שיעור בוקר 16.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 435. "הקדמה לספר הזהר"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 435, מאמר "הקדמה לספר הזהר", אות ט"ז.

אות ט"ז

"ואין להקשות לפי"ז: א"כ נתבטלה מאתנו הבחירה ח"ו? כיון שאנו מוכרחים, להשתלם ולקבל המצב הג' בהחלט, מכח, שכבר הוא מצוי, במצב הא'?

והענין הוא, כי ב' דרכים, הכין לנו השי"ת, במצב הב', כדי להביאנו אל מצב הג':

הא' - הוא דרך קיום התורה ומצות, ע"ד שנתבאר לעיל.

הב' - הוא דרך יסורין. אשר היסורים בעצמם, ממרקין את הגוף, ויכריחו אותנו, לבסוף, להפך את הרצון לקבל, שבנו, ולקבל צורת הרצון להשפיע, ולהדבק בו ית'. והוא ע"ד שאמרו חז"ל (סנהדרין, צז ע"ב): "אם אתם חוזרים למוטב, טוב, ואם לאו, אני מעמיד עליכם מלך, כהמן, ובעל כרחכם הוא יחזיר אתכם למוטב".

וזה שאמרו ז"ל, על הכתוב: "בעתה אחישנה. אם זכו, אחישנה. ואם לאו, בעתה". פירוש:

אם זוכים על ידי דרך הא', שהוא ע"י קיום תורה ומצות, אז אנו ממהרים את התיקון שלנו, ואין אנו צריכים ליסורין קשים ומרים, ואריכות הזמן, שיספיק לקבלם, שיחזירו אותנו למוטב בעל כרחנו.

ואם לאו, בעתה, דהיינו רק בעת, שהיסורים יגמרו את התיקון שלנו, ותגיע לנו עת התיקון בעל כרחנו. ובכלל דרך היסורים, הם גם עונשי הנשמות בגיהנם. אבל בין כך ובין כך, גמר התיקון, שהוא מצב הג', הוא מחויב ומוחלט מצד המצב הא'.

וכל הבחירה שלנו, היא רק, בין דרך יסורין לבין תורה ומצות.

והנה נתבאר היטב, איך ג' המצבים הללו, של הנשמות, קשורים זה בזה, ומחייבים בהחלט זה את זה."

שאלה: כותב לנו בעל הסולם על שתי אפשרויות, אחת - בחירה בדרך קיום תורה ומצוות, והאחרת - דרך ייסורים. ואני לא מצליח להבין איך זה שאני כל יום מחליט עם עצמי שאני הולך בדרך תורה ומצוות וממש עם כל האחריות, וכשנגמר סוף יום אני מגלה שבעצם אני לא מבין איך בחרתי בדרך ייסורים בכלל. איך אני בכל זאת מצליח לעמוד בבחירה שלי שהיא תורה ומצוות?

לא, יש עוד באמצע בין דרך ייסורים לדרך תורה ומצוות משהו שהוא מדבר עליו, שמלווים את האדם בזה שדוחפים אותו קדימה, שלא יירדם בדרך מה שנקרא. אבל העיקר בשבילנו, בדרכנו מדקה לדקה, משעה לשעה, אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו איך אנחנו ממשיכים להתקיים. אנחנו רוצים שייצא משהו מעצמנו, אנחנו דורשים את השינויים האלה, או שיהיה מה שיהיה.

תלמיד: לא, מה פתאום יהיה מה שיהיה, אנחנו בסדנה שעשינו מקודם דיברנו על זה שיש לנו דרך ויש לנו שיטה, ואנחנו בטוחים, אני רואה בחברים איזה רצון ממש כנה, אמיתי אבל בפעול כשבודקים לאחור מה עשינו, את הדרך, רואים שזה היה אחרת לגמרי ממה שדיברנו.

למה?

תלמיד: לא יודע, כל מיני דברים משתלטים עלינו בדרך, כל מיני רצונות כאלה שמפריעים, לא שמים לב, ואפילו בזמן שזה קורה אדם נופל לתוך זה.

במה אנחנו מממשים את הבחירה? נגיד אנחנו בחרנו, אנחנו הולכים לפי דרך תורה ומצוות מה שנקרא, להתקרב לבורא, לגלות אותו כדי לגרום לו נחת רוח. ומה הלאה? איך אנחנו מממשים את הבחירה, את התוכנית הזאת בפועל?

תלמיד: קודם כל הרצון קיים, אנחנו מדברים על זה וקוראים, אנחנו מסכימים, עושים גם פעולות פנימיות וחיצוניות כדי לקדם את הרצון הזה, לתמוך בו, אבל מגלים שנכשלים, בגאווה, בכל מיני כאלה דברים. אתה מרגיש כמו בגן ילדים.

אז זו עבודה. לא נורא שנכשלים, ממשיכים – נכשלים, ממשיכים – נכשלים, כמו ילדים קטנים. קמים, עושים כמה צעדים, נופלים, אחר כך קצת יותר, עוד קצת יותר, ואז שוב נופלים עד שמתחילים ללכת בלי ליפול. העיקר שאנחנו בכל זאת מחליטים יום יום, כמה פעמים ביום, שאנחנו רוצים ללכת קדימה לעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא ולכן אנחנו נמצאים בקבוצה אחת של אלפים ואפילו יותר ואנחנו רוצים להתקרב יום יום לבורא.

שאלה: אתה בדרך כלל תמיד אמרת בהסברים שעל ידי ייסורים לא מגיעים, זאת לא הדרך, אי אפשר להפוך רצון לקבל. לרכך אפשר אבל אחר כך בסוף אדם מוכרח לעבור לדרך תורה, שזאת דרך בחירה, במודעות. פה הוא לא מציין את זה, הוא אומר שיש דרך ואתה יכול לבחור?

הוא קורא לדרך ייסורים, שאדם בכלל לא מקבל בחשבון שרוצה להתקרב לבורא בדרך תורה, זאת אומרת חי כפי שחי. ולפי מה שאנחנו לומדים, אצלנו כל אחד בכל זאת חושב, מה אני עושה, איפה אני נמצא, האם התקדמתי היום וכולי.

תלמיד: כן, אצלנו זה לסירוגין, אבל הוא כותב פה שיש דרך ייסורים וכל האנושות יכולה להתקדם ולהגיע למטרה. איך להתייחס לזה?

כל האנושות מתקדמת בדרך ייסורים.

תלמיד: כי אז הם לא צריכים דרך תורה, הם יכולים בדרך ייסורים בכל זאת להגיע לתיקון.

לא, זאת לא התכלית. זו דרך ארוכה מאוד ולא נעימה. אנחנו רואים איך אנושות כל הזמן שואלת, שומעת, מסתובבת, רוצה לבחור לעצמה איזו תוכנית ברורה, נוחה, קלה ולא הולך לה.

תלמיד: כן, לכן זה מוזר. כתוב ש"לבסוף להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע ולהידבק בבורא", וזה דרך הייסורים. יכול לקרות כזה דבר?

כן. דרך ייסורים גם בסופו של דבר מקרבת את כולם לפתרון. זה לוקח אלפי שנים עם כל מיני מערכות שמתגלות להם בחברה שלהם על ידי מלחמות וגניבות ופריצות למיניהן וכן הלאה. כל זה מלמד כל אדם שהדרך ההיא היא דרך הפסולה. בינתיים האנושות נמצאת דווקא במצב הפוך, כאילו רוצה להגיע לפסגת ההתפתחות בטכניקה, בטכנולוגיה ובכלל בחיים הגשמיים. בזה הם רואים את העתיד הטוב שיכול לבוא לאנושות.

שאלה: אפשר להגיד שכלל האנושות כן, לפי מה שהוא כותב, יכולה להגיע דרך ייסורים להידבק בו ית' נגיד בעוד אלפי שנים, אבל כפרט אני לא יכול עכשיו להגיד, "טוב, אני עוזב עכשיו את דרך התורה, אני הולך דרך ייסורים".

לא, בדרך כלל זה לא קורה לאף אחד, שאדם לבד בוחר ומעביר את עצמו לשביל הזה או לשביל ההוא, אלא זה כבר קורה לפי הגורל שלו, לפי שורש הנשמה שלו.

שאלה: מרגע שאדם התחיל ללמוד בהתמדה את חכמת הקבלה, הוא בעצם עבר ממסלול של ייסורים למסלול של תורה ומצוות?

כן.

תלמיד: וזה בעצם הגורל שלו עכשיו, שכבר נמצא על הדרך של תורה ומצוות.

כן.

תלמיד: וכשהוא כותב שכל הבחירה שלנו היא רק בין דרך ייסורים לבין תורה ומצוות, אז כבר הבחירה נעשתה למעשה?

כל יום ויום שאתה יותר ויותר נדבק לפעולות וחוקים שנמצאים בדרך תורה ומצוות, זה נקרא שאתה מקיים את זה, שאתה מתפתח בזה.

תלמיד: מה הבחירה של האדם מהרגע שהוא כבר נכנס לדרך תורה ומצוות?

להמשיך בזה, להחזיק בזה, בכל רגע ורגע לבנות את עצמו כהולך בדרך.

תלמיד: יש פה בחירה שהוא צריך לעשות?

כן, ודאי, כאן יש בחירה. בחירה בזה שאדם רוצה להיות דבוק בדרך הזאת, תורה ומצוות, זאת אומרת דבוק בפעולות השפעה.

תלמיד: ואם הוא לא מבצע את פעולות ההשפעה האלה, הוא יכול ליפול לדרך ייסורים בחזרה, החוצה?

יכול להיות.

תלמיד: מה זה להידבק בפעולות השפעה?

שהוא נכנס לסביבה שהיא כולה מטפלת בזה שכולם, וכל חבר יתפתחו לתכונת על מנת להשפיע.

תלמיד: אם לכל אדם יש גורל משלו, אם הוא יהיה בדרך ייסורים או בדרך תורה, זה נכון? לכל אדם יש את הגורל שלו אם הוא יתפתח בדרך ייסורים או בדרך תורה? זה לא בחירה שלו. זה בחירה עליו.

אלו שבאים ללמוד את הדברים האלה, ודאי שזה כבר הבחירה שלהם, שנעשתה גם בגלל שיש להם מלכתחילה, מלידה כאלו דחפים, וגם מתוך זה שהם באים ובוחרים.

תלמיד: זאת בחירה שלהם, או שזה מכוח ההתפתחות שלהם?

לא, זה כוח ההתפתחות.

תלמיד: אז נגיד שאנחנו עושים פעולות הפצה, מה אנחנו בעצם רוצים לעשות, לשנות גורל של מישהו, לעבור לדרך אחרת?

לא, אנחנו חיים בתקופה שלכל אחד ואחד יש לו איזה חלק בהתפתחות החדשה של האנושות וכולם בסופו של דבר צריכים להגיע להתפתחות הרוחנית. ולכן אנחנו רואים שהכמות שלנו גדלה יותר ויותר.

תלמיד: אפשר להעביר אנשים מדרך ייסורים לדרך תורה?

כן.

תלמיד: איך, אם אין בהם מוכנות לזה?

לא, נכונות יש, נקודה שבלב יש. אתה לוקח כאלו אנשים שהם שומעים, שהם רוצים להתקדם, שהם מוכנים לזה במשהו. כאלו אנשים באים אלינו, ואנחנו מארגנים אותם בעשיריות, וככה זה. גם גברים ונשים, בזמננו זה גם וגם.

שאלה: מה זה נקרא לבחור? מהי הפעולה הזאת "בחירה"?

הבחירה היא על ידי מה אני מתקדם, ולאן אני מתקדם.

תלמיד: נגיד אני רצון לקבל, ואני באופן טבעי רוצה ליהנות בכל רגע ובכל הפעולות, בכל הכוונות, המטרות, ובסופו של דבר זה מביא אותי לדרך ייסורים. אז לבחור זה ללכת נגד הרצון? ככה זה יוצא, לא? אם אני הולך נגד הרצון שלי ליהנות, אז זה נקרא שאני בוחר בדרך תורה?

זה לא נקרא, זה עוד לא מספיק שאני לא אלך בדרך ייסורים.

תלמיד: אז מה הפעולה הזאת "בחירה"?

"בחירה" זה נקרא שאני בוחר לעצמי עתיד מסוים שאני רוצה להגיע אליו, שבזה אני אהיה דבוק דרך אותן הפעולות שאני עכשיו מקבל על עצמי, לכוח עליון.

שאלה: אנחנו לומדים בהרבה מאמרים על מלאך שנקרא "לילה" שלוקח את הטיפה, אבל צדיק ורשע לא קאמר, הוא אומר הכול חוץ מזה. אז מה העניין של שורש הנשמה, אם על כל טיפה היא יכולה להחליט אם היא צדיק או רשע, אז מה קשור פה שורש הנשמה שלה?

יש עניין של רשימות שנמצאות בכל אדם ואדם, ולפי השורש הזה, לפי הרשימו, אנחנו עוד לא יכולים, אבל שנהיה ברוחניות ממש בדרגה מסוימת כבר והלאה, אנחנו נוכל להגיד על כל אדם ואדם כזה שהרשימו שלו הוא כבר מכוון אותו לגמר תיקון.

תלמיד: אז אין לו בחירה. אז יש אנשים בעולם הזה שאין להם בחירה.

במה?

תלמיד: בלהיות צדיקים. הם לא יכולים להיות צדיקים.

כן. יש כאלו ויש כאלו. אבל רובם נמצאים במצב שהם לא יודעים מה איתם, ועל זה עובדת חכמת הקבלה.

תלמיד: זאת אומרת שכן יש גורל והטיפה הזאת שמדברים עליה היא חלק מהטיפות, לא כל הטיפות, נגיד ככה.

כן.

שאלה: הוא כותב שגם דרך ייסורים בהכרח מביא אותם לתיקון.

כן, זו רק דרך יותר ארוכה, ופחות נעימה.

תלמיד: אז מה זה התיקון הזה בדרך ייסורים?

שבכל רגע ורגע וכל שלב ושלב שמתגלה באדם רצון לקבל חדש, נפעלים על הרצון לקבל הזה כוחות, ואדם מרגיש את עצמו לא נוח, לא טוב לו. בסופו של דבר רוצה לברוח ולא מסוגל וזה מאבק. בסופו של דבר הוא משנה דעתו, משנה את הפעולות שלו, וכך כל פעם נמצא בשינויים.

תלמיד: אז כשהוא כותב, "אם אתם חוזרים למוטב, טוב, ואם לאו, אני מעמיד עליכם מלך, כהמן, ובעל כרחכם הוא יחזיר אתכם למוטב". מה זה אומר? נראה שאתה תמיד במסלול שמחזירים אותך למוטב, או שאתה עושה את זה, או שעושים עליך.

זה ההבדל, או שאני בעצמי יודע שאני צריך לעבור שינויים ומכניס את עצמי, אפילו דוחף את עצמי לאותו מסלול שיעבדו עליי כוחות וישנו אותי, או שאני לא רוצה את זה, וככל האפשר אני בורח, אבל ביני לביני אני מקבל כל פעם מכות מכל הצדדים, ובכל זאת מגיע למצב שאין לי ברירה, ואחר כך מהמצב הנורא הזה אני מגיע לזה שאני מסכים עם המצב הזה. לאט לאט אני מסכים עם המטרה שלו, אני מחכים ומתחיל לראות בסופו של דבר איזה סוף התפתחות מוכן לכל אדם בדרכו.

תלמיד: שני המסלולים מקדמים את האדם לתיקון, או שדרך ייסורים מחזירה אותך לדרך תורה ואז אתה מתקדם לתיקון?

כך. דרך ייסורים מחזירה את האדם לדרך תורה, אבל תלוי כמה זמן אתה נמצא בדרך ייסורים. יש כאן הרבה דברים. זה חיים.

תלמיד: מה שאדם עובר בדרך ייסורים נחשב כתיקון?

כל דבר שאדם עובר באיזה מצב תחת השפעות נעימות פחות או יותר של כוחות ההתפתחות, זה הכול נכלל בו וכך צריך.

שאלה: בדיוק בהמשך "אם אתם חוזרים למוטב, טוב, ואם לאו, אני מעמיד עליכם מלך, כהמן". מי זה "מלך כהמן", היום, בימים שלנו, עכשיו?

אנחנו צריכים להגיע קודם כל למצב כזה שאז אנחנו נרגיש שהחיים שלנו הופכים להיות בלתי נסבלים אבל אנחנו לא יכולים לברוח מהם, וזה חיים יותר גרועים ממוות, ממש. ולדורנו שאנחנו מפונקים יחסית לעומת הדורות הקודמים, זה יכול להיות נורא.

תלמיד: אנחנו אולי מתחילים להרגיש את זה, והציבור, הקהל הרחב לא מרגיש את זה, את התקופה הזאת אולי, מה נדרש כדי שהם כן יגיעו להרגשה הזאת, שלוחצים עלינו, שיש פה איזה כוח כזה שנקרא המ"ן?

אני יכול לתאר לעצמי, אבל אני לא מזהה, אנחנו לא נמצאים במחנות ריכוז, בכל מיני פחדים שממש מקיפים אותנו מכל הצדדים, חיים או מוות. אנחנו לא רואים חס ושלום שהילדים והקרובים שלנו הולכים למות. יש כאלו דברים. וחוץ מזה, מדובר רק בייסורים שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, ואם לא? באים אירועים כאלה כהתפוצצות הר הגעש או מבול וכן הלאה, ואתה כבר לא יכול לתאר לעצמך מה זה יכול להיות. לבורא יש הרבה הזדמנויות, חוץ ממחלות ומקרים למיניהם.

תלמיד: אז זה רחוק מאיתנו?

זה לא רחוק. אנחנו לא מזמינים אותם, אנחנו משתדלים להתקרב בכל זאת בכל יום ויום לקו האמצעי אם אפשר כך להגיד, אבל זה יכול להיות.

שאלה: בעל הסולם ממשיך וכותב פה "אבל בין כך ובין כך, גמר התיקון, שהוא מצב הג', הוא מחויב ומוחלט מצד המצב הא'". זאת אומרת, הוא מחזיר אותי לתורה, אם אני רוצה או לא רוצה, בגמר התיקון אני פוסח על דרך הייסורים?

כן.

תלמיד: זה קצת מבלבל כביכול?

לא, אפילו שיש דרך לא כל כך טובה, לא נוחה, בסופו של דבר אתה עובר לדרך נוחה ומתקדם בה, עד גמר התיקון.

תלמיד: זאת אומרת בסופו של עניין אני מחויב לעבור את כל הדרך כדי להגיע חזרה לדרך תורה?

כן.

שאלה: אם אנחנו אנושות אחת, אז איך זה שחלק מתקדמים מהר וחלק הולכים בייסורים?

זה לא מדאיג אותי. אני לא יודע, ואני משאיר את זה. אני נמצא תחת השפעת הרבה כוחות, והם פועלים עליי. העיקר בשבילי בכל זאת לגלות את הכוחות שעל ידם אני יכול להיות מכוּון לבורא.

תלמיד: האם יש לנו, אלו שכבר התעוררו, אחריות על האנושות?

אני עדיין לא מגלה את זה ממש. כתוב בספרים, אבל זה שיש ממש אחריות עלינו, וזה לוחץ עלינו, לא.

תלמיד: אז איך צריך להתייחס לזה שיש סבל בחוץ, ואנחנו קיבלנו את הזכות ליהנות מדרך שיש בה מטרה לחיים, שיש כיוון?

אנחנו בינתיים נמצאים במצב שאנחנו מבררים על ידי אילו כוחות ופעולות אנחנו יכולים להתקרב לבורא ולהשפיע על הקשר בינינו.

תלמיד: זאת אומרת לא להתעסק מעבר לזה כרגע?

אנחנו בכל זאת עושים כל מיני פעולות כדי להפיץ את שיטת החיבור לכולם, כי זה רצון הבורא, אבל במידה מסוימת.

תלמיד: אני לא שואל על הפצה גשמית, כי אנחנו רואים את מידת הנגיעה של ההפצה הגשמית, אולי אפילו לא רואים, אבל בטוח שכל אחד עושה את המקסימום. אלא אני מדבר על הפצה פנימית, איזה יחס צריך להיות לנו, שנמצאים בדרך וקיבלנו באמת מתנה אדירה, ללא ספק, כשאנחנו רואים שיש כאלה שלא קיבלו אותה.

זה שיש כאלה לא קיבלו, אני לא אחראי, אני לא חילקתי ולא החלטתי מי יקבל ומי לא יקבל. אלא יש לי מטרה, אני מברר בתוך המטרה הזאת את התפקיד שלי, ואני משתדל לבצע אותו ככל שאני מסוגל.

שאלה: אני עוד לא מבין כל כך את הבחירה פה, בעל הסולם שואל, "אין להקשות לפי"ז: א"כ נתבטלה מאתנו הבחירה ח"ו?" וכולי, ואז הוא בעצם מסביר נתיב שהוא מאוד בהמי כזה, אם לא תלך לפה, תקבל מכות, אז תלך לפה. מה הבחירה בזה, איפה יש פה אלמנט של בחירה?

בזה שזה נסתר, אם זה לא היה נסתר אז לא הייתה לנו שאלה בכלל על הבחירה, לא הייתה בחירה. אבל מפני שהדרך הזאת נסתרת ומפני שהרצון לקבל בא ומבלבל אותנו שיותר טוב לנוח, לעשות חיים וכל מיני דברים, אז אנחנו מבולבלים. וכך מלמדים אותנו יותר ויותר שצריכים להיות בהשפעה.

תלמיד: כלומר, זה שבעצם אדם מבין כל פעם מתוך מכות שהוא צריך לבחור בדרך אחרת, ואז שוב מתבלבל מבפנים, ואז שוב חוטף מכות ושוב חוזר ושוב מתבלבל, זה מה שבעצם קורה?

כן. אבל כל פעם ברמה אחרת.

תלמיד: אבל מה מפריד פה בין אדם שבוחר לחזור לדרך, לבין מי שבוחר להמשיך להתבלבל, יש כזאת בחירה בכלל? יש רף ייסורים שהאדם סובל או שזה משורש הנשמה, מה גורם לזה?

זה מגיע משורש הנשמה שלו, שכל פעם או שהוא חוזר או שמעלים אותו, או שחוזר או שמעלים אותו, זה משורש הנשמה.

תלמיד: זה עוד יותר מתסכל. כי בעצם מובן שעוד יותר אין בחירה, כי גם זה לא באדם.

אבל זה לא מפריע לנו. אני צריך בכל זאת להגיע בבחירה שלי, אני צריך בכל זאת להשתדל להיות עובד ה' ולהשתדל להתקדם לחיבור עם כולם.

תלמיד: מה בעצם מפריד פה בין אדם שיכול לבחור עכשיו ומצליח להידבק בדרך, לבין מי שעף עכשיו לכל הרוחות ויחזור בגלגול הבא, גלגול אחר, מה קובע פה בעצם את מימוש הבחירה?

ההרגשה הפנימית. עד כמה האדם רואה שאין לו דרך אחרת, שהוא מוכרח ללכת בדרך, לבחור בבורא כמטרה.

תלמיד: ומה ההבדל בין אדם שעשה את זה לבין אדם שלא עשה את זה, איפה באמת החלק שאפשר להגיד שזה האדם עשה, ולא שהבורא עשה כך או שמשורש הנשמה זה כך?

ודאי שזה הבורא, בסופו של דבר אנחנו מייחסים את הכול לבורא, אבל זה עובר על האדם.

תלמיד: במה שתלוי בי, מה עוד אני יכול לעשות כדי שבאמת יהיה אפשר להגיד, "אני עשיתי כאן משהו מצידי"?

העיקר זו הסביבה שהאדם נמצא בה, וכולה חושבת איך להתקדם בדרך התורה. אחרת אין מה לעשות.

שאלה: זה מעורר תהיות כי כתוב ש"צדיק או רשע לא קאמר", זאת אומרת יש כאן מקום בחירה לאדם להצדיק את הדרך, את הבורא, להידבק או לא להצדיק.

נכון.

תלמיד: ובכל זאת אנחנו בסך הכול רוצים להגדיל חשיבות, לתת ביטחון לחברים ולחזק את זה. וברור לחלוטין שאנחנו לא נמצא איזה צ'ק ליסט ושנדע בדיוק, אבל איך אנחנו יכולים לברר באמת מה האחריות ומה הבחירה הממוקדת שלנו?

בזה שאתה כל הזמן תתרחק מהטבע האגואיסטי שלך. זו הדרך, ו"חוץ מצא".

תלמיד: בהקדמה לתע"ס יש את האות היפה שבה בעל הסולם כותב, "הבורא הביא אותך לפה והבחירה היא רק להתחזק".

כן, נכון.

שאלה: אז בעצם משתי הדרכים האלה הרצון לקבל סובל?

סובל.

תלמיד: גם בדרך אחישנה, כי הכלי הוא היגיעה שהבורא בעצם מכין לנו?

כן.

תלמיד: אז בעצם רק להדבק למטרה, כל הזמן להיות בחשיבות המטרה או בהודיה לאותו כוח, כי הרצון לקבל סובל בשתי הדרכים, רק שבדרך אחישנה אנחנו אומרים לבורא תודה, או כמו שהרב"ש היה אומר על הגוף שלו, "שיסבול".

כן.

שאלה: האם יש קשר בין המצב החיצוני שמקבלים, כמו רעידות אדמה, ועוד כל מיני דברים, לבין דרך תורה או דרך ייסורים?

תסביר

תלמיד: אדם עובר מצב חיצוני לא טוב, לא נעים, אבל הוא מצליח לקשור את זה לבורא, והוא רואה שהמצב הזה מקדם אותו, זה דרך תורה או ייסורים?

דרך תורה. אם זה משפיע על הבחירה שלו בדרך, אז זה דרך תורה.

תלמיד: תיארת גם הרבה סיפורים של מקובלים שסבלו בצורה חיצונית בצורה מאוד קשה.

כן.

תלמיד: אז אם בן אדם בדרך תורה, המצבים שיגיעו אליו לא בהכרח יהיו פנימיים ולא נעימים, הם יכולים להיות גם מצבים לא נעימים חיצוניים?

כן.

תלמיד: רק יש לו יכולת לקשור את זה לבורא.

כן.

שאלה: אנחנו מתקשים לעשות עבודה רוחנית ובשלב מסוים הקושי הזה מגיע אלינו בתפילה, מה ההבדל בין עבודה רוחנית לבחירה בדרך הסבל?

זה נמצא בתוך זה. בחירה בסבל, לא, איך, לצאת, כל הדברים האלה זה נכנס במסלול של עבודה רוחנית.

שאלה: מה ההבדל בין הייסורים של מי שהגיע לדרך הרוחנית, לבין הייסורים של מי שלא הגיע לדרך הזו?

מי שמגיע לדרך רוחנית כבר יודע איפה הוא נמצא ובמה צריך לבחור. ומי שעוד לא נמצא, אז הוא ממשיך. יש הרבה אנשים אפילו כאן בכל מיני מסגרות שלנו, שהם עדיין מבולבלים, ועדיין לא יודעים בדיוק מה פועל עליהם, איך הם צריכים לבחור את המצבים, למה להשתוקק בכל מצב, וכן הלאה, זה בירורים שלוקחים הרבה זמן.

שאלה: למה אנחנו צריכים תמיד לסבול כדי להגיע לתיקון, האם זה תמיד צריך להיות ככה?

בעצם אנחנו נמצאים בין טוב ורע וכל החיים שלנו נמשכים לטוב בכל מיני צורות שונות ובורחים מרע, ולכן גם הדרך הזאת וגם המטרה היא בשבילנו מתלבשת בטוב או ברע, זה הקיום שלנו.

שאלה: כתוב, "היסורים בעצמם, ממרקין את הגוף" איך?

כי הגוף זה רצון לקבל, והייסורים שפועלים עליו הם משנים אותו.

שאלה: אני רואה שהסבל גורם לאדם להיות ממורמר, כועס, נואש, אפילו דוחף אנשים להתאבד, כולל צעירים. איך זה מתקן את האדם?

זה נכון לחלק מהאנשים, וחלק אחר דווקא מתקדם על ידי הסבל. הוא מגלה דברים חדשים, לומד, עובד, משיג משהו. זאת אומרת, סבל הוא הכרחי, הרגשת החיסרון. ומה שיש בנו ליד הרגשת החיסרון זה מה שחשוב. האם יש לי כלי שאני יכול על ידי הרגשת החיסרון להוציא מהמצב הזה משהו נצחי, חשוב, גבוה, גדול, ולא שאני מרכין את ראשי וכך הולך, כמו בהמה.

שאלה: אנחנו, שלומדים את חכמת הקבלה ולא נותנים מספיק מאמץ, ואפילו מתרשלים בעבודה, האם זה מעביר אותנו לדרך ייסורים, או שזה חלק מהבירור שעלינו לעבור ולראות את חולשתנו כדי להגיע לתפילה לבורא?

אנחנו עדיין נמצאים בבירורים.

שאלה: האם זה אומר שהבחירה היא רק לאלו שמשורש נשמתם מיועדים להגיע בגלגול הזה למטרה, ולא לעזוב את הדרך באמצע?

כן, בהם בעיקר מתבהרת הבחירה.

שאלה: במה שונה סבלם של ישראל מסבלם של אומות העולם?

יש כלי יותר חיצון וכלי יותר פנימי, ותלוי איך כל אחד. אבל במסגרת שלנו אנחנו רואים שמכל העולם, מכל העמים, מגיעים אלינו גברים ונשים, וכולם מתחילים להסתדר עם מטרת הבריאה ועם הכוח העליון, וכך מתקדמים בדרך.

שאלה: משתמע מכך שהבחירה שלי היא ביחסי כלפי המציאות, אם אני מסכים עם הבורא או לא. זאת הבחירה שלי בסופו של דבר?

נגיד, כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שיש דרך אחישנה במקום דרך ייסורים או בעיתה. מה ההגדרה בשבילנו, איך אנחנו מתרכזים כרוצים להיות באחישנה כמה שיותר?

אנחנו רוצים להיות באחישנה, אם אנחנו רוצים להגיע למצב שכוח ההשפעה שלנו יכסה את כל העולם, וכוח ההשפעה ישלוט בכל הפעילויות של בני האדם.

תלמיד: אנחנו עושים פה כל מיני פעולות קבועות, איך אנחנו עושים את העבודה שלנו יותר איכותית לקראת אחישנה?

מה שאנחנו מסוגלים יום יום. אנחנו מתחברים יותר, אנחנו עושים כנסים בהתאם למצבנו, למצב העולם, אנחנו משתדלים להיות בחיבור לפי כמה שמסוגלים.

שאלה: מה הקשר בין שתי הדרכים האלה, למערכות הקדושה והטומאה?

בדרך טומאה אנחנו צריכים לעשות פעולות גם בדרך הקדושה, כדי להיוודע איפה אנחנו נמצאים ולהזמין כוחות לתיקון הטומאה ואיך לעבוד עם הקדושה. בדרך הקדושה אנחנו מגיעים לתוצאה בצורה יותר קצרה.

תלמיד: זאת אומרת, בשתי המערכות יש את שתי האפשרויות האלה?

כן.

תלמיד: לבחור?

לא.

תלמיד: אני אדייק. דרך תורה ודרך ייסורים מביאים לאחת מהמערכות, או שבתוך שתי המערכות האלה יש דרך תורה ודרך ייסורים?

דרך תורה ודרך ייסורים זה נמצא לפני כל אדם, ואנחנו על ידי כך שבוחרים, אז מבררים באיזה דרך נתקדם הלאה. זה הכול, איזה צעד לעשות קדימה.

תלמיד: וזה מה שמביא אותנו לאחת מהמערכות?

כן, זה מה שמביא אותנו ל"מערכת". לא לאחת מהמערכות, אין שתיים, כך כתוב אולי, אבל זו מערכת אחת.

שאלה: אני לא מבין איפה פה הבחירה, מי יבחר בדרך ייסורים? יש נתון לפיו האדם מקבל ועכשיו עליו להפוך את הקערה על פיה. וזה תמיד יהיה ייסורים, כי הוא רצון לקבל.

אבל השאלה היא איך אתה מקבל את הייסורים. אם אתה מקבל אותם כדי להתקדם בדרך נכונה, אז אתה מודה עליהם ומקבל אותם כמעט באהבה.

תלמיד: נניח התחלתי את היום באמירה שאני הולך על דרך תורה ומצוות, ובסופו של דבר גיליתי שאני בייסורים. הרצון לקבל שוב גנב את כל העבודה. איזו ביקורת צריך לעשות כדי לבחור כל הזמן בדרך תורה?

צריך ביקורת מטרתית. זאת אומרת, לשאול מה נותנת לי הפעולה שאני עכשיו רוצה לבצע? לְמה אני מתקדם, לְמה אני נדבק? מה אני רוצה להשיג, לגלות?

תלמיד: זה נשמע כמו כוונה שעליי לבצע לפני הפעולה ולא ביקורת אחרי, אני מנסה להבין מהי הביקורת שאדם צריך לעשות על עצמו, כדי שיבחר בדרך תורה ומצוות?

אני עושה ביקורת לפי מה שאני עכשיו מברר. מה רציתי לברר, איפה אני נמצא?

תלמיד: כן.

אז מה יצא לי?

תלמיד: ייסורים.

נניח שייסורים. אז מה עליי לעשות?

תלמיד: עכשיו עליי לעבוד שוב על הכוונות שלי, ללכת לחברים ולעשות פעולות מההתחלה?

אם כך, אני בכלל לא מבין אותך.

תלמיד: אני מנסה להבין את ההבדל בין ביקורת שהאדם עושה על המעשה שעשה, לבין הכוונה שעשה כשהתחיל את המעשה שלו. בסוף היום אני מגלה שלא באמת הייתי בתורה ומצוות. זה נשכח, נפלתי עוד פעם להרגשות רעות, לייסורים. מה ההבדל בין הביקורת הזו לבין הכוונה שעשיתי. איך אני מצמצם את הפער ביניהן?

אתה בכלל לא מימשת את הכוונה.

תלמיד: אז איך אני עושה את הביקורת הנכונה, כדי לא ליפול?

אתה עושה ביקורת על הפער בין מה שרצית לעשות לבין מה שבאמת עשית, ובהתאם לזה עכשיו מתכנן את הפעולה הבאה שלך עם תיקון הטעות שעשית.

שאלה: אפשר לומר שאם בסוף היום גיליתי שהייתי בעל מנת לקבל, לא הצלחתי, אבל הבורא גילה לי זאת ואני נדבק אליו, אז בחרתי בדרך תורה? ואם אני אוכל את עצמי, זו דרך ייסורים?

איפה כאן למעלה מהדעת?

תלמיד: בפועל אני רואה שבתוך הדעת אני נמצא לכאורה בדרך ייסורים. אבל בלמעלה מהדעת אני משייך זאת לכך שהבורא גילה לי עכשיו. הוא נתן לי גילוי, ומפה אני מתקדם?

זה לא למעלה מהדעת, הגעת לדעת. לדעת חדשה.

שאלה: אדם שיש לו הרגשה של שורש הנשמה, ומרגיש פער עצום בין השורש לבין המימוש שלו, מה העצה למימוש שורש הנשמה?

להידבק בחברים. אין לאדם נשמה, הוא מקבל אותה על ידי חיבור עם חברים.

תלמיד: החברים יכולים לעזור לו בזה?

לא רק לעזור, לייצב את הנשמה שלו.

תלמיד: אדם מרגיש שהוא רוצה וצריך להיות כבר בשלב הבא ורואה שהתנאים כביכול מונעים ממנו להגיע לשלב הזה. מה היחס שלו לדברים המונעים ממנו לממש את עצמו?

ברור שהיחס שלו אליהם צריך להיות שלילי, הוא רוצה להרוס אותם, לדלג עליהם.

תלמיד: הוא לא משתמש בהם דווקא?

יכול להיות שכן, אבל במקרים מאד נדירים.

תלמיד: אז בקשה לבטל את ההפרעות, זו בקשה נכונה?

נכונה, למה לא?

שאלה: האם בדרך להתקדמות, נפתח רובד חדש? אדם מגלה כל פעם מחדש מה הבחירה שלו, ונפתח רובד חדש של בחירה ממדרגה למדרגה?

כן.

שאלה: כתוב זכו אחישנה. זכו זו פעולה פסיבית, אני קונה כרטיס פייס ומחכה לראות האם זכיתי במיליון. חשבתי שצריך להיות אקטיבי בשביל להיות באחישנה.

גם לקנות כרטיס ולהכין את עצמך, זו פעולה, זו גם יגיעה.

תלמיד: נשמע שאפשר לעשות יותר. אנחנו יושבים ומחכים לראות אם זכינו או לא? יש משהו לעשות יותר בכוח?

יש לכם הרבה מה לעשות, עוד לא התחלתם.

תלמיד: אז למה הוא כותב זכו. למה לא תתאמצו, אחישנה?

כי זה כביכול לא תלוי באדם, יש כאן התערבות הבורא. אם אתה עושה מה שצריך לפי שורש הנשמה שלך, אתה מקבל התקדמות.

שאלה: מה הקשר בין אמונה למעלה מהדעת, לדרך תורה?

הקשר פשוט, רק על ידי אמונה למעלה מהדעת, אתה יכול להתקדם צעד אחר צעד בדרך התורה.

תלמיד: מה זה להיות באמונה למעלה מהדעת בעשירייה או בכל רגע בחיים?

שאתה הולך קדימה לפי החוקים הרוחניים.

שאלה: קודם אמרת "יש לכם הרבה מה לעשות, עוד לא התחלתם". מה עוד יש לעשות שעוד לא עשינו?

מה עוד לא עשינו? אנחנו נמצאים בקשר זה עם זה? האם יש בינינו, בחברה שלנו, עשיריות ברורות, קשורות, באופן שהן מרגישות את השפעת הבורא עליהן?

תלמיד: יש בטוח מאמצים לזה.

מאמצים, כן.

תלמיד: אז איזה מאמצים צריכים עוד לעשות שלא עשינו?

אתם צריכים גם את זה לגלות.

תלמיד: אמרת ש"עוד לא התחלנו". מה עוד לא התחלנו לעשות?

חיבור פנימי. חיבור פנימי ביניכם.

תלמיד: מה זה אומר?

כל אחד ירגיש שבליבו צריך להיות מקום לכל החברים.

תלמיד: ומה עוד צריך לעשות בשביל זה?

צריך לפתוח את הלב שלו ולהזמין אותם לשם.

שאלה: איך הוא פותח את הלב?

על ידי רצון ותפילה.

תלמיד: רצון בטוח יש. כל החברים נמצאים פה בשביל זה. אז מה צריך לדייק או לחזק כדי שזה יקרה?

שהלב ישמע.

תלמיד: איך גורמים לו לשמוע?

צריכים תפילות שהבורא יפתח את הלב וייתן לאדם להרגיש כמה החברים שלו ממש נכנסים ללבו.

שאלה: מה ההבדל בין אדם שנולד בקהילה, לתוך הדרך הזאת, לסביבה הזאת, לבין אדם שמגיע דרך ייסורים, עד שמתפתחת בו הנקודה שבלב ומגיע לכאן?

אנחנו לא יכולים להשוות ביניהם ולברר את הדברים כי הדברים האלה קשורים לכלל המציאות. יש לכל אחד דרך משלו.

תלמיד: האם יש יתרון למי שנולד כאן בדרך הזאת?

הייתי אומר שכן, כי יש לו יותר סיכוי לדעת, להבין, להרגיש מה חכמת הקבלה מגישה לאדם. אבל בעצם, לא. כל אחד צריך להבין שהוא נמצא כשווה לכולם.

תלמיד: למי שהגיע בעצמו יש יותר בחירה ממי שנולד פה או ששניהם לא בחרו?

ודאי ששניהם לא בחרו, אבל יותר נכון שאדם מגיע מעצמו.

תלמיד: מי שנולד כאן ישר נכנס לדרך של תורה או שהוא צריך גם לעבור מדרך ייסורים לדרך תורה?

לא. אצלו זה דרך מסוימת, מיוחדת.

תלמיד: האם מי שעבר את החיים לפני שהגיע לכאן, ספג חיסרון גדול עוד לפני שבכלל הגיע ללימוד חכמת הקבלה, מגיע עם חיסרון גדול יותר, עם מטען אחר?

כן. שונה.

שאלה: מה צריך האדם להרגיש כאשר כל העשירייה תהיה בתוך לבו? האם זה כמו מאמר רב"ש באגרת שבה הוא מתאר את השינוי במצב שבו החברים שלו רחוקים עד שהם ממש בתוך לבו והוא מתמוסס בתוכם?

כן.

(סוף השיעור)