שיעור בוקר 19.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",
עמ' 800, אותיות קל"ט-ק"מ
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 800, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", המשך מאות קל"ט.
אות קל"ט
"ובזה ניצח משה למלאכים, בטענתו: "כלום קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם?" (שבת פ"ט ע"א), עש"ה. דהיינו כמבואר, שההסתר היותר גדול מגלה את האור היותר גדול. והראה להם, שבלבושים זכים, אשר התורה מתלבשת בהם בעולם המלאכים, אי אפשר שיתגלו על ידיהם האורות היותר גדולים, כמו שאפשר בלבושים דעוה"ז, כמבואר."
תלמיד: מה זה לבושים דעולם הזה?
לבושים דעולם הזה זה אותו החומר, רצון לקבל שמסתיר את האור העליון, את הבורא, בצורה המרובה ביותר, ולכן דווקא מהלבושים האלה אנחנו יכולים להתחיל את הגילוי שלנו.
תלמיד: ומה זה העולם הזה?
העולם הזה זו הדרגה האחרונה של הקשר שלנו עם הבורא, שממנה אנחנו מתחילים לעלות ולהשיג אותו.
אות ק"מ
"הרי נתבאר, שאין שום שינוי ח"ו במשהו, מתורה דאצילות, ש"אורייתא וקב"ה חד הוא", עד התורה שבעוה"ז. אלא, כל ההבחן הוא בלבושים. כי לבושים שבעוה"ז, המה מעלימים להקב"ה ומסתירים אותו, כנ"ל ד"ה "וז"ש".
ותדע, שעל שם התלבשותו יתברך בתורה, הוא מכונה בשם "מורה", להודיעך שאפילו בעת הסתר הפנים, ואפילו בבחינת ההסתר הכפול, כנ"ל ד"ה "והסתר", הרי הקדוש ברוך הוא שורה ומלובש בתורה, כי הוא יתברך "מורה", והיא "תורה".
אלא שלבושי התורה הגסים לעינינו, המה בחינת כנפים, המכסים ומסתירים את המורה ית', המלובש ומסתתר בהם. אמנם, כשזוכה האדם לגילוי פנים, בתשובה מאהבה בבחינתה הד' (כנ"ל ד"ה מידה וד"ה ולפיכך), נאמר עליו "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל', כ'), כי מאז ואילך, אין לבושי התורה מכניפים ומסתירים עוד את ה"מורה", ונתגלה לו לנצח כי "אורייתא וקוב"ה חד הוא".
תלמיד: מה הכוונה שהבורא מלובש בתורה?
שבכל הצורות שבהן התורה מתגלה לפנינו, מדברת אלינו, שם נמצא הבורא, ודווקא דרך התקשרות לתורה אנחנו יכולים לגלות אותו וכך להתקרב למרכז הבריאה.
תלמיד: בעל הסולם אומר "אורייתא וקוב"ה חד הוא". מה ההבחן ביניהם אם הם אחד? מה ההבדל בין הבורא לבין התורה, מה מתלבש במה כאן?
הבורא מלובש בתורה.
תלמיד: מהי בעצם התורה שהוא מלובש בה?
בכל השמות, בכל הפעולות שבהם התורה מתגלה לפנינו, שם בעצם אנחנו מגלים את הבורא שמתלבש בתורה, שנסתר בתורה, וככל שאנחנו מסוגלים לגלות את הלבושים, כך אנחנו מגלים את הבורא.
תלמיד: אז אנחנו רוצים לגלות את הבורא.
כן.
תלמיד: איך מגלים את התורה, היא גלויה?
לא, התורה היא תורת הנסתר או תורת הנגלה בהתאם למה שהיא פועלת. זה תלוי בקשר האדם עם התורה.
תלמיד: בזמן הלימוד, מה זה נקרא תורה, איפה התורה כאן?
במה שאנחנו לומדים על המציאות העליונה שבה אנחנו רוצים לגלות את הבורא, יש כאן בורא ולבושים שהוא מתלבש בהם, וסך כל הלבושים האלה נקראים תורה.
תלמיד: איך מגלים את הבורא דרך התורה?
בזה שמתקרבים ללבושים ורוצים להשיג אותם ודרכם מגלים את הבורא. את הבורא בעצמו אנחנו לא יכולים לגלות, כי הוא אור אין סוף, אבל הלבושים גם מסתירים אותו וגם מגלים אותו.
תלמיד: אחרי שמגלים את הבורא דרך התורה הלבושים נעלמים, מתפשטים?
אנחנו מגלים אותו על ידי הלבושים, וזה בעצם מה שקורה איתנו.
תלמיד: בעל הסולם קורא לזה "מורה", שהבורא דרך התורה מורה לנו.
כן.
תלמיד: מה הוא מורה לנו?
איך בהדרגה על ידי גילוי לבושים יותר ויותר נעלים אנחנו יכולים לגלות את הבורא בצורה יותר ויותר גבוהה.
תלמיד: למה דווקא הלבושים היותר גסים מגלים יותר את הבורא?
אין עניין של לבושים גסים או עדינים, דקים, מיוחדים, גבוהים, אלא הכול תלוי באדם, עד כמה האדם יוכל לקלוט את הלבושים האלה ודרכם לגלות את הבורא, זאת אומרת זה תלוי בעביות הלבושים.
תלמיד: בעצם הוא אומר, שהתורה משנה את האדם. יש את יחס האדם למציאות והתורה משנה את היחס הזה.
כן.
תלמיד: מה זה משנה במה זה מלובש, אם זה מלובש בשמות של מלאכים או בשמות של כל מיני דברים גסים או חטאים, או כל מיני דברים אחרים?
דווקא על ידי השמות אנחנו מגלים את הבורא, כי אחרת אין לנו קשר עימו.
תלמיד: פה השאלה, כי באות קל"ט בעל הסולם כותב שדווקא ההסתר היותר גדול שנסתר בשמות היותר גסים, הוא מגלה יותר את האור.
כן.
תלמיד: למה, מה זה משנה?
מפני שאנחנו מגלים את הבורא דרך כל הלבושים הללו, וכל לבוש ולבוש הופך להיות למידת הגילוי.
תלמיד: כל עוד הבורא לא מגולה האדם לוקח את התורה ורואה שיש שמות כמו משה ואהרון, יש שמות כמו פרעה וכל מיני אירועים גסים. מאחורי הכול הוא צריך לחפש את הבורא.
כן.
תלמיד: מה זה משנה מה השמות?
אבל דווקא דרכם האדם מגלה את הבורא, את הפעולות שלו, ואין לו אפשרות אחרת להתקשר לבורא, אלא דווקא דרך הלבושים האלו.
תלמיד: הלבושים הגסים דווקא?
כן, כי הם קרובים אליו.
תלמיד: כי איתם הוא יותר מזדהה?
כן.
תלמיד: זאת אומרת, עם השמות היותר נקיים, הגבוהים קשה לו להזדהות, אלא הוא מזדהה דווקא עם השמות הגסים.
כן.
תלמיד: ומה הבורא מלמד אותו, מה זה "המורה" שמלובש שם?
בצורה כזאת שהבורא מתגלה אליו דרך הלבושים, דווקא על ידי הלבושים האדם משיג את הבורא.
תלמיד: זאת אומרת, כשהאדם רואה שהבורא הלביש את עצמו בלבושים, מה הוא לומד מזה?
האדם לומד מזה לבושים של הבורא, שהם שמקשרים את האדם לבורא.
תלמיד: מה הוא צריך לעשות כתוצאה מזה? מה האדם צריך לשנות בשביל להידמות לבורא?
האדם צריך להגיע לכאלו מצבים, שהלבושים יקשרו אותו לבורא, ואז על ידי הלבושים הוא יגלה דווקא את התכונות, את היחסים בינו לבורא.
תלמיד: איזו פעולה הוא צריך לעשות מצידו, מעבר לזה שהוא כל הזמן צריך לראות את הבורא מאחורי הלבושים האלה?
רק להתאים את עצמו ללבושים, ואז הלבושים יהפכו להיות מלבושים המסתירים ללבושים המגלים.
תלמיד: ומה זה נקרא להתאים את עצמו ללבושים?
שלומד ורוצה להתקשר לאותן הצורות שבהן הבורא רוצה להופיע לפניו.
תלמיד: איפה לחפש את התכונות האלה, לחפש אותן בתוכו, לחפש אותן בחברים?
בכל המציאות. גם בתוכו, גם במציאות הסביבתית, בכל הסיפורים.
תלמיד: זה העיקרון של "ערך הפוך אורות וכלים", שדווקא דרך ההסתר הכי גדול יכול להתגלות האור הכי גדול?
כן.
תלמיד: באות קל"ט אומר בעל הסולם, "ובזה ניצח משה למלאכים, בטענתו: "כלום קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם?"", כלומר צריכים דווקא את התכונות הכי גרועות, האנושיות, בשביל להגיע לגילוי.
כן.
תלמיד: אבל איך משתמשים בהן, כי אני לא מסתובב כל היום באהבה, לא חסר יצר הרע, אז איך אפשר להשתמש דווקא בתכונות הרעות כדי להגיע להרגשת הבורא, לגילוי?
זה תלוי דווקא בהכנה, שאם אדם מכין את עצמו נכון אז הלבושים שבתורה שקודם היו נסתרים נעשים דווקא מגולים, ואז האדם עובר מתורת הנסתר לתורת הנגלה.
תלמיד: זה משהו שאפשר לעבוד איתו עכשיו?
זה תלוי באדם.
תלמיד: אני שואל כי מצד אחד באות ק"מ הוא מדבר על כך ש"כשזוכה האדם לגילוי פנים, בתשובה מאהבה" וכולי, אז הלבושים המסתירים הופכים ללבושים שמגלים, אבל זה דרגה מאוד גבוהה. האם בדרגה שלנו כבר אפשר לעבוד עם התכונות הרעות האלה, או שזה קורה רק בתיקונים הגבוהים?
האמצעי שלנו לגילוי הבורא תלוי בכמה שאנחנו נתחבר בינינו ונרגיש את החיבור בינינו כמין שטח, חומר שעליו אנחנו נגלה את הבורא.
תלמיד: ומעבר לחיבור, כשמתגלה היצר הרע, קנאה, דברים כאלה ואנחנו קוראים שאלה לבושים של הבורא ודווקא הלבושים הכי גדולים, הכי גסים אפשר להגיע בהם לגילוי הכי גבוה. יש דרך לעבוד איתם?
את זה אנחנו צריכים לקבל מהתורה.
תלמיד: זאת אומרת זה יקרה בהשפעת האור?
כן.
תלמיד: הלבושים, זה דבר קבוע? זאת אומרת, כשמוזכרת המילה "משה", זה כוח קבוע?
זה כוח קבוע, אבל יחסית לאדם.
תלמיד: אז לצורך הדוגמה, כשכותב בעל הסולם ומשה שכותב מקובל אחר, ויש אדם שקורא את המילה משה ובתוך זה יש הרבה מאוד מדרגות שנקראות משה?
כן.
תלמיד: וזה תלוי באדם איך הוא פותח את הלבוש הזה, זה פוטנציאל הלבוש?
ודאי. כן.
תלמיד: ואז כשהמקובל כותב את הדברים האלה, אז למשה יש פוטנציאל מסוים ולכוח אחר יש פוטנציאל אחר, נניח בלעם לצורך העניין?
כן, ודאי.
תלמיד: ואז יש כוחות שמלובשים במילים, וכל אחד מהכוחות האלה זה פוטנציאל גלום, שתלוי באדם לגלות אותו?
כן.
תלמיד: ותלוי באדם הכוונה עד כמה הוא משתווה בצורתו לכוח הזה?
כן.
תלמיד: ונניח אדם שעוד לא משתווה בצורתו לכוח הזה והוא מגלה לצורך הדוגמה, רבע אחוז מכוח משה, אז כוח משה פועל עליו שונה מאשר פועל עליו כוח בלעם?
ודאי.
תלמיד: ומה זה מעורר בו?
הרגשות, גילויים שונים.
תלמיד: זאת אומרת, כשאנחנו קוראים את המילים האלה שהן כוחות, כל אחד מהמושגים האלה מעורר בנו דברים שונים בתוכנו מבחינה רוחנית.
כן
תלמיד: אז נגיד למה אנחנו לא קוראים רק על משה או רק על אהרון? למה צריך לקרוא גם על בלעם?
כנראה שכך מתגלה התורה לפנינו, במבחר גדול של דומם, צומח, חי, מדבר, וכך אנחנו מגלים אותם ודרכם מגלים את הפועל הפנימי, שזה הבורא.
תלמיד: אז דרך זה אנחנו מגלים את העושר של הבורא ואת השונות של כל הכוחות האלה ודרכם לייצר מגע עם הבורא דרך הכוחות?
מה שהוא רוצה לגלות לנו, כך אנחנו מגלים.
תלמיד: וזה מתגלה דרך כוחות שונים?
כן.
תלמיד: שאי אפשר לגלות רק דרך כוח אחד, צריך את כולם.
נכון.
תלמיד: האם יש הדרגתיות בגילוי שמות הבורא, האם יש איזשהו סדר ממה מתחיל הגילוי?
תנסה בכוח לגשת לגילוי הבורא ותראה איך שיהיה לך מגע עימו ומהן הצורות שהבורא מתחיל להתגלות כלפיך.
תלמיד: ה' מתגלה אלי?
כן, זה יתגלה בעצמו לפי המאמצים של האדם.
תלמיד: הייתי מצפה שהפעולה תהיה להוריד את הלבושים, אבל פה לא מדברים על להוריד את הלבושים, הלבוש נשאר והלבוש שהיה כהסתרה הופך להיות לבוש של גילוי?
נגיד ככה.
תלמיד: הוא כותב פה שהבורא מתלבש בתורה וגם מזכיר פה את הביטוי "דעולם הזה".
כן.
תלמיד: זאת אומרת שגם כל המציאות שערוכה לפנינו, זה גם להסתכל על זה כלבוש של הבורא?
כן.
תלמיד: ולא צריך להסיר אותה אלא לראות דרכה, מה שעכשיו לא נראה לי כמציאות של בורא, אותה מציאות נשארת אבל נהפכת.
כן.
תלמיד: מהי הכנה נכונה לאדם לקראת עיסוק בתורה?
הכנה נכונה זה שאנחנו מבינים שמה שמתגלה לנו הרבה ברוחניות זה בקשר בינינו. עד כמה שאנחנו נהיה קשורים כאיש אחד בלב אחד, בהתאם לזה באותו לב אחד תתגלה המציאות הפנימית.
תלמיד: מה נדרש מכל אחד מאיתנו בעשירייה בעת קריאת הטקסט להחיות את המילים ולהרגיש אותם בלב שלנו?
נדרש מאיתנו להשתדל לקשור את עצמנו לתורה בצורה כזאת, שאנחנו נוכל לגלות את התורה ביחס אלינו, כלפי העוביות, כלפי הקשר בינינו, אותם האורות שמעוררים אותנו מהמצב הרגיל שלנו עד המצב הרוחני.
תלמיד: כעשירייה אנחנו צריכים להיות באותו התדר הזה?
כן.
תלמיד: אתמול אמרת שלפי הבקשה שלנו האור החוזר הופך להיות לבוש ממטה למעלה על פעולת הבורא. אז הבורא משפיע לקבוצה.
כן.
תלמיד: מה זה אומר, שאנחנו ממטה למעלה מתלבשים על הפעולה שלו?
דרך הבורא כך להתגלות לנו, ודרך הנבראים לגלות אותו בצורה כזאת.
תלמיד: מהי פעולת ההתלבשות שלנו על הפעולה שלו?
כי אנחנו מגלים מהחומר הכי גרוע, גס ורחוק מהבורא, וצריכים לזכך אותנו וכך נגיע למצב שנהיה עימו באיזה מגע. ואז יוצא שכל הפעולות ודיבורים שלנו יהיו כתפילות, וכל הפעולות שהבורא יעשה ישפיעו עלינו, יתגלו בנו.
תלמיד: נגיד שכתוצאה מהשפעה שלו אנחנו במצב הלא מתוקן שלנו זה מתפרש להרבה מצבים פרטיים שאנחנו מרגישים בעשירייה. מתוך זה אנחנו צריכים להתקשר יחד. ומה הלאה?
אנחנו צריכים להתקשר יחד ולהשתדל שבהתקשרות יחד אנחנו נעלה לדרגה יותר גבוהה.
תלמיד: מה זה אומר נעלה לדרגה יותר גבוה?
שהחיבור בינינו יהיה יותר נעלה, בחיסרון, בנטייה, בגילוי, וכך אנחנו בעצם בונים את הכלי הרוחני שלנו. כל פעם יכולים לשנות אותו כך שנגלה את השפעת הבורא ממקום יותר גבוה.
אות קל"ט
"ובזה ניצח משה למלאכים, בטענתו: "כלום קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם?" (שבת פ"ט ע"א), עש"ה. דהיינו כמבואר, שההסתר היותר גדול מגלה את האור היותר גדול. והראה להם, שבלבושים זכים, אשר התורה מתלבשת בהם בעולם המלאכים, אי אפשר שיתגלו על ידיהם האורות היותר גדולים, כמו שאפשר בלבושים דעוה"ז, כמבואר."
אות ק"מ
"הרי נתבאר, שאין שום שינוי ח"ו במשהו, מתורה דאצילות, ש"אורייתא וקב"ה חד הוא", עד התורה שבעוה"ז. אלא, כל ההבחן הוא בלבושים. כי לבושים שבעוה"ז, המה מעלימים להקב"ה ומסתירים אותו, כנ"ל ד"ה "וז"ש".
ותדע, שעל שם התלבשותו יתברך בתורה, הוא מכונה בשם "מורה", להודיעך שאפילו בעת הסתר הפנים, ואפילו בבחינת ההסתר הכפול, כנ"ל ד"ה "והסתר", הרי הקדוש ברוך הוא שורה ומלובש בתורה, כי הוא יתברך "מורה", והיא "תורה".
אלא שלבושי התורה הגסים לעינינו, המה בחינת כנפים, המכסים ומסתירים את המורה ית', המלובש ומסתתר בהם. אמנם, כשזוכה האדם לגילוי פנים, בתשובה מאהבה בבחינתה הד' (כנ"ל ד"ה מידה וד"ה ולפיכך), נאמר עליו "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל', כ'), כי מאז ואילך, אין לבושי התורה מכניפים ומסתירים עוד את ה"מורה", ונתגלה לו לנצח כי "אורייתא וקוב"ה חד הוא".
תלמיד: ההרגשה היא שאם אנחנו מצליחים להתגבר על ההפרעה, על חוסר הקשר שמרגישים, שם נמצא כל העניין של לגלות את היחס שלו כלפינו.
הקשר בינינו שצריך להיות יותר חזק, יותר עמוק, יותר נקי בכל רגע הלחץ, האנרגיה, הכוח לעשות את זה, מאיפה לוקחים אותם?
מגיע לנו מהמדרגות.
תלמיד: באיזה תנאי?
אנחנו נמצאים במאמצים להתקרב למדרגה כל פעם יותר גבוהה.
תלמיד: אני יכול לשבת ולהגיד "אני עושה מאמצים", אבל בתוך המאמץ הזה אין כוח לעשות אותו. מאיפה הכוח?
כשאתה לומד תורה בקבוצה ומשתדל להכיר את המצבים שלך והקבוצה יחד במצבים יותר גבוהים, יוצא שזה מתגלה אליך והכוח כל פעם מתגלה כיותר.
תלמיד: כיותר הפרעה, כיותר חוסר. למה אין כוח במאמץ שלי כלפי החברים, האם המאמץ לא נכון?
אין לך מקור כוח, מקור הכוח זה הבורא.
תלמיד: נכון. הכוח שלו צריך בסוף להתלבש במאמץ שלנו, להיכנס למאמץ שלנו, כמו חשמל, כמו אנרגיה.
כן.
תלמיד: באיזה תנאי זה קורה?
בתנאי השתוות הצורה.
תלמיד: זה אומר שאם עכשיו מישהו מאיתנו מרגיש שאין לו כוח לבצע את המאמץ, הוא צריך לתקן את הכיוון.
כן.
תלמיד: מאיפה לוקחים את התיקון לכיוון הזה?
מזה שהוא נסתר.
תלמיד: מי נסתר?
כוח הבורא נסתר ואנחנו יכולים להתקרב לגילוי שלו על ידי חיבורים בינינו.
תלמיד: אם אני מקבל את זה כנתון, כאמת, הוא נסתר ועל ידי החיבור אנחנו צריכים לגלות אותו. משתדל לעשות חיבור, לא הולך, אין כוח, כלום. ואז אני אומר - צריך לתקן את הכיוון להיות יותר בהשפעה, יותר נקי. איך?
כן.
תלמיד: כאילו צריך להגיע להבחנה יותר אמיתית, יותר נקייה, מאיפה היא באה?
גם כן מלמעלה מהבורא.
תלמיד: מה המאמץ שלי?
המאמץ של האדם להיות כמה שיותר קרוב לזה.
תלמיד: האמירה של הבורא, הלוואי שאותי עזבו ותורתי שמרו, היא מאוד חדה ולא נאמרת מרוב התרגשות, אלא מהתורה, מהמקום השלם. מה משמעות האמירה הזאת?
שאם לא תרצו לגלות אותי אלא רק את הקשר שלי איתכם, את הפעולות שיהיו להידמות לי, תצליחו.
תלמיד: בורא זה אור, למה מראש אנחנו מקבלים את השמות שלו? אני לפי תכונותיי צריך לגלות אותו, את שמותיו. אז למה הכול קבוע מראש, שיש תורה, שיש שמות בכמות מוגבלת, מה עומד מאחורי זה?
מאחורי זה עומדים כוחות, מצבים, חיבורים. גילוי האור, ההתלבשות שלו בכלים.
תלמיד: אבל אני אמור לגלות זאת, זו הדרך מלמטה למעלה. אז למה הכול מובנה, כתוב מראש? האם כדי למשוך מאור מאותו מצב, מאותם שמות?
זה מתגלה מלמעלה למטה ואנחנו מגלים את זה מלמטה למעלה.
תלמיד: אז איפה ההתפתחות, במה?
ההתפתחות היא בכך שאנחנו מתקשרים יותר בינינו ומעצבים יותר נכון בכל המאמץ שלנו קשר יותר עמוק, גבוה, פנימי בינינו, שבו מתגלה יותר כוח הבורא, האור.
תלמיד: אם כך, זו לא עבודה שלי אלא של העשירייה, היא צריכה לגלות את השמות.
ואתה בתוך העשירייה.
תלמיד: אמרת קודם, להרגיש את החיבור בינינו כשטח, חומר שעל גביו מתגלה הבורא. האם הקשר הזה יכול להיות גם אקטיבי, שאנחנו עכשיו מתחברים בעשירייה ואומרים, היום אנחנו רוצים לגלות את הכוח שנקרא משה, לא לחכות שיתגלה משהו, אלא להזמין אותו, בחוצפה כזאת.
לא. זו לא חוצפה זה כאילו אנחנו עושים איזו פעולה עם כל מיני רוחות, או משהו כזה.
תלמיד: אז זה לא כך, עלינו פשוט להתבטל ולחכות למה שמתגלה או לצפות שיגלה לנו משהו.
כן, לפי המדרגות. אנחנו צריכים מצד הכלים לגלות את הקשר שלנו יותר חזק, יותר הדוק, יותר סגור. וזה ייתן למצב שצריך להתגלות בפנימיות בקשר בינינו, להופיע.
תלמיד: ואיך נדע לכנות את זה בשמות?
את זה כבר האור שמאיר נותן לנו, הוא מסדר אותנו ונותן לנו אפשרות להגיע להכרתו.
תלמיד: כלומר, אפשר להרגיש שזה מצב בתוך העשירייה, ניתן אפילו לסכם שכולם מרגישים אותו דבר?
כן.
תלמיד: אבל נתינת שם היא כבר משהו מאוד מדויק, איך נותנים שם למה שאנחנו מרגישים?
לפי ההשגה. עוד לא השגנו שום דבר בצורה פנימית ולכן אנחנו לא יכולים לכנות את זה בשם.
תלמיד: כתוב, "אלא שלבושי התורה הגסים לעינינו, המה בחינת כנפים, המכסים ומסתירים את המורה ית', המלובש ומסתתר בהם". מהם הכנפיים?
זה מה שמסתיר את הבורא מאיתנו.
תלמיד: בינינו, בעשירייה, יש דבר כזה שנקרא כנפיים?
כן.
תלמיד: מה בעשירייה נקרא כנפיים?
מה שמסתיר את הבורא מאיתנו.
תלמיד: אז מה זה המורה?
המורה הוא המקור העליון ממנו מגיעה אלינו התורה.
תלמיד: וכשמגיעה ממנו התורה, מגיעות ממנו גם אותן כנפיים עליהן דיברת?
כן.
תלמיד: אומרים לנו שמאחורי כל חבר נמצא הבורא. איפה למקד את תשומת הלב שלי כדי לגלות את הבורא מאחורי החבר, מה אני צריך לחפש?
אתה צריך לחפש את הכוח המניע, הכוח המקדם, הכוח הפותח. ואז בכל הפעולות שלך עם החברים, תמצא את הכוח הזה, את הבורא.
תלמיד: מה קורה כשדרך החבר אני מקבל רשמים לגמרי הפוכים מאותו כוח שעכשיו תיארת, מה עליי לעשות, איפה המאמץ שלי?
תחפש.
תלמיד: אני צריך להגביר את חיפוש אותו כוח בחבר?
כן.
תלמיד: מה זה לפתוח את העיניים בדרך?
כשאתה מגלה את מידת ההתקשרות שלך לחברים, כשאתה מגלה בקשר הזה עם החברים, את הכוח העליון.
תלמיד: הוא אומר שיש תורה ויש מורים. מה זה אומר שבפתיחת העיניים אני מגלה את המורים?
מדובר בכוח האנושי המסובב את הכול מצד התחתון, והבורא מקבל, מייצב אותו ומופיע דרכו.
תלמיד: מאין אנחנו מקבלים כוחות להמשיך את הדרך ולחזק זה את זה? האם מתוך חיזוק עצמנו ופתיחת הדרך מהקשר בינינו? אנחנו מבקשים מהבורא לחזק את הקשר בינינו, ואז פותחים את הדרך הזאת, את ההסתר, ובעצם מגלים את כוח האהבה, ההשפעה בינינו?
נכון, כן.
תלמיד: בעבודה בינינו, בקשר בינינו, אנחנו עובדים במטרה להגיע ללשמה, לגלות את הבורא. תמיד כשיש את השאלות בסדנה, מתרוצצת בי השאלה עד כמה מותר לי לפתוח את מה שאני מרגיש, ואיך להיזהר כדי לא לבלבל את החברים. לדוגמה, היום בהכנה אמרתי משהו שאני מרגיש שנים, אבל אף פעם לא הרגשתי את הביטחון להוציא את זה. אתה דיברת על הקשר, עד כמה אתה כמורה צריך יותר להסתיר, ועד כמה אנחנו בעבודה בינינו צריכים למסור ולעבוד ביחד בקשר הזה. איך האדם בודק את עצמו שהוא עובד עם החברים כדי למסור?
רק מתוך הקשר. רק מתוך הקשר מתגלה לו עד כמה הוא שווה, עד כמה הוא שונה, מה נדרש מזה. הכול מתוך המעשים.
תלמיד: איך היגיעה שלנו כעשירייה מגלה את הלבושים של הבורא בתורה?
היא שמגלה את הלבושים. היא מקדמת אותנו מלבוש יותר גס, חיצון, ללבוש יותר פנימי, דק.
תלמיד: כיצד אנחנו בעשירייה צריכים לעבוד עם ההסתרה כדי לגלות את הבורא?
רק בחיבור יתר בינינו. אני לא יכול למצוא כאן תשובה אחרת.
תלמידה: איך אדם מזהה את הלבושים של הבורא?
הוא רוצה להידמות לו, להתקרב אליו, הוא בודק את עצמו עד כמה הוא יכול להיות קרוב אליו, ואז הוא בודק את הלבושים, על ידי איזה לבוש הוא מגלה את הבורא.
תלמידה: איך אדם מתייחס נכון ללבושים שהבורא מתגלה בהם?
נדבק אליהם.
תלמידה: איך אדם מעביר את הגילויים שלו לחברים?
הוא לא יכול להעביר בצורה ישירה, אלא כשנמצא יחד איתם במאמץ פנימי, בגילוי לבושים יותר פנימיים של הבורא, אז בזה הוא מתקדם איתם יחד, מקדם אותם.
תלמיד: כתוב שהבורא אומר, "אינני נמצא בשום מקום אלא בתורה". במציאות שלנו הבורא לא מורגש. מה זה אומר לעסוק בתורה כך שאנחנו יכולים להרגיש את הבורא, דרך העיסוק הזה? מה זו התורה שבה אפשר לעסוק? באיזו צורה? אנחנו יודעים שאפשר לקרוא מהספרים, וזה נקרא שאנחנו עוסקים בתורה.
כן.
תלמיד: כמובן שצריכה להיות כוונה, הכנה מסוימת, אבל שם זה קורה. האם בני האדם יכולים לעשות עוד משהו חוץ מלקרוא בתורה או בספרים הקדושים? האם יש משהו אחר?
משהו אחר ודאי שיש חוץ מלקרוא. גם ילד קטן יכול לקרוא, כל אדם מהרחוב שרק עכשיו למד א' ב' יכול לקרוא. "לקרוא" הכוונה היא שאתה נכנס לשכבה יותר פנימית, ואתה רוצה לגלות את היחסים בין גיבורי סיפורי בתורה.
תלמיד: אז זה רק בקריאה או בשמיעה של טקסט.
כן.
תלמיד: זה מוזר שזאת הצורה היחידה שהבורא מסר לנו.
ישנה גם הרגשה פנימית, אבל לזה צריכים להגיע.
תלמיד: ברור שצריכה להיות הכנה בקריאה כדי להתחיל להרגיש את התורה כלבוש לבורא.
כן.
תלמיד: האם זו הצורה היחידה שאדם קיבל, רק קריאה בספר? רק צורת הקריאה הזו זו הצורה היחידה?
כמו שאנחנו קוראים, יש כאלה מצבים שהבורא מתגלה בכבודו ובעצמו.
תלמיד: בלי לבוש תורה?
כן.
תלמיד: אבל אם האדם רוצה לעסוק מצידו?
אז הוא צריך להכין את הלבוש.
תלמיד: שזה רק על ידי קריאה בספרים הקדושים, אין עוד פעילויות, כמו לצאת לפיקניק, לטוס לירח, כל דבר שאדם יכול לנסות כדי לצאת מעצמו. אני לא מוצא שום פעולה אחרת שבה אפשר להגיד שאנחנו מגלים את הבורא דרך הלבושים. האם יש עוד משהו חוץ מלקרוא?
לא, אין.
תלמיד: כל המציאות הזו היא לבושים של הבורא.
נגיד.
תלמיד: כל מה שהוא כותב בהתחלה, קנאה בין חברים, כל מה שקורה בינינו, אלו לבושים של הבורא.
כן.
תלמיד: אז יש עוד דברים חוץ ממה שעכשיו החבר אמר.
כן.
תלמיד: מה ההבדל בין ללמוד מהרב לבין ללמוד מהמורה שמסתתר בתורה?
ללמוד מהמורה שמסתתר בתורה, זה תלוי רק באדם שקורא את התורה ולומד. ללמוד מהמורה שנמצא כאדם, יש בזה רווח גדול מאוד, כי על ידי המורה הזה אתה יכול להגיע למדרגות, לגילויים, לחקירות כאלה שלבד אתה לא יכול.
תלמיד: כי הוא אומר, הלוואי ותעזבו אותי, כאילו לא לחפש את המורה בתורה. האם אנחנו לא צריכים לרצות שהבורא ילמד אותנו? האם הבורא צריך ללמד אותנו?
כן.
תלמיד: על מה מדובר שהבורא מלמד אותנו?
הבורא נותן למוח שלך את האור. בזה שאתה מרגיש את האור, מקבל אותו, עובד עימו, על ידי זה אתה לומד ממנו.
תלמיד: מבפנים, בלי להבין שזה ממנו.
כן.
תלמיד: מה זה נקרא "תורתי שמרו"?
"תורתי שמרו", יש לזה הרבה פירושים. אבל הכי קרוב אלינו, כמו שאנחנו לומדים, זה שהתורה מתחלקת לזה שהיא מתגלה לאדם בצורה ישירה, ומתגלה לאדם בצורה נסתרת. האדם רוצה בעצם להתקרב בצורה פתוחה, פשוטה, ואז יש לו קושי, איך הוא מסתיר את התורה, ואיך התורה בעצמה מסתירה את עצמה מהאדם.
תלמיד: "שמרו" נשמע כמו פעולה שאנחנו צריכים לעשות, זה ציווי לשמור את התורה, שאנחנו צריכים לעשות משהו.
זה ציווי שמסביר לנו שרק על ידי זה שאתה מגיע לתורה בצורה נכונה, אתה יכול להוציא ממנה את המאור המחזיר למוטב וכך ללמוד אותה.
תלמיד: מה זה להגיע לתורה בצורה נכונה?
שתלמד מפנימיות התורה, להוציא ממנה מאור המחזיר למוטב, ולא שתלמד מסיפורים.
תלמיד: למה זה נקרא לשמור, למה זה לא נקרא ללמוד?
כי קודם כל אתה צריך לשמור שיהיה לך יחס נכון לתורה, ולאחר מכן תוכל להבין, לפתוח את סיפורי התורה, את מה שבפנים.
תלמיד: אם הבורא הוא המטרה של הלימוד, אם הוא הכוונה של הלימוד, אז למה הוא אומר לנו "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו"?
כי בצורה ישירה אתה לא יכול לגלות את הבורא, הבורא הוא בלתי מושג, ותמיד זה יהיה כך. אלא זה שאנחנו ניגשים בצורה נכונה, שרק על ידי התורה אנחנו מגלים אותו, אז הגילוי הזה נשאר בנו ואותו אנחנו מבינים וחיים.
תלמיד: האם בסופו של דבר המטרה היא לגלות את הבורא דרך זה, או שלא?
לא, אנחנו לא מגלים את הבורא ממש, אנחנו כל הזמן מגלים אותו בלבושים. מה שקורה אחר כך אני לא יודע.
תלמיד: האם אנחנו מגלים את לבושי הבורא, זה מה שאנחנו מגלים?
כן.
תלמיד: עדיין לא הבנתי מה אנחנו צריכים לעשות בדיוק כדי לשמור את התורה, וכך לגלות את הלבושים של הבורא.
אסור לך לנגוע בבורא, לדרוש את הגילוי שלו. אבל מותר לך ללמוד את כל השינויים שהוא עושה בבריאה כדי מהפער בין הלבושים להכיר אותו.
תלמיד: איך לשמור נכון את התורה שלו?
מתוך זה שאנחנו שומרים על נותן התורה והיחס שלו אלינו.
תלמיד: יש שני מצבים שאני מזהה. מצב שבו אדם הולך בעולם ומחפש את הבורא בכל דבר, ממש מרגיש את הכוח שלו שולט, וכל דבר שקורה הוא כבר רואה שזה הבורא, זה חי בו. ויש מצב שבעלמא קורים לו דברים, ואז הוא עושה מאמץ לייחס את זה לבורא במודע או שלא במודע. איך מתקרבים למצב שבו אנחנו מקדימים את היחס הזה לבורא, ולא מחכים שיקרה משהו ואז נצטרך לייחס? זה ברור מה אני שואל?
לא.
תלמיד: לדוגמה, בחיבור בינינו, כשאנחנו קרובים זה לזה, אז אנחנו מרגישים את הכוח הזה שמחזיק את החיבור הזה.
כן.
תלמיד: ויש מצב שלאדם קורים דברים, הוא לא יודע למה הם קורים, ואז הוא מייחס את זה לבורא, הוא לא תמיד משיג שזה הבורא, אבל הוא אומר שכך זה צריך להיות.
מה אנחנו יכולים להבין ממך?
תלמיד: איך עוברים מהמצב הזה למצב היותר קרוב לבורא?
רק על ידי תפילה.
תלמיד: מה לבקש בתפילה הזאת?
מה לבקש, את זה אתה צריך לברר.
תלמיד: האם אני יכול לבקש להרגיש אותו קרוב יותר?
כן.
תלמיד: זה לא יהיה אגואיסטי?
את זה תמיד אתה יכול.
תלמיד: כל ההקדמה לתע"ס היא הקדמה ל"תלמוד עשר הספירות". גילוי הבורא, גילוי תכונת ההשפעה שאנחנו מדברים עליה, נשמע שאפשר לגלות אותה בלי לימוד זוהר או תע"ס. האם אפשר לגלות את הבורא בלי לימוד ספר "תלמוד עשר הספירות", בלי לימוד ספר הזוהר, בלי לימוד חכמת הקבלה? האם אפשר לגלות את זה מהשולחן העגול, משיטת החיבור, משיטת האהבה, מאהבת חברים, או שזה גם גילוי הבורא, גילוי תכונת ההשפעה, אבל זה לא אותו בורא שאליו בעל הסולם מתכוון? האם אפשר להגיע לגילוי הבורא ברמה ד' הסופית או במשהו בלי ללמוד מתוך ספר הזוהר ותע"ס?
כנראה שכן, אבל אנחנו לא נמצאים במצבים כאלו. פגשתי כמה אנשים במקרים שונים שהם דיברו ממש לפי חוקי תע"ס, והם ידעו שזה מגיע אליהם מחכמת הקבלה, אבל ללמוד הם לא ידעו. הם המשיכו, אני לא יודע איפה הם היום. זאת אומרת יש ויש.
תלמיד: הטקסט שכתב מקובל, כשאנחנו קוראים אותו, האם זה קשר עם המקובל עצמו או עם האור שטבוע בכתב?
הטקסט שכתב המקובל עובר דרכו, ולכן הוא מקבל את ההתרשמות מהטקסט לפי הכלים שלו.
תלמיד: אני מבין שהלימוד הוא מהתורה בעיקר דרך קריאה במקורות או שמיעה של המורה המקובל. מה אפשר ללמוד מחברים, מה אפשר לקבל מהם?
מה אפשר ללמוד מחברים? בעיקר דוגמאות.
תלמיד: האם דוגמאות חיצוניות של התנהגות והתמדה בדרך?
כן.
תלמיד: וזהו?
לא. כשהם מדברים יחד על משהו, אז הם צריכים להרגיש איפה יש כאן רצון לקבל יותר גבוה מהדרגה שלהם, אליו להשתוקק וכך להתקדם.
תלמיד: כשאני קורא במקור או שומע את הרב, כשאת המקור כתב מקובל והרב הוא מקובל, אני מרגיש שזה מעלה אותי, אני שומע דרך זה, מקבל הארה כלשהי, משהו קורה לי. כשאני שומע את החברים, מה אני צריך לקבל, להרגיש שם, לחפש שם שיעלה אותי, שיהיה ברמה כזאת כמו שאני לומד תורה או שומע את הרב?
אנחנו עוד לא יכולים. אתה לא יכול לגלות את הקשר שלך עם החברים כמקור האור, כמצב הרוחני.
תלמיד: אבל האם החברים הם מקור לאור?
יכול להיות, אם אתה מסוגל כך לקבל אותם.
תלמיד: מה אני צריך לעשות כדי לקבל גם מהחברים אור, בנוסף למורה, בנוסף לספרים? מה אדם צריך לעשות כדי לקבל מהחברים?
אתה צריך להתקשר אליהם ולהעלות את עצמך לדרגה שבה אתה רוצה לשתף את כולם בכלים שלך.
תלמיד: בגישה כזאת, שאני רוצה לשתף את החברים בכלים שלי או בכל מה שיש לי, מה אני מקבל כתגובה?
אתה מקבל דרכם, לפי התכונות שלך שעכשיו הכנת, את האור העליון.
תלמיד: יש הבדל בין האור העליון שמגיע מהחברים, האור העליון שמגיע מרב, או אור עליון שמגיע מהספרים הקדושים?
יש בו הבדל.
תלמיד: מה ההבדל באור שעובר דרך כל אחד מהאמצעים האלה, במה הוא שונה?
המידה ואופן הקשר ביניכם, אופן הקשר שבצורה אחת אתם מתקשרים ככה, בצורה אחרת אתם מקושרים כך.
תלמיד: למה לא מספיק לאדם לשבת מול ספר ולהקשיב לרב ולקבל את האור? מה התוספת של האור שעובר דרך החברים?
כי הם צריכים לקבל אותו כבכל מיני מצבים, ובמצבים האלו הם מבררים יותר מה שהאור מביא להם.
תלמיד: ולמה דרך שלושת הערוצים האלה רב, קבוצה, ספרים, האור העליון יורד אליי, פועל בי, למה לא דרך כל דבר במציאות?
כי כך זה נעשה. אין לך בקשר הרוחני צורות אחרות של קשר.
תלמיד: בהתקשרות כלשהי במהלך הימים עם אנשים אחרים במקרים מסוימים הבורא לא פועל דרכם עליי?
כן אבל זה כבר בצורה שונה.
תלמיד: השאלה היא בעצם איך אני יכול בכל רגע לסחוט ממש את האור, לקבל ממנו בכל הזדמנות ולא רק דרך האמצעים האלה?
כי כך זה מלכתחילה, מהמבנה של המציאות זה מגיע אליך רק בצורה כזאת.
תלמיד: וכשאני לא נמצא בשיעור, כי העיקר קורה בשיעור, שם אנחנו נפגשים עם הרב, עם המקורות, עם החברים, אז במהלך היום, איך אני יכול לקבל עוד את האור לעבוד עוד, במה, מה הערוץ שם?
הערוץ שם זה כמו שאתה נמצא בתוך השיעור, אתה חייב להיות קשור עם הקבוצה, ואפילו בצורות אחרות שאתה נמצא, להתקשר אליהם ודרכם לקבל.
תלמיד: מה שאמרת עכשיו, שבמהלך היום להתקשר לחברים ודרכם לקבל, נניח אדם במהלך היום יש לו איזו הפסקה קטנה והוא מחליט שאת ההפסקה הזו הוא מקדיש בשביל לחשוב על החברים, להתפלל על החברים, להיות איתם ממש בקשר פנימי, זה נקרא שהוא עכשיו לומד איתם?
כן.
תלמיד: ובמצב הזה אדם יכול ממש לעשות פעולות פנימיות, להתקשר איתם, להעביר להם את האור, את הכלים, את הרצונות שלו?
בהחלט.
תלמיד: ואפילו לקבל מהם רצונות חדשים, כלים חדשים?
כן.
תלמיד: הכול בפנימיות אפילו כשאני בעבודה, נניח שהלכתי רגע, יצאתי למשהו, אפשר ממש להתקשר? זאת אומרת כל היום והשיעור, הכול ביחד זו מין חבילה אחת שאנחנו יכולים ממש לממש את מטרת הבריאה?
כן.
תלמיד: תלמיד שאל אותך קודם על מהי ההכנה הנכונה לעיסוק בתורה, ואמרת שאנחנו מבינים שמה שמתגלה לנו ברוחניות זה בקשר בינינו ככל שאנחנו יותר קשורים אנחנו מגלים מציאות יותר פנימית. שאלה מטעם הצוות שאחראי על ההכנה לשיעורים, אנחנו נפגשים כל בוקר לפני השיעור כל הכלי העולמי לרבע שעה, רוב הכלי העולמי מגיע מתוך שינה לשיעור, והמטרה שלנו להשתמש בזמן הזה בדיוק בשביל להגיע או להיזכר בהרגשה שבאמת הלימוד צריך לקרות בקשר בינינו, איך נכון להשתמש בזמן הזה, יש איזה תכנים מסוימים או צורה שתעזור לנו להיזכר הכי טוב בדבר הזה, במה זה באמת לימוד? איך להשתמש ברבע שעה או עשרים הדקות של ההכנה?
הכנה לשיעור זה כדי לעורר כל אחד ואחד לאותו קשר שגם אתמול היה במשך היום וגם היום אנחנו מתעוררים אליו וצריכים להתקרב אליו, ורק מתוך הקשר בינינו של היום, החידוש של הקשר, כך אנחנו יכולים להתקדם לגילוי הבורא.
תלמיד: יש צורה טובה לעורר את הקשר הזה, למשל ניסינו לקרוא טקסטים שמדברים על חיבור, ולאחרונה ניסינו יותר לקרוא את הטקסט שנקרא בשיעור, נגיד את ההקדמה לתע"ס, זה סוג אחר של טקסט, יש עדיפות לאחד מהדברים האלה?
ודאי שיש הבדלים בין כל טקסט וטקסט ובין כל מילה ומילה, אבל החשוב זה הכנת האדם לזה, מה הוא רוצה מהטקסט הזה, איך הוא מצפה שזה ישפיע עליו, ישנה אותו.
תלמיד: עוד שאלה גם על צורת ההכנה, הניסיון מראה שחברים שונים מעדיפים צורות הכנה שונות, יש כאלה שמבחינתם הכי טוב שחמש עשרה דקות לא נגיד כלום, נהיה בנגיד סדנה שקטה, יש כאלה שרוצים סדנה פעילה לדבר בין החברים, יש אולי אפילו כאלה שישמחו לשיר, איך עושים הכנה שתתאים לכולם?
כאיש אחד בלב אחד? זו בעיה גדולה.
תלמיד: אז לנסות צורות שונות, נגיד כל יום צורה אחרת של הכנה, או מה כדאי לעשות?
אני רואה עכשיו שיושבים לפניי כאלה שלגמרי ישנים, כאלה שלגמרי ערים, וכל אלו שבין כאן לכאן. מה אפשר לעשות? רק סבלנות. ".. רק הגיבורים אשר מידת הסבלנות עמדה להם".
תלמיד: לפעמים יוצא שאני מכין את עצמי בדרך מהרגע שאני קם, כולנו מכינים את עצמנו, וההכנה מבלבלת אותי יותר או מעצבנת אותי, מקוממת אותי, כביכול מכניסה אותי לאיזשהו מצב, הייתי כבר באיזה ריכוז, בשקט, הכול מסודר מבחינת החברים הבורא, המטרה, המאור המחזיר למוטב, החיסרון, ואז כביכול ההכנה מסיחה את דעתי, ואני לא יודע מה לעשות במצבים האלה. ברור לי שזה בגללי ולא בגלל ההכנה שהחברים עשו, אני לא יודע איך להתמודד עם זה, אני נכנס לשיעור לא טוב.
אז מה אתה מצפה?
תלמיד: אני לא יודע מה לעשות, אני רק משתף ושואל אם יש לך איזו עצה מה לעשות במצב הזה. כשהתחלתי ללמוד לפני עשרים שנה, ההכנה הייתה שקט לא היה כלום רק רבע שעה שקט. אתה נכנס לתוך האולם ומקבל ממש "זץ" של חשמל מהאוויר כולם בדריכות מאוד מאוד גדולה וזהו. אז אולי אני יותר נוטה לזה, כי ככה גדלתי, זו הייתה הכניסה שלי לדרך, השנים האלה שאתה ברבע שעה הזאת מברר את כל העולם ומכין את עצמך לשיעור. אבל ברור שצריך גם אמצעים אחרים היום, אני מבין את זה, אני פשוט לא יודע מה לעשות במצבים שההכנה לשיעור כביכול מבלבלת אותי או מעצבנת אותי.
כן, זה שזה מעצבן, מפריע, מעורר בכל מיני צורות אפילו בלתי נעימות זה הכול טוב. צריכים בכל זאת להבין את זה ולקבל את זה.
תלמיד: יש משה בכל מיני דרגות, יש משה שאני מבין, יש משה שמישהו אחר מבין, באיזה מצב זה משה כמו שהבורא רוצה, או כמו שהבורא מתכוון?
יש משה לכל אחד ומיום ליום וזה משתנה.
תלמיד: מהי בדיוק התורה, מסירת אור או זה האור עצמו?
האור עצמו שמשוטט בין הכלים ומביא אותם לגמר התיקון.
תלמיד: איך להתלבש באור?
זה במידה שאתה נמצא בתוך הכלים והכלים האלו המתאימים אליך ואתה מתקדם איתם, ואתה עושה את כל הפעולות כדי לעשות את הכלי כאור, אז אתה מתקדם.
תלמיד: מה המקור של אור חסדים, האם זה בא מלבושי התורה?
כן, זה מלבושי התורה.
(סוף השיעור)