שיעור בוקר 06.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה -

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

קריין: מנצחים את המלחמה – לקט קטעים מן המקורות, מקטע 27.

הדרך שלנו היא שהבורא נסתר מלכתחילה מפני שהכלי נשבר. הרצון, הכלי שכולו גילה את הבורא במידה שנקראת גן עדן לפני החטא נשבר, ואז התחילה הרגשה בכלי הזה שהוא נמצא בניתוק מהבורא במידה שיש ניתוק בין כל חלקי הכלי השבורים, והמטרה היא שהכלי יעשה את כל הפעולות הנדרשות כדי להתחבר בחזרה ולגלות את הבורא, וכך להגיע למצב הטוב.

רק שהתנאי החדש הזה שהתגלה כאן, הוא לא כל כך מובן ונוח לכלי. כי החיבור שמביא למצב הטוב צריך להיות למען הבורא ולא למען הכלי, לא למען חלקי הכלי. הם צריכים להשתוקק להתחבר לא מפני שיהיה להם טוב אלא כדי לעשות נחת רוח לאותו כוח שמתלבש בכלי שחלקיו השבורים מתאחדים. וכך על ידי הכוונה הנכונה, הכיוון הנכון, ההתקדמות הנכונה, חלקי הכלי בעצם בונים את המצב שבו הבורא יכול להתגלות, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי".

בעבודה הזאת, במאמץ הזה יש שניים, גם הכלי השבור וגם הבורא, ומטרת העבודה היא לגלות שאין עוד מלבדו. בסופו של דבר כל המצב שמתגלה מתגלה לצורך כך שאותו הנברא יגלה את עצמו כשבור על מנת להיות שלם, ולהיות שלם על מנת שהבורא יתגלה ויקבל מזה יכולת להתגלות ונחת רוח. זו בעצם הסיבה.

לכן אנחנו צריכים להתכלל בעבודה הזאת, להשתדל להרגיש את המצבים האלה שעוברים עלינו, ובמידה שנגלה אותם בצורה פנימית ומטרתית, במידה הזאת נתכלל גם במטרת הבריאה, ונתכלל ונתחבר גם עם אותו כוח, אין עוד מלבדו, שפועל בבריאה.

קריין: קוראים מתוך מנצחים את המלחמה – לקט קטעי מקור לחיזור הכלי העולמי ולשלום העולם, מתחילים את הנושא "מתחזקים באין עוד מלבדו".

כותב בעל הסולם:

מתחזקים באין עוד מלבדו

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה", את שליטת הבורא, "הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה. 

והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד". 

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

יש לנו כאן כמה דברים. קודם כל, הכול נעשה בכוונה, לא כלפי הבורא שהוא שלם ומעל כל המצבים הללו, אלא כלפי הנבראים. שירגישו את ההסתרה ובכל שלבי ההסתרה שמתגלים ירצו להגיע לגילוי. שביחס בין ההסתרה לגילוי תיבנה בהם בדיוק ההרגשה הנכונה איך ובמה הבורא נסתר, ואיך ובמה הוא מתגלה.

היחס בין הסתרה וגילוי, הסתרה וגילוי, הוא שבונה בנברא את הרגשת המציאות העליונה, הנכונה, הרוחנית. וכך הנברא, ממצב שהוא לגמרי מנותק מהמציאות הרוחנית האמיתית ונמצא במציאות מדומה, מגיע לכך שמתגלה לו, או שהוא מגלה בעצם במאמצים שלו את המציאות האמיתית, שגם היא כמו המציאות הנוכחית שלנו נכללת מהסתרה וגילוי, הסתרה וגילוי. משני הדברים האלו בלבד אנחנו כלולים בהרגשה שלנו, במציאות שלנו, וכך אנחנו מגלים שאין עוד מלבדו מתוך זה שלגמרי לא מרגישים את הבורא, לא נמצאים בהכרתו, אבל לאט לאט הוא מתגלה עד שהוא ממלא את כל המציאות עד הפרט הקטן ביותר שמתגלה במציאות. וכל חלקי המציאות, כל פרטי המציאות האלה הם סך הכול התגלות הבורא, התגלות אין עוד מלבדו, שזה העיקר.

"אין עוד מלבדו" זה בעצם לא הבורא, "אין עוד מלבדו" זו עובדה שחוץ מהבורא אין כלום, אבל הבורא עצמו הוא כבר השגה יותר פנימית. כך הוא מתגלה לנו. כלפי הנברא זה מתגלה כאין עוד מלבדו ואחרי אין עוד מלבדו משיגים את הבורא. כמו שעל ידי זה שקוראים בשם לבן אדם, לחבר, אנחנו מתכוונים לא לשם אלא לאדם עצמו, כך כשאנחנו אומרים על הבורא "אין עוד מלבדו", אנחנו מתכוונים למהות הפנימית שמתגלה אחרי המושג הזה.

שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו לא מתחברים כדי להרגיש טוב אלא אנחנו מתחברים כדי לעשות נחת רוח לבורא. האם זה בסדר שנתחבר גם כדי לעשות טוב לנשמה חוץ מלעשות נחת רוח לבורא?

אם אני יכול לכוון לבורא זה ודאי דרך הזולת, כי אני לא יודע איך לכוון את עצמי למצב שנמצא מחוץ לי. ולכן יש סביבי מציאות, שאם אני מתכוון לטובת משהו שנמצא מחוץ לי, אני גם יכול לכוון לבורא. לכן כתוב שאחרי כל חבר נמצא הבורא. בצורה כזאת אני יכול לבדוק את עצמי, לכוון את עצמי, להרגיל את עצמי לפנות באמת לבורא ככל האפשר על ידי זה שכך אני מתייחס לאדם.

כי הבורא תמיד נסתר, אבל על ידי זה שאני פונה לבני אדם ורוצה לקבוע איתם אותה צורת יחס על פני האגו שלי, על פני הדחייה וכוחות הריחוק, על פני הרגלים שאני רוצה להרגיש רק את עצמי קיים ואין לי כלום כלפי כולם, אם אני בכל זאת משתדל להתחבר עם לפחות כמות מוגבלת של אנשים שנמצאת מחוץ לי ואני רוצה להתחבר אליהם למרות כוחות הדחייה, אז גם כוחות הדחייה מתייצבים, וגם הנטייה שלי לחיבור למרות זאת מתייצבת ומתחזקת, וכך אני מגיע לבניית כוח מיוחד. העביות שלי, הדחייה שלי גדולה ולמעלה מזה הנטייה לחיבור גדלה, עד שאני מגיע למצב כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה". אבל בעצם אני מחבר את החלקים השבורים שיש ביניהם את כוח השבירה, דחייה, ריחוק, חוסר התאמה, ויוצר התאמה ביניהם, בזה שאני מאמין שהבורא סידר לנו את הפגישה בעשירייה, והוא גם יוכל להדביק אותנו זה לזה ולגלות את עצמו בצורת קשר כזו.

תלמיד: האם אני רואה שהחיבור הזה יהיה טוב לי, לחברים, לנשמה, לנשמת אדם הראשון?

בעצם החיבור צריך להיות טוב לכולם. יכול להיות שזה עוד לא נראה לי, או מצד אחד זה טוב ומצד אחר לא, אבל בעצם הטוב שאנחנו מדברים עליו הוא טוב כללי כי הוא מכוסה על ידי כוח ההשפעה שצריך לשלוט על כולם.

שאלה: מה זה אומר להרגיש "אין עוד מלבדו" בעשירייה ומה זה להרגיש את הבורא עצמו בעשירייה, ומה ההבדל בין שניהם?

אנחנו צריכים להגיע למצב שכל אחד ואחד בעשירייה או בקבוצה נמשך לחיבור. לקבוצה אנחנו קוראים עשירייה כי זו הצורה האופטימלית, אבל אם יש פחות מעשרה אז יש פחות, ובעשירייה אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נמשכים לחיבור, ושבחיבור הזה אנחנו משלימים זה את זה. אנחנו לא מבינים מה זה נקרא להשלים, אבל אנחנו צריכים להאמין שהבורא אסף אותנו ומחבר אותנו בצורה כזאת שאנחנו באמת בנויים להשלים זה את זה לפאזל שלם, לצורה שלמה.

עד כדי כך שבאותה צורה אנחנו מגלים את כל המציאות. עליונים ותחתונים, את כולם ואת כל העולמות, הכול אפשר לגלות בתוך העשירייה. ובאמת בהמשך בתוך העשירייה נוכל לזהות את יתר העשיריות, ומאות ואלפים, את כל האנושות, ואת כל העולמות, הכול יתגלה בעשירייה, או דרך העשירייה. קשה לנו לבטא מצבים שבינתיים אין בחוש שלנו איזו התרשמות מהם, לכן צריכים לראות איך במקסימום לחבר את עצמנו למצב שנרגיש את עצמנו שאנחנו מתחברים למבנה אחד. ומבנה אחד יתן לנו את הרגשת המציאות האמיתית, הרוחנית, שאין שם באמת שבירות ואין חלקים, אלא כולנו מתחברים כמו שטיפות מתחברות לטיפה יותר ויותר גדולה ועד הים הגדול שאפשר להגיד עליו שהוא כטיפה אחת.

ואז נרגיש כמה כל אחד זקוק לכולם, כמה כל אחד משלים את כולם, ושדווקא לפי מידת ההשלמה בינינו אנחנו מגלים את הכוח האחד שמתגלה ושורה בעשירייה, גם בעשירייה הקטנה וגם בגדולה. הבורא מתגלה מ"בוא וראה", "בוא" אלו כוחות הפירוד שמתחברים ומשלימים זה את זה ואז נקראים "ראה", ואז מ"בוא" ו"ראה", משני מצבים הפוכים, משתי פעולות הפוכות, אנחנו נרגיש את השלמות. גילוי שלמות המציאות כללית במאמץ שלנו נקרא גילוי הבורא.

שאלה: כפי ששמעתי ב"אין עוד מלבדו" מתגלה החלק הפנימי של הבורא. מה זה אומר?

אי אפשר להסביר, אלה דברים שלא שייכים להרגשה ולהבנה שלנו כך שאפשר למסור אותם איש לרעהו, אלא ככל שנשתדל בכל זאת להיות בהגברת החיבורים, כך נוכל להגיע לגילוי האמת ואז אפשר יהיה לדבר. אנחנו לא יכולים למסור בעל פה או בכתב דברים רוחניים, רק לעזור זה לזה בעצות, "תעשה כך וכך ומתוך זה שתעשה אתה תרגיש", כי הכול עניין של הרגשה.

שאלה: איך להרגיש את הבורא, הרי אפשר במשהו להרגיש את הבורא מאחורי כל חבר, אבל איך להרגיש אותו מאחורי כל אדם?

אנחנו לא צריכים להתאמץ בזה, זה יבוא אחר כך. קודם כל נעבוד על אותם הכלים, התכונות, והרגשות שמתגלים בנו. רק בהם נטפל בינתיים ולאט לאט יתגלו גם כל הרגשות היותר עדינים שלנו, וכך נתחיל להרגיש בהם יותר ויותר פרטים. ככל שנתקדם כך נגלה פרטים יותר עדינים, אבל דווקא הם יוסיפו לנו את ההבחנות הגבוהות והמיוחדות.

שאלה: אפשר להצדיק את כל העולם אבל האם את עצמי גם מותר להצדיק, לומר שזה גם "אין עוד מלבדו". לפעמים אדם מרגיש שהוא גורם נזק לעולם, שהרצון לקבל שלו פועל בניגוד לכוח ההשפעה, אז איך אנחנו צריכים להתייחס לעצמנו?

אנחנו צריכים לחלק את זה לשניים. מצד אחד זה אין עוד מלבדו ולא אני עושה, על זה כתוב כל כך הרבה וברור, שהבורא ברא את היצר הרע, שהוא גרם שתהיה בו שבירה, שהוא גורם למה שקורה בעולם ואין עוד מלבדו, אז מה יש כאן בכלל מהאדם? אין שום דבר.

הרע שאנחנו גורמים לכל הבריאה הוא במידה שאנחנו לא דורשים מהבורא שהוא יתקן את הדברים האלה. אבל הוא מתחיל את הבריאה והוא גומר אותה ואין כאן שום כוח אחר שפועל. אבל הוא פועל לפי הנחיצות שלנו לתיקון, וזו הבחירה החופשית שלנו. כל הבריאה סובלת מפני שבני האדם לא דורשים שלמות, השלמה של כל הכוחות.

תלמיד: בכל זאת לפעמים באה הרגשה שאני עומד כנגד הבורא, שכל העולם בסדר ודווקא כל האשמה היא עלי. אני לא יכול להגיד שאני פועל בצורה נכונה, אני פועל כנראה הפוך, אני צריך תיקון. אז איך יכול להיות שאני לא פועל כנגד הבורא במקרה זה?

זה לא כל כך חשוב, אם אנחנו פועלים בעד או נגד. מה זה פועלים? זה רק במחשבה, "הכול במחשבה יתבררו", לכן כל העבודה שלנו היא איך אנחנו מגלים בכל רגע מה חסר לבריאה לעת עתה כדי להתקדם למצב יותר שלם. ולא חסר כלום חוץ מגילוי הבורא בבריאה מקצה לקצה בכל מדרגה ומדרגה, בכל מצב ומצב. לכן אנחנו צריכים לשמור על זה שבכל רגע ורגע תהיה לנו נחיצות לגילוי הבורא יותר ויותר, ואחר כך לבטא את החיסרון הזה בקשר בינינו, וכך נתקדם.

שאלה: בעל הסולם כותב פה ש"אין שום כוח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך."

כן.

תלמיד: אבל אני מרגיש שהרצון לקבל שלי פועל בניגוד להשפעה כשמתגלה הרע. האם בנקודות האלה יכול להיות כזה דבר שאני פועל בניגוד למציאות, בניגוד לבורא?

לא. הרצון לקבל פועל עם הבורא יחד כדי שאתה תגלה את הבורא כאין עוד מלבדו. בלי הכוח הזה כנגדו לא היית מגלה אותו עצמו. לכן הם פועלים ממש בהרמוניה. זה כמו שיש נגיד זרם חלופי, כל מיני דברים כאלה שפועלים לאותה מטרה אבל בזה אחר זה כך שאי אפשר לגלות אחד ללא האחר.

אם אין בורא אין נברא, אם אין נברא אין בורא. שניהם צריכים לעבור על הרצון לקבל, על החומר הזה שהבורא ברא ולתכנת את הרצון לקבל כך שגם ירגיש את חוסר נוכחות הבורא וגם את נוכחות הבורא. ואז משני אלו, חוסר ונוכחות נבנה בעצם הנברא, שיש בו רק נקודה אחת שהיא רצון לקבל, אבל הרצון לקבל הזה שמקבל אור וחושך, אור וחושך כל הזמן, גדל על ידי זה בכל מיני צורות ואופנים. עד שהוא מגיע לכזה מעמד בין אור וחושך, שהוא מגלה את מושג הבורא שהוא שווה גם כלפי האור וגם כלפי החושך, הוא מגלה את השורש שלו במלואו. ואז הנברא מרגיש איך הוא מגיע לדבקות בבורא דווקא בהרגשת האור והחושך, ושהחושך קודם לאור תמיד, כי הוא קובע את מציאות הנברא.

שאלה: מה זה אומר ש"הנברא צריך להתלבש בכוח העליון"?

הנברא צריך להתלבש בכוח העליון ככוח הפוך מהעליון, שלמעלה מההפכיות מתאים את עצמו לעליון, ואז על ידי זה, לפי מידת ההתאמה לעליון הוא מגיע למצב שהוא מעתיק את העליון על עצמו ואז הוא נעשה כמו העליון. אבל "כמו", כי הוא נשאר בחומר הפוך מהעליון, לכן יש לו זכות קיום ולכן הוא נקרא נברא, העומד מול הבורא מצד אחד, ומהצד האחר הוא לגמרי דומה לבורא. וגם כשהוא דומה לבורא הוא מגיע למצב שהוא הפוך מהבורא ולכן יש ביניהם יחסים כמו בין בני זוג, שאחד משלים את האחר, אין בורא ללא נברא ואין נברא ללא בורא. ודווקא על ידי זה שהנברא גדל ומייצב את עצמו נכון, דרך העבודה הזאת, דרך הפעולות האלה הוא מגלה את הבורא לכל הבריאה.

יש בזה עוד הרבה דברים אבל נרגיש את זה. אין כאן כל כך הרבה מילים כי בעולם שלנו פעולות כאלה לא מתרחשות.

שאלה: אמרת קודם בדבריך שאנחנו צריכים להיות בתנאי חדש, שכל מה שאנחנו עושים זה לעשות נחת רוח לבורא, אבל זה לא מובן לנו ולא נוח לנו. למה זה לא נוח לנו?

כי זה נגד האגו שלנו. כל דבר שאני רוצה לגלות תמיד בא במאמץ. או במאמץ של הגוף הבהמי שלי, שזה בכל זאת מאמץ, מאמץ שבא מכוח החיות שלי שכך הבורא ברא וסידר, או במאמץ שאני כבר עושה בכוונה, בהתארגנות מיוחדת, והמאמץ הזה נקרא שאני עושה את זה ביגיעה. אנחנו מתחשבים רק בכוח היגיעה שלנו, כי המאמצים שמגיעים לנו מצד הטבע לא נקראים מאמץ, את זה הטבע מחייב אותנו ואנחנו עושים.

אנחנו עושים כל מיני פעולות בחיים שלנו, לקיום שלנו, הפעולות האלה הן רבות והמאמצים רבים אבל אנחנו משייכים את זה לדרגת חי. למה? כי מבצעים אותן אולי בהכרה, אולי לא בהכרה, אבל לא במאמץ שנקרא רוחני, שהוא מעל האגו שלנו.

אתם יכולים להגיד "אבל אני אם אני קם בבוקר והולך לעבודה ואחרי העבודה מטפל במשפחה ועוד כל מיני דברים שאני עושה כדי לקיים את הבהמה שלי, זה לא נחשב?" לא, זה לא נחשב. כי בעבודה הזאת אתה לא מושך את הבורא, ולכן אין במאמצים האלה שום תיקון הבריאה. אתה מתקיים, אתה עושה משהו, אבל זו דרגת החי.

דרגת המדבר זה נקרא שאתה דווקא רוצה לבצע פעולות הדומות לבורא ולכן אתה כביכול מחליף אותו בבריאה. עוד נדבר על זה.

תלמיד: אבל מאיפה בעצם אני לוקח את הכוח המניע הזה, כשאני עושה משהו שבעצם לא נוח לי, נגד הטבע שלי? מה מניע אותי פה באמת לעשות משהו שאני ארצה לגלות אותו, למרות שזה לא משהו שמובן לי?

על זה כתוב, "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם". קנאה, תאווה וכבוד. יש לנו תכונות כאלה שלא נותנות לנו מנוחה. אנחנו חייבים לעשות אותן מפני שהרצון לקבל שלנו, האגו שלנו מרגיש את עצמו ניזוק מהן. אני מקבל נזק, פגיעה באגו דרך קנאה, תאווה או כבוד, ואני לא יכול להישאר ברוגע אלא חייב לעשות פעולות נגד הטבע שלי.

לפי הטבע שלי לא הייתי זז, לא במוח, לא בלב, ובטח לא פיסית, הייתי נשאר דומם לגמרי. אבל מאין ברירה בכל מיני רמות הכוחות האלו קנאה, תאווה וכבוד מעוררים אותי, בדרגות דומם, צומח, חי עד שהאני מגיע לדרגת מדבר. שם אני כבר מעורר את עצמי בצורה לא אנושית כמו כל העולם, אלא בצורה רוחנית.

אנחנו רואים שבצורה גשמית כל העולם פועל כך, אתה יכול לנסוע לקצה העולם ולראות איך כל מיני העמים חיים שם, איך הם מקיימים את המשפחות והילדים שלהם, איך הם טורחים וסובלים, ומה לא עושים, כל זה בדרגת החי. גם החיות עושות כך, רק אנחנו כבני אדם עושים זאת בצורה יותר מורכבת.

אבל כשמגיעים לרמה הרוחנית, שם אנחנו צריכים להפעיל את עצמנו ללא הצורך שהטבע יעורר אותנו לטפל במשפחה, בילדים וכן הלאה. זאת אומרת, הטבע מכניס לנו כל מיני רצונות, כוחות, ומחשבות ומולו אנחנו צריכים לעורר בנו רצונות, כוחות, מחשבות שנתחבר, שנבנה מבנה מיוחד, לא מבנה משפחתי כמו שהטבע מלמד לנו, אלא מבנה של הקבוצה. שאנחנו נתחבר בינינו בקבוצה לא כקרובי משפחה בצורה טבעית, אלא בצורה שאנחנו מבינים שהצורה הזאת היא הקרובה והמחויבת לגילוי הבורא.

שאלה: בקטע כתוב שהאדם צריך שיהיה לו "צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו". מה ההבדל בין רצון שלם לרצון לא שלם?

בהתחלה, בכל דבר, אנחנו מגלים שאנחנו רוצים משהו, כי חסר לנו משהו, ואנחנו צריכים לברר האם החסרון הזה הוא חסרון נכון. אחרי שאנחנו בודקים וכבר ברור לנו שהחסרון הזה נכון להתקדמות הרוחנית, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מבצעים את החיסרון הזה. ואז אנחנו צריכים לברר עוד ועוד עד כמה כל החסרונות האלה באים מלמעלה, ואם אנחנו מגלים שזה לא בא מלמעלה, העבודה שלנו על הרצון לא נכונה.

אם אני מגלה שהרצון בא מלמעלה, אני פונה לאותו מקור ממנו בא הרצון, למקור של רצון, ויכול לדרוש להפוך את הרצון הזה לאמצעי. כי סך כול הרצונות שמתגלים בי, מתגלים אך ורק כדי שאני אגיע לאיזו מטרה. אז אני מבקש את בירור המטרה, התקרבות למטרה, יישום שלה, וכן הלאה.

זאת אומרת, העבודה עם הרצונות שמתגלים בנו בכל רגע ורגע בצורה נכונה מביאה אותי להבנה שאני חייב לעשות את זה בקבוצה. כי בלי הקבוצה, אני לא אקבל קשר עם הכוח העליון שיכוון את הרצון שלי לכיוון הנכון.

יש כאן שורש רוחני, הבורא, שמגלה בי רצון, ואני צריך שוב לפנות לעשירייה שהבורא ברא וסידר לי, ודרך העשירייה לבקש רצון יותר עליון שיעזור לי להתחבר יותר עם העשירייה, ובתוך העשירייה לגלות את הכוח הפנימי שבעשירייה, שזה הבורא. כך אני מתקדם בכל צעד ושעל, קודם גילוי החושך, החסרון, ואחר כך יום, אור וחיבור. כך אני מגלה את העלייה שלי ממדרגה למדרגה.

שאלה: זה ברור שהאדם צריך להרגיש שמחה והודיה בכל רגע של השפעה, אבל אני לא מצליח להיות שמח בדרך. אז אני רוצה לשאול אותך, מה אני יכול לעשות כשאני מרגיש מותש, אין לי שום חסרון לעשות אפילו פעולות גשמיות, מכל שכן פעולות רוחניות, אני פשוט רוצה ללכת לישון עד שהכול יעבור, עד שהכול יהיה טוב. מה לעשות?

קודם כל, טוב שאתה מרגיש כך, זה דבר טוב. אתה יכול לשאול את כל החברים שנמצאים עכשיו לפניך על המסכים, ואת אלו שלא על המסך, אלא נמצאים ברשת שלנו ויש אלפים רבים, ותגלה שגם הם מרגישים פחות או יותר כמוך. שאין להם כוחות, שהמטרה לא ברורה, והם לא מגלים שום מרץ וחשק בדרך.

כל זה קורה מפני שכל פעם אנחנו צריכים להתגבר ולעלות כך ממדרגה למדרגה, עד שמתחילים לגלות את הבורא. וזה לא קורה מהמדרגה הראשונה או השנייה, אלא כעבור כמה מדרגות. בצורה כזאת אנחנו צריכים להתקדם.

כמו בתחילת החיים הגשמיים שלנו, כשאנחנו ילדים קטנים, אנחנו מבינים למה אנחנו חיים? לא. אנחנו מבינים מה שאנחנו עושים? לא. אנחנו כמו חיות קטנות. אפילו הייתי שומע לפעמים משפחות אומרות, יש לי כלב קטן, ויש לי תינוק, והכלב אחרי חודש ימים, הוא כבר חיה חכמה, שיודעת מה לעשות, מתרגלת, יודעת לשחק וכן הלאה.

והתינוק אחרי חודש לא יודע כלום, כלום, הוא לא יכול לזוז בעצמו, לא יכול לטפל בעצמו, שום דבר, יש לו רק כמה אינסטינקטים, לקבל את המזון, ולהוציא את הפסולת. בעצם כך אנחנו רואים שהגוף שלו מתפקד, וחוץ מזה כלום. אם זה ימשיך כך, מהכלב יכול לגדול נפוליאון חדש כמו שכותב בעל הסולם, והתינוק מה יקרה לו? גם בגיל שנה הוא עוד לא יכול לעשות שום דבר.

לכן אסור לנו להסתכל על התהליך שאנחנו עוברים בעיניים כאלו, ומחוסר ברירה אנו חייבים להאמין למקובלים. אנחנו גם רואים זאת מהחיים שלנו, כי לא מן הסתם נתנו לנו לראות את העולם הזה בצורה שאנחנו רואים. אפילו שהאדם מתקדם בגדילה שלו בצורה מאוד איטית ומבולבלת, בסופו של דבר הוא קם כאדם והוא הכי חזק, חכם שולט על כל מי שנמצא בעולמנו.

ברוחניות זה הרבה יותר בולט, אנחנו גדלים כמו ילדים קטנים שלא מבינים כלום לעומת החיות, אנחנו מתפתחים לאט לאט, ואחר כך נעשים יותר חכמים, גדולים ושולטים על כל העולם. כך זה יהיה ברוחניות.

לכן עד שאתה עובר את כל השלבים האלו, ודאי שאתה מרגיש את עצמך כאפס ושום דבר, שאין לך שום דבר, ומה יכול לקרות ומה כבר יצא ממני. אנחנו כבר שמענו כאלה טענות, העיקר סבלנות, וכמו שכתוב, "חוץ מצא".

זאת אומרת, לא לצאת מהדרך, ולהמשיך. לפעמים אתה ממשיך, לפעמים אתה זוחל, לפעמים אתה רץ, לפעמים החברים סוחבים אותך על אלונקה, ולפעמים אתה עוזר להם, מושך אותם, כך אנחנו הולכים. אם אתה מחובר עם חברה שבכל זאת הולכת לקראת המטרה, יעברו שנים ועוד שנים ובכל זאת אתם תגיעו לזה. אז בהצלחה.

תלמיד: נראה שאתה מוצא כוחות להתפלל כל הזמן, בכל מצב, במציאות המכוערת הזאת, המלוכלכת הזאת. איך אתה מוצא כל כך הרבה כוחות להתפלל עבור האנושות, עבור התלמידים שלך?

אני לא יכול להסביר, אבל כשהייתי ליד הרב"ש וראיתי מצבים שלפעמים מקובל כמוהו עובר, אז אני כבר לא יכול להתפעל משום דבר. ככול שאנחנו עולים כך אנחנו נופלים, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", שנופל לתוך האגו הגדול שמתגלה ושוב עולה ושוב יורד, וכך זה עד גמר התיקון.

לכן אין לנו ברירה רק להמשיך מפני שהכול תיקונים. אתה מתקן את הקשר שלך עם כל יתר הנשמות, עם כל הכלי דאדם הראשון, לכן רק להמשיך, לסגור עיניים ולהמשיך.

תלמיד: כשלאדם יש יצר רע גדול הבורא נותן לו יותר הגבלות, אז הבורא הוא שנותן לנו את הכוח, הוא עוזר לנו?

ודאי.

תלמיד: הוא נתן לנו את היצר הרע, ואם הוא לא עוזר מה אני יכול לעשות?

מה אתה יכול לעשות? לשאול, לבקש, להתפלל, זה מה שאתה צריך לעשות.

תלמיד: אני בוכה כמו תינוק בוקר וערב, יום יום אני בוכה כמו תינוק. הייתי אדם גאה, חזק, צעיר עם הרבה גאווה, והיום אני בוכה בבוקר, ביום, בלילה, כל היום אני בוכה.

יופי, זה כמו שהרב"ש בא אלי, שם לי יד על הכתף ואמר, "עכשיו אתה סמרטוט כמוני". אז תצליח בזה.

שאלה: קראנו את המשפט "מה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה", מה המשמעות של "פמליא של מעלה" בעשירייה?

אנחנו לא מבינים עד כמה כל דבר נעשה על ידי שדה אחד שנקרא "בורא", הוא קובע את הכול חוץ מפרמטר אחד, פרט אחד, שאנחנו יכולים לחייב אותו לקרב אותנו זה אל זה בתוך אותו שדה, ואז במידה הזאת אנחנו מרגישים אותו, מגלים אותו.

במידה שאנחנו רוצים להתקרב זה אל זה אנחנו מגלים את הבורא שנמצא בינינו, ואז במידה הזאת הוא פועל עלינו יותר, כי אנחנו מזמינים את העבודה הזאת, זה נקרא "אתם עשיתם אותי". בורא הוא אותו כוח שאנחנו מזמינים בנטייה הדדית זה אל זה, ואז הבורא מתגלה יותר ובונה בינינו התקשרות חדשה, צורה חדשה, וזה נקרא גילוי העולם החדש.

שאלה: אמרת שאנחנו משלימים אחד את השני בעשירייה כמו בפאזל. עד כמה חשוב שכל חבר ידע במה הוא נחוץ לעשירייה?

כל חבר נחוץ לעשירייה יותר מהבורא, כך אנחנו צריכים לקבל את חשיבות וגדלות החבר, שהוא יותר חשוב מהבורא. כי קודם אני צריך להגיע למגע, להתקשרות עם החבר, ורק על ידי ההתקשרות הזאת אני מגלה את הבורא. במידת ההתקשרות שלי עם החבר אני יכול לגרום לבורא נחת רוח. לפי עוצמת ההתקשרות עם הבורא אני מגלה את העולם הרוחני לכולם, לכל האנושות, מקרב אותם וכן הלאה. ההתקרבות לחברים, בין החברים, אמנם זה הדבר הכי קשה, הכי מוזנח, נדחה, מבולבל, אבל באמת רק היא חשובה לנו.

שאלה: אנחנו באופן שונה רואים את כל האירועים הגשמיים, את הכוונה ואת הסיבה לכל מה שמתרחש. אולי עדיף שלא נדבר על כל זה, אלא רק נתפלל, או לדבר על זה ולהגיע לאיזו הסכמה?

אנחנו נמצאים עכשיו במצב מיוחד. העולם שלנו עובר שינויים גדולים, מהותיים בסוציולוגיה, בקומוניקציה, ממש אי אפשר לתאר. זו כזאת טרנספורמציה שיש בסוציום הזה שנקרא "אנושות" שאנחנו לא מבינים מה קורה לנו.

זו לא איזו פנדמיה שהייתה כמה שנים, למרות שגם היא עשתה את שלה. עכשיו קורה לנו דבר מאוד מיוחד. אנחנו עולים למדרגה אחרת של הקיום ולא סתם זה קורה על ידי מצבים כאלו קריטיים, חדים.

לכן כדאי לנו בכל זאת לדבר על כך ואנחנו צריכים להיות יחד עם כל האנושות. גם כתוב בהרבה מקומות "אל תתרחק מהציבור". ו"חייב אדם לראות את עצמו עם הציבור", ככל שניתן, ולקחת משם חסרונות ולהעלות אותן לחיבור בינינו ולבורא.

סך הכול, כל החסרונות שמתגלים בתוך האנושות, כל הצרות והבעיות, אנחנו צריכים להתכלל מהם. ולכן אני שוב אומר. הרב"ש שמע חדשות ממש כמעט כל שעה. ממש חדשות. זאת אומרת, לעניין. לא הסברים ומחשבות ופירושים של מישהו.

אבל למה זה? כי אנחנו צריכים להתכלל מכל החסרונות ולהביא אותם לבורא להשלמה. ולכן בכל זאת כדאי לנו לעשות זאת. מפני שאנחנו כלי כל כך גדול, עולמי, אז אנחנו יכולים להתכלל מהחברים שלנו, ומכל ההתרשמויות.

יש בין החברים שלנו שהם מצד הרוסים ויש שהם מצד האוקראינים. ואנחנו צריכים להיות איכשהו משני הכוחות האלה ניקח את החסרונות, הרצונות, המחשבות ונעלה אותם לבורא שהוא "עושה שלום במרומיו הוא עושה שלום עלינו". זאת אומרת, השלמה בינינו. ואנחנו נגיע למצב שיהיה טוב לכולם. זה נקרא "שלום", מהמילה שלימות.

למרות שאנחנו לא רואים איך יכולה להיות שלימות בין העמים, אבל הבורא יעשה את זה. ואנחנו עוד נגלה כמה העמים, זה כל כך מובן מה קורה, ומה קרה בהיסטוריה, ומה יש כאן, אבל בכל זאת אנחנו רואים שלפי הרצון לקבל של כל אומה ואומה, אנחנו רואים שאי אפשר לסדר את הקשר ביניהם, והקשר יכול להיות רק שאנחנו מתעלים מעל אומה אחת ואומה השנייה לצד השלישי, לקו האמצעי.

רק שם אנחנו יכולים להגיע למצב "עד שבא", הכתוב "השלישי ויכריע ביניהם". רק הכתוב "השלישי", הקו האמצעי הוא אמנם כלול משניהם, אבל הוא כולל את שניהם והוא מתעלה למעלה משניהם לבורא. ושם ישנו הפתרון שמתקבל על השניים.

אז נקווה שאנחנו נגיע לזה, והעולם יראה שיש פתרון ואנחנו יכולים להשתמש בו. אחרת המלחמות לא ייפסקו, ואנחנו לא נמצא כלפי הסכסוך הזה המקומי כביכול, והסכסוך הזה יכול לפרוץ פתאום למלחמת עולם, לכאלו דברים שאנחנו כבר לא חשבנו, "איך זה יכול להיות"? זה יכול להיות.

אנחנו לא מבינים איך מיום ליום פתאום עוד ועוד מדינות נכנסות לזה. כאילו, מה יש להם בין רוסיה לאוקראינה? ובכלל, הם אפילו לא בין העמים, אפילו לא בין ממשלת רוסיה שרוצים לקבוע משהו כלפי אוקראינה.

אבל זה יכול להידרדר תוך רגע למצבים שפתאום יתחילו ממש להשתמש בנשק הרבה יותר רציני. לכן עלינו למצוא את הקו האמצעי. עלינו לגלות איך ללכת באמונה למעלה מהדעת. שם ישנו הפתרון. אבל הפתרון לא יכול להיות אחר, אלא שאנחנו עולים מעל האגו של צד אחד ומעל האגו של הצד האחר, ואנחנו עולים לדרגה שהיא למעלה משניהם, לקו האמצעי.

תלמיד: בתחילת התשובה שלך אמרת שכן כדאי לדבר על זה כשאנחנו מתכללים בעם, אבל יש כאן השקפות מאוד קוטביות, ויש כאן סכנה של פירוד. איך להימנע ממנה? הרי ברמה הזאת לא ניתן לחבר את ההשקפות.

אנחנו אף פעם לא הולכים לחבר בין שניהם. זה לא יכול להיות. אתה יכול רק להרגיע לזמן מה. כמו במשפחה, בכל דבר. אתה לא יכול להגיע באף מקום, באף מקרה, אתה לא יכול להגיע לחיבור שיש לו קיום, יש לו המשך. לא תוכל לעשות את זה.

אתה רק יכול לעשות את זה באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת שיקבלו קצת התרשמות מכוח השפעה, מכוח הבינה. זה נקרא "אמונה". ואז דרך כוח הבינה הם יוכלו להגיע להשתתפות, לחיבור ביניהם. רק בצורה כזאת.

תלמיד: אולי בין החברים עדיף לא נדבר על כך. כל אחד קיבל התרשמות משלו, חיסרון משלו, הרגיש את המצב.

אני חושב דווקא בין החברים אנחנו צריכים לדבר על כך כדי לברר את הדברים האלה ולפחות בינינו שיהיה ברור למה אנחנו צריכים להגיע. אנחנו צריכים להגיע למצב שאין בינינו בשטח מקום בצורה ארצית שאנחנו יכולים להתחבר.

שהמקום שיכולים להתחבר הוא צריך להיות למעלה מהמקום שבו אנחנו נמצאים. וכל אחד עולה למעלה ממה שהוא בוויתור כלפי האחר, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מתחברים. אבל זה גם לא כמו שאנחנו עושים את זה בצורת הסכמות ארציות בינינו בעולם הזה, אלא שוב, באמונה למעלה מהדעת.

אנחנו צריכים להוסיף את הכוח הזה, את המרכיב הזה לאנושות. אין לו ולא יכול להיות. רק מאתנו, מאלה שלומדים חכמת הקבלה שיש להם קשר עם כוח עליון, אנחנו צריכים להביא להם את ההכרה, הבנה, יכולת להתחבר עם כוח עליון במקצת. ואז במידה הזאת לעלות למעלה מהשטח שהם מתווכחים ביניהם.

ואז למעלה מהשטח הזה הם יראו שזה אפשרי. במידה שמתעלים מעל השטח האגואיסטי הם יכולים להתקשר ביניהם ולמצוא כבר את הקיום, את החיבור שלהם. זה יהיה כבר חיבור הרוחני, וזה כבר יהיה תיקון העולם.

וכך זה עוד ועוד. כל פעם אנחנו נשתדל לגלות את האגו שלנו יותר גדול, סכסוכים יותר גדולים. וכך אנחנו נשתדל לעלות למעלה.

לכן דווקא עכשיו, אני אומר, שיש לנו עבודה גדולה לכל חברי "בני ברוך" שאנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בצורה נכונה, איפה ההשתתפות שלנו להביא מאתנו, בלי לדבר אפילו עם כל בני האדם. אנחנו צריכים להביא לעולם הבנה, הרגשה של הקו השלישי, הקו האמצעי ש"על כל פשעים תכסה אהבה".

ואנחנו לא סתם מכסים את הדברים האלה באהבה, כי למחרת הם שוב נופלים. אלא אנחנו צריכים להוסיף כוח השפעה לכוחות הקבלה שמתגלים בנו. והכול על ידי חיבור בינינו והעלאת המ"ן, תפילה מאתנו כלפי הבורא.

וכך תראו כמה זה עובד. אנחנו נתחיל לעבוד בינינו לבינו בצורה הדדית, "אני לדודי ודודי לי". כך אנחנו נתחיל לעבוד. והבורא יסכסך בינינו עוד יותר. ובצורה יותר מאוימת יתגלה המצב ממש מיום ליום.

זה לא כמו עכשיו, שאם לא גומרים את היום בסיכום הנכון אז אנחנו מגיעים אחרי זה לפצצת אטום, לכל מיני כאלה דברים. בכזה איום אנחנו נחיה. וכך זה רק כדי לחייב אותנו לחיבור בינינו.

תלמיד: יוצא ששיתוף הפעולה הזה נועד רק כדי לגלות את חוסר היכולת להתחבר, כלומר צריך לגלות את החוסר יכולת להתחבר?

העולם צריך לגלות שאי אפשר לגרום שהסכסוך הזה יגמר נכון, וכך זה יהיה זה לא יגמר. זה יירגע לזמן מה אבל באמת כול זה בנוי כך שהפתרון הוא רק בזה שאנחנו מושכים את הבורא והוא נעשה שם כמברר, כמתקן, ומחזיק ואחראי על השלום, כי השם שלו "שלום".

תלמיד: אנחנו לא מסבירים את זה לאנשים רק מממשים בינינו?

כן אנחנו בצד צריכים לעשות והם יעשו מה שיעשו, ואנחנו בצד צריכים לעשות את התיקונים שלנו.

שאלה: עכשיו בשיעור מרגישים את הייחוד של הכלי העולמי, לפני כמה ימים הייתה הרגשה הפוכה, הבורא גילה את השנאה בינינו, איבדנו את היכולת לחשוב בהיגיון, היו ממש אינסטינקטים חייתיים שהתעוררו באנשים שכרגע מעורבים בקונפליקט שקיים בקייב ואוקראינה. ויצא כזה מצב שהנשים היו מוכנות למצב הזה הרבה יותר מהחלק הגברי.

והרי פוטנציאלית לנתק את הרב מאיתנו היה יכול להיות מצב שמתפתח בצורה לא מובנת, ולרב לקח כמה ימים כדי להחזיר אותנו לכוונה אחת, להשתוקקות האחת. אבל המצב הזה היה יכול להחמיר בפוטנציאל דווקא עבורנו, עבור הכלי העולמי, עבור בני ברוך, כאשר למעשה הבורא יכול לנתק את רב ואז איך נהיה מוכנים לכזה מצב?

אנחנו מדברים על זה הרבה. אתם קיבלתם את כל ההוראות איך להיות מחוברים נכון, ובחיבור נכון אתם מתחברים לבורא ואז אתם יכולים לבצע את כל פעולות התיקון הנדרשות מכם, זה הכול, אין כאן הרבה מילים כמו שאתה אומר. יש כאן עניין אחד, אם אנחנו נהיה מחוברים נוכל להתחבר לבורא ונבצע את כל פעולות התיקון הנדרשות מאיתנו, נקודה. ותצליחו.

שאלה: איך אנחנו יודעים שהבורא נמצא בינינו? מהי ההרגשה שצריכה לתת לנו אינדיקציה לזה?

כשהבורא נמצא בינינו אנחנו מרגישים מחוברים יחד בצורה יפה, טובה. כל אחד מרגיש את כולם ומוכן לעשות הכול עבור כולם.

שאלה: בזמן שלנו, מה זה אומר להיות קשור לחברה כך ש"בתוך עמי אנוכי יושבת"? בתקשורת אין אף פעם חדשות אמיתיות, רק פרשנויות ולא ניתן באמת לקבל מידע אמין. איך לא ליפול שם, איך באמת להיות קשור לחברה עם ידיעות נכונות?

אני לא מבין למה אתה בכלל מתבלבל בזה. יש לך חברה שהיא בני ברוך, יש לך עשירייה, יש לך קבוצה ועוד הרבה קבוצות, זו הסביבה שלך. תשתדל להתקשר אליהם ודרכם להתקשר לבורא. מה אתה עוד צריך?

אתה אף פעם לא תקבל אינפורמציה נכונה על מה שקורה באמת בעולם. אלא רק מתוך החברים תרגיש עד כמה אתם קרובים לבורא. את זה אתה צריך כי דרך זה אתה מגיע למקור הכוח שפועל ועושה את הכול. בשביל מה לשמוע כל מיני פרשנים.

תלמיד: אבל רב"ש היה פותח כל שעה את הרדיו, אנחנו צריכים ללמוד מזה.

כשרב"ש הקשיב לרדיו הוא הקשיב רק לעובדות שקרו ולא לפירושים למה זה קרה ואיך זה קרה, כל זה כבר מגיע מתוך בני אדם. הוא רצה לדעת מה קורה בלי שום תוספת. זה מה שאני רציתי להסביר.

תלמיד: יש לנו חילוקי דעות בין החלקים הבהמיים שלנו ואילו החלק הרוחני שלנו תמיד נמצא בדביקות. איך להשתמש נכון בכל מיני חילוקי דעות גשמיים וחייתיים בינינו כדי לא לפגוע אלא כל פעם רק להוסיף בחיבור?

אתם לא צריכים לעורר חוסר הבנה, חוסר הכרה, חוסר קשר ביניכם, מספיק מה שהבורא מעורר. אין בזה שום דבר שאיתו אתם מעוררים את קו שמאל, העבודה הזאת עוד לפנינו.

לכן עלינו רק להגיע לחיבור חזק ככל האפשר, ואם אנחנו משיגים את החיבור הזה, אז אנחנו משיגים במשהו את הבורא בתוך החיבור. ואם אנחנו והבורא משיגים בינינו איזו נקודת קשר וגילוי הדדי, אז אנחנו צריכים מתוך זה להגיע למצב שאנחנו גם עוזרים לכל הכלי שלנו ואחר כך אפילו אולי לכל העולם להגיע לכזה איזון.

שאלה: אנחנו מבינים שהקשר, שהחיבור הוא הכול. דיברת על החיבור בהשלמה בעשירייה. מה זה החיבור בהשלמה בעשירייה?

שאני מוכן לעשות את כל העבודה הרוחנית עבור כל העשירייה. זה מה שאני צריך להרגיש.

שאלה: כתוב "והתועלת מהדחיות הוא שעל ידם אדם מקבל צורך ורצון שלם שהקב"ה יעזור לו כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד". לחברים מאוקראינה כבר יש וצורך ורצון שלם, אז מדוע הבורא לא עוזר להם?

אני לא בטוח שיש להם צורך נכון. אם יש בעשירייה צורך נכון והם יודעים איך להשתמש בו, אז ודאי שכבר יש להם קשר מיוחד עם הבורא והבורא עוזר להם.

שאלה: איך אפשר להצדיק את הנאציזם? אני מנסה להימנע מהדברים האלה שאני לא יכולה לכסות באהבה, אבל זה לא אפשרי כרגע, הבורא זורק את השאלה הזאת בפרצוף.

אנחנו עדיין לא יכולים להבין מה זה קו ימין וקו שמאל בכל הוויכוחים האלו. כל אחד מרגיש שהוא צודק, שהוא יכול להסתכל בעיניים פקוחות על כל מה שקורה, אבל כדי להבין את המצב בצורה אמיתית אנחנו צריכים להגיע לקו האמצעי. זאת אומרת אך ורק בחיבור עם הבורא, אפילו בגילוי הקטן ביותר של הבורא לאדם, במידה הזאת האדם יכול להבין מהי האמת.

צריכים להיות בקו האמצעי. אנחנו עדיין נמצאים תחת שליטת האגו שלנו, כל אחד ואחד. אומנם יש לנו בראש כל מיני תיאוריות, ואנחנו מדמיינים מה זו רוחניות, אבל זה רק בראש, זה לא בלב, לא ברצונות. ולכן יש לנו בעיה והיא שאנחנו עוד לא יכולים לראות את האמת.

שאלה: מה אדם צריך לעשות אם הוא לא מצליח לכסות את הפשעים באהבה?

להשתדל בכוח להתכלל בעשירייה ובכל יתר העשיריות ולהיות ממש בתוכן. להתכלל בהן כמו עובר בתוך רחם האם, כמו תינוק על אימו, ממש בצורה כזאת להשתדל להתחבר לגוף יותר חזק וגדול.

שאלה: מה זה להתלבש בבורא? אם עכשיו היינו משחקים בזה, אז מה היינו עושים?

אם היינו עכשיו נכללים בו, אז היינו מרגישים שכוח עליון אחד שורה עלינו, מחבר אותנו, מנהל אותנו, ומוביל אותנו בכל רגע ורגע להיות מחוברים עוד ועוד בכל מיני אופנים שהוא היה מגלה בנו. הוא היה מגלה בנו כוחות שהיו מרחיקים אותנו זה מזה, מסכסכים בינינו, ולעומת זאת היה נותן לנו הבנה, הרגשה איך אנחנו יכולים להיות בחיבור בינינו. ואז מתוך חוסר חיבור היינו פונים אליו ומבקשים חיבור, ובחיבור בינינו היינו מגלים אותו יותר ויותר בכל מצב ומצב. כך היינו עוברים ממצב למצב, זה נקרא עלייה במדרגות, וכך היינו מתקדמים.

תלמידה: תיארת עכשיו מצב של התמצאות במקום הזה, אבל מה זה אומר שעכשיו אני משחקת בעשירייה, איך אני צריכה לשחק כלפי החברות שלי?

אני צריכה בכל מצב ומצב להראות לחברות שלי שלמות, דבקות, ביטחון, וכך להתקדם עוד ועוד בחיבור בינינו, לגלות את החיבוק בינינו גם אם אנחנו נמצאות בחוסר הבנה הדדי.

שאלה: אנחנו יודעות שהחיבור יוביל אותנו לגילוי תכלית הבריאה, אבל למה כל כך קשה לזכור ולבקש את זה?

כי אנחנו לא יכולים להתגבר על זה. זו הבעיה שלנו.

שאלה: האם הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה, הכוחות שפועלים במערכת יכולים להשפיע על חלקים שונים בטבע - דומם, צומח וחי? איך אנחנו קבוצת בני ברוך יכולים לאזן את כוחות הטבע כך שהמצב הבא לא יהיה יותר גרוע מהמצב הנוכחי, מה לעשות בנקודה הזאת ואילך?

אנחנו צריכים להבין שהסכסוך הזה הוא סכסוך מאוד עמוק, הוא לא סכסוך בין עמים אלא הוא נובע מנקודה מיוחדת שבכלי דאדם הראשון, אחד מהיסודות שבכלי העולמי ונקודה רגישה מאוד בציוויליזציה שלנו בכלל, ואנחנו רואים כמה זה מרכזי ופועל על כולם.

מה שעלינו לעשות הוא רק להעלות את חשיבות ההשלמה, השלום, החיבור בינינו, וכל זה תלוי בתפילה. אין כאן מישהו אשם יותר או פחות או בכלל לא אשם, כאן מעורבים כולם. עלינו להעלות לבורא את החסרונות שלנו להיות יותר מחוברים, לא שירגיע את המלחמה, זה לא נכון, לא מתפללים שירגיע את המלחמה אלא שיחבר את הלבבות שלנו, זה מה שצריכים לבקש, ולהרגיע את כוחות המלחמה זו לא בעיה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. נקווה שנוכל לעשות זאת.

המצב הוא מאוד קשה ומסוכן. אנחנו באמת רואים שיש כאן בעיה מאוד גדולה, שני הכוחות האלה התגלו כמנוגדים זה לזה. אנחנו לא יכולים לטשטש את הדברים, לא יכולים לטייח אותם, זה אופי של שני עמים הנמצאים בהתנגשות. אנחנו צריכים להבין שאי אפשר במישור הארצי, הגשמי, האנושי למצוא כאן פתרון, אלא רק "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", רק לפנות לבורא "בוא נמצא פתרון". והפתרון האמיתי הוא שהבורא יתקרב לכולם.

שאלה: איך להגיע להתקרבות רוחנית בעשירייה ולא להחליף אותה רק בהתקשרות ובהתקרבות גשמית?

אנחנו צריכים כל הזמן לדרוש התקשרות פנימית בלבבות, אחרת לא נשיג את השלום. אפילו את החיים שלנו בעולם שלנו לא נוכל להשיג. אנחנו יכולים להגיע היום, מחר, לכאלו מצבים שכל העולם ימצא את עצמו פתאום כמו אותם אנשים באוקראינה שבורחים מהבניינים ההרוסים שלהם ולא יודעים לאן ללכת עם הילדים, הם ממש בלי לחם, בלי מים, בלי תרופות, עם הילדים על הידיים ואין לאן לברוח. אנחנו יכולים לראות חס ושלום מצב כזה בכל העולם. לא צריכים פצצת אטום, מספיק שיתפוצץ הכור הגרעיני באוקראינה והוא פי ששה בעוצמה מהכור שהיה בצ'רנוביל, ואז זה יכול לכסות את כל אירופה ואת כל המזרח התיכון ובכלל. לכן הכול בעצם תלוי רק בכוח העליון, כי כל אחד יכול לעשות שם איזו שטות ואז יקרה אסון, ובאוקראינה יש עוד כמה כורים כאלה. אנחנו נמצאים במצב מאוד מסוכן.

שאלה: איך לנצל כל רגע בחיים למען הבורא?

לתלות בבורא את כל הרגעים שיש לנו בחיים.

תלמיד: נשות ניו יורק מודות לך על כל הניסיון שלך לאזן בין העמדות השונות, אנחנו מאוד תלויים בזה. תודה רבה לך.

תודה לכן. אני מקווה שבעזרת הנשים שלנו במיוחד, גם בעזרת הגברים, אבל במיוחד בעזרת הנשים כן נוכל להינצל מכל המכות שעומדות לפנינו, זאת אומרת להעביר את עצמנו עד גמר התיקון בדרך יפה וקצרה במקום ארוכה ומלאה ייסורים. הכול תלוי בנשים שלנו, לכן בבקשה להתפלל יותר, לבקש יותר, לחפש יותר חיבור, וגם לעזור לגברים להתחבר יותר.

קריין: קטע מספר 28 מתוך "זוהר לעם".

"חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם.

הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)

מילים מאוד חזקות. תראו מה שהוא כותב, "חוק הוא זה שלא יכול הנברא לקבל רע מאת ה' בגלוי", לא יכול, "כי הוא פגם בכבוד ה' שהנברא השיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה' ונעלם ממנו הפועל העליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם". אין גדול יותר מהעונש הזה שהבורא נעלם מהאדם. "הרי שהרגשת טו"ר בהגשתו, מסבבת עמו הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונתו, אע״פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה להתאמץ", להרגיש בכל דבר את הבורא, "יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'" והבורא נעלם מהעולם שלו.

שאלה: מתעוררת שנאה כתוצאה מההתנגדות והדחיות, אבל זו הרי לא שנאה שאינה תלויה בדבר, יש סיבה והיא ברורה. מהיכן נובעת שנאה שאינה תלויה בדבר, שנאת חינם?

זה מפני שאתה לא מבין מאיפה היא באה. אתה צריך להתגבר על השנאה בכל דרך שיש, ואם אתה לא יכול, וזה טוב אם אתה לא יכול, אז אתה צריך לפנות לבורא ולבקש ממנו שיעזור לך להיות למעלה מהשנאה. כי את השנאה הוא מעורר בכך שמגדיל את הרצון לקבל בכל אחד ואחד, וכדי לעלות על הרצון לקבל ממדרגה למדרגה, עלינו כל פעם לפנות אליו ולבקש שיעזור לנו להיות למעלה מהרצון לקבל ותמיד במקום שנאה להביא אהבה.

שאלה: מה זה נקרא להתפלל יחד? אנחנו מתפללים בבוקר, יש לנו בערב תפילה משותפת שאנחנו בונים, ולאחר מכן אנחנו נפרדים. איך לעשות כך שהתפילה המשותפת תהיה קבועה גם כשאנחנו לא יחד?

אנחנו צריכים להיות מחוברים בלבבות, מספיק לנו לאיזה זמן קצר ורצוי בכל יום להיות מקושרים זה עם זה כדי להשוות את עצמינו, ובכל יתר הזמן לפעול כאילו שאנחנו נמצאים יחד באותו קשר. זו העבודה שלנו. לא לצאת מהקשר עם החברים אפילו לרגע אחד, כי במידה הזאת אתה כבר לא מכוון לבורא.

שאלה: אמרת שהבורא עוזב את האדם או נסתר מהאדם, מה זה אומר?

זה אומר שהאדם לא מרגיש את הבורא. הבורא מכוון אותו ונמצא בו והאדם לא מרגיש שיש בורא בעולם, זה מפני שהבורא מתרחק. לכן כאן השאלה, מה הסיבה להתרחקות הבורא מהאדם, או שהבורא רוצה שהאדם יעשה עוד צעד אחד אחריו וכך יתקרב יותר ויותר לבורא, או שהבורא נעלם מהאדם מפני שלא הבורא הזמין את התרחקות האדם ממנו אלא האדם זלזל בקשר עם הבורא ואז גרם להתרחקות שלו מהבורא. כאן השאלה, מי הוא הגורם. אם הגורם הוא מצד הבורא, אז בכל דבר שהבורא מכה הוא מרפה וזה כדי למשוך את האדם אחריו. ואם האדם יוצר את הריחוק, שוכח, מזלזל בקשר עם הבורא, אז זו כבר בעיה, כי האדם יצטרך להתגבר גם על מה שעשה וגם כדי להתקרב באמת.

שאלה: מצד אחד אנחנו רואים שרים וראשי ממשלות שיש להם משקל רב בחברה ומצד אחר רב שהוא מאוד מפותח אבל אין לו שום משקל, אין לו שום יכולת לעצור את מה שקורה בעולם, את השיגעון הזה. מה קורה לאנשים ומה הם הכוחות האלה?

אין לכל האנשים האלו ולכל הכוחות האלה שום כוח, כלום, וככל שהאנשים האלה יתחברו אפילו מיליונים או מיליארדים מבניהם אין להם שום כוח ממשי. כוח ממשי יש רק לאלו שמתחברים, אפילו אם הם מתחברים בצורה רעה, יש להם כוח. ואם הם מתחברים בצורה טובה, אז יש להם עוד יותר כוחות כי יש ביניהם כוח הבורא.

כך אנחנו צריכים לראות את האנושות, לכן עלינו רק להשתדל להתחבר בינינו בכוח הטוב, למשוך לכוח הטוב שלנו את כוח הבורא ואז אנחנו נוכל לכוון את הבורא לפעול בהתאם לאיך שאנחנו נבקש ממנו, כמו ילד קטן שמושך את הגדול שיבוא ויעזור לו לעשות משהו, כך אנחנו צריכים לעשות עם הבורא, הוא מצפה לזה.

שאלה: מה זאת אומרת, שזה נחשב לכפירה אם הוא מקבל רע מאת הבורא?

אם האדם חושב שמה שבא, בא מהבורא זאת לא כפירה, זה נכון. אבל אם הוא חושב שהוא מקבל רע מהבורא זאת כפירה, זה שקר, כי מהבורא לא יכול להיות רע. אלא מה שהאדם חושב שהוא רע זה מפני שהוא מרגיש את השפעת הבורא אליו שעוברת דרך האגו שלו, ולכן הוא חושב שזה רע אבל באמת הכול לטובתו.

שאלה: מאז שנכנסנו למהלך החדש נראה שיש משהו חדש שלא נראה אף פעם בארגון - נשים מובילות. אתמול התחברו יותר מ 1600 נשים לזום של התפילה המשותפת ואצל הגברים היו רק 620 גברים. אבל מבחינת היחס מורגש משהו חדש, פנימי יותר, רגיש יותר, למה התופעה הזאת קורת?

קודם כל אני שמח מאד שזה כך, כתוב: בזכות נשים צדקניות יוצאים בני ישראל ממצרים. ובני ישראל אלה הם אנחנו, אלה שמכוונים לבורא, ישראל, ישר-אל, ורוצים לצאת מהאגו שלנו, משליטת האגו. מצרים זה כל הרצון לקבל שבו אנחנו נמצאים ושהוא, פרעה, הוא מכתיב לנו מה לעשות בצורה אגואיסטית. אז נקווה שאנחנו נצא משליטת פרעה וזה יכול להיות רק בתנאי שאנחנו נתחזק, ודווקא הנשים יותר מהגברים. לכן אני שמח שנשים היו כמעט פי 3 מהגברים אבל נקווה שגם גברים יגדלו ולא יהיו כאלה פסיביים. כל הכבוד לנשים, ולכבוד יום האישה אני מראש מאחל לכם כל טוב והצלחה רוחנית.

תלמיד: יש סיבה לכך שדווקא עכשיו הנשים מובילות קדימה? אני לא זוכר שזה היה כך בעבר.

כן, הסיבה לכך היא שאנחנו לקראת תיקונים גדולים ולכן כוח האישה הוא המוביל והן יותר חזקות ויותר נחוצות ויותר מאורגנות. אני מאוד שמח שיש לנו אותן כי בלי הכוח שלהן לא היינו יכולים לעשות שום דבר. האישה היא יסוד עולם, אין מה לעשות לכן אנחנו צריכים לתמוך בהן בכול ולא לעצור אותן חס ושלום. אני רואה לפעמים כאלה פעולות שהגברים כאילו מזלזלים בנשים ולא נותנים להן מספיק כוח ותמיכה לפעול.

שאלה: בעל הסולם כותב, "כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר", מהו השכר ומה היא ההתאמצות הזאת?

ההתאמצות הזאת מביאה אותו לגילוי הבורא.

תלמיד: ומהו השכר?

גילוי הבורא. הוא כותב: שאם הבורא נסתר זהו העונש הכי גדול בעולם.

תלמיד: אתמול בערב הייתה לי שמחה גדולה, פתאום רואים את ישראל משתתפת בחיבור בין המעצמות, מה דעתך על כך שראש הממשלה בנט נסע לנשיא רוסיה פוטין לנסות ליישב את המחלוקת?

לא ראיתי ולא ידעתי על כך.

תלמיד: כל העולם מדבר על זה.

כל העולם, שידבר.

תלמיד: האם יש תפקיד לישראל במלחמה הזו?

זו הבעיה, לישראל יש תפקיד בכל דבר, במיוחד בכל הדברים האלה. אתה רואה איך אנחנו פתאום נכנסים לאמצע של כל מה שקורה, מה יש לנו בזה? אבל יש, כי אנחנו קבוצה ניטרלית שנבראה בכוונה לתיקון העולם. קבוצה שבאה מבבל לפני 3500 שנה, אז עוד לא היה דבר כזה שנקרא ישראל, גם אומה לא הייתה, גם קבוצה לא הייתה. היו מדינות כמו מצרים, סוריה לוב ועוד כל מיני. אנחנו לא עם עתיק, אנחנו יחסית עם חדש מאוד כזה שלפני 3500 שנה לא היינו כקבוצה, כאומה, פשוט לא היה דבר כזה.

ופתאום הקבוצה הזאת קמה כשהאנושות עלתה במדרגות ההתפתחות כי הקבוצה הזאת צריכה הייתה להיות, קבוצה שקיימת ביסודה מכל העמים שהיו בבבל שאז הייתה מקור, מרכז של כל האנושות דאז, קמה קבוצה בתוך הבלגן, בתוך הבבילון ואמרה שההתפתחות צריכה להיות רק על ידי התקשרות וכמה שיותר פנימית בין כולם, והקבוצה הזאת התחילה להתקיים.

אז הקבוצה הזאת שבאה מבבל, שבינתיים התפזרה, החזיקה את עצמה והיום היא נמצאת על הכוונת של כל העמים וכל העולם כך, שהיא חייבת לקיים את הייעוד שלה, את החיבור של כולם. וזה לא היסטוריה וגיאוגרפיה, זה נמצא בכוח הפנימי של כול האנושות ולכן אין לנו לאן לברוח, אנחנו חייבים לגרום לחיבור בין כל האומות והעמים כדי לעשות נחת רוח לבורא, את זה אנחנו מוסיפים.

אבל לגרום לחיבור אנחנו חייבים, ולכן אתה רוצה או לא רוצה, אתה תמיד תישאר באמצע בין כולם, אפילו שאתה אפס ובצורה גשמית, ארצית מזלזלים בך כולם, אבל בכל זאת היא תהיה ביניכם, בין כל העמים כדי בסופו של דבר לגרום לחיבור בין כולם.

תלמיד: באופן אישי אני מרגיש שהתפילות ממש עוזרות, ממש מקדמות אותנו, לא יאומן איך הבורא נענה לנו, זאת ההרגשה הכללית - הרבה חברים מרגישים שמתקדמים, ופתאום גם ישראל משתתפת.

תפילה מאוד מקדמת, חוץ מתפילה אי אפשר להגיד שיש עוד משהו שמקדם אותנו. אנחנו צריכים כמה פעמים ביום ממש להתחבר בינינו ולבקש תיקונים, לבקש חיבור. זו בעצם כל התפילה.

שאלה: אי אפשר להגיד שיש אנשים שלא רואים שיש מלחמה, אבל כשמדברים על הרגשה יש קשת רחבה של רגשות – פחד, אדישות ועד כל מיני הרגשות, איך אפשר לשייך את כל הרגשות לבורא?

בכל המלחמה, בכל הבעיות האלה אנחנו צריכים לחלק את הדברים לשניים, קודם כל הסיבה היא בזה שאנחנו לא מבקשים חיבור. אנחנו הם אלה שקצת מבינים ושומעים שהחיבור זה העיקר, אנחנו חייבים לדרוש חיבור בין כולם - רוסים, אוקראינים, מי שלא יהיה. אנחנו לא פונים לעמים האלה ומבקשים או דורשים או מחייבים אותם לחיבור זה בלתי אפשרי, זה לא יקרה, אלא אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שהוא "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

"שלום" מהמילה השלמה, שלם, שיעשה אותנו מחוברים, את כולם, את זה אנחנו צריכים לעשות, ולא חשוב לנו מי אשם ומי לא אשם. הבורא מסכסך בינינו על מנת שאנחנו נבקש ממנו שיעשה בינינו חיבור, ועל ידי זה אנחנו מתקרבים אליו.

תבינו מה קורה - כדי להתקרב לבורא צריכה להיות סיבה לכך שאתה תרצה להיות קרוב אליו. כדי שתרצה להיות קרוב אליו, הוא מעורר בך כל מיני בעיות, צרות, אסונות. ואז אתה צריך רק להכיר שכל הבעיות, האסונות, המלחמות, מקרי המוות, הרעב, כל מה שיש הכול רק מפני שהבורא מעורר אותנו לפנות אליו, אבל לא מן הסתם עם צעקות ובקשות וקללות, אלא רק כדי שיחבר בינינו - "על כל פשעים תכסה אהבה".

זה מה שאנחנו צריכים, לכן מה שאנחנו שומעים על הקרבות, על כל מיני צרות ובעיות, על שנאה הדדית, על זה שכל אחד מהצדדים מתגאה בכמה שהוא הרג מהצד השני, אנחנו צריכים לבקש חיבור מעל הכול. לא שצד אחד ישלוט על הצד האחר, אלא חיבור מעל הכול - שכוח החיבור ישלוט וינהל את כול המציאות, וכוח החיבור זה הבורא.

תלמיד: זה בדיוק העניין, כולם רואים שיש מלחמה, אבל יש מישהו אחד מרגיש פחד, וזה עוזר לו לפנות לבורא, ויש מישהו אחר שהוא אדיש לגמרי ואין לו שום נגיעה לזה.

אנחנו לא מדברים על דחפים גשמיים שדוחפים אותנו לפנות לבורא - מפחד, מרעב, ממכות, מבעיות, מכל דבר ודבר, אלא אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו השלמה, תיקון בינינו, מפני שבתיקון הוא מתגלה. אנחנו רוצים את הגילוי שלו, הבורא מהמילה שלם, שלום, זה אחד משבעים השמות שלו, ולכן אנחנו רוצים שאותו יתגלה בכל הנבראים, השם של הבורא - שלם, שלום, את זה אנחנו מבקשים. ולא שמישהו ינצח ולא שאנחנו מצפים לזה מפני שלא יהיה רעב ושלא יהיו מכות ושלא יהיו מחלות, ופצצות וכן הלאה. אנחנו מבקשים שהבורא מתגלה מפני שזה מה שאנחנו רוצים, וכל היתר הן הסיבות שמעוררות אותנו לבקש, אבל יחד עם זאת אנחנו רוצים להיות למעלה מהסיבות האלה.

תלמיד: אז למה יש הרגשת שכר ועונש, כמו שהוא כותב פה בקטע?

שכר ועונש, תלוי איזה שכר ואיזה עונש. אתה כל הזמן מחליף ממדרגה למדרגה.

(סוף השיעור)