שיעור בוקר 25.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה 

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

קריין: מנצחים את המלחמה, לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם. קטע מספר 59.

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(הרב"ש. מאמר 8. "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)

כך כותב רב"ש במאמר שלו "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'".

תלמיד: הוא כותב פה שיש לכולם משהו משותף, שכולם נזקקים לכוח אחד של אהבת הזולת. מהי ההזדקקות לכוח הזה? למה הכוונה שברור לכולם שנזקקים לאותו דבר?

העניין הוא שהרצון לקבל של כל אדם מבודד אותו מאחרים. הוא נותן לגופו ולשכלו את כל הנתונים על מצבו הפרטי. ואנחנו עוסקים בלימוד החלק הרוחני שבאדם.

ברוחניות, כפי שכבר למדנו, אנחנו נמצאים כאיש אחד בלב אחד, ואין בינינו שום דבר שיכול להפריד בין איש לחברו. לכן אנחנו רואים כמה הרב"ש ועוד מקובלים כתבו על החיבור בין התלמידים, שזה התנאי להשיג בפועל, בחוש, את מה שלומדים. אומנם אנחנו מצד הטבע נבראנו כבודדים, כשכל אחד לא מרגיש את חברו, אבל על ידי אותו כוח שפועל עלינו מעולם יותר עליון, רוחני, אנחנו מתחברים קצת, מתחילים לראות את עצמנו בשני ואת השני בשלישי וכן הלאה. עד כדי כך, כמו שאומרת חכמת הקבלה, שאנחנו מגיעים למצב שכל העולם, כל האנושות מורגשת בנו כמו שנמצאים איתם בלב אחד ובגוף אחד. וזו תהיה סוף ההתפתחות הנכונה של עולמנו.

תלמיד: איך מגיעים למצב שלכולנו ברור שחסר לנו בדיוק אותו דבר, כמו שהוא אומר פה, שאנחנו זקוקים לכוח אהבת הזולת?

אנחנו זקוקים לכוח אהבת הזולת כדי לבטל את האגו שלנו. בכל אחד יש אגו משלו, ואנחנו צריכים להתעלות ממנו ולהתחבר.

תלמיד: אז האדם רואה גם על עצמו וגם על חבריו שכולם זקוקים לאותו דבר.

לא מיד, אבל אחר כך הוא רואה.

תלמיד: רב"ש כותב, כשמבינים "את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד". מה זה לוותר ויתורים?

הדרישות האגואיסטיות שעולות לנו מהלב למוח, מורגשות בנו כדברים חשובים, ואנחנו רוצים למלא את השאלות הללו, את החללים במוח שאנחנו מרגישים. וזה שהם לא מלאים, אנחנו מרגישים בכך אי נעימות, חוסר מציאות של עולמנו.

לכן מי שמתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, מתחיל גם להרגיש שאלות שעולות בו מאין סוף, לא ידוע מאיפה, אחר כך נגלה. וכשאנחנו רוצים למצוא תשובות על השאלות שמתעוררות בנו, התשובות האלה הן גם מהעולם הרוחני, ממצב שאנחנו מחוברים בינינו. לכן יש לנו חובה להתחבר, כי אחרת לא נדע מהו הכוח הרוחני שמאורגן סביב עולמנו, וכך זה ימשיך.

תלמיד: איך הבורא יהפוך להיות המטרה היחידה עבור הקבוצה שהתאספה יחד?

זה קורה על ידי הלימוד. הבורא וודאי שהוא אחד לכולם, אבל על ידי הלימוד אנחנו מתחילים לזהות את המציאות שלו בכל שאלה שלנו, בכל מה שאנחנו מרגישים, לומדים, מקבלים, וכן הלאה.

תלמיד: האם יש הבדל בין ביטול לבין ויתור?

בוודאי שיש, יש בזה הרבה דברים. אבל נאמר כך, אם אדם מבטל את האגו שלו, לא רוצה להשתמש בו כלפי חברו, אז במקום אותו אגו שהיה לו, הוא הפך אותו לכוח השפעה, ולכן ההבדל גדול.

תלמיד: כתוב, שקודם פניהם לא דומות זו לזו ואחר כך הם עובדים על אהבת הזולת. אהבת הזולת הזו כלפי כל חבר, גם היא לא דומה לאהבת זולתו של חברו.

כן, היא אחרת, היא שונה. העניין הוא בכך, שגם היחס שלנו לזולת תלוי במי הוא, ואלו גם יחסים שונים, לראשון אני מתייחס כך, לשני אחרת, לשלישי אחרת, הכול כדי להיות קשור אליהם ויחד איתם להתחבר, להידבק לרצון אחד משותף.

תלמיד: הרצון הזה שאנחנו נדבקים בו, האם גם לכך יש הרגשה משותפת?

זה בהתחלה רצון אישי, אבל לאחר מכן בהדרגתיות הוא מתקשר לרצונות אחרים, הופך לכללי יותר, עד שהופך את כל הרצונות לרצון אחד.

תלמיד: כתוב, "אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת". מה מאפשר בנקודה מסוימת מעבר ממצב שאין הסכמה כזו למצב שיש?

ההבדל גדול. אם אין הסכמה להיות ברצון אחד, אז קשה להם לאתר את הבורא כאחד.

תלמיד: מה צריך לעשות או מה צריך לקרות?

צריכים לפעול, העיקר הוא התפילה. אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולחשוב כל אחד על האחרים. עד שכל הרצונות שלנו מתחברים לכלי גדול שמסוגל להרגיש, לכלול בתוכו את כל בני האדם בעולם, כשכולם רוצים בעצם אותו דבר, לגלות את הבורא, ככל שהבורא יכול להיות בהם או הם בו.

תלמיד: האם זה אפשרי עבורנו לעזוב? האם הבורא אי פעם עוזב אותנו?

לא. הבורא לא עוזב אותנו, אבל הכול תלוי ברגישות שלנו כלפיו. לכן באף מקום לא תמצא את שיטת החיבור בין התלמידים, ואת הבורא אפשר להשיג רק בחיבור בינינו.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להפוך להיות ממש רצון אחד משותף כשעוד לא שמענו את הקול הייחודי, או את הדעה הייחודית של כל אחד מאתנו? איך להפוך לרצון אחד משותף שיבטל את האגו בינינו?

אנחנו מתאספים יחד בדעה שלנו היחידה והאחידה, כך שכולנו יכולים להתכלל ברצון אחד, אנחנו כלפי הבורא. זה מה שהוא מסביר.

תלמיד: איך פעולת הביטול עוזרת, תומכת בפעולת החיבור בינינו? איך זה בא לידי ביטוי?

כי על ידי הביטול אני מבטל את הרצון לקבל שלי, אני לא רוצה להשתמש בו כלפי הקשר עם הבורא. ואז במקום אותו רצון לקבל אני מרגיש את הבורא, המשפיע. בכך שאני ממלא את כל הכלים שלי, את הרצונות הפרטיים לקבל, אז הם כולם מתמלאים מהאור העליון ומתחברים, וכך אני הולך ומשיג את הבורא.

תלמידה: במאמר הוא כותב שאנחנו שונים בפרצופים, שונים בדעות. איך בעשירייה אנחנו מוצאים את הנקודה המרכזית להתחבר מעל הדעות השונות, מעל השוני שבינינו, מעל הפרצופים השונים, מעל האופי, מעל החשבונות? איך מוצאים נקודה מרכזית להתחבר אליה?

אנחנו עושים כל מיני פעולות, לימוד, שאלות ותשובות, כל מה שאפשר, בתקווה ובכוונה שנתחבר יחד. בצורה כזאת נתחיל להרגיש את המציאות אחרת. מציאות אחרת היא שהעולם האישי, האינדיבידואלי שיש בכל אחד, יתחבר עם הרגשת העולם הרוחני של האחרים, ובצורה כזאת נגיע ל"כאיש אחד בלב אחד".

תלמידה: אהבת הזולת היא כוח כל כך גדול שעל ידו אפשר להתגבר על הכול, והתנאי להתפתחות הכוח הזה הוא הדדיות. מהי אהבה הדדית בין החברים?

לאהבה הדדית בין החברים יש מקום אם הם מבינים זה את זה, מכירים זה את זה, מחוברים ביניהם בהשתוקקות שלהם אחד לקראת האחר. ואז החיבור, הדבקות ביניהם מצליחה, והם מגיעים להשגה.

יש הבדל גדול בין כשהם יכולים להרגיש כל אחד את מקומו האישי בעולם הרוחני, לבין מצב שבו הם מתחברים ומרגישים את המקום המשותף שלהם בעולם הרוחני. זה הבדל עצום, בלתי ניתן לתיאור, זה אומר שכל אחד מהם בונה עולם שלם בעצמו. כשהם מתחברים כך, יוצא שרבים בעשירייה, בקבוצה, מחברים את הרצונות שלהם עד כדי כך, שהם מרגישים את כל הקבוצה כאחד שלם.

תלמיד: איך לשמור על אהבת חברים אם אני לא מקבל תענוג מחיבור?

זו בעיה. אתה צריך להתפלל לבורא שאתה רוצה להיות מחובר עם החברים, כי דרך זה ובצורה כזאת אתה מגלה את הבורא לפניך ומתקרב למטרת החיים, למטרת הבריאה.

תלמיד: נאמר בקטע, "אלו אנשים שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחת". איך בצורה מעשית או מאיפה לקבל את הכוח להתאחד?

להתאחד זה לא אנחנו. הבורא שמאיר עלינו מאחד אותנו באור שלו, עושה אותנו שווים זה לזה, ועוד עליות ושינויים שבנו זה קורה.

תלמידה: כשאנחנו נתכלל עם החברים ונתבטל כלפי השיטה וכלפי הכלי העולמי, האם הפעולות האלו נקראות "עשה לך רב"?

כן. אם אני רוצה לראות לפניי את כול הקבוצה העולמית או חלק ממנה, אז זה נקרא שאני עושה את הבורא, מתאר אותו שהוא נמצא לפניי, וכך אנחנו מתקדמים. "קנה לך חבר", זה כבר קשר עוד יותר קרוב. כל אלו שהייתי מתייחס אליהם כמו לאנשים שנמצאים יחד איתי בעלייה הרוחנית, הם ממש הופכים להיות כמוני, והכלים שלנו, הרצונות שלנו, מתחילים להתאחד, והבורא הופך להיות אחד לכולם.

תלמידה: איך כל חברה יכולה להיות יותר נעימה כלפי חברה אחרת כדי לאפשר את העבודה באהבת חברות?

אנחנו רק בהתחלה מרגישים כך, שיש הרבה חברות, וכל אחת תופסת איזו רמה, רמת התקשרות, עזרה, יגיעה וכן הלאה. אבל אחר כך זה לא כל כך חשוב לנו, אלא אנחנו מרגישים את כולם שהם משתוקקים להיות כאחד, ואז ההבדל בין כל החברות נעלם.

תלמיד: איך להגיע לתפילה אמיתית עבור השגת העשירייה ולא עבור ההשגה הפרטית של כל אחד מאיתנו? איך להגיע לתפילה עבור העשירייה?

אנחנו לא יכולים, כי אותו כוח שיש לנו בחיבור בינינו, בהתכללות בינינו, אותו כוח הופך להיות כלי חדש למצב חדש. ואנחנו מרגישים דווקא בכלי הזה, בו, את המציאות החדשה, הרוחנית.

תלמיד: כשאנחנו מתבטלים בפני החברים, אנחנו יכולים לקבל מהם. מה אנחנו יכולים לקבל במצב הזה מהם?

אתם מתחברים איתם כדי ליצור כלי משותף. החבר נותן לי, ואני נותן לו באותה המידה שבה אנחנו יכולים להתחבר.

תלמידה: בקטע מדובר על זה שהאדם צריך לעשות ויתורים, וויתורים זה דבר שמעורר התנגדות. איך אנחנו יכולים להרחיב את נקודת המבט שלנו כדי להתעלות מעל ההתנגדות?

אנחנו צריכים להתחשב יותר בחבר או בחברים שאיתם אנחנו רוצים להתאחד, ובמידה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש גם את הבורא שהוא אחד לכולנו. בצורה כזאת אנחנו מתחילים להתחבר אליו דווקא, וכך מתקדמים, כל פעם על ידי חיבור יותר חזק, יותר טוב, יותר נעלה עם הבורא. אנחנו נרגיש איך אנחנו מתאחדים בזה עם החברים, ואיך אנחנו יכולים לתקן. כל התהליך הזה הוא תהליך תיקון הנשמות שנכללות במערכת אדם הראשון, זו כל הפנימיות שלנו.

תלמידה: אנחנו כל הזמן שואלות איך להתחבר, איך להשפיע לחברות. כשאנחנו פונות לחברה ומבקשות עזרה, אז לעיתים היא עונה לנו שהיא לא מסוגלת, ואז יש פער בין מעשה לבין דיבורים. איך להתגבר על הפער הזה? איך בכל זאת להרגיש שאנחנו יחד?

יחד זה כבר תנאי קשה מאוד. אנחנו צריכים להתחבר, זה נכון, אבל כשאנחנו מתחברים עלינו לבדוק מה נותן לנו החיבור. אנחנו נלמד, איך אני, רק בשביל לעלות יותר קרוב לבורא, מוכן לא להביא בחשבון את התנאים הפרטיים שלי, אלא את התנאים הפרטיים של חבר ועוד חבר ועוד חבר בעשירייה שלי, אני מקבל כמו שהם באים מהבורא. בזה נעשה עיגול שבו אנחנו נכללים זה מזה, וכך אנחנו מיתקנים. לכן התחברות וויתור של כל אחד על הרצון שלו כלפי הזולת זה דבר מאוד מאוד חשוב. זו כבר פעולה רוחנית ואנחנו בזה בונים כלי רוחני.

תלמיד: האם כשאנחנו מגיעים לנקודת החיבור המוחלטת, אז במקום החברים אני מגלה את הבורא?

אתה מגלה את החברים ובתוכם אתה מגלה את המדרגה הבאה, את הקשר עם הבורא.

תלמיד: האם זו התפילה השלמה שאנחנו צריכים להתאחד בה?

כן.

תלמידה: אמרת שנעלם ההבדל בין החברים, בין החברות, באמת היה מורגש. האם זה הרצון האחד המשותף?

כן, כמובן.

תלמידה: איזה עומק של בירור אנחנו זקוקים כדי להגיע להרגיש שהרצון של החבר הוא כמו הרצון שלי?

אם אני רוצה להתחבר עם החבר אז אני מתקשר אליו, אני מתקרב אליו ואנחנו מתחבקים, ודאי שזה לא פיזית אלא רק בכוונות, וככה אני והוא מתחברים ועולים יחד למדרגה יותר עליונה. המדרגה כוללת את הכלי שלי ואת הכלי שלו, וחוץ מזה המדרגה הזאת מתחילה להרגיש כמו שנינו.

זאת אומרת אני מרגיש מה שהוא מרגיש והוא מרגיש מה שאני מרגיש וכך אנחנו נכללים. על ידי שמתחברים בינינו, אנחנו בונים מדרגה יותר גדולה, משותפת בין השניים ושם אנחנו כבר משיגים בורא בצורה חדשה. כי במדרגה השלישית הכלי שלו והכלי שלי הופכים להיות לאחד וההשגה שלו הפרטית וההשגה שלי הפרטית נעשים גם כאחד ואז אנחנו מתחילים כאילו להוליד משהו חדש בינינו.

תלמידה: האם הכול מסתיים בזה שמרגישים את הבורא?

לא. זה סך הכול אלמנט חדש שמקבלים בכל אחד מאיתנו, ואנחנו מגלים עוד יכולת לעלות ועוד, ועוד ואז גם אנחנו וגם החבר שמתחבר מתחילים כבר להבין איפה אנחנו נמצאים, עם מי יש לנו עסק וכן הלאה.

תלמידה: אם הכול נשלט מלמעלה ואין לאדם כוח מעצמו, האם אפשר להגיד שהוויתור זו לא באמת פעולה?

את צריכה לוותר לא בגלל שאין לך עדיין צורה משלך ומתישהו היא תהיה. כל העלייה לכל אורך הסולם מהמקום שלנו ועד לאינסוף, עד למדרגה הגבוהה ביותר, העלייה מורגשת בכך שאנו מבטלים את האגואיזם שלנו ומשתמשים בו רק להשפעה.

תלמיד: איך לגלות מה הרצון של החבר?

תכוון את עצמך כמו אימא שרוצה להרגיש מה הילד שלה רוצה, ואז היא משתדלת למצוא מה הוא רוצה ולהביא לו.

תלמיד: האם אנחנו בכלל מסוגלים להתחבר בצורה אחרת חוץ מאשר דרך הרצון הפרטי שלנו, יש לנו דרך להתחבר מעל הרצון הפרטי שלנו?

אחר כך אנחנו נראה, בינתיים נעשה מה שכתוב. אתה עם הרצון שלך רוצה להתכלל ברצון שלו, והוא רוצה אותו דבר כלפיך, אז שניכם נמצאים בהשתוות הצורה, אתה בשלך והוא בשלו וחוץ מזה כל אחד רוצה להתחבר לשני, וכך אתם משיגים את הכלי המשותף.

תלמיד: האם הכלי המשותף והחיסרון המשותף זה היינו הך?

כן.

תלמיד: באיזה אופן זה קשור שאנחנו עושים ויתורים בתוך העשירייה אחד כלפי השני עם זה שמופיע חיסרון משותף, מה הקשר ביניהם?

אתם הרי רוצים להרגיש את מה שהאחר מרגיש, והוא ביחס אליכם גם כן, וכך יוצא כלי הדדי. כל אחד מכם משתדל להתחבר ברצונות של השני, הראשון בשני והשני בראשון.

תלמיד: כלומר בוויתורים האלה עלינו לנסות להרגיש דווקא את הרצון להשפעה של החבר או עוד משהו?

אין רצון להשפעה.

תלמיד: האם הוויתורים שעליהם מדובר בקטע הם פעולות או מחשבות שאנחנו צריכים לעשות?

זה לא חשוב, העיקר שאנחנו נדע בדיוק שרק אלו המחשבות שמתרחשות בנו, ואנחנו רוצים לקיים אותן.

תלמידה: האם אי האמון שיש בתוך העשירייה נובע מהפירוד בין החברות או פירוד מהבורא? מאיפה נובעת ההרגשה של אי אמון במערכת הרוחנית?

צריכים לחשוב, אני חושב שאנחנו רק עכשיו התחלנו להגיע לחיבור הכלים, איך כל אחד מבטל את עצמו כלפי חברו ומחבר בין זה לזה. אנחנו עוד נדבר על מה קורה שם בתוך הכלים.

תלמידה: איך אני יכולה לעזור לחברה להתעלות לאהבת הזולת כשהיא לא מסוגלת, או האם זה משהו שאני צריכה לתקן בתוכי, וכביכול זה חיסרון שלי עצמי?

את צריכה להבין אותה בחסרונות שלך, אבל לא שאת צריכה לתקן בזה את הרצון שלך, אלא את רוצה לתקן את הפער בין הרצון שלך לרצון שלה, ששניהם יהיו כרצון אחד. עוד כמה שיעורים ואנחנו כבר נתחיל להרגיש ולהבין מה קורה לנו.

תלמיד: האם המחשבות והמצבים שאנחנו מקבלים הם כנגד רצונות שנמצאים בנו שצריכים תיקון, וכך אנחנו מגיעים למחלוקת ודרך המחלוקת מתחילים לעבוד?

כן.

תלמידה: כששתי חברות או יותר מצליחות להתחבר ולהתלבש אחת בשנייה, האם בחיבור שלהן הן יכולות למשוך את שאר החברות למרכז החיבור הזה?

כן, צריכים לחשוב איזה רושם אנחנו עושים על החברים שלנו, חברות שלנו, שיהיה בהם רושם חיובי ונכון. לגבי כמה זה יכול להיות נכון, אנחנו לא יודעים בדיוק מהו באותו מצב, אבל שישפיע עליהם בצורה חיובית להתקדמות, לזה אנחנו חייבים לדאוג.

תלמיד: אנחנו פה כל הזמן משתוקקים לקבל את הכוח הזה של אהבה. והכוח של אהבה מביא לנו את המציאות של הבורא, והוא אומר שבשביל זה צריך לעסוק באהבה. מה זה מבחינתנו לעסוק באהבה?

שאנחנו כל הזמן רוצים לבדוק האם כלפי כל החברים יש לי אהבה, ואם לא, אני צריך לדאוג לזה, להתפלל על זה, לבקש את זה, עד שאני ארגיש את זה.

תלמיד: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים להשיג כל פעם בורא בצורה חדשה. מה זה אומר מבחינתנו?

כל פעם שאתה נמצא בקשר עם הבורא ודרכו לחבר, או דרך חבר לבורא, אז כל התנאים האלו בחיבור נותנים לך אופנים חדשים בקשר בינך לחברים. וככה אתם מתקרבים.

תלמיד: נניח שאני אשאל את החברים שלי האם הם רוצים להיות דבוקים בבורא וכל אחד מהם יגיד כן, האם אפשר להגיד שיש כבר רצון אחד?

יכול להיות שהם לא מבינים על מה הם עונים.

תלמיד: אז איך להגיע לרצון אחד?

אנחנו לא סיימנו הכול בשיעור אחד, אנחנו נכנסים לנושא, זאת אומרת לחיבור בינינו ומתחילים עוד ועוד לחקור יותר ויותר עמוק, עד שמתחילים לראות כל אחד, כל גבר וכל אישה בקבוצה הבינלאומית שלנו, שכולם יבינו מה זה נקרא להיות בחיבור ובהתכללות, ואיך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את הכלי הכללי שלנו.

תלמיד: ומתוך החיבור מגיע רק רצון אחד?

מתוך החיבור, כן.

תלמיד: אני צריך להתכלל בעביות של החברים ובעצם כך אני יכול לעלות איתם יחד, כלומר לקחת את העביות שלהם על עצמי, או שאני צריך להתמקד בחיבור ושזה יקרין הלאה על הסביבה שלי?

לא, חיבור אני לא יודע מה זה, חברים זה משהו יותר ברור, אליהם אני צריך להגיע. מה זה נקרא להתכלל עם החברים, מה זה נקרא להתחבר איתם, מה זה נקרא להרגיש בורא בקשר איתם? את הכול אני צריך לברר, אני צריך להרגיש. אז נקווה שעוד מעט נגיע.

תלמידה: כשאנחנו מרגישים חברה, האם זאת כבר ההרגשה של החברה או זאת ההרגשה שלי את החברה?

תמיד זו הרגשה בך, שלך. את לא מרגישה אותה איך היא, את מרגישה אותה דרך הכלים שלך.

תלמידה: האם אני יכולה להרגיש את הרצון של החברה כשלי?

לא. יש בהמשך מדרגות כאלה בעבודה שלנו, אבל עכשיו בינתיים לא.

תלמידה: אם אני מרגישה את הכול דרך הכלים שלי, מתי אני אגיע למצב ההשפעה?

דווקא בצורה כזאת את מרגישה יותר ויותר התקרבות להשפעה. ובשלב הבא את תתחילי להשפיע.

תלמיד: האם אנחנו צריכים מראש להתחבר למען הבורא?

אנחנו צריכים להתחבר למען הבורא, כדי שיהיה לנו כלי, ובכלי הזה אנחנו נגלה אותו. כי זו המטרה האמיתית שלנו, ככל שנוכל להתחבר למרות האגו שלנו וכדי לגלות אותו, זו העבודה שלנו.

תלמידה: יש כל מיני חברות בעשירייה, יש כזו שמתקדמת בשקט במהלך הדרך ויש כזו שרוצה לשאול כל הזמן שאלות. איך לשלב בין שתי התכונות השונות האלה ולהגיע לחיבור?

יש הרבה אמצעים. קודם כל אף אחד לא יכול לשאול ולשאול. אתה שאלת, זהו, עכשיו תן למישהו אחר. הוא שאל, אחריו מישהו אחר. זאת אומרת, צריכים לחלק בזמן השיעור את היכולת לשאול, את היכולת לעשות משהו, שיהיה פחות או יותר בצורה שווה. הכול תלוי במי שמנהל את השיעור.

תלמידה: במידה ובעשירייה אין ויתורים הדדיים, אין ביטול הדדי, איך בכל זאת מתנהלים? כי זה יוצר איזה שהם חשבונות, איך בכל זאת להמשיך בחיבור?

להמשיך בחיבור אנחנו בטוח צריכים כל יום מחדש. להתקשר לכל החברות, לוודא שכל אחת מהן רוצה קשר. לאותה חברה שרוצה קשר אני מתקשרת בדיבור שלי, ואיתה יחד אני משתדלת להביע את עצמי, את השאלה שלי. זו פרקטיקה, לא יותר מזה.

תלמידה: אבל במידה ואני מרגישה שאין ויתור הדדי בעשירייה, אין ביטול הדדי בעשירייה, איך בכל זאת אני ממשיכה לא להתנהל מול החשבונות. מה יכול לעזור לי, איזו פעולה יכולה לעזור לי לא להתנהל מול החשבונות ולהמשיך עם החיבור בעשירייה, אם אין ויתור הדדי?

לבטל את עצמך ולהרגיש שאת נמצאת בידיים של החברות, ומיד תרגישי באותו שיעור או בשיעור הבא, שיש לך מזה קשר חדש, חזק בתוך הקבוצה.

תלמיד: האם הרב יכול לתת תרגיל פרקטי איך להתחבר בעשירייה ושאנחנו ניקח את התרגיל הזה, כל העשיריות בעולם, ודרך התרגיל ננסה לגלות את הבורא בחיבור בינינו?

אנחנו יכולים לקחת כל שאלה ושאלה שרוצים לשאול החברים שלנו שנמצאים עכשיו מולנו על המסך, ולהפוך אותה לשאלה עולמית, כללית, שעל זה חושבים כולם כביכול. על זה חושבים כולם ורוצים להתחבר כולם, ועל זה אנחנו מבקשים ולזה אנחנו מגיעים.

תלמיד: מה זה כלי נקי?

כלי נקי? השאלה על איזה מצב אנחנו מדברים. כלי נקי זה שאין לו רצונות לקבל, שהוא רוצה רק להשפיע, שהוא עובד בצורה ישירה כלפי הכלים אחרים, זה נקרא נקי.

תלמיד: אני ממש רוצה להיות בכלי נקי, רק לבקש עבור האחרים, אבל במשך היום אני בתוך פעולות במרדף אחר התועלת שלי. האם התפילה שלי היא לבקש מהבורא שהוא יתקן את הרצון שלי על מנת לקבל בצורה נקייה בשביל החברים, או תן לי כוח לצמצם את הרצון שלי על מנת לבקש?

אלה תרגילים, אפשר לעשות גם כך וגם כך. העיקר תמשיך.

תלמיד: שמעתי שאמרת לבדוק, האם כלפי כל החברים יש לי אהבה ואם לא, אני צריך לדאוג עד שאני אשיג את זה. האם זו בדיקה בטוחה? האם אדם תמיד יכול לפנות לעצמו ולראות מה הוא מרגיש כלפי החברים ואז כלפי זה לבקש, להתפלל, או שיש פה אשליה ויכול להיות שהרצון מראה לו משהו מסוים?

אני לא יכול להגיד, אבל בכל זאת טוב לעשות תרגילים כאלה.

תלמיד: האם כדי להרגיש את הרצון של החבר אני חייב לפתוח את הלב, האם זה התנאי כדי להרגיש את רצון החבר?

כן, זה התנאי. העיקר בשבילנו זה קודם כל להרגיש את הזולת ואחר כך תעשה רצונך כמו רצונו, והוא יעשה את הרצון שלו כמו רצונך, ואז יוצא שאתם מתקשרים בזה, זה אל זה.

תלמידה: איך העשירייה יכולה להתעלות מעל ריבוי הדעות והצורות עד שמגיעים לרצון אחד ומרגישים באמת את אהבת הזולת?

צריכים להמשיך. נקווה שמהיום והלאה בלי נדר נמשיך יום יום, בוקר בוקר איתכם יחד, ואתם תוכלו ממש לראות איך כל בוקר אתם עושים עוד צעד קדימה, עוד צעד קדימה, וכך אנחנו נרגיש.

(סוף השיעור)