שיעור בוקר 29.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 781

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות מ'-מ"ד

קריין: "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 781 אות מ'.

אות מ'

"ונבין מתחילה, את דברי חז"ל (מגילה ו' ע"ב), שאמרו: "יגעתי ומצאתי, תאמן, לא יגעתי ומצאתי, אל תאמן". שיש להקשות, על הלשון "יגעתי ומצאתי", שנראים, כתרתי דסתרי אהדדי:

א. שהרי "יגיעה", היא ענין עבודה וטורח, שנותנים במחיר כל קנין רצוי. שבעד קנין חשוב, נותנים יגיעה מרובה, ובעד קנין פחות, נותנים יגיעה מועטת.

ב. והיפוכה היא "מציאה", אשר דרכה, לבא אל האדם, בהסח הדעת לגמרי, בלי שום הכנה, של טורח ויגיעה ומחיר.

וא"כ, איך תאמר: "יגעתי ומצאתי"? ואם יגיעה יש כאן, היה צריך לומר: "יגעתי וקניתי", או "יגעתי וזכיתי", וכדומה, ולא "יגעתי ומצאתי"?"

זאת אומרת הקושיה היא למה כתוב "יגעתי ומצאתי". כי שני הדברים האלה הם לגמרי מנוגדים זה לזה. אם אני נותן יגיעה, אז מה אני מצאתי? מצאתי לא שייך ליגיעה.

אז מה הוא ממשיך?

אות מ"א

"והנה, איתא בזוהר, על הכתוב "ומשחרי ימצאונני", שאלו ע"ז: היכן מוצאים את השי"ת? - ואמרו, שאין מוצאים אותו יתברך, אלא בתורה. וכן אמרו על הכתוב, "אכן, אתה, אל מסתתר", אשר הקב"ה, מסתיר את עצמו, בתורה הקדושה.

ויש להבין דבריהם ז"ל כראוי. כי לכאורה, הקב"ה מוסתר, רק בדברים ודרכים הגשמיים, ובכל הבלי העולם הזה, שהם מחוץ לתורה. ואיך תאמר את ההיפך, אשר רק בתורה הוא מסתיר את עצמו?

גם המובן הכללי, שהקב"ה מסתיר את עצמו, באופן שצריכים לבקשו, הסתר זה למה לו? וכן, "כל מבקשי אותו, ימצאוהו", המובן בכתוב, "ומשחרי ימצאונני", צריך להבין היטב, דבר הביקוש הזה, ודבר המציאה הזו, מה הם, ולמה הם"?

תלמיד: האם ההסתרה היא אחידה לכל הנבראים, או שרק התחושות, רק ההרגשות הן אינדיבידואליות?

לזה צריכים להיות יותר בפנים, אז השאלה תעמוד בפנינו.

תלמיד: למה אדם צריך לרצות למצוא את הבורא? מאיזו סיבה הוא רוצה למצוא אותו?

כי כך הוא מרגיש שזה הוא עומד בדרך, שאת הקשר שלו עם הבורא צריכים לפתור, ואז אדם מגיע לכל התשובות על כל השאלות.

תלמיד: מה זה אומר "ומשחרי ימצאוני"? מה זה לחפש את הבורא ולמצוא אותו? במה זה מתבטא?

ככה הוא אומר, שהבורא נסתר ואנחנו כדי למצוא אותו, צריכים לחפש איפה הוא יכול להיות, ועל ידי מה אנחנו יכולים לגלות אותו.

תלמידה: העניין של הסתירה, כבכול העניין מציאה והקשר למציאה, זה בגלל שהמציאה זה לא קשור ישירות ליגיעה, אלא בידי הבורא ולא תמיד בהתאם לעבודה, או שזה קשר ישיר?

לא. באמת הכול קשור זה אל זה, אלא כדי שאנחנו נעבור בצורה ישירה, נכונה מהשאלה לפתרון, לתשובה, אנחנו כך רואים שנשלם.

תלמיד: הנוסחה הזו ש"יגעתי ומצאתי", כלומר כשאנחנו בעשירייה או אני, משקיעים מאמצים, בהתאם ליגיעה, מה התלות ביגיעה כדי למצוא את הבורא? התלות הזו ישירה או לא?

אנחנו נברר את זה עכשיו בדרך.

תלמידה: מה זה בדיוק למצוא את הבורא בתורה? ואיך זה קשור ל-למצוא את הבורא בעשירייה בקשר בינינו?

"למצוא את הבורא בתורה", זה למצוא אותו כשייך וממלא את כול המציאות.

תלמיד: מהי ההבנה שלנו, שאנחנו רוצים לגלות את הבורא בעשירייה? האם זה לא צריך להיות בהרגשה? מה זו ההבנה הזאת?

ההבנה צריכה להיות בהרגשה.

תלמיד: אז איך אנחנו מגיעים כל פעם בעשירייה להרגיש באמת בהרגשה אמיתית שהבורא מסתתר ואנחנו רוצים לגלות אותו?

כי זה הכול קורה בהרגשה. הבורא מסתתר. אנחנו צריכים לגלות את ההסתרה.

תלמיד: אז זו השאלה, איך אנחנו מגיעים למצב הזה שאנחנו מבינים ומרגישים בהרגשה שהוא מסתתר בקשר בינינו? אנחנו עושים כל הזמן תרגילים, אנחנו כל הזמן עושים סדנאות, אנחנו נפגשים בזום במשך היום.

כן.

תלמיד: איך אנחנו באמת מגיעים להרגשה שהבורא מסתתר? שאנחנו באמת מגיעים לחיסרון הזה שרוצים לגלות אותו בקשר בינינו? אנחנו יכולים לפעמים להסתובב סביב עצמנו, ומה? עבר עוד יום ועוד יום. אנחנו רוצים למצוא את הבורא.

נכון. כנראה שעדיין הדרישה שלנו היא לא שלמה.

תלמיד: אז איך מגיעים לדרישה השלמה הזאת? הרי כל זה העניין, להגיע לדרישה הזאת.

תיכף, עכשיו אנחנו בדיוק עומדים על זה.

תלמידה: אמרת שאפשר למצוא את הבורא רק בעשירייה, ואנחנו גם ככה נמצאות בעשירייה, כלומר אנחנו צריכות לבנות נכון את התפילה שלנו ולכלול בזה יראה כדי שיהיה לנו צינור נכון. כלומר, אנחנו מעלים תפילה לבורא, אנחנו מודים לבורא על האפשרות הזאת, ואז מבקשים שהוא יחבר אותי עם העשירייה, אבל אנחנו גם ככה נמצאים בעשירייה.

ואז מבקשים שהוא יתגלה לנו, שיצור קשר איתנו וממש לדפוק על הנקודה הזאת, לבכות, אני לא יודעת עוד מה צריך לעשות. כדי לעשות לך נחת רוח, האם זה הכיוון הנכון?

בואו נתחיל מזה, ואחרי כן נמשיך, נדייק.

תלמידה: מה הקשר בין ההשתוקקות לגילוי לבין ההסתר?

במידת ההסתרה מתעורר הלחץ, הרצון לגילוי.

תלמידה: האם אפשר לומר שכוח ההשתוקקות זה בעצם אותו הציר שעליו אנחנו מלבישים את הגילוי?

כן.

תלמיד: כשיש הרגשה של טוב אין סופי מהבורא שהוא כל כך מתאמץ בשבילנו, נותן לנו כאלה מקורות, ולא רק מקורות אלא נתן לנו רב גדול שמסביר לנו את כל זה, שמעביר לנו את הכול, נותן את עצמו, ומתגלה בזה שמחה גדולה עבור החברים, עבור הכלי העולמי, זה משמח את הבורא? זה השפעה בשבילו?

זה יתברר. כל זה יתברר לנו.

תלמידה: מה זה אומר שהבורא מסתיר את עצמו בתורה?

זה אומר שכשלומדים תורה אנחנו מתחילים לראות דרך אלו כלים, דרך איזה שאלות אנחנו יכולים להתקרב אליו ולגלות אותו, להתחבר איתו.

תלמידה: דרך הניסיון שלנו להתחבר עם העשירייה, השיעורים שהבורא נותן לנו, איך להרגיש או לדעת שבאמת מצאת ולא נפלת לרשת האגו שלך?

להמשיך לחפש, ואז תראו אם מצאתם באמת או נמצאים בתוך אותם הקורים בבלבול.

תלמידה: איך למצוא ולראות את הבורא מאחורי כל דבר במציאות?

אם תהיו מכוונים לבורא, אז לאט לאט בהדרגתיות תראו איך הוא מתגלה מאחורי כל ההסתרה שהוא בונה בינו לבינינו.

תלמידה: איזו תכונה פנימית האדם צריך לפתח כדי שהבורא יתגלה לו וכבר לא יהיה נסתר?

בעצם מה שאנחנו צריכים זה לשחרר את עצמנו מהרצון לקבל, ואז בקשר בינינו לבורא אנחנו נהיה ברצון להשפיע ושם נגלה אותו.

תלמיד: איך מתחברים מבט לחבר עם מבט לבורא עם מבט לבריאה, האם הם מתחברים בו זמנית או אחד אחר השני?

המבט על החבר נהיה בכל אחד מאיתנו ישיר יותר, ברור יותר, קרוב, כך שדרך הקשר עם החברים אני בהדרגתיות מתקרב לקשר עם הבורא.

תלמידה: יגעת ומצאת, אם המציאה היא הפוכה מהשכר שאנחנו מצפים מהעבודה שלנו, האם זה אומר שהבורא מתגלה במקומות המפתיעים ביותר מתוך העבודה בעשירייה, כשאנחנו לא מצפים לשכר? איך להגיע למצב הזה בעשירייה?

אנחנו צריכים להשתדל להגיע לכזה חיבור בעשירייה, שהחיבור שלנו יהיה מכוון לגילוי הבורא, להרגשת הבורא, לכך שבאמת נוכל להרגיש במדויק מה מסתתר בחיבור בינינו. כך הוא מתגלה.

תלמיד: באות מ' כתוב "יגעתי ומצאתי, תאמין, לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". האם צריך קודם להבין את דברי חז"ל האלו, ואחר כך צריך לשים לב שהתורה לא הופכת לסם המוות?

צריך להשתדל לגלות את התנאי הזה, יגעתי ומצאתי, לא תאמין, כן תאמין, עד כדי כך שנראה שיגיעה, טרחה או מאמץ שאנחנו יכולים להשקיע כדי להגיע להרגשה של גילוי, הוא פרופורציונלי, תואם לרצון שלנו. לכן מתגלה כאן השאלה הזו, יגעתי ומצאתי. איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שאני משקיע את כל הכוחות שלי כדי לגלות את הבורא, ונמצא בציפייה לכך שהוא יתגלה? זה מה שעכשיו נאמר באות מ'.

באות מ"א הוא אומר שכשכתוב בזוהר שמשחרי רוצים לגלות אותי, הם לבטח יגלו אותי, ואפשר לגלות את זה רק בתורה ולא באף מאמץ או מקום אחר. רק בתורה הבורא מסתתר, כלומר הוא יצר כך את התורה ששם נמצא ההסתר שלו, שם יש את התנאים בהסתרתו.

לאחר מכן באות מ"א הוא מסביר שהבורא מסתיר את עצמו, בשביל מה? בשביל שאנחנו נרגיש את הניתוק שלנו מהבורא ונתחיל לבקש אותו ממנו, איך הוא יכול להתגלות לנו, איך הוא יכול לעזור לנו. ומכאן השאלה הזאת "ומשחרי ימצאוני". "צריך להבין היטב, דבר הביקוש הזה", כלומר אנחנו צריכים להבין היטב מהי השאלה הזאת, מהי הבקשה הזאת.

תלמיד: אנחנו צריכים לברר את זה.

כן. רציתי עוד להמשיך באות מ"ב.

אות מ"ב

"וצריך שתדע אמנם, אשר סיבת כל הריחוק הזה, שאנו רחוקים כל כך מהשי"ת, ומה שאנו עלולים כל כך, לעבור על רצונו ית', אין כל זה, אלא משום סיבה אחת, שנעשתה למקור, לכל המכאובים והיסורים, שאנו סובלים, ולכל הזדונות והשגגות, שאנו נכשלים ובאים בהם ח"ו". כאן נמצאת הסיבה למה אנחנו נמצאים בריחוק מהבורא, למה אנחנו לא מרגישים אותו. השאלה הזו חייבת להיות בנו.

בעל הסולם ממשיך הלאה, באמצע אות מ"ב. "שיחד עם זה, מובן, שבהסרת הסיבה ההיא, נפטרים תיכף, מכל צער ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להדבק בו ית', בכל לב נפש ומאד". כלומר, אם אנחנו שואלים במדויק על פי השאלה הזו, אז הבורא מתגלה לנו, ואנחנו מרגישים אותו ברצון שלנו לגלות אותו.

הנה הוא אומר, דע "שהסיבה המקורית ההיא, אינה אחרת, אלא" נמצאת ב"מיעוט" ההרגשה שלנו, "ההבנה שלנו," ההכרה שלנו בבורא, "בהשגחתו ית', על בריותיו, שאין אנו" מרגישים, "מבינים אותו יתברך, כראוי", כנמצא בנו, כמכוון אותנו, שולט בנו.

אות מ"ג

"ונניח, למשל, אם היה הקב"ה, נוהג עם בריותיו, בהשגחה גלויה, באופן, אשר למשל, כל האוכל דבר איסור, יחנק תיכף על מקומו, וכל העושה מצוה, ימצא בה התענוג הנפלא, בדומה לתענוגות, המצוינים ביותר שבעולם הזה הגשמי, כי אז:

א. מי פתי היה מהרהר, אפילו לטעום דבר איסור, בשעה שהיה יודע, שתיכף יאבד מחמתו את חייו, כמו שאינו מהרהר, לקפוץ לתוך הדליקה.

ב. וכן, מי פתי היה עוזב, איזו מצוה מבלי לקיימה, תיכף בכל הזריזות, כמו שאינו יכול, לפרוש או להתמהמה, על תענוג גדול גשמי, הבא לידו, מבלי לקבלו מיד, בכל הזריזות שביכלתו.

הרי, שאם היתה לפנינו השגחה גלויה, היו כל באי העולם צדיקים גמורים."

ברור לנו שאם ההשגחה הייתה גלויה, אז ודאי שאף אחד לא היה עושה משהו נגד הבורא. זה ברור לכל אחד.

תלמיד: האם אני יכול להגיע לתיקונים אם אין לי שום עניין בלקרוא ספרים כמו "תלמוד עשר הספירות" ו"זוהר", אבל אני משתתף בשיעורי הבוקר ומתחבר עם החברים? מה צריכה להיות הכוונה שלי כשאני לומד את הטקסטים האלה במצב כזה?

אתה צריך בקשר עם החברים לקרוא ולהבין "פתיחה לחכמת הקבלה" וקצת "תלמוד עשר הספירות", אבל העיקר זה "פתיחה לחכמת הקבלה", ואז תרגיש עד כמה אתה קשור לזה. כל הלימוד שלך יהיה מכוון לפתור את הקשר, להבין את הקשר של הבורא לכל המציאות. זאת אומרת, אתה תרצה להתקשר עם החברים שלך בקבוצה אך ורק כדי להבין מה הבורא רוצה להגיד לכם בקטע הזה שעכשיו למדנו, וכך תגיעו להבנת הטקסט.

תלמידה: בתוך המצב, האם האדם צריך להשתוקק להרגיש למי הוא מהנה את היחס האמיתי של הבורא אליו, או שהוא צריך לנסות לטהר את ההשתוקקות שלו?

האדם צריך לשאול שאלות, ולהשתדל לחפש להם מענה באותם הקטעים שאנחנו קוראים.

תלמידה: כשאתה מסתכל על העשיריות של הכלי העולמי, האם אתה חושב שהן מסוגלות להתגבר על אותה הסתרה? באיזו צורה אתה מוצא את העשיריות של הכלי העולמי?

אני רואה את העשיריות שלנו שהן מתקרבות לגילוי ההסתרה, ושאנחנו נגיע לגילוי הבורא. זה קיים בי כעובדה.

תלמידה: אמרת שבמידת ההסתרה מתגלה השתוקקות והרצון לגילוי. האם בעשירייה, כלפי החברים, אנחנו יכולים איכשהו להשתמש בהסתרה הזאת?

לא, זה עוד מוקדם לנו, אנחנו עוד לא שולטים באופן מלא בצורות ההסתר והגילוי, אבל עוד מעט נתחיל להשתמש בזה.

תלמידה: מה זה אומר קשר עם הבורא, איך לתאר את הקשר הזה עם הבורא בינינו, איך בא לידי ביטוי קשר אמיתי עם הבורא?

קשר אמיתי עם הבורא בא לאדם בהרגשה כשהוא קורא מקורות שלנו ומרגיש שם את פעולות הבורא ומתוך זה מכוון את עצמו להתקשר לבורא וכך מתקדם.

תלמידה: איך הבורא מתגלה דווקא דרך חיבור? מה הדבר המיוחד שיש בחיבור שגורם לבורא להתגלות?

חיבור זה עיקר הפעולה שלנו. אם אנחנו מתגברים על הריחוק בינינו ורוצים להגיע לאיחוד בינינו, אז אנחנו מגיעים בזה לידיעה, להרגשת הבורא בתוכנו.

תלמיד: הבורא נמצא בהסתרה. איך מאמונה אפשר לעבור להרגשה, כי אני יכול להגיד אלף פעם שהוא טוב ומיטיב אבל אני לא ארגיש את זה?

אתה צריך להמשיך ולחשוב איך אתה מקבל את יחס הבורא אליך, עד שתרגיש שהוא באמת טוב ומיטיב אליך ורוצה שאתה תרגיש אותו כך.

תלמיד: האם זה יותר חשוב שהחברים שלי ישיגו את ההרגשה לפני?

לא, בינתיים אלו סתם מילים.

תלמידה: מה זה בונה באדם אם הוא כן מצליח להתגבר על "מיעוט ההבנה שלנו, בהשגחתו ית'", דרך החברים, דרך החברות, מה זה בונה בו?

מה זה בונה בנו? שאנחנו באמת רוצים לגלות את הבורא בצורה הגלויה.

תלמיד: כשאדם מרגיש הסתרה והוא משתדל ונותן יגיעה לגלות את הבורא למרות ההסתרה, מה זה בונה בתוכו?

מה זה בונה?

תלמיד: כן, באדם.

מתוך החסרונות שהוא מארגן אותם לכלי אחד, הוא מתחיל להיות מכוון לאותו מקום שבו הוא מבין שהבורא מתגלה.

תלמיד: איך למצוא תשובות אם הטבע שלנו מונע מאיתנו לשאול?

לא, הטבע לא מונע מאיתנו לשאול, זה לא נכון.

תלמיד: איך לגלות את הבורא בלי להידבק אליו בצורה אגואיסטית? לפי מה שבעל הסולם מסביר באות מ"ג זה נשמע בלתי אפשרי.

כן, אנחנו צריכים להידבק בבורא רק לפי כוח ההשפעה, רצון להשפיע.

אות מ"ד

"הרי לעיניך, שבעולמנו, לא חסר לנו, אלא השגחה גלויה. כי אם היתה לנו השגחה גלויה, היו כל באי עולם צדיקים גמורים. וגם היו דבקים בו ית', בתכלית האהבה. כי ודאי, לכבוד גדול היה זה, לכל אחד ממנו, להתידד ולהתאהב בו ית', בכל לב ונפש, ולהדבק בו תמיד, בלי אפילו הפסד רגע.

אלא, מתוך שאינו כן, אלא "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", גם אין עוברי רצונו, נענשים כלל לעינינו, אלא השי"ת מאריך אפים להם, ולא עוד, אלא שלפעמים, נדמה לנו ההיפך ח"ו, כמ"ש (תהלים ע"ג): "הנה, אלה רשעים ושלוי עולם, השגו חיל וגו'".

ולפיכך, "לא כל הרוצה, ליטול את השם, יבא ויטול". אלא, שאנו נתקלים, בכל פסיעה ופסיעה ח"ו, עד, כמ"ש חז"ל (ויק"ר פ"ב) על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", אשר "אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה".

הרי, שהבנת השגחתו ית', היא הסיבה לכל טוב. ואי ההבנה, היא הסיבה לכל רע. ונמצא, שהיא הקוטב, אשר כל באי עולם, מתגלגלים עליו, אם לשבט ואם לחסד."

תלמיד: מה זה "להתידד ולהתאהב בו ית', בכל לב ונפש"?

להתחבר, תגיד פשוט.

תלמיד: אני מבין מהקטע שחסר לנו להכיר את ההשגחה של הבורא ושהוא מסתיר אותה מאיתנו כדי שנוכל להתפתח. יוצא שאנחנו הולכים בדרך, והרצון וההשתוקקות שלנו לגלות את הבורא בעצם מפריעים לנו בעבודה. איך אני צריך להתקדם לבורא, ומצד שני לא לרצות גילוי שלו?

למה לא לרצות, מי אמר לך שלא צריכים לרצות אותו?

תלמיד: זה יוצא השגחה גלויה, ואז אני כאילו אשתמש באגו שלי. אם אני יודע שאני אגלה את הבורא, זה יוצא כזה פורמט אגואיסטי.

אז תרצה, טוב מאוד, תרצה לגלות את הבורא. אתה לא צריך שום דבר אחר, רק תחשוב על זה.

תלמיד: איך להשתמש בזה למרות האגו? כי אני מאמין, אני יודע שאני אגלה את הבורא, אז יוצא שאת המצב העתידי שלי אני כבר יכול כביכול להפנים עכשיו.

איך תוכל לממש אותו? אין לך את תכונת האמונה. אתה פשוט חושב שבעתיד, מתישהו, תשיג אותה. ומי ישיג את זה עכשיו, או בפעם הבאה, או מתישהו, זה לא ידוע. לכן תכוונן את עצמך לכך שאתה עם החברים, עם אותה קבוצה שיושבת שם איתך, אתה יחד איתם הולך עכשיו בחיבור גדול יותר לקראת גילוי הבורא. כל זה תלוי בכוח ובעוצמת החיבור ביניכם.

זהו, טוב מאוד, אני שמח שהבנתם אותי.

תלמיד: הבנתי שהבורא מסתיר את עצמו כדי שנגלה אותו ברצוננו?

כן.

תלמידה: למה לא יותר טוב לבנות קשר ישיר, מידי עם הבורא, כמו אמא לתינוק, או אבא לילד?

אנחנו בעצם כך עושים, רק מתחילים מקשר עוד פחות מזה.

תלמידה: האם אהבה אמיתית חייבת לכלול הסתרה, כדי שלא נשרף בבושה?

אדם לא צריך להיות כלול מעשרה חברים אלא להתכלל בתוכם. זה רצוי. אבל לא שזה תנאי לא יגונה.

תלמיד: האם אנחנו צריכים גם הסתרה, כדי לגלות את האהבה?

כן.

תלמיד: איך אפשר להידבק בבורא רק בכוח להשפיע, ולא שאנחנו שוב ברצון אגואיסטי אחר?

אנחנו רוצים להיות דבוקים לבורא בכוח שלנו להשפיע. וכדי להיות דבוקים בו אנחנו רוצים לקבל ממנו גם את כוח ההשפעה שיהיה לנו, שנידבק הוא בנו ואנחנו בו.

תלמיד: הוא כותב פה באות מ"ד, "אדם אחד מאלף מצאתי", "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה" ויש עוד הרבה פסוקים דומים לעיקרון הזה.

כן.

תלמיד: למה הבורא רוצה רק אחד מאלף שיצא להוראה?

אם אנחנו נכוון את עצמנו לאותו אחד שהוא יהיה מאלף ויעמוד עבור כל האלפים האלו, אז אנחנו נכוון בזה את עצמנו לבורא.

תלמיד: מיהם אותם האלף, את מי הם מייצגים ומיהו אותו אחד?

זה לא חשוב. אין הבדל.

תלמיד: למה לא כל אחד הוא בעצם נציג ישיר כלפי כל המערכת כולה? כל אחד עובד כלפי כל הכלל. למה מתוך אלף, אחד?

אתה בעצם אומר כך, למה אותו אדם שרוצה להגיע לבורא ישתוקק לאחד?

תלמיד: כן. אז אחד, כל אחד צריך להשתוקק לבורא.

אז בסדר.

תלמיד: מי אלה אותם האלף, למה לא כל האלף צריכים להשתוקק לבורא?

על זה כתוב, "אדם אחד מאלף מצאתי".

תלמיד: למה, מה העיקרון הזה?

העיקרון, שהבורא בודק כל אחד ואחד מהאלף.

תלמיד: יוצא כאן אחוז מתוך אלף אחד.

כן.

תלמיד: למה העיקרון הזה בנוי בצורה כזאת, למה לא כולם מגיעים, למה רק אחד מתוך אלף?

בסופו של דבר, מגיעים כולם. אבל איך שאנחנו צריכים להסתכל על זה, אנחנו מסתכלים על אלף ושכולם יהיו כאחד.

תלמיד: יש אחד מתוך אלף, למה יש הגבלה כזאת? כאילו, סלקציה. מתוך אלף נכנס אחד.

אתה צודק.

תלמידה: למה הוא משתמש במילה "מצאתי", "מציאה", או "יגעת ומצאת", מה הכוונה במציאה או למצוא?

כי קודם לא ראה, ועכשיו כשמתחבר לכולם, אז הוא מוצא בהם נטייה אחת, כיוון אחד.

תלמיד: ככל שאנחנו מגלים את התכונה שלו יותר, ככה אנחנו גם מגלים יותר שאנחנו מרוחקים ממנו. האם זה מה שנותן לנו כוח להשתוקק אליו?

לא. בכלל לא ככה. אתה לא צריך לבלבל את התנאים שנכתבו בהקדמה הזו.

תלמידה: האם הגילוי של הבורא שאליו אנחנו משתוקקים הוא מצב קבוע של גילוי או שזה מצב של רגעים, שהאדם מגלה את הבורא והוא נעלם לו?

אנחנו צריכים להגיע לבורא שכולל את כול המציאות בתוכו, ואז מהמציאות הזאת אנחנו נדבקים.

תלמידה: האם זה מצב קבוע או ש האדם צריך לחיות במצב שהבורא כל הזמן מגולה?

כן.

תלמידה: איך הוא נשאר, כביכול, חופשי במצב כזה, או שהוא מכור לגמרי לבורא?

בזה שאנחנו דבוקים בו, אז לאן שהוא משתנה, גם אנחנו משתנים כדי להיות דבוקים.

תלמידה: אז הזהות של האדם, החופש שלו נשאר בזה שהוא כל פעם רוצה להיות שותף לפעולה שלו. האם יש עדיין איזה מרחק שהוא כל הזמן מנסה לסגור?

כן.

(סוף השיעור)