שיעור בוקר 10.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו מתקדמים אתכם לפי התוכנית, הכול לקראת אמונה למעלה מהדעת. אתמול התחלנו לדבר על איך אנחנו צריכים להתייחס במיוחד לכוח הרע שמתגלה, שגם הוא מתגלה מאותו מקור, היינו מהבורא, ואנחנו צריכים להתייחס אליו, אל הרע כמו אל הטוב. כתוב כך, "חייב אדם לברך על הרע כמו על הטוב.". אם הם באים מהבורא אז לבורא אין הבדל בין טוב לרע, זה הכול לטובת האדם כדי להביא את האדם לקו האמצעי בין שניהם, בין טוב לרע. ולכן כך אנחנו צריכים כל הזמן לייצב את עצמנו ולראות את עצמנו כך.

לכן, בואו נשתדל להמשיך עם זה, ולראות במשך היום בכל דבר שמתגלה שאנחנו קודם כל מייחסים את זה לבורא, ש"אין עוד מלבדו". גם טוב וגם רע, הכול יוצא ממנו ויוצא למטרה אחת, לקדם אותנו למטרה. ואנחנו כבר יכולים לשקול ולהבין על ידי מה אנחנו באמת מתקדמים יותר למטרה, על ידי הטוב או על ידי הרע. תראו את האנשים, אם תתנו להם כל טוב, האם הם יתקדמו למשהו? הם יתחילו לשאול את עצמם בשביל מה חיים, למה חיים? אלא ודאי שרק מהרגשת החיסרון הם יתקדמו. לכן יכול להיות שצריכים בעצם לכבד ולברך על הרע יותר ממה שעל הטוב, כי זה אמצעי יותר מועיל להתקדמות למטרה. לכן צריך אדם להשתדל לראות את עצמו ביחס שלו לפחות באמצע, בין טוב לרע. שלא חשוב לי טוב או רע, אלא אני מכוון לדבקות בבורא, ולכן כל דבר שמופיע אני מקבל אותו כאמצעי להגברת הדבקות.

כך בעצם צריכה להיות המגמה שלנו, גם בקבוצה, גם בכל הדברים שנמצאים בחיים שלנו לפנינו. בכל רגע ורגע אנחנו צריכים לעשות את המאמץ הזה, לברך על הרע כמו על הטוב, זאת אומרת, לקבל כל דבר שמתגלה כדבר מטרתי. ואז אנחנו נהיה קשורים לבורא בכל רגע בחיים, כי אנחנו נייחס את זה אליו. אנחנו נצטרך כל הזמן לייצב את שני הקווים האלה כדי שהבורא יתגלה ביניהם כקו האמצעי, בצורה עקבית, שאנחנו נעזור זה לזה, נדבר על זה וכך נתאמץ. אנחנו צריכים להרגיש בזה אחריות, עד כמה אני משתדל לייצב את הקו האמצעי הזה, וגם האחרים מתפעלים ומשתתפים בזה, ובצורה כזאת נמשיך. קודם כל, נקבל את זה על עצמנו וניקח את זה כאור לדרכנו.

הייתי רוצה לתת לכם כמה דקות שתדברו ביניכם כסדנה על המצב הזה שמתייחסים לרע ולטוב בשווה. כי זה מגיע מהבורא, ולבורא בעצם אין טוב ורע, יש מצב מטרתי שהוא הקו האמצעי והוא הטוב המוחלט הכולל את שניהם בשווה.

סדנה

איך אנחנו מחברים בינינו את כל מה שבא אלינו שזה מגיע מהבורא דווקא, ומכוון אותנו בקו האמצעי אליו דווקא?

*

קריין: אנחנו קוראים את קטע מספר 36 מתוך מאמר של הרב"ש "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה".

"בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה' יכול לעזור לו. נמצא מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים "למעלה מהדעת", שכך הוא, שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל.".

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

שאלה: אפשר להסביר את הקטע הזה שקראנו?

תנסה לקרוא.

תלמיד: חשבתי שאולי אתה תקרא ותסביר.

לא. אתה תקרא ואז אני ארגיש מה יש לך שם לשאול.

"בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה' יכול לעזור לו. נמצא מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים "למעלה מהדעת", שכך הוא, שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל.".

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

מה השאלה?

תלמיד: לא ברור מה הסיבוב פה, ומה הסיפור עם "עובדי ה'" האלה.

"עובדי ה'" האלו, במה הם עובדים? הם לא עובדים. זה נקרא "מצוות אנשים מלומדה.", אמרו להם כך לעשות, כך להתייחס וכך הם מתייחסים. אמרו להם אלף פעם אותו דבר שככה צריך לקבל, וכך הם מקבלים והם חושבים שהם כבר נמצאים בתוך העניין הזה.

אבל אנחנו לא. אנחנו צריכים לייצב את זה בנו. שכל מה שאנחנו צריכים להשיג, זה להשיג איך הבורא מייצב בנו את הכוח הרע ואת הכוח הטוב כביכול כך לפנינו, שאנחנו נתייחס אליהם בשווה, כמו שדברנו גם לפני הקטע הזה שקראנו. אם אנחנו נתייחס לכל הדברים שמקבלים מהבורא שהכול זה לטובה, מה שעושה ה' הכול לטובה, אני על ידי זה מכוון את עצמי בכוח, במעמד, שאני מעמיד את עצמי ככה לפני הבורא, כמקור הרע ומקור הטוב, ובכלל כל דבר הופך להיות אצלי כנושא להתקדמות למטרה. לכן לא חשוב לי באיזו צורה אני רואה את היחס של הבורא, הכול אני מקבל כטוב. לא כטוב שניראה לי בחושים שלי או בהבנה שלי, אלא מפני שזה מגיע מאין עוד מלבדו.

שאלה: בוא נגיד, עובר מצב, עובדים למעלה מהדעת בעזרת העשירייה ואז מגיעים להשלמה של אותו מצב ומתמלאים בהודיה. ואז יש איזה רגע בהודיה שכאילו העשירייה נעלמת, אני פתאום מרגיש שאני מודה לבורא ובאמת רואה שכל מה שהוא עשה היה נכון. אבל אני מרגיש שנעלמה לי העשירייה ומה עשיתי פה, עוד פעם אני אגו שתפס את הבורא.

המצב לא כל כך מורגש. נעלמה לך הרגשה בעשירייה?

תלמיד: כן, כאילו ראיתי שבאמת הכול לטובה, הבורא עשה הכול נכון, ופתאום איפה העשירייה, אני בהודיה רק עם הבורא.

אני חשבתי שהתחברת לעשירייה כך שהפסקת להרגיש אותה כעשירייה אלא כגוף אחד, וכאן אתה אומר שהעשירייה נעלמת, זה לא טוב. זאת אומרת אתה לא מספיק בררת גם דברים טובים וגם דברים רעים בתוך העשירייה. אז מה זה טוב ורע רוחני אם זה לא כלפי החיבור בינינו, אלא מה, כלפי הבטן שלי? אנחנו צריכים לפענח נכון כל רגע ורגע את מה שאנחנו מקבלים מהבורא, שהוא בכוונה נותן לנו את כל ההבחנות, ואנחנו צריכים לשייך אותן לחיבור בינינו בעשירייה עד שיתגלה שם הכוח העליון, אור.

שאלה: הרב"ש אומר שאדם כבר עובד ומזהה שהוא לבד לא יכול והוא באמת זקוק לעזרה מלמעלה, אין לו כוחות.

לאיזו עזרה הוא זקוק?

תלמיד: להתחבר לעשירייה, להיות אחד עם החברים, להיות כלי אמיתי באמת איתם.

נגיד שככה, אמנם זו לא בדיוק הטענה.

תלמיד: הוא אומר שאם זה כבר מתגלה לו בתוך הדעת זה לא מספיק הוא צריך שהיחס הזה לבורא יהיה למעלה מהדעת. איך עושים את זה?

איך עושים את זה? הוא רוצה לטפס לדרגה גבוהה יותר, למדרגה שמשם הבורא משפיע עליו. הוא רוצה לקבל את הדברים האלה באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת הוא רוצה להרגיש את נקודת הבינה שמשם הבורא מתייחס אליו. הבורא מתגלה, ומי זה הבורא, "בוא וראה" כפי שאנחנו אומרים? זו בינה, בין כתר למלכות, שמשם הבורא מתייחס אלינו. גם מכתר שהוא הטוב המוחלט וגם ממלכות שהיא הרצון לקבל הרע כביכול, רק באמצע ביניהם, שיודע לקשור את הדברים האלה יחד, זו הנקודה שממנה הבורא מתייחס אלינו כדי לפתח אותנו.

כי בנקודה הזאת יש גם טוב וגם רע כביכול, הרצון לקבל והרצון להשפיע יחד מאוזנים, וכך גם אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו ולנקודה הזאת של בינה. לכן צריך לברך על הטוב כמו על הרע, או בעשירייה צריכים להגיע למרכז העשירייה, הכול ממש לפי אותה הנטייה. אני מרגיש שהדברים האלה עדיין לא מבוררים, אבל גם מורגש שיש כאן משהו לא מבורר. עוד מעט.

שאלה: מה זה אמונה למעלה מהדעת?

אני לא יכול להסביר לך מה זה "אמונה למעלה מהדעת", אלא אנחנו מגלים. סיפרתי על זה שהרבה זמן רב"ש דיבר על המילים האלה "אמונה למעלה מהדעת" ואני לא הבנתי מה הוא רוצה להגיד בזה, מה המושג הזה? זה משהו נעלם, באוויר משהו, לגמרי מנותק ממני, למה הוא אומר את זה, מה זה כל כך חשוב? עד שאחרי הרבה הרבה זמן התחלתי איכשהו לאחוז בזה. זה כך, לכן זה טבעי שאתה לא יודע אפילו מהן המילים האלה. אבל להמשיך, כל הזמן להמשיך להשתוקק להבין את המושג הזה, את המצב הזה ברוחניות, את היחס הזה לבורא, לכל מה שנעשה, זה בדיוק עיצוב של הכלי הרוחני, ככה זה.

שאלה: איך אנחנו מחברים את התפילה שהעשירייה מעלה במהלך היום לעבודה למעלה מהדעת ובזה אנחנו מאיצים את תכנית הבריאה, מקדמים אותה קדימה?

אני חושב שכל הפסוקים שאנחנו קוראים, הפסוקים האלו שיש לפניכם, אני חושב שישנם גם באנגלית, אם נקרא גם במשך היום, נשתדל לברר אותם, ישנם כאלה ברורים יותר, ישנם כאלה ברורים פחות, אבל אם נתעסק בזה אנחנו בעצם מתקדמים.

כדאי מידי פעם במשך היום, בכל הזדמנות לחזור לפסוקים כאלה ולחדש במוח ובלב את השאלה הזאת, "מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת" ואז נתקדם לזה. מתקדמים, לפעמים פחות, לפעמים יותר, אלה דווקא סימנים של התקדמות. אם אני פתאום מרגיש שאני לא מבין סימן שלפני זה הייתה קצת הבנה ואחרי זה תבוא עוד פעם הבנה טיפה, וכך מתקדמים שמאל, ימין.

שאלה: אומרים שצריך לברך על הרע כמו על הטוב אבל זה בעצם סוג אחר של ברכה, כי אם נותנים לי כוח השפעה זה טוב, אבל אם נותנים לי רע אני מבין שאני צריך להתגבר על המצב הזה ולהיות יותר גבוה בהשפעה, אז אני לא מבין למה זה נקרא אותה הברכה?

חייב האדם לברך על הרע כמו על הטוב שהוא מרגיש, כי הוא מקבל את זה מהבורא, מהקו האמצעי והבורא רוצה לכוון אותו אליו, לבורא בחזרה, שהאדם יגיע אליו בדבקות. לכן צריך לברך על כל דבר שקורה לו בחיים ולהגיד, "אין כאן רע ואין כאן טוב, אלא רק כלפי כלֵי ההרגשה שלי, שאני צריך לכוון אותם בקו האמצעי, שהכול לטובה כדי במה שאני עכשיו מרגיש להידבק בבורא", וכך מגיעים לדבקות נצחית.

שאלה: למה הבורא לא נותן לנו להתחבר בצורה כמו שהוא רוצה?

הוא לא רוצה שאתה תישאר תינוק, הוא יכול לתת לך הכול אבל אתה לא תתפתח.

תלמיד: למה הוא עושה כך שאני כל הזמן תינוק?

מפני שאתה עדיין לא מקבל את התרגילים שלו בצורה נכונה ולא גדל. הוא לא עושה כך, הוא נותן לך כל רגע ורגע תרגילים ואתה לא שם לב אליהם, אתה מצפצף עליהם, אתה לא רוצה לקבל אותם כמו שצריך, לכן אתה נשאר כך.

אל תתלונן שאתה מפגר, אתה עושה מעצמך מפגר בזה שאתה לא רוצה בכל רגע לראות את היחס שלו אליך ולסדר את היחס שלך אליו בחזרה. תנסה לסדר, כמו שאנחנו עכשיו לומדים, איך אתה צריך להתייחס אליו בחזרה על כל דבר שהוא מעורר בך. אחר כך תבוא בטענה. תנסה, נדבר מחר.

שאלה: כשכופים את החמור תחת המשא הוא לא שמח מזה, אם הוא מצליח בעבודה בסדר, אם לא, לא, אבל אין שום רגשות בזה. אבל האדם הרי צריך לשמוח בעבודה, איך לצאת מזה?

אנחנו לא מדברים על זה שהאדם צריך להיות כמו חתיכת עץ או אבן שלא מרגיש כלום, אלא הוא מרגיש מאוד, את כל ההרגשות הרוחניות הגבוהות מאוד הוא מרגיש, לא כמו חמור ולא כמו בהמה בכלל, אלא הוא מרגיש את זה גם לא כמו אדם אלא הרבה הרבה יותר בולט וחד, אבל הוא צריך להתייחס להתפתחות שלו שזה מגיע מהבורא הטוב, המטרתי, ולא כמו שמתגלה לאדם כטוב בהמי. לכן אנחנו צריכים לקבל כל מצב שלנו שמגיע מהבורא כטוב ומיטיב לרעים ולטובים.

תשתדלו לחשוב על זה, דיברתי על זה אתמול, אני רואה שהיום שכחתם את היחס הזה שדיברנו עליו אתמול ולא לקחתם את זה לעבודה, לעבד אותו ולהתחיל ליישם אותו, לכן התחלתי שוב.

תלמיד: התכוונתי לעבודה שלנו בקבוצה, בעשירייה, אם משהו מסתדר, מצליח אז טוב, אם לא אז זה רע, אבל אין שמחה מהעבודה הרוחנית, אין איזה רגשות בזה.

זה מפני שאתם אגואיסטים ואתם רוצים רק רווח פרטי שלכם. אני לא אומר שזה לא נכון, זה ניתן לכם כך כדי שאתם תתעלו למעלה מזה, שתהיה לפחות ההצלחה של הקבוצה, של העשירייה כולה, גדולה יותר מההצלחה הפרטית שלי.

אני צריך למדוד רוחניות. למדוד רוחניות אני יכול רק בתנאי שאני מודד זה לעומת זה, כך זו מדידה. לעומת מה אני יכול למדוד? הקבוצה לעומת עצמי. ואתם צועקים "אבל אנחנו אז לא מרגישים טוב", אבל אתם תרגישו טוב בקבוצה, וצריכים להעלות את מצב הקבוצה, כיותר חשוב מהמצב הפרטי שלי. "לא יכול", לא יכול? יחד עם הקבוצה תתפלל שהבורא ייתן לך את הרגשת הכלי הכללי שהוא חשוב יותר מההרגשה [בכלי] הפרטי.

כך הוא כותב, גם כשהוא אומר על הכללות, אי אפשר להשוות מה שהאדם מרגיש בכלי הפרטי שלו לעומת מה שמורגש בכלי הכללי, רב"ש כותב על זה במאמרים.

שאלה: חוץ ממדד להתקדמות רוחנית האם יש עוד חשיבות להרגשת טוב ורע בהמי?

לא, הכול נמדד בתוך הקבוצה, עד כמה הקבוצה מתקדמת לחיבור, עד כמה החיבור שלה הוא חיבור במרכז שלה, ולא שיש שם מישהו שמושך אותה. כך בעיגול הזה הם מיישמים, הם מתקדמים להרגשת האלוקות.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו לאט לאט מפסיקים בעצם להתייחס לטוב ולרע כמדד לאיכות החיים בעולם הזה ומסתכלים עליו רק כמדד לכמה אני יכול מעל זה להתגבר לתוך החיבור, להתגבר לכיוון הבורא?

שמעת על מילים כאלה "לנשק את המקל"?

תלמיד: כן, בטח.

שמעת, יופי. תסביר לי מה זה נקרא "לנשק את המקל". שאתה סתם תנשק כשלא בא לך ואתה שונא את המקל אבל אתה מנשק, זה נקרא לנשק את המקל?

תלמיד: לא, הרעיון הוא להבין מי מחזיק את המקל ולהתקרב אליו.

אז אתה באמת תאהב את המקל ותנשק אותו, כן או לא?

תלמיד: אנחנו מנסים, היינו בהרבה מצבים, לפעמים זה יותר קל ולפעמים פחות. אתה אומר את זה בפה, אבל אתה לא מרגיש את זה בפנים.

זה יבוא, אבל הרגשה יפה לא יכולה להיות, אלא אם תרגיש את המתיקות במקל. זה נקרא שאתה עובר צמצום, מסך, ואפילו אור חוזר, ואז אתה מגלה בזה את האלוקות. אתה מבין כמה דברים על טבעיים אתה צריך לעבור?

תלמיד: פה מתעוררת לפעמים נקודה אחרת, אני מגיע למצב שלפעמים אני מרגיש דווקא במקל את החיות, אני מרגיש שאני בעבודה, עם החברים, בחיבור, אבל מצד שני אני מרגיש ממש התנגדות פנימית לבקש "תראה לי את המקל", תביא חיים בצורה הזאת, זה ממש קשה.

זה נקרא שפיו וליבו אינם שווים, זה נקרא שבשכל אני מבין אבל בלב, ברגש, לא. עדיין אין השתוות בין מוחא וליבא, זה יבוא, אתה צודק, זה בדרך, בסדר גמור.

תלמיד: כשקוראים על המקובלים הגדולים, על בעל הסולם ורב"ש ועל כל מיני דברים שהם עברו, מבינים שהם באמת השתמשו בכל הדברים האלה כדי להיות בקשר עם הבורא, כדי לבדוק כל הזמן את הקשר שלהם עם הבורא ולחדש את ההרגשה הזאת, אבל אני שם לב שבינינו אנחנו עדיין מאוד רגישים להרגשות האלה, זה מאוד קשה.

אנחנו נהיה עוד יותר רגישים, כי אנחנו צריכים דווקא ברגשות האלו לברר את הקשר בינינו ועם הבורא, כן, יפה, אנחנו מתחילים לנגוע במשהו סביב הנקודה החשובה הזאת של האיחוד בינינו ועם הבורא, והפרמטר, הנתון החשוב ביותר כאן, בינתיים, כי יבואו עוד נתונים יותר ברורים, הוא להתייחס לרע כמו לטוב.

שאלה: אם הבנתי אותך נכון, הבורא מראה את היחס שלו לנברא דרך נקודת הבינה. כמו כן אמרת שהנברא צריך לעלות לבינה כדי להבין את הבורא. זו כאילו איזו נקודה אמצעית שבה נפגשים שני אותות כאלה.

הבורא, כתר, מתייחס אלינו דרך הרצון לקבל שלנו, זה נקרא שמאיר דרך הבינה, בבינה כבר [נמצא] רצון לקבל, אבל רצון לקבל כדי להשפיע לתחתונים, הבינה מולידה אותנו, כך מתייחס הכתר אלינו. והמלכות, כדי להשפיע לבורא, לכתר, מגיעה לבינה, מגיעה לדבקות בבינה, להשפעה לבינה, מוסרת את עצמה לבינה. נקודת הבינה היא הנקודה המרכזית.

תלמיד: איך אנחנו מתוך העובדה שאנחנו מלכות, שלגמרי הפוכים מהבורא, הופכים להיות בינה? פתאום רוכשים את התכונה שהיא לא אופיינית לנו.

על זה אנחנו עכשיו מדברים. בזה שאנחנו רוכשים אמונה למעלה מהדעת. אמונה זה כוח הבינה, כוח השפעה, ודעת זה כוח קבלה, כוח המלכות ובצורה כזאת אנחנו מגיעים ליישום. הבינה מקשרת את הכתר עם המלכות, ואנחנו רוצים להגיע לנקודה הזאת שבה הבורא משפיע לנו, ולשם אנחנו צריכים להגיע כדי להשפיע לו. ואז יוצא ששם זו נקודת הדבקות שלנו, נברא בבורא.

שאלה: בשיעור אני מקשיב לך ולכל החברים ומרגיש שאני מקשיב לזה בתוך דעת. איך אני משתמש בשיעור כדי לעלות למעלה מהדעת?

תתפלל יחד עם כולם שאתה רוצה להבין, להרגיש, ליישם אמונה למעלה מהדעת. זה נקרא ש"כוח אמונה", שזו בינה, הוא למעלה מכוח המלכות. [תבקש] שכל הפעולות שלך יהיו מחוצה לך, בהשפעה.

שאלה: ההרגשה של הטוב שעושה טוב עכשיו, זה מגיע תמיד לדרגה של מעל הדעת בעשירייה?

כן.

שאלה: מה יכול לעזור לנו לראות בבהירות את הגבולות שלנו בלהתייחס לבורא, לפנות לבורא בשביל להתחבר יותר עם החברים?

אתה תתייחס לחברים כאילו שאתה מתייחס לבורא ואז יהיה לך קל מאוד דרכם לעבור לבורא. כך אנחנו צריכים גם לראות אחרי כל חבר, בורא.

שאלה: איך להגיע למה שדיברת עם החבר? אני שואל כי הרגשתי כזאת התעוררות טובה, פנימית.

תבקשו ממנו שישאל יותר. בדרך כלל שאלות שלו הם כאלה טובות, מיוצבות נכון. אני גם אוהב לדבר איתו.

שאלה: מה לעשות אם התחברתי בעשירייה וקיבלתי התחדשות של האגו שלי, קיבלתי שכר לאגו שלי?

אם אתה נכלל בעשירייה ואתה מרגיש את האגו שלך יותר גדול, זה נקרא שאתה נכנסת לקליפה. אנחנו עוד לא נמצאים בזה ולכן המצב לא מבורר בך נכון. אבל טוב שאתה חושב על זה ואתה מדבר כך. תמשיך. במקומך תמשיך ואל תפחד.

אנחנו צריכים לשמוע כל אחד ואחד ששואל, להתכלל בכל שאלה ושאלה של החברים שלנו, כי זה עוזר לנו לבנות את הכלי הכללי ואז אני גם אדע יותר על המצב שלי הפרטי. אז צריכים להשתתף עם כולם ולהתכלל עם כולם דווקא על ידי השאלות האלה. אתם רואים כמה אני נותן להם מקום שכל אחד ישאל. זה לא כדי לענות לאותו אדם ששואל, זה כדי שאנחנו על ידי זה כולנו נכללים יחד.

שאלה: כשאתה ממשיך לדבר על הבנות והרגשות, אנחנו יכולים להבין. אבל מה הכוונה כשאתה מדבר על הרגשות, איזה הרגשות אנחנו מחפשים, איך נדע מה הן ההרגשות האלה, איזה תחושות עלינו להרגיש?

תחושות שהן למעלה מהאגו שלי. אני רוצה להתכלל בכולם, אני רוצה להטמע בהם, להיטבע בהם, אני רוצה להתכלל בהם, אני רוצה להתדלל בהם, פשוט להיכנס בתוכם כמו עובר בתוך אימא שלו, כך הוא מבוטל וגדל דווקא מפני שהוא מבוטל. זה מה שאנחנו צריכים לעשות עם עצמנו, כל אחד ואחד ועל ידי זה אנחנו נגדל. זו הדרגה הראשונה של ההתפתחות הרוחנית, שאני נכלל בקבוצה בצורה כאילו שאני לא נמצא, רק שהם משפיעים עלי ואני נמצא בתוכם כמו בתוך מים, גם בתוך אימא אנחנו מתפתחים בתוך מים. אור הבינה נקרא "מים", וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתייחס לטוב כמו לרע. והדוגמה, נגיד אני היום התעוררתי לשיעור להשתתף עם כל החברים, ואתמול אני לא התעוררתי, לא קמתי. איך להתייחס לרע, לזה שלא התעוררתי לשיעור והסבתי נזק לקבוצה, לחברים, כאילו זה מגיע מהבורא?

זה הבורא סידר לך. זה לא אתה עשית בעצמך, אל תאכל את עצמך, אלא יש לך כאלה יחסים עם הבורא שהוא סידר לך ככה שאתה לא בא לשיעור. אין עוד מלבדו.

ומה אתה עכשיו, איך אתה עכשיו מתייחס אליו, שאתה שומע שזה בא ממנו? הוא לא רצה שאתה תהיה אתמול בשיעור. זה הכול רצון הבורא.

תלמיד: יש רצון שזה לא יחזור על עצמו ושהבורא לא ידחה.

אז מה אתה היום, אחרי שאתה עושה חשבון נפש על אתמול?

תלמיד: כעיקרון התכנית היא לעורר את החברים, לחשוב יותר על הקבוצה כדי שהבורא לא יזרוק.

תעשה מתוך זה חשבון נכון. בסדר גמור, מאמין לך. נדבר בפעם הבאה. הבורא יעשה לך עוד תרגילים, אל תדאג, יותר גרועים מזה. לפעמים הוא זורק את האדם לגמרי מהקבוצה, ולכמה שנים, ואחר כך אולי עד סוף החיים הוא לא יחזור אליך. אם אתמול הפסקת את הקשר שלך עם הבורא ועם הקבוצה, אז מאיפה אתה בטוח שאתה חוזר לזה? אולי אתה ממשיך כמו כל בני האדם והיית מת ובזה נגמר הסיבוב. לא חבל?

אז צריכים לעשות מזה חשבון טוב, טוב. ולקשור את עצמו, זה נקרא חבלים שאנשים צריכים, כל אחד צריך לקשור את עצמו לקבוצה, לשיעורים, להכול. ממש כך. אני הייתי כל הזמן כותב. גם מקליט שיעור על הטייפ וגם כותב. אני הראיתי לכם את הספרים שלי שלמדתי. בכל דבר שאני אפתח לך, לא חשוב איפה, אתה תראה כמה כתבתי, בכל דבר ודבר. כי אם אתה לא עובד נכון וטוב על הטקסטים, קושר את עצמך, אתה לא תחזיק.

אני הייתי הרבה פעמים קם לשיעור לא בגלל שאני רוצה ללמוד, אלא בגלל שאני צריך ללחוץ על הטייפ. איזו סיבה גשמית טיפשית, אבל זה היה מחייב אותי. הייתי מתחיל מזה שאני לוחץ על הטייפ. הרב"ש אומר, אתה לא בא לשיעור כדי ללמוד, בסדר גמור, אתה בא כדי לשתות כוס קפה. אתה בא, נכנס למטבח, ממלא כוס עם קפה, מגיע ומתיישב, זהו. ואתה נמצא במקום. לשם זה אתה בא, לשתות כוס קפה. אחר כך אתה נכנס יותר ויותר ויותר. זאת אומרת, תעשה מאילו סיבות שאתה רוצה, רק אתה חייב לבוא.

שאלה: שאלתי, אם אני מודה לבורא מצד האינטלקט, אבל בלב אני מרגיש הפוך. האם זה נכון להודות לו דבר ראשון מצד השכל, אפילו שבפנים אני לא מרגיש כך?

תעשה מה שאתה מסוגל. מכל הפעולות האלה תהיה תוצאה, בינתיים תעשה כך. אחר כך אתה תבין שזה שקר, ושאתה לא מרגיש כך, ואתה עושה את זה כמשחק, וכן הלאה, וכן הלאה, כך מתקדמים. תראה איך הילדים עושים, הם מסתכלים עלינו ומעתיקים מאיתנו צורת ההתנהגות, ואחר כך הם נכנסים לזה ולאט לאט מרגישים בזה מצבים. מה לעשות.

שאלה: מה ההטבה שלו כלפיי? אני רוצה להרגיש אותו כמטיב בכל המצבים, מה זה ה"מטיב" הזה, מה זה הטוב הזה שהוא נותן לי?

זה רק למעלה מהאגו שלך. בעבודה שלנו אם אתה הולך לפי המדרגות שלנו, המצבים שלנו, אתה לא יכול להרגיש שאתה יום יום מתקדם ליותר טוב לפי הרגש. כי אתה עובד נגד הרצון לקבל, וכל מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים בתוך רצון לקבל. אם אני הייתי מקבל כל יום תוספת אלף דולר, עוד אלף דולר, אז בזה מובן לי שאני מתקדם. אבל אם אני מתקדם בזה שאני כל יום מפסיד אלף דולר, ומפסיד עוד אלף דולר, אז כאן זה השאלה, האם זו התקדמות.

אני צריך לבנות לעצמי מערכת שהיא תספק לי את ההרגשה שזאת כן התקדמות, אבל לפי מובנים אחרים, לפי ציר אחר, לפי ערכים אחרים.

תלמיד: ומה זה הציר הזה, לפי איזה ערכים זה נחשב התקדמות?

אמונה למעלה מהדעת, התקדמות לבורא. התרחקות מהרצון לקבל.

שאלה: האם ייאוש כתוצאה מהמאמצים שלנו, הופך את זה ללוגי לפנות לבורא?

ודאי שעל ידי ייאוש. כי זה אחד האמצעים שעל ידו הבורא מושך אותנו לפנות אליו. תראה מה שהוא עושה עכשיו עם כל האנושות. אנחנו נמצאים עכשיו עוד לפני ירידה גדולה בכל העולם, ולעוד איזה מכות ובלבולים. אנשים יאבדו עוד מקומות העבודה, ויהיה להם עוד יותר קשה לסגור את החודש. תראה מה שיקרה.

במשך מאה השנה האחרונות גדלנו באוכלוסייה משני מיליארד לשמונה מיליארד אנשים בעולם. אתה תראה איך אנחנו עכשיו נרד. תראה מה עכשיו יהיה. אנחנו נכנסים למצבים, כמו שהבורא עושה איתנו כשהוא רוצה לקדם אותנו מהר לפני כולם, כדי שאנחנו נבין, נרגיש, נגלה את הבריאה, את מטרת הבריאה, ונהיה החלק החלוצי שאנחנו נמשוך אחרינו את כל האנושות. תראה איך הוא עושה עם כל האנושות? את זה אי אפשר לתאר, אף אחד לא היה יכול לתכנן דבר כזה. היית חושב על זה נגיד לפני שנה, שדבר כזה יקרה? אבל אתה רואה מה שקורה.

לכן אנחנו צריכים לראות את הדברים ביחס הנכון. אנחנו מקבלים שכל, רגש, הבנה בתכנית הבריאה, תכנית, אתה מבין, יש לפניך שרטוט אתם תראו אותו, תגלו אותו, והזרימה שלנו דרך כל ציר הזמן, ואיך אנחנו צריכים להיראות כדי לעבור את זה בשכל, ברגש, בהבנה שאנחנו מוליכים. זה נקרא "נצחוני בני". שאנחנו קודמים, והבורא מבצע את מה שאנחנו דורשים ומבקשים ממנו.

שאנחנו נבין כל רגע ורגע, כל שלב ושלב שהאנושות חייבת לעבור כדי להגיע לגמר התיקון, ואנחנו אומרים לו, "את זה צריכים לעשות", "את זה צריכים לעשות", "את זה צריכים לעשות", כמו ילדים קטנים שסוחבים את האבא אחריהם למשהו, כך אנחנו נסחוב, אנחנו נהיה קודמים. זה מה שהוא רוצה, שאנחנו נהיה ראש, והוא בשמחה יבצע. כוחות לבצע אין לנו, אבל לרכוש את הידיעה בכל התהליך, זה התענוג הכי גדול שיש בכלל במציאות. להבין, להרגיש ולהיות עם הבורא שותף בזה.

שאלה: ברשותך אני רוצה לחזור רגע לטקסט. אני קורא את המשפט הראשון שכתוב בקטע. "בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו". מה היגיעות שמביאות להרגשת שליטת הרצון לקבל לעצמו?

שהוא רוצה לצאת ממנו, ואז הוא מגלה שלא מסוגל. אחרת איך הוא מגלה שלא מסוגל?

תלמיד: מה זה "היגיעות" שמביאות להרגשה של שליטת רצון לקבל לעצמו?

אני לא רוצה שהרצון לקבל יקבע לי את כל החיים, כי זה נקרא "יצר הרע", שהוא לא מביא אותי לנצחיות, לשלמות, למטרת הבריאה, לזה שאני מבין שאני צריך להתכלל עם כולם, שאני אראה בזה את הדברים הטובים. הוא מסתיר ממני את הכול. הוא נותן לי כאלו ערכים וחיים שלי הקצרים בלבד, שאני קורא אותו "שונא".

תלמיד: זאת הייתה האמת סוף השאלה. למה המקובלים האחרונים קוראים להרגשת הפירוד "שליטת הרצון לקבל לעצמו"? מה הקשר בין הפירוד לבין זה שאני מרגיש שאני מקבל לעצמי? איך לחבר את ההרגשה להגדרה?

כי זאת הצורה שלו הנכונה היחידה. מתי התגלה רצון לקבל? מתי שנשבר הכלי, הקשר בין הרצונות בשבירת האדם הראשון. שהיה כלי, עשר ספירות שלמות, ונשבר. ואז בין כל החלקים והחלקים האלו במקום החיבור שהיה להם על ידי הבורא מלמעלה, שכך הכלי הזה נולד, כל החיבור הזה הפך להיות לדחייה הדדית זה מזה, וזה מזה. כך התגלתה השנאה.

זה נקרא "יצר הרע", שכל אחד חושב שאני אמלוך, ואני דואג לעצמי, ואני חייב לרכוש את האחרים שהם ישרתו אותי. זה נקרא "יצר הרע". למה הוא נקרא "מלאך המוות", מה רע בזה? בגלל שאם אתה מנותק מהאחרים, אתה יכול להרגיש רק את החיים האלה כמו שאתה מרגיש כאן ועכשיו, ניצוץ בלבד. ואם אתה מחובר עם אחרים, אתה מרגיש זרימה כוללת שעוברת בין כולם וזה נקרא "חיים", זה נקרא "חיים רוחניים".

או שאנחנו מרגישים את החיים האלו כמו שעכשיו, או שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים חיים הכוללים. אמנם הם בכל מיני דרגות, ב-125 דרגות, אבל זה כבר חיים נצחיים שאנחנו מרגישים מפני שהאור זורם בינינו.

תלמיד: מלאך המוות אני יכול באמת להרגיש שזה מוות שאנחנו לא מרגישים את הבורא ואת החיבור, וגם שזה רע, אבל להרגיש שזה בגלל שיש משהו שאני מבקש לעצמי, ואז אני מפסיק לבקש אותו, וזה ההבדל, אני לא מצליח לחבר את ההרגשות האלה.

נכון, כי ההבחנה הזאת היא כבר מגיעה מלמעלה מהאור העליון. אתה צריך בשביל זה לפחות הארה הקטנה מלמעלה שאין לך אותה. אז אתה הולך לקבוצה בכוחות שלך, שאתה לא מאמין ולא מבין ואין לך כלום, ואתה מתחיל בכוח להתחבר איתם. אתה לא רוצה והם לא רוצים, אבל אתם מבצעים לפי עצת מקובלים את מה שצריך לעשות. על ידי זה שאתם עושים מאמץ למעלה מהרצונות שלכם להתחבר, אתם בכוח מושכים את האור העליון, בכוח מושכים אותו. הוא מאיר עליכם, ואז אתם מרגישים הבדל בין חיים רוחניים ובין החיים הנוכחיים, ולאט לאט כך מתקדמים.

תלמיד: ואז אנחנו קוראים להרגשה הזאת, "רצון לקבל לעצמי"?

כן. אנחנו עוד לא נמצאים ברצון לקבל לעצמו, כי זה כנגד זה צריך להיות. את הרצון לקבל לעצמו אפשר להרגיש רק נגד רצון להשפיע. נגיע לזה. זה נקרא ש"נמצאים כבר ליד הר סיני".

שאלה: אם אני מרגיש שהמקל של הבורא לא מוצדק, איך להביא את המצב הזה דרך העשירייה כך שזה יוסיף למ"ן?

תראה, אנחנו התחלנו את השיעור לפני שעה, אחרי שעה אני נמצא בהתפעלות, בהתרגשות יותר ממה שהתחלתי את השיעור. התחלתי את השיעור הייתי ישן, לא היה אכפת לי כלום, האוזן גם הייתה שומעת קצת, עכשיו אני נמצא ביותר יכולת לקלוט. כך אנחנו צריכים להיכנס לעשירייה. לא רצון, ולא סיבה, ולא כלום, אבל לאט לאט כשאני נמצא ונכלל איתם, אני נכלל, אני נמצא, אני רוכש בכל זאת התרשמות מהם, התכללות מהם, מתחיל להרגיש זרימה שיש בינינו, איזושהי זרימה, ומתוך זה אני מתחיל להתייחס אחרת לכוח האמונה, לכוח ההשפעה.

אנחנו כולנו טוענים שלא יכולים להרגיש מה זה "אמונה למעלה מהדעת". אמונה למעלה מהדעת אפשר לקבל, בתנאי שאנחנו קשורים זה לזה והאור זורם בינינו. זה כוח השפעה, כוח הבינה שאז יזרום בינינו, וזה יהיה למעלה מהשכל והרגש של כל אחד פרטי, שזה נקרא "דעת". "אמונה" זה כבר הכוח הכללי, אז זה צריך להיות למעלה גם בהרגשה, גם בהערכה שלנו יותר למעלה מהמצב הפרטי.

תנסו במשך היום להשתדל להתקשר ביניכם, עם כל ההפרעות שיש. את ההפרעות האלה הבורא מסדר לנו ממש בצורה מלאכותית. כל החיים שלנו נדמה לנו שזה החיים, זה לא החיים, הוא עושה את זה ממש, הוא מרכיב את כל הפאזל הזה של החיים, את ההרגשה שלנו בזה, כדי שאנחנו כל פעם נרכיב קשר בינינו למעלה מהפאזל של החיים.

שאלה: אמרת שבכל הנוגע לאמונה מעל הדעת יש כמה פעולות לא טבעיות שמתרחשות, כמו צמצום, מסך, אור חוזר. מה מצטמצם ומאיפה מגיע המסך?

זה לא בדיוק לפי מה שאנחנו עכשיו מדברים אבל אני אגיד לך. צמצום, מסך ואור חוזר, את כל הדברים האלו אנחנו רוכשים מהקשר בינינו, כי איך אני יכול לבנות דבר כזה.

צמצום זה נקרא שחשיבות החברה, חשיבות החיבור היא יותר ממה שאני בעצמי, שהחיים הפרטיים שלי הם אפס לעומת החיבור שלי בקבוצה. זה נקרא צמצום, בוא נגיד כך, למעשה. אם אני מגיע למצב כזה שהקבוצה יותר חשובה לי מעצמי, אני יכול לצמצמם את עצמי. מסך זה כבר עוד יותר. העבודה שלי בקבוצה, כשאני מוסר את עצמי לקבוצה ועושה מה שהם רוצים ללא שום חשבון עם עצמי, רק מעל עצמי, ובפועל מבצע את רצון הקבוצה, זה נקרא מסך. אור חוזר, כמה שאני מסוגל לעשות הכול לטובתם בפועל, זה נקרא אור חוזר. ואז אני מקבל באותו כלי שבניתי גילוי הבורא, כוח השפעה נגלה בתוכי כי אני נכלל בהם. זאת הפעולה הרוחנית.

קדימה, בבקשה תעשו. תעשו כאלה תרגילים ותתקדמו.

שאלה: מה לעשות במצבים שאני שונא את הבורא, ממש שונא?

זה טוב מאוד. רק תסביר לו בדיוק במילים שלך, בכל שפה שאתה רוצה, הוא יבין הכול, למה אתה שונא אותו. תסביר טוב טוב, אפילו תרשום על הנייר, אל תפחד, ואז אתה תבין יותר את המצב שלך. קודם כל את זה לעשות. כל מצב ומצב חייב להיות מבורר, אל תפחד משום דבר.

שאלה: קודם אמרת שהכול נמדד בתוך הקבוצה, עד כמה שהקבוצה מתקדמת לחיבור, עד כמה שהחיבור שלה במרכז, בעיגול הזה שהם מייצבים מתקרבים להרגשת הא-לוהות. למשל נתת תרגיל לגבש תפילה ביחד, שכל חבר נותן משפט משלו ואז אנחנו מוציאים תפילה משותפת. הדבר הזה שעושים תפילה משותפת זה נקרא לייצב את העיגול כמו שהסברת?

כן. קורה לנו, אני אגיד לכם מה. קורה לנו בזמן האחרון, ואני שמח מצד אחד, אבל קורים כאלה דברים, אנחנו קוראים איזה פסוק ואתם מתחילים לשאול, ואני מרגיש שאתם שואלים מתוך זה שאתם לא יכולים להבין את הפסוק לעומק מפני שלא עשיתם קודם הכנה, עבודה נכונה, אולי אתמול במשך היום לא מספיק התקשרתם ביניכם, וכן הלאה. לכן אין לי ברירה, אני כמעט את כל שיעור הבוקר מוסר להתקדמות הרוחנית שלנו ולא ל"תלמוד עשר הספירות" כמו שטוענים חלק מהחברים שהם רוצים ללמוד תע"ס. אז תנסו יותר לחשוב על זה.

תלמיד: זו דווקא דילמה מאד חשובה שעלתה. אנחנו במהלך היום נפגשים כמה פעמים, ותמיד יש דילמה האם לעבור על השיעור הקודם או להתכונן עם חומרי הלימוד לשיעור הבא. ועד עכשיו לפי העצה שלך בדרך כלל חזרנו על השיעור הקודם מהיום, אבל תמיד אפשר גם לקחת את הקטעים שנקרא מחר ולעבור עליהם בשביל להכין את עצמנו לשיעור. השאלה מה עדיף?

גם זה וגם זה, אני לא יכול להגיד, זה תמיד משתנה.

שאלה: כאן בטקסט כתוב שהיצר הרע מתפתח באדם בכל יום ורק הבורא יכול לעזור עם זה. האם כדי להרגיש איכשהו את היצר הרע הזה בתוכי, זה אפשרי רק דרך אכזבה וצעקה?

לגלות את היצר הרע בתוך האדם זה אפשרי מתי שהוא הולך להתחבר עם החברים, רק שם נגלה היצר הרע. מה שדוחף אותו מחיבור בחברה זה נקרא היצר הרע. בשום דבר אחר אין יצר רע, זה סתם. היצר הרע זה מה שנמצא בינינו ומפריע לנו להתחבר, נקודה, רק זאת ההגדרה של היצר הרע.

אתם צריכים לבדוק איך המצב שלכם איתו במשך היום כמה פעמים, שאתם משתדלים לחדש חיבור בעשירייה.

שאלה: כתוב בטקסט שאותם אנשים שרוצים לעבוד בעל מנת להשפיע בשבילם זה בתוך הדעת, למה זה בתוך הדעת?

כי הם כבר הגיעו לכלים אמיתיים של השפעה, ולכן כאשר הם משפיעים זה אצלם בתוך הדעת. אלו שעוד לא הגיעו לדרגת הבינה ונמצאים במלכות, אצלם זה למעלה מהדעת.

שאלה: האם כדאי לי קודם להפנות שאלות לעשירייה ואם לא תגיע מהם תשובה אז לשאול אותך?

מצוין. טוב מאד אם כך תעשה, תשאל קודם את כל החברים בעשירייה ואם אתם לא מבינים בדיוק את השאלה או לא יודעים את התשובה, אז תביאו לכאן. זה הכי טוב, אני ממליץ לכולם לעשות כך.

דיברנו איך אנחנו יכולים להתכונן היום לשיעור של מחר, תבררו את השאלה הנכונה מתוך השאלות הכלליות של העשירייה כולה, ותקבלו איך להתנהג ותממשו את זה למחרת, ואז תתקדמו כולם יחד, זה מה שצריך להיות.

שאלה: מה היסוד והעיקרי בתוך הדעת שמקשר אותנו עם למעלה מהדעת?

שאנחנו רוצים לעלות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מעצמי לחיבור בין כולם, זה כל היסוד שלנו.

שאלה: יש הרבה דברים קשים שקורים פיזית בעולם, שרפות ועוד, איך אנחנו מקבלים את זה, בתוך הדעת או מעל הדעת?

לא מדובר על מה שאתה מקבל מהעובדות שנמצאות לפנינו, הן כבר נמצאות בתוך הדעת, בתוך הכלי שלנו, בתוך הרצון לקבל אנחנו מרגישים אותן. השאלה היא איך אנחנו מתייחסים אליהן. אנחנו צריכים להתייחס אליהן כך, שאם אנחנו נתחבר בינינו, אז אנחנו כנגד כל הכוחות האלו הרעים, נביא את הכוח הטוב, ואז הם ישתתפו יחד ויביאו אותנו למצב הטוב. ואז כל השריפות האלה, כל הדברים הרעים האלה שמתגלים, יהיו בשבילנו כמנוף, כקרש קפיצה לדרגה יותר עליונה.

הבורא נותן לנו כאלה דברים, אבל לאט לאט, אם כבר אי אפשר לעורר אותנו על ידי מכות קטנות, אז הוא מביא לנו מכות רציניות, ואנחנו צריכים להיזהר. בינינו, כל האנושות נמצאת לפני כאלו מכות שאני לא רוצה [להגיד] והפסקתי לדבר על העתיד. אני אומר שיהיה יותר גרוע, אבל באמת זה לא טוב, לא טוב מה שקורה ולאן אנחנו מידרדרים. המצב לא טוב.

אנחנו צריכים לחשוב ולהבין שזה בגללנו, שאנחנו לא מספיק מפיצים, לא מספיק מתחברים בינינו, לא מביאים לעולם הזה את הכוח הטוב, את כוח החיבור, לכן כל הדברים האלה מתרחשים. אנחנו מתחילים להתרגל למצבים הרעים שגילינו. נגיד לפנדמיה הזאת אנחנו כבר רגילים, לא נורא, כבר רוצים לבטל את כל ההגבלות, את הכול. אנחנו לא טיפלנו בזה, אנחנו לא התקרבנו נפשית זה לזה, ואנחנו רוצים לבטל כאילו שזה איננו. זה כמו שאם ילד קטן מרגיש משהו מפחיד, הוא סוגר את העיניים," אין, זהו לא רוצה לראות. אין". זה לא טיפול.

ואנחנו על ידי זה נכנסים למצבים יותר גרועים, אז לבורא אין ברירה אלא לעורר אותנו על ידי מכות יותר רציניות. נשתדל להתייחס לכל מה שמתרחש כמו גברים.

שאלה: מה זה אומר כל היגיעות האלה? הרי הרצון לקבל יכול לצייר לנו כל הזמן תמונה שעוד לא עשינו את זה, או את זה.

כאשר הרצון לקבל יגיד לך שעשית את הכול, סימן שאתה נמצא אחרי כל היגיעות. זה הכול.

שאלה: איך להתייחס נכון לשאלות של החברים שמורידות את הרוח בזמן השיעור?

לסתום לחברים את הפה. לדבר על זה כולם יחד שאסור לעורר שאלות או דיבורים כאלה שמורידים את הרוח. אסור לשמוע את זה.

שאלה: לגבי הבירור שאמרת שצריך לעשות בעשירייה לפני ששואלים אותך. נניח שלחבר יש שאלה שהוא כותב בצ'ט שבו אנחנו כותבים את השאלות לפני ששואלים.

אני לא חושב שצריך לעשות את זה בזמן השיעור. אני התכוונתי שאתם מאתמול צריכים להכין שאלות להיום וזה טוב. על זה תעבדו וזאת תהיה חזרה על השיעור של אתמול. ואפילו שלא תשאלו.

תלמיד: אז אחרי השיעור נניח, אני צריך להקשיב לשאלות שיש לחברים או גם לענות?

להשתדל להבין ולענות, אתם על ידי זה נכללים זה בזה. זה העיקר. אתה חושב שהשאלות והתשובות חשובות? חשובה ההתכללות שיש בינינו.

תלמיד: ואם עולה לי עכשיו שאלה בשיעור, לא לשאול אותך אלא להביא את זה לעשירייה ורק מחר לשאול?

יש ויש. אם זו באמת שאלה שאתה חושב שהיא מעניינת את כולם וכולם ייהנו ממה שאתה שואל, אז אתה שואל כדי להעלות את כולם למעלה, אז תשאל. אבל אם אתה שואל בצורה פרטית כמו שיש כאן כאלו שאמרתי להם שאני לא סובל את זה, אז משאלות כאלה צריך להימנע. צריך קודם כל לשקול עד כמה זה יהיה לטובת האחרים.

תלמיד: דיברת על הפאזל הזה שהבורא שם לפנינו עם הרבה חלקים והרבה דברים שאנחנו רואים כטוב וכרע.

כמו שאתם עכשיו רואים על המסכים. אני לא רוצה לראות את הפאזל. אני רוצה לראות משהו אחד. איך אנחנו עושים את זה? אני רוצה לראות פרצוף אחד. איך קוראים לו? "אדם", איפה ה"אדם" הזה? אני רוצה לראות אותו. תראו מה שיש על המסכים. אני לא רואה בפיקסלים האלו כלום. אני רוצה לראות [את כולם] כאחד. איך עושים?

תלמיד: הבירור הזה קורה אולי 1% מהיום. אבל 99% מהיום יש טוב ורע שמגיע מהבורא מהבטן שלי. איך להתייחס ל 99% הזה של הזמן?

תצרף אותו לאותו אחוז. אין לך ברירה. רק להשתדל כל רגע ורגע להיות בהרגשת כלי אחד. תראו מה שכותב רב"ש כל הזמן. מה הוא כתב לתלמידים שהגיעו אליו? רק את זה.

(סוף השיעור)