שיעור בוקר 03.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש א'. עמ' 225. מאמר "חשיבותה של תפלת רבים"

קריין: מאמר "חשיבותה של תפלת רבים". בספר "כתבי רב"ש", כרך א', הוא בעמוד 225.

למדנו על חשיבותה של התפילה, תפילת האדם, אבל כנראה שזה לא מספיק ויש כוח מיוחד בחשיבותה של תפילת רבים. כלומר יש את מושג האדם, העשירייה והרבים, בואו נראה מה ההבדל ביניהם ואיך אנחנו מגיעים על ידי דבקות פנימית בינינו לתפילת רבים.

חשיבותה של תפלת רבים

תשמ"ו - מאמר ז'
1985/86 - מאמר 7

"בזהר וישלח (דף י"ג ובהסולם אות מ"ה) וזה לשונו, "ובוא וראה, שאמר רבי שמעון, תפלה של רבים עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה התפלה, משום שהיא עולה בכמה אופנים. כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים, ונכללת מכמה צדדים, דהיינו מצד ימין, ומצד שמאל ומאמצע. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים, דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור. ובוא וראה, יעקב היה כלול מכל ג' הקוין. ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוין כמו תפלת רבים. ועל כן כתוב "וירא יעקב מאוד ויצר לו, כי הקב"ה סבב לו את זה, כדי שיתפלל, מטעם שחשק בתפלתו".

אנו רואים כאן בדברי הזה"ק, שמפרש "תפלת רבים" על אדם יחיד, שאומר, שיעקב היה נכלל מכל ג' הקוין. ובכל המקומות שכתוב בענין תפלת רבים, משמע פשוט, שרבים מתפללין, כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ח' ע"א) וזה לשונם, "דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב "ואני תפלתי לך ה' עת רצון". אימתי עת רצון. בשעה שהצבור מתפללין".

משמע מכאן באופן פשוט, שרבים מתפללין ביחד. וכן יש להבין מה שאומר הזה"ק, ש"התפלה נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים". מהי המשמעות ש"נעשית עטרה בראש", ש"עטרה" היא פירוש כתר המלך, כמו עטרת מלכות. מהו שמהתפלה נעשית עטרה בראשו. מה נותנת לנו להבין את חשיבותה וגדלותה של תפלה. כי משמע, שהוא רוצה לגלות ענין חשיבות התפלה, אז הוא אומר לנו, תדעו, שמהתפלה נעשית עטרה להמלך.

ואומר, שמכונה יסוד, והוא המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור. ויש להבין, מה דוקא שהעטרה נעשה על היסוד. הלא ידוע, אנו מתפללים לאין סוף ברוך הוא, אם כן מהו הפירוש שהתפלה דרבים נעשה עטרה על יסוד דוקא. ומהו הענין שאומר, שהיסוד משפיע להנוקבא, ומהנוקבא אל הצבור.

ענין "תפלת רבים" פירש אאמו"ר זצ"ל, מה שהאדם מתפלל עבור הרבים, זה נקרא תפלת רבים. וזהו שתפלת רבים נקראת עת רצון. כי בזמן שהאדם מתפלל עבור עצמו, אז יש לו מקטרגים, אם באמת כדאי תפלתו להתקבל, או לא. מה שאין כן אם הוא מתפלל עבור הרבים, לא שייך לומר, שצריכים לעיין בדינו, לראות אם כדאי הוא לענות לו על תפלתו, הלא הוא לא מבקש שום דבר עבור עצמו, אלא בשביל הכלל.

ומשום זה אמרו, שתפלת רבים נקראת עת רצון, שתפלתו מתקבלת. ולפי מה שמבואר בדברי הסולם מכמה מקומות, משמע, שתפלת רבים הכוונה על המלכות, שהיא נקראת כנסת ישראל או שכינה הקדושה, שהיא נקראת "רבים", משום שהיא כוללת כל הנשמות. והיות ששכינתא בגלותא, ומבקשים על גלות השכינה, שלפעמים קוראים אותה "שכינתא בעפרא", כי כל אלו השמות מראים לנו את תוכן של המטרת הבריאה, שהיתה מטעם להטיב לנבראיו.

וכידוע, שמסיבת, שיהא מגולה שלימות פעולותיו, היה צמצום א'. שפירושו, שבמקום שיש רק כלי הנקרא מקבל בעמ"נ לקבל, השפע העליון יהיה מהמקום הזה נסתר. ורק במקום שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, אז מגיע השפע למקום הזה. והיות שהאדם נולד מצד הטבע רק לקבל, לכן במקום שהוא רואה, שהמקבל שלו, שהוא בחינת אהבה עצמית, לא יכול לקבל. אלא הוא צריך לעשות הכל עבור השכינה, היינו עבור המלכות, שרק ע"י זה יתגלה כבודו יתברך במלכות, שרק בזמן שהבורא יכול להתגלות לתחתונים, נראה אז את שם כבודו יתברך, כנ"ל, שבמקום שנתגלה השוכן, נקראת שכינה, שאז נקרא בחינת "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", כי שם של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב", מתגלה בעולם, כי בחינת מטרת הבריאה, הנקראת להטיב לנבראיו, כולם משיגים, משום שכבר יש כלי הראוי לקבל, שהוא הכוונה בעמ"נ להשפיע, המכונה דביקות ה'.

נמצא לפי זה, היות שהנבראים הם מצד הטבע רק לקבל בעמ"נ לקבל, ואינם יכולים בלי התגברות על הטבע שלהם, לעסוק בעמ"נ להשפיע, אז הם גורמים, שהמלכות תישאר בעפר, היינו שלא יכולים לראות את מעלתה. זאת אומרת, שלא יכולים לראות מה שיש לה לקבל מהבורא, כי הכל נסתר מטעם הצמצום, כנ"ל.

אבל לחשבון הנפש אנו צריכים. היינו אנו צריכים להאמין, במה שאמרו לנו חז"ל, במה שאמרו, שכל התענוגים שנמצאים בתענוגים גשמיים, אינם אלא נהירו דקיק בערך התענוגים הנמצאים ברוחניות. כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזוהר דף קע"ג) וזה לשונו, "והנה גם זה סוד שבירת הכלים, שהיתה קודם בריאת העולם. כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו".

נמצא לפי זה, כי עיקר התענוגים נמצאים בקדושה. ואנו רואים להיפך, כי בגשמיות כל אחד ואחד רואה שיש ממה להנאות. מה שאין כן בעבודת התורה ומצות אי אפשר להגיד למי שהוא, שיעסוק בתו"מ, מבלי שמבטיחים לו שכר תמורת עבודתו, מטעם כי בעת התעסקותו בקיום המצות, הוא לא מרגיש שום טעם בזה, אלא דוקא בעת שמבטיחים לו שכר, והוא מאמין בזה, אז הוא יכול לעבוד בתו"מ, מטעם שיקבל תמורה.

מה שאין כן בעת שהוא עוסק בדברים גשמיים, כגון אכילה שתיה וכסף וכבוד וכדומה, אין האדם שואל, בשביל מה אני צריך להתעסק בדברים גשמיים האלו. כי במקום שהאדם מרגיש תענוג, אין הוא שואל, מהי המטרה בזה שאני מקבל התענוג. וכל מה שיש לו, בזמן קבלת התענוג, להרהר, הוא, איך אפשר להרחיב התענוג בכמות ובאיכות. ולא חס ושלום אף פעם לא יהרהר על ענין קבלת התענוג, היינו, בשביל מה אני צריך לקבל הנאה.

ויש לפעמים, שהאדם מקבל תענוג מדבר שלא עלה לו לשלם שום דבר עבור התענוג, הגם שהוא נהנה הרבה, מכל מקום מתעוררת בו שאלה, מה תהיה התכלית מהתענוג הזה. דוגמא, תענוג שאינו עולה כסף, זהו תענוג המנוחה, שאינו צריך לקנות את התענוג הזה, אלא את התענוג הזה הוא מקבל בלי כסף.

אבל יש הרבה פעמים, שאדם שואל לעצמו, מה אני ארויח בזה שאני נהנה מהמנוחה. אבל בזמן שיש לאדם תענוג והנאה אמיתית, אז, במצב זה אינו עולה אף פעם על מחשבתו, מה תהיה התכלית של הנאה זו. ואם במקרה שכן עולה במחשבתו, לחשוב מה תהיה התכלית מהתענוג הזה, שאני נהנה עכשיו, זהו סימן שאין התענוג, מה שהוא מרגיש, אינו תענוג אמיתי. כי נשאר עוד מקום במוח שלו לחשוב על תכלית. וזהו סימן, שיש לו בחינת חסרון בתענוג זה. ובמקום שיש חסרון, יכול לעלות במחשבתו, לחשוב על תכלית אחרת ממה שהוא מרגיש עכשיו.

היוצא מכל הנ"ל הוא, שעיקר טעם החיים והעונג נמצא בתורה ומצות, ששם נמצא האור עליון בבחינת פקדון, כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף רמ"ב מראות הסולם אות א') וזה לשונו, "וכשזוכים לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינות פקודין. והוא מלשון "פקדון". כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה ושל הגוף. ונמצא, בעשיית המצוה, הוא ממשיך לאבר שכנגדה בנשמתו וגופו, את מדרגת האור, השייך לאותו אבר וגיד. והוא בחינת הפנים של המצות".

נמצא, שע"י קיום תורה ומצות, מתגלה את מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו. אבל הוא אומר שם בהסולם, שזה דוקא לאחר שזוכים לקיים את התו"מ בבחינת "לשמוע בקול דברו". מה שאין כן כשמקיים תו"מ בבחינת "עושי דברו", מטרם שזוכים "לשמוע", נקראים המצות בשם עיטין, והן בחינת אחור, שפירושו הוא, שעוד אינו מאיר בהם את אור העליון השייך לאותה מצוה, אלא הם בחינת עצות, איך להגיע לבחינת אור הפנים, השייכים להמצוה.

וכל העבודה וההתחזקות, שהאדם צריך להתגבר על הרצון והמחשבה שלו, מה שהם מפריעים לו ללכת על דרך האמת, נוהג רק בזמן שהוא באחוריים, שנקרא בחינת עושי דברו. כי במצב זה עוד לא מרגיש את האור העליון, המלובש בתו"מ. ומשום זה הוא עושה הכל מטעם, שהוא מאמין, שזוהי זכיה גדולה, אם הוא זוכה לעסוק בתו"מ, אפילו שאינו מרגיש את חשיבותה אלא עושה הכל באמונה למעלה מהדעת, שזוהי תכליתו של האדם, להגיע לידי דביקות ה', ועושה הכל בכדי להגיע לזה. וכיון שכן, הוא מקיים הכל ועושה מאמצים רבים בכל מה שהוא יכול, וכוונתו היא אך ורק להגיע לידי שלימות.

והיות שהוא רואה, שאחרי כל המאמצים וההתגברויות, מה שהוא רוצה להתגבר על המפריעים, שעומדים נגדו, ומכל מקום הוא עומד עדיין מבחוץ, היות שענין דביקות הוא השתוות הצורה, והוא שעוד לא זז כמלוא נימא מאהבה עצמית, שהיא פעולה הפוכה מדביקות ה', אז הוא הולך להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לאוקמא שכינתא מעפרא, שפירושו, שמלכות שמים, שנראה לאדם, בעת שהוא רוצה לעבוד רק בשבילה, היינו בשביל שיתגלה כבוד שמים בעולם, אז הוא מרגיש טעם עפר במצב הזה. והוא רואה, שכולם כמוהו, היינו שמזלזלים בכבוד שמים, מטעם שאין הם יודעים להעריך את חשיבותה. זה נקרא "תפלת רבים", היינו שמתפלל עבור הרבים.

ויש להבחין ב' הבחנות:

א. המלכות, נקראת רבים, מטעם שהיא כוללת כל הנשמות.

ב. תפלת רבים היא, שמתפלל עבור הרבים, היינו שהרבים יזכו לבחינת חשיבות התורה ומצות. היינו כנ"ל, שיזכו לבחינת תרי"ג פקודין, שמבחינה זו מאיר אור עליון בכל מצוה ומצוה. נמצא, שבסופו של דבר מהב' בחינות של רבים נעשה אחד. זאת אומרת, שמתפללים, שהרבים יזכו, שהמלכות, הנקראת רבים, יראו את גדלותה וחשיבותה, שהוא בזמן, שכולם יזכו לבחינת כלים דהשפעה. ואז יתגלה התרי"ג מצות מבחינת "לשמוע בקול דברו", שאז התרי"ג מצות נקראים בחינת תרי"ג פקודין.

ולפי הנ"ל משמע, שענין תפלת רבים, שאינן חוזרות ריקם, הוא כשמתפללים עבור הכלל. והכלל נקרא כלל ישראל. והכלל נקרא השכינה הקדושה. והיות שהכלל נכלל מכמה בחינות. לכן אומר הזה"ק, הסיבה שתפלת הכלל נתקבלה, משום שיש בה שלימות. וזה לשונו "והקב"ה מתעטר באותה התפלה, משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים".

וצריכים להבין, מדוע צריכים תפלה, שתהיה כלולה מכולם. אלא לפי הכלל, שכל ההבחנות שאנו מבחינים ברוחניות, זהו גילויים, שהם צריכים להתגלות לצורך תיקון התחתונים. נמצא, שענין ג' קוין, שאנו אומרים, ששלימות נקרא, ששם מגולים ג' הקוין, הפירוש, היות שהבורא רוצה לתת לתחתונים שפע, שיוכלו להשתמש בהם, ולא יהיה שם שום פגם, ולא כמו שהיה בעולם הנקודים, ששם היתה שבירת הכלים, מסיבת שלא היה שם תיקון קוים, כמו שאומר האר"י הקדוש.

זאת אומרת, כשהעליון נותן להתחתון איזה שפע, אז הוא רוצה שהשפע, שהתחתון מקבל, יהיה לטובתו של התחתון. מה שאין כן אם הכלי, ששם צריך השפע להגיע, אינו בשלימות, אז כל השפע ילך להחיצוניים. שזה ענין שבירת הכלים, שהשפע יצא לחוץ מהקדושה. ומשום זה אין השפע נשפע לתחתונים. וזה נקרא, שאין התפלה מתקבלת.

וזה ענין תיקון קוין, שיש בהכלל. שהכוונה, שהרבים, שהוא מלכות, נכללה מהכלל. שהכוונה, שיש תיקון זה, המכונה ג' קוין, שע"י זה השפע ישאר בקדושה, ולא ילך להחיצוניים. לכן תפלה כזו יכולה להתקבל. היינו, שיכולים לתת לה שפע.

ועל זה מפרש הזה"ק, "כי יעקב היה כלול מג' קוין", היות שיעקב נקרא קו האמצעי, הנכלל מימין ושמאל. ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוין, כמו תפלת רבים. היינו כנ"ל, שמצד הבורא אין שום עיכוב מלהשפיע השפע למטה, כי רצונו הוא להטיב לנבראיו, אלא כאילו הוא מחכה לכלי קבלה מצד התחתונים, שיהיו ראויים לקבל.

לכן בו בעת שיש כלי מוכשר מצד התחתון, היינו שהתפלה היא הכלי המוכשרת לקבל. אבל צריך להיות בתנאי, שהשפע לא ילך לאיבוד, היינו שלא יצא השפע לחיצוניים, היינו לקליפות. לכן בא תיקון על הכלי מלכות, שהיא צריכה להעביר את השפע להתחתונים. והתיקון הזה נקרא תיקון קוין.

ועתה נבאר את המשך דברי הזה"ק, ששאלנו על מה שהוא אומר. וזה לשונו, "ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים, דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור".

ושאלנו, הלא אנו מתפללים לאין סוף, אם כן מהו הפירוש, שהתפלה דרבים נעשה עטרה על יסוד דוקא. והענין הוא, כי סדר השפעת השפע, הבא למלכות, הוא נקרא יסוד. שפירושו, שכל הט' ספירות הראשונות משפיעות כל בחינותיהם אל היסוד, והוא נקרא "כל", כידוע.

נמצא לפי זה, שאנו מדברים תמיד מהמשפיע ומן המקבל השפע, שהיא נקראת מלכות. לכן, היות שהמאציל רוצה להשפיע, ומחכה להתחתונים, שיתנו את הכלים, המוכשרים לקבל את השפע, לכן, כשהתפלות עולות למעלה, וכשהתפלות הן בסדר הראוי להתקבל, הן נקראות כלי לקבלת השפע. נמצא, שהכלי עלה להמשפיע, והיות המשפיע הכללי הוא יסוד, לכן נבחן שהתפלה עלתה ליסוד.

ולפי זה יוצא, לפי הכלל "בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא". שפירושו, שע"י התעוררות התחתונים, שרוצים להתקרב לה' ולזכות לדביקות ה', אז הם מבקשים עזרה מה', כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (זהר נח דף כ"ג ובהסולם אות ס"ג), אם האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש.

הרי אנו רואים, שהאדם, בזמן שרוצה לשפר מעשיו, הוא גורם זווג למעלה, שע"י זה נמשך שפע למטה. וזה נקרא העלאת מ"ן. דהיינו, שגורמים חסרון למעלה. ויש להבין, איך שייך לומר, שהתחתונים גורמים חסרון למעלה. אבל צריכים לדעת, מה הפירוש חסרון. ידוע שכלי נקרא חסרון, דהיינו, שאם יש חסרון, יש מקום לתת שמה מילוי למלאות את החסרון.

והיות מצד המאציל אין שום עיכוב מלהשפיע, אלא רצונו הוא להטיב, וכל מה שאנו רואים, שיש הסתרת האור, הוא מטעם, שאין להתחתונים כלים לקבלת השפע, לכן כשהתחתון מתעורר לטהר את עצמו, וחסר לו כוחות, ומבקש לה', שיעזור לו, אז החסרון הזה עולה למעלה, ויש עכשיו להעליון כלי להשפיע לו שפע. וזה נקרא העלאת מ"ן.

נמצא, שהתפלה, שהיא בחינת חסרון, מה שהתחתון מבקש, שימלאו לו חסרונו, כשעולה להמשפיע, שהמשפיע נקרא יסוד, שהוא המשפיע לכנסת ישראל, הנקראת מלכות, נעשה עטרה על ראשו. כי עטרה פירושו כתר, שזה מראה על כתר המלך, היינו חשיבות המלך. זאת אומרת, בזמן שיש גילוי אורו יתברך, אז כולם מכירים בחשיבות הבורא.

מה שאין כן בזמן ההסתרת פנים, נקראת השכינתא, היינו מקום התגלות המלך, שהוא בחינת גלות, ובחינת עפר, שלא משיגים שום טעם ברוחניות, אלא התו"מ נראה להם כאילו זה טעם של עפר. וכל זה הוא מטעם, שאין להתחתונים כלים לקבלת השפע. ומשום זה כבודו יתברך מחולל בין הגויים. פירוש, כי מטרם שהאדם זוכה להיות בחינת יהודי, אז הוא דומה לבחינת גויים. היינו, כידוע, שכל אדם הוא עולם קטן, ונכלל מע' אומות ומבחינת ישראל.

ואז, בזמן ההסתר, שאין השפע עליון יכול להתגלות לתחתונים, מטעם שאין להם כלים מוכשרים לזה, לכן מה שיתנו להם איזה הארה עליונה, זה ילך לקליפות. ומשום זה מוכרח להיות השפע עליון נסתר מהם. אז נקרא "נפלה עטרת ראשנו". זאת אומרת, שהחשיבות של הבורא מחוללת.

אבל בזמן שהאדם בא לטהר, היינו שהוא רוצה, שהקב"ה יקרב אותו אליו, ושיתן לו כלי דהשפעה, שע"י זה יזכה לדביקות, נמצא, שכל מה שהוא שהשפע עליון יתגלה, הוא בעמ"נ להשפיע, היינו שהוא רוצה, שיתנו לו כוחות מלמעלה, שתהיה לו היכולת להיות תמיד בקדושה, שהיא בחינת דביקות. אז מהתפלה שלו נעשה עטרה, כתר המלך, משום שניכרת אז חשיבות המלך. וזה פירוש מה שאומר הזה"ק, שהתפלה "נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים", דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור. היות שע"י התפלה מושפע השפע העליון להתחתונים, שאז מגולה הטוב והעונג. נקרא זה עטרה כתר המלך, חשיבות המלך."

שאלה: אומר הרב''ש ''כלי שאינו בשלימות ואז כל השפע ילך לחיצוניים,'' ואז הוא אומר, ואם אין תפילת רבים אין שלימות בכלי. מהי שלימות הכלי?

שלימות הכלי היא כאשר האדם יכול לפתוח את עצמו לגמרי ולקבל כל האור שהבורא רוצה בכלל לתת לנבראים.

תלמיד: רב''ש אומר "בזמן שיש לאדם תענוג והנאה אמיתית, אז, במצב זה אינו עולה אף פעם על מחשבתו". מה זה תענוג והנאה אמיתית מאותו הכלי, מהי עת רצון?

לא מדובר על אותו מצב אלא הוא אומר שאם יש לאדם, לסתם אדם, הנאה אמיתית, אז הוא מוכן לקבל את הכול. הוא פועל לפי ההנאה ולא בודק עד כמה יש לו חשיבות לקשר עם הבורא.

תלמיד: מה זו תפילת רבים, מה אני צריך לעשות בתפילת רבים?

"תפילת רבים" זו תפילה שאדם מתפלל עבור כל הרצונות שלו, שהם יהיו עבור הרבים, עבור כולם.

תלמיד: זה דבר טבעי, האם אני מסוגל לעשות את זה?

כנראה שכן.

תלמיד: אבל אין לי כל כך רצון להתפלל עבור האחרים, אני מתפלל בשביל עצמי.

אתה עדיין בזה?

תלמיד: אני מתפלל כשיש לי צרה. אני צריך לצאת מהצרה שאני נמצא בה, אז איך פתאום תבוא לי מחשבה לחשוב על אחרים?

איך יש לך צרה של עצמך?

תלמיד: כי אני בצרות, אני רואה שאני בצרות.

במה אתה בצרות?

תלמיד: יש לי כל מיני בעיות יומיומיות ואז אני בא באופן טבעי לבית כנסת להתפלל.

לבית הכנסת? זה משהו אחר.

תלמיד: פה זה גם כינוס, זה לא משנה. אני בא לפה וקודם כל אני חושב איך יוצא מהמצב שאני נמצא בו.

לָמה אתה רוצה כל הזמן לברוח מהמצבים שבהם אתה נמצא?

תלמיד: בשביל מה אדם מתפלל?

אני חושב שאדם צריך להתפלל מפני שהוא רוצה להשתמש באותו המצב שבו הוא נמצא, שהוא מאמין שקיבל אותו מהבורא, כדי להתקרב לבורא, כי בזה הוא בטוח מפסיק לחשוב על עצמו וחושב רק על הזולת, וכך הוא דומה לבורא.

תלמיד: מי יכול לעזור לי להגיע למצב הזה שאתה מדבר עליו? באופן טבעי אתה לא שם, אתה לא עושה את זה.

המחשבה שלך שעושה חשבון, מה אני יכול לעשות במצב הנוכחי? רק לבקש חיסרון להעביר דרכי לכל הכלל את כל התיקונים והמילויים שהם צריכים.

תלמיד: אני הבנתי שאם האדם בא לפה, אז הוא צריך להתפלל עבור האחרים ולא עבור עצמו.

לָמה רק כשאני בא לכאן? בכלל, כל הזמן להיות בזה.

תלמיד: נכון, אבל באופן טבעי האדם לא חושב על האחרים ומתפלל עבורם.

מצד הטבע אדם לא יכול ולא חושב, לא מוכן להתכלל באחרים, להרגיש צער של האחרים, לבקש תיקון עבורם, מילוי עבורם.

תלמיד: כתוב שאם לא תגיע לתפילת רבים אז אין לך כלי, אתה לא תוכל להגיע לשום דבר, לא תקבל כלום.

כן, רק לזה צריכים להגיע.

תלמיד: בדיוק, וזה הקושי שלנו. זאת אומרת, אני לא עושה את זה בלב שלם.

האם ביקשת שיהיה לך כלי כזה?

תלמיד: מה זאת אומרת ביקשתי, ממי צריך לבקש?

אין ממי?

תלמיד: מהבורא?

כן.

תלמיד: מה צורת הבקשה, איך אני מבקש מהבורא שייתן לי כלי להיות עם החברים, מה אני צריך לעשות?

תן לי בבקשה הרגשה. לא כלי, מי יודע מה זה כלי? אני רוצה לקבל הרגשה מה חסר לחֶבְרָה שלי ואיך אני יכול להעביר דרכי אליהם באמת את מה שחסר להם. ואז אני פונה לבורא ומבקש ממנו, תן לי בבקשה שכל וכוח, זאת אומרת, גם במוח וגם בלב, להיות ''צינור'', שאני אשפיע אליהם רצון וכוח לקבל ממך כל מה שיש לך, שזה יעבור דרכי. אני כצינור, אני לא שייך לכלום, אני רק רוצה להעביר להם את זה.

תלמיד: זה נקרא ''עת רצון''?

ודאי שזו עת רצון.

תלמיד: זאת אומרת, שאני אקבל את הכוח הזה, שיהיה לי רצון להעביר לחברים?

כן.

תלמיד: תודה רבה.

אז מעכשיו אתה כבר חושב עליהם.

תלמיד: עכשיו אני מתפלל רק עבור על החברים.

שאלה: תודה רבה על זה שאנחנו קוראים מאמר שלם ולא קטעים קטעים. אני מתחבר לזה באופן אישי, כי זה עוזר לי להתחבר לכותב המאמר, למחשבה שלו.

אני שומע, אתה צודק.

תלמיד: זה היה חסר לי.

אתה צודק, אנחנו נקרא יותר ויותר מאמרים שלמים.

תלמיד: אבל במאמר הזה, יש הרבה דברים ואנחנו רצים, בוא נעבור קטע קטע ונתייחס אליו.

לפני רגע אמרת שאתה שמח לקרוא את כל המאמר.

תלמיד: הכוונה שלי היא שזה טוב לקרוא את כל המאמר ברצף ולא לקפוץ ממחשבה של המקובל הזה למקובל הזה, לזוהר ועוד.

אני חושב שזה גם טוב. אתה יכול להיות גמיש במחשבה שלך ושהיא תהיה כלולה מכמה פסוקים. הם כולם מדברים אותו דבר.

תלמיד: אני יודע, אבל כנראה שיש אנשים שהם קצת שונים.

בסדר, נביא את זה בחשבון.

תלמיד: במאמר עצמו, הכול נראה פשוט, הרב"ש מסביר את החוקים הכלליים בפשטות.

אין יותר, אתה יכול לכתוב בדף אחד, אפילו ברבע דף, את כל התנאים איך להגיע לגמר התיקון.

תלמיד: הוא אומר בתחילת המאמר וממשיך לכל אורכו, מה הוא היסוד הזה, שזה בעצם תפילה משלושה קווים. שמעתי את זה הרבה ואני חושב שאני מבין את זה, אבל יש פה איזשהו יסוד שחייב שיהיה בי כדי שתהיה לי בסופו של דבר עטרה על ראשי, כמו שהוא אומר. זה לא ברור לי כמו שהייתי רוצה, כמו שאני מבין כל מיני דברים בעולם הגשמי, שאני לומד, קולט ומיישם.

יופי, זאת אומרת יש לך את כל התנאים כדי להצליח. שמעת כמה מילים, הבנת שהן חשובות ועכשיו אתה מבין שהעבודה הנכונה היא רק להתפלל עבורם.

תלמיד: כן, היסוד.

בסדר גמור.

תלמיד: אני רוצה להתקדם. איך ניצור סוג של תפילה כדי שמהיום והלאה כל אחד מאיתנו יוכל להתקדם?

אתם צריכים לחשוב עכשיו איך אתם נכללים יחד כאיש אחד בלב אחד, כמו שכתוב, שעל ידי זה כולכם תפנו לבורא יחד, בפה אחד, זה נקרא "תפילת כל פה", ותדרשו ממנו שיעזור לכם סוף סוף.

תלמיד: שייתן לנו את הכוח, שייתן לנו את היכולת להתמקד במטרה ולא מסביב. אני מציע ומבקש שמהיום והלאה, בואו נתמקד בקטע הזה של ללמוד את זה. ניפול ונקום שוב ושוב אבל נתמקד בזה, כי זה היסוד.

כן.

תלמיד: קדימה.

למי אמרת קדימה?

תלמיד: לך, לכולם.

לכולם. עכשיו יקום עוד מישהו וגם יגיד מעצמו שהוא חושב שכך וכך ואז יקום שלישי, ורביעי וכן הלאה.

תלמיד: כן, אבל אני אומר את זה בהסתמך על מה שהרב"ש כותב פה, למילה יסוד אין שני פירושים. יסוד זה יסוד, למדנו את זה לאורך כל החיים שלנו.

כל אחד בטוח כך.

תלמיד: אם זה היסוד, אז בואו נעבוד על היסוד.

בסדר.

שאלה: התקרבתי מאוד להסבר שרב"ש שמע מבעל הסולם, שלהתפלל עבור רבים זה שהיחיד מקבץ את כל החסרונות ומבקש עבור כולם. בעשירייה שלנו, תודה לאל, כולם נמצאים, אחד יכול לבוא פעם בשנה, מישהו אחר שומע בסביבה טובה, אבל כולם נמצאים. אבל לרכז את כולם, שכולם יתפללו תפילת רבים, תפילה אחת בפה אחד, כמו שאמרת, זה על גבול הבלתי אפשרי.

האם דיברתם על זה וניסיתם? אתה צריך לקום ולהגיד, אני חושב שהעיקר בשבילנו זה להגיע לתפילת יחיד, לתפילת רבים, אבל שנהיה יחד כאיש אחד בלב אחד ונבקש רק על מטרה אחת, ויותר מזה אנחנו לא צריכים כלום. מתי אנחנו יכולים להתאסף, לבקש, לצעוק ולדרוש מהבורא שיעשה לנו את זה? בטוח שאנחנו לא מסוגלים לבד, אלא שהוא יעשה עלינו, אנחנו מוכנים להרכין את ראשנו ושהוא יעשה.

תלמיד: זה לא יקרה עכשיו, כי יש חברים שלא נמצאים, אבל אחד החברים יכול לקבץ את החסרונות של כולם ולבקש, אז האם כולנו חייבים לעשות זאת כאיש אחד, או שאחד יכול לעשות זאת עבור כולם?

עכשיו כולם צריכים לחשוב רק על דבר אחד, איך אנחנו מתחברים יחד בעשירייה אחת. נמצאים כאן באולם בערך 300 איש, ואיתנו יחד 3,000 איש בכל העולם, אנחנו הרבה אנשים. תנסה לחבר אותם יחד בתוך ליבך, תנסה שכולם יכנסו לתוך הלב שלך, אתה לא צריך לספור אותם, אתה לא צריך להיזכר בשמות וכן הלאה, אלא תנסה לפתוח להם את הלב ושיכנסו.

שאלה: האם תפילת רבים היא תפילה משותפת של העשירייה, או תפילה בלב האדם עבור העשירייה?

תפילה עבור רבים.

תלמיד: מיהם הרבים?

שיכנסו, שאני אכלול אותם בליבי.

תלמיד: כלומר התפילה היא בליבי, עבור הרבים?

כן.

תלמיד: התפילה היא לא של הרבים, של כולנו יחד כלפי הבורא?

זה שלב ב'. קודם כל אני רוצה להכניס את כולם לתוך ליבי, ואחר כך לכוון אותם מליבי לבורא.

תלמיד: את מי אני רוצה להכניס לליבי, את העשירייה שלי, את ה-300 איש, את ה-3,000 איש?

כמה שיותר.

תלמיד: מה התנאים לתפילת רבים?

התנאים לתפילת רבים הם שאני אבין שהתפילה צריכה להיות תפילה בציבור, זאת אומרת, שהיא צריכה להיות נכללת מהרבה מאוד רצונות פרטיים, נבדלים, שרוצים להיות יחד ולהרגיש את עצמם כאחד.

שאלה: מה זה אומר לפתוח את הלב לכולם?

אני רוצה שכולם יכנסו לתוך הלב שלי, והלב שלי יתכלל מהרצונות, התפילות, החסרונות של כולם.

תלמיד: מה זה נקרא שהוא נכלל מהרצונות והתפילות של כולם, מה אתה מרגיש במצב הזה, מה עובר עליך?

שאני נכלל מהם, שכולם נמצאים בליבי, שכולם מייצבים את החיסרון שלי כלפי הבורא.

תלמיד: אבל לכל אחד יש חיסרון משלו כלפי הבורא.

כן, שיהיה לכל אחד חסרון משלו, אני לא עושה את זה על חשבון הזולת.

תלמיד: האם אתה רוצה לקחת את כל החסרונות הייחודיים של כל אחד ולהכניס אותם איכשהו אליך?

ולחבר אותם יחד בליבי.

תלמיד: מה זה נקרא לחבר אותם יחד בליבי?

שמכל החסרונות של כל באי עולם בכלל, אני רוצה שיהיה חיסרון אחד שמכוּון לבורא, כי על זה בטוח הבורא יוכל לעבוד, לעשות, לתת תגובה, תשובה.

תלמיד: אז מה זו תפילה אחת, חיסרון אחד שהוא תוצאה של התכללות של כל החסרונות של כל באי העולם?

שעל ידי זה אנחנו מתחברים יחד וכל אחד מכוּון לאסוף מכולם את החסרונות, לחבר אותם ולהציג אותם לבורא. אני רוצה להעלות את כולם לבורא.

תלמיד: האם להעלות אותם לא כחסרונות בודדים, אלא כאיזו התכללות של כולם?

כן, שיתכללו בליבי ומשם יעלו לבורא, ואני בעצמי לא זקוק לכלום חוץ מלבצע את הפעולה הזאת, לאסוף את כולם ולעלות לבורא.

תלמיד: אני מנסה עדיין להבין מה זה בדיוק אותו המשהו הזה שעולה שהוא תוצאה של התכללות של כולם.

זאת הצורה של אדם הראשון.

תלמיד: איך כוללים את כולם לצורה אחת?

את זה הבורא יכול לעשות, אנחנו רק מבקשים, "אנחנו רוצים שתעזור לנו לעשות את התיקון הכללי והכולל, כי אנחנו רוצים לחזור באמת לתקן את השבירה".

תלמיד: אם הבורא כבר יוצר בתוכך התכללות של כל הרצונות כדי להעלות אותם אליו, אז האם בזה כבר נעשה התיקון?

לא, התיקון הוא בידי הבורא, הבקשה היא בידי. ואז אני מבקש לחבר את כולנו יחד, שנתחבר ברצון אחד, בחיסרון אחד, ושהחיסרון הזה יוכל לצאת מליבי, וכך גם כל אחד יחשוב מהתכונות שלו, וכך נעלה לבורא את החיסרון המשותף שלנו.

שאלה: האם אני מבין נכון, שמתוך התיאור שלי של המצב המתקדם הגבוה יותר, שהחברים מחוברים ביניהם, נמצאים באהבה ובהשפעה זה לזה, כשהם רוצים להיות יחד, זה נקרא החיסרון המשותף של החברים?

זה לא מספיק. אלא מתוך החיסרון המשותף אנחנו רוצים להגיע להשפעה כלפי הבורא, שכל העבודה שלנו היא לתת לו כלי להתגלות. הרצון העיקרי של הבורא הוא להתגלות בנבראים, זה קורה לפי מידת התיקון שבנבראים. אז הנבראים מבקשים, "אנחנו רוצים להיות מתוקנים עד כדי כך שאתה תוכל להתגלות בנו בצורה שלמה".

תלמיד: אני אוסף את כל הרצונות יחד לבורא ועל זה אני מבקש, האם זה נקרא שאני מבקש על הכלל?

כן, וכך כל אחד.

תלמיד: ואז מתגלה דרגת חיבור חדשה כל פעם מחדש, וכך עולים מעלה מעלה.

נניח שכך בינתיים.

שאלה: כתוב כאן "וכשהתפילות הן בסדר הראוי להתקבל הן נקראות כלי לקבלת השפע". מה זה נקרא שהן צריכות להיות בסדר הראוי?

בכל התיקונים שאנחנו לומדים יש איזה סדר, מקל לכבד, מאחד לרבים ועוד. זה הסדר, עד שנהיה כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד כמו לפני השבירה.

תלמיד: ולפני כן רב"ש כותב "וזה עניין תיקון קווים", הוא כותב פה על תיקון קווים. לא הבנתי את ההסבר שלו.

על תיקון קווים אנחנו נלמד.

תלמיד: הוא כותב "וזה ענין תיקון קווים שיש בהכלל שהכוונה שהרבים שהוא מלכות נכללה מהכלל, שהכוונה שיש תיקון זה המכונה ג' קווים, שעל ידי זה שהשפע יישאר בקדושא ולא ילך להחיצוניים, לכן תפילה כזו יכולה להתקבל."

כן, זה חסד, דין, רחמים, ג' קווים שאנחנו צריכים להתכלל מכולם, הם יכולים להיות לא באדם אחד, אלא בעשירייה נניח, ואז אנחנו ראויים לקבל את השפע. השפע שמתגלה משתלשל עד היסוד, מתחבר ביסוד ועובר למלכות. לא יכולים להתחבר ללא ג' קווים.

תלמיד: מה זאת אומרת?

שיש לך כוח, אבל אתה מחלק אותו לתלת פאזי נניח, אז יש לך בכל זאת הבדל בין שלושת הכוחות, אבל הם נמצאים ביניהם בשילוב מיוחד, אז הם בונים מתוך עצמם רצון שלם.

תלמיד: ומה זאת אומרת בעבודה שלנו בקבוצה?

שאנחנו רוצים לחבר בינינו את כל מה שרק אפשר כדי להגיע לבורא אחד, ובכל אחד ואחד יש נשמה פרטית, ואנחנו רוצים להתחבר בצורה כזאת שתצא מכולנו יחד נשמה אחת כללית שנקראת "נשמת אדם הראשון". וכאן יש חשבונות למיניהם.

שאלה: אם מתחילים פרקטית להסתכל על החברים בעשירייה, נניח שאני רואה שני חברים ויש לשניהם חיסרון לבורא, איך אני מחבר את החסרונות שלהם כדי לעשות אותו לחיסרון משותף?

אז בלי חשבונות רבים, אלא אתה פשוט רוצה כל הזמן לכלול אותם בך, ברצון שלך, להתכלל איתם, ואת מה שהם רוצים אתה מוכן להעביר דרכיך אליהם.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על מה שאנחנו רוצים אלו בדרך כלל מילים שדי חוזרות על עצמן, כולם רוצים לגלות את הבורא, כולם רוצים להתחבר בעשירייה. מה ההבדל בין החיסרון הספציפי שחבר אחד מביא לעשירייה לבין החבר האחר, שאני יכול עכשיו לקחת את שלו ואת שלו ולראות את ההבדל ולחבר אותם? הרי בחיבור צריך שיהיו שני הבדלים, שני דברים שונים?

לכל אחד יש רצון לקבל משלו, אבל כל אחד רוצה להגיע לקשר עם הבורא. הקשר עם הבורא לא יכול להיות אלא רק אם הוא מעביר את זה דרך כולם. בדוגמת אדם הראשון, אם לא נכללים כל הנשמות, אז אין הכלי שלו שלם. ולכן צריכים להתפלל על איחוד הכלי.

איחוד הכלי מתחיל מאיחוד החסרונות, להיות כאיש אחד בלב אחד, אומנם בכל אחד יש חיסרון משלו, כך אנחנו נולדנו, אבל ברוחניות יש לנו אפשרות לחבר את החסרונות שלנו לחיסרון אחד, כי אנחנו משפיעים לבורא אחד. אם אנחנו בלקבל, אז ודאי שאנחנו אף פעם לא נהיה מחוברים, כל אחד ימשוך לעצמו. אבל אם אנחנו רוצים להמשיך את זה לבורא, אז אנחנו בסופו של דבר מתחברים בינינו כדי להגיע אליו, וזו העבודה שלנו. אם מבקשים על זה, להיות מחוברים כדי להגיע אליו, אז הבורא עוזר, כי יש כאן שילוב של החסרונות.

תלמיד: אמרת שלכל אחד יש חיסרון משלו, וצריך לקחת כל חסרון ולחבר את החסרונות האלה לחיסרון אחד. כאשר אני מסתכל על העשירייה אני לא רואה הרבה חסרונות, אלא אצלי זה כמו חיסרון כללי מאוד, שטוח. כולם רוצים לגלות את הבורא ואני לא מרגיש הבדל בין החסרונות.

כל אחד רוצה לא לגלות את הבורא כי זה אגואיסטי, אלא הוא רוצה להשפיע לו נחת רוח, ואז הוא כבר פועל מתוך נקודת ליבו.

תלמיד: איך אני מזהה את נקודת הלב של כל אחד?

אתה לא יכול, זה מתוך הרצון. אם אנחנו מוכנים לעזור זה לזה, אז הרצונות שלנו כלפי הבורא מתחברים יחד לרצון אחד שנקרא "היסוד הכללי". אני לא מדבר על זה שאתם תלמדו מכאן, אלא רק שתתרשמו מכך שצריכים להתקרב לחיבור.

תלמיד: האם יש טעם לנסות להרגיש בתוך העבודה שלי בעשירייה מה זה חסדים, מה זה גבורות, מה זה רחמים?

אנחנו נרגיש את זה מתוך הפעולות עצמן, זו לא בעיה, בדרך מכירים זאת. בינתיים אנחנו לא יכולים להכיר בזה כי אין לנו בזה הרגשה, עוד לא התחלנו לקבל ולברר את הפרטים האלה.

שאלה: הוא כותב "מיסוד אל הנוקבא ומשם לכל הציבור". האם כל עשירייה עושה סוג של רשת קשר, שדה אשר ברכו ה', ובכל שדה אנחנו מבקשים אחד בשביל האחר, וזה נקרא חיסרון משותף?

בתוך העשירייה?

תלמיד: כן.

כן, כל אחד מבקש עבור האחרים בתוך העשירייה.

תלמיד: אם אנחנו בתוך העשירייה אמורים להביא את זה גם לכלל הציבור, אז מה זה להוציא את זה לכלל הציבור, איך זה מתבצע?

עבור העשירייה זה מספיק. אתה מתחבר איתם.

שאלה: איך לגרום לאגו שלי לקבל את זה שהבורא יותר חשוב ממני?

צריכים לחשוב עוד ועוד על איך אנחנו משיגים את מטרת הבריאה, את המטרה שלנו, ואז תראה שהכול תלוי בבורא ולא בך, שהרצונות שלך ממנו והגורל שלך ממנו. כך נגיע למצב שכדאי לנו לקיים רק את התנאי שהוא נותן לנו, להיות מחוברים כדי לכלול אותו בינינו. זה יתיישב ויצליח.

שאלה: בבקשה מהבורא שיקרב את החברים אליו יש איזו טענה סמויה כלפי החברים וכלפי המצב שלהם. איך לבקש את זה בצורה נקייה?

ככל שאתה מסוגל כך תבקש. מה שעכשיו נקי מחר כבר לא יהיה נקי, מחרתיים יהיה שוב נקי וכך מתגלגלים.

תלמיד: האם עצם הבקשה היא נכונה?

כל בקשה היא נכונה כי זה מה שאתה מרגיש. הכול מצטבר בדרך ומגיע לחשבון ולתיקון.

שאלה: מאז שאני מתכלל מפה ומכל השיעורים, אני רוצה להגיע לאותה השתוות הצורה ולדרך הקיום שלה, הוא רחום אף אתה רחום, חנון, ארך אפיים ורב חסד, אני רוצה לעזור לחברים, לדאוג להם וכל מה שמשתמע מכך. אנחנו רוצים להגיע לאותו האחד מתוך השתוות הצורה. האם החיבור בינינו מתחיל מתוך השתוות הצורה עם הבורא? האם כל העבודה היא מתוך השתוות הצורה שמביאה אותנו לאותו כלי אחד?

אתה מדבר כאילו שאתה כבר מתוקן.

תלמיד: אני שואל. ואם כן, האם אפשר לדבר על אותן תכונות של הבורא שנוכל להתכלל איתן ולעבוד על זה בעשיריות?

איך נוכל לדבר על התכונות של הבורא?

תלמיד: כמו שאמרנו, רחום, חנון וארך אפיים.

תסביר לי, מה זה?

תלמיד: לפתוח לחברים, להיות סבלני אליהם, לעזור להם בכל דרך אפשרית, ומתוך הרצון הזה, ההשתוקקות הזו, אפשר להגיע יחד לאותו איש אחד בלב אחד. כמו שהבורא אחד גם אנחנו רוצים להגיע לאותו האחד הזה, כמו שהוא לא חושב על עצמו גם אני לא רוצה לחשוב על עצמי. אנחנו נדבר על זה בינינו, נעשה בירורים על השתוות הצורה, ומתוך זה יצא אותו החיבור שאנחנו מדברים עליו, איש אחד בלב אחד, ואז כבר לא נראה פרצופים אלא נראה חלקים של הרצון, נראה את החלקים שלנו.

האם אפשר לפרט קצת על התכונות האלה, ארך אפיים, רב חסד, הוא רחום וחנון?

אני לא יודע מה הן התכונות האלה. אם הייתי מגלה שיש אותן בי או שאין אותן בי, אז אולי הייתי מקיים אותן בשמחה.

תלמיד: יחד נשתדל.

נשתדל.

שאלה: האם יסוד זה מסך?

מסך זה מסך, יסוד זה יסוד.

תלמיד: האם הכול עובר דרך היסוד למלכות?

כן, הכול מצטבר ביסוד ואחר כך עובר למלכות.

שאלה: מה זה לעשות חיסרון למעלה, בעליון?

לעשות חיסרון בעליון זה כמו שתינוק בוכה ואימא שלו מרגישה מה הוא רוצה.

תלמיד: האם הדאגה שלנו היא לסדר את התיקונים או רק לבקש תיקון?

עלינו גם לדעת מה אנחנו מבקשים, לא שאני סתם צועק והבורא כבר מבין מה אני צועק. אומנם זה כך כי הוא בעצמו הזמין את הצעקה שלי, אבל בכל זאת עלינו להבין מה אנחנו מבקשים.

תלמיד: יש הרבה פרטים בתיקון של המערכת. הדאגה שלנו צריכה להיות לכל הפרטים או שעלינו רק לבקש את מה שנכון מהבורא והוא יפיץ?

לא, אנחנו בדרך כלל צריכים גם לברר את כל הפרטים. אלו חלקי הנשמה של כל אחד.

שאלה: שמתי לב שאם חבר בעשירייה פותח את הלב ומראה את החיסרון שלו להתקדם קל לי מאוד לכלול אותו, ממש לבקש עליו מבפנים מעומק הלב ולהרגיש אותו כל הזמן. מה החשיבות של פתיחת הלב של החברים בעשירייה?

אנחנו צריכים גם ללכת לקראת זה וגם להיזהר מזה. כי בתחילת דרכנו עדיין לא ברורים לנו כל הפרטים של ההתקדמות.

תלמיד: לגבי פתיחת הלב, שמתי לב שזה כמו במשל של בעל הסולם על האדם שסוחב שק כבד על הגב וכולם רוצים לעזור לו. כשבן אדם פותח את הלב ממקום שהוא מאוד רוצה וקשה לו, זה נותן המון התפעלות והמון כוח. השאלה אם זו הדרך שבה צריך לפתוח את הלב?

מצד אחד כן, מצד אחר יש מקומות שבהם כתוב, וגם זה נכון, שאסור להיות עם לב פתוח כלפי החברה כי הם יכולים לקלקל לך את הצעד קדימה. צריכים להיות גם בזה וגם בזה, זאת אומרת עד שאנחנו מתקנים את עצמנו אנחנו צריכים להיות בשילוב של שתי גישות - אני מסתיר ואני פותח.

תלמיד: אז איך האדם בודק את עצמו לפני שהוא עושה את זה?

הוא מסביר לנו את זה רק כדי שאנחנו נבדוק את עצמנו. אתה בעצמך צריך לברר ולבדוק ולחבר את הרצונות, את המחשבות, וכך לאט לאט אתה תבנה את עצמך, את היחס שלך.

תלמיד: האם מלבד התפילה שבה כוללים את כולם יש גם אחריות לכל אחד לעזור לאחרים בתפילה שלהם?

גם, אבל תלוי מה נקרא לעזור.

תלמיד: לעזור זה להראות את החיסרון שלי כדי שיהיה להם יותר קל לכלול אותו.

לא. אסור לאדם סתם לפתוח את החיסרון שלו כלפי האחרים, כי כל החברים שלו עדיין לא מוגנים בפני פגיעה של החברים ולכן זה יכול לגרום נזק.

שאלה: אני שם לב שאני מקבל יותר התעוררויות במשך היום לאסוף את העשירייה בתוכי לחיבור ואז מתחילה העבודה. האם אפשר לבקש בלב עזרה מהחברים שכל הפניות יהיו לבורא?

אפשר, אם אתה יכול. תראה עד כמה זה אמיתי ולא מלאכותי.

תלמיד: מה זה "איש את רעהו יעזורו" בעבודה פנימית?

במידה שנגלה את הלב שלנו וגם נדע איך לכסות אותו, במידה זו נדע איך להתחבר ולהיות יחד בעבודה הפנימית.

שאלה: להרגשתי יש שני מצבים, כשאדם נכלל בחברה יש מצב שהוא מתפלל עבור השכינה ויש מצב שהוא מתפלל בשם השכינה. מה ההבדל?

אדם שמתפלל עבור השכינה זו תפילה אחת, ואדם שמתפלל עבור החברים זו תפילה אחרת.

תלמיד: אני מרגיש שכשאני מתפלל בשלב הראשון למען החברים אז אני כאילו בצד, יש אני ויש כלי של החברים שהוא נבדל מחוץ לי, וכשהאדם זוכה להתפלל עם החברים ביחד אז כבר אין אני.

נכון, תמשיך כך והכול יסתדר.

שאלה: אמרת שהכול כלפי לתת נחת רוח לבורא, לחברים. למה כשאדם בודק את התענוג זה לא נקרא תענוג אמיתי? האם תוכל להסביר את זה?

זה כלפי הרצון לקבל האגואיסטי שלנו. אם האדם באמת מקבל תענוג, הוא אף פעם לא ישאל מאיפה בא התענוג, למה זה תענוג. התענוג ממלא אותו עד הסוף, ואין לאדם מקום, חיסרון לשאול על מקור התענוג ומטרתו, למה הוא בא. הוא בא, אני נהנה, אין לי מקום, לא בראש ולא בבטן, לשאול על הטבע של התענוג. כך הוא ממלא את הכלים שלי.

תלמיד: האם חשוב לבדוק כל הזמן אם אני באמת נותן תענוג לחברים?

את זה אתם תראו לפי הניסיון, אני לא רוצה להגיד.

שאלה: שאלה כללית לגבי קריאת המאמר. כשתלמיד מנסה להתחבר עם החברים בזמן הקריאה, והוא משתדל גם להתחבר למקובל שכתב, הוא מרגיש כאילו הוא טובע באיזשהו שלב, הוא לא מצליח להחזיק בחיסרון שלו. מה קורה לתלמיד?

אני לא יודע מה קורה לו. במה הוא טובע? בים של פרטים או בהרגשה? שיסביר לנו. אולי הוא לא יכול לתפוס את הדברים האלה, כי צריך לקרוא כמה פעמים את המאמר, לכן אנחנו שולחים את המאמר מראש.

תלמיד: כל יום מיד בסוף השיעור נשלח חומר הלימוד לשיעור למחרת וגם חומר הלימוד לשיעור צהריים, והוא גם מתורגם לשפות.

גם אני מקבל את זה כך.

תלמיד: אם נכנסים לארכיון ניתן לראות שחומר הלימוד מתורגם לשפות, וכל תרגום בשפה חדשה, מיד נוסף לארכיון. זה מאוד נגיש לכולם.

את זה צריכים להכין.

תלמיד: כשאמרתי טובע, התכוונתי שכשאנחנו מתחילים לקרוא כזה מאמר יש חיסרון מאוד גדול, אבל אתה לא מצליח להחזיק בו. אתה רוצה להישאר עם החיסרון הזה ולא מצליח להחזיק, אתה כביכול הולך אחורה.

מפני שיש הרבה פרטים?

תלמיד: כן בוודאות. כי יש הרגשה שאנחנו יכולים ללמוד את המאמר הזה חצי שנה, ממש כל יום. אנחנו לומדים כבר הרבה זמן ונראה שאנחנו נמצאים בשיעור רק חמש דקות.

מצוין, זה דווקא טוב, זה סימן טוב.

תלמיד: יש חיסרון, אבל איך לחבר את החיסרון לקריאה, איך להשתמש בחיסרון לחיבור?

אתם צריכים להיות מוכנים לשיעור. אני לא שם עצמי כדוגמה, אבל כשאני הייתי מגיע לשיעור, כמעט ולא ידעתי עברית, היום אני איכשהו קורא, אבל אז היה לי מאוד קשה והייתי עובר על המאמר שלוש, ארבע ולפעמים חמש פעמים, בדרך כלל זה היה על דפי נייר, כי לא היה אז מחשב ולא היה לנו אחראי לשליחת חומר הלימוד.

תלמיד: אנחנו בעשירייה שלנו תמיד קוראים את החומר ומתחברים סביב החומרים האלה לפני השיעור. אז אולי היית ממליץ שכל אחד מאיתנו יקום חצי שעה קודם וילמד את החומר בעצמו עוד לפני שאנחנו נפגשים?

אני חושב שחובה שכל אחד יתאמץ לקרוא, לחלק את המאמר לכמה חלקים ולתת לכל חלק וחלק כותרת לפי מה שמדובר בו כך שבסופו של דבר, ככול שהדבר אפשרי, כולם יתחברו לסיום המאמר כפי שהוא הופיע במוחו של רב"ש. את זה עלינו להשתדל לעשות.

שאלה: איך לבוא לטקסט של רב"ש בלב רך, לספוג ברכות את המילים שלו?

רב"ש היה מאוד סגור, לפעמים, פעם במספר חודשים, הרגשתי שליבו קצת נפתח. הוא מאוד מאוד שמר עלינו, התלמידים שלו, כדי לא לגלות מדי, שנרגיש שאנחנו בכל זאת נמצאים בריחוק, בהסתרה ושאין ברירה אנחנו חייבים להשקיע כוחות.

תלמיד: האם לשמוע את השיעור בהשפעה לחברים?

בוודאי שזה עוזר, כמו גם פתיחת הלב וכל מיני התקרבויות לחברים לפני שמתחברים לקריאה. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו קוראים "כאיש אחד בלב אחד" ורוצים שהבורא יכנס וימלא את כל החללים בינינו.

תלמיד: איזו רגישות נדרשת מאיתנו כדי לקלוט את מה שמגיע אלינו מלמעלה בשיעור?

יש כאן כמה שלבים, העיקר שאנחנו רוצים להתכלל ומתוך הקשר בינינו כן רוצים להגיע למצב שאת אותו המקום ימלא הבורא.

שאלה: מה עושים כשענייני גוף מטילי שנאה, כמו שהוא כותב?

טוב מאוד, יש לך יצר רע בריא, יש לך עם מה לעבוד. הוא נותן לך סימנים שהוא שולט בך.

תלמיד: אבל אני לא רוצה להסכים עם זה. זה שהוא שולט, יופי לו. אבל יש אותנו פה.

אתה לא מסכים?

תלמיד: לא מסכים

בסדר, מה אתה יכול לעשות? תן לו מכות.

תלמיד: זו לא גישה טובה פה.

אבל מה אני יכול להגיד לך?

תלמיד: חשבתי שתענה לי כמו שהמורה שלך ענה לך ,"שיסבול".

הוא יסבול, אבל הסבל הזה צריך להביא אותך לאיזו החלטה עד כדי כך שתבצע אותה במקום. לא סתם לסבול. מטרת הבריאה היא לא לסבול.

תלמיד: ברור, אבל אתה רואה שענייני הגוף האלה משפיעים לא רק עליך אלא על הרבה חברים. וכשזה משפיע על האנשים שלי, קשה לי כבר להצדיק. עליי לא היה לי משנה כל כך, אבל כשאני רואה שזה פתאום מפיל חברים, אחד לא מגיע, ההוא נעלם, אז זה כבר נוגע בי בנקודות רגישות.

קודם כל, מי שהלך הלך, מי שצריך לחזור יחזור. תחשבו רק על אלו הנמצאים איכשהו ברשת, וכך נגיע.

תלמיד: פה אני ואתה חלוקים. אני לא יכול להגיד דבר כזה, אם אני דואג לו והוא יקר לי, איך אגיד מי שהלך, הלך, ומי שיחזור, יחזור, אני צריך להשקיע בו.

אם הוא כבר הלך, אז איך אתה יכול להשקיע? צריך לעזור, להראות לו שהמקום שלו פתוח, פנוי, אבל אם הוא אומר, "תעזבו אותי, כך אני רוצה בינתיים להיות", אז אין מה לעשות. היו כאלו ועוד רבים יפלו בדרך.

תלמיד: האם כמורה, המכות הכי גדולות שאתה יכול לקבל בדרך הן דווקא מהתלמידים שהכי קרובים אליך?

אני צריך להשתדל לסבול את הכול ובינתיים אנחנו מתקדמים.

תלמיד: בסדר, נניח שהתגלה איזה מצב ומרגישים סבל, אבל מה עושים כשיש תלמיד שעובר משהו?

אז מה?

תלמיד: האם יש מקום להיטיב, לעזור בזה?

אני שוקל לפי המצב, אבל אני לא חייב לעזור לאף אחד כי מעליי נמצא הבורא והוא בעצם נותן את כל ההפרעות ותלוי באדם מה הוא יעשה איתן. אין מה לעשות. אני יכול דרך מישהו, משהו, להשפיע לפעמים על איזה תלמיד, אבל גם זה מקרה חריג. הכי בטוח שאדם בעצמו יתחיל לראות את מצבו האמיתי, ימיין אותו לפי היצר הרע שלו, לא ילך אחרי האגו שלו וישתדל להגיע לאמת.

שאלה: למה נראה שכשההפרעות מגיעות אליי באופן אישי, אז איכשהו לפעמים עוד אפשר להצדיק את הבורא. אבל כשהן מגיעות לחברים, נראה שאין סיכוי שאי פעם אצדיק את הבורא על הדברים האלה?

אלה חשבונות פנימיים, אתם עוד תבינו אותם.

שאלה: מה זה לפצוע או לפגוע עם החיסרון בחבר?

זה אומר שאסור לי בעצם להראות את החיסרון שלי לחברים, אלא רצוי שאראה להם תמיד התעוררות ומצב רוח מרומם ואת הרצון שלי להתחבר עם החברה ודרכה עם הבורא. כך לא אפגע בחיסרון שלי בחברים.

שאלה: אמרת היום לפתוח את הלב ולהכניס לתוכו את החברים, להתכלל בהם. כשנכללים בחברים, אז לכל אחד יש חיסרון משלו, איך לאחר מכן למסור בצורה נכונה את החיסרון הזה לבורא ולהפוך צינור מעבר מהבורא לחבר?

אנחנו עוד לא צריכים לדבר כל כך בינינו, העיקר לתת הרגשת התעוררות זה לזה, ומה שכבר יקרה שם בהמשך, בתוך הרצונות שלנו, יועבר בינינו בעצמו.

שאלה: אתה מלמד אותנו שאנחנו צריכים להיכנס לחיסרון של החבר, לא רק במילים אלא ממש לאותה נקודה שמתוכה הוא מדבר. כשאנחנו מחברים תפילה לכל היום, אני מנסה להרגיש כל חברה, ועבורי זאת עבודה יותר איכותית. אבל כשאני לא מצליחה לשמוע מכל חברה את החיסרון שלה לבורא, יוצא שהתפילה הזאת היא מתוך השכל. כנראה שיש לי איזה מכשול, מחסום, כשאני רואה תפילה משותפת מהעשירייה, לא תפילה פרטית שכל אחת מבטאת החיסרון, ואז התפילה הזאת היא לא איכותית. איך לראות את תפילת העשירייה כתפילה אמיתית, איכותית, מהלב?

כדי להרגיש את החיסרון הכללי, הקבוצתי, אנחנו צריכים לחשוב על זה הרבה. אנחנו צריכים לדבר על זה, ממש לסובב את זה כמה פעמים מצד לצד, עד שנגיע מאיזו הרגשה פרטית שלנו להרגשת החיסרון הכללי. להיות יותר זמן בתוך החיסרון ולסובב אותו בכל האופנים.

שאלה: האם זה בסדר לעודד את החברים לפתוח את הלב שלהם בפני העשירייה?

כן, בדוגמה שלך ולפי מה שאנחנו קוראים במאמרים.

שאלה: נתת דוגמה שהרב"ש שמר עליכם לא לגלות יותר מדי כדי שהתלמידים יעשו מאמץ בעצמם ויגיעו להשגה. אבל אנחנו רואים שכל דור משתמש דווקא בפירות ההשגה של הדורות הקודמים. למה המורה לא יכול למסור את כל הגילויים שלו לתלמידים? למה זה לא יכול להיות כנקודת פתיחה עבור התלמידים?

כשתשיגו את אותה נקודת הפתיחה, אז תבינו. בינתיים צריך להכין אתכם לאותה נקודת התחלה שממנה תבינו את בעל סולם ורב"ש.

שאלה: איך האדם יכול לסדר לעצמו בראש ובלב את סדר בניית החיסרון הרוחני הנכון?

הסדר הוא פשוט, תשתדל כל הזמן להתכלל יותר ויותר גם בעומק וגם ברוחב בתוך הכלי של הקבוצה, בחיסרון של הקבוצה להגיע לדבקות בבורא, ומזה תהיה לך דרך איך להתקדם ברוחניות.

שאלה: כשאנחנו רוצים בעשיריה לצאת עם תפילה מאוחדת, בסופו של דבר יוצא שכל אחד יש לו את הבקשה שלו. איך עלינו לארגן את בניית התפילה בעשירייה כדי שתצא תפילה אחת מאוחדת?

שאלה מאוד טובה ובאמת לא שאלו על זה. זה רק על ידי כך שאתם מתחברים יחד, מדברים על זה ודנים על זה. תעשו את זה כמה פעמים על פני השטח של מאמרים שונים, ואז תראו איך אתם צריכים לגשת למאמרים כדי להתכלל בלבבות.

שאלה: האם דרך תפילת רבים האדם יכול לשנות את כל העולם?

ודאי שכן.

שאלה: לגבי איחוד החסרונות דרך הלב שלי, איך אנחנו מעלים אותם לבורא בתפילה? איך דרך העבודה הפרקטית הזאת דווקא בתפילה אנחנו מגיעים לבניית המסך? איך העבודה הזאת בונה את המסך?

הכול נעשה דרך הבורא. אנחנו מבקשים מאוד והבורא מתחיל לחבר אותנו לרצון אחד מאוחד, ואז אנחנו מתחילים להרגיש כמה אנחנו תלויים זה בזה, נמצאים יחד זה עם זה.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שנחשוב שאנחנו מתחברים עם כל 3300 החברים שנמצאים. מה היא הצורה של החיבור, האם זה עיגול, שדה, איך מדמיינים חיבור?

נקודה אחת שבה כולם רוצים להתכלל.

שאלה: האם רק הרצון הרוחני שלהם שם, או פשוט יש נקודה ובה נמצאים כל הרצונות שלהם?

זה רצון אחד אחד שכולנו רוצים להתכלל בו.

שאלה: איך להימשך לתוך הנקודה הזאת?

להשתדל.

שאלה: בטקסט כתוב שיש כאלה שעוד לא יכולים לקבל את האור אבל הם נחשבים כיועצים. מה זה אומר שהם לא יכולים עדיין לקבל את האור אבל הם נחשבים כמקבלי עצה, או כיועצים?

השאלה היא על העיטין, ומה זה עצות? כשמבקשים עצות על הפעולות הנכונות שלנו שאנחנו רוצים לבצע אותן, לממש אותן.

שאלה: כיצד קורה המעבר באדם מכך שהוא משקיע מאמצים ולא מגיע לדבקות עם הבורא, לזה שהוא מגיע לתפילת רבים?

הוא צריך להמשיך עם המאמצים שלו.

שאלה: אנחנו עדיין מבולבלות לגבי אילו חסרונות מותר לפתוח בעשירייה ואילו לא. שמענו שמותר לפתוח התעוררות, מצב רוח ורצון לחיבור. אילו חסרונות לא לפתוח בעשירייה, מה הם מזיקים?

אני לא יכול להגיד לך בצורה קצרה וברורה. צריך להבין את זה מתוך שאנחנו כל הזמן מדברים על כך.

שאלה: חשבנו שאולי החסרונות הן שכל אחת לא יכולה לבטא את החיסרון הרוחני שלה, אבל בעצם מה זה חיסרון רוחני משלי? החיסרון הרוחני שלי הוא גם החיסרון של החברות, אין לי חיסרון שונה.

זה צריך להיות חיסרון משותף, את צודקת.

שאלה: אז אנחנו מדברות על החסרונות המשותפים.

בסדר.

שאלה: מה אסור לא לגלות אחת לשנייה, צד שמאל, קו שמאל?

לא, לא, את זה אתם כאילו יודעים ואוחזים בימין, בשמאל, שכך בטוח. לא צריך להתבלבל, תמשיכו בינתיים כך ואתן תראו שעוד מעט זה יסתדר.

שאלה: מה זה אומר לקיים את התורה בעשירייה בצורה של "לשמוע בקול דברו"?

כשאנחנו מקבלים את כל פקודות הבורא וכביכול רוצים לקיים אותן ומתוך זה אחר כך באים למימוש שלהן. כך הוא הסדר.

(סוף השיעור)