שיעור בוקר 23.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 162,

אותיות ד'-ו'

מה יש כאן להוסיף, רק התפעלות שלי מהפתיחה. אני זוכר שלמדתי אותה ודאי מהיום הראשון שהגעתי לרב"ש והתייחסתי אליה כמו מאמר של מקובלים, של מקובל, שבעצם צריכים ללמוד אותו. לא כל כך יכולתי להבין את העומק שיש בפתיחה. רק אחר כך במשך השנים אחרי שלמדנו "תלמוד עשר הספירות", "בית שער הכוונות", "עץ חיים", כששוב חזרנו פעם קצת ל"פתיחה" התחלתי להרגיש עד כמה בעל הסולם בתוך המילים ובין המילים הכניס כאן ממש עומק אינסופי בהגשת מבנה העולם העליון, הפילוסופיה של העולם העליון, מטרה, תוכן פנימי. אני אומר לכם את ההתפעלות שלי מזה.

מה הוא אומר לנו? קודם כל, שצריכה להיות השתלשלות מהבורא עד הנקודה במדרגות. כשהמדרגות האלה מחלישות את האור העליון, הן גם מלבישות את האור העליון בכל מיני לבושים כדי לעשות אותו המוכן, הנכון, המתאים לאותם הנבראים שיתחילו לגדול מאפס. האור העליון כשהוא יורד במדרגות הוא צריך כל הזמן לשנות ולשנות את עצמו, והוא לא יכול לשנות את עצמו אלא על ידי לבושים. יש לבושים יותר ויותר גסים כאלו שהם יכולים לעשות קשר בין האור העליון שבתוך הלבוש ובין הרצון לקבל. ואז הם מגיעים למצב התחתון ביותר, ששם הרצון לקבל הוא ממש לגמרי הפוך לאור, אבל הלבוש על האור הוא בכל זאת עושה התאמה בין הרצון לקבל והאור. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד כי זה המצב שבו אנחנו נמצאים, ואז איך אנחנו יכולים לעלות בחזרה מהמקום שלנו עד האין סוף. אין סוף הכוונה שאין גבול, אין הבדל, אין מה שמבדיל בין הנברא ובורא.

קריין: אות ד'.

אות ד'

"והצורך להשתלשלות הרצון לקבל על ד' בחינות האמורות שבאבי"ע, הוא מפני שיש כלל גדול בענין הכלים, אשר התפשטות האור והסתלקותו הוא עושה את הכלי רצוי לתפקידו," למה? "פי', כי כל עוד שהכלי לא נפרד פעם מהאור שלו, הרי הוא נכלל עם האור ובטל אליו כנר בפני האבוקה. וענין הביטול הזה הוא, מפני שיש הפכיות ביניהם הרחוקה מקצה אל הקצה, כי האור הוא שפע הנמשך מעצמותו ית' יש מיש, ומבחינת מחשבת הבריאה שבא"ס ית', הוא כולו להשפיע ואין בו מבחינת רצון לקבל אף משהו, והפכי אליו הוא הכלי, שהוא הרצון הגדול לקבל את השפע ההוא, שהוא כל שורשו של הנברא המחודש, הנה אין בו ענין של השפעה כלום. ולפיכך בהיותם כרוכים זה בזה יחד, מתבטל הרצון לקבל באור שבו. ואינו יכול לקבוע את צורתו אלא אחר הסתלקות האור ממנו פעם אחת, כי אחר הסתלקות האור ממנו הוא מתחיל להשתוקק מאד אחריו, והשתוקקות הזאת קובעת ומחליטה את צורת הרצון לקבל כראוי, ואח"ז כשהאור חוזר ומתלבש בו הוא נבחן מעתה לב' ענינים נבדלים, כלי ואור, או גוף וחיים. ושים כאן עיניך כי הוא עמוק מכל עמוק."

שאלה: הכלי נברא בעולם אין סוף מלא באור ואז האור יוצא ממנו וזה מקיים את התנאי של "התפשטות האור והסתלקותו". למה כתוב שהכלי עם השפע חייב להשתלשל דרך כל ארבעת העולמות?

כי דווקא על ידי הכלי שמשתלשל, האור שבו הוא נראה שמקבל גם תכונות וצורות חדשות. הכול תלוי בכלי. אין לאור שום הבדל בתחילת הקו ובסוף הקו, או בעולם אין סוף או בעולמנו, באור אין שום שינוי, זה נקרא "אני ה-ו-י-ה, לא שָניתי"¹. אבל הכלי הוא משתנה, וזה כל מה שמתרחש בכל המציאות, רק צורות הכלים. לכן אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לפי הכלים ואז נגלה את האור שנמצא בתוך הכלי, אבל בהתאם לכלי.

אנחנו אף פעם לא מגלים את האור בעצמו, אלא אנחנו מגלים את הכלי שבו האור נמצא. זה כמו בטכניקה, אנחנו אף פעם לא מגלים נגיד אור, חשמל, כל מיני תופעות, אלא אנחנו מודדים השפעתן עלינו. נגיד כוח משיכה, כוח חשמל, לא חשוב מה, תמיד אנחנו מודדים תוצאות מאיזה כוח שפועל. כך זה קורה בכל החיים שלנו. זה נובע מהרוחניות, שהאור לא מושג אלא רק על ידי הכלי שבו הוא נמצא. והשגת הכלי, דפני הכלי, על ידי זה אנחנו מדברים על האור שבו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת אם בנו קרה התהליך הזה של ההזדככות?

עוד לא קרה לנו, אנחנו צריכים להגיע לזה. אנחנו עוד לא הגענו לזה ולא הרגשנו את זה אף פעם.

שאלה: כתוב שהוא לא יכול להגדיר את צורתו אחרת אלא אחרי יציאת האור פעם אחת. למה הכלי מגדיר או קובע את צורתו לאחר יציאת האור, מה זה אומר שהוא קובע את צורתו?

אם אני נמצא תחת השפעת משהו, אני לא מבדיל שהמשהו הזה משפיע עליי כי אני נמצא תחת ההשפעה הזאת. אלא כשאני יוצא מתחת ההשפעה הזאת ואחר כך חוזר, אז אני יכול להבדיל בין אני להשפעה. כמו שאנחנו מדברים לפעמים על בני אדם, "תראה איפה אתה נמצא, מה משפיע עליך, איך כולם לוחצים עליך ומה עושים, אתה צריך להתרחק", והוא לא מבין, הוא לא מבין שככה הוא נמצא תחת השפעה זרה.

שאלה: מה ההבדל בין ביטול לדבקות? כי הוא כותב "וענין הביטול הזה הוא, מפני שיש הפכיות ביניהם הרחוקה מקצה אל הקצה."

ביטול יכול להיות על ידי העליון, כמו נגיד בדרגות של עיבור, יניקה ואפילו מוחין במשהו. ביטול זה שהתחתון מבטל את עצמו לעליון או על ידי שהעליון מחייב אותו ומשפיע עליו כך, או על ידי זה שהתחתון כבר מבצע את פעולת הביטול מעצמו.

שאלה: איך ייתכן שהאור הוא אותו אור אבל הוא בונה כל כך הרבה צורות של השתוקקות אליו?

גם בעולם שלנו אור זה אותו אור והוא מתפרש לכל מיני צורות. כמו שבעולם שלנו אנחנו מגלים איזשהו גל אלקטרומגנטי, אתה יכול לדבר עליו הרבה מאוד בכל מיני אופנים מצד המדע, אבל בסופו של דבר זאת תופעה, זו אנרגיה שמתפשטת באיזה חלל, באיזה מקום.

מה זה אור? ברוחניות אור זה כוח שמגיע מהבורא, כוח השפעה, ואנחנו לא מכירים אותו ולא יודעים אותו, אנחנו רק מרגישים תופעות ממנו. הוא המשפיע, הוא מביא לנו אהבה, חיבור, תיקון, כל הדברים האלה שאנחנו מקבלים לפי השתוות הצורה עימו, הם לנו לתענוג ולהתקדמות. ואם אנחנו לא נמצאים בהשתוות הצורה עם האור, הוא מגיע אלינו בכל זאת אבל כבר ההשפעה שלו עלינו מזמינה כל מיני בעיות, צרות, רגשות לא נעימים. אבל הכול זה פעולות האור, אין חוץ מאור ורצון בכל המציאות שום דבר. ומה שאנחנו מקבלים זו הזדמנות לעשות תיקון משלנו שנהיה כמה שיותר מותאמים לאור, ואז בצורה כזאת נקבל אותה בצורה יותר אמיתית ונעימה.

שאלה: ההסבר הזה שהאור מסתלק מהכלי ואז חוזר, ואנחנו כבר יכולים להבדיל את האור והרצון בנפרד, וקודם לא יכולנו להבדיל ועכשיו כן יכולים להבדיל, זה נראה כמו הסבר פשוט. ואחרי זה הוא גם כותב שיש פה עמקות גדולה. אז מהי אותה עמקות?

אנחנו נלמד הלאה ואתה תבין, בינתיים תבין מה שכתוב כאן. אמרת נכון.

שאלה: איך לסנכרן את המציאות בתוכנו עם אור אין סוף?

אם אנחנו כולנו מתחברים בינינו, מהחיבור בינינו אנחנו יכולים להרגיש איך אנחנו מסתנכרנים עם אור אין סוף. כי ברגע שאנחנו מתחילים לעשות בינינו פעולות, ואת אור אין סוף אנחנו לא מרגישים, כלפיו אנחנו לא יכולים לדמיין את עצמנו, אבל במידה שאנחנו מתחברים בינינו, בצורה גשמית שמרגישים את עצמנו קיימים, בזה אנחנו יכולים כבר להתקרב לאור העליון לפי התכונות. הוא אחד, ואנחנו יחד כמה שרוצים להיות באיזה רצון בכיוון אחד, אנחנו מתאימים את עצמנו לאור העליון, ובצורה כזאת אנחנו עושים. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", שמהמעשים שלי אני מתחיל להכיר יותר ויותר אותו.

שאלה: עכשיו, אחרי הסבר כל כך יפה לגבי הפתיחה, ברור שמטרת החיים של אדם וכל האנושות כולה זה להגיע להשתוות הצורה עם האור. אז למה המטרה הזו נסתרת מהאדם וגם מהאנושות, כשהוא נולד זה לא מול העיניים שלו, שזה מה שרוצה להשיג? במקום זה הוא עושה אלפי שנים כל מיני דברים ואפילו לא מגיע למטרה של "השתוות הצורה לאור" במונח הזה, למה זה כך?

זה "כל הפוסל במומו פוסל". אם היית רואה לא את הגופים אלא את הרשימות שבהם, רשימות מהכלי והאור שיש בכל אחד ואחד גם בדומם וצומח וחי, מדבר, מכל אותם המרכיבים של הכלי דאדם הראשון, עם איזה רשימות, נכון לעכשיו, הם נמצאים, אז היית רואה שהאור העליון שמשפיע מלמעלה מעורר שכבה אחר שכבה מכל הכלים השבורים לפי אלה שנמצאים עליו יותר ואחר כך עוד שכבה ואחר כך עוד שכבה. אין לנו על זה מה להתרעם, פשוט אלה חוקי הטבע, אין לי למי לפנות ולהתלונן. כשהאור העליון משפיע, הוא משפיע בהדרגה דרך כל אותן השכבות שנמצאות בכלי השבור ממערכת אדם הראשון.

תלמיד: אז למה כשבן אדם נולד לא אומרים לו מהיום הראשון שזו מטרת החיים שלו להגיע להשתוות הצורה עם הבורא?

הוא לא יכול להשתמש בזה, בשביל מה לו את זה? זה נקרא אל תפתח מכשול לפני עיוור. מה מזה שהוא ידע מזה? או שיצטער על זה שהוא לא נמצא בזה וזה ימרר לו את החיים ולא יתפתח אפילו במה שבינתיים צריך להתפתח. או שתספר את זה לכל האנשים ברחוב, בוא נראה עד כמה זה ישפיע על הגורל שלהם, כלום.

תלמיד: יוצא שהמטרה של השתוות הצורה עימו זה רק לאלו שיש להם נקודה שבלב.

ודאי. ולאחרים היא מגיעה בצורה אחרת. כמו בעולם הזה בגשמיות. ישנם אנשים שרוצים להגיע לכוכבים ועושים כל מיני המצאות וכל מיני דברים, וישנם כאלה שחיים בזה ולא רוצים כלום. אני נכנס לשכן שלי, הוא יושב מול הטלוויזיה, מסתכל כדורגל, יש לו בקבוק בירה ביד, "החיים טובים, לאן אתה רץ? שב, אני אתן גם לך בקבוק בירה, תסתכל". זהו.

כל אחד לפי הרצון שלו. ולכן אל תהיה בטענות כלפי אף אחד, אף אחד, תצדיק את כולם חוץ מאת עצמך, שהפצת חכמת הקבלה מהארגון שאתה בו עובד חייבת להיות במאה אחוז לפי רצון הבורא, בבקשה לזה תדאג. אבל במקום זה, אתה לא עושה ביקורת על העבודה שלך ושל הארגון, אלא אתה עושה ביקורת על העבודה של הבורא למה הוא לא פותח לכולם.

שאלה: מה ההבדל בין האור הרוחני לבין המקור, האם זה אותו הדבר?

את המקור אנחנו לא משיגים. יש בורא שנקרא "בוא וראה" שאנחנו יכולים להגיע ולגלות אותו, וככה זה בכל מדרגה ומדרגה. כמו שאומר רבי זושא, "כל יום יש לי בורא חדש". כאילו שמדבר כאן כופר, אבל כך הוא אמר. וזה נכון שכל יום לפי העבודה שלו שהוא עולה, הוא משיג את כל הבריאה ואת הבורא בצורה חדשה, "כל יום יש לי בורא חדש". וכך אנחנו צריכים להתקדם.

אות ה'

"ולפיכך, צריכים לד' בחינות שבשם הוי"ה, הנקראות חכמה בינה ת"ת מלכות. כי בחי"א הנק' חכמה, היא באמת כל כללותו של הנאצל אור וכלי, כי בו הרצון לקבל הגדול, עם כל כללות האור שבו הנק' אור החכמה, או אור החיה, כי הוא כל אור החיים שבנאצל המלובש בהכלי שלו, אמנם בחינה הא' הזו, נבחנת לכלו אור, והכלי שבו כמעט שאינו ניכר, כי הוא מעורב עם האור ובטל בו כנר בפני האבוקה. ואחריה באה בחי"ב, והוא כי כלי החכמה בסופו הוא מתגבר בהשואת הצורה לאור העליון שבו, דהיינו שמתעורר בו רצון להשפיע אל המאציל. כטבע האור שבתוכו שהוא כולו להשפיע, ואז ע"י הרצון הזה שנתעורר בו, נמשך אליו מהמאציל אור חדש הנקרא אור חסדים, ומשום זה כמעט שנפרש לגמרי מאור החכמה שהשפיע בו המאציל, כי אין אור החכמה מקובל רק בהכלי שלו, שהוא הרצון לקבל הגדול בכל שיעורו, כנ"ל. באופן שהאור וכלי שבבחי"ב משונים לגמרי מבחי"א כי הכלי שבה הוא הרצון להשפיע והאור שבה נבחן לאור החסדים, שפירושו אור הנמשך מכח הדבקות של הנאצל בהמאציל. כי הרצון להשפיע גורם לו השואת הצורה למאציל, והשואת הצורה ברוחניות היא דבקות, כמ"ש להלן. ואחריה באה בחינה ג'. והוא כי אחר שנתמעט האור שבנאצל לבחינת אור חסדים בלי חכמה כלל, ונודע, שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל, ע"כ הבחי"ב בסופה התעוררה והמשיכה בקרבה שיעור מאור החכמה, להאיר תוך אור החסדים שבה. והנה התעוררות הזו המשיכה מחדש שיעור מסוים מהרצון לקבל שהוא צורת כלי חדש הנקראת בחינה ג' או ת"ת, ובחי' האור שבה נק' אור חסדים בהארת חכמה כי עיקר האור הזה הוא אור חסדים ומיעוטו הוא אור חכמה. ואחריה באה בחינה ד', והוא כי גם הכלי דבחי"ג בסופו התעורר להמשיך אור חכמה במילואו כמו שהיה בבחי"א, ונמצא התעוררות הזו היא בחינת השתוקקות בשיעור הרצון לקבל שבבחי"א, ונוסף עליו, כי עתה כבר נפרד מאור ההוא, כי עתה אין אור החכמה מלובש בו אלא שמשתוקק אחריו, ע"כ נקבע צורת הרצון לקבל על כל שלימותו, כי אחר התפשטות האור והסתלקותו משם, נקבע הכלי, כנ"ל, וכשיחזור אח"כ ויקבל בחזרה את האור, נמצא הכלי מוקדם להאור. וע"כ נבחנת בחינה ד' הזאת לגמר כלי. והיא נק' מלכות."

שאלה: האם בהמשך לכלי מיתקנים רשימות בהתאם לתחושות של אור חסדים או חכמה, וזה מיתקן עד שזה מגיע לאור ישר?

זה לפנינו.

שאלה: מה ההבדל באור החסדים בין בחינה ב' לבין ג'?

בבחינה ב' אור החסדים זה עצם האור שממלא את הכלי ונותן לכלי סיפוק כי זו בחינת בינה. ובבחינה ג' כבר אור החסדים שממלא את בחינה ג' לא נותן סיפוק בבחינה ג' ולכן בחינה ג' ברצון שלה רוצה להמשיך קצת מאור החכמה. ולכן בחינה ג' או זעיר אנפין או תפארת היא ברובה אור חסדים אבל עם קצת אור החכמה.

שאלה: בסוף הקטע הוא מזכיר שכאשר האור שוב חוזר לכלי, הכלי הוא שמקדים את האור, מה הכוונה בכך?

יוצא שבהתחלה האור ברא את הרצון, אבל אחרי השתלשלות האור עם הרצון שבסוף ההתפתחות בבחינה ד', מבחינה ג' אפילו לבחינה ד', יוצא שהרצון הוא הקובע את המצב של האור והכלי, ולכן בזה זה נגמר. זאת אומרת, התחלנו במצב שהאור העליון משפיע והוא עושה את הכול בבחינת כתר שורש. אחר כך בחינה א', ב', ג' ובסופו של דבר הגענו לבחינה ד' שבחינה ד' קובעת מה יקרה.

ככה הבורא ברא את היחס שלו לנברא כדי בסופו של דבר להביא את הנברא לצורה עצמאית ולעורר בנברא רצון שהנברא ירצה להיות כמו הבורא. ירצה להיות בדבקות. וזה הכול על ידי ההשתלשלות מלמעלה למטה, אנחנו רואים שהבורא בורא. מלמעלה למטה עד העולם הזה. ואחר כך אנחנו מהעולם הזה מתחילים להתעורר ולבנות את עצמנו בהתאם לבורא, את כל מדרגות העלייה שלנו.

שאלה: הוא מתאר כאן ארבע בחינות ה-ו-י-ה. האם מקובל משיג אותן ארבע בחינות בבת אחת את כולם יחד או בצורה הדרגתית לפי איזה סדר אחד אחרי השני?

מקובל מגלה אותם בהתאם לנשמה שלו גם יחד וגם לחוד. כי לא יכול להשיג יחד את כולם אלא לפי הצורות הפרטניות. ולא יכול להשיג צורות פרטניות אם לא משיג את היחסים בין כולם, כי רק כך משיג זה לעומת זה, זה לעומת זה. ולכן גם המצב הפרטי של כל בחינה וגם המצב הכללי של הבחינות זה בא להשגה משותפת שזה תומך זה בזה.

כמו נגיד בעולם שלנו, אתה לא יכול להבין את האדם אם אתה לא מכיר את הסביבה שלו, עד כמה הוא קשור אליה, כמה היא משפיעה עליו וכן הלאה. זאת אומרת, פרט הוא לא פרט, הוא סך הכול תוצאה מהכלל. ולכן יש כאן חוק שפרט וכלל שווים. על זה אנחנו עוד לאט לאט נדבר, נגלה את זה. העיקר שכל פעם אתם תרגישו עד כמה הדברים האלה נכללים בכם והופכים להיות משהו כללי.

שאלה: למה האור מסתלק בבחינה ד'?

אנחנו עוד לא למדנו כאן ממש. זה יבוא אחרי זה. האור מסתלק מבחינה ד' כדי לתת לבחינה ד' דחף להשתוקק אחרי האור.

שאלה: למה בחינה ב' זה לא מספיק, למה היא לא יכולה להישאר במצב הזה? היא הרי בהשפעה כולה לבורא.

בחינה ב' לא משפיעה. יש לה כאילו רצון להיות באותה תכונה כמו הבורא, אבל בפועל אין לה במה להשפיע. אין לה אור החכמה ואין לה למי להשפיע. ולכן בחינה ב' לא משפיעה, זה החיסרון שלה. לכן היא חלשה כזאת. יש לה כאילו יחס יפה, יחס טוב לכולם, אבל לעזור ממש, לאף אחד היא לא יכולה. חוסר כוח בהשפעה. כמו שאנחנו רואים בעולם הזה אפילו ברצון להשפיע אין כוחות. כוחות יש רק ברצון לקבל. לכן החיבור בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, החיבור הנכון מביא את הכלי לשלמות.

שאלה: איך זה שהאור נמצא בתוך הכלי והכלי עדיין לא שלם?

עדיין אין כלי. עדיין אין רצון שמרגיש את עצמו מנותק מהבורא. אנחנו מדברים על הרצון שיוצא מהבורא, לכן הוא נקרא בורא, בוא וראה, נעתק מהכוח העליון ממש ומיועד לטפל בנבראים, והרצון הזה מתחיל עכשיו לגלות את הנברא, לבנות, לייצב אותו. אל תתייחסו למה שאנחנו עכשיו מדברים כעל משהו שנמצא בנו. זה עדיין ד' בחינות דאור ישר. זה אפילו נמצא לפני עולם אין סוף, ממש במבנה, בקונסטרוקציה כזאת שהכוח העליון, האור העליון בורא כדי דרכה להתחיל להתייחס לנברא. עוד אין נברא כי הנברא צריך להיות מנותק מהבורא, ומנותק זה נקרא הפוך מהבורא. עוד אין מערכת המקשרת את הנברא ההפוך מהבורא עם הבורא וכן הלאה. זה עוד רחוק רחוק. אל תייחסו לארבע הבחינות שאנחנו עכשיו לומדים כאילו יש לנו ממש יחס אליהן. הן השורש שלנו, אבל זה לא שאנחנו ממש נמצאים במקום הזה.

תלמיד: נראה לי שקודם למדנו שאור וכלי במלכות בעולם הזה זו דבקות, האור נכנס וכלי ואור כאחד. ופה בפסקה האחרונה של אות ה' כתוב שהאור לא מלובש בכלי ויש השתוקקות. לא כל כך ברור.

אמרתי לך שאנחנו לא מדברים כאן על דבקות מצד הנברא כלפי האור כי אין עדיין נברא. תסתכלו על זה כמו על שורשים, הכנות שמהם אחר כך יצאו העולמות ומערכת אדם הראשון והיא תישבר ואז לאחר מכן יוצאים רצונות כאלו שנקראים האדם בעולם הזה.

תלמיד: אבל מה זה אור לא מלובש בכלי, במלכות?

אני לא יודע. אור שלא מלובש בכלי אנחנו לא משיגים.

שאלה: האם אור פנימי ואור חיצוני זה אותו דבר, אבל הכלי עושה ביניהם את ההבדל?

כן. נכון.

תלמיד: האור הוא זה שקובע את הכלי?

האור קובע את כל השינויים בכלים והכלי אחר כך קובע את כל השינויים באור.

תלמיד: האם האור קובע את הכלי?

האור בורא את הכלי, בונה את הכלי, אחרי שהוא בונה את הכלי, הכלי מתחיל לתפקד ואז הכלי קובע מה המצב שלו לגבי האור.

שאלה: דיברת על הלבושים, האם האור עצמו בונה את הלבושים הללו או שמא מדובר בהגנה על עצם הרצון לקבל מהאור?

האור בונה על עצמו לבושים כדי בסופו של דבר לבנות רצון, שהרצון על ידי הלבושים ישיג את האור. כול זה לפנינו.

שאלה: אם האור מתקן כל אחד מ-613 הרצונות, האם זה אומר שהאור עצמו מורכב מ-613 אורות שונים?

כן. אחרי שהוא פועל, מטפל ברצונות שונים, אז אנחנו יכולים להגיד שיש כאן בהתאם לזה אותו מספר אורות שמטפלים ברצונות, כל אחד ברצון שלו.

שאלה: מאיפה מופיעה פתאום בחינה ב' עם הרצון להשפיע, מה לא היה מספיק כשהוא רק קיבל?

אם הייתה יוצאת רק בחינה א', רצון לקבל מלא באור, ובזה הייתה נגמרת כל הבריאה אז אין כאן נברא. הנברא צריך להיות הפוך מהבורא, עומד ברשות בפני עצמו וקובע משהו לעצמו, אחרת זה לא נברא. ולכן בחינה א' זה לא נברא, ואפילו בחינה ב' היא גם לא נברא, כי היא מקבלת אומנם תכונות של הבורא, אבל עדיין לא יכולה לפעול בהן. ורק בחינה ג', שהיא ערבוביה בין בחינה א' ובחינה ב', יכולה בעצמה משהו להחליט, ואז היא מחליטה מתוך שתי הבחינות הללו שהיא רוצה דווקא לממש את הרצון לקבל שבה ולכן מגיעה מלכות וזה מה שהבורא בעצם רצה. שיגיע רצון לקבל שהוא בעצמו מתוך הטבע שבו ירצה לקבל, ואז אנחנו עובדים על זה.

תלמיד: בבחינה ד' כבר יש לו את ההבחנות בין אור חסדים לאור חכמה ואז נוצרת בושה, אבל איך זה שבסוף בחינה א' מתעורר בו רצון להשפיע, מאיפה זה מגיע בכלל?

מתוך שפועלות בו כל מיני הדרגות הקודמות. אפילו שיש שם רצון לקבל, אבל בתוך הרצון לקבל, מאיפה בא הרצון לקבל? גם כתוצאה מהבחינות להשפיע. ולכן הרצון לקבל גם משתנה. השורש שלנו זה הבורא, ואפילו שהרצון לקבל אחר כך מתהווה והוא ממש מול ונגד הבורא וכאילו השונא והאויב שלו, אבל בתוכו נמצא הבורא. ולכן בטוח שהכל יבוא לשלום.

שאלה: איפה בחינה ג,' שיש לה בחינה א' וב' בתוכה, מחליטה לממש את עצמה דווקא ברצון לקבל?

כי היא מרגישה שהרצון לקבל הוא אור החיים שמחייה וממלא את הרצון ולכן היא רוצה את אור החכמה והיא ממשיכה את זה יותר ולכן הופכת להיות בחינה ד'.

תלמיד: ואיך בחינה ד' מקרבת אותה יותר לבורא?

לא, בחינה ד' הפוכה מהבורא, היא הפוכה מהבורא לגמרי, גם לפי הרצון וגם לפי האור, אנחנו עוד נלמד מה קורה לה אחר כך, היא מחליטה על ההסתלקות מכל התהליך הזה, זו ממש דרמה גדולה מאוד. אבל הוא לא מספר לנו עליה כאן.

תלמיד: אבל איך הגיעה ההחלטה מבחינה ג' לבחינה ד' ללכת דווקא לרצון לקבל? היא לא ידעה שזה מרחיק אותה מהבורא.

אין שם שום חשבונות להרחיק או להתקרב, יש כאן רק רצון לקבל הפועל עכשיו, שהתחדש בבריאה, והרצון לקבל הזה בוחר שאני רוצה להיות מקבל.

תלמיד: למה דווקא מקבל, למה לא אחרת?

כי זה יותר קרוב לטבעו, כי אור החכמה הוא זה שברא את הרצון לקבל.

שאלה: באותיות הקודמות למדנו שבהשתלשלות העולמות מלמעלה למטה הרצון לקבל והשפע מתמעטים עד לעולם העשייה.

זה על ידי העולמות. עולם זה נקרא העלמה. אבל כאן מדובר בינתיים על ד' הבחינות, לפני מערכת העולמות ולכן אין כאן המעטת האור.

תלמיד: אז בד' הבחינות, בבחינה ד' זה הרצון לקבל הכי קטן?

למה? הכי גדול. זה רצון לקבל שמקבל את כל אור אין סוף בתוכו. והאור לא מפריע לרצון לקבל, והרצון לקבל בולע את האין סוף. לכן זה נקרא אין סוף, עולם אין סוף, מלכות דאין סוף.

אות ו'

"ואלו ד' ההבחנות הנ"ל ה"ס עשר ספירות הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, הן בכלל כולו שהן ד' העולמות, והן בפרט קטן ביותר שבמציאות. ובחי"א, נקראת חכמה, או עולם האצילות. ובחי"ב נק' בינה, או עולם הבריאה. ובחי"ג נק' תפארת, או עולם היצירה. ובחי"ד נק' מלכות, או עולם העשיה. ונבאר את הד' בחינות הנוהגות בכל נשמה, כי כשהנשמה נמשכת מא"ס ב"ה ובאה לעולם האצילות, היא בחי"א של הנשמה. ושם עוד אינה נבחנת בשם הזה, כי השם נשמה יורה שיש בה איזה הפרש מהמאציל ב"ה, שע"י ההפרש הזה יצאה מבחינת א"ס ובאה לאיזה גילוי לרשות בפני עצמה, וכל עוד שאין בה צורת כלי, אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית', עד שתהיה ראויה להקרא בשם בפני עצמה. וכבר ידעת שבחי"א של הכלי אינה ניכרת כלל לכלי וכולה בטלה להאור, וז"ס הנאמר בעולם אצילות שכולו אלקיות גמור, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. ואפילו נשמות שאר בעלי החיים בהיותם עוברים את עולם אצילות נחשבים כעודם דבוקים בעצמותו ית'".

שאלה: מה בבחינה א' גורם שהרצון להשפיע בנאצל מתעורר?

מה גורם לבחינה א' לצאת מהבורא? זה מפני שיש בה כבר רצון לקבל במשהו ולכן היא נבדלת ממנו. חוק השתוות הצורה וחוק הפירוד. לפי הרצון לקבל, אם רצון לקבל של האחד לא דומה לרצון לקבל של השני, או כל תכונה שבאחד לא דומה לתכונה של השני, אז לפי זה הם נפרדים.

תלמיד: מה ההבדל בין זה שבבחינה ב' אין אור לבין זה שבבחינה ד' הוא מחליט שוב לקבל. מה הרצון לקבל למד ומה השתנה בו שעכשיו הוא מחליט כן לקבל?

הרצון לקבל שבבחינת שורש נמצא בעלמא, האור שולט עליו ולא מורגש הרצון לקבל. הרצון לקבל מבחינה א' מתחיל להתגלות שנמצא בתוך האור אבל אין לו פעולות משלו. הרצון לקבל שבבחינה ב' הוא כבר נמצא במצב שהוא מתנגד למה שהוא נמצא בבחינה א' מבוטל כלפיי האור והוא רוצה להראות את עצמו ולכן הוא רוצה להשפיע, רוצה להיות כמו האור, כמו בוגר.

אחר כך הוא מבין שאין לו חומר, אין לו כוח להיות המשפיע כמו שבחינה א' ולכן הוא עושה מעצמו בחינה ג'. זה דומה במשהו לבחינה א', זה נקרא תפארת, זעיר אנפין. ואחר כך בבחינה ד' הוא בכל זאת מעדיף להיות ברצון לקבל הגדול ביותר ולקבל את האור הגדול ביותר, אבל אחרי שהיה בכל השלבים הקודמים האלה, שורש, א', ב', ג', אז בבחינה ד' הוא רוצה לקבל את האור, הוא מבין עד כמה זה חשוב, עד כמה הרצון לקבל שלו גדל על ידי הבחינות האלה שהוא עבר ועכשיו הוא ממש רוצה רק לקבל ורק ליהנות מהאור, ולא חשוב לו מאיפה וממה וממי, אלא רק את הרצון הזה הוא מרגיש.

שאלה: אבל מה לגבי הרצון שלו להשפיע, הרי הוא כבר קיבל את הרצון להשפיע?

על פני הרצון להשפיע הוא עכשיו חוזר לרצון לקבל ואז אותו הגודל של הרצון להשפיע שהיה לו בבחינה ב' הופך להיות גם לרצון לקבל בבחינה ד'.

תלמיד: אבל הסיבה למה הוא יקבל צריכה להיות שונה מזו שהיתה בבחינה ב'?

הוא ממלא את הכלים שלו. לפני זה הוא לא היה ממלא את הרצון לקבל שלו, עכשיו הוא ממלא את הרצון לקבל שלו בעצמו. וזה אחרי שהוא נבדל מהאור, התנתק מקבלה, ועכשיו חוזר אליה. הוא חוזר, הוא מרגיש את הרצון שלו ונהנה מזה שמקבל.

תלמיד: אבל כשהוא התנתק מהאור בהתחלה האם הוא ידע שהוא ירצה לחזור אי פעם לקבל שוב?

איך ידע? שום דבר לא ידע. הרצון פועל מתוך הרצון.

תלמיד: אז הוא התנתק מהאור בלי מחשבה. איך אחרי זה הוא יקבל את זה שוב, הוא פשוט התנתק מהאור וזהו.

אין תוכניות כאלה לעתיד, זה לא קיים ברוחניות. אלא לפי מה שיש לו ביד עכשיו הוא מחליט, ההחלטה שלו היא החלטה רצינית ובאותו רגע סופית, הוא רוצה להיות כמו המשפיע. המשפיע שמשפיע עליו מלמעלה מחייב אותו להיות גם באותו רצון.

שאלה: מהם נשמות אחרות חוץ מבני אדם?

אנחנו לא לומדים על זה ואל תשאל מה שלא לומדים, יגיע הזמן אז נלמד.

שאלה: למה אחרי בחינה ג' האור יוצר בחינה הפוכה לבחינה ג'?

למה אחרי בחינה ג' האור יוצר בחינה הפוכה? בחינה ג' היא רצון לקבל ורצון להשפיע שהם מתקיימים בשיתוף ביניהם ולכן בחינה ג' היא מין מעבר בין הרצון להשפיע שזה בינה ובין הרצון לקבל שזה מלכות. שברצון בבחינה ג' הנברא שהוא כלול משני רצונות מברר עד כמה הוא לא יכול בצורה כזאת להתקיים, הוא חייב להגיע להחלטה אם להיות בבחינה ב' או להיות בבחינה ד'.

וודאי שההתפתחות שלו מביאה אותו לבחינה ד', הוא חוזר לרצון לקבל עם אותו רצון להשפיע שהיה לו קודם, שעל פני זה הוא עוד יותר מוסיף לרצון לקבל שלו ולכן הרצון לקבל שבבחינה ד' הוא יותר גדול, שגם אור החכמה וגם אור החסדים יחד בנו את בחינה ד', את הרצון לקבל.

שאלה: עכשיו קראנו על ירידת הנשמות ושאר הבריות, מה זה שאר הבריות?

שאר הבריות, יש לך הרבה מאוד חלקי רצון שהם נמצאים בדרגות א' ב' ג' ד', דומם, צומח, חי, מדבר גשמיים, רוחניים למיניהם וכל רצון שיש בו קצת אור לפי השתוות הצורה שהרצון הזה משיג זה נקרא "נשמה". נשמות, נפשות, לא חשוב איך לקרוא לזה, אבל נגיד נשמות.

תלמיד: בעולם שלנו זה כאילו תנאים לחיים, מה זה אומר בריות בעולם אחר, ברוחניות?

ברוחניות זה רצונות. ברוחניות זה רצונות שהם מתלבשים ברצון לקבל שלנו שעדיין לא הגיע לתיקון השלם ולכן הרצונות האלה נכללים בנו, מתעוררים, מתגלים בנו ואנחנו על ידם גם מתקדמים. כמו שדומם, צומח, חי עוזרים לך בעולם הזה כדי להתקיים, לזוז, להשיג מזון וכן הלאה, ככה זה גם ברוחניות, יש לך דומם, צומח, חי שהם עוזרים לאדם ותומכים בנשמה שלו להגיע לתכלית.

ובזה שאדם מגיע לתכלית, אז הנפשות האלו, רוחות, כל מיני דברים, הם מקבלים שכר בזה שהם עזרו לאדם להגיע. גם הסיטרא אחרא מקבלת שכר מזה שהיא דוחפת אותך לכל מיני כיוונים, מבלבלת. זו העבודה שלה, והיא עושה את זה בנאמנות גדולה מאוד כלפי הבורא. זה כוח, זה מלאך, "מלאך" זה נקרא רצון לקבל ללא בחירה.

שאלה: בעל הסולם כותב על ההתאמה בין ארבע הבחינות והעולמות בסעיף ו'. מה הדבר החדש שהעולמות מוסיפים כלפי ארבע בחינות או שיש התאמה מוחלטת?

לפי הדוגמה שבד' בחינות דאור ישר אחר כך יש לנו חלוקה בכל המציאות, בין העולמות, ספירות, פרצופים וכן הלאה. חלוקה של ה-ו-י-ה מה שנקרא, שהבורא מתגלה כלפי הנבראים דרך מערכת ה-ו-י-ה. ה-ו-י-ה זה נקרא י-ה-ו-ה, ארבעת השלבים האלו שהאור מתפשט.

שאלה: כל השלבים שהכלי עובר מבחינה א' עד בחינה ד' זה כדי לפתח בהדרגה את חופש הבחירה, זו המטרה העיקרית?

כן.

תלמיד: ובבחינה ד' יש כבר איזה חופש בחירה או שזה עדיין רק שלב הכנה?

אין בחירה, אין חופש בחירה, חופש בחירה נמצא רק בנשמות, אנחנו עדיין לא מדברים עליהן, אנחנו עדיין מדברים על כוח הטבע שנקרא "רצון לקבל", איך הוא מתפתח. אין עדיין נשמות, אין מישהו שכלול משתי בחינות, טוב ורע, ונמצא ביניהן במצב הבחירה ויודע איך לבחור, אין עדיין. את כל התנאים האלה צריכים לבנות, זה מה שאנחנו נלמד, איך שזה נבנה מלמעלה למטה ואיך אנחנו צריכים להשתמש בזה ממטה למעלה.

שאלה: לא ברור מה הביטוי של בחינה ב' בבחינה ד'?

בחינה ב' זה רצון להשפיע כולו ובחינה ד' היא רצון לקבל כולה והכתר זה השורש שלהם ולכן תמיד יש לנו קשר בין בינה ומלכות, בחינה ב' ובחינה ד', את זה אנחנו נלמד במשך כל הפתיחה.

שאלה: כתוב שבסוף בחינה ב' ונודע שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל. אם כבר נודע שזה העיקר אז למה הוא לא לוקח את כל האור אלא חייב לעבור בחינה ג'?

זה לא מובן.

תלמיד: אם בסוף בחינה ב' כבר נודע שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל, אז למה הוא לא הופך להיות בחינה ד' ולוקח את כל האור?

הוא לא יכול, אין לו רצון לזה. הרצון מבחינה ב' צריך עכשיו להתפתח. למה היא צריכה לדמות את עצמה? מתוך העביות שלה פלוס מה שהיא מגלה שחסר לה, בחינת הרצון לקבל ואור החכמה אז היא יכולה להגיע רק לבחינה ג'.

היא לא יכולה להפוך את עצמה לבחינה ד', זו בחינת תפארת. בעל הסולם גם לא כל כך מסביר את זה כאן, זה באמת קצת בעייתי להסביר, כי זה כמו עובר, זה כמו קטן שנולד, כי הוא כבר כלול מרצון לקבל ורצון להשפיע מה שלא היה אף פעם. כי כתר זה רצון להשפיע של הבורא, חכמה זה מימוש הרצון לקבל, תוצאה מהכתר, בינה זה רצון להשפיע עם האור שלה, ורק התפארת, הזעיר אנפין, הוא בעצם השילוב של הרצון לקבל והרצון להשפיע אור חסדים עם אור החכמה.

ואז מתוך המושג הזה של תפארת, הנברא יכול לבחור במה הוא רוצה, איפה הוא נמצא, למי הוא רוצה להיות שייך? ואז הוא בוחר אם אפשר כך להגיד, עדיין במקום הגבוה הזה, אבל בוחר שהוא רוצה אור חכמה ושיקבל אותו ממש ברצון לקבל, את זה הוא מרגיש. למה? כי אור החכמה זה אור החיים, זה כל החיות שלו, זה כל מה שיש לו, הוא רוצה את הדבר הזה.

ואור החכמה הזה יוצא מהבורא כלפי הנברא ואור החסדים זה רק תיקון, זה התנאי שאחר כך הבורא שרוצה לגדל את הנברא הוא נותן לו את ההזדמנות לגדול לפי אור החסדים בהתאמה, אבל קודם כל זה אור החכמה. בלי אור החכמה אין בריאה ואין כלום.

אז צריכים להבדיל בין הדברים האלה, הם מאוד לא פשוטים כי זה שני יסודות של כל הבריאה ויש כאן הרבה פילוסופיה וכל מיני פלפולים, אבל בסך הכול ודאי שאור החכמה זה אור של מטרת הבריאה ואור החסדים זה רק אור תיקון הבריאה, התאמה בלבד. אומנם בשבילנו הוא חשוב כי אנחנו רוצים להגיע להזדהות, להשתוות, להתקרבות לבורא, וכך יוצא שלנו אישית חשובים חסדים, השפעה, ולבריאה חשובה החכמה.

עוד נדבר על זה, אלה דברים שהם כאילו גם מתחברים וגם מתרחקים ונמצאים באופוזיציה זה אל זה בהופכיות ביניהם, עוד נלמד על זה, צריכים כך לבשל אותם בפנים.

שאלה: כמובן שהאור מגיע רק מהבורא, אבל בדרך כלל בשרטוטים שלנו אנחנו מראים אור חסדים שהוא עולה למעלה. כאן בעל הסולם מתאר את אור החסדים שהוא מתפשט למטה. יש איזה הבדל איך להבין את זה?

כן. אנחנו עוד לא הגענו לציורים כדי להסביר את זה, אבל אפשר להגיד כך, שיש אורות שהם מתפשטים מהבורא תמיד וזה אור החכמה, כי בעצם אור החכמה כלפינו זה הבורא. יש אור, כוח, מילוי והכול, ויש יחס של הבורא שזה חסדים. זה כמו כלפי זעיר אנפין, יש אור החכמה שזה אור החיים, שקודם כל זה מה שהנברא צריך, ואחר כך אור החסדים שזה תיקון הבריאה, לתת לנברא הזדמנות להתקרב, להתאים את עצמו לבורא.

שאלה: אם בחינה א' קיבלה את כל אור החכמה, האם ניתן לומר שבחינה ב' קיבלה את כל אור החסדים, ומה זה אומר?

כן, נכון. שהרצון לקבל בבחינה א' הוא בדיוק הפוך מהרצון להשפיע בבחינה ב', וגם האור שממלא את בחינה א' הוא הפוך מהאור שממלא את בחינה ב'. ושני האורות האלו הם באים מהכתר שבו אור מופשט, לא חכמה ולא חסדים.

איך אנחנו יכולים להבדיל? אנחנו יכולים להבדיל לפי הרצון. אם זה רצון לקבל, הוא יכול לקבל רק את אור החכמה, הוא לא רוצה משהו אחר. ואם זה רצון להשפיע, הוא מגלה רק את אור החסדים ושום דבר חוץ מזה. לכן הכול תלוי ברצון.

שאלה: ביחס לשיעור הגדול שהיה לנו היום, האם תוכל לתת לנו הכוונה יומית, מה אנחנו יכולים לעשות היום כדי להתכונן עוד לכנס של כניסה לעיבור כלפי מה שעשינו היום? איזו משימה תוכל לתת לנו שנוכל להכין את עצמנו בצורה ממש טובה?

אנחנו דיברנו על כמה שהעולם מתקרב למצב שמרגיש את עצמו בחוסר אונים, ועד כמה אנחנו צריכים לעזור להם להרגיש כך, שהם נמצאים בחוסר אונים ושזה מכוון מצד הטבע, מצד האבולוציה שלנו, שכולנו נגלה עד כמה איבדנו את דרך ההתפתחות, האמת שאף פעם לא היינו בדרך ההתפתחות הנכונה, ועד כמה המצב שלנו עכשיו הוא מצב מצוין. אנחנו נמצאים בחוסר כוח, בחוסר כיוון, בחוסר אונים מזה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים איך להתפתח. בואו נראה איך הטבע רוצה לפתח אותנו.

אנחנו, בני אדם שנמצאים בפסגת ההתפתחות בטבע אחרי דומם, צומח, חי, ואנחנו המדבר, העליונים, הראשונים, אנחנו הכי גרועים. כי כל הטבע משתמש בכוחות עצמו אך ורק כדי להתפתח בלבד ולא להרוס שום דבר, ואנחנו הורסים, אנחנו הרסנו את כדור הארץ. תתארו לעצמכם אם החיות שחיות ביער, במקום להשתמש בצורה נכונה ביער, היו הורסות אותו, ממה הן היו חיות? אבל אנחנו כך עושים. זאת אומרת את כל השכל שלנו אנחנו מכוונים כדי להרוס את הסביבה. ועכשיו הגענו למצב שכבר זהו, כמו שאם החיות היו אוכלות את כל היער, הן היו נשארות בלי מזון ומחיה, כך אנחנו על פני כדור הארץ עכשיו מתחילים לגלות את עצמנו.

מה לעשות? רק דבר אחד. אני לא מזמין אתכם להצטרף לירוקים, לכל מיני אנשים שאומרים "בואו נשמור את הטבע", "תן לחיות לחיות", כי זה לא יעזור. כל עוד לא נתקן את האגו שלנו שהוא הסיבה לכל דבר שאנחנו הורסים, לא יהיה כלום. אבל אם נתקן את האגו שלנו במקצת, נוכל קודם כל למיין במה אנחנו עוסקים בעולם הזה. אנחנו נפסיק לעבוד בעבודות שהן הורסות את הטבע, אנחנו נפסיק בכלל לייצר את הדברים שאין בהם צורך, אנחנו נפסיק לרוקן את כדור הארץ מכל מה שיש בו. אנחנו נתחיל להתייחס אחד לשני בצורה יפה, ידידותית, ולא שכל אחד או כל קבוצה רוצה ממש לסלק את האחרים מעל פני כדור הארץ.

אנחנו צריכים הרבה תיקונים, וכל התיקונים האלה הם בסך הכול תיקונים של האגו שלנו. אין לנו סתם רצון לקבל להתקיים כמו בדומם, צומח וחי, אלא הרצון לקבל שלנו הוא ללא גבול. ואם אנחנו לא נעצור את עצמנו, אנחנו נגלה שפשוט אנחנו אוכלים את כול כדור הארץ. ואנחנו לא יכולים לעוף לאף מקום, עדיין יש לנו פנטזיות שאנחנו יכולים להתקיים באיזשהו מקום אחר, לא יכולים, אפילו על הירח אנחנו לא יכולים להתקיים. הטבע, הבורא לא ייתן לנו את זה לעשות. ואנחנו כבר קצת יודעים את זה, מבינים, מגלים ועוד נגלה.

לכן אין לנו ברירה רק לתקן את הטבע שלנו. זה מה שנשאר לנו אחרי הכול. אנחנו עומדים היום ערומים מכל וכל. נפסיק לחשוב שאנחנו חכמים, אנחנו הכי טיפשים, כי החיות לא היו הורסות כך את הסביבה, והן נמצאות בסביבה כזאת שזה עוזר להן כך להתקיים. אם תהרגו את הזאבים, הארנבות נגיד יהיו חולות וכן הלאה, הכול נמצא בקשר, בהרמוניה, אנחנו צריכים להבין את זה ולהשתדל לקיים את זה נכון. חכמת הקבלה מסבירה לנו איך אנחנו יכולים לקשור את היצר הרע שלנו, את האגו שלנו ולהירגע, ולהתקיים רק בעולם שהוא חי כמו חיות ביער. שאנחנו מייצבים רק דברים נכונים לטובתנו, ולא סתם הורסים את כל כדור הארץ בגלל שאנחנו רוצים כסף, שבסופו של דבר גם איתו אין מה לעשות.

אנחנו צריכים לדבר על זה, ולהבין שכניסה לחיים החדשים היא נקראת עיבור. זו התאפקות במה שיש לנו, להבין שאנחנו מוגבלים ואין לנו ברירה, אחרת הטבע יגמור אותנו. ונקווה שאנחנו נברר מה זה נקרא להיות בעיבור, שאת כל הכוחות שלי אני נותן להתפתחות רוחנית, סביבתית, חברתית, ואנחנו נטפח את כדור הארץ שלנו, נשמור על המשפחות, על הילדים. אין לנו ברירה, אחרת אנחנו פשוט נגמור את עצמנו.

ובמילים היפות האלו אני רוצה להגיד לכם שלום.

(סוף השיעור)

---

1. (מלאכי ג', ו')↩