שיעור בוקר 31.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 121, מאמר "מי שחיזק לבו"

קריין: רב"ש א', עמ' 121, מאמר "מי שחיזק לבו".

מי שחיזק לבו

תשמ"ה - מאמר כ'

1984/85 - מאמר 20

בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, "ואמר רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר רבי יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מהו ההבדל שהם לא חזקו את לבם לפני הקב"ה, או שחיזקו את לבם נגד ישראל, הלא כל השנאה שיש לגויים נגד עם ישראל, הוא רק מטעם שהם עם של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל, (שבת פ"ט) "מאי הר סיני, שירדה שנאה לעכו"ם".

ולגופו של ענין, היינו בקשר לשנאת ישראל, הנה פרעה היה שונא את עם ישראל ורצה לשעבד אותם, ומשה בא בשליחות הקב"ה, אז לא רצה לשמוע, ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", וסיחון ועוג גם להם היה שינאת ישראל. ומאי ההבדל לגבי ישראל, הסיבה, משום מה שונאים את ישראל, טוב מטעם התחזקו את לבם, סיחון ועוג, שעם ישראל לא חשוב לכן שונאים אותם, או מטעם שהתחזקו את לבם נגד ה', שה' לא חשוב בעיניו לכן יש לו שנאה לעם ישראל. אם כן מה הוא ההבדל, לגבי ישראל.

ויש לפרש המאמר של הזהר הנ"ל על דרך העבודה. אנו צריכים לדעת, שיש שני מפריעים, שעומדים נגד האדם ולא נותנים לעבור את המחסום, להגיע לאהבת ה', היות שהאדם נולד עם רצון לקבל לעצמו, ואינו מסוגל לעשות שום דבר בלי כדאיות, היינו שהאדם יכול לוותר על קבלה עצמית, בכדי להשפיע משהו, למישהו, אם זה נותן לו סיפוק נפשי, אז הוא יכול לוותר על קבלה עצמית, לדוגמא, האדם מסוגל לעבוד בשביל אדם חשוב, אם נגיד כשבא אדמו"ר מליבאויץ' לשדה תעופה עם מיזוודה, ונתן לאחד מהחסידים שלו, והוא נותן לו שכר טרחה 100 דולר. בטח שהחסיד לא רוצה לקבל שכר טרחא מן הרבי והוא מחזיר לו, אז הרבי שואל אותו, מדוע אתה לא רוצה לקבל, אם זה פחות מידי שילמתי לך עבור הטרחא, הלא סבל פשוט אם הייתי נותן לו 10 דולר, בטח שהיה שבע רצון, אם כן מדוע אתה לא רוצה לקבל. אז החסיד השיב לו, זה שיש לי זכיה לשמש את הרבי, שווה יותר מכל הון דעלמא שהרבי יתן לי.

רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות וחשיבות ה'. נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו, אני יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה.

וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, "לא מצאנו מי שחזק לבו לפני הקב"ה כפרעה". היינו שלא החשיב את ה', ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שזה הוא המפריע הראשון.

והמפריע השני הוא, כי בזמן שהוא רואה שהאדם התגבר על טענותיו, והולך למעלה מהדעת, ולא מסתכל מה שהוא אומר לו, אז בא בטענה נגד ישראל, זאת אומרת, זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר - לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת, לכן מה עושה המפריע השני, הוא משפיל את בחינת ישראל שבו, ואומר לו, הישראל שבקרבך הוא חלש מאוד, הן בכשרון והן בכח התגברויות, הלא אתה חלש אופי, הדרך הזה, שאתה רוצה ללכת בו, שהוא שכל המעשים יהיה רק לשם שמים, זה יכולים לדרוש מבחינת ישראל שיש בו כל התכונות המתאימות לזה, היינו שהיה לו חינוך טוב, ובעל כשרון, והוא אמיץ לב, שיכול להילחם עם הרע שבקרבו, הוא יכול ללכת בדרך הזה, ולא אתה. נמצא, במה הוא מפריע לו, הוא כבר לא מדבר עמו בקשר להחשיבות המטרה, כמו טענת פרעה, שהוא היה חולק על חשיבות המטרה. אלא שאומר לו, המטרה היא חשובה מאוד, אלא אתה לא חשוב שתוכל ללכת בדרך גבוה כזה, ועל כן לך בתלם של כל הכלל, ואין אתה צריך להיות יוצא מהכלל, ורק דרך זה שייך לך.

וכעין זה מצאנו בזהר (שלח ובהסולם דף כ"ב אות ס"ג) אצל המרגלים, וזה לשונו, "וישובו מתור הארץ, וישובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה, והבית ריקם, ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתת לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך, הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו. וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה. אבל מי יכול לזכות בה. אפס כי עז העם, עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה, מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה. אפס כי עז העם. ועשיר יענה עזות, וגם ילידי הענק ראינו שם, דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם".

נמצא, טענת המרגלים לפי מה שהזהר מפרש הוא, של אי חשיבות של ישראל, כמו שביארנו, שהוא כמו טענת המפריע הב', זאת אומרת, שכל החיזוק הוא כנגד ישראל.

ובזה יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.

ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור.

וכעין זה מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם."

תלמיד: מה ההבדל באמונה למעלה מהדעת כלפי הטענה של סיחון ועוג אל מול פרעה?

אמונה למעלה מהדעת היא שאנחנו מחזיקים בבורא למעלה מכל ההוכחות שיכולים לקבל מהטבע, מהחברה, מכל דבר. זה שמקבלים משם הכרחיות ללכת בדרכי האמונה, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: הקשר עם הבורא הוא כבר בלמעלה מהדעת, בלי זה אין בכלל קשר עם הבורא. והוא כותב פה "לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת". כלומר מראש צריך להיות בלמעלה מהדעת כדי להיות בקשר עם הבורא, ואילו פרעה הוא בתוך הדעת, לכן הם נפרדים.

לפי מה אתה קובע ככה?

תלמיד: זה מה שהוא כותב, "שענין פרעה הוא בתוך הדעת", ואנחנו צריכים ללכת למעלה מהדעת. אז מראש שתי הצורות האלה שולטות בשני דברים שונים.

כן.

תלמיד: איפה פה המאבק? שפרעה ימשיך בתוך הדעת, ואילו הקשר עם הבורא הוא לא בתוך הדעת, הוא למעלה מהדעת, אז למה הוא מפריע בדיוק?

הקשר עם הבורא מפריע בזה שאדם לא יכול לאחוז באמונה למעלה מהדעת. זה כל העניין.

תלמיד: מה פרעה עושה שגורם לאדם לא להצליח לאחוז בבורא?

פרעה אוחז בכוח אמונה שלא שייכת ללמעלה מהדעת. ואז נופלים לתוך הדעת וכך נשארים.

תלמיד: כלומר, פרעה זה עדין קשר עם הבורא אבל בתוך הרצון לקבל.

בתוך הרצון לקבל.

תלמיד: כלומר, יש לו חשיבות של הבורא אבל רק בשביל לקבל.

כן.

תלמיד: יש רק רצון לקבל אחד, זה החומר שלנו.

כן.

תלמיד: פרעה עובד בתוכו, הוא מכיר אותו, הם מכירים, והוא שולט עליו.

כן.

תלמיד: פתאום יש משהו שנקרא אמונה למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: מה הקשר שלה לרצון לקבל?

כי אמונה למעלה מהדעת יכולה לתת לאדם יסוד לזה שהוא יתעלה יותר ויותר בכוח האמונה למעלה מהדעת, עד שמגיע לאחוז בבורא.

תלמיד: אבל זה ניתוק מהחומר של האדם, החומר של האדם הוא רצון לקבל.

למה זה ניתוק?

תלמיד: כי זה למעלה ממנו. פרעה לא מבין את האמונה למעלה מהדעת, הוא לא מסוגל להבין שיש דבר כזה. אמונה למעלה מהדעת היא מעל לפרעה, היא מנותקת ממנו.

אז במה אדם אוחז?

תלמיד: זה מה שאני שואל.

כנראה שזה לא בדיוק לפי מה שאתה חושב.

תלמיד: מה יש באמונה למעלה מהדעת שקשור בכלל לרצון לקבל?

האדם מצפה מהבורא שייתן לו כוח לאחוז באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: מי זה האדם שמצפה מהבורא להיות למעלה מהדעת?

מי שרוצה להיות בכוח אמונה ורוצה לאחוז בו, להחזיק בו, אז הוא מצפה שיהיה לו הכוח הזה, שתהיה לו תמיכה כזאת.

תלמיד: האם זה שרוצה לאחוז בבורא הוא הרצון לקבל?

כן.

תלמיד: מה יש לו לאחוז בבורא, איך הוא יכול? הרצון לקבל מנותק מהבורא, הוא בשליטת פרעה.

כן.

תלמיד: אז מי הוא זה שתופס בבורא או שתופס באמונה למעלה מהדעת?

מי שתופס באמונה למעלה מהדעת זה הכוח שמחובר לכוח האמונה.

תלמיד: מה יש באדם שמחובר לכוח האמונה?

אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אם החומר שלנו הוא רצון לקבל, אז איך הרצון לקבל יכול להיאחז במשהו שהוא למעלה ממנו, או בכלל להיות בקשר איתו?

האדם רוצה להגיע לכוח שיעזור לו להתקשר לבורא, שיעזור לו להיות בכוח הבורא, בכוח האמונה, לכן הוא ניצל על ידי הכוח הזה, על ידי אמונה למעלה מהדעת. מה שאין כן, בתוך הדעת ודאי שהוא לא יכול להחזיק שם רגע אחד.

תלמיד: הייאוש מהדעת ברור, בדעת אי אפשר להרוויח כלום. אבל אותו רצון לקבל צריך לראות שהוא מרוויח משהו מהלמעלה מהדעת, אבל זה דבר והיפוכו, כי הוא לא יכול להרוויח משם.

איך הרצון לקבל יכול להרוויח בכוח אמונה למעלה מהדעת? אם הוא מקרב את עצמו לכוח האמונה, אז יחד עם זה הוא אוחז בכוח האמונה. דווקא בזה שהוא עוזב את כוח האמונה למעלה מהדעת ורוצה להיות קשור לכוח האמונה שהוא בתוך הדעת.

תלמיד: הוא שוב נופל לתוך הדעת.

כן.

תלמיד: אז מה יש ברצון לקבל שיכול להתחבר ללמעלה מהדעת? איזו תכונה יש בו בכלל שיש בה משהו שקשור ללמעלה מהדעת הזה?

זה שהוא מתנתק מאמונה למעלה מהדעת ונשאר בכוח האמונה שבתוך הדעת, אז בזה יש לו כוח לאחוז.

תלמיד: רק אחרי אמונה למעלה מהדעת יש איזה קשר ביניהם.

כן. עוד נדבר על זה.

תלמיד: כתוב, "היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור". המשפט "ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה", זה ש"אין עוד מלבדו", ואנחנו יודעים שיש עוד טוב ורע, ריבוי אלילים וחוסר אמונה. אני יכול לזהות חלקים שונים שמרגישים דברים שונים או מאמינים בדברים שונים או מחוברים לדברים שונים. גילוי הרע הרבה מאוד פעמים מגיע מההפרש בין אין עוד מלבדו לטוב ורע או לריבוי אלילים. אני צריך שיותר ויותר חלקים בי יפנו כלפי האמונה למעלה מהדעת, שיהיו מחוברים. כשאני מגלה את הרע, איך אני אמור לפעול? כי לפי מה שאמרת, יש תהליך.

כן, יש תהליך. כשנעלמת לך אמונה למעלה מהדעת, אז אתה צריך לחפש כוח אמונה אחר שהוא גם למעלה מהדעת, וכך כל פעם להתעלות, לעלות בסולם.

תלמיד: איך אני יכול להיעזר בחברים או לעזור לחברים באותה נקודה?

תקרא על זה בכל המאמרים.

תלמיד: בקטע שהחבר קרא הוא כותב פעמיים לבטוח בה'. מה זה אומר לבטוח בה'? איך זה בא לידי ביטוי?

להיות באמונה כלפי הבורא שיש לו רצון וכוח להציל כל אדם מהשליטה של הרצון לקבל.

תלמיד: כלומר, שאני אמור להסתובב בלי דאגות מול כל דאגה?

אני לא הולך לפרש.

תלמיד: כשאדם מאבד את כוח האמונה למעלה מהדעת, כשהוא מאבד את הקשר בין השליטה של הבורא למה שקורה איתו. ועכשיו הוא בלי זה, אבוד. איך הוא בכל זאת עושה קשר בין מה שהיה כשהיה בהתרוממות, והיה בכוח אחיזה של הבורא, לבין מה שהוא נמצא עכשיו?

איך פעם הוא השיג את האמונה למעלה מהדעת?

תלמיד:  ייאוש, חוסר כוח, ואז פתאום נמלט לאנשהו, שהוא מחזיק, מרגיש את ההשגחה הדקה הזאת של הבורא, ונשאר שם, וטוב לו שם.

זאת אומרת, יש לו קשר עם אמונה למעלה מהדעת, אבל יחד עם זה הקשר הזה לא מחזיק אותו. כן?

תלמיד: לא, הוא מחזיק אותו, אבל כשהוא נופל מזה, כבר אין לו יותר במה להיאחז.

כן.

תלמיד: זה מה שאני אומר, בין המצב שהחזיק אותו הדבר הדק זה, השביר, לבין המצב שכבר אין לו את זה בכלל, והוא נסחף עם הזרם. איך הוא מקשר בזמן שהוא למטה, לאמונה למעלה מהדעת, שהוא רוצה לחזור לשם?

הוא משתוקק, רוצה, מחכה, מצפה אולי, שיהיה לו כוח כזה.

תלמיד: הוא צריך לחכות כל הזמן לייאוש, לחוסר אונים?

לא, למה?

תלמיד: אז מה לעשות?

לא חוסר אונים, דווקא ההיפך, הוא רוצה לאחוז במשהו, שלא נמצא בידו, אבל בכל זאת נמצא קרוב אליו, והוא מחפש איפה זה יכול להיות, שאני אתפוס אותו, כמו דייג שתופס את הדג.

תלמיד: כן, אבל הדייג הזה רעב, הוא מת עוד שנייה אם לא יהיה לו את הדג הזה.

אתה צריך להגיע לאותה דרגה.

תלמיד:  כן, אבל זה מה שאני שואל, צריך להגיע כל הזמן עם הלשון בחוץ?

כן, אתה מדבר יפה. אם אתה לא מרגיש שאתה עם הלשון בחוץ, כמו שאתה אומר, אז עדיין מוקדם לך לחפש אמונה למעלה מהדעת. 

תלמיד: יש דרך של אחישנה עם החברים, שבקשר בינינו נגיע בלי הייסורים, בלי המכות?

לא. זה מה שאתה כבר אומר במילים שלך.

תלמיד: מה?

מה שאמרת עכשיו, בחמש הדקות האחרונות, זה שאתה רוצה להגיע להיות באמונה למעלה מהדעת בלי שום ייסורים. 

תלמיד: ביציאת מצרים, לפני שאדם רוכש אמונה למעלה מהדעת, יש תופעה שמצד אחד הבורא מחזק את ליבו של פרעה, מצד שני נותן מכות, ואחר כך עוד פעם עד המכה העשירית שאחריה פרעה משחרר. מה מיוחד במכה העשירית, שאחריה כבר אין יותר התחזקות הלב?

כי סך הכול הוא מגיע על ידי המכה העשירית לגילוי ההרגשה באמונה למעלה מהדעת, שהוא לא יכול לאחוז בו כדי להינצל.  

תלמיד: כי הוא עשה איזו יגיעה מספקת לצורך כך?

לא, אתה כבר מנסה לענות. לא.

תלמיד: לגבי אמונה למעלה מהדעת, אני מבין שבארבע בחינות דאור ישר הבורא יצר את הרצון לקבל שתמיד מרגיש שיש את השורש שלו שאליו הוא רוצה להידבק חזרה. הבעיה שלנו היא שבצמצום א' נהיה ניתוק והאדם נפל לרצון לקבל על מנת לקבל ואז יש מין ניתוק גמור עד ששוב פעם מתעוררת באדם הנקודה שבלב.

כשמתעוררת באדם הנקודה שבלב, הוא שואף לחזור לאותה הרגשה של קשר עם הבורא, אבל כל האמצעים שאנחנו מחפשים ברצון לקבל לא עובדים, ומה שנשאר זה רק אמונת חכמים, לעבוד למעלה מהדעת, ששם אתה מרגיש שיש לך משהו. איך מתפתחים מהעניין הזה שאתה עובד למעלה מהדעת, איך אתה פותח עיניים ולא נשאר רק בנקודה הזאת שאתה מחזיק במשהו, איך מתפתחים מפה? אני מבין שזה הקשר, למעלה מהדעת, אבל מה השלב הבא?

אחרי אמונה למעלה מהדעת, אין שלב הבא.

תלמיד: איך נפתחות העיניים כמו למקובלים, שכבר פשוט מחזיקים למעלה מהדעת והאור פועל??

אני לא יודע מה אתה אומר מהמקובלים. אנחנו משתדלים להיות מחוברים בינינו ולהחזיק גם במה שהבורא נסתר.

תלמיד: על אף שאדם מחזיק למעלה מהדעת, זה לא שהוא נופל, הבורא תמיד מוסיף לו רצון לקבל ואז הוא שוב נאלץ לעבוד.

נגיד.

תלמיד: מה זה חיזוק הלב?

חיזוק הלב זה יכול להיות שהלב, כדי להיות באיזו מדרגה, באמונה או במשהו, דורש איזה כוח כדי להחזיק את עצמו במדרגה הזאת, באיזשהו מצב של דבקות ואין לו.

תלמיד: לא כל כך הבנתי. אם אני הולך לפי המאמר, זו פעולה שהיא כנגד הבורא?

כן.

תלמיד: מה התכלית שלה? מה מעורר את הפרעה?

אם האדם לא רוצה לשלוט בכוח שהוא למעלה מאמונה למעלה מהדעת, אז הוא יורד למדרגה שהיא למטה מהדעת. 

תלמיד: האם בגלל התרשלות של ישראל מגיעים המצבים האלה שפרעה מתעורר?

כן.

תלמיד: כלומר, האדם מתרשל, מגיע לשפל, וזה כמו ירידה כזאת שרק מתגברת עד לנקודה שהוא חייב עזרה. 

כן.

תלמיד: מה רוכשים מזה?

הרגשת השפלות. וההרגשה הזאת עוזרת לאדם לרצות לעלות, לחזור לשליטת הבורא. 

תלמיד: אני רואה שסיחון ועוג לא תוקפים אותי, הם דווקא מפרגנים לי, אלא הם תוקפים את החברים, במיוחד בפסח, שהחברים לא שומרים זמן, באים ולא באים. איך הם יצאו ממצרים, אין להם סיכוי. מה אני עונה לסיחון ועוג?

אני לא יודע, במקומך הייתי שואל את החברים.

תלמיד: הבורא יכול לתת לנו משהו שלא מגיע לנו?

משהו שלא מגיע? הוא יכול.

תלמיד: סיחון ועוג אומרים שצריכים גוף חזק, גיבור כארי.

כן.

תלמיד: יש להם טענות שזו ארץ זבת חלב ודבש, מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה, הטענות שלהם חזקות מאוד. מה היית עונה לסיחון ועוג?

מה הם שאלו?

תלמיד: מי יכול לזכות בזה בכלל?

כן.

תלמיד: אתה רואה שהחברים לא באים בזמן, לא שומרים.

לפי הנתונים הם צודקים.

תלמיד: כן.

ומה אז הבורא עונה להם?

תלמיד: לא רק זה. יש חוקים בתורה, אי אפשר לזכות ביציאת מצרים בלי יגיעה. אדם צריך לתת את היגיעה הדרושה. הכול נגדנו, אז מה עושים?

אז תשאל את החברים. תעזרו לו.

תלמיד: לפי הנתונים זה נכון מה שהחבר אומר, אבל יש את מטרת הבריאה, הבורא ברא רצון לקבל וברא לו תורה תבלין.

כן.

תלמיד: אז צריך להתקדם לשם. דווקא בעיניי, כלפי הטענות של סיחון ועוג יותר קל להגיד, "לא. יש את הדרך, יש את המטרה, צריך ללכת. אז מה אם אני מרגיש דפוק והפוך?", זה דווקא נותן כוח להתקדם בעיניי.

כן.

תלמיד: אתמול קיבלנו ממך עצה, שאנחנו גם מכירים אותה מהכתבים של רב"ש, לא להסתכל בכלל על הכוחות שנראים לנו שליליים בחברים, אלא רק על הכוחות החיוביים. אפילו אם הכוחות האלה נראים לנו קטנים, כשאנחנו צוברים אותם, אנחנו מקבלים כוח מספיק גדול להגיע.

כן.

תלמיד: זו נראית לי התשובה.

זה ייתן לנו כוחות להתקדם?

תלמיד: כן. וזה ימנע את ההתנגדות, את התופעה הזאת שאנחנו רואים, מבקרים את החברים וחושבים, למה מגיע להם. את כל זה צריך למחוק מיד, אפילו לא להתחיל את השיחה הזאת.

כן.

תלמיד: מצד אחד ההפרעות האלה יושבות ונותנות לנו הרגשה של שפלות, אבל מצד אחר, הן נותנות לנו את הכיוון, את החיסרון הזה למצוא את הפתרון, את הכיוון ללכת ולחפש את הלמעלה מזה.

כן. אתה לא נתת תשובה, אתה אמרת "לחפש", "להמשיך בחיפוש".

תלמיד: אין מוצא אחר, זו הברירה שנשארה. פשוט לחפש להתעלות למצב שהוא מעל המצב הזה, וזה דוחף אותך לשם.

מתי אנחנו יכולים לצעוק לבורא שישמע?

תלמיד: כשמרגישים את הצורך, את הנחיצות. שאין ברירה, צריך עזרה.

כן.

תלמיד: זה המצב, מגיעות הפרעות כאלה שאין ברירה.

זאת אומרת, לחפש ולצעוק לבורא ולבקש, להתפלל כשכבר מרגישים ש"די". די, הכוונה היא לא שביקשנו די, אלא לא יכולים יותר לתאר את הנחיצות שלנו.

תלמיד: כן. אם היחס שלנו אל זה כאל כוחות, אז זה כוח שעוזר, בסופו של דבר. אז יש הודיה אפילו, גם עם כל הקושי, אבל יש הודיה, יש כיוון.

בסדר.

תלמיד: נשמע שפה האדם צריך להתחזק באמונה בבורא. שהוא יכול להציל את הכלים, כמו שהחברים אמרו, שיש עניין של מטרת הבריאה האדם צריך להכתיר את הבורא שהוא הגיבור, והוא ינצח את המלחמה הזאת. ופה זה הדבר שהוא משתמש, כאילו בחלק השני, שהוא משתמש בכוח של הבורא כדי להתחזק כנגד סיחון ועוג.

כן.

תלמיד: כמו שכתוב במאמר, אם הבן אדם לא הולך בדרך האמת זה בגלל שאין לו מספיק חשיבות. אז נגיד אם חבר שלי בעשירייה אומר שאני צריך לשפר משהו, אז זה בשבילי זו צריכה להיות המשימה הכי חשובה ובשביל להעלות נוכחות, אז אני חושב שלראות חשיבות מה שהחברים שלי אומרים בעשירייה.

בסדר גמור.

תלמיד: רב"ש כותב על השאלה "מה העבודה הזאת לכם" שזה לא פרעה. זה סיחון מלך האמורי, זה "הקהה את שיניו". ולפרעה כבר צריך עבודה אחרת שזה כאילו יותר יסוד, למעלה מהדעת, אבל אולי זו התשובה.

כן.

תלמיד: לי נראה שרק העבודה בערבות יכולה לעזור לנו. אף אחד לא יכול נגד הסיחון ועוג באופן אישי, אבל אם כל אחד ידאג לשני ויעזור לשני, זה הפיתרון.

זה הפיתרון.

תלמיד: אולי להוסיף שהבורא מחזק את ליבו, כי זה המאמר "מי שחיזק את ליבו", הוא מחזק את ליבו של האדם על ידי פרעה, שהוא רוצה דווקא להמעיט את חשיבותו וגדלותו של הבורא, אבל האדם נלחם בזה וכן רוצה להשיג את האמונה בגדלות שלו וללכת למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: ואז כשהוא רוכש את האמונה, הוא מבין שהוא בזה לא יכול לעצור שם. אז הוא שולח את המרגלים, הבורא מחזק את ליבו שוב, שולח את המרגלים, רואה בעצם מה יש לו ביד. ביד אין לו עדיין את מטרת הבריאה, כמו שהחברים אמרו. אז בשלב הזה הוא שוב צריך ללכת למעלה מהדעת ולהסתכל בתוך הכלי שהוא עדיין ריק, ושוב ללכת למעלה מהדעת ולסמוך על הבורא שגם במצב הזה, הבורא ישלים את העבודה. אז בעצם, יש לנו פעמיים אמונה למעלה מהדעת. מאוד יפה. המאמר הזה מאוד מרגש.

כן.

תלמיד: גם אברהם שאל אותו שאלה, "במה אדע כי אירשנה" והבורא אמר לו, "זרעך יהיה..". "ויענו אותם ארבע מאות שנה" והוא נתן הבטחה שתהיה ירושה. זו אמונה למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: פשוט לא רציתי שנפספס. יש פה איזה עניין עם סיחון ועוג, כמו שהוא מתאר במאמר, שאם אדם מחליט שהוא הולך נגד פרעה שאומר לו, "מי ה' אשר אשמע בקולו" והוא מגיע למסקנה שיש מטרה שהיא מעבר לאגו שכל הזמן שם אותי במרכז.

שהאדם כל הזמן חי רק על חומר הדלק מלהגדיל את עצמי, במה שאני מסוגל. אפילו בקבוצה, אני בא, לא יודע, עושה איזו פעולה, הפצה, לא משנה מה, וכל עוד יש לי חומר דלק מזה שאני מרגיש שאני מצליח, זה מצוין.

אבל אם למשל, אני מציע את עצמי למשהו ולא צריך אותי. אומרים לי, "אין צורך. הכול טוב". אז אני מקבל מזה איזו נפילה, או זה יכול להיות אפילו סתם באיזו שיחה עם חברים או משהו, שאני מרגיש שהאגו לא מקבל חומר דלק, אני מרגיש שאני קטן יותר.

גם אם בהתחלה הסכמתי עם חשיבות המטרה שאנחנו צריכים ללכת מעל האגו, יש כל מיני קולות שאומרים לך שאתה לא מסוגל, שאתה חלש. רואים את זה גם כשחברים לפעמים שהיו בחברה הכי גדולים, הכי חזקים, הם מתחילים להיחלש, משהו אומר להם שאין להם כוח להמשיך עם העבודה הזאת. זה קצת יותר דומה לסיחון ועוג. אומרים לו אתה קטן מדי, כתוב פה בפירוש, אתה כאילו קטן מדי כדי לעסוק בעבודה הזאת, והוא כבר הולך נחלש ונחלש, בסוף הוא עוזב. זה העניין. בסוף יש איזה קטע שאומרים שזה גם טריקים של פרעה, הוא בעצם שלח את סיחון ועוג מאחורי הקלעים כדי לזרוק את האדם בשביל שהוא ימשיך לשלוט.

כן.

תלמיד: איך עובדים בלי החומר דלק של האגו? תמיד בסוף החומר דלק מגיע מהאגו, מהאני.

כן.

תלמיד: זו הבעיה.

למה זו הבעיה?

תלמיד: בגלל כשאין לי חומר דלק אני נחלש ונחלש. אני אתן דוגמה קטנה ספציפית, בשיעור אני מנסה לחשוב על החברים, לרצות בשביל החברים. כרעיון זה יפה, אבל אם אני מנסה להיכנס בזה עוד ועוד אחרי שנייה זה בורח, חמש שניות, דקה. ואם אני ממש מתמיד בזה בשיעור נגיד אני שם לב שאחרי 2 דקות אני מוצא את עצמי נרדם, הופ מתעורר, מנסה עוד פעם, שוב נרדם. איפה החומר דלק באמת להיות לא בשביל עצמך?

ובמה זה יכול לעזור באותו הרגע?

תלמיד: אני לא יודע אני שותה קפה, קם רגע כאילו לשירותים, לא יודע עושה משהו כדי להתעורר, אבל את הנקודה הזאת שיש לי חומר דלק שהוא בתוך הכלל, לא מוצאים.

אתה רוצה לעזור לו? לא. והשכן שלך רוצה לעזור לך?

תלמיד: נשתדל לעזור, אני לא יודע. נקודות כאלה שאם יש חומר דלק מעצמך ואתה לא מרגיש ממש עם הלשון בחוץ, על זה בדיוק רב"ש כאן כותב, "ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח" לא ממני ולא מאף אחד "שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור." הביטחון בבורא, הביטחון בכוח הזה של אמונת חכמים שהוא סידר לנו זה הדבר היחידי שהאדם צריך להאמין בו, ובעצמך לבד?

בסדר, כבר אמרת עכשיו משהו.

תלמיד: בשביל להרגיש יותר את המושג הזה של אמונה למעלה מהדעת, האם אפשר להגיד שהרגשת הבורא היא גם הכלי והיא צריכה להיות גם המילוי של אותו כלי?

לא, אתה רוצה לברוח מהתשובה. נגיד שיש לך את הרגשת הבורא שהיא מילוי, מה הלאה?

תלמיד: בזה צריך להחזיק.

כלומר אתה צריך להמשיך בעבודה כל עוד אתה לא מרגיש את הבורא. ואז המילוי שאתה מרגיש מספק אותך בלאחוז בו בתשובה נכונה.

תלמיד: אני יכול להרגיש את הבורא ולא להרגיש טוב ועונג רק מזה שאני מרגיש אותו, ואני יכול ליהנות מזה שאני מרגיש אותו.

כן.

תלמיד: אני לא הבנתי את זה.

אני הבנתי מה שלא הבנת.

תלמיד: למה לפרעה היה חשוב לשעבד דווקא את ישראל, למה המצרִים לא מספיקים לו?

עם המצרִים כביכול אין בעיה. אבל זה שישראל יהיו משועבדים לפרעה, זה רווח גדול.

תלמיד: מה זה נותן?

הרצון לקבל יכול להתמלאות.

תלמיד: האם דווקא מישראל הוא יכול להתמלאות?

כן.

תלמיד: ולא מהמצרִים?

כן.

תלמיד: איך הרצון לקבל מתמלא מישראל? ישראל זה ישר-אל.

הם לא נמצאים בישר-אל, הם נמצאים עדיין במעברים.

תלמיד: מה מיוחד בישראל שהרצון לקבל יכול להתמלא מהם ומהמצרִים לא?

יש להם קשר עם הבורא, ופרעה יכול לקבל דרכם את המילוי.

תלמיד: כלומר יש מצב שאנחנו יכולים ליהנות מקשר עם הבורא על מנת לקבל.

לא, כזה דבר אין. אבל לפרעה נראה שכן יש.

תלמיד: פרעה זה אדם, נראה לו שאפשר להשתמש בבורא לטובת עצמו.

כן.

תלמיד: לכן הוא לא משחרר את ישראל.

תלמיד: מה מחזיק את האדם במצב של אמונה למעלה מהדעת? מה גורם לו להתמיד ולהישאר במצב אמונה למעלה מהדעת?

זו שאלה נכונה. מתי אדם יכול לעזוב את הדרך הזאת שהיא למעלה מהדעת? כאשר הוא רואה שהיא לא מביאה אותו למטרת הבריאה.

תלמיד: אמונה למעלה מהדעת, האם זה מצב שהאדם שולט או נשלט?

אני מחפש מה אתה רוצה למצוא שם. באמונה למעלה מהדעת אדם מחפש מקורות שמהם הוא יכול לקבל את הכוחות.

תלמיד: האם הוא נמצא בצורך, בחיפוש?

הוא נמצא בצורך, כן, והוא גם הגיע מלכתחילה לאותו החיפוש.

תלמיד: וכל זה נקרא אמונה למעלה מהדעת.

לא כל זה. אלא השאלה המיוחדת שאדם שואל על הכוחות שהוא צריך לקבל היא, האם זו אמונה למעלה מהדעת, או לא.

תלמיד: מה יחזיק אותו במצב החיפוש התמידי, להיות כל הזמן עם השאיפה לשם?

מה שמחזיק אותו במצב החיפוש זה שהוא עדיין לא קיבל שום דבר.

תלמיד: מה יחזיק את האדם במצב כזה של לא לקבל ולהמשיך בחיפוש, כאילו באמצע?

כן, באמצע, זה בדיוק, "קירח מכאן וקירח מכאן".

תלמיד: מה מחזיק את האדם באוויר? מה נותן לו כוח לרחף?

כי הוא לא מלא.

תלמיד: אבל הוא גם לא מתמלא.

אבל מאיפה הוא ייקח את הכוחות האלה?

תלמיד: זו בדיוק השאלה, האדם לא מתמלא, הוא מרגיש ריק והוא בחיפוש, מה יחזיק אותו במצב של אמונה למעלה מהדעת להיות בחיפוש, בצורך, בהזדקקות, מבלי לקבל?

כי הוא עדיין לא קיבל. הוא עדיין לא מקבל, הוא עדיין בחיסרון.

תלמיד: וכמה זמן אדם יכול להחזיק כך בלי לקבל ולהמשיך להזדקק?

עד כל הבירורים.

תלמיד: מה הסכנה באמונה למעלה מהדעת? כשאדם משיג מצב כזה, איזו סכנה יש פה? מה יגרום לו ליפול לדעת? מה גורם לאדם באמונה למעלה מהדעת ליפול לדעת?

הוא לא ייפול לדעת, כי הוא לא מתמלא על ידי הדעת. כל העבודה שלו היא להשיג אמונה למעלה מהדעת, כי ממנה הוא מקבל את כל המילויים.

תלמיד: האם הוא נשאר בזה במצב תמידי, נצחי?

לא, יש התפתחות, זה לא סוף הדרך.

תלמיד: מה השלב הבא אחרי שאדם מגיע לאמונה למעלה מהדעת?

הוא מתמלא באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: הוא התמלא, מה השלב הבא?

הוא לא צריך יותר, הוא מילא את כל החסרונות.

תלמיד: האם אז מגיע שלב שמתגלה בו דעת יותר גדולה?

אפשר להגיד שכן.

תלמיד: מה יגרום לאדם לא ליפול לדעת, אלא להמשיך ולהתמיד יותר ויותר בלמעלה מהדעת, לעלות יותר ויותר מעל הדעת שלו?

זה שהוא לא מסתפק בתוך המילוי של הדעת שקיבל.

תלמיד: אמונה למעלה מהדעת היא תמיד מעל איזו דעת, איזו קבלה?

כן.

תלמיד: ואין כרגע איזו השגה, איזו קבלה, אז לא יכולה להיות אמונה ברגע הזה?

לא.

תלמיד: וזה כמו אימפולסים כל פעם דעת חדשה, אמונה חדשה?

כן, בזה שבא ונעלם, בא ונעלם.

תלמיד: כל מצרים זה תהליך שאדם צריך להגיע בו מעלה מהדעת, או רק כשהוא יוצא הוא עולה למעלה מהדעת?

כל מצרים שלנו זה שאנחנו רוצים להתעלות באמונה למעלה מהדעת, ומרגישים שלא מסוגלים למלא את עצמנו בזה.

תלמיד: אז במצריים אתה מבין שאתה רוצה את זה, אבל אתה לא מסוגל, עדיין אין למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: אז מה מצרים עושה על האדם?

מגדל בו את הרצון.

תלמיד: במה גידול הרצון מביא את האדם בסוף ל-אני חייב לעלות למעלה מהדעת?

כי אחרת הוא לא מרגיש שהוא מגיע לדבקות השלמה, לאמונה השלמה.

תלמיד: מצרים מכניעה את האדם? מה קורה לאדם במצרים?

במצרים אדם מקבל מכול מי שנמצא שם תמיכה.

תלמיד: תמיכה למה?

למה שהוא נמצא בו, במה שהוא אוחז.

תלמיד: ומתי אדם מוכן לצאת ממצרים?

הוא מוכן לצאת ממצרים כשמרגיש שיש לו במה לאחוז במצרים.

תלמיד: אבל במה אתה אוחז במצרים? אמרת שאין למעלה מהדעת במצרים, אתה רק מבין שאתה חייב את זה אבל אין לך את זה, אז במה אוחזים?

אין כאן שאלה, אני אגיד לך למה, כי למה הוא צריך לאחוז במצרים?

תלמיד: לא במצב מצרים עצמו, אלא צריך אחיזה כדי לצאת, במה אתה נאחז במצרים כדי לצאת ממצרים? הרי אתה צריך כוח שימשוך אותך החוצה, ואין לך למעלה מהדעת במצרים, אז איך אתה יוצא?

בזה שאתה מבין שאין לך ברירה אלא להיות במדרגה שהיא למעלה מהדעת, שהיא למעלה ממצרים.

תלמיד: אז אדם ממש צריך להיות בהתפרצות התפילה כלפי זה שחייב למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: משה מוציא אותנו ממצרים, האם משה גם מוביל אותנו לאמונה למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: איך?

מעלה את השאלות, ומעלה אותנו, ואנחנו שואלים אותן השאלות שמשה שאל.

תלמיד: מה צריכה להיות השאלה הראשונה שאנחנו צריכים לשאול כדי להתקדם בתהליך הזה?

כמו שכתוב, "מי ה' אשר אשמע בקולו".

תלמיד: אבל זו שאלת פרעה, לא?

אז מה?

(סוף השיעור)