שיעור צהריים 31.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 732, אגרת ל"ט

קריין: אנחנו ביום מיוחד של לימוד לכבוד האר"י, גם האיגרת נוגעת בעניין הזה.

אנחנו נמצאים ביום מיוחד שבו אנחנו מציינים את הסתלקותו של האר"י. דווקא יום פטירתו של המקובל הוא יום שנשמתו עולה למרומים, למקום של הנשמות הטהורות ושם היא מוצאת את המקום שלה וממשיכה לעבוד גם למען כל יתר הנשמות, למען האנושות כדי להביא את כולנו לגמר התיקון. לכן אנחנו שמחים בזה שהיתה איתנו זמן מה אותה הנשמה ושעכשיו היא גם פועלת לטובת כולנו.

בואו ניגש לאיגרת, זו איגרת חשובה מאוד, לא פשוטה, ארוכה, יש כאן הרבה תנאים להבין. נשתדל, אולי לא נעבור על כולה היום אלא רק על חלק ממנה ועל חלק נוסף נעבור אולי היום בערב או מחר ונראה.

קריין: "כתבי בעל הסולם", אגרות, אגרת ל"ט.

אגרת ל"ט

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה עש"ק שלח תרפ"ז לאנדאן

לכבוד החסיד המפורסם מוה"ר. .. נ"י

אחדשה"ט כיאות

הנני להודיעך, שברגע זה השגתי מכתב המדאיב נפשי עד למאד, בדבר שמסרו קונטרסי הקדוש לידי החיצונים, להתעלל בו כחפצם, ועתה תבין אותי ואת הזהרתי הכפולה והמשולשת, להחזיק סוד, ולמה לא שלחתי הקונטרסים עד היום הזה, כי יגורתי מזה, וע"כ רציתי לשלוח מקודם את הקונטרסים, לכ"ק מרן שליט"א ולידי הרה"ק שליט"א.

והנה אשר יגורתי בא לי, וידי נערים מדעת בגדו בי, לעשות אשר לא צויתי, אחר הזהרתי הגדולה, שלא לגלות סודי לשום איש, יהיה מי שיהיה, והנה הבאישו את רוחי בעיני הדור, ואשר הכשילו אותי בדרך עבודתי הנשאה לעשות נ"ר לקוני, מי יוכל למחול להם את זה, ובשמים סהדי, על עמלי בכל כוחי, להמשיך קדושתו ית' להדור ההוא."

יש תמיד הרבה אנשים שרוצים להזיק למקובל, גם מבחינה רוחנית, גם מבחינה גשמית, בכל מיני צורות, וגם לבעל הסולם רצו להזיק. ללא ספק זה קורה לכל אחד ואחד מהמקובלים, וזה נעשה גם כדי לשמור על המקובל עצמו שקצת יותר יתרחק מהקהל, מהציבור, ולכן הבורא בכוונה שולח לו כאלו שרוצים להזיק לו.

"אמנם הס"א מוצאת תמיד אנשיה, עושי שליחותה, להפיל לי מכשולים, בכל פנותי שאני פונה בשביל להטיב לאחרים, ועכ"ד "רבים אשר עמנו מאשר עמהם", ואין הקב"ה מקפח שכרי, ולאט לאט אני הולך ומפנה הדרך, פעם פחות, פעם יותר, אבל תמיד (בשכר) עם רווח ב"ה, עד שאזכה להפיל כל שונאי השי"ת בעזרת שמו הגדול והנורא."

מפני שאנחנו קיימים במערכת שכולה התקשרות של כוחות האגו וכוחות טובים, המקובל תמיד נמצא בין אלו לאלו ותמיד יש לו בעיה במאבק עם כל מיני כוחות הסטרא אחרא האגואיסטים שבעולם שהוא רוצה וחייב להתמודד איתם כדי לקרב את האנושות לבורא. במידה שמצליח מצליח, ובמידה שלא אז עושה איזשהו צעד בכל זאת ומשאיר את ההתמודדות אפילו לדורות הבאים.

"ואתה, אל תירא מפחד פתאים, ומוציאי הדבר קטני עבה ממתנם. כן רצה השי"ת, וכן עשה אותי ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. כי זכות תורתי גדולה מזכות אבותם, וכן בני דורו של עמוס הנביא הי' מבזים אותו ואמרו שלא היה לו להקב"ה על מי להשרות שכינתו אלא על פסילוס [המגמגם] הזה, כמ"ש בפסיקתא.

אמנם כתוב: "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר", כי לסוף אנשי האמת, המה המנצחים. עמוס, נשאר חי וקים לנצח נצחים, ומי שמע או ידע מהנעשה עם בעלי ריבו."

זה קורה לכל אחד ואחד מהמקובלים, אפילו מקובל כעמוס הנביא שכנגדו קמו כל כך הרבה ורצו להשפיל אותו, לבזות אותו בעיני דורו, ובעיני הדורות האחרים. והאמת היא שאנחנו צריכים להבין שבצורה כזאת הבורא שומר על המקובל, שולח לו כאלו שליחים, כי "אין עוד מלבדו", וודאי שאם קמים על המקובל כל מיני שונאים אז הכול מגיע מאותה היד המכוונת העליונה, ואנחנו לא חייבים כמקובלים לאהוב את כולם, אלא לזהות בהם יד של הטוב או יד של הרע.

"כן הדבר הזה, אין בעלי הלשון יכולים להזיק אלא לבני מינם, ונמצא הסער על ראש רשעים יחול, והאמת חי וקים, אינו נחלש מכל מיני השקרים, אלא עוד מתחזקת על ידיהם, כמו שדה זרועה המתחזקת ע"י זבל ואשפות, שזורקים אותם, וברכת השדה פרה ורבה על ידיהם ברצות השי"ת."

בעל הסולם ממשיך באותו עניין, שהעיקר להחזיק בקו האמת ומה שקורה מכל מיני צדדים, אנחנו צריכים להבין שזה מגיע לנו כדי שאנחנו נשמור על דרכנו הנקייה והישרה.

"עדיין איני מרגיש הנזק שיגיע לי על ידם להפצת תורתי. וע"כ איני יודע, לכלכל לי איזה דרך להשכין אור, ולהצילו מרעתם. אבל ודאי הוא, אם ארגיש איזה נזק, אהיה נוקם ונוטר בהם, כדת של תורה, ואמדוד את כוחי עמהם, וכל מה שימצא ידי בכוחי לעשות אותו אעשה, כי את האלקים אני ירא ואין עוד כוח זולתו ח"ו וד"ל."

אני לא רואה מה יש כאן להוסיף, כי המילים ברורות מאוד. בעל הסולם נאלץ להילחם בכל המפריעים לחכמת הקבלה. אומנם ברור לו שהם נשלחים מהבורא, אבל הוא מצידו חייב להילחם נגדם ולהביא אותם בחשבון מפני שהבורא מתייחס אליו כדי לנקות אותו ולהעלות אותו לדרגה עוד יותר גבוהה, כי רק על ידי המכשולים, על ידי ההפרעות האדם יכול לעלות. ולכן המקובל צריך להתייחס למה שהוא עובר ברצינות.

שאלה: השפה כל כך גבוהה במכתב הזה. עם מי באמת בעל הסולם נאבק פה? אלו באמת אנשים מסוימים שהם השונאים שלו?

כן. ודאי שבעל הסולם מצמיד את עצמו לבורא ככל האפשר ועם זאת הוא רואה בכל האנשים האלו שהם יכולים להזיק לו. ודאי שבכל דבר יש כוונה נכונה מצד הבורא, אבל ביני לביני זה קורה להרבה אנשים וגם מקובלים עברו הרבה מאוד השפלות ובעיות והתקדמו בצורה מאוד לא פשוטה מדרגה לדרגה.

תלמיד: לא כל כך מובן מהי המסקנה שאותה מסיק בעל הסולם מכך שהוא משתדל להיאבק כנגדם בשם הבורא, להכניע את כולם בעזרת שמו הגדול. מה כוונתו, האם זו עבודה פנימית?

הוא רוצה להגיד שעל ידי דבקות שלו בבורא הוא מפיץ את השיטה ולכן השיטה הזאת בסופו של דבר תנצח את כל המתנגדים אליה.

"ובדרך כלל למענך עצמך תדע, שלא לכבודי ולצרכי, חברתי את הספר, זולת למענו ית' ויתעלה לבד, כי ראיתי בלבול דברים גדול בכתבי האר"י אשר סבתו הוא, מפני שהאר"י ז"ל, לא כתב וסידר אותם בעצם כתב יד קדשו כראוי, לעומק החכמה הנשאה הזאת, והרח"ו ז"ל, בעת ששמע וכתב הדברים, עדיין לא היה במדרגות השלימות, המוכרחות להשיג אותם השמועות בשרשם, כי היה אז צעיר לימים, בן שלושים שנה הי' בעמדו לפני האר"י ז"ל, כמו שכתוב בשער הגלגולים (שער ח' דף מ"ט) וז"ל: "ושעתה בשנת השל"א ליצירה שאני בן כ"ט שנים ללידתי", וכו' ע"ש, שאז בפסח כבר שימש את האר"י ז"ל, ובועש"ק פרשת מטות מסעי יום ר"ח אב שנת של"ב נחלה ר"ל. וביום שלישי שלאחריו ה' באב נפטר לחיי עולם הבא."

זה בעצם מה שהוא כותב על הסתלקות האר"י. בדיוק כמו שהיום אנחנו נמצאים ביום היארצייט של האר"י, כך זה היה לפני שנים.

"והנך מוצא שלעת פטירתו ז"ל הימנו הי' רק בן שלשים שנה, והאר"י ז"ל חי שלושים ושמונה שנים כנודע, וכתב עוד שם (שער ח' דף ע"א).

שבעת פטירתו לא היה שם הרח"ו ז"ל וזה לשונו מלה במלה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא (היינו מהר"י כהן ז"ל), ויבכה לפניו ויאמר וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי, (על הרח"ו ז"ל) ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר אז אמר לו (מהר"י כהן ז"ל) מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר (האר"י ז"ל) תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר (מהר"י כהן) וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם וכו' ותיכף נפטר לחיי עולם הבא"."

שאלה: השאלה הזו תמיד מעניינת. לוקחים את המורה כיוון שהתלמידים שלו לא ראויים. הוא אומר שהוא לא מצא צדיק גמור בין התלמידים שלו. מה זה התהליך הזה, למה זה קורה?

אני לא יכול לענות לכם מפני שלא תוכלו להבין אותי. יש הרבה חשבונות במערכות השמים ולכן לוקחים לפעמים מורה מהתלמידים באמצע הדרך כאילו, כשיש להם דרך ויכולים להתקדם הלאה ולמה לוקחים את המורה, כאילו גונבים אותו נגד רצונם ובזה חותכים להם את הדרך להתקדם ולהגיע למדרגות, להיות מקובלים גדולים, לעבוד בעל מנת להשפיע לתקן עולם. אבל אנחנו לא מכירים את כל המערכת הזאת.

אני רק רוצה קצת כאילו להצדיק את הבורא. בזה שחייבים כך לעשות מלמעלה, בטוח שזה נעשה לטובת בני האדם שהם יוכלו עוד להשקיע גלגול או כמה גלגולים בעולם הזה בכל מיני צורות אנושיות רגילות ורק אחר כך הם יוכלו שוב להגיע לדרגות רוחניות. אנחנו עוד נדבר על זה, אבל פשוט הכול לטובת הנבראים.

הבעיה היא שאנחנו לא רואים את המערכת העגולה כולה של אדם הראשון, ולכן יוצא שנדמה לנו שזה לא בצדק. איך יכול להיות שאנשים כמו נגיד מהר"חו, רב חיים ויטאל שהיה כל כך מסור וצעיר ורצה, וגם כל יתר תלמידי האר"י כל כך רצו להמשיך להתקדם, ופתאום המורה שלהם נפטר? יותר מזה, לפני שהוא נפטר הוא אמר להם - אסור לכם - חוץ מחיים ויטאל להתעסק בחכמת הקבלה.

איך זה יכול להיות? אבל אנחנו רואים שבאמת כך זה קורה, זו הדרישה. הדרישה ודאי שלטובת אותם הנשמות שלא מבינות למה הן צריכות עכשיו להמתין בחיים הרגילים שהם יהיו כמו כל בני האדם ויכול להיות שזה לטובתם וגם לטובת בני אדם האחרים וכך הם צריכים להתקיים. אם יש להם אמונה במורה, אז הם יקבלו את זה באמת כבעיה שצריכים לפתור אותה ולחיות בצורה נכונה וכך להמשיך את החיים.

שאלה: כאן מתואר שהוא רצה למסור איזו חכמה סודית אבל לא היה לידו למי למסור. קראתי בסיפורי חסידים שישנם רגעים אצל מקובלים שלפני שמסתלקים לעולם הבא הם צריכים להספיק למסור למישהו, או שזה במקרה?

אין שום דבר במקרה, אלא כך זה באמת קורה. גם אני הייתי נוכח ליד הרב"ש, הוא נפטר ממש בידיים שלי וגם אותי שאלו אחר כך תלמידים אחרים, האם הוא אמר לך משהו ואם לא אמר, אני לא קיבלתי רשות לספר שום דבר ולכן אני שותק עד עכשיו.

תלמיד: המקובל מוכן. כאשר אתה תסתלק, יש לך איזו תוכנית לפני כן שאתה רוצה למסור או שזה נסתר מאיתנו ואין לזה משמעות כרגע?

מה שאתם צריכים לקבל כדי להתעסק בתיקון העולם, אתם תקבלו. גם עכשיו אתם מקבלים את זה יום יום. אל תדאג, אתם צריכים רק להמשיך כמו שאתם עכשיו יודעים, בחיבור ביניכם וחיבור עם הבורא.

שאלה: האר"י מוסר לחברים שמהיום שהוא מסתלק לא יתעסקו כלל בחכמה שהוא לימד כי לא יבינו אותה כראוי.

כן.

תלמיד: אני רוצה לשאול דווקא על ימינו, האם קבוצת בני ברוך, הכלי העולמי בכללות מבינים את הרב?

חס ושלום אם אני לא אדבר אתכם יותר, לא חשוב, אתם יכולים להמשיך כרגיל באותן הדרכים שאנחנו לומדים, להמשיך ללמוד, להפיץ וללמד.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שאם החברה מעליבה ופוגעת במקובל זה מטיב עימו. פוגעים בנו, גם נכנסים בנו ומעליבים אותנו על פני הרשת האינטרנטית, אז איך צריך להתנהג בדיוק? ובמה זה מקדם אותנו, כמו שהאר"י עשה?

ודאי שמקדם, כי על ידי זה שהם ממש עושקים בנו, הם מקבלים מאיתנו בכל זאת איזה מין ניצוץ מהקדושה וזה מה שמתקן אותם. הם לא יכולים בצורה אחרת לקבל מאור המחזיר למוטב. ולכן כשהם באים ורוצים דווקא להציק לך ולעשות לך משהו זה כלפי האגו שלהם, כלפי הקלקול שבהם, אבל בינתיים הם מקבלים ממך משהו, בצורה אחרת לא יכולים וכך זה מתקן אותם והם לאט לאט מתקדמים, גם בעל הסולם אמר כך.

הרשב"י, רבי שמעון בר יוחאי ברח בכלל למערה. הוא לא ברח מהרומאים, הרומאים הבינו, הכירו אותו, הוא ברח מיהודים שהיו נגדו. וככה זה היה בכל הדורות. הבורא בכוונה עושה כזה פירוד שעל ידו יבוא התיקון. עוד נדבר על זה.

תלמיד: יש המון דברי נאצה במיוחד נגד בני ברוך, איך להתנהג ומה צריך לענות לאנשים?

אני לא נוגע בזה בכלל, לא נוגע, לא שומע, לא קורא בכלל, כאילו זה לא קיים.

תלמיד: מה עושים?

ממשיכים בדרך שלנו.

תלמיד: להתעלם מהם?

ודאי, לגמרי להתעלם.

"והארכתי להעתיק דברי ספר שער הגלגולים מהרח"ו ז"ל הנ"ל, כדי שתראה שהאר"י ז"ל אסר להרח"ו ז"ל ללמד תורתו לאחרים, והוא משום, שאז לא הבין השמועות ששמע מהאר"י ז"ל על בוריים, והוא הסבה שלא רצה אפילו לסדר הכתבים ששמע מרבו, וסדרו אותו הבאים אחריו, דור השלישי, המה מהר"י צמח ז"ל, מהר"מ פאפרש ז"ל, ומהר"ש ויטאל ז"ל, אשר כל אחד מאותם המסדרים, לא היה להם כל כתבי האר"י בשלימות, כי שש מאות ניירות מן הכתבים נגנבו בחיי הרח"ו ז"ל, שמהם סידר מהר"י צמח ז"ל את רוב הע"ח, ועוד איזה חבורים, וחלק אחד גזר וציוה הרח"ו ז"ל לקבור אתו בקבר, וכן עשו. וחלק שלישי הניח בירושה ליד בנו מהר"ש ויטאל ז"ל, שנסדר מהם שמונה השערים הנודעים, ואח"כ לזמן מרובה, נתקבצו מהר"י צמח ז"ל, וסיעה גדולה של ת"ח, והוציאו חלק הג' מן הקבר, ונסדר מהם מהדורא קמא [מהדורה ראשונה], ומהדורא בתרא [ומהדורה הבאה] של הע"ח, ועולת תמיד, ועוד חבורים."

אתם רואים באיזו צורה התגלגלו כל הכתבים שעכשיו אנחנו לומדים מהם. קברו אותם בקבר, ואחר כך פתחו את הקבר והוציאו אותם בחזרה, ומתוך זה סדרו את הספרים שמהם אנחנו לומדים. וכל מילה ומילה בשבילנו זה כדבר מאוד חשוב וקדוש. תראו מה קורה עם חכמת הקבלה, באף מקום אתם לא תראו דברים כאלה, עד כמה שהגלגולים עוברים על האנשים ועל החכמה עצמה. מה שאתם שומעים, זה עדיין כלום, יש עדיין הרבה סיפורים, גם עובדות.

"והנה תראה, שבכל פעם לא הגיע ליד המסדר אלא חלק שליש מכללות הכתבים, שהמה ביחד עצם אחד ובנין אחד, והלואי שיספיק, וכיון שלא היה בידם אלא מיעוט קטן מהכתבים. לא הבינו עומק החכמה אז ובלבלו ביותר את הדברים במה שלא הבינו איך לסדר.

ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים."

חוץ מזה שלא מצאו כתבים, חוץ מזה שהיה חסר, גם מה שמצאו עבר דרך הרבה ידיים וכל אחד בלבל והוסיף ועשה. אנחנו רק צריכים לזכור מה קרה עם כתבי ה"זוהר", אלף חמש מאות שנה לפני כן. כתבו ואחר כך העבירו את זה דרך כולם ומי יודע איפה זה היה, עד שמצאו את הדפים האלה בשוק כחומר לאריזה וכן הלאה. זה כל פעם מתקדם בכאלה דורות, בכאלה צורות.

שאלה: כשבעל הסולם בצורה מפורטת כל כך מדבר על עובדות שקשורות ליצירת העבודות, הכתבים האלה של האר"י, מאיפה העובדות ההיסטוריות האלה?

אלו מקורות שידועים להרבה אנשים, וכתוב על זה בהרבה ספרים. אפילו שזה היה במאה ה-15, אבל בחכמת הקבלה, ביהדות זה לא מוקדם, זה כבר אחרי אלפי שנים שהיה כתב והיו כותבים והיו חוקרים. "התלמוד" כלל עשרים כרכים גדולים ונכתב מאתיים שנה לפני הספירה. היו עוד המון ספרים, מאדם הראשון שכתב את הספר הראשון "רזיאל המלאך" ועד "תורה" ואחר כך "תלמוד" ו"משנה". המון ספרים נכתבו ובהרבה ספרים מהם כתוב על זה. למשל רבי שמעון שבזכותו נכתב ספר "הזוהר" מוזכר אלפיים פעמים ב"תלמוד", אז לא שלא היה ידוע, הכל נכתב, הכול היה ידוע לכולם בכל מקום.

שאלה: למה האר"י המליץ לרב חיים ויטאל לעבוד לבד ולא עם העשירייה שלו?

קודם כל, אסור לנו לקחת את זה על עצמנו. אסור. מה שיש שם זה שם, מה שאצלנו זה אצלנו. העניין הוא שכל יתר החברים היו יכולים לבלבל אותו ולהוציא אותו מדרך הישר. זה מה שאני חושב. מה זה היה באמת? נגיע לגמר תיקון והכול יתברר.

"והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות, אלא מצאתי חובתי מטעם... להרגיע את רוחך, לעומת שטף מים עזים, מעבדים המתפרצים על אדוניהם, ויגרשו מימיהם רפש וטיט, שיפלו במפעלם אשר פעלה נפשם הבהמי, שעוד לא הבינו בשלימות, איך להפרידו מנפש הרוחני. כי תדע שאסור לירא מפני כוחות כאלו, שאינם נובעים, אלא לשטוף כל קודש ח"ו, והקב"ה מצילנו מידם."

יש כאן הרבה דברים שאסור לספר, שאי אפשר להבין, ולכן אנחנו צריכים לקבל אותם כפי שהם מתגלגלים. ונשתדל בכל זאת להתקדם לפי התנאים שמוצבים לפנינו.

"ואני חושב שתאמין לי, מפני שאין דרכי מעודי, לשקר ולגזם, או לרדוף אחר כבוד וקניית שם בין הטפשים וכדומה: שעד היום הזה סבלתי, ולא היה לי רצון אפילו להלחם עמהם.

וליתר עוז שלא תתבלבל מחיילות של הס"א האלו, אודיעך סימן מובהק, שקבלנו מפי האר"י ז"ל לידע מי הוא צדיק אמיתי, ומי שהוא צדיק שאינו אמיתי, אלא ראוי להיות צדיק, שמפני זה צריך ג"כ לנהוג בו כבוד, וכסבור אתה שאנו צריכים להפיל גורלות על זה, לידע מי עובד ה', ומי לא עבדו, כי האותות והמופתים אינם מכריעים בענין זה, כמו שנודע בין החסידים, וא"כ לגורל אנו צריכים, הס מלהזכיר.

אלא תדע, ששאלה זו שאל הרח"ו ז"ל את האר"י ז"ל, ומפורש זה בספר שער רוח הקודש, שהוא שער ז' מן השמונה שערים הנודעים מהאר"י ז"ל דף א' וז"ל אות באות: "והסימן שנתן לי מורי ז"ל הוא בראותינו אם הוא מאמת בכל דבריו, או אם כל דבריו לשם שמים, ולא יבטל אפילו אות אחת מדבריו, (סובב על סוד אות אחת שלומד מחברו שצריך וכו' כנודע ליו"ח) וגם ידע לבאר רזי התורה וסודותיה, זה ודאי נוכל להאמין בו", והרח"ו עצמו מסיים על סימן זה וז"ל אות באות: "וכפי דבריו נוכל לידע ולהכיר גדלו ומעלתו כפי ידיעתו" עכ"ל.

והביאור הוא כמ"ש לפני זה, שבהיות האדם, צדיק וחסיד ועוסק בתורה ומתפלל בכוונה וכו', ממנו נבראים מלאכים ורוחין קדישין, שז"ס "העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד" וכו'. וההבלים דנפקו מפומייהו [וההבלים שיצאו מפיו] נעשים מרכבה אל נשמות הצדיקים הראשונים, לרדת למטה, ללמד תורה לאדם ההוא וכו', ע"ש.

ואומר שם עוד שבאם המצוות אינם שלימות, נעשה מזה בחי' מלאכים ורוחין שאינם שלימים, והם נקראים מגידים וכו', וע"ז נתן סימן הנ"ל אם התורה והמצוות שלימים, זוכה להשגה שלימה, ויודע לבאר כל רזי התורה. ואם הוא חסר בזה, כלומר, שאינו יודע לבאר אלא מקצתם, ודאי אין מעשיו שלימים עש"ה.

והנה כל אותם שיכולים להיות לבעלי ריבי, הוא מפני שאין מבינים אפילו את שיחתי, ואיך אפשר להחזיק אותם לצדיקים גמורים, והנה נתתי בידך סימן מובהק."

איך להבדיל בין צדיק ללא צדיק.

"וכבר כתבתי לך, שספרי, אין צריך להסכמה, בהיות שלא הוספתי על דברי האר"י ז"ל אפילו מלה אחת, וכן כבר עשיתי מראה מקומות על כל סברא וסברא להראות מקומם בכתבי האר"י ז"ל, וא"כ האר"י ז"ל א"צ הסכמת אנשי דורנו, ועשיתי זה בכונה עמוקה, בראותי דרכי הס"א לעומתי מכל מראש, וכמעט שלא ניכר מלאכתי עצמי, והוספה בכל ב' הפירושים האלו, וא"כ, איך יחזיקו מעמד ומערכה לעומת המחברת הזאת, ואם יהיה להם תלונה, על מה שלמדתי ואני בקי בכתבי האר"י ז"ל יותר מהם, זו אינה טענה, לא היה להם לבלות זמנם בדברי רוח, והיה להם זה הפנאי לעיין בכתבי האר"י ז"ל, וכיון שחבקו ידים יאכלו עתה את בשרם.

ואני פורש שלומך ושלום... ושלום... ואמור לו, שכל דרכיו המה כמעשה זה, אשר כוונתו טובה, והמעשים לא טובים, והכל הולך אחר המעשה, אבל מה אעשה לו, אך עצמי ובשרי הוא, ועכ"פ יודיעני באריכות כל סדר המעשה הזה איך נפל הדבר מתחילת עד סוף וכו', ואשיבו דבר.

ואני מבקש אותך מאד להשיבני דעתך על מכתבי זה, ומהנעשה עוד ביניהם באריכות ובפרטות גדול, כי אני צריך לדעת כל הפרטים כדי לדעת להחזיק מגן, כי לא דבר קטן הוא, מלאכת ה' הוא.

יהודה"

עד כאן המכתב שהוא יחסית ארוך ומאוד מיוחד וכמו שאתם רואים הוא נוגע בהרבה דברים שאנחנו שומעים פה ושם, רוצים לדעת, אבל עדיין הדברים האלה הם בחלקם הגדול נסתרים.

שאלה: נשמע מהמכתב שבעל הסולם אומר שכל החכמה, הכל ישנו בתוך האר"י ולא צריך לסטות מזה לאילו כיוונים. תבין את האר"י, תבין את כל העולמות וגם את הפירוש של בעל הסולם כמובן.

כן אבל אנחנו צריכים להוסיף לזה את העבודה הרוחנית של הבעל שם טוב, כמו שבעל הסולם כותב, ואז על ידי שניהם אנחנו באמת מגיעים לגמר התיקון בלי שום בעיה, לא זקוקים לשום ספר נוסף, לשום פירוש ולשום תוספת.

שאלה: בתיאור הזה של האר"י, מיהו הצדיק שקיבל אות אחת מהחבר?

אות אחת היא סימן, זה לא סימן שבספר, אלא שמספיק לעמוד על כלל אחד שהוא "ואהבת לרעך כמוך" כדי להגיע ל"ואהבת את ה' אלקיך". אם הוא לומד את זה מהחבר, אז הוא מגיע לבורא.

שאלה: מהו המאפיין של האר"י? במה תרומתו של האר"י למדע הקבלה מבדילה אותו משאר המקובלים?

אם לא האר"י, אז אין קבלה, פשוט מאוד. כי ספר הזוהר הוא ספר סתום לגמרי, אי אפשר להבין בו שום דבר, אלא רק אחרי שאנחנו לומדים את כתבי האר"י אנחנו יכולים להבין מה כתוב בזוהר, ובלי האר"י אין לנו מפתח לעולם העליון ואין לנו אפשרות להתקרב לבורא.

שאלה: מה זה אומר להשיג עד השורש? הרי היו עוד מקובלים עד בעל הסולם כמו רמח"ל שכתבו פירוש על האר"י.

נכון, היו מקובלים ומקובלים גדולים מאוד, רמח"ל גם היה מקובל גדול מאוד, אבל זה היה אחרי האר"י ולא לפני האר"י. אין לנו מקובל גדול יותר, חשוב יותר מהאר"י. בעל הסולם קירב את האר"י אלינו ופירש לנו את דברי האר"י, ואחרי בעל הסולם אנחנו מבינים מה האר"י כתב, מה הוא רצה להגיד לנו, איך אנחנו צריכים על ידי האר"י להשיג את הבורא. אבל אם לא בעל הסולם, אז לא היינו יכולים להבין את האר"י, ובלי האר"י לא היינו יכולים בכלל להתקדם בסולם הרוחני.

שאלה: איך מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך" למי שמזיק לך? איך מקובל מגן על עצמו מתוספת שנאה שיכולה לפגום בכל הדרך?

אנחנו לא מתייחסים למי שרוצה להזיק לנו, אנחנו פשוט מסובבים אליו את הגב, לא רוצים להכיר בו ולענות לו ולא להיכנס עימו לשום קשר.

שאלה: איך נדע מול מי להיאבק ואת מי לקבל?

יש לנו קבוצות ובתוך הקבוצות אנחנו צריכים להתחבר. עם כל יתר האנשים אנחנו לא מתחברים, רק מפיצים להם על מה מדברת חכמת הקבלה.

שאלה: מה יש בזה שהמקובל מוסר סודות לפני שמסתלק? האם אלו דברים חשובים שלא הספיק להעביר?

אתם לא תתכללו מזה, לא תגיעו לזה וזה לא יהיה לפניכם, לכן זה לא חשוב. המקובל נפטר, גמרנו. אל תדאגו, מתי שתצטרכו לקבל משהו אתם תקבלו, לפני שהוא נפטר, אחרי שהוא נפטר, זה לא חשוב, יש הרבה דרכים למקום.

שאלה: האם תלמידים יכולים להיות מוכנים להסתלקות המורה? כיצד התלמידים צריכים לבנות את עצמם כדי לא לאבד קשר עם המורה לאחר הסתלקותו?

תלמידים אף פעם לא יכולים להיות מוכנים להסתלקות המורה, תמיד זה קורה כאיזו מכה גדולה מלמעלה. אבל הם צריכים להיות מוכנים בהתארגנות ביניהם כך שהמורה שלהם הוא הקבוצה. אתם לומדים יחד מהכתבים של בעל הסולם ורב"ש, כעת אתם לומדים ממני, וכך אתם צריכים להמשיך, ואז בטוח שתישמרו מכל היזק ומכל נפילה.

שאלה: בעל הסולם כותב לנו שאם אנחנו שומרים על האמת, אז זה ישמור אותנו מכל התקלות בדרך ולא לפחד. איזה כללים אנחנו צריכים כדי שיעזרו לנו לשמור על האמת?

אנחנו צריכים ללמוד יחד לפי הכתבים שאותם אנחנו מכירים היטב, ולעזור זה לזה להתחבר עד שלא יהיה מקום ריק בינינו, שנמלא את כל "בני ברוך" ברצונות שלנו, בלבבות שלנו המחוברים.

שאלה: בטקסט יש מילים חשובות ואפילו מסתוריות, כמו כוונותיו טובות והמעשים לא. מה זו הסתירה הזאת בעבודה שלנו שהמעשים הם לא טובים אבל הכוונות טובות?

זה מפני שהוא לא מסוגל לעשות פעולות על מנת להשפיע אף על פי שמלכתחילה בכוונה רצה לעשות. אבל בדרך כשהתחיל לעבוד עם הרצון שלו, לא יכול היה להחזיק בזה ונפל לעל מנת לקבל.

אני שמח מאוד שאתם באים לשיעור הזה, אנחנו נפתח בו עוד ועוד דברים כאלה.

האיגרת הזאת היא איגרת מאוד מעניינת, היא נותנת לנו הרגשה איך כותבים ספרי קבלה, איך מפיצים אותם, איך מתחברים מקובלים ביניהם ולמורים שלהם, מה קרה עם ספר הזוהר שהכניסו אותו למסתור ואחר כך מצאו אותו, וגם כתבי האר"י הם בצורה כזאת.

אלו דברים שאנחנו לא מבינים, למה כתבי הקבלה שהם כל כך חשובים לכל העולם צריכים לעבור כאלו מצבים, שמסתירים אותם, קוברים אותם בקבר, אחר כך מוציאים אותם, עושים מהם כל מיני ספרים, ונוגעים בהם כל מיני אנשים שלא מבינים בזה וכולי. אחר כך נדע שדווקא בצורה כזאת חכמת הקבלה יכולה להתגלות. אם לא היו כאלו אירועים בדרך, אז לא היינו יכולים לגלות את הדברים הגבוהים האלה, כי רוחניות לא יכולה להתגלות בעולם הזה. דווקא בצורה כזאת שמלבישים רוחניות בכזאת גשמיות כמו בקבר, באיבוד הדפים, בזה שהופכים את הדפים האלה לחומר ומוכרים איתם דגים בשוק, דווקא בצורה כזאת דברי הקבלה מתגלים ומתאימים את עצמם לעולם הזה, לנו, לאגו שלנו, וכך אנחנו מגיעים לתיקונים. אז נתקדם ונגיע.

(סוף השיעור)