שיעור בוקר 30.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים לציון יום השנה להסתלקותו של הרב"ש

זה יום מיוחד, כי הסתלקותו של הגדול, החכם, מורה הדרך זה תמיד יום מיוחד, שהוא עולה לדרגה עוד יותר גבוהה ומראה לנו שגם אנחנו צריכים לבוא אחריו, להגיע אחריו. ואנחנו נשתדל לעסוק בכל הפסוקים האלו שאנחנו כאן רואים לפנינו, נדבר עליו, מה הוא עשה מיוחד.

בעצם אנחנו רואים שכל מקובל מהגדולים עשה צעד קדימה לקרב את חכמת הקבלה, גילוי הבורא, השיטה, ההבנה, ההרגשה, הדבקות, החיבור לבני אדם בכל מיני אופנים. אני חושב שרב"ש עשה צעד אחרון אחרי כולם בכך שנעמד על הכתפיים של כל המקובלים שהיו לפניו, מרבי עקיבא והלאה עד האר"י, רמח"ל, בעל שם טוב, וסיכם מה שהם גילו לאנושות ונתן לנו את זה בצורה מוכנה, סדורה, כך שאנחנו יכולים להשתמש בה ולממש אותה.

לכן אנחנו צריכים לאחוז בעיקר במה שהוא השאיר, שזה עבודת ה' שעליה הוא כתב, ומה שבעל הסולם דיבר, זה היה כבר בצורה יותר רחבה. רב"ש לא רצה לצאת מהמסגרת של העבודה הפנימית של האדם, לא להיכנס לא לפילוסופיה ולא להיסטוריה ולא לכל הדברים שקשורים להתפתחות האנושות בכללות. הוא מאוד נזהר להראות את עצמו כמו הגדולים ההם, בעל הסולם, האר"י, רמח"ל, אלא שמר על עצמו להיות בצניעות וככה זה היה במשך כל החיים שלו. לכן אנחנו צריכים לפתוח יותר את המהות שלו, את הגודל האמיתי שלו ולראות מי היה באמת המורה שלנו.

לפנינו קטעים נבחרים לציון יום השנה להסתלקותו של רב"ש, רבנו ברוך שלום.

קריין: קטע מס' 1, מתוך אגרת שכתב בעל הסולם לרב"ש, אגרת ל"ח של בעל הסולם.

"מכתבך קבלתי, ואברך אותך במז"ט [במזל טוב], על הסמיכה שהשגת, והנהו החומה הראשונה שגדרה דרכך מללכת קדימה,"

"סמיכה" זה כמו דיפלומה, תעודה שמקבלים באוניברסיטה. אז אחרי שאדם לומד כמה שנים, בעצם כל השנים מהגיל שנכנס למסגרת הלימוד התורני ועד בגיל 17, 18, 19, כשכל אחד חושב שהוא כבר מוכן, הוא יכול לבוא כבר להנהלה שלו ולבקש שיתנו לו המלצות. עם ההמלצות האלה הוא הלך למקום מיוחד ששם ישבו כמה מומחים גדולים, שדיברו עימו והוא ענה על כמה שאלות ולפי זה הם נתנו לו תעודה שנקראת "סמיכה". סמיכה מהמילה "לסמוך", שמעכשיו והלאה אפשר לסמוך על אותו האדם שעבר סמיכה והם נותנים לו תעודה.

שוב.

"מכתבך קבלתי, ואברך אותך במז"ט [במזל טוב], על הסמיכה שהשגת, והנהו החומה הראשונה שגדרה דרכך מללכת קדימה, ואקוה שמהיום תתחיל להצליח וללכת מחיל אל חיל, עדי תגיע להיכלא דמלכא פנימה [עד אשר תגיע להיכל המלך פנימה].

הייתי רוצה שתשיג עוד סמיכה, אבל זרז עצמך מהיום לבלות רוב הזמן בהכנת גופך לאזור חיל ואומץ, "כשור לעול וחמור למשא". לבל לאבד אפילו רגע קט, "כי אורחין רחיקיתין וזבדין קלילין" ["כי הדרך רחוקה והצידה מועטת"]."

למה בעל הסולם רצה שהוא יקבל עוד סמיכה, דיפלומה, תעודה? מפני שביהדות יש לנו שני נתיבים עיקריים, ומכל אחד בעל הסולם רצה שהוא יקבל תעודה שהוא עבר את הבדיקה שלהם ושהוא נמצא בהכנה המתאימה להיות מוסמך וכשר בעיניהם. "ואם תאמר הכנה זו איכה היא? אומר לך, כאשר שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך"," התחילו ללמוד את החכמות של העולם הזה, כמו אצלנו פיסיקה, כימיה, גיאוגרפיה, היסטוריה, אז היו צריכים להתחיל ללמוד מכל מיני כאלו ידיעות על העולם הזה.

זה היה בימים הראשונים כשהתחילו ללמוד כדי להשיג בסופו של דבר את חכמת הקבלה. "ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל.

כי תדרוך בב' אלה הנ"ל, שבחמלת ה' אלי מצאתי חן בעיניו, וקבלתי אותם בשתי ידי, ודעתי קרובה אליך כקרבת האב אל בנו. בטח אמסרם לך לעת שתהיה כדאי לקבל פה אל פה."

(בעל הסולם. אגרת ל"ח)

רב"ש באמת היה מוכן לעלייה לדרגות כאלה גדולות שכותב כאן בעל הסולם. כאן אנחנו רואים עד כמה אומנם הוא היה בן ובדרך כלל בן זה לא מישהו שמוכן לעליות גדולות אחרי אביו, אבל כאן זה לא הפריע לו.

שאלה מה זה "אמסור לך את החכמה שלי אם תקבל מפה אל פה"?

"פה אל פה" זה נקרא קשר בין המורה לתלמיד. "פה" זה המקום שבו עומד המסך כמו שאנחנו למדנו בפרצוף הרוחני, שהמסך עומד בפה. אז אם יש ביניהם מסך משותף אז הראשון מוסר לשני ללא שום קושי, והשני מקבל מהראשון באותה הצורה ללא שום הסתרה.

תלמיד: ומה זה מסך משותף בין התלמיד לרב?

עד כדי כך יש להם גוף רוחני אחד ומסך אחד, ולכן אין הבדל בין זה לזה. זה לא לכל השטח של הראשון והשני, אבל מדובר בצורה ספציפית מסוימת איך הם מתקשרים.

תלמיד: זאת אומרת, מסך משותף זה רצון משותף? איך אפשר לתאר את זה?

כן. ורצון דומה ומידת התגברות דומה והם מתקשרים כדי לפעול בכוח צמצום, מסך ואור חוזר אחד. לעת עתה הם נמצאים ממש כאחד.

תלמיד: ובעשירייה יכול להיות מסך משותף בין החברים?

כן. לא בעוצמה כזאת כמו שמדובר כאן אבל ודאי שכן.

שאלה: האנשים שנתנו לרב"ש את הסמיכה, היו גם הם בהשגה רוחנית?

אני לא חושב שזה היה כך, יכול להיות שחלק כן וחלק לא. הם פשוט ידעו כל מיני חוקים ולא מדובר על מבחנים שבדקו אותו עד כמה הוא נמצא בהכרה הרוחנית, אלא עד כמה הוא נמצא בידיעת החוקים הגשמיים.

תלמיד: אז למה הוא היה צריך בעצם את הסמיכה הזאת כדי להמשיך ולהתקדם כפי שאומר בעל הסולם?

כדי להיקרא "גדול בעם", הוא צריך להיות "רב גדול". רב גדול זה נקרא שהוא יודע את כל החוקים של הגשמיות שהתורה דורשת, מדברת עליהם. אלה חוקי הכשרות, חוקים איך לבצע כל מיני חגים, חוקי בישול, חוקי עשיית סוכה, עשיית תפילות וכן הלאה.

זאת אומרת, מה שהעמך צריך. הרב הוא כמו המורה שלהם, צריך לדעת את כל הדברים האלה כמו מורה בכיתה, והוא צריך להיות מוכן לזה.

לכן כמו שאחרי האוניברסיטה אדם רוצה להיות מורה בבית ספר, אז עושים לו מבחנים, והוא צריך לדעת איך הוא מתנהג עם התלמידים ומה הוא צריך להסביר להם ואיך לשאול אותם, ואיזה ציונים לתת להם ועל מה. את כל הדברים האלה דורשים ממנו. ואילו כאן מדובר על הרבה יותר מזה, כי מדובר כאן על הידע שלא כתוב בספרים של משרד החינוך אלא בספרים של התלמוד, המשנה, ושם זה הרבה מאוד חומרים שצריכים לדעת אבל הם לא שייכים לחכמת הקבלה. אבל כדי להתקבל בקהל, בעם כמו רב גדול ומוסמך, חייב אדם לעבור את המבחנים האלו ולקבל תעודה שנקראת "סמיכה". סמיכה זה מהמילה - לסמוך, להיות בטוח במה שהוא מדבר, פוסק.

שאלה: מה המשמעות שהדרך ארוכה והצידה מועטה?

הדרך אורכה והצידה מועטה, זה אומר שאין הרבה כוחות אלא צריכים להשיג הרבה מדרגות מכאן והלאה בעלייתנו מעלה, ולכן צריכים להזדרז. זה מה שהוא אומר. הזריזות מושגת במיוחד בחיבור בין החברים כמו שאנחנו לומדים, ועל זה רב"ש אחר כך יכתוב בכל המאמרים שלו.

שאלה: אמרת שלא ברור מאליו שבן הופך לתלמיד של אביו וממשיך את דרכו של המורה שלו. מה עזר לרב"ש להפוך לנבחר ומיוחד?

אני חושב שזה מפני שהוא הכניע את עצמו כלפי אביו שהיה עבורו קודם כל מורה ולא אבא, הוא עשה את כול מה שנדרש ממנו כמו ממורה ולא כמו מאבא ולכן הצליח.

שאלה: הביטוי "מציאת חן בעיני ה'" חוזר פה פעמיים, כביכול שעל ידי החכמות שהם השיגו, הם מצאו חן בעיני ה' והוא קירב אותם אליו. בעל הסולם גם כותב, שה' ריחם עליו, מצא חן בעיניו ואז פתח לו את החכמה. מה משמעות הביטוי, למצוא חן בעיני ה'?

אם אדם מבצע את כול מה שהוא חושב שיהיה נכון, טוב ויפה בעיני הבורא, אז הוא מגיע למצב שהבורא מתחיל להתייחס אליו כך בחזרה. כל הפעולות של האדם הן כמו מ"ן וזה מעורר את הבורא להשפיע לו בחזרה.

תלמיד: אנשים כמו הרב"ש ובעל הסולם היו מלכתחילה נשמות מיוחדות, שמראש נועדו למסור את חכמת הקבלה. למה צריכים לעשות מעשים כדי למצוא חן בעיני ה'?

מי אמר שנשמות מיוחדות לא צריכות לתת יגיעה? לנשמות המיוחדות האלה עוד יותר קשה להגיע ליחס מיוחד עם הבורא מאשר לך, כי לך אין את ההפרעות שיש להם. לבורא אין יחס מיוחד והוא לא עושה פרוטקציה למישהו מיוחד ולאחר לא. חוק רוחני הוא חוק רוחני. וודאי שאם יש לך נשמה מיוחדת אז הכבדת הלב תהיה בהתאם, כדי שתצטרך לעבוד קשה. כרגיל כמו בעולם שלנו, אם אתה רוצה להרוויח יותר, אז אתה חייב לעבוד הרבה יותר, אין פרוטקציה, אין יחס מיוחד, אבא שלך לא אומר כלום.

שאלה: אתה קיבלת מהרב"ש לימוד מפה לפה. האם גם אתה תוכל להעביר לנו את הלימוד באותה צורה בשיעורים, בחיבורים מרחוק ובשיעורים וירטואליים?

אם נגיע למסך משותף שנקרא פה אל פה, תקבלו. ולא בגלל שיש לנו יחסים מיוחדים כאלה, שלכם אני יכול לתת יותר ולאחרים פחות. הכול קורה לפי הקשר בינינו ולפי חוקי הטבע בלבד.

שאלה: מהו המסך הנכון שאנחנו צריכים ליצור כדי לקבל את הלימוד מהמקובלים ולהיות ראויים להיקרא בני ברוך?

אנחנו לא יכולים לתאר מראש את המסך הזה. עלינו להתקרב אליו בהדרגה ומתי שנגיע, בהתאם לכמה שנגיע נרגיש עד כמה אנחנו משתווים עם המקובלים. בכל דרגה אנחנו נגלה עוד ועוד מקובלים, נשמות, השגות, הסברים, וכך נעלה במדרגות ההשגה.

שאלה: למה התכוון בעל הסולם כשהסביר לבנו לגבי סיגופים נוראיים?

המקובלים הראשוניים שחיו לפני אלפי שנים היו צריכים לעבור הרבה עינויים וסיגופים כדי להשיג את הבורא. כמו שכתוב, פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, ותורה תלמד, ואם אתה עושה כך במשך הרבה שנים אז אתה יכול להשיג, אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא.¹

זאת אומרת, היו פקודות איך להכניע את עצמו כלפי הדרך הרוחנית בצורה גשמית, כלומר, לעבור עינויים, מכות, קור וחום, חוסר שינה, על הארץ תישן וכל מיני בעיות. האדם היה מדכא את הרצונות הטבעיים של גופו, שרוצה לשכב, לישון, לאכול, שלא יהיה לו קר או חם שהכול יהיה ניטראלי. אבל המקובלים של אז כתבו שלאו דווקא, אלא ככל שאתה מענה את גופך, אתה מתקרב לעל מנת להשפיע, לשמה. מפני אתה מתרגל וגופך כבר לא מרגיש חום וקור וגם לא בעיות שאתה ישן על הקרקע ושם חתיכת אבן במקום כרית תחת הראש, שאתה אוכל את מה שאתה מוצא ו"חיי צער תחיה" כמו שכתוב.

זה היה בשלבים הראשונים של גילוי חכמת הקבלה לנבראים, מפני שכך הם יכלו לשלוט בצורה כזאת פשוטה ופרימיטיבית על האגו שלהם ולא לתת לו להתפרץ, כי ברגע שהוא היה מתפרץ הם היו צריכים לעצור ולקבע אותו בכל מיני פעולות גופניות כאלה חמורות.

מה שאין כן, כשהגיעו הזמנים של האר"י ובעל השם טוב, על ידי שתי השיטות שלהם כבר לא היו צריכים לעינויים ולהגבלות, מפני שידעו איך למשוך את המאור המחזיר למוטב שמתקן אותנו. לא חשוב איפה אני ישן, כמה אני אוכל, אלא העיקר להשיג את המאור המחזיר למוטב, שהוא כבר מטפל בנו והוא אחראי שנגיע לתיקון הסופי.

אבל בהתחלה זה היה באמת בצורה גשמית, ארצית, לחיות ממש כמו כלב במלונה. לכן כל יתר האנשים שקיבלו את חכמת הקבלה מהיהודים נמצאים לפעמים עד היום באותם המנהגים של "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, על הארץ תישן, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה ככה אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא."

שאלה: בעל הסולם כתב שיש את הלימוד של האר"י ויש את השירות של הבעל שם טוב. מה זה לימוד ומה זה שירות?

לימוד זה שאנחנו צריכים ללמוד את הדברים האלה, שירות זה שאנחנו צריכים לממש את מה שאנחנו לומדים בפרקטיקה שלנו, בחיים שלנו, ביחסים בינינו. אנחנו לומדים את המאמרים של בעל הסולם והרב"ש ואחר כך מקיימים אותם לפחות במשהו ביחסים בינינו.

שאלה: יכול להיות לי איזה ניתוק או נפילה, אבל אני חי חיים נוחים, יש לי את כל מה שאני צריך - אוויר קר, אוויר חם ואם אני צריך לאכול אז אני אוכל. איך הרב"ש או בעל הסולם, באותם זמנים כל כך קשים התמודדו עם הריחוק והניתוק? זה הרבה יותר קשה ממה שיש לנו בזמן ניתוק. איך הם הצליחו לעלות ושוב להתחבר לדרך, איך הם הצליחו להיות כל כך חזקים?

הייתה להם קבוצה קטנה והם בעצמם היו נשמות מיוחדות. כי מהשבירה יש כל מיני סוגים של נשמות - שבירה גדולה ושבירה קטנה, רצון גדול ויש בו ניצוץ גדול או רצון קטן והניצוץ שבו מאוד קטן, ובהתאם לזה וגם בהתאם לזמן הכללי ועוד הרבה תנאים וגם המצב הכללי היה כזה שהיו צריכות להתגלות נשמות כדי לגלות את שיטת הקבלה לקהל הרחב וזה היה גם בזמני הרמח"ל, אחר כך בזמני האר"י, אחר כך בזמני הבעל שם טוב ובזמני בעל הסולם והרב"ש.

שאלה: מה היה מעציב או משמח את הרב"ש היום אצלנו, ב"בני ברוך"?

אתם צריכים להגיד ממה הייתם שמחים ומה הייתם עצובים מדברי בעל הסולם ורב"ש. אתם צריכים פחות או יותר להבין את דבריהם ולהגיד מה משמח אתכם ומה מעציב אתכם, אני לא יודע במקומכם להגיד. אני שמח מכל דבר שאני מגלה יותר ויותר מדבריהם, מפני שכך אני מרגיש שאני יותר ויותר מתקשר אליהם, נכנע כלפיהם, וכך משתדל להתקדם.

שאלה: מה יש בנו, ב"בני ברוך", שהיה משמח את הרב"ש או מעציב את הרב"ש?

זה לא היה, אלא רב"ש שמח מזה שאנחנו מתקדמים לפי מה שאנחנו מסוגלים. אבל כשמזלזלים ולא כל כך מתקדמים, מזה הוא נמצא בעצבות. זה מאוד משפיע גם על המקום שלו וגם על הדרגה שלו, מפני שאנחנו נמצאים שהולכים אחריו.

שאלה: המימוש של הפעולות של הנשמות המיוחדות האלה, כמו רב"ש ובעל הסולם, כבר לא משנה כביכול אם הם נמצאים בעולם הזה או לא נמצאים, זו רמה אחרת. האם נכון לתפוס את כל הדרך שלנו בצורה כזאת, שהנשמות האלה כל הזמן איתנו ואין הבדל אם הם בחיים הגשמיים או לא, הם מבצעים את הפעולה שלהם. האם יש הבדל שהם נמצאים בעולם הזה או שגופם לא כאן?

אני לא יכול להסביר לך כול מה שאתה שאלת, כי אתה גם לא מבין מה שאלת. אני אגיד לך רק דבר אחד. אנחנו צריכים לעלות לדרגת הנשמות, זה להשפיע על מנת להשפיע - נפש, רוח, נשמה. הכוונה היא דרגת בינה, דרגת ההשפעה, ואם נעלה לזה אז נרגיש אותם וכך נתקדם.

איפה הם נמצאים? אין מקום איפה שהם נמצאים. עולם הזה, עולם הבא - הכול תלוי בכוונה שישנה על הרצון לקבל. על הרצון לקבל יש כוונה על מנת להשפיע, אז הוא נמצא כבר בעולם הרוחני, אם יש לו כוונה אפילו לקבל על מנת להשפיע - נמצא עוד בעולם החכמה, וככה זה. כול עוד אנחנו לא משיגים את המסך, צמצום ואור חוזר, אנחנו לא יכולים להרגיש שום דבר שקורה ברוחניות. לכן לפעמים מרגישים איזה מין מחושים כאלה, זה לא אומר שום דבר. אלה בינתיים כמתנות קטנות שהבורא נותן לנו, כמו סוכריות לילדים, שאנחנו נמשיך.

שאלה: לגבי פה אל פה ומסך משותף עם המורה. בינתיים, נדמה לנו כאפשרות היחידה לגילוי הבורא. אבל נדמה שהעבודה שלנו כעת היא קצת שונה מזה. האם אנחנו עכשיו מכוונים למשהו אחר, להשגה דרך עשירייה?

לא נכון. אם תקרא את כתבי רב"ש אז אתה תראה כמה כל הזמן הוא נותן דגש שהשגה רוחנית יכולה להיות רק בחיבור בעשירייה.

תלמיד: זה שאנחנו רוכשים מסך משותף עם המורה - יכול לקרות על ידי ביטול טוטלי וביצוע של כל עצות המורה, זו צורה מובנת. וצורה אחרת, נגיד אנחנו לא מסוגלים לבצע את כל העצות שלך, לא מצליחים. וכשאנחנו שומעים עצה שלך, הנחיה איך לפעול, לנסות לבצע את מה שאתה אומר, או לשים לב איך שהעשירייה מגיבה לזה?

הכי חשוב זה להיות מחובר לעשירייה. אותי אתה יכול להבין נכון, לא נכון. זאת אומרת, הרצון לקבל שלך יכול לסובב אותך איכשהו, אבל אם אתה קשור לעשירייה, בסך הכול שם אין לך סיכוי לטעות אלא להיות דבוק אליהם. להתבטל כלפי העשירייה זאת הפעולה הכי הכי נכונה לדבקות בבורא. תאר לעצמך שבתוך העשירייה נמצא הבורא. תידבק לעשירייה ואז אתה תרגיש איך אתה מתקרב לבורא.

תלמיד: יוצא שהדרך של ההשגה היא מפה אל פה.

זה יבוא אחר כך, אתה לא יודע מה זה. סתם אתה אומר מילים. זה לא נמצא בשום סתירה עם מה שאתה מתקשר לחברה. עד כדי כך אתה לא מבין ורחוק מזה שאתה מתבלבל בין שני הדברים האלה כאילו שהם בסתירה זה אל זה. תפסיק לחשוב על זה בכלל זה יהיה לך יותר בריא. אתה מפעיל את עצמך לפי השכל שלך, לפי הלוגיקה שלך, וזה מה שעוצר אותך ואפילו זורק למטה.

שאלה: מאז שרב"ש העביר לנו את חכמת הקבלה, איזה אור אנחנו מושכים יותר מהר?

איזה אור אנחנו מושכים יותר מהר? אנחנו מושכים את האור המתאים לדרגה שלנו. ככל שאנחנו יכולים לוותר על האגו שלנו, בהתאם לכך האור נמשך אלינו.

שאלה: בעל הסולם אומר לנו פה שההכנה הכי טובה לפני השגת ה' ית' זה להשיג את כל 7 החכמות החיצוניות. על מה מדובר?

זה לא לעכשיו, זה עוד לפנינו. אנחנו נראה את התלבשות האור העליון בכל השלבים של העולם הזה, בכל המבואות של העולם הזה. זה נקרא שבע נערות.

שאלה: למה בדורנו אנחנו לא צריכים להשיג את 7 החכמות החיצוניות? מה ההבדל מפעם?

אנחנו משיגים אותן, אבל אנו לא צריכים לשים אליהן לב, ולהשקיע כדי להשיג אותן, כי הן שייכות להתלבשות של האור העליון בכוחות של העולם הזה. לכן זה לא אקטואלי בשבילנו. אנחנו כבר נמצאים ברמה יותר גבוהה, ואנחנו נבין, נשיג, ונרגיש אותן ממילא. לכן אין צורך להיכנס ולהתעמק בזה.

שאלה: אולי רב"ש פעם סיפר לך איך ובאילו נסיבות הוא עבר את המחסום, ולמה לא נהוג לדבר על זה?

הוא לא דיבר על זה, ואני לא שאלתי. לא מדברים על זה. כל אחד בסגנון שלו, במאמץ שלו, ובאותם כללים השייכים לכולם, עובר את המחסום.

שאלה: פעם שמעתי ממך לגבי 7 החכמות, שזה דברים גשמיים, מדעים רגילים.

אני ממליץ שתשכחו מכל שבע החכמות האלו. תשכחו מהן, אחרת זה סתם יבלבל אתכם. אתם חושבים שדרך זה אתם יכולים להשיג משהו, להבין משהו? כלום.

זה היה בזמנים ההם, כשהאנשים היו פחות מפותחים, כשהנשמות ירדו מדרגות אחרות לגמרי, קלות, נמוכות, ולכן היו צריכים להסביר את הדברים האלה בצורה כזאת.

אתם לא קראתם בספרי הקבלה העתיקים, מסבירים שם, אתה רואה שיש לך עשר אצבעות, אז גם למעלה יש עשרה כוחות, וכן הלאה. בצורה כזאת פשוטה. לכן תעזבו את הדברים האלה, ותנו לנו להתקדם.

קריין: קטע 2. מתוך אגרת ח'.

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך."

(הרב"ש. אגרת ח')

סדנה

איך אנחנו מממשים את מה שכתוב כאן? אולי אתם אפילו יודעים להגיד איך לפי פעולות, אחת, שתיים, שלוש, נממש את מה שכתוב כאן?

*

קריין: קטע מס' 3.

"אם הרב לומד להתלמידים את העבודה שצריכה להיות בעמ"נ להשפיע, זאת אומרת, לשם מה האדם בא לעולם הזה, לעשות את שליחות ה', שיעבוד עבור תועלת ה', נמצא, שהאדם הוא שליח ה', ולא שהוא בעל בית בעולם הזה, אלא שהוא עבד ה', שפירוש שליח ה', שפירושו מלאך ה'. וזהו הפירוש "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו"."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)

אם הוא מלמד איך דרך החברים להתקשר לבורא, ואיך להגיע למצב של השפעה לבורא מתוך השפעה דרך החברים, אז אתם יכולים ללמוד ממנו, ולבצע את הפעולות שהוא מלמד.

קריין: קטע מספר 4.

אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א" 1984)

שאלה: יבקשו תורה מפיו, האם הכוונה ללימוד של "פה אל פה"?

לא, בשביל להגיע לפה אל פה יש לפנינו עוד עבודה גדולה. "פה אל פה" זה לפי המסך המשותף בין המורה והתלמיד. טוב לדעת שדבר כזה קורה, זאת אומרת שהוא נמצא בסדר העבודה, אבל להגיע לשם זה ממש לא פשוט.

שאלה: איך ולמה אדם מגיע להרגשה וידיעה שכולם עובדי ה' והעניין הוא מדעת או שלא מדעת?

כשאדם מגיע להבנה שכולם עובדי ה' זה נכון, אבל השאלה, איך הם נמצאים כעובדי ה', מטעם שהבורא מסדר אותם, והם מבצעים את כל הפקודות שלו גם דרך הרצון לקבל, וגם דרך הרצון להשפיע? או שהם בעצמם רוצים להיות בהזדהות עם הבורא ברצון להשפיע שרוכשים בעצמם.

שאלה: אני מקווה שהשאלה מתאימה והיא קשורה בעיקר לעשיריות הצעירות שאני חלק מהם. האם אנחנו יכולים בעשירייה לראות את עצמנו כשאנחנו נכנסים לעבודה כמו במחזה, מה זאת אומרת? אתה בא עם תפקיד, אתה שם חלק גדול מעצמך בחוץ, יש לך איזה מסך משותף קטן, ובמיוחד חשבתי על "אנחנו התכנסנו כאן" עוד לפני שקראנו אותו, כי בעצם אז אנחנו יכולים לזמן את האור המחזיר למוטב, בגלל שחלק מאיתנו אנחנו משאירים בחוץ, וההתכללות היא כנגד העבודה של הרב"ש, במיוחד על העבודה שלו. האם אתה יכול להוסיף או לכוון אותנו הצעירים?

לא, מה שאמרת, אמרת נכון, ודאי שיש מה להוסיף, אבל אתם תוסיפו בעצמכם במשך הזמן.

שאלה: איך בא לידי ביטוי יסוד המבנה של הקבוצה?

כשיותר ויותר אנשים הנכללים בעשירייה מרגישים שהם תלויים זה בזה, ממש תלויים, ואם אחד מהם קצת במשהו עוזב את החיבור הקבוצתי, כל המערכת כבר צולעת. לכן כל אחד צריך לדאוג לשני, הם צריכים לתת ערבות לכל אחד, ולהרגיש את הערבות הזו כהרגשה משותפת, מיוחדת מאוד בתוך החברה, בתוך העשירייה. הם מרגישים את הערבות הכללית, ואז בערבות הכללית הזאת הם מתחילים להתקדם יחד. לא כל אחד בנפרד, אלא הם כבר מתחילים להרגיש את עצמם יחד, ומתקדמים יחד ממש כמו בסירה אחת. לכל אחד יש משוט, וכולם חותרים יחד באותו קצב, אחת, שתיים, שלוש.

וכשהם חותרים יחד, הם מרגישים שהם מתקדמים, וזו כבר עבודה קבוצתית שכולה מיועדת לבורא. אז הבורא נמצא בזה יחד איתם, והם מרגישים כאילו שהוא נמצא ממש באותה סירה, מחזיק אותם ונותן להם כוחות וכיוון.

לזה אנחנו צריכים להגיע, שכל קבוצה תרגיש את עצמה כנמצאת בסירה, והבורא מנהל אותם, מקדם אותם, וכך מוביל אותם.

שאלה: כשכתוב במאמרים על אדם, הכוונה היא לחיבור בעשירייה או על הפרטים?

אז אנחנו מדברים על האדם אחד.

טוב, אז אנחנו מבינים שהעיקר בשבילנו עכשיו זה להרגיש שכל העשירייה בסירה אחת, ושהבורא מחזיק אותנו, מוביל אותנו, ומושך אותנו לכיוון הנכון. איך אנו יכולים לראות את הכיוון הנכון? אם כל פעם יש לנו הפרעות, וכל פעם אנו מתגברים על הפרעות ועושים עוד צעד קדימה.

שאלה: אנחנו לומדים שרק כשאנחנו הופכים להורים, אנחנו מבינים את ההורים שלנו. איך הם גידלו אותנו, איך הם חינכו אותנו. היום כשאתה מורה של אלפי תלמידים בעולם, איך אתה מבין את ההשקעה של רב"ש כלפיך, איך אתה מסתכל על זה?

כשאני מופיע לפני התלמידים, אני מרגיש את התמיכה שלו, אני מרגיש עד כמה הוא היה יותר עמוק, הבין והרגיש את מה שהוא כתב, בהתאם אני מנסה להעביר את מה שהוא כתב לתלמידים שלי. יש עוד דברים, אבל הם לא צריכים עכשיו לבלבל אתכם.

תלמיד: האם צריך להתייחס למקובל כאל משהו שהיה בעבר, כמשהו שנגמר, הסתלק או כמשהו שנמצא בהווה?

ברוחניות אין עבר, הווה ועתיד, אין זמן, אלא רק מצבים, עבר, הווה, ועתיד. בהתאם לזה אנחנו צריכים להתייחס לעצמנו, ולאיפה שאנו נמצאים.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שרב"ש חתם את כל מה שהמקובלים הקודמים עשו, סיים את העבודה. מה בעצם הוא עשה פה?

הוא לא דחה את מה שהמקובלים כתבו, למשל למדתי איתו את "ספרא דצניעותא", ואת "אדיר במרום" שכתב הרמח"ל בימי האר"י במאה ה-16 כשהיה גר בפדובה שבאיטליה. ולכן נראה לי שאנחנו פשוט צריכים ללכת לפי הכיוון שלנו. הכול תלוי בהתקדמות שלכם, אני לא יכול להביא לכאן כתבים ושיעורי בית, שלא מתאימים לקבוצות.

ככל שתתחברו יותר בקבוצות כך תבינו עוד ועוד עקרונות שחכמת הקבלה דורשת ותוכלו לממש אותם ולקבל עליהם תשובות. אתם תקבלו את התשובות כבר מלמעלה, לא ממני. עוד מעט תפסיקו אפילו לשאול אותי, אלא אחרי שהטקסט יהיה מובן ותממשו אותו ביניכם, אז תקבלו תשובה ותדברו על התשובה הזאת יחד בתוך המסגרת שלכם, בתוך העשירייה, וכך תתקדמו מצד לצד.

תלמיד: ומה המקום של המורה ביחסים כאלה בקבוצה?

המקום של המורה הוא לתת כל פעם בעיות, שאלות, קושיות שעל ידן התלמידים מתחברים כדי להבין ולהרגיש אותן, לגלות אותן, לפתוח אותן.

תלמיד: למה הרב"ש לא כתב על התפתחות העולם, על מצב האנושות?

זה לא היה סגנון החשיבה שלו וכיוון החשיבה שלו, הוא לא חשב לכיוון זה, הוא חשב רק לכיוון חברתי. אני חושב שזו התקדמות לעומת בעל הסולם והאחרים, מפני שזה יותר ריאלי, יותר מציאותי לדבר על כך שהעולם צריך להיות יותר מחובר ואז הוא יתקדם, ולא לדבר על פילוסופיה. לזמנו של בעל הסולם התאימה צורה מסוימת, הרמח"ל והאר"י כתבו בצורה אחרת, הבעל שם טוב בכלל לא כתב כלום, הוא רק דיבר עם האנשים ומה שהם כתבו זה מה שנשאר לנו.

בעל הסולם כתב יותר על היסודות כי עדיין אי אפשר היה לדבר ולא היה למי לדבר בצורה מעשית איך לממש את היסודות האלה. מה שאין כן, הרב"ש כבר היה בתחילת התפתחות העולם בדור האחרון, ולכן הוא עמד על זה שחיבור בעשירייה והתקדמות רק מתוך העשירייה קדימה זו המטרה. הוא גם ראה עד כמה הדברים האלה הם לא כל כך בטוחים ויסודיים, אלא בטוח שיהיו בהם עוד כמה וכמה ירידות ועליות עד שהם יתייצבו במין האנושי.

שאלה: מה זה ללכת במלחמת היצר עד טיפת הדם האחרונה בינינו?

זה אומר ללכת בלי לוותר ליצר הרע שלנו שרוצה בכל רגע להסיט אותנו ולהביא אותנו לכל מיני מצבים שהם מחוץ לבירורי טוב ורע, אמת ושקר, אלא אנחנו צריכים לעמוד על המשמר ולא לתת לו אפשרות להסיט אותנו.

שאלה: מה הכוונה במשפט "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו"? 

"מלאך" נקרא שאין לו שום רצון מעצמו, אלא הוא מעביר את רצון הבורא דרכו לתלמידים.

שאלה: איך אני יכול להיות תלמיד טוב של הרב"ש?

תלמיד טוב הוא מי שדבוק למילים של רבו, של המורה, ומקיים אותם ככל האפשר לפי מה שהוא מבין ממה שרבו, המורה מלמד אותו. תקרא מה שכותב רב"ש על חיבור בעשירייה ודבקות בחברים עד מסירות נפש ביניהם, ותממש את דבריו כפי שהוא אומר.

שאלה: איך נהיה לוחמות במלחמת היצר?

אנחנו צריכים להילחם על כך שחוץ משאלות על ההתקדמות הרוחנית, היינו חיבור בינינו, בין החברים, חיבור בין הקבוצות ועלייה למעלה מהאגו שלנו כדי להתחבר לזה, חוץ מהבעיות האלה, אנחנו לא פותחים את הלב שלנו לשום בעיות. כל היתר זה דבר משני.

אני מבין שבכל אדם יש עוד הרבה שאלות ובעיות שנוגעות לחיים שלו, למשפחה, לעבודה, לילדים, לבריאות ועוד ועוד, אבל אלו דברים שמלווים אותנו בעולם הזה בינתיים כל עוד אנחנו חיים בו. אבל העיקר בשבילנו זה בכל זאת להעלות את "שאלות הנצח" מה שנקרא, שאלות רוחניות, למעלה מזה, ולדאוג להן כל הזמן. שיהיה לנו בראש איזה מקום שבו אנחנו כל הזמן דואגים וחושבים על ההתקדמות הרוחנית בינינו, זאת אומרת, רק על יותר ויותר חיבור בינינו.

שאלה: איך האדם יודע אם הוא נמצא במלחמת היצר או בורח ממנה?

הכול תלוי בהרגשה הפנימית שלו, האם הוא נלחם לקיים חיבור עם החברים או לא, זה נקרא "מלחמת היצר". בינתיים המלחמה היא בשטחים האלו, בינו לחברים שהוא רוצה להתקדם איתם. וככל שיש לו התנגדות, אפילו שרוצים להרוג זה את זה כמו שקראנו על תלמידי רבי שמעון, זה לא חשוב, הוא נמצא במלחמה הזאת כדי להתקרב אליהם.

שאלה: בתחילת השיעור הקודם קראנו שצריך להיות "כשור לעול וחמור למשא". מה הפירוש של הביטוי הזה עבורנו?

"כשור לעול וחמור למשא" זאת אומרת שאנחנו חייבים להמשיך בדרך למרות כל הקושיות וההפרעות. העבודה של השור היא בעול, להיכנס תחת העול, והחמור למשא, הוא סוחב את הדברים. אז שניהם, שור וחמור, צריכים כל הזמן להיות כך בעבודה, אלו החיים שלהם.

וגם אנחנו צריכים לקבל על עצמנו את החיים שלנו "כשור לעול וחמור למשא", לדאוג כל הזמן לזה שאנחנו מתחברים יותר ויותר, וכך מתחברים ומתקרבים לבורא.

שאלה: מה קורה לנו כשאנחנו קוראים את המאמרים של רב"ש שמסוגלים לרומם אותנו מכל מצב ירידה, איך הם פועלים עלינו בשונה ממקורות קבליים אחרים?

אנחנו קוראים אותם עכשיו מפני שדווקא הם יכולים לכוון אותנו נכון לחיבור ולמטרת החיים, למטרת הבריאה. מה שאין כן כל יתר הדברים יהיו יותר מנותקים ממה שאנחנו צריכים עכשיו לבצע ולכן אנחנו דואגים להיות שקועים רק במאמרים של רב"ש. זה כמו שהיה בזמני שרב"ש התחיל לכתוב את המאמרים האלה וחילק אותם לתלמידיו. אנחנו הולכים בדיוק לפי אותם הצעדים.

שאלה: מה היה החלום של רב"ש, מה היה החזון שלו?

החלום והחזון של רב"ש היה שכולנו נתחבר ושהחיבור שלנו יהיה חיבור אחיד, שכל אחד יהיה לא יותר ולא פחות מכולם, ובצורה כזאת נגדל עוד ועוד. וככל שנגדל כך נהיה יותר צמודים זה אל זה בפנים עד שנתחיל להרגיש בחיבור בינינו בפנים שאנחנו מאוד קרובים זה לזה, שאנחנו אפילו מתחברים, הופכים להיות כמו אדם הראשון יותר ויותר עד שמגיעים ללב אחד, "כאיש אחד בלב אחד", וזה גמר התיקון.

בהתאם לזה שאנחנו עולים, זאת אומרת, מתחברים יותר זה עם זה, בהתאם לזה גם נרגיש את עצמנו יותר ויותר קרובים לבורא. נרגיש שהוא נמצא, שהוא מתחבר, שהוא מתגלה בנו יותר ויותר.

שאלה: רב"ש קבע כללים נוקשים לכל מי שרצה ללמוד קבלה, וכיום נראה שכל אחד יכול ללמוד קבלה ללא קשר לרקע שלו. למה זה כך?

חכמת הקבלה התגלתה בבבל לבני בבל שלא היה שייכים לאף עדה ולאף אומה ולכלום. אלו שרצו להגיע ולשמוע על החיבור בין בני אדם, על "ואהבת לרעך כמוך", הגיעו לאברהם והוא לימד אותם, ומזה יצא עם ישראל, ישר-אל, שכולו מכוון רק לחיבור ביניהם ועם הבורא. כך אברהם לימד אותם עוד בבבל העתיקה לפני אלפי שנים, ומזה יצאה הקבוצה, מכל הבבלים השונים שהיוו אז את כל האנושות.

מכל העמים, העדות, הקבוצות שהיו אז, יצאה קבוצה משותפת, שבה הם רק חשבו איך הם יתחברו ביניהם ויהיו עם מיוחד שמחובר למרות כל ההבדלים החיצוניים שביניהם - שחור, לבן, אדום, צהוב. אומנם כולם היו שונים בחיצוניות, באופי שלהם, בהרגלים שלהם, מצד אחד. אבל מצד אחר, כולם קבלו את זה שרק החיבור ביניהם יכול להביא אותם לצורת האנושות החדשה. וכך נעשה העם הזה, הקבוצה המיוחדת הזאת. אמנם היא קיימת כבר אלפי אלפי שנים, אבל היא עדיין קיימת מפני שיש לה מטרה, להגיע לחיבור כאיש אחד בלב אחד ולמשוך לזה את כל האנושות.

שאלה: האם עבודת הביטול בעשירייה החליפה את העבודה של הסיגופים?

כן, ודאי. דווקא עבודת החיבור היא החליפה את כול הסיגופים - "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך". אם אנחנו מתחברים, אז זה מכסה את הכול, את כל המאמצים, את כל הייסורים, את כל הבעיות וההגבלות.

שאלה: במה שונה שלשלת המקובלים עד רב"ש ומימינו והלאה?

אני לא חושב שאנחנו כבר נמצאים בשלשלת של מקובלים, אנחנו נמצאים בדור האחרון. זו קבוצה שהיא תתגלגל עוד כמה זמן עד שהיא תגיע לצורתה המתוקנת, הנכונה, האחרונה. אנחנו בעצם האחרונים, אם אפשר כך להגיד, אומנם זה יכול להימשך עוד עשרות שנים, אבל אני חושב שזה ייגמר מהר. הפעולות החיצוניות של האנושות, מלחמות, וכמו שבעל הסולם אומר, מלחמות עולם שלישית ורביעית שיכולות להיות אטומיות, גם זה יזרז את ההתפתחות האנושית.

שאלה: מהיכן לרב"ש הייתה שפה כל כך מיוחדת לכתיבה, עברית כל כך מיוחדת?

מכך שהרגיש מה שמתרחש בכוחות הרוחניים ובהתאם לזה העביר את זה לשפה המדוברת.

שאלה: אמרת שבן לא מוכן בדרך כלל לעליות גדולות אחרי אביו. בדורנו, מה אבא יכול לעשות כדי שהבן ילמד את חכמת הקבלה?

כשאנחנו עושים ארוע משותף, אז להביא את הילדים, להביא אותם לחוגים שלנו שיכירו חברים, לפתוח עוד חוגים ולזה אנחנו צריכים עוד מורים ואנשים שיתעסקו עם הילדים. הכול בידיים שלנו. שטח יש, המרכז שלנו פתוח לכולם, אדרבה, תעשו כאן את כל הפעילויות. אם זה במקומות אחרים בעולם, אז תשתדלו גם כך לעשות.

לקראת הקיץ הבא, תלוי במצב בעולם, נשתדל לעשות כאן קייטנה עולמית לילדים ויוכלו לבוא לכאן כל הילדים לאיזו תקופה ממושכת, כאן הם יכירו זה את זה, ידברו בכל השפות וילמדו. צריכים לחשוב איך לארגן את זה, אבל אנחנו בטוח נשמח.

שאלה: תלמיד שמגיע למסך המשותף עם המורה, איזו אחריות יש לו כלפי הקבוצה ובכלל כלפי העולם ותיקונו?

תלמיד שמגיע למסך משותף עם המורה הוא כבר יודע מה לעשות כי יש לו מסך משותף. לכן הוא פועל בשליחות המורה כלפי התלמידים, כלפי החברים, וזה בעצם קובע את כל ההופעה שלו.

שאלה: למה הרב"ש ציפה ממך?

אני לא יכול להגיד, אבל אני מקווה שאני לפחות במשהו מממש את מה שהוא חשב עלי. לפחות בזה שיש לנו חברה גדולה של גברים ונשים, לפחות כך בצורה זעירה מתממש משהו מהחלום שלו.

שאלה: אם הרב"ש היה יושב אתנו עכשיו, אז מה הוא היה אומר לנו?

שצריכים להמשיך להתקדם לפי העקרונות שהוא כתב. הוא כתב עקרונות ואנחנו צריכים לפי העקרונות האלה להמשיך. הכול פתוח, הכול ידוע, עלינו רק להתחבר יותר, ואז יהיה לנו מובן יותר מה הוא כתב כשנפתח את הכתבים שלו, נדע איך ומה לבצע, נבצע ונשיג. הכול תלוי בנו, אין מה לחכות, אלא אנחנו צריכים תמיד להיות הראשונים בפעולות החיבור בינינו, ומהן כבר נבין, נשיג את הכול.

שאלה: סיפרת הרבה על הגמישות של רב"ש, על זה שהוא ידע לקבל תלמידים חדשים, המקום שהוא נתן לאנשים. איך אנחנו יכולים להיות גמישים כמוהו, כלפי מה?

אנחנו צריכים לראות כל חבר שהוא למעלה מאתנו, אנחנו גם צריכים לבדוק כל חבר עד כמה הוא מפריע או לא מפריע לחיבור בקבוצה, ולתקן, לממש ולחבר את עצמנו יותר ויותר. הכול מתגלה בחיבור, בעוצמת חיבור פנימי וחיצוני. העיקר הוא החיבור הפנימי, "כאיש אחד בלב אחד", אבל החיבור החיצוני הוא בכל זאת מסייע, לוחץ שנבצע גם חיבור פנימי.

שאלה: סיפרת גם שהקלטת את רב"ש ממש מההתחלה. אנחנו שומעים לפעמים רסיסים מהדבר הזה ומאוד מתפעלים. למי זה מיועד? האם יהיה מצב שנתאים לשמוע את זה?

מה שהקלטתי הכול נמצא בארכיון, אני לא בעל הבית על זה, זה נמצא בשליטת ארגון "בני ברוך" ואתם יכולים להשתמש בזה. אומנם אני לא חושב שתוכלו למצוא שם משהו חדש, כי אחרי שהוא התחיל לכתוב הוא כתב במאמרים שלו את מה שדיבר קודם לכן. אתם יכולים לשמוע קטעים שהקלטתי, אבל הכי נכון זה ללמוד את המאמרים שלו. אני גם לא יודע עד כמה תבינו את המבטא שלו, הוא דיבר מאוד קצר ובלע את המילים, אבל אפשר.

שאלה: יש דוגמה מאוד בולטת איך אנחנו צריכים לעבוד בעשירייה. כשדברנו על מנוע, אז מישהו נמצא למטה, מישהו נמצא למעלה, מישהו נח. איך אנחנו יכולים להגיע מהמצב הזה למצב שבו כולם אוחזים במשוטים?

אתם צריכים כל הזמן לעבוד, זו עבודה בכל רגע ורגע, כל הזמן לתאר את עצמכם שאתם מתקרבים, ועוד יותר מתקרבים, ועוד יותר ויותר מצמידים את עצמכם לעיגול קטן וזו חובה שיקרה גם אם יש כאלה שלא רוצים, דוחים בחזרה ומתעצלים.

לא חשוב. אתם חייבים בכל זאת להמשיך ולהמשיך, כי הבורא כבר מנהל כל אחד, סובב כל אחד. את זה באופי, וזה בפעולות גשמיות בעד ונגד, בבריאות, כך וכך, על ידי מצבים חיצוניים שיש לכל אחד בבית ובעבודה.

ואנחנו צריכים למרות זאת, לפחות כמה פעמים ביום לייצב את עצמנו בצורה צמודה. אפילו לתאר שאנחנו מצמידים את עצמנו בצורה גופנית יחד וגם בצורה פנימית.

ובוודאי שכמו שכתוב על תלמידי רבי שמעון, היצר הרע אז מיד יגדל וירחיק אותנו זה מזה, ואנחנו שוב נקרב עצמנו זה לזה. ככה זה.

עד שנגיע לעוצמת החיבור הנכון הראשון, שבפנים יהיו כוחות דחייה גדולים ומבחוץ יהיו כוחות חיבור גדולים, וזו נקראת "מדרגה רוחנית אחת", כשאנחנו בעביות של דחייה, במסך ואור חוזר, בכל זאת מתקשרים מעל לעביות.

שאלה: אמרת שמלחמת העולם השלישית והרביעית יאיצו את התפתחות האנושות. איך זה יכול להיות, אם אותן מלחמות יזרקו אותנו אחורה?

לא, אני לא חושב שזה יהיה כך, ואל תתאר לעצמך מה שאתה מתאר. אני חושב שבעיקר המלחמות האלה יהיו מלחמות שיביאו לנו פחד, הכרת סוף הדרך הגשמית ואין לנו בעולם הזה יותר מה לעשות, אלא אנחנו חייבים כבר לעבור למציאות אחרת, שנקרא לה "רוחנית". שהכול תלוי בהתקשרות פנימית בינינו, עד כמה אנחנו רוצים להיות קרובים זה לזה, ועד כמה אנחנו רוצים להעביר את עצמנו לדרגה יותר עליונה של קיום.

ולכן מלחמות עולם שלישית ורביעית, אני חושב שזה יהיה משהו קצר, מפחיד אולי, ובאיזה מקום יהיה פיצוץ אחד אבל לא יותר. ומזה כולם כבר יתייאשו מההתקדמות וההתפתחות הגשמית ויפסיקו לרוץ אחרי כסף וכבוד, ויבינו שהעיקר לחיות ולעלות לדרגות קשר רוחניות.

תלמיד: אז יוצא שהאנושות כל הזמן מסתובבת באיזה סיבוב מעגלי קבוע, וכשמופיע רשימו חדש, היא לא זוכרת מה היה אתמול. כל הזמן עושים אותן טעויות וגם קודם עושים ואחרי זה חושבים וכך מתקדמים בלי להבין מה קורה, נלחמים ולא מגיעים למסקנות.

נקווה שעכשיו זה יהיה אחרת. קודם כל כולם מבינים היום יותר שאנחנו ממש טיפשים כשנכנסים לאותן הבעיות. וכל אותן השגיאות שעשינו במלחמת העולם הראשונה והשנייה, אנחנו עכשיו עלולים לעשות במלחמת עולם שלישית. אבל אנחנו עכשיו כבר רואים, מבינים ומרגישים שאסור את זה לבצע.

ולכן אני חושב שאם יהיה איזה פיצוץ קטן במלחמת העולם השלישית, ואפילו נקרא לה גם רביעית, זה יהיה סימלי, כדי שאנחנו כולנו נבין שאין התפתחות לכיוון הזה. אני מאוד מקווה שמצד אחד זה יתרחש בצורה מאוד מצומצמת, ומאידך זה כביכול חייב להיות, אחרת אנחנו לא נוכל לנענע את האנושות, להתחיל לקבל על עצמה שיטת התפתחות חדשה, התפתחות לחיבור.

לכן אני חושב שאולי זה יהיה איזה פיצוץ אטומי כמו שבעל הסולם אומר, אבל זה יהיה כדי להראות לכולם מה זה יכול להיות ולא שזה יגרום באמת לאובדן גדול לאנושות. האנושות צריכה לעבור מצבים כאלה, כדי שהיא תבין ותרגיש את הסבל הגדול שהיא יכולה לגרום לעצמה. ועכשיו דווקא על ידי המלחמה שיש בין רוסיה לאוקראינה, זו דוגמה מאוד טובה לשני העמים, עד כמה ההתקוטטות הזאת היא ללא צורך, וצריכים להפסיק את זה ולא לחזור על זה לעולם.

שאלה: אנחנו רואים עד כמה הרב"ש, בעל הסולם וגם אתה השתדלתם להפשיט את החכמה מכל העטיפות החיצוניות שהצטברו עליה לאורך השנים, עם כל המנהגים וכן הלאה ועדיין להשאיר אותה רלבנטית גם לקהל הדתי וגם לקהל החילוני וכמה זה מסובך, והופך להיות קשה יותר ויותר עם השנים. אנחנו רואים עכשיו, כשהחכמה מתפשטת בארץ ובעולם, כמה הדבר הזה הוא מבלבל, ועד כמה היה קשה אפילו לך להסביר בהתחלה את הציטטה הראשונה עם הסמיכה.

וגם כשאנחנו מלמדים תלמידים, המקום הזה הוא נקודה של בלבול בין אם אתה חילוני, בין אם אתה דתי – ומשהו שם לא מתחבר. ויש הרגשה שהם הצליחו לעשות את זה ואתה גם מצליח לעשות את זה.

איך אנחנו נדע לאזן, ללכת בין הטיפות, לגשר, לחבר, והאם הדבר הזה יסתדר מתישהו? כי נראה שיש משהו שלא מצליח לחלחל, לא לקהל הזה ולא לקהל אחר, בגלל הקושי שהצטבר על החכמה לאורך השנים.

אנחנו צריכים לנקות את החכמה הזאת מכל מה שהיה עליה, מכל מה שדבק בה במשך השנים, מפעולות חיצוניות ומהבלבול הפנימי, ולהשאיר שם רק מה שצריך לצורך החיבור, כי חוץ מחיבור וחזרה למערכת אדם הראשון, אנחנו לא זקוקים לכלום. ולכן אמנם זה דבר מאוד מצומצם וברור ולכן הוא קשה מפני שהוא ברור, וצריכים לעשות אותו נגד האגו ולמרות האגו - אבל אפשר לעשות אותו אם אנחנו עושים את זה יחד.

לכן הכול תלוי בהפצה, בכך שכולם ידעו שזו דרך התיקון, וידעו שאי אפשר בדרך אחרת להגיע לתיקון העולם ורק כך חייבים להתנהג - ונקווה שאנחנו נעשה את זה.

אני חושב שאנחנו קבוצת בני ברוך עושים בזה צעד גדול קדימה כשאנחנו מפשיטים מהקבלה כמעט את כל הסימנים הדתיים, החיצוניים, העממיים ורוצה להיות דבוקה רק בחיבור הלבבות, בחיבור הנשמות לנשמה אחת. לכן נראה לי שאנחנו עושים לקראת זה דבר גדול.

שאלה: האם אתה רואה שאנשים רגילים, שלא מכירים את החכמה לעומק, יצטרכו להכיר את התהליך שהיא מסבירה על התפתחות האנושות, איך נשברנו ואיך חוזרים לנשמה אחת?

אנחנו צריכים לכתוב ספרים על ההתפתחות האנושית כמו לילדים ואחר כך על התפתחות הנשמות - זאת אומרת על החיבור הפנימי שלנו. איך החיבור החיצוני שלנו צריך להביא אותנו לחיבור הפנימי.

את זה צריכים לכתוב בצורה מאוד פשוטה, בספרים גדולים כמו לילדים. אני לא יודע איזה ציורים אפשר שם לעשות, אבל זה צריך להיות בצורה מאוד ברורה שזה מה שעומד לפנינו, ואנחנו כמו ילדים, צריכים ללמוד מה עלינו לעשות כדי להיות גדולים ולשם זה אנחנו כותבים את הספר הזה.

ספר גדול, צבעוני, שבפנים יהיה ברור מה עלינו לעשות, איך אנחנו מתחברים ומה אנחנו משיגים על ידי החיבור - רצון אחד. כי בכל אחד יש רצון שנקרא "לב" והלבבות שלנו מתחברים ללב אחד. ובמידה שמתחברים, אנחנו מתחילים להרגיש כוח מיוחד בלב המיוחד הזה, והוא נקרא "בורא", ובעצם אנחנו עושים אותו, אנחנו בונים אותו, אנחנו מגלים ומרגישים אותו, ולזה צריכים להגיע ועל זה אנחנו רוצים אחר כך לספר.

אז קדימה, תכתבו את זה, כי יותר מספר כזה אני לא חושב שצריכים משהו, כי את כל הדברים האלה אנחנו נגלה בדרך בעצמנו.

שאלה: מהי הדבר המרכזי, העצה המרכזית שלקחת מהרב"ש לעבודה הרוחנית?

העצה המרכזית, העיקרית, שלא לפספס שום שיעור בשום פנים ואופן. - לא יכול להיות, אין דבר כזה. הייתי מגיע מרחובות בכל מיני צורות. היה חורף מאוד גשום, והאוטו לא היה כל כך טוב והוא היה נכבה בדרך, ובלילה אי אפשר היה להשיג שום טרמפ לבני ברק. היו כל מיני קשיים אבל אני ידעתי שאני חייב לצאת מהבית ואני חייב לנסוע ולהגיע ללימודים.

רציתי מיד לעבור לבני ברק לחיות ליד הרב"ש, אבל הוא לא הרשה לי ואמר, "לא, כדאי לך אולי לגור עוד שנתיים ברחובות". שאלתי, מה יש לי שם, אני יכול להיות כאן, "לא, זה טוב שאתה נוסע". אז נסעתי יום יום ואני אומר לכם שזה היה נכון. אני השקעתי בזה המון זמן, עצבים, כסף ומחשבה איך אני יוצא שוב בלילה ומה קורה, עד שהחלפתי את האוטו, וגם האוטו החדש לא היה כל כך טוב. אז הבנתי שזה לא עניין של האוטו, אלא עניין של הכבדת הלב שצריך להיות, וכך הייתי מגיע.

אני לא חושב שהיה לי אז יותר קל לעומת מה שאתם עושים היום, אבל אני מכבד את היגיעה שאדם מגיע לשיעור מרחוק והוא מבין עד כמה מוסיפה לו היגיעה שלו.

שאלה: בהמשך לחזון של רב"ש, בהסתכלות קדימה, מה חכמת הקבלה בעצם נותנת לאנשים?

במילה אחת, הכרת הבורא, הכרת הכוח העליון.

תלמיד: אני בכוונה מקשה, כי היום כשאני מסתכל על אנשים, אני רואה שהם כל הזמן מחפשים לגדול, להתפתח, להיות טובים.

אבל אתה רוצה להכיר את הכוח העליון שבו אתה תלוי במאה אחוז, לא שהוא אחד מהכוחות שאתה צריך להכיר כדי להצליח בחייך, אלא זה הכוח העליון שמחזיק את כול החיים שלך, את כל ההיסטוריה שלך שהייתה ושתהיה. זה מה שנותנת לך חכמת הקבלה, שליטה בזמן, שליטה על הזמן.

תלמיד: אלו נשמעים דברים מאוד גדולים.

אבל זה באמת כך.

תלמיד: זה נשמע כמעט פנטזיונרי, בוא נגיד כך.

בינתיים כן כי זה רחוק מאיתנו, אבל כשאנחנו מתקדמים לזה, מתקרבים לזה, אז העניין של זמן, תנועה ומקום מתחילים להגיע לנקודה אחת פשוטה של גילוי הבורא ובגילוי הזה מתגלה לנו הכול.

תלמיד: לאיש רגיל, לא לתלמיד בן ברוך, מה זה אומר בשבילו להיות מקובל?

"וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם".

תלמיד: אבל מה זה אומר ביום יום? כי אם אני דתי, אז יש לי מנהגים מסוימים, אם אני פילוסוף, אז אני חושב על דברים מסוימים, מה זה אומר להיות מקובל לאיש הפשוט?

זה לחיות בחיבור השלם עם הבורא, עם אותו כוח אחד שיש לפניך שעימו אתה נמצא במגע, בקשר, וכך אתה קיים. זה לא חשוב אם זה בעולם הזה או ללא העולם הזה, כי זה כמו שאתה מוריד בערב את הבגד שלך והולך לישון וביום אתה מתרחץ ומחליף את הבגד לחדש.

תלמיד: ביום יום שלי כשאני רוצה להגיע לדברים שאתה מדבר עליהם, האם זה אומר שאני צריך להיות מחובר למישהו, לחשוב על משהו, זה אוסף עצות פרקטיות לחיים?

אתה מרגיש את כל העולם בתוך עצמך. כמו שאתה מרגיש עכשיו חלק מהעולם בפנים, ואז אתה יכול לחשוב עליו, לדבר איתו, כך אתה מרגיש את כול המציאות בתוכך, את כל הגלקסיות ואת כל מה שלמעלה מזה. אתה מרגיש את כל העיוותים שיש לך בתפיסת המציאות הגשמית, ולמעלה מזה, את כל מה שיש בתפיסה הרוחנית, אתה חש את הכול.

תלמיד: האם העבודה היא עבודה בהרגשה, במחשבה, בכוונה?

העבודה היא בזה שאתה מגלה את פעולות הכוח העליון שסובב את הכול, מנהיג את הכול, ממלא את הכול.

תלמיד: איך אני עושה את זה?

אתה לא עושה את זה, אתה נמצא בזה.

תלמיד: איך אני נמצא בזה? אני רוצה להיות בזה.

עדיין אין לך חושים. אתה צריך להתעלות מעל הרצון לקבל שלך, ואז תתחיל לרכוש את המציאות העליונה ב 125 מדרגות עד שתכיר אותה בשלמות.

תלמיד: שוב אני חוזר לאיש הרגיל שרוצה להיות בזה, האם זה משהו שהוא צריך ללמוד, לחשוב, לעשות, מה זה אומר להיות קשור?

העיקר להתעלות מעל האגו, כשהשיטה היא להתחבר עם החברים.

תלמיד: כלומר זה חייב לחזור לחיבור, אף על פי שזה משהו שדוחה אנשים הם חייבים לחזור לזה.

הם לא יכולים בלי זה, אין אחד שיכול בלי זה.

תלמיד: האם זו דרך שתלמד אותך להתחבר, לעבוד על החיבור, לחשוב על זה, להרגיש את זה?

כן, כי דווקא כשאתה עובד נגד הרצון, נגד השכל, בכל פעימות הלב שלך, אז אתה מתחיל להרגיש עד כמה חשוב לך עוד יותר להידבק אליהם כי בזה אתה מאבד את עצמך. ככל שאני מתקרב לחבר, כשבכל צעד אני קרוב אליו יותר וכך לשני ולשלישי, כך אני יותר ויותר שוכח מעצמי, מאבד את עצמי ממש, ונכנס למצב שזה הבורא ולא אני, לא האגו שלי.

תלמיד: אבל לאנושות העצמי הוא הדבר הכי חשוב היום, ואנחנו אומרים להם לאבד אותו.

נקווה שעל ידי כל מיני אמצעים, כולל מלחמת עולם, האנושות תבין שהיא צריכה מהר ככל האפשר להפטר מהאני הזה שהוא הגורם לכל הרע.

תלמיד: אנחנו בני ברוך, האם אנחנו צריכים לקנא ברב"ש, בך, לשאוף להיות כמוכם?

לא, אתם תהיו יותר גדולים, כל דור יהיה גדול יותר מהקודם. עכשיו אתם נמצאים במצב יותר גרוע, אבל כשתעלו, אז תעלו למצב יותר גבוה. יש בזה עוד כמה דברים, אתם גם דוחפים את הדור הקודם עוד יותר למעלה עד שכולם מתעגלים, נעשים ככדור.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לשאוף להיות המארגנים של הדבר או המורים?

אנחנו צריכים לארגן את גמר התיקון, שהכול יהיה בצורה עגולה, כדורית, שזו הצורה הכי שלמה.

שאלה: איך נוכל להגיע לקשר עם רב"ש כך שנרגיש שהוא מלווה, מכוון אותנו ותמיד איתנו?

דרך החיבור בינינו. אנחנו לא יכולים להרגיש את העליון אם אנחנו לא מתחברים. החוק במעלות רוחניות הוא, שאם מתחברים עשרה פרטים, פריטים, בדרגה התחתונה שלהם, אז הם בזה שווים למעלה אחת או לחיבור אחד של מדרגה עליונה יותר. עשרה שמתחברים שווים אחד לעליון.

אחר כך כשהם נכנסים, אז הם מגלים שם עשרה, וגם מתחברים איתם כאיש אחד בלב אחד ובזה משיגים שוב דרגה עליונה בעוצמה אחת. וכך זה נעשה, כל פעם עשרה מתחברים לאחד וכך עוברים ממדרגה ומדרגה.

שאלה: אתה נסעת שעה לשיעור הבוקר וגם עברת לגור ליד הרב"ש בבני ברק ואפילו עזבת עסק שהיה לך, כלומר עשית יגיעה גדולה. האם היגעה הזו נחוצה גם היום מצידנו או שמשהו השתנה בזמנים האלו?

היום זה אולי לא כל כך קריטי, יש לכם אינטרנט, מכוניות, אבל בכל זאת לגור קרוב יותר זה אל זה ולהתחבר יחד בימות השבוע, זה טוב, אני מאוד בעד זה. אני מאוד שמח שיש לנו לפחות סעודה אחת שנקראת סעודת חומוס, אומנם זה לא שם כל כך מכובד, אבל נגיד. הייתי רוצה שיהיו עוד כמה כאלה במשך השבוע, שיהיו יותר חוגים לילדים, לנשים, שיהיה מקום לחיבור ולישיבות הגברים, שכול הבניין הגדול הזה יחיה את החיים שלו. כשאני עובר במשך היום מקצה לקצה של הבניין הזה אני רואה שרובו ריק וכואב לי הלב. הייתי רוצה לראות אתכם כאן יותר חוץ מהשעות ההכרחיות לעבודה ולבית, לראות שקבוצות מתארחות כאן, מתחברות כאן, ודאי שילדים ונשים. אני מאוד בעד שהחיבור יהיה רחב, עממי ככל האפשר. נקווה שנגיע לזה.

שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להפיץ רק את החיבור, לעומת זאת אנחנו אומרים שחיבור של צדיקים טוב להם ולעולם, ואילו חיבור של רשעים מזיק להם ולעולם. סביב איזו נקודה צריכים להתחבר אנשים פשוטים? מה אנחנו צריכים להראות להם, איזו נקודה כלפי אותו חיבור שהוא יהיה חיבור של צדיקים?

אני חושב שעזרה הדדית צריכה קודם כל להיות בולטת מכאלו חיבורים. כשאנשים מתחברים, אז קודם כל הם דואגים שהחיבור שלהם יהיה טוב ומטיב לכל החברה שלהם וגם מסביב להם לחברות שבסביבה. על ידי זה הם יתחברו, יתרחבו וכך יתקדמו.

תלמיד: כלומר, זה חיבור למען עתיד משותף טוב, אין שם בורא, אנחנו לא מכניסים אותו לשם?

לא. זה לא יכול להיות הבורא, הכוח האחד, היחיד והמיוחד, העליון, שקובע את הכול - הוא הטבע. אתה יכול לצאת ממסגרת הטבע? לא, הבורא הוא הטבע. אל תצייר אותו בצורה אחרת, כי אז ודאי שתהיה מוגבל.

אנחנו צריכים להבין שאין לנו יותר מה לעשות אלא רק חיבור רחב, הדדי בין כולם עד שאנחנו מבטלים את כל הגבולות, את כל המחיצות בינינו כך, שאין עמים ואין מדינות והכל הופך להיות "כאיש אחד בלב אחד", עלינו להתכוון לזה. אני בטוח שכך זה יקרה, כי האנושות מתקרבת לזה גם בדרך הבנה - הפצה שלנו וגם בדרך ייסורים. אז גם אלו וגם אלו צריכים בסופו של דבר להביא אותנו להחלטה הנכונה.

שאלה: אנחנו מציינים היום את יום השנה להסתלקותו של רב"ש, איך אתה הכנת את עצמך לרגע הזה שהמורה מסתלק ממך?

אני הייתי לידו כל הזמן, עד היום זה 40 שנה. אני הכרתי את כל המצבים שלו, את כול מה שקורה עם הגוף שלו, עם הבריאות שלו, הוא נפטר על הידיים שלי ואז קראתי לרופאים. אין לי מה להגיד, זו הייתה תופעה חיצונית מאוד דרמטית, ופנימית אני כבר לא רוצה לדבר עד כמה.

תלמיד: האם תלמיד יכול להכין את עצמו לרגע שהמורה מסתלק?

כן, אנחנו צריכים להכין את עצמנו היום למצב שבו אתם תהיו עצמאיים ותדעו איך נכון לארגן ולנהל את כל מערכת בני ברוך העולמית. זה יהיה ממש בצורה כזאת, שאני לא אקבל כל יום כמה מכתבים עם שאלות שלא שייכות לי ושאני אופיע רק בשיעורים. ואחרי שאני יסתלק מכם, ישנו ארכיון והרבה אנשים שיכולים להעביר את השיעורים, ואתם תמשיכו. כבר עכשיו אפשר לעשות את זה, לחשוב איך אתם מעבירים שיעורים במקביל ובנוסף אליי.

תלמיד: כשאנחנו מסתכלים על המקורות של רב"ש ואנחנו שומעים אותך, אנחנו שומעים בדיוק את אותה שפה, את אותו סגנון דיבור. איך אתה מצליח להיות צינור כל כך מהימן מהמורה שלך כלפי התלמידים שלך?

אני חושב שזה נובע משתי סיבות. סיבה ראשונה, העברית שלי אינה שפת אם, ולכן אני לא יכול לדבר באופן חופשי ובסגנון אחר בעברית, חוץ מסגנונו של רב"ש. מה היה לי? עבדתי בצבא והייתי בקשר עם החיילים ואז סגנון הדיבור שלי היה כזה כמו שמדברים בצבא. עד כדי כך שהייתי אפילו פולט מילים כאלה שאנשים הסתכלו עליי ולא הבינו איך אדם שנראה אינטליגנטי, עדין, מדבר כך. רק אחר כך נודע לי שזה לא יפה.

סיבה שנייה, רוב שעות היום דיברתי עמו, לפחות שמונה שעות ביום, אפילו יותר עם השיעורים, 10, 11 שעות ביום דיברתי עימו, הייתי לידו, אז יוצא שלקחתי ממנו את סגנון הדיבור והמילים. אבל זה לא חשוב, זה לא אומר על גדלות, העיקר זה מתוך הלב, ללמוד להגיד כמה מילים, וזה הכול.

תלמיד: אני שואל כי אני אף פעם לא רואה שאתה מנסה להוציא חידושים מיוחדים, אתה כל הזמן שולח אותנו להסתכל מה כתוב אצל רב"ש, במקור, תמיד אתה יוצא ממנו אלינו, וזאת דווקא נקודה שלא ברור לי איך מצליחים לחזק כל פעם יותר ויותר.

אני לא רואה שום דבר שאני יכול להוסיף, חוץ מכמה משפטים על מדע, על פוליטיקה, חוץ מזה מה יש לי להוסיף, בעל הסולם ורב"ש עשו הכול, אין יותר מה להוסיף. וודאי שישנם יותר ויותר פרטים במציאות שהם לא הביעו אותם, אבל ביסודות הכללים, הם עשו הכול.

שאלה: דווקא דרכך אנחנו מרגישים את רב"ש וחווים אותו. תוספת מאוד יפה שאתה נותן לנו ואנחנו מחפשים מה התוספת שלנו, הילדים שלך, לדרך שאתה מתווה?

התוספת שלכם היא בעיקר חידושים בחיבור בעשירייה. זה התפקיד שהדור שלכם חייב לעשות. ממש חיבור בעשיריות ואחר כך התחברות בין עשיריות לעשירייה יותר ויותר כוללת עד שיהיו כולם כאיש אחד בלב אחד.

בזה אני חושב שאפשר לסיים את השיעור. נשתדל לא להיפרד מרבנו היקר ברוך שלום הלוי אשלג, שיחיה תמיד איתנו ואנחנו נשתדל להיות ראויים להיות ממש תחת כפות רגליו.

(סוף השיעור)

---

1. "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן (תהלים קכ"ח, ב`): `אשריך וטוב לך`, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". (פרקי אבות, פרק ו, משנה ד)↩