שיעור בוקר 03.02.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עז, עמ' 2077,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות שי"ט – שכ"ג

קריין: אנחנו לומדים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', דף ב'עז, עמוד 2077, "לוח השאלות לעניינים", שאלה שי"ט.

"שיט) מהו פו"ח דכללות בי"ע, ופו"ח דספירות, ופו"ח דעולמות."

קריין: תשובה שי"ט, בדף ב'צא.

"שיט) מקום בי"ע הוא חיצוניות דכללות העולמות, וכל מה שבתוך מקום בי"ע, הוא פנימיות דכללות העולמות. ג' הבחינות: מוחא, עצמות, גידין, הם פנימיות הספירות. וב' הבחינות: בשר, ועור, הם חיצוניות הספירות. נשמות בני אדם הם פנימיות העולמות, והמלאכים ורקיעים והיכלות ולבושים וכו', הם חיצוניות העולמות. גם האורות בערך הכלים שמתלבשים בהם, נחשבים ג"כ לפנימיות וחיצוניות (א' תתקע"ה ד"ה אלהות. וא' תתק"מ ד"ה פנימיות)."

שאלה: כשהוא מדבר על פנימיות וחיצוניות הוא מתכוון לכלים. למה הוא לא מדבר על פנימי ומקיף שזה אורות?

לא מדבר. גם השאלה הייתה כך, מהו פנימיות וחיצוניות של העולמות. עולמות זה כלים.

תלמיד: איך אפשר לדבר על כלים ללא אורות?

כנראה שהוא יודע איך אפשר וכך מדבר. אני לא שואל מעבר למה שהוא שואל. זו כל הבעיה, יש כמוך כמה חכמים כאלה, אני צריך להרכיב מהחבורה הזאת עשירייה, זה יהיה מעניין איך תשבו שם יחד.

תלמיד: תמיד מדובר על רגש. איך יכול להיות רגש אם אין אור?

הוא מדבר על הכלים של העולמות, שיש פנימיים, חיצוניים, יש גלגלתא עיניים ואח"פ, כתר חכמה ובינה פנימיים, זעיר אנפין ומלכות חיצוניים. מקום לעולמות, נקודות דס"ג שמתחלקים למעלה מפרסא ולמטה מפרסא, מקום האצילות או מקום בי"ע. הוא מסדר לך הכול מצד הכלים בלבד, ואחר כך כשהוא אומר לבושים והיכלות וכולי, הוא מדבר בכול על הכלים, הוא לא מדבר על האורות. על האורות הוא ידבר אחר כך.

שאלה: אבל לגבינו אורות זה הרגשה. אם אני לא מרגיש בשביל מה אני לומד?

אני לא יודע, זה עניינך. אז אל תלמד אם יש לך טענות.

תלמיד: לא, אין לי טענות, אני רוצה להרגיש.

בסדר, אני לא התחייבתי למלא את הרגשות שלך.

תלמיד: אף אחד לא ביקש שתתחייב, אני רוצה להרגיש.

בסדר, רק מה אתה רוצה ממני? אני לא משרד שמספק הרגשה.

קריין: שאלה ש"כ.

"שכ) למה נפש רוח דבי"ע הם דפרודא."

קריין: תשובה ש"כ, בדף ב'צא.

"שכ) היינו רוח נפש המלובשים בכלים החיצונים, הנקראים בשר ועור: כי גם באצילות אינם כלים פנימים, משום שהאורות חיה יחידה המבררים אותם, אינם אורות שלימים אלא רק בחינת ו"ק דחיה יחידה, אמנם כאן בבי"ע שאין כאן אפילו אור החיה, אלא רק מבחינת פרצופי האחור דאצילות המאירים בבי"ע, ע"כ הכלים בשר ועור הנבררים על ידם הם קלושים וחיצוניות ביותר, ועל אורות דנפש רוח המלובשים בהם, נאמר ומשם יפרד, כלומר שמזווגם נולדים כל בחינת חיצוניות בי"ע, שהם המלאכים והלבושים והיכלות, שאינם אלקיות אלא בחינת פירודא. (א' תתקפ"א ד"ה ואלו)."

אנחנו יודעים שעד גמר התיקון אנחנו לא משתמשים בכלים האמיתיים, רק באלו שיכולים להצטרף לתכונת ההשפעה, לעלות למעלה מעצמם, רק להתכלל בכוונה על מנת להשפיע, זה נקרא ללא מלכות עצמה, המלכות האמיתית, אלא מלכות נגנזה ברדל"א, בראש דאצילות, ובכל האצילות אין מלכות אמיתית, והזיווגים הם תמיד לא על המלכות אלא יסוד דמלכות. זאת אומרת אנחנו לא מתקנים אף כלי בצורה אמיתית, אלא כמה שאנחנו מסוגלים, ורק עד כאן אנחנו מסוגלים. וכשנגמור את כל מה שאנחנו מסוגלים אז "ה' יגמור בעדי", אז הבורא גם יקים את סוכת דוד הנופלת, זאת אומרת, יקים את המלכות האמיתית ויהיה גמר התיקון.

שאלה: לא כל כך הבנתי לפי ההסבר שלך למה מהזיווגים האלה נולדים דברים של פירוד, למה בכלל יש דבר כזה?

מה שאנחנו מבררים עד גמר התיקון זה לא את המלכות האמיתית אלא מלכות שיכולה להתכלל בבינה. כמו העוגה והוויסקי, בצורה כזאת אנחנו יכולים. זאת אומרת, אנחנו מתקנים את הוויסקי או את העוגה? את העוגה אין לנו מה לתקן, זה כלים דהשפעה. וויסקי יכולים להוסיף לתוך העוגה, תשאל את אשתך, בכל עוגה יפה, נכונה, בטוח יש בה וויסקי או רום, מוסיפים משהו כזה.

לכן אנחנו לא יכולים בצורה ישירה לתקן את המלכות אלא רק בהתכללות, אבל כשאנחנו מתקנים בהתכללות, אנחנו מוציאים משם כל מה שאפשר, משאירים שם את מה שנקרא ל"ב האבן. מה זה ל"ב האבן? קודם כל זה אבן, שהוא לא יכול יותר להתכלל, תמצית של כל הרצון לקבל שהבורא ברא. הבורא מלכתחילה ברא את ל"ב האבן ואחר כך שיתף אותו עם כל התכונות שלו, תכונות דהשפעה, עם ט' ראשונות, ואז יצאה לך מלכות. ואנחנו הולכים הפוך, אנחנו מבררים את ל"ב האבן עד כמה שאנחנו מגלים אותו שהוא כזה רע, מתנזרים ממנו ובצורה כזאת מתקנים.

זאת אומרת, בסך הכול בכל הבריאה אנחנו רוצים לברר מה הבורא ברא, מי הוא, מה הוא, ומה ברא, ומבדילים זה מזה. לכן כשנשאר רק ל"ב האבן אז אנחנו דבוקים בבורא, אנחנו מצצנו על ידי העוגה שלנו מהוויסקי הזה כל מה שאפשר, אנחנו נדבקים לבורא בכל מה שאפשר, לְמה שהבורא היה כאילו לפני הבריאה, דבוקים בזה, ולְמה שהבורא ברא בתחילת הבריאה שזה ל"ב האבן, בזה אנחנו לא רוצים לנגוע, זה גמר התיקון שלנו. אתה מבין למה אנחנו מגיעים? אנחנו מגיעים לטופ, לנקודה ההתחלתית, זה אתה וזה מה שאתה בראת, אני רוצה להיות איתך, להידבק אליך ולא למה שבראת. זה אתה, תכונת ההשפעה, ואני דבוק בתכונת ההשפעה בכל מה שנמצא, אבל בל"ב האבן לא.

תלמיד: את ההסבר הזה אני מבין, אבל את הדברים שיוצאים בפירוד, את זה אני לא מצליח לקשור עם ההסבר שלך.

איזה פירוד?

קריין: "כלומר שמשם נולדים כל בחינת חיצוניות בי"ע, שהם המלאכים והלבושים והיכלות, שאינם אלקיות אלא בחינת פירודא."

יש בזה הרבה. אי אפשר לברר אותם ולשייך לקדושה או שאפשר לשייך אותם לקדושה רק בצורה שהם משתייכים לזה. זה הרבה, יש שם הרבה דברים, זה יותר ב"עץ חיים", אבל יש שם גם שמות כאלו שאנחנו לא משתמשים בהם בדרך כלל.

קריין: שאלה שכ"א.

"שכא) מתי ירדו פרצופי האחור דא"א ואו"א וז"א לבי"ע."

קריין: שאלה (תשובה) שכ"א בדף בצ"א.

"שכא) הנה מבחינת מוחין הקבועים בפרצופי אצילות אין לזו"ן רק ו"ק ונקודה, ונמצא בעת שהנוקבא משגת פרצוף דאחור בקומה שוה עם הז"א הרי זה נמשך ממוחין דתוספות, ונודע שעיקר האור ושורשו נשאר בעליונים, ורק ענף נמשך ונכנם אל התחתון, נמצא שעתיק וא"א ואו"א וישסו"ת וזו"ן השיגו כל אחד אותם המוחין מטרם שהגיעו להנוקבא, ולא עוד אלא בהם נשאר עיקר האור. ע"כ במיעוט הירח בעת שנפל פרצוף האחור דנוקבא לבי"ע, גרמה בזה שכלהו פרצופי דאחור דאצילות העליונים ממנה נפלו ג"כ באותה העת. כי היא גרמה לכל אלו המוחין דתוספות שיצאו בהעליונים, לכן בעת נפילת המוחין שלה עצמה נפלו עמה כל המוחין עלאין שיצאו מחמתה. (א' תתקפ"ב ד"ה והענין)."

זאת אומרת, נוקבא קובעת בעלייה שלה או בירידה שלה עד כמה האצילות יאיר בבי"ע.

שאלה: כשהוא אומר שהנוקבא גרמה הוא מתכוון בצמצום א'?

הוא מתכוון שנוקבא ירדה למטה מפרסא ומאירה באח"פ שלה, באחוריים שלה, זה אחוריים מיוחדים, הארה מיוחדת לעולמות בי"ע.

תלמיד: הוא מתכוון לזה מבחינת התוצאה, שמכיוון שהיא גרמה, אז ברגע שהיא ירדה מתחת לפרסא, בין אצילות לבריאה, ירדו איתה גם כל אלה שהיא גרמה להם, אריך אנפין, אבא ואמא, ישסו"ת וזו"ן.

איפה כתוב שהם יורדים איתה?

תלמיד: השאלה היא מתי היא גרמה?

במיעוט הירח.

תלמיד: מיעוט הירח זה צמצום א'?

מה זה שייך לצמצום א'? צמצום א' זה נקרא סגנון מיוחד של עבודת הכלים, שזו עבודה עם המלכות עצמה. העבודה עם המלכות עצמה נפסלה אחרי שבירת הכלים בעולם הנקודים. אין יותר עבודה עם צמצום א', רק עם צמצום ב', קטנות או גדלות. צמצום א' נשאר רק לא"ק.

תלמיד: הוא קורא לזה אחוריים ובאופן טבעי כשאנחנו שומעים אחוריים, אנחנו שומעים משהו שלילי.

איפה שלילי? כלים דקבלה שאנחנו יכולים להפעיל אותם מתי שיהיה צורך, אבל עובדים עם כלים דהשפעה שזה נקרא גלגלתא ועיניים. ואנחנו בוחרים בזה ולכן אין לנו שום פחיתות בזה.

תלמיד: אני אומר שזה בדרך כלל מה שקורה וצריך פה איזשהו היפוך.

אתה מדבר קונקרטי לעניין או לא?

שאלה: לעניין אני שואל, באיזה אופן המלכות העניקה או נתנה לכלים הגבוהים שבהם רוב האור את ההשגה באחוריים? איך היא עשתה את זה?

איפה כתוב דבר כזה?

תלמיד: זה כתוב בתשובה.

אני מצטער, אנחנו לא מבינים זה את זה. נקרא.

"שכא) הנה מבחינת מוחין הקבועים בפרצופי אצילות אין לזו"ן רק ו"ק ונקודה," זה ברור. "ונמצא בעת שהנוקבא משגת פרצוף דאחור בקומה שוה עם הז"א הרי זה נמשך ממוחין דתוספות, ונודע שעיקר האור ושורשו נשאר בעליונים", בכלל בג"ר דאצילות, "ורק ענף נמשך ונכנם אל התחתון, נמצא שעתיק וא"א ואו"א וישסו"ת וזו"ן השיגו כל אחד" לפי הדרגה שלו "אותם המוחין מטרם שהגיעו להנוקבא,"

תלמיד: המוחין דאחוריים. כי עד עכשיו הוא דיבר על המוחין דאחוריים.

מה זה חשוב?

תלמיד: אני שואל, באיזה אופן היא העבירה להם את ההשגה הזאת במוחין דאחוריים? באיזה אופן היא באמת השפיעה עליהם שאחרי זה, בזמן שהיא ירדה מתחת לפרסא, הם ירדו יחד איתה, הכלים האלה שאצלם כל האור?

הם לא יכולים לרדת יחד איתה, רק נוקבא יורדת למטה, היא אפילו לא יורדת, היא מאירה למטה. לא הם, איך הם יכולים לרדת למטה מפרסא?

"נמצא שעתיק וא"א ואו"א וישסו"ת וזו"ן השיגו כל אחד "אותם המוחין מטרם" איזה מוחין? זה שהנוקבא הגיעה לגדלות שלה, יחסית, שזה מוחין דאחוריים, זאת אומרת, היא הפעילה את זה. על ידי שהיא הפעילה את זה, החיסרון הגיע לג"ר דאצילות, ג"ר דאצילות משך את האורות, התמלא, חלק מזה מגיע לנוקבא. ואז, אותו החלק שמגיע לנוקבא, היא יכולה להאיר גם בבי"ע. "השיגו כל אחד אותם המוחין מטרם שהגיעו להנוקבא, ולא עוד אלא בהם נשאר עיקר האור. ע"כ במיעוט הירח בעת שנפל פרצוף האחור דנוקבא לבי"ע, גרמה בזה שכלהו פרצופי דאחור דאצילות העליונים ממנה נפלו ג"כ באותה העת."

תלמיד: כן. זה מה ששאלתי.

לא. אבל זה במיעוט. הלאה. "כי היא גרמה לכל אלו המוחין דתוספות שיצאו בהעליונים, לכן בעת נפילת המוחין שלה עצמה נפלו עמה כל המוחין עלאין שיצאו מחמתה."

תלמיד: אז בזמן שהיא שלא הייתה במיעוט היא העניקה את כל האורות הגדולים.

זה עליות וירידות.

תלמיד: ובזמן מיעוט הירח כולם ירדו איתה למטה.

לא הפרצופים.

תלמיד: מה זה הארת האחור הזאת שירדה מכל הכלים הגדולים?

ההארה מגיעה מהם לנוקבא, ונוקבא שהיא נמצאת כבר למטה מפרסא מאירה בתוספות האלה לעולמות בי"ע.

תלמיד: זה מיעוט הירח?

זה מיעוט הירח, כן.

תלמיד: מה יהיה בפרק הבא?

בפרק הבא תהיה הגדלת הכלים.

תלמיד: ומה היא משפיעה לתחתונים במיעוט הירח?

מולד הלבנה.

תלמיד: טוב. עם זה אני לא מתווכח.

ככה זה. תוספת הכלים.

קריין: שאלה שכג.

"שכג) למה כלים החיצונים יותר זכים מהפנימים."

קריין: תשובה שכג בדף ב'צב.

"שכג) האורות שהם בשלימות מבררים את הכלים, בכל שיעור עביות שבהם, ואז הם ראוים לכלים פנימים שיתלבשו האורות פנימים. אמנם אורות דחיה יחידה שאינם בשלימות לא יכלו לברר אלא חלק קלוש וזך מהכלים דעור ובשר, וע"כ אינם ראוים לאו"פ, ונעשו לכלים חיצונים של המדרגה. הרי שהכלים החיצונים הם יותר זכים מהפנימים. (א' תתקפ"ו ד"ה ואחר)."

שאלה: למה הוא אומר שהכלים החיצוניים הם יותר זכים מהפנימיים? קודם מבררים הרי את הזך ואז את העב.

אם אני לא יכול לעבוד עם כלים של בשר ועור, אני לא עובד איתם, בהם מתלבשים אורות קטנים מאוד שאני לא מושך אותם, אלא מפני שאני לא עובד עם הכלים האלה הם נמצאים כאילו בצמצום. אני לא מצמצם אותם, אבל אני לא מושך עליהם אורות בעל מנת להשפיע. לכן בכלים יותר זכים מתלבשים אורות קטנים כדי להחיות את הכלים האלה בלבד.

שאלה: אבל אלה כלים עם עביות ג'/ד', הכי עבים?

נכון, אבל במה אתה משתמש?

תלמיד: אני לא משתמש בהם, נכון. אבל למה הוא אומר שהם זכים?

כי אתה משתמש בהם ככלים זכים. אתה אומר "לא, אסור לי".

תלמיד: מצד השימוש.

ודאי שמצד השימוש. זה בשר ועור, אלה כלים חזקים, אבל אין כוח, אין מסך.

שאלה: זה נכון רק אחרי צמצום ב' או שגם בצמצום א' זה נכון?

בצמצום א' שם מתמלאים כל חמשת הכלים. שם זה אחרת. כאן זה גלגלתא עיניים. עם אח"פ אסור לעבוד בכלל בצורה אמיתית, אלא רק בתוספת קטנה מאוד בלבד.

שאלה: הבורא ברא את ל"ב האבן ושיתף את עצמו עימו ואז יצאה מלכות. מה הפעולה הזאת שהוא שיתף את עצמו עם ל"ב האבן, מה הוא עשה בדיוק?

הבורא ברא רצון לקבל, כנקודה התחלתית קצת שונה מהאור. ופיתח את השינוי הזה מהאור, את הנקודה השחורה הזאת דרך ארבע בחינות דאור ישר. ואז אנחנו מדברים על אותו רצון שהתגלה בד' בחינות דאור ישר, בבחינה ד', שנקראת "מלכות דאין סוף". הרצון הזה מקבל הרגשת הבושה, שוני מהבורא, מחליט שהוא לא מסוגל להישאר ככה בפירוד, עושה צמצום וכל הדברים.

תלמיד: ומה זה ל"ב האבן שנשאר שאסור לנגוע בו? מה נשאר שלא התפתח?

עדיין כל הרצון לקבל אומר, "אני לא רוצה לקבל כלום לעצמי. כמה שאפשר אני אהיה בהשפעה". וככה זה מתגלגל עד השבירה. למה שבירה? כי חלק מהרצון לקבל כבר עשה את על מנת להשפיע, דומם, צומח וחי, וכשמגיע לבחינה ד' הוא חושב שהוא יכול לעשות ונשבר. ומרגע שהוא נשבר הוא נכלל מכלים דהשפעה, מתכונות דלהשפיע, מרגע זה והלאה כבר יש לו בירורים, מה לעשות כדי להחזיר את עצמו לעל מנת להשפיע. העבודה הזאת היא כבר העבודה שלנו.

תלמיד: ואז אמרת שמה שאדם צריך לברר, זה אתה וזה מה שאתה בראת, ולא את ל"ב האבן. זה מה שאדם צריך לעשות.

כן. האדם צריך למיין את הרצון לקבל שהתגלה. לראות בו חלק שאי אפשר לתקן אותו. אי אפשר, לא ביכולת האדם להמשיך עליו את כוח האור שמתקן. אני לא יכול, זה היסוד שלי. ל"ב האבן זה היסוד שלי. את היסוד שלי אני לא יכול לבקש לתקן. אין לי אפילו מחשבה על זה. לכן, אני רק צריך להבדיל את הבקשות האלה מעצמי, ואני צריך לתקן את כל יתר התכונות שלי שאפשר. שהן לא כל כך התכונות שלי, אלא ל"ב האבן, הלב שלי נכלל מהן בזמן התפתחות האור, עבודת האור עלי.

אז אני חוזר למצב שאני מברר את הנקודה ההתחלתית שלי שהיא ל"ב האבן. וכאני מברר אותה, אחרי כל הערבוביה הזאת, אני רואה כמה שאני לא מסוגל לתקן אותה, מצד אחד, וכמה שאני לא יכול להישאר איתה, מצד שני. ואז אני מבקש מהבורא "אני לא יכול לעשות כלום, תעשה אתה, רק אתה". והוא מתקן.

כל העבודה שלנו, כל הבירורים שלנו עד ששת אלפים שנה הם כדי שנבקש, ממש נבקש. זה נקרא "רב פעלים מקבצי א-ל", שאנחנו מבקשים ממנו "תתקן את "לב האבן". ומה עוזרות לנו כל ששת אלפים השנה שבהן עבדנו? אנחנו הכרנו בהן את תכונות הבורא, את היחס שלו אלינו. ולכן אנחנו יכולים לבקש, יש לנו רגש, יש לנו שכל, יש לנו הבנה, מה הוא יכול לעשות, באיזו צורה וכן הלאה. ואז אנחנו מבקשים ממנו "תתקן את ל"ב האבן", עד כמה שאנחנו מסוגלים לבקש. כי האמת, על ל"ב האבן אי אפשר להעלות מ"ן, זה כל הטבע שלנו.

תלמיד: האם הבירור של האדם זה לבקש לתקן את העשירייה ואת כוח ההשפעה שבתוך העשירייה?

כן. כל הבירורים האלה הם בתוך העשירייה. הבורא זה האור שבתוך העשירייה והכלי, עשר ספירות, זו העשירייה. ממש כך. אין שום דבר חוץ מזה שיוצא מזה.

שאלה: אני הרי מצמצם את הרצון. אני מבטל אותו ומתחבר עם העשירייה מה זה אומר לתקן אותו?

אבל אם אתה לא משתמש בו זה כבר תיקון. אני לא רוצה להשתמש ברצון האגואיסטי שלי מפני שהשימוש בו, אם אני משתמש בו, זה יהיה על מנת לקבל. ולכן אני עוצר אותו. עם כל רצון ורצון שמתעורר בי מהרצונות של ל"ב האבן, אני כך עושה.

כמה רצונות יש לי של ל"ב האבן? כמה שיש לי רצונות אחרים, בכל אחד מהם יש ל"ב אבן. כי ל"ב האבן זה אותו הרצון המקורי שהבורא ברא, שהוא הפוך מהאור, ממש נקודת החושך ההפוכה מהאור. אחר כך נקודת החושך הזו התחילה להתחבר עם כל הפעולות, התוצאות של האור, להיכנס לתוך הבחינות וכן הלאה ואז נעשו ט' ראשונות ומלכות. ובמלכות יש גם ט' ראשונות ומלכות עצמה. וככה אני מברר את הכלים.

אבל את ל"ב האבן ממש אי אפשר לתקן, הוא לא נכלל עם שום דבר. חומר שלא נכלל עם כלום, יש כזה אצלנו? אני לא יודע. פעם היינו נותנים דוגמה את "החור השחור". אני לא יודע היום מה לעשות, כי בחור השחור גם מתגלות כל מיני תופעות. דבר שלא יודע כלום חוץ מהתכונה שלו על מנת לקבל טוטלי, זה מה שהבורא ברא "רצון לקבל", נקודה. ועם מה שאפשר להתכלל מזה נבנה כלי רוחני, ההתכללות של ל"ב האבן בהם, אבל בתוך ל"ב האבן, במלכות דמלכות אי אפשר לעשות כלום.

תלמיד: ל"ב האבן זה כל מה שחוץ מההכרחיות לאדם, וחוץ מזה האדם צריך להיות כולו כלול בעשירייה שלו בט' ראשונות?

כל מה שאנחנו עושים בבירור של הרצונות שלנו, הכלים שלנו, זה הכול כדי לברר, להוציא מסך כול המלכות את כל התכונות ולהשאיר אותה רק בל"ב האבן. אנחנו מוציאים ממלכות את כל התכונות שיכולות להצטרף לעל מנת להשפיע, לבינה, והיא נשארת סחוטה, רק בל"ב האבן.

שאלה: לגבי הדוגמה שטובלים עוגה בוויסקי. ברגע שאני שומע אותה תמיד מתבלבל. ברור לי שהמלכות, בינה היא הוויסקי שהרופא אסר לי להשתמש בו, ואז אני טובל אותו בעוגה, אז איך אני מתקן בזה משהו?

אתה לא מתקן בזה כלום, זו רק דוגמה. אלא המדובר מה עיקר ומה טפל. על ידי זה שנכללים כלים דקבלה בתוך כלים דהשפעה הם יכולים להוסיף את העוצמה שלהם ועל ידי זה להיתקן. אבל להיתקן בהתכללות ולא שהרצון לקבל בזה בעצמו ניתקן, הוא רק פועל בצורה טובה. תוציא אותו משם שוב יהיה רצון לקבל ללא התכללות.

זאת אומרת, העוגה ספגה את הוויסקי, עכשיו תסחוט את וויסקי מהעוגה ותראה שאפשר גם להכניס וגם להוציא. זאת אומרת, ההתכללות פועלת לאותו כלי באותו זמן שיכולים להמשיך על זה תוספת לקטנות, שזה נקרא "גדלות". גדלות דמין הא', גדלות דמין הב', אבל גדלות שזה תוספת ולא עיקר.

שאלה: מתי הבורא ברא את ל"ב האבן, בחינה א' זה ל"ב האבן?

אין ל"ב האבן בבריאה, בתחילת הבריאה. זה רצון לקבל שלאט לאט מגלה את עצמו לעומת האור, לעומת הפעולות, עד שמתגלה שלא ראוי לעל מנת להשפיע, ואז הוא נקרא "ל"ב האבן". וגם אז הוא רק מתגלה שהוא לא ראוי לעל מנת להשפיע. כשרוצים להשתמש בו בכל זאת על מנת להשפיע אז ממנו נעשה נחש.

תלמיד: זה לא משהו שהבורא ברא, זו הבחנה של הנברא?

כן, זו הבחנה של הנברא. אחרי שיש לנו נברא והנברא ממיין את הכלים אז הוא מגיע לכאלו הבחנות.

תלמיד: חשבתי שכל מה שאחרי בחינה א' זו כבר התכללות.

זו התכללות אבל זה לא ל"ב האבן. איפה ל"ב האבן? שם בכלל עדיין לא מרוגש כלום, זה עדיין בחינות, זה עדיין לא אדם, זה עדיין לא הרגשה. אנחנו מדברים רק על שני כוחות הטבע שפועלים יחד, זה להשפיע, זה לקבל, כמו חשמל פלוס, מינוס. זה הכול.

תלמיד: זאת אומרת, הנברא מגיע להבחנה שיש בו משהו שהוא לא יכול לתקן, וקורא לזה "ל"ב האבן"?

כן, שאסור לו להשתמש. אנחנו אפילו בשבירת הכלים בעולם הנקודים לא מדברים על ל"ב האבן. רק אחרי "חטא עץ הדעת" זה מתחיל להתגלות, וגם יש עוד פעולות כדי שאנחנו יכולים להצביע שזה ל"ב האבן. אנחנו מבררים אותו כל פעם. כשמתחילים לעלות כלים לאצילות אז אנחנו מבררים את כל הכלים שמעלים אותם מבי"ע לאצילות, ואז יש גלגלתא עיניים, מעלים אותם לאצילות. יש אח"פ ברצונות ג' וד', מעלים אותו לאצילות, ואח"פ האמיתי שזה ל"ב האבן בהם, נשאר בבי"ע ולא עובדים עימו. זאת אומרת, בכל תיקון ותיקון אנחנו צריכים למיין את הכלים האלו.

שאלה: האם בגמר תיקון ל"ב האבן עובר תיקון?

הוא עובר תיקון, אנחנו רק לא יודעים איך. כתוב שתהיה פעולה שנקראת "רב פעלים מקבצאל" שגם ל"ב האבן נכנס לזווג בעל מנת להשפיע. אני לא שמעתי הסבר על זה ולא קראתי הסבר על זה כך שאי אפשר לדעת מה קורה. אלא אחרי שהנבראים מתקנים כל מה שמוטל עליהם מגיע אור מיוחד שנקרא "משיח" והוא מתקן את ל"ב האבן.

שאלה: הבנתי שאמרת של"ב האבן זה הנחש.

כך קוראים לזה, כן.

תלמיד: אז זה חלק של היצר הרע שאותו אנחנו לא יכולים לתקן או שזה משהו אחר מהיצר הרע?

זה חלק מהיצר הרע שאותו אי אפשר לתקן.

תלמיד: כשאומרים "בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין" הכוונה היא לחלקים אחרים של היצר הרע לא של הנחש?

כן.

שאלה: ל"ב האבן נשאר בגדר הנסתר או שאנחנו מגלים אותו אבל לא יכולים לתקן אותו?

אנחנו צריכים לברר אותו. על ידי כל הכלים שאנחנו מוצאים לתיקון, אנחנו מתקנים מה שאפשר ולא מתקנים מה שאי אפשר, אנחנו מבדילים בינו לבין הכלים האחרים.

(סוף השיעור)