שיעור בוקר 15.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 499,

מאמר "הכנה לקבלת התורה מהו - א'"

הכנה לקבלת התורה מהו - א'

תשמ"ז - מאמר י"ח
1986/87 - מאמר 18

"הנה הכתוב אומר, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר". ולגבי העם אומר הכתוב "ויתייצבו בתחתית ההר".

ויש להבין, מהו אצל ה' כתוב, "וירד", שהוא לשון ירידה שהוא לשון פחיתות, הלא זה היה בזמן מתן תורה, אדרבה מדוע נקרא זה ירידה אצל ה', הלא אז היה זמן של שמחה.

וחז"ל דרשו על "ויתייצבו", מלמד ש"כפה עליהם הר כגיגית", ואמר, "אם אתם מקבלים התורה, מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם", (שבת פ"ח). והקשה שם בתוספות וזה לשונו "כפה עליהם הר כגיגית": אף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע וכו', עד כאן לשונו. ויש הרבה תירוצים על קשיא זו. אבל גם יש להבין את ענין כפה עליהם הר כגיגית, על דרך עבודה.

ולהבין את הנ"ל, צריכים לזכור את הכלל הידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, אי אפשר להיות מילוי בלי חסרון. שאי אפשר להנות משום דבר, אם אין השתוקקות לזה. וההשתוקקות להדבר, זה נקרא, הכנה, שפירושו, צורך, והצורך להדבר קובע את ההשתוקקות, וגודל התענוג נמדד לפי גודל ההשתוקקות.

ובאמור יוצא, שקודם מתן תורה היה צריך להיות הכנה לקבלת התורה. אחרת אי אפשר להיות שמחת התורה. דהיינו, שהם היו צריכים להכין צורך לקבלת התורה, שהצורך מביא ההשתוקקות כנ"ל. ולפי ערך ההשתוקקות, באותו שיעור יכולים להנות מהתורה, אבל יש לדעת, באמת מהו הצורך לקבלת התורה.

חז"ל אמרו (בבא בתרא ט"ז), "ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תבלין", ופירש רש"י, ברא לו תורה תבלין, שהיא מבטלת את הרהורי עבירה כדאמר בעלמא (קדושין ל'), "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש", ושם בקדושין אמרו, וזה לשונו "כך הקב"ה אמר להם לישראל, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו". שנאמר "הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקים בתורה, אתם נמסרים בידו", שנאמר "לפתח חטאת רובץ".

ובהאמור אנו רואים, שהתורה הוא תיקון לצאת משליטת היצר הרע. זאת אומרת, מי שמרגיש שיש לו יצר הרע, כלומר שמרגיש שהיצר הרע עם כל העצות שנותן לאדם, שיהיה לו טוב בחיים ויהנה מהחיים, כוונתו הוא להרע לו, כלומר שהוא המפריע מלהגיע להטוב האמיתי, הנקרא, דביקות ה', ומשום זה האדם אומר עליו, שהיצר הזה הוא רע, ולא טוב.

אולם קשה מאוד לאדם, שיאמר עליו, כלומר, בזה שהיצר נותן לו להבין שכדאי בשבילו לדאוג איך להנות מהחיים, שירגיש תענוג מהמעשים שהוא עושה, כלומר, שכל מעשיו יהיו אך ורק לתועלת עצמו, והוא נותן לו להבין, שהאדם ידע כלל, שכל העצות מה שהוא מייעץ לו, הוא רק על מחשבה אחת, שהיא לתועלת עצמו, ואפילו לפעמים שהוא אומר לעשות משהו לטובת הזולת, זה לא סתם שאומר לעבוד לטובת הזולת, אלא זה מחושב מראש, שמפעולה זו הוא יצמח אח"כ, שתהיה מזה טובה לתועלת עצמו. אם כן איך האדם יכול לומר עליו שהוא יצר רע, בו בזמן שהוא אומר לו, שיאמין לו שאין לו שום כוונה אחרת אלא לטובתו, ולא לטובת מי שהוא.

ומשום זה יש לאדם עבודה רבה, שירגיש שהרצון לקבל שלו הוא רע, בשיעור שהאדם ידע בבירור גמור, שאין לו שונא יותר גדול בעולם, אלא המקבל שלו, כמו שמצינו, ששלמה המלך היה קורא אותו בשם, שונא, כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם", ומאוד קשה לאדם לקבוע אחת ולתמיד שהוא רע, ורוצה רק להכשילו מללכת בדרך הטוב, שהוא ממש ההיפך מדרך של המקבל, היות שדרך האמת הוא רק להשפיע, והמקבל רוצה רק לקבל, ונמצא, שכאן הבחירה בין האדם להכריע, אם הוא נקרא טוב או רע.

וזהו כמו שאמרו חז"ל (נידה) וזה לשונם, "דדריש רבי חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על הריון, לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו, רבונו של עולם טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק, לא קאמר אלא זה ניתן לבחירת האדם".

ויש לפרש, שהכונה של בחירה הוא, לקבוע ולהחליט ולתת שם להמקבל שבאדם, או שהוא באמת יצר טוב, מסיבת שהוא דואג לטובת האדם עצמו, ואין מסיח ממנו אף רגע אחד שידאג משהו לטובת אחרים, ומשום זה כדאי לשמוע בקולו, מסיבת שרק הוא דואג לתועלת עצמו, היינו שיהיה לו טוב, וממילא צריכים לתת אמון בו, ולא יסיר ממנו לא לימין ולא לשמאל, אלא למלא כל פקודותיו, ולא ישנה את פיו חס ושלום.

ויש גם כן סברה לומר להיפך, שהוא באמת רע, בזה שעל ידי זה ששומעים בקולו ועוסקים באהבה עצמית, מזה נעשים מרוחקים מהקב"ה, מסיבת שינוי צורה. וממילא שורה על האדם מידת הדין, שנעשה מכח תיקון הצמצום, שנעשה על האור דלהטיב לנבראיו, שמשום זה, אין השם של הקב"ה הנקרא, טוב ומטיב, יכול להתגלות במקום ששורה אהבה עצמית. ומשום זה מוטל על האדם להחליט ולקבוע אחת ולתמיד, שאהבה עצמית הוא הרע והמזיק אמיתי לאדם.

אולם נשאלת השאלה, מאין האדם יכול לקבל כוחות שיהיה בידו לעשות בחירה, ולומר על המקבל שהוא רע עד כדי כך, שיגיד, שמהיום והלאה כבר לא ישמע בקולו.

והאמת היא, שגם על זה צריכים סיוע מה', שיראה לו את האמת, שהמקבל לעצמו הוא הרע והשונא האמיתי של האדם, וכשהאדם בא לידי הרגשה זו, כבר מחוסן שלא יבוא לידי חטא, וממילא נעבר ממנו כל הסתרות, והעונשים, כי בזמן שיודעים שדבר זה הוא המלאך המות, בטח שכל אחד בורח מהמות. ואז הוא הזמן שיוכל להתגלות הטוב והעונג כמו שהיתה במטרת הבריאה, והאדם בא אז להשגת ה' המכונה, טוב ומטיב.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב, (נח רביעי) "ויאמר ה' אל לבו, לא אוסיף, לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו". והרמב"ן מפרש מהו "אל לבו", לא גילה הדבר לנביא בזמן ההוא, והאבן עזרא מוסיף ואומר, "ואח"כ גילה סודו לנח".

והכתוב הזה קשה להבין, כי רק עכשיו ראה הקב"ה כי יצר לב האדם רע מנעוריו, מה שאין כן לפני זה חס ושלום לא ידע.

ועל דרך העבודה יש לפרש, כי הקב"ה גילה עכשיו, היינו לאחר עבודה רבה שהאדם השקיע בזה שנתעורר להגיע להאמת, כלומר לדעת באמת, לשם איזה צורך נולד האדם, ולאיזה מטרה הוא צריך להגיע, אז גילה לו הקב"ה, שיצר לב האדם שהוא המקבל, הוא רע מנעוריו, כלומר שאין לומר, שעכשיו הוא רואה שהיצר נעשה רע, אלא הוא רע מנעוריו, אמנם עד עכשיו עוד לא היה יכול להחליט שבאמת הוא רע, ולכן האדם היה נמצא במצב של עולה ויורד, פירוש, לפעמים היה אומר שומע בקולו של יצר, ואמר, מהיום והלאה אני אדע שהוא השונא שלי, וכל מה שמיעץ לי לעשות הוא רק לרעתי.

אולם אח"כ, שוב עולה קרנו של היצר, ושוב שומע בקולו ועובד בשבילו בלב ונפש, ואח"כ חוזר חלילה. והוא מרגיש עצמו כי הוא בבחינת "כלב השב אל קיאו", פירוש, מה שכבר החליט שאין זה מתאים בשבילו לשמוע בקולו, מסיבת שכל המזונות שהיצר נותן לו אינו אלא מזונות המתאים למאכל בהמה, ולא למאכל אדם, ופתאום חוזר שוב למאכל בהמה, ושכח כל החלטות והדעות שהיה לו מקודם לכן. ואח"כ כשנתחרט הוא רואה שאין לו שום עצה, אלא שהקב"ה יתן לו להבין שהיצר נקרא רע, והוא באמת רע, אז לאחר שהקב"ה נתן לו הידיעה הזאת, כבר לא חוזר לסורו, אלא שמבקש מה' שיתן לו כח להתגבר עליו כל פעם ופעם, שהיצר רוצה להכשילו, שיהיה לו כח התגברות עליו.

ובאמור יוצא, שהקב"ה צריך לתת לו הן הכלי והן האור, כלומר, הן הידיעה שהיצר הוא רע, ויש צורך לצאת מתחת לשליטתו, והתיקון לזה הוא, התורה כנ"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", נמצא לפי זה, הצורך לתורה נתן לו הקב"ה וגם התורה נתן לו ה', וזה נקרא ש"ה' נותן לו האור והכלי".

ובאמור יש לפרש את הכתוב הנ"ל, "ויאמר ה' אל לבו" מהו. ופירשו המפורשים שלא גילה הדבר לנביא, זה נקרא, "אל לבו". ואח"כ גילה סודו, ומהו הסוד, כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

ולפי הנ"ל, הסדר הוא שהאדם צריך מקודם לראות בכוחות עצמו, ולעשות בחירה, ולקבוע שהשם של היצר שבלבו הוא רע, ואח"כ הוא רואה שאין ביכולתו לקבוע בהחלטה גמורה שלא יהא משנה בדבורו, ולומר אח"כ, שכן היצר הוא דבר טוב וכדאי לשמוע בקולו, ואח"כ חוזר חלילה, ובזמן הזה נקרא הקב"ה, אומר אל לבו, שיצר לב האדם רע מנעוריו, אבל להאדם העוסק בבחירה, ה' עוד לא גילה לו סוד הזה, שהיצר נקרא רע משום שהוא רע, וזהו בכדי שיהיה מקום עבודה לאדם לעשות בחירה ולקבוע שהוא רע, אבל אח"כ, שהאדם רואה שהוא לא יכול לומר שהוא רע בהחלט, אלא כל פעם הוא מתחרט, אז בא המצב, שהוא צועק לה', תן לי עזרה, זהו שהאבן עזרא אומר, "ואח"כ גילה סודו לנח", שפירושו, כי בחינת נח נקרא העבוד ה', כלומר בזמן שה' מגלה להאדם שהיצר הוא רע מנעוריו, שזהו לא דבר חדש שהיצר הרע הוא רע, אלא לא אמרתי לך, אבל עכשיו שאני מגלה לך הסוד הזה, שיצר לב האדם רע, כבר אתה יכול להיות בטוח, שכבר אתה לא תשמע בקולו, כיון שאני בעצמו גילה לך זה. וממילא לא אוסיף עוד לקלל, מטעם כי כבר לא יהיה צורך עוד לעונשים, כי כבר יהיה הכל בסדר, וזה שאומר "ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי".

שהכוונה היא, שמטרם שגילה ה' שיצר לב האדם הוא רע, היה צריך להיות עליות וירידות, כלומר, שבזמן שהתחלת לעבוד היתה לך חיות, אבל בכדי שתלך על הדרך הנכונה היית צריך להכות את כל חי, כלומר, שלקחתי ממך את החיות שהיתה לך בעבודה, ומשם ירדת שוב למצב של השפלות, משום שיש לך רע שהוא היצר הרע, ואז יכול להתקיים "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אבל מטרם שיש לו יצר הרע זה הוא מרגיש את הנחיצות של התורה, ומשום זה, רק לאחר שה' גילה את הסוד שיצר לב האדם הוא רע, אז אפשר להיות "נתינת התורה", כי אין אור בלי כלים, ורק במקום שיש צורך שם יכולים לתת לו מה שנחוץ לו.

אולם גם לזה שה' יגלה לו שיצר לב האדם הוא רע, זה כן נקרא אור, היינו מילוי, ואין מילוי בלי חסרון. לכן אין האדם יכול לזכות שה' יגלה לו את הרע, מטרם שיש לו צורך לזה, כי יש כלל, שאין דרכו של אדם לעשות פעולה שלא לצורך, וכל שכן הקב"ה לא עושה שום פעולה שלא לצורך.

ולפי זה, מאיפה האדם יכול לקבל צורך לזה, שה' יגלה לו את הסוד הנ"ל. לכן צריך האדם להתחיל בעבודה ולדעת שהמקבל שלו הוא רע שלו, והוא צריך לברוח משליטתו, וכל מה שהוא עושה, הן בתורה והן בתפלה או שעוסק במצות, הוא צריך להשתדל, שכל אלו הפעולות יביאו לו להכרת הרע, ובזמן שמרגיש שהוא רע, ורוצה לעשות מעשים דלהשפיע הוא מתחיל לקבל חיות, וכשנופל מדרגתו נאבד ממנו החיות, וזה עצמו עשה ה', שיפול ממדרגתו, כי הוא עוד לא רואה את הרע האמיתי שיש לו, אבל ע"י הירידות שיש לו כל פעם, הוא מבקש מה' שיגלה לו אחת ולתמיד שהרצון לקבל הוא רע, ושלא ימשך אחריו. נמצא, שהירידות שיש לו בא מה', כמו שכתוב "ולא אוסיף עוד להכות את כל חי". לקבל ממנו את החיות שיש בתורה ועבודה, וישאר בלי שום חיים דקדושה, מסיבת שכבר האדם נשלם עם כל הצורך שה' יעזור לו להכרת הרע בקביעות, שלא יחזור עוד להשתוקק לשמוע בקולו של הרע, מטעם שהאדם בא לידי צורך, שה' יעזור לו, כי רואה עכשיו שאין שום אפשרות מצדו, היינו מכח עצמו ששוב לא ימצא היצר שבלבו חן בעיניו, שירצה לשמוע בקול, אלא שכל פעם הוא חוזר לסורו, ודבר זה אין לו סוף, וזה הוא הסיבה שהוא נצרך עכשיו להקב"ה, שיעזור לו לדעת שהיצר שבו הוא הרע שלו, והמניע שלא יוכל לבוא לטוב והעונג שברא הבורא בשביל הנבראים.

וזהו הסיבה שיש לאדם הרבה ירידות, כי ע"י זה מתרקם באדם רצון להשתוקק, שה' יעזור לו להרגיש כי יצר לב האדם הוא רע.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו ההכנה לקבלת התורה. והתשובה היא, יצר הרע, כי בזמן שהאדם יודע שיש לו רע, וזהו לאחר שה' הודיע לו כנ"ל, נולד עכשיו באדם צורך חדש, היינו איך לנצח אותו, וזה יכול להיות רק ע"י תורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", וזהו ההכנה לקבלת התורה, זאת אומרת, הצורך לתורה, זה נקרא, הכנה לקבלת התורה.

ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש מה שכתוב "וירד ה' על הר סיני, אל ראש ההר".

מהו "ראש ההר", ומה שייך לומר על זה ירידה לגבי הבורא. ידוע שרוחניות מקבל שם לפי הפעולה, כמו שכתוב אצל מנוח עם המלאך שאמר, "למה תשאל לשמי, אלא לפי הפעולה. למשל, מלאך ההולך לרפאות נקרא מלאך רפאל, וכדומה, וכמו כן הקב"ה בזמן שהוא שולח רפואה לאדם, נקרא ה' רופא חולים", ולפי הנ"ל, שהקב"ה צריך לגלות לאדם שיצר לב האדם רע, זה מכונה, שהקב"ה מגלה להאדם באיזה מצב של ירידה האדם נולד כמו שכתוב "רע מנעוריו" היינו מיום שנולד הקב"ה נקרא על שם הפעולה, שמראה לאדם את מצב הירידה שבו, נקרא, "וירד ה' על הר סיני".

אנו מוצאים כאן בהכתוב שני לשונות:

א. אצל ה' כתוב "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר".

ב. ולגבי העם כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה "ההר". הנה הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם, ומה שהוא בשכל הנקרא בכח, יכול אח"כ להתפשט בפועל ממש, ולפי זה יכולים לפרש, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר", שהוא המחשבה והשכל של האדם, כלומר, שה' הודיע לכל העם, שידעו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולאחר שה' הודיע להם בכח, היינו בראש ההר, אח"כ מה שהיה בכח מתפשט אח"כ בפועל.

ומשום זה בא העם לידי הרגשה בפועל, וכולם הרגישו עכשיו את הצורך לתורה כנ"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", ואמרו עכשיו, ע"י הרגשה בפועל שהם נאלצים לקבל את התורה, היינו אין בחירה, כי ראו אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, "ואם לאו פה תהא קבורתכם". כלומר, אם אנחנו נשאר במצב שאנו נמצאים פה, החיים שלנו לא יהיה חיים אלא זה יהיה הקבורה שלנו.

ובהאמור יש לפרש, "וירד ה' אל ראש ההר", זאת אומרת, שלאחר שה' הודיע להם בההר, היינו בהשכל, שרע הוא יצר לב האדם, וכבר זה נקבע במוחם, היינו בהמחשבה והשכל שלהם, תיכף פעל בכח וזה שכתוב "ויתייצבו בתחתית ההר", כלומר כבר פעל עליהם את הירידה שהיה בהר, והם עמדו בתחתית ההר, שכבר שלט עליהם את הירידה הנ"ל.

נמצא לפי זה, שענין "כפה עליהם הר כגיגית", שענינו הוא, הירידה והידיעו שקיבלו בהר, היינו בהמחשבה פעם עליהם, שהיה עכשיו מוכרח לקבל התורה, משום שזה ההר, היינו הירידה הנ"ל גורם להם צורך לקבלת התורה, בכדי שיוכלו להתגבר על הרע שבלבם.

ויהיה הפירוש, "כפה עליהם", מה היה הסיבה, שעכשיו הם מוכרחים לקבל התורה, ואין להם שום עצה אחרת, צריכים לומר ההר, כלומר הידיעה שקיבלו בהמחשבה ושכל שהם נמצאים במצב של ירידה, כי יש להם רע בלב, זה דומה לגיגית, שהכוונה, שהוא על דרך הכפיה ואין להם ברירה. וזה נקרא, בתחתית שההר שלט עליהם, כנ"ל.

ולפי זה יש לשאול, מהו הפירוש, שע"י נס שהיה בפורים, דרשו חז"ל "קיימו וקבלו".

שעד כאן באונס, ומכאן והלאה ברצון (שבת פ"ח), וזה לשונו "אמר רבא אף על פי כן הדור קיבלוהו בימי אחשורוש", דכתיב, "קיימו וקבלו היהודים", ופירש רש"י, מאהבת הנס שנעשה להם.

וזה יש לתרץ, כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (דף מ"א), "שיש אהבה התלויה בדבר, שמחמת התענוג שמרגיש בתורה ומצות הוא מקיימם, ויש בדרגה יותר גדולה, הנקרא אהבה שאינה תלויה בשום דבר, אלא מחמת הנס קיבלו עליהם לקיים תו"מ בלי שום דבר"."

שאלה: קשה לי מאוד לקבל את מה שכתוב פה, אני יודע שזה הגיוני, אבל לי באופן אישי מאוד קשה לקבל.

הכותרת היא "הכנה לקבלת התורה", וכתוב שהכנה לקבלת התורה היא "שירגיש שהרצון לקבל שלו הוא רע", "שאין לו שונא יותר גדול בעולם, אלא המקבל שלו". ואני נזכר שלפני שהתחלתי ללמוד הייתי בחור טוב, עזרתי לאחרים, הייתי טוב עם כולם, גם עם הילדים שלי, גם בעבודה. כשהתחלתי ללמוד, התחלתי להרגיש שאני מתנהג בצורה אגואיסטית, הכול רק אני ולא מעניין אותי מהאחר. ואמרו לי "אתה משתנה, אולי תפסיק ללמוד קבלה, נהיית ממש דרק". ואני אומר את זה ממש מהלב, זה הפך אותי לאדם אחר.

למה להפוך להיות אדם אחר? למה לא להיות עוד יותר טוב, עוד יותר להעניק, עוד יותר להיות נחמד עם האחרים? נהייתי ממש אגואיסט גדול מאוד. מהי הסיבה? באותה תקופה אני זוכר שראיתי שינוי לרעה, לא לטובה.

כדי שמתוך הכרת הרע שתתעורר בך, תרצה לתקן את עצמך.

תלמיד: אני לא הבנתי מה יש לי לתקן כי לא הייתי רע, ואז נהפכתי לעוד יותר אגואיסט, לעוד יותר רע, ממש לא נחמד לאחרים.

זה כדי שתכיר את התכונה הזאת שבך עכשיו ותרצה לתקן אותה.

תלמיד: אבל למה מגלים לי את הרע פתאום?

"אין אדם מתקן אלא מה שיש בו".

תלמיד: מה זה אומר?

את מה שיש בו.

תלמיד: האם זה התהליך?

כן.

תלמיד: הכותרת היא "קבלת התורה", האם אני צריך להיות רע, אגואיסט, כדי לגלות את התורה?

להכיר את עצמך כרע ואגואיסט.

תלמיד: האם אי אפשר בלי זה? להיות בן אדם טוב כמו שכולם טובים.

זה לא להיות טוב, היית פשוט כמו ילד טוב. אבל אנחנו יודעים מה זה "ילד טוב", כשהוא גדל, אז הרע שלו גדל.

תלמיד: אם אני אדם טוב ולא אגואיסט וממשיך להיות כמו שהייתי קודם.

אז אתה מפגר.

תלמיד: כלומר אני לעולם לא אגלה את הבורא, לא אעשה שיווי צורה עם הבורא. אלא ככל שאני יותר רע, כך הסיכוי שלי לגלות את התורה גדל, זה מה שאתה אומר.

כן, אז יש לך צורך לתורה.

תלמיד: זאת אומרת זה הפוך לשכל.

אני לא חושב שזה הפוך.

תלמיד: למה לא הפוך?

אדם לא חושב שהוא רע, וכשמתגלה בו רע, הוא זקוק לתורה, ואז מגלים לו את התורה.

תלמיד: כלומר אם אני לא זקוק לתורה, אז אני יכול להיות כביכול בחור טוב, ללכת לבית הכנסת, להתפלל, אבל אני לא מתקדם בשום בחינה.

כן.

תלמיד: זה הפוך לשכל. אתה צריך לגלות את הרע שבך, ואם אתה לא מגלה את הרע שבך, אז אין לך שום התקדמות לגילוי התורה.

נכון.

תלמיד: האם כך זה היה בכל הדורות?

לא בכל הדורות. היו בכל הדורות גם קבוצות קטנות של מקובלים שהשיגו את הטוב האמיתי.

תלמיד: על ידי גילוי הרע?

על ידי גילוי הרע.

תלמיד: מקובלים כמו רבי שמעון.

כן.

תלמיד: מהי העבודה שהם היו עושים כדי להתקדם? איך הם גילו את הרע ביניהם כדי להתקדם?

התפללו והבורא תיקן.

תלמיד: מה זאת אומרת?

האדם מגלה בתוכו את הרע שבו, מתפלל לבורא כדי שהבורא ייתקן את הרע ויהפוך אותו לטוב.

תלמיד: הם קמים בבוקר ופתאום מתגלה הרע, מאיפה מגיע הרע הזה?

מתוך האדם.

תלמיד: הם נהיים פתאום עצבניים ורעים.

כן.

תלמיד: מהי העבודה שלהם כדי להתקדם?

להתקרב זה אל זה, לראות את הרע בצורה עוד יותר גדולה כשהם מתרבים, ועם הרע הזה לפנות לבורא שיעשה ממנו טוב.

תלמיד: איך הם התקדמו?

כך הם התקדמו. גילו את הרע ותיקנו אותו לטוב.

תלמיד: מה הם צריכים לעשות כדי להתקדם בטוב?

רק לבקש.

תלמיד: לבקש מהבורא?

כן.

תלמיד: ואיך אני צריך להתנהג לזולת?

גם להשתדל להיות טוב.

תלמיד: מה זה המושג הזה להיות טוב מול החבר?

להיות טוב, זאת אומרת לעשות הכול לטובת האדם. זה נקרא לספק לו אוכל נפש, וללמד אותו איך להגיע לתיקון השלם.

תלמיד: להתגבר על הרצון שלי להעליב אותו ולפגוע בו, לסתום את הפה ולהתבטל מולו, ואז מתקדמים, זאת העבודה.

בינתיים אתה חושב כך.

שאלה: הוא כותב שאדם צריך להשתדל שהפעולות שהוא עושה יביאו אותו להכרת הרע. איך עושים את זה נכון? כי נראה שאם אתה בא לפעולה מראש עם רצון להכיר את הרע, זה כאילו פוגע ביכולת שלך להתמסר לפעולה.

אני יודע שניתנו לנו תורה ומצוות כדי לגלות את הרע שבנו ולפנות לבורא שיתקן אותו. זאת העבודה שלנו.

תלמיד: כשאני ניגש לפעולת חיבור, האם אני צריך לבוא במוכנות שפעולת החיבור תצליח במאה אחוז?

כן.

תלמיד: ואיפה נכנסת בפעולה הזאת ההשתדלות להכיר את הרע?

אתה לא הולך להכיר את הרע, אתה הולך לעשות טוב, תיקון, חיבור, התקרבות, ובמקום זה אתה מגלה או במשהו או בכללות שזה רע, שזה אגואיסטי, ואז יש לך דרישה לתקן את זה. כך אנחנו עושים, גילוי הרע ותיקונו לטוב.

תלמיד: הוא כותב פה שאדם צריך להשתדל שהפעולות יביאו לו להכרת הרע. אני מבין שהכרת הרע היא גם פעולה אקטיבית מהאדם, זה לא רק בא מלמעלה.

נכון.

תלמיד: מה החלק האקטיבי שלי דווקא בהכרת הרע? האם יש איזה בירור שאני צריך לעשות?

כן.

תלמיד: איך אני עושה אותו ומתי?

נגיע לזה ותראה. אנחנו קראנו על זה המון, אני חושב שאתה תזכור את הדברים האלה.

שאלה: כתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם". מה זה להאכיל את השונא לחם?

השונא, כמו שאנחנו לומדים, זה הרצון לקבל שמראה את עצמו כהפוך מתכלית הבריאה, מהבורא, ולכן אנחנו צריכים אותו כדי להתקדם לבורא. חוץ מהרצון לקבל אף אחד לא יראה לנו את הכיוון להתפתחות.

תלמיד: אמרת קודם שצריך לספק לו איזה צורך בסיסי.

כן, אנחנו מספקים לו צורך בסיסי ומקבלים ממנו הכוונה, כיוון, ובדרך זאת מתקרבים, מתקדמים. העיקר בזה הוא לספק לרצון לקבל את הכוחות שיוכל להתהפך בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך יודעים איפה הגבול?

הכול לומדים בדרך.

שאלה: כתוב "אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, "ואם לאו פה תהא קבורתכם"". האם כשאני עוסקת בתורה צריכה להיות לי תחושת פחד כדי לעורר חיסרון?

הפחד הוא מלווה לאדם, וזה טוב. בלי פחד אי אפשר.

שאלה: להכיר את הרע שבי זה הדבר הכי קשה. איך העשירייה יכולה לעזור בגילוי הרע?

בדוגמה. אני צריך דרך חברים לגלות דוגמאות איך הם מגיעים לגילוי הרע, ואז אני אעשה כמוהם.

שאלה: מה גורם לבורא להראות לי את היצר הרע שלי?

הנכונות שלי שהבורא יגלה לי את היצר הרע, כדי שאני אוכל לבקש ממנו שיתקן אותו.

שאלה: האם הרע שמתגלה בתוכי משפיע על כל המציאות?

כן, ודאי. אנחנו בסופו של דבר מתקנים את כל המציאות.

שאלה: האם זה שאדם רוצה ליהנות מהחיים, אפילו הנאה גשמית, זה גם נקרא רע?

כן. רצון לקבל לעצמו בכל המצבים.

תלמיד: אבל אם אדם מסתכל כרגע, מבחינתו זה הכי טוב שיש לו, הוא לא מבין שזה רע.

נכון.

תלמיד: הרע ביחס למדרגה הבאה. האם האפשרות להגיע למצב יותר משפיע, לגלות את הכוח העליון, במצב הזה זה רע?

כן.

תלמיד: אז איך אדם שכרגע לא מבין את זה, לא נמצא בזה, עדיין יכול להרגיש שזה רע?

מתוך קריאה, מתוך קשר עם החברים, מתוך כל מיני דברים, מכל המצבים הוא מגלה לאט לאט שהוא נמצא ברע.

תלמיד: האם הוא צריך באותו זמן, שעדיין לא מרגיש שזה רע, בכל זאת לחפות על עצמו, כלומר פחות להשתמש ברצון לקבל?

כן.

שאלה: המצב שרב"ש מתאר במאמר, שהבורא נמצא בראש ההר וכולם בתחתית, אפשר לתאר עם המשפט "רם ה' ושפל יראה", זאת אומרת גילוי יצר הרע מקסימלי?

אני לא יודע, יכול להיות. תפרש כך.

שאלה: אנחנו בהשתוקקות אדירה לקראת הכינוס בפורים, כמו קפיץ דרוך שממתינים לפורים, כאילו שנגיע לשלב ג' של ההתפתחות.

כתוב, "ויהיה הפירוש, "כפה עליהם", מה היה הסיבה, שעכשיו הם מוכרחים לקבל התורה, ואין להם שום עצה אחרת, צריכים לומר ההר, כלומר הידיעה שקיבלו בהמחשבה ושכל שהם נמצאים במצב של ירידה, כי יש להם רע בלב, זה דומה לגיגית, שהכוונה, שהוא על דרך הכפיה ואין להם ברירה. וזה נקרא, בתחתית שההר שלט עליהם, כנ"ל.

ולפי זה יש לשאול, מהו הפירוש, שע"י נס שהיה בפורים, דרשו חז"ל "קיימו וקבלו".

שעד כאן באונס, ומכאן והלאה ברצון (שבת פ"ח), וזה לשונו "אמר רבא אף על פי כן הדור קיבלוהו בימי אחשורוש", דכתיב, "קיימו וקבלו היהודים", ופירש רש"י, מאהבת הנס שנעשה להם."

האם לכנס המיוחד שהולך להיות בשבת הבאה בעזרת ה', בפורים, אנחנו יכולים להגיע לאותו התהליך שרב"ש תאר לנו?

זה לא קשור לשום תאריך, אנחנו צריכים להגיע. נשתדל להגיע לחיבור באהבה, בכל הדברים האלה שאנחנו צריכים.

תלמיד: יש משמעות מיוחדת לנס פורים בעבודה שלנו?

ודאי.

שאלה: במאמר שקראנו עכשיו הוא מסכם בפסקה האחרונה שהם "קיימו וקיבלו" ואז היה הנס. מה זה נקרא שקיימו וקיבלנו, איך עושים שמתוך זה שאנחנו מקיימים אנחנו מקבלים את הנס של פורים?

הם מקרבים את האורות עלינו והם גומרים את התיקון. על ידי תפילה, על ידי "צעקתם", כמו שכתוב.

תלמיד: מה עלינו לקיים כדי שנוכל לקבל את הנס?

חיבור. אני חושב שאין מילה אחרת שיכולה לכלול את כל התיקון שלנו.

תלמיד: כשאנחנו עובדים על החיבור, נס זה דבר שתלוי בנו או שהוא לא תלוי בדבר?

תלוי. בעבודה שלנו אנחנו מבררים את הכוחות, כשהם מפעילים את הכול הם גם מפעילים את הנס.

תלמיד: למה מצפים, הנס שאנחנו רוצים, מה הוא צריך לעשות?

מצפים שאנחנו נגיע לגמר התיקון. פשוט מאוד, לגמר התיקון.

(סוף השיעור)