שיעור הקבלה היומי8 окт 2018(בוקר)
שיעור בוקר 08.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" הווירטואלי 2018
שיעור 4 - "תפיסת המציאות העליונה דרך תפילה והודיה" – חלק ב'
האם למישהו כאן יש מה להגיד?
תלמיד: שני דברים, א', רצוי, אם אפשר טכנית, כשחבר מדבר שישמעו חזק את הקול שלו, כי אני צריך לשמוע את החסרונות שלו, לשמוע אותו.
ודאי.
תלמיד: כי קשה טכנית לשמוע.
זה תלוי במיקסר כאן.
תלמיד: וגם כשאתה מדבר רצוי לשמוע אותך יותר חזק ברוסית.
גם זה לא תלוי בי.
תלמיד: ודבר נוסף, אמרת שכל פעם שאני רוצה להתחבר, אז קודם כל להתחבר דרך חבר ולבדוק את עצמי כלפי הבורא, אחרי זה דרך הקבוצה לבורא, אחרי זה דרך כל הכלי העולמי לבורא, אחרי זה דרך כל האנושות לבורא. אז כל פנייה, כל מהלך צריך להתחיל בזה?
איפה אתה בדיוק רואה בצורה הכי ברורה שיש לך כאן בעיה עם האגו שלך?
תלמיד: זה מתחיל בחבר.
בטח. אם אתה בטוח שאתה כבר יכול לעלות מעל זה, אז אתה הולך כבר לחוגים יותר רחבים, ששם אתה יכול לטעות.
תלמיד: שמעתי שהרצון שלי הוא אגואיסטי.
אפילו [הרצון] לרוחניות הוא אגואיסטי.
תלמיד: כדי לפנות לבורא, זה אפשרי ונכון רק דרך חבר או דרך הקבוצה.
מה זה לפנות דרך החבר? שאתה לוקח חסרונות, רצונות, תשוקות, כל מה שיש לחבר כלפי רוחניות, שאצלו אישית, זה גם אגואיסטי, אבל כשאתה מקבל את זה מעל מה שיש לך לרוחניות ומשתמש בתשוקות שלו לרוחניות, זה כבר הכלי הרוחני.
תלמיד: דרך ההתרשמות שלי?
התרשמות שלך מהחבר. כן, איך אחרת? רב"ש כותב על זה.
שאלה: הדעה שלי היא אגואיסטית, נכון?
תמיד.
תלמיד: אם אני לוקח את הדעה של החבר והיא כבר מעל דעתי, האם זה אגואיסטי?
לא, כי אתה לוקח את זה למרות האגו שלך. זה מאוד קשה.
תלמיד: אז תמיד אם דעתו של החבר היא מעל דעתי, זה לא משהו אגואיסטי?
נכון.
שאלה: בהקשר הזה כשאני מתחיל את הבוקר, מתחיל את היום, אני קודם כל צריך להתכלל עם החברים כדי לקבל מהם את החיסרון. אם כך, איך אנחנו באמת עושים הכנה? כי עד עכשיו הייתי צריך לעשות הכנה לפני שאני מגיע לחברה, לשיעור.
אני פותח עיניים, קם, מתעורר, כל מיני מחשבות מתחילות להתרוצץ בראש. אני רוצה להתכלל עם הקבוצה, עם החיסרון שבקבוצה, עם מה שמשוטט שם. על מה הם חושבים, למה הם חודרים, זאת אומרת, להתכלל איתם. בצורה כזאת אני מכין את עצמי להיות למעלה מדעתי עד כמה שאפשר. אם אני יכול לכוון את עצמי לבעיות של החברה, בזה אני כבר בונה כלי רוחני. למרות שהבעיות האלה יכולות להיות אפילו גשמיות.
אם זה לא שלי אישית, אני מוכן לעבוד עליהן, אלה כבר בעיות רוחניות, "הגשמיות של החבר זו הרוחניות שלי". וכך לאט לאט, אני כל הזמן נמצא בזה, בגיחות כאלה, לבדוק עוד, כן לא, כן לא, כן לא. ובזה אני בונה אצלי חוש, איפה הגבול, איפה המעבר בין שלי ושלהם, שלי ושלהם. וכל פעם אני משחק עם זה, עד כמה אני יכול קצת יותר, עוד קצת יותר, ואחר כך זה הופך להיות מסך.
שאלה: האם כבר בנקודה הזו שאני שם את עצמי במשך דקה וחושב על החברים, בודק את עצמי מול החברים, כבר שם אני קולט את הרצונות שלהם? או רק כשאני מגיע ומתרשם מהיגיעה של כל אחד ואחד, רק שם אני יכול?
אני בסך הכול נמצא איתם, אני מרגיש אותם, אני יודע איך הם חיים. העיקר כאן, זה לתת חשיבות למה שהם משתוקקים, לא למה שאני משתוקק. שחשוב לי הבריאות הרוחנית שלהם [יותר] מהבריאות הרוחנית שלי, כי שם זו הנשמה שלי. הנקודה שבלב נמצאת בי, אבל הכלי של הנשמה נמצא מחוצה לי, והנקודה שבלב ניתנה רק כדי להתחבר עם הכלי הרוחני הזה.
תלמיד: ואת זה אני יכול לעשות בכל מצב ובכל מקום?
כן.
תלמיד: מה קורה אחרי שעושים מאמץ לבקש עבור רוחניות של החבר ורואים שלא רוצים שתהיה לו רוחניות?
אני אפילו לא מרגיש שזו רוחניות של החבר, זה הופך להיות רוחניות שלי. כשאני מבקש עבור הקבוצה, שזה החשוב לי, במיוחד כשאני מגיע לייאוש, אין לי כלום ואני לא יודע ואני מיואש ואין לי כוח ואני כבר מאבד את התקווה ואין שום עתיד, כרגיל, כל מיני מצבים אפורים כאלה, מה אני עושה? איך במצבים כאלו אני מתחיל להתכלל עם הקבוצה, משתדל לצאת מעצמי אליהם? זה יחסית קל, כי המצב הפנימי שלך לא מעודד אותך להישאר בפנים, הוא לא מביא לך שום תענוג. ולכן דווקא במצבים האלה יותר קל לעבור לחשוב על הקבוצה ולהעדיף לדאוג להם מלהיות שקוע בעצמך.
תלמיד: אבל דיברת על עבודה מול חבר אחד, ששם אתה מיד מרגיש את האגו שלך בצורה חדה.
שם במיוחד. נניח אני רואה שהחבר מצליח, הוא חד כזה במחשבה, בתפיסה, בהבחנות. כי לפי מה אני יכול לבדוק את ההתקדמות הרוחנית שלו, אני עדיין לא רואה את הנשמות והמדרגות של האחרים. ואז אני מבין שאם הוא יותר גבוה ממני, יותר קרוב לבורא, אז כדאי לי לדחוף אותו עוד יותר, להשקיע בו כוחות.
כך אם החברה פועלת נכון, היא תמיד מקדמת מישהו שנראה לה יותר מוצלח. שבו בוחר הבורא, יותר נכון. נניח שכרגע הבורא בוחר בך, אז כולנו חושבים עליך איך לדחוף אותך עוד יותר קדימה. מה זה נקרא? אנחנו מתפללים עבורך, ו"המתפלל עבור החבר, זוכה תחילה"1. אז בעצם אתה בשבילנו כאמצעי, שעל ידך, שאנחנו מעריכים אותך, אנחנו בעצם מושכים את עצמנו למעלה. אבל צריכים לעבוד על זה ברצינות. שאנחנו באמת רוצים להשקיע בך, כי זו פעולה רוחנית. פעולה רוחנית זאת השקעה, זאת השפעה.
תלמיד: אבל ברגע שאני באמת רוצה להתפלל עבור אחר שיצליח, כי הבורא בחר בו וכולי, והוא המוצלח, אני מגלה התנגדות עצומה, אני לא רוצה.
תשכנע את עצמך שזה כדאי, שזאת הפעולה הרוחנית שעומדת עכשיו לפניך. עכשיו אתה בדיוק רואה שזו רוחניות, ו"אני לא מוכן, לא מתאים לה. זאת האמת, עכשיו אני רואה שאני נמצא מול קיר, רק לא זה". אבל לפחות זאת האמת. איזו אינדיקציה ברורה יותר יכולה להיות?
תלמיד: ואז מה אתה עושה בנקודה הזאת, כשאתה רואה את האמת?
תפילה. מה יש לך עוד, מה אתה יכול לעשות? רק תפילה. בכוונה כך נותנים לך.
קריין: ברב"ש ג', מאמר "המתפלל בעד חבירו".
""המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה" (בבא קמא צ"ב ע"א).
אם כן זהו כמו רמאות. ויש להבין "הוא נענה תחילה", מלשון "טרם יקראו ואני אענה", היינו כדי שתהא יכולת באדם לבקש עבור חבירו, צריכים מקודם סיוע מן השמים, אחרת אין הגוף מסכים וכו'."
שאלה: דיברת על זה שצריך ממש להרגיש רעב ולהתמלא ברצון של הקבוצה?
כי אני צריך לשכנע את עצמי שזה הכלי האגואיסטי שלי. אז אני רוצה בצורה אגואיסטית לשכנע את עצמי שהכלי הרוחני שלי, הנשמה שלי, נמצאת בחברים. מה אעשה, זאת השבירה שיש לי בהכרה. איך אני אברח מזה? או שאני אסגור את הכול ואחזור לחיים הבהמיים האלה כול עוד אני חי, העיקר פחות לסבול.
אני זוכר שכשהייתי באמריקה שמעתי את זה מהרבה אנשים, אלה שהיו ישראלים ועברו לאמריקה, לא שהם נעשו מוצלחים במשהו, אלא חיים רגיל, רגוע. שאלתי אותם, "מה אתם עושים כאן לעומת מה שהיה לכם בארץ? נכון שכאן רגוע יותר ושקט יותר, אבל אתם מפסידים עכשיו רוחניות, אתם יכולים להיות בקבוצה שם או כאן." "בינתיים טוב". הכוונה לבינתיים, עד שמתים. האדם מבין שהוא הולך לכיוון בית הקברות, או האוספיס והוא מסכים עם זה, הוא סוגר עיניים, הוא כבר מת. אם כבר מת אין מה לעשות, אבל הם היו באים לשמוע בכל זאת, מידי פעם כשהייתי מופיע שם, ראיתי שבכל זאת הם באים.
תלמיד: דיברת על להרגיש רעב, ממש השתוקקות.
כל הזמן לשכנע את עצמי שהנשמה נמצאת בחסרונות של האחרים, אפילו החסרונות האגואיסטים שלהם. אבל אם אני מקבל את החסרונות שלהם מעל האגו שלי, זו כבר "אמונה למעלה מהדעת", זה כבר הופך להיות כלי רוחני. רק בצורה כזאת. לכן כתוב, "לכו ותתפרנסו זה מזה"2.
תלמיד: ואז השלמת את המשפט ואמרת, "ולהרגיש איך זה פועל עלי". יש איך זה פועל עלי ויש איך אני רוצה להרגיש את הקבוצה, אני מחפש למי להשפיע. כמו שהסברת, לחפש חבר שחסר לו משהו, או לחפש את הקבוצה שחסר לה. איך עובד, גם זה שאני רוצה לחפש כל הזמן את החיסרון של הקבוצה, וגם להרגיש איך זה פועל עליי?
תתחיל לממש את זה. אתה תראה שבצורה כזאת אתה תגיע מהר מאוד לתוצאות. הכלי נמצא לפניך, רק לקבל אותו למעלה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", לקבל אותו למעלה מהאגו שלך, בכוח אתה לא יכול, אז אתה מתפלל. אתה לא יכול, אז אתה פונה לחברים שיחזקו לך את זה, זה העניין של "ערבות". הכול נמצא כאן. אני לא יודע איך עוד להגיד לכם, עד שהמילים חודרות למוח, חודרות ללב, זה לוקח זמן, אבל צריכים להכניס אותן בכוח. אין מה לעשות.
שאלה: בסדנה ניסיתי, מצד אחד להחזיק תפילה עבור הקבוצות שמדברות בזמן שהקשבנו, ומצד שני, ניסיתי גם להקשיב להם, לא לאבד ריכוז. ובאופן טבעי, היה לי יותר נוח לשמוע את קבוצת זיכרון מקבוצת דנייפר. אני מנסה לחשוב איך לעבוד עם זה מבחינת תפילה?
ודאי שנוח לנו יותר לשמוע כשזה בשפה שלנו וגם איך שרגילים אבל כאן דווקא אנחנו צריכים להבין שמי שרחוק יותר, הוא קרוב יותר לפי הכלים, אז כדאי לנו דווקא לקרב. אני חייב לתת מקום לכל קבוצה מחמישה ומעלה לדבר, פחות מחמש, לא. היום נתתי לקבוצה של ארבע לדבר, כי ראיתי שהם מאוד רוצים שיהיה להם חמש אבל החמישי לא הגיע. אני מקווה שהם הבינו, שקבוצה צריכה להיות לפחות מחמישה חברים.
האנשים שמדברים מרחוק, הם דווקא מוסיפים לנו כלי חזק יותר. מקִרבת הדעות אתה לא מרוויח, לא כשמדובר בהפכיות, אבל כשמתקדמים מרחוקים, זה יותר חזק.
תלמיד: אני רוצה להתקרב לקבוצת דנייפר, אני מרגיש ששם נמצאת העבודה. איך עושים זאת, כי אני מרגיש את הריחוק?
לא. רק לעבוד בצורה טבעית. לא לעשות שום דבר. לא להתכתב אפילו. רק התערבות כזאת.
שאלה: נתת קודם דוגמה שבארה"ב, הם כבר יודעים שהם לפני המוות, והם עדיין הולכים להוספיס בשמחה. כמו שרואים את הטיפה של הרעל ופותחים את הפה.
נכון.
תלמיד: איך אנחנו מגלים שאנחנו שם ונמנעים מהמצב?
איך אנחנו נמנעים? נלחמים, אולי יותר נכון להגיד. איך אנחנו נלחמים עם הנטייה שלנו לזה כל רגע, כל רגע? זו בעיה. אם תשים לב לעצמך, אתה כל רגע רוצה להיות בהוספיס. יטפלו בך ולא צריך לעשות כלום. לא להעמיס על המוח ולא על הלב שום מאמץ.
מה אנחנו צריכים לעשות? רק הסביבה יכולה לעזור. אנחנו יותר ויותר נרגיש את עצמנו מתים, לא מסוגלים לכלום. רב"ש לא היה אומר מתים, הוא היה אומר "סמרטוט". "עכשיו אתה סמרטוט כמוני". זה היה אצלו איזו מין מחמאה. "כן, עכשיו אתה סמרטוט כמוני".
באמת, כל אחד מגיע וכלום אי אפשר לעשות, כלום. ככל שהאגו מרגיש את עצמו שהוא נמצא מול פעולות השפעה, האור העליון שהוא כולו השפעה, אתה בורח ממנו. אתה לא רוצה, אתה נעצר באיזה מרחק ולא יכול להתקרב. כמו לפני שריפה. טוב לך להיות אולי ליד זה, שאיכשהו בכל זאת זו אמת וזה עליון, אבל יותר להתקרב, לא. מה עושים? זו קריעת ים סוף.
שאלה: מה שאתה אומר, איך אפשר לדרוש משהו ממישהו בכלל, איך אני דורש מעצמי? כל פעם אומרים, אתה צריך ככה, ולחשוב ככה ולעשות ככה, להסתכל עליהם ככה. אני ממש מרגיש שהאגו אומר, "זהו". זה מסובב אותי. הוא אומר לי, "תסתובב, תסתובב". "תחשוב ככה, זה יהיה ככה".
אבל אתה מודע לזה?
תלמיד: מודע, בטח.
יופי. עכשיו, תעשה בדיוק מה שהאגו אומר, אבל תהיה מודע שאתה עושה את זה לפי מה שהוא אומר.
תלמיד: זה מצטבר.
תעשה תרגיל. אתה במשך היום מסתובב בדיוק לפי פקודות האגו, אבל אתה מודע לזה שהאגו אמר לי לעשות ככה. האגו אומר לי לעשות ככה. הוא עושה לי כך. אתה בזה לומד את הפרעה. נמצא בך איזה שד והוא סובב לך את כל החיים. תכיר אותו.
תלמיד: אבל בשביל מה ללמוד אותו? צריך לצאת מזה.
לא. מאיפה אתה תצא? כול עוד לא מכירים לא יוצאים. אתה חייב להכיר שהוא רע, ורע בצורה מטרתית. הוא אוכל לך את החיים. תראה מה שהוא עושה לך. מכניס אותך למיטה ואתה לא יכול לקום, מכניס אותך לכל הזבל שאתה חושב יום ולילה על איזה דברים שזה זוועה, בהמיות.
לפחות נהנית תוך רגע והולך לעשות משהו טוב כי אין ברירה. כמו "מים אחרונים". "שערה בתפילין", משהו כזה, עשית, הלכת. יש כאלה דברים שאנחנו צריכים מהם להפטר למעלה מהכוח שלנו, זה בטבע והולך. הולך לעשות משהו טוב. אבל לא, הוא סוחט אותך וסוחט, ככה כל החיים.
תלך לעשות מה שהוא אומר, אבל בהכרה, יחד עימו. זה נקרא שפרעה "טוב", שאתה עושה כול מה שהוא אומר וזה טוב לך או לא? תבדוק. רק אחרי זה אתה מגיע להכרת הרע, שפרעה הוא רע. יבואו שבע שנות רעב. מה זה רעב? הם יהיו טובות מאוד, אבל לא לך. כי הדרישות שלך יהיו יותר גבוהות ומה שייתנו לך זה כבר לא מספיק.
היה לי חבר שהיה עובד באפריקה, לפני חמישים שנה. והוא ספר לי, איך שם באפריקה? הוא אומר, אי אפשר להכניס אותם לבית סוהר. הם מרוצים. הוא יושב, לא עושה כלום. אף אחד לא דורש ממנו שום דבר ונותנים לו פעם פעמיים ביום צלחת עם אוכל. מה הוא עוד צריך? זה נקרא פרעה "הטוב". לא צריך לצאת.
אחר כך הוא מתחיל להרגיש, "זה החיים"? אני צריך לצאת, אני צריך לעשות משהו, לברוח מבית הסוהר הזה. ואז מוציאים אותם. אין ברירה. כך אתה. אתה קודם תלך עם הפרעה. תראה עד כמה הוא טוב.
תלמיד: אז לא להתנגד לזה שאתה מרגיש את הסיבובים האלה והכוח?
תעשה בלי להתנגד. בלי שנאה אליו אי אפשר להיפטר ממנו, כי לצאת זה נקרא "לשנוא". ברוחניות אין לך מרחקים, יש לך רק שנאה או אהבה, לפי זה אתה בורח או מתקרב.
תלמיד: כשאתה היית למעלה, במשך שעה ועשרים הרגשתי שהוא מסובב אותי. לא היו לי תשובות, לא סדנה, לא כלום. הרגשתי שהוא מסובב, הוא אומר ואני עושה.
טוב מאוד.
תלמיד: אחר כך דיברת על זה ואז התחלתי לראות שזה מושך אותי מהם.
כי אתה נכנסת תחת ההשפעה שלי. תעבוד במשך היום, מחר נדבר.
שאלה: הכיוון בגדול ברור. כבר יום שני ברצף אנחנו מבררים את הנושא הזה וכבר עצם הבירור נותן חיסרון, כי אנחנו עובדים על זה ומרגישים שהחיסרון של החברים מופיע. וכאן עולה שאלה, מה לעשות? ברור שיש רצון שאנחנו צריכים לעבוד כנגדו, לחפש כנגדו חיסרון בחברים. אבל כשיש לי חיסרון, מתי צריך להשתיק אותו, לקבוע שהוא אגואיסטי, שלי? מה לעשות כשיש חיסרון?
כשיש חיסרון לעבוד עם החברים, להתכלל איתם, אז אני נכלל. בסדר, נכלל. ועם החיסרון הזה אני פונה לבורא. אבל אני צריך להבדיל, אפילו שיש לי חיסרון טוב בעצמי, אני קבלתי ממש מתנה מהשמיים, שאני משתוקק לרוחניות, משתוקק לבורא, אני רוצה את מטרת הבריאה, אני רוצה לגלות את החיים הנצחיים, השלמים, כל זה אגואיסטי. בכל זאת זה טוב, אני לפחות משתוקק למשהו טוב, רק מה שמעורר אותי לזה זה האגו שלי.
מה אנחנו צריכים? רק להחליף מנוע. אבל המטרה היא מטרה הנכונה. אני רוצה להכיר את הבורא? כן. רוצה להידבק בו, בצורה אגואיסטית? כן. אני רוצה לבוא לעולם העליון? כן. הכול כן, רק מה? לטובת עצמי. לטובת עצמי זה לא מסתדר, כאן אנחנו צריכים באמצע להחליף את הסוס.
ואז אנחנו צריכים, כמו שאתה אומר, אם יש לך חיסרון טוב לקבוצה תעבוד עימו ותגלה כל פעם שאתה צריך חסרונות יותר טובים. הסימן לזה שאתה עובד נכון הוא שאתה זקוק לבורא, שאתה לא מסוגל לבד. זה תמיד ככה. שאתה חייב להרים ידיים ולהגיד, "אני לא מסוגל", "אני נתקע".
תנסו. העיקר שננסה את זה יחד. במסגרת, בממדים של הכלי הכללי העולמי שלנו, אנחנו נקבל תגובה מאוד מאוד ברורה לכולם, ואפילו קבוצות שלא עובדות כל כך, הם יקבלו מהקבוצות האחרות, מתוך התכללות. יהיה בסדר.
אני מרוצה מהחבר ששאל קודם. רק שלא ירים את האף יותר מדי, אבל זה טוב, שילמדו ממנו איך אדם יכול להתקדם, איך הוא יכול להיות בהכרת הרע. טוב מאוד.
תלמיד: רציתי לשאול לגבי הפורמט של השיעור. יוצא שרוב הזמן בשיעור אתה לא מתקיים בתוך סדנה, אתה פשוט מקשיב לחברים.
אתה נכלל. אל תגיד מקשיב.
תלמיד: אתה נכלל.
אתה נכלל עם מה שהם מדברים, ורוצה להבין אותם, להרגיש אותם, ולשתות, ממש לשתות מה שהם אומרים, כי הם הכלים הרוחניים שלך.
תלמיד: אז בזה ההשתתפות שלך בשיעור, בזה שאתה נכלל?
זו לא ההשתתפות שלי, זו העבודה שלי, ממש. כולם מדברים כדי שאני אשתה מהם, כדי שאני אקח מהם את כל ההתפעלויות, כל הכלים האלו. ואפילו שהם מדברים פקה פקה, לא חשוב מה, אני מקבל את זה לפי הרצינות שלי, לפי החיסרון שלי. כי אין לי ברירה, זה מה שהבורא מביא לי. הוא אומר לי ככה. "מיכאל, היום אתה חייב לקבל מהם את הכלי הזה ועם הכלי הזה לעבוד כלפיי". אז אני כל הזמן שומע מה אומרים, ומכל אחד אני שומע אולי משהו אחר, ואם אני לא שומע משהו אחר אני מתגבר על האדישות שלי ועל הזלזול שלי.
תלמיד: למשל דיברת על כך שאתה צריך לקחת השתוקקות מאחרים. זה היה מאוד מעשי שרגע אחד אתה מדבר על זה ואחרי דקה כשאתה אומר לחברים לדבר, יש לך ממה לקחת את ההכוונה שנתת לפני שניה. אבל יוצא שכל השיעור אתה רק נכלל באחרים.
לא צריכים יותר.
תלמיד: בסדר. עד היום 90% מהשיעור דיברנו בסדנאות בלי סוף, הייתי יוצא עם סחרחורת מרוב דיבור בסדנה. היום 90% מהשיעור אנחנו רק נכללים באחרים.
וכשאתה נמצא בסדנה זו לא התכללות עם אחרים?
תלמיד: אתה גם נכלל, אבל אתה גם משתתף.
אתם לא דיברתם כאן יחד איתם?
תלמיד: לא. אנחנו ישבנו והקשבנו להם. דיברנו על שלוש שאלות בסדנה. כשאתה נתת הכוונה מדויקת, "כל הקבוצות מדברות", כולם דיברו. כשלא הייתה הכוונה כולם ישבו והקשיבו לכל הקבוצות.
ומה יש לך מזה שאתה מדבר עם הקבוצה הקטנה שלך לעומת זה שאתה שומע אותם?
תלמיד: לא יודע, זה מה שעשינו עד היום. אם זה לא מה שאמורים לעשות אז אין לי בעיה.
אם אני שומע את קבוצת קייב, טבליסי, נניח שהם ידברו עכשיו, אז כשאני שומע אותם אני לא משתתף? אני לא מבין.
תלמיד: בטח שאני משתתף. אני לא מדבר על זה, ברור שכל חבר משתתף.
ובכול זאת מה חסר?
תלמיד: לא יודע, סדנה. אם אנחנו עושים סדנה, שכולם יעשו סדנה. בשביל מה אני צריך לשבת ולהקשיב כל הזמן לאנשים שעושים סדנה? זה מה שיוצא בפועל, שרוב השיעור אני יושב ומקשיב לאנשים שעושים סדנה. אין לך השתתפות, אתה רוב הזמן כאילו רק מקשיב. שוב, אם זה הכיוון אז אין לי שאלה, אני אעשה את זה ואתכלל, אני אשתדל להיות בתהליך.
למה זה מונע מכם לעשות גם סדנה?
תלמיד: זה לא מונע, פשוט אין הכוונה.
אין הכוונה כזאת.
תלמיד: אמרת לדוגמה, "בואו נשמע את מוסקבה", אז כולם בהשתק, כולם נכללים במוסקבה. אחר כך "בואו נשמע את לטין אמריקה".
ואתם לא מרגישים שיוצאת מזה אותה תועלת כמו מסדנה?
תלמיד: זה לא מה שאמרתי. אולי מישהו אחר יכול להגיד יותר טוב ממני.
זו הדעה שלך. נשמע דעה של עוד חבר.
תלמיד: אני חושב שהחבר רק מציג את הסיטואציה. אני מרגיש שזו ממש התרחבות של הסדנה. אני מדבר פה ואז אני שומע את החברים שלידי ופתאום אני שומע את קייב והם כאילו מרחיבים לי את ההרגשה.
אתם לא מתפעלים מכך שהכלי הדרום אמריקאי, הצפון אמריקאי, מכל מקום, היום אפריקה לא הייתה, אבל אירופה, רוסיה בשפע, טורקיה וכל מיני כאלה, שהם כולם מדברים אותה שפה? שפה אחרת אבל מדברים באותה שפת הקבלה, באותם המונחים, באותם הרגשות, באותן המחשבות, אותה מטרה לכולם?
אתם יודעים מה זה? זה כבר כלי דאדם הראשון בהתגלותו. אנחנו חייבים להתכלל מזה. נכון שאנחנו לא נהיה כל הזמן כך, סך הכול השיעורים של הכנס בינתיים כך מתגלגלים. אבל אני מוכן לנסות כל תבנית אחרת, בבקשה. אני בעצמי לא יודע, אני תמיד אומר לכם, זה לפי תחושת הבטן, אם כך אפשר להגיד. אני לא יודע.
שאלה: זה נותן התרשמות גדולה וגם מבלבל. יש אותי ויש את הבורא. זה מרגיש שהעשירייה החדשה שלי זה כל העולם, זה כל הכלי העולמי. האם זו גישה נכונה?
אני כך מרגיש. שזו קבוצה שלי, ואני נמצא בה ואני מרגיש את כל החברים האלו ולא אכפת לי, זו עשיריה. והשפה זה לא חשוב, כי יש לנו תרגומים וכשמדברים ממש אין הבדל. אם אני הייתי שומע דרך מישהו מתרגם או מעביר אחד מכל הקבוצות, לא הייתי מבדיל מאיזה קבוצה זה מגיע, לא הייתי מבדיל. כי זה ממש קבוצות שוות.
תלמיד: אז בשביל מה אני משתמש בעשיריה שלי או בעשיריות האקראיות, מה המטרה שלהן?
אני לא יודע חברים. אני לא יודע, אני גם לא יודע איזו צורה הקבוצה תקבל בזמן הקרוב. אבל כך זה נהוג שקבוצות קטנות כשהן מתחברות באיזה צורה הן יקבלו אחר כך צורה אחידה אני לא יודע, אני גם לא רוצה לקבוע, זה איכשהו מתגלגל, מתגלגל. אני לא התכוונתי, אני אומר לכם בשיא הרצינות, אני לא התכוונתי לעבור לקשר כמו שיש לנו היום. לא התכוונתי, זה פשוט נכנס לזה וזהו.
וודאי שזה מכביד מאוד לתת שיעור, לדבר על זה, תראה מה קורה עם זה. אבל כנראה שזאת הצורה שצריכים לקבל ואנחנו חייבים ללכת לקראת זה, רק לשמור על העקרונות של קבלה שאנחנו מבינים אותם, ברורים, אבל כל יתר הצורה זה החיים יקבעו. יכול להיות שבאמת אנחנו נקבל צורה אחרת וצורת סדנה אחרת, אם תהיה סדנה בכלל. לא יודע.
תלמיד: מזמן לא ראיתי אותך ככה קורן. ממש מהמסך אפשר היה לראות אותך כל כך מחובר לכל הקבוצות, כל כך מעורה בכל מה שקורה. דבר ראשון זה גרם לי ולעשיריה ממש קנאה לראות אותך כל כך בזה וכל כך קורן. מצד שני אין ספק שיש פה התמודדות חדשה ובגלל זה אני רוצה אולי לאסוף קצת דעות ששמענו, שיש פה עבודה. נפתחה פה מדרגה חדשה של עבודה וקודם כל אני מאוד שמח על הדבר הזה, כי ההתכללות עם הסדנה זה כאילו ממשיכים את הסדנה, כאילו קבוצה אחת היא בן אדם אחד שמדברת, ופתאום שומעים את קייב ופתאום שומעים פה ופתאום שומעים שם וכאילו כל קבוצה זה עוד בן אדם אחד שמדבר וכאילו אנחנו יוצרים עשיריה בתוך עשיריה.
נכון. אז בוא נשמע את קייב.
שאלה: עכשיו שהוא עובד, מקבל הכרחיות מהעבודה, מגיע כל יום לשיעור בוקר, ומשתתף כמעט בכול האירועים, משתתף בהכנות לכנס, כאילו הכול בסדר. זה פרעה הטוב? שהוא מרגיש בזה נוח.
פרעה הטוב או פרעה הרע זה תלוי איך אנחנו מרגישים, איפה אנחנו נמצאים, מי שולט עלינו, מי שולט עלינו. עדיין אנחנו נמצאים בכניסה לרוחניות, בכניסה לעיבור, בכניסה לעיבור פרעה הוא רע ופרעה הוא טוב לסירוגין, אנחנו מרגישים גם כך וגם כך. אנחנו רואים את זה מהתורה. הבורא פעם מחזיק את משה, אומר בסדר גמור מותק, תעמוד לפני, אומר לו הכול בסדר גמור אבל תלך אליו. לא אז אני אלך אתך. כאילו, אתה מבין. נלך אתך יחד אבל.
זאת אומרת אנחנו כל הזמן נמצאים בשלישייה הזאת, משה, פרעה טוב או פרעה רע ובורא. וצריכים כאן למצוא את עצמנו, לברר את הדברים, עדיין מבררים אבל בבירור היום אנחנו מבררים כל הכלי הרוחני לכן הייתה כאן גם שאלה, או שאני מקבל את החיסרון מהחבר או מהעשירייה או מקבוצה יותר מורחבת או מכל הכלי העולמי, או בכלל מכל האנושות.
תלמיד: אנחנו רוצים להציג עכשיו בקצרה את האתר של הכנס, אז קודם כל איך נכנסים לאתר? נכנסים אליו דרך סביבה טובה. שימו לב שבכול השפות הראשיות יש פוסט העליון שמכיל לינק לאתר הכנס. אפשר ללחוץ עליו ולהגיע לאתר. אתר הכנס עצמו מופיע בשתי שפות, מופיע ברוסית ובאנגלית.
ודבר ראשון שאני רוצה להתרכז בו זה הרישום לכנס, זה רישום של כל אחד מהקבוצות והאזורים. מצד שמאל לוחצים על האזורים השונים שקיימים, ניקח לדוגמה את אירופה. אנחנו רואים את המפה עם כל הנקודות במפה, עכשיו רואים את כל אירופה ואת כל הקבוצות, מאוד מאוד מיוחד.
נניח נירנברג, אז חבר שנמצא ליד נירנברג רואה פה בגרמנית, בשפה המקומית שלו, את הפרטים שקבוצת נירנברג הכינה מראש. הדף הזה הוא אישי לקבוצת נירנברג שהם הכינו את הדף הזה. לכל קבוצה הדף הוא קצת שונה כי מכיל פרטים שונים על הכנס. נכנס לדוגמה לאוקראינה, אפשר גם ללחוץ על המפה באוקראינה, בחרקוב, לכן זה ברוסית. קבוצת חרקוב הכינה את הדף שלה בצורה קצת שונה מנירנברג. יש לינק לרישום, הם הכינו טופס.
הם הכינו טופס?
תלמיד: כן. הקבוצה המקומית.
זאת אומרת הם קבעו שזה ברוסית? לא באוקראינית.
תלמיד: כן. חרקוב קבעו איך שיראה החלק הזה ולכן כל חבר שנמצא ליד הקבוצה שלו מתבקש להירשם. אני רק רוצה להוסיף בזה שלא כל הקבוצות עדיין הכינו את הדף האישי שלהם. אנחנו מאוד מאוד מבקשים שכל קבוצה וקבוצה תכין את הדף האישי שלה שהחברים יוכלו להירשם. מאוד מרגש לראות שיש לנו מקום, שכול בן אדם בעולם יכול להירשם בו, וכל קבוצה בעולם יכולה להירשם בה. הרישום של הקבוצות מופיע בדף הראשי למטה.
דבר חשוב נוסף שאני רוצה להראות זה איך אני משתתף בכנס, איך כל אחד מאתנו יכול להשתתף בכנס. הולכים להכנה, ולמחלקות שעובדות בכנס. כל אחד יכול להיכנס לפה, יש פה רשימה של כל המחלקות של הכנס משידור, פרסום, הפסקות, סעודות, שיעורים, הכול. ולינק לצ'ט של ווטסאפ, ברגע שאני לוחץ עליו אני מגיע לקבוצה ואני יכול להתחיל באופן פעיל להשתתף. באתר מופיע גם לו"ז הכנס וחומר לימוד.
ואני רוצה לסיים עם הדבר האחרון פה, עם השאלות, מצד ימין. כלומר כל חבר או כל קבוצה שיש להם שאלות ארגוניות למנהלי הכנס או לראשי השפות, הם לא יודעים איזה חברים להזמין או מה לעשות, בבקשה תלחצו פה מצד ימין, תמלאו שאלה, תמלאו את הפרטים שלכם ואנחנו נענה לכם על כל השאלות.
שאלה: כשאני לוקח חיסרון מהקבוצה, מהעשירייה ומעלה אותו למעלה, זאת תפילה זה מ"ן, זה ברור. אבל כשחוזר המ"ד, גם את המ"ד אני צריך להעביר הרי דרכי. באיזו דרך אני מעביר דרכי את המ"ד הזה מהבורא ואיך זה בכלל מתבטא ובמה?
אני מקבל חיסרון מהקבוצה, אני נכלל עם החסרונות שלהם. מה שחברים שלי רוצים אני רוצה לרצות. במקום הרצון שלי לרוחניות, מה שאני חושב, מה שאני מבין, למה שאני משתוקק, אני רוצה שהחיסרון שלהם הוא יהיה על החיסרון שלי. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו". אם הרצונות של הקבוצה שאני שם אותם כסנדוויץ' על החיסרון שלי, חיסרון של הקבוצה הוא הופך להיות חיסרון רוחני, כי אני לא עובד עם החיסרון שלי.
ואז אני פונה לבורא, מה זה נקרא? "מתפלל עבור חברו זוכה תחילה". אני מתפלל עבורם, אני מבקש שהבורא דווקא יענה על מה שאני נכללתי מהקבוצה. אני לא יכול להתפלל ולבקש על מה שאני לא נכלל, אני חייב להרגיש את זה. המתפלל עבור חברו זוכה תחילה. רק בצורה כזאת אני אישית מגיע לרוחניות. בצורה כזאת אני מממש את הרצון שלי להגיע למגע עם הבורא. ככה זה מתגלה.
ואז אני מתחיל לקבל תגובות, התגובות האלו שאני מקבל אני צריך גם להשפיע להם. אמנם שבינתיים אני מרגיש אותם שזה כמו שלי, אבל זה כמו שלי. אתם תרגישו עד כמה שהם בכל זאת נכללים בחיסרון שלהם ולא שלי, זה נקרא גלגלתא עיניים דתחתון הכלולים בי. ומה שאני מקבל מהם, אותה מנה אני מעביר להם. אני מעביר להם אני נכלל מהם, אני נשאר בהם, אין היעדר ברוחניות.
כמו שהיה לי חיסרון מהם, עכשיו יש לי מילוי מהבורא על החיסרון הזה, והם מקבלים אותו, וכך כל אחד בקבוצה, כל אחד. ומתוך זה יש התכללות ביננו, מתוך העבודה הזאת באה התכללות ביננו. שכל אחד נכלל מחסרונות של האחרים וממילוי של אחרים ומתוך זה קבוצה הופכת להיות אחד, לא עשרה אלא אחד. זה כבר גילוי דאדם הראשון שבו מתגלה הבורא.
תלמיד: אני דווקא רוצה להגיד שאני מאוד מתכלל ומזדהה עם מה שאמר החבר קודם.
מתפעל.
תלמיד: מתפעל ממנו. הוא אמר דבר שיש לו משקל ולא שמו אליו לב כל כך. אנחנו מרגישים שהיינו באור הזרקורים ופתאום זרקו אותנו הצידה, זאת ההרגשה. פתאום אנחנו לא במרכז העניינים. וזה קטע קשה, פתאום אתה מרגיש שאתה נזרק החוצה, פתאום זרקו אותך מהמשפחה כביכול. וכדי להקשיב לאנשים, לאדם צריך להיות איזה חיסרון כדי שהוא יוכל להקשיב לחברים מחוץ לארץ. אתה לא יכול לשבת כך ולהיזרק פתאום, להגיד טוב תקשיב לאיזו קבוצה.
אני מצטער, אני לא דיברתי איתכם כמה שנים?
תלמיד: דיברת.
אני לא הסברתי לכם שום דבר?
תלמיד: בוודאי.
לא השקעתי דווקא בכם, זו אשמתי.
תלמיד: נכון, ככה מרגישים. אתה צודק.
במה אני צודק, במה שאמרתי או במה שהתכוונתי?
תלמיד: במה שאתה אומר, אני הולך איתך לגמרי, אני מנסה להתבטל אליך. כשבן אדם נמצא באיזו צרה, אז באמת בשבילי לשמוע את האנשים מחו"ל, זה תרופה כי אני יודע שכל דקה שאני אפספס, אני אפספס את התרופה, היא קצת מרה, היא קצת לא נעימה לי, אבל אני יודע שזה הקטע. אתה שאלת אותי למה אתה לא מדבר? כי אני יודע שברגע שאני מתכלל איתם זאת התרופה שלי. באמת אולי אנחנו לא בשלים מספיק. יכול להיות.
נגמר גן הילדים. זהו. עוברים לפחות לבית ספר. גמרנו.
שאלה: אם אני רוצה שהחברים יתחברו זאת תפילה נכונה?
כן, וודאי שזו תפילה נכונה.
שאלה: איך קורה שאדם עובר מהרצון הפרטי שלו לרצון המדינה שלו עד שהוא מתכלל עם כל הכלי העולמי, איך זה קורה המעבר?
אנחנו עוד נדבר על זה, עכשיו זה מוקדם. אנחנו עוד לא מרגישים חלוקה בין המדינות והעמים והגזעים ובכלל. לא לא. אנחנו עכשיו מדברים רק על הכלים שלנו, רק על הכלי עם הנקודה שבלב שזה אדם, עשירייה, עשיריות שבעולם, בודדים עם הנקודות שבלב, רק על הנקודות שבלב. אנחנו מדברים על ישראל, ישר-א-ל, מי שמשתוקק להגיע למטרת הבריאה, לגלות את הבורא, עליו אנחנו מדברים בלבד. מדינות עכשיו אנחנו לא סופרים.
תלמיד: יש רעיון או שאלה, יכול להיות שהרעיון הזה יכול לפתור את אחת הבעיות שאנחנו רואים עכשיו שעשיריות לא משתתפות בסדנאות או מקשיבות לקבוצות מיקוד. אדם אחד מהעשירייה יכול להקשיב באוזניות לקבוצות המיקוד כל עוד הסדנה מתנהלת בין החברים, ברגע שמגיע תורו הוא יכול כמו כתר להעביר את ההתרשמות של קבוצות המיקוד לכל העשירייה שלו.
לא, כולם צריכים להיות בדיון. כשאני שואל איזו עשירייה אני פונה סתם לאב טיפוס של עשירייה וכולם, כל העשיריות חייבות לעסוק באותו דבר ולא לחכות. אם שאלתי את קבוצת סנטיאגו למשל, אז כולם עוסקים באותו דבר, מה זה חשוב אם אני קראתי להם שם בשם כזה? או שאני בכלל שואל ולא אומר לאף אחד, לאיזה שם של קבוצה ואחרי שתיים שלוש דקות אני מבקש מאיזו קבוצה לתת תגובה.
תלמיד: אמרת לקבוצה מסוימת לדבר אז הם מדברים, זאת אומרת אנחנו בעצם פה שתקנו. אתה לא אמרת "תמשיכו בסדנה שלכם".
כי התכוונתי אליהם שהם יתנו תגובה אחר כך.
תלמיד: אני מתנצל בשם כל החברים שלי באי ההבנה שלהם לגבי איך שהסדנה שלהם צריכה להתנהל. כשאתה מגיע מהכלי העולמי, מבחוץ, מאיפה שכל הקבוצות האלה נמצאות וירטואלית, ככה זה תמיד היה, כשאני שומע את החברים בקייב או אלמטה, אני עדיין מקשיב כאילו שזה האדם הזה שמדבר פה שאותו אני לא מבין ואני מנסה להרגיש את הרצון שלו, זה החלק המרכזי שבשבילו אנחנו פה. וכל התלונות ששומעים עכשיו זה די מגוחך. ואני מצטער שאותך מאשימים בזה כי זה לא אשמתך, אתה זה שנותן את ההזדמנות להרגיש את זה.
אפילו האמריקאי מבין.
תלמיד: מה שאני הרגשתי זה שגם מהקבוצות בעולם יש יותר רצינות, היחס לשיעור יותר רציני, הם קמים יותר מוקדם, מכינים את עצמם.
כן. הם עושים מאמץ להגיע, הם עושים מאמץ להיות לפחות חמישייה, אתם יודעים, זה לא היה קודם.
תלמיד: היה מאוד חשוב להם לסדר את עצמם בתוך השיעור.
כן.
שאלה: איך ללמוד לבקש בשביל החבר כך שלא תישאר אף מחשבה אחת על עצמי? כי אפילו כשאני מבקש לתקן את החבר, או תיקון בשביל החבר, זה נראה כאילו יש עמוק בפנים עדיין בקשה לתיקון שלי, יש פה איזו מחשבה אגואיסטית.
יפה מאוד, כי בתת ההכרה אני מתחיל להשוות את מה שהחבר שואל מהבורא למה שאני שואל מהבורא ועד כמה שאנחנו רחוקים או לא. אני צריך כאן להיות במאבק, שאני אשאל בדיוק מה שהוא זקוק ולא מה שאני זקוק. וכאן אנחנו צריכים להבין, העבודה שלנו זה רק לברר, לברר, כל הזמן להיות בהתנגשויות. אנחנו לומדים איך נולדים כלים חדשים רוחניים, מחיכוך, מהניצוצות האלה שיוצאים, מהביטוש של האור החוזר היורד ונופל לרשימו ומהרשימו יוצאים הניצוצין. והניצוצין האלה הם הכלים, הם האותיות של הא' ב', דווקא בצורה כזאת.
זאת אומרת עד כמה שיש לך התנגשויות, חיכוך בין המחשבות שלך למחשבות שלהם, אל תפחד, דווקא מזה באים כלים חדשים, הם צריכים להיוולד בדרגה יותר עליונה מהמחשבות והרצונות הרגילים ולכן ככה זה יהיה. ואז אתה מתחיל להשוות "הוא ככה ואני ככה, אני לא רוצה, אני כן רוצה, זה נכנס, זה לא", המצבים האלה מולידים לך כלים לרוחניות.
שאלה: רציתי לומר שאפילו עכשיו כשצריך לשאול את השאלה אני מסתכל על החברים שלי באסטנה, הם רק שלושה חברים, רציתי לבקש בשבילם והאם אפשר שאסטנה ישאלו שאלה למרות שהם רק שלושה?
לא. אתם צריכים לדאוג שיהיו לכם חמישה. עכשיו יש, אז שיהיו גם מקודם. אני ראיתי שאתם דאגתם שאתם תהיו ארבעה ועד כמה שהיה לכם קשה שיבוא עוד אחד, שאנחנו נהייה גם כקבוצה.
תלמיד: תודה רבה לכל החברים פה, יש ממש הכרת תודה על הניסיון שלי שרכשתי כאן. התודה היא ממש גדולה ואני אפילו לא יודע איך להחזיר לכם את זה. למדתי כאן כל כך הרבה, יש לזה כל כך הרבה ערך. והכרת תודה שהיא גם לכלי העולמי, מהצד הזה להסתכל עליו זה פשוט מדהים, איזו תחושה מרגישים משם לכאן, משם לכאן, איך התחושות האלה תואמות זו את זו, משלימות זו את זו. אני עוזב היום, זה אומר שהגוף שלי עוזב חזרה לגרמניה והלב שלי יהיה כאן אתכם.
איתנו יחד.
סדנה
איך אנחנו היום מעבירים את היום לאור השיעור שקיבלנו. איך אני בודק את עצמי, איך אני מחליף את החיסרון, במקום החיסרון שלי, חיסרון של החבר, איך אני עושה את זה, מה אני רואה? בקיצור כל הדברים האלה. איך אנחנו עובדים עם זה במשך היום? וכל הזמן אני עושה סיכום, סיכום, סיכום, מה יוצא, מה יוצא, מה יוצא לי. אתם יכולים תוך יום להגיע לכלי הרוחני.
*
אני רק רוצה להזכיר שלמרות שאנחנו שקועים ביחסים בין הקבוצות בלבד, אסור לנו לשכוח על הפצה יותר רחבה וגם לתת לה מקום וחשיבות.
(סוף השיעור)
mlt_o_rav_2018-10-08_lesson_achana-le-kenes_n1_p2_Kmlck1b5