שיעור צהריים 01.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לגלות את כבוד מלכותו – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "לגלות את כבוד מלכותו", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7.

"בזמן שהאדם עושה איזה מעשה, והוא לא רואה שיהיה מזה שום טוב לתועלת עצמו, אלא שצריך לעשות זה רק מטעם להשפיע, אז האדם מרגיש את עצמו בבחינת מצב השיפלות, שאין לו שום חיות מעבודה, כי אינו רואה שום תועלת עצמו.

לכן מתפללים לה' "ובכן תן כבוד לְעַמֶּךָ", שיהיה לנו מצב של השפעה מכובד, ולא בביזיון, שזה נקרא כבוד השכינה, לאוקמא שכינתא מעפרא. שפירושו, בזמן שצריכים לעשות מעשים לשם ה' בעל מנת להשפיע, יש טעם בעבודה זו בחינת עפר."

(הרב"ש. 373. "וירא כי לא יכול לו")

כאן אנחנו יכולים להבדיל בעבודה שלנו במה אנחנו עוסקים. אם אנחנו קרובים לאמת אז יש לנו טעם עפר, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. וההיפך, אם אנחנו עוסקים בכל מיני דברים אחרים של מה בכך, שטויות, דברים ששייכים למילוי האגו שלנו, תאווה, כבוד וכולי, אז אנחנו ודאי מרגישים בזה טעם וזה ממלא אותנו. לכן צריכים טוב טוב לכוון את עצמנו נכון למטרת הבריאה ואז לראות עד כמה אנחנו סוטים מהדרך.

שאלה: למה האמת מביאה טעם עפר והשטויות מביאות חיוּת?

זה במיוחד עשוי כך כדי שאנחנו נתרחק מהשטויות ונתקרב לאמת בכוחות הבחירה שלנו, אחרת מה זה יהיה? אנחנו צריכים להיות בבחירה, כל העבודה שלנו היא במה אנחנו בוחרים, באיזה מהעולמות, העולם התחתון או העולם העליון וכך נתקרב לאמת.

תלמיד: אבל באיזה כוח האדם בוחר אם השטויות קוברות אותו וממלאות אותו בטעמים וחיוּת, מאיפה יש לו כוח לבחור בעפר?

לכן כלפי הבריאה, בהקדמה לכל הבריאה יש לנו שבירה, שאז הרצונות לקבל והרצונות להשפיע התחברו ביניהם בכל מיני פעולות, וכך הם נתנו לאדם לבחור במה הוא רוצה, ברצון לקבל הגשמי שלו, או ברצון להשפיע הרוחני שלו, וכך אנחנו יכולים להתקדם.

שאלה: לפי הקטע יוצא שאין לנו שום כוחות, אנחנו מגיעים להרגשה שתמיד יש מישהו שאפשר לפנות אליו. כמו שפיזית אין לך כוח אבל מישהו חזק ממך נמצא לידך ואתה פונה אליו. איך אנחנו מגיעים לכך שהוא כל הזמן איתנו וכל הזמן מחכה שנפנה?

מלכתחילה אנחנו נמצאים בקבוצה, בעשירייה, ולכן אין לנו שום בעיה לפנות לעשירייה ולבקש מהם כוחות. אין כאן שום בעיה. אני צריך להיות עם החברים שלי בעשירייה ערום, גלוי ככל האפשר, עד כדי כך שאין משהו שאני צריך להסתיר מהם, ההיפך, אם אני רואה שיש לי מה להסתיר, סימן שאני עדיין לא נמצא בקשר הנכון איתם.

שאלה: בדרגה הראשונה אני פונה לעשירייה ומתוך העשירייה אני פונה לבורא או שמספיק שהתקשרתי לעשירייה?

ודרך העשירייה, עם עשירייה, אני פונה לבורא.

שאלה: איך האדם יכול לערוך מחקר שבו הוא רואה דברים שהם לא לתועלת עצמו? איך המעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע מתרחש?

אתה שואל, איך האדם יבדוק את עצמו ויסתכל על העולם ועל כולם בצורה אובייקטיבית בלי שום נגיעה עצמית. זה בלתי אפשרי. אך ורק בתנאי שהבורא ייתן לו את התכונה כזאת, זה נקרא לעלות למעלה מהצמצום, ואז הוא באמת יכול להתחבר לרצון להשפיע ולהיות באמצע בין הרצון לקבל והרצון להשפיע בצורה כזאת שהוא לא תלוי בכלום, הוא לא תלוי בשום דבר. זה לא פשוט, אנחנו צריכים להגיע לזה, וזה לא יהיה מיד עכשיו, אבל לאט לאט נתקרב לזה.

שאלה: לפעמים אנחנו מרגישים כל כך קטנים ביחס ליקום, ביחס לבורא. מה יכול להיות הגורם להרגשה הזאת?

זה שאנחנו קטנים זה לא חשוב. מה שכל אחד מרגיש בכל רגע ורגע בחייו, אלו מחשבות שהבורא שולח לנו. אנחנו מקבלים את המחשבות האלה, לא חשוב איזה, ישר מהבורא.

שאלה: האם תמיד נרגיש את ההרגשה הראשונית בתוך הרצון לקבל או שפעם זה יתהפך ונרגיש את זה ישר בתוך הרצון להשפיע?

כן ולא, זה עוד לפנינו.

תלמיד: אבל בעתיד זה מתהפך לרצון להשפיע ואני כאילו אקבל את ההרגשה בתוך הרצון להשפיע?

כן.

שאלה: נאמר בקטע שאנחנו מתפללים "תן כבוד לעמך", ובשלב מסוים כש"לאוקמא שכינתא מעפרא" והעבודה בהשפעה תהיה משהו שכולם ירצו אותו, לא נרגיש רע עם הפעולות דהשפעה. אבל אם להשפיע יהיה מכובד בעייני הבריות אז אני לא ארגיש טעם עפר מהסיבה שאני אהיה מכובדת בעיניי הבריות, ואז זה שוב חוזר לרצון לקבל. אז לאוקמא שכינתא מעפרא זה לטובת הבורא או לטובת הנברא?

אנחנו עוד נדבר על זה, זה בכל זאת יהיה לטובת הבריות. כל מה שנעשה, הכול לטובת הבריות.

שאלה: האם ההתגברות על טעם עפר היא זו שצריכה שצריכה לתת לי את הטעם בעבודה?

כן.

שאלה: האם השינוי בתפיסה של האדם כשהוא עובר ללהשפיע, הוא התעוררות מהשינה העמוקה הזאת שבה אנחנו נמצאים, האם זה השינוי שעליו אתה מדבר, האם זה נשמע נכון במשהו?

כן, זה תחילת השינוי.

שאלה: מה זה אומר שלעבודה יש טעם עפר?

זה פשוט כמו שאנחנו טועמים משהו ולא מרגישים שם שום דבר. זה לא דוחה ממש ולא מושך ממש, זה פשוט כמו צמר גפן.

שאלה: אנחנו נפגשים פעמיים ביום לשיעור שיש בו הרבה הרבה פוטנציאל להתקדמות. איך אנחנו בכל זאת ממקסמים את היחס שלנו לשיעור למרות טעם העפר, איך מרגישים את הרלוונטיות של השיעור בדיוק לרגעים האלה שהוא קורה בהם?

זה בתנאי שאנחנו רוצים להתקשר לשיעור קודם לכן ומכינים את עצמנו מה להגיד לחברים ולחברות, מה לדרוש מהם, מה לתת להם, איך להתקשר בינינו יותר חזק.

תלמידה: הדרישה היא משהו שמתבצע בתוך הלב בזמן השיעור או רק בהכנה מדברים על זה ממש פיזית?

גם בלב וגם במוח. לפעמים הלב מתחיל, לפעמים המוח מתחיל.

תלמידה: כשאתה עונה עכשיו לחברים בזמן השיעור, מה בעצם אנחנו עושים, אנחנו מבררים את המצב הנוכחי של הכלי העולמי?

כן.

תלמידה: אז איך להתכלל ולהתקדם יותר בתוך הבירור הזה?

תפתחי את הלב שלך לחברות. תפתחי את הלב.

שאלה: אמרת שטעם עפר זה שכשאני בכלל לא מרגיש כלום, אדישות כזאת. לפעמים יש הרגשה של דחייה, שיש רצון לברוח, הרגשה שאם אתה תתחיל לעשות, אתה פשוט תמות במקום. כשיש אדישות עדיין אפשר דרך השכל לעשות, אבל כשיש דחייה כזאת אז בכלל אין כוח לעשות משהו. מה הבדל בין מצבים האלה?

ההבדל הוא מאוד גדול, ואנחנו צריכים בכל זאת לנסות למשוך את עצמנו דרך הקבוצה לבורא, כדי שהכול יהיה כמו נמצא לפנינו. יש אני ויש הבורא והקבוצה שבינינו, ובזה שאני מחבק את הקבוצה, בזה שאני נמצא בה, אני מושך את עצמי ואת הקבוצה לבורא.

תלמידה: האם זה לא יכול להיות סימן שהאגואיזם כל הזמן רוצה לשכנע, אם את מרגישה רע שכנראה באמת רע, עדיף לא לעשות את זה. האם זה באמת יכול להיות? איך לבדוק, להבחין במצב כזה?

רק דרך הקבוצה.

תלמידה: היו לי מצבים כאלה שהקבוצה לא מגיבה בשום צורה. אני לא מדברת על העשירייה שלנו אלא על קבוצות אחרות. היא לא מגיבה. איך להבחין? אז לא לעשות? אם הקבוצה לא פועלת אז גם אני לא צריכה לפעול?

לא, לא, צריך בכל זאת כל הזמן למשוך אותם לבורא דרכך, צריך להראות דוגמה.

שאלה: אני מביאה את המצב שלי לעשירייה. איך אחר כך בעשירייה דואגים למצב הזה כדי לא ליפול לקו שמאל ולא לגרום למצב רע?

לצרף את המצבים שלך עם האחרים ולעבוד על קבלת אפקט חיובי.

שאלה: איך להגיב נכון לטעם עפר בעבודה כשהוא מתגלה? לסבול, להתרגל, לבקש חידוש?

בכל מיני דרכים. אני לא רוצה להגביל אתכן בשום דבר, העיקר למשוך קדימה. כל אחת מושכת את הקבוצה קדימה. זה העיקר.

תלמידה: ואפשר להתייעץ עם הקבוצה, כן?

בטח.

שאלה: מה ההבדל בין לפתוח את הלב הרוחני לבין לפתוח את הלב הגשמי בעשירייה?

את הלב הגשמי כל אחד צריך להשתדל לפתוח כלפי הקבוצה וכלפי הבורא דרך הקבוצה. זה מה שאנחנו צריכים. חוץ מזה צריכים לחבר את כל הלבבות ללב אחד. זה הכול.

שאלה: כדי להיות מסוגל לעבוד באמת, להשפיע למענו אנחנו צריכים כוח כדי לעבוד עם שכינה בעפר. האם השגת הכוח לעבוד בצורה כזאת זה סוג של שכר?

כן. ודאי שזה שכר.

תלמיד: ויש שכר נוסף ברגע שמתגברים על העפר, זה גם שכר?

כן.

תלמיד: אז, למעשה יש פעמיים שכר?

אפשר להשיג הרבה צורות שכר בבת אחת.

תלמיד: נאמר שאתה מקבל איזשהו טעם עפר, וכשאתה מתגבר על זה אז אתה מקבל עוד טעם?

כן. כמו בעולם שלנו. אין שום הבדל. אז אתה מקבל שוב ושוב בדרך כל מיני סימנים שאתה מתקדם נכון.

תלמיד: ונאמר שהתגברת על טעם העפר באמונה למעלה מהדעת, אחרי זה אפשר להיכנס עוד פעם לעוד איזו צורה של טעם עפר?

כן. ודאי. אתה חושב שפעם אחת טעמת, וזהו? יש הרבה טעמים של עפר.

שאלה: שמעתי שהמצב הזה, טעם עפר שאנחנו לא יכולים לעשות כלום, זה בשביל שהבורא ייתן אפשרות לעשות בחירה. אם אין רצון לשטויות, איזו בחירה עושה אדם במצב של עפר מוחלט? אין לו רגש לכלום?

ליפול על הידיים של החברה ולהתמוסס בה. את זה תזכרי. יותר מזה אני לא יכול להגיד לך.

שאלה: האם זה נכון לומר, כמה שטעם עפר בגשמיות גדול יותר ככה יש טעם גדול יותר בעבודה רוחנית?

לא בהכרח. אבל גם בזה אפשר להשתמש.

שאלה: יש מקום שנקרא "אהבת החברים כלפי", ויש מקום שנקרא, "אהבה שלי כלפי החברים". זה אותו מקום או מקומות שונים?

שונים לחלוטין. אהבת החברים כלפי זה ברצון שלהם, ואהבה שלי כלפי החברים זה ברצון שלי.

תלמיד: לי נדמה שאני מרגיש את זה ברצון אחד. זה לא נכון?

לא. אתה עוד תראה.

תלמיד: אז הבורא מתגלה בשני המקומות או באחד מהם?

הבורא מתגלה בשני המקומות. ברצון שלי כלפי החברים, וברצון החברים כלפי.

שאלה: אני חושבת ששמעתי אותך אומר, "את הלב הגשמי כל אחד צריך לפתוח ולחבר את כל הלבבות ללב אחד". איך לפתוח את הלב הגשמי? מה זה אומר?

אני לא יודע מה הייתה הכוונה אז בלב הגשמי. בלב הגשמי אנחנו משתמשים לפני שיוצאים לרוחניות. לפני שעובדים בעל מנת להשפיע. אז הלב שלנו הוא הלב האגואיסטי, הנורמאלי, נקרא "לב הגשמי".

תלמידה: אז צריך לפתוח אותו?

לא. זה לא פשוט. אני לא יכול להגיד, "כן. תפתחי את הלב". לא.

תלמידה: תמיד כשמשתמשים במילה לב אז ישר קופץ לי המושג הזה שפעם אמרת ש"לב זה סך כל הרצונות המתוקנים בעל מנת להשפיע". אז איזה לב אני יכולה לפתוח? אין לי לב. אז מה אני צריכה לפתוח?

יותר טוב לא לפתוח שום לב. אלא רק אחרי שאת מרגישה שדרך הקבוצה מהבורא, מהאחרים מגיע לך דרך הקבוצה יחס יפה וטוב, אז תפתחי את הלב.

תלמידה: ולפני כן מה כן לפתוח, אם בכלל?

שום דבר.

תלמידה: פשוט להתייחס יפה.

כן.

שאלה: הבורא שם אותי בין שני קטבים, הראשון אלו ייסורים גדולים מזה שאני לא יכול להיענות לחברים שלי, והשני הוא שמחה גדולה שהבורא רוצה את זה ויכול לעשות את זה. יש לי רצון להפוך להיות למתווך בין הבורא לחברים, האם זה רצון נכון ואיך להגיע לזה? איך לשכנע את הבורא להפוך להיות למתווך שלו כלפי חבריי, לתת להם תענוג?

מצב כזה צריך להיות אצל כל אחד, ואז כל אחד יתחבר עם הבורא והחברים כדי דרכו לקשר בין כל אחד מהחברים לבורא. זה מצב מאוד טוב. כל אחד מאתנו חייב להיות המקשר בין כל אחד שבקבוצה והבורא.

שאלה: כשאדם טועם את טעם העפר, אבל הוא רואה את מטרת הבריאה, אז העפר הזה הוא כמו אהבה, זה כמו ללמד אדם, והיחס הזה עובר. האם זה היחס הנכון לזה?

צריכים לבדוק. אני לא יודע. זה לא מספיק מה שאת אומרת.

שאלה: בחיים יש מצבים שגורמים לדיכאון וייסורים, אבל המחשבה שהם גורמים נחת רוח לבורא מעוררת שמחה ואהבה. האם אפשר לקרוא לזה "אין עוד מלבדו", או שזה חוסר רגישות?

זה חוסר רגישות.

שאלה: מה זה להיות ערום לפני החברים?

ערום, זאת אומרת שאין לך שום סודות מהם, אתה מוכן להיות איתם בלב ונפש, כאילו בגוף אחד.

תלמיד: האם צריך להיות ערום לגמרי בפני החברים?

לא, אלא בהרגשת האדם, שאין לו מה להסתיר מהחברים.

שאלה: אם לא נרגיש את טעם העפר בעבודה, אז האם לא תהיה התקדמות?

לא.

תלמידה: בהכרח צריך להרגיש טעם עפר ואז מתקדמים.

כן.

שאלה: האם ניתן להגיד שדרך העבודה הזו עם טעם העפר נוצרת בנו צורה חדשה, האדם משפיע קו חדש?

כן.

שאלה: כשאנחנו רואים את החברה כגדולה מאוד והיא אומרת את הכול נכון, אבל קשה לה מאוד להתגבר על עצמה ולהשתתף בקריאת רב"ש ו"שמעתי" בעשירייה. מה זה המצב הזה? ואיך העשירייה יכולה לעזור לה?

תשאלו אותה ותעזרו ככל שזה ניתן.

שאלה: איך הרצון לקבל והכוונה על מנת להשפיע מתחברים? זה מרגיש כמו שני קצוות.

הם מתחברים, לרצון לקבל מתחבר הכול.

שאלה: שמעתי שהמקום של החופש הגמור הוא בין הרצון לקבל לרצון להשפיע. מה זה המקום הזה?

בין הרצון להשפיע ובין הרצון לקבל אין מקום של חופש גמור. רק אם לאדם לא אכפת במה הוא נמצא, לא משנה לו, אז כך הוא מרגיש.

שאלה: שם המשפחה שלי הוא קונסטנטה שזה תמידי, עקבי, איך להיות מחבר קבוע, מקשר קבוע, למרות הקשיים?

כל הזמן לרצות להיות המחבר, אז אני מגיע לתנאי הזה שנקרא "קונסטנטה".

שאלה: איך אפשר לפתח רגישות כלפי חברות בעשירייה שלא תמיד משתפות מה עובר עליהן?

להשתדל, לא יותר. אין לי מה לענות, אלה דברים גשמיים.

תלמידה: אני לא מדברת על גשמיות, אני מדברת על רוחניות.

אבל אין שם עדיין רוחניות.

שאלה: אמרת לפתוח את הלב רק אחרי שאני מרגישה מהחברות שמגיע אלי יחס יפה, אז לפתוח את הלב. כלומר האפשרות לפתוח את הלב כלפי החברות היא רק כי אני רוצה להחזיר להן בחזרה את היחס הטוב שאני מקבלת מהן. האם לזאת הכוונה?

גם כן.

תלמידה: ומה עוד יש שם?

תמשיכי ותראי שיש עוד משהו.

תלמידה: אם אני נותנת להן יחס טוב בחזרה, אז זה רק במידה ואני ספגתי את היחס הזה מהן ואני מחזירה אותו אליהן בחזרה?

כן.

שאלה: מה זו עבודת הבורא, עבודת ה'? בקטע נאמר שאנחנו עובדים, מתגברים על מצב מסוים של דחייה לדוגמה, אי הסכמה, מבטלים את עצמנו, וברגע זה אנחנו מרגישים את מצב השפלות ואנחנו צריכים להתגבר על מה שהשכל מצייר לנו. האם מדובר כאן בכללות?

להתגבר, זה רק בקשר בינינו, לא כל אחד מתגבר בנפרד, זה לא ייתן שום דבר, רק בקשר בינינו. זה נקרא "התגברות".

תלמידה: בקשר בינינו, כלומר כשהעשירייה מתחברת?

לפחות כמה אנשים.

תלמידה: כלומר לא מדובר כאן על פעולות מסוימות שאנחנו מבצעים בהפצה או בתורנויות.

ככלל לא.

שאלה: אמרת שצריך לפתוח את הלב לחברים ולהיות ערום לגמרי. האם לפתוח בפני כל הקבוצה או בפני חברים מסוימים שאיתם יש לך קשר?

אפשר בפני חברים מסוימים, אפשר בפני כל הקבוצה.

תלמיד: היה לנו חבר שעזב, ואני נתתי לו מידע מסוים, סמכתי עליו, והוא השתמש בו נגדי ונגד חברים אחרים, ואני התחרטתי על כך שסיפרתי לו ואבד לי הרצון לפתוח את הלב.

אל תצטער, כי כל זה עובר עוד הרבה מצבים רוחניים, וכתוצאה מכך אתה לא איבדת שום דבר.

שאלה: לאחר בירורים סוערים בעשירייה אנחנו בכל זאת פותחות את הלבבות, עושות התגברות ורוכשות חופש בזה. האם אפשר לומר שאנחנו מעלות שכינה מעפר?

כמובן וללא ספק.

שאלה: למה חשוב לפני השיעור לדבר על הכוונה? כשאני שומעת מהחברות שמדברות כל הכוונה הלב שלי נפתח. מה קורה ברגע שכל אחת אומרת את הכוונה שלה?

יוצאת לכן כוונה משותפת, אתן מתקשרות אחת עם האחרת וזה משמעותי מאוד, אתן מגלות את הכלי המשותף.

שאלה: אם אנחנו מרגישים את טעם השכינה אמרת שצריך להתחבר עם החברות. האם אפשר לעשות את זה בצורה מופשטת במחשבה או במעשה?

יותר טוב במעשה, ללא ספק הכי טוב במעשה.

תלמידה: האם לנשים עדיף לפתח מחשבה?

אין שום הבדל בין אישה לגבר, צריך להשתמש בכל צורות הקשר שבינינו.

שאלה: ממה מורכב הטעם בעבודה? מאיפה הוא מגיע? האם אנחנו יכולים לקבל את הטעם דרך החברים, ואם כן, איך לקבל זאת מהם ומה אנחנו מוסרים זה לזה?

הטעם מגיע לנו מהאור העליון שחלק ממנו נקרא "טעמים". אנחנו משתמשים בהם כדי לברר בדיוק מה האורות האלה, מה הם מביאים לנו.

שאלה: האם אפשר להגיד שחוסר טעם וטעם עפר זה אותו דבר, או שיש הבדל ביניהם?

לא, חוסר טעם זה חוסר טעם. טעם עפר זה כמרגישים שאין שום טעם, הוא ממש מנטרל את הכול.

תלמידה: אני מבולבלת כי אמרת שבמה שאני מרגישה אין טעם, האם זה חוסר טעם או טעם עפר?

מה ההבדל בין חוסר טעם לטעם עפר? בטעם עפר מרגישים שמשהו הוא לגמרי מגעיל, לא נעים, וחוסר טעם זה חוסר, אין שום טעם. זה לא חשוב, אני לא מאחל לך לא את זה ולא את זה, שיהיו לך מלא טעמים ותהיי שמחה כל הזמן.

שאלה: איך בדיוק אנחנו יכולים להגיע למצב שבו נהיה חופשיים מהרצון לקבל ונוכל להשפיע בעבודה? לאיזו צורה של התפתחות עלינו להגיע?

עלינו להגיע להתפתחות כזו שלכל אחד יהיה לב גדול שבו הוא יוכל לאהוב את כולם. שום דבר חוץ מזה, רק לאהוב את כולם.

תלמידה: כשמגיעים למצב כזה, מה מרגישים בתוך ההתפתחות הזאת?

כאשר אנחנו מגיעים למצב שאנחנו אוהבים את כולם, אז אנחנו מרגישים את הבורא ואת כל העולם כולל כל העולמות שהם למעלה מהעולם שלנו, אנחנו מרגישים את כל העולמות.

שאלה: האם לפתוח את הלב לחברות זה אחד הכלים שלנו לרוחניות?

אם אני לא פותח את הלב לחברות, לחברים, תלוי במי מדובר, אז אני לא אוכל להתקדם הלאה לבורא. מאחורי כל החברים עומד הבורא, לכן אם אני רוצה להתקרב אליו, אז קודם עלי להתקרב לחברים, לחברות.

תלמידה: אנחנו קצת מתבלבלים, היום אמרת לא לפתוח את הלב לחברים ועכשיו אתה אומר כן לפתוח.

מה פתאום לא לפתוח, תלוי איפה, תלוי למי, אבל בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה, בטוח שלפתוח.

שאלה: אנחנו מרגישים בדרך כלל חוסר טעם בעבודה בקבוצה, זה כמו אזור אפור. האם אנחנו מבקשים מהבורא כוחות לעשות עבודה כזאת, לחשוב על החברים, לאהוב את החברים, או טעם?

אנחנו רוצים להתכלל בכל החברים כך שלא יישאר לנו כלום, כי כשאנחנו מתקשרים ומתכללים בהם, אז אנחנו גם מגיעים ונכללים בבורא.

תלמידה: בן אדם שמתחיל להרגיש משהו כלפי החברים, איך הוא יודע שהוא לא עובד בגלל הטעם שהוא מקבל מכך?

זה לא חשוב, זה ייתקן.

שאלה: כשנמצאים בשיעור בלי הרגשה ותקווה ובנפרד מכל ידיעה קודמת, אבל נשארת שם חברה אחת, האם החברה היא העשירייה וגם הבורא? האם אפשר להגיד שאין עוד מלבדה?

צריכים להמשיך ולהשתדל למצוא עוד חברות ולהתחבר איתן, ומה שלא היה אתמול יהיה מחר.

שאלה: יש מצבים שאני מרגישה שהלב שלי פתוח כלפי החברות, אולי זה מצב כללי שכולן מרגישות זאת, אבל בסוף זה חולף. מה עושים כשזה חולף?

זה חולף כדי שתחדשי את הכוונה.

תלמידה: איך מגיעים למצב שזה יהיה בתמידיות?

זה לא יהיה בתמידיות אלא זה תמיד ייעלם ותצטרכי להמשיך שוב.

תלמידה: האם כך מתקדמים?

כך מתקדמים.

שאלה: יש כל מיני כלים שאתה נאחז בהם במקרה חירום בחיים. כלומר, אני לא יכול לחזור לחיים הקודמים שלי, יש לי איזשהו משהו שאני יכול להיאחז בו ואני לא חוזר לשם. אבל כשיש טעם עפר אני טועם ובורח. באיזה אמצעים אני יכול להשתמש כדי שאני לא אברח?

אני לא יודע, צריך להמשיך ולברר.

תלמיד: אנחנו מגיעים בסוכות, הרבה חברים מאלמטי ומקזחסטן.

מעולה, ניפגש כולנו ונשתדל לפתור את כל הבעיות, השאלות ולהתחבר.

שאלה: אני שמה לב שיש תלות בין כמה החיבור שלנו גדול יותר לבין זה שהגילוי גדול יותר. זה הופך להיות גדול כשאנחנו נפגשות עם עשיריות אחרות, יותר קל לנו להתכלל ולהיפתח. אנחנו מפסיקות להרגיש טעם עפר ומתחילות להרגיש טעמים שונים מכל החברות, מכל המפגשים, ויש הרגשה שהבורא בינינו. אבל במפגשים הפרטיים של העשירייה הכול נעלם ונדחה. איך אפשר לשמור את הרגשות האלה שאנחנו חשות כלפי קבוצות אחרות, אבל בינינו אנחנו לפעמים מתביישות?

דווקא את זה מראה לכן הבורא, שביניכן אתן לא מנסות כל הזמן להחזיק את עצמכן במצב כזה וזה לא טוב.

תלמידה: האם צריכים כל הזמן להראות את חשיבות החברות?

בוודאי.

שאלה: לפעמים אנחנו יושבים בשיעור והראש ריק, הלב מלא באהבת החברות לכלי עולמי, אליך, והראש לא רוצה לחשוב. למה קורה הניתוק הזה?

קורה שהלב מלא והראש ריק וקורה גם להפך.

תלמידה: האם זה מצב רגיל?

במצב נורמאלי גם זה וגם זה נכללים בעבודה ואתן מרגישות את עצמכן קרובות מאוד.

שאלה: טעם העפר מגיע בהדרגה. איך האדם יכול לדרוש את הכוח כדי לעבור דרך המדרגות האלה?

החברים צריכים כל הזמן להחזיק יחד בלב את הדרישה הזאת לבורא. תנסו ותרגישו כמה הבורא עונה לכם. מאותו מקום שאתם מעלים את התפילה, את המ"ן שלכם, באותו מקום תקבלו מהבורא תשובה, מ"ד.

תלמיד: אני רואה שאני כל הזמן נמצא בקשר עם הבורא, בכל רגע יש בינינו איזשהו יחס, אבל אני גם רואה שאני לא ראוי למצב הזה של להיות בקשר איתו. איך אני יכול לעבור את המעבר הזה כדי שאהיה ראוי להיות עם הבורא?

במידה שאתה מתקרב לחברים, במידה הזאת אתה נעשה ראוי יותר ויותר לקשר עם הבורא.

שאלה: אם פתיחת הלב היא למעשה להחזיר את היחס הטוב והיפה מהחברות בחזרה אליהן, אז מה אני מחזירה לחברות? כי זה הרי מעבר למילים או לפעולות.

את היחס שלך, את האהבה, את החיבור, את החיבוק.

תלמידה: מה אני מעבירה אליהן בפנימיות מעבר ליחס חיצוני?

את מעבירה להן בפנימיות חיבוק, חיבור ואהבה. האם זו חיצוניות? כל אלה הם דברים פנימיים.

שאלה: איך לקיים השפעה בצורה נכונה בקבוצה ולא לראות תועלת לעצמי?

בלב. תנסי לכלול אותן בלב שלך, ותנסי בעצמך להיכנס ללב שלהן. בלב המשותף וההדדי הזה תתקרבו זו לזו עד כדי כך שתרגישו את הבורא, שאתן בו ושהוא בכן.

(סוף השיעור)