שיעור צהריים 22.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1910, מאמר 583,

"צדיק ורשע"

המאמר הזה הוא מהמאמרים הקצרים שמקובלים לפעמים אוהבים כך לכתוב, ולנו יש נכס טוב מהם. נקרא ונראה מה אפשר לעשות מזה.

צדיק ורשע

מוצש"ק לך לך תשל"ו

""אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע"." כך כתוב במקרא.

"הנה יש שני בחינות בעובדי ה':

א. שהוא בבחינת "צדיק", דהיינו למשל למי שיש לו זמן קבוע לקום לפנות בוקר, וכשנתעורר משנתו, תכף קם לעבודה, שגם הגוף מבין, שהאדם צריך לעסוק בתורה ומצוות, ואי אפשר להיות אחרת, כי הוא מבין, כי מי שנולד בסביבה טובה, נמשך אחר הסביבה, ואין לו חס ושלום שום מחשבות זרות. כי איך אפשר אחרת.

האדם הזה נקרא בחינת צדיק, היות שהמעשים שלו, מה שהוא עושה, הוא בכדי לקיים מצות ה' להשפיע נחת רוח להקדוש ברוך הוא, ובעצמו לא מרגיש שום חסרון, אלא תמיד הוא מוסיף והולך." כאן זה ברור, אם הוא מקיים את התנאים שהם להיות בן אדם ישר, טוב לאחרים, ישר כלפי הבורא, אז הוא נקרא צדיק.

"ב. ויש אנשים, בזמן שהוא צריך לקום לפנות בוקר בזמן הקבוע, הגוף לא מסכים עמו ומביא לו מחשבות זרות, והוא שואל, לשם מה עבודה הזאת, ומה הרווחת אתמול בזה שקמת לפנות בוקר, הגם שלמדת והתפללת, אבל מי הרוויח מזה.

ומה יוסיף לך זה, שקבלת עוד ידיעות בתורה או התפללת, הלא אתה יכול להיות איש בין אנשים, כמו שרוב אנשים מתנהגים, שקמים בזמן, ולומדים בזמן, ומתפללים בזמן, ומה עליך להקדים ולהתייגע יותר מרוב בני אדם.

ונמצא שהוא אז בבחינת "רשע". מטעם כי בזמן שנתעורר בחינת הכוונה לשם מה העבודה הזאת, אז אינו מועיל שום תירוץ, אלא רק באם הוא יכול להתגבר עם בחינת למעלה מהדעת.

היינו שיאמר לגוף, שהצדק אתך, היינו שכל הטענות, מה שיש לך, הן אמת ואין אני יכול לתרצם, ואני רוצה עכשיו לקיים את התורה ומצוות למעלה מהדעת, בבחינת עשיה קודמה לשמיעה, כי רק מצד המעשה הוא יכול לעשות ולא מצד הכוונה, כי מבחינת הכוונה, היינו מהו המטרה, הגוף לא יכול להבין.

נמצא, שהוא אז בבחינת "היה בעיניך כרשע". כי עינים הוא סוד חכמה, היינו שהמחשבה והשכל, שזה נקרא מטרה, שהמעשה שהוא, הוא יודע לשם מה, לכן כשלא יודע, היינו מצד הדעת הוא רשע, אלא הוא יכול לעשות רק למעלה מהדעת, נקרא עשייה לבד.

והוא אומר לגוף שלו, לעולם תעשה, ואחר כך תזכה לשמיעה, כי כל זמן שלא קבל על עצמו לעסוק בלמעלה מהדעת, אין הוא מסוגל להבין דעת התורה, לכן כאן עיקר עבודת האדם, היינו בלמעלה מהדעת."

הוא רוצה להגיד שלא חשוב מה אומר לנו הגוף, כלומר השכל, אלא אנחנו צריכים קודם כל לעשות מה שאומרים לנו החכמים, שאנחנו מקבלים אותם כחכמים. ואחרי שאנחנו מבצעים את מה שהם אומרים, על ידי זה משתנה השכל שלנו, הרגש שלנו, דעתנו, ואז אנחנו יכולים להבין אותם בצורה יותר נכונה.

לכן יש לבן אדם שתי אפשרויות, או לשמוע בעצת חכמים או לא לשמוע. מי ששומע בעצתם רואה עד כמה הוא משתנה מזה שמבצע את מה שהם כותבים, ומי שלא מבצע את מה שהחכמים אומרים, הוא נשאר כמו שהוא, נשאר רשע. לכן "צדיק ורשע" אפשר לחלק למי ששומע ולמי שלא שומע בעצת חכמים.

אבל אנחנו מדברים לא על רקע זה, אלא על אדם שמרגיש שהוא לא מסוגל ללכת בעצת החכמים ולא מסכים איתם, בשכל וברגש שלו זה לגמרי לא הגיוני בעיניו, והוא בכל זאת מקיים את עצתם למעלה מהדעת, נגד דעתו. אחרי שהוא כך מקבל על עצמו עצות חכמים, אז הוא מתחיל לראות עד כמה זה משנה אותו, כי הוא נכנס אז לדרגה אחרת של תפיסת המציאות כמו אותם החכמים. לכן הוא נקרא צדיק, כי הוא מצדיק מה שהם אמרו, אומנם בהתחלה הוא לא היה מסוגל לקבל את העצות שלהם, להבין אותם ולהרגיש אותם, אבל אחרי שמקבל אותם למעלה מהדעת, אז הוא כן מבין ומרגיש את העצות שלהם ומצדיק את מה שהם אומרים.

שאלה: מהמאמר יוצא שצדיק או רשע אלו לא שני אנשים אלא מצבים רוחניים פנימיים בתוך אדם אחד, ואחר כך אפילו דורשים מהצדיק יותר כיוון שהוא מרגיש את הרע ואת הרשע בתוכו עוד יותר מאשר קודם. האם הרשע, זה שמרגיש את הרע, יכול להרגיש את עצמו כצדיק?

הרשע יכול להרגיש את עצמו כצדיק ולכן יחשיב את עצמו לרשע, הצדיק יחשיב את עצמו לצדיק כיוון שהוא ירגיש את עצמו קודם לכן רשע, ולכן כל זה יכול להתקיים באדם אחד במספר מצבים.

שאלה: איך אפשר להכריח את הגוף לפעול ללא כוונה?

הוא מקווה בעזרת הפעולה שלו לתקן את הכוונה, לכן הוא פועל באופן שבו הוא פועל.

שאלה: איך לקיים בעשירייה עבודה טהורה שלימים תניב פרי? מה הם הפירות שלהם כשקמים בזמן?

הפירות שלהם הם פירות של תורה מה שנקרא. האור העליון שמשפיע על האדם עושה מהאדם פרי עץ חיים, והאדם מתפתח כמו אדם הדומה לבורא.

שאלה: האם במשך הזמן הגוף יסכים עם הכוונה בעל מנת להשפיע? האם גם הגוף יהיה צדיק מתישהו?

ודאי. אדם שרוצה ללכת למעלה מהדעת, על ידי הפעולה הזאת הוא מזמין את המאור המחזיר למוטב והמאור הזה משנה אותו, מתקן אותו.

שאלה: כתוב שהצדיק לא מרגיש שום חיסרון אלא רק מוסיף. איך אפשר להוסיף אם לא מרגישים חיסרון?

הוא מרגיש חיסרון מזה שיש לו מה לתת, ולא חיסרון מזה שחסר לו לקבל.

שאלה: אם אני רק כלים דקבלה ורוצה להיות בעשייה, הדבר היחידי שאני יכולה לעשות זה צמצום. אבל בצמצום אין קשר עם החברים, אין קשר עם הבורא, אין עשיית נחת רוח, אז מה עושים?

מפתחים את הקשר, ואז הצמצום עובר.

תלמידה: כדי לפתח את הקשר אני צריכה לפתוח את הכלים דקבלה, אבל אני לא רוצה.

לא. את נכנסת לצמצום, מצמצמת את עצמך ולא רוצה להיות מקבלת, ולכן את לגמרי נמצאת באי קבלה מהחברות. אחר כך כשאת עוד ועוד מתקרבת אליהן, אז את פותחת את עצמך אבל כדי להשפיע. כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, אחרי שיש לך צמצום, מסך ואור חוזר, אז את הולכת לכלים דהשפעה ומשפיעה להן יותר ויותר, ואת רוצה רק להשפיע, רק לתת ולא לקבל. הפעולה הזאת היא לא כשאת נמצאת תחת הצמצום, את מעלה את עצמך למעלה מהצמצום.

שאלה: כדי להשפיע צריך שתהיה לי השפעה אבל לי אין, אני רק צמצום, אז מה עושים?

את מתקרבת לחברות ועוזרת להן במה שהן רוצות.

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב "והוא אומר לגוף שלו, לעולם תעשה, ואחר כך תזכה לשמיעה". האם "תזכה לשמיעה" זה לקבל את הכוונה מלמעלה?

כן.

קריין: שוב 583 "צדיק ורשע".

צדיק ורשע

מוצש"ק לך לך תשל"ו

""אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע"." כך כתוב במקור.

"הנה יש שני בחינות בעובדי ה':

א. שהוא בבחינת "צדיק", דהיינו למשל למי שיש לו זמן קבוע לקום לפנות בוקר, וכשנתעורר משנתו, תכף קם לעבודה, שגם הגוף מבין, שהאדם צריך לעסוק בתורה ומצוות, ואי אפשר להיות אחרת, כי הוא מבין, כי מי שנולד בסביבה טובה, נמשך אחר הסביבה, ואין לו חס ושלום שום מחשבות זרות. כי איך אפשר אחרת.

האדם הזה נקרא בחינת צדיק, היות שהמעשים שלו, מה שהוא עושה, הוא בכדי לקיים מצות ה' להשפיע נחת רוח להקדוש ברוך הוא, ובעצמו לא מרגיש שום חסרון, אלא תמיד הוא מוסיף והולך.

ב. ויש אנשים, בזמן שהוא צריך לקום לפנות בוקר בזמן הקבוע, הגוף לא מסכים עמו ומביא לו מחשבות זרות, והוא שואל, לשם מה עבודה הזאת, ומה הרווחת אתמול בזה שקמת לפנות בוקר, הגם שלמדת והתפללת, אבל מי הרוויח מזה.

ומה יוסיף לך זה, שקבלת עוד ידיעות בתורה או התפללת, הלא אתה יכול להיות איש בין אנשים, כמו שרוב אנשים מתנהגים, שקמים בזמן, ולומדים בזמן, ומתפללים בזמן, ומה עליך להקדים ולהתייגע יותר מרוב בני אדם.

ונמצא שהוא אז בבחינת "רשע". מטעם כי בזמן שנתעורר בחינת הכוונה לשם מה העבודה הזאת, אז אינו מועיל שום תירוץ, אלא רק באם הוא יכול להתגבר עם בחינת למעלה מהדעת.

היינו שיאמר לגוף, שהצדק אתך, היינו שכל הטענות, מה שיש לך, הן אמת ואין אני יכול לתרצם, ואני רוצה עכשיו לקיים את התורה ומצוות למעלה מהדעת, בבחינת עשיה קודמה לשמיעה, כי רק מצד המעשה הוא יכול לעשות ולא מצד הכוונה, כי מבחינת הכוונה, היינו מהו המטרה, הגוף לא יכול להבין.

נמצא, שהוא אז בבחינת "היה בעיניך כרשע". כי עינים הוא סוד חכמה, היינו שהמחשבה והשכל, שזה נקרא מטרה, שהמעשה שהוא, הוא יודע לשם מה, לכן כשלא יודע, היינו מצד הדעת הוא רשע, אלא הוא יכול לעשות רק למעלה מהדעת, נקרא עשייה לבד.

והוא אומר לגוף שלו, לעולם תעשה, ואחר כך תזכה לשמיעה, כי כל זמן שלא קבל על עצמו לעסוק בלמעלה מהדעת, אין הוא מסוגל להבין דעת התורה, לכן כאן עיקר עבודת האדם, היינו בלמעלה מהדעת." היינו, בעשייה.

שאלה: איך זה שאנחנו מפתחים שנאה לרצון לקבל שלנו, דחייה, אבל עם זאת מפתחים אהבה לאחרים, בעצם לרצונות לקבל אחרים?

אני מבין שלפעמים זה מתאים, אבל מה זה ייתן לך?

תלמיד: זו התקרבות לאחרים, אתה רוצה שיהיה להם טוב.

אני לא חושב שזו דרך נכונה. אתה צריך לעשות פעולות שיביאו להתקרבות בין בני אדם, אז תעשה את זה.

שאלה: האם במאמר הזה מדובר על מעשים ריאליים ממשיים, הלכה למעשה, קם, מתפלל וכן הלאה, או עדיף להסתכל על זה כמו על מצבים רוחניים של יום ולילה, והאם יש קשר? אם אני לא יכולה להתעורר, האם זה קשור לזה שברוחניות יש לי כזה מצב?

לא בהכרח הרוחני והפיזי קשורים, מדובר רק על המבנה הפנימי של האדם.

שאלה: מה זה רשע ומה זה צדיק? אם היום אני רשע ומחר אני צדיק, מה הלאה?

הלאה לעשות כך שמחרתיים ובכלל תמיד תנסי להיות צדיקה. צדיק הוא מי שקשור לבורא, מצדיק אותו, וכל הזמן שמח בזה שיש לו קשר עם הבורא, הוא נקרא צדיק, מלשון להצדיק.

שאלה: כתוב שאם כולם אומרים שאתה צדיק, אז בעיניך תהיה רשע, למה להרגיש ככה? ואם כך, האם האדם כל הזמן צריך להרגיש שהוא בקבלה?

לא. צריך לנסות להרגיש לא כרשע, זאת לא המטרה. אומנם כך נאמר "בעיניך היה כרשע", אבל זה במקרה שיש לך הזדמנות, אפשרות לעשות מעשה צדיקות, כלומר להצדיק את הבורא בכל רגע, אז תנסי לעשות את זה. זה נקרא להיות צדיק, להצדיק את הבורא עבור כל רגע שהוא נותן לך.

תלמידה: ולהרגיש את עצמך כרשע כדי לא להתגאות או כדי שיהיה מקום לעבודה, האם זה נכון?

זה גם טוב.

שאלה: האם אנחנו קרובים יותר לבורא בפעולות שלנו או בכוונות?

עלינו להשתדל להיות בפעולות ודרך הפעולות בכוונות.

תלמידה: האם שני הכוחות, כוונות ופעולות, הם צריכים להתחבר יחד, זה אפשרי?

כן, זה אפשרי.

שאלה: האם אפשר להגיד שרק מי שרשע כל הזמן מתעורר, והאדם מבקש שיתנו לו אפשרות לנצח אותו, זאת אומרת לעשות פעולות לפני שהוא מרגיש שכר, וזו נקודה שבלב אמיתית, כביכול יש פה הגדרה אחרת של נקודה שבלב?

"תהיה בעיניך כרשע", מדובר על אדם שמסוגל כל הזמן להצדיק את הבורא, לתקן את עצמו ולהעלות את עצמו מרשע לצדיק.

שאלה: אם מגיע מצב שצריך להצדיק את הבורא, אז כנראה זה מגיע ממנו. האם אנחנו צריכים להבין שזה איזשהו רמז, שהוא מנסה להגיד לנו איך להתקדם למצב גבוה יותר, או פשוט העבודה היא בזה שאנחנו צריכים להצדיק בכל הכוח?

אנחנו צריכים בכל רגע ומכל מצב להשתדל להצדיק את הבורא, זו העבודה שלנו. לכן הוא מתחיל את המאמר כך, שאפילו כל העולם אומר לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע, ומהמצב הזה תשתדל להצדיק את הבורא.

תלמיד: אבל יוצא שאין לנו כזאת עבודה שנבין שהבורא רוצה ללמד אותנו איזשהו שיעור?

לא, ההיפך. תתחיל לקיים את מה שכתוב כאן, ואתה תראה שהבורא נותן לך כל הזמן הזדמנויות להגיע מדרגת הרשע לדרגת הצדיק. אתה יכול להגיד, "האם אני כל הזמן רשע?", זה כדי שתהיה לך אפשרות להגיע לדרגת צדיק יותר גבוהה.

שאלה: יש אנשים שנולדים עם תכונה שהם מצדיקים את הכול, מכסים הכול באהבה. אין לי את התכונה הזאת של להצדיק משהו מלידה, ואנחנו אומרים שצריך להצדיק את הבורא, אני יכולה להצדיק רק דרך ייסורים גדולים בדיעבד. איפה למצוא את הכוחות כדי להצדיק אותו ברגע שיש צורך לזה?

זה לא חשוב איך נולדת, אל תייחסי לזה שום חשיבות. יש אנשים שנולדו טובים, הם לא יכולים לעשות שום דבר רע, זה לא אומר שהם טובים, אלא הבורא נותן להם כאלה תנאים התחלתיים. ויש אנשים אחרים שכל הזמן רוצים לעשות משהו משהו קצת מגעיל לאחרים, והבורא נותן להם הזדמנות לעשות משהו טוב, וזה אומר הרבה.

תלמידה: העניין הוא לא לעשות משהו מגעיל לאחר, אלא אני יודעת שזו תכונה של ביקורת. מאיפה אני לוקחת את הכוח כדי להפוך את זה להצדקה של הבורא?

את צריכה לנסות להצדיק את הבורא בכל מה שהוא עושה איתך, תנסי. תנסי להיות טובה לאנשים ולהצדיק את הבורא בכל מה שקורה, ואז תראי עד כמה זה הופך אותך ולא מאפשר לך להסכים עם זה, אבל עם כל זה את תמשכי על עצמך את האור העליון והוא יתקן אותך. את תראי איך זה קורה.

תלמידה: האם זה רק בזכות צמצום קבוע?

כמובן, תחילה זה צמצום, בהכרח.

שאלה: אם להצדיק את הבורא זה אומר למצוא את הסיבה למה הוא נהג כפי שנהג, אז מה הסיבה?

הסיבה אצל הבורא היא תמיד רק אחת, איך למשוך את האדם אליו. זה הדבר היחיד שהוא עושה איתנו, רק בזה הוא מתעסק איתנו. לכן אל תדאג, תנסה לראות בכל הפעולות שלו רק הזמנה אליו, אפילו באלו שהן כביכול הכי הכי גרועות.

שאלה: איך אני מצדיקה את הבורא, האם בתפילה ממני, הודיה ואז בקשה "תעביר אותי לצד השני"? מה זה אומר להצדיק את הבורא?

להצדיק את הבורא משמע שאת רוצה להודות לו עבור כל מה שקורה איתך. יתר על כן, את לא רוצה שום דבר אחר.

תלמידה: ואם הלב לא מסכים ובכל זאת במילים אני אומרת לו תודה?

כן, ואת תראי שאחרי זה הלב יסכים, הוא יתהפך.

שאלה: כדי שאנחנו נצדיק את הבורא כפי שכתוב במאמר, אני מרגישה שאנחנו צריכים להיות ענווים. איך אנחנו עוברים מההתנגדות הפנימית שיש לנו להאמין בכל מה שהמקובלים אומרים, מייעצים לנו כדי להגיע למטרה?

אנחנו לבד לא יכולים לעשות את זה. אבל מפני שאנחנו נמצאים בעשירייה ומסתכלים על החברים, אנחנו לומדים מהם איך אפשר להאמין.

שאלה: מה ההבדל בין להצדיק את הבורא, לבין ללכת באמונה למעלה מהדעת?

בעיקרון יכול להיות שזה אותו הדבר. אבל להצדיק זה בנוגע למצב, וללכת באמונה למעלה מהדעת זה בנוגע לצעד הבא.

תלמיד: להצדיק את הבורא, זה הרי על מה שהוא כבר עשה. נתן לי מצב או איזו סיטואציה, ואני מצדיקה אותו כלומר מקבלת את כל פעולותיו כטוב?

כן.

תלמיד: וללכת באמונה, זה דווקא מראש להיות בטוחה שהוא נותן רק טוב עבור ההתקדמות ההכרחית שלי?

תבחרי מה מתאים לך יותר במצבים שלך ואת תראי שגם בזה יש בחירה הדרגתית.

תלמיד: אבל זה הרי הכול לטובת האדם?

כמובן, אחרת לְמה עוד הבורא יעשה את זה.

שאלה: להצדיק את הבורא אם אני מבינה נכון זה שסופית אנחנו יכולים להצדיק את הבורא, רק כשאנחנו כבר רואים ומבינים למה קרה מה שקרה כיוון שאנחנו לא יכולים עדיין לתפוס את זה, לקלוט את המדרגה הזאת, אלא אנחנו פשוט מקבלים את זה שאנחנו לא רואים משהו, שאנחנו לא יכולים לקבל את זה, וזה צעד באמונה למעלה מהדעת, שהבורא מלכתחילה עושה את הכול נכון, אבל אני פשוט לא רואה את זה, כיוון שאני המקולקלת בראיה שלי?

בינתיים שזה יהיה הנכון, זה לא אמונה למעלה מהדעת האמיתית אבל בינתיים זה גם טוב.

שאלה: כאשר יש התנגדות מצד הגוף, יש רף שאנחנו צריכים לדלג מעליו? כלומר זה נעשה בכוונה כדי שהאדם יתגבר, יתייגע וידלג למצב הבא? בשביל זה ניתנת לנו ההתנגדות מצד הגוף?

כן, מה שנקרא לדלג מעל עצמך.

שאלה: כשאנחנו מרגישים איזשהו כאב פיזי בלתי נסבל, עד שאנחנו מגלים מה היא העבודה הרוחנית, איך אנחנו יכולים לשנות את התפיסה שלנו, האם מספיק בשביל זה תפילה או לימוד?

גם לימוד וגם תפילה וגם צעקות, כל דבר, אבל הכי טוב זה להתחבר לחברים, ויחד איתם לפנות לבורא.

שאלה: כל החיים שלי אני מצדיקה את הבורא, וההרגשה היא שצדקות זה דבר גדול מאוד. ומתוך זה נולדת ההרגשה שהבורא הוא קנאי גדול, בהקשר לצדקות וכל הזמן דורש עוד עבודה. איך להיות כאן בקו האמצעי ולא להתמוסס בתחושות האלה?

אני חושב שהטוב ביותר זה להיות בקשר הדוק יותר עם החברות. ואז תוכלי לעשות מה שתרצי והבורא יקשיב לך.

שאלה: איך אני יכול לבטל את עצמי כלפי החברים, כדי שאוכל להגיע לתפילה הנכונה?

אני חושב שפשוט אתה צריך לקיים מה שהם אומרים, מה שהם רוצים, ואז תראה עד כמה זה קל, ועד כמה אתה מתקרב אליהם, ועד כמה יחד איתם אתה מתקרב לבורא. ובתוך הרגשת החברים, הרגשת הקבוצה, אתה תתחיל להרגיש פשוט את התקרבות הבורא אליך.

תלמיד: אפילו אם אני לא מרגיש את זה בלב?

כן.

שאלה: בתשובה הקודמת אמרת ש"כאשר אתן מתחברות, אתן יכולות לעשות מה שאתן רוצות והבורא יקשיב לכן, ישמע אתכן". מה יש בחיבור הזה בין החברות שהוא כזה מאגי, קסום, שגורם לבורא להקשיב לנו כשאנחנו בחיבור?

חיבור בין אנשים הוא גבוה מהבורא, חזק מהבורא, כיוון שכולל בתוכו גם את הרצונות האגואיסטים וגם את הרצונות האלטרואיסטים.

תלמידה: מה התוספת הזאת שאנחנו עושים, כאשר אנחנו מתחברים מעל האגו?

אתן אגואיסטיות גדולות, וכאשר אתן מתחברות יחד אתן חזקות מהבורא.

תלמידה: תמיד להצדיק את הבורא, האם זה אומר להיות מחוצה לעצמנו, במצב שהוא גבוה ממצב העולם, או שאנחנו הופכים להיות יותר אנושיים בעולם הזה?

אתן לא נעשות יותר אנושיות, לא. אתן נעשות יותר צדיקות, יותר מוצלחות, מפני שאתן מרגישות את החוקים של הטבע.

תלמידה: אז להצדיק את הבורא זה אומר להתעלות, להיות במצב גבוה יותר, האם זה נכון?

כן, נכון. אמנם זו התוצאה, אבל זה נכון.

שאלה: יש הרבה פעילויות ופגישות בעשירייה. האם אנחנו צריכות לשמור על כל הפעילויות האלה אם אנחנו לא מצליחות לקיים את כולן, או לנסות לצמצם את הכמות כדי להגביר את האיכות בכוונה?

ככל שאת משתדלת ויכולה לעשות במשך היום פעולות של השפעה, מחשבות של השפעה, תעשי, בלי לחץ, העיקר שזה יהיה לך בשמחה. בזה את מצדיקה את הבורא, את העולם שהוא בנה ואותך שהוא יצר, את הכול.

שאלה: בעולם הזה אנחנו מקבלים חינוך המאפשר לנו לחיות ולהתקשר עם העולם הזה על בסיס אגואיסטי. איך האדם רוכש קשר עם ההתפתחות הרוחנית, לידה וחינוך רוחני?

מה שאת רואה ממני כדוגמה, אני ההורה שלכם, דרכי אתם נולדים בעולם הרוחני. ואחר כך אתם תהפכו להורים רוחניים עבור האנשים הבאים בתור.

שאלה: להצדיק את הבורא מרגיש כמו מרגוע לנפש, והמרגוע הזה מרגיש שהוא נכנס לכלים דקבלה, מה עושים עם התחושה הזאת?

אני לא חושב שזה להרגיש מרגוע, ההיפך, אני מרגיש שיש לפניי כל כך הרבה עבודה ואני לא מסוגל אפילו להתחיל בה. יש לפניי רק דבר אחד, להתחבר עם החברים ויחד איתם לדחוף ככל האפשר איש את רעהו למטרה. אין יותר מה לעשות.

שאלה: יוצאת תמונה מאוד מעניינת, אנחנו זוכים לחיסרון הרוחני, אבל באמונה למעלה מהדעת כשאנחנו כבר מתחילים לעבוד עם החיסרון של החברים זה כבה, זה לא מורגש. אז מהו הצעד הבא של הבורא?

אתם תראו, אני לא אגלה לכם כלום, אתם תראו בצעדים הבאים. העיקר הוא שתהיו מוכנים לחיבור ביניכם, ואז תרגישו מראש את כל מה שהבורא רוצה להגיד לכם.

שאלה: אני יכולה לקבל באמונה למעלה מהדעת, האם הפעולה היא לתת באמונה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: איך לעבוד עם חיסרון לתפילה לשיפור מצב שהתגלה ונראה לנו לא מתוקן, ועם זאת להצדיק את הבורא?

על ידי זה שאתן עוזרות זו לזו בקבוצה. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות פעולות רוחניות לבד, כלומר אני מסתכל על החברים ומתאר לעצמי שאני עוזר להם ואני עוזר להם. זה לא מספיק. אני צריך להיות מחובר איתם, אני צריך להשפיע להם והם לי. אנחנו צריכים להגיע למצב שפעולות רוחניות אנחנו מבצעים ככל האפשר יחד ובהשתוקקות יחד, ואז זה יצליח.

שאלה: איך לעשות שזו תהיה עבודה משותפת בקבוצה?

זאת בדיוק הבעיה. לסכם ביניכם ולבקש מהבורא.

שאלה: יש את המאמר של רב"ש "מתי האדם צריך להשתמש עם גאווה בעבודה", וכתוב "ויגבה ליבו בדרכי ה'" וגם כתוב "מאוד מאוד הווי שפל רוח". בקשר לתחושת שלי כלפי העשירייה, אני מאוד גאה בעשירייה שלי, אני חושבת שהחברות גדולות, שהחיבור שלנו נפלא, שאנחנו מטרתיות, כמו גאוות יחידה. איך לא לקחת את זה למקום של אגו ולהישאר שפל רוח?

זו רק עבודה, דרך החברות להגיע לבורא שהוא מאחד, מחבר את כולם, רק כך.

שאלה: האם זה נכון עבורנו לשאוף לעבור מחברות גשמית לרוחנית?

יכול להיות, תנסו אבל זו לא חובה.

שאלה: מה אנחנו צריכים לסכם בינינו?

לסכם שהכול צריך לברר בחיבור, שאין שום דבר חוץ מחיבור, ושאני צריך לראות את עצמי כאדם שרוצה לאסוף את כולם, לקשור את כולם לבורא, וכך כל אחד בעשירייה. זה מה שאנחנו יכולים במשפט אחד להוציא מכאן.

(סוף השיעור)