שיעור בוקר 08.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

על כל פשעים תכסה אהבה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע 5. מתוך מאמרו של רב"ש "עשה לך רב וקנה לך חבר".

"אומר רבי יהושע בן פרחיה "והוי דן את כל האדם לכף זכות". שהאדם צריך לדון את כולם לכף זכות. היינו, מה שהוא לא רואה בהם מעלות, אין הם אשמים, אלא הוא בעצמו אין לו בהכוחות שלו מספיק כישרון לראות את המעלות של הכלל. לכן לפי תכונת נפשו, הוא רואה. וזהו אמת לפי השגתו. אבל לא לפי האמת."

(הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר- א'" 1985)

שאלה: אם אני בכל זאת רואה חיסרון בחבר, אני צריך לא להעמיד פנים כאילו שאין חיסרון, או לצבור אותו באיזו צורה, ליפייף?

קודם כל, כשאני רואה פגם בזולת, זה סימן שאני לא אוהב אותו. אם הייתי אוהב אותו לא הייתי רואה בו שום פגם. כמו אימא שלא רואה שום דבר רע בתינוק שלה. אתה מסתכל על התינוק הזה, מה יש בו, ואתה יכול לזהות בו כאלה דברים, אבל היא רואה שהוא מושלם, כי האהבה לא נותנת לה אפשרות לראות דברים רעים, רק דברים טובים. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ואז אדם רואה רק דברים שהוא אוהב.

אז אתה צריך להגיע למצב שאתה רואה את החברים שלך ואת כול המציאות, כולל הבורא ודאי, שהכול מושלם, נמצא בגמר תיקון ואין שום דבר שצריכים לתקן, שניתן לתקן, זה נקרא שאתה הגעת לגמר התיקון. וקודם, כשאתה היית מזהה בהם כל מיני הפרעות, כל מיני פגמים, נגיד זה מפני שבמקומות האלה, במקרים האלה, אתה לא היית מכוסה באהבה. איך אתה מגיע לגמר התיקון, שאתה מתקן את העולם? אתה מתקן את הראייה שלך ורואה שהכול מושלם. ולא היה שום דבר מלכתחילה רע, אלא כול הרע היה בצורה מלאכותית מסודר מהבורא, כדי שאתה כל פעם, כל פעם תגלה רע וכנגד זה טוב, רע ותכסה אותו בטוב,. וכך כל פעם, עד שאתה תגמור את כול ההתפתחות שלך הרוחנית באהבה חלוטה.

שאלה: אם אנו לומדים שאין עוד מלבדו, אז אתה יכול לבקש רק על אהבה כלפי הבורא. מהי הצורה של אהבת חברים?

החברים לא קיימים, רק הבורא קיים. חברים זה אותם הכלים שאני בהם מגלה את היחס הנכון שלי לבורא.

שאלה: חבר עזב את העשירייה, אבל נשאר בקבוצת "בני ברוך" ומגיע לשיעורים ואני ממשיך להיות בקשר איתו. האם ההתקשורת הזאת לא מביאה נזק לעשירייה, לא מפרקת אותה?

בינתיים תמשיך. אם הוא ממשיך ללמוד איתכם רק הוא לא רוצה להיות מחובר עם העשירייה, אז שיבוא רק ללמוד, בסדר. אבל זה לא נקרא שהוא חבר, זה נקרא שהוא סטודנט, וכך תעבירו לו את זה.

שאלה: בקטע שקראנו נאמר, שאם אני מסתכל על תכונות הנשמה שלי זה הפוך מאהבה. כלומר, יוצא שתכונות הנשמה הן צורות של רוע, של היפוך, לא הבורא?

אז מה? ודאי שכן, ודאי שאנחנו בזה הפוכים מהבורא.

שאלה: האם אהבת חברים יכולה לבטל את הביקורת?

בדרך כלל לא. כי אם יש לי ביקורת ויש לי אהבה, אז אני מעוניין לשלב אותם יחד כדי על ידי הביקורת להגדיל את האהבה, אני דווקא מעוניין בזה. איך מתקדמים? אני מעוניין לשמוע דברים רעים על מי שאני אוהב כדי להיוודע שזה לא נכון, נגיד.

שאלה: איך אפשר למצוא תפילה משותפת עם החברים?

יש לכם נושא אחד, בורא אחד, בקשה אחת, מטרה אחת. אתם מרגישים עד כמה אתם נמצאים בנטייה אחת. אתם כבר מבינים שכך קורה בכם בלי לדבר אפילו, אז אתם מפתחים בלב כיוון אחד של מחשבה. וזה מה שקורה לנו, עם זה אנחנו מגיעים עכשיו לכנס.

שאלה: היכן העבודה האישית של האדם כשהוא מרגיש שהוא מבקר את החברים ולא אוהב אותם עמוק בפנים? היכן האדם יכול לבצע את העבודה הזאת ברמת העשירייה, איך אנחנו עובדים עם החיסרון, עם העביות, של כל חבר?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו למרות העביות שבכל אחד ואחד. אם אנחנו מתחברים עם כל מידת הביקורת, עם כל הדחיות, עם הכול, יחד עם זה אנחנו באים לחיבור, זאת אומרת, אנחנו לא רוצים לשים לב לכל מיני הפרעות, אלא רוצים להתחבר וזהו, למעלה מהדעת. אז על ידי זה אנחנו מזמינים מאור חזק מאוד שמתקן בינינו, באמת מתקן את ההפרעות ומביא אותנו לאחד. אנחנו צריכים להבין שכל ההפרעות שאנחנו מרגישים, שונאים, לא אוהבים, זה הכול מלאכותי, הבורא ברא בכוונה, כדי שאנחנו נתחיל להבין ולהרגיש כל אחד את השני ואחר כך אותו.

שאלה: האם אני צריך לבטא את זה באיזו צורה כשאני מגיע לקבוצה, או שאני פשוט צריך שיהיה לי את זה בפנים?

אני לא מדבר על זה בקבוצה. לא מדברים על זה בקבוצה, לא, אני רק עם עצמי. לָמה לי לדבר עם החברים איזו ביקורת יש לי עליהם ועד כמה אני לא אוהב אותם, וכן הלאה? אני לא רוצה לדבר על זה בכלל, אני לא רוצה לעורר כאלה דברים בקבוצה.

תלמיד: ואם יש קונפליקטים בקבוצה או בעשירייה, האם זה צריך להיות ידוע לעשירייה?

אם זה לא בקשר לאהבת חברים שאנחנו רוצים להשיג, אלא שיש איזה קונפליקט גשמי, אז הוא צריך להיות ברור לכל הקבוצה.

שאלה: אני מרגיש מחובר יותר לחלק מהאנשים בקבוצה. איך אני מרחיב את זה לכל החברים?

תשתדל לעשות את זה בצורה מלאכותית ותרגיש שזה הולך. אם יש לך חלק מהקבוצה שאתה מחובר איתם יותר, שים לב על החיבור שלך הגשמי וגם הרוחני עם החלק השני. זה אפשר, צריכים לתת תשומת לב.

שאלה: אם אני משתדל לראות את הבורא מאחורי כל חבר, אז כבר אין לי עניין עם הזולת, אלא עם הבורא. איך לא לאבד את האינדיבידואליות של החבר בעיניי?

זה מתוך ניסיון, אני לא יכול למצוא מילים לדברים כאלה.

שאלה: מה רע בזה שמגלים חיסרון בחבר, בחברים? בעצם אתה מגלה את החסרונות שלך, ומה עושים עם זה?

חיסרון לְמה? חיסרון לאהוב או חיסרון שאתה רואה בהם חסרונות? תלוי איזה מין חיסרון אתה רוצה להרגיש או לא רוצה להרגיש.

תלמיד: שרואים פגם בחבר.

אם אני אוהב אותם אני בטוח לא אראה את הפגם. בשביל מה הבורא סידר לי כך, שאני רואה פגמים? כדי שאני אגדיל את האהבה שלי עד שאני לא אראה פגמים. אני לא רואה פגמים, מתגלים בי פגמים חדשים, אחרים, ואני שוב צריך לעבוד על זה, למשוך מאור המחזיר למוטב, לעבוד על אהבה כדי לכסות את הפשעים האלה באהבה, ואני מגיע איתם לקשר. פתאום שוב מגיע מאור המחזיר למוטב ומעורר בי כל מיני פשעים כלפי החברים, כבר בדרגות יותר גבוהות, וכך זה בכל פעם, זה תמיד יהיה.

קריין: קטע מספר 6 מתוך מאמרו של הרב"ש "בעניין חשיבות החברים".

"איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים: 

א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת. 

ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה".". 

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)

תלמיד: לגבי הדוגמה הזאת של האימא, נראה שהיא כמו עיוורת כלפי הפשעים של הילדים שלה.

אימא עיוורת. אימא עיוורת מפני שיש לה בטבעה, מתוך הטבע שלה אהבה כלפי התינוק שלה. זה ברור. ומה אז?

תלמיד: בדיוק. אז נראה שיש בה איזו תכונה שנולדת בה, כשהיא הופכת מאישה לאימא פתאום נולדת תכונה חדשה שהופכת אותה לעיוורת.

כן. נכון. זה חלק מהבורא בה שגם אוהב אותנו כך.

תלמיד: האם אנחנו צריכים, או יכולים לאמץ תכונה כמו העיוורון הזה של האימא?

לא, אנחנו לא צריכים את זה. אחרת אתה לא תעלה בסולם המדרגות. אתה חייב כל פעם להצטייד ברצון לקבל אכזרי יותר ויותר, ועל פני זה אתה צריך להביא את האהבה.

תלמיד: מה האהבה עושה לפשעים? היא מתקנת אותם, היא הופכת אותם למשהו אחר?

אתה עולה למדרגה יותר למעלה מהפשע. יש דעת ויש אמונה למעלה מהדעת, ובצורה כזאת אתה מעלה את עצמך. אתה מגיע למצב שאתה דורש תיקון. הבורא מביא לך תיקון, מאור המחזיר למוטב, ואז אתה לא רואה את הפגמים. אתה עולה למעלה מהם.

לאימא אין בעיה. היא פשוט לא רואה מלכתחילה את הרע. אתה רואה את הרע, דורש את התיקון, מעלה על ידי התיקון את עצמך למעלה מהרע ומגיע למדרגה חדשה. במדרגה חדשה שוב אתה מקבל תוספת אגואיסטית, שוב דורש תיקון וכן הלאה. וכך אתה עולה, שמאל ימין, שמאל ימין, ויוצא לך כל הזמן לעלות בקו אמצעי.

תלמיד: מה קרה לפשעים, האם הם הפכו להיות משהו חיובי?

ודאי. בכל פעם מפשע אתה מגיע לחיבור. בלי פשעים איך תעלה? איך תתחבר? חייבים להיות שני קווים ואתה עושה את הקו האמצעי.

שאלה: אמרת עכשיו שאם אני רואה פגם בחבר, זה סימן שאני לא אוהב את החבר. והשאלה, אם חבר בצורה סיסטמתית, שנים לא מגיע לשיעורי בוקר, האם זה סימן שאני לא אוהב אותו?

זה לא שייך לזה שאתה אוהב או לא אוהב אותו מבחינה חומרית. מגלים לך בחבר דברים רעים, זה מלמעלה, וזה לא חשוב אם הוא מגיע לשיעור בוקר או לא מגיע. אתה נמצא אתו בקשר תמידי, יכול להיות שאתם חברים, ומתגלה לך עליו איזו מחשבה רעה, ואז אתה עובד על זה כדי לקבל תיקון מלמעלה ולתקן את המחשבה הזאת עליו. לא חשוב אם הוא בא לשיעור או לא בא לשיעור, אנחנו מדברים על היחס שלנו לזולת.

תלמיד: ביחס לחברים, אין לי אהבה טבעית כמו של אם, וגם לא אהבה שכרוכה בהורמונים כמו כלפי אישה. אני צריך כל הזמן ליצור משקפיים ורודים.

בעשרייה, שם אתה צריך לראות את הדברים האלה. זה לא שייך לאישה ולא למשפחה.

תלמיד: התכוונתי לשאול, מתוך מה אני בונה את אותם משקפיים ורודים שדרכם אני מסתכל על החברים בכלים מתוקנים?

אתה לא רואה אותם במשקפיים ורודים. לא. אתה רואה אותם בצורה אמיתית, וכמו שהיו נראים לך קודם מקולקלים, עכשיו הם נראים לך מתוקנים. ואתה מבין שמה שאתה רואה עכשיו אתה רואה את עולם האמת. חלק ממנו, בינתיים.

תלמיד: וזה קורה באופן לא טבעי אלא רק כתוצאה מהבקשה לבורא? כי במשהו אני לא יכול לתפוס.

אתה לא עובד כנראה. כן. נכון שזה רק אחרי שמבקשים מהבורא.

שאלה: יש בי שני עולמות. עולם אחד זה העשירייה שלי, שבה אני מרגיש נהדר, והעולם השני זה העולם החיצון שבו הכול מפחיד. איך לקשר, לחבר בין שני העולמות האלה בתוכי נכון?

אני מדבר רק על מצב רוחני. אני לא רוצה שתתבלבלו. אין עדיין צורה אמיתית, גשמית, רוחנית, באמצע וכן הלאה, לכן צריכים תמיד להשתדל לראות את העולם כולו מתוקן. כי באמת אנחנו נמצאים בגן עדן, אנחנו נמצאים בתיקון השלם, והשכינה שורה בכל העולם, והבורא שורה בכל העולם. אלא זה שאנחנו עדיין לא רואים את זה, זה כדי שאנחנו נדרוש את התיקון.

שאלה: בהמשך לדוגמה של האם ובנה, או במקרה עם המשל של הילד שרוצה לדקור את העין שלו עם סיכה. האם זה יכול לקרות גם בין החברים?

הכל יכול לקרות בין החברים. אבל אנחנו צריכים להשתדל לשפוך לפנינו את מה שיש בינינו ולעזור אחד לשני, כך שאחרי הבירורים אנחנו מגיעים לעמק השווה, שכולנו רוצים את האהבה בלבד.

שאלה: האם אהבת החברים זו דרגה חדשה של תפיסת מציאות?

כן.

תלמיד: מה אנחנו מגלים בדרגה האחרת הזו של תפיסת המציאות?

שהבורא נמצא בכל מקום.

תלמיד: מה זה אומר "בכל מקום"? זה לא רק בינינו, בכלל בכל מקום במציאות?

כן.

שאלה: הרב"ש כותב כאן במאמר הזה משהו שאני לא ממש מבין. הוא כותב שיש כאן שתי דרכים, אחת זו אמונה מעל הדעת, והשנייה בתוך הדעת, וזה מתוך אהבה כלפי החברים. איך אפשר להגיע לאהבת חברים בתוך הדעת?

כשזה מתגלה ברצון לקבל המתוקן שלך, אז אתה מרגיש את האהבה.

שאלה: למדנו משהו חשוב מאוד היום, שאם אני רואה פגם בחבר אחר, זה סימן לכך שאני לא אוהב אותו. ונתת לנו דוגמה על איך האם לא רואה שום פגמים בילד שלה. גם אם האם לא רואה פגמים בילדים שלה, יש לה איזו תפילה או רצון פנימי כלפי הילדים. מה ההבדל בין לראות פגם בחבר לבין תפילה שיש לנו כלפי החברים? על מה אפשר להתפלל בעבור החברים אם לא רואים בהם שום פגם?

שהבורא יטפל בהם בצורה הכי טובה, שהוא ידאג להם, שיאהב אותם. כמו שאימא מבקשת עבור הילדים. היא פונה לבורא נניח, ומבקשת שהבורא יאהב אותם, שיעשה להם טוב. זה הכל .מה יש לך עוד לעשות? אלה דברים הכי טבעיים. חכמת הקבלה מדברת בצורה יפה, טובה, פשוטה מאוד.

שאלה: מה זו מחשבה רעה על חבר?

מחשבה רעה על החבר? כל דבר שאתה יכול להגיד חוץ מזה שאתה מאחל לו להיות בתיקונים. מחשבה רעה על החבר, שאתה לא מאחל לו קשר עם הבורא.

שאלה: אחרי שהגענו למדרגה שבה אנחנו מכסים את הפשעים, האם עדיין הפשעים נשארים או שפשוט לא רואים אותם כבר?

אתה רואה במקומם דברים טובים. אתה כיסית אותם, את הדברים השליליים ביחס השלילי שלך, ומינוס על מינוס נותן לך פלוס. אתה דווקא אוהב מה שעכשיו מגיע לתיקון.

תלמיד: האם יוצא שאתה אוהב את הפגמים?

אלה כבר לא פגמים. אתה אוהב אותם, אלה לא פגמים. דווקא ההפך. אם היית רואה בחבר שלך הרבה דברים שליליים, ועכשיו אתה מגיע למצב שאתה אוהב אותו, אז את הדברים השליליים האלה אתה רואה אותם כחיוביים, אתה אוהב אותם דווקא. כל אותן הנטיות וצורות האופי, כל מה שהיה לו ואתה שנאת אותן, עכשיו אתה אוהב אותן.

שאלה: למה אנחנו בנויים כך שתפיסת המציאות כל כך מתעתעת?

זה מפני שאנחנו מטומטמים קטנים, טיפשונים כאלו, כמו ילדים קטנים שלא יכולים לזהות דברים פשוטים. ככה זה. צריכים קצת אור והכול יהיה ברור.

שאלה: מה לעשות אם אני מגלה ש-99% מהזמן אין לי שום מחשבה או צער על כך שאני לא אוהב את החברים, איפה להתחיל בכלל לפתח יחס אליהם?

אתה מגלה שאתה בהמה. כמו שבהמה לא חושבת על החיים שלה אלא מתקיימת בלבד, סוחבת את עצמה, כך גם אתה חי, בצורה הבהמית.

תלמיד: ומה העצה, איך אני מתחיל להתפתח מפה?

ליהנות מהעשב. ואם אתה לא נהנה אז אתה תתחיל מזה להתפתח.

שאלה: אמרת שהעבודה הגדולה ביותר שלנו היא רק לרצות, וכל היתר זה תלוי בבורא?

נגיד שכן.

קריין: קטע מספר 7 מתוך "אוהב ישראל".

"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. והעצה היעוצה לזה, להסתכל במי שכנגדו, היינו אם יראה באדם אחר, שעושה איזה דבר שלא כהוגן, יחשוב גם הוא בדעתו, מפני מה הזמין ה' לפניו לראות הדבר הזה, אם לא כי הנגע הזה נוגע בקירות הבית שלו, ומחמת הסתת היצר, טָחוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת."

(אוהב ישראל. ליקוטים חדשים, בראשית)

סדנה

איך אנחנו ששומעים את העצה הזאת, יכולים לסדר את הקבוצה?

איך אתם מסדרים את הקבוצה, באים, בודקים, מסדרים שוב ושוב, עד שמגיעים לצורה יותר מתקדמת?

נקרא שוב.

קריין: שוב קטע מספר 7, ואחר כך נענה על השאלה שרב ביקש לדבר עליה, איך אנחנו מסדרים את הקבוצה.

"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. והעצה היעוצה לזה, להסתכל במי שכנגדו, היינו אם יראה באדם אחר, שעושה איזה דבר שלא כהוגן, יחשוב גם הוא בדעתו, מפני מה הזמין ה' לפניו לראות הדבר הזה, אם לא כי הנגע הזה נוגע בקירות הבית שלו, ומחמת הסתת היצר, טָחוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת."

(אוהב ישראל. ליקוטים חדשים, בראשית)

אנחנו מדברים על הפסוק, איך אנחנו נממש אותו בעשיריה?

*

(סוף השיעור)