שיעור 05.09.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור רב לנשים – בחינת מעבר

קריין: נושא השיעור שלנו הוא "הפצה". הקטע הראשון הוא של בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר".

"אל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו.". 

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ס"ח)

"אל תתמה על זה, שאדם פרטי," יכול להעלות, להוריד את כל צורת העולם שלו. אנחנו לומדים את זה שאנחנו מקבלים את העולם בצורה האגואיסטית שלנו, בכלים שלנו ולכן הכול תלוי בנו, איך שאנחנו מתפעלים מהעולם.

אנחנו חיים בעולם וכל אחד חושב שמה שהוא חי ומקבל את העולם ככה זה בנוי, הוא והעולם והקשר ביניהם. אבל זה לא נכון. כמו שלמדנו אתכם בתפיסת המציאות, כל המציאות מתראה בתוך האדם ולא מחוצה לנו, אמנם זה נראה לנו כך, כאילו המציאות נמצאת לפנינו. ולכן הכול תלוי עד כמה שאנחנו מסדרים בתוכנו את המוח והלב שלנו, ואז אנחנו יכולים לראות את העולם אחר, עולם הפוך.

שאלה: איך אפשר לסדר, לראות את העולם הפוך כשהוא כבר שלם, שכל מה שאני רואה הוא הפוך בעצם בגלל הכלים שלי, עם כל נושא ההפצה, שיש לנו אחריות עצומה להפיץ ולהגביר עוד יותר את ההפצה, את הכוונה?

תראי, כל אחד יש לו תפיסת מציאות משלו ונראה לנו שכאילו אנחנו כולנו רואים אותו עולם וזה לא נכון. ובכלל, אני לא רוצה לבלבל אתכם. נראה לכם שישנם מיליארדי אנשים בעולם, ולכל אחד יש תפיסת מציאות משלו. זה לא נכון, אנחנו כולנו נמצאים בתפיסה אחרת לגמרי.

כתוב על גמר התיקון ש"היינו כחולמים." שאז אנחנו נגיע למצב שאנחנו כאילו נתעורר מהשינה ונראה את המציאות בצורה הנכונה מהי. שאין לידה, וחיים, ומוות, והעולם הזה, וכל מה שאנחנו רואים, זה הכול בינתיים נדמה לנו כבחלום, לכן כתוב "היינו כחולמים."

ולכן כל העבודה שלנו היא להביא את עצמנו לתפיסה הנכונה, האמיתית. לכן הנושא שלכן הוא "תפקיד בני ברוך כלפי האנושות". אנחנו צריכים בכל זאת לבוא עם הסברה כלפי כל העולם, כלפי עצמנו קודם כל, כל בני ברוך, נשים בכל העולם, ואנחנו יכולות לשנות את עצמנו כך, שהעולם ייראה לנו לפי הרצון שלנו.

עכשיו הוא מתגלה לפי הרצון שבנו, בצורה כזאת כמו שאנחנו רואים. בואו אנחנו לא ננסה לשנות את העולם מחוצה לנו ואנחנו רואים עד כמה שזה בלתי אפשרי. מהפכות, מלחמות, איזה בעיות, איזה עצבים, חיים ומוות, איזו יגיעה של כל אחד, אנחנו צריכים כאילו קצת לשנות את העולם משך המון שנים, מאה שנה, מאתיים שנה, ואז העולם קצת ישתנה.

אבל אנחנו יכולים לא לשנות את המציאות מחוצה לנו, בואו נשנה את המציאות מתוכנו, שאנחנו נקבל את המציאות בצורה אחרת, שאנחנו נשפיע עליה מבפנים, מתוכנו. ואז זה יכול להיות משהו מהיר מרגע לרגע ומשהו קל. לא על ידי כלים חיצוניים, גדולים, ידיים, מכונות, מפעלים, כל מיני דברים. לא, אפשר לעשות את זה מתוך האדם עצמו ואנחנו לאט לאט נדבר על זה יותר. אין ברירה, אנחנו כולנו שייכים לדור האחרון וחייבים לפי זה להתקדם. יש לנו יכולת להשתמש בכל האמצעים שבנו. נעשה.

תלמידה: האם ואיך ההפצה עוזרת לנו לשנות את תפיסת המציאות שבתוכנו, את תמונת המציאות שלנו?

ועוד איך. אנחנו מתחלקים אתכם בתיקון העולם. הגברים מטפלים בחלק הפנימי של התיקון דרך חיבור הלבבות שלהם, על ידי שינוי תפיסת המציאות מבפנים, על ידי השינויים שבהם. והנשים נמצאות בתיקון העולם בצורה יותר חיצונה, בהפצה. וזה תיקון יותר חשוב אפילו הייתי אומר מהתיקון של הגברים, כי זה שייך לכל הנשמות שנמצאות מחוצה לבני ברוך.

ולכן העבודה היא מאוד חשובה. תנסו לחשוב שהשפעתכן על העולם, אתן בעצם קובעות את העתיד של העולם, קובעת את השכר שלכן וזה מה שאתן מכינות לילדים שלנו.

תלמידה: אני לא מצליחה לתפוס, איך ההפצה משנה את תפיסת המציאות, את הכלים שלנו לכלים דהשפעה. זאת אומרת שהפעולה "ההרגל הוא טבע שני", זה מה שעושה את זה?

לא, זה שאת משפיעה להם ורוצה לשנות אותם, את היחס שלהם לחיבור, היחס שלהם לבורא, אז בזה את בעצם משנה את עצמך וכבר מקבלת מלמעלה דרכם, דרך כל אותם האנשים שאת מפיצה להם, את מקבלת מהבורא דרכם השפעה עליונה ולכן כך את משתנה וכך כל אחד ואחד מאיתנו, לכן הפצה היא כל כך חשובה.

מה שאני לא יכול לשנות מבפנים, אני יכול לשנות על ידי הכלים שלי מבחוץ. הרי כל האנושות הזאת זה כלים שלי, כל אחד ואחד מאיתנו יש לו נקודה מיוחדת אישית אינדיווידואלית באדם הראשון, במערכת הכללית של נשמה אחת.

ואז יוצא שאם אני מטפל מעצמי מבפנים זה משהו אחד, אבל אני יכול לטפל דרך כל חלקי האדם הראשון השבורים בהפצה שלי מבחוץ, וזו השפעה הרבה יותר חזקה. כי אני לא מרגיש שם עד כמה שאני משפיע עליהם, אבל כשהם יחד, זו כמות גדולה של אנשים שבסופו של דבר שומעים, משתנים קצת במשהו, זה כוח עצום שעל ידי זה דווקא אני משתנה. זה משנה קודם כול את התיקון שלי, את המצב שלי, לכן ההפצה היא קודם כול בשבילנו, יש לי קשר אחר עם הבורא על ידי ההפצה. אני אומר לך את זה מתוך הניסיון שלי, כעוסק בהפצה כבר ארבעים שנה. את מבינה, ככה זה.

תלמידה: איך נוצר קשר עם הבורא דרך הפצה?

כי אני מביא לו אנשים, אני מביא לו נשמות, אני דוחף את כל הנשמות אליו, ולכן הוא מתייחס אלי דרך כל הנשמות האלה. אפילו שאני בעצמי לא ראוי שהוא יתייחס אלי בצורה אישית, פרטית, רגילה, ישירה, דרכם הוא כן מתייחס אלי, זה מה שקושר אותי אתו. אין לי קשר עימו, רק דרך אותן הנשמות שאני משתדל לכוון אליו.

שאלה: היום יש דגש להפיץ בכתיבה, האם כל אישה יכולה לכתוב? האם זה משהו שאפשר ללמוד? איך אנחנו יכולות לכתוב, למשוך את הנשמות, לכוון ללב של האנשים?

אתן כולן יכולות לכתוב. מי לא? אישה דווקא יותר בנטייה לכתיבה וביכולת כתיבה מהגבר. נורמה כותבת מאמרים מאוד יפים. טוב, היא כבר כל החיים שלה בהפצה, בעיתונות, אבל כל אחת יכולה. אני מזמין את כולן להשתתף בפגישות שלי עם הכתבים ולקחת משם את כל הנושאים שאתן רוצות ובכל השפות, בכל הסגנונות, ולפזר לכל המקומות את זה. ואם אתן רוצות, אתן גם יכולות לשאול אותי שאלות בישיבות הכתבים. תראו לפי סדר היום שלי מתי יש לי קשר איתם ובצורה כזאת אנחנו נתקדם. אני מאוד מחזיק מזה. דווקא נשים שכותבות זה יכול להיות הרבה יותר מועיל מגברים.

שאלה: ההפצה פנימית וחיצונית, מה ההבדל ביניהן, מה זה אומר, מה חשוב יותר?

ההפצה פנימית והפצה חיצונה, הפצה פנימית בתוך "בני ברוך" כנראה לזה את מתכוונת, זה לא כל כך חשוב כי יש לנו הרבה ישיבות ושיעורים. הפצה חיצונה חשובה מאוד, ובאמת כמה שיותר לפזר את החומר. לפי הכמות, שליש מהתלמידים שלי באים מדרום אמריקה, זה כל כך רחוק וכל כך שונה, לא חשבתי שזה יכול להיות, אבל דווקא זה מגיע משם, מאמריקה הלטינית, מפני שישנן שם כל מיני כתבות ועבודה עם הקהל הזה. צריכים לעבוד.

תלמיד: אני חושב שהשאלה הייתה לגבי מה שאמרת קודם, שהגברים עושים יותר הפצה פנימית ונשים הפצה חיצונית.

אני בעד שנשים דווקא יכתבו לכל המקומות, באינטרנט וכולי, היום זה בעיקר באינטרנט.

קריין: קטע מס' 2 של מאמר "השלום בעולם", בעל הסולם.

"ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו." 

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

למדנו הרבה פעמים שמתוך ההתפתחות שלנו הגענו למצב שהאנושות מתחילה להיות גלובלית, אינטגרלית, אחידה. אמנם היא מאוד מאוד מחולקת לכל מיני צורות, כתות ופלגים, אבל בכל זאת היא מרגישה את עצמה שייכת למשהו שמכסה את כדור הארץ. לכן אנחנו צריכים בהתאם לזה גם להסתכל על כל העניין הזה ועל האנושות ועל התיקון שלה. לא יכול להיות שאם ישנו אורגניזם אחד, מבנה אחד, גוף אחד, שאנחנו יכולים לתקן משהו אחד ללא השני. אנחנו רואים עד כמה הכול מקושר ותלוי. לכן היחס לכול האנושות צריך להיות כמו יחס לגוף אחד, וכך בהתאם לזה אנחנו צריכים לפתח את ההפצה. אין חלק אחד בעולם חשוב יותר מהחלק השני. אם נראה לנו לפעמים שכן, אחר כך אנחנו רואים שהעולם הוא בכל זאת אחד.

שאלה: איך להכניס את הבורא כשותף בכתיבה שלי?

זה מאוד פשוט, הבורא תמיד נמצא יחד איתך, רק את לא רוצה לגלות אותו ולראות אותו בתור שותף. הוא מאוד רוצה להיות שותף עם כל אחד ואחד ועם כולם יחד בכל מיני צורות, אז בבקשה, תשתדלו לקשור אותו יחד אתכן. כשאתן כותבות על התהליך שאנחנו עוברים על ידו, שאנחנו רוצים להגיע לגילוי ולדבקות בו, תעשו ממנו שותף לכל צעד ושעל שאנחנו עוברים. יפה מאוד, בואו נעשה את זה כך.

שאלה: במאמר, כשבעל הסולם אומר ששלום ציבור אחד יכול להפוך לשלום העולם כולו, הוא מדבר על "בני ברוך", על העשירייה, על כל הכלי, או על מדינה? ומה עושה שהפצה של קבוצה ספציפית תביא את השלום על העולם כולו, שעשירייה מסוימת משקיעה בהפצה, או בן אדם ספציפי?

אנחנו צריכים להשקיע בכל הכיוונים, ממש לכל הכיוונים, להשתדל לכסות את כולם, בכל מיני צורות, יש נשים וגברים, ילדים וזקנים, בכל צורות הצבע שיש, בכל היחס שיש, זה לא חשוב. אלה בני אדם, בכל אחד יש חלק מהנשמה הכללית, לכן ההפצה שלנו צריכה להיות ללא שום גבולות וללא שום יחס מיוחד לזה או לזה. למי שכל אחת חושבת שהיא יכולה לפנות ולעורר לחיבור, לתיקון, זה טוב.

בואו נגיע למצב שנראה את ההצלחה שלנו, אפילו בזמן נגיף הקורונה. אם אנחנו גורמים לקצת חיבור פנימי בין בני האדם, המגפה הזו תתחיל לעבור. אנחנו יכולים לעשות את זה ממש מעכשיו לעכשיו, מהיום להיום, ממש כך. פשוט בעיניי אני רואה את זה, איך הם קשורים יחד, קשר טוב, פנימי, והתקרבות פנימית בין בני האדם ונגיף הקורונה. אם אנחנו יכולים לגרום לזה, אנחנו בזה מביאים את התרופה הכי בטוחה, הכי נכונה לכל האנושות.

שאלה: מה זה אומר לעבוד למען הציבור?

לעבוד למען הנבדלים, למען הנכשלים, זה נקרא שאנחנו רוצים לעזור לכל אדם ואדם, לא בגלל שיש לו אמצעים או אין לו אמצעים, אנחנו רוצים לעזור לכל אחד ואחד שמרגיש חוסר אונים. אלה יכולים להיות אנשים שיש להם מיליונים, אבל הם חושבים איך לגמור עם החיים, זה לא שייך אחד לשני. איך אנחנו יכולים לתת תקווה לעתיד טוב לכל אדם ואדם, זו העבודה שלנו. זו תהיה מכה גדולה, ועוד מעט נתחיל לגלות את זה, עד כמה פשוט מיליוני אנשים בעולם רוצים לגמור עם החיים, ממש כך. בואו אנחנו ניתן להם תקווה וגישה לעתיד הטוב.

שאלה: מה זה רצון נשי ענק, ואיך לקשור את זה לרצון לקבל, למושג הזה?

אם אתן חושבות רק על תיקון העולם אז יש לכן מחשבה נקיה, ובהתאם לזה אתן מכשירות את עצמכן לקבלת האור מהבורא בצורה נקיה.

שאלה: כשאנחנו מרגישים שהשכל שולט על הלב, במיוחד כשאנחנו צריכים לעשות הפצה, איך אנחנו מתקנים את זה לפני שיוצאים להפצה?

אנחנו משתדלים עם הקבוצה, עם השיעורים, פחות או יותר לסדר את עצמנו, לכוון את עצמנו לחיבור הכללי, שהאנושות כל כך זקוקה לו כדי לצאת מכל הבעיות האלו. אם אנחנו מתוך הנקודה הזו מתחילים לפעול, בטוח גורמים בזה לתיקון. במיוחד חברה כמוך ודאי שגורמת להרבה תיקון בעולם בכול החיים שלך שאת משתתפת בהפצה אתנו. פשוט להמשיך.

שאלה: האם אנחנו צריכות להמשיך לפרסם את "בני ברוך"?

אני יודע שאני לא יכול להגיד, אני לא מכיר את הסביבה שאתן עוסקות ומפיצות שם, הייתי בוונקובר רק פעם אחת לפני הרבה שנים, אם את מדברת על אוכלוסיית וונקובר, אם זה דרך האינטרנט, זה לא חשוב. אם את לא יכולה לפרסם את "בני ברוך", אז אין לאנשים ידיעה לאן לבוא, מאיפה לקבל עוד חומר, איפה להתעניין, הם קשורים רק למה שאת מפרסמת וזהו, אני לא חושב שזה מספיק, נראה לי שזה לגמרי לא מספיק. אין מה לפחד ואין ממה להתבייש, מה שאנחנו אומרים זו אמת. תראי מה שדיברנו לפני חצי שנה על הפנדמיה ואיך היום זה מתקיים ויתקיים יותר. אנחנו מדברים מתוך נקודה אמיתית של המציאות.

שאלה: מה לעשות אם אין כל כך הרבה אפשרויות להפצה?

אין דבר כזה. את יכולה למצוא קבוצת נשים, או כמה, שאת יכולה איתן להמשיך לפרסם את הדברים, לכתוב ושהן יפרסמו. אין דבר כזה, הכול תלוי ברצון.

שאלה: מצד אחד אני כל פעם מגלה שאני פשוט סמרטוט ו-100% תלויה בעשירייה. מצד שני, יש לחץ עצום מהאחריות על העולם, כמו שאמרת שאני מביא את כל הנשמות לתיקון. איך פה מתבצע התיקון בנחיצות גדולה ומתגברת?

את מדברת יפה מאוד, יש לך משפטים ברורים מאוד ובאמת את יכולה לכתוב בצורה יפה מאוד וצלולה, אז תשתדלי. את יכולה לקחת מלא מאמרים ודוגמאות שיש לנו ולשכתב אותם בצורה שלך ולפרסם אותם הלאה בשמך. תתחילי בצורה כזאת אולי ללמוד, אבל יש לך לשון טובה.

שאלה: אם הייתה לי הזדמנות לכתוב בעיתון להפצה, אבל גם האגו שלי רוצה לעשות את זה, האם להפסיק לכתוב או בכל זאת לכתוב, למרות שהאגו שלי גם מרגיש שביעות רצון מכך?

כמה שלא תסובבי את עצמך את נשארת עם האגו שלך, כולם יודעים שאת אגואיסטית, לא נורא, העיקר שתכתבי דברים שמהם העולם יכול להתפתח.

שאלה: אנחנו משתדלות לעשות הפצה כולנו ביחד, וכיוון שאנחנו עדיין לא "כאיש אחד בלב אחד", אנחנו לא מצליחות כל כך. מה אפשר לעשות כדי שנהיה יותר "כאיש אחד בלב אחד", כשאנחנו רוצות להגיע תכלס לעבודת הפצה?

רק חיבור ביניכן. אין כאן שאלה, יש כאן חוסר פעולה.

שאלה: האם כוח המחשבה והתפילה יכול בכוח שלנו בחיבור להחליף יום אחד את כל ההפצה הפיסית?

לא. מחשבה זה כוח גדול, אבל עדיין זה לא הנשק שלנו. אנחנו צריכים להשתמש בו, אבל לא שאולי הוא יכול להחליף. שום דבר הוא לא יכול להחליף, אנחנו נמצאים בינתיים בעולם המעשה.

תלמיד: שלום לכולם. אחרי שיעור כזה ואחרי מילים כאלה של רב, קשה למצוא מילים, אבל נמצא, כי מילים זה התחום שלנו. אני השבוע פניתי בשמי ובשם הרבה כותבים וכותבות, מפיצים ומפיצות, לצוות נשים. הייתה לנו ישיבת כתבים עם הרב שטלטלה אותנו, שהרעידה את הלב שלנו, שרב ממש החדיר אל תוך העצמות שלנו הרגשת מחויבות עצומה, הרגשה כזאת שאנחנו אחראים, שלא לומר אשמים על כל דבר שקורה באנושות, במציאות, שזו אמת לאמיתה.

יצאנו בתחושת שליחות בתחושת מחויבות, והתכנסו ביחד מיד כולנו גברים ונשים כאחד, וראינו שכשרב פונה לכתבים זה לא רק אלינו, אלה שעם הידיים אחר כך יושבים ומתמללים ומנסחים ועורכים, אלא הוא פונה לכל חבר בכלי עולמי, לכל חברה, לכל אדם שדואג בקרבו. והבנו שאנחנו לא יכולים, לא מסוגלים לעשות לבד כלום, אנחנו זקוקים לעזרה שלכן של כל אישה, של כל חברה, דווקא את העזרה שלכן.

פנינו במכתב לצוות נשים ובקשנו את העזרה, בקשנו את תמיכה שלכן, כי לא נצליח לבד, לא נצליח בלעדיכן. לכן יש את הכוח הפנימי, את רצון הזה מבפנים להביא פה שינוי אדיר. מספיק אם קצת תתלכדו או אפילו תלחצו כל אחת על הגבר שלה, או בכללות על כל קבוצת הגברים ועל כל הנשים ותגלו את החשיבות, אין לנו ספק שנעשה פה מהפכה. ולא רק זה, אלא גם היכולת שלכן הקלה, המהירה לכתוב, להתנסח, להתבטא, כמו שאתן רגילות לדבר, פשוט תמירו את זה לעוד צורות של הפצה. תעודדו כל אחת וכל אחד לשתף, לכתוב, להקליק, לתת לייק בכל פינה.

יש המון מה לעשות, אנחנו מרגישים את זה עכשיו בתקופה הזאת של הקורונה. אני בדרך כלל רגיל לעבוד עם הידיים, אבל עכשיו אני משתדל למסור את הלב ולבקש מכל אחת מכן, בואו נתמוך אחת בשנייה, זה בזה, קבוצת נשים בקבוצת גברים, נשים בקבוצת נשים, ממש כל אחד בכל אחד, כדי שנצליח לשרת את הרב. שנצליח לקחת את התורה שהוא מוסר לאנושות, לעבד אותה, כדי שכל אדם בעולם יקבל מאור ישירות אל תוך הלב.

תלמידה: כן באמת הרגשה משותפת. אנחנו נכנסות עכשיו לדיון חברתי חשוב מאוד בנושא הפצה. שאלתנו, עם איזה תוצאה עלינו לצאת מהדיון הזה?

גמר תיקון. באמת. אנחנו לא הולכים על פחות, אנחנו דור האחרון, לפנינו העתיד זה רק גמר תיקון. אין כאן עוד כל מיני תקופות שאנחנו צריכים לעבור, אין דבר כזה, פשוט גמר תיקון, גילוי הבורא לכל האנושות בצורה הברורה ביותר. גילוי הבורא לנברא, זה מה שאנחנו צריכים. ואז להכין את האנושות לזה, זו העבודה שלנו, זה מה שאנחנו מחויבים לעשות. לכן קבלנו לזה כוח, קבלנו לזה קצת ידע, הזדמנות, אפשרות, אז קדימה. מה שאנחנו צריכים זה לקרב את כל האנושות לבורא, לגמר התיקון, וזה רק על ידי חיבור.

תלמידה: יש הרגשה מאוד חזקה של הכלי הנשי לעשות פעולה משותפת, אקטיבית.

כן.

תלמידה: מעבר למה שעושות, כי נשים מאוד פעילות בהפצה, בכל מיני צוותים, בכל מיני פעילויות בכל השפות.

כן.

תלמידה: איזו פעולה אתה רואה?

אני חושב שאתן צריכות להתחבר על רקע הפצה. זאת אומרת, להיות יותר מחוברות בפנים, כדי לעשות הפצה בחוץ. וההיפך יכול להיות, הפצה בחוץ, כדי שיחבר אתכם בפנים. שני הדברים האלה. יש לכן פוטנציאל מאוד חזק, גבוה, אתן פי כמה וכמה יותר מסודרות, עם מרץ כל כך, עם נחיצות שאין לגברים. אין לגברים. גברים חלשים לעומת נשים, כך טבע עשה במיוחד, ולכן קדימה תשתמשו במה שאתן קבלתן. אתן קבלתן כוח של אישה, ונטייה לגמר התיקון של גבר. מה יכול להיות יותר?

אני מבקש תנסו. תדברו ביניכן ותשתדלו. בזה אני גם גומר.

מחבק את כולכן, ומבטיח להיות אחרי כל המאמצים שלכן. תודה וכל טוב.

(סוף השיעור)