שיעור בוקר 05.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 16, "מהותה של חכמת הקבלה"

קריין: אנחנו בעמוד 16 בכתבי בעל הסולם, מאמר מהותה של חכמת הקבלה, כותרת "שמות מופשטים".

שמות מופשטים

"רבים סבורים, אשר כל המלות והשמות, הבאים בחכמת הקבלה, המה מין של שמות מופשטים. והוא מטעם, היותה עוסקת באלקיות ורוחניות, שהם למעלה מן המקום והזמן, אשר אפילו עין הדמיון אינו שולט שמה. ומשום זה יחליטו, שכל המדובר בענינים כאלה, ודאי אינם אלא שמות מופשטים. או עוד יותר, נשגבים ונעלים משמות מופשטים, בהיותם נשללים לגמרי מתחלתן, מיסודות המדומים." אנשים חושבים שבחכמת הקבלה אנחנו מדברים על כאלו דברים שהם לגמרי לא נמצאים בחושים שלנו, לא יכולים לראות אותם, להרגיש אותם, לטעום אותם, לבדוק את הטעמים שלהם. מה קורה עם השמות האלה? האם אלה סתם כאלו שמות שלא שייכים, מופשטים באמת, לא שייכים לעולם הזה.

"אולם אינו אמת, אלא לגמרי להיפך: שאין הקבלה משמשת משמות וכינויים, זולת מבחינת הריאלית והממשיות שבהם. וזה הכלל הברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה"." חכמת הקבלה מתבססת רק על ההשגה הברורה שהיא כולה נובעת מהשגת הכוח העליון, מאיפה שבא כל דבר, ורק מתוך זה אנחנו מקבלים עובדות, מתוך זה אנחנו מקבלים השגות, שמות. ואין בזה שום דבר דמיוני או משהו כמו שאנחנו [חווים] בעולם הזה בפיזיקה, בכימיה, בכל מיני דברים כאלו. יש בהם ריאליות? רק בצורה שאנחנו משיגים אותם בתוך החושים הבדוקים שלנו.

אז בחכמת הקבלה זה עוד יותר, רק בצורה יותר מדויקת, שאין בעולם הזה אפשרות. אבל כשאנחנו משיגים את היכולת להשיג רוחניות, אנחנו משיגים דברים אמתיים ביותר כי אנחנו רואים איך שהם יוצאים מהמקור העליון שלהם ובאים אלינו, מתלבשים בנו, נותנים בנו כל מיני תוצאות ולפי זה אנחנו בודקים אותם, חוקרים אותם, ולכן יש לנו ידיעה ברורה על כל המציאות, מאיפה זה מגיע ולאן ולמה ואיך.

לכן דווקא חכמת הקבלה היא החכמה הכי ריאלית, אבל להגיע אליה זה יותר קשה מאשר לחכמה רגילה, כי בחכמה רגילה אתה לומד משהו ואתה אחר כך איכשהו בודק, עוסק, גם תלוי איזה חכמות, שזאת לא תהיה פילוסופיה במקום מדע ריאלי. אבל לפחות בכלים המוגבלים שלנו, אם אנחנו משיגים, אז זה את החכמה הריאלית של העולם הזה. מה שאין כן חכמת הקבלה היא מעלה אותנו לרמה שאנחנו רואים "מסוף העולם ועד סופו" ללא כל ההבחנות שיכולות להיות כך או אחרת כאילו ללא כל ההגבלות, אלא הכול פתוח לפניך מהבורא ועד הנברא וכול מה שביניהם.

ואז כל היקום שלנו עם כל השאלות שבו על כוכבים, על כול מיני גלקסיות, על כל דבר ודבר שעל פני כדור הארץ, כל הדברים האלה הם נעשים לנו ברורים, לגמרי גמורים, ואנחנו מגיעים לחכמה השלמה.

"וכאן צריך שתדע, שמלת השגה, פירושה מדרגה הסופית שבהבנה. והוא נלקח מלשון "כי תשיג ידך". דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעינים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוש בידים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", ו"השכלה", וכדומה." עניין ההשגה זה המדרגה הסופית שכל הספירות שלי, של הכלי שלי, מתמלאות בכל האורות שיוצאים מהבורא ואז אני משיג את זה בצורה הברורה הסופית. ככה יוצא לנו בחכמת הקבלה. בוודאי שאי אפשר להשוות מה שאנחנו משיגים בחכמת הקבלה לעומת מה שאנחנו משיגים בחכמות דעולם הזה, כי הכלים שלנו מוגבלים, אנחנו לא יודעים סיבה לכל התוצאות האלה, וכלום בעצם.

הממשיות שבחכמת הקבלה

"אולם, גם בהמציאות הגשמי, הערוכה נגד חושינו, נמצאים גם כן דברים ממשיים, אף על פי שאין לנו שום תפיסה ודמיון בעצמותם, כמו "האלקטרו", ו"המגנט", ודומיהם המכונים בשם "פלואידום". עם כל זה, מי זה יאמר, שהשמות הללו אינם ממשים, בשעה שאנו מכירים בסיפוק גמור את פעולותיהם. ולא איכפת לנו כלל, מה שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא, דהיינו האלקטרו בעצמותו. והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינו, לא פחות ממה שהיה נתפס לנו לגמרי בחושינו. עד שכל הילדים הקטנים, מכירים את השם הזה של "אלקטרו", כמו שמכירים את השמות "לחם", ו"סוכר", וכדומה.

ולא עוד, אלא אם תרצה לייגע מעט את כלי עיונך, הייתי אומר לך בדרך כלל, אשר כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסא והשגה כלל וכלל, ממש כשיעור הזה, אין שום השגה בבחינה העצמית שבכל נבראיו. ואפילו את הגשמיים, שאנו מגששים בידינו.

באופן, אשר כל ההכרות שלנו עם חברינו וקרובינו, שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר רק "הכרות של פעולות", המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף, של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אף על פי שאין לנו שום תפיסא בעצם הנושא.

ועוד יתר מזה, כי אפילו את עצמותך עצמך, גם כן אין לך שום תפיסא והשגה בו. וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך, אינו יותר, אלא מהלך של פעולות, הנמשכות מעצמותך.

ומעתה תוכל להשכיל בנקל, אשר כל השמות והכנויים, הבאים בספרי הקבלה, המה גם כן ריאליים וממשים, אף על פי שאין לנו שום השגה בהנושא. משום שיש להעוסקים בהם, סיפוק גמור, של הכרות מלאה לשלימותה הסופי. דהיינו, גם כן רק הכרת של פעולות, המתפעלים ונולדים, מתוך שתוף של אור העליון עם המשיגים אותו.

אולם הוא די ומספיק לגמרי. כי זה הכלל: "כל המשוער ויוצא מהשגחתו ית', לבוא לכלל מציאות, לטבע הבריאה, הרי יש בו משום ספוק מוחלט". כמו שלא יתעורר לאדם, שום תביעה לאצבע ששית לכף ידו, כי חמשת האצבעות מספיקים לו לגמרי בהחלט."

שאלה: המהות שאינה מושגת זה ג"ר וטעמי תורה זה ז"ת?

לא, ככה לא מחלקים.

שאלה: לגבי השפה והביטויים כדי לתרגם ולהפיץ, אנחנו יודעים שבכתבי הקבלה לכל מילה, לכל סימן יש תפקיד ספציפי וגם למשל המתרגם לאנגלית הוא מאוד מדויק, אז כשאנחנו מתרגמים לשפות אחרות, עד כמה חשוב באיזו שפה, באיזה מילים, באיזה ביטויים אנחנו משתמשים והאם זה תלוי בנו בכלל?

לא, זה לא כל כך חשוב אם אנחנו כותבים את זה לקהל הרחב אבל אם אנחנו מדברים כבר על ספרי הלימוד שלנו אז אנחנו צריכים שם לדייק ואפילו להביא בסוגריים או ליד זה באיזו צורה מילים אורגינליות, ככה זה צריך להיות.

שאלה: בעל הסולם אומר שאין לנו מה להתעסק בכלל במה שאנחנו כביכול רואים בעיניים שלנו, אף פעם לא נשיג את העצמות של זה והוא שולח אותנו לעבוד באיזשהו מרחב אחר לגמרי, איך אפשר לעשות כזה ניתוק ממה שאני רואה כביכול בחמשת החושים?

אם אתה נמצא בחמשת החושים אין על מה לדבר, אם אתה כבר מתחיל להשיג משהו אז על ההשגה ההיא אנחנו מדברים, עד כמה היא נכונה, לא, אמיתית, אבל אם אתה נמצא בחמשת החושים שלך העכשוויים אז אין מה לדבר, איזו מין השגה זאת?

שאלה: איזה נתונים אני צריך למשוך מחמשת החושים האלה כדי שיובילו אותי לעבודה הנכונה?

כלום, הכול למעלה מזה, הכול מושג באור ההשפעה, באור החסדים שמתגלה בו אור החכמה, אין שום קשר לחושים שלך הנוכחים.

תלמיד: לפעמים אומרים שהמקובלים השיגו, זה כאילו מילים מקבילות בין השגה לבין הישג, השגה רוחנית או הישג.

ישנה השגה וישנה הבנה, השגה זה הדרגה הכי גבוהה בהבנה, שהבנה יכולה להיות במוח הרגיל שלנו והשגה יכולה להיות רק באור החסדים, רק לפי השתוות הצורה. השתוות הצורה זה שאני נכלל במה שאני משיג, נכלל בו, כאילו נכנס בו ואז במידה שאני נכנס בו, שם אני מרגיש את התופעה.

למשל יש לנו קריין, ואני רוצה להשיג אותו, אז אני עושה פעולה שאני נכנס בו, בתוכו, נכלל בו באור החסדים שלי ואז כשאני נכלל בו, אני נכנס ונמצא ונכלל בתוך מה שקורה בו, זה נקרא "השגה". זה לא חשוב לנו עכשיו, אנחנו נגיע לזה בכל זאת בצורה פרקטית.

שאלה: הוא כותב כאן "הייתי אומר לך בדרך כלל, אשר כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסא והשגה כלל וכלל, ממש כשיעור הזה, אין שום השגה בבחינה העצמית שבכל נבראיו", אז איך אנחנו אמורים לתאר את הבורא, למה אמורים לכוון?

בורא אתה מתאר מזה שאתה בונה בך דמות הבורא כמו בכל הדברים האחרים שמתעוררים ומתבהרים לך מתוך זה שאתה בונה את התבנית שלהם, המודל שלהם, ככה זה קורה.

תלמיד: אתה יכול לצייר את התבנית הראשונית שצריכים לאחוז בה?

במה? איפה אני אעשה את זה? תביא שטח שאני אצייר לך, השטח הזה צריך להיות רצון לקבל שנקי מעל מנת לקבל שעליו אפשר לצייר.

תלמיד: ואת הניקוי הזה עושים בעבודה בעשירייה?

כן, ודאי, איפה עוד אתה יכול לעשות?

הערכים הגשמיים ושמות הגופניים, שבספרי קבלה

"אכן מובן לכל בן הגיון, שבמקום שיש לנו עסק עם דבר רוחני, ואין צורך לומר עם אלקיות, אין לנו שם שום מלות ואותיות להגות בהם. שהרי כל אוצר המלות שלנו, אינם אלא הרכבות מאותיות הדמיון והחושים. ואיך אפשר להסתייע עמהם, במקום שאינו נוהג שם לגמרי מבחינת דמיונים וחושים.

כי אפילו, אם נקח את המלה, היותר דקה שאפשר להשתמש בה במקומות הללו, דהיינו המלה "אור עליון" או אפילו "אור פשוט", הרי זה גם כן דבר מדומה ומושאל מאור השמש, או אור הנר, או אור מורגש של הנחת-רוח, המופיע באדם, בזמן שנופל לו איזה המצאה חדשה של התרת איזה ספק. ואיך יתכן לשמש עמהם, במקום רוחני ודרכים אלקיים, כי לא יציעו אל המעיינים, אלא דברי שוא וכזב?

ומכל שכן, במקום שאנו צריכים לגלות במלות ההם, איזה שכל מבחינת משא ומתן, הנהוג במחקרי החכמה. אשר כאן מוכרח החכם, להשתמש בדיוק חמור, עם גדרים מוחלטים, לעיני המעיינים.

ואם יכשל החכם, אף במלה אחת בלתי מוצלחה, הרי יגרום על ידה בלבול הדעת להמעיינים. ולא יבינו כלל, מה שאומר שם מלפניה ומלאחריה, וכל הקשור עם אותה המלה, כידוע לכל מעיין בספרי חכמה.

ואם כן, תמה על עצמך, איך אפשר לחכמי הקבלה, לשמש במלות כוזבות, ולהסביר על ידם קשרי חכמה? וכידוע, אשר אין שום הגדרה בשמות כוזבות. כי לשקר, אין לו רגלים, ואין לו עמידה. אמנם כאן צריך שתדע מקודם, את החוק של שורש וענף, ביחס העולמות מזה אל זה."

זאת אומרת שאנחנו, מפני שאנחנו בנויים על היסודות של האור והכלי, של החושך והאור, שאנחנו תמיד מתבססים על יסודות הבריאה, הרוחניים אפילו, לא מהעולם שלנו, לכן כמו בעולם שלנו, אנחנו יכולים להתבסס על חוקי הטבע הבסיסיים שלפי הניסיון שלנו אין לנו בזה שום ספק, כך בחכמת הקבלה בכל מה ששייך לשורשים רוחניים אנחנו יכולים להתבסס על הניסיון, על זה שאנחנו חוקרים את זה בצורה מדעית כי אין חכם כבעל ניסיון, "מה שבידך" זה נקרא השגה ולכן אנחנו בטוחים כאן שיש לנו אמת ביד, ואיתה אנחנו מתקדמים.

שאלה: איך אפשר לעשות את זה בהפצה שלנו?

אנחנו עכשיו לא לומדים על זה. אנחנו לומדים על איך אנחנו משיגים את העולם ולא איך אנחנו מפיצים. אני מצטער, זה לא לעניין.

שאלה: השגה וידיעה זה אותו דבר?

כן.

שאלה: אם אנחנו לא יכולים להשיג את המהות שלנו, איך אנחנו יכולים להשיג את הבורא?

זה לא שייך אחד לשני, מהות אנחנו לא משיגים אף פעם.

שאלה: מה זה שכתוב לקראת סוף הטקסט, ולכן אדם צריך לטעות? איך ניתן למקובל להשתמש במילים זרות כדי להשתמש במושגים של חיבור, מושגים קבליים, למה הוא מתכוון?

אנחנו נלמד את הדברים האלה. אני רואה שאתם שואלים עדיין כאלה שאלות שאנחנו נברר אותן מהטקסט שלפנינו.

חוק שורש וענף ביחס העולמות

"חכמי הקבלה מצאו, אשר ד' העולמות, הנקובים בשם: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, החל מעולם הראשון, היותר עליון, הנקרא אצילות, עד העולם הזה, הגשמי, המוחשי, הנקרא עשיה, צורתם שוה זה לזה לגמרי, בכל פרטיהם ומקריהם.

דהיינו, שכל המציאות ומקריה, הנמצא בעולם הראשון, כל אלה נמצאים גם כן בעולם השני, שמתחתיו, בלי שום שינוי של משהו. וכן בכל יתר העולמות שלאחריו, עד לעולם הזה, המוחשי. ואין שום הבדל ביניהם, אלא הבחן מדרגה בלבד, המובן רק בהחומר, שבפרטי המציאות, שבכל עולם ועולם.

שהחומר של פרטי המציאות, הנמצאים בעולם הראשון, היותר עליון, הוא חומר היותר זך, מכל התחתונים הימנו. וחומר פרטי המציאות, שבעולם השני, הוא מעובה מעולם הראשון, אבל יותר זך, מכל מה שתחתיו במדרגה. ועל דרך זה, עד לעולם הזה שלפנינו, אשר החומר של פרטי המציאות שבו, הוא יותר עב וחשוך, מכל העולמות שקדמו אליו.

אולם הצורות של פרטי המציאות, וכן כל המקרים שלהם, באים בשוה, בכל עולם ועולם, הן בכמות והן באיכות, בלי שינוי של כלום." מערכת עשר ספירות היא נשארת, המבנה של עשר הספירות נשאר. כל פעם ופעם אנחנו מגלים אותן הצורות רק יותר מגושמות.

"והמשילו את זה, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הצורות, המצויות בהחותם, עוברות בשלימותן, לכל פרטיהן ודקדקיהן אל הדבר הנחתם הימנו.

כן הוא בהעולמות, אשר כל עולם תחתון, נחתם מהעולם העליון ממנו. ועל כן, כל הצורות, שיש בעולם העליון, בכל כמותם ואיכותם, נעתקים במלואם, ובאים גם בעולם התחתון. באופן, שאין לך פרט של מציאות, או של מקרי המציאות, המצוי בעולם התחתון, שלא תמצא דוגמתו, בעולם העליון הימנו, בצורה שוה כמו ב' טיפות של מים.

ונקראים "שורש וענף". כלומר, שאותו הפרט, הנמצא בעולם התחתון, נבחן לבחינה של ענף, בערך הדוגמא שלה, המצוי ועומד בעולם העליון, שהוא שורשו של הפרט התחתון. מפני שמשם נחתם, ונתהוה, פרט ההוא, בעולם התחתון.

וזהו כונת חז"ל, במה שאמרו: "אין לך כל עשב מלמטה, שאין לה מזל ושוטר מלמעלה, שמכה אותה, ואומר לה: "גדל!" (השמטות הזוהר, דף רנא ע"א; ב"ר, פ"י).

כלומר, שהשורש, הנקרא "מזל", מכריח אותה, להגדל ולקבל את כל תכונתו, מבחינת כמותו ואיכותו, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו, כאמור לעיל. וזהו החוק של שורש וענף, הנוהג בכל הפרטים שבהמציאות, ושל מקרי המציאות, בכל עולם ועולם, ביחס העולם העליון ממנו."

שאלה: כשהוא אומר עולם ומציאות למה הוא מתכוון?

עולם הוא אומר על כל עולם ועולם יכול להיות, זה ברור. ומציאות זה מה שאנחנו מגלים בכלים שלנו, זה נקרא המציאות.

שאלה: עם איזה כלים אנחנו משיגים את ההבנה שאנחנו במציאות אמיתית ולא במציאות שקרית?

אתה לא יכול לדעת על זה. אולי עכשיו אתה ישן ובעוד רגע אתה תתעורר, מאיפה אתה יודע? תסביר לי, איך אתה עכשיו יכול לדעת שאתה לא בשינה? ויכול להיות שנדמה לך שאתה ישן ובתוך זה שאתה ישן יש לך חלום שאתה ישן, ובתוך אותו חלום עוד חלום שאתה ישן וכן הלאה. מידות ההסתרה. אף אחד לא יכול להגיד לך מה האמת ומה לא. לכן באה השגה רוחנית שהיא למעלה מהדעת, למעלה מן הדעת, ואז בה כבר אין שום אפשרות לטעות.

תלמיד: למעלה מהדעת אני משיג דרך העבודה בקבוצה, בעשירייה?

בלבד. אתה לא יכול לצאת מעצמך ולהכיר שאתה נמצא בחלום או לא, אלא אם אתה יוצא מעצמך ולצאת מעצמך אתה יכול רק בתוך שאתה נכלל בקבוצה.

שאלה: כתוב שהאיכות זהה בכל העולמות, ולאחר מכן כתוב שההבדל היחיד הוא בכך שאחד הוא יותר עדין או יותר גס. מה ההבדל בין גסות לבין עדינות?

הבחנות, מספר ההבחנות. כמו בעולם שלנו, או שאתה מודד במטרים או שאתה מודד במילימטרים. מידת ההבחנות זה עניין הגסות. זה כמו אדם גס, הוא לא מבין על מה אתה מדבר, את כל הניואנסים האלה, מילים עדינות כך או כך הוא לא מבין, הוא כפרי, לעומת האיש שגדל בפילהרמוניה, בתאטרון, בכל מיני מקומות.

תלמיד: זה לא נקרא איכות, תכונות?

אבל זו בעיה לדבר ברוחניות על איכות כי זה לא מספר הבחנות בלבד. אנחנו לא יכולים להגיע למדוד רוחניות רק במספר הבחנות או אלף הבחנות או מאה הבחנות, זה לא מספיק. יש כאן עניין של האיכויות של האור, הבחנות בכלי לעומת האור. מה ההבדל בין אור הנפש לאור היחידה? זה לא מספר הבחנות בלבד. זה שביחידה אנחנו משיגים איחוד ובאור הנפש אנחנו משיגים נפישה, אור החיים, האור הבהמי, ושם זה האור הרוחני, ממה חי האדם הרוחני לעומת הבהמה. אני לא יכול להסביר את זה, אין לנו מילים כאלה. אבל כשאנחנו נכנסים לחכמת הקבלה אנחנו מקבלים את ההגדרות של הקבלה ואז אנחנו כבר יכולים בצורה כזאת לדבר.

תלמיד: אני מרגיש מאוד עב עכשיו.

אתה בחור חזק וחכם וחריף, לא הרבה כאלו יש לנו בפלורידה.

שאלה: שאלה דומה לגבי החומר, ההבדלים בחומר שבין העולמות. כי אם אנחנו לומדים שהאור הוא אותו הדבר והרצון לקבל הוא אותו הדבר, אז מהו אותו חומר נבדל, שונה בין העולמות?

יש הבדל בחומר, ברוחניות זה חומר רוחני, בגשמיות זה חומר גשמי. את ההבדל ביניהם אני לא יכול להסביר לך, באיזה מילים אני אסביר לך? עביות א' ב' ג' ד', איך אני אסביר לך מה זה? אבל לפי דרגות העביות אנחנו יכולים להרגיש את האור, האור שמחייה, האור שמסדר את החומר, שמייצב את החומר, איך החומר מגיב על האור על ידי פעולת האור עליו.

לכן כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'", טעמו וראו, ואין שום אפשרות אחרת. אתה רוצה לראות? אתה צריך קודם לטעום. כדי לטעום אתה צריך לעשות את הכלים שלך, שהאור יעשה לך את הכלים ויימלא את הכלים. ובמידה הזאת כשאתה תעשה פעולות כלפי האור כמו שהאור כלפיך, אתה תגיע לאור של טעמים, שהאור הזה ימלא לך את התוך שלך, תוך הפרצוף ואז מתוך זה אתה מגיע לראיה. האור ממלא לך את תוך הפרצוף, אבל מזה מגיע אליך ראייה.

אין לי מילים, אני לא בעל הסולם, נראה אולי הוא מסביר יותר. ודאי שהוא מסביר פה ושם, אבל עד כמה שאנחנו נתפוס זה כבר לא תלוי בבעל הסולם.

שאלה: ההכרח ללמוד את חוקי השורש והענף, זאת השגה רוחנית, זה אור החסדים, לזה הוא מתכוון?

זה לא שייך לאור החסדים. השאלות שלך הן לא במקום. שורש וענף זה יחס בין שורש לענף, מה זה שייך לאור החסדים? בכל מקום יש אור חסדים ואור חכמה. אין קשר ביניהם.

תלמיד: למה הוא מתכוון שהוא אומר ללמוד את חוקי שורש וענף?

ללמוד חוקים של ענף ושורש את זה אנחנו כל הזמן לומדים. שהענף משתנה רק על ידי השורש, והענף יכול להשפיע על השורש על ידי העלאת מ"ן, והשורש משפיע על הענף על ידי הורדת מ"ד.

שאלה: השיעור הזה היה ממש רכבת הרים ועברנו המון מצבים. השאלה, איך אנחנו מתרגמים את כל מה שצברנו כאן לרצון הנכון לקראת העבודה שלנו?

לא צריך לעשות את זה צריך רק לפרסם. תתעסקו רק בהפצה ומזה אתם תפנו מקום למנה הבאה שתקבלו ממני, רק על ידי זה שאתם תפרסמו. אם אתם תשמרו ותעבדו על החומר הזה בלבד, אתם תסתמו את עצמכם. אמנם נראה לכם שאתם תהיו יותר חכמים כי אתם עוברים על החומר, חוזרים עליו, לא. ברוחניות זה אך ורק שאתה מוסר את החומר שלך, לא זה, אלא מה שמתאים למישהו אחר, במידה שאתה מוסר למישהו, אתה מפנה מקום לקבלת האור לדרגות חדשות. ככה זה. אז בהצלחה בהפצה.

שאלה: לתפוס את האירוע בדרגה יותר גבוהה של המציאות, האם אנחנו בכך מונעים שהוא יחזור על עצמו במציאות הנוכחית נמוכה יותר או גבוהה יותר?

לא, אל תדאג. העיקר בשבילנו חיבור והפצה, זה קודם כל, ואז אתה פותח את עצמך לקבלה מלמעלה.

שאלה: ההשגה היא בעשירייה, אז בכל הספרים מתוארים דרגות הקשר?

כן, נכון.

שאלה: אנחנו לומדים שכמה שהרצון יותר חזק, יותר עב הוא מגלה יותר פרטים.

רצון עם מסך ועם אור חוזר, כמה שהוא יותר עב אז המסך שלו והאור החוזר יותר גדול, יותר זך ולפי זה משיג יותר.

תלמיד: אבל איך זה יכול להיות שבכל העולמות אותם כמות פרטים ואותם כמות קשרים ביניהם?

ודאי, ההבדל הוא רק בעדינות במה שמתגלה. מה ההבדל בין העולם שלנו לעולם הכי גבוה? זה כלפינו, זה רק כלפי המקבלים, כלפי האדם המשיג.

שאלה: מה זאת אומרת לעשות פעולות כלפי האור?

פעולות כלפי האור זה להכין לאור מקום להתגלות, זה התענוג לאור, לבורא.

תלמיד: בתוך העשירייה, כלפי החברים?

כן, ודאי.

שאלה: אני יושב ובכלל לא מבין כלום, אני עצבני, האם דרך העצבים האלה והכעס אני מתחבר עם העשירייה? אני יושב ואני לא שומע כלום, אני כועס על כולם, דרך הכעס אני מתחבר עכשיו עם העשירייה?

למה אתה מתרגז?

תלמיד: נראה לי שכאילו הכול חולף מעלי.

הבורא כך מסדר לך אז תפנה אליו. תגיד לו שאתה לא מרוצה ממנו, שאתה רוצה להרביץ לו, לא יודע מה.

שאלה: לאיזו הפצה הכי נכון לכוון עכשיו, מה הכי חשוב בהפצה, איזה נתיב, באיזו צורה?

זה שאנחנו מגלים עולם חדש ועכשיו מתגלה לכל העולם הדרגה החדשה שלו. שאנחנו כולנו נכנסים לאיזו צרה, אבל באמת זה רק כדי לקשור אותנו קצת יותר, שאנחנו נרגיש שאנחנו כולנו קשורים לאנושות אחת המיוחדת. ואם אנחנו נרצה להיות בזה, מיד הקשר בינינו הוא יהיה קשר חיובי ואנחנו כך נגיע להשגות גדולות, לעולם הרוחני, לחיים אינסופיים, למעלה מחיים ומוות וכן הלאה.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים את זה. זה משהו מיוחד, משהו ספציפי יותר בזמן הזה?

אני לא יודע, תמצא אתה מילים, מה אתה רוצה ממני? אני לא פייטן.

שאלה: ההשוואה הזאת עם החותם והנחתם היא נוראית, כי במציאות אנחנו הרי לא יכולים לשנות את החותם והנחתם, אז איך אפשר לשנות את הנחתם?

אנחנו לא משנים שום דבר, אנחנו רק מתאימים את הנחתם, את עצמנו, לחותם, לחותמת העליונה, על ידי זה שאנחנו נכללים בעשירייה. אנחנו לא מודעים עד כמה העשירייה היא נמצאת כבר בדרגה יותר עליונה, ואם אני נכלל בעשירייה, אני נכלל במדרגה יותר עליונה, וזו כל העבודה שלנו.

(סוף השיעור)