שיעור ערב 24.03.20 - הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר פסח, "מהו קטנות וגדלות באמונה" עמ' 37,

"כנגד ד' בנים דברה תורה" עמ' 285,

"ענין יציאת מצרים" ע' 94,

"חובת סיפור יציאת מצרים" עמ' 95,

"המרבה לספר ביציאת מצרים" עמ' 287,

קריין: ספר פסח, עמ' 37, מתוך מאמרי "שמעתי" של בעל הסולם מאמר מא "מהו קטנות וגדלות באמונה".

מא. מהו קטנות וגדלות באמונה

"הנה כתיב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

צריכים לדעת, שאורות דפסח סגולתן הוא לזכות לאור האמונה. אבל לא לחשוב, שאור האמונה הוא דבר קטן, כי הקטנות והגדלות תלוי רק בהמקבלים. כי בזמן שהאדם אינו עובד על דרך האמת, אזי הוא חושב שיש לו אמונה יותר מדי, ובשיעור האמונה שיש בו, הוא יכול לחלק לכמה אנשים, אזי המה יהיו יראים ושלימים."

אנחנו חושבים שאמונה, זה כמו שאנחנו מדברים בחוץ "אני מאמין". אני מאמין בזה, אני מאמין בזה, אני מאמין בזה. אנחנו לא כל כך מודעים שאמונה שהמקובלים אומרים, זה כוח, זה כוח נגד האגו שלנו שעוזר לנו להתעלות למעלה מהרצון לקבל, שאנחנו נהיה למעלה מהרצון לקבל שלנו. זאת אומרת, "אמונה" זה כוח הבינה, כוח על מנת להשפיע שהיא נמצאת למעלה ממלכות שזה רצון לקבל, ואז אם אנחנו מתעלים ממלכות לבינה, זה נקרא ש"אנחנו רכשנו כוח האמונה". לכן אמונה זה אותו כוח שעוזר לנו להתעלות מעל הרצון לקבל, שעוזר לנו להתחיל להיכנס להרגשה, להבנה, לכוחות רוחניים.

"מה שאין כן מי שרוצה לעבוד את ה' על דרך האמת, ובודק את עצמו בכל פעם, אם הוא מוכן לעבוד במסירות נפש "ובכל לבבך". אזי הוא רואה, שתמיד הוא בחסרון עם בחינת אמונה. היינו שתמיד יש לו גרעונות בבחינה זו."

שתמיד חסר לו להיות בעל מנת להשפיע עוד יותר ועוד יותר. כך, זה מה שקורה.

"ורק בזמן שיש לו אמונה," זאת אומרת, כוח להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלו, "אזי הוא יכול להרגיש, שהוא יושב תמיד בפני המלך. ובזמן שהוא מרגיש את גדלותו של המלך, אזי הוא יכול לגלות את האהבה בב' סטרין [בשני צדדים] : בין בסטרא דטובא [בין בצד הטוב], ובין מסטרא דדינא קשיא [ובין מצד הדין הקשה].

לכן אדם המבקש את האמת, הוא הנצרך לאור האמונה. ואדם כזה, אם הוא שומע או רואה איזה סגולה להשיג את האור האמונה, הוא שומח כמו שמוציא שלל רב.

לכן אלו אנשים, שהם מבקשי האמת, אזי בחג הפסח, שאז סגולה לאור האמונה, אזי אנו קוראין בפרשה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי אז זמן המסוגל לזכות לזה."

גם אנחנו נקווה שנזכה בחיבור הזה שאנחנו הולכים לקראתו להיות באור האמונה, להצטייד באור האמונה, וכך להתקדם. הכול בעצם תלוי בכמה שאור האמונה אנחנו נוכל לגלות על עצמנו לרכוש, וזה הכול תלוי עד כמה שאנחנו נכללים בעשירייה. כל אחד. זה בעצם מה שקורה. במידה שאני מתבטל כלפי עשירייה, אני בזה בפעולה שלי מזמין דרך עשירייה, לא חשוב איזו עשירייה, אלא העיקר שאני מתבטל כלפי עשירייה, אני בזה כבר מושך על עצמי, מעורר על עצמי את אור האמונה.

קריין: מאמר של הרב"ש "כנגד ד' בנים דברה תורה". שוב עמ' 285 "כנגד ד' בנים דברה תורה".

כנגד ד' בנים דברה תורה

""כנגד ארבעה בנים דברה תורה". מטעם כי כל התורה היא רק עבור היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב). לכן "שאינו יודע לשאול, את פתח לו". ויש להבין מה צריכים לשאול ועם איזה דבר פותחין לו, מהי הסגולה שיכולין לפתוח עמה את מי שאינו יודע לשאול.

והענין כשיש יצר הרע יש צורך לתורה. לכן אם האדם מאמין בשכר ועונש, כבר יכול לקיים את התורה ומצוות, מטעם שיש לו תמורה. לכן אין הוא שואל שאלת הרשע, "מה העבודה הזאת לכם". וכשאין לו הרע כנ"ל, אין לו צורך לתורה, לכן "את פתח לו".

אם אתה רואה שיש אדם שעוסק בתורה ומצוות מטעם שהוא מאמין בשכר ועונש, נמצא שהוא סגור, היינו הרע שלו הוא בסגירו, היינו בגניזה. ואם כן אי אפשר לתקן אותו, כי אין האדם מתקן אלא מה שעיניו רואות." זאת אומרת, חייב להיות בו גילוי לרע שבו. שאם הוא מגלה שיש בו רע, במידה הזאת הוא זקוק לתורה, ואחרת לא. אם הוא מרגיש את עצמו שהוא צדיק רק צריך עוד להוסיף קצת, אז אין לו צורך לתורה. כי תורה זה מאור המחזיר למוטב, אין לו מה להחזיר למוטב, אין לו שום רע. "לכן מלמדים את האדם לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס", כן? "לכן מלמדין אז את אדם לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס.

ואז בא הרע ושואל, "מה העבודה הזאת לכם", היינו מה יהיה לנו אם אנחנו נעבוד את ה' בלי שום תמורה, הלא זה נגד הטבע שלנו, שאנחנו נולדנו בטבע להנות את עצמנו ולא להנות את הזולת בלי שום תמורה. אז נעשה האדם נצרך לתורה. ואז שייך לומר, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".

מה שאין כן כשאין לו יצר הרע," זאת אומרת, לא מגולה. יש בכל אחד יצר רע, אבל לא מגולה. הוא לא עשה פעולות, כדי לגלות את היצר הרע, "זאת אומרת שלא ניכרת אצלו בחינת הרצון לקבל, כי רק זה נקרא רע ולא דבר אחר." ואם לא מתגלה, אז אין לו שום צורך לתורה, אלא הוא חושב שהוא כבר צדיק.

שאלה: אם מישהו מגלה את עצמו שהוא עבד של הרצון לקבל, זה אומר שהוא נמצא במצב מצרים, והוא צריך לקבל את התורה?

כן, ודאי. אבל אם זה באמת נכון כך. במצרים יש לנו דרך ארוכה מאוד, ממצב שמתחילים לראות את פרעה כטוב, שנותן מזון, דיור, כל מיני דברים, מכסה את העולם הזה, שהוא דואג לאדם. האגו שלו הוא כך. עד שמתחילים לגלות שיש באדם את הכוח, את פרעה הזה, האגו הזה, ושהוא נעשה נגד הבורא, ומתנגש ולא נותן לאדם להתקרב לבורא, ולא נותן לו אפשרות לצאת ממצרים. בקיצור, זה תהליך. תהליך ארוך. כל זה מצרים. שבתוך מצרים אדם מתחיל להכיר את פרעה טוב, טוב, וגם במקצת את הבורא.

שאלה: האם אפשר להבין, או לגלות, כשחבר מסוים בקבוצה מתוך התעוררות טובה מתחיל לשרת את פרעה, ואז סוחב אתו חברים נוספים לרעיונות שלו, לכיוון שלו?

יכול להיות דבר כזה, הכול יכול להיות, בטח.

תלמיד: אני יכול להבין שזה כך, אם זה קורה? כי כל מה שבחבר זה מה שאני רואה בפנים, זו תמונה פנימית שלי. אני יכול לראות דבר כזה ולזהות אותו נכון מחוצה לי ולעזור?

יש רק דבר אחד, כמו שכותב רב"ש בעשרים המאמרים הראשונים שלו, ששם הוא נתן לנו את כל הידיעות על בניית העשירייה. אם אני עושה בדיוק את מה שהוא כותב שם, אז אני מתקדם בצורה נכונה. זהו, אין לך יותר בדיקות. להתכלל בעשירייה, וללכת לפי מה שכותב רב"ש. אך ורק.

שאלה: האם גילוי הרע באדם הוא כתוצאה מהשקעה שלו בעבודה הרוחנית?

כן. גילוי הרע של האדם תלוי בהשקעה שלו בעשירייה. הוא רוצה, כמו שכתוב, להתכלל איתם, להתחבר איתם, ורואה שהוא לא מסוגל, לא רוצה. הוא דוחה את זה. ואז הכוח הדוחה אותו מלהתחבר לעשירייה נקרא יצר הרע.

שאלה: איך האדם מגלה את יצר הרע שבו? הרי כולנו חושבים שאנחנו אנשים שעושים טוב. איך פתאום מתגלה שאני רע?

כלפי החברים שלך. אתה לא יכול להתחבר איתם כך שאתה חושב רק עליהם, אלא כשאתה מתחיל לחשוב עליהם מיד אתה מרגיש שאתה חושב מה יהיה לי מזה.

תלמיד: אבל אני מרגיש שאני כן טוב עם החברים שלי. אתה יכול לשאול אותם. תראה מה אני עושה ומדבר. אז איך אני מגלה פתאום שאני רע?

אתה חושב עליהם, או חושב על עצמך?

תלמיד: לדעתי אני חושב עליהם.

אתה תנסה בכל זאת לחשוב, האם אתה מנותק מכל רווח לעצמך וחושב רק עליהם, או שאתה חושב עליהם ובכל זאת, מה יהיה לי מזה.

תלמיד: ברור שאני חושב גם על עצמי.

זה שברור זה בדיוק ברור שיש לך יצר הרע.

תלמיד: אבל אני לא מגלה אותו כרע. אני שואל איך אדם מגלה שיש בו יצר הרע?

אתה לא מגלה, אתה לא מרגיש שאתה חושב על החברים בקשר אליך, מה יהיה לך מזה?

תלמיד: אפילו אם כן. נגיד שאני חושב גם על עצמי, אבל אני לא מרגיש שאני עושה רע בזה, שיש בי יצר רע.

זה שאתה חושב על כל פעולה ופעולה, מה שלא יהיה, בקבוצה, אתה חושב כלפיך, מה יהיה לי מזה, זה היצר הרע.

שאלה: גם כשאני לא מודע לזה?

שאתה מודע. מה זאת אומרת שאתה לא מודע? אתה מרגיש שאתה חושב בקשר אליך על כל הדברים האלה. כן או לא?

תלמיד: כן, אבל אני לא מרגיש בזה יצר רע.

זה נקרא יצר הרע. לאו דווקא שאתה רוצה להזיק להם. זה שאתה חושב מה יהיה לי מזה, זה כבר נקרא יצר הרע. למה? כי הוא מונע ממך להתחיל להתקשר עם הבורא. ולכן הוא נקרא יצר הרע. הוא לא נקרא יצר הרע מתוך זה שאתה רוצה לעשות רע, חס ושלום, לחברים, לא. זה יצר רע מפני שהוא מושך אותך מהבורא.

תלמיד: זאת אומרת עצם המחשבה שלי על עצמי זה יצר רע.

כן.

שאלה: יצר הרע זה דבר פסול?

לא. אם אתה מתקן אותו אז הוא לא פסול.

תלמיד: מה זה נקרא לתקן את יצר הרע?

להפוך אותו בעל מנת להשפיע לזולת.

תלמיד: איך עושים את זה?

על ידי עבודה בקבוצה ותפילה לבורא.

תלמיד: כשאנחנו לומדים דרך האינטרנט, איך אני יכול לתקן את היצר הרע דרך המסכים? אני לא מבין את זה.

אין לך עדיין מסכים. איך אתה יכול?

תלמיד: לא, דרך המסכים באינטרנט.

מה זה שייך למסכים?

תלמיד: אני אגיד לך מה זה שייך. שישבנו בשולחנות, לפני שבועיים, אז מתווכחים, ההוא מעצבן אותי אז אני רוצה כוח התנגדות, לא קם מהשולחן, יש עבודה.

זה שטויות.

תלמיד: אז איך אני עושה את זה דרך המסכים?

זה בכלל לא שייך. אנחנו צריכים להתרגל שאנחנו לא תלויים במרחק. ולכן לא תהיה לנו ברירה, אנחנו נצטרך לעבוד בצורה כזאת. אתה חושב שאנחנו מחר נחזור שוב למרכז שלנו? לא.

תלמיד: חשבתי שהולכים לנקות את הבניין לפסח.

לא. קודם כל אתה בזמן האחרון בכלל גם לא היית. אני אומר לך בשיא הרצינות. אנחנו לא נוכל לחזור לחיים הרגילים שלנו, חצי שנה בטוח. לקראת חורף הבא, אני חושב שזה לא ישתנה, אבל נגיד שככה זה. אז קח בחשבון כזאת תקופה.

תלמיד: אף פעם לא עשו את זה. רב"ש, אם היה דבר כזה, מה הוא היה עושה? הרב"ש הרי היה צריך לראות אותך. אתה ישבת בקבוצה. איך אנחנו נעשה את זה פה דרך המסכים באינטרנט?

אתה עושה את זה כי אין לך ברירה, וכנראה שהבורא רוצה שכך אנחנו נתנהג. שעל ידי זה דווקא אנחנו נוכל לפתח את הכלים דהשפעה שלנו בתקופה שנקראת "ימות המשיח".

תלמיד: זה משהו חדש לגמרי.

כן, זה מה שבעל הסולם כותב שאנחנו חיים בדור האחרון, אז מה הבעיה?

תלמיד: אני סקרן לדעת איך נעשה את זה.

נעשה. מה לעשות, יש לנו כללים, איך אנחנו צריכים להתנהג. להתעלות למעלה מהאגו שלנו, להתחבר כמה שיותר עם החברים, להדק את העשירייה, לפנות לבורא לבקש ממנו שייתן לנו כוח לכל הפעולות האלה. יש לנו ספרים, יש לנו מאמרים, יש לנו הכול.

שאלה: מה עם תלמוד עשר הספירות, אנחנו נלמד קצת? אפשר אולי חצי שעה בבוקר.

עכשיו בינתיים אני לא יכול ללמוד תלמוד עשר הספירות. אני מסתכל על האנשים שנמצאים במסכים ואני רוצה בוא נגיד, קודם כל לחזק אותם, שהם ירגישו שאנחנו הולכים נכון לקראת המטרה שלנו, ובטוח שאנחנו נמצאים בתלם הנכון. ורק אחרי זה שיהיה לכולנו כבר הרגל, אז אנחנו נחזור לתלמוד עשר הספירות. הבעיה היא שאנחנו נמצאים לפני פסח ואני רוצה לעבור על הרבה חומרים על הפסח.

קריין: מאמר של רב"ש "ענין יציאת מצרים", בספר פסח עמ' 294.

ענין יציאת מצרים

"הנה חז"ל אמרו, שסיפור יציאת מצרים צריך לומר בדרך שאלה ותשובה. ומי שאין לה מי שישאלנו, הוא שואל את עצמו, מה נשתנה וכו'." זאת אומרת כל ההתקדמות שלנו היא בדרך שאלות ותשובות.

"ולפרש זה על דרך מוסר. כי ענין סיפור הוא מלשון "השמים מספרים". ויציאת מצרים, היינו בחינת החירות והגאולה מהקליפות והסטרא אחרא," מהרצון לקבל האגואיסטי שלנו "שהכוונה היא, לעורר את שורש הגאולה ולהמשיכה." זה נקרא שאנחנו צריכים להתאמץ כך, לעורר את שורש הגאולה, שורש היציאה מהאגו שלנו. "שענין זה הוא דווקא בבחינת "השמים מספרים", שפירוש כשהאדם מסלק את עצמו מכל מיני ארציות, אז יש לו היכולת לספר בשבחו של מקום.

אבל בכדי שהאדם יעלה לבחינת שמים, אז עבודתו הוא בבחינת שאלה ותשובה. וזה ענין שהבנים שואלים, שענין "בנים" נקרא ההבנה, ודעת, ושכל, הם שואלים אותו." זאת אומרת, ישנם מלא שאלות מבפנים, מהשכל ומהלב מכל דבר, הכול שאלות, בשביל מה ולמה לך ואיך. יש ארבע סוגי בנים ארבע סוגי שאלות.

"ולמי שאין לו בנים, היינו שהשכל והדעת אין לו שום שאלות, כי הוא זך" כי לא מתעוררות בו שאלות, אז "כי הוא זך בדעת ובמידות," נקי, אין לו עביות, אין לו לכלוך, אין לו כלום, אדם קטן "אז הוא מוכרח לעורר בעצמו את השאלות, על דרך שפירש אאמו"ר ז"ל את המאמר חז"ל, "אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי".

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"." זה כבר משהו אחר, זו תוספת. בזה הוא גמר את הבירור הראשון ועכשיו הוא הולך לברר בירור שני, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

""לילה" נקרא הגוף, שהוא בחינת חסרון וחושך. "יום" נקרא הנשמה, שהוא מאיר לגוף. אז הוא שואל, מה נשתנה גופו משאר גופות של אומות העולם. שבכל הלילות, אנו הגופות אוכלים מה שרוצים בלי שום בירורים, אלא מה שלבם חפץ, הם אומרים שזהו לטובתם. והלילה הזה, היינו הגוף שלי, מוגבל, הן במחשבה והן ברצון.

והתירוץ הוא, "עבדים היינו... ויוציאנו"." זאת אומרת כשמתקרבים ליציאת מצרים, אז יש כמה שאלות, כמה בעיות נוספות. איזה? "זאת אומרת שדווקא על ידי ההגבלות האלו נוכל לצאת מהגלות. רוצה לומר, שדווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה."

את זה כדאי לציין, אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחילה הגאולה. זאת אומרת, לא יכולה להיות גאולה אם לא גילינו לגמרי את הגלות, שאנחנו נמצאים בגלות, שאנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל האגואיסטי והוא שולט עלינו ואי אפשר לצאת ממנו לגמרי.

מתי יוצאים ממצרים? מתי שמגיעים למצב שאני קבור כאן, אני לא יכול לצאת, "וייאנחו בני ישראל מן העבודה". אני מרים את הידיים ואומר זהו, אין לי שום אפשרות לצאת. ואז ברגע זה אם אני עדיין בכל זאת [אומר] "אבל אני חייב", אמנם אני לא יכול ואין לי שום סיכוי, אז מתחילה הגאולה.

"וזה מראה לנו את הסדר הגלות והגאולה, שהיה אז במצרים. וזה הסדר אנו צריכים להמשיך עד גמר התיקון."

גם היום.

שאלה: מה ההבדל, כשאני אומר שאני נתון במאה אחוז בשליטת הרצון לקבל שלי, לבין שאני אומר, שמאה אחוז בשליטת הבורא? הרי זו אותה שליטה.

לא, אתה שואל מתוך השכל, אתה חכם מדי, התחכומים האלה לא יעזרו לך. כי הרצון לקבל שאתה מרגיש שאתה נמצא בו, זה ממש פרעה, זה ההיפך מהבורא. אתה לא יכול להגיד שזה הבורא עושה לך, כי אתה שונא את המצב הזה. ברגע שאתה שונא אותו, אתה לא יכול להרגיש, להגיד מתוך הגילוי, מתוך ההרגשה שזה הבורא.

שאלה: כשאנחנו מפיצים אנחנו צריכים לעבוד בשני קווים, בשתי רמות, וזה לא כל כך פשוט. יש לך המון ניסיון, אולי תייעץ לנו איך לעבוד נכון. אנחנו עובדים ברמת הקהל הרחב, וגם ברמת השיעור והקבוצה.

אז מה הבעיה? אתה צריך להבדיל. יש לך ילדים?

תלמיד: כן.

אם יש לך ילדים, אז אתה יודע שאתה מדבר עם הגדולים בשפה אחת ועם הילדים הקטנים בשפה שנייה. אותו הדבר כאן. אתה מדבר עם החברים ואיתי בשפה אחת, שפת הקבלה, שפת העבודה הפנימית, ויחד עם זה, אתה מדבר עם אנשים מבחוץ, שהם מוכנים לשמוע ממך מה קורה היום, מה צריך לעשות, לאן להתקדם, אבל הם מתחילים ואיתם אתה מדבר כמו עם ילדים קטנים.

קח נגיד את הספרים הראשונים שלי, שניים אולי, ותתחיל לדבר על זה בצורה כזאת. יש הרבה חומר אצלנו שהוא מיועד לקהל הרחב. אבל תיזהר לא לבלבל אותם, רק דברים קטנים, מה שמתאים לילדים.

שאלה: הצעקה לבורא קורית לכולם ביחד, או שזה לכול אדם בנפרד ובכול דרגה הוא מגיע לשנאה לרצון לקבל? או שזה תהליך מצטבר שאני כבר לא יכול לסבול את זה?

זה תהליך שמצטבר בתוך האדם שפועל בתוך עשירייה, אבל זה קורה לו בצורה אישית.

שאלה: אני מבין שלחשוב על עצמי זה רע, אבל אין לי טעם לחשוב על החברים, ואני לא יודע מה לעשות. אני תלוי בין שני המצבים, בין לחשוב על עצמי כרע, לבין חוסר טעם לחשוב על החברים.

אתה צריך יותר לחשוב על המערכת, שאם אתה רוצה להשפיע, לדבר לבורא, אתה יכול לעשות את זה רק דרך העשירייה. כמו שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת". אתה לא יכול אחרת להתייחס אליו, לדבר אליו, אפילו לחשוב עליו. כי אם אתה חושב על משהו שנמצא בתוך העשירייה, אתה חושב על הבורא. אם משהו שנמצא מחוצה לעשירייה, שלא קשור לעשירייה, אז זה לא בורא, זה דמיון.

קריין: עמוד 295 בספר פסח, מאמר של רב"ש, "חובת סיפור יציאת מצרים".

חובת סיפור יציאת מצרים

""ואפילו כולנו חכמים... מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים".

ויש לומר, שהגם שכבר אנחנו בני תורה ותבונה, מכל מקום עלינו לעורר את השורש של יציאת עם ישראל מהגלות דפרעה. משום שעיקר הוא היציאה מהקליפה והכניסה לקדושה, משום דשאר המדרגות הם נקרא קודם ונמשך.

לכן עלינו להלל ולשבח לה' יתברך על זה, ועל ידי זה ממשיכים שמחה בכל העולמות. זאת אומרת, בזה שאנחנו מרגישים את יקר וחשיבות של החרות מהקליפות, בשיעור הזה מתגדלת השמחה. ובשיעור שיש לנו השמחה, בשיעור זה נוכל לתת את הלל והשבח.

לכן צריכים בכל שנה לעורר את השורש, על דרך שפירש בזהר הקדוש פרשת בא, תירץ על מה שלא אוכלים מצה בכל השנה, ומפרש, בדומה למלך, שעשה אחד מעבדיו לשר, ובאותו יום לבש בגדים יפים, אבל אחר כך הוא פושט את בגדיו היפים. זאת אומרת שרק ביום שהעלוהו לשר, אזי הוא לובש בגדים יפים, כדי להתבלט את שמחתו.

כמו כן בכל שנה ושנה באותו יום הוא עושה חג ולובש את בגדים היפים. לכן אוכל מצה דווקא בפסח. כמו כן אפשר לומר בסיפור יציאת מצרים."

זה אומר שבכול זאת אנחנו צריכים לעשות את המעשה הזה גם כענף ושורש. אנחנו לומדים שכלפי העולם הרוחני שנקרא "שורשים", יש לו תופעות בעולם הגשמי שנקראות "ענפים". זה כמו שאנחנו מציירים את העץ שלנו עם שורשים למעלה וענפים למטה.

כך גם אנחנו צריכים, לכן לפי השורש של הזמנים זה זמן של פסח, ושורש של על מנת לקבל ועל מנת להשפיע זה מצה, קמח, מים, וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו נעשה את כל החג הזה, את כל הסמלים האלה, בצורה כזאת שאנחנו מתכוונים לשורשים עליונים אבל מבצעים אותם כפעולות גשמיות. חייבים לעשות את זה גם פעם בשנה, זאת אומרת לפי זמן, תנועה, מקום, את כל השורשים. לכן, כשנעשה את זה עוד מעט כסדר פסח, אנחנו נספר מה זה נקרא יציאת מצרים. נעשה כאן הכול ונסביר לכולם מה כל הסמלים האלה, מה כל הדברים האלה מספרים לנו.

קריין: 287, "המרבה לספר ביציאת המצרים".

המרבה לספר ביציאת מצרים

"כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. יש להבין מה יש להרבות על ענין יציאת מצרים, עד שאמרו כל המרבה לספר הרי זה משובח. וכמו כן יש להבין מה שאומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

זה ידוע שבאור אין מה להוסיף אלא בהכלים. לכן "מרבה" שייך בהכלים, שהוא ענין חסרון הרגש הגלות. וכשבא להרגיש ענין הגלות, אז הוא מרגיש שהוא עצמו נמצא במצרים, ואם כן איך הוא יכול לומר את השבח של יציאת מצרים, בזמן שהוא נמצא במצרים.

וזה פירוש, חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. וכמו שאמר אאמו"ר ז"ל, "צדיקים יאמרו שירה לעתיד לבוא, אז ישיר" וכו'."

זאת אומרת אנחנו צריכים לספר על יציאת מצרים אפילו שאנחנו נמצאים עדיין במצרים, עדיין ברצון לקבל, אנחנו בכול זאת צריכים להשתוקק לראות את עצמנו כאילו אנחנו יוצאים מהרצון לקבל, כאילו אנחנו כבר יוצאים ממצרים, מתעלים מעליו. ולכן, את כל הסיפור של יציאת מצרים אנחנו צריכים להסביר אותו, לספר אותו, כי ביטוי כזה הוא כמו תפילה, ואז אנחנו על ידי זה מושכים את עצמנו לצאת.

שאלה: מה הכוונה ב"כאילו אנחנו יצאנו ממצרים"?

כאילו, שאנחנו עוד לא יוצאים, אבל על ידי זה שאנחנו מתארים לעצמנו כאילו יוצאים ממצרים, משתוקקים לזה, זה כמו תפילה. אז אנחנו על ידי זה גם מעוררים עלינו את המאור המחזיר למוטב והוא מושך אותנו ליציאה.

תלמיד: האם זה קשור לזה שהרבה פעמים אמרת שאנחנו צריכים לראות את כל החברים במצב השלם, בדבקות?

כן, אבל כאן זה עוד יותר. כי כאן על ידי זה שאנחנו מספרים, "המרבה לספר ביציאת מצרים", מה יש בזה כל כך? כי על ידי זה אתה מושך את האורות, אתה רוצה לצאת, אתה כביכול מתפלל, מגלה חיסרון, וזה מושך אותך באמת ליציאה.

קריין: שוב, "המרבה לספר ביציאת מצרים", עמוד 287.

המרבה לספר ביציאת מצרים

"כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. יש להבין מה יש להרבות על ענין יציאת מצרים, עד שאמרו כל המרבה לספר הרי זה משובח." מה השבח בזה? "וכמו כן יש להבין מה שאומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." כאילו יצא ממצרים. הוא עוד לא יצא, הוא נמצא בכול דור ודור, זאת אומרת עדיין עוד לא מגיע להכרת הרע. אבל חייב לספר על יציאת מצרים. למה?

"זה ידוע שבאור אין מה להוסיף אלא בהכלים. לכן "מרבה" שייך בהכלים, שהוא ענין חסרון הרגש הגלות." זאת אומרת, שאנחנו נעורר את החיסרון ביציאת מצרים על ידי הסיפור הזה. "וכשבא להרגיש ענין הגלות, אז הוא מרגיש שהוא עצמו נמצא במצרים, ואם כן איך הוא יכול לומר את השבח של יציאת מצרים, בזמן שהוא נמצא במצרים.

וזה פירוש, חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." כאילו. "וכמו שאמר אאמו"ר ז"ל, "צדיקים יאמרו שירה לעתיד לבוא, אז ישיר" וכו'." שעוד לא קרה להם, אבל בכול זאת הם כבר שרים, הם כבר משתוקקים לאותו מצב שעוד צריך להגיע אליהם.

שאלה: תפילה ומשחק, האם חייב להיות משחק בתוך התפילה? אני כך שמעתי ורציתי שתסביר את זה קצת יותר לגבי משחק ותפילה.

כן תפילה זה גם משחק, אתה יכול להתפלל על דברים שאפילו אתה עדיין לא משתוקק אליהם, שלא כל כך אכפת לך מהם אלא אתה יודע כמו שילד מנדנד, אתה רוצה, "תן לי, תן לי אבא" אתה יודע ככה שהם מבקשים, אתה יודע שזה הכול סתם אבל בסופו של דבר אתה נותן לו. למה? כי כך אתה בנוי שאתה לא יכול לשמוע את זה ממנו, סוף סוף אתה סוף סוף אתה נכנע.

אותו דבר כאן, אפילו שאנחנו לא כל כך רוצים ולא נמצאים אנחנו בכל זאת צריכים לבקש. תבקש כל הזמן "הלוואי שיתפלל כל היום". אז יש כאלה חכמים שלנו שאומרים, לא איך אני אבקש שאין לי בקשה חזקה, שאין לי אין לי עדיין חיסרון אמתי. זה לא חשוב שאין לך חיסרון אמתי, זה לא חשוב שאין לך בקשה חזקה שאתה עדיין לא נמצא ממש במתח, לא, תבקש אפילו במה שיש לך, איך שיהיה גם תבקש.

שאלה: יש עכשיו יוזמה כזאת באמריקה לחדש את הכלכלה, שלא שווה לסכן את הכלכלה תמורת כמה אנשים שאולי ימותו מהווירוס. מה דעתך על זה לשים את הכלכלה לפני הצלת חיי אדם?

זה לא יעזור. לא זה ולא זה. כל הכלכלה היא תצטרך ליפול וליפול חזק כי כל הכלכלה המודרנית ב- 70, 80% שלה היא כלכלה מקולקלת שהיא לא כלכלה אלא סתם שאין בה שום צורך, אלא אנחנו עושים את זה כדי לתת להרוויח לכל אחד ואחד. בשביל מה? למה? ככה אנחנו אוהבים כסף. כלכלה זה מה שאנחנו מייצרים לדברים הכרחיים לחיים, אבל אם זה לא הכרחי לחיים זה לא נקרא כלכלה זה מותרות שאתה עושה אותם כדי לזרוק.

לכן זה לא יעזור. יש חנויות כאלה כמו מתנות שאתה נכנס לשם אין בהם שום דבר, ככה זה נקרא, "חנויות נוי" אז נגיד עכשיו שיש בעיה עם הווירוס עם כל מיני דברים כאלה, חנויות כאלה בכלל אין מה לפתוח אותן אף אחד לא יכנס לשם כי אף אחד לא צריך את זה. אנשים צריכים אוכל, אנשים צריכים משהו דחוף, כל מיני דברים שהכרחיים לקיום, זה נקרא "כלכלה". ומשהו מעבר להכרחיות לקיום את זה תמחק, הווירוס ימחק את זה הוא לא ייתן להם להתקיים, גם כך אנחנו היינו כבר בבועה אחר בועה של הכלכלה הזאת שאין בה שום רציונאליות. אז אנחנו נרגיש על עצמנו עד כמה שכל הבועה הזאת של הכלכלה המודרנית היא ממש מתפוצצת.

ולכן סין, ארצות הברית ואירופה הם מאוד יסבלו ויפלו ויצטרכו להוריד מכל הכלכלה שלהם את כל השמנת הזאת שאין בה שום צורך. אנשים יצטרכו להסתפק בדברים הכרחיים לחיים ולא שהם מוצצים מכדור הארץ כל מה שיש בו, בשביל מה? האוויר כבר לא אוויר, והמים כבר לא מים, והחיים שלנו הם לא חיים, הטבע כבר לא מסכים עם זה.

המערכת הזאת לא תיתן לנו להתקיים בצורה נכונה יותר. אנחנו נצטרך להפטר מכל העודף שאנחנו עושים ללא צורך. ואני מקווה מאוד שווירוס הקורונה הזה ינקה אותנו מכל הזבל. זה מה שיקרה. גם כך אנחנו דיברנו על זה כבר הרבה זמן, וכותבים על זה כל מיני אנשים על המשבר שצריך לבוא ומחכים לזה וכן הלאה.

לכן מה שצריך להיות זה פשוט לקחת את כל הדולרים האלה שהדפסת ותתחיל לשרוף אותם לאט לאט. תשאיר לכלכלה מה ששייך לאדם, כמה בני אדם צריכים לאכול, לשתות, שתהיה להם דירה, שיהיו להם דברים נורמאליים כלום חוץ מזה. ככה אנחנו נגלה את עצמנו אחרי המשבר.

או שזה יהיה אחרי וירוס הזה, או שיהיה אחרי וירוס הבא או שיהיה אחרי מלחמת העולם, אבל ככה זה בכל זאת יהיה. בואו אנחנו נעשה את זה בצורה רציונאלית כבר עכשיו. נתפלל שזה יקרה.

שאלה: הכלכלה הישנה כבר לא תקפה, אמרת אבל שהכלכלה זה ביטוי, מראה של היחסים בינינו, אז איך אנחנו נותנים חיים למערכת הכלכלית החדשה לפני שווירוס נוסף יעשה את זה?

תעשו אתם במקום הווירוס. אתם צריכים להקטין את הכלכלה עד שאתם מספקים לכל אחד ואחד בחברה את מה שהוא זקוק. כלום חוץ מזה. פשוט גרם לא נוסף, רק את זה. ואז בצורה כזאת כמו החיות, אנחנו בצורה הגשמית צריכים להתקיים כמו חיות, שיהיה לכולם בית, פרנסה נורמלית וכל מה שאנחנו צריכים לילדים והכול. תנסו לראות את הכלכלה בצורה כזאת.

אז כמה נצטרך לעבוד? היום אנחנו נשב עם הווירוס בבית אז אנחנו נתרגל לזה שאפשר לא לעבוד, או אפשר לעבוד כמה שעות ביום ולא יותר מזה. אתה רואה מה קורה בעולם, עכשיו אנחנו כבר מתחילים לרדת מכל מה שהיה ואז עבדת עשר, חמש עשרה שעות ביום, היית נוסע בפקקים שעתיים הלוך לעבודה ושעתיים חזור, ובעבודה היית עובד שמונה שעות אפילו יותר.

עכשיו זה לא יהיה כך. יהיו לך יומיים, שלושה לעבוד חמש, שש שעות ביום נגיד וכל היתר עוד יומיים שלושה אתה תלמד איך לבנות חברה נכונה, איך להגיע להיות אדם רוחני, להשיג חשיבות של רוחניות כי זה נותן לך הרגשת נצחיות ושלימות. שאתה תרגיש שיש לפניך עולם נצחי לא למות סתם, הבהמה תמות אבל הרוח שלך לא, הוא ממשיך.

אז תשקיע חצי שבוע בזה, חצי שבוע בזה. אנחנו נשנה את החיים אין ברירה הטבע יחייב אותנו, אתה רואה איך זה קורה, דיברנו על זה כבר לפני הרבה שנים, היום זה מתקיים. אנחנו צריכים לספר על כל הדברים האלה לכולם. ולאט לאט על ידי זה שהאנושות תתחיל לראות את הדברים האלה בצורה יותר ויותר רגילה, קרובה, היא תסכים לזה. יהיה להם מעבר יותר קל לחיים חדשים.

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מתוך בניין החברה העתידית, קטע מס' 11 מתוך בעל הסולם, מאמר "השלום".

"הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו.

הרי לעיניך, בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."

אני חושב שכדאי שוב לקרוא ולהבין מה הוא אומר.

קריין: שוב קטע מס' 11 מתוך בעל הסולם מאמר "השלום"

"הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו.

הרי לעיניך, בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."

נקווה שנמשיך מחר ונבין יותר מה הוא כותב.

(סוף השיעור)