שיעור בוקר 05.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 452, "הקדמה לספר הזהר", אותיות ע'-ע"א

קריין: בעל הסולם, עמ' 452, "הקדמה לספר הזהר", אות ע'.

אות ע'

"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל', נתיב תנינא), וז"ל:

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם.

"ורזא דמלה, קול אומר: קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".

וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה, מ'):

"קול אומר: קרא" - שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

ומביא ראיה מהכתוב:

"קרא נא היש עונך" - שקריאה פירושו תפילה.

אבל השכינה אומרת:

"מה אקרא" - כלומר: אין בי כח, להרים את עצמי מעפר, בשביל,

"שכל בשר חציר" - כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות.

"כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות.

"ואפילו, כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - ואפילו, הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם.

"בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם.

"ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

"וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל."

זהו תיקון ל' מ"תיקוני הזוהר", והוא מאוד מאוד ידוע. בכל הספרים שמדברים על גמר תיקון, על תיקונים, מדובר על תיקון ל'.

שאלה: הוא כותב "קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם". מה זה אומר שהשכינה בתוכנו?

כן, ודאי. השכינה נמצאת בתוך עם ישראל ולא עוזבת אותנו, אבל היא מכוסה בהרבה קליפות עליה.

תלמיד: אתמול אמרת שהשכינה היא רצון לקבל שהופכים אותו לרצון לקבל בעל מנת להשפיע, והיא נמצאת בין הבורא לאדם. האם השכינה היא משהו שנמצא בתוכנו והוא חבוי, או זה משהו שאנחנו מעוררים מלמעלה?

מעוררים מלמעלה.

שאלה: הרגשתי בקטע הזה שבעל הסולם כאילו נוזף בי על זה שאין לי כוונה דלהשפיע. את הכוונה דלהשפיע הכוח העליון צריך לתת, אני רק יכול לבקש עם העשירייה והחברים וכל הכלי העולמי. איך יוצא שאני אשם שאין לי כוונה דלהשפיע?

עליך לבקש.

תלמיד: יש לי בקשה, אחרת לא הייתי פה. אבל אני מרגיש שאני אשם בתוצאה לא בבקשה, זה מה שהבנתי מהקטע.

בכל זאת, עליך לבקש.

תלמיד: בהמשך הקטע הוא כותב שעל ידי העבודה הזאת יוציאו את ישראל מכל הצרות והייסורים. כשאני שומע שיוציאו אותי מכל הייסורים ומכל הצרות זו בעצם תועלת לרצון לקבל, זה לא עם כוונה דלהשפיע מבחינת המניעים לעבודה.

אתה עוד לא יודע איך לצאת מזה לזה, מה צריכים לעשות, איך לבקש. אתה מדבר כמו ילד קטן.

תלמיד: כמו לילד, מה העצה מהמצב הזה?

אז אין לי מה להסביר כשאתה שואל כמו ילד.

שאלה: יש פה איזו עדינות לגבי הכוונה, בשביל מה עושים את המצוות, אם עושים אותן לתועלת עצמם או להשפיע נחת רוח לבורא. הוא כותב שאם משתדלים בחכמת הקבלה לידע ולהשכיל בסודות התורה ובטעמי המצוות, אז זה מה שעוזר להגיע לכוונה הנכונה. בלימוד שלנו, מה אני אמור לחפש כשאני קורא מאמר? איך אני צריך לחפש את הסודות וטעמי המצות? אולי לקרוא מאמר בשביל להבין אותו זה לא מספיק, אולי צריך עוד משהו. מה זה לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי המצוות?

כדי לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי המצות.

תלמיד: מה זה אומר מבחינת הלימוד שלנו, מבחינת העבודה שלנו? נראה ששם אפשר להתקרב להשפעה.

כן. לחפור ממש מה נדרש ממני כדי לידע בטעמי מצוות ובסודות התורה. שאני אכוון את עצמי ישר ונכון לבורא, ואקבל ממנו כוחות והבנה לתיקון שלי.

שאלה: אני שומע את החברים שואלים שאלות ואני שומע גם את עצמי, ואני רואה איזה שאלות יש לי, ונראה שכל החיים יש לי אותן השאלות וגם לחברים. אנחנו שומעים אותם חברים שואלים כל פעם מחדש וכל פעם יש טעם אחר בתשובות. התשובה שלך מספקת לאותו רגע, נותנת משהו, אבל אז שוב עולה אותה שאלה. אולי רק לי נדמה כך. וגם עכשיו כשאני קורא את הקטע, אני שומע את עצמי שואל את אותן שאלות, אבל אלו לא אותן שאלות זה משהו אחר לגמרי. מה מיוחד בכל אחד מאיתנו, או אולי אנחנו לא שומעים את התשובה? מה הסיבה לזה שזה כך?

זו הבעיה, אנחנו צריכים ללמוד איך לכוון את עצמנו להתקרבות לבורא, לכוון את עצמנו אליו דווקא. כנראה שלא מצליחים, לא הולך לנו, לכן לשאול למה לא מצליחים.

תלמיד: הרצון של כולנו להתקרב לבורא הוא ברור, אחרת לא היינו פה. אבל זה דווקא מתלבש אצל כל אחד בצורה מסוימת ובשאלות מסוימות שאנחנו כל הזמן חוזרים עליהן יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה משהו שיש בו המון טעמים. אבל למה זה כך? למה לי יש כל הזמן את אותן שאלות, למה אני שומע אצל אחרים את אותן שאלות, אבל אלו לא אותן שאלות, אלא כל פעם הן ברובד אחר? למה אני לא שואל את השאלה של חבר אחר, ולמה חבר אחד לא שואל את השאלה של חבר אחר?

עליכם להתחבר ועוד יותר ויותר לדרוש מהבורא את התשובה. אני לא יודע מה להוסיף. אני קראתי את הקטע הזה לפני 50 שנה בערך, ואז הוא לא היה לי ברור. מאז התחלתי קצת יותר להתקרב אליו ולהשתדל להבין, להרגיש, להתחבר. זה הסוד של הבריאה. אנחנו צריכים להגיע למצב שהבורא צריך לעזור לנו, אם אנחנו מבינים מה אנחנו צריכים לבקש ובמה הוא יכול לעזור לנו.

תלמיד: בקטע שקראנו עכשיו כותב בעל הסולם על המון המון אחריות.

כן.

תלמיד: הוא כותב שכל מחשבה, כל כוונה שאדם מפספס או לא מנצל את ההזדמנות להשפיע או לעשות למען החברים, זה נזק לכל העולם. למה לא מראים לנו את זה?

לא יכולים להראות לנו יותר כדי שהתיקון שלנו, הבחירה שלנו תהיה אמיתית. לא יכולים לעשות יותר.

תלמיד: אפשר לבקש לראות את זה בעשירייה או שזה לא נכון, אנחנו צריכים לראות רק את הטוב שאנחנו רוצים לראות?

כל אחד צריך לבקש כך שנתחבר בתפילות שלנו ושנקבל כולנו. אבל בינתיים מה שכתוב כאן, ככל שזה מר, אבל בכל זאת "שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם".

אות ע"א

"וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר, שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה, רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר - שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים, על פנימיות התורה.

ואז המה גורמים, במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות, שישנן בעולם, מגבירות את עצמן, על כל חלקי הפנימיות שבעולם. כל אחת לפי מהותה:

א. כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו "עמי הארצות" שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה.

ב. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם.

ג. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם.

ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו.

ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.

הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.

ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.

וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]". דהיינו, כמבואר. אכי"ר."

זה מה שניתן לנו בינתיים להבין ולהרגיש מהמאמר הזה של בעל הסולם.

שאלה: מי אלה ש"עושים את התורה ליבשה"?

אלו שבמקום תיקונים, מתעסקים כמו ילדים קטנים בכל מיני דברים אחרים.

תלמיד: האם יש להם כוח לשנות? האם יש דרישה אליהם, או שהם כמו ילדים קטנים ואין מה לדרוש מהם?

מילדים קטנים אנחנו לא יכולים לדרוש כי זה כך בדרך הטבע, ואלה שעושים את התורה יבשה, אז כנראה שיש מה להגיד להם.

תלמיד: האם יש להם כוח לא לעשות את התורה ליבשה, להחיות אותה?

את זה לא שואלים. אלא כל אחד צריך לעשות ככל שהוא מסוגל.

תלמיד: במה אנחנו, בעבודה שלנו, משפיעים עליהם לעשות את התורה יבשה או לא יבשה?

אנחנו כביכול רוצים לתת דוגמה. אני לא יודע עד כמה זה משפיע עליהם לכיוון הנכון, אבל לפעמים אני כן מרגיש שזה משפיע.

תלמיד: האם הם עושים את התורה יבשה, או שאנחנו לא נותנים את הכוח הנכון ולכן הם עושים את התורה ליבשה?

יכול להיות שגם אנחנו.

תלמיד: למי הטענה, על מי בעל הסולם מצביע?

על כל אלה שיכולים לסייע או לעשות בעצמם תיקונים ולא עושים.

תלמיד: ומה אני צריך להגיד לעצמי על אלה שיש להם את הכוח לעשות תיקונים והם מעדיפים להתעסק בחיצוניות, מסתפקים בה?

צריכים להראות להם מה נכון לעשות, ככל שאנחנו מבינים, כלומר לעשות תיקונים.

תלמיד: להראות להם זה אומר לעשות תיקונים.

כן. אנחנו צריכים לעשות תיקונים ולקוות שהם יראו מה גם הם צריכים לעשות.

תלמיד: האם הם מעכבים אותנו במשהו?

כן, על זה כתוב במקום אחר. ודאי שמעכבים.

שאלה: מה זו הפונקציה הזאת שנקראת "חסדי אומות העולם"?

הם הטובים שבאומות העולם שעושים פעולות של עזרה וחיבור.

תלמיד: ועד כמה הם תלויים בישראל?

אני לא יכול להגיד. אבל לא בנו זה תלוי, אלא דרך הבורא הם מקבלים התעוררות.

תלמיד: כלומר הם יונקים ישירות, הם מקבלים התעוררות, פועלים או לא פועלים, אבל בזה הם גם משפיעים על כל העולם.

כן.

תלמיד: האם זה בלי שום קשר לעבודה של ישראל, זו מערכת מקבילה?

זו מערכת מיוחדת, מקבילה למערכת אחרת, יותר פנימית, והם עוזרים לתיקון.

תלמיד: כלומר הם לא מושפעים מישראל, הם עובדים על תדר אחר, תדר מקביל.

כן.

תלמיד: האם ישראל יכולים לעזור להם במשהו?

זה פועל דרך ערוצים אחרים, דרך השמיים מה שנקרא.

שאלה: בעל הסולם עומד בצורה חד משמעית על כך שבלי לימוד חכמת הקבלה לא יהיה אחישנה, יסתלק רוחו של משיח, ובמקום אחר הוא כותב שתהיה מכה של אטום ומימן. אמרת בעבר שרגישות ועדינות בינינו החברים מזרזת את הזמן.

כן.

תלמיד: האם נוכל לקראת הכניסה לפסח לגעת בדבר הזה של רגישות ועדינות בינינו, ללמוד קצת יותר על זה? כי לפעמים הרגישות והעדינות זה לשים דברים על השולחן וזו דרך פעולה שקצת חסרה.

זה תלוי בכם בלבד.

שאלה: אני מרגיש בתוכי שאם לא יקרה פה נס, אז הכול סגור. כשאתה מסתכל על הזרמים בתוך העולם היהודי ובעולם, אף אחד לא שומע את האחר, הכול סגור, אתה לא יכול לשכנע אף אחד, אתה לא יכול לדבר עם אף אחד, כל אחד מצדיק את עצמו, ורק נס יכול לעזור. איך מגיעים לנס?

הדרך שלנו היא באמת דרך הנס, דרך הבורא.

תלמיד: אבא שלי ז"ל היה אומר שכל יום שאנחנו חיים פה זה נס. אבל אנחנו צריכים משהו הרבה יותר גדול.

כן. נשתדל.

שאלה: אני רוצה לשתף שהגענו מכרמיאל, יצאנו ב-12:30 וקראנו את ההכנה של השיעור שקבוצות חיפה וחדרה הכינו על תפילת רבים. הנסיעה הייתה עם רצון של חבר להתחיל לשיר את ניגוני רב"ש, הוא התחיל לשיר ואנחנו הצטרפנו אליו, ושעה וחצי של נסיעה היינו עם הניגונים ועם הכוונות שהכלי העולמי יחזיק את התפילה המשותפת הזאת. נשארה עכשיו רבע שעה, איך ברבע שעה הזאת נחזיק את התפילה המשותפת?

צריכים להתאמץ.

שאלה: התיקון הזה, הטענה שרשומה פה, אנחנו אומרים שהיא של בעל הסולם, אבל זה כתוב בספר הזוהר.

כן. התיקון עצמו הוא תיקון ידוע מאוד, הוא כתוב בהרבה ספרים, בנביאים ובכלל. אלא מה אתה רוצה להגיד?

תלמיד: זה שמצביעים על זה שיש כאלה שעושים את התורה ליבשה, זו טענה שכבר קיימת בספר הזוהר.

כן, תיקון ל'.

תלמיד: מה התיקון? יש פה תיקון בתוך המערכת עצמה, זה משהו שהיה כבר לפני אלפים שנה.

התיקון הוא שכולם צריכים להתחבר, לפי מה שכתוב על זה בספר הזוהר. לא לשכוח שכולנו חייבים להיות יחד "כאיש אחד בלב אחד", ועל ידי זה יבוא התיקון לכל עם ישראל.

תלמיד: מה זה כולם?

כולם, זה כמו שכתוב כרגיל על כולם, כלומר כל אחד שליבו דואג בקרבו.

תלמיד: איך אתה מזהה אנשים שליבם בוער בקרבם או דואג?

כך צריכים לעשות.

שאלה: זה באמת תיקון ל' מספר הזוהר. אנחנו רואים שגם בעת העתיקה, למעשה כבר ממרד החשמונאים, חלקים גדולים וגדלים בעם הלכו וירדו מדרך התורה האמיתית, חלקם עברו למדינות אחרות והתחילו לקיים דת במקום רוחניות. ולכן גם אז היו חלקים שאנחנו רואים שהם כמו היום למעשה. זה גורם לי לחשוב שאולי אנחנו צריכים להבין את הטקסט הזה לא כאיזו האשמה כלפי אנשים אחרים שיחזרו וילמדו את הפנימיות, כי אנחנו רואים שזה לא קורה, אלא יותר כאזהרה לנו, שאנחנו נשמור על עצמנו שלא נהפוך את התורה ליבשה ולא ניפול מתוך הלימוד האמיתי. אולי זאת הדרך הנכונה להבין את זה.

זה בטוח. בטוח שקודם כל זה אלינו.

שאלה: הוא כותב בפתיחה הזאת על לכבד פנימיות. זה באמת משהו שצריך להשקיע בו, איך לזהות יותר תכונות פנימיות באנשים מאשר את הפיזיקה החיצונית שלהם, לכבד את זה. לדוגמה יש חבר שיש לו התנהגות שמזעזעת את כולם, אבל הוא כן דואג, הוא כן מסור, הוא נמצא בשיעורים, בזומים, אז כן יש בו תכונות טובות, אבל זה מתבטא בצורה מכוערת. האם היית עדיין שמח שיש לידך אנשים כאלה?

יש ויש, אני לא יכול להיות שופט לאנשים. אם הם באו ללמוד, ככל שהם מסוגלים ללמוד, אז אני חייב ללמד, זה התפקיד שלי. וכמה שאפשר פה ושם ליישר אותם לפי דעתי, אז אני צריך להשתדל לעשות את זה, אבל לא לגרום להם לאיזו שבירה.

תלמיד: העניין הוא איך לעשות את מה שהוא כותב פה, איך להגביר את הפנימיות, איך להתייחס לפנימיות מאשר רק לחיצונית. איך לתת יותר חשיבות ולכבד יותר את הפנימיות של האנשים, כי אז אתה מסתכל על הכול בצורה אחרת.

נכון, נשתדל.

(סוף השיעור)