שיעור הקבלה היומי27. bře 2020(צהריים)
שיעור צהריים 27.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
רב"ש - א', עמ' 15, "איש את רעהו יעזורו"
"בא אל פרעה - ב'", עמ' 105,
קריין: כתבי רב"ש כרך - א', עמ' 15 מאמר "איש את רעהו יעזורו".
איש את רעהו יעזורו
"יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו. האם ענין זה הוא דוקא במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, וכדומה. אבל בזמן שכולם עשירים, או שכולם חכמים, או כולם גבורים, וכדומה, במה אדם יכול לעזור להשני.
אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו בענין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות, וכדומה.
אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא במצב השפלות. וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם.
דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.
היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו."
קריין: עמ' 105 מאמר "בא אל פרעה - ב'" בטור ב', שורה "אבל".
"אבל בשביל מה ה' רוצה, שיתן תפלה אמיתית. לבשר ודם שייך לומר, שהוא רוצה, שיבקש לו בקשה אמיתית. משום שבקשה אמיתית, שהאדם מבקש מחברו, אז חברו נותן לו תודה אמיתית." אנחנו אוהבים שמבקשים מאיתנו, זה מעלה אותנו יותר למעלה, אבל כלפי הבורא מה זה מֵשחֵק? "והבשר ודם, שהוא רודף אחר כבוד, התודה שהוא נותן לו, הוא כאילו משפיל לפניו, ומזה הוא נהנה. אבל לגבי הקב"ה, וכי הוא צריך להכבוד של בני אדם, שיתנו לו. אם כן בשביל מה רוצה הקב"ה, שהאדם יתן לו תפלה אמיתית מעומק הלב.
אלא הענין הוא כידוע, שאין אור בלי כלי, שאין באפשרות לתת לאדם דבר, שיהיה חשוב מאוד. ואם אין לו רצון להדבר, הוא יזלזל בו, ולא ישמור את הדבר, וזה ילך לאיבוד, משום שהצורך לדבר הוא כפי מה שחסר לו, וזה נותן את החשיבות. וכפי החשיבות, בשיעור זה הוא יודע לשמור את המתנה, שלא תלך לאיבוד, כי אחרת הכל ילך להקליפות.
וזה נקרא, שנותנים יניקה לקליפות, היינו שהכל הולך לכלי קבלה, שהם לוקחים כל מה שהאדם מזלזל בדברים של קדושה, לרשותם. ומזה אנו יודעים, מדוע צריך האדם להתחיל בעבודה. אבל מדוע ה' לא נתן להאדם הכח, שיכול לגמור את העבודה לבד, בלי עזרת ה'.
הענין הוא, ידוע מה שזה"ק מפרש על מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל "במה". ואומר "בנשמתא קדישא", היינו שמקבל הארה מלמעלה, הנקראת "נשמה", הנקראת "השגת אלקות", שזה הוא נכלל במחשבת הבריאה להטיב לנבראיו.
נמצא, בזה שיש לו כלי ורצון לכלי דהשפעה, הוא מקבל אח"כ האור, הנקרא "נשמה". אם כן לשניהם הם צריכים. היינו, שהאדם יתחיל, בזה הוא מקבל כלי. וע"י זה שהוא בעצמו לא יכול לגמור, אז הוא צועק לה', שיעזור, אז הוא מקבל האור.
ובזה נבין מה שכתוב "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו". ומקשים העולם, למה הקב"ה הכביד את לבו. הכתוב מתרץ "למען שתי אותותי אלה בקרבו". והפירוש, כי למה הקב"ה הכביד את לבו של אדם, ולא יכול לנצח את מלחמת היצר לבדו.
והתשובה, שהכוונה היא בכדי שהאדם יצעק אל ה'. וע"י זה יהיה לו כלי. ואז הקב"ה יכול להכניס בתוך הכלי את אותיות התורה בקרבו, שזהו בחינת נשמתא, שה' נותן לו בתור עזרה. וזהו בחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא", ש"אותותי" הכוונה על אותיות התורה מבחינת שמותיו של הקב"ה. וזו הבחינה של להטיב לנבראיו, שהיא בחינת מחשבת הבריאה להטיב לנבראיו. וזו באה להאדם דוקא שיש לו כלי. וכלי זה בא ע"י הכבדת הלב, אז יש מקום לצעוק לה', שיעזור לו. ועוזרו בנשמתא קדישא, כנ"ל.
ובזה נבין ענין "בא אל פרעה" היינו שנינו ביחד, היינו שהאדם צריך להתחיל. ואז הוא רואה, שאין הוא מסוגל לנצח אותו. וזהו הרמז, שמשה היה ירא לגשת אליו. ואז אמר הקב"ה "הנני עליך פרעה", שאז באה העזרה מהקב"ה. ובמה, בנשמתא קדישא, כנ"ל בדברי הזה"ק.
נמצא, שהכבדת הלב, מה שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", היתה בכדי שיהיה מקום לתפלה. והתפלה הזו, אין זה כדוגמת בשר ודם, שרוצה כבוד, שיבקש ממנו, בכדי שע"י זה הוא מתכבד. אלא כאן כוונת התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי, היינו שיהיה לו צורך לעזרת ה'. כי אין אור בלי כלי. ובזמן שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו כל שהוא, אז יש לו צורך שה' יעזור לו.
וזה הוא ענין מה שאמרו חז"ל "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים". וגם כאן מתעוררת השאלה, וכי הקב"ה צריך ההכנעה של אדם, שיבקש ממנו. אלא כנ"ל, היות שרצונו יתברך להטיב לנבראיו, אבל אין אור בלי כלי, לכן הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, שע"י זה הם מגלים כלים, שיוכל להשפיע לתוכם. היוצא מזה, שבזמן שהאדם רואה, שאין הוא יכול להתגבר על הרע שבו, אז הוא הזמן אמיתי לבקש עזרה מה'.
ובהאמור נבין מה שאמר הקב"ה "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלקים, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" (וארא).
וחז"ל במסכת ברכות (ל"ח ע"א) דרשו על זה וזה לשונם: "המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים". ורבנן ההוא, הכי קאמר קב"ה לישראל, כד מפקינא לכו עבדינא לכו מלתא כי היכי דידעתו דאנא הוא דאפיקת יתכון ממצרים, דכתיב "כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם". עכ"ל.
משמע מכאן, שלא מספיק מה שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים, שנשתחררו מהסבל והיסורים שסבלו שם. וכשמדברים בענין עבדות ה', מתעוררת השאלה, וכי לא הספיק. מזה שנעשו עכשיו חרות משעבוד הגלות, שלא יכלו לעבוד את ה' מסיבת שליטת פרעה, וכל מה שבנו לעצמם, איזה עמדה בעבודה, הכל נבלע בארץ, כמו שדרשו חז"ל (סוטה דף י"א) וזה לשונו "את פיתום ורעמסס. רב ושמואל, חד אמר פיתום שמה. ולמה נקרא שמה רעמסס. שראשו ראשון מתרוסס". ופירש רש"י, כשהיו בונין קצת, היה מתרוסס ונופל. וחוזרין ובונין, והוא נופל. וחד אמר, רעמסס שמה, ולמה נקרא שמה פיתום, שראשון ראשון, פי תהום בלעו.
אנו רואים בין לרב ובין לשמואל אין חולקים במציאות אלא בהדרוש. והמציאות היתה שם, כל מה שהיו בונים היה נופל. שהכוונה היא, שכל מה שהיו בונים לעצמם איזה בנין בעבודה, אז באו המצרים, היינו המחשבות זרות של המצריים, והרסו כל עבודתם. זאת אומרת, שכל עבודתם, שהיו עובדים עם כל כוחם להתגבר ולעבוד עבודת הקודש, הכל נבלע בארץ. וכל יום ויום היו צריכים להתחיל מחדש. והיה נדמה בעיניהם, כאילו אף פעם לא היו עוסקים בעבודת הקודש. ועוד יותר מזה, אלא כל פעם, שהיו בדעתם, שצריכים ללכת קדימה, אז ראו, שלא זו בלבד, שלא היו מתקדמים, אלא הלכו אחורה, כי תמיד היו מתעוררות להם שאלות חדשות בענין "מי ומה".
ולפי זה יש להבין את יציאה הזו ממצרים, היינו שכבר היתה להם היכולת לעבוד את ה' בלי מחשבות זרות של המצריים. אם כן הידיעה הזו, שכתוב "וידעתם", מה בא להשמיענו, שצריכים לדעת, כי ה' הוא המוציא אותם מארץ מצרים. ועוד יותר מזה יש לתמוה, כי מתחילים להסתכל בשעבוד מצרים, שהיו עובדים עבודת פרך, ונשתחררו מזה, ומה חסר להם עוד.
ומהי עבודת פרך. הנה חז"ל דרשו (סוטה י"א ע"ב) "את כל עבודתם, אשר עבדו בהם בפרך". אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, "שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים. ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. רבי אלעזר אומר בפה-רך".
ויש להבין את ענין "בפרך", מהו על דרך העבודה בעבודת הקודש. ויש להבחין ב' בחינות:
א. המעשה, שנקרא חלק הנגלה, מה שנגלה להאדם, שלא שייך לומר, שהוא טועה או מרמה עצמו, כי מה שגלוי לעינים, לא שייך לומר, שיש טעות בדבר. כי מעשה המצות ולימוד התורה הוא רואה, וגם אחרים יכולים לראות, אם הוא עושה מעשים של תו"מ או לא.
ב. הכוונה. וזה נקרא חלק הנסתר, כי ענין הכוונה שבהמעשה שהאדם עושה, אין אחרים יכולים לראות מה כוונתו במעשים האלה. וגם הוא בעצמו גם כן לא יכול לראות את הכוונה של העשיה, כי בכוונות יש מקום לטעות עצמו ולרמות את עצמו. כי רק בדברים שנגלו לעין, שנקרא חלק הנגלה, שם כולם יכולים לראות האמת. מה שאין כן מה שתלוי בכוונת הלב ובמחשבה של המוח אין אדם יכול לסמוך על עצמו. נמצא, שנסתר ממנו ומאחרים."
שאלה: רבי מנחם מנדל מקוצק אומר בספר "הסנה בוער בקוצק", שלפעמים יצר הרע מתחפש לארון הקודש. איך אנחנו באמת יודעים שאנחנו בכוונה הנכונה ועושים את העבודה ולא מוטעים? איך אפשר לזהות בכל זאת, כי זה לפעמים חשוך לגמרי בקטע הזה.
זה רק דרך חיבור. כל הכוונות לא שוות כלום אם הן לא מתממשות דרך החיבור בין חברי הקבוצה. אתה לא יכול להגיד שזה בסדר או לא בסדר, איך, לא או כן. אבל אם אתה רוצה לממש אותן דרך החיבור בקבוצה, אפילו שהכוונות לא טובות ואפילו שהחיבור לא טוב, אבל אתם רוצים לסדר את זה יחד, הבורא יעזור. זה כתוב בהרבה מקומות, "עיר נידחת אי אפשר להכחיד", איך הבורא מתגלה בין הרשעים, העיקר שיש ביניהם חיבור.
תלמיד: אז היום אנחנו עסוקים מאוד בהפצה בין השיעורים. רוב הזמן עובדים על זה. האם בכל העיסוקים שלנו בהפצה פשוט מכילים את כל החברים בתוך הלב כל הזמן, על כל פעולה שאנחנו עושים?
אנחנו צריכים למלא את כל האוויר של העולם הזה באג'נדה שלנו, בתכנית שלנו, בתיקונים שנדרשים. זה הולך יחד עם ווירוס הקורונה, זה הולך יחד עם העולם שנמצא עכשיו לפני מצבים נוראיים ואנחנו כן יכולים להמתיק את הדינים.
שאלה: הבנתי מהמאמר שהאדם מתגבר על עצמו, ולמרות מה שהוא מרגיש וחושב הוא נכנס לחברה בכל מחיר ומנסה לעבוד. ורב"ש כותב על זה שזו לא עבודה נכונה, שהמטרה שלו לא נכונה.
בינתיים, אבל שייכנס בכוח ויעשה. ואז במידה שהוא נכנס, וודאי שהגישה לא נכונה, הפגישה לא נכונה, הכניסה לא נכונה, אבל אם האדם נמצא בתוך החברה ורוצה להתקדם, הבורא יתקן אותו, יישר אותו. ככה זה יהיה.
שאלה: שמעתי שאמרת שבשבילך כל המאמרים זהים. אתה יכול להגיד למה אתה מתכוון בזה?
שכל המאמרים מדברים על החיבור בקבוצה וחיבור עם הבורא. אין יותר על מה לדבר ומה לכתוב.
שאלה: איך עכשיו בשיעור לא נבנה את הערים האגואיסטיות פיתום ורעמסס, שכל שנייה נחרבות? אלא איך נבנה כאן ועכשיו את ירושלים החדשה? מהם המרכיבים? על מה אנחנו צריכים להתרכז ואיך לא להתנתק מזה?
הרצונות הם אותם הרצונות, ורק הכוונה יותר ויותר משתפרת על מנת להשפיע בינינו, זאת אומרת ממני לחברים ומהחברים לבורא. ישירות לבורא אני לא יכול להשפיע שום דבר, אלא אם אני מעביר את הכוונה שלי דרך החברים לבורא אז יכול להיות שאני באמת משפיע לו ומגיע אליו. זו כל העבודה שלנו, שום דבר חוץ מזה. יחסית אלה דברים פשוטים, לבצע אותם קשה. בסך הכול הנוסחה, הפורמולה, מאוד פשוטה.
שאלה: כתוב בטקסט להחליף עבודת גברים בעבודת נשים, ולהחליף עבודת נשים לעבודת גברים. מה זה אומר?
נשים זה נקרא "על מנת לקבל" וגברים נקרא "על מנת להשפיע". גבר נקרא ממילת "התגברות", שהוא עובד מעל הרצון שלו. ואותם הגברים שעובדים בתוך הרצון לקבל נקראים "נשים". אנחנו, לפני שמקבלים מסך, נקראים "נשים". אחרי שמקבלים מסך ויכולים לעבוד עם המסך נקראים "גברים". כי אנחנו מתגברים על הרצון לקבל שלנו ועובדים על מנת להשפיע. זו הכוונה בחוכמת הקבלה לגבר ואישה.
שאלה: בהתאם לטקסט והמצב הנוכחי שלנו, מהו החלק הנסתר ומהו החלק הגלוי?
לכל אחד ואחד מה שהוא מרגיש, מה זה נסתר ממנו ומה זה גלוי ממנו. יש אנשים שלא מרגישים בכלל שמשהו נסתר. יש אנשים שמרגישים שנסתר מהם הרבה. כי הסתרה היא כבר חלק מגילוי, שאני מרגיש ומגלה שמשהו נסתר ממני. אלה דברים עדינים מאוד, שהם כל הזמן כך מתחלפים בתוך האדם.
שאלה: למה הבורא קורא למשה לבוא לפרעה, ולא משה קורא לבורא?
משה לא מסוגל ומשה לא יודע. משה נמצא במצב שהוא נמצא במצרים, שזה מכביד עליו, הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אלא כשהבורא אומר לו תעשה כך, אז לפי זה משה מקבל כוחות. זו הבחנה כזאת בתוך האדם שמרגישה שיש לה כוח ואז האדם הולך ועובד באותה הבחנה. זה לא שבא לו כך לעשות או כך לעשות. נמצאים במצרים, נמצאים במצב שאנחנו עצורים על ידי האגו שלנו, והאגו שלנו שנקרא "פרעה" מכתיב לנו מה נעשה. ואם מתעורר בנו איזה כוח שזה נקרא "בורא", אז הוא מתעורר דרך אותו כוח שנקרא משה, ואז אנחנו איכשהו יכולים לעשות איזה פעולות השפעה, אבל זה לא פשוט.
שאלה: אנחנו צריכים לעלות לקומה א' שזה חיבור בין החברים וליצור כלי בעשירייה. ובקומה ב' כל העולם מתעסק, אם הבנתי נכון.
כן.
תלמיד: איך כל העולם יכול לרדת לקומה א', ומה זה אומר שהם ירדו ויתעסקו עם קומה א'?
הם לא ירדו ולא יתעסקו עם קומה א', אלא רק דרכנו הם גם יוכלו להתקשר. אנחנו נעשה את העבודה הזאת, אנחנו נקשור אותם דרכנו לבורא, לא שהם מסוגלים בעצמם. כל העולם אין לו שום אפשרות לעשות פעולות מעצמו, הוא לא בעל כוח, הם כולם כמו נשים ואנחנו כגברים. אנחנו יכולים להתגבר, לכן אנחנו נקראים ''גבר'', להתגבר ולבצע פעולה. אנחנו ''גלגלתא עיניים'', אנחנו יכולים לחבר אותם אלינו ודרכנו לבורא, אבל לא שהם מסוגלים משהו לעצמם.
מה שהם יכולים לעשות זה לבצע עבודה שאנחנו צריכים, זה שנקרא ש"לוקחים אותנו על כתפיהם ומעלים אותנו להר ה'". אבל מה זה ''הר ה''', איך לעלות, מה לעשות שם על ההר, זו העבודה שלנו. כך בעבודה הדדית בינינו לכל האנושות אנחנו נתקן גם את עצמנו, גם את כל האנושות. בסופו של דבר אנחנו מגיעים לעיגול, אפילו לכדור, שכל אחד נכלל מכולם ולכן לכל אחד ישנה אותה תוצאה.
שאלה: מה הכוונה במאמר שלא לפגוע בכבוד המלך? ושאנחנו באים ללמוד את החוקים האלה, איזה חוקים הם אלה?
חוקי השפעה. איך לא לזלזל בכבוד המלך? בזה שאנחנו מכבדים חוקי השפעה. אין לך יותר. אין כאן כל כך מה להתפלפל ולהתבלבל, תנסו לסדר את כל הדברים, אתם תראו ש"דבר קל הוא"1.
קריין: אנחנו בעמ' 107 בטור ב' "ועתה".
"ועתה נוכל לפרש את ענין "עבודת פרך", שאמרו, ש"היו מחליפים מלאכת אנשים לנשים". כי "מלאכת אנשים" נקרא, שהוא כבר גבר, שהוא כבר יכול להתגבר על הרע שלו, ולעסוק בתו"מ בבחינת המעשה. ומשום זה, מה הוא צריך לעשות, בזמן שכבר נקרא איש, שפירושו איש מלחמה, שיש בידו להילחם עם הרע שלו בבחינת המעשה. לכן הגיע הזמן שצריך להתחיל עבודתו בבחינת ב', כנ"ל, היינו בבחינת הנסתר, שהיא הכוונה. זאת אומרת, להשתדל מכאן ולהבא, לכוון כל מעשיו שיהיו בעמ"נ להשפיע נחת רוח להקב"ה ולא לתועלת עצמו.
ומה עשו המצרים, בזמן שראו, שהוא איש, המסוגל לצאת משליטתם ולהכנס לקדושה. אז החליפו את עבודתם ונתנו להם "עבודת נשים", שפירושו, שכל עבודתם יהיו בעבודת נשים, שהמצריים נתנו להם להבין, וכי מי צריך כוונות אלא, עיקר הם המעשים. וכאן במעשים אתה תצליח, כמו שאתה רואה, שאתה גבר, שאתה יכול להתגבר על הרע שבך, ולעסוק בתו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ועליך לתת כל המרץ שלך, לעשות יותר דקדוקים בתו"מ.
אבל לא לעסוק בכוונות, שעבודה זו לא בשבילך, אלא ליחידי סגולה. ואם אתה תכנס בעבודה דלהשפיע, היינו שאתה תשים לב, שצריכים לכוון בכל דבר, שיהיה לשם שמים, כבר לא יהיו לך כוחות לדקדק כל כך במעשה הנגלה, ששם אתה לא תרמה את עצמך. כי אתה רואה מה שאתה עושה. לכן שם יש לך מקום להתרחב, שיהיו כל המעשים שלך בכל פרטיה ודקדוקיה.
מה שאין כן בכוונות אין לך ביקורת אמיתית. אי לזאת, אנו מייעצים לך, לטובתך, ואל תחשוב שאנו חס ושלום רוצים להדיחך מעבודת הקודש. אלא אדרבה, אנו רוצים שאתה תעלה במעלת הקודש.
וזה נקרא, ש"היו מחליפים מלאכת אנשים לנשים". במקום שהיו צריכים לעבוד עבודה השייכת לגברים, הסבירו לעם ישראל, שיותר טוב בשבילם, יעבדו עבודת נשים, היינו מה ששייך לנשים.
ו"מלאכת נשים לאנשים" פירושו, שאלו אנשים, אין להם כח התגברות, אלא "תשש כוחם כנקבה", היינו שהיו חלשים בקיום תו"מ, שלא היה להם כח לשמור ולקיים את המצות אפילו בבחינת הנגלה, הנקראת בחינת מעשה לבד. וכל עבודת ההתגברות היתה רק בבחינת המעשה ולא בבחינת הכוונה.
באו אליהם המצרים, ונתנו להם להבין, אין אנו רוצים להפריע לכם בעבודת הקודש, אלא אדרבה, אנו רוצים שתהיו עובדי ה' אמיתיים. היינו, אנו רואים, שאתם רוצים לעבוד עבודת הקודש. לכן אנו מייעצים לכם, שעיקר עבודה היא לא המעשה, אלא עיקר היא הכוונה. לכן במקום שאתם עוסקים בהתגברות על בחינת המעשה, היינו אתם מתרגלים להתגבר על הגוף שלכם, שללמוד עוד שעה או להתפלל עוד חצי שעה. ואתם רוצים להשתדל לענות "ברוך הוא" ו"ברוך שמו" ו"אמן", ושלא לדבר באמצע "חזרת הש"ץ". ומי צריך את זה.
עיקר היא הכוונה לשם שמים. שם אתם צריכים לתת כל כח היגיעה שלכם. ולמה לכם לבלות את כוחכם על דברים של "מה בכך", הגם שמצד הלכה, מוכרחים לקיים כל אלו הדברים הקטנים, אבל זו לא עבודה בשבילכם. זה מתאים לעבודת נשים. אבל אתם צריכים לעבוד במלאכה של אנשים. וזה שאתם רוצים לעבוד רק במעשה, לא יפה בשבילכם. הלא אתם צריכים ללכת בעיקר על הכוונה, היינו, שכל כח שיש לכם לעשות משהו, תשמשו עם הכוח הזה לכוון שהכל יהיה לשם שמים. אבל אל תחשבו שאנחנו רוצים חס ושלום להפריע לכם מעבודת ה'. אלא אנחנו רוצים להיפך, שתעלו במעלות הקודש, ותגיעו לשלימות, הנקראת שכל מעשיכם יהיו רק בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו."
שאלה: כתוב שהמצרים רוצים שנתקדם, האם זה שקר או שיש בזה אמת?
המצרים רוצים שאנחנו נתקדם מפני שזה גם מעביר להם את האור העליון, רק הם עושים את זה ללא כוונה. כל מי שנמצא תחת הבורא מהנבראים, כולם עושים רצון הבורא, וכולם, בכל מיני צורות אלו או אחרות, תומכים בזה שאנחנו נגיע לדבקות, כי דרכנו כולם מקבלים אחר כך את האור העליון. לכן כל היחס אלינו הוא שנאה, דוחים, דוחפים, שונאים, וכל זה כדי שאנחנו נזדרז ונגיע כמה שיותר מהר לחיבור עם הבורא. כך זה עובד.
אולי נדבר על סדר היום שלנו וסדר הלימודים שלנו, אולי אתם רוצים לשנות משהו. בואו נשמע מה כדאי לעשות, על מה יש דיונים בקבוצות.
תלמיד: אצלנו בעשירייה אנחנו החלטנו אחרי הסעודה לעשות מפגש עשירייה מאוד מאוד מרומם, כאשר אנחנו עשר דקות ראשונות נדבר בחשיבות וגדלות המטרה ואחרי זה כל יתר הזמן נדבר על הפצה ודרכים להפצה. החברים העלו חיסרון מכל המאמצים, ואתה רואה חברים ממש מתאמצים להפיץ, אפילו שלא יודעים ולא מצליחים. כל המאמצים האלה ממש מסתכמים לחיסרון אחד גדול, לעשות את זה ביחד. אנחנו מקדישים את כל המפגש שלנו להפצה ולהשתפר בזה. שנצליח כולנו, זו תקופה מטורפת, וזכינו לחיות בתקופה הזאת.
כן. וגם אתם זוכים לשבח. באמת. כל הכבוד.
שאלה: לגבי החומר שאנחנו לומדים. אין כמו הרב"ש שמעלה אותנו כך בשלבי הסולם, אבל יחד עם זה אולי גם נשלב את "תלמוד עשר הספירות". יש לנו את חלק ט"ו בספר פסח, אם אנחנו מרגישים במצב רוח מרומם, אז צריכים לשלב גם "תלמוד עשר הספירות". מה דעתך?
בבקשה. מחר בבוקר יש לנו שיעור שלוש שעות שלימות, אנחנו נוכל להקדיש לפחות מחצי שעה עד שעה ל"תלמוד עשר הספירות". החלק הזה גם נמצא בספר פסח. אני בעד. רק אני מפחד שהרבה חברים שלנו עוד לא נמצאים בעניינים ובשבילם זה יהיה משהו לא מובן, לא מורגש, והם לא יודעו איך לאכול את זה. רק זה עוצר אותי. אז תחשבו איך אפשר לעשות זאת. אני בעד.
שאלה: מה הייתה הכוונה שלך כשהתחלת ללמד אנשים?
אני חייב ללמד אנשים, מה זאת אומרת? אלא בשביל מה אני לומד, כדי לא למסור את זה הלאה? אז מה עם התיקון? גם התיקון שלי תלוי בכמה שאני מחבר אנשים לבורא. זה כל העניין. אי אפשר לתקן את עצמו, כי כל התיקון הוא בכלי הכללי, שכל האנושות, כל באי עולם יהיו מסוגלים להתחבר לבורא.
לא הייתה לי שום שאלה על זה בכלל. אני ראיתי איך הרב"ש רוצה את זה, איך בעל הסולם פעל בזה, כל המקובלים, כל אחד בדורו, עד כמה הם היו פועלים בזה, כדי לקרב את כל בני העולם לכוח העליון. אלא בשביל מה אנחנו קיימים? אך ורק כדי להתחבר לכוח העליון. אם אנחנו לא מתחברים אליו, אנחנו כמו חיות, חיים, מתים, וזהו. אלא כל המאמץ שלנו צריך להיות כדי להתחיל להתחבר לבורא. למצוא קבוצה ודרכה להתחבר לבורא.
מה זאת אומרת למצוא קבוצה? הבורא לוקח את היד של האדם ומביא את האדם לגורל הטוב "שם ידו של אדם על גורל הטוב.", והלאה האדם צריך להתחזק. הבורא הביא אותי לרב"ש ואז אני התחלתי בכל הכוח, כמה שאפשר, להתקשר וללמוד. ובסך הכול הייתי ליד הרב"ש, כל שתיים עשרה השנים שהייתי שם, עד שהוא נפטר על הידיים שלי, ואני חושב שכל מה שיש בי זה ממנו. זה הגורל. כך עושים. לכן אין שאלה בשביל מה אני מלמד, כך אדם מרגיש שזו חובתו.
שאלה: הרבה אנשים יושבים עכשיו בבית בגלל הקורונה, אני קורא בחדשות שיש הרבה מקרי אלימות בתוך המשפחה, כי הם כל הזמן ביחד. על מה בן אדם צריך לחשוב עכשיו? מה כדאי לו לחשוב? לאן לכוון אותו? מה אנחנו צריכים לכתוב להם?
אני חושב שאנחנו לא צריכים לחשוב הרבה, אנחנו צריכים לקרוא הרבה. יש לך מלא חומר מבעל הסולם ומהרב"ש. תתחיל לקרוא מאמרים של בעל הסולם. יש לך כל כך הרבה, מכל "כתבי בעל הסולם". תתחיל לקרוא מאמרים, תתחיל להוציא מהם פסוקים יפים, תתחיל לפזר את הפסוקים היפים האלו בכל הרשתות, ואז תהיה לך ממש עבודה והתקדמות.
תלמיד: לקהל הרחב אין קבוצה. לאן הוא צריך לכוון את המחשבות שלו?
הוא לא צריך. קהל בלי נקודה שבלב לא צריך קבוצה. אנחנו נחבר אותו יחד, הוא יהיה מחובר אלינו.
שאלה: היום בערב, כמו שהיה בשבוע שעבר, יש ישיבת חברים. פעם היא הייתה של החברים מאירופה, ועכשיו בגלל שהפכנו להיות כולנו ווירטואליים אז כל האירועים הם גלובליים. האם יש לך איזו המלצה או כיוון לתת לנו, כי עכשיו עם הקורונה אנחנו ממש מרגישים שהעולם הופך כאילו להיות ממש שטוח, אין כבר כל כך הרגשה של מרחק, ואנחנו כולנו ביחד.
איך אפשר להשתמש במצב הנוכחי שהאדם נמצא בו כדי להגביר את הקשר בינינו? איך ממש למצוא דרגה חדשה בקשר בינינו, והיום בערב יש הזדמנות, איך אתה היית מכוון אותנו?
אני הייתי ממליץ לתת לכל יבשת, לצפון אמריקה, לדרום אמריקה, לאירופה, לאפריקה, לאסיה, הייתי נותן לכל אחת מהן זמן מסוים להגיד בקיצור כמה מילים ולשיר שיר. ואז לעוד איזו יבשת להגיד כמה מילים ולשיר שיר. וכך לעבור. ולהכין גם דברי התפעלות, עד כמה הקורונה עזרה לנו ותעזור לנו, עד כמה אנחנו יכולים להשתמש נכון בזמן הזה. ובכל מצב, כמו שכתוב, אנחנו צריכים להודות לבורא, גם על הרע וגם על הטוב, ו"להודות על הרע כמו על הטוב.". ואז נתקדם יחד באהבה ובחיבוק למעלה מכל המרחקים המדומים.
(סוף השיעור)
-
והלא אמרו חז"ל אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא,(הקדמה לתע"ס)↩