבודה. ואז תראי עד כמה זה מוסיף ומוסיף לך ידיעה והרגשה.

תלמידה: האם האפס זה שאני לא חושבת על כלום?

לא חושבת על כלום זה לא שאת אפס.

תלמידה: אז מה זה האפס הזה?

תנסי לפתוח.

שאלה: בשיטה שלנו שהיא ללכת למעלה מהדעת, אנחנו צריכים דעת, אנחנו לא הולכים מתחת לדעת. לפעמים אנחנו מחפשים יותר חיבור ומרגישים שאנחנו יכולים לעשות משהו אחרת, שונה. לא מחוץ למה שאומר הרב"ש, אלא אנחנו שומעים את דברי הרב וחושבים שאולי אנחנו יכולים לעשות משהו. ופתאום מתעורר עוד קול ואומר, "מאיפה אתה מביא את הרעיון הזה מישהו אחר כבר חשב על זה". ואז אתה צריך להתבטל כלפי הקבוצה וללכת למעלה מהדעת. איך לדעת בדיוק איפה היגיעה שלנו בלמעלה מהדעת?

היגיעה שלנו בלמעלה מהדעת היא שאנחנו מגיעים לדעת ומשתדלים להעלות את עצמנו למעלה מזה.

תלמיד: דעתי אומרת לי שהרב אמר דבר מסוים, ואני חושב שכל העשירייה שלי יכולה לקבל תועלת אם אנחנו מתקרבים ומתכוונים יותר לכיוון הזה. אבל בינתיים אנחנו לא עושים את זה. האם לבטל זאת כלפי הקבוצה, או להגיד "זה מה שאני חושב אבל אני מוכן לוותר על הכול"?

אז מה זה? כמה זה שווה? "זה מה שאני חושב אבל אני מוכן לוותר על זה", זה סותר את זה.

תלמיד: יש לנו רצונות לעזור ולהתחבר יותר, אבל אני יכול להישאר בשקט ושהבירור יישאר בתוכי ולעשות את העבודה בצורה פנימית. לפעמים אני חושב שאני צריך לבטא את זה, ודרך זה שאני מבטא את זה, אולי זה המקום של היגיעה.

אנחנו עוד נצטרך לדבר על זה.

קריין: קטע מס' 4.

"האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באיבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומיטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות. ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בערום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל ייסורים, וכל אחד לפי הדרגה שלו, על זה הוא צריך להגיד, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

שאלה: כרגע יש לנו כנס, אנחנו מרגישים את האווירה הזאת מהכלי העולמי שיחד איתנו, כל האולם מלא, כולנו פה דרוכים, אבל מחפשים עכשיו בנקודה הזאת משהו מעבר, משהו שנוכל להשתמש בו מעכשיו והלאה בעבודה הרוחנית, את המדרגה הרוחנית הראשונה כמו שרב"ש כותב, את התחלת הדרך הרוחנית. איך עושים את המעבר הזה יחד עכשיו בצורה הכי טובה, הכי נכונה, מה אתה ממליץ לנו?

אני ממליץ להתחבר ביניכם בחיבוק חזק מאוד וכך להמשיך. לעשות בזה תרגילים. ככל שאתם מחזיקים זה בזה, תומכים זה בזה, ממש מדביקים כל אחד לקבוצה שלכם, בזה אתם מרגישים עד כמה יש לכם כוח אחד, מטרה אחת, ואין משהו בעולם שיכול להפריד ביניכם, כל כך אתם דבוקים. זה מה שצריכים להרגיש. מתוך זה כבר תתחילו לקבל הרגשה מה זה למעלה מהדעת, מה זו דבקות וכן הלאה.

תלמיד: איך לחזק את הרגשת התלות שיש לנו כרגע במצב הזה אחד באחר, שאין פריצות של כל אחד עם האגו שלו, אלא ממש תלויים בחיבור בינינו?

אם אתם יוצאים מהרגשת התלות ומתנתקים מקשר ביניכם, אז זה כאילו שאתם נופלים מאותה דרגה רוחנית שהשגתם ושרצו לגלות לכם, ואין יותר. לכן כל אחד חייב לתפוס את חברו ולא על מנת להתחבר אליו אלא לדחוף אותו לחיבור יותר ויותר.

תלמיד: איך לחזק אותך בעבודה שלנו, לתת לך כוחות ולהעביר את זה בצורה הכי שלמה?

אותו דבר. אתם רוצים לדחוף אותי לקשר איתכם כך שעל ידי ההתקשרות הזאת כולכם תגיעו ללב אחד.

שאלה: מה שענית עכשיו לחבר, האם זה הציור שמדבר עליו בעל הסולם בתחילת הקטע, או שיש עוד משהו בציור הזה שאתה יכול להשלים?

לא, פחות או יותר זהו.

תלמיד: האם כל הזמן לצייר לעצמנו שאנחנו דבוקים בחברים בלי הפסקה, ויותר מזה אנחנו רוצים לקשור אותם לבורא, זה הקשר?

כן.

תלמיד: גם אותך.

גם אותי, וזו המשימה הכללית שלנו.

תלמיד: האם יש עוד משהו בציור הזה שחסר?

לא, כל היתר נובע מאותו הציור.

תלמיד: אם לפעמים יש מצב שאין לנו התרשמות מהציור הזה, זה משהו שאין לנו כלים להחזיק אותו?

יש לכם כלים. האם אנחנו לא מרגישים את עצמנו שמתחברים יחד ובורא יכול להיות יחד איתנו ואנחנו מחזיקים בו?

תלמיד: אבל לפעמים אין הרגשה כלפי הציור הזה.

אתה מאבד אותו?

תלמיד: כן.

בסדר, זה סימן שאין לך כל כך קשר עם כולם.

תלמיד: האם זאת הנקודה שאני צריך לחפש?

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לדאוג לחבר את החבר לבורא, לא אותנו. איך אנחנו עושים את זה?

תחפשו אמצעים לזה, לדחוף כל חבר לבורא, לדחוף כל חבר לחבר, להתחבר יחד. אבל זה מאוד מהר קורה, כי אם נראה שבזה הפעולה שלנו, אז נעשה את זה מהר.

תלמיד: כל השנים למדנו איך להתחבר בינינו. מה זה להתחבר לבורא?

לבורא זה עוד פחות קשה להתחבר מאשר עם החבר.

תלמיד: בדמיון שלי אני יכול לחשוב שאני יודע מה זה בורא ושצריך להתחבר. אבל זה מרגיש שאתה נוגע היום בנקודה מאוד מאוד חדשה ומדויקת בעבודה שלנו. איך עכשיו אני לוקח את החברים שלי ועוזר להם להתחבר לבורא?

עוד לא גמרנו את השיעור, נתקדם ונראה, כל שיעור הוא לכיוון אחד.

קריין: קטע מס' 5.

"האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע.

והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל."

(הרב"ש. 68. "סדר העבודה")

שאלה: שמעתי שענית לחבר לגבי הכעס, הפחד, שזה לא מגיע מהבורא בצורה ישירה. מה קורה בדרך, האם זה הכלי שלי שלא מצליח לקבל את זה, או שיש איזו מסננת שאני יכולה להשתמש בה בכדי שהדברים ירדו ישירות מהבורא ולא שזה יקבל בדרך צורה אחרת?

זה תלוי בכלי שלך בלבד.

שאלה: אנחנו צריכים להגיע ל"מלאה הארץ דעה". איך אני מגיעה עם כל הרצונות לכיוון הבורא?

את מקבלת ברצונות האלה את הרגשת הבורא.

תלמידה: אם יש לי רצונות, מה אני אמורה לעשות איתם? לדוגמה, הבנתי שאני רוצה בדברים הכי בסיסיים כמו באוכל לראות איך אני מביאה את הבורא לשם, אז התחלתי לברך לפני שאני אוכלת. לפני שאני אוכלת אני מבינה שאני רוצה לחשוב על הבורא, להיות איתו בקשר. האם יש איזו מדרגה מעבר לזה? מה אני צריכה לעשות אחרי זה?

את תקבלי מלמעלה הסבר והכוונה.

שאלה: אמרת שצריך לחבק. מה זה לחבק? איך מחבקים?

מתחברים.

תלמידה: בתחילת השיעור אמרת שהאדם צריך לשנות את ההתנהגות שלו. איך זה יכול לבוא לידי ביטוי? האם מדובר בכוונה או גם בצורה ויזואלית לשדר לחברה חיוביות למרות הקושי והדחייה?

כן.

שאלה: יש הרבה מצבים רגשיים תוך כדי הכנס, מצבים שנשלחים אלינו. איך לעבוד איתם נכון כדי להיות בהתכללות בכנס ולהגיע ל-למעלה מהדעת?

להשתדל לפתור אותם באמונה למעלה מהדעת. זה מה שאני יכול להגיד.

שאלה: אנחנו בונים את ההרגשה של אמונה למעלה מהדעת בצורה אישית. איזה מעשים אנחנו צריכים לעשות כדי להשיג בצורה קבוצתית אמונה למעלה מהדעת?

מה ששייך לכל הקבוצה.

שאלה: כל יום יש קריאה של "זוהר" ו"תלמוד עשר הספירות" בבני ברוך. מה הקשר בין הקשבה מתמדת לחומרים האלה לבין השגת הרגשה של למעלה מהדעת?

על ידי ההשתתפות יחד בזמנים האלה, אנחנו מתקרבים לכלי המשותף שבו תתגלה בהרגשה למעלה מהדעת מטרת החיים שלנו.

תלמיד: מכל הדיון שקורה פה יש לי הרגשה שזו עבודה שלא נמצאת בי. זה גורם לי לתחושה של כבידות בעבודה הזאת, מצב של תסכול.

אז מה אתה רוצה ממני?

תלמיד: איך אני בכלל ניגש לדבר הזה?

שב ותבכה שאתה לא מבין בכלל את הנושא. כולנו רוצים לפתור את הנושא, כל אחד רוצה להרגיש בו את עצמו במשהו, ואתה בכלל מנותק.

שאלה: כותב הרב"ש בקטע שקראנו, ש"והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג". ולפני כן הוא כותב, ש"האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו". כולנו מבינים מי השונא שלנו, אנחנו מבינים שזה האגו, העולם מראה לנו, הכול מאוד ברור, הרע פשוט שולט בכל דבר.

עד כמה אנחנו יכולים לקדם את הטוב והעונג שלפנינו? אני חושב שכולם יכולים במשהו לדמיין את המקום הזה מתוך האחדות שאנחנו מדברים עליה, ומתוך מה שאנחנו לומדים מרב"ש ובעל הסולם. איך אנחנו מתחילים לקדם את זה בינינו יותר ויותר שזה יהיה יותר מוחש?

תדברו ביניכם.

תלמיד: בואו נדבר על זה.

בבקשה. מה אתה מסתכל עלי?

תלמיד: כי אתה המנהיג שלנו, אתה ראש החץ.

לי לא נראה שזה מה שאתם צריכים לעשות. אלא עליכם להתחבר כך שתרגישו שייכים לגוף אחד, ומתוך זה כבר יבואו יתר הפתרונות.

תלמיד: זו הרגשה שקיימת כבר, אנחנו בני ברוך כלי שעובד כבר המון שנים, אנחנו מתנהלים כגוף אחד כל הזמן. איך אנחנו דוחפים עכשיו את הטוב הזה קדימה, לא בשביל עצמנו אלא בשביל כל העולם? כי אנחנו כן מסוגלים לזה, זה כוח אדיר מה שקורה פה. איך אנחנו בפועל מתחילים לקדם את העתיד הזה, מכניסים אותו להווה שלנו?

אם זה יהיה חשוב לכולכם כמו לך, אז תרגישו את הפתרון.

קריין: קטע מס' 6.

"ענין אמונה למעלה מהדעת בעבודה, פירושה, שצריכים להאמין, אף על פי שהשכל לא רואה שהוא כך, ויש לו כמה הוכחות שאינו כך, כמו שהוא רוצה להאמין, זה נקרא, אמונה למעלה מהדעת. היינו, שהוא אומר, שהוא מאמין, כאילו היה רואה זה בתוך הדעת. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" בעבודה. כלומר, שזוהי עבודה גדולה, שהאדם יקבל על עצמו זה, הוא נגד הדעת. זאת אומרת, שאין הגוף מסכים לזה, מכל מקום הוא מקבל על עצמו, כאילו זה היה בתוך הדעת. ולאמונה כזאת צריכים עזרה מה'."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

שאלה: מה היא אמונה שלמה?

זה אור עליון שמלובש בכלי דהשפעה.

תלמידה: אמונה היא כוח?

כן.

תלמידה: אנחנו לומדים שאמונה והשפעה הן אותו דבר. האם אמונה היא כוח שאפשר לקבל אותו רק לצורך השפעה?

כן.

תלמידה: הוא כותב "מעל הדעת", "בתוך הדעת". דעת זה הרצון שלי. אם אני יכולה לקבל רצון של אחר כאילו הוא שלי, ולרצות בשבילו כאילו הוא אני, אז זה מעל הדעת?

תלוי איך את מקבלת את זה.

תלמידה: אם אנחנו רוצים את הדבר בשביל עצמנו, אז זה בתוך הדעת, ואם אני ארצה את אותו דבר בשביל מישהו אחר, אז האם זה יהיה מעל הדעת? איך השפעה ואמונה הופכים להיות אותו דבר?

צריכים לחשוב.

שאלה: אנחנו כגוף אחד פה ועם רצון להידמות לבורא ולבקש ממנו. הרי אנחנו פה לא בשביל עצמנו, אם אנחנו בשביל העם שלנו, בשביל כל העולם, אז איך נשפיע עכשיו, איך הכנס הזה ישפיע הלאה?

תשתדלו להיות יותר קשורים לנושא ובזה תדחפו את כל הנושא של הכנס קדימה.

קריין: קטע מס' 7.

"בשעה שהוא מקבל על עצמו להאמין בחשיבות ה' למעלה מהדעת, אז הוא צריך לקבל על עצמו, שהוא רוצה ללכת דוקא באמונה למעלה מהדעת, אפילו שיתנו לו דעת איך לראות את גדלות ה' בתוך הדעת, הוא בוחר יותר באמונה למעלה מהדעת. מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר".

וזה נקרא, שהוא רוצה ללכת בלמעלה מהדעת. ודוקא אז הוא נעשה כלי מוכשר לקבל רוחניות, הואיל שאין הוא דואג לשום דבר עבור עצמו, אלא כל כוונותיו הוא רק להשפיע להבורא. ומשום זה כבר אין פחד, שאם יתנו לו איזה הארה, שזה ילך לכלי קבלה. הואיל, והוא משתדל תמיד לצאת מאהבה עצמית."

(הרב"ש. מאמר 2 "ענין חשיבות הכרת הרע" 1987)

קריין: קטע מס' 8.

"אם האדם מקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת, אפילו שאין לו שום הרגשה, ואין לו שום התפעלות, מזה שקיבל על עצמו עול מלכות שמיים, מכל מקום הוא מסכים על המצב הזה, ואומר, שבטח כך הוא רצון ה', שיעבוד וישמש אותו בשפלות כזו, אם כן מה חשוב לו, איזו התפעלות הוא מרגיש מהאמונה כזו, כי על עצמו, היינו לתועלת עצמו, על זה הוא לא דואג, אלא רק מה שהוא לתועלת ה'. ואם ה' רוצה שהוא יישאר במצב הזה, הוא מקבל עליו בלי שום תנאים. וזה נקרא "כניעה ללא תנאי"."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)

שאלה: בשני הקטעים יש מישהו שמקבל הרגשה או אור, או שהוא לא לוקח את זה לתועלת עצמו, או שאין לו הרגשה והוא מסכים להישאר במצבו, העיקר לא להיות לתועלת עצמו אלא לתועלת ה'. אנחנו נמצאים בכנס גדול, יש הרבה חברים בכנסים בכל העולם, חלק מהחברים אמרו שאין להם הרגשה, ויש חברים שהם מלאים בהרגשה. איך אנחנו שומרים על המצב הזה של לא לתועלת עצמנו אלא לתועלת ה' בכל המצבים? נגיד שיש שמחה גדולה, התפעלות, אז לא להיות שיכורים וגם לא עצובים. איך שומרים את המצב הזה?

אני חושב שהכי טוב אם אנחנו מוכנים להיות בלב אחד, ולהסכים עם מה שהבורא מוריד עלינו, זה מקובל עלינו. זה בעצם התנאי הנכון ביותר.

תלמיד: איזו נקודה פנימית כל אחד יכול להחזיק כל רגע בתוך הכנס בכל המצבים שהוא עובר וכך כולנו יחד?

קשר פנימי בלב אחד משותף של כולם זה בטוח יכול לעזור לנו, להציל אותנו.

(סוף השיעור)