שיעור בוקר 07.06.2001 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

שיעור 10

אנחנו חוזרים על כל המערכת. מהבורא יוצא אור שנקרא בחינת שורש, הוא בונה את בחינה א' שהיא רצון לקבל וממלא אותה. מפני שממלא אותה לגמרי, האור נותן לרצון את התכונה שלו להשפיע, ואז הרצון רוצה בחזרה להשפיע לבורא ודוחה את כל האור, זה נקרא בחינת ב'. בחינת ג', זה שבחינה ב' מחליטה כמה היא מקבלת שיהיה לה כהשפעה, ואחר כך בחינה ד' מחליטה שהיא כולה רוצה להשפיע. אני לא נעצר כאן על שום בחינה, מפני שעל כל הדברים האלה דיברנו (ראו שרטוט מס' 1).

בחינה ד' שמתמלאת לגמרי מהאור נקראת מלכות דאין סוף, זה עולם אין סוף. ואחר כך מפני שהיא מתמלאת עם האור כמו בחינה א', ובגלל שהיא מעצמה מתמלאת עם האור, היא מרגישה שהיא בעצמה מקבלת, מרגישה עד כמה היא הפוכה מהאור, לא מסכימה עם ההרגשה הזאת, ועושה צמצום א', דוחה את האור ונשארת ריקנית, זה נקרא עולם הצמצום. מלכות נשארת ריקנית. אפשר לצייר את מלכות, את בחינה ד', גם בצורה של עיגולים, ובפנים נקודה אמצעית. כל הבחינות מסביב הנקודה נקראות ט' ראשונות דבחינה ד', והנקודה האמצעית היא בחינה ד' עצמה, בחינה ד' שב ד'.

שרטוט מס' 1

מה עושים אחר כך? אחרי הצמצום כשבחינה ד' נשארה ריקנית, אנחנו לומדים מה היא הלאה חושבת לעשות. היא אומרת, אולי אני אתחיל לקבל על מנת להשפיע במידה שאני מסוגלת, ואז היא מקבלת. את כל בחינה ד' אנחנו מציירים כבר בבחינת קו, למה? כי היא אומרת, במידה שאני מסוגלת אני אקבל, במידה שלא, לא. ואז בא אליה האור והיא דוחה אותו, המקום שבו היא עושה החלטה נקרא פה, ואז היא מקבלת עד איפה שהיא מסוגלת, והמקום הזה נקרא טבור. וכל המצב שהיא מקבלת נקרא סיום.

היא קיבלה אור פנימי, החלק שלא קיבלה נשאר כאור מקיף. ואז מביטוש פנים ומקיף שיש לה בטבור היא מתחילה להזדכך, המסך מזדכך. בהתחלה היה זיווג על ד'/ד', על המקסימום שהיא מסוגלת, כעת היא יורדת למקום שנקרא חזה, ועושה זיווג דהכאה חדש על ד'/'ג. קבלת האור הראשונה, הפרצוף הראשון נקרא גלגלתא, הפרצוף השני נקרא ע"ב, והיא מקבלת במידה שמסוגלת על מנת להשפיע. שוב יש אור פנימי, וגם עודף שהוא אור מקיף, הזדככות רגילה, ואז ירידה עד החזה של פרצוף ע"ב, ושוב יש זיווג דהכאה על הרשימות הנותרות שהן ג'/ב', וזה נקרא ס"ג. מתפשט אור פנימי, שוב יש ביטוש פנים ומקיף, מזדכך, וכשמתחיל להזדכך, יש איזה עניין מיוחד, יש פה באמצע מין תוספת (ראו שרטוט מס' 2).

כשמתחיל להזדכך הוא מגיע לטבור ומתפשט וממלא גם למטה מטבור את הפרצוף של גלגלתא. הפרצוף שיורד נקרא נקודות דס"ג, ויש פה כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. יורד מתחת לטבור אור חסדים וממלא את סוף דגלגלתא באור חסדים. אבל מפני שיש בגלגלתא רשימות שנשארו ריקניות, אז הרשימות האלה מורגשות בתוך פרצוף נקודות דס"ג כרשימות ד'/ג', ובפרצוף יש מסך ב'/ב'. היה ג'/ב' עם האור הפנימי שהיה כאן, אבל כשהאור הסתלק, נשאר רק ב'/ב'.

רשימות ד'/ג' הן יותר חזקות ממסך ב'/ב' ולכן יש כאן פעולה שנקראת צמצום. מלכות עולה עד אמצע תפארת, איפה שנגמרים כלים דהשפעה. כלים דהשפעה הם כח"ב - גלגלתא, וחג"ת - עיניים, ביחד גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה, והם נשארים חופשיים. אבל אלו שנקראים אוזן, חוטם, פה, או אח"פ, הם כלים דקבלה, ועליהם נעשתה פעולה שנקראת צמצום. מלכות עולה למעלה עד התפארת, והפעולה הזאת נקראת צמצום ב'.

מעכשיו והלאה יש לנו גבול שנקרא פרסה. הגבול הזה אומר שהאור העליון יכול להתפשט מאין סוף עד הפרסה אבל לא יותר למטה, אין כוח יותר למטה לקבל אותו. כל התהליך הזה שדיברנו עליו, קרה בזמן שנקודות דס"ג ירדו למטה ונעשו בהם כל הדברים האלה.

אחרי שנעשה כל התהליך הזה, המסך כרגיל מזדכך, ועם רשימות ב'/ב' מגיע בחזרה לפה דראש דס"ג, ואז יורד כרגיל לחזה שלו כאילו, ובונה כאן פרצופים אחרים. אבל לנו לא חשוב שהוא בונה כאן פרצופים אחרים, לנו חשוב איך הוא מגיב על הרשימות שעלו עכשיו.

המסך מגיע לפה דראש דס"ג, ויש כאן שני סוגי רשימות, רשימו אחד הוא ב' דהתלבשות, א' דעביות, ב'/א' פלוס צמצום ב', ורשימו שני ד'/ג'. ב'/א' מצומצם זה הרשימו מהמקום שהוא מטבור עד הפרסה, שהמקום הזה אומר, אני רוצה להתמלאות, אני יכול לקבל אור על מנת להשפיע. הרצון הזה נקרא ב'/א' פלוס צמצום ב', זו נוסחה של הרצון שרוצה להתמלאות. ורשימות ד'/ג' זה מה שהם תפסו מסוף דגלגלתא.

קודם כל יוצא לנו זיווג על רשימות ב'/א' מצומצמים. ב'/א' זה זיווג על א' דעביות. אבל מפני שהוא צמצום ב', אז זה צריך להיות בנקבי עיניים, ונקבי עיניים הם אמצע הבינה. אם יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, אז באמצע יהיה המקום של נקבי עיניים, איפה שעומד המסך, ובמקום בפה הוא עומד בנקבי עיניים. וכאן נעשה זיווג על האור העליון, ומהזיווג הזה יוצא האור, והאור הזה ממלא את המקום מטבור עד הפרסה, ומחלק את המקום הזה כבר לחלקים שנקראים כתר, אבא ואימא וזו"ן, שהם גלגלתא ועיניים, והפרצוף הזה נקרא קטנות עולם הנקודים.

אחר כך יוצא זיווג על ד'/ג', על כל הקומה, ויוצא אור וממלא את כל הפרצוף עד הסוף, שזה נקרא גדלות עולם הנקודים. ואז נעשו עשר ספירות בכתר, עשר ספירות באבא ואימא, עשר ספירות בזו"ן, שבהם גם למעלה מפרסה וגם למטה מפרסה נעשתה שבירה. ונעשו כאן 8 מלכים, 4 בכל אחד שזו בחינת הוי"ה, ו-10 ספירות בכל אחד, סך הכול 320 חלקים, או מה שאנחנו קוראים ש"ך. ומהם יש לנו 8 כפול 4, סך הכול 32 מלכויות שזה נקרא ל"ב האבן. 320 פחות 32 זה 288, או רפ"ח. ש"ך זה עשר ספירות, לב האבן זה מלכות, ורפ"ח הם ט' ראשונות (ראו שרטוט מס' 2).

ואז דיברנו, שמעשר הספירות השבורות של זו"ן אנחנו יכולים לתקן רק ט' ראשונות, מלכות לא מסוגלת. בגלל שהתערבה בט' ראשונות לכן הייתה השבירה. ולכן אנחנו לא מקבלים אותה לעבודה, לא מתקנים אותה, פשוט עוזבים אותה. כל העבודה שלנו היא להבדיל את המלכות מכל הערבוביה הזאת שנעשתה על ידי השבירה, ולעשות בירור ותיקון על ט' ראשונות שהן רפ"ח ניצוצין.

המערכת שעושה את התיקון הזה נקראת עולם האצילות. איך הוא יוצא? אחרי השבירה כל הכלים דזו"ן נפלו למטה, הכלים השבורים, והאורות עלו למעלה לראש דס"ג. אורות היינו רשימות. איזה רשימות עלו? בס"ג היה ב'/א' צמצום ב', ד'/ג', וכאן יש א'/שורש צמצום ב', ד'/ג'. זאת אומרת, שוב צריך להיות כאן זיווג דהכאה, לא בנקבי עיניים, אלא המקום הזה נקרא מצח. מצח זה א'/שורש צמצום ב'. נעשה כאן זיווג דהכאה, ומהזיווג דהכאה יוצא למטה עולם האצילות. קודם זה נקרא קטנות וגדלות דעולם הנקודים, ועכשיו זה נקרא אצילות.

עולם האצילות מתפשט למטה, ויש בו פרצופים עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא וזו"ן. עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא, הם כנגד ג"ר דנקודים, וזו"ן כנגד זו"ן. כלומר עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא מתקנים ג"ר דנקודים. ג"ר דנקודים שהם ראש, הם כנגד ראש של אצילות. אבל ראש של אצילות הוא יותר חכם מראש של נקודים כי הוא בא כתוצאה מהשבירה. ראש דנקודים לא ידעו הרבה פרטים ובגלל זה נתנו לזו"ן להישבר. עכשיו ראש דאצילות יוצא על הרשימות מהשבירה ובגלל זה הוא יותר חכם. הוא כבר בונה את עצמו בצורה כזאת שזו"ן דאצילות לא ישברו, וחוץ מזה שלא ישברו הם גם יתקנו את כול מה שאפשר לתקן מהשבירה.

מה אפשר לתקן מהשבירה? מהשבירה יש לנו גלגלתא ועיניים, גלגלתא ועיניים שבתוך אח"פ, אח"פ שבתוך גלגלתא ועיניים, ואח"פ עצמו. אח"פ עצמו זה ל"ב האבן, אנחנו איתו לא מדברים. מגלגלתא עיניים אנחנו מרחיבים את זו"ן דאצילות בקטנות. גלגלתא עיניים שבתוכם נמצא אח"פ נקרא אח"פ דעליה. ואח"פ שבתוכם גלגלתא ועיניים אלו עולמות בי"ע.

ומה אז קורה באמת? עולם האצילות מתחיל לעלות בעשר ספירות, ואז עולים זו"ן, או"א, אריך אנפין ועתיק. וכשזו"ן נמצאים במקום אבא ואמא הם מולידים את עולם הבריאה. ואחר כך מחזה דעולם הבריאה ועשר ספירות למטה מולידים את עולם היצירה. ומחזה דיצירה ועוד עשר ספירות את עולם העשיה. מאיפה בא לנו פתאום יחס כזה בין בריאה ליצירה? מפני שזו"ן דאצילות מסודרים בין עצמם שזעיר אנפין הוא בכל הגובה שלו, ומלכות נמצאת מהחזה שלו ולמטה. אז כנגד זה יש לנו בריאה, יצירה ועשיה.

חילקנו את כל המקום המצומצם לשלושה חלקים, אבל לא עשינו בהם עדיין שום רישום. המקום שלמטה מפרסה ועד הסיום נקרא מקום עולמות בי"ע, שהוא מתחלק למקום של עולם הבריאה, מקום של עולם היצירה, ומקום של עולם העשיה. מלכות תופסת ארבע ספירות מתפארת עד מלכות דזעיר אנפין. לכן שש ספירות עולם הבריאה הן למעלה, ארבע למטה. ארבע ספירות של עולם היצירה הן למעלה ושש למטה עד חזה של מקום הבריאה. אחר כך ארבע ספירות למעלה ושש למטה עד חזה דמקום יצירה. ומהמצב הזה איפה שעומדים העולמות ולמטה, המקום הזה נקרא "מדור הקליפות". ומפרסה עד מדור הקליפות המקום הזה נקרא "תחום שבת".

אחרי שיצאו עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, נעשה עוד זיווג מיוחד בזו"ן דאצילות, והם מולידים עוד פרצוף שנקרא "אדם הראשון". שהוא גם עומד כך שהראש שלו בתוך עולם הבריאה, הגרון שלו במקום ארבע ספירות עליונות דיצירה, ומהגרון ולמטה זה גוף שמתחלק לחזה, טבור ורגליים, וזה אדם הראשון. אנחנו לומדים שכל הדברים האלה קרו ביום השישי שנולד אדם הראשון.

אחר כך היו עליות. עלייה ראשונה של עשר ספירות הייתה עליה כדי להוריד עולמות בי"ע ואדם הראשון לעומת המצב הקבוע. ועוד עליה שעולמות עלו עשר ספירות באדם הראשון, עתיק, אריך אנפין, או"א וזו"ן, בריאה, יצירה, עשיה, ובהתאם לזה אדם הראשון בתוך עולמות בי"ע. ואחר כך הייתה עוד עליה שהכול עלה למעלה מפרסה. וכאן אדם הראשון חשב שהוא יכול עוד לפני כניסת השבת לעשות זיווג דהכאה שהכול יעלה למעלה, הוא מיהר, ולפני שהכול עלה למעלה עשה זיווג דהכאה ונשבר. הוא כבר נעשה כאילו בגודל כזה, ונשבר ונפל למטה. זו שבירת אדם הראשון.

מעכשיו והלאה אחרי שהוא נשבר, החלקים שלו נשברים יותר ויותר, נופלים יותר ויותר עד שבאים לשבירה למטה מסיום שנקרא העולם הזה. החלקים האלה שנופלים עד הסוף, נופלים אפילו למקום שנקרא "העולם שלנו", לא העולם הזה אלא העולם שלנו. העולם שלנו זה מצב שהאדם בכלל לא מרגיש שהוא אדם, אלא הוא ממש בהמה לכל דבר, אין לו שום קשר עם הרוחניות. והעולם הזה אפשר להגיד שזה מצב שאדם מרגיש שיש משהו מעליו, יש לו איזשהו מין חשש שיש משהו מעליו, ומתחיל על ידי לימוד להשתוקק להכין את עצמו לעבור את הסיום שמלמטה, הסיום הזה נקרא "מחסום".

כל העבודה שלנו היא לעשות את זמן ההכנה בעולם שלנו, ואחר כך בעולם הזה ולעבור את המחסום. כשעוברים מחסום נכנסים למערכות שהאצילות מפקחת עליהן, מערכות של עולמות בי"ע דקדושה, בי"ע דטומאה, ואדם הראשון ביניהם. מי שמעלה את הרצון שלו למעלה מהמחסום הוא כבר חלק מאדם הראשון. ומתחילים אז כבר לפסוע במדרגות ממטה למעלה.

שרטוט מס' 2

תלמיד: מה ההבדל בין הכלים השבורים שהיו אחרי שבירת הכלים ובין הכלים השבורים שנוצרו אחרי שבירת אדם הראשון?

יש עולמות ויש נשמות. עולמות זה ממלכות דאין סוף, כל ההתפתחות עד המלכות שלה, עד כה. בחינה ד' זה כבר נברא. בתוך הנברא יש לנו ט' ראשונות, שהנברא קולט איך הבורא מתייחס אליו. ויש לו את המלכות עצמה, משלה, שזה הוא בעצמו, והוא אפילו לא יכול לקלוט בנקודה המרכזית של בחינה ד' שבד' שום השפעה מהבורא. הוא רק יכול להרגיש תענוג או חוסר תענוג. אבל לא שיש משפיע, שהמשפיע הזה רוצה לטובתו, שיש למשפיע הזה משהו, אלא הוא לגמרי לגמרי בהמה. אפילו בהמה בעולם הזה כאילו מרגישה את האדם, יש בה איזו שייכות לניצוצות, להשפעה.

בעצם הנברא הוא הנקודה השחורה הזאת, שהיא לגמרי לגמרי רחוקה מהבורא, ואם הוא לא מתקן את הנקודה השחורה הזאת אז אין מה לעשות. כי יתר ההתכללויות של הנברא עם הבורא בט' ראשונות הן על חשבון הבורא, הוא עשה כך שהחדיר את עצמו בתוך הנברא. זאת אומרת, זה שעושים כאן כל מיני חשבונות וקבלת האורות בכל הפרצופים האלו, זה נקרא פרצופי העולמות.

סך הכול לא מלכות דאין סוף עובדת, היא בכלל לא יכולה להיות מחוברת עם כל התהליך הזה, כי היא לא קיבלה שום הבנה על השפעה. אלא עובדות ט' ראשונות. ט' ראשונות שעובדות, מה הן בעצם עושות? הן מצטמצמות לפי היכולת שלהן להעביר אורות או לא להעביר אורות. זאת אומרת, העולמות הם ט' ראשונות, שלפני צמצום עבדו כדי להעביר כל האור למלכות ומלכות קיבלה והתמלאה בכל האור. ואחרי צמצום סביב הנקודה הזאת נעשו עולמות, שהם העלמות, שלאט לאט הם ממש מעלימים את האור העליון עד שמגיעים למלכות ומלכות נמצאת בחושך.

זאת אומרת, מערכת העולמות בונה את עצמה סביב הנקודה האמצעית, סביב הנברא בצורה כזאת שהנברא יקבל אור במידה שהוא נמצא בהתאמה לאור. זאת אומרת, אם מלכות הזאת תוכל לקבל איזה תכונות דהשפעה, במידה הזאת העולמות יעבירו למלכות אור. ואם מלכות הזאת לא תוכל לקבל תכונות דלהשפיע אז העולמות האלה יעשו סביבה רק חושך.

קודם כל בונים מערכת בלימה. ולאחר שבנינו מערכת בלימה, איפה בנינו אותה? בנינו אותה כשגמרנו עם עולם האצילות, בעולמות בריאה, יצירה, עשיה. אפשר לחבר את הנקודה האמצעית שהיא בעצם הנברא עם ט' ראשונות. לחבר אותה באיזו צורה? מלאכותית מאוד. בונים פרצוף, שבכל הפרצוף הזה של אדם הראשון יש רק את ט' ראשונות האלו, אבל מלכות איננה, מלכות נמצאת כאן בהסתרה.

וחוץ מזה, מעלים את העולמות עם אדם הראשון למצב שהוא מרגיש כאילו שהוא באצילות, כאילו שמותר לו לקבל את כל האורות, כי עד המקום הזה, עד הפרסא, מותר לקבל את כל האורות. אז אדם הראשון נמצא במצב שנדמה לו שהוא יכול עכשיו לקבל על מנת להשפיע את כל האורות ולהגיע למצב כמו מלכות דאין סוף שמקבל על מנת להשפיע הכול, ממש שווה לבורא. למה הוא חושב כך? כי הוא לא מרגיש שמלכות הזאת, הנקודה המרכזית היא אצלו בצמצום ובהסתרה.

וכשהוא מתחיל רק לקבל את האורות במצב שהוא נמצא כאילו כולו באצילות, אז מתגלה המלכות שהיא נמצאת כאן ולא קיבלה שום ניצוצי השפעה, ואז יוצא שהוא יכול לקבל במקום על מנת להשפיע על מנת לקבל, ומתרסק, המסך שלו נאבד. מה התועלת מזה? התועלת פשוטה, כי לפני השבירה, אדם הראשון, הנקודה הזאת לא הייתה יכולה להיות כלולה מהשפעה ולא הייתה יכולה להרגיש את הבורא בכלל, היא הייתה בחושך.

אחרי השבירה קורה שכל ניצוצות ההשפעה של ט' ראשונות, בכוח, בהתפוצצות, נכנסו בכוח לתוך הנקודה השחורה הזאת, ויש לנו שוב בנקודה הזאת, כמו אחרי שבירת הכלים, כלים דהשפעה, כלים דקבלה, התכללות כלים דקבלה בכלים דהשפעה והתכללות כלים דהשפעה בכלים דקבלה. יש לנו שוב ארבעה סוגי כלים. ומתוך זה אדם הראשון הזה שנשבר אין מה לעשות איתו, אבל החלקים השבורים שלו יכולים עכשיו לעבור בירור.

זאת אומרת, עכשיו אפשר לקחת כל חלק וחלק ולראות, האם הוא יכול להיות דומה לבורא או לא, ואז מתחילים לתקן. גלגלתא עיניים, עדיין לא מתוקנים, אבל כשבעתיד ייתקנו הם נקראים "יהודים". ואח"פ נקראים "גויים". בהתכללות גלגלתא עיניים ואח"פ יש פה כל מיני וריאציות בין הכלים דקבלה לכלים דהשפעה.

ואז בכל אחד ואחד מכל הנשמות האלה, מכל החלקים, אדם הראשון התרסק לששים ריבוא נשמות, בכל אחד ואחד יש כבר אפשרות לעשות הבחנות, מה אצלי בסדר, מה לא. בכמה כל רצון ורצון שלי יכול להיות יותר קרוב לבורא, יותר רחוק מהבורא. מה אני מתקן קודם, מה אחר כך. ההבחנות האלה, מדור לדור, מתאספות בנשמות, בכל אחד ואחד, עד שמגיעות לתיקון. ועכשיו אנחנו נדבר על התיקון, אבל סך הכול זה התהליך.

כל התהליך שהיה עד כה, היה כדי לשבור את האדם הראשון לחלקים, ושהחלקים האלה עכשיו יעברו תיקון. עד שנשבר האדם הראשון ועד שכל החלקים האלה נופלים עד הסוף, עד הסיום, עד הכול, זה לא נקרא שבכלל יש כאן עניין של הנברא. הכול עניין של הבורא, הוא בונה את כל הדברים האלה ומוריד את הנברא ושובר אותו עד הדרגה האחרונה ביותר. זה נקרא התפשטות העולמות והפרצופים והנשמות מלמעלה למטה.

אחרי כל הדברים האלה מתחילה להיות עבודה שנקראת עבודה של הנבראים, עבודת האדם. זו העלייה בחזרה מהמצב הנמוך ביותר בעולם הזה עד למעלה למעלה לאין סוף. את הדרך הזאת ממטה למעלה אנחנו חייבים לעשות בעצמנו. בשביל מה אנחנו לומדים מה נעשה מלפנינו מלמעלה עד למטה? כדי לדעת בדיוק את כל התכונות שקורות כאן וללמוד מזה איך אנחנו יכולים לעשות את הדרך חזרה.

כי בעצם מלמעלה למטה כשהעולמות נבראו, הם בנו כמו פילטרים, מדרגות בהשפעת האור, וכדי לעלות אנחנו צריכים בדיוק להתאים את עצמנו לכל פילטר ופילטר, לכל מדרגה ומדרגה. זה נקרא העלייה. לכן כשאנחנו לומדים בחכמת הקבלה התפשטות האור, התפשטות הכלים מלמעלה למטה, בעצם אנחנו לומדים אותם לצורך להשתמש בהם לעלייתנו עד האין סוף.

תלמיד: אבל כשאני בא עכשיו לתקן, אני מתקן את הכלים של האדם הראשון?

אתה מתקן את הכלים דאדם הראשון ששייכים אליך. איך קוראים לך?

תלמיד: נועם.

נועם. זה יפה, איזה שם. אז באדם הראשון יש כזה חלק שנקרא נועם, את החלק הזה אתה חייב לתקן, להעלות אותו לאין סוף. בכל הגלגולים שעברת, אני מדבר על הנשמה, לא על נועם הג'ינג'י הזה כמוך, כמו שאנחנו רואים אותך, אלא אני מדבר על הנקודה, נקודת השבירה שנמצאת בך, שהיא נקראת שורש נשמה. אותה, כשאתה תתחיל לפתח אותה זה יהיה נשמה. עכשיו זו נקודה שחורה, וכשאתה מתחיל על ידי הלימוד להזמין על עצמך אור מקיף, הנקודה הזאת מתחילה להתרחב. כמו מזרע מתחיל להתפתח גוף, איזשהו גוש בשר, אותו דבר.

אז אם היא תתחיל להתפתח, להתרחב, ובמקום נקודה אחת יהיו בה חמש נקודות, אחר כך חמש ספירות, אחר כך פרצוף שלם קטנצ'יק אחד, אחר כך הפרצוף הזה יתחיל יותר ויותר לגדול, כמו שמזרע מתפתח עובר ברחם, בדיוק אותו תהליך. וההתפתחות הזאת תהיה הכרתית. זאת אומרת, אתה תצטרך לעשות את זה בהכרה מלאה שלך.

עכשיו בינתיים אתה כנקודה שחורה, אבל אתה כבר מרגיש את הנקודה הזאת. אתה עוד לא יודע שזו נקודה שחורה. אלא הרצון שלך לרוחניות, שעכשיו אתה מתחיל להרגיש אותו, שהוא נמצא, ושהוא למשהו, אתה עוד לא יודע שזה רוחניות. אם זה כבר "רוחניות" זה לא נקרא שחורה, כבר היית מרגיש ממש. זה שאתה מרגיש שיש לך רצון למשהו מעבר למה שנמצא כאן, זו כבר התעוררות הנקודה השחורה.

כדי שתקבל את הרצון הזה, אפילו שתתחיל להרגיש נקודה שחורה, היית צריך לעבור אלף גלגולים. אצלך אולי פחות, אצל מישהו יותר, זה תלוי בסוג הנשמה, מאיפה נפלת, מאיזה חלק של הפרצוף הזה של אדם הראשון נפלת. וגם לא רק לפי החלק אלא לפי התרכובת, כי הפרצוף הוא מבנה בנפח, יש שם הרבה תכונות.

ולאחר שעברת את כל החיים האלו בעולם הזה, שהתגלגלת כמו בהמה, זאת אומרת בלי הכרה שיש עולם עליון ויש לך איזה רצון לחזור למשהו ראשון שלך. זאת אומרת, לחיות לפי הנקודה הפנימית ולא לפי הגוף הבהמי. לא היו לך רצונות כאלו בגלגולים הקודמים, אבל זה שעברת כל מיני ייסורים, הכול נקלט ברשימות. וסך הכול הרשימות הגיעו בהצטברותן למידה כזאת שכבר בגלגול הזה התחלת לשאול, מתוך התסכולים שאתה רוצה להגיע לממש את הנקודה השחורה הזאת.

הנקודה השחורה הזאת נמצאת בדיאגרמה שלנו בעולם הזה. אתה מתחיל עכשיו לעלות מהעולם הזה עד המחסום. הזמן הזה שאתה עובר כאן זה נקרא "זמן ההכנה". אפשר לעשות את זה משלוש עד חמש שנים כותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד הספירות". בפחות אני לא חושב, אבל אולי בזמן הזה אפשר להצליח, אם לומדים, אם עובדים בקבוצה, אם עושים מה שצריך, מה שהמקובלים כותבים לנו בצורה ברורה, איך לעבור את התהליך הזה.

אחרי התהליך הזה אתה עובר מחסום ונכנס למרחב שנקרא עולמות בי"ע, וכבר אז אתה מתחיל להרגיש את הבורא, להרגיש את האור, להרגיש את המציאות הרוחנית. אלא אתה מרגיש אותה עדיין כמו עובר. אתה מרגיש כביכול שאתה שייך לעליון, אבל אתה לא מבדיל בו שום דבר. אתה גם בעצמך, ברצונות שלך עדיין לא מבדיל שום דבר, ברצונות רוחניים. זאת אומרת, הנקודה עדיין מתפתחת לאט לאט ועוברת דרגת נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, עד שהיא מתפתחת תקופה שנקראת "תשעה ירחי לידה" רוחניים, שהרצונות שלך מתפתחים, ואז אתה עובר את זה.

סך הכול אדם צריך לגדול מההתחלה עד אין סוף (ראו שרטוט מס' 3). התקופות הן כאלו, קודם כל תקופות של גלגולים ללא הכרה, במשך אלפי שנים. עכשיו יש מצב שאדם מתחיל להרגיש את הנקודה שבלב. זה הגלגול הנוכחי שלכם. אחר כך מתחיל להיות זמן ההכנה. בעל הסולם כותב שזה יכול להיות משלוש עד חמש שנים. מה קורה הלאה? עוברים מחסום ומתחילות להיות מדרגות, 125 מדרגות. למה? אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה עולמות. עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון. בכל אחד מהעולמות יש חמישה פרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, כפול חמש ספירות בכל אחד, 25 ספירות כפול חמש, סך הכול 125 מדרגות.

כשנכנסים ממחסום והלאה מה עושים? עוברים את כל העולמות האלו עד עולם האצילות, נכנסים לעולם האצילות ובונים כאן גלגלתא ועיניים. כשיש כבר גלגלתא עיניים, מתחילים לצרף לגלגלתא ועיניים עביות ב' מבריאה, עביות ג' מיצירה, ועביות ד' מעשיה. זה נקרא שמוסיפים אח"פ דעליה, ואז יש כאן חוץ מגלגלתא עיניים גם פלוס אח"פ. כשבונים כלים דהשפעה, קודם כל נכנסים ועוברים מחסום, ואז יש לנו ג' ימי קליטה. אחר כך מ' יום יצירת הוולד. כי מ' זה בינה, עד שמקבלים את כל התכונות ההתחלתיות של בינה. אחר כך ט' חודשי עיבור. בזה רוכשים עביות שורש בלבד.

כשנעשתה עביות דשורש, אז כדי לקבל עביות א' הוא חייב לעבור תיקון שנקרא "לידה", כי הוא נעשה עם עביות א' יותר עצמאי, מתרחק מהעליון, על חשבון העליון, ומתקרב לעליון על חשבון עצמו, כבר יכול בעצמו לעשות איזה פעולות. ואז אחרי לידה, יש שנתיים יניקה, שאז יש לו גם גלגלתא ועיניים, קטנות. ואחרי שנתיים יניקה הוא מתחיל כבר להיות גדול, גדלות. מה זה גדלות? ב' דעביות, ג' עדביות וד' דעביות. ואחרי זה כבר השוואת הצורה לבורא.

שרטוט מס' 3

תשאלו. אלו דברים שלומדים אותם הרבה זמן ועוד תלמדו ותלמדו, מי שילמד.

תלמיד: האם מהנקודה שבלב עד למחסום מרגישים משהו או שזה בכלל מנותק מכל רגש? והאם אחרי מחסום צריך לעבור דרך מדור הקליפות?

עד המחסום אתה לא עובר שום מדור הקליפות, אין לך קליפות כאן, לא קדושה ולא קליפה. מתחת למחסום יש לך בהמיות.

תלמיד: ומעל המחסום?

מעל המחסום, כשנכנסים מעל המחסום, כשנשמה נכנסת מעל המחסום, היא מתחילה להיכנס למערכת שיש בה מדרגות, מצד אחד הרצון להשפיע ומצד שני הרצון לקבל, ימין ושמאל (ראו שרטוט מס' 4). וכשעוברים מחסום הנשמה נכנסת ומשמאל היא מקבלת רצון מקולקל ומימין היא מקבלת כוח לתיקון, וגדלה לפי ג' קווים. בכל מדרגה ומדרגה היא צריכה לקבל רצון, חומר, וכוח לתקן את החומר הזה, שוב חומר ושוב לתקן אותו, שוב חומר ושוב לתקן.

כשמקבלים את הרצון מרגישים חושך, מרגישים הפרעה, מרגישים רע. כי הרצון בא בצורה לא מתוקנת, אז הוא כאילו מוריד את האדם. גם עכשיו בזמן ההכנה, לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו נופלים, שום דבר לא מעניין, הכול לא שווה, ייאוש. אני מדבר על אלו שנמצאים בעבודה כדי להתקרב למחסום, לא סתם דפרסיה מכך שאדם הפסיד איזה דברים אחרים.

כשבא רצון מקו שמאל זה רצון מקולקל, ומקו ימין זה כוח או אור, ובאמצע קו אמצעי, בין שני הקווים גדל הקו האמצעי. מהנקודה שלו כך הוא עולה עוד ועוד.

יש כאן מלא מה לספר, אני פשוט מונע את עצמי מלהתחיל משהו.

שרטוט מס' 4

בפעם שעברה הזכרתי את העבודה שלנו כאן, איך אנחנו עושים. אנחנו מקבלים רצון ואנחנו מקבלים כוח, אבל איך אנחנו עושים בירור? דיברנו שיש לנו קדושה ויש לנו קליפה. קליפה זה ג' עולמות דטומאה, בי"ע דטומאה או שזה נקרא "נחש". זה נקרא רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת. שלוש קליפות הטמאות. אתם יכולים לרשום, סך הכול זה מקצר לכם המון ידע שצריך ללמוד בעשרות דפים.

אחר כך יש קליפת נוגה, ואחר כך יש קדושה. בי"ע דקדושה, אפילו אבי"ע דקדושה. קליפת נוגה זה שליש אמצעי דתפארת. יש לנו תפארת, תפארת זה איפה שנעשה אצלינו תמיד הפסק פרסא, מקום של צמצום, הפסק בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה.

אם אנחנו ניקח פרצוף - כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אז כתר, חכמה, בינה, זה ג' ראשונות כמו שהיו לנו בחינות שורש, א' וב', אחר כך חסד, גבורה, תפארת. מהי תפארת? תפארת אנחנו מחלקים אותה לג' חלקים. שליש עליון, שליש תחתון ושליש אמצעי.

כשאנחנו עובדים אחרי צמצום ב' עם ג' קווים, שפרצוף אדם, נשמה זאת אומרת, פרצוף או אדם זה נקרא נשמה, בנוי לפי ג' קווים כמו שדיברנו, קו ימין, קו שמאל וקו אמצעי, יוצא לנו שלפרצוף יש ראש, אחר כך ימין ושמאל. ראש זה נקרא כתר, חכמה, בינה. יד ימין זה נקרא חסד, יד שמאל זה נקרא גבורה, והגוף עצמו נקרא תפארת. נצח זה רגל ימין, הוד זה רגל שמאל, יסוד זה מקום הזיווג, ובמלכות כבר לא משתמשים בצמצום ב'.

אנחנו רואים מכאן שתפארת זה עיקר הגוף, הפרצוף. ואת התפארת הזאת אנחנו מחלקים לשלושה חלקים. החלק הראשון נקרא חזה, זה החלק העליון, החלק האמצעי נקרא טבור, והחלק התחתון נקרא יסוד, הכול שייך לתפארת. כמו שאצלנו אנחנו יכולים להגיד, החלק העליון זה החזה, החלק היותר אמצעי הוא עד הטבור, והחלק היותר תחתון הוא מטבור עד היסוד.

כשאנחנו מסתכלים כאן על עשר ספירות, איפה נגמרים כלים דהשפעה? כלים דהשפעה נגמרים בחצי עליון דתפארת. מאיפה מתחילים כלים דקבלה? הם מתחילים משליש תחתון דתפארת. ומה קורה לנו בשליש אמצעי דתפארת? ניטרלי. חצי טוב וחצי רע. למה אומרים חצי טוב וחצי רע? כי מלמעלה יש טוב, כלים דהשפעה, ומלמטה יש רע, כלים דקבלה, אז כדי לא להגיד שזה לא זה ולא זה, אומרים חצי זה וחצי זה. גם למקובלים היה קשה להגיד איך זה נקרא.

תלמיד: למה לא חלקו את זה מלמעלה חצי חצי?

למה לא חלקו, בגלל שזו התכונה שלה. הם מחלקים מפני שכך בא להם? יוצא ששליש אמצעי דתפארת, כאן זה מאוד מעניין, זה הדבר היחידי, המקום היחידי, הרצון היחידי שבגוף האדם, זאת אומרת בתוכנו, בתוך הנשמה שלנו - גוף בקבלה נקרא כלי, נשמה, לא גוף בשרי – ושליש אמצעי דתפארת זה בעצם הרצון היחידי שנמצא ממש בשליטה שלנו.

הבורא כאילו לא הכתיב לו להיות שייך לכלים דהשפעה ולא לכלים דקבלה. ממש ניטרלי. ותלוי בנו לאן לשייך אותו, לכלים דהשפעה או לכלים דקבלה. זאת אומרת, כל העבודה שלנו ובכלל מי אנחנו, אנחנו אלו שיכולים את השליש אמצעי דתפארת לחבר או לקבלה או להשפעה, בלבד.

זה הדבר היחידי החופשי שיש במציאות, בבריאה, וזו באמת כל העבודה שלנו. כל יתר הדברים אין בהם שום עצמאות, בחירה חופשית, אין שום דבר. פשוט הכול מתקיים ומופעל על ידי מערכות ברורות, מדויקות שאנחנו לומדים אותן ויודעים להגיד מראש איך זה יעבוד, אין בזה שום פקפוק, זו פשוט מכונה, חוץ מהדבר הזה, שליש אמצעי דתפארת, שכאן זו הבחירה החופשית.

שליש אמצעי דתפארת הזה, זה נקרא קליפת נוגה. יש ג' קליפות הטמאות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת כנגד עולמות עשיה, יצירה ובריאה, יש עולם אצילות שכנגדו אין קליפה, ויש באמצע בין זה לזה קליפת נוגה. מה זה קליפת נוגה? אי אפשר להגיד עליה מי היא, אלא היא פשוט תלויה בעבודת האדם.

תלמיד: הנקודה הראשונה שהתחלת בה בשורש, התכוונת לאור אין סוף?

כן.

תלמיד: מה קורה לנו בין גלגול לגלגול?

מה קורה בין גלגול לגלגול לפני שאנחנו מגיעים למשיכה לרוחניות?

תלמיד: או בזמן?

כל הגלגולים האלה הם כדי לאסוף מספיק צער, להבין שהתפתחות בהמית לא תספק אותנו בסופו של דבר. מגלגול לגלגול מה שנאסף זה רצון לקבל. כל עלייה ועלייה היא על ידי הרצון לקבל. כך זה גם למטה ממחסום, כל יום ויום מוסיפים לאדם רצון יותר ויותר גדול.

על אף שאנחנו מתים, מתגלגלים, הרשימות חוזרות ואנחנו ממשיכים לגדל רצון. זה שמוסיפים לנו רצון, זה גורם להתפתחות העולם, יש יותר רצון, האדם ממציא יותר דברים, הוא מפתח כלכלה, הוא מפתח תרבות, הוא מפתח טכניקה, הוא מפתח את הסביבה שלו. לזה גורם הרצון לקבל שמתווסף כל יום ויום בנשמות. זאת אומרת הרשימות מתגלות בנו מהשבירה, בשרשרת, כמו שהיו רשימות, איבדו מסך, עכשיו הן מתחילות להתגלות בנו בשרשרת, מקטנה לגדולה, ואז זה מחייב אותנו למלא את הרשימות.

הרשימות שירדו לעולם הזה דורשות מילוי על ידי העולם הזה, אז אנחנו רצים ומחפשים כל מיני מילויים. ואנחנו לא מודעים לכך שאלו הרשימות אצלנו, אלא נראה לי שאני רוצה, אז אני רוצה, אני הולך ועושה. אדם לא יכול להבדיל בינו ובין הרשימות שלו ובין הרצון שלו, אם אני מוציא את הרצון מעצמי אז מי אני? אני זה מי שרוצה.

אין לנו אפשרות להתנתק מהרצון ובצורה אובייקטיבית לבדוק את הרצון, אפילו שאנחנו יכולים כאילו לעשות את זה בשכל, אבל זה לא הולך. מה שאין כן ברוחניות, אנחנו מסוגלים לעשות את זה, למה? מפני שאנחנו נמצאים בשתי מערכות הפוכות אחת מהאחרת, אז אנחנו יכולים להיות תחת מערכת הקליפה ותחת מערכת הקדושה, ואז אנחנו יכולים לבקר אחת מתוך האחרת, ולבחור ביניהן, איך אנחנו יכולים להיות כלולים משני הכוחות. ולפני שיוצאים לרוחניות אנחנו רק תחת מערכת הקליפה, אנחנו לא יכולים להימלט מהשליטה שלה ולבדוק בצורה אובייקטיבית מי אנחנו ובאיזו צורה אנחנו מחליטים ומה מניע, שום דבר. זאת אומרת, כל עוד האדם לא יוצא לרוחניות, הוא לא יכול לעשות שום פעולה חופשית.

כל הפעולות החופשיות, בבחירה, מתחילות ממחסום ומעלה. ואנחנו שנמצאים עכשיו לפני המחסום, אנחנו כבהמות, אנחנו לא יכולים לעשות שום פעולה חופשית. אבל מפני שאנחנו נמצאים תחת מערכת אחת ולא שתיים, אז נדמה לנו שאנחנו באמת חופשיים, כי זה מה שפועל בנו בלבד. חופשי ולא חופשי, אני גם צריך לדעת את ההבדל בין זה לזה. צריכות להיות שתי מערכות, כדי שאני אדע אם אני בחופש או לא בחופש. אם אני נמצא רק תחת השפעה אחת, אז אני לא יכול להבדיל. קח את התינוק, תכניס אותו לגור בתוך איזשהו מחנה עבודה כל החיים, אז הוא לא יבין שיש משהו אחר, הוא יחשוב שאלו החיים וזה החופש וזה הכול. חופש, לא חופש, בכלל יש שאלה? אותו דבר אנחנו. זאת אומרת, מי שלא יוצא לרוחניות, פשוט בגלל זה הוא עדיין נקרא אצלנו בהמה, כי הוא נמצא בהשגחה מחויבת מלמעלה.

תלמיד: האדם אדיש?

זה לא אדיש.

תלמיד: לא תלוי.

לא תלוי, אולי. לא תלוי זה הכי נכון.

תלמיד: האם בין הנקודה שבלב למחסום, מרגישים משהו, או שאתה מנותק לגמרי?

בין הנקודה שבלב למחסום, כבר מתחילים להרגיש רוחניות, אבל לא בצורה ברורה, אלא בצורה רחוקה. אתה לא מבחין בשום דבר בצורה החלטית, אתה לא רואה, אבל יש לך איזה מין קשר רחוק.

תלמיד: אחרי כמה זמן זה?

אחרי כמה זמן? אם תעשה עבודה תוך עשר דקות, זה יהיה אחרי עשר דקות, אם תעשה אחרי עשר שנים, זה יהיה אחרי עשר שנים. מה זאת אומרת אחרי כמה זמן? אתה רוצה להגיד כך, מה אני צריך לעשות כדי לעבור מזמן ההכנה עד המחסום. מה אני צריך כאן לעשות? תן לי תוכנית 1, 2, 3, אני מבצע, גמרנו, מחר אני כבר פה.

אז מה שאתה צריך לעשות, אתה צריך למרות כל ההפרעות שנותנים לך בעולם הזה, להרגיל את עצמך לחשוב שאתה נמצא בקשר ישיר עם הבורא. קראת את המאמר "אין עוד מלבדו" מ"שמעתי"? לכולם יש את הספר "קבלה למתחיל"?

תלמיד: כן.

אתה צריך לקרוא השגה רוחנית. בהשגה רוחנית יש את המאמר "עניין שכינתא בגלותא" בדף 81 ובדף 83 את המאמר "סיבת הכבדות בעבודה". בקיצור את הספר הזה צריך פשוט להכניס דרך האוזן בפנים וזהו.

תלמיד: קראתי.

אם קראת אז אין לי מה להוסיף. זאת אומרת אם תוכל את כל המקרים שלך, שיש לך בחיים, לסדר כך שהם באים ישר מהבורא ואין לך שום סתירה בזה, אבל יום יום ורגע רגע עכשיו, לא שעל העבר אתה אומר את זה, זה נקרא שהגעת למצב שאתה כבר יכול להתחיל להכיר אותו בצורה ממשית מעבר למחסום.

תלמיד: אם כולם חלק מאותה נשמה?

אין יותר מאותה נשמה שנקראת אדם הראשון.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים להביא את הכול לתיקון, את כל העולם שלנו לתיקון.

לא את כל העולם, את עצמנו, את העולם לא צריכים לתקן, העולם לא מקולקל, מקולקל רק האדם. מה זה אדם? הנקודה שבלב מקולקלת, כל יתר הדברים שבנו לא מקולקלים. אתה לא צריך לתקן את האופי שלך, אתה לא צריך לתקן את הגוף שלך, הבהמי, הפיזי, אתה לא צריך לעשות שום דבר. אתה צריך לעבוד רק עם הנקודה הזאת של השתוקקות לרוחניות, אותה אתה צריך לפתח, רק עליה אתה צריך לחשוב, רק מתוכה אתה צריך לחיות. את כל יתר הדברים תעזוב אותם במנוחה, אתה לא צריך לנגוע בהם בכלל.

אם אתה רגזן, פזרן, עצלן, לא חשוב מה, תאוותן, תמשיך להיות כזה, זה לא חשוב, אתה לא צריך לתקן את התכונות האלה בכלל, רק את הקשר שלך עם האלוהות אתה צריך לתקן בלבד. כל יתר הדברים שייכים לאופי הבהמי שלך שאתה לא צריך לתקן אותו, הבהמה נשארת בהמה.

תלמיד: מבחינת הכלל שכולנו ביחד, בעצם אנחנו חלקים מאותה נשמה?

אנחנו חלקים של אותה נשמה שנקראת אדם הראשון, כל אחד חלק ממנו.

תלמיד: אנחנו לא חוזרים לאותה עצמות.

אנחנו חוזרים בדיוק לאותו צורה כמו שהייתה קודם, אנחנו מרכיבים בדיוק אותה נשמה כמו שהייתה קודם.

תלמיד: אם אני חוזר והחבר שלי לא חוזר, או ההיפך?

כולם חוזרים לאותו מצב כמו שהיה קודם, אין אף אחד שלא יחזור.

תלמיד: ובאיזה שלב אנחנו עכשיו?

באיזה שלב אתה עכשיו? כמו שאתה עכשיו, כך אתה עכשיו,

תלמיד: וכל העולם?

גם כל העולם. אתה שואל כמה נשמות חזרו וכמה עוד לא חזרו?

תלמיד: לא, אני שואל מתי כולם יחזרו?

מתי שיתקנו את עצמם, נגיד בעוד 10,000 שנה, לא יודע כמה, מה זה חשוב? בוער לך שזה יהיה מחר? תחשוב על עצמך. זה לא שייך לזמן, זה שייך להכרת הנחיצות של התיקון.

תלמיד: אני מסתכל בצורה כללית על כל העולם, יש הרי התפתחות ברצון שלנו מהרצון של אנשים שהיו פעם.

אם תיקח את בעל הסולם או את הגאון מווילנה ועוד מקובלים, אז אתה יכול לקרוא בספרים שלהם שהזמן האחרון לפני גמר התיקון התחיל מ-1990, לפני 11,10 שנה.

תלמיד: אבל לאיזו תקופה?

זה התחיל, ונכנסנו לימות המשיח מה שנקרא. עכשיו ההתפתחות היא בצורה מאוד מאוד מהירה והחלטית, כדי להכניס את כולם למצב שכל אחד ואחד ירגיש שהוא חייב התעלות רוחנית, אחרת אין לו אפשרות בכלל להתקיים ממש בעולם הזה.

כמה זמן זה יימשך? זה תלוי בכמה אנחנו נזרז את הזמנים. ישראל מזרזים את הזמנים, למעלה מכוכבים ומזלות זה נקרא למעלה מהזמן. אנחנו יכולים לעשות זאת תוך מספר חודשים, אנחנו יכולים לעשות זאת תוך מספר שנים, ואם נעשה את זה חס ושלום בצורה הגרועה ביותר, אז זה יכול לקחת עשרות עשרות שנים.

אבל בכל זאת, המאה הזו שהתחלנו אותה, לפי הלוח הרגיל לא העברי, אני חושב שתוך השנים הקרובות אנחנו נראה עד כמה המציאות מחייבת אותנו. לא אותנו, אלה שכבר יושבים כאן, אלא מיליונים. אנחנו כבר מרגישים זאת דרך האינטרנט, שמיליונים כבר מתחילים להרגיש את הנקודה הזאת שבלב. לא שאדם צריך הכרה, אנחנו לא סומכים על האדם, אדם הוא כלום, הוא בהמה, אלא הנקודה שבלב שלו כבר מתחילה להעלות בו ולהתעורר, והוא מתחיל להרגיש שהוא צריך להחזיר אותה לשורש. זה כבר מתחיל להתגלות בכל האומות ודי בכמויות גדולות.

זה לא חייב להיות לכולם, כי יש גם באדם הראשון, בנשמות, עניין של דומם, צומח, חי, מדבר. ומדובר על כניסה הכרתית לרוחניות רק לאלו ששייכים לדרגת המדבר שבאדם הראשון. והיתר כבר נכנסים בצורה אחרת, אחריהם ויחד איתם, בצורה שמצטרפים אליהם. לא כולם חייבים לבוא, לשבת וללמוד קבלה ולהיות מקובלים כאלה גדולים. אלא מפני שיעזרו, מפני שיצטרפו לכל מיני משימות, לכל מיני דברים, כמו בהמה כלפי האדם, אז הם גם יכנסו. ובעל הסולם כותב על זה במאמר "הדור האחרון".

תלמיד: גם הגויים?

גם הגויים, ודאי.

תלמיד: אז למה אני צריך לעבוד קשה, והוא בא לקבל בחינם?

אתה עוד לא התחלת לעבוד, אני לא מבין מה אתה מתלונן שאתה אתה עובד קשה כלפי הגויים.

תלמיד: היהודים, מי שבאמת עובד.

מי עובד? מי שעובד מרגיש את זה כשכר לא כעונש, זה דבר אחד. דבר שני, כתוב שדווקא הגויים יביאו את היהודים על כתפיהם לירושלים, להר הבית. אתה לא יודע איזו עבודה הם עוד יצטרכו לעשות.

גויים הם כלים דקבלה ויהודים הם כלים דהשפעה, וכל העבודה העיקרית היא בכלים דקבלה. השילוב שיהיה בגמר התיקון בין גויים ליהודים יהיה שילוב מאוד מאוד מיוחד בעבודה הדדית. אנחנו לא יכולים להיכנס לחשבונות כאלה, מי קודם ומי אחר כך ולמה זה כך, אלו דברים שלא עלינו בינתיים להיכנס להבחנות. צריכים לראות איזה פרצופים הם, מאיזה חלקי אדם הראשון, באיזו הצטברות זה נעשה.

בסופו של דבר בגמר התיקון לאף אחד לא תהיה הרגשה שבמשהו אין שלמות ונצחיות, זה אני מבטיח לך. אלא בינתיים כשאתה מקולקל, אז אתה לא יכול לראות אפילו באמצע שזה מושלם. וכשיהיו לך עיניים פקוחות, אז תראה שגם באמצע, באף מקום ובאף צעד ושעל אין זכר לפעולה עליונה לא כשרה, אלא אתה כך שופט.

בעוד שבוע נמשיך עוד שיעור אחד עם כל הדברים האלו, ואחר כך נעבור לחלק הבא. העבודה הפנימית שלנו היא איך לעלות ממטה למעלה. נקרא כמה מכתבים, מאמרים הקשורים לדבר הזה כדי שתקבלו יסוד. כמו שקיבלתם ידיעות איך זה התפשט מלמעלה למטה והגענו לשבירה ולמצבנו, כך תהיה לכם קצת הבנה בשיטה איך עכשיו עולים מהמצב שלנו לעולם העליון.

(סוף השיעור)