שיעור בוקר 07.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 436, "הקדמה לספר הזוהר",

אותיות י"ט – כ'

אות י"ט

"ויחד עם זה, מבוארת קושיא הד', שהקשינו: כיון שמדרך הטוב להטיב, איך ברא מלכתחילה בריות, שתתענינה ותתיסרנה, במשך ימי חייהן?

כי כאמור, כל אלו היסורים, מתחייבים ממצב הא' שלנו, שנצחיותנו השלמה, אשר שם המקובלת, ממצב הג', העתיד לבא, מכריחה אותנו ללכת, או בדרך תורה או בדרך יסורין, ולבא ולהגיע לנצחיותנו, שבמצב הג' (כנ"ל, באות ט"ו).

וכל אלו היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה. שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו.

ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך היסורין בעצמו, מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה.

ודע, שהמצות שבין אדם לחברו, הן קודמות למצות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו, מביאתהו להשפיע למקום."

את זה אנחנו צריכים טוב טוב לזכור, שכל הייסורים הם אך ורק באים לנו מהרצון לקבל, שצריכים לתקן בעל מנת להשפיע. והייסורים האלו באים מהרצון לקבל, הרצון לקבל שאנחנו מסוגלים לתקן אותו עכשיו, ולהפוך את הייסורים האלה לתענוגים. ישנם עוד רצונות גדולים מאוד לקבל, שהם עדיין לא התגלו. אלא כשהם שמתגלים, הם באים לפנינו כייסורים, מכות, בעיות, וזה הכול הרצון לקבל שלנו שניתן לתיקון.

לכן אין לאדם מה לבכות, אלא רק מהר ככל האפשר לתקן את הרצון לקבל שלו שיהיה בעל מנת להשפיע, ובמקום הייסורים לקבל תענוגים. ואז יתגלו ודאי ייסורים חדשים, כדי שאנחנו נתקן גם אותם, אבל כך אנחנו מגיעים לגמר התיקון. ולא ייתכן שהייסורים ייעלמו מהעולם אלא יקבלו צורה עוד יותר ועוד יותר כבדה. שיצטרפו אליהם ייסורים נוספים, שאם אנחנו לא מתקנים מה שקורה עכשיו, זה בכל זאת לא עוצר את הייסורים החדשים להתגלות יותר ויותר. ואז בהצטברות הייסורים אנחנו מגיעים לבעיות יותר גדולות. שאם קודם היתה איזו מכה קטנה, מחלה פרטית, אחר כך זה מלחמות גדולות ובכלל הרס כללי וכן הלאה.

הכול תלוי עד כמה שאנחנו ככל האפשר מהר מאוד מבינים, שהייסורים מגיעים כדי לקדם אותנו לעל מנת להשפיע, לסדר יחס אחר בינינו וכך להתקיים. אז אין מה לבכות אלא לעבוד.

שאלה: הוא כותב ש"היסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילויים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו".

כן.

תלמיד: זה לא ברור. יש עכשיו בעולם כל כך הרבה ייסורים באירופה, שריפות, חום, אנשים מתים שם ברחובות מחום.

זאת אומרת, קודם לא היו עד כדי כך או היו סוגים אחרים, נכון, יהיו עוד.

תלמיד: וזה כאילו גורם לאדם ולאנשים לחשוב על אחרים, זה גורם לדאגות על אחרים.

זה גם לא תיקון, זה לא תיקון.

תלמיד: אז מאיפה אנשים יבינו שזה צורך בתיקון?

מהמכות, מהמכות או מקבוצת בני ברוך שחייבת להסביר, בכל מה שרק אפשר, בכל השפות, בכל האפשרויות, מה הסיבה לייסורים.

תלמיד: מהחיים אי אפשר להבין את זה, ממה שקורה בחיים אדם לא יכול להבין. הסבל רק מתגבר והאדם סובל.

אנחנו צריכים רק להבין שכמו שהם לא יכולים לתקן את עצמם, לא יכולים, הם יבואו אליכם ויחייבו אתכם או במכות או בתיקונים. תלוי באיזה מצב אתם תהיו מוכנים ובאיזה מצב אתם תכינו אותם. אחד מהשניים, או שיבואו להאשים אתכם, שאתם אשמים בהכול והגל הזה מתגבר, או שאתם מראש מסבירים שהתיקון הוא אצלנו, נכון, אבל בואו נעשה אותו, בואו נעשה אותו יחד. אנחנו לא יכולים לבד, אנחנו צריכים לגלות את הרע הכללי ובואו נעשה. אם תכין אותם בצורה נכונה, אז לא שאתה בורח מהמכות שלהם, שזה הבורא דרכם עושה, אלא אתה מבצע את רצון ה'.

תלמיד: הוא כותב שצריך להתגלות לאדם שיש מטרתיות בזה.

זה מה שקורה, נכון. אנשים שואלים "מאיפה זה?", "למה זה?", "בשביל מה זה?", "מה עשינו?". גם אדם פרטי שואל "מה עשיתי? למה זה קורה לי?".

תלמיד: אז הנקודה הזאת צריכה לבוא בכל מקרה מאתנו?

נקודת התיקון היא חייבת לבוא מאתנו. אתה רואה, נמצאים איתנו חברים מטורקיה, ניו יורק, גוודלחארה, את סנטייגו אנחנו רואים עכשיו, כולם, כולם, כולם, צריכים להשתתף בזה בהפצה, הפצה, הפצה. כל הזמן לתרגם מאמרים שאנחנו כותבים, להסביר ושיכתבו בעצמם.

להסביר שתיקון העולם רק הוא יכול לעלות אותנו למעלה מהמכות, מכות גדולות מאוד. כולם כבר אומרים, יופי, פעם לא רצו לכתוב מה שאני כתבתי, היום כבר יש פחות התנגדות, כבר מובן שזה יכול להיות הגיוני מה שכתוב. כל אחד חייב, כל אחד חייב להשתתף בזה. אדם שלא מרגיש חובה, אז אני לא יודע? אתם צריכים בכל זאת לחשוב טוב על ידי מה אתם מגיעים לתיקון, כל אחד ואחד.

שאלה: אז מה זה אומר לתקן את הייסורים שהם יהפכו לתענוגים?

ייסורים זה אותו רצון לקבל שלא תיקנת. לתקן אותו בעל מנת להשפיע זה יהפוך להיות לתענוג, לגילוי הבורא, לגילוי העולם הנצחי. מה אתה שואל?

תלמיד: מה זה המילוי הזה?

מילוי?

תלמיד: כן, תענוג זה לא מילוי?

כן.

תלמיד: אז מה זה המילוי הזה?

תענוג.

תלמיד: מה זה ייתן לאדם?

על מה זה ייתן לא שואלים, אם הוא ממלא את הרצון, על זה אין שאלה. הוא ממלא את הרצון, רצון זה חיסרון, התענוג ממלא חיסרון. אני מרגיש את עצמי שאני מלא, שאני נמצא בהשגת הבריאה, מטרת הבריאה, יש לי את כל הפרספקטיבה, יש לי את החיים האלו, אני מרגיש את עצמי שנמצא בקיום לא גבול.

תלמיד: למה זה נקרא רצון להשפיע? זה נשמע כמו שאתה ממלא את הרצון לקבל.

כן, זה כך נראה, נכון. כי אני ממלא כלים דקבלה, אבל בכוונה על מנת להשפיע. הכלים הם אותם הכלים. בכוונה אמרתי את זה, שאני מרגיש מסוף העולם ועד סופו, הכול מתפשט בתוך הכלים שלי.

תלמיד: אז התענוג הוא בכוונה וברצון לקבל יש עדיין ייסורים?

אין ייסורים אם אני ממלא את הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. אני ממלא את הרצון לקבל, לא הרצון לקבל הגולמי, אלא שקיבל תיקון. מה זאת אומרת? שיש בו כיסוי פנימי, עטיפה כזאת, ציפוי פנימי שזה על מנת להשפיע, ולכן אני יכול למלא אותו בהכול. את כל התענוגים אני יכול לקבל מהבורא, כי הם כולם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: הכוונה קובעת את הרגשת המילוי ברצון לקבל?

כן.

תלמיד: אז אם יש כוונה על מנת לקבל אתה מרגיש ייסורים.

כי אני גם לא מקבל, אני לא יכול לקלוט. מלכתחילה הרצון לקבל, הכלי שלי לא מיועד כדי לקלוט תענוג בעל מנת לקבל. אפילו שאנחנו אומרים שמלכות דאין סוף מלאה ומרגישה בושה ואז יש צמצום והכול, זה רק השגת המילוי דפרודא.

תלמיד: נניח יש רצון, אם יש לי כוונה על מנת לקבל עליו אני מרגיש בו ייסורים, ואם יש לי כוונה על מנת להשפיע עליו אני מרגיש בו תענוג?

כן, כך יורד לנו מלמעלה.

תלמיד: ולא חשוב איזה רצון, תמיד זה תלוי בכוונה, זאת התגובה שלי, כך אני מרגיש מילויים?

כל רצון ורצון. אתה לא יכול להביא לאיזה רצון [מילוי] שהוא לא יכול לממש אותו בשינוי הכוונה.

שאלה: בעל הסולם כותב פה "אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך היסורין בעצמו, מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה." המשפט האחרון הוא לא מובן.

למה?

תלמיד: איך דרך הייסורים כשלעצמו מסוגל להביאנו את הצורה הרצויה?

מה בסופו של דבר אתה שומע? טוב ורע. מה מכוון אותך? טוב או רע. אז דרך הייסורים היא מכוונת את האדם.

תלמיד: נכון, אבל תמיד למדנו שדרך ייסורים רק יכולה להביא את האדם לבחירה כדי שישתמש אחר כך בדרך תורה.

לא. בכל זאת טוב או רע אני מרגיש או ברצון שלי או בכוונה שלי, וגם זה דרך ייסורים או דרך התורה. אם אני נמצא בכוונה על מנת להשפיע, בשבילי זה האור, זה התענוג, זה המילוי, זה השכר. כוונה. אם אני נמצא בכוונה על מנת לקבל ולא יכול לצאת ממנה בשבילי זה העונש. עכשיו צריכים להשוות, יכול להיות שיהיה לי מילוי ברצון לקבל עם כוונה על מנת לקבל או עם כוונה על מנת להשפיע ואז יש התנגשות. אבל תלוי איפה אנחנו מרגישים שכר, ברצון לקבל או בכוונה שמעל הרצון לקבל.

תעזרו לי למצוא דוגמה. אני מקבל משהו ממישהו ואני נהנה לא מזה שקיבלתי, אלא שקיבלתי את זה דווקא ממנו, שהוא שילם לי. כך זה בבתי משפט בדרך כלל, שלא אכפת לי, אני יכול לשלם מיליון שקל כדי לקבל דווקא ממנו פיצוי של אלף שקל. זאת אומרת הייסורים או התענוגים הם לאו דווקא ברצון עצמו, אלא בכוונה.

קריין: אות כ', עמ' 437, טור א'.

אות כ'

"ואחר כל המתבאר, נפתרה לנו שאלה הא', ששאלנו: מה מהותנו? כי מהותנו, היא כמהות כל הפרטים שבהמציאות, שהיא לא פחות ולא יותר, מהרצון לקבל, כנ"ל באות ז'. אלא, לא כפי שהוא מזדמן לנו עתה, במציאות הב', שהוא הרצון לקבל אך לעצמו. אלא, כפי שעומד וקיים, במצב הא', בא"ס ב"ה, דהיינו בצורתו הנצחית, שהוא לקבל ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, כנ"ל באות י"ג.

ואע"פ, שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו מחוסרי זמן, מכל מקום, אין זה פוגם במשהו, בעיקר מהותנו, משום שמצבנו הג', מתחייב לנו בהחלט גמור, מצד מצב הא'. לפיכך, "כל העומד לגבות, כגבוי דמי". ומחוסר זמן, הנחשב לחסרון הוא, רק במקום, שיש ספק של משהו, אם ישלים את הצריך, להשלים באותו זמן.

וכיון, שאין לנו שום ספק בזה, הרי זה דומה עלינו, כמו שכבר באנו למצב הג'. ואותו הגוף, בצורתו הרעה, הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קניניו, עומדים להתבטל לגמרי, יחד עם כל מערכת הטומאה, שהיא מקורם. ו"כל העומד להשרף, כשרוף דמי", ונחשב, כמו שלא היה מעולם.

אמנם הנפש, המלובשת בגוף ההוא, שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו, ממערכת ד' העולמות אבי"ע דקדושה, כנ"ל באות י"א, היא קיימת לנצחיות, כי צורה זו של רצון להשפיע, הוא בהשואת הצורה לחי החיים, ואינה כלל ח"ו בת חילוף. ותשלום הענין, הוא להלן, מאות ל"ב ואילך."

עם זה כולם מסכימים?

שאלה: אני השתכנעתי, אני רוצה להשפיע, אני מבין שזה בזבוז זמן לקבל, מה עושים עכשיו?

תשפיע.

תלמיד: זה כל מה שאנחנו עושים, אבל עכשיו התעורר בי רצון, אני רוצה להשפיע.

יופי. עכשיו אתה צריך ללמוד מה זה נקרא להשפיע. שב ותלמד. זה לימוד גדול, זו בעיה גדולה. להשפיע זה נקרא לרכוש מסך, כוונה.

נקרא שוב.

אות כ'

"ואחר כל המתבאר, נפתרה לנו שאלה הא', ששאלנו: מה מהותנו? כי מהותנו, היא כמהות כל הפרטים שבהמציאות, שהיא לא פחות ולא יותר, מהרצון לקבל, כנ"ל באות ז'. אלא, לא כפי שהוא מזדמן לנו עתה, במציאות הב', שהוא הרצון לקבל אך לעצמו. אלא, כפי שעומד וקיים, במצב הא', בא"ס ב"ה, דהיינו בצורתו הנצחית, שהוא לקבל ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, כנ"ל באות י"ג.

ואע"פ, שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו מחוסרי זמן, מכל מקום, אין זה פוגם במשהו, בעיקר מהותנו, משום שמצבנו הג', מתחייב לנו בהחלט גמור, מצד מצב הא'. לפיכך, "כל העומד לגבות, כגבוי דמי". ומחוסר זמן, הנחשב לחסרון הוא, רק במקום, שיש ספק של משהו, אם ישלים את הצריך, להשלים באותו זמן.

וכיון, שאין לנו שום ספק בזה, הרי זה דומה עלינו, כמו שכבר באנו למצב הג'. ואותו הגוף, בצורתו הרעה, הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קניניו, עומדים להתבטל לגמרי, יחד עם כל מערכת הטומאה, שהיא מקורם. ו"כל העומד להשרף, כשרוף דמי", ונחשב, כמו שלא היה מעולם.

אמנם הנפש, המלובשת בגוף ההוא, שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו, ממערכת ד' העולמות אבי"ע דקדושה, כנ"ל באות י"א, היא קיימת לנצחיות, כי צורה זו של רצון להשפיע, הוא בהשואת הצורה לחי החיים, ואינה כלל ח"ו בת חילוף. ותשלום הענין, הוא להלן, מאות ל"ב ואילך."

שאלה: באמצע הקטע הוא מסביר או מזכיר כמה פעמים את ה"ועדיין אנו מחוסרי זמן". מה זה הזמן הזה?

האם אתה יכול לתאר לנו מצב שאנחנו לא נדחפים קדימה על ידי כל מיני ייסורים וגילוי רצונות מקולקלים פחות או מקולקלים יותר, אלא אנחנו נמשכים על ידי החיסרון להשפיע לבורא. אתה יכול לתאר לנו את זה? לא. תנסה, תראה איזה חיים היו צריכים להיות. שאנחנו כמו ילד טוב, כל האנושות, רוצים להשפיע נחת רוח לבורא וכל הזמן מחפשים איך אנחנו יכולים להשפיע. איזו צורת חיים זו תהיה בדור האחרון, איך היינו מתנהגים, מה היינו עושים, איך בכלל הייתה מגמת החיים? כל הזמן רק לחפש איך לעשות לו נחת רוח. זה החיסרון שכל הזמן נמצא בכל אחד ובכולם יחד. ואנחנו היום פועלים בצורה הפוכה, מגילוי החוב, מגילוי המינוס במקום פלוס.

תלמיד: למה המילה זמן?

איך הוא יכול להגיד? מספר פעולות זה זמן. שחסרות לנו עוד מספר פעולות כדי להגיע למצב השלם הזה. אבל המצב הטוב, שאנחנו נחיה מתוך חיסרון להשפיע כל הזמן לבורא, כולם יחד, יותר ויותר, הוא נותן לנו הרגשת אין סוף. זאת אומרת התנועה הזאת, המשיכה הזאת, הערגה, היא לא מסתיימת, היא לא נגמרת, אנחנו כל הזמן נהייה בזה יותר ויותר. וזה התענוג האמיתי וזו הרוחניות האמיתית, גילוי האהבה. כי אתה לא יכול להפסיק בזה, ברגע שאתה מפסיק זהו, הכול נגמר. אני לא יודע, מצב כזה עוד אין בינתיים.

אני ממליץ לעשות היום עבודה על מה שקראנו בבוקר בשיעור הראשון, קטע מס' 18, דברי רב"ש ג', "ענין גלות". לעבוד על זה. מה זאת אומרת? לקרוא, לחלק את הקטע הזה לכמה חלקים, יש לפחות שלושה או אפילו ארבעה קטעים בתוך הקטע הזה, לדעת בדיוק על מה מדבר כל קטע, איך הם מחוברים ביניהם, ומה אנחנו עושים, איך אנחנו מממשים את זה. איך מתוך זה אנחנו מבינים איך לדבר עם המתחילים, שהבריחה שלהם זו לא הפעולה הנכונה, כי מה שהם מקבלים, הכבדת הלב, ירידה, חושך וכן הלאה, זו הזמנה לעלייה. ובהתאם לזה, עד כמה שנכין את עצמנו לעלייה אנחנו נקבל ירידה גדולה ואז נעלה יותר. זאת אומרת הכול תלוי בהכנה, אם אנחנו לא מכינים את עצמנו לעלייה הבאה אנחנו לא נקבל את הגלות, ירידה, ואז אנחנו ממש מושכים את הזמן.

בקיצור, לחלק את הקטע לכמה חלקים. ללמוד אותו טוב טוב, לקרוא. מי שחושב שהוא מוצלח בזה, תדברו על הקטע הזה לפני השינה, ומחר בבוקר אולי נקרא כמה משפטים או קטעים שאתם תביאו כתוצאה, כהברקה ממה שתלמדו מזה.

קריין: משימה יומית, אנחנו נשלח את המשימה היומית לכולם, את הסיכום של דברי הרב.

(סוף השיעור)