שיעור בוקר 12.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 442

אותיות ל'ט-מ"ג

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 442, "הקדמה לספר הזהר", אות ל"ט.

נקרא ונברר, ההקדמה הזאת היא די מובנת.

אות ל"ט

"ואחר שנתבאר, שכל התכלית, הנרצה להבורא ית', מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם, שהכין בעדם, ובשיעור המבואר בכתוב "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים", - הנך מוצא בבירור, שהתכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש, ולוא יהיו זהרם ומדתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהרגש זולתם, אפילו מבני מינם, הדומים להם. ואיך יחול עליהם, ההרגש האלקי והטבתו?

אלא רק מין "האדם" בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה, של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם. הנה אחר העבודה בתורה ומצות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם, לרצון להשפיע, ובאים בהשואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות, שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות "נרנח"י", שבזה נעשו מוכשרים, לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה. הרי שתכלית, כוונת הבריאה, של כל העולמות, לא היתה, אלא בשביל האדם."

מדומם, מצומח, מחי וממדבר, רק דרגת המדבר בנויה כך שהיא צריכה לעלות על כל המדרגות עד שהיא מגיעה לדרגת הבורא עצמו.

אות מ'

"ויודע אני, שאין דבר זה מקובל כלל, על דעת חלק מן הפילוסופים. ואינם יכולים להסכים, אשר אדם, השפל והאפסי, בעיניהם, יהיה המרכז של כל הבריאה, הגדולה והנשאה. אבל הם דומים, כאותה התולעת, שנולדה תוך הצנון. והיא יושבת שם, וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה, הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמדת הצנון, שהיא נולדה בו.

אבל, ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת: "אני חשבתי, שכל העולם הוא, כמדת הצנון, שנולדתי בו. ועתה, אני רואה, לפני עולם גדול, נאור, אדיר, ויפה להפליא"!

כן אותם, המשוקעים, בקליפת הרצון לקבל שלהם, שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלין המיוחדים, שהם תורה ומצות מעשיות, המסוגלות לבקוע קליפה קשה הזו, ולהפכה לרצון להשפיע נ"ר ליוצרו. ודאי הוא, שהם מוכרחים להחליט, על אפסותם וריקנותם, כמו שהם באמת. ולא יוכלו להעלות על הדעת, שכל המציאות הגדולה הזו, לא נבראה אלא בשבילם.

אכן אם היו עוסקים בתורה ומצות, להשפיע נחת רוח ליוצרם, בכל הטהרה הנאותה, ויבואו לבקוע קליפת הרצון לקבל, שנולדו בה, ויקבלו הרצון להשפיע, הלא תיכף היו עיניהם נפתחות, לראות ולהשיג, את עצמם ואת כל המדרגות, של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, החמודות והנעימות עד לכלות נפש, שהוכנו להם בעולמות הרוחניים. ואז היו אומרים, בעצמם, מה שאמרו חז"ל: "אורח טוב, מה הוא אומר: "כל, מה שטרח בעל הבית, לא טרח, אלא בשבילי"."

זה שאנחנו לא רואים את כל אותם האורות שצריכים להגיע אלינו ולמלא אותנו, ודאי שזה מונע מאיתנו להודות לבורא ולהשתדל עוד יותר להתקרב אליו. אבל לעומת זאת זה לא מונע אלא עוזר לנו קודם כל לרכוש כוח השפעה, צמצום, מסך, אור חוזר, את כל היחסים האלה שהם להשפיע לבורא, ואחר כך לקבל ממנו את אותו גילוי של האור העליון, של הבורא עצמו, כדי לקבל את זה באמת בעל מנת להשפיע. לכן אנחנו צריכים להשתדל להתאזר במסך, בסבלנות, בתיקונים, עד שנוכל באמת להיות בקבלה ובהשפעה הדדית, אנחנו לבורא והבורא לנו.

שאלה: כתוב "כן אותם, המשוקעים, בקליפת הרצון לקבל שלהם, שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלין המיוחדים, שהם תורה ומצות מעשיות". גם הפילוסופים לא מאמינים שקיים דבר כזה. כלומר קשה להאמין שדרך עבודה בתורה ומצוות אפשר להגיע למה שאומרת הקבלה, לרצון לקבל בעל מנת להשפיע. אז איך אפשר לשכנע את האנשים?

אני לא מלמד כדי לשכנע. אני מלמד אנשים שרוצים לשמוע, ואיך שהם יקבלו את זה אני לא יודע.

שאלה: מה זה הרגש זולתו?

הרגש זולתו זה להרגיש מה שנמצא בלב של חברו.

תלמיד: ומפה נובעת השאלה, מה זה הצנון? האם הצנון הוא אני או מה שאני רואה מחוץ לי?

הצנון הוא כל העולם שלנו שהוא כמו צנון, ואנחנו איכשהו רוצים לצאת ממנו. לאט לאט אנחנו יוצאים, וכשאנחנו מוציאים את הראש מתוך הצנון אנחנו רואים את השמש, את השמיים ואת כל היופי שבבריאה.

תלמיד: האם באותו הצנון נמצא רק מין האדם או כל הבריאה?

באותו הצנון נמצאת כל הבריאה.

תלמיד: מה מבדיל בין האדם שיש את הרגש זולתו למין החי?

ההבדל הוא שאדם יכול לעלות לדרגת המדבר.

תלמיד: זה ברור בשכל, אבל איך אני עובר את זה בפועל עם החברים כך שאני יכול להגיד "הנה אני פותח קצת את הצנון ויש לי קצת הרגש זולתי"?

אם אתה רוצה להשיג את המדרגה הזאת, אז אתה עובד עם החברים.

תלמיד: אבל כל אחד הוא בתוך הצנון שלו.

אתה לומד איתם, מדבר איתם, מתחבר איתם, כדי להזמין עליכם מאור המחזיר למוטב, וכך אתם מגלים שאתם נמצאים בצנון ואיך לצאת ממנו.

תלמיד: האם מהצנון יוצאים יחד או כל אחד בזמנו?

בעזרה הדדית.

שאלה: כתוב "אחר שכבר יש בהם ההכנה, של הרגש זולתו", במה היא ההכנה הזאת?

ההכנה היא מלמעלה, מצד הבורא.

אות מ"א

"ועדיין נשאר לבאר: סוף סוף, למה לו לאדם, כל אלו עולמות העליונים, שברא ית', בשבילו? ואיזה צורך, יש לו לאדם בהם?

וצריך שתדע, שמציאות כל העולמות, נחלקת לה' עולמות בדרך כלל, ונקראים:

א. אדם קדמון,

ב. אצילות,

ג. בריאה,

ד. יצירה,

ה. עשיה.

אמנם, בכל אחד מהם, יש פרטים עד אין קץ. והם, בחינת ה' הספירות כח"ב תו"מ, כי:

עולם א"ק - הוא כתר,

ועולם האצילות - הוא חכמה,

ועולם הבריאה - הוא בינה,

ועולם היצירה - הוא תפארת,

ועולם העשיה - הוא מלכות.

והאורות, המלובשים באלו ה' עלמות, נקראים יחנר"נ:

שאור היחידה - מאיר בעולם אדם קדמון.

ואור החיה - בעולם אצילות.

ואור הנשמה - בעולם הבריאה.

ואור הרוח - בעולם היצירה.

אור הנפש - בעולם עשיה.

וכל אלו העולמות, וכל אשר בהם, נכללים בהשם הקדוש י"ה ו"ה וקוצו של יוד, כי:

עולם הא', שהוא א"ק, אין לנו תפיסה בו, וע"כ מרומז רק בקוצו של יוד של השם. וע"כ, אין אנו מדברים ממנו. ואנו מזכירים תמיד, רק ד' עולמות אבי"ע:

והי' - היא עולם אצילות,

וה' - עולם הבריאה,

ו' - עולם היצירה,

ה' תתאה - היא עולם עשיה."

אות מ"ב

"והנה נתבארו ה' עולמות, שהם כוללים כל המציאות הרוחנית, הנמשכת מא"ס ב"ה עד עוה"ז. אמנם, הם כלולים זה מזה. ויש, בכל עולם מהם, כללות ה' העולמות, כנ"ל ה' ספירות כח"ב תו"מ, שבהן מלובשים ה' אורות נרנח"י, שהן כנגד ה' העולמות, כנ"ל.

ומלבד ה' הספירות, כח"ב תו"מ, שבכל עולם ועולם, יש גם ד' בחינות, דצח"מ רוחניים, אשר:

א. נשמת האדם - היא בחינת מדבר אשר שם,

ב. ובחינות החי - הן המלאכים שבאותו עולם,

ג. ובחינות הצומח - נקראות בשם לבושים,

ד. ובחינות הדומם - נקראות בשם היכלות.

ונבחנות כמלבישות זו את זו.

כי בחינת המדבר, שהיא נשמות בני אדם - מלבישות על ה' ספירות, כח"ב תו"מ, שהן אלקיות, שבאותו עולם (וענין י' הספירות, שהן אלקיות, יתבאר להלן, ב"המבוא לספר הזוהר").

ובחינות החי, שהן המלאכים - מלבישות על הנשמות.

והצומח, שהם הלבושים - מלבישים על המלאכים.

ובחינות הדומם, שהן היכלות - מסבבות על כולם.

וענין ההתלבשות הזו, משוערת בענין, שהם משמשים זה לזה, ומתפתחים זה מזה, כעין שבארנו בדצח"מ הגשמיים שבעוה"ז (לעיל, אות ל"ה-ל"ח). וכמו שאמרנו שם, שג' הבחינות, דומם צומח חי, לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי"ד, להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם.

וע"כ, אין תפקידן, אלא לשמש את האדם ולהועילו. כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג' בחינות, דומם צומח וחי, אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל, את בחינת המדבר, אשר שם, שהיא נשמת האדם. ע"כ נבחן, שכולם מלבישים על נשמת האדם. שפירושו, לתועלתו."

שאלה: מה זה אומר שנשמות בני אדם מתלבשות על עשר ספירות של כח"ב תו"מ"?

כל הספירות של דומם, צומח, חי, מדבר, כך הן מתלבשות זו על זו. להתלבש פירושו להועיל, לעזור, לגדול, להתקיים, כך זה קורה.

תלמיד: איך אפשר להסביר לאדם פשוט שרק מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה מה הן עשר ספירות?

אי אפשר להסביר. עשר ספירות אלו כוחות הטבע שפועלים עלינו ומייצבים את כל המציאות. יותר מזה לא תוכל להסביר. זה כוח הבורא שיורד אלינו בהדרגה ומסדר אותנו בצורה כזאת שנוכל לקבל את ההשפעה שלו המסודרת לפי עשר הספירות ולהתפתח על ידי הספירות האלה, עד שאנחנו מגיעים לספירה הכי גבוהה.

תלמיד: כשהאדם כבר נכנס ללימוד ולקשר עם הכוחות האלה, איך הוא משתמש בכוח הזה?

הוא הופך להיות הכוח שלו. כמו שאתה משתמש עכשיו בשכל וברגש, במה שיש לך, אז בנוסף לזה אתה משתמש בכל הכוחות האלה שאתה מקבל אותם בדרגות עליונות.

תלמיד: האם הוא מרגיש את זה כמשהו חיצון, כלומר לא היה לו את כוח הבורא ופתאום הוא הופיע כמשהו שהגיע אליו?

כן.

תלמיד: מה זה נותן לו? האם זה נותן לו מוטיבציה?

זה נותן לו הכול, כוח, רגש, שכל, הבנה, הרגשה, ראיה אחורה וקדימה. זה כמו שאנחנו גדלים, אנחנו מתפתחים בהדרגה ומרחיבים את שדה הראיה שלנו, אז כך קורה לנו כאן. רק אנחנו עושים את זה בצורה מוחשית יותר למעלה מזמן, תנועה ומקום.

שאלה: האם הכול תלוי בתיקון נשמת האדם?

נכון.

תלמיד: האם נשמת האדם היא החלק הפנימי ביותר?

נשמת האדם היא החלק הפנימי ביותר בכל הבריאה.

שאלה: כשהתחלנו לקרוא את הזוהר דיברנו על האותיות ועל תפקידן בבריאה. האם יש קשר בין עשר הספירות והכוחות שהם מייצגים לבין האותיות?

ודאי. האותיות מוסרות לנו את כל החוקים שיש לנו בעשר הספירות. האותיות הן סמלים, וכך הן מוסרות לנו את כל החכמה שיש בכתב או בדפוס וגם בדיבור. הכול מגיע מהאותיות.

שאלה: לגבי העולמות. מצד אחד אנחנו לומדים שההבדל בין העולמות הוא במידת הגילוי של הבורא לאדם בכל עולם, וגם שהעולמות הם העתקה אחד מהשני, ודומים כשתי טיפות מים. בנוסף אנחנו לומדים שבכל עולם יש תהליכים שמיוחדים רק לו. איך יכול להיות שבכל עולם יש משהו ששייך רק לו?

מידת אור החכמה ואור החסדים המיוחדת לכל עולם, היא זו שקובעת את הצורות הייחודיות שיש בכל עולם. לעומת זאת מבנה העולמות עצמו, הוא מבנה זהה.

שאלה: אומרים שהאור ממלא את הכלי. אם אני חושב על כל מיני דוגמאות, בכלל איך אני יכול להרגיש משהו, לא משנה מה, ואני מנסה לחשוב על דוגמאות בעולם שלנו, הרי אין משהו שממלא משהו. יש אטום אחד, ועוד אטום, הם יכולים להיות באיזשהו קשר, אבל אני לא מבין איך משהו אחד יכול למלא משהו אחר, ואיך יכול להיות חיבור בין שני כוחות?

אני לא מבין אותך.

תלמיד: איך הרצון לקבל מרגיש את הבורא? אומרים שהכול קורה בתוך הרצון לקבל, הרצון לקבל מקבל איזו צורה, איך הוא יודע איזו צורה לקבל, מאיפה המידע?

הוא נפעל על ידי האור העליון, ואין לו שום דבר חוץ מהאור העליון שמפעיל אותו. לכן הוא מרגיש רק את הבורא, ודבוק בבורא, וממש לא נפרד ממנו. ומה קורה לנו? אנחנו מרגישים את הכוח הזה שמנתק אותנו מהבורא, שנקרא "הרצון לקבל", ואותו אנחנו רוצים לבטל.

שאלה: כתוב, התלבשות משמעה שהם משמשים, משרתים זה לזה. עם מה אנחנו הופכים את המלאכים לברי שירות, שאנחנו משרתים אותם?

מלאכים אלו כוחות הטבע, פשוט מאוד, ואנחנו יכולים להפעיל אותם כמו את כל כוחות הטבע. אתה רואה מה הוא אומר, יש לך דומם, צומח, חי, ומדבר. השורש הוא כנגד כתר, המדבר כנגד חכמה, חי כנגד בינה, צומח כנגד תפארת, ודומם כנגד מלכות. כך אנחנו צריכים להפעיל אותם, ועל ידי זה נתקרב ונגלה, נרגיש את כל התמונה שלהם, איך הם מציירים בנו את צורת המציאות בתוך הרצון לקבל, ועל פני הרצון לקבל שלנו.

תלמיד: אבל האם לא צריך לדעת את השמות, לדעת להבחין בין זה לזה, או שזה קורה דרך התפילה?

לא, לא דרך התפילה. אנחנו צריכים פשוט ללמוד, עד שהדברים האלה יתגלו לנו ברגש שלנו. רק ברצון, וברגש.

שאלה: מה הקשר בין הספירות לעולמות?

גם הספירות, גם העולמות, אלה דרגות של השפעת האור עלינו.

שאלה: האם יש נשמות שונות בהתאם לדרגות שאנחנו משיגים? וכשמשיגים את הדרגה הכי גבוהה, מגיעים רק לנשמה אחת, שהיא נשמת אדם?

כן.

שאלה: איך אפשר להסביר מה זה עולמות עליונים לפי מה שהוא כותב פה?

אי אפשר להסביר. אי אפשר.

תלמיד: מה מפעיל את העולמות העליונים? העולמות הגשמיים, או שהעולמות הגשמיים מפעילים את העולמות הרוחניים?

אני לא יכול להסביר את זה, אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נרגיש את זה.

תלמיד: אנחנו לומדים שיש רשימות, והרשימות באות מהעולם הרוחני, אז בעצם הרשימות הן אלה שמפעילות את העולם הגשמי?

לא, אבל יש כמה מהן שמפעילות את הגשמיות.

תלמיד: אז בעצם הכול תלוי באדם, הוא צריך להפעיל את העולמות העליונים.

כן, בלבד.

תלמיד: איך האדם מפעיל את העולם הרוחני?

על ידי חיבור בינינו, ורוצים להשיג זאת יחד.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן על הצנון, שאני חי בתוך הצנון המר שלי, ואני לא רואה ולא מרגיש שום דבר אחר מלבד את עצמי והעולמות העליונים וכל השאר. ואני יכולה להודות לבורא רק עבור אותם דברים שאני מרגישה, עבור אותם הדברים שמתגלים לי בצורה מוחשית.

אם אני אודה לבורא על זה שהוא נותן ועושה עבורי ועבור החברים שלי, ועבור כל העולם את מה שאני לא רואה ולא מרגישה, אבל מאמינה שלבטח הוא עושה את זה. האם זה יכול לתת משהו, איזו התקדמות בעיקר לקראת חיבור?

אם תרצי את זה, אז כן.

תלמידה: כלומר, אני יכולה להודות על דברים שאני לא רואה או מרגישה?

זה לא חשוב שאת לא רואה ולא מרגישה. העיקר שאת רוצה להשיג את זה. אם את רוצה להשיג את זה, זה פועל על הכוח העליון, והוא מסדר לך את הדברים.

שאלה: כתוב באות מ"ב, "ג. ובחינות הצומח - נקראות בשם לבושים," מה הם ה"לבושים"?

כמו שאני לבוש בבגד שלי, אלה הלבושים, ואנחנו צריכים להלביש משהו על הנשמה.

תלמיד: לא ברור מה זה "לבושים".

כמו שיש עליך לבוש, כך יש נשמה, ועליה אתה צריך להשיג לבוש.

שאלה: האם ספירה היא רמה מסוימת של תפיסת המציאות?

כן, ספירה זו תפיסה מסוימת של המציאות.

שאלה: מה זה אומר להרגיש את הלב של החבר?

להרגיש לב של החבר זה להרגיש אותו בתוך עצמו, בתוך האדם. אם אני מרגיש אותו בתוך עצמי, אם אני מרגיש את פעימות הלב שלו, לאן הוא מכוון, ומה הוא רוצה בחיים שלו, ושיהיה בינינו קשר כזה שאני מרגיש איך הלב שלו פועם, ושהוא פועם בי.

שאלה: האם אפשר להגיד שהפעולות של חיבור בקבוצה שאנו עוזרות לחברות שלנו להמשיך ללכת יחד בלימוד הקבלה על מנת להתקרב לתכונת ההשפעה, ו"על כל הפשעים תכסה אהבה", זה להרגיש את הלב של החברות?

כן, ודאי.

קריין: אות מ"ג.

אות מ"ג

"והנה האדם, בעת שנולד, יש לו תכף, בחינת נפש דקדושה." בעת שנולד רוחנית, אחרת זו סתם בהמה. "ולא נפש ממש, אלא בחינת אחורים של הנפש, שפירושו, בחינה אחרונה שלה, המכונה, מפאת קטנותה, בשם "נקודה"." באדם יש נקודה רוחנית כאשר הוא כבר נכנס לטיפול הרוחני.

"והיא מלובשת בלב האדם, כלומר, בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו, בלבו של אדם." אנחנו קוראים לה "נקודה שבלב".

"ודע הכלל הזה, שכל, הנוהג בכלל המציאות כולו, נוהג בכל עולם, ואפילו בכל חלק קטן, שאך אפשר להפרט, שיש באותו עולם. באופן, כמו שיש ה' עולמות בכלל המציאות, שהם ה' ספירות כח"ב תו"מ, כנ"ל, כן יש ה' ספירות כח"ב תו"מ בכל עולם ועולם. וכן יש ה' ספירות, בכל חלק קטן, שבאותו עולם.

והנה אמרנו, שעוה"ז נחלק על דצח"מ. והם, כנגד ד' הספירות חו"ב תו"מ כי:

א. דומם - נגד מלכות,

ב. וצומח - נגד תפארת,

ג. וחי - נגד בינה,

ד. ומדבר - נגד חכמה,

ה. והשורש של כולם - הוא נגד כתר.

אמנם, כאמור, שאפילו פרט אחד, מכל מין ומין שבדצח"מ, יש בו ג"כ ד' בחינות דצח"מ. באופן, שגם בפרט אחד, שבמין המדבר, דהיינו אפילו באדם אחד, יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו, שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה."

שאלה: מה הם ארבעת החלקים של הרצון לקבל שנמצאים בו שאיתם הוא מגיע לנפש דקדושה?

הוא מגיע לנפש דקדושה וממלא את החלקים של הנפש באור הנפש. אחר כך הוא עולה על ידי העבודה שלו בחיבור לדרגת רוח, הוא ממלא באור הרוח את כל חמשת החלקים של הרצון לקבל שבו, ואז מקבל דרגת רוח, וכן הלאה.

שאלה: האם אני צריכה לדרג בתוכי את כל ד' הרצונות האלה? אני מרגישה שזה דומם וזה צומח, איזשהו תהליך כללי שבו הרצון משתנה מלקבל למען עצמי לקבלה בעל מנת להשפיע. מה זה נותן לי אם אני מכירה את כל ד' הדרגות האלו?

זה שאת יודעת, זה לא נותן לך שום דבר. אלא כשאת משיגה את השלבים האלה ומרגישה שהם מתייצבים בך, אז זה אומר על המדרגה הרוחנית שלך, על התיקון של הנשמה. אבל אם את סתם יודעת בלי לזהות את זה, בלי לקבוע את הדרגות האלה, אז זה לא אומר שום דבר.

תלמידה: הרי זה קיים גם בעשירייה לא רק בהרגשה שלי, אז איך אנחנו משתמשים בזה בעשירייה?

אלו לא הרגשות ולא השגה אלא סתם דיבורים.

שאלה: לא הבנתי את החוק הזה שבכל חלק יש את כל הה' דרגות האלה. בדרגת האדם זה מובן שהוא מתבסס על כל ד' הקודמות, אבל איך זה יכול להיות בצומח או בחי?

בכל אחד יש את כל החלקים. כאן מדובר לא שהם דומם, צומח, חי, אלא מדובר על כך שכל אחד כולל בתוכו את כל החלקים שבבריאה, רק השאלה איזו עוצמת אור נמצאת בכל החלקים האלה.

תלמיד: דרגת הצומח מוגדרת בכך שהיא מסננת כמה אור אנחנו מקבלים, ואילו בדרגת החי ובדרגת האדם או המדבר היחס שם הוא הרבה יותר קבוע.

כן, ככה זה. כל רמה בהתאם לכוח שלה היא מקבלת את האור, דוחה אותו ומסדרת אותו בתוכה.

שאלה: אנחנו רואים שמלכות היא ברמת הדומם. האם משום כך רק דרך התפילה אפשר לעלות לדרגה הבאה?

כן, רק על ידי התפילה. כל השינויים מצידנו הם רק על ידי תפילה, על ידי בקשות.

שאלה: האם צריך להרגיש בעשירייה את כל הדרגות - דומם, צומח, חי, מדבר?

צריכים לנסות.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לקבוע באיזו דרגה אנחנו נמצאים כעשירייה?

אם תתחברו ביניכם חזק ככל האפשר ותבקשו מהבורא שיופיע ביניכם, בתוככם, אז תרגישו את המצב שלכם. כי את הכול מודדים לפי ההתקשרות בין החלקים ובכמה הבורא ממלא אותם. כך אנחנו מודדים את המדרגות, את המצבים שלנו. במידה שאנחנו יכולים להתקשר בינינו, במידה הזאת האור העליון יכול למלא אותנו.

שאלה: אמרת שכאשר האדם נולד מבחינה רוחנית הוא נולד עם נפש דקדושה, אבל כתוב שנפש דקדושה היא מבחינת אחוריים והיא מאוד קטנה, היא הופכת לנקודה. האם זה הצד האחורי על אף שיש פה את אותו ניצוץ של קדושה?

יש ניצוץ של קדושה, אחרת לא היה במה להחזיק את הכלים יחד.

שאלה: האם דרגת המדבר לא תתגלה בעולם שאנחנו נמצאים בו חוץ מאשר בנו?

דרגת המדבר יכולה להתגלות רק בתוך בני אדם שמתחברים ביניהם בדרגה הגבוהה ביותר. אנחנו צריכים להגיע לחיבור כזה, ואז תתגלה בינינו דרגת המדבר שבה קשור הבורא, ואנחנו נעלה אותו למעלה לדרגה שלנו לפי המידה שנתאחד.

שאלה: אם אני מגיע לערב איחוד ללא התפעלות, כמו ההכבדה שאתה מדבר עליה עכשיו, אבל אני מגיע בגלל מחויבות שיש לי כלפי העשירייה, האם זה לא לעשות נזק?

זה יותר חשוב מאשר אני מגיע עם כל הרצון הטוב שלי.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך כן להיות בהתפעלות.

כן.

תלמיד: איך אדם יכול לעורר את עצמו להתפעלות?

אין שאלה. איך לא להגיע למצב, למקום, לאספה, שבה אני יכול לגלות את הקשר שלי עם יתר חברים ובהתקשרות איתם להתמלא באור העליון, אפילו שאני לא ארגיש אותו? הייתי פעם אולי בכאלו ישיבות אבל לא הרגשתי שאני מתמלא, אבל כאן אני מקווה שאני כבר אתמלא באור העליון.

תלמיד: איך מעוררים את ההרגשה הזאת של להכניס רוח חיים, להיות באמת עם תקווה מחודשת?

ככל שאני לא רוצה, כך אני יותר שמח. כי ככל שאני מתגבר על עצמי ובכל זאת מגיע לאספה ומתחבר עם האחרים, אז יש לי יותר כוח התגברות ואני יכול להשיג יותר הארה עליונה שמייצבת אותי בצורה רוחנית.

תלמיד: אנחנו מתרגשים מאוד לקראת המעמד המאוד מיוחד שיהיה לנו ביום ראשון, ערב איחוד שבו כל הכלי הישראלי יגיע פיסית לכאן, לבית שלנו, וכל החברים והחברות בכלי העולמי יתחברו דרך קווי האינטרנט לחיבור המאוד מיוחד, ונרגיש את עצמנו כקבוצה אחת בלב אחד. בנוסף לשירים, לתיאטרון ולסעודה, זו תהיה הזדמנות אדירה שלנו להתחבר למדרגה חדשה. נקווה גם שנוכל להיות יחד איתך הרב באירוע הזה.

ודאי. תכינו לי מקום ואני אבוא, אין שום בעיה. אני איתכם, ואני באמת מאוד מקווה שאנחנו עוד יותר נתחבר ונעבור מהר יותר, בצורה אינטנסיבית, בחיבוק, בדחיסה, את המצב הנוכחי וכך נתקדם. אנחנו עומדים לפני גילויים גדולים מאוד. בהצלחה לכם, כל טוב.

(סוף השיעור)