שיעור צהריים 29.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 662

מאמר רלח. "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך"

המאמר הוא קצר, אבל ענייני. "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך", את זה אנחנו צריכים להגיד לכל אחד שרוצה למצוא קשר עם הבורא.

רלח. "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך"

י' אלול

"אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך" (מוסף לר"ה). הנה בזמן שהאדם הולך בבחינת לבן, צריך לזכור תמיד, שכל מה שזכה הוא רק מסיבת שקבל עליו את בחינת השחרות. וצריך להתאמץ בבחינת "בך" דוקא. על דרך "וכל מאמינים שהוא אל אמונה", אף על פי שלא רואה עכשיו שום מקום שיצטרך לעבוד בבחינת אמונה, היות שהכל גלוי לפניו - ומכל מקום הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, שיש עוד מקום להאמין בבחינת אמונה.

וזה סוד: "וירא ישראל את היד הגדולה... ויאמינו בה'", היינו אף על פי שזכו לבחינת "וירא", שהוא סוד ראיה, מכל מקום היה להם הכח עוד להאמין בבחינת האמונה.

ועל דבר זה צריכים להתאמצות יתירה, אחרת נופלים ממדרגתן. כעין לבני ושמעי. זאת אומרת, שאם לא כן משמע שדוקא בזמן שיש לבנונית, יכול לשמוע לתורה ומצוות, שזהו כעין תנאי. אלא צריכים לשמוע ללא תנאים. לכן בזמן הלבנונית צריכים להזהר שלא לפגום בבחינת השחרות. ודי למבין."

אני אקרא.

כך כתוב בתפילות, "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך". כותב בעל הסולם, "הנה בזמן שהאדם הולך בבחינת לבן", זאת אומרת שלא רואה על עצמו שום לכלוך, הכול נקי, יפה, טוב, נמצא פנים בפנים עם הבורא, בבחינת הכול לבן, "צריך לזכור תמיד, שכל מה שזכה הוא רק מסיבת שקבל עליו את בחינת השחרות. וצריך להתאמץ בבחינת "בך" דוקא". שיתאמץ בך, כמו שכתוב. "על דרך "וכל מאמינים שהוא אל אמונה"", זאת אומרת להתייחס לעבודה שלו עם הבורא בצורה ישירה ובאמונה שלמה, ככל שהוא מסוגל. "אף על פי שלא רואה עכשיו שום מקום שיצטרך לעבוד בבחינת אמונה", כאילו מה שיש לו מספיק. "היות שהכל גלוי לפניו - ומכל מקום הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת" אפילו שלא רואה את זה, "שיש עוד מקום להאמין בבחינת אמונה". כלומר באמונה תמיד אפשר להוסיף.

"וזה סוד: "וירא ישראל את היד הגדולה... ויאמינו בה'", זה כשהבורא סידר להם את יציאת מצרים, "היינו אף על פי שזכו לבחינת "וירא"", שהיו רואים, "שהוא סוד ראיה, מכל מקום היה להם הכח עוד להאמין בבחינת האמונה". היה אפשר להוסיף עוד באמונה. אבל יש להם ראיה, ואם אתה רואה, אז כביכול אין כאן מקום לאמונה.

"ועל דבר זה צריכים להתאמצות" גדולה, "יתירה," נוספת, "אחרת נופלים ממדרגתן. כעין לבני ושמעי. זאת אומרת, שאם לא כן משמע שדוקא בזמן שיש לבנונית", שהכול לבן בעבודה, הוא לא רואה שום דבר שאפשר לתקן או להוסיף, אז בזמן הזה "יכול לשמוע לתורה ומצוות, שזהו כעין תנאי. אלא צריכים לשמוע ללא תנאים. לכן בזמן הלבנונית צריכים להזהר שלא לפגום בבחינת השחרות. ודי למבין."

"די למבין", בדרך כלל כותבים בסוף של מאמר, שיש כאן עוד מה להוסיף, אבל ככל שמבינים מבינים, "די למבין", ככל שמבין.

שאלה: איך להביא את הגוף שלי למצב שהוא שואף ומתקדם אל הבורא באמונה?

אם הגוף מתקדם באמונה, ואני משיג מדרגה אחר מדרגה בכוח אמונה, ויש לי כוחות לקיים את מה שכתוב על הבורא, לסדר את הדברים בעשירייה, להתקרב לחברים, ולעשות כל מיני תנאים שבינתיים אני מסוגל לעשות כדי להביא את עצמי להתקרבות לבורא צעד אחר צעד, אם יש לי כוחות כאלה, אז ודאי שאני צריך בזה ללכת ואסור לי להפסיק.

הוא כותב, שיצטרך לעבוד בבחינת אמונה היות שהכול גלוי לפניו. "שיש עוד מקום להאמין בבחינת אמונה", זאת אומרת יש עדיין אפשרות להתקדם בלגלות את הבורא בצורה יותר גדולה, יותר קרובה ממה שקיבלתי, ממה שגיליתי.

שאלה: הכותרת של המאמר "אשרי איש שלא ישכחך". מה זה אומר לא לשכוח את הבורא?

זה אומר שהאדם בכוח מחזיק את עצמו לא להיפרד לרגע אחד מהבורא, ושתמיד כל המחשבות וכל הרצונות יהיו בבורא, מה שהוא שומע, מה שהוא רואה ומרגיש.

שאלה: האם המאמר הזה מדבר לאדם שכבר נמצא בהשגה רוחנית או לאלו מאתנו שעדיין לא נמצאים בה?

לאנשים כמונו, אנשים שרוצים להיכנס להרגשת הבורא, לאמונה בבורא, כשבעצם הרגשה ואמונה זה אותו דבר. אדם שרוצה להתקרב לעבודה רוחנית, רוצה לגלות את הקשר שלו עם הבורא, זה נקרא שהוא משיג את הנשמה שלו.

שאלה: אחרי הכנס חווינו את השחרות הזאת, חווינו את החיבור, את השמחה, ועכשיו יש רצון להירגע, לא לחפש כלום. כאילו קיבלת שכר ועכשיו אתה חי עליו. אבל בכל מקרה צריך לחפש מקום לחיבור הבורא, להשפעה. במאמר כתוב "בזמן הלבנונית צריכים להזהר שלא לפגום בבחינת השחרות". במה הזהירות הזו, ואיך אנחנו יכולים לא לפגום?

אנחנו צריכים בכל הרגעים שלנו, ככל האפשר, לא להתנתק מהבורא, אלא כל הזמן להרגיש שאנחנו תופסים אותו, מחזיקים אותו קרוב אלינו ככל האפשר, וכך אנחנו הולכים בחיים.

שאלה: הבנתי מהמאמר, שמדרגת שמיעה אנחנו צריכים לעבור לדרגת ראיה, וכשאנחנו במצב השלמות, אז נדמה שאין יותר למעלה ממנו, ופה דווקא העבודה. מה זו התוספת של המאמץ שאנחנו צריכים לעשות כדי לעבור משמיעה לראיה?

כאן לא מדובר על זה. זה עסק לא פשוט. לעבור מקבלת אור החסדים לאור החכמה זאת עבודה רצינית והיא עוד לפנינו.

שאלה: מה זו התחושה של חוסר התקשרות לילדים, למשפחה? זה נותן תחושת אשמה.

כן, יש אנשים שהם מרגישים שככל שהם חושבים על אמונה, על הבורא, על החברות, אז הן כאילו עוזבות את המשפחה ופחות משקיעות במשפחה ובילדים, זה לא נכון. זה רק בינתיים, יום, יומיים אחרי כנס האישה נמצאת בכאלה הרגשות, אבל באמת, בכלל לא. אני מלמד ומטפל באנשים כבר עשרות שנים, ואני לא יכול להגיד שיש דבר כזה שאישה מרגישה פחות אהבה לילדים ואפילו לבעל.

שאלה: האם ההבחנה בחושך היא המודעות לחוסר היכולת שלנו לאור של אינסוף? כיצד נוכל למנוע את תחושת הריקנות שיש בנפשנו?

אנחנו צריכים להתקרב בכל הכוחות שלנו, בכוח אמונה ובכוח ידיעה, וכל הזמן להתפלל לבורא שיפתח לנו את עצמו, ואז בפתיחת הבורא אלינו אנחנו זוכים לכול. זה מה שאנחנו צריכים לדעת. ולכן אין לנו מה לפחד, אנחנו נגיע לכול.

שאלה: במאמר כתוב, שצריך להשקיע, להתאמץ בבחינת בך, מה זו הבחינה הזו?

למה צריך להשקיע מאמץ בתכונת עצמך, מה זה אומר?

שאלה: כתוב "בן אדם יתאמץ בך", למה צריך להשקיע כוחות, להתאמץ בך?

כי אדם צריך כל הזמן לעבוד על התכונות שלו כדי להיות קרוב ככל האפשר לבורא ולפי זה הוא יידע איך להתקדם עוד ועוד. זה מה שנאמר במילים האלה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להודות לבורא על משהו שהוא טוב, כשאנחנו לא יודעים, לא מרגישים וגם לא מבינים שזה טוב?

אם לא נגיב על מה שאנחנו לומדים ולא נפנה לבורא ולא נתחיל לדבר אליו אז כך נישאר. מה שאין כן אם נתחיל לברר את כל הבעיות, הרצונות והתפילות שלנו ונעלה אותם לבורא, אז מהר מאוד נגיע לקשר עמו. זה מה שצריך לדעת.

שאלה: אם בזמן השחרות אנחנו מוצאים כוחות להתפלל זה אומר שיש מקום התקרבות לבורא והודיה. אילו פעולות נצרכות מאיתנו?

לבקש, להתפלל, לדבר, לפנות אליו בכל נושא, אפילו בדברים חסרי משמעות. לפנות אליו כל הזמן, כאילו להימאס על הבורא ואז תראי מהר מאוד את היחס שלו כלפייך.

תלמידה: לפעמים במצב הזה יש אפילו מצב של שמחה כי יש שחרות ויש הרגשה של התקרבות לבורא.

כן.

שאלה: מה הכוונה שעלינו לשמוע ללא תנאים כפי שכתוב בפסקה האחרונה?

הכוונה שעלינו לחפש את התנאים, את הסיבות כדי לפנות לבורא וכך להתקשר אליו.

שאלה: איך אני מבינה שאדם מחפש כל הזמן הזדמנויות לעבוד באמונה אפילו כשמתגלה הדעת, כשחשוב לו לשמור על הקשר עם הבורא. אני לא מבינה איך אפשר להשפיע על ההתפתחות של הרצון לקשר עם הבורא, כי רצון לחיבור כן גדל, אבל דווקא רצון לתמוך בקשר עם הבורא כל הזמן קטן, נעלם ולא מובן איך להעלות אותו?

תתחילי לעבוד איתו ואת תראי איך הוא גדל. כך זה יהיה.

שאלה: לגבי שחור ולבן, שחור זה לא הסיטרא אחרא, אלא האגו שלא מסתתר?

כן.

שאלה: האם אפשרי שנרגיש את הבורא בלי שנרגיש קודם את החברות, האם כדי להרגיש את הבורא עלינו קודם כל לנסות להרגיש את החברות?

לא, בלתי אפשרי שנרגיש את הבורא בלי להרגיש קודם את החברות. אני צריך להרגיש, לראות את הקבוצה יחד, להתייחס אליהם, אל כולם ובתוך ההרגשה שלי לקבוצה אני יכול להתייחס לבורא. רק בצורה כזאת זה אפשרי. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: בטקסט כתוב, "לכן בזמן הלבנונית צריכים להיזהר שלא לפגום בבחינת השחרות", השחרות כאן היא בעצם הרצון לקבל אבל זה נשמע כאילו השחרות היא קדושה או טהורה, אז מה נחשב לפגום בבחינת שחרות, שאסור לפגום בה?

שחר זה כשמתחיל לעלות האור בבוקר, כשהשמש מתחילה לעלות ומתחיל להיות אור, זה נקרא שחר.

שאלה: האם אפשר לקרוא למצב של שחרות ולבנונית, דעת שמעליה אנחנו צריכים ללכת?

אנחנו צריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת. המידה בה אנחנו מאמינים נחשבת כמצבנו, הדעת שלנו.

שאלה: הרגע חזרתי מהכנס בברצלונה עם שמחה. על מה להתפלל נכון כשאתה מלא בשמחה?

להתקרב לבורא ולהצליח להודות לו עוד יותר.

שאלה: בכנס הזה הורגשה דרגה חדשה של חיבור. איך נוכל יחד עם זה לעלות לדרגה חדשה של אמונה?

על ידי כך שנבקש מהבורא, נתפלל אליו שיחבר אותנו, ואת החיבור בינינו יעלה אליו.

שאלה: אמרת קודם שהמידה בה אנחנו נמצאים באמונה ולא בדעת היא המצב הנחשב עבורנו. מה זה אומר?

זה אומר שאני לא מסתמך על הדעת שלי, אלא על המקובלים שכתבו לי מה עליי לעשות. ומסתמך על הבורא כשאני קורא מה הוא מורה לי לעשות, בזה אני מתקדם.

תלמיד: מה זה אומר שאני נמצא באמונה, זה איזה מצב רוחני?

בינתיים עוד לא, אבל לאחר מכן זה יהיה אור חסדים, ואור חסדים הוא מה שאנחנו מכנים אמונה.

תלמיד: זה כשאני משפיע לחברים, לבורא?

לא. תכונת האמונה שבאה מהאדם מאפשרת לו להרגיש את העולם הרוחני.

תלמיד: מה לעשות כדי שממני תצא תכונת האמונה?

בשביל זה צריך לאהוב ולהיות טוב כלפי כולם. תתאמץ. תצליח.

שאלה: פגשתי עכשיו את אחד החברים, ודיברנו על כך שהרגשה ואמונה הן היינו הך. כשאתה בא להרגשה שלא חשוב מה קורה איתך, זה מגיע מהבורא, ואתה לחלוטין סומך עליו, מודה לו על זה. האם אפשר להגיד שאז אתה כבר נמצא באמונה?

חלקית, זו תחילת האמונה. גם באמונה יש אותו מספר מדרגות כמו בדעת, אור חסדים ואור חכמה הולכים במקביל.

תלמיד: האם אפשר לחלוק את ההרגשה הזאת בקבוצה, או שאתה פשוט מחזיק אותה בתוכך?

עדיף בינתיים לא לחלוק שום דבר בקבוצה, מלבד דברים כלליים כדי לעורר את החברים.

שאלה: כשאני רואה את הלבן בחברות, בזה אני מתקנת את השחור שלי, או שאלו שני דברים שונים?

אם אני פונה לבורא שהוא יתקן אותי, אז אני מתקן את השחרות שלי.

שאלה: כתוב "שזכו כבר לבחינת וירא, אבל צריך עדיין להגדיל באמונה". מה יכול להיות יותר מזה?

יכולה להיות דרגת אמונה במדרגה הבאה.

תלמידה: כדי להוסיף באמונה אנחנו כל פעם צריכים לעבור לקו שמאל?

אני לא יודע מה זה קו שמאל. אל תתבלבלי.

שאלה: יכול להיות שזורקים אותנו במצבים, מה זה אומר דווקא לקבל על עצמי את מצב השחרות או את הלובן?

יכול להיות גם כזה, כך אנחנו עולים בצורה נכונה, שמאל, ימין, רגל שמאל, רגל ימין, כך אנחנו צריכים להתקדם.

תלמידה: זה כאילו שאני מבינה מה קורה ברגע הזה, ביחס למצבים שלי, בצורה רפלקסית?

כן.

תלמידה: כמו שאני מבינה, אנחנו עובדים כדי להשיג השפעה על מנת להשפיע. כשאני מנסה לעשות זאת, אני מרגישה שהבורא טוב, שהוא עוזר לכולם, ומאוד נעים לי להרגיש את זה, אני נהנית מזה. יוצא שאני עובדת עבור לקבל?

כן, בינתיים זה עדיין כך. אבל אפשר, זה כמו ילדים קטנים, אז תקבלי, ותתפתחי.

שאלה: בכנס הזה הייתה תחושה ממש חזקה של רב"ש, כאילו הוא היה בינינו, ממש קרוב. איך להעביר את ההרגשה הזו למורים, אפשר להעביר את ההודיה הזו דרכך?

דרך הלב שלך, ישר אליו.

שאלה: בקשר למאמר, "להתאמץ בבחינת בך דווקא" בעבודת העשירייה, האם מדובר על המאמץ שעושה הנברא באמונה למעלה מהדעת לראות את בחינת השחרות בתוכו, ואז על ידי הכוח הדוחה הזה לעלות את כל העשירייה לשלב הבא?

נכון.

תלמידה: ואז הוא בעצם מקבל את יראת ה'.

כן.

תלמידה: מורגש שעל ידי העבודה הפנימית שעשינו בעשיריות במהלך הכנס, משכנו הרבה מאור. מה החשיבות לקחת את הכוח הזה עכשיו להפצה, בשביל לעשות את מירב נחת הרוח לבורא, ולהעביר את כל הכוח שקיבלנו לעם ישראל, ולעולם כולו?

אני ממליץ לכם לא להתחיל לצאת לרחובות או להתחיל לצעוק ולפרסם ככה, אלא כל זה צריך להיות דרך הלב.

שאלה: בעל הסולם מתאר פה מצב שאדם נמצא בשלמות גם ברוח וגם בגוף, ולמעשה אין לו בתוכו משהו לעלות מעל הדעת. אז הפיתרון הוא בהתכללות בדרגה יותר גבוהה, ואז להתחיל לעבוד?

כן.

שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו מרגישות הרבה שמחה ואהבה, יש לנו את היכולת הזאת. כשאנחנו חוות את זה, איך לעשות את המעבר בין הנברא לבורא, האם אנחנו צריכות לעשות את זה כפעולה?

לא, צריך להמשיך וזה יעבור, זה יתגלה בעצמו.

שאלה: בכל הכלי העולמי יש עכשיו הרבה מאוד שקי זהב, וכולנו צריכים לעלות למעלה. מה עלינו לעשות עם הזהב, לזרוק אותו או להוסיף עוד?

להחליף את הזהב בקשר ביניכן בקבוצה. לתת את כל הזהב שאתן מגלות, בתמורה לקשר שלכן בקבוצה.

שאלה: מדוע המימוש הנכון של ואהבת לרעך כמוך המימוש הוא רק בתוך חכמת הקבלה, וחוץ לזה שונאים את רעהו. למה זה קורה רק במקרים מסוימים?

רק חכמת הקבלה מדברת על "ואהבת לרעך כמוך", ומחכמת הקבלה דרך הפילוסופיה קיבלו את זה כל היתר הדתות, והאמונות. כולם מדברים על זה, אבל ביסודו, ממש במהות החומר, רק בחכמת הקבלה יש לנו את המצווה "ואהבת לרעך כמוך". לכן אנחנו חייבים להשיג את זה, ובשביל זה חכמת הקבלה קיימת.

תלמידה: אם את הסיבוב הלא נכון הזה עושה הפילוסופיה? האם בגלל הפילוסופיה אנחנו לא משתמשים נכון ב"ואהבת לרעך כמוך"?

זה לא שייך לפילוסופיה, זה בכלל לא שייך לפילוסופיה. חכמת הקבלה התחילה מזה שמהבורא מתגלה כלפי הנבראים אהבה, חוק האהבה. "ואהבת לרעך כמוך" חייב להיות בכל העולם. מזה באה חכמת הקבלה. ואחריה, התחילו קצת לדבר על זה פה ושם גם בשאר הדתות. מזה העניין של "ואהבת לרעך כמוך" נעשה כל כך רחב וידוע. אבל האנשים בעצמם לא חושבים, ולא חשבו על זה, אלא זה הגיע לכולם רק מחכמת הקבלה.

שאלה: איך אנחנו מוודאים שכל מחשבה וכוונה שיש לנו בקבוצה תהיה דבוקה ללבנונית?

אם נרצה לגלות את זה אנחנו נבקש, והבורא ייתן לנו יכולת להרגיש איפה אנחנו נמצאים, על הטווח שבין -100% שחור, ל 100% לבן.

שאלה: כשאנחנו קוראים מאמרים כאלו, קראנו את זה גם בהכנה כמה פעמים, אני לא מבינה בדעת, וזה חסר לי. עם איזו כוונה עלי לבוא לפה כדי שהמאמר הזה ייכנס גם דרך הדעת, וגם דרך הלב, ומה אנחנו צריכים להוציא מפה?

חיבור.

(סוף השיעור)