שיעור בוקר 04.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', פרק א',

אור פנימי, אות ה'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', "עגולים ויושר", עמ' 41, דף מ"א, פרק א', אות ה'.

אות ה'

סדר יציאת ע"ס העגולים. הקו נקרא אדם קדמון

"והנה פ העגול הזה הראשון היותר דבוק עם הא"ס, הוא הנקרא כתר דאדם קדמון, ואח"כ נתפשט עוד הקו הזה צ ונמשך מעט וחזר להתעגל ק ונעשה עגול ב' תוך עגול הא', וזה נקרא ר עגול החכמה דאדם קדמון. עוד מתפשט יותר למטה, וחזר להתעגל, ונעשה עגול ג' תוך העגול הב', ונקרא ש עגול בינה דאדם קדמון. ועל דרך זה היה הולך ומתפשט ומתעגל, עד עגול יוד, הנקרא עגול מלכות ת דאדם קדמון. הרי נתבאר ענין א היוד ספירות, שנאצלו בסוד יוד עגולים ב זה תוך זה."

קריין: פירוש אור פנימי לאות ה', אנחנו באות צ' קטנה.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"צ) אל תטעה לפרש, שנמשך במקום ושטח ח"ו, אלא כל דבר ההולך ומתעבה מכונה המהלך הזה בשם המשכה, ממעלה למטה, כי הזך נבחן שהוא למעלה. והעב נבחן שהוא למטה. וזה משוער בקרבת הצורה לבחינה ד', כי כל הקרוב ביותר אל בחינה ד', נבחן לעבה יותר, וכל הרחוק ממנה נבחן לזך יותר. "ונמשך מעט", פירושו, שהלך ונתעבה מעט. והמלה "נמשך" סובבת על אור הקו.

וענין ההמשכה הזו הוא, כי בכל ספירה וספירה נמצאות עשר ספירות, שזה נבחן הן בספירה של ע"ס דעגולים, והן בספירה של ע"ס דיושר. וכשיצאו עשר הספירות של ספירת הכתר, יצא מתחילה הקו בבחינת ג' הספירות הראשונות שלו, שנקרא הראש דכתר דיושר, והארתו התפשטה לספירת הכתר דעגולים, הכולל ג"כ עשר ספירות, כנ"ל. ועשר ספירות אלו דכתר של העגולים, מסבבות רק את ג' הספירות הראשונות של ע"ס דכתר של הקו. ואחר זה, דהיינו אחר שנשלמו ע"ס דכתר דעגולים לגמרי, אז "נתפשט עוד הקו" הזה "ונמשך מעט", כלומר, שהוציא את ז' הספירות התחתונות שלו להשלים את הכתר בע"ס דיושר, באופן, שז' ספירות תחתונות אלו של הכתר דקו, נמשכו למטה, כלומר שנתעבו ביותר מכל ע"ס דכתר של העגולים, וע"כ על ז"ס תחתונות אלו, אין סובבות עוד שום בחינות עגולים, להיות העגולים עליונים מהן, כלומר זכים מהן. וכבר ידעת שהעליון מחברו, פירושו, זך מחברו.

וטעם הדבר תבין על פי המתבאר לעיל (אות ל'), שהספירות דעגולים קודמות וחשובות הרבה מהספירות שבקו, משום שאין בעגולים בחינת מסך כלל. והנה המסך הזה הנמצא בספירות הקו, עומד באמצעה של הספירה, דהיינו בבחינה האחרונה שבראש הספירה, כלומר בבחינה האחרונה שבג' הספירות הראשונות דע"ס דיושר, שנמצאות בכל ספירה וספירה דיושר, כנ"ל, שנקראות ג"כ הראש דאותה ספירה. באופן, שמה שאמרנו, שהמסך נכלל בספירות הקו, הרי זה בז' הספירות התחתונות דכל ספירה, הנמצאות למטה מהמסך, מה שאין כן בג' הראשונות של הספירה, שנקרא ראש, אין בהן עוד מבחינת מסך, שהרי נמצאות למעלה מהמסך. וע"כ ג' ראשונות אלו, דומות לגמרי לכל עשר הספירות דעגולים, כי אלו ואלו אין בהן עוד מבחינת מסך, וע"כ הן עומדות בבחי' אחת, ונבחן שע"ס דכל ספירה של העגולים מסבבות את ג' הראשונות דכל ספירה של הקו. אמנם ז' הספירות התחתונות של כל ספירה של הקו, הנמצאות כבר למטה מהמסך, והמסך כבר נכלל בהן, הן גרועות הרבה מבחינת העגולים ונודע, שכל הגרוע מחברו נבחן שהוא למטה מחברו, ע"כ הן נבחנות שנמצאות למטה מכל ע"ס דעגולים, ואין שום בחינה של עגולים יכולה להמצא במקום ז' ספירות אלו, להיות העגולים חשובים ומעולים מהן, כמבואר.

והנה נתבאר היטב, שיש מקום פנוי בין כל ספירה וספירה דעגולים, כמידת ז' ספירות של הספירה דיושר הנמצאות שם, כי כל ע"ס דעגולים של הספירה דכתר, מסבבות רק על ג' ספירות ראשונות דכתר של הקו, אמנם ז' הספירות התחתונות דכתר הקו, נמשכות למטה מכל ע"ס דכתר העגולים. ואחר שנסתיימו ז"ס דכתר הללו של הקו, מתחילות לצאת ג"ס ראשונות של ספירת החכמה של הקו שעליהן מסבבות כל ע"ס דספירת חכמה דעגולים. הרי, שבין בחינה אחרונה של הכתר דעגולים, עד בחינה ראשונה של החכמה דעגולים, יש מקום פנוי ביניהן, שבמקום הזה נמצאות ז' הספירות התחתונות מהכתר של הקו, שאין בחינות עגולים סובבות עליהן. ועד"ז, בין חכמה לבינה, וכל הספירות."

תלמיד: בשיתוף הפעולה בין ספירות דעיגולים וספירות דיושר באדם קדמון, מאיפה מגיעות ספירות דעיגולים? הרי זה כבר עולם שלם שעובד עם מסך.

לא, זה עוד לא לגמרי, רק עכשיו אנחנו מתחילים ללמוד עליו. עכשיו יוצאות הספירות דעיגולים. כיוון שבמקורן הן קשורות למקור האור בצורה ישירה, האור פועל עליהן, והן רוכשות את התכונות ואת הצורה של האור. והעיגולים קיימים מלכתחילה, כיוון שזו תכונת האור, ולכן אין לנו שום אפשרות ללמוד את היושר אלא אם כן נלמד את העיגולים.

תלמיד: האם אפשר להגיד שספירות העיגולים שאנחנו לומדים עליהן כאן, זה אותו אור מקיף שעוד לא נכנס לתוך גלגלתא, או שזה משהו אחר?

עיגולים זה אותו האור היוצא מתוך ספירות דעיגולים, עשר ספירות דעיגולים. אם בדרך ההתפשטות שלהם לא עומדים שום כלים דיושר, אז האור הזה לא משתנה. בדיוק בצורה כזאת הוא נכנס לאותן הספירות דעיגולים וממלא אותן.

תלמיד: לאיזו תפילה האדם צריך להגיע כדי להתעלות, לעלות מעל העביות שהוא מגלה בתוכו?

כשאדם רוצה להיות דבוק באור, בהתפשטות האור, אז הוא מתעלה מעל הכלים דיושר ונכלל באור. עוד מעט אנחנו נלמד את זה.

תלמידה: מה זה החיבור בין עשר ספירות דעיגולים לבין עשר ספירות דיושר?

כנראה זו ההתפשטות ההדדית שלהם, עשר ספירות דיושר מתפשטות בעשר ספירות דעיגולים.

תלמידה: מה זה עשר ספירות דעיגולים יחד עם ג' ראשונות של הקו?

את זה עוד נלמד. כרגע אני לא אוכל להסביר את זה בצורה קונקרטית.

תלמידה: מה זה ז' תחתונות של הקו?

את כל זה נלמד עכשיו.

תלמידה: האם ז' תחתונות של כתר דקו הן גבוהות יותר לפי התכונות שלהן מעשר הספירות של עיגולים דחכמה?

גם את זה עוד נלמד. הכול עוד לפנינו, לא רחוק.

תלמידה: איך נוצר הרצון בראש לקבל אור בז' תחתונות?

כשהאור עובר דרך ספירות הראש, אז מה שמתקבל בראש בונה את אותו האור ואת הראש עצמו, ויוצא שהאור מקבל את תכונות הספירות דיושר או הספירות דראש, ובצורה כזאת מתוך זה כבר יוצא אל גוף הפרצוף.

תלמידה: מה זה אומר מקום ריק בין העיגולים ליושר?

זה לא פשוט. יש כאלה מקומות קטנים שהוא כאילו מתעכב שם, אבל הוא לא מספיק מסביר.

המקום הריק זה הספירות או עיגולים או יושר, שאינם מלאים באור, או בגלל העדר המסך, או מפני שפשוט אולי מסתיים שם הפרצוף, וההמשך יהיה בפרצוף הבא.

תלמיד: האם אפשר להגיד שעשר הספירות של עיגולים וקו, בעצם מייצגות את אדם קדמון? זו ההקדמה שלהם, הבסיס.

כן, בטח. אחד נובע מהאחר.

תלמיד: והם ממשיכים להתקיים בו זמנית, כי ברוחניות אין העדר?

לא, כעליון ותחתון. הם ממשיכים להתקיים, אבל כבר כעליון ותחתון.

תלמיד: מה הצורה הנכונה כדי לקבל את מה שכתוב ב"תלמוד עשר הספירות"? האם אנחנו צריכים לשאול בפרטים על מה שכתוב או רק לשמוע ולהתרשם מכל מה שכתוב?

אנחנו צריכים להתרשם ממה שכתוב, וככל האפשר לדמות שאנחנו נמצאים במקום אותן הספירות, רצונות שעליהם מדובר. זה עוד לפנינו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שעיגולים הם דרגות ההתפתחות והיושר זה הקשר ביניהן?

זה לא עכשיו. אחרי שיושר יתפשט, אז הוא נעשה כיושר, קשרים בין העיגולים.

תלמידה: אם אני מבינה נכון, מתואר כאן תהליך מילוי הספירות בכל הדרגות לפי הכלל.

כן.

תלמידה: בראש יש את כל הדרגות, וז' תחתונות מתמלאות לפי המסך. האם את ההחלטה לגבי כל התהליך מקבלת מלכות דמלכות?

מלכות דראש אחראית על הכול, ואנחנו נלמד גם את זה עוד מעט.

תלמידה: מתואר כאן התהליך של התפשטות האור, יש תהליך של דחיית האור ויש כוח המושך, ובחיבור הכוחות האלה נולדת תכונת ההשפעה. האם תכונת ההשפעה נולדת לפני הצמצום או רק עכשיו?

היא מתגלה בכלי כשהכלי נמצא במצב של צמצום.

תלמידה: ועכשיו זה רק מימוש המחשבה הזאת, מימוש ההחלטה הזאת? פשוט רציתי לדייק, יש החלטה בזמן הצמצום ועולם אדם קדמון זה כבר מימוש ההחלטה.

כן.

תלמידה: כשעשר הספירות של יושר מתפשטות לתוך עשר הספירות של עיגולים, מה קורה בחלל הזה שבו מתבצעת ההתפשטות?

החלל מתמלא עם האור שבקו. אמנם החלל זה ספירות דעיגולים אבל הוא מתמלא עם האור של היושר.

תלמידה: למה הספירות של עיגולים הן הרבה יותר חשובות מהספירות של הקו?

מפני שאין בהן הגבלות. הספירות של הקו הן כולן עובדות עם המסך ולכן, "את זה אני מקבל, את זה אני לא מקבל", יש שם חשבונות. מה שאין כן חשבונות דעיגולים זה כמו אור, אין לו שום חשבון. זה מה שאני רוצה, זה מה שאני לא עושה, בכלל לא מגבילים אותו מלמעלה. זה הכול עדיין לפנינו.

תלמיד: כתוב שהספירות של העיגולים הן יותר חשובות ומעולות מהספירות של הקו, אז איך הן יכולות לקבל הזנה או אור מהספירות של הקו?

זה לחוד וזה לחוד. ספירות דעיגולים הן יותר נעלות מספירות הקו, הקו זה כתוצאה מהעיגולים.

תלמיד: גם כל מה שאנחנו בדרך כלל לומדים עליו, העולמות, הפרצופים זה הכול ספירות קו?

לא נכון. נלמד ונראה.

תלמיד: אנחנו בדרך כלל לומדים רק על החלקים שיש בהם מסך. בקבלה לפי חשבון, לא?

אז אני אומר לך, זה לא כך. לנו יותר חשוב איפה יש מסכים כי על ידי מסכים אנחנו יכולים להתקשר גם לאותו פרצוף ולראות למה הוא עושה כך ולא אחרת. פרצוף או ספירה.

תלמיד: בתור הרצון לקבל, יכול להבין רק פרצוף שיש בו מסך. נכון? שיש בו חשבון כמה לקבל, כמה לא?

לא. רצון לקבל יכול לקבל, יכול להבין כל מה שקורה.

תלמיד: הוא אומר פה שג' ראשונות דומות לגמרי לעשר הספירות דעיגולים. "כי אלו ואלו אין בהן עוד מבחינת מסך".

כן.

תלמיד: במה משתוות הג' הראשונות לעיגולים, במה הן דומות לגמרי?

הן מעבירות את האור מה שמגיע אליהן בלי לעשות בו שינוי כמו בקו, הגבלות. לכן הג' הראשונות שבקו הן כמו ספירות דעיגול.

תלמיד: ובכל זאת אלה נקראים ג' ראשונות ואלה נקראים עיגולים.

לא חשוב, עיגולים או יושר, כלפי האור העליון, יש בהן אותן הפעולות.

תלמיד: ג' ראשונות עובדות עם אור חוזר?

ג' ראשונות הן עובדות עם האור חוזר. כן.

תלמיד: ומתוך זה משתוות לעיגולים? מתוך זה יש להן את ההשתוות לעיגולים?

עוד מעט אנחנו נלמד את זה. נלך לפי בעל הסולם איך שהוא מסביר.

תלמיד: למה המסך ממוקם בין ז' ספירות תחתונות לג' ראשונות?

זה אני לא יודע אבל עוד מעט נלמד.

קריין: אנחנו באות ק' קטנה, אור פנימי מבארת "ק ונעשה עגול ב' תוך עגול הא'".

"ק) וצריכים להזהר כאן מאד, שלא להתבלבל בתיאורים הדמיוניים של שטח ומקום ביושר ועגול, הנופלים לרעיון מתוך מרוצת הלשון, ותזכור בכל ההמשך הזה, שההארה הישרה, פירושה, שהאור בא בכלים, שיש בהם מסך על בחי"ד, וההארה המתעגלת, פירושה שהאור בא בכלים שאין בהם מסך על בחינה ד'. אמנם תזכור, שאע"פ, שאין בכלים דעגולים שום מסך על בחינה ד', עם כל זה, אין בחינה ד' משם, יכולה לקבל שום הארה אחר הצמצום הא', מטעם, שאת כל האור הנמצא בעגולים, מוכרחים לקבל מהארת הקו, שהוא הארה ישרה (כנ"ל אות ל'), ואור הקו אינו מאיר בבחינה ד' כל עיקר, להיותו נמשך מכח מסך, כמבואר. באופן, שחסרון האור בבחינה ד' של העגולים, אינו מחמת הכלים, שהרי אין בהם שום מסך, אלא מחמת צמצום א' השורה עליהם, וכיון שהצמצום הא' אינו נבחן לחסרון (עי' לה"ת ח"א פ"ג), ע"כ כל ד' הבחינות דכלים דעגולים שוות במעלתן, בלי הפרש כלל של קטן וגדול (כנ"ל בח"א אות ל'), וכל החושך שיש בבחינה ד', הוא מחמת האור המקובל מהקו, שאינו מאיר שם כמבואר. ועם זה תבין, אשר אחר שהעגולים קיבלו האור על ידי הקו, נעשה בהם משום זה, הבחן מדרגות של קטן וגדול, גם בע"ס של העגולים. שהז"א, חשוב וגדול יותר מבחינה ד', שהיא מלכות, שהרי במלכות אין אור, ובזעיר אנפין יש אור בהיותו בחינה ג', ובספירת הבינה דעגולים, האור יותר גדול מבזעיר אנפין, להיותה רחוקה מן בחי"ד, יותר ממנו. שהרי היא בחינה ב', וכו'. אמנם כל המדרגות הללו, אינן מחמת הכלים, אלא מחמת אור הקו שמקבלות, וזכור זאת."

אור הקו לא יכול להתלבש ברצון לקבל כלשהו, ולכן יש הבדל כבר כאן בין העיגולים ליושר.

תלמיד: העיגולים הם לפני הקו, האם קודם יוצאים עיגולים, אחרי כן הקו?

כן.

תלמיד: איך הקו מזין את העיגולים אם העיגולים קודמים לו?

זה כל העניין, אחרי הצמצום ויציאת הקו הכול כבר מתפשט לפי חוק הקו, והקו מקבל אור מאין סוף וממלא את העיגולים.

תלמיד: אם העיגול יוצא קודם, איך כשאין קו יש כבר עיגול?

עיגול זה בחינת אין סוף אבל הקו שיוצא אחרי העיגולים הוא ממלא את העיגולים. אנחנו לומדים איך הכלים שהם כולם אחרי צמצום א' ויש בהם רק אור ישר לפי המסכים שצריכים להיות בהם, איך הכלים האלה בכל זאת מתמלאים עם אור אין סוף.

תלמיד: למרות שאין קו האור עובר את הסלקציה של המסך וממלא את העיגול. האם לזה הכוונה?

כן.

תלמיד: האם ההתפשטות של האורות היא לפי הכלים?

כן.

תלמיד: איך יש בג"ר גם כלים דעיגולים שהם בלי מסך וגם כלים עם מסך, האם על אותה עביות יש שני סוגים של כלים?

על אותה עביות יש לנו כלים דעיגולים וכלים דיושר, זה לא אותם הכלים.

תלמיד: מה ההבדל ביניהם?

תיכף נראה.

"ר-ש) כבר נתבאר שבשמות הללו נקראות ד' הבחינות: שהשורש שלהן, דהיינו הרצון להשפיע הכלול באור העליון, נקרא בשם כתר. וראשית ההתפשטות לנאצל, דהיינו בחינה א' הנקראת חכמה, ובחינה ב' נקראת בינה, ובחינה ג' נקראת זעיר אנפין, או שש הספירות: חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד. ובחינה ד' נקראת מלכות. גם נתבאר, שרק בשעה שאנו מדברים על החומר הראשון שבהן, אז מכנים אותן בשם ד' בחינות ושורשן. אמנם, אם ד' הבחינות הללו, כבר כלולות בבחינת הרשימות שלהן כמו שהיו בעולם הצמצום, אז מכנים אותן בשמות: כתר חכמה וכו', כמבואר היטב לעיל.

ועתה נבאר טעם קריאתן בשמות אלו: השורש, נקרא כתר מטעם שאינו מלובש בתוך הכלים של הנאצל, אלא שמסבב ומכתיר אותו מבחוץ לכלים שלו, וכתר הוא מלשון מסבב. ובחינה א', נקראת חכמה, משום שממנה נמשכות חכמת התורה, וכל מיני חכמות שנמצאות בעולם, בבחינתן הסופית. וכבר הגדירו חז"ל היטב את השם הזה, שאמרו, איזהו חכם הרואה את הנולד (מסכת תמיד דף ל"ב). פירוש, תיכף שמסתכל על איזה דבר, הוא רואה את הנולד ויוצא הימנו, כלומר, שרואה את כל התוצאות העתידות לצאת מאותו הדבר, עד התוצאה האחרונה שלו. למשל, כשאתה אומר, שהרופא הוא חכם גדול, הרי פירושו, שבכל מחלה שמסתכל, הוא רואה על בוריו את כל התוצאות האפשריות להתפשט ולצאת מאותה המחלה, עד התוצאה האחרונה. וכן כשמסתכל על איזו רפואה, הוא תופס במילואה את כל התוצאות, שהרפואה ההיא עתידה להפעיל בגופו של החולה, וכדומה. ועד"ז החכם הטבעי, כשמסתכל על איזו מהות שבטבע, הוא רואה על בוריו את כל התוצאות, שאותה המהות מביאה בהתחברה אל כלל המציאות. וכן בכל מיני חכמות. באופן, שכל גדר השם של החכם או החכמה השלמה, הוא רק בחינת "ראית הנולד" מכל פרט ופרט שבמציאות, עד התוצאה האחרונה.

ומכאן תדע, גם את ההגדרה הנאמנה של השם "בינה", אשר כל "כח ההתבוננות" כדי לראות את הנולד מכל פרט שבמציאות, הן בתורה הק', והן בחיצוניות, הרי הוא נמשך מספירת "הבינה" וע"כ נקרא בשם בינה. ומספירת המלכות, נמשכת בחינת השליטה המוחלטת בכח וכפיה, בדוגמת מוראה של מלכות, ולפיכך נקראת "מלכות". ויתר הספירות, תתבארנה לקמן במקומן.

ואין להקשות על הנ"ל, א"כ היתה ספירת הבינה צריכה להיות קודם לחכמה, שהרי ההשתוקקות וההתבוננות לראות את הנולד, היא הקודמת והגורמת לשלימות הסופית, דהיינו ראית הנולד, שנקראת חכמה. אכן כבר בארתי לך, שסדר אצילות העולמות, הוא ההפך מהבנתנו, אלא המילוי של הרצון, הוא הקודם והגורם לגילוי הרצון (עי' לעיל אות פ' ד"ה והענין), והשלימות היא הקודמת והגורמת לגילוי הבלתי שלימות, כי כן משתלשלות המדרגות ויורדות מא"ס ב"ה בצמצום אחר צמצום, עד לעוה"ז המקולקל יותר מכולן."

שפה מיוחדת מאוד.

תלמיד: בדרך כלל אומרים שיש ד' בחינות בעולם צמצום ואז מתחיל עולם א"ק. איפה בסדר הזה נכנסים עיגולים דא"ק, ספירות דעיגולים?

סביב הספירות דיושר.

תלמיד: מה ההבדל בין כתר דעולם אדם קדמון בעיגולים לבין כתר בעולם אדם קדמון דיושר?

קודם כל יוצאות עשר ספירות דעיגולים ואחר כך יוצאות עשר ספירות דיושר. זה הסדר.

תלמיד: האם שניהם אחרי הצמצום או שהעיגולים הם לפני עולם הצמצום?

הצמצום הוא אחרי יציאת עשר ספירות דיושר דאדם קדמון.

תלמיד: הוא כותב שהחוק של צמצום א' שמלכות לא יכולה לקבל, כבר קיים בג' ראשונות, כתר חכמה ובינה. מה המציאות שעוד אין התפשטות של ז' תחתונות ויש כבר התחלה של פעולה?

התחלת הפעולה היא שהאור מתפשט בג' ראשונות, ואחר כך הוא עושה זיווג ומתפשט בז' תחתונות.

תלמיד: האם העליון עושה שם עבודה ואין עוד נאצל?

כאן עדיין אין שום פעולה מצד התחתון. עדיין האור מתפשט בעליון.

תלמיד: על מה נעשה הזיווג?

כשהאור מתחיל להתפשט הוא מתפשט כאור ישר מתוך האור חוזר.

תלמיד: האם מה שמפריד בין עיגול לעיגול, זה ז"ת תחתונות של הקו?

כן.

תלמיד: מה יש בז"ת דקו שמחבר בין עיגול עליון לעיגול תחתון?

יש בו רצון לקבל שמתגלה ומקשר את האור בעיגול הכתר עם עיגול הבינה.

תלמיד: מה גורם לו להתעגל שוב בבחינה הבאה?

זה לא תלוי בשום דבר חוץ מהחוק שיש בין עיגולים ויושר.

תלמיד:, מה הנברא יכול לקבל מהדבר הזה שהמקשר בינו לבין העליון זה דווקא צורת המסך, האם זה מה שלמדנו כל הזמן על הפרצופים?

כן.

תלמיד: ג"ר זה עיגולים. אין לנו נגיעה שם. מה גורם לרצון להתקשר לבורא באמצעות הז"ת דקו?

הרצון להתקשר נמצא בז"ת דקו, כי שם כבר יש התחלת הרצון. הרצון של הכלי מתחיל אחרי ג"ר דראש.

תלמיד: ג"ר דראש, אבל אנחנו מדברים על ג"ר דז"ת דבינה. נכון?

כן.

תלמיד: אז ג"ר דבינה מקושר לעליון שבו?

כן.

תלמיד: וז"ת דבינה מקושר כבר לתחתון?

ג"ר דבינה היא מוסרת, בוא נגיד כך, את כל האור שמגיע אליה לתחתון, לגוף.

תלמיד: אני אחשוב.

בסדר.

תלמיד: כתוב שבחינה ד' לא מקבלת אור. האם זה אותו מקום פנוי שמבדיל בין הכלים כמו שכתוב למעלה?

זה מקום ריק כיוון שהוא ניצב לפני המסך שלא מאפשר לאור לעבור.

תלמיד: ומה המטרה של המקום הריק הזה?

לחייב את הכלי להתחיל לקבל אור על פי חוק הצמצום והקו.

תלמיד: בעל הסולם שואל פה, למה בינה מגיעה לפני חכמה. למה בעל הסולם שואל שאלה כזאת, מאיפה השאלה הזו מגיעה?

אנחנו לא יודעים. יכול להיות שאם נחשוב, אז נדע, או לא, ואיזה הפרש יש בין זה לזה. אנחנו צריכים ללכת אחרי בעל הסולם. מה שהוא מוציא מהביאורים האלו, אותם אנחנו מקבלים.

תלמיד: הוא מתייחס לאות ק' למטה, בטור ב' כתוב, "ואין להקשות על הנ"ל, א"כ היתה ספירת הבינה צריכה להיות קודם לחכמה, שהרי ההשתוקקות וההתבוננות לראות את הנולד, היא הקודמת והגורמת לשלימות הסופית, דהיינו ראית הנולד, שנקראת חכמה." אז החבר מתייחס לזה, ושואל למה בעל הסולם מעלה פה את הקושייה הזאת, ואומר "שאין להקשות על הנ"ל"?

הוא צודק. ש"א"כ היתה ספירת הבינה צריכה להיות קודם לחכמה, שהרי ההשתוקקות וההתבוננות לראות את הנולד, היא קודמת והגורמת לשלימות הסופית, דהיינו ראית הנולד," שנקרא "כתר". "אכן כבר בארתי לך, שסדר אצילות העולמות, הוא ההפך מהבנתנו, אלא המילוי של הרצון, הוא הקודם והגורם לגילוי הרצון". קודם הרצון צריך להתמלאות, ולהרגיש מה קורה לו, מה יש בינו, בין הרצון, למה שממלא אותו, אור הקו "אלא המילוי של הרצון, הוא הקודם והגורם לגילוי הרצון (עי' לעיל אות פ' ד"ה והענין), והשלימות היא הקודמת והגורמת לגילוי הבלתי שלימות, כי כן משתלשלות המדרגות ויורדות מא"ס ב"ה בצמצום אחר צמצום, עד לעוה"ז המקולקל יותר מכולן."

אז מה שואלים על זה?

תלמיד: אני חושב שכבר ענית. הוא ניסה להבין את הקושיה הזאת, ואני חושב שהסברת את זה.

כן בסדר. נראה איך, אנחנו גם נגיע לזה לא פעם, ניגע בזה.

קריין: אנחנו באות ת', מבארת "עגול מלכות ת דאדם קדמון".

"ת) העולם הראשון שנאצל לאחר הצמצום, נקרא עולם אדם קדמון, ונקרא ג"כ עולם הכתר. וארבעה העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם מלבישים על אדם קדמון זה."

כן, וכך מעבירים את האורות יותר למטה.

קריין: א' מבארת "ענין א היוד ספירות".

"א) ואע"פ, שאינן אלא ד' מדרגות, דהיינו ד' הבחינות הנודעות, עכ"ז, יש בהן יוד ספירות, והוא, משום דבחינה ג', שנקראת זעיר אנפין או תפארת, יש בה שש ספירות שנקראות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, וטעם הדבר יתבאר במקומו". יותר מזה הוא לא רוצה לברר לנו. "וצריך שתדע כאן, הדיוק הנמצא בספר יצירה (פ"א מ"ד), וז"ל "עשר ולא תשע": שמשמיענו בזה, דבר נכבד מאד, כי כבר נתבאר, שכל הארות הספירות מהאור העליון, ואפילו בעגולים שהם בהשואה אחת, אינם מאירים את בחינה ד' שנקראת מלכות. והשם ספירה, מורה רק על אור וכלי ביחד, כלומר, שהאור העליון מלובש בכלי, אבל כלי בלי אור אינו נקרא בשם הזה, כי "ספירה", משמעותה ספיריות ובהירות". ספירה היא כלי עם האור יחד. "ולפי"ז, היה יכול לעלות על הדעת, שהמלכות איננה ספירה ח"ו, להיות האור העליון אינו מאיר בה, כמבואר. ולפיכך מדייק בעל ספר יצירה ואומר, עשר ספירות הן ולא תשע ח"ו, כי המלכות נבחנת ג"כ לספירה, והטעם הוא, מחמת שכל התקשרות האור העליון בעשר הספירות, היא ביחוד, על ידי האור החוזר, שהמלכות מעלה בכח המסך שבה ממטה למעלה (כנ"ל אות כ'). ועל כן, אדרבה, היא הספירה הנכבדה ביותר בעשר הספירות, כי זולתה, לא היה מתקשר האור בתשע הספירות העליונות, כמבואר שם. ונחשב משום זה, כמו שהיתה כולה אור. והבן, ויתבאר עוד במקומו."

תלמיד: איך יכולים לצאת עיגולים לפני שיש מסך?

הוא לא אומר לנו שהם יוצאים אחרי שיש מסך.

תלמיד: אמרת שהעיגולים יוצאים לפני, עוד בצמצום א'. איך הם יכולים לצאת אם עדיין אין מסך?

האור העליון מאיר על הרצון לקבל והרצון לקבל מרגיש את עצמו מצומצם. האור העליון שנכלל בתוך הרצון לקבל הזה מגלה את ההבדל בינו לבין הרצון לקבל, ולכן אין קשר בינתיים בין אור עליון לרצון לקבל. אחר כך כשהרצון לקבל בכל זאת מגיב לאור העליון, אז הוא דוחף אותו, דוחה אותו, ואחרי זה האור העליון יכול להתפשט בו.

תלמיד: יוצא שעיגולים מקבלים את האור בזכות הקו. העיגולים יוצאים קודם ורק אחר כך הקו, והם מקבלים את האור מהקו, האם הם לא מקבלים אור לפני?

קודם מתחיל הקו ואחרי זה האור של העיגול, כיוון שזה הדבר הקרוב ביותר שיש לאור שנמצא בעשר הספירות בהשוואה לאור אין סוף. באין סוף אין שום הבדלים, וכאן כבר יש הבדל.

תלמידה: בעל הסולם מראה לנו את סדר בריאת העולמות, ובהדרגה מביא אותנו לכך שאנחנו מגיעים לחכמה, בינה, זעיר אנפין. האם כשאנחנו יודעים את המבנה הזה, אנחנו יכולים להשתמש בו נכון בכוונה שלנו?

אנחנו צריכים להשתדל להבין נכון את הכלים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, שמכינים את האור למלכות, לקבלת האור על ידי מלכות.

תלמידה: זה בדיוק מה שרציתי לשאול. כשאנחנו מקבלים את האור במלכות, אנחנו לפעמים לא מקבלים אותו, והאור שאנחנו כן מקבלים עובר דרך חכמה ובינה. רק דרך המבנה הזה אנחנו יכולים להשתמש באור הזה.

נעבור את זה ונבין.

תלמידה: שמעתי שהתחלת הפעולה היא שהאור מתפשט בג' ראשונות ואחר כך הוא עושה זיווג ומתפשט בז' תחתונות. עם מי האור עושה זיווג אם כאן עדיין אין פעולה מצד התחתון?

אנחנו עוד נלמד את זה.

תלמידה: עשר ספירות דעיגולים בעולם אדם קדמון, האם אפשר לומר שזה בסיס המסך מצד הכלי?

כן.

(סוף השיעור)