שיעור הקבלה היומיAug 2, 2019(בוקר)
שיעור בוקר 02.08.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 178,
אותיות ס"ה – ס"ח
קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמוד 178 "פתיחה לחוכמת הקבלה", אות ס"ה.
ביקשו ממני לחזור על העניין הזה של ד' עולמות אבי"ע. חזרה זה לא בעיה, אנחנו יודעים שדווקא מזה שאנחנו חוזרים אנחנו יותר מבינים, יותר יכולים לקשור את הדברים האלה זה לזה, וכך יכולים להבין יותר, להרגיש יותר. העיקר להרגיש יותר קרוב אלינו מה שמדובר בחוכמת הקבלה, לכן כמה שחוזרים זה יותר מועיל.
קריין: "המקום לד' העולמות אבי"ע, וענין הפרסא שבין אצילות לבי"ע", אות ס"ה.
וכרגיל, לא לשכוח על זה שסך הכול התוצאה מהלימוד באה אם אנחנו חושבים על חיבור בינינו, לכן אם הלימוד מועיל לחיבור, דרך החיבור מקבלים מאור המחזיר למוטב והוא פותח לנו את מה שאנחנו לומדים בצורה הנכונה, אחרת אנחנו לומדים רק בצורה שטחית ולא נקבל מזה שום התרשמות נכונה על החומר.
קריין: אות ס"ה.
אות ס"ה
"והנה נתבאר, שכל עיקרו של צמצום הב' הנ"ל, נעשה רק בפרצוף נקודות דס"ג, שמקומו מטבור ולמטה דא"ק עד סיום רגליו, דהיינו עד ממעל לנקודה דעוה"ז. ותדע שכל אלו השינויים שנעשו בעקבות צמצום הב' הזה, באו רק בפרצוף נקודות דס"ג ההוא, ולא למעלה ממנו, ומה שאמרנו למעלה, שע"י עלית המלכות לחצי ת"ת דא"ק וסיימה שם הפרצוף, יצאו חצי ת"ת התחתון ונהי"מ דא"ק לבחינת חלל פנוי, לא נעשה זה בתנה"י דא"ק עצמו אלא רק בתנה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, אבל בא"ק עצמו נבחנים השנוים הללו רק לבחינת עליית מ"ן לבד, שפירושו, שהוא נתלבש בשינויים הללו כדי להאציל לע"ס דנקודים בבחינתן, אבל בא"ק עצמו לא נעשה שום שינוי."
על כל מה שאנחנו קוראים אתם צריכים לשאול. בבקשה, כמה שיותר שאלות. שוב.
קריין: "המקום לד' העולמות אבי"ע, וענין הפרסא שבין אצילות לבי"ע", אות ס"ה.
אות ס"ה
"והנה נתבאר, שכל עיקרו של צמצום הב' הנ"ל, נעשה רק בפרצוף נקודות דס"ג, שמקומו מטבור ולמטה דא"ק עד סיום רגליו, דהיינו עד ממעל לנקודה דעוה"ז. ותדע שכל אלו השינויים שנעשו בעקבות צמצום הב' הזה, באו רק בפרצוף נקודות דס"ג ההוא, ולא למעלה ממנו, ומה שאמרנו למעלה, שע"י עלית המלכות לחצי ת"ת דא"ק וסיימה שם הפרצוף, יצאו חצי ת"ת התחתון ונהי"מ דא"ק לבחינת חלל פנוי, לא נעשה זה בתנה"י דא"ק עצמו אלא רק בתנה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, אבל בא"ק עצמו נבחנים השנוים הללו רק לבחינת עליית מ"ן לבד, שפירושו, שהוא נתלבש בשינויים הללו כדי להאציל לע"ס דנקודים בבחינתן, אבל בא"ק עצמו לא נעשה שום שינוי."
למה בא"ק עצמו לא נעשה שום שינוי מכל מה שקורה לנו בלמטה מטבור דא"ק? אומר לנו בעל הסולם, שמכל התפארת "שם הפרצוף, יצאו חצי ת"ת התחתון ונהי"מ דא"ק לבחינת חלל פנוי, לא נעשה זה..." זאת אומרת צמצום ב' (ראו שרטוט מס' 1), שיש כאן עניין של חלוקה לעולם אצילות, ולבריאה, יצירה ועשיה, כך נתחלק פרצוף נקודות דס"ג, אז "השנוים הללו", הוא אומר, זה "רק לבחינת עליית מ"ן לבד, שפירושו, שהוא נתלבש בשינויים הללו כדי להאציל לע"ס דנקודים" אבל לעצמו "לא נעשה שום שינוי." למה בו בעצמו לא נעשה שום שינוי?
בבקשה, מי יכול לתת תשובה?
תלמיד: כי אמרו שכל חידוש זו בחינה חדשה, אז הוא כאילו לא עושה את זה על עצמו, אלא מהפעולה שהוא עשה נוצר משהו חדש.
יפה מאוד. אז כל הפרצופים האלו של נקודות דס"ג ועולם הנקודים זה כאילו [משהו] נוסף, זה שייך לעולם אדם קדמון או לא?
תלמיד: שייך, כי הרי כל המ"ן שמעלים הוא כלפי זה, הוא העליון שלהם.
בעולם אדם קדמון שייכים הפרצופים האלו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן עליון, וכל מה שקרה לנו למטה מטבור דא"ק אלו דברים נוספים, הם לא שייכים לעולם אדם קדמון אלא זה פעולות נוספות שהתהוו למטה מטבור.
תלמיד: עולם א"ק קשור לצמצום א'.
בלבד.
תלמיד: אור חכמה וכל מה שמתחת לטבור זה בעצם עם ב'/ב' שהוא חסדים, ובגלל זה אין קשר ביניהם.
כן. נמשיך.
שרטוט מס' 1
קריין: ס"ו.
אות ס"ו
"והנה תיכף בעת הצמצום, דהיינו בעת עלית המלכות לבינה, עוד מטרם העלית מ"ן והזווג שנעשה בנקבי עינים דא"ק," זאת אומרת מלכות שנמצאת כאן (ראו שרטוט מס' 1), על ידי צמצום ב' שבחינה ד' השפיעה על נקודות דס"ג מלכות דנקודות דס"ג עלתה עד המקום שנקרא פרסא. "גרם זה שיתחלק פרצוף הנקודות דס"ג דא"ק, לד' חלוקות: א) כח"ב חג"ת עד החזה שלו, הנבחנים למקום אצילות. ב) ב"ש ת"ת שמחזה ולמטה עד סיום הת"ת שנעשה למקום בריאה. ג) ג' הספירות נה"י שלו שנעשה למקום עולם היצירה. ד) המלכות שבו שנעשה למקום עולם העשיה."
זאת אומרת כך כל הנקודות דס"ג, עשר ספירות, הן באו לשרת, למלא את סוף גלגלתא. הן עשר ספירות כי הן באו למבצע חדש, תפקיד חדש, ולכן כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה ושליש עליון של תפארת זה שייך לעולם האצילות, ושני שליש תפארת שייך לעולם הבריאה, ונצח, הוד, יסוד לעולם היצירה ומלכות לעולם העשיה (ראו שרטוט מס' 2).
שאלה: בעצם אנחנו מדברים על נקודות דס"ג שירדו מתחת לטבור של עולם א"ק?
מהנקודה הזאת [טבור] עד הנקודה הזאת [סיום] זה נקודות דס"ג, שבאו כדי למלא את הנה"י דא"ק, להוסיף להם כוח השפעה.
תלמיד: נקודות זה הרי פרצופים שמזדככים.
פרצופים שיוצאים בזמן הזדככות המסך דס"ג מסיום דס"ג עד הפ"ה דס"ג בחזרה.
תלמיד: אז החשבון הזה של נקודות הוא בעצם פועל יוצא מהלחץ שמורגש בטבור בין האור מקיף לאור פנימי, כמו שכל פרצופי נקודות.
נגיד, כן.
תלמיד: זאת אומרת, זה לא איזה חשבון שנעשה בראש, אלא זה פועל יוצא.
תמיד החשבון בראש.
תלמיד: איפה?
בראש דס"ג, זה הכול שייך לס"ג. בכלל, אחרי ע"ב מה שקורה כאן (מסומן בעיגול ירוק בשרטוט מס' 2) זה הכול ס"ג. כל זה ס"ג, ואפילו הלאה, כשאנחנו מדברים על עולם האצילות ועולמות אבי"ע הס"ג הוא שפועל בהם, בינה. נציג של הבורא בתוך הפרצופים, בתוך הכלים.
שרטוט מס' 2
תלמיד: אז פרצוף ס"ג, כמו כל פרצוף, עושה חשבון בראש כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, ומקבל אור פנימי בהתאם לאור חוזר שהוא יכול להעלות?
נגיד, זה לא מקבל על מנת להשפיע, אבל לא חשוב, משפיע על מנת להשפיע. כמה שמסוגל להשפיע.
תלמיד: ואז הוא מגלה בעצם שבטבור שיש לו הרבה יותר שהוא יכול לקבל באור מקיף, ואז הוא מתחיל להזדכך ויוצאים פרצופי נקודות?
גם זה לא בדיוק שהוא לא יכול לקבל יותר או פחות, הוא בכלל לא קיבל, אלא הוא מגלה בטבור שאם הוא נעצר בטבור הוא לא מתקרב למחשבת הבריאה בכלל.
תלמיד: ואז הוא מחליט להזדכך ואלה פרצופי נקודות?
כן.
תלמיד: אז יוצא שפרצופי נקודות הן פועל יוצא של חוסר החשבון המספיק כביכול בראש. נקודות הן כך (ראו קו אלכסוני ירוק בשרטוט מס' 3), אלו נקודות דס"ג, הזדככות, הזדככות של הס"ג. ואז כל הפרצופים האלה, שיוצאים כנקודות דס"ג, אין להם ג' דהתלבשות יש להם רק ב' מב'/ב' עד ב'/א'. בטבור, מסומן באדום, זה ב'/ב' וכשמגיע לראש יש להם ב'/א'. וכשהם יורדים למטה כל פרצופי בינה, ב'/ב' בהזדככות ד', ג', ב', א' שורש של ב'/ב' ומגיעים לב'/א', אז כל הפרצופים האלה של ב'/ב' הם יורדים למטה, ממלאים נה"י דא"ק, מעוררים שם בחינה ד', מצטמצמים, ואז כתוצאה מזה הרשימו ב'/א' מצומצם בא למעלה, לראש דס"ג, וגם לוקח איתו רשימו ד'/ג' שעשה בו צמצום ב'. אז יש לנו עכשיו "ריבוי הרשימות" מה שנקרא, ב'/א' צמצום ב', וד'/ג'.
שרטוט מס' 3
תלמיד: אני מנסה רק לשאול על הפעולה של ירידת הנקודות מתחת לטבור. איך היא קורית, באיזה חשבון? איפה נעשה החשבון, ומהו החשבון שאִפשר לפעולה כזאת לקרות?
ב'/ב', נקודות דס"ג, כשהן מזדככות עד ב'/א', הן כולן בינה נקיה. בינה נקיה יכולה להוסיף כוח השפעה שלה לכל מקום. לבחינה ד', לכל מקום. יש לה יכולת, ויש לה רצון, זה בינה. זו תכונת ההשפעה של הבורא שנמצאת בתוך הנברא.
ולכן היא בודקת איפה היא יכולה להוסיף. הרצון שלה להוסיף מעלה את הרצון הזה לראש דס"ג, מראש דס"ג לע"ב, מע"ב לגלגלתא, מגלגלתא לאין סוף, למלכות דאין סוף. ואז המלכות דאין סוף היא בודקת, מה היא יכולה לעשות? הכללות של מלכות דאין סוף זה פרצוף גלגלתא, שבה מצטרפים ומצטרפים כל הפרצופים.
אז מלכות דאין סוף רואה, איפה אני יכולה להוסיף בעיקר. כי פרצוף גלגלתא מהווה לנו את כל המלכות דאין סוף, רק בצורה של צמצום, מסך, אור חוזר. מלכות דאין סוף בעצמה היא עגולה. לכן היא חושבת איפה היא יכולה לעשות את זה, ונעשה כאן ממלכות דאין סוף כבר זיווג בפרצוף גלגלתא, ואז זה נקרא שס"ג משפיע לגלגלתא ומעביר לה את האורות שלו, אורות דחסדים. ס"ג לא יכול להעביר לגלגלתא אורות דחסדים, סכמתית כך אנחנו מציירים, אבל בעצם כל הפעולות הן דרך המלכות דאין סוף.
תלמיד: לא כל כך הבנתי. אני קודם כל מבין שהנקודות דס"ג זה חשבון שנעשה בעצם כמו כל חשבון בראש. כלומר, זה שיורדות נקודות דס"ג מתחת לטבור נעשה חשבון בראש.
אין דבר כזה בלי חשבון. ודאי. הכול עם חשבון. ברוחניות זה "חוק נתן ולא יעבור", ומתקתק, ובא עד הדיוטא האחרונה.
תלמיד: והחשבון הוא איפה בינה יכולה להוסיף להשפעה.
כן.
תלמיד: ואז היא יורדת מתחת לטבור.
אם צריך לרדת מתחת לטבור. היא יכולה להיות בכל מקום.
תלמיד: ואז מה זה הב' והד', שאמרת שרק סכמתית מציירים?
ב' וד' האלו? (ראו "ב" "ד" בשרטוט מס' 3)
תלמיד: כן.
איך בסופו של דבר נקודות דס"ג משפיעות על נה"י דא"ק ב' דהתלבשות, ומקבלות מנה"י דא"ק התרשמות של ד' דעביות שגורמת להם להצטמצם? הם מרגישים שבכלים של תנה"י דנקודות דס"ג לא יכולים להשפיע. אלא יש בהם רצון יותר מהמסך שיש בהם, רצון דבחינה ד', ואצלם מסך דבחינה ב', אפילו שמזדכך לא'.
תלמיד: אז מי מצמצם את מי?
נה"י דא"ק מצמצמים את תנה"י דנקודות דס"ג.
תלמיד: איך זה שהתחתון מצמצם את העליון?
העליון מצמצם את התחתון. עליון, שזה נה"י דא"ק מצמצמים את נה"י דנקודות דס"ג.
שאלה: למה יוצאים מס"ג עולמות, פרצופים נוספים? מה קורה שם?
יש בחינת שורש. שורש זה מחשבת הבריאה, זאת אומרת, זה בעצם מחשבות הבורא. יש קוצו של י', זאת אומרת, יחס הבורא לנברא, נקודת המגע של הבורא בנברא העתידי. בא מזה, מה הבורא רוצה? הוא רוצה שהנברא יקבל ברצון את האור. אז יש רצון ויש אור, מילוי, זה מה שהוא מקדיש לבריאה, (ראו שרטוט מס' 4) זה בחינת שורש.
יש בחינה א'. מה קורה בבחינה א'? היא מתחילה להרגיש את השפעת הבורא, שהאור העליון והרצון שגם הוא הוא בא מהבורא, זאת אומרת, הוא פסיבי, ואז החכמה הופכת להיות לבחינה ב'. מהי בחינה ב'? האור שבא הוא השפעה ורצון השפעה. זאת אומרת, הבינה מבטאת את רצון הבורא, את היחס שלו. זאת אומרת, עד כאן (ראו קו מפריד שרטוט מס' 4) הכול בא מלמעלה, הכול מהבורא (ראו שרטוט מס' 4 ).
אבל מה ההבדל בין בינה לשורש, לבחינת שורש? ששורש הוא ממש מגיע מהבורא ובינה לא, בינה התהוותה מחכמה. ולכן, כשהיא חושבת, מה אני יכולה לעשות? אני אבנה את זעיר אנפין. מה הוא זעיר אנפין? רצון לקבל. זאת אומרת, זעיר אנפין זה כבר רצון לקבל, זה אור, אור חכמה ורצון לחכמה, (ראו שרטוט מס' 4) אבל הוא זעיר אנפין, הוא קטן. למה קטן? הוא נולד מלמעלה על ידי הבורא.
ואז זעיר אנפין, הנברא, שכאילו נולד מהבורא, אבל מתהווה בו כבר רצון לקבל מחליט שהוא רוצה להיות מקבל. הרצון האמיתי שיש בנברא זה רק בבחינה ד'. ואז יש בו אור שהבורא מאיר ורצון שהוא משלו, מבחינה ד', מהנברא. זאת אומרת, בחינה ד' היא ממש הנברא. אבל בחינה ב' היא הנציגה של הבורא בבריאה, ובחינה ד' זה הנברא שבבריאה, ואז כל מה שיש לנו זה יחסים בין בינה למלכות, מלכות ובינה.
אפשר לדבר על זה הרבה, אבל זה כל המציאות, כל מה שקורה לנו זה בין שניהם. מה שיש למעלה מבינה, כולל בינה, הכול שייך לבורא. רק ז"ת דבינה מתחיל להיות כלפי זעיר אנפין, שהוא בונה מעצמו ומלכות זה כבר נברא.
שרטוט מס' 4
תלמיד: אז למה מס"ג מתחיל תהליך כזה שיוצאים ממנו כל כך הרבה דברים, עולמות, עוד פרצופים?
אתה רואה מאיפה ס"ג (ראו שרטוט מס' 4).
תלמיד: מה המטרה בזה? למה ס"ג צריך להוליד מעצמו כל כך הרבה דברים?
הבורא רוצה שהנברא יגיע לשלמות המאציל, של הבורא בעצמו. זאת אומרת, הוא צריך לברוא נברא כזה, שהנברא ירצה להיות עצמאי, היינו ברצון לקבל, וגם ירצה להיות כמו הבורא, ברצון להשפיע. שהרצון לקבל של הנברא לא יתבטל, אחרת הוא יפסיק להיות נברא. הבורא לא רוצה לעשות העתקה מעצמו, סתם איזה פוטו, איזה דימוי כזה, הוא רוצה שנברא יהיה נברא.
זאת אומרת, עד כמה שהנברא יכול, הוא צריך להיות בצורה הפוכה מהבורא וגם לרצות לתת לצורה ההפוכה הזאת צורה של הבורא, לכן זה נקרא "נברא". זאת אומרת, הוא הפוך מהבורא לפי הטבע הפנימי שלו, ודומה לבורא לפי הצורה, לפי ההבעה החיצונה, לכן הוא נקרא "אדם", "הדומה לבורא". רק דומה, לא שווה, לפי הטבע הוא הפוך. וכמה שהוא מתקדם, הוא מתקדם בזה שיש לו רצון לקבל אגואיסטי, אכזרי, מסריח מאוד, יותר ויותר גדול, ויחד עם זאת, הוא לובש על עצמו צורה, צורת השפעה ואהבת הזולת כמו הבורא.
ואז הנברא כולל שני חלקים מנוגדים, זה על פני זה, "על כל הפשעים תכסה אהבה". ובצורה כזאת הוא דומה לבורא וגם הפוך, ויכול להבין מתוך ההפכיות הזאת שיש בו, בין הרצון לקבל הגדול לבין הרצון להשפיע החיצון, להבין את הבורא דווקא מתוך ההפכיות.
לכן, בעבודה שלנו אנחנו צריכים להבין שהרצון לקבל הוא טוב והוא חייב להיות, והוא לא מזדכך. אלא כל דבר שאנחנו צריכים ממנו זה שיקבל על עצמו צורה חיצונה, ביטוי חיצון, שיהיה כמו הבורא. כמו, כי הוא חתיכת זבל, אבל מהזבל הזה אני עושה את דמות הבורא.
והתכונות הנוראות, האגואיסטיות האלו של הנברא הן יותר ויותר גדולות. וכמו שכתוב, ש"טעם עבירה נשאר רק לעובדי ה'", שכמה שהאדם מתקדם בעבודה הרוחנית שלו הוא נעשה יותר גרוע בפנים, ואז הוא עושה מאבק עם עצמו ונעשה בצורה חיצונה, רוחנית, כזו שלא רואים אחרים, דומה לבורא.
לכן, אם אתה תכיר פעם מקובלים, ותכיר אותם טוב, אתה תראה כמה שהם נוראים. הם לא כאלו רוחניים, הם מאוד מאוד אכזרים, קשים, עם אופי מסריח, משהו. פעם אספר לכם אולי קצת על ההתרשמות מרב"ש, היה לפעמים פחד לראות אותו עד כמה הוא היה [קשה], ויחד עם זאת על פני זה, היה צמצום, מסך, אור חוזר, התקפה כלפי עצמו, והבעה חיצונה כבר על מנת להשפיע. רק בצורה כזאת.
זו כל הבעיה שלנו, להסביר את הגישה שלנו לעולם, לבני אדם, לאגו שלנו, לאהבה, ש"על כל פשעים תכסה אהבה". אין פשעים אין אהבה, אין רע בלי טוב וטוב בלי רע. זה הקושי, שאנשים לא תופסים את זה. זה מה שאיבדנו בבית המקדש, בחורבן בית המקדש. גם בטוויטר היום כתבתי, שהפסיק החשבון עם שני הדמויות האלה, שבפנים אני רע, ומבחוץ, לא מבחוץ כלפי חוץ, אלא כלפי הבורא, אני האגואיסט הגדול ביותר וכל פעם יותר ויותר ויותר נוראי, ובירידות זה משהו נורא. זה לא שמעון מן השוק כפי שאתם חושבים, שאיזה זקן בא עם הסל שלו ומשוטט בשוק, לא, זה לא שמעון מן השוק, אלא הוא מסתובב במזבלה של עצמו.
למה הגענו לזה? זה ההבדל בין מלכות לבין בינה. מלכות מגלה את עצמה בצורה אכזרית, נוראית כל פעם יותר ויותר ומכסה את עצמה בבינה. ובין שני הניגודים בא הקו האמצעי וזה נקרא "שביל הזהב", זה נקרא ביטוי של הנברא, בזה הוא דומה לבורא. כתוב על כך הרבה פסוקים, "אין רע בלי טוב וטוב בלי רע", "אין האור אלא יוצא מן החושך"1, יש הרבה.
שאלה: למה המערכת הזאת לא נעשתה בזעיר אנפין? זה נראה כאילו זה משהו שמתהווה בנברא, זה רצון שלו, ופתאום יש פה משהו שהוא בכלל שייך לבורא, והוא לא שואל את הנברא אפילו.
אתה צודק. רק זעיר אנפין בעצמו לא קיים בפני עצמו, זו תוצאה מבינה. בינה הצילה את זעיר אנפין מתוך הרצון שלה לבנות משהו טוב ויפה ועשתה אותו. זעיר אנפין בעצמו הוא זעיר, קטן, פנים קטנות - "זעיר אנפין", אין לו לא רצון לקבל משלו, הכול בא מבינה. זה כמו ילד שנולד מבינה ולא מרצון להשפיע משלו, פשוט ילד טוב.
תלמיד: אז עדיין כביכול לא שאלו אותו בכלל?
לא שאלו.
תלמיד: התקינו מערכת בשבילו ולא שאלו אותו, זה לא שלו, זה לא עצמאי שלו.
אם אתה מדבר על כך, האם שאלו? לא שאלו על שום דבר בבריאה, כולל כך שהבריאה הגיעה אליך. גם אותך לא שאלו, נכון? ואתה פתאום נמצא כאן בשיעור ואפילו לא שאלו אותך אם אתה רוצה להגיע לשיעור.
תלמיד: כן אבל זה לא התעורר ממנו.
לא ממך, עוד רחוק.
תלמיד: זה היה צריך להיות כאילו בפרצוף מ"ה.
עוד רחוקה ממך איזו פעולה חופשית שאתה תבצע אי פעם. בינתיים אתה כולך נפעל. כמו שאתה יכול לפנות לרופאים והם יגידו לך שלפי כל מיני חלקים, נוזלים וכל מיני דברים חשמליים בגוף, כך אתה פועל. אז אם אתה תבדוק פעם את עצמך, אתה תראה איך פועלים בך כל מיני כוחות, ואתה לא שייך לזה בכלל. נדמה לך שאתה רוצה לעשות וכל זה, זה לא, אתה לא בזה, אתה עוד רחוק. עד הבחירה החופשית יש עוד קטע ארוך בדרכנו. כשאתה תהיה בשני קווים ותוכל לבחור ביניהם בצורה נכונה, אז לאט לאט, במידה הזאת יתנו לך בחירה חופשית, בינתיים תגיד לבורא תודה שהוא הביא אותך.
שאלה: איך מתרחשת ההתכללות של מלכות בבינה ובינה במלכות, הרי אלה פעולות צבורות, הפוכות, השפעה וקבלה, איך הם יכולים להתכלל?
אנחנו עכשיו לא לומדים את זה, נלמד זאת אחרי השבירה. בינתיים אנחנו לומדים איך על ידי השפעת נה"י דא"ק על נקודות דס"ג, נקודות דס"ג קיבלו מנה"י דא"ק בחינה ד' דעביות ולכן הצטמצמו. הסיום שלהם עלה לפרסא, ובפרסא נעשה סיום חדש. אור יכול להתפשט למעלה, לא עד טבור בלבד, אלא אפילו עד פרסא, כי נקודות דס"ג הוסיפו כוח השפעה, ואז האור העליון דרך כל הפרצופים יכול לבוא עד הפרסא. אבל למטה מפרסא זה כבר בחינה ד', בחינה ד' פועלת.
שאלה: ראש ס"ג ב'/א' צמצום ב', עביות א' המסך זה חכמה.
ראש דס"ג זה לא ב'/א' צמצום ב', ראש דס"ג זה ג'/ב'. אם אתה אומר ראש שהוא ב'/א' צמצום ב' זה לא ראש דס"ג, זה ראש לעולם הנקודים. ראש דס"ג זה ג'/ב'.
תלמיד: קטנות נקודים.
קטנות נקודים זה ב'/א' צמצום ב', נכון.
תלמיד: א' עביות בשורש זו חכמה, כלומר עיניים. ונקבי עיניים זה פרסא בחכמה, ועם זאת אנחנו משרטטים ומסבירים שנקבי עיניים זו פרסא בבינה. מה לא מסתדר פה בהגדרות?
זו שאלה שחזרה כבר אלף פעם. בינה זה עצם חכמה. לא יכולה להיות בינה אם אין חכמה כי בינה מתנגדת לחכמה. כתוב "אני בינה לחכמה". ברגע שיש אור החכמה אני יכול להגיד שאני רוצה את אור החכמה או שאני לא רוצה את אור החכמה. ולמה אני רוצה? לקבל על מנת לקבל או לקבל על מנת להשפיע. או שאני לא רוצה אור החכמה כי אני לא רוצה להיות מקבל או כי אני רוצה להשפיע. אבל אור החכמה הוא חייב להיות. בינה לא יכולה להיות בלי חכמה, זה נקרא שבירה באור. דיברנו על זה הרבה פעמים.
לכן גם בנה"י דגלגלתא כשאנחנו אומרים שאין שם אור חכמה, זה רק אנחנו אומרים שאין. בכלל כל העולם, כל המציאות מלאה באור החכמה, אלא השאלה איך אנחנו מגלים אותו, או יותר נכון איך הוא מתגלה כלפינו.
לכן בד' בחינות, עד מתי יש לנו חכמה? עד אמצע הבינה יש לנו אור החכמה (ראו בשרטוט מס' 5 קו אדום). ולכן כשאנחנו אומרים שבנקבי עיניים יש לנו פרסא, (ראו בשרטוט מס' 5 נ"ע) כאן נגמרת החכמה. כך אנחנו קוראים לזה. כי הצמצום הוא בזה שבינה לא מקבלת אור החכמה כדי להשפיע מטה. אבל בחכמה יש חכמה.
שרטוט מס' 5
שאלה: שאלה שנוגעת לסעיף ס"ו איפה שנקבעים מקומות עולמות אבי"ע. פחות או יותר ברור ממה מורכב עולם האצילות, אבל לעולם היצירה יש איזשהו הרכב מוזר, נצח, הוד, יסוד, מה בכלל מאחד ספירות שונות כל כך, למה הם מתאחדות לעולם אחד?
אחר כך זה יתברר, עכשיו אתה שואל על דבר כזה? אני לא יודע עכשיו מה לענות לך. עולם היצירה הוא לא שייך לנצח, הוד, יסוד. במקום הזה, בטבע הזה של נצח, הוד, יסוד, נה"י דנקודות דס"ג, במקום הזה יהיה קיים עולם היצירה. זה ייקח לנו עוד כמה וכמה שיעורים עד שאנחנו נגיע לזה, לא לעכשיו.
שאלה: מה זה נקודים? מה הפירוש של השם ומה הקשר בין נקודים לנקודות דס"ג?
אנחנו יודעים מה זה נקודות. נקודות זה נקרא שישנה התפשטות מלמעלה למטה. מהפה, שיש כאן זווג דהכאה, ואז התפשטות עד הטבור זה טעמים (ראו שרטוט מס' 6). ואז פועלת המלכות בהגבלה שלה ומחייבת את המסך להזדכך, והפרצופים האלה נקראים "נקודות". למה נקודות? כי נקודת המלכות, הנקודה השחורה היא מגרשת ומגרשת את האורות. וכל פעם יש כאן פרצוף, כל פעם פרצוף. עד שכל הפרצופים האלה מזדככים, אז יש כאן הרבה נקודות, חמש נקודות, לכן זה נקרא נקודות.
שרטוט מס' 6
תלמיד: איך זה קשור לעולם הנקודים? למה זה עובר מנקודות שזה נקבה לנקודים שזה צורת זכר, מה הקשר ביניהם?
אל תקשור את זה אחד לשני. יש נקודות. גמרנו עם הנקודות.
מה זה נקרא נקודים? מה כאן נקרא הנקודים? מלכות שהיא נקראת הנקודה השחורה למטה, היא עלתה לבינה דגופא והגבילה כאן פרצוף. ולכן הפרצופים הבאים שיוצאים על שיתוף מלכות בבינה, או יותר נכון על הגבלת הבינה על ידי המלכות, הפרצופים האלה נקראים נקודות, בגלל שמלכות נמצאת בהם ומגבילה אותם בצמצום ב' (ראו שרטוט מס' 7).
זה לא שייך לנקודות של הפרצוף שמזדכך. גם שם זה על ידי מלכות שכל הזמן דוחפת את ההזדככות, אבל כאן זו הגבלת המלכות דצמצום ב'. שם הגבלת המלכות שלא יכולה לקבל יותר מאור מקיף.
שרטוט מס' 7
אות ס"ז
"וטעם הדברים הוא, כי מקום עולם אצילות, פירושו, המקום הראוי להתפשטות אור העליון," למה? כי המקום להתפשטות האור העליון היה עד הטבור הכללי, עד הטבור דגלגלתא, אבל נקודות דס"ג ירדו למטה, הצטמצמו, אבל החלק העליון שלהם לא הצטמצם אלא הכשיר את המקום הזה שבו יכול להיות האור העליון והפרצופים (ראו שרטוט מס' 7). ולכן המקום הזה נקרא "עולם האצילות", מהמילה "אצלו", שכאן יכול להיות אור החכמה מלובש באור החסדים והנבראים קיימים, ואין כאן שום בעיה. מצד העליון המקום הזה הוא כשיר לחיות בו, לפעולות רוחניות, לעל מנת להשפיע.
שאלה: לא הבנתי למה רק שם זה מקום מוכשר?
כי במקום האצילות זה שליטת הבינה, ולמטה זה שליטת המלכות. כך נקודות דס"ג התחלקו. ולכן למעלה, במקום שיש שליטת הבינה יכול להיות האור העליון ונבראים. ולמטה הכול על מנת לקבל, שליטת המלכות, ואי אפשר כאן להיות בעל מנת להשפיע. לכן המקום הזה הוא מקום ריק, צמצום.
תלמיד: איפה שעולמות בי"ע, אין שם על מנת להשפיע בכלל? זה לא רוחניות שם?
לא, אין, זה צמצום. צמצום ב'. זהו, חושך (ראו שרטוט מס' 7).
תלמיד: אז אין רוחניות בבי"ע?
חכה, מה שיהיה אחר כך אני לא יודע, אנחנו מדברים על המצב הנוכחי.
תלמיד: אבל אם זה יוצא מנקודות דס"ג, לא אמור להיות שם ביטוי של בינה לכל האורך?
בינה בעצמה היא ודאי "ארץ עליונה", כך היא נקראת, זאת אומרת שבבינה יכולים להתקיים. אבל למטה זה שליטת בחינה ד' שהתערבבה בבינה, בז"ת דבינה. ולכן בחינה ד' השפיעה על הז"ת דבינה והוסיפה שם רצון משלה, ולכן בבי"ע זה הצטמצם, כאן נעשה הצמצום, צמצום ב' (ראו שרטוט מס' 8 צ"ב).
תלמיד: צמצום ב' מבטל את הבינה?
צמצום ב' עושה צמצום על הבינה. מלכות עולה על הבינה, כובשת את הבינה וממש שולטת ברצון השחור, ברצון לקבל שלה על ז"ת דבינה. זה נקרא צמצום ב'. אלא איך עוד תסביר צמצום? שליטת המלכות על הבינה.
תלמיד: אז כל מה שלמעלה מהפרסא באצילות, שם אין מלכות?
אין שליטת המלכות, שם שליטת הרצון להשפיע. אתה יכול להיות שם במידה שאתה תשייך את עצמך לרצון להשפיע.
תלמיד: לא צריך שתהיה מלכות כדי שיהיה ביטוי למשהו? זאת אומרת, איך יכול להיות שיש קיום בלי מלכות?
מכאן ועד כאן (ראו בשרטוט מס' 8 קו אדום) הכול זה רצון לקבל. אלא תלוי באיזה תיקונים הוא נמצא. כאן למטה אין תיקונים עליו, מצומצם (ראו בשרטוט מס' 8 קו כחול).
שרטוט מס' 8
שאלה: אמרנו שמתחת לפרסא אין בכלל השפעה, אבל עולם הבריאה הוא בכלל שני שליש של בינה.
אנחנו לומדים בחלק שנמצא לפני זה. אנחנו לומדים על מקומות. אז בעל הסולם מגדיר את המקומות, שני שליש תתאין דבינה, שזה שני שליש תתאין דתפארת, שזה כבר חצי התחתון דבינה, ששם כבר מלכות שולטת. רק לא בשליטה השלמה שלה, אלא שמתחילה להיות שליטת המלכות. בנה"י יש יותר שליטת המלכות, ובמלכות זה כבר עד הסוף.
תלמיד: בפרצופים הקודמים אנחנו רואים שהאור מתפשט עד לנקודה שכבר לא יכול היה יותר להשפיע, אם אני מבין נכון. החשבון בס"ג אמר לו להתפשט עוד, והגיע לצמצום ב'. האם ידע מראש שיגיע לצמצום ב'?
שום דבר לא ידעו מראש. בכל רצון, בכל מקום שנמצא פרצוף רוחני, אדם רוחני, הוא עושה חשבון לעכשיו. הוא לא מקבל בחשבון שום דבר ממה שיהיה אחר כך, לפני זה, אחרי זה, אלא הוא יכול עכשיו להשפיע, הוא הולך על זה בעיניים עצומות.
תלמיד: זאת אומרת שהחשבון שנעשה בס"ג חשב שיכל להשפיע עד הסוף, עד הד' דנה"י דא"ק?
על מה אתה מדבר? כאן זה צמצום ב', כאן זה לא השפעה, אלא איך שמלכות מצמצמת את הבינה.
תלמיד: הבינה חשבה בהתחלה שיכולה להשפיע לכל המלכות ולא להצטמצם?
נקודות דס"ג עד כמה שהם יכלו להשפיע, הם הלכו והשפיעו ומילאו את התנה"י דגלגלתא בכוח חסדים, באור החסדים בבחינה ב', ובזה התעוררה בחינה ד' שבנה"י דגלגלתא והשפיעה עליהם בחזרה וצמצמה אותם. אז מה אם צמצמה, זו לא בעיה, זה בכל זאת התפתחות כלפי התיקון.
שאלה: למה מלכות צריכה לצמצם את בינה, תכונת ההשפעה, ולא ההיפך?
אין כאן "למה צריכה", היא יכולה לשלוט, אז היא שולטת. כאן זה כוחות, כמו שיש בטבע כוחות. הכוח האחד שולט על הכוח השני מתי שיכול. או הכוח הראשון שולט על הכוח השני, או השני על הראשון. שילוב כוחות. אין למה, זה הבורא נותן תוקף לכל כוח וכוח להשפיע את השליטה שלו על הכוח כנגדו. זה כוחות, איך שאתה רואה בטבע הסביבתי.
תלמיד: פשוט לא ברור לי למה זה קורה שבחינה ד' מתעוררת, אנחנו כל הזמן אמרנו שאין הגבלה על ב', על בינה, בינה יכולה להתפשט זה חסדים.
אבל בבינה יש גם כלים דקבלה. חצי תחתון דבינה זה כלים דקבלה, עוד מד' בחינות דאור ישר. בינה יצא מחכמה עד תפארת דבינה, ומתפארת דבינה, מאמצע בינה ומטה היא כבר מתחילה לחשוב, איך אני מולידה את הזעיר אנפין. לכן חצי תחתון דבינה, זה ראש לזעיר אנפין. אחר כך נולד הזעיר אנפין בעצמו, קטן, הראש שלו בבינה.
אחרי שזעיר אנפין שהוא קיבל את הכול מהבינה וחושב, איך היא הולידה אותו ומה היא עשתה, אז הוא רוצה להיות המקבל. אמנם הוא יצא מהמשפיע, אבל הוא בעצמו מקבל, והוא רוצה להיות גדול בלקבל.
אם היה לזעיר אנפין ראש במקום שלו, הוא לא היה עושה כך. אבל מפני שהראש שלו בבינה והגוף שלו זה סך הכול הוא בעצמו, אז מתוך הגוף שלו שמקבל, הוא רוצה להיות מקבל בכל התוקף, בעצמו, בכל הטעמים שלו. לכן מלכות היא מלכות, שליטה של הרצון לקבל.
תלמיד: אז זה הסיבה לצמצום ב'?
לא, את זה אני אומר לך על ד' בחינות דאור ישר.
שאלה: לא. עכשיו אני מדבר על מה גרם לצמצום ב', אני מדבר על נקודות דס"ג.
המלכות, שהיא התערבה עם הנקודות דס"ג, כמו שרואים כאן על השרטוט. יוצא לנו (ראו שרטוט מס' 9) שיש את פרצוף בינה, ויש את פרצוף המלכות, והם נמצאים זה מול זה. משפיעים זה על זה. כשבינה משפיעה למלכות היא מעוררת את המלכות, מתוך זה מלכות מתעוררת ומתחילה להשפיע בחזרה לבינה, אז זה משפיע לז"ת דבינה איפה שכלים דקבלה דבינה, ולכן הכלים האלה מצטמצמים.
אם בינה לא הייתה מעוררת את המלכות, אז לא הייתה מקבלת בחזרה את הצמצום.
שרטוט מס' 9
שאלה: רציתי לשאול על המלכות דאין סוף שהיא מחליטה בבחינה ד' שלה שהיא רוצה רק לקבל, ואז החליטה שהיא עושה צמצום. באדם קדמון היא מצליחה לקבל בפרצוף איזה 1%, יש לה כוח התגברות לקבל רק 1% אחרי שיש לה רצון ענק לקבל הכול. מה זה כוח ההתגברות הזה, מאיפה?
מאיפה הוא בא?
תלמיד: כן, וכל פעם בכל פרצוף היא פחות ופחות מקבלת. מאיפה יש לה כוח לעמוד נגד התענוג הזה, הרצון שהיא כל כך רוצה לקבל?
קודם כל אנחנו לומדים, (ראו שרטוט מס' 10) שיש את בחינת שורש. בבחינה א' מלכות דאין סוף מקבלת, בבחינה ב' היא לא רוצה לקבל, בבחינה ג' היא מקבלת במקצת, ואחר כך בבחינה ד' היא מקבלת, ממש מקבלת. אז מה אתה שואל?
תלמיד: שבבחינה ד' היא ממש רוצה לקבל, לא אכפת לה מהבורא, היא ממש רוצה לקבל. רצון ענק. איך היא מצמצמת את עצמה?
הרצון שלה, זה רצון לקבל. (ראו שרטוט מס' 10) רצון, מבחינת הרצון, אבל הוא מתמלא באור, אור חכמה. על אור החכמה לא היה עדיין שום איסור, ושום כלום. אור החכמה שהשפיע על הרצון, מאיפה הוא בא? מהמאציל, מה'. ואז מה הנברא מרגיש? בושה. הוא מרגיש ניגוד גדול מאוד בינו לבין האור שממלא אותו. ההבדל שיש בינו לבין האור שממלא אותו, נקרא "בושה". אז יוצא שהוא לא יכול לסבול את זה והבושה הזאת מביאה אותו לצמצום, צמצום א', מסך וגמר התיקון.
שרטוט מס' 10
תלמיד: ואז בא אדם קדמון, בפרצוף הראשון יש כוח התגברות לקבל 1%.
הכול מהבושה.
תלמיד: והרצון הענק הזה שאני רוצה לקבל את כל האור של הבורא, הוא נעלם, הוא נסתר?
רצון לא מזדכך, רצון תמיד נשאר. אלא יכול להיות בכיסוי של המסך, בשבירה או בכל מיני דברים. אבל הרצון לא נעלם.
תלמיד: פרצוף אדם קדמון לא מרגיש את כל הרצון, שאני רוצה לקבל הכול?
הוא מרגיש את מה שמרגיש בראש, ואחר כך לפי החלטה, זה מה שעובד בגוף.
תלמיד: וכוח התגברות הזה שאני אקבל רק 1%, שאני יכול לעשות החישוב הזה, מאיפה יש לו את זה? הבורא נותן לו?
זה מהבושה נמשך, ודאי. אבל אנחנו עובדים ממטה למעלה. עד שאנחנו מגיעים לכאלו דברים, אתה יודע כמה פעולות אנחנו צריכים לעשות, כמה מסכים אנחנו מחליפים עד שאנחנו רוכשים כאלו מסכים שבהם אנחנו יכולים להתמודד עם האור הגדול?
תלמיד: ואנחנו, למה כל כך קשה לרכוש את ההתגברות הזה לפחות ב 1%?
זה לא קשה, אתה לא מבקש. הבורא מחלק לכולם, בבקשה רק תבקשו. אתה לא ידעת על זה?
תלמיד: אנחנו כל הזמן מבקשים.
כנראה שלא מבקשים. רק תבקש ממנו נכון את כוח ההתגברות, ותקבל.
שאלה: איך לבקש?
על זה תחשוב. תשאל אותו גם על זה.
אות ס"ז
"וטעם הדברים הוא, כי מקום עולם אצילות, פירושו, המקום הראוי להתפשטות אור העליון, ומתוך עלית המלכות המסיימת למקום בינה דגוף הנק' ת"ת, נמצא מסתיים שם הפרצוף, ואין האור יכול לעבור משם ולמטה, הרי שמקום האצילות נסתיים שם בחצי ת"ת על החזה, וכבר ידעת שסיום החדש הזה שנעשה כאן, נקרא בשם פרסא שמתחת עולם האצילות, ובאלו הספירות שהן למטה מהפרסא יש בהם ג' חלוקות. והוא מטעם, כי באמת לא היו צריכים לצאת למטה מהאצילות רק ב' הספירות זו"ן דגופא הנקרא נהי"מ, כי מאחר שהסיום נעשה בבינה דגופא, שהוא ת"ת, נמצאים רק הזו"ן שלמטה מת"ת שהם למטה מהסיום, ולא הת"ת, אמנם גם חצי ת"ת התחתון יצא ג"כ למטה מסיום. והטעם הוא, כי הבינה דגוף נכללת ג"כ מע"ס כח"ב זו"ן, ומתוך שהזו"ן הללו דבינה, הם שרשים של הזו"ן דגוף הכוללים שנכללו בהבינה, הם נחשבים כמוהם, וע"כ יצאו גם הזו"ן דבינה למטה מהפרסא דאצילות ביחד עם הזו"ן הכוללים. ומטעם זה נסדקה ספירת הת"ת לרחבה במקום החזה, כי המלכות שעלתה לבינה עומדת שם, ומוציאה גם את הזו"ן דבינה לחוץ, שהם ב"ש הת"ת שמחזה ולמטה עד סיומו. ועכ"ז יש הפרש בין ב"ש ת"ת לבין נהי"מ, כי הב"ש ת"ת שייכים באמת לבינה דגוף, ולא יצאו למטה מסיום האצילות מחמת עצמם, רק מפני שהם שורשי הזו"ן, לכן אין הפגם גדול בהם, כי אין יציאתם מחמת עצמם, וע"כ נבדלו מהנהי"מ, ונעשו לעולם בפני עצמו, והוא הנקרא עולם הבריאה."
אות ס"ח
"גם הזו"ן דגוף הנקרא נהי"ם נתחלקו ג"כ לב' בחינות, כי המלכות להיותה בחינת נוקבא נמצאת פגמה יותר קשה, והיא נעשית למקום עולם העשיה. והז"א שהוא נה"י, נעשה לעולם היצירה למעלה מעולם עשיה. והנה נתבאר, איך נחלק פרצוף הנקודות דס"ג, בסבת הצמצום ב', ונעשה מקום לד' עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אשר הכח"ב חג"ת עד החזה שבו, נעשה מקום לעולם אצילות. וחצי ת"ת התחתון שמחזה עד סיום הת"ת, נעשה מקום לעולם הבריאה. והנה"י שבו לעולם היצירה. והמלכות שלו לעולם העשיה. ומקומם מתחיל מנקודת הטבור דא"ק, ומסתיים ממעל לנקודת עוה"ז, דהיינו עד סיום רגליו דא"ק, שהוא סוף שיעור הלבשת פרצוף נקודות דס"ג לפרצוף גלגלתא דא"ק, כנ"ל."
מה למדנו? אחרי צמצום א', כשמלכות דאין סוף מחליטה כמה שהיא יכולה לקבל על מנת להשפיע, היא עושה חשבון ומקבלת על מנת להשפיע, בחלק שלה מפה עד הטבור. מטבור ולמטה היא לא יכולה לקבל. אבל אם היא תקבל למטה מטבור, זה יהיה גמר התיקון, כי היא תקבל על מנת להשפיע בכל הרצון לקבל שהבורא ברא. אבל היא לא יכולה, רק בחלק. (ראו שרטוט מס' 9)
לכן יש עוד פרצופים שמשלימים את הקבלה הזאת במידה פחותה יותר. נניח, מלכות דאין סוף הלכה על האור הגדול ביותר, יש פרצופים שהולכים על האור פחות. הפרצוף הבא זה ע"ב, הפרצוף הבא זה ס"ג. וכאן קורה משהו מעניין, שאחרי שפרצוף ס"ג מזדכך, כשהוא מגיעה למצב שהוא ממש בינה, אז הבינה הזאת יכולה להתפשט למטה, למקום איפה שלא יכלו קודם לקבל אורות ושום דבר, הבינה יכולה להיות בזה, והיא מתפשטת שם באור החסדים.
וכשהיא מתפשטת במקום הזה, ברצון לקבל הזה שלמטה מטבור דא"ק שאין כאן אור, כשהיא מתפשטת שם באור החסדים שלה, היא מחלקת את המקום הזה לד' חלוקות. החלוקה הראשונה זה נקרא מקום של עולם האצילות. למה? כי כאן זה כלים דהשפעה טהורים, כח"ב חג"ת. כלים של כתר זה כח"ב וחכמה זה חג"ת. עד שליש עליון דתפארת, שזה חצי עליון דבינה של הפרצוף הזה.
אבל שני שליש תתאין דבינה שבפרצוף הזה, של נקודות דס"ג, הם כבר נמצאים למטה מפרסא, כי שם זה רצון לקבל כבר והם כבר מוגבלים. וגם הנה"י דפרצוף הזה ומלכות דפרצוף הזה, כל הכלים האלה הם כלים דקבלה. בינתיים הם לא מקבלים כלום, אבל כבר המקום הזה, איפה ששולטים הכלים האלו, המקום הזה הוא כבר פסול להופעת האור העליון.
זאת אומרת, מקום עולם האצילות זה מקום שיכול להופיע שם כל דבר, אין שום בעיה, יש שם שליטת הבינה, ובינה מכסה את הכול. מה שאין כן למטה מפרסא, שני שליש תתאין דתפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, הם כלים דקבלה שיכולים לקבל רק על מנת לקבל, ולכן המקום הזה הוא מקום מצומצם. לכאן לא יכול לבוא שום אור.
מה התועלת מכל הדברים האלה? התועלת היא מאוד גדולה, שהחלק הזה שמטבור הכללי עד הפרסא, בחלק הזה נקודות דס"ג הוסיפו בכוח השפעה. הם הכשירו את המקום הזה כדי שכאן יוכלו להיות הנבראים. ברצונות האלה אפשר להתקיים כי יש כאן השפעה מאוד גדולה מבינה, ואז מי שנמצא כאן הוא נמצא מכוסה בתכונות הבינה. זה מה שקורה. אז במקום של עולם האצילות יכול להיות הכול והכול יתקיים נכון. מה שאין כן למטה מפרסא, במקום של עולמות בי"ע, שם זו בעיה גדולה. שם יכול להיות רק מי שנמצא בצמצום, ומחזיק את עצמו בצמצום כך שלא יבוא אליו איזה אור עליון כי אז הוא יקבל על מנת לקבל והוא יהפוך להיות לקליפה, ואז הוא יעבור שבירה כמו שהיה לנו בעולם הנקודים.
שאלה: נקודות דס"ג זה הסתלקות של האורות, יציאה של אורות בעצם.
כן.
תלמיד: אז איך בכלל יש פה מציאות של אורות? זה נראה כאילו זה עדיין בהסתלקות של אורות.
אז מה אם הסתלקות, מה זה חשוב?
תלמיד: אז אם זה אצילות זה אצלו ומותר שיהיה שם אור.
לא. זה עדיין לא אצלו, זה עדיין לא אצילות. זה רק מקום שיכול להיות עולם האצילות.
תלמיד: אז מדובר פה רק על פוטנציאל.
בלבד.
שאלה: אז מה זה אומר שאין בבי"ע אורות?
אסור לנבראים להיות בינתיים למטה מפרסא, כי למטה מפרסא יש שליטת הרצון לקבל ומי שנמצא שם הוא יינזק.
תלמיד: אז אין שם אור?
אין אור.
תלמיד: אז איך זה מתקיים בלי אור?
נראה. אני לא יודע. מה שאתה שואל אותי עוד לא למדתי.
תלמיד: אז להסתכל על זה שרק למעלה מבי"ע יש אורות?
כן.
תלמיד: ולמטה אין כלום.
אין.
תלמיד: אז מה יש שם?
לא יודע.
שאלה: אבי"ע זה תולדה משבירת עולם הנקודים?
בינתיים אנחנו מדברים על מקום אבי"ע.
תלמיד: מה ההבדל בין מקום לאבי"ע עצמם?
אומרים שיהיו אחר כך עולמות שנקראים אבי"ע. בינתיים זה המקום לעולמות האלה.
שאלה: למה תפארת דגופא זה מקום בינה?
יש לנו כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אתה שואל למה תפארת זה בינה דגופא? הסברנו את זה כמה פעמים בזמן האחרון (ראו שרטוט מס' 11).
כתר, חכמה, בינה זה ברור. חסד, גבורה, תפארת, מה זה חסד, גבורה, תפארת? זה כמו כתר, חכמה, בינה רק בגוף. נצח זה זעיר אנפין, הוד זה מלכות, יסוד זה סך הכול מה שיש ביניהם ומלכות זה מלכות.
זאת אומרת, בעשר ספירות, גם אין לך עשר ספירות, זה רק נקרא כך, זה אם אתה פותח את זה, אבל יש לך כתר, חכמה שבגוף שנקרא חסד, גבורה, תפארת. לכן תפארת זה בינה דגופא.
שרטוט מס' 11
שאלה: שני שליש דתפארת, אפשר להגיד שזה החלק מזעיר אנפין כמו בד' בחינות?
אתה מתכוון לשני שליש דתפארת כאן (ראו בשרטוט מס' 12 ת'ת מסומן בצהוב).
שני שליש דתפארת, נגיד שזה שייך לזעיר אנפין. אני משתדל לברוח [מההסבר], כי באמת זה הסבר ארוך. אבל כן, זה שייך לזעיר אנפין.
שרטוט מס' 12
תלמיד: זה כמו העתק.
נגיד.
שאלה: בשרטוט שכתוב בו טעמים (ראו שרטוט מס' 11), בפרצוף שמתפשט יש כתר חכמה בינה וכן הלאה וכל זה רצון לקבל?
זה עשר ספירות.
תלמיד: אבל בשרטוט הקודם, הראית שזה הכול רצון לקבל ועשית קו אדום (ראו שרטוט מס' 12).
נגיד.
תלמיד: אז מה הקשר בין כתר, חכמה, בינה, מה ההבדל ביניהם?
את השרטוט הזה אתה יודע? (ראו שרטוט מס' 13)
תלמיד: כן.
אז זה אותן עשר ספירות.
תלמיד: איך זה קשור לסיפור הזה של השורש?
אין לך יותר חוץ מקוצו של יו"ד, י', ה"ר, ו', וה"ת. אין יותר מזה. "אני ה-ו-י-ה לא שיניתי"2. אין חוץ מזה כלום (ראו שרטוט מס' 13). או שאתה יכול להגיד שזה עשר ספירות, או ה' ספירות, לא חשוב איך. רק זה קיים, חוץ מזה לא קיים שום דבר. וזה שאנחנו פותחים את זה ומפרמטים את זה ומחלקים ומחברים את זה יחד, זה רק כדי להביא את כול הבריאה הזאת למערכת אחת קשורה, שהיא מגלה ברצונות שלה, על ידי הכוונות שלה, שהבורא הוא אחד.
לפי איך שהיא מסתדרת כאחד בכל החלקים המנוגדים, אבל שהתחברו כאחד, כך היא תגלה את האור כאחד. זאת אומרת אותה ה-ו-י-ה, אין שום דבר חוץ ממנה.
שרטוט מס' 13
תלמיד: כשמתפשט פרצוף גלגלתא, אנחנו אומרים שהוא מקבל אחוז אחד בתוך הגוף והשאר בסיום. איך זה קשור שהיה שורש והיה א'/ב'?
כל זה [ראו שרטוט מס' 13 המצויר כחיצים] פעם זה פרצוף גלגלתא, אחר כך נוסף אליו ע"ב, אחר כך ס"ג, וככה עוד הרבה פרצופים. עד שבסופו של דבר בסך הכול יהיה לך גמר התיקון.
שאלה: שאלה על מאמר הרב"ש, על הפתיחה, "ענין פרצוף פנימי".
"ונבאר ענין פרצוף פנימי: הוא נותן כלל, שבכל העולמות יש פרצוף פנימי ויש לו ד' לבושים. ונבאר בא"ק: לפרצוף גלגלתא יש הוי' שלמה בפנימיות מדרגתו. ומכל אות דהוי' הזו יוצאת מדרגה שלמה ומתגלית לחוץ.
* את ראשו לא משיגים, ונק' כתר או קוצו של יוד.
* מפה עד החזה נק' י' דהוי', ומשם יצא פרצוף ע"ב דא"ק המלביש עליו.
* ומה' ראשונה שלו הנק' בינה, יצא מחזה ולמטה פרצוף ס"ג.
נמצא שי'-ה' שהם ע"ב וס"ג, מלבישים אותו מטבור ולמעלה. ולמטה מטבור הוא ו'-ה' דהוי',
* שהו' נק' שלישין עילאין דנה"י המכונה פרצוף מ"ה, וממנו יצא עולם הנקודים המלביש שם.
* ומה' אחרונה שלו שנק' מלכות שהם ב' שלישין תתאין דנה"י דא"ק, יצא פרצוף הב"ן המכונה עולם האצילות, המשמש בעביות דשורש."
והשאלה היא, למה הוא מחלק כאן לשליש עליונים של נה"י, ולשני שליש תחתונים של נה"י, הרי לרוב אנחנו מדברים על שליש ושני שליש של תפארת?
גם בנה"י אותו הדבר. זה לא חשוב, או נה"י או תפארת. כך הוא מחלק לגלגלתא עיניים ואח"פ שיש לך בנה"י. חובה כך לחלק, אם אתה רוצה להבדיל בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה, אז ככה זה קורה.
(סוף השיעור)