חג פסח תשפ"א

פסח - קטעים נבחרים מהמקורות

שיעור ערב 27.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: שיעור בנושא פסח, קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מספר 192, נושא "ענין יציאת מצרים".

אנחנו לומדים בכללות על עניין פסח, על עניין גלות מצרים, יציאת מצרים, על כל התהליך הזה, עד כמה אנחנו נמצאים בו, רוצים להכיר מה הם התנאים להתקרב להבנת הגלות, להרגשת הגלות, עד כדי כך שנשתוקק ליציאה, להיפטר משליטת פרעה, ואיפה נמצא בנו פרעה הזה, האגו שלנו שלא נותן לנו לחיות בצורה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה זה נקרא להיות מחוצה למצרים. בינתיים יכול להיות שאנחנו מסתדרים עם האגו שלנו, עם פרעה שלנו, ודווקא ההיפך, לא כל כך רוצים לצאת ממנו. כל העולם נמצא בעצם במה שנקרא שליטת הרצון לקבל, במצרָים, כל העולם, כל באי העולם כך נולדים וכך נמצאים.

כדי להבין איך יוצאים, איך מתעלים מהעולם הזה שהוא כולו אגואיסטי, שהוא כולו נקרא מצרָים, לעולם העליון, הרוחני, אנחנו צריכים קודם כל להבין שהמצב שבו אנחנו נמצאים הוא בלתי נסבל. הוא כל כך רע שאנחנו לא מסוגלים לחיות בו, שאנחנו חייבים לברוח ממנו בכל כמה שרק אפשר. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד. נתאר לעצמנו מהו המצב שלנו, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לזרז את ההתפתחות שלנו, שהמציאות שלנו היא שאנחנו מנוהלים רק על ידי כוחות האגו שלנו, וכל המחשבות וכל הרצונות והפעולות שלנו הם כולם רק כדי שהאגו שלנו ירוויח. עד שאנחנו נתחיל לגלות שאנחנו נמצאים תחת שליטת האגו, וזה לא אנחנו, אלא זה כוח מיוחד כזה שבא לנו מהטבע, ובצורה כזאת מיוחדת שאנחנו לא מזהים אפילו שהוא שולט בנו, שזו שליטה זרה, כך הוא נכנס בנו, מתברג בנו כך, שאנחנו חושבים שאנחנו זה הוא. ומה שהרצון לקבל שלי רוצה, הגוף שלי רוצה, במחשבות, בכל מיני חשבונות, אני חושב שזה אני, עד כדי כך הוא שורה ושולט בי.

איך אני עכשיו, מתוך שאלמד עד כמה הכוח הרע הזה שורה בי, שולט בי בכל כך חוכמה גדולה שאני לא מזהה שהוא זר לי, עד כמה אני יכול לתאר לעצמי שיבוא הכוח השני וגם יתלבש בי, במקום הכוח הרע הזה הכוח הטוב, ואני את הכוח הטוב הזה גם אקבל כך, כמו שעכשיו אני נמצא בכוח הרע. ואז בשמחה אחליף שליטה אחד על שליטה שנייה. וזו באמת בעיה, כי שני הכוחות האלה הם כוחות מנוגדים. איך אני עכשיו, כשאני פועל בכל רגע במוח ובלב, ב"כל עצמותיי תאמרנה", ואני מסכים עם השליטה הזאת שנמצאת בי, נולדתי כך, התפתחתי כך, גדלתי כך, הזדקנתי בסופו של דבר כך, איך אני עכשיו אקבל שליטה חדשה. ולא רק אקבל, אלא אני אחליף בעצמי, ארצה ואבקש מלמעלה שיחליפו לי שליטה אגואיסטית לשליטה אלטרואיסטית שהיא לגמרי לגמרי הפוכה ממני. איך אני יכול לרצות את זה, איך אני יכול להפוך את זה בכוח, אני מאוד חלש לזה, איך עושים את כל הדברים האלה. זה הכול שייך לעניין יציאת מצרָים.

נראה לנו שזה בלתי אפשרי, אבל זה אפשרי. זה בתוכנית הבריאה, הכוח העליון מסדר את הכול, אנחנו צריכים פה ושם, איפה שאנחנו כן מסוגלים, איפה שמסוגלים, כי לא דורשים מאיתנו משהו שזה לא יכול להיות, שלא נוכל לקיים, אלא איפה שאנחנו יכולים לקיים, שם אנחנו צריכים לעבוד. אז יש כאן כמה תנאים. קודם כל להבדיל איפה אני יכול ואיפה אני לא יכול. איפה שאני יכול, מה לעשות. איפה שאני לא יכול, האם לעזוב את זה או לבקש מהבורא. איך לבקש, על ידי מה, באיזה תנאים וכן הלאה, הכול לומדים. זה הכול שייך ליציאת מצרים. אבל בסך הכול אנחנו למדנו הרבה דברים שאפשר לגשת גם לעניין זה.

בואו נקרא את הפסוקים ונעבור עליהם ככה בקלות, העיקר להכיר את הדברים, כי יש המון חומר שאנחנו נצטרך לעבור.

קריין: קטע 192 של הרב"ש.

ענין יציאת מצרים

"בזמן שהאדם הוא עובד את עצמו, הוא לא יוכל להיות עובד ה', כי אי אפשר לשמש שני מלכים בבת אחת. ורק לאחר שהאדם יוצא ממצרים, היינו מקבלה עצמית, אז הוא יכול להיות עובד ה'. ואז הוא מסוגל לזכות לתורה. היוצא מזה כי החידוש הראשון הוא יציאת מצרים."

(הרב"ש. 932. "חידוש הראשון")

זה העיקר. זאת אומרת, אם אדם רוצה לצאת ממצרים, אם יש לו נקודה שבלב שלא נותנת לו מנוחה ודוחפת אותו להכיר את הכוח העליון, להכיר את מהות החיים, מטרת החיים, להגיע לזה, אז הוא עושה כל מיני דברים בדרך שחייב להגיע למצב שהוא עובד את ה'. היינו רוצה לגלות את הבורא, רוצה להכיר אותו, הוא רוצה להיות ככוח העוזר שלו, כשותף שלו. וכל התהליך שהוא עובר נקרא יציאת מצרים וקבלת התורה ואחר כך השגת כול העולם העליון.

שאלה: מה זה ש"אי אפשר לעבוד שני מלכים"?

אתה לא יכול להיות גם בעל מנת לקבל וגם בעל מנת להשפיע כי הם הפוכים לגמרי זה מזה. אין ביניהם שום מגע שאתה יכול להיות גם בזה וגם בזה לפחות במקצת, במשהו. אלא אם אתה נוגע באחד אתה חייב לפני זה להתנתק מהשני.

תלמיד: אבל אפשר נאמר בעשירייה להיות בתכונה מסוימת ואחר כך עובר זמן ושוכחים, הולכים למקום אחר, ואחר כך חוזרים לזה. זו בעצם הבעיה, שאין מלך אחד?

לא, זו לא בעיה. אתה לא נמצא בשתי הפעולות האלו ביחד. פלוס ומינוס אתה לא יכול לחבר, יהיה לך קצר. אבל או באחד או בשני כן יכול.

קריין: קטע 193.

"אם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה. וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים."

(הרב"ש. אגרת ס"ו)

אם אדם מרגיש שהוא נמצא תחת הרצון לקבל, בשליטת הרצון לקבל, אז הוא קובע לעצמו שחייב לצאת מזה, שלא רוצה להיות בשליטת האגו, בשליטת הרצון לקבל, אלא בשליטת הבורא. אחד משניים, אין באמצע, או זה או זה. ואז כשהוא מגלה שאין לו ברירה שהוא בינתיים נמצא בכל הכוונות שלו והמחשבות על מנת לקבל, אז יש לו רק דבר אחד, תפילה, בקשה, צעקה, בכי, שיעשה משהו שירצה. לרצות על ידי פעולות בקבוצה, כל מיני פעולות שמקובלים כותבים לנו כעצות, שהבורא יקרב אותו להכרת הרע, זאת אומרת להכרת המצב שהוא נמצא באגו שלו שזה לרעתו, ועד כמה שיציאה משליטת האגו לכוח הבורא זה הטוב, וכך הוא יתקרב ליציאה ממצרים.

קריין: 194.

"אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. [...] כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו [...] וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא מהכלל ומחריב לנפשו [...] שלא היה אפילו התעוררות, לכל פרט מבני ישראל, לדרוש שום דבר ביחידות [...] כי לכל פרט לא היה חסר כלום, מחמת שלא הרגישו בעצמם, לאני בפני עצמם, וזה כחם לצאת ממצרים ביד רמה."

(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")

כאן הוא מדבר כלפי הבקשה שלנו, כלפי התפילה. חס ושלום אסור שאנחנו נתפלל עבור עצמנו. אסור שאדם יבקש שיוציאו אותו ממצרים, שהוא רוצה להציל את עצמו, זו בעצם הבקשה הכי אגואיסטית שיכולה להיות. לכן אנחנו צריכים להיזהר שכל הבקשות שלנו כלפי הבורא יצאו מהעשירייה. ואז אפילו שהבקשות יהיו ככה ככה, לא בדיוק מחוברות יחד, אבל בגלל שהן יוצאות מהמאמץ שלנו להיות מחוברים, אז הבקשה הזאת בסך הכול שיוצאת מכולנו, מהעשירייה, היא דווקא המצליחה. ותפילת היחיד שכל אחד יתפלל ויגיד מילים יפות מתוך הלב שלו השבור כאילו, זה הכול אגואיסטי.

זאת אומרת, להכין את הכלי שלנו כאן בעולם הזה, במצב שאנחנו נמצאים, לחיבור ומתוך החיבור בינינו לפנות לבורא, זה המפתח, זו שיטה שמצליחה. את זה אסור לנו לשכוח, כי האגו שלנו נותן לנו מלא אפשרויות לשפוך תפילה מהלב בצורה ישירה לבורא, בכל מיני בעיות, צעקות, בכי, אבל בצורה אישית אינדיבידואלית, ולכן אנחנו ולא מצליחים. אם היינו עושים את התפילה פי אלף פחות בעוצמה, אבל יחד, כן היינו מצליחים. את זה אסור לנו לשכוח.

זה תנאי מאוד מאוד חשוב ברוחניות. הבורא לא שומע תפילת יחיד, זה נקרא "קול במדבר". אלא אך ורק אם זה מגיע מתוך החיבור בין החברים בעשירייה. פחות או יותר שיהיה חיבור כמה שמסוגלים לעשות, כמה שמסוגלים, אבל אם הוא מגיע ממאמץ משותף הוא מגיע לבורא, הבורא נמצא בהם ונמצא איתם ועוזר להם.

שאלה: איך אנחנו יכולים לחיות בשתי המציאויות האלה, הקבוצה והחיים הגשמיים ולבקש מהבורא שיעזור לנו לתקן את הטבע שלנו?

כמה שאתה יכול, אבל אתה חייב. אתה חייב לסדר את הדברים האלה במאמץ אחרי מאמץ, יותר ויותר ויותר בדיבור עם החברים איך שאתם יכולים לייצב את המצב הזה כך שמתוכו בכל זאת אתם מעלים בקשה לבורא, בקשה משותפת. משותפת אין בעיה, כולם מרגישים כמעט אותו הדבר, כולם עוברים אותם השיעורים, כולם כבר מתבשלים בזה הרבה זמן, כולם פחות או יותר מתארים את המטרה בציור, בצביון מסוים. אין שום בעיה, רק לעשות כך שהאגו שלנו לא יפריד בינינו ודווקא שאנחנו נרצה להתגבר עליו כדי להתחבר לתפילה. לעשות מאמץ בהתחברות לתפילה זו הבעיה שאנחנו צריכים לפתור.

שאלה: פעם אמרת שאי אפשר להתחבר אם אנחנו לא יוצאים ממצרים. אז איך אנחנו יכולים לצאת ממצרים בלי להתחבר אחד עם השני?

תנסו להתחבר איך שאתם ותבקשו הלאה את ההתקדמות, והתקדמות תבוא בתוך החיבור כבר למעלה מהאגו. אבל בינתיים אתם מתפללים מתוך האגו שלכם, אנחנו רוצים להיות מחוברים, אנחנו רוצים לבקש מהבורא שיעלה אותנו, שיתגלה לנו. כל הבקשות האלה בינתיים הן אגואיסטיות, אבל זה עובד כי אתם בכל זאת מתגברים על האגו שלכם שמפריד ביניכם.

אתם תבצעו את הפעולות, העיקר תצעקו, העיקר תבקשו ויחד, יחד. זה העיקר. ותראו איך שזה עובד. השיטה עובדת כבר חמשת אלפים שנה.

שאלה: כתוב כאן בקטעים שקודם יוצאים ממצרים ואז הופכים להיות עובדי ה', מה זאת ההדרגתיות הזאת?

אם אני יכול לעבוד משהו על מנת להשפיע באמת, וזה נקרא שאני עובד ה', אם אני לא עוזב את מצרים, אם אני לא עוזב את האגו שלי, איך זה יכול להיות? אחד או שתיים. או אתה נמצא תחת שליטת פרעה, או אתה נמצא תחת שליטת הבורא, אחד משניים.

תלמיד: אז מה זה אומר שאנחנו יוצאים ממצרים בעשירייה?

אנחנו יוצאים מתחת שליטות האגו ויכולים כבר להתחיל להתחבר בינינו, ובחיבור בינינו יכולים בצורה מסוימת להשפיע זה אל זה ולבורא וכך להתחיל להתקדם.

שאלה: למה לא להשקיע את כל המאמצים בחיבור בינינו, "איש את רעהו יעזורו" כמו שרב"ש כותב?

מי אומר לך לא לעשות את זה? תעשו. מי כותב הפוך או מה, כך אנחנו דיברנו?

תלמיד: האם תפילה יכולה להתקבל אם אנחנו לא בחיבור?

אם אנחנו רוצים להגיע לחיבור, במידה הזאת תפילה מתקבלת.

שאלה: אם אחרי הרבה ניסיונות קשים להתחבר, אחרי הרבה דיונים, ואפילו אחרי ריב, החברים מתחילים להרגיש תענוג מהחיבור, האם ניתן להחשיב את זה כתגובה מהבורא?

כן, הכול מגיע לנו מהבורא. כל ההרגשה שלנו מגיעה ממנו, או מצד הפנים, או מצד האחוריים שלו. זאת אומרת או מצד הבורא או מצד פרעה, והכול כדי ללמד אותנו בסופו של דבר איך אנחנו יכולים להתקדם לאמת.

שאלה: דיברת עכשיו על הנחיצות שלנו לתת כוחות בחיבור התפילות, איפה המקום הזה שבו התפילות מתחברות לאחת?

זה נקרא חיבור הלבבות. אנחנו צריכים לחבר את הלבבות שלנו, אלה המצבים שבהם עכשיו אנחנו נמצאים, ולאיזה מצב אנחנו רוצים להגיע. אנחנו רוצים להיות "כאיש אחד בלב אחד", זה העיקר.

שאלה: יש את עובדי ה', עבד ה', ויש את השותף שלו, איפה ההבדל ביניהם? איפה אנחנו עובדי ה' ואיפה אנחנו השותפים שלו?

יש בזה הרבה מדרגות, אנחנו עוד לא יכולים ללמוד את זה עכשיו, כי אנחנו לא יכולים להסביר את זה לעצמנו. זה כמו להסביר לילד קטן דברים כאלה, אין לו הרגשה כזאת. נתקרב לזה ואז נרגיש איזה מדרגות יש שם, זה עוד מוקדם. השאלה נכונה, אבל עוד מוקדם לדבר עליה, מה זה נקרא עובד ה' ומה זה נקרא עבד ה', גם בזה וגם בזה יש הרבה מדרגות.

שאלה: מה זה חיבור בעשירייה?

להיות בלב אחד.

שאלה: אם אני מתפלל לבד אבל על חברים, שיתחברו, שיתגלה להם, בקיצור חוץ ממני, האם זו תפילה נכונה?

למה חוץ ממך?

תלמיד: אני שואל, אני לא יודע.

למה חוץ ממך, למה אתה לא רוצה להיות איתם יחד?

תלמיד: אני רוצה, אבל אני רוצה שקודם הם יקבלו.

בסדר, זה בסדר.

שאלה: כשבעשירייה מתגלים חילוקי דעות, האם יש לראות בזה כהזדמנות, כשמחה? איך לשכנע את החברים שזו אפשרות?

כן, ודאי שגם מזה צריכים להיות בשמחה שמתגלות כל מיני הכבדות הלב, קלקולים, ואתם יכולים למעלה מזה להתחבר בכל זאת.

אבל אני לא מבין, אחרי שלמדנו את כל המאמרים, והפסוקים האלו, מה יש לכם עוד להיות בהבנה שונה, בהרגשה שונה ביניכם? הכול ברור מהפסוקים, מה אנחנו צריכים לעשות. איך אתם מוצאים שם דברים שמהם יש חיכוכים ואי הבנות? אני לא מבין את זה. תשלחו את כל הבעיות שלכם להנהלה שלנו, הם יסדרו את זה, ובלי לקרוא בשם הקבוצה, אנחנו נברר זאת יחד לפני כולם.

שאלה: יש לנו אחיזה בתפילה המשותפת של העשירייה, זה משהו שאחרי יגיעה בחיבור אנחנו יכולים להגיד, "הנה זו התפילה שלנו", או שעצם היגיעה כבר מעלה את התפילה?

לא, אנחנו יכולים להרגיש שיש לנו לב משותף. יכולים להרגיש את הלב המשותף, לאט לאט מגיעים לזה.

קריין: קטע מס' 195.

"כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. יש להבין מה יש להרבות על ענין יציאת מצרים, עד שאמרו כל המרבה לספר הרי זה משובח. וכמו כן יש להבין מה שאומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

זה ידוע שבאור אין מה להוסיף אלא בהכלים. לכן "מרבה" שייך בהכלים, שהוא ענין חסרון הרגש הגלות. וכשבא להרגיש ענין הגלות, אז הוא מרגיש שהוא עצמו נמצא במצרים, ואם כן איך הוא יכול לומר את השבח של יציאת מצרים, בזמן שהוא נמצא במצרים. וזה פירוש, חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים."

(הרב"ש. 922. "המרבה לספר ביציאת מצרים")

אנחנו צריכים כמה שיותר ויותר לא רק לדבר על זה, אלא להרגיש מה זה נקרא שאני נמצא בשליטת פרעה, מה זה נקרא שאני מתעלה מעליו, איזה פעולות אנחנו עושים כדי לשנוא את מצב הגלות שאנחנו נמצאים בשליטת האגו שלנו. איך ואיזה פעולות אנחנו יכולים לעשות כדי שנצא מזה. בכל זאת שכל אחד יתאר לעצמו איך הוא משתדל לברוח. וכשנגיע בעשירייה למצב שאי אפשר לעשות זאת, אז מתוך זה אנחנו כבר נתחיל לרצות באמת שהבורא ייקח אותנו יחד כעשירייה, ויוציא אותנו ממצרים.

ודאי שאנחנו בזה צריכים לדאוג לכלל בני ברוך העולמי כי זה תלוי בזה. להיות עשירייה קטנה בתוך מאתיים, שלוש מאות עשיריות, זה משהו, ואנחנו אפילו הרבה יותר. אז אם אנחנו נמצאים בנטייה כזאת להתעלות למעלה מהאגו שלנו לחיבור, זה ישפיע גם על כל אחד, וגם על כל עשירייה ועשירייה.

קריין: קטע מס' 196.

"ואפילו כולנו חכמים... מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים". ויש לומר, שהגם שכבר אנחנו בני תורה ותבונה, מכל מקום עלינו לעורר את השורש של יציאת עם ישראל מהגלות דפרעה. משום שעיקר הוא היציאה מהקליפה והכניסה לקדושה, משום דשאר המדרגות הם נקרא קודם ונמשך.

לכן עלינו להלל ולשבח לה' יתברך על זה, ועל ידי זה ממשיכים שמחה בכל העולמות. זאת אומרת, בזה שאנחנו מרגישים את יקר וחשיבות של החרות מהקליפות, בשיעור הזה מתגדלת השמחה. ובשיעור שיש לנו השמחה, בשיעור זה נוכל לתת את הלל והשבח. לכן צריכים בכל שנה לעורר את השורש."

(הרב"ש. 934. "חובת סיפור יציאת מצרים")

לכן כמו שלמדנו, "כל המרבה בסיפור יציאת מצרים הרי זה משובח", כי זה מעורר את המאור העליון שמושך אותנו ממצרים. אז כמה שיותר לדבר על המצב שלנו, ושאנחנו כן מסוגלים, ונזכה בטוח ביציאה, שהאור העליון בכל זאת ישפיע עלינו, והבורא יוציא אותנו ממצרים.

קריין: קטע מס' 197.

נס יציאת מצרים

"נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס".

לכן, כשהאדם בא במצב, שהוא שכבר יש לו הכרת הרע, שאין זה באפשרותו לצאת משליטת אומות העולם שיש בו, ובחינת ישראל שבו היא בגלות תחתם, ואינו רואה שום מציאות, שתהיה באפשרותו לצאת משליטתם, לכן כשהקב"ה עוזר להם, ומוציא אותם מרשות האומות העולם, ונהפוך הוא, שעם ישראל שולט עליהם, זה נקרא "נס"."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, כשאנחנו באמת נמצאים במצרים תחת שליטת הרצון לקבל שלנו בכל האופנים, אנחנו מבינים יותר ויותר עד כמה בלתי אפשרי לנו לעשות משהו נגדו. אז בשביל מה אנחנו עובדים? בואו נחליט מראש שאנחנו לא מסוגלים וגמרנו. אני לא יכול, אז אני לא יכול, אני לא יכול להתחבר עם החברים, לא לצעוק לבורא כמו שצריך, שום דבר אני לא יכול לעשות. לא, ככה אי אפשר, כי הצעקה חייבת להיות, היא צריכה להיות צעקה שאני מאוד רוצה, וזה לא תלוי בי, ואני לא מסוגל. חייב להיות גם זה וגם זה יחד.

כשמגיעים למצב שזאת צעקה כזאת, מאין ברירה וממה שלא מסוגלים, אז הבורא מציל. לכן כל העבודה שלנו היא כדי להגיע למצב שמאוד מאוד רוצים לצאת מהאגו שלנו, להתעלות מעליו, ומרגישים במאה אחוז שלא מסוגלים לעשות אפילו תנועה אחת, חוץ מצעקה, וגם הצעקה הזאת היא מתוך זה שלא יכולים לעשות כלום, שום דבר חוץ מהצעקה עצמה. ואז בזה אנחנו מתחילים להרגיש איך הבורא מוציא אותנו משהייתנו בעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע.

זו לידה חדשה, זה טבע חדש, זה מה שקורה לנו, ובצורה כזאת שאנחנו לא יודעים איך זה נעשה אלא פשוט מתחלפים בנו היוצרות. במקום שהרצון לקבל שישלוט בנו בכל הרצונות, המחשבות, בכל התכונות, אנחנו מתחילים להרגיש איך שאנחנו משתנים כך שבא במקומו רצון להשפיע ומתלבש בנו בכל הרצונות, המחשבות, והתכונות.

שאלה: באיזה מצב אנחנו נמצאים לפני הכניסה למצריים? כי כבר הסברת שהרוחניות מתחילה כשאנחנו נכנסים למצרים.

לפני שנכנסים למצרים אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא מודעים באיזה מצב אנחנו נמצאים. הכניסה למצרים היא תחילת הכרת הרע, אבל עדיין לא, אלא מגלים את עצמנו "שבסדר, יש לי טבע שלא כל כך נותן לי אפשרות לחיות יחד עם האחרים, אבל איך שהוא אני מסתדר איתם" וזה המצב די מעורפל.

אחר כך לאט לאט אנחנו מתחילים לגלות שבאמת הרצון לקבל שלנו שולט יותר ויותר, ואין לי ברירה, אני חייב להתפטר ממנו. אני שונא אותו, אני סובל, סובל לא מזה שרע לי, דווקא לא רע לי במצרים, אלא רע לי כשאני רוצה להתעלות למעלה מהאגו שלי, אני כבר סובל ממנו. ואז מתקדמים ליציאה.

שאלה: אמרת בשיעור הבוקר שפרעה ייתן לנו להשפיע לעשירייה ולחברים, לעשות פעולת השפעה בגלל שהאני שלי נמצא בתוך העשירייה. אבל הקדוש ברוך הוא, הוא לא ייתן. מהי נקודת היציאה שבה אנחנו משפיעים ללא נגיעה עצמית בכלל?

אנחנו יכולים להשפיע, מה זאת אומרת ללא נגיעה? אני יכול להשפיע אם זה לטובת הרצון לקבל. זה הכול.

שאלה: אם אנחנו מדברים על יציאת מצרים וכל הזמן מנסים להיות במצב הזה, האם זה כל מה שנדרש מאתנו בשביל להגיע להכרת הרע?

העיקר בשבילנו, לקבוע בינינו באיזה מצב אנחנו נמצאים ולאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע. ושלא מגיעים לזה בלבבות שלנו, אז אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו צועקים לבורא "הצילו". אנחנו רוצים להיות יותר מחוברים בינינו ולא מסוגלים, מה לעשות?

זו הצעקה האמיתית. ואנחנו מבקשים מהבורא "תן לנו לב אחד. תן לנו אפשרות להתחבר, בצורה כזאת שאנחנו לא נרגיש שאנחנו נמצאים כגופים זרים, שונים, אלא חייבים אנחנו להיות ברצון אחד. תחבר כך בינינו, זו תהיה הצלה בשבילנו, זו תהיה בשבילנו יציאת מצרים".

שאלה: מה הייחודיות של הימים האלה לעומת יתר הימים? מה מיוחד בחגים? עד כמה הבורא יותר קרוב?

זה לגמרי לא חשוב. אנחנו יכולים ללמוד את הדברים האלה גם בזמן אחר. בקיץ או בחורף, לא חשוב מתי, אין שום הבדל.

קריין: קטע מס' 198.

"ה' הוציא אותם מארץ מצרים. שפירושו, שה' הוציא אותם מתחת סבלות מצרים. והנס הזה, האדם צריך להאמין, שכמו שהיה ביציאת מצרים, כן כל אחד ואחד, שהולך בעבודת ה', הוא צריך להאמין, שה' יוציא אותו. כי זה ממש נס, שיהא מציאות לצאת משליטת אהבה עצמית, ולדאוג רק מה ששייך לתועלת ה'."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)

קריין: קטע מס' 199.

"זה שהאדם, יהיה בכוחו לשנות את הטבע, זה רק בידו של הקב"ה. זאת אומרת, הוא עשה את הטבע והוא יכול לשנות. וזה נקרא "יציאת מצרים", שהיה נס. לכן כתוב "בא", היינו שניהם ביחד, כמו שאומרים "בא ביחד", כנ"ל הקב"ה ומשה."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)

אם הנקודה הזאת שנקראת "משה" באדם מתחילה להשתוקק לשמוע לבורא, ללכת יחד עימו, זה נקרא ש"התחיל את יציאת מצרים".

קריין: קטע מס' 200.

"האדם רואה, שאין לו שום אפשרות, שיהיה בידו לעבוד עם רצון להשפיע ולא לתועלת עצמו. ודבר זה יכול להיות רק בדרך נס מן השמים. ובאמת זה נקרא "יציאת מצרים". היינו, לצאת מכלל השכל, שיש לו מצד הטבע, שאי אפשר לעשות שום תנועה, אלא שיהנה מזה. וכאן הוא מבקש מה', שיתן לו כח לעבוד, במקום שאין לו שום טעם והרגש, אלא להאמין שהבורא נהנה מעבודה זו, מטעם שהוא כולו להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)

שאלה: אנו לומדים שיש עם ישראל ויש בורא, אבל בצעקה אנחנו מתחברים למשה. באיזה שלב משה מגיע?

הרצונות שלי, שבסך הכול אני הייתי רוצה להתעלות מעל לאגו שלי בחיבור עם החברים ולחיבור עם הבורא, הם כולם נקראים "עם ישראל". עם זה קבוצה, וישראל כמו שאנחנו לומדים זה "ישר-אל", זה השם, שמכוונים לבורא. זה כללות העניין. יש בתוך הרצונות האלה רצון מיוחד, שפיץ כזה, שהוא נקרא "משה". הרצון הכי גדול, הכי מבין, הכי מרגיש, הכי עדין, דואג, הוא נקרא "משה", מהמילה למשוך, שמושך אותם מהמצרים.

אנחנו צריכים לאתר בנו את הרצונות האלו, ואת משה, ובורא, ומצבנו הנוכחי שזה נקרא "מצרים", הרצון האגואיסטי ששורה שורה עלינו, ואיך אנחנו, מכל הדברים האלה, מתארים את זה יותר ויותר בקבוצה, בדיבורים בינינו, בלימודים, בזמן השיעורים. איך אנחנו יותר ויותר מגלים את המצב שבו אנחנו נמצאים ולאיזה מצב אנחנו מזה רוצים להגיע. זה נקרא ''נטייה ליציאה ממצרים''. וכך אנחנו צריכים להתקדם.

תלמיד: למדנו בקטעים שהם אפילו לא האמינו שהדבר אפשרי שמשה יוציא את עם ישראל ממצרים. האם יכול להיות מצב שאנחנו נותנים השקעה וצועקים, אבל כשצועקים אין לנו חשבונות שנצליח לצאת, ופתאום קורה נס, כמו שאנחנו קוראים.

נכון. אדם שיוצא ממצרים, עד שלא יוצא ממש ועוד כמה צעדים אחרי זה, הוא עדיין לא מאמין שיצא.

תלמיד: יש כל מיני תנאים מתי אפשר לבקש, מתי אי אפשר לבקש, מתי צריך לעזוב את זה.

כל הזמן צריכים לבקש. "הלוואי שיתפלל כל היום".

קריין: כותרת "וימות מלך מצרים", 201.

וימת מלך מצרים

"יש לפרש "וימת מלך מצרים". היינו העבודה, שהיו עובדים לתועלת עצמם, שזה נקרא "קליפת מלך מצרים", שהם כבר פסקו מלעבוד עבורו, כלומר שהרגישו, זה שעובדים לתועלת עצמו, הנקרא "שליטת מלך מצרים", היא בחינת מיתה, אלא שקיבלו עליהם לעבוד לשם שמים. אז כבר לא היה להם כח לעבוד, מסיבת מלך מצרים שלט עליהם.

נמצא, לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד, ולתועלת ה' לא יכולים לעבוד. זה שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה"."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

קריין: קטע 202.

"עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם". היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם. ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם. אם כן היו טועמים טעם מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל.

ומה עשה הקב"ה? - "וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. לכן: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד "וימת מלך מצרים", שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן היה להם מקום לגלות תפילה. ותיכף ויושעו."

(בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")

כשהפסיקו להרגיש שהאגו שלהם שולט עליהם, נותן להם משהו, מפרנס אותם, אז התחילו לצעוק, איך זה יכול להיות לא בזה ולא בזה ואיפה. נמצאים ממש בין שני העולמות, המצב הכי גרוע שיכול להיות. ואז כשהרגישו שהוא מת, "וימת מלך מצרים", כשאבדה שליטת האגו, הרצון לקבל על האדם, אז ורק אז הם יכולים לתת תפילה אמיתית לרצון להשפיע, ותיכף הבורא משחרר אותם.

זאת אומרת, ברור לנו מי אנחנו, בסך הכול רצון לקבל שיכול להיות או תחת השליטה הזאת או תחת השליטה הזאת, והבורא הוא מסדר לנו איך נחליף את השליטות האלה מעלינו.

שאלה: מה עלי לעשות בשביל לגרום לחבר שלי שנמצא במצרים שירגיש כוחות וביטחון?

אתה צריך להסביר לו שאולי גם אתה נמצא בזה, או שאולי אתה עוד לא מרגיש שאתה נמצא בשליטת הרצון האגואיסטי שלך, שזה נקרא "מצרים".

אני בכלל לא בעד שאתם תתחילו להשתמש בשמות האלה "מצרים", "פרעה", כל מיני כאלה דברים, זה מבלבל אותנו, מה אתם צריכים את הגיאוגרפיה, את ההיסטוריה הזאת. אתם צריכים לדבר על הרצון וההבחנות שברצון, סך הכול. לכן בואו נתנתק מכל הסיפור ונתחיל לדבר במונחים פסיכולוגיים, בוא נגיד כך, אילו רצונות, אילו מחשבות, אילו כוחות פועלים עלינו. רוצים לשם קיצור לתת להם לפעמים שמות של "פרעה", "משה", "בורא", בסדר, אבל סך הכול זה כוחות הטבע, ולכן בואו קצת יותר נתקרב לאמת.

שאלה: כל יום חברים בעשיריות עובדים על שיעור הבוקר, על תרגום, על קטעים, הרבה ש"צים וגבאים עובדים בשביל העשיריות שלהם. האם זאת עבודה בהשפעה, האם זה נקרא "נס"?

זה בכל זאת מסדר אותנו להתקרב ליציאה מהעולם הזה ולהיכנס לעולם העליון. ודאי שזו עבודה, שום דבר לא עובר סתם, אין דבר כזה. אפילו המחשבה הכי קלה שעוברת היא גם נרשמת בכל הכלי, אין משהו שנעלם ואין לו מקום. זו מערכת, סך הכול מערכת שלמה.

שאלה: בקטע שקראנו הוא מבקש כוחות מהבורא שייתן לו במקום שאין שום טעם והרגש. עבור מי הוא מבקש, האם עבור עצמו? איזה מכניזם יש כאן?

רק עבור הקבוצה. אם אתה רוצה שבאמת התפילה שלך, הפעולה שלך, יהיה לה מקום ברוחניות, אתה חייב לבקש עבור הקבוצה.

שאלה: איך משה זוכה לכך שהבורא אומר לו "בא אל פרעה"?

צריכים לעבוד, צריכים באמת לבקש, לרצות, להוביל את הקבוצה לבורא, לעל מנת להשפיע. כשתנסה את זה לעשות ותשקיע בזה כוח, אתה תתחיל להרגיש שהבורא מזמין אותך לתפקיד הזה.

תלמיד: אם נדמה שכבר אין כוחות, חסרים כוחות?

זו דווקא נקודת השבירה, נקודת האמת.

שאלה: האם חוויתי איזה מהפך? בהתחלה הבנתי, שאלתי שאלות, אבל אז קרה כזה דבר שכאילו אני נמצא באפס, אין לי מושג בכלום אפילו לא במה זה השפעה, שום מושג בזה, אלא הכול עבור עצמי, עבור עצמי.

רק על ידי התפילה. לא חשוב איזה מצבים אתה עובר, אלא כל הזמן תבדוק את עצמך עד כמה אתה קרוב לתפילה, ורק לפי זה אתה יכול להתקדם. זה הכול.

שאלה: לפי הציטוט הוא כותב כאן שהארת המוחין נותנת שלמות, מה זה אומר?

נעבור על זה אחר כך, אי אפשר ככה.

שאלה: העשירייה שלנו מתקדמת כמו ברכבת הרים, בין העצות של פרעה ובין העצות של הבורא, אבל איפה אנחנו מוצאים את התשובה, את האמת? האם אנחנו מוצאים את זה בעשירייה?

רק בתוך העשירייה, ואתם צריכים להשקיע בזה הרבה כוחות כי אתם נמצאים בפיגור.

שאלה: הרגשת היציאה ממצרים מצד העשירייה או הרגשה פרטית זה יהיה להצדיק את כל אומות העולם, את כל מה שנראה לנו כרע?

לא, אל תתחיל לשאול כאלה שאלות גדולות, היציאה מהגלות זה מתי שאתה והעשירייה משתווים במשהו יחד, זה נקרא "יציאה מהגלות".

(סוף השיעור)