שיעור בוקר 03.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא פסח, כותרת: "כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו", קטע 145.

אנחנו ממשיכים בהכנות שלנו לפסח, הפסח שלנו הוא במאמץ משותף שלנו, של כולם, גברים, נשים, כולם מכל קצוות התבל, לרצות יחד דווקא בעזרה הדדית להגיע למצב שאנחנו מוכנים ומשכנעים את הבורא שיעזור לנו לעלות מהאגו שלנו לדרגת השפעה, אהבה, חיבור, שזה יקרה לנו, וזה נקרא אצלנו יציאת מצרים ואני מקווה מאוד שנגיע לזה.

קריין: פסח, קטעים נבחרים מן המקורות. כותרת: "כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו", קטע 145.

"אם בן הוא, שאם כוונתו בזה היא בכדי להגיע לשם שמים ולא לתועלת עצמו, מזה הוא יכול לזכות לבחינת "מושיען של ישראל", הנקרא בחינת משה, כמו שאמרו חז"ל "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" ["התפשטות משה בכל דור ודור"]. 

ואם הוא יזכה לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל, שהוא יושיען לצאת ממצרים, לכן צריכין לראות מראש, בכדי למנוע אותו שלא יגיע למצב שיצא מגלות מצרים." 

(הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")

הכוחות שעובדים כנגד ישראל, עובדים בצורה דטרמיניסטית. זאת אומרת, אם באמת יש באדם כוח גדול לצאת, אז כנגדו מפעילים כוחות גדולים, ואם יש לו כוחות קטנים, אז לא מפעילים כוחות גדולים כנגד זה, וכך יוצא שפחות או יותר האנשים שמוכנים ליציאת מצרים, יכולים להיות קרובים, מחוברים זה לזה, מכוונים למטרה אחת ונעזרים בכוח אחד עליון.

שאלה: אם מצרים מגלים לפני או יכולים לראות לפני את הכוונה שיש לאדם כדי למנוע ממנו לצאת מגלות מצרים, אז איזה עוד הכנה עליו לעשות?

לא. כאן לא מדובר על זה שמגלים לו יותר או לא, אלא אם האדם נמצא בצורה שבשל להרגיש מה נקרא גלות ומה יקרא גאולה, אז עושים עליו את התרגיל הזה, פשוט מאוד. הכול תלוי בתוכנית העליונה ואם האדם באמת רוצה לקבל את התוכנית הזאת על עצמו, אז הוא מצטרף לקבוצה ושם הוא יכול לראות אם הוא מתקדם.

הוא צריך לבדוק לפי העשירייה, עד כמה בכל יום ויום הוא מרגיש את חבריו בעשירייה יותר קרובים אליו, יותר קרובים לליבו. הוא מבין שרק כשהלבבות של העשירייה יתחילו להתחבר, אז הוא ירגיש בהם יציאה ממצרים. זה בעצם הסימן, הייתי אומר. כשמתחיל חיבור בין הלבבות, אפילו במשהו, אלו כבר סימנים לזה שהוא זז מהמצרים החוצה.

שאלה: מה זה אומר שאני מרגיש את חבריי קרובים יותר בכל יום ויום בעשירייה? איך לבדוק את זה ומה זה אומר, במה בדיוק אני קרוב?

אני מתחיל לחשוב, להבין בלב, "הלב מבין" כתוב, שחיבור איתם זה בעצם אותו התהליך שאני צריך לעבור, וככל שאני מקבל אותם יותר קרוב, ככל שאני מרגיש אותם יותר שייכים לי, זה נקרא שאני מתקדם להבנה מה זה מצרים, מה זו יציאה מהמצרים, כי הכול מחובר ומסתובב סביב "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", זה כלל, סביב זה כל התורה.

ולכן אנחנו צריכים עוד ועוד ללחוץ על עצמנו, על ליבנו, כדי להרגיש את עצמנו יותר קרובים לחברים, ושבכל זאת בפנים נרגיש בתוכנו שיש תנועה פנימית אחד כלפי האחר וכך אנחנו מקווים שבאמת נצא כל אחד מהרגשת עצמו ונזכה להרגשת הזולת.

שאלה: מיום ליום אתה אמור להרגיש את החברים קרובים יותר או רחוקים יותר?

קרובים.

תלמיד: ואם אתה מרגיש אותם דווקא רחוקים יותר?

גם אם אתה מפתח רגישות ומרגיש שהם יותר רחוקים, יכול להיות שזה באמת מתוך זה שהם קרובים. אתה עדיין נמצא בפיתוח הרגישות אליהם וכביכול רוצה להרגיש אותם קרובים ומגלה שהם רחוקים, והגילוי הזה מדאיג אותך, לוחץ עליך. אבל איך שיהיה, שינויים כלפי החברים זה דבר מאוד מאוד מעשי, לפי זה אנחנו יכולים לבדוק מי אנחנו, איפה אנחנו.

תלמיד: מה השינוי שאדם מחפש ביחס לחברים, מה החידוש שהוא מחפש בקשר אליהם?

שמיום ליום אני מרגיש שהם יותר מתקרבים אליי לפי הרגשתי ואני יותר ויותר תלוי בקרבתי אליהם. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", לכן לא חשוב שהם כבר כנראה מחוברים ביניהם, ואני מרגיש את עצמי רחוק מהם, כי הלב שלי, האגו שלי שלא נותן לי את זה כרגע. אבל אם אני מתחיל לפחות להרגיש שאני רחוק מהם, אלו כבר צעדים ראשונים לקראת גילוי האמת.

תלמיד: רב"ש כותב, "אם הוא יזכה לבחינת משה" במה תלויה הזכיה בבחינת משה בעשירייה?

משה זה קודם כל הכוח העליון שמתגלה בנו ומושך אותנו ממצרים החוצה. זה כוח שהולך לפנינו ומעביר אותנו, מוביל אותנו משעבוד לרצון לקבל, שאנחנו לא יודעים איך לצאת ממנו, ואפילו לא יודעים מהו בדיוק, החוצה לרצון להשפיע.

אנחנו צריכים להכיר את משה שבנו, אין כוח יותר גדול ממשה. כביכול אין אדם יותר יקר ממשה, כי הוא מוציא אותנו מהעולם הבהמי הזה לעולם העליון הרוחני האנושי.

שאלה: מצד אחד כשמתקדמים האגו גדל, יש הכבדת הלב, ומצד אחר עכשיו הסברת איך הקרבה לחברים בעשירייה גם מתגברת. ותמיד מדגישים שככל שמתקדמים כך האגו גדל, אבל גם אתה וגם רב"ש מדברים על האגו שגדל ופחות על כך שאני גם מסוגל יותר לאהוב. השאלה שלי, איך הקווים האלה הולכים ביחד, איך גם האגו גדל וגם היכולת שלי לאהוב את החברים גדלה?

כי הם גדלים זה על פני זה. ככל שהאגו גדול יותר, כך אני מבין אותו, מרגיש אותו, מאתר אותו יותר. וגם אם לפעמים אני יכול להתגבר עליו, לראות אותו כאויב שלי, כנגדי, אז אני רואה שהוא עוזר לי לראות את המצב האמיתי ובאמת לרצות את עזרת הבורא.

תלמיד: יש דרך לראות שהיום אני יותר אוהב את החברים מאתמול, יש איזה סימן רגשי?

לא. עדיין אין סימנים לבדוק, למדוד, לשקול את זה בדיוק, אבל יהיו. זו עביות שתתגלה במדרגה ואז נדע בדיוק מה בידנו.

שאלה: לעיתים אנחנו מרגישים יותר קרובים לחבר מסוים ופחות קרובים לחבר אחר, האם זה טבעי, האם זה בסדר, האם אנחנו צריכים לעשות משהו בנידון?

לא. העיקר להתקרב לכולם, לא למדוד שזה יותר וזה פחות, זה תלוי באופי שלנו, בנשמות, בהרבה נתונים שעוד ישתנו. אנחנו נרצה ודאי שכולנו נתייחס לכולם בצורה שווה, אבל מי יודע מתי זה שווה ומתי זה צריך להיות ואיך זה יקרה. לא לשים לב לזה, העיקר להתייחס כולם, ואפילו אם יש כאלו אנשים בתוך העשירייה שאני זוכר אותם בשלב האחרון, אם אני בכלל נזכר בהם, אז גם לא נורא. אני בינתיים רוצה לקרב את כולם אליי או להתקרב לכולם.

שאלה: במהלך השיעורים, הסדנאות וכל הפעילויות עם החברים, הלב שלי צמוד אליהם ממש. אבל אני לא מצליח להחזיק את ההרגשה הזאת במהלך היום דרך כל האירועים החומריים שאני עוסק בהם. איך להחזיק את החיבור עם החברים גם במהלך היום?

זה קשה מאוד, וודאי שיש זמנים שאנחנו שוכחים איפה אנחנו נמצאים, אבל הכול תלוי בעומק ההרגשה. כי אם יש לאדם חס ושלום בעיה גדולה בבית, אז אפילו כשהוא נמצא בעבודה או נוסע באוטו או נכנס לחנות, עושה כל דבר שלא שייך לאותה בעיה ולבית, הוא לא שוכח אותה, הבעיה נשארת אצלו כדבר שמפריע לו תמיד עד שהיא נעלמת בכלל, עד שהוא נרפא, למשל.

לכן אנחנו צריכים להשתדל לחשוב על מה שקורה, למה זה כואב לנו, שזה בוודאי הבורא מעורר, ואנחנו מבקשים ממנו שירפא את הבעיה כי הוא רופא כל החולים, וכך נצא מהאגו הזה. בוודאי שאחרי זה ניכנס לאגו גדול יותר, אבל מרצון לקבל קטן לרצון לקבל יותר גדול, כך אנחנו מתקרבים לתיקונים גדולים.

שאלה: אמרת שאנחנו מתחילים לאתר את האגו, רואים בו אויב וזה עוזר לי להתנגד, להילחם בו ובאמת להזדקק לעזרת הבורא. האגו הוא כמו המצרים שבאים להרוג את הבן שבתוכי, זה שרוצה להתחבר לעשירייה. איזה תענוג אני צריכה לדחות? האם להסכים לתענוג להתקרב לחברות כי יש בזה תענוג? מה יהרוג אותי ומה ישאיר אותי בחיים?

אני צריכה לראות את המטרה, לתאר את עצמי בתוך המטרה, והכול למדוד כלפי המצב הזה שבו אני משיגה את המטרה. המטרה היא שכולנו נתחבר יחד כאיש אחד בלב אחד, ונרגיש בתוך זה גם את הבורא, נגיע לדבקות השלמה. וכשאני מתארת את זה, אז כך אני קרובה לכל החברות, רוצה שכולן יהיו בפנים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לנצל את העביות שמתגלה בצורה הכי טובה, שתהפוך לכוח מקרב לעבודה ולא שמרחיק אותנו?

הכול תלוי בכוונות שלנו ועד כמה הן מחוברות ביניהן. כך אנחנו צריכים לעשות. לגלות כל אחד לעצמו את הכוונות שלו ולהשתדל בכוונות האלה להתחבר עם כל החברים. זו העבודה שלנו יום יום.

שאלה: האם כל זכר יכול לפתח את בחינת משה? ומהי התכונה הזו בתוכנו?

כתוב שהתפתחות משה היא בכל דור ודור. בכל אחד התכונה הזו קיימת - זה לא בן אדם אלא תכונה שהבורא ברא בנו - ואנחנו צריכים לגלות את התכונה הזאת, לחבר בינינו את התכונות האלה יחד כדי שתהיה דמות שלמה של משה לפנינו, ואנחנו נלך אחריה.

שאלה: האם אדם בתהליך שלו מגיע למודעות למה שפרעה עושה לו?

כן, ודאי שאנחנו צריכים להגיע וללמוד מי זה פרעה, מה הוא רוצה, מה הוא עושה לנו, מה הקשר, מדוע בכלל הבורא ברא אותו ועיצב אותו בצורה כזאת לפנינו. אנחנו צריכים להבין שזה כוח עליון, ושהבורא לא עושה שום דבר מיותר. אלא אנחנו צריכים להכיר את פרעה, את האגו המיוחד שלנו, שמסובב אותנו כביכול הפוך מהמטרה. אבל על ידי ההופכיות הזו, מפני שאנחנו הפוכים מהמטרה, אנחנו יכולים להשתמש בה כדי ליישב את פרעה, לייצב אותו, ליישר אותו, וכך להתקרב לבורא. יוצא שפרעה והבורא הם בעצם שני כוחות אחד כנגד האחר. פרעה קיים כדי שנתאר את הבורא, נאתר איפה הוא נמצא, באיזו צורה, איך מתקרבים אליו ומזדהים עמו.

תלמיד: למקובל בקטעים האלה יש רטוריקה, הוא כותב על פרעה שכביכול עושה את זה בהסתר מהאדם, הוא לא מקשה עליו או מכוון אותו בצורה הפוכה, אלא כל המטרה שלו היא למנוע מהאדם להגיע לרוחניות. הבורא בורא פה איזה כוח שמונע מהאדם, לא שהוא באיזו צורה עקיפה עוזר לו. למה המקובל כותב כך?

כדי לגלות את מה שמפריע לנו. הוא לא מסתיר מה שמרחיק אותנו. הוא מגלה בצורה כזאת מה שמפריע לנו. ואז אנחנו בזכות זה, בעזרת זאת הולכים קדימה ומתפללים, ומתחברים, ומבקשים מהבורא שינקה אותנו מפרעה, מהכוח שלו, כי אנחנו רוצים לברוח להתרחק ממנו. אז פרעה בזה שמגלה את עצמו עוד ועוד הוא בעצם עוזר לנו לאתר אותו ולהתרחק ממנו, עד שאנחנו ממש בורחים ממצרים.

תלמיד: פה כתוב שפרעה ממש עושה הכול למנוע כדי מהאדם הרגשה בכלל, מראש הוא זורק את הכול ליאור, כל פעולה, כדי שלא יגיע, כמו שכתוב ש"לא יגיע לבחינת משה"?

כן. ככה זה גילוי הרע.

תלמיד: אבל איך אנחנו נגלה אותו אם הוא לא נותן לנו להגיע להרגשה שלו?

אבל בסופו של דבר דרך אנחנו דווקא מגלים שיש איזה מפריע שנמצא בינינו ולא נותן לנו להתקרב זה אל זה, לא נותן לנו להתחבר. והמפריע הזה, הוא כוח פרעה שקיים בכל אחד מאתנו.

תלמיד: אילו פעולות אנחנו עושים כדי שההרגשה הזאת שיש לנו ומפריעה בינינו תתגלה יותר?

רק חיבור. ולגלות שאנחנו לא מצליחים בחיבור בכל התנועות שלו, בכל האופנים שלו, מפני שיש שם כוח פרעה שלא רוצה לתת לנו להתחבר.

שאלה: אז מה שעלינו לעשות זה רק בחירה, זאת אומרת לבחור בנקודה הזאת. אחרת אם היינו יודעים שהבורא יעזור, זה בעצם הסיוע שלו, אז לא היינו עושים שום דבר. לכן ההסתרה הזאת?

נניח שכך.

שאלה: אז מה האמצע בין היגיעה לתפילה?

שאנחנו רואים שעל ידי היגיעה אנחנו לא יכולים בעצם להשיג שום דבר אלא רק בעזרת הכוח העליון, ואז אנחנו מתפרצים בתפילה.

תלמיד: התפרצות התפילה הזאת תמיד מגיעה אחרי איזה סאה של יגיעה.

כן.

תלמיד: למה אנחנו מקבלים את הנקודה הזאת שאתה צריך כאילו להגיע לאיזו יגיעה עד שמתישים אותך בשביל שתצא התפילה הזאת?

כל עוד אתה לא מגיע להתשת הכוחות אתה לא יכול לפנות לבורא ובבכי בכוח האחרון שלך לשפוך את עצמך לפניו, וכך בעצם לקבל עזרה. אם אתה לא יכול להגיע לזה, סימן שאתה עדיין מאמין שיש לך כוחות בעצמך להיות בעל הבית.

תלמיד: ואז זה אומר שפרעה עוד שולט?

כן.

קריין: קטע 146.

"מאיפה יכולים להודע שהוא הולך בעל מנת להשפיע, כי עדיין הוא נמצא בתוך מצרים, שהיא בחינת לתועלת עצמו ולא בעל מנת להשפיע. אלא הוא רוצה לזכות עכשיו לזה, ועל זה אמרו סימן מסר להם, "זכר פניו למטה, ונקבה פניה למעלה".

כי ענין פנים ואחור, מפורש בהקדמת תע"ס, כי בזמן שרואים את האדם מאחוריו אז לא יודעים שבאמת זהו האדם שחושבים עליו, אולי אחר הוא, שיכולים לטעות. מה שאין כן כשרואה את חבירו דרך הפנים, אז אין לו שום ספיקות.

לכן כשרוצים לרמז על דבר שמבינים בשכל בוודאות מוחלטת, שאין לו שום טעות, מכונה זה בשם "פנים". ודבר שלא ברור מבחינת השכל, נקרא בשם "אחוריים".

לכן נקרא פנים בחינת ידיעה, שהולך בעבדות ה' רק בבחינת ידיעה. וזה נקרא פניו אצלו למעלה בחשיבות, כי עיקר אצלו היא הידיעה. ואחורים, שהוא רק בבחינת אמונה."

(הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")

שאלה: שאלה לגבי עבודה עם החברים. האם לחברים אני תמיד צריך לגשת במטרה להתחבר ולבטל את עצמי או שלפעמים נכון שאני אגש לחברים ודווקא אגלה את המרחק בינינו וזה יוביל אותי לבקשה ותפילה אמתית? מה יותר נכון?

אני לא מבין למה אתה צריך לגלות את המרחק שיש בינך לחברים אם מטרת הבריאה היא שאתה כל הזמן תצמצם את המרחק בינך לבין החברים ותגיע למצב שאתם דבוקים זה אל זה. מה התועלת מזה שאתה מגלה איזה מרחק? כדי להתפלל? אנחנו מגיעים להרגשת הריחוק ואז מתפללים.

אני לא צריך לבקש מהבורא שיגלה לי רע. אני רוצה מעכשיו, מהמצב שבו אני נמצא, לגלות במצב הנוכחי את הרע, שאני רחוק מהבורא, ואז להתקרב מהמצב הזה לטוב, לדבקות בבורא.

ומה התועלת אם עכשיו אני אגלה עוד יותר רע? אני לא אוכל אולי לבקש על זה לצאת.

לכן צריכים באותו המצב שבו אנחנו נמצאים להשתדל לאתר מה מפריע לי להיות בדבקות עם החברים ודרכם עם הבורא, ואת ההפרעה הזאת אני רוצה לסלק וכך בכל מדרגה ומדרגה.

שאלה: מה אפשר לקחת מהקטע הזה לעבודה שלנו?

כל אחד שייקח מה שהוא חושב. אני חושב שהקטעים הם מאוד חזקים, ואתם צריכים ממש ללעוס אותם ולהוציא מהם ככל האפשר יותר את הפנימיות שבהם. בינתיים אנחנו לא כל כך מצליחים אני רואה, אבל נמשיך ונראה.

שאלה: מה רב"ש מנסה ללמד אותנו פה? מה זה בחינת אמונה זה האחוריים והידיעה שלו זה פנים? איך האדם צריך להיות בעצם?

אנחנו צריכים להבחין בין שני מצבים, מצב אחד שאנחנו לא נמצאים בדבקות ונמצאים באחוריים זה אל זה ולבורא, והמצב האחר שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו, פנים בפנים זה נקרא, וגם בזה הפנים לבורא. במידה שאנחנו נמצאים כלפי הבורא באחוריים ואחר כך בפנים, במידה זו אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו, לאתר את עצמנו ולסובב את עצמנו אליו יותר ויותר.

כאן יש לנו את המצב הנוכחי שבו אנחנו נמצאים ומגלים, המצב הזה נקרא מצוי, ויש את המצב הרצוי שרוצים להתקרב אליו, רוצים להיות בו. כך מתקרבים, פשוט צריכים להשתדל. אין כאן שום דבר חוץ ממה שלמדנו קודם. צריכים להשתדל להבין איך אנחנו מתקרבים זה אל זה כדי להגיע למצב שככל שמתקרבים מתחילים לראות בזה גאולה.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להשתוקק לבחינת פנים.

כן.

תלמיד: אבל מצד שני בעל הסולם כותב שכל מה שאדם צריך לעשות זה להשתוקק לבחינת אמונה ולא צריך יותר מזה.

אמונה זה השפעה, להשתוקק להשפעה.

תלמיד: יש פה כאילו עוד משהו שצריך לעשות שזה גילוי פנים.

אז אנחנו נעשה את זה לפי השתוות הצורה. לפי ההשפעה שלנו והשפעת הבורא אנחנו נגלה זה את זה, לפי חוק השתוות הצורה.

תלמיד: אז מתוך זה שאנחנו משתוקקים לאמונה, הבורא נותן לנו גילוי פנים.

כן.

שאלה: איך אפשר לסחוט את הפנימיות שבתוך המקור?

במידה שתתחברו, במידה שתתעלו, תוכלו להיכנס לתוך הפסקה או הקטע או המאמר ולראות בו את פנימיותו.

תלמיד: אני שם לב שעכשיו בפסח הזה כל שיעור אתה ממש פותח איזשהו אין סוף לפנינו. איך אפשר להרחיב את היכולת לתפוס את מה שאתה רוצה למסור?

לא יודע, תדברו ביניכם כמה דקות.

סדנה

מה אתם ממליצים כל אחד לאחרים?

*

קריין: קטע 147.

""היאורה תשליכוהו", שלא תתנו לו לכוון אפילו במעשים גשמיים לשם שמים, הנקרא בחינת בן. "וכל הבת תחיון", רק מתי שכוונתו במקבל על מנת לקבל, אז אתם יכולים לתת לו חיות וכח, שיעשו את המעשים גשמיים. 

מה שאין כן אם בן, אז הוא יכול לזכות גם בו בזמן הזה לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל, שיוציא אותו מגלות מצרים, ויכנסו לארץ דקדושה". 

(הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")

סדנה

מה ההבדל בין האנשים שנשארים במצרים ובין אלו שיוצאים ממצרים, לפי מה שכתוב כאן. מה הם מולידים מהעבודה שלהם?

*

שאלה: מה נותן לנו את הכוח לחזור ולברר את הכוונה של המעשים שלנו? שלא נעשה דברים על אוטומט ונחשוב שאנחנו מתקדמים בעצם הזמן שעובר כביכול, אלא באמת נכניס בכל פעם מחדש את היגיעה בבירור הפנימי?

יש לנו כוח שדוחף אותנו קדימה, זה הכוח העליון שלא משאיר אותנו במנוחה אלא כל הזמן מעורר בנו רצון לקבל שרוצה להשיג את מטרת הבריאה. לכן אנחנו מחויבים להבין איפה אנחנו ומה איתנו. הכול מגיע לנו מלמעלה, בלי ההתעוררות הזאת לא היינו זזים.

תלמיד: אבל יש איזשהו קול באדם שאומר שעצם זה שהוא נוכח ועצם זה שהוא מגיע לעוד שיעור, עוד סעודה, עוד זום וכן הלאה, זה כאילו מספיק ואז הוא לא מתייגע בעבדות החיבור, בעבודת הבקשה בתוך העשירייה. איך בכל זאת לכפות על הרצון לקבל להיכנס לעבודה הפנימית הזאת?

קודם כל מה שלא עושה השכל עושה הזמן. יש זמנים כאלה שאדם פשוט עושה ועושה, או לא עושה, ואחר כך זה מצטבר בצורה חיובית או שלילית ואז הוא מתחיל לשאול את עצמו איפה הוא נמצא, מה איתו ולמה, ואז הוא מחפש תשובה. זה קורה לכל אחד, יש זמנים לכאן וזמנים לשם. אם האדם נמצא בסביבה הנכונה אז הוא מכפיל את עצמו בחסרונות טובים, או לא כל כך טובים, של החברה, ואז הוא מתקדם יותר מהר. כך זה הולך.

שאלה: מה מסמלת האישה העברית שהיא מולידה?

האישה העברית שמולידה מסמלת שהיא מולידה באדם רצון להשפיע, או לפחות קרוב לזה, רצון להתחבר עם האחרים, רצון ללמוד, רצון ששייך כבר לתיקון.

שאלה: לא כל כך ברור ההבדל בין המצב של בן שמשליכים אותו לנילוס ובין בן שזכה לבחינת משה.

לא, גם משה נשלח לנילוס, ליאור. זאת לא שאלה.

תלמיד: אני מניח שאם בן מושלך ליאור הוא מת, זה נכון?

לא. פרעה חייב לשלוח את כולם ליאור, ובת פרעה שנקראה בתיה מצאה את משה בנילוס. היא יצאה לטייל ליד הנילוס וראתה את משה התינוק שוכב בתוך תיבת קש והיא אמרה לסובבים אותה שיוציאו אותו מהיאור ולקחה אותו הביתה ומשה גדל אצלה.

תלמיד: כשהבן מושלך ליאור, אם אני מבין נכון לא נותנים לו חיות בעבודה בשונה מהבת? אז האם משה הוא גם בן שלא נתנו לו חיות בעבודה או שבזה הוא שונה מהבנים האחרים?

לא, זה לא בדיוק כך, יש בזה הרבה פרטים. אתה שואל בעצם על ההבדל בין בנים ובנות. זה צריך להיות בן. הכוונה ב"בן" לא לכך שהוא זכר, אלא בן לפי הרצון שלו, שהוא רוצה לגדול ולהיות גבר, להתגבר על הרצון האגואיסטי שלו. לכן הוא נקרא בן, וכך אנחנו מתייחסים לזה.

תלמיד: מה ההבדל בין הבנים לבין משה?

משה זה באמת רצון לקבל כזה שיש לו כבר מלכתחילה נטייה מאוד גדולה להשפעה.

שאלה: הסיפור הזה עם פרעה מאוד מעניין. לפי הציווי שלו זרקו את הילד אל הנילוס ובתו של פרעה היא האישה שלוקחת את משה, מגדלת אותו, מחנכת אותו בביתו. מצד אחד, זה רצון אגואיסטי שזורקים, ולאחר מכן אותו הרצון אגואיסטי, את משה, מכניסים לבית. איך זה קורה כך?

ההיסטוריה מאוד מורכבת והיא לא מוסברת מספיק ודאי בצורה נכונה, עמוקה קבלית, לא בתורה ולא בחכמת הקבלה, כי מדובר על הסתרה בלהעביר את העולם לתיקון. זה עניין הבורא ולא עניינינו, אנחנו רק נמצאים בזה כמבצעים את הפעולה, אבל לא מחליטים משהו, ולכן זה מוסבר בצורה כזאת. יש עובדות ופעולות של הטבע, כאלו וכאלו, ואנחנו נמצאים בפעולות האלה ומבצעים אותן. הן באות אלינו, לוחצות עלינו, ומחייבות אותנו וכך אנחנו מסובבים על ידן לקראת התיקונים.

לכן בינתיים אנחנו נעזוב אותן, ונקבל אותן כמו שהן. ברור שזה לא פשוט. גם הבת של פרעה, כמו שאמרת, בתיה, בת-יה בת ה', ויש עוד הרבה מאוד דברים שמוסברים בתורה בצורה סמויה. אנחנו פעם נדבר על זה יותר לעומק.

שאלה: האם אלה שנשארים במצרים מבינים שהם נשארו במצרים? והאם אדם יכול לדעת שהוא במצרים גם לפני שהוא הגיע ללימוד חכמת הקבלה?

ודאי שאף אחד לא יודע שהוא במצרים, אתה יכול לשאול אנשים ברחוב והם יצחקו ממך. זה דבר ראשון. דבר שני, לאדם לא חשוב אם הוא במצרים או לא במצרים, אלא אם כן כבר יש לו חוש שנפתח והוא רוצה לדעת איפה הוא נמצא כלפי העולם העליון, כלפי הבורא, וכבר עושה כל מיני פעולות בהתאם לזה כדי לעלות.

שאלה: בסיפור הזה שפרעה אומר להשליך את הרצונות שנקראים "בן" ליאור, ולאחר מכן הצלת משה על ידי בתיה, האם זה קשור למעבר בין הרצון לקבל לרצון להשפיע?

זה עדיין לא מעבר, אבל זה כבר בכיוון לאתר את הדברים האלה לנכון ולקרב אותם ליציאה.

שאלה: מה הכוונה ב"לא תתנו לו לכוון אפילו במעשים גשמיים לשם שמים"? איך זה קשור לעשירייה?

העשירייה צריכה לראות, לדון, איפה יש בה כאלו נטיות, ומה היא יכולה לעשות כדי ליישר את הקו שלה לתיקונים.

תלמיד: אם אני לא נותן כוח השפעה לחברים, האם זה אומר שאני לא נותן להם לצאת במעשים גשמיים?

ודאי. זה תלוי בכל אחד ואחד.

שאלה: מה אנחנו מוציאים ממצרים, האם את הכוונה או את האדם?

כלים. רצונות מקולקלים כדי לתקן אותם.

תלמיד: האם הכוונה להשפיע מתקיימת בי?

עם הכוונה להשפיע אנחנו בורחים, ככל שיש לנו כוונות להשפיע. אבל כמעט ואין.

שאלה: עבודת מצרים היא עבודה טובה לאגו. את הרגשת החיסרון לצאת ממצרים אני מנסה למצוא בי, אבל אין לי אותה. מה אני צריך לעשות?

אתה צריך לחשוב שכל העבודה שאתה עושה היא רק לטובת פרעה, ששום דבר לא נשאר לך מכל החיים שלך.

שאלה: הוראת פרעה לזרוק את הבן אל הנילוס, האם זה אומר שלא קוברים אותו?

זה אומר להעביר הכול לעל מנת לקבל, לקליפה, ושיישאר שם.

שאלה: לפעמים חשוב לי לשמוע או לראות את הרב והחברים פיזית כדי להצליח לצאת במשהו מהרצון לקבל, ולפעמים אני מצליח יותר רק אם שמעתי משהו שהם אמרו או קראתי משהו שהם כתבו. איך להצליח להרגיש את הרב והחברים לא רק מזה שאני רואה ושומע אותם?

לעשות גם את זה וגם את זה. גם לדבר ולפעמים גם לקרוא בעצמך.

שאלה: יש רגעים שבהם אני שונאת את עצמי, וכשאני מגלה את השנאה הזאת, אז אני באופן מידי מצליחה לכסות אותה ולחזור למצב יותר טוב. האם זה מצב שפרעה משתלט על הרצונות שלנו לפני שאנחנו מסוגלים להשפיע? ואם כן, איך אני יוצרת מצב כזה שכל הזמן דרך ההפכים האלה אוכל להתקרב לבורא?

אני מתקשר יותר לחברים, מתאר לעצמי יותר מה זה גמר תיקון, ואז אני רואה עד כמה הדבקות בינינו מביאה אותנו ממש כמו שעוברים במטוס לאותה הנקודה של גמר התיקון. וכך אני ממשיך.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמור על הרצון שלנו להשפיע בחיים כדי להרגיש את בחינת משה?

כל הזמן לדאוג להגדיל את הרצון להשפיע. זה קל מאוד בקבוצה, כי כל פעם אני צריך לבדוק עד כמה אני מרגיש את עצמי יותר קרוב לחברים.

קריין: כותרת "משה". תת כותרת "משיתיהו מן המים". קטע 148.

"מדוע נקרא משה רבינו עליו השלום דווקא בשם משה, שנתנו לו בת פרעה. ויש לומר על שם הצלה, כי משתיהו מן המים. על דרך העבודה, היינו כי האדם נטבע במים הזדונים, הנקרא בחינת "מה ומי", ועל ידי זה נמשית מן המים הזדונים."

(הרב"ש. 684. "בחינת משה")

השאלות האלה מה ומי, "מה העבודה הזאת לכם" ו"מי ה' אשר אשמע בקולו", הן נקראות המים הזדונים של הנילוס. האגו שלנו סופג את זה ועל ידי זה פורח. מה שאין כן, אם אדם לא משתמש בשאלות האלה "מה ומי" בצורה אגואיסטית כזאת, אז הוא כבר יכול לצאת מהיאור, מהנילוס, מהמים, ולברוח בסופו של דבר ממצרים.

משה נקרא "משה" מזה שמשכו אותו, ודווקא בת פרעה. בת פרעה, בתיה, בת יה', הבת של הבורא, היא משכה אותו מ"מה ומי", מהשאלות האלה, כדי שהוא יפסיק לשאול אותן וירצה להתקדם. משה גדל אצלה, היא חינכה אותו וגידלה אותו. משה נקרא "בן", כביכול הנכד של פרעה, כי בתיה היא הבת של פרעה, וכך הוא גדל בבית פרעה. כלומר את כל מה שיש בתוך הרצון האגואיסטי הגדול המקורי הוא קיבל מפרעה ומאותם אנשים שפרעה נתן להם פקודה לחנך אותו.

שאלה: מה יש לאדם מראש שמאפשר לבת פרעה למשות אותו, לפרעה לגדל אותו, ועדיין לא ללכת עם כל מה שהוא למד אצלו?

אנחנו לא יודעים, זה שורש נשמה של אותה נשמה שנקראת "משה". כך הוא גדל וכך הוא ספג את חכמת העולם, את חכמת הטבע האגואיסטית ואת חכמת הטבע האלטרואיסטית, שתי צורות הטבע היו בידיים שלו והוא היה יכול לעבוד עם שתיהן.

תלמיד: האם לכל אחד מאתנו ב"בני ברוך" יש את שורש הנשמה הזה שמאפשר לנו להיות בבחינת משה?

לכל אחד ואחד יש. משה בכלל חי בכל אחד ואחד, "בכל דרא ודרא"¹, כמו שכתוב.

שאלה: איך אני אזהה בתוכי את תכונת העיבור של הנשים העבריות כדי שאצליח להציל את הבן והוא לא יושלך ליאור?

אתה תתחיל לראות את זה לפי הרצונות שלך, אם מתעורר בך רצון של משה, וכך אתה תתקדם. זה לפי החוש הפנימי.

שאלה: נקודת משה היא הנקודה הכי גבוהה בעבודה שלנו, נקודת הקשר עם הבורא, ולעומת זאת היא קשורה לפרעה. האם הקיצוניות חייבת להישמר?

כדי להגיע למצב של "משיח" הוא חייב להיות ברצון לקבל הכי גדול, הכי נמוך והכי מקולקל, וללמוד את כל חכמת פרעה, עד שיגיע למצב שהוא סופג את כל חכמת ישראל ועולה עם שתיהן יחד.

תלמיד: אמרת שהוא לא השתמש בשאלות של "מי ומה", איך זה אפשרי שהוא יכול להיות כל כך קשור לפרעה ולא להשתמש בשאלות האלה?

לפי מה אמרתי כך?

תלמיד: קראנו בדיוק במאמר, מדובר שם על שאלות ידועות, מיהו הבורא שאשמע בקולו? איך אפשר שלא להשתמש בשאלות האלה כשאתה נמצא בקשר כזה הדוק עם פרעה?

זה יהיה אחר כך כשמשה יעמוד מול פרעה.

שאלה: האם זה נכון להגיד שנקודת משה בכל אחד מאיתנו זה מה ששווה בינינו?

לא, למה? בכל אחד ואחד מאיתנו יש נקודת משה שבהתאם לטבע האדם הנקודה הזאת מתבררת ומושכת את האדם לתיקון.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאם נחבר את כל נקודות משה בינינו, זה יהיה "מרכז העשירייה"?

לא, עזוב. אני לא סובל דברים כאלו, שאנחנו לא יודעים ומתחילים כבר לבנות איזה בתים גבוהים. מה שיודעים, יודעים, שיהיו לנו כמה נקודות שיש לנו וכל הבניין יתברר אחר כך.

שאלה: מהו נהר הנילוס?

נהר הנילוס זה מקום שממנו שמקבלים חיוּת. הוא מגיע מהבורא לרצון לקבל שנקרא "מצרים" והוא חייב לתת למצרים את הכוח הזה כדי שמצרים יחיה, שיוכל למלא את עצמו בכוח עליון ולתת משהו לרצון לקבל, אחרת הרצון לקבל לא יכול להיות קיים. הקליפה גם קיימת בגלל שהקדושה מחייה אותה, כי היא קיימת לשם התיקון הסופי, לכן הנילוס זה ממש נהר קדוש בזה שיש בו כוח עליון שמחייה את מצרים. אבל זה נכון כל עוד בני ישראל היו במצרים, וכשיצאו מצרים הכול כבר התחיל להידרדר.

שאלה: אם נקודת משה באדם היא בעצם הנקודה שבלב, אז מה זו התכונה של בתיה שמושכת את משה מן היאור?

זה הכוח העליון שנמצא ברצון לקבל, ונותן לרצון לקבל אפשרות לגדול.

תלמידה: למה בתורה זו בחינת נקבה?

מפני שהיא נותנת לו חלב, נותנת לו הכול, מגדלת אותו. האישה היא שעוסקת בלגדל בנים ובנות.

תלמידה: אפשר לומר שזאת תכונת החסד?

אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו. אני אוהב ללמוד מה שכתוב, קצת להיות בזה ומספיק לנו. ולצאת לכיוון הפילוסופיה, לא כדאי.

שאלה: אני רוצה לשאול על הקשר, על העבודה שלנו עם המקורות. באיזו מידה, באיזו צורה האדם צריך לחפש, לזהות בעצמו את כל ההבחנות האלה שאנחנו לומדים עליהן?

אנחנו עכשיו לומדים מקורות בצורה מאוד מאוד קצרה וצמודה אלינו, כדי להבין את כל התהליך שהאנושות חייבת לעבור מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה. וכשהתהליך הזה יהיה מובן לכולם, ונוכל גם כביכול לעורר את כל השאלות, וגם לענות עליהן את כל התשובות, אז נוכל להרחיב את היחס שלנו לסיפור, ולראות איך שבו נמצאים סודות, רמזים, וכן הלאה.

בינתיים אנחנו תפסנו את "פסח", זה העיקר, יציאה מהגלות, המצב הכי קרוב אלינו שנמצא בדרכנו, וכל היתר יהיה אחר כך.

תלמיד: איזה סוג של שאלות האדם צריך לעורר בתוכו וגם בשיעור כלפי הרב, כלפי כולם, כדי לברר את המקורות בצורה נכונה?

סוג שאלות שעל ידן אני מתרומם מהרצון לקבל על מנת לקבל שלי.

תלמיד: כשהמלצת לנו ללעוס אץ המקורות כמה שיותר ולהוציא מהם את הפנימיות, למה הכוונה? איך לעשות את זה נכון ולא להתפלפל ולהתבלבל?

אני רוצה להרגיש בסוף התשובה, בירור איך אני יוצא על ידי השאלה והתשובה מהמצב של הגלות למצב של גאולה.

שאלה: לפעמים אנחנו קוראים קטעי מקור בעשירייה ולא מופיעה שום שאלה בתוך העשירייה, אז כדאי להיכנס עוד הפעם, לקרוא עוד פעם עד שתהיה שאלה, או פשוט לעבור לקטע הבא?

ברור שכדאי לקרוא כמה פעמים, כמו שכתוב "שניים מקרא ואחד תרגום", זאת אומרת אנחנו צריכים לחזור כמה פעמים על המקורות, ורק אחר כך אנחנו יכולים לחשוב על זה ולדעת איכשהו. זה מאוד מאוד חשוב עד כמה אתה יודע את המקור.

לכן פעם לא היו ספרים, היה יושב אדם אחד, מורה, והיה קורא, וכולם היו שומעים. מה פתאום שלכל אחד יש ספר, היום בכלל יש מחשב עם כל הנתונים וכן הלאה. לא היה פעם דבר כזה, אלא אם אדם היה רוצה ללמוד הוא היה צריך לדעת בעל פה. ולכן כך היו לומדים וזוכרים בעל פה, וזה נקרא "לימוד תורה", השלב הראשון הוא לדעת בעל פה. ולכן היו יושבים ילדים ולומדים בעל פה מה שכתוב.

כשהבן שלי היה קטן הוא למד בירושלים בישיבת הרב זילברמן ושם למדו לפי שיטת הרמח"ל, והם למדו הכול בעל פה. כל מילה ומילה שבתורה היו צריכים לדעת, זאת אומרת אם הראשון אומר איזו מילה, השני יכול להמשיך, וכך השלישי וכן הלאה. זאת אומרת היו מצלמים ממש במוח את כל התורה.

זה הכרחי, והייתי אומר שעוד יותר מהכרחי, אנחנו עוד לא יודעים את הקשר בין התורה והמוח, עד כמה המוח שסופג את התורה ורוצה לזכור אותה בעברית, עד כמה הוא בזה מסדר את כל התאים שלו בצורה נכונה. נדבר על זה פעם.

שאלה: דיברנו על זה הרבה פעמים ולפי מה שהבנתי, אנחנו לא פה כדי ללמוד דברים בעל פה אלא לספוג אותם ברגש ולקחת אותם לתוך העשירייה וללעוס אותם, ולבצע מה שנאמר בהם. קראנו לאלו שזוכרים הכול בעל פה "מקובלים ירושלמים" שרק זוכרים בעל פה אבל אין להם שום גישה לאמת. אז אני קצת מבולבל, האם אנחנו צריכים ללמוד בעל פה?

אתה מבולבל לא קצת, כי אנחנו דיברנו על סתם לימוד בעל פה שאין אחריו שום המשך. אצלנו יש המשך, אצלנו זה לימוד בעל פה כדי ללמוד אחר כך את הפנימיות שבדבר, שיהיה לנו יותר קל, שהכול יהיה מונח בקופסה מה שנקרא, בתוך הראש, ואז אנחנו עובדים עם זה. זה ההבדל. לכן הבלבול שלך הוא בלבול די גדול.

שאלה: נראה שכל אחד מאיתנו נמצא באיזשהו חושך או בלבול, איך אנחנו יכולים להתקדם כך שזה יהיה שייך לעשירייה, שנוכל להתקדם ביחד?

המטרה שלנו היא מטרה אחת, ולכן זה לא כל כך בעיה שיש לנו הרבה שאלות, כי המטרה בהן היא אחת ולכן אין בעיה שאנחנו נתבלבל. בסופו של דבר כולם צריכים להגיע למטרה אחת ושם כולנו מתחברים.

שאלה: מה זה מצרים של "בני ברוך"?

מצרים של "בני ברוך" זה רצון לקבל הגדול שלנו שמפריד בינינו ולא נותן לנו להתחבר. ההרגשה הזאת שאנחנו מרגישים שכל אחד קיים בפני עצמו ואין לנו הרגשה משותפת שבה אנחנו רוצים לגלות את הבורא, ההרגשה הזאת נקראת מצרים. מקום פנוי בינינו שהוא ריק, שאין שם משהו שמקשר בינינו, זה נקרא מצרים.

שאלה: האם ניתן להשפיע על כך שהבן ייוולד עם תכונת משה ואם כן אז כיצד?

לא, הכול תלוי בתוכנית העליונה. אבל בשביל מה? בכל זאת כולנו מגיעים לדרגת משה, וכולם מגיעים לגמר התיקון ולחיבור ובדבקות בבורא בכל 625 מדרגות.

שאלה: אני מרגישה שהבורא משחק עם הרצונות שלנו, איך אפשר להתייחס אליהם בצורה חיובית כדי להתגלות בפני פרעה?

הבורא משחק עם החסרונות שלנו ואנחנו צריכים להתייחס אליהם בצורה חיובית, כי דווקא על ידי המשחק עם הרצונות שלנו המקולקלים אנחנו יכולים לגלות את הפרעה ולגלות את הבורא. שהפרעה והבורא הם בעצם אותו הכוח רק בצורה חיובית או שלילית, וכך אנחנו נתקדם למטרת הבריאה, איפה שכולנו גם טובים וגם רעים, כולם מתאחדים יחד למטרת גילוי הבורא לכל הנבראים.

שאלה: אני קצת מבולבלת עם התיאור שתיארת שמשה הוצא מהנילוס על ידי בתיה ואחר כך אמרת שנהר הנילוס הוא בעצם מים קדושים מהבורא, לא הבנתי איך מסתדרים שני הדברים יחד?

אני לא יכול להסביר לך יותר אלא את צריכה לקרוא תורה, בספר תורה כתוב בצורה ברורה, פשוטה, שיצאה בת פרעה בתיה לטייל ליד הנילוס והיא ראתה בנילוס עלה כזה גדול או אפילו לא עלה אלא זה היה כמו שעושים סל, ובסל הזה היא ראתה ילד שוכב. אז היא נתנה פקודה מיד לאנשים שהיו לידה, שסבבו סביבה, שיוציאו את הילד הזה מהמים והיא לקחה אותו לארמון שלה, והתחילה לגדל אותו ולפנק אותו ואחר כך ללמד אותו, כי הוא היה בן כמה ימים. אז היא גידלה אותו והוא הגיע כבר להיות בחור והתייחסו אליו כמו לנכד של המלך פרעה והוא היה ידוע וגדול וחשוב בין המצרים. וכך הוא גדל. זאת אומרת הוא ידע את כל חכמת המצרים שלימדו אותו וכן הלאה.

שאלה: איך לפתח רגישות יתר כלפי החברים על ידי הבירורים שאנחנו עוברים בשיעור?

לחשוב על זה כל הזמן, לחשוב עד כמה שזה חשוב להיות רגיש לחברים ועד כמה שאני עדיין לא רגיש, יבש.

שאלה: משה מקבל תקופה של חינוך, החינוך הוא מצד אחד של בתיה ומצד שני בבית של פרעה, מה זאת תקופת החינוך של משה, מה הוא מקבל בה?

לימדו אותו את כל חכמת המצרים זאת אומרת כל מה שצריך להיות, כל מה שאדם צריך לדעת כדי למלא את האגו שלו בכל מיני צורות אפשריות, זה נקרא חכמת המצרים. ומשה ידע על זה וכך הוא גדל. עד שגדל נהיה גדול והתחיל בכל זאת להתעורר בו שורש של העברים, של העם שלו, ואז הוא הרג את המצרי. את זה אנחנו נלמד אחר כך מה שקרה. אבל כדאי לכן לקרוא את התורה, זה ספר שבטוח נמצא בכל שפה ושפה בהרבה מקומות, ספריות, תקראו את זה. בכל זאת לקרוא פעם אחת את הספר הזה כדאי, בלי זה אני לא חושב שאדם יכול להגיד שהוא אדם מחונך מכובד.

שאלה: האם אפשר להתייחס ליאור כנהר זרמי החיים, שאדם נמצא כל הזמן בזרם החיים, ברצון לקבל?

ברצון לקבל.

תלמיד: ואז ממש הוא מושך אותו?

כן, ברצון לקבל שהוא נמצא.

שאלה: אני לא יכול להגדיל את הרצון לקבל שלי, אז איך אני יכול לקבל רצון גדול למידה שאני יכול לעורר את משה שבי?

על ידי החברה, על ידי חיבור עם החברים.

שאלה: קודם אמרת שמקום פנוי בינינו ריק שבו אין מה שמקשר בינינו זה נקרא מצרים, אז מה שמקשר בינינו בעשירייה זה הרצון שלנו, הרצון שלנו לדבקות, רצון שלנו להשפעה להיות דומים לבורא, וכשאני יושבת עם החברות ואנחנו מעוררות אחת את השנייה, לחשיבות המטרה. כך כל אחת לאט לאט עונה בסדנה או קוראות יחד קטעים ואנחנו מגיעות למצב שפתאום כולן מתעוררות, אז איפה אנחנו נמצאות?

עדיין בהתרוממות אבל לא יותר מזה, אתן צריכות להמשיך את זה יותר ויותר.

תלמידה: איך עושים את ההתכללות הזאת איכותית באמת?

להשתדל לדרוש שתהיה נטייה בלב להתחבר עם כל הלבבות של החברות.

תלמידה: התכוונתי שאני לא יכולה לראות ללב של החברה פנימה, אני יכולה לראות את ההתעוררות שלה.

בסדר זה מספיק, תעלי בהתעוררות שלך לפי התעוררות שלה ותחברו שתיכן את ההתעוררויות האלו להתעוררות אחת משותפת, וזה מספיק לכן כדי לעלות לדרגה הבאה לקראת הבורא.

תלמידה: באיזה מקום זה אם זה לא מצרים?

זה יתגלה לכן זה נקרא טובם השניים מן האחד.

שאלה: נהר הנילוס זה מקום מאוד חשוב עבורנו, מהם מים טובים ומים רעים?

זה הכול תלוי באדם, איך האדם מקבל את מה שהוא מקבל מהבורא.

שאלה: כשאני עובדת בעבודה רוחנית אז מתגלה בי הרצון לקבל ולמרות שזה רצון לקבל, אפשר להגיד שהוא מבחינה איכותית הוא מכוון כלפי הבורא? ואיך אני יכולה להשתמש ברצון לקבל הזה שמתגלה?

אנחנו דיברנו על זה כל השיעור, אני מצטער אבל אין לי יותר כוח להסביר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בכוח הפרעה כדי להגדיל את המשה שבנו?

להשתדל להעמיד נגד הפרעה את כוח המשה. אנחנו עוד נלמד על זה, עכשיו זה רק התחלת הנושא.

(סוף השיעור)

---

1. חז"ל.↩