שיעור בוקר 10.02.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 192,

אותיות קל"ד – קל"ז

כלל גדול בעניני המוחין שבקביעות ובעליות

הפרצופין והעולמות הנוהגין בשתא אלפי שני

אות קל"ד

"כבר נתבאר לעיל (באות פ"ו ואילך), שיציאת הגדלות של הג"ר וז"ת דנקודים באו בג' סדרים, בסוד ג' הנקודות חולם שורק חירק. עש"ה כל הענין. ומשם תבין שיש ב' מינים של השלמת הע"ס לקבלת המוחין דגדלות:" צריכים להבין שדווקא בגלל חוסר כוחות, בגלל שלא מסוגלים לבצע פעולת השפעה בבת אחת על כל הרצון ובכל המסך הגדול ולמלא בזה את כל הרצון, אז יש לנו הרבה פעולות. וככל שאנחנו מדברים על השתלשלות העולמות, השתלשלות הפרצופים, השתלשלות הספירות, עד כמה הם מאבדים את כוח המסך, כוח ההשפעה, יש הרבה הרבה פעולות נוספות כדי לבצע את הפעולה העיקרית על ידי ריבוי הפעולות. אפילו בחיים שלנו אנחנו עושים כך, כשאין לנו אפשרות בבת אחת לעשות משהו, אנחנו בונים ובונים כל מיני מערכות, אלו על ידי אלו, וכך מגיעים למטרה.

כך גם כאן, לכן בעל הסולם אומר "כבר נתבאר לעיל (באות פ"ו ואילך), שיציאת הגדלות של הג"ר וז"ת דנקודים באו בג' סדרים", לא בבת אחת כמו בגלגלתא נניח, "בסוד ג' הנקודות חולם שורק חירק. עש"ה כל הענין". זאת אומרת חלוקה לשלוש פעולות בזו אחר זו. "ומשם תבין שיש ב' מינים של השלמת הע"ס לקבלת המוחין דגדלות:" זאת אומרת, לחבר את הספירות לעשר כמו שזה היה בעולם אדם קדמון זה לא פשוט, כי כאן כבר אין מסכים מספיקים, אין רצונות גדולים נכונים תחת מסכים שאפשר לחבר אותם ולעשות בהם פעולות כמו הבורא בעל מנת להשפיע. ולכן יש כאן כל מיני סדרים, סדרת פעולות, סדרת תיקונים, וכך לאט לאט הרצון לקבל מגייס את עצמו לעשות פעולות בעל מנת להשפיע.

אומר בעל הסולם כך "ומשם תבין שיש ב' מינים של השלמת הע"ס" צריכים להשלים את עשר הספירות, צריכים לעשות מהן משהו שלם "לקבלת המוחין דגדלות:" לא בבת אחת מגיעים למצב שמתחילים להיות בגדלות. גדלות זה נקרא "לקבל בעל מנת להשפיע", קטנות זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע". דרגת הבינה נקראת "קטנות", דרגת החכמה נקראת "גדלות". יש לנו שני צדדים שעל ידם משלימים את הספירות כדי שיקבלו בעל מנת להשפיע, את אור החכמה.

הראשונה היא "הא' מצד עליתו והתכללותו בעליון". התחתון מעלה את עצמו לעליון, נכלל בעליון, מקבל מהעליון כוחות, אורות, כלים, בונה את עצמו, באותו אופן שזה מתבצע בנו. נניח אצלנו, טיפת זרע נכנסת לתוך האמא ומתבשלת שם תשעה חודשים, ואחר כך נולד הוולד ומתחיל לגדול, גם בצורה חיצונית הוא קשור לעליון, אמא מעלה אותו ומניקה אותו, וכך הוא גדל לידה, עד שמגיע למצב שכבר יורד ממנה, מהידיים שלה, וכבר נעשה לידה כילד קטן, וכך גדל יותר ויותר. אנחנו רואים שהכול מחוסר תיקונים, שלא מסוגל בבת אחת לקבל קומת הגדלות, אלא בהדרגה. למה? מפני שאין לו כוח לקפוץ בבת אחת לעל מנת להשפיע. אנחנו רואים עד כמה קשה לנו להבין מה זה נקרא על מנת להשפיע, ולכן אנחנו לאט לאט גדלים.

אותו דבר כאן "דהיינו בעת שהזו"ן דא"ק" שאותם צריכים לתקן ולמלא באורות עוד מנה"י דגלגלתא שנמצאים למטה מטבור דגלגלתא, "האירו את האור חדש דרך הטבור אל הכתר דנקודים", שהם רוצים בזה למלא את עצמם, "והורידו הה"ת מנקבי עינים דכתר להפה שלו", זאת אומרת, הם נותנים גדלות לכתר. המסך שלו היה עומד בנקבי עיניים, זאת אומרת בקטנות, רק בכלים כתר, חכמה וחצי בינה, ועכשיו המסך יורד משם ואפשר להשתמש גם בספירות, בכלים שנמצאים למטה מבינה. "שבזה נתעלו האח"פ הנפולים דכתר שהיו באו"א, וחזרו למדרגתם לכתר והשלימו הע"ס שלו", זאת אומרת, היה אפשר להשתמש רק בכתר, חכמה וחצי בינה, ועכשיו הכלים שהיו למטה מזה, החצי התחתון של הבינה, זעיר אנפין ומלכות, יכולים לעלות ולהצטרף לכתר, חכמה וחלק עליון של בינה, ובזה הם משלימים את הפרצוף בעשר ספירות. היה פעיל החצי העליון שלו בלבד, כתר, חכמה וג"ר דבינה שנקרא "גלגלתא ועיניים", ועכשיו אפשר לחבר אליהם גם את החצי התחתון של בינה, זעיר אנפין ומלכות, שזה נקרא "אוזן, חוטם, פה", ואז יש לנו עשר ספירות שלמות.

מתי זה? "דהיינו בעת שהזו"ן דא"ק האירו את האור חדש דרך הטבור אל הכתר דנקודים", ומה נעשה אז עם האור החדש הזה? "והורידו הה"ת מנקבי עינים דכתר להפה שלו, שבזה נתעלו האח"פ הנפולים דכתר שהיו באו"א, וחזרו למדרגתם לכתר והשלימו הע"ס שלו", זאת אומרת, עכשיו יש בכתר עשר ספירות. היו רק גלגלתא עיניים בכתר, האח"פ שלו היו נפולים באבא ואמא, ועכשיו על ידי האור העליון שמאיר, האח"פ שהיו נפולים באבא ואמא יכולים לעלות לכתר עצמו. "והשלימו הע"ס שלו", זאת אומרת יש עכשיו בכתר עשר ספירות. "הנה נבחן אז שעלו עמהם" יחד עם האח"פ דכתר "גם גו"ע דאו"א, שהיו דבוקים על האח"פ דכתר", בעת שאח"פ דכתר היו נפולים בהם, "ונמצאים גם או"א נכללים בהע"ס השלמות של הכתר (כנ"ל באות צ"ג). עש"ה", זו השלמה מיוחדת מאוד בעלייה לעליון, "כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ונבחן משום זה שגם או"א השיגו האח"פ, החסרים להם להשלמת ע"ס שלהם, מכח התכללותם בהכתר. וזה מין הא' של מוחין דגדלות".

זאת אומרת, שאבא ואמא, חכמה ובינה מחברים את עצמם לכתר, ובזה הם משיגים מה שחסר להם. אבל זה לא שיש להם, אלא בגלל שהם עלו לכתר, ולכן זה נקרא "השלמה דמין הא'".

אות קל"ה

"ומין הב' הוא," השלמה, "שהמדרגה נשלמת בע"ס בכחה עצמה", לא על ידי כך שהיא מתחברת לעליון, עולה לעליון ושם היא מקבלת השלמה ומילוי. כמו שהעלו תינוק לחזה של אמא והוא מקבל ממנה הזנה, אמא מניקה אותו. "דהיינו בעת שהזו"ן דא"ק האירו את האור חדש דרך היסוד דא"ק, הנק' נקודת השורק," יש נקודות חולם למעלה מהאותיות, שורוק בתוך האותיות וחיריק למטה מהאותיות.

שורוק בתוך האותיות, אז על ידי זה ש"בעת שהזו"ן דא"ק האירו את האור חדש דרך היסוד דא"ק, הנק' נקודת השורק, לאו"א, והוריד הה"ת מנקבי עינים דאו"א עצמם לפה שלהם," אבא ואמא קיבלו גדלות, "שבזה העלה את הכלים דאח"פ דאו"א, ממקום נפילתם בז"ת אל הראש דאו"א, והשלימו להם הע"ס, שעתה נשלמים או"א ע"י עצמם, כי עתה השיגו הכלים דאח"פ ממש החסרים להם. משא"כ במין הא'" בהשלמה דמין הא' "בעת שקבלו שלמותם מהכתר ע"י הדבקות באח"פ שלו," שעלו לאח"פ דכתר, "הרי באמת היו עוד חסרים אח"פ," כי קיבלו אח"פ דכתר להשלמה שלהם, "אלא ע"י התכללותם בכתר, קבלו על ידו הארה מאח"פ שלהם, שהספיק רק להשלימם בע"ס בעודם במקום הכתר, ולא כלל בעת יציאתם משם למקומם עצמם."

כמו בעולם שלנו, מעלים את הילד לדרגת אמא והוא נמצא דבוק בה, הוא מרגיש את עצמו רגוע וטוב כי הוא סומך לגמרי לפי הטבע שלו על כך שהוא נמצא בידיים של אמא, אין לו שום דבר שחסר לו, הוא יודע שהיא מקור החיים שלו משם הוא נולד ומשם הוא מקבל את הכול.

אותו דבר כאן, ברגע שהכלים של התחתון עולים לעליון, דבוקים לעליון, הם מרגישים את עצמם שהגיעו לשורש שלהם ואין להם יותר שום חיסרון. מצד אחד ברוחניות זה טוב שיש ביטחון, שיש הרגשת המקום שאתה יכול להיות קשור אליו ולקבל ממנו, מצד אחר ודאי שזה לא מספיק כי צריכים חסרונות נוספים כדי לגדול הלאה.

אות קל"ו

"ועד"ז נמצא ב' מיני השלמות הנ"ל גם בז"ת:"

הראשון הוא, "הא' בעת הארת השורק ועלית אח"פ דאו"א," שאבא ואמא מעלים את האח"פ שלהם, "שאז גם הגו"ע דז"ת הדבוקים בהם נתעלו יחד עמהם ועלו לאו"א," זאת אומרת, יש כאן עניין כזה, בעת שהעליון מעלה את עצמו, התחתון שדבוק לעליון מעלה גם את עצמו עימו כי הוא דבוק אליו. "וקבלו שם בחינת אח"פ להשלמת הע"ס שלהם, שאח"פ אלו אינם עוד אח"פ הממשיים שלהם, אלא רק הארת אח"פ המספיק להשלמת ע"ס בעודם באו"א, ולא כלל בירידתם למקומם עצמם. כנ"ל."

מה שהם מקבלים זה כדי להיות דבוקים ונאחזים בעליון, אבל לא שהם יכולים לרדת מהעליון ולתפקד בעצמם במקום שלהם. כמו בעולם שלנו, ילד הנמצא בידיים של אמא מרגיש את עצמו גיבור, הוא דורש ורוצה, אבל ברגע שהוא יורד מידיי האמא הוא כבר לא יודע בדיוק מה הוא רוצה, הוא מתחיל להיות לא מיושב, לא מיוצב נכון. זה מה שקורה כאן.

אות קל"ו

"ועד"ז נמצא ב' מיני השלמות הנ"ל גם בז"ת:

"הא' בעת הארת השורק", אור שבא מתוך האותיות "ועלית אח"פ דאו"א, שאז גם הגו"ע דז"ת הדבוקים בהם נתעלו יחד עמהם ועלו לאו"א". אומנם הם פועלים על אבא ואמא, אבל זו"ן הדבוקים לאבא ואמא גם הם עולים יחד עם אבא ואמא. "וקבלו שם בחינת אח"פ להשלמת הע"ס שלהם, שאח"פ אלו אינם עוד אח"פ הממשיים שלהם, אלא רק הארת אח"פ המספיק להשלמת ע"ס בעודם באו"א, ולא כלל בירידתם למקומם עצמם. כנ"ל." התחתון שעולה לעליון, הוא דבוק לעליון, הוא משתמש בכוח של העליון ואז יש לו כוחות להחזיק בעליון, אבל זה לא מספיק לו כדי לרדת למטה ולהיות עצמאי. כי בירידה מהעליון הוא חייב להיות עצמאי ואת זה עדיין אין לו, לכן זה נקרא השלמה חלקית, השלמה ראשונה על ידי העליון.

"ומין הב' דהשלמת הע"ס, השיגו הז"ת בעת התפשטות המוחין מאו"א אל הז"ת," הם מקבלים ז"ת כוח חדש, אור חדש מאבא ואמא, "שעי"ז הורידו גם הם בחינת ה"ת המסיימת מהחזה שלהם אל מקום סיום רגלי א"ק," ואז "והעלו את התנה"י שלהם מבי"ע" מלמטה מפרסא "וחיברו אותם למדרגתם לאצילות,", יש כאן ממש עליית הכלים מלמטה מהפרסא ללמעלה מפרסא, זה כבר נקרא אח"פ דעליה. "שאז לולא נשברו ומתו, היו נשלמים בע"ס שלמות ע"י עצמם, כי עתה השיגו את האח"פ הממשיים החסרים להם." אבל הם לא החזיקו את זה, הם רצו לעשות את זה אבל זה לא קרה והייתה שבירה. הוא מסביר מה היה בעולם הנקודים.

אות קל"ז

"וגם בד' פרצופים שיצאו מאו"א לכלים דחג"ת וכן בד' הפרצופין שיצאו מהישסו"ת לכלים דתנהי"מ (כנ"ל באות ק"ז וק"ט) הנה גם בהם נמצאים אלו ב' מיני השלמות הע"ס הנ"ל, כי מבחינה אחת היה נשלם" גם "כל אחד מהם, ע"י התדבקותם באח"פ דאו"א וישסו"ת בעודם בראש, שהיא השלמת ע"ס דמין הא'. ואח"כ שנתפשטו לבי"ע," מאצילות לבי"ע, "היו רוצים להשתלם בהשלמת הע"ס דמין הב'. וענין זה נוהג גם בפרטי פרטיות." זה מה שלא עלה להם, אנחנו נצטרך את זה ללמוד בהמשך.

נקרא שוב מאות קל"ד.

אות קל"ד

"כבר נתבאר לעיל (באות פ"ו ואילך), שיציאת הגדלות של הג"ר וז"ת דנקודים באו בג' סדרים, בסוד ג' הנקודות חולם שורק חירק. עש"ה כל הענין. ומשם תבין שיש ב' מינים של השלמת הע"ס לקבלת המוחין דגדלות: הא' מצד עליתו והתכללותו בעליון. דהיינו בעת שהזו"ן דא"ק האירו את האור חדש דרך הטבור אל הכתר דנקודים, והורידו הה"ת מנקבי עינים דכתר להפה שלו, שבזה נתעלו האח"פ הנפולים דכתר שהיו באו"א, וחזרו למדרגתם לכתר והשלימו הע"ס שלו, הנה נבחן אז שעלו עמהם גם גו"ע דאו"א, שהיו דבוקים על האח"פ דכתר," בעת שאח"פ דכתר היה במדרגה שלהם, נפול בתוכם. "ונמצאים גם או"א נכללים בהע"ס השלמות של הכתר (כנ"ל באות צ"ג). עש"ה, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ונבחן משום זה שגם או"א השיגו האח"פ, החסרים להם להשלמת ע"ס שלהם, מכח התכללותם בהכתר. וזהו מין הא' של מוחין דגדלות." אבל שוב הם משיגים את זה מכך שהם עלו לכתר, שהם היו דבוקים בכתר.

שאלה: אמרת כך, דווקא מחוסר כוחות להשפעה עושים הרבה פעולות, תוכל להסביר?

גם בעולם שלנו זה כך.

תלמיד: ואז הוא כותב, "הא' מצד עליתו והתכללותו בעליון. דהיינו בעת שהזו"ן דא"ק האירו את האור חדש דרך הטבור אל הכתר דנקודים,". איך התחתון מעלה את עצמו לעליון, באיזה כוחות הוא עושה את זה? איך הוא עולה למעלה, מה מריץ אותו?

בתחתון יש חסרונות, בעליון נמצאים כוחות - החסרונות שבתחתון צריכים להתחבר עם הכוחות שבעליון כך ששניהם יפעלו לכיוון אחד, ואז זה יקרה.

תלמיד: אבל מה מהות הפעולה שהוא מעלה אותו לעליון?

התחתון רוצה להיות משפיע כמו העליון, הוא מעלה את החיסרון שלו לעליון והעליון נותן לו כוח.

תלמיד: אפשר לומר שאנחנו נמצאים בתחתון כדי להבין ואז נרצה לעלות למעלה? מה סדר הפעולות שלעשות כדי לעלות למעלה אם אנחנו בתחתון?

סדר הפעולות, אתה צריך קודם לקבל חיסרון לבקשה לעליון, אתה צריך לדעת מה אתה רוצה לקבל מהעליון, איזה כוחות העליון באמת מסוגל לתת לך, רוצה לתת לך, הכל בהתאם לבקשה שלך, איך שאתה תבקש מהעליון.

תלמיד: הרצון האמיתי שלי שהוא יעלה אותי למעלה.

זו כל הבעיה שלנו - אנחנו צריכים להצטייד ברצון אמיתי, שאנחנו רוצים, על זה נאמר, "תעשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונך כרצונו"¹.

תלמיד: למעשה כל חכמת הקבלה נמצא בסעיף הזה?

ודאי. על מה עוד מדובר? מדובר רק על הפעולות שאנחנו חייבים לעשות על מנת להיתקן, שום דבר אחר אין בחכמת הקבלה ואין גם בכל הבריאה, אנחנו רק לא מבינים עד כמה כל פרט ופרט, הקטן ביותר, בבריאה הוא בכל זאת פועל רק למטרה - מהמטרה יוצא האור, פועל עלינו ומזמין בנו כל מיני רצונות ופעולות.

תלמיד: צריך את החיסרון כדי לעלות למעלה.

אנחנו בחיבור מגיעים לאותו מצב שפועל עלינו אור העליון ומפתח אותנו, מחנך אותנו, מסביר לנו מה לעשות. החיבור הראשון שאנחנו צריכים הוא להתחבר כמו טיפת זרע, שאנחנו רק רוצים להיות בחיבור, שום דבר אחר. אין לנו לא שכל, לא רגש, כלום, רק חיבור - אנחנו הופכים את עצמנו לטיפת זרע ואז העליון מתחיל לטפל בנו.

שאלה: אם אתה צריך לעלות למעלה לקומה העליונה, אתה צריך קודם להיכנס לעיבור או שאין צורך?

מה זה קומה עליונה?

תלמיד: אני נמצא למטה. על מנת לעלות לקומה הבאה אני צריך להיות בעיבור?

כן, אתה צריך להיות בעיבור, נכון.

תלמיד: זה כל הקושי.

מה פירוש קושי? זה לבטל את עצמו.

תלמיד: כן. זה מה שלוקח לנו הרבה זמן, הרבה פעולות כמו שהוא כותב פה, כדי שזה יקרה.

תעשה כך שייקח פחות זמן. אין מה לעשות, אלו התנאים, אנחנו לומדים את חוקי הטבע, אתה נמצא בזה, אחרת לא תוכל לעשות שום דבר.

תלמיד: זאת אומרת, בלי עיבור אי אפשר לעשות שום דבר.

כמו בחיים שלנו, הכול מתחיל מעיבור.

שאלה: העלאת הבקשה להיות כמו העליון, זאת אומרת שיהיה לך רצון להשפיע, זאת גדלות מין הא'?

כן, עוד נדבר על זה. זה עוד לא גדלות דמין הא' אבל נראה.

שאלה: קראנו עכשיו בסוף הפסקה, "נבחן אז שעלו עמהם גם גו"ע דאו"א, שהיו דבוקים על האח"פ דכתר, ונמצאים גם או"א נכללים בהע"ס השלמות של הכתר".²

מה זה אומר שגלגלתא ועיניים דאבא ואמא דבוקים באח"פ דכתר?

הם היו באותה מדרגה, וכשהם נמצאים באותה מדרגה והעליון מעלה את האח"פ שלו, אז הוא מעלה עימו את הגלגלתא עיניים דתחתון שדבוקים באח"פ שלו. כי הם נמצאים יחד במדרגת התחתון ואז הם מעלים את עצמם ואת התחתון יחד.

תלמיד: מה זה אומר אותה מדרגה?

דבוקים יחד. אחד מתלבש על השני.

אני רואה שאני חייב לצייר, על אף שאני מאוד לא רוצה. אני רוצה שתוכלו לצייר את כל הציורים האלה בראש.

תלמיד: מבחינת התרשים זה יחסית ברור לי, מבחינה מהותית לא ברור לי מה זה אומר שהם באותה מדרגה.

נניח יש כתר, גלגלתא עיניים ואח"פ שלו, ויש אבא ואמא (ראו שרטוט). כשכתר מעלה את האח"פ שלו אז גם גלגלתא עיניים דאבא ואמא עולים יחד עם אח"פ דכתר, כי הם דבוקים (ראו = בשרטוט).

תלמיד: לא ברור במה הם דבוקים, כי זו אמורה להיות מדרגה שהיא יותר תחתונה.

הם דבוקים מפני שיש להם דבקות, הם מתחברים יחד. אומנם זה עליון וזה תחתון אבל יש חיבור ביניהם, כי התחתון מבטל את עצמו כלפי העליון. ואז יוצא שבזמן שהם נמצאים בחיבור ביניהם בזמן הקטנות, אח"פ דכתר מעלים את עצמם, על ידי מה ואיך נראה אחר כך, אבל העיקר שהם מעלים בנוסף לעצמם גם את גלגלתא עיניים דאבא ואמא.

תלמיד: גלגלתא ועיניים בעצם צריכים כלי להשפיע אליו בשביל להיות שלמים בעשר ספירות, הם צריכים את האח"פ כדי להשפיע להם.

נגיד.

תלמיד: אז מה הם יכולים להשפיע לאח"פ דכתר?

הם יכולים להשפיע לאח"פ דכתר מה שיש להם, וזה מספיק לאח"פ דכתר כדי להיות דבוק אליהם.

תלמיד: אבל אח"פ דכתר לא אמור להיות כבר מלא מהגלגלתא עיניים של הכתר?

כן, אבל בזה שיש לו את זה, הוא מחבר את האח"פ דאבא ואמא אליו.

תלמיד: מה גלגלתא ועיניים דאבא ואמא משפיעים לאח"פ דכתר? או שהם לא משפיעים להם.

לא, הם לא משפיעים להם, הם משלימים את עצמם לעשר ספירות, על ידי אח"פ דכתר. יש באבא ואמא גלגלתא עיניים, ובכתר יש אח"פ, אז גלגלתא עיניים והאח"פ האלו מתחברים יחד (ראו סימון בירוק בשרטוט).

אתה יכול להגיד, איך זה יכול להיות, הרי גלגלתא עיניים דאבא ואמא זה לגמרי גוף אחר, איך הם יכולים להתחבר עם אח"פ דכתר? הם יכולים להשלים. זה בדיוק כמו שאנחנו משלימים את הילדים הקטנים, את התינוקות, אנחנו עושים במקומם עבודה. אין להם אח"פ משלהם, כלים דקבלה משלהם. הם לא מסוגלים להרוויח, לקנות, להכין לעצמם מזון, אנחנו עושים הכול. על ידי מה אנחנו עושים הכול? על ידי זה שהילדים מתבטלים כלפינו, אנחנו מרגישים שהם תלויים בנו, ואז כוח הבורא שבנו, מעורר בנו אותה הרגשה שאנחנו חייבים לטפל בהם.

שרטוט

שאלה: האם יש איזה תנאי מתי העליון מתחיל להעלות את האח"פ שלו?

העליון מתחיל להעלות את האח"פ שלו מתי שיש לו הזדמנות להעלות את התחתון. כי כל אחד מהפרצופים או חלקי הפרצופים האלה, כל אחד ואחד, עובד רק על מנת להשפיע. אם יש לו אפשרות להציל את התחתון, להעלות אותו, למלא אותו, אז הוא עושה.

תלמיד: ולתחתון העלייה הזאת מורגשת כחושך או ההיפך?

לא, לתחתון שכבר נמצא במדרגה כזאת שהוא קשור לעליון, העלייה הזאת מורגשת כהזדמנות עוד יותר גדולה לדבקות בעליון. זה תלוי במצב שבו התחתון נמצא, בעיבור, ביניקה, במוחין. השלבים האלה כל הזמן קיימים בפועל, רק תלוי כלפי איזו דרגת עביות של העליון והתחתון.

שאלה: למה בעל הסולם חוזר להסביר על עולם הנקודים אחרי שכבר הגענו לאצילות?

כי עולם האצילות מתקן את עולם הנקודים השבור. הוא קם על פני עולם הנקודים השבור, ולכן עולם האצילות לא יכול להיות מובן ללא עולם הנקודים.

תלמיד: מה זה מוחין דגדלות?

זה אור חכמה שצריך כדי לתקן את הכלים דאח"פ ולמלא את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם גם בעולם הנקודים יורד מנקבי עיניים לפה? זה לא צוין בהסבר.

ודאי שבעולם הנקודים יש ירידה מנקבי עיניים לפה. ובעולם האצילות יש לה אפילו ירידה מהמצח, דרגה עוד יותר גבוהה, זאת אומרת מעביות דשורש. עיניים זה עביות א'.

שאלה: למה גלגלתא עיניים של אבא ואמא וכתר יכולים להתחבר לעשר ספירות ואיך הוא ממלא את גלגלתא ועיניים של התחתון?

מפני שיש להם מטרה אחת, להשפיע לעליון שלהם. למה זה כך נעשה? אנחנו יכולים לראות את זה מהעולם הזה. יש מערכות בגוף של אישה שמשלימות מה שחסר לגוף של התינוק או במצב של עיבור, היריון, או במצב של לידה, או במצב של יניקה. וכך זה נעשה כתוצאה מהפעולות ברוחניות.

תלמידה: איך הם ממלאים את התחתון?

הם ממלאים את התחתון בזה שמצרפים אותו אליהם. אבא ואמא מצרפים את התחתון אליהם, התחתון מתבטל כלפיהם. בעולם שלנו זה נעשה בצורה טבעית, לא צריך איזו עבודה מצד העובר או התינוק, אלא הוא מתבטל בצורה טבעית לאימא ואז בזכות הזאת האימא מגדלת אותו, ממלאה אותו, מיניקה אותו.

שאלה: מה זה ביטול לעליון?

ביטול לעליון, אני מבטל את עצמי לעליון שיעשה איתי מה שהוא רוצה. לא חשוב מה הוא רוצה, אני רוצה רק דבר אחד, לדעת שאני נמצא בידיים של העליון. להתבטל כלפיו, זה מה שאני מבקש.

שאלה: איך אפשר לקבל ברגש מה שקוראים אם אין רגש לאף מושג?

תנסו לתאר, תנסו ממש איכשהו להתפעל, להרגיש את זה. אלה דברים שקורים לנו גם בעולם הזה, בין ילדים והורים, זרע ורחם, תינוק ושדיים של אימא. אתם תראו איך זה קורה. אפשר לדמיין את מצבנו בפרצופים שלנו עם הבורא. הבורא זה העליון שמקבל כל מיני צורות, כמו אבא, אמא, כתר וכן הלאה ואנחנו צריכים כל הזמן להתאים את עצמנו אליו.

אנחנו רק צריכים להבין שכאן מדובר על העולם, אומנם בצורה טכנית, מדובר על מערכות, עולים, יורדים, מקבלים, נותנים וכן הלאה, אבל זה ברגש נעשה מאיתנו כלפי הבורא. הבורא כל פעם מתייצב לפנינו כמו אבא, כמו אמא, כמו ישסו"ת, כמו כתר, באור החסדים, באור החכמה, בכל מיני צורות כאלו כדי לגדל אותנו, כדי לסובב אותנו כל פעם בצורה כזאת שבסופו של דבר אנחנו נרגיש אותו.

תינוק, מה הוא מגלה? הוא מגלה שעכשיו הוא ליד אימא. איזה כוח פנימי דוחף אותו להיות בהנקה, אז הוא מוצץ ממנה. זה אינסטינקט, כמו שיש לחיות. אחר כך יותר ויותר מבין, מרגיש, מתחיל עם כל מיני סימנים כלפי העליון, מרגיש איך העליון מתייחס אליו, וכן הלאה. עד שלרגש הזה הוא מקבל גם שכל.

בהתחלה הוא בוכה מפני שהאינסטינקט מחייב אותו לבכות. אחר כך אפילו מתוך השכל הוא מתחיל לבכות כדי לעורר את אימא. למרות שאין לו חיסרון אבל הוא רוצה שאימא תהיה דבוקה אליו יותר וכן הלאה. תראו איך זה קורה בחיים שלנו. פשוט כולם מבינים, כולם רואים שכך זה קורה. מאיפה זה נובע? מהתקשרות עליון ותחתון. העליון צריך להתרחק קצת מהתחתון כדי שעל ידי זה התחתון יתאמץ ויצמיד את עצמו ממטה למעלה כלפי העליון.

וכך כל פעם, כל פעם אנחנו נראה את המערכות האלה איך הן עובדות בחיים שלנו. ממש כך.

שאלה: דיברנו איך להתייחס על זה בחיים שלנו. האם זה כמו חבר כלפי העשירייה, או כמו מורה ותלמיד?

מורה ותלמיד אני לא יודע, לא הייתי רוצה לבלבל אתכם. אבל כל אחד מהחברים בעשירייה זה כמו תחתון ועליון. בעשירייה אנחנו מגלים הכול, את אבא ואימא ואת הבורא, הכול נגלה דרך העשירייה.

שאלה: כשבצמצום ב' אח"פ דעליון נכנס לגלגלתא עיניים דתחתון, אז נוצרת דבקות אוטומטית? האם כשהעליון והתחתון באותה קומה חובה שהם יכנסו לדבקות?

אם העליון מוריד את עצמו לתחתון, אז הוא מסדר את עצמו כך שהתחתון ירגיש שהוא נמצא עימו. ואחר כך הוא מסתיר את עצמו כדי שהתחתון יידבק אליו בכוחות התחתון עצמו, וכדי שהתחתון יתחיל לחפש קשר עם העליון. שיתפלל אליו, שיבקש שהעליון קצת יתגלה אליו לא כדי שהוא יהיה דבוק לעליון, אלא כדי לדעת איך להתקשר, איך לבקש, איך להתחיל את הקשר הזה עם העליון.

אם נעלה כאלה בקשות, כאלה שאלות, אז העליון יתחיל לטפל בנו יותר ויותר. אנחנו צריכים להקדים את התפילה שלנו ככל האפשר ולברר אותה, במה היא מועילה עכשיו, פעילה בהתקדמות שלנו. מה בדיוק העליון היה רוצה לקבל מאיתנו, איזה שאלות, איזה חסרונות שהם מביאים אותנו לדבקות הדרגתית.

תלמיד: אבל בתהליך שקראנו עכשיו, זו כביכול יוזמה של העליון, כל התהליכים הם בראש דס"ג?

ודאי שזה מלמעלה למטה, אפילו מאין סוף. כל הפעולות מתחילות מאין סוף, איפה שנמצא כל הכלי השלם וכל הרשימות השבורות.

תלמיד: והתחתון לא משתתף פה כביכול, הוא פשוט עולה ביחד עם העליון, בלי בקשות שלו, בלי יוזמה שלו.

יש פעולות שהתחתון לא משתתף בהן בצורה שהוא מבין ומרגיש ומחליט ופועל. כמו שאנחנו רואים בעולם שלנו, שהתינוק לא מבקש שיולידו אותו, הוא לא הולך לחבר את אבא ואימא שיתחברו ויולידו אותו, אלא זה נעשה מלמעלה על ידי הפרצוף העליון. זאת אומרת, אומנם החסרונות קיימים בתחתון שעוד לא מופיע, שעוד לא נולד, אבל החסרונות שלו נמצאים בעליון. והעליון מזווג את הפרצופים חכמה ובינה, ועל ידי זה הם מתחברים ומתחילים תהליך עיבור ולידה.

תלמיד: מבחינת עיבור מסוג א' כביכול ברור שאין השתתפות התחתון. גם בעיבור מסוג ב' אין השתתפות התחתון?

בהדרגה. אנחנו נראה בכמה כן ובכמה לא. זה תהליך מאוד מאוד מורכב.

שאלה: מה זה אומר שהעליון מעלה את האח"פ שלו?

העליון מעלה את האח"פ שלו, זאת אומרת כל המערכת שמפעילה את התחתון מתחילה לעלות כלפי התחתון לדרגה עליונה יותר. זאת אומרת התחתון מתחיל להרגיש שהעליון נעשה יותר גבוה, גדול, יותר מכובד, ומושך אותו למעלה. על ידי זה העליון מקבל את המשיכה להתקשר לתחתון ולענות לתחתון.

זאת אומרת עליית העליון גורמת גם להתעוררות ולחסרונות בתחתון. חסרונות יכולים להיות בזה שהעליון כאילו הולך ונעלם מצד אחד, ומצד אחר, תלוי באיזה מצבים נמצאים, אנחנו עוד נלמד את זה, התחתון מתחיל להרגיש יותר הערכה לעליון. זה נקרא בפנים או באחוריים, "דומה דודי לצבי". כמו שהצבי בורח מהאדם אבל מפנה פניו לאחוריו. זאת אומרת, מזמין את האדם שיעלה אחריו, שירוץ אחריו.

כך גם אצלנו, עליית העליון גורמת להרבה פעולות בתחתון, גם מצד החסרונות, גם מצד ההתעוררויות, ועל ידי זה אנחנו מתעלים מעל הדרגה שלנו לדרגה עליונה יותר. לכן גם אנחנו משחקים כך עם הילדים, אפילו שלא מבינים איך, אנחנו מתרחקים מהם, מעמידים אותם לפנינו כשהם כבר יודעים לעמוד אבל עוד לא יכולים ללכת, ואז מתרחקים מהם, כדי שמחוסר ברירה התינוק יבכה אבל יעשה כמה צעדים אלינו וליפול על הידיים שלנו. כך אנחנו מלמדים אותו ללכת. זה נעשה על ידי זה שאח"פ דעליון מעלה את עצמו מאיתנו, ואז אנחנו מתחילים להרגיש שעלינו לצעוק ולבקש להיות דבוקים אליו, לא להתנתק ממנו. וכך אנחנו מחפשים את העליון ומוצאים אותו.

שאלה: בחלק הראשון של השיעור שמעתי אותך אומר שאנחנו צריכים להרגיש את החברים, את הרצונות שלהם ולבקש עבורם. עכשיו דיברת על זה שצריכים להרגיש את העליון. אתה יכול איכשהו לחבר את שני הדברים?

אין כאן מה לחבר, זה ברור. זה ברור שהאח"פ דעליון הוא כלפיי אישית, זו הקבוצה, זו העשירייה, אלו החברים שלי שאני צריך להתבטל כלפיהם ורק במידת ההתבטלות כלפיהם אני אעלה. ולא חשוב כאן עד כמה הם גדולים או לא, כמו ברבי יוסי בן קיסמא שהיה גדול אבל התלמידים היו קטנים, והוא התבטל כלפיהם וזה הספיק לו כדי לעלות.

תלמיד: אמרת שעלינו לברר מה בדיוק העליון היה רוצה לקבל מאיתנו ברגע זה, איזה שאלות, בקשות.

הבורא מציג לנו את צורת העליון כקבוצה, ואנחנו צריכים להתבטל לצורה הזאת ככל האפשר. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: כשאתה אומר להרגיש איזה שאלות ובקשות העליון היה רוצה לקבל מאיתנו, לי זה מרגיש כמו הבורא, או שאני לא מבין נכון.

למה לא? "בתוך עמי אנכי יושבת", אנחנו צריכים להרגיש כך. אם אני מתבטל כלפי הקבוצה, שם ממש אני נפגש עם הבורא. אומנם אני לא מגלה את זה יכול להיות, עד שזה יבוא אני אצטרך באמת להתבטל כלפי העשירייה, אבל בטוח ששם נמצא הבורא, כך מסבירים לנו מקובלים. איפה עוד תמצא אותו? אך ורק בתוך הקבוצה שלך.

תלמיד: זאת אומרת, מתוך מאמץ להתבטל אני ממש יכול להגיע להרגשה של מה הבורא היה רוצה לתת לנו?

אתה מגיע להרגשת החיבור עם החברים ובתוכם אתה מרגיש את הרגשת הבורא, אתה מרגיש את הבורא. פנימיות החברים זה הבורא. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי", שאין בורא שקיים מחוץ לעשירייה, לקבוצה, לאנושות, אין דבר כזה. חפש אותו איפה שאתה רוצה, זה לא יקרה.

עוד טיפה ועוד טיפה מצטרפת לחשבון גדול, עד שבאמת נבין שכך זה עובד ואין ברירה, נצטרך בכל זאת לבטל את עצמנו ובעיניים עצומות להתחבר לחברים, לפנימיותם, ובפנימיותנו ביחד נמצא את הבורא, נחזיק בו ונתפתח עימו יחד בעיבור, יניקה, מוחין, בכל המדרגות האלו שבהן צריכים לעלות.

קריין: קטע 87 באמונה למעלה מהדעת.

"כשהאדם מתחיל ללכת בקיום תו"מ, אומרים לו, הגם שהאדם צריך ללכת לפי השכל, מכל מקום בין אדם למקום ניתן לנו אמונה, שאנו צריכים להאמין באמונת חכמים, וללכת בדרך זו, אף על פי שהיא נגד השכל, כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". היינו, שאנו צריכים להאמין מה שהחכמים אמרו לנו, ולא להסתכל על השכל שלנו.

אולם היות שזהו נגד השכל שלנו, לכן יש לנו עליות וירידות. כלומר, לפעמים אנו יכולים להאמין בדברי חכמים, ולצייר לפנינו את הציור של אמת ואמונה כנ"ל, שהאמונה שלו היא באמת אמונה. היינו שאין שם שום שכל, אלא הכל נגד הדעת שלנו, למה שאנו מבינים. לכן נקרא זה "אמונה של אמת" או "אמונה פשוטה", שאין שם שום דבר להבין, אלא הכל הוא למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה" 1990)

תלמיד: יש דברים שהם למעלה מהדעת ואנחנו לא יכולים לדעת או להגיע לדעת למשל מה זה עיבור? יש מרחק.

תפסיק לעבוד עם השכל. זאת אומרת לא שאתה לא צריך את השכל אלא תאמין שיש שכל יותר עליון משלך, ולעלות מהשכל הקטן לשכל היותר גדול, אתה יכול רק בתנאי שאתה מקבל שיש משהו יותר למעלה ממך. זה נקרא לעלות למעלה מהדעת, למעלה מדעתך, לעלות למעלה מזה, אז יש לך כל פעם דעת יותר חזקה.

"למעלה מהדעת" זה נקרא ללכת לקנות שכל יותר גדול. אבל יותר גדול לא לפי השכל שלך, אלא לפי מה שהוא באמת יותר גבוה. השכל העליון עובד בממדים אחרים, לכן אתה צריך להתפטר מההגבלות השכליות שלך ולקנות שכל יותר גדול.

תתאר לעצמך שחתול מסתכל עליך ואתה רוצה להגיד לו משהו והוא רוצה להבין מה שאתה רוצה להגיד לו, אבל הוא לא מסוגל. איך אתה תרחיב לו את כלי הקליטה שלו כדי להרגיש את העולם הזה, את הסיבות, את התוצאות, את הקשרים בין הדברים, איך אתה יכול להסביר לחתול? באותה הצורה אנחנו נמצאים רק הרבה יותר גרועה כלפי המקובלים שרוצים להעלות אותנו לדרגה שלהם. אז איך עושים? מה לעשות כאן? כאן הבעיה. רק על ידי זה שבין שכל קטן לשכל יותר ויותר גדול, יש מה שנקרא "אמונה".

"אמונה" - שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי העליון ואז יכולים לעלות לדרגה של העליון ושם אנחנו יכולים להפעיל את השכל שלנו, אבל זה כבר יהיה שכל חדש, שכל של העליון. וגם שם אנחנו נקלוט את המצב, נחיה בו זמן מה ואחרי שנרגיש ונבין מה קורה בשכל החדש, שוב נצטרך לעלות באמונה למעלה מהדעת, בכוח ההשפעה למעלה מכוח הידיעה, לדרגה עוד יותר עליונה ושם שוב נפעיל דעת.

ולכן ככל שאנחנו נבטל את הדעת שלנו כדי לעלות באמונה למעלה מהדעת שלנו, אנחנו נרכוש דעת יותר גבוהה. זה כמו שאנחנו עולים במעלית. זה מה שצריך לעשות, זה מה שיש לפנינו. תחשבו על זה, תביאו לנו עוד כמה דוגמאות אם אתם רוצים, אבל זה בעצם הסגנון עלייה שלנו.

שאלה: עבור עשרת המכות, האם זה אומר שכשאנחנו שומעים דברי חכמים שכבר עברו דרך כל אותם המצבים, גם אנחנו עושים אותה העבודה כשאנחנו עולים באמונה למעלה מהדעת?

נניח שכן. אחר כך נבדוק את זה היטב.

תלמיד: מה זה נקרא להרגיש את הרצונות של החבר?

להרגיש את הרצונות של החבר זה נקרא להתלבש בו. לבטל את עצמך כדי בכל הכוח לרצות להתלבש בחבר, להרגיש מה שהוא מרגיש, כדי לעזור לו, להתחבר אליו.

תלמיד: יש עשרה חברים בעשירייה.

אז מתבטלים כלפי כל התשעה.

תלמיד: ואז מה אתה מרגיש?

אז אנחנו מרגישים שאנחנו מבטלים את עצמנו סופית ושאנחנו מתבטלים כלפי הבורא.

תלמיד: כדי לקבל את החבר כמו שהוא אני צריך לצמצם את עצמי ולבקש מהבורא שייתן לי כוח לקבל את החבר?

כן.

תלמיד: ומיד לבקש למלא את החבר במה שהחבר רוצה או במה שהבורא רוצה למלא את החבר?

אני לא יודע. אלה דברים מסובכים. אני רוצה להתבטל כלפי החבר, כדי יחד עמו להשיג את מטרת הבריאה ומשיגים את מטרת הבריאה בזה שהבורא נמצא בינינו. זה נכון.

תלמיד: ואז האדם רוכש את כוח ההשפעה, חסדים?

כן.

תלמיד: והוא צריך להודות, כאילו הרגיש בצורה פרקטית את המילוי הזה בכלי?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו (משנה, אבות ב, ד)↩

2. אות קל"ד↩