שיעור צהרים 01.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 650, מאמרי "שמעתי",

מאמר ר"ב. "בזיעת אפיך תאכל לחם - ב'"

קריין: בעל הסולם, עמוד 650, "שמעתי", מאמר ר"ב, "בזיעת אפיך תאכל לחם - ב'".

רב. בזיעת אפיך תאכל לחם

שמעתי

"המעטת האור הוא תיקונו. היינו, ששום דבר לא משיגים בלי יגיעה. וכיון להשיג האור בשלימות, בתכלית הבהירות, הוא דבר בלתי אפשרי, היה העצה להמעיט האור. ובאופן כזה יהיה אפשר להשיגו, עם מעט יגיעה שמסוגל התחתון לתת. בדוגמת, שמי שרוצה להעביר בנין גדול, בטח שאי אפשר. רק מה הוא עושה? הוא מפרק את הבנין ללבנים קטנים, וכל חתיכה וחתיכה הוא יכול להעביר. כן הוא כאן, שעל ידי המעטת האור יכול לתת מעט יגיעה."

זה כדי להעביר ממקום למקום, כדי למשוך את האור מרשות הבורא לרשות הנברא. זאת אומרת הנברא יכול לתת יגיעה על מנת להשפיע במנות קטנות, מה שהוא כן מסוגל לעשות, וכך בסופו של דבר הוא יקבל את כל האור בעל מנת להשפיע.

שאלה: לפני השיעור בדקתי את המוח, את הלב, כיוונתי אותם לחברים, לבורא, אחרי זה ברכתי והודיתי לבורא על כך שהוא ייתן לי מאור וביקשתי ממנו לא לקבל את המאור הזה לעצמי אלא להשפיע את האור הזה לחברים ודרך החברים להחזיר לו. האם אני עושה פעולה דהשפעה כרגע?

כן. אם אתה כל הזמן חושב, לפחות עכשיו בזמן השיעור על כזאת פעולה שלך, אז אתה באמת משפיע לחברים ודרכם לבורא.

תלמיד: אני בטוח שגם החברים יצטרפו, אנחנו רוצים להודות לבורא עליך, דרכך מגיע אלינו כל האור ואנחנו צריכים להחזיר את כל זה לבורא.

תודה רבה, אבל אני עושה את מה שאני צריך לעשות, ולכם כל הכבוד.

תלמיד: הרי גם אנחנו צריכים לעשות את זה, אנחנו רוצים להפוך להיות כמוך?

אני מבין אותך, אבל בעיקרון אני לא מצפה, מחכה לאיזושהי תודה מכם, אלא אני פשוט עושה את מה שאני חייב לעשות.

תלמיד: אבל אתה רוצה שאנחנו נשפיע לבורא?

כן.

תלמיד: בשביל זה אתה עובד.

כן, ללא ספק.

תלמיד: אז אנחנו מתחברים פה כבר בכוונה אחת?

כן, תודה רבה, אני מחבק אתכם.

נקרא שוב.

רב. בזיעת אפיך תאכל לחם

שמעתי

"המעטת האור הוא תיקונו. היינו, ששום דבר לא משיגים בלי יגיעה. וכיון להשיג האור בשלימות, בתכלית הבהירות, הוא דבר בלתי אפשרי, היה העצה להמעיט האור. ובאופן כזה יהיה אפשר להשיגו, עם מעט יגיעה שמסוגל התחתון לתת. בדוגמת, שמי שרוצה להעביר בנין גדול, בטח שאי אפשר. רק מה הוא עושה? הוא מפרק את הבנין ללבנים קטנים, וכל חתיכה וחתיכה הוא יכול להעביר. כן הוא כאן, שעל ידי המעטת האור יכול לתת מעט יגיעה."

שאלה: איך ומאיפה האדם מקבל את הכוח לעשות מאמץ דלהשפיע?

ודאי שמהבורא. הבורא הוא מרכז הכול. אם אנחנו רוצים לקבל משהו, אז ודאי שאנחנו פונים לבורא.

תלמיד: מהו המרכז של הבורא?

המרכז של הבורא זה הבורא עצמו. אין שם מרכז ואין שם פריפריה, יותר חשוב או פחות חשוב, אלא הבורא זו הנקודה שבלב שלנו שאנחנו מעמידים אותה למעלה מכולם ובמרכז של כולם.

שאלה: חוסר השתוות הצורה שלנו עם הבורא לא מאפשר לנו לקבל חיות ושפע מאור החכמה. איך אנחנו יכולים לעורר את הרחמים של הבורא כדי שהוא ישנה לנו את הטבע האגואיסטי שלנו?

אנחנו משתדלים למרות הכול להיות קרובים ככל האפשר לבורא, וכמו שבעל הסולם כותב כאן במאמר הקטן הזה, "בזיעת אפיך תאכל לחם", "הוא מפרק את הבנין ללבנים קטנים, וכל חתיכה וחתיכה הוא יכול להעביר. כן הוא כאן, שעל ידי המעטת האור", על ידי כך שלוקח את האור הגדול שמגיע אליו מלמעלה ומחלק לחתיכות קטנות, אז הוא "יכול לתת מעט יגיעה." יש לו כוחות ליגיעה הזאת, וזה מה שמאפשר לו לתת יגיעה ולקבל אור.

בעל הסולם נותן לנו כאן שיטה איך לקבל את האור על ידי כך שאנחנו מחלקים את הרצון שלנו להרבה מאוד רצונות, ומבקשים רק למלא לנו רצון קטן שעבורו אנחנו כן יכולים לשלם, לתת. כמו בחנות, אני מגיע לחנות ורואה שם עוגה כזאת גדולה, אני מריח משהו טוב מאוד, יפה, אבל אני לא יכול לקבל את כולה. מה אני עושה? אני מבקש חתיכה קטנה, ואז המוכר נותן לי חתיכה קטנה, ועליה אני מסוגל לשלם. כך אנחנו כלפי הבורא, אנחנו לא יכולים לקבל את כל האור ולמלא את כל הכלים שלנו, אבל אנחנו כן יכולים לבקש רק חתיכה קטנה ולשלם במעט כסף שכבר יש לנו.

שאלה: מה זו הפעולה של המעטת האור באופן פרקטי?

אם כולנו מבקשים, אז אנחנו כבר מבקשים כך שכל אחד יקבל חלק מהאור השלם, וזה יספיק לנו כדי שנוכל לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו גם צריכים להמעיט אותו איכשהו?

יכול להיות. יכול להיות שגם אנחנו עושים המעטת האור, שיהיה פחות אור, ויכול להיות שאנחנו פשוט הרבה אנשים שיכולים לגלות את כולו ולחלק בינינו.

שאלה: מה זה הבניין הזה בעולם אין סוף שאנחנו בונים על ידי הלבנים?

אנחנו בונים בניין שבו יהיה הבורא.

שאלה: במאמר כתוב "להשיג האור בשלימות, בתכלית הבהירות, הוא דבר בלתי אפשרי, היה העצה להמעיט האור." לאחד התלמידים בשיעור הבוקר אמרת "תנסה להסתכל על המצב מתוך המדרגה הבאה". איך אנחנו מצליחים להסתכל על המצב שלנו מתוך המדרגה הבאה?

לא צריך בינתיים לחשוב על זה, זה רק יבלבל אותנו. אנחנו פשוט צריכים להשיג את הבורא במצב כזה שבו אנחנו יכולים לבקש ממנו לתת לנו חלק קטן מהאור שלו שאותו אנחנו יכולים לשאת כדי לקבל בשבילו בעל מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו כאלה אגואיסטים, איך ללמוד לשלוט באגו שלנו שרוצה הכול ועכשיו ולהסתפק במועט?

כך בהדרגה אנחנו מוצאים את דרכנו אל הבורא בעשירייה ולא לבד, ומהרבה הרבה פעולות שאנחנו עושים ובקשות שאנחנו מבקשים מהבורא, כל בקשה כאילו חוזרת אלינו, ובצורה כזאת אנחנו מחלקים את מה שאנחנו מקבלים מהבורא לחלקים קטנים, וכך בהדרגה מקבלים בשבילו.

שאלה: מה זה אומר להעביר בניין גדול?

מה זה אומר להעביר בניין גדול את יכולה לתאר לעצמך. תתארי לעצמך שהבורא רוצה לתת לך איזשהו שכר, איזשהו פרס, נגיד שהוא שוקל 50 קילו, ואת לא יכולה לשאת ולהעביר אותו. אז במקרה כזה הוא נותן לך במנות קטנות, ומנות קטנות את כן יכולה לקחת ולהעביר, לקחת ולהעביר, עד שתאספי במקומך את כל מה שקיבלת מהבורא.

שאלה: איזו פעולה עלינו לעשות בעשירייה כדי למשוך יותר מאור?

אך ורק להתחבר עוד ועוד ביניכן.

שאלה: אני עושה מאמצים אבל לפעמים מרגישה שאני מבזבזת את הזמן שלי, איך אני יכולה לבדוק אם אני עושה את המאמצים מהמקום הנכון?

את צריכה להרגיש את זה. את צריכה להרגיש. נאמר שאת רוצה באמת לעשות איזו פעולה כלפי הבורא, אז את צריכה להתחבר כמו שאתן עכשיו, עם חמש או שש חברות העשירייה שלך, ובצורה כזאת שאתן מתחברות יחד, אז במקום שש חברות יש אישה אחת גדולה, חזקה, ואת פונה לבורא עבור כולן, עבור כל השש, והבורא עונה לך. יוצא שאת נכנסת לקשר עם הבורא, שש כנגד בורא, ואז אתן תרגישו עד כמה הבורא רוצה למלא את כולכן.

שאלה: אני משקיעה מאמצים אבל אז באיזשהו שלב אני מרגישה שיכולתי לעשות יותר מזה, יכולתי לעשות יותר טוב ולא עשיתי, וזה גורם לי צער גדול.

לא צריך להישאר במצב כזה "למה לא עשיתי או כן עשיתי, עשיתי נכון או קצת בלבד, או בכלל לא" את צריכה להמשיך. להמשיך. כי באותו מצב עם אותם התנאים את עכשיו יותר חכמה ומתקדמת יותר לבורא, ורוצה לקבל עוד ממנו, יותר ממה שרצית קודם לכן, וכך עד שאת מצליחה. זה אפשרי, תנסו ותראו.

שאלה: האם נכון לחשוב על האור כפאזל אחד גדול עם הרבה מאד חלקים, ואנחנו פשוט לוקחים חלק אחר חלק ובונים ממנו את הפאזל הגדול הזה?

כן, אפשר לחשוב כך ובאופן זה אפשר להתייחס לאור הכללי, הגדול. כשאנחנו מתייחסים אליו בחלקים ומקבלים ומשיגים אותו בחלקים, וכך הוא נכנס בנו בחלקים ולאט לאט אנחנו נגיע למצב שכולנו נתמלא בכל האור שלם.

שאלה: למה אפילו כשאנחנו מבקשים לא נותנים לנו לראות חלק קטן ממה שהבורא רוצה? יש לנו הרבה הפרעות שלא מאפשרות לנו לראות את מה שהבורא רוצה.

הבורא רוצה לתת לנו אור אינסוף, הכל, אבל אנחנו צריכים לראות באיזו מידה אנחנו מסוגלים לקבל כדי להשפיע לו נחת רוח מהעבודה שלנו.

שאלה: מה ההבדל בין הפנים שלנו לפנים של הבורא.

"פנים של הבורא" זה האור העליון שמיועד למלא לנו את הרצון, ולהעלות אותנו לפי המילוי שלו מעלה מעלה. והפנים שלנו זה כמו שאנחנו רואים זה את זה.

שאלה: איך הכוונה והמאמץ עוזרים בהשגת האור?

רק על ידי מאמץ בכוונה אנחנו מגיעים למצב שמסוגלים לקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם אפשר להבין שהבקשות הקטנות שלנו שמחוברות לתפילה אחת של העשירייה זה אותו האור שאנחנו מחזירות לבורא? וזה האור שנוצר מהקשרים בינינו?

אין שום אור שנמצא ביניכן ואתן לא מחזירות שום אור לבורא, אלא אתן פועלות אך ורק כדי ליצור בין כולכן רצון אחד שיכול לקבל קצת מאותו האור שהבורא רוצה להאיר לכן. אותו אתן תוכלו לקבל ובזה להנות לבורא.

שאלה: האם אנחנו יכולים לחבר את הבקשות האלה לתפילה משותפת?

אפשר.

שאלה: האם אנחנו זוכים ב"לבנה הראשונה" רק כאשר אנחנו מוכנים לקבל אותה כדי להעביר אותה לבורא?

בטח, בטח.

שאלה: האם "בזיעת אפיך" זה כאשר אנחנו נותנות יגיעה כדי להבין את הרצונות הרוחניים של החברות שלנו ואיך לממש אותם? האם אפשר להגדיר את זה כך?

כן, גם כך.

שאלה: ואז אנחנו מחפשות פעולות רוחניות שאפשר לעשות ולממש?

כן.

שאלה: אם אנחנו מתחברות בעשירייה כדי להגיע יחד לרצון נכון, לכוונה הנכונה, האם במקרה הזה האור מפסיק להתנגד ואז אנחנו יכולות לקבל אותו?

כן, כך בהדרגה.

שאלה: כאשר האור ממלא אותנו אנחנו מרגישות את ההתפעלות הזאת. עלינו לא להישאר בתוך התענוג הזה אלא להעביר אותו, לחלוק אותו עם אחרים. ופה יוצא שאני שוב מסכימה לכך שאני אהיה ריקה, אז האם השמחה שאנחנו מדברים עליה בעבודה הרוחנית צריכה להופיע כאן מזה שאני משתתפת בתהליך הזה?

השמחה מזה שאת מקבלת מהבורא ומעבירה דרכך לאחרים.

שאלה: אבל לא מזה שאני מתמלאת.

לא.

שאלה: האם אפשר לומר שכמו שהבורא לא ייתן לנו סבל שלא נוכל לעמוד בו, הוא גם לא ייתן לנו אור בכמות גדולה מדי?

ודאי שכן. הבורא שומר עלינו ורוצה שאנחנו נצליח.

שאלה: אם בעשירייה יש הרגשה שבעזרת כוח הרצון משכנו איזו מנה של אור אבל לא הצלחנו להתגבר?

זה יבוא שוב, לא לדאוג.

שאלה: איך אנחנו מרגישים את אור הבורא בעשירייה?

כרצון לעשות הכול רק למען החברים.

שאלה: כתוב "המעטת האור הוא תיקונו". איך אנחנו ממעטים את האור? כי אי אפשר להשיג את כל האור בשלמותו.

ודאי שאנחנו מקבלים מהאור העליון חלק קטן מאוד שהבורא שולח, ואנחנו יכולים לקבל אותו בעל מנת להשפיע רק קצת מאוד. זה נקרא שאנחנו נותנים בזה נחת רוח לבורא.

תלמיד: האם זה משהו שנעשה בצורה הכרתית?

כן, ודאי. אני עומד מול האור העליון ואני יודע שאני לא מסוגל לקבל ממנו כמו שהוא מאיר לי, אבל אני יכול לקבל ממנו נגיד 5%. על 5% האלה אני מוכן להתחייב ולעמוד שאני לא אקבל לעצמי אלא רק כדי למלא את הבורא, לעשות לו נחת רוח. כך אנחנו עושים.

שאלה: האם זה נורמלי שלאדם יש הרגשה שפתאום הוא מתקדם ופתאום הוא הולך אחורה ולא מתקדם בכלל? והאם אחרי זה הוא יחזור לתלם ויוכל להמשיך להתקדם?

כן. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לבדוק על עצמנו, וכך לראות נכון את ההתקדמות שלנו - קדימה, אחורה, קצת לכאן וקצת לכאן, בכל מיני אפשרויות.

שאלה: במידת ההתכללות העמוקה יותר בחברות, האם האור הוא זה שעושה את הלבנים האלה?

כן.

תלמידה: האם המשימה העיקרית שלי היא לא להפריע לקבלן של הבניין לבנות את זה?

להשתתף באופן פעיל ככל שאני יכול.

תלמידה: על ידי התפילה שאני מעלה.

כן.

שאלה: האם המעטת האור היא צמצום ואור חוזר, והלבנים הן אותו האור שאנחנו יכולים לתת לבורא?

כנראה שזה כך. אני לא יודע בדיוק מה את אומרת, אני אף פעם לא דיברתי על לבנים.

תלמידה: בטקסט מדובר על לבנים, שאנחנו מעבירים את הבניין בלבנים קטנות.

כן, אז נכון.

שאלה: האם קבלת האור תלויה במידת היגיעה שלנו ובאיכות החיבור בינינו, וכמות האור תלויה ברצונות המתוקנים שלנו?

אני חושב שכן. למרות שלא הייתי מדבר בצורה כזאת חותכת של כמות ואיכות, כי זה ישתנה הרבה פעמים.

תלמידה: האם כמות האור שאנחנו מקבלים היא בהתאם לאיכות החיבור בינינו?

כן.

שאלה: אנחנו נפגשות ארבע פעמים ביום עם החברות, אני מקבלת התפעלות, שמחה, וכשאני יוצאת לעולם הזה הכול שוב מתערבב לי. האם אני יכולה למשוך את השמחה הזאת רק על ידי השתוקקות ברגש ובשכל שיהיו מכוונים לחיבור ולמחשבה על החברות?

רק בצורה כזאת.

שאלה: נראה לי שתרגמו לא נכון שאלה של חברה. היא התכוונה שכולנו יכולים יותר, והיא במאמצים שלה יכולה לתת יותר, אבל היא מרגישה שהיא לא מצליחה וזה מעציב אותה. איך האדם יכול לנצל את כל הפוטנציאל שלו במלואו?

בכל הכוח לעבוד על החיבור עם החברים ומהחברים לבורא.

תלמידה: בכל הכוחות אתה מרגיש שאתה יכול לתת הכול, אבל בסוף יוצאים פירורים קטנים.

לא, אלו לא פירורים, אלו ניצוצין, מנות קטנות של האור העליון, כך שצריך להעריך את זה.

שאלה: האם בעשירייה לכל אחד יש תפקיד מיוחד, פוטנציאל להעביר חלק מסוים מהאור של הבורא כדי להשלים את הכלי?

עוד לא מדברים על זה, אבל יכול להיות.

תלמידה: אני שואלת, כי מדובר שכל פעם האדם עושה יגיעה ומקבל עוד קצת אור ועוד קצת בחלקים. ואני מרגישה בעבודה בעשירייה שיש בחברות דברים שבי אף פעם לא יהיו, ורק מתוך החיבור בינינו אני יכולה במשהו להרגיש אותם. האם זה משהו שאדם צריך לקבל הכול בתוכו, בינו לבין הבורא, או שזה חיבור של כל מיני תכונות.

קודם כל בינו לבין הבורא, ואחר כך לעשות עוד פעולות התקשרות עם אחרים.

שאלה: בזמן ההכנה לשיעור הבוקר יש לנו זמן של תפילה שקטה, חמש דקות שאנחנו ממש בשקט. בזמן הזה אני קוראת תפילה מהסידור וחושבת על החברות, למשל תפילת שמונה עשרה. זה טוב או להפסיק עם זה?

זה ממש בסדר גמור.

שאלה: מי ממעיט את האור, אנחנו או הבורא?

המעטת האור מגיעה לנו מהבורא, כמו בכלל הפעולות עם האור, וזה עוזר לנו להתחיל לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמידה: אבל בסוף אנחנו כן רוצים להגדיל את הרצון, כמו שאמרת בדוגמה של העוגה.

כן, לפי היכולת.

תלמידה: זאת אומרת הלבנים הקטנות עוזרות לנו להגדיל בהדרגה את הרצון?

כרגיל, כן.

שאלה: אמרת שאנחנו מרגישים את אור הבורא, כרצון לעשות הכול רק למען החברים. איך לעזור לחברים ולחברות ולהעביר את הרצון?

יחד, פשוט לפעול יחד.

שאלה: המאמר מתחיל "בזעת אפיך תאכל לחם". מה זה אומר במובן הרוחני "בזעת אפיך"?

יגיעה קשה.

תלמידה: להבין שזה יגיעה קשה בעשירייה?

כן.

שאלה: האם דרך כל דבר שקורה בחיים שלנו, הבורא מדבר אלינו? למשל, ביחסים עם בן הזוג, עם הילדים? האם תמיד הבורא כך לוחץ, מכוון אותנו להתקשר אליו נכון?

כן.

שאלה: אם נראה לי שאני עושה פחות מאמצים או לא מספיק מאמצים, אז הנטל הזה נופל על כל העשירייה או שזה רק נראה לי?

כן, נכון.

שאלה: בדוגמה של העוגה והמעטת האור, אם לאדם יש סכרת ואסור לו לאכול מתוק, איך הוא יטעם מהעוגה שהבורא כל כך רוצה לתת לו?

אל תדאגי, הבורא לא ייתן לך מתוק.

תלמידה: הוא מתחשב בנו.

כן.

שאלה: יש הרגשה שלחבר אחד יש רצון להעביר את הבית, אחר מבין צריך לעשות את זה, השלישי יודע איך לעשות את זה, הרביעי יכול. איך אנחנו מחברים את כל הנקודות האלה לאחד, כדי באמת להפוך לאיזשהו מנוע חזק?

זאת העבודה שלכם.

תלמיד: וזה שאפשר עוד לשפר, זאת אשליה? אנחנו באמת עושים משהו או שצריך לכוון את עצמנו? איך להבין יחד, לכוון לנקודה אחת?

אתם צריכים לתאר לעצמכם מה עומד בפניכם ובצורה עקבית לממש את זה, העיקר דרך החיבור ביניכם.

שאלה: ענית לחברה שאנחנו חייבים להתחבר בינינו ולפנות לבורא כאישה חזקה. מה הופך אותנו לאישה חזקה?

כשאתן יחד, זה הכול. אם תפנו לבורא כאשר אתן יחד, הוא בטוח ישמע ובטוח ילך לקראתכן.

תלמידה: האם אפשר לומר שהאור הוא גילוי, כמו איזו הבנה, רעיון?

כן.

תלמידה: אז יוצא שאנחנו מקבלים אותו על ידי המאמצים שלנו, על ידי הקשר שלנו בעשירייה, ואיך פרקטית אני מיד צריכה להעביר אותו?

פשוט לעבוד יחד עם החברות האחרות.

תלמידה: האם אני צריכה להגיע לעשירייה ולהגיד, "כך גיליתי"?

לא, לא צריך להגיד שום דבר.

תלמידה: פשוט אני מעבירה מהלב שלי לעשירייה.

כן.

שאלה: כשאנחנו מתקדמים בשלבים ברוחנית, כל שלב דורש יותר תנאים. אם אין לנו מספיק ייסורים, אז האם אפשר לעבור למדרגה הבאה? ואם אנחנו נמצאים באחוריים של התהליך, האם אנחנו יכולים לעבור?

זה ייקח לנו יותר זמן, אבל אנחנו בכל זאת נעבור.

תלמיד: מה לעשות עם חברים שלא עומדים בקצב, האם אנחנו צריכים לעטוף אותם ולקחת אותם איתנו?

כן, שהם יהיו איתנו.

שאלה: כשאדם מקבל חתיכה מהעוגה הזאת מהבורא, מה המחיר, כמה עולה העוגה?

היא עולה כמה שאת מסוגלת לשלם.

שאלה: בהמעטת האור, איך אנחנו יכולים לכוון את הכיוון של הרצון לקבל?

אנחנו צריכים לכוון את הרצון לקבל לבורא, שיטפל בו, שיתקן אותו ושימלא אותו. אבל מפני שאנחנו עוד לא נמצאים במצב כזה, אז מספיק אם כולנו מתחברים יחד ומתפללים יחד לבורא שיעשה את זה.

שאלה: כשאנחנו לא מצליחים לעשות משהו, איך אנחנו יודעים האם זה בגלל התירוצים של האגו או שעשינו את כל מה שאנחנו מסוגלים?

אני לא חושב שיש הבדל גדול בין זה לזה. בכל זאת נצטרך להשלים את כל היגיעה שלנו בסופו של דבר.

שאלה: אני מרגישה יותר ויותר שאנחנו כלי של הבורא, יש לנו את ההרגשה הזאת בלב ויש את הרצון הזה. איך אנחנו יכולים לקבל את האור ולהיות דבוקים בבורא ולהפוך להיות צינור שמעביר את האור בצורה מתמדת?

אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, אבל אנחנו נותנים יגיעה בחיבור בינינו וקצת בחיבור עם הבורא, אנחנו בינינו ועם הבורא, ומתוך היגיעה שאנחנו נותנים אנחנו מקבלים כוחות עלייה.

שאלה: אם החיים הגשמיים סחפו אותי מאוד אבל אני עדיין מחזיקה ברוחניות, ובין שני המישורים האלה אני מרגישה אשמה ובושה שאני לא עושה את כל המאמצים שאני יכולה, מה עליי לעשות כאן?

להתחבר עם החברות ולהתפלל.

שאלה: אני מרגישה שאני יכולה לתת לקבוצה יותר, אבל אני מחזיקה את עצמי כי לא תמיד אני יכולה להחזיק את רמת היגיעה הזאת ולפעמים אני מפחיתה אותה. האם אפשר להמעיט או לעשות תמיד את המקסימום שאפשר?

כמה שיותר.

שאלה: אנחנו לומדים בעשירייה איך להיות תמיד בהודיה לבורא, אנחנו עושים הרבה מאמצים. האם המאמצים האלה נבנים בחושך או רק באור? והאם המאמצים שלנו נבנים גם אם אנחנו לא רואים כלום?

בכל מקרה המאמצים האלה כולם נכנסים לבנייה.

שאלה: איך ניתן להבחין בין האור שאני יכול לקבל בעל מנת להשפיע לאור שאני צריך להמעיט ולחסום?

את זה אנחנו צריכים להתחיל להרגיש. כשהאור באמת יגיע אלינו, אנחנו נדע איך אנחנו יכולים לחלק אותו לחלק שמותר לשימוש ולחלק שאסור לנו לקבל, שאסור לשימוש. זה יבוא.

תלמיד: לדוגמה, אוכל טוב, אני יכול לאכול אותו או שאני יכול לא לאכול אותו.

אנחנו נלמד את זה מתי שיגיע הזמן.

שאלה: מי מפרק את בניין הלבנים, האם אנחנו או הבורא?

הבורא.

שאלה: האם לפני שיעור צריך להיות על המסך התנאי לכניסה אל תוך השיעור, שאנחנו ניכנס בהשפעה?

תכתוב את זה ונדון.

שאלה: האם הרצון שהבורא תיקן יכול להיות שוב מקולקל?

לא.

שאלה: מהי הצורה הכי אקטיבית, חוץ מהתפילה, כדי לזרז את העבודה ולהחזיק אותה תמיד בקו האמצעי?

אין יותר, התפילה היא האמצעי הכי חזק, הכי מדויק ואפשר להגיד היחידי.

(סוף השיעור)