שיעור בוקר 16.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א',

עמ' 634, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'"

קריין: רב"ש א', עמוד 634, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", טור א', ד"ה: "ובהאמור יש לפרש, מה שאנו אומרים".

"ובהאמור יש לפרש, מה שאנו אומרים ("אהבת עולם", שלפני קריאת שמע) "והאר עינינו בתורתך". ולכאורה הלשון "והאר עינינו" שייך לומר במקום חושך והסתר, אבל בתורה היה צריך לומר "ותן להבין את תורתך". ומהו הלשון "והאר".

ובהנ"ל יש לפרש, היות שיש להבחין בהתורה את לבושי תורה, מה שהקב"ה מלובש בהם, וזה מוסתר מאתנו, כי אנו רואים רק הלבושים, ולא הלובש, לכן אנו מבקשים מה', שיאיר עינינו, שנזכה לראות ולהרגיש את הקב"ה, שהוא מלובש בהתורה. וזה שכתוב "והאר עינינו", שנראה שאתה מלובש בתורתך.

וכמו כן יש להבין מה שאומר בזה"ק על הכתוב "ומשחרי ימצאוננו". שאלו על זה, היכן מוצאים את השי"ת. ואומרו, שאין מוצאים אותו יתברך אלא בתורה. וכן אמרו על הכתוב, "אכן אתה אל מסתתר", אשר הקב"ה מסתיר את עצמו בתורה הקדושה.

מובא בהקדמה לתע"ס (אות מ"א) וזהו כנ"ל, במה שאמרו חז"ל "ויש לך מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו". זאת אומרת, שהקב"ה מלובש בהתורה. רק מה, שעל האדם לחפש אותו, ולמצוא אותו, היות שהוא הסתיר עצמו בתורה, כל זמן שאין הלומדי תורה ראויים לכך. ועל ידי היגיעה והתפלה מוצאים אותו.

ועל זה אמרו "יגעתי ומצאתי". והשאלה היא, ידוע, איזו שייכות יש יגיעה למציאה בתורה. אלא כנ"ל, שעל ידי היגיעה מוצאים את הקב"ה, איך שהוא מלובש בהתורה. זאת אומרת, שאל יאמר אדם, הלא למדתי תורה הרבה, ואין אני מוצא את הקב"ה, איך שהוא מלובש בתורה. אלא שצריכים לחפש אותו ולא להתייאש. אלא להאמין, כמו שכתוב "ומשחרי ימצאוננו". היות שענין ההסתר הוא תיקון, שאל ישיגו אותו מטרם שיהיה לאדם כלים דהשפעה, שזה נקרא "השתוות הצורה ודביקות בה'".

ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (נדרים פ"א) "הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". שנאמר "יזל מים מדליו", שמהם תצא תורה. ולכאורה משמע, שדוקא מבני עניים תצא תורה, מה שאין כן מבני עשירים לא. היתכן לומר כך.

והנה על דרך העבודה יש לפרש "עניים", כמו שאמרו חז"ל (נדרים מ"א) "אין עני אלא בדעת". ומשום זה, כשהאדם לומד תורה ורוצה להגיע לבחינת תורה כנ"ל, כלומר לבחינת "והאר עינינו בתורתך", כנ"ל, שענינו הוא לדבק בה', המלובש בתורה, ש"תורתך" הכוונה על הקב"ה המלובש בה.

והוא רואה עד כמה שהשקיע עבודה ויגיעה, בכדי למצוא את ה' בהתורה, אבל אינו מוצא אותו. הגם שכתוב "וכל משחרי ימצאוננו". אבל הוא רואה, שהוא עני בדעת. והוא רוצה לקיים מה שכתוב "דע אלקי אביך ועבדהו". וכמו כן כתוב "גם נפש בלי דעת לא טוב". אבל הוא רחוק מזה. שכל פעם הוא רואה, שאין שום אפשרות למוצאו בהתורה. וזה נקרא "עני בדעת".

והאדם מבין אז, שענין זה, למצוא את הקב"ה בתורה, זה לא בשבילו נאמר. היות שהוא חושב, שכבר חפש אותו בתורה, ולא העלה בידו שום דבר. ורוצה לברוח מהמערכה.

לכן באו חז"ל ואמרו "הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". והטעם הוא, לפי הכלל "אין מילוי בלי חסרון, אין גדלות בלי קטנות". שפירושו, שאם רוצים לתת משהו לאדם, והנותן מפחד, שאם יתן לו, תיכף על המקום, בזמן שהמקבל מבקש ממנו, אז המקבל לא ידע להעריך את הנתינה, והוא בטח יאבד זה, או שיהיה אנשים שיקחו ממנו את הדבר.

והיות שהנותן יודע את החשיבות שבהדבר, לכן הוא לא רוצה שהמקבל יקלקל אותה. ולכן הוא לא נותן לו את דבר, מה שהוא מבקש ממנו, תיכף על המקום. אלא הוא רוצה שהמקבל יבקש ממנו הרבה פעמים. כלומר, שע"י הביקוש מתרקם אצל המקבל צורך להדבר. אחרת הוא מוכרח להפסיק מלבקש.

ובזמן שהוא לא זז ממנו מלבקש, זה אי אפשר להיות, רק באופן, שבכל פעם ופעם הוא מוכרח להבין את הנחיצות שבהדבר. זאת אומרת, אם הוא רוצה לבקש ממנו עוד הפעם, שהנותן יתן לו, מוכרח האדם לתת מחשבה, אם באמת חסר לו את הדבר. שרק אז יש לו כח לבקש עוד הפעם, לאחר שכבר ביקש ולא קבל מענה על שאלתו.

וזהו מטעם, שאין אדם יכול לבקש בקשות ממי שאינו מתעניין בבקשותיו. אולם היות שהדבר שהוא מבקש, הוא דבר נחוץ, שזהו ענין, שכל החיים תלוי בזה, לכן הנחיצות שבדבר אינו נותנת לו מנוחה. והוא הולך אפילו למעלה מהדעת, לבקש כל פעם, עוד הפעם. היות שאין לו לאן ללכת. כי בלי דבר זה, שהוא מבין שזהו החיים שלו, הוא אומר, שכל החיים הוא בשבילו דבר מיותר, היות שהוא בא לידי הרגשה, שבשביל שאר דברים אין כדאי לחיות.

ונמצא, שאין ברירה, היות שאין לו סיפוק בחיים שלו. זאת אומרת, היות שיש כלל, שאין האדם יכול לחיות בלי פרנסה, מטעם שהבורא ברא את הנבראים על הכוונה שיהנו, שזה מכונה "רצונו יתברך הוא להטיב לנבראיו". ומהג' דברים, שהאדם יכול לקבל פרנסה, שיפרנס הגוף, שיהיה שבע רצון, הנקראים "הקנאה", "התאוה", "הכבוד" - זה לא מספק אותו.

לכן האדם מוכרח לחפש רוחניות, אם הוא יהודי מאמין שע"י דביקות בה' ובתורתו יכולים כן להשיג פרנסה, שיפרנס את הגוף, שתהיה לו היכולת לומר בפה מלא "ברוך שאמר והיה העולם", היות שהוא נהנה מזה, שיזכה לדביקות ה', כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום", שאז יזכה לחיים אמיתיים.

וזה נותן לו כח לא להתייאש, מלבקש מה', שיקרב אותו, ושיפקח עיניו בתורה. וכמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות פ"ג) וזה לשונו "והנה מדרגה ראשונה של גילוי הפנים, אין זו באה לאדם, אלא ע"י ישועתו יתברך, שזוכה בפקיחת עינים בתורה הקדושה, בהשגה נפלאה, ונעשה כמעיין המתגבר.

אבל זה תלוי לפי האמונה, שהוא מאמין, שה' הוא שומע תפלה. ויכול להצדיק את ההשגחה, ואומר את מה שהוא חושב, מדוע הוא לא קבל את מבוקשו, אין זה מטעם שאין הקב"ה שם לב לתפלותיו, אלא הוא מאמין, שהקב"ה עומד ומחכה לתפלותיו, וקובץ אותם על דרך "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול".

כלומר, היות שידוע, שאם נותנים דבר חשוב לאדם, והוא אינו יודע את ערכה, ויש אנשים שהם כן יודעים את החשיבות שבדבר, הדבר הזה עובר לאלו אנשים, או ע"י גניבה או ע"י אבידה, שהאדם אינו יודע לשמור אותה, ויש אנשים שיודעים את ערכה, והם גונבים, ומוצאים, ולא מחזירים לבעליהם.

וידוע שיש כנגד הקדושה ס"א, שהם כן יודעים מהו ערך של רוחניות. לכן צריך להיות שמירה על זה שלא יגיע לרשותם. וזהו הסיבה, שאין הקב"ה נותן לו את מבוקשו, אלא עומד ומחכה, שע"י זה שהוא מתגבר כל פעם עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, לבקש מהקב"ה שיעזור לו, שיזכה לפקיחת עינים בתורה.

והוא מאמין באמונת חכמים, במה שהם אומרו, שע"י העבודה באמונה, זוהי הסגולה הכי טובה לזכות לחשיבת המטרה, שהוא דביקות בה'. ובזמן שהקב"ה יודע, שהוא כבר יודע לשמור את מתנת המלך, בודאי הקב"ה יעזור לו, ויקבל את תפלתו, מה שהוא מבקש, שה' יפתח עיניו, ויזכה לפקיחת עינים בתורה. והוא בודאייתן לו.

וזה שכתוב "הזהרו בבני עניים". כלומר, שאל לזלזל במצב, שהוא מרגיש, שהוא עני בדעת, שעדיין לא זכה לפקיחת עינים בתורה, ועוד לא זכה "שהמאור שבה מחזירו למוטב". "היות שמהם תצא תורה". פירוש, שיש להאמין, שע"י זה שהוא מרגיש, איך שהוא עני בדעת, וכל פעם ופעם הוא מוכרח להתגבר מחדש, עליו להאמין, שזה בא לו מהקב"ה, הירידות האלו, שע"י זה יקבל כלים וצורך, איך להחשיב את מתנת ה' מפני החיצונים. כלומר, שלא יפולהכל לכלים דקבלה, שהכלים האלו שייכים לקליפות. ועל ידי ההתגברות באמונה, שיאמין, שה' הוא שומע תפלה, וכל תפלה ותפלה שהוא מבקש מה', ה' מצרף אותה לחשבון גדול, עד שהאדם ידע את חשיבות שבדבר.

וזה שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף מ"ט) וזה לשונו "ולכן נקראת קליפה זו "פרעה", אותיות "פה רע". ובגלות מצרים היתה שליטה "לפה רע", הנ"ל, והיו חוזרים לסורם. ולכן אף על פי שזכו לאיזה הארה מט' ראשונות, אבל היא לא יכולה להיות נבלעת בגוף, מפני ש"פה רע", שהוא הלעומת דפה דקדושה, דהיינו העורף, היה מפסיק השפע היורד מן הראש, ויונק ומוצץ כל השפע, שהתחיל לרדת בשביל ישראל".

ובהאמור יוצא, שיש בתורה להבחין כמה בחינות:

א. שלומד תורה בכדי לדעת את הדינים, בכדי לדעת איך לקיים מצות התורה.

ב. שלומד תורה בכדי לקיים מצות לימוד התורה. כמו שכתוב (יהושע א') "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יום ולילה". ופירש רש"י "והגית בו" והתבוננת בו, כל הגיון שבתורה בלב, כדאמר "והגיון לבי לפנים".

ג. שלומד תורה בכדי לזכות למאור התורה. וזה שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב". שע"י זה יזכה לאמונה ולהידבק בה'. ואז נכנס לבחינת "ישראל", היות שכבר מאמין בה' באמונה שלימה.

ד. לאחר שכבר זכה לבחינת אמונה, אז הוא זוכה לבחינת "תורה, מבחינת שמותיו של הקב"ה", שזה נקרא בזה"ק בחינת "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא". שאז הוא זוכה לבחינת מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו, שהנבראים מקבלים מבחינה זו את מה שהקב"ה רוצה לתת להנבראים.

ובמה שפירש רש"י על הכתוב "והגית בו יומם ולילה", ואומר "והתבוננת בו. כל הגיון שבתורה בלב", יש להבין למה הוא מתכוון לומר שהגיון הוא בלב. הלא כשלומדים תורה הוא במוח וראש ולא בלב. אם כן מה משמיענו בזה אומר "כל הגיון שבתורה הוא בלב".

ויש לפרש, שאין כאן הכוונה על בחינת תורה דוקא למה שנוגע להלכות, שלומד כדי לדעת את הדינים, איך לעשות את המצות. אלא הוא רוצה לומר, שהתורה גם כוללת את ב' בחינות אחרונות, הנ"ל:

א. מה שלומד, בכדי לקבל מאור התורה,

ב. מה שזוכה אח"כ לבחינת תורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה".

את ב' אלה שייכים דוקאלהלב, כמו שאומר הר"א עזרא ז"ל (מובא בהקדמה לספר פנים מסבירות אות י') וזה לשונו "דע כי כל מצות הכתובות בתורה, או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב. כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין. וכתוב, "לישרים בלבותם", והיפך זה, "לב חורש מחשבות און", ודע, כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב".

ויש לפרש את דברי רש"י, כמו שאומר הר"א עזרא ז"ל. ובהאמור יש להבחין בד' בחינות הנ"ל, שב' אחרונות שייכים לעבודת הפרט, וב' בחינות הראשונות שייכים להכלל. וזהו כמו שאומר הרמב"ם ז"ל "כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט. ומרגילין אותן בנחת, עד שישיגוהו ויעבדוהו מאהבה".

רואים אנו מדברי הרמב"ם ז"ל, שהתחלת עבודת הכלל מתחיל משלא לשמה, אלא כדי לקבל שכר. ולכן צריכים ללמוד תורה בכדי לדעת את הדינים, איך לקיים את המצות. וזהו בחינה א' הנ"ל. וכמו כן לימוד התורה שלו, הוא כדי לדעת עם המוח, מה שכתוב שמה, שע"י מצות למוד התורה הוא יקבל שכר. וזהו בחינה ב' הנ"ל. וב' אלו אין להם שייכות לעבודת הלב, כנ"ל בדברי הר"א עזרא ז"ל.

מה שאין כן ב' בחינות אחרונות הנ"ל כבר שייכות להלב, משום שהן שייכות לבחינת לשמה. כי בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך של לשמה, מגלים לו, כדברי הרמב"ם, הנ"ל, כי מה שאמרנו לך מקודם, שאתה צריך ללמוד "שלא לשמה אלא בכדי לקבל שכר", הוא מטעם, שאין האדם מסוגל מצד הלידה והטבע לעבוד לשם שמים, אלא רק לתועלת עצמו. לכן אומרים לך עכשיו, שאתה צריך לדעת, שעיקר העבודה שלנו היא לשמה. אבל איך מגיעים לזה, העצה היא "מתוך שלא לשמה באים לשמה, מטעם המאור שבה מחזירו למוטב"."

שאלה: בתחילת המאמר למדנו שאדם צריך להכין את עצמו כשהוא מגיע ללמוד תורה, והיום כשהגעתי לפה שאלתי את עצמי את כל השאלות האלו. גם אמרת שאת התשובות אנחנו מקבלים בתוך הלימוד, והרגשתי שההתחלה הייתה יותר קלילה, גם ההכנה וגם קריאת המאמר עכשיו. אפשר להגיד שהבורא נותן את התשובות, שכך הוא מכניס את האדם ללימוד?

הוא מכניס את האדם ללימוד כדי שהאדם יחפש מהי התשובה הנכונה, מהו הלימוד הנכון.

תלמיד: האדם צריך לשאול את עצמו גם בזמן הלימוד?

גם בזמן הלימוד, גם לפני הלימוד.

תלמיד: במאמר היה כתוב שהאדם צריך להתפלל ולא לוותר, להיות כל הזמן בהתמדה.

כן.

תלמיד: התפילה הזאת צריכה להיות על הרבים או שאדם צריך להתפלל עבור עצמו?

להתפלל על עצמו, שיבין בשביל מה הוא לומד.

תלמיד: וגם לכלול את כל העשירייה באותו זמן?

זה לא מההתחלה. להגיד כך בלי לקיים, זה לא מוסיף.

תלמיד: מה זאת אומרת בלי לקיים?

כי הוא עוד לא לומד עם כל העשירייה, אין לו עדיין דחפים פנימיים כאלו.

שאלה: למה כשהאדם חוזר וחוזר ומתרקם אצלו הצורך הזה, אין כבר פחד שזה יאבד לו, או שייקחו לו את הגילוי?

כי הוא כל הזמן נמצא בריצה אחרי המטרה הזאת.

תלמיד: אבל זה לא מגדיל את הצורך לקבל את זה בכלים שלו? כי אם הוא חוזר וחוזר זה דווקא מגדיל את הרצון לקבל.

לא. בזה הוא מעורר את המאור המחזיר למוטב ומתחיל להבין שבכלים שלו הוא לא מסוגל לקבל את זה, כי יש ניגודיות בין מה שהוא רוצה ובין מה שהוא יכול לקבל בכלים.

תלמיד: רב"ש כותב אחר כך "שהוא כבר יודע לשמור את מתנת המלך". מהי הפעולה של לשמור את מתנת המלך?

לשמור את מתנת המלך זה נקרא שכבוד המלך אצלו יותר גדול מלקבל את המתנה.

תלמיד: מתי זה מתהפך, מתי כבוד המלך הופך להיות יותר מהמתנה?

האדם צריך להגדיל את הרצון שלו להיות דבוק במלך יותר מכל דבר אחר.

תלמיד: אבל זאת העבודה שאנחנו עושים, האם יש מצב כזה שאנחנו לא מגדילים את כבוד המלך על פני הרצון לקבל?

ודאי שמגדילים, אבל השאלה אם בזה שמגדילים אז מקבלים את זה, משיגים את זה.

תלמיד: אז מה ההבדל בין מצב שמקבלים לבין מצב שלא מקבלים, האם ההבדל הוא באופן שבו עובדים או מצד הבורא?

לא, מצד הבורא אין שום עיכוב, הכול תלוי בנו.

תלמיד: אז מה חסר?

חסר עד כמה אנחנו באמת מבקשים בצורה נכונה, ומה מבקשים, כמה, איך, בכמות ובאיכות.

תלמיד: אם היינו מבקשים עכשיו בצורה מדויקת בכמות ובאיכות היינו מקבלים, או שעדיין צריך להתרקם החיסרון, הצורך הזה?

זה תלוי בחיסרון.

תלמיד: זה לא עניין של כמה פעמים מבקשים?

לא, זה כמו ילד, הוא יכול לבכות לך שעה שלמה, וכשאתה נותן לו משהו, אחרי דקה הוא זורק את זה ולא נזכר.

שאלה: לגבי מה שרב"ש כותב פה על עבודת הכלל ועבודת הפרט. יוצא שכשאנחנו רוצים לעבור לעבוד לשם שמיים צריך ממש לזרוק ולזלזל במה שהיה לפני זה, שעבדנו על מנת לקבל שכר. אם לפני כן עבדנו על מנת קבל שכר ועכשיו אנחנו רק רוצים להשפיע לבורא, זה יוצא ממש מנוגד והפוך זה לזה. איך נכון להסתכל על המעבר הזה, האם נכון לזלזל בעבודה הזאת שהיא כמו עבודת נשים וילדים, כל מה שהוא כותב?

לא, אני פשוט עולה במדרגה, אני רוצה דבר יותר גדול, יותר מיוחד.

תלמיד: כן, אבל ההרגל הקודם שעובדים על מנת לקבל שכר, ההרגל הזה קיים והוא מאוד מאוד חזק. איך נפטרים ממנו כדי לעבוד לשם שמיים?

אם יש לפניי כזאת הזדמנות, היא מאירה הרבה יותר מהמטרות הקודמות, ואז אני לא מסתכל על עליהן.

תלמיד: הפער הזה מספיק?

ועוד איך.

שאלה: רב"ש כותב "ובזמן שהוא לא זז ממנו מלבקש, זה אי אפשר להיות, רק באופן, שבכל פעם ופעם הוא מוכרח להבין את הנחיצות שבהדבר. זאת אומרת, אם הוא רוצה לבקש ממנו עוד הפעם, שהנותן יתן לו, מוכרח האדם לתת מחשבה, אם באמת חסר לו את הדבר." זה בהמשך למה שאמרת על התינוק שיכול לבקש במשך שעה אבל אין חידוש בבקשה. אתה יכול להסביר את הפסקה הזאת, היא נראית לי מאוד חשובה?

האדם צריך חומר דלק כדי לבקש שוב ושוב. אתה צריך להוסיף לו כאילו, כדי שיבקש. ולכן יש כאלה שמפסיקים לבקש, פעם ביקשו, ויותר לא. ויש כאלה שלא יכולים לעזוב את הבקשה במידה שזה נמצא בהם וכואב להם, והם הולכים עד הסוף עד שמקבלים.

תלמיד: אני מבין שכל פעם צריך להיות חידוש בבקשה, זה לא "תן לי, תן לי, תן לי", אלף פעם, אלא כל פעם צריך לחדש מה חסר לי.

כן.

שאלה: מה זה "משחרי ימצאוננו", מהי הפעולה הזאת בלימוד התורה?

שמי שרץ אחרי הבורא, משיג אותו.

תלמיד: ומה המשמעות של "והאר עינינו בתורתך"?

ככל שלומדים יותר, כך מתחילים להשיג עומק וסיבות יותר ויותר אמיתיות.

שאלה: רב"ש מסביר לנו שיש פה מעבר מלא לשמה לשמה, וחייבים להתחיל מהלא לשמה, אי אפשר ישר לקפוץ ללשמה. יש שתי בחינות בלא לשמה, בחינה א' היא שלומד תורה בכדי לדעת את הדינים, בכדי לדעת איך לקיים מצות התורה. ובחינה ב' היא שלומד מטעם מצות לימוד התורה. בחינות ג' וד' הן כבר בחינות לשמה, בחינה ג' היא שהוא מצפה למאור. אפשר ישר לקפוץ לבחינה ג', לוותר על בחינות א' וב'?

איך?

תלמיד: זה בדיוק מה שאני רוצה להבין כי במאמרי רב"ש ובעל הסולם שבעיקר אותם אנחנו לומדים לא בדיוק כתוב על הדינים ואיך לקיים את המצוות, ובכל זאת רב"ש אומר פה שזאת בחינה א' שגם אותה צריך לעבור. למה הכוונה?

שצריכים לדעת מהן המצוות כמו שכתוב, בצורה הפשוטה, כי כתוב.

תלמיד: אבל איפה כתוב על המצוות והדינים כמו שהוא כותב?

יש מלא ספרים על זה.

תלמיד: וצריך ללמוד את זה, להתעמק בזה, זו אחת הבחינות שצריך לעבור?

יש דברים שאתה חייב לדעת ולקיים.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו לומדים תע"ס, ובתע"ס קשה מאד להבין על מה מדובר, אז פשוט מתרכזים במאור שיפעל עלי, איפה הוא פוגע בי בעור התוף ובאוזן?

לא, זה חייב להיות יחד, אני רוצה להבין מה כתוב, אני רוצה להרגיש, להתפעל ממה שאני קורא.

תלמיד: ואם הבנה השכלית קשה לי מדי.

אבל אני רוצה שזה יפעל עליי.

תלמיד: אז לוותר על ההבנה שכלית?

לא לוותר.

תלמיד: אז מה כן?

שיבוא אליי גם זה וגם זה. אבל לא שאני שם תנאי - אני לא מבין ולכן אני לא חושב.

תלמיד: אבל אני כן משתוקק למאור, זאת אומרת אני כן מחזיק משהו.

אז אתה קורא כמו מישהו שלא יודע לקרוא, זה לא טוב. אתה בכל זאת צריך להשתדל להתעמק ככל שאפשר בתורה עצמה, זאת אומרת מה קורה שם.

תלמיד: זאת אומר מאמץ שכלי חייב להיות.

כן.

תלמיד: אי אפשר לוותר עליו?

לא. אפילו במעשה המצוות בצורה הפשוטה.

שאלה: כתוב, "ועל ידי ההתגברות באמונה, שיאמין, שה' הוא שומע תפלה, וכל תפלה ותפלה שהוא מבקש מה', ה' מצרף אותה לחשבון גדול, עד שהאדם ידע את חשיבות שבדבר." התפילה היא אוסף של בקשות או משהו אחד ממוקד?

גם וגם. יכול להיות שזו תפילה על משהו מסוים, קונקרטי, ויכול להיות שזה לא על משהו קונקרטי, אלא מורכב.

תלמיד: שזה מורכב הרבה פעמים אפשר להתבלבל בתפילה. איך בתפילה לא ליפול עוד פעם לכלי דקבלה?

אתה צריך לראות מה אתה רוצה עוד לפני התפילה, בשביל מה אתה מבקש, מה יהיה לך מזה שתקבל או לא תקבל וכן הלאה. אתה צריך לברר את זה לפני התפילה.

תלמיד: עושים את זה ואז רוצים להתפלל, וכשמתפללים מה אמור לצאת בסוף, תמיד חסר לי הסוף של התפילה.

בשביל מה אתה מתפלל?

תלמיד: בשביל לשנות את הטבע שלי, לשנות את כלי קבלה שלי לכלי השפעה.

צריך לברר את זה טוב, אחרת מה הטעם להתחיל.

שאלה: כתוב, שהאדם מקבל את המתנה רק כשהוא יודע לשמור עליה כדי שזה לא יתמוסס לסטרא אחרא, מה קודם לְמה? כי אם אדם כבר מקבל את זה הוא צריך להיות בקדושה, זאת אומרת הוא בתוך תכונת ההשפעה. הסטרא אחרא באה לפני שהוא מקבל את תכונת השפעה או אחרי וזה חלק מתהליך הקדושה כבר, ומפני מה הוא צריך לשמור לפני זה?

הוא צריך לשמור בתפילה שלו על מה הוא מבקש, שאין בזה רצון לקבל לעצמו.

תלמיד: וזה לא יכול להיות לפני הקדושה?

אני לא יודע מה זה קדושה.

תלמיד: לפני שהוא בהשפעה.

לפני הוא לא יקבל את צורת ההשפעה.

תלמיד: אז איך הוא יכול להיות שם אם הוא לא שם?

לא, הוא לא יקבל. אם הוא מבקש משהו שלא מתאים לכלים דהשפעה, אז הוא לא יקבל את זה.

תלמיד: אז איך הוא יכול לבקש דבר שהוא לא נמצא בו, איך הוא יכול לבקש את האצבע השישית אם אין לו?

הוא יכול לבקש אם הוא לא נמצא בו, כל הבקשות שלנו הן על מה שאין לנו עדיין. הוא יכול לבקש, השאלה היא אם מה שהוא מבקש, הוא ישתמש בזה בצורה נכונה.

תלמיד: והוא לא ישתמש כל עוד הוא לא עובר לצד השני, כי הסטרא אחרא תשאב את זה ממנו?

ככל שהוא יבקש יותר, אבל באמת יבקש, יש סיכוי שהוא יקבל.

תלמיד: הסטרא אחרא, הרי לכל אורך הדרך האדם ייפול לשם, היא תשאב אותו כל הזמן, ואז הוא צריך לפנות לבורא שיגן עליו?

כן.

שאלה: להמשיך את בירור התפילה. אני נתקל באנשים שנמצאים רק בהודיה, לא שמעתי אותם אף פעם מבקשים. גם בתוך העשירייה יש אחד או שניים שתמיד נמצאים בהודיה, יכול להיות דבר כזה?

כנראה שאין להם על מה לבקש.

תלמיד: כי לפי מה שאני שומע כמעט ורק אני נמצא בבקשה, אני מדי פעם מודה.

מה השאלה?

תלמיד: איך מעירים אנשים שנמצאים רק בהודיה לבקש?

אני לא מדבר על אנשים.

תלמיד: אני מדבר על חברים בעשירייה.

תדבר על עצמך, למה אתה דואג להם?

תלמיד: אני דואג להם, אני דואג לעשירייה.

לא נשחק בצביעות, דֵבר על מה שחסר לך. אין לך על מה, תחכה.

שאלה: מה זה לרוץ אחרי הבורא? אמרת שאנחנו לומדים וכל יום אנחנו צריכים לבוא ולחפש את הבורא, לתת יגיעה. וקודם אמרת לאחד החברים, צריך לרוץ אחרי הבורא, מה זה לרוץ אחריו?

כדי להשיג אותו לבקש ממנו שייתן לך כלים דהשפעה.

תלמיד: אפשר להוסיף גם, כלים להשפעה ואהבת חברים?

כן.

שאלה: הוא כותב הרבה על הלב, שצריך לתקן אותו, שהתורה ניתנה לאנשי לבב, ושההיגיון של התורה צריך להיות בלב. אנחנו צריכים לבוא לשיעור או למפגש עם החברים מתוך עם צפייה שייתקן לנו הלב?

כן. לב זה רצון, והבורא ברא רצון והרצון הזה מתגלה בנו בצורה מקולקלת ואנחנו צריכים לתקן את הרצון, לתקן את הלב.

תלמיד: לפני שהולכים לתקן משהו, צריך להיות בהרגשה שהמצב מקולקל, שהוא חמור, נניח אדם הולך לעשות ניתוח כשהוא מרגיש רע.

ודאי שהלב שלנו מקולקל.

תלמיד: אנחנו צריכים ללכת כל היום בהרגשה שהלב שלנו מקולקל ואז לבוא למפגש חברים או לשיעור?

לא, לא צריך סתם ללכת כך, אלא צריך לחקור מי אני, מה אני, מה אני רוצה, לאן אני נמשך וכן הלאה, עד שאני מגיע למצב שבאמת הלב שבקרבי הוא ממש יצר הרע ואני צריך לתקן אותו. רק הבורא יכול לעזור לי בזה, אני אבקש ממנו והוא יתקן לי את הלב.

תלמיד: התיקון הזה נראה יומיומי, אינסופי ולא מסתיים?

אני לא יודע אם הוא אינסופי, אתה אומר כך, כנראה שאתה כבר מדבר מהסוף, אבל זה נכון שהוא יומיומי.

תלמיד: אם יש רכב מקולקל, לוקחים אותו למוסך, המוסך מתקן וגמרנו, אבל לפעמים צריך להכניס אותו שוב למוסך.

תכניס אותו למוסך ותתקן, אבל כשאתה יודע בדיוק שהבעיה היא בלב שלך ולא בשום דבר אחר ושרק הבורא יכול לעשות לך את התיקון.

שאלה: אם אני כבר לא יכול לקבל סיפוק מכבוד, תאווה וסיפוקים גשמיים, אז אני מחפש רוחניות. רב"ש אומר שכדי לקבל רוחניות, אני צריך אמונה, אבל עוד לא השגתי אותה, אז הוא אומר שצריך לעסוק בתורה. איך אני יודע אם אני עוסק בתורה נכון, או לא מספיק עוסק בה נכון?

מסבירים לך, שכדי לקבל את כוח האמונה, אתה צריך להיות בתוך קבוצה של עשרה חברים, שכולם חושבים על אותו דבר, איך להשיג את הבורא ואת הכוח שלו, כדי לתקן את עצמם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו כבר בעשירייה, אנחנו עושים את זה, אבל עוד אין מאור, משהו שמושך.

זה שאתה רואה שאתה נמצא בין עשרה אנשים, זה לא אומר שאתה נמצא ביניהם.

תלמיד: איך אני עושה שאני אהיה ביניהם, מה אני צריך לעשות כדי להיכנס לחיבור הזה?

על זה יש הרבה מאמרים. למה הרבה? כדי שעד שתגמור לקרוא אותם, בהדרגה זה ייכנס לתוך העצבים שלך, לתוך ההבחנות שלך, ואז תתרשם מזה נכון.

תלמיד: בקשר למצוות התורה, אני עדיין מתבלבל בזה. אפשר לומר לדוגמה, שמאמרי החברה הם מצוות התורה בשבילנו?

כן.

תלמיד: אז אם אני מתמקד בזה, זה מבחינתי ללמוד את התורה בכדי לדעת את הדינים, בכדי לדעת איך לקיים את מצוות התורה?

לא, זה לא מספיק.

תלמיד: אז מה חסר חוץ מזה?

אל תתפוס רק את החלק שנראה לך שברור ואתה רוצה להתעמק בו, אלא תראה על מה בדיוק מדובר.

תלמיד: איפה לראות?

לראות מה כתוב על זה בספרים. יש הרבה מצוות בתורה, יש בהן חלק של בין אדם לחברו, בין אדם לבורא, בין אדם לעצמו אפילו וכן הלאה.

תלמיד: הבנתי שזה מופיע בספרים, אבל אין לי מושג איפה הספרים האלה נמצאים, אני אף פעם לא עסקתי במצוות התורה.

בסדר, כך רובם. מאלו שנמצאים כאן, כמעט ואף אחד לא התעסק בזה. אז צריך ללמוד, לקרוא מה שכתוב על זה. רב"ש במאמרים שלו כותב במיוחד על היחס בין אדם לחברו וקודם כל אנחנו צריכים ללמוד את זה. ואחר כך מגיעים ליחס בין האדם למקום, לבורא.

תלמיד: אז בעצם הספרים שיש לנו, "כתבי רב"ש", מספיקים כרגע, לא צריך להתעמק בספרים אחרים מחוץ לזה?

לא, לא צריך.

שאלה: רב"ש כותב, ""הזהרו בבני עניים". כלומר, שאל לזלזל במצב, שהוא מרגיש, שהוא עני בדעת, שעדיין לא זכה לפקיחת עינים בתורה, ועוד לא זכה "שהמאור שבה מחזירו למוטב"." מה הסיבה שהוא אומר לא לזלזל במצב הזה, מה מייחד את המצב הזה?

זה מצב של חיסרון, שעל החיסרון הזה הוא מגיע לפתוח, לפתור את כל הבעיות שלו בדרך.

תלמיד: יש הרבה משפטים בכיוון, יש משפט שאומר אין צדיק אשר עומד על דבר מצווה עד אשר לא כשל בה, אלף פעם ייפול צדיק וקם, הרבה פעמים מדובר על המצב הזה של "עני בדעת". האם זה מצב שהכרחי לעבור אותו הרבה פעמים בדרך?

לא, כל אחד לפי מצבו.

שאלה: קראנו שעל ידי היגיעה והתפילה, מוצאים את הבורא. במקום אחר גם קראנו שהלוואי ויתפלל כל היום. אבל לפי מה שכתוב פה לתת יגיעה בתפילה זה לא מספיק, צריך עוד יגיעה חוץ מתפילה. לְמה הכוונה?

אם אני נותן יגיעה בחיבור בינינו, בעשירייה או בכל הקהל, אז אני מקבל מזה כוחות. אני לא חושב שיש עוד מה לעשות, מלבד לבוא כל יום, להתכלל בכל המאמרים ולהשתדל ככל האפשר להיות מחובר עם החברים.

תלמיד: על ידי היגיעה והתפילה, מוצאים את הבורא. מה הקשר בין יגיעה למציאה? אני מתייגע, ואני מוצא במקום אחר, אין קשר. אני אומר כדי שלא יקרה מצב שתהיה יגיעה לריק.

אני לא יודע מה אתה מבקש, מה אתה מחפש ומה אתה מגלה. אז תבדוק את עצמך.

תלמיד: הבעיה שגם אני לא יודע לאן לקלוע כל הזמן, אני לא רוצה שתהיה יגיעה לא נכונה.

אני יודע שאדם שמגיע ללמוד, מיום ליום מברר לעצמו יותר ויותר לשם הוא לומד, לשם מה הוא מגיע, וכן הלאה. זה לא מובן?

תלמיד: זה מובן.

אז לא צריך יותר, רק כל הזמן לברר את הנחיצות שלך בתורה בכל העסק שלנו.

שאלה: אמרת שצריך לברר את הנחיצות "למה אתה כל הזמן לומד, למה אתה באמת רוצה ללמוד", לא להגיד סתם מילים.

אדם שמשקיע כוחות בדרך כלל, כל התוצאות הן בהתאם למידת השקעתו, הוא רוצה לדעת לָמה וכמה הוא מקבל, ומתי הוא יקבל, מה זה ייתן לו, וכן הלאה.

שאלה: אז אדם כביכול עושה את הבירור הזה וחושב "אני זוכר את הברור שלי מאתמול ואני אבוא מחר לשיעור ואבקש כלים דהשפעה, רצון להשפיע" וזהו. מה המילים האלה בכלל?

אני לא יודע, נראה לי שזה אדם שלא מבין מה הוא מדבר.

שאלה: זאת אומרת שלא מספיקות רק המילים וחייב גם שיהיה תיאור פנימי של המילים, וכמו שרב"ש אומר, לברר את הנחיצות "לְמה אני באמת צריך את זה, מה ייתן לי הרצון להשפיע?".

כן, כן.

שאלה: ממש לרדת עד עומק הבירור?

עד כמה שאפשר.

תלמיד: במידה בה אתה יכול להבין.

כן. אחרת זה לא יהיה כך.

שאלה: האם תלמיד צריך לכוון למקום שהוא לא מקבל שכר?

איך זה לכוון את עצמו למקום שלא לקבל שכר, אז בשביל מה הוא מכוון את עצמו?

שאלה: אבל אנחנו רואים שכאשר מגיעים לשם אמורים לא לרצות שכר. מה אני עושה עם המצב הזה?

לאיזה מצב מגיעים שלא רוצים שכר?

תלמיד: אני מבין ש'לא לקבל בעל מנת לקבל', או להיות בהשפעה, זה בלי שכר.

למה זה בלי שכר?

שאלה: אז מה זה?

אני חושב שזה דווקא לקבל שכר יותר גבוה מכל האמצעים שיש לנו בעולם הזה.

שאלה: אז אני בא לפה במטרה להרוויח אבל יותר?

כן.

שאלה: עם הרצון לקבל?

כן.

שאלה: רב"ש כותב שיש ד' בחינות בתורה והבחינה הראשונה היא כנראה הנחותה ביותר, שהוא לומד תורה בכדי לדעת את הדינים. האם גם שאלות כמו איך להתנהג בעשירייה או באיזה אופן בנויה המציאות, הן גם שייכות לבחינה הזאת?

כן.

שאלה: אז האם זאת בעצם בחינה נחותה שצריך לנסות לדלג מעליה או דווקא צריך להתעמק בה ולממש אותה או ליצור ממנה בסיס?

לקבל אותה, לעבוד איתה.

שאלה: ובמצב שאדם מגיע והוא מתכוון ללמוד תורה כדי לדעת את הדינים?

בשביל מה?

שאלה: כי לפעמים אין משהו אחר, לא רואים את המטרה הגבוהה יותר, אז בונים דברים מהיסוד. והשאלה היא האם לנסות לבטל את זה ולהבין שיש משהו גבוה יותר וכביכול לזלזל בזה ולנסות לדלג הלאה או דווקא להתעמק בזה ומתוך כך להגיע לבחינות היותר גבוהות?

לעלות למעלה מזה ולהגיע לבחינות יותר גבוהות, כל פעם להשתדל לעלות יותר. אני שמח שהמאמר הזה משפיע עליכם באופן חזק.

שאלה: מה בדיוק נותן לנו את הכוח לא להתייאש כשאנחנו מתפללים שוב ושוב ולא נענים. מה נותן לנו את הכוח להמשיך להתפלל?

הבורא נותן לנו כוח, הוא רוצה שאנחנו נמשיך ועוד ועודכל החיים. מלכתחילה הוא נתן לנו כדי שאנחנו נמשיך.

שאלה: איך אנחנו יוצרים את התשוקה הבלתי נגמרת, האינסופית, להגיע לבורא לפני שהתפללנו. איך לייצר את החיסרון הנכון הזה שלא נגמר?

רק על ידי הסביבה, רק על ידי הסביבה.

שאלה: כתוב במאמר על המתנה שהבורא נותן לאדם כמענה לתפילה, שבחינה ראשונה זה גילוי פנים, שמגיע רק כישועה מהבורא ואז יש לו פקיחת עיניים. איך אנחנו בכלל מגיעים לדבר כזה כתוצאה מהבקשה שלנו?

על ידי הלימוד אנחנו מושכים עוד ועוד מהאור העליון, המאור המחזיר למוטב, שלאט לאט יביא לנו את אותו כוח עליון שמתיישב בנו ומתחיל לסדר לנו את הכלים בצורה נכונה. עד שמתחילים להרגיש בהם את התשובה.

שאלה: בהמשך הוא גם כותב שהבורא ייתן את זה אם האדם יוכל להחזיק במתנה.

כן.

שאלה: מה זה אומר להחזיק במתנה?

שהאדם לא יזרוק את זה החוצה, לא ירצה לשנות את הדברים, לרצות לקבל תמורתם איזשהו שכר, ככה זה.

שאלה: אם האדם מגיע לייאוש מכוחותיו, הוא רוצה להגיע לחיבור בעשירייה, אבל הבורא לא עונה על התפילה שלו. למה זה קורה כך, מה חסר לו?

צריך להתחבר מהר יותר עם החברים ובאופן אינטנסיבי.

שאלה: כלומר אם הוא לא עונה לתפילה זה אומר שאין חיבור בין חברים?

כן.

שאלה: דיברנו על כך שהאדם תמיד מבקש את מה שחסר לו, ובעולם הזה אני יודע מה חסר לי, אם נניח אין לי תפוח אבל ראיתי תפוח אצל מישהו אחר אז גם אני רוצה, אבל כאן אנחנו מדברים על כך שהאדם צריך לבקש על כלים ד'השפעה. איך אפשר לבקש משהו שאין שום תיאור לגביו?

נותנים לך הבנה בנוגע למה שאתה יכול לבקש.

שאלה: כתוב במאמר ש"התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב"." מה הכוונה ל"אנשי לבב"?

שהם מבינים שצריכים לתקן את הלב.

תלמיד: כאשר אני מתפלל לשרת רק את הבורא באהבה, איך אני יכול להבין שהתפילה שלי היא תהיה "לשמה"?

אם אני מוכן לבקש משהו שלא לתועלת העצמית שלי, אז זה בדרך ל"לשמה".

שאלה: איך האדם יכול להיות כל היום בבירורים כך שהוא יוכל לכוון את ליבו ללב החברים?

איך אפשר? על ידי כך שהוא מקבל תמיכה מכל החברים לכן קל לו לא לצאת מזה.

שאלה: יש אנשים בכלא שהדבר היחידי שיש להם אלה ספרים והם מחפשים את הדעת. איך אנחנו יכולים להרגיש את הנחיצות הזאת בעשירייה שהרבה פעמים אין לנו כוח או רצון?

צריכים יותר ויותר להתקשר אליהם ולמשוך אותם גם לבירור. אנחנו נמצאים עכשיו במעבר מאוד חשוב והדרגה הבאה שלנו היא כבר "לשמה" ולכן צריכים יותר ויותר להתחבר, להצמיד את עצמנו זה אל זה ככול האפשר ולפנינו מעבר.

שאלה: יש חברים שהם נמצאים בתנאים כאלה שכמעט אין להם אפשרות להתקשר לדרך, נניח יש חברים בכלא גם בדרום אמריקה, גם בצפון אמריקה שכל מה שיש להם אלה ספרים, זה הקשר היחיד שלהם לדרך אין להם אינטרנט כלום, הם רק יכולים לקרוא בספר. שם נוצר חיסרון מאוד גדול. ולנו יש הכול אנחנו שבעים, יש לנו חברים, עשירייה, שיעורים כל יום, הכול, אז כאילו זה מכבה את החיסרון מרוב שיש לך את השפע.

נכון.

תלמיד: איך שומרים על החיסרון למרות שיש לך את השפע, איך לא מאבדים את הזיק הזה?

גם על ידי החברה שכל אחד צריך לעורר, לחמם את חברו וכך לא עוזבים את המטרה.

שאלה: אתה אומר שאנחנו הכלי העולמי נמצאים במעבר מאוד חשוב והדרגה הבאה היא "לשמה". מה חשוב לדעת, לשים לב, להיזהר במעבר הזה?

להיות יחד ולהבין שהכלי שלנו הוא כלי משותף וכל אחד צריך לתרום לכלי המשותף הזה את חלקו וכך להתקדם.

שאלה: איך אני לא נופלת כל הזמן לסיטרא אחרא בזמן בקשה, תפילה?

תמשיכי ותתקרבי תראי איך שזה עובר.

תלמידה: אבל זה כל הזמן אותו דבר, כאילו אני מחטיאה פה את המטרה.

אז אני אומר לך, תמשיכי ותתקרבי.

שאלה: במצב שעוסקים בתורה ומצוות לשמה, אז נאמר שישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הם. מה זה אורייתא ומה זה קודשא בריך הוא?

אורייתא היא כל התורה, וקודשא בריך הוא זה הבורא וישראל זו העשירייה שכולנו נכללים יחד, זה בעצם המצב שהעשירייה עוברת ל"לשמה".

תלמיד: כשאנחנו לומדים תורה אנחנו לא מתכוונים לחמשת חומשי תורה. מה היא תורה בדיוק?

תורה היא נקראת כל האור העליון שממלא את הכלי שהבורא ברא.

תלמיד: זאת אומרת, האור העליון זה דבר אחד והבורא שברא אותה שני דברים שונים. זאת אומרת מה ההבחנה בין האור לכלי?

אני לא נכנס לזה אתה מבין או לא?

תלמיד: האור שיוצא מהבורא זה לא אותו דבר?

לא.

(סוף השיעור)