שיעור בוקר 28.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "מאמר לסיום הזוהר", עמ' 472

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 472. מאמר לסיום הזוהר, המשך מדבר המתחיל "ויש בהשוואת הצורה האמורה בחינת "מוחא" ובחינת "לבא"".

"ויש בהשואת הצורה האמורה, בחינת "מוחא" ובחינת "לבא".

וענין העסק בתורה ובמצוות ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, הוא השואת הצורה מבחינת מוחא: כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה.

ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך. ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: "כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך.

שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה.

ואין להקשות על זה: איך אפשר, שהאדם יעשה כל מעשיו לטובת זולתו? הרי הוא צריך בהכרח לעבוד לקיום עצמו, ולקיום משפחתו?

התשובה היא, כי אותם המעשים, שעושה מטעם ההכרח, דהיינו כדי לקבל המעט הנחוץ לקיומו, הנה "ההכרח, לא יגונה ולא ישובח". ואין זה נחשב כלל, שעושה משהו לעצמו.

והנה, כל היורד לעומקם של הדברים, בודאי יתפלא: איך אפשר לאדם, שיבוא להשואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהיו להשפיע לזולתו, בשעה, שכל הויתו של אדם, אינה אלא לקבל לעצמו? ומצד טבע בריאתו, אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות, שבסופו ישיג ע"י זה, תמורה המשתלמת יפה. ואם אפילו מסופק בתמורה, כבר ימנע את עצמו מלעשות המעשה. ואיך אפשר, שכל מעשיו יהיה רק להשפיע לאחרים, ולא כלום לצרכי עצמו?

אכן אני מודה, שהוא דבר קשה מאד. ואין בכחו של אדם לשנות טבע בריאתו. שהוא רק לקבל לעצמו. ואין צריך לומר, שיכול להפוך טבעו, מקצה אל קצה. דהיינו, שלא יקבל כלום לעצמו, אלא כל מעשיו יהיו להשפיע.

אבל לפיכך, נתן לנו השי"ת, תורה ומצוות, שנצטוינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו.

ומכאן תבין, את גודל החומרה, של העסק בתורה ומצוות לשמה. כי אם גם כוונתו בתורה ומצוות, אינה לתועלת הקב"ה, אלא לתועלת עצמו, הרי לא בלבד, שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו, אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו, הוא יהיה הרבה יותר, ממה שיש לו מטבע בריאתו. כמו שביארתי בהקדמה לביאור הסולם, בכרך הראשון, עי"ש באות ל', ל"א, ואין להאריך כאן."

תלמיד: אתה יכול להסביר מה זה שהבורא לא חושב על עצמו אם הוא קיים. מה הוא רוצה להגיד?

אין לו רצון לקבל ולכן אין לו מחשבות על עצמו.

תלמיד: אבל מה זה אדם שלא חושב על עצמו?

איך אדם לא חושב על עצמו?

תלמיד: כן.

על ידי זה שמקבל כוחות כאלה מלמעלה מהבורא, ואז לפי כמה שקיבל כוחות הוא יכול להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלו ולא לקיים פקודותיו.

תלמיד: אבל אדם שחי בעולם הזה יש לו גוף, יש לו משפחה. מה זה לא לחשוב, באיזה תחום הוא לא חושב על עצמו?

הוא לא חושב על עצמו לא בדברים הכרחיים לקיומו, אבל בדברים שיש לו לזה נטיות טבעיות, אז הוא יכול לעשות פעולות כאלה שהנטיות הטבעיות האלו לא ידברו בו.

"ומה הם מעלותיו, של אותו האדם, שזכה לדביקות השי"ת?

הן אינן מפורשות בשום מקום, אלא ברמזים דקים. אבל כדי לבאר הדברים שבמאמרי, אני מוכרח לגלות קצת, לפי מדת ההכרח. ואסביר הדברים בדרך משל.

הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר.

לפי המשל הזה, יש להבין ג"כ מעלת האדם, שזכה להדבק בהשי"ת. כי כבר הוכחתי (ב"הקדמה לספר הזהר", אות ט', ובפרושי להאדרא זוטא), שהנשמה היא, הארה נמשכת מעצמותו ית'. והארה זו, נפרדה מאת השי"ת, ע"י שהשי"ת הלבישה ברצון לקבל. כי אותה מחשבת הבריאה "להנות לנבראיו", בראה בכל נשמה רצון לקבל הנאה. ושינוי צורה זו של רצון לקבל, הפריד אותה הארה מעצמותו ית', ועשה אותה לחלק נפרד ממנו. ותעיין שם במקור כי אין כאן המקום להאריך בזה.

היוצא מזה, שכל נשמה, היתה מקודם בריאתה, בכלל עצמותו ית'. אלא עם הבריאה, דהיינו עם הטבע של רצון לקבל הנאה, שהוטבע בה, קנתה שינוי צורה, ונפרדה מהשי"ת, שכל ענינו הוא רק להשפיע. כי שינוי הצורה, מפריד ברוחניות, כמו הגרזן בגשמיות, כמבואר לעיל.

ונמצאת הנשמה, דומה עתה לגמרי, למשל האבר, הנחתך מהגוף ונפרד ממנו, שאעפ"י שמקודם הפירוד, היו שניהם, האבר עם כללות הגוף, אחד. והיו מחליפים מחשבות והרגשות זה עם זה. אבל, לאחר שנחתך האבר מהגוף, נעשו בזה שתי רשויות. וכבר, אין אחד יודע מחשבותיו של השני, וצרכיו של השני. ומכל שכן, אחר שהנשמה נתלבשה בגוף של העוה"ז, נפסקו כל הקשרים, שהיו לה מטרם שנפרדה מעצמותו יתברך. וכמו שתי רשויות נפרדות הם.

ולפי זה מובנת מאליה, מעלת האיש, שזכה שוב להדבק בו, שפירושו, שזוכה להשואת הצורה עם השי"ת, עי"ז שבכח התורה והמצוות, הפך את הרצון לקבל, המוטבע בו, אשר הוא הוא שהפריד אותו מעצמותו ית', ועשה אותו לרצון להשפיע, וכל מעשיו הם, רק להשפיע ולהועיל לזולתו, שהוא השוה את הצורה ליוצרה, נמצא ממש בדומה לאותו אבר, שנחתך פעם מהגוף, וחזר ונתחבר שוב עם הגוף, שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות הגוף, כמו שהיה יודע טרם שנפרד מהגוף.

אף הנשמה כך, אחר שקנתה השואה אליו יתברך, הנה היא חוזרת ויודעת מחשבותיו יתברך, כמו שידעה מקודם, שנפרדה ממנו בסבת שינוי הצורה של הרצון לקבל.

ואז מקויים בו הכתוב: "דע את אלוקי אביך". כי אז זוכה לדעת השלמה שהיא דעת אלקית. וזוכה לכל סודות התורה, כי מחשבותיו יתברך הן סודות התורה."

תלמיד: הוא אומר פה שאחרי שחתיכת ההשפעה מתחברת חזרה, אז היא מחדשת את הקשרים שהיו לה מטרם שנפרדה מעצמותו ית'.

כן.

תלמיד: האם זה אומר שבתוך הרצון לקבל, או בתוך האדם יש חלק מעצמותו ית'?

אני לא יודע איך להגיד את זה. נמשיך ונראה.

תלמיד: אשאל אולי ממקום אחר. כשאנחנו מדברים על זה שיש פה איבר שנחתך מהגוף, האיבר הזה מאבד את הקשר עם הגוף הכללי - זה מה שהוא מסביר לנו פה. והוא אומר שזה בגלל הרצון לקבל שהוא שורה בתוכו. האם האדם יכול לגלות את האיבר הזה בלי להתחבר חזרה למקור, כי זה נמצא כאילו בתוכו, בתוך הרצון לקבל שבו?

אני שומע שאלה אבל בינתיים לא יודע איך לענות עליה.

תלמיד: תוכל להסביר אולי מה זה האיבר הזה שנחתך?

גם זה אנחנו נראה עוד מעט.

תלמיד: מה המשמעות של לדעת מחשבותיו של הבורא?

כביכול כל מה שיש בבורא כלפי הנבראים אפשר לגלות, לדעת.

תלמיד: מהן המחשבות הבורא שאתה מגלה? מה חסר לאותו איבר, כשהוא מתחיל את כללות הגוף, מה הוא מתחיל לקבל, להרגיש, לחוות? מה היה חסר לו קודם שעכשיו פתאום מתגלה ונוסף בו?

הוא יודע בשביל מה הוא קיים, מה קורה עם כל חלקי הבריאה שהוא רואה לפניו, וזה נותן לו ביטחון, הרגשת הקיום וקשר עם כל חלקי הבריאה.

תלמיד: מה זה לזכות לסודות התורה?

לזכות לסודות התורה, זה לראות כמה שכל הפרטים שקיימים במציאות הם קשורים זה לזה וכשהם נקראים נשמות, אז האדם מגלה את הקשר ביניהם, באיזה סוג קשר הן צריכות להיות.

תלמיד: קראנו פה שאנחנו כולנו חלקים של גוף אחד ואמורים להגיע לגוף אחד, לחבר את כל החלקים בתוך מחשבה אחת, במטרה אחת ואז נוכל להרגיש את המחשבות של הבורא, מחשבת הבריאה. איך בעבודה בינינו בעשירייה אנחנו מגדילים בקשר בינינו את האיברים, שכל החברים יהיו במחשבה אחת כל הזמן?

אם אדם מרגיש את עצמו נפרד מהאחרים ועושה פעולות כדי להתחבר איתם כדי למלא אותם, אז כבר על ידי הפעולות האלו הוא מתקרב אליהם. וחוץ מזה שהוא מתקרב, הוא משיג את מה שיש בהם ולא היה לו.

תלמיד: כמה חשוב שהפעולות שנעשה בינינו, פעולות שדומות לתכונות הבורא, למלא אחד את השני, שיהיה בפעולות האלה כוונה אמיתית? כי אולי היום אנחנו אומרים משלא לשמה לשמה, אבל הפעולות האלה לא בהכרח עם כוונות אמיתיות. איך אנחנו עושים את הפעולות האלה עם כוונה אמיתית, שזה יהיה עבור הבורא או עבור החבר. אני לא אומר עבור הבורא, אבל ארגיש שאני עושה את הפעולה עבור החבר.

זה שאני רוצה להתחבר עם החבר, זה מקנה לי הרגשה של מה עובר בכלים שלו. ואז בצורה כזאת אני נעשה עימו כגוף אחד, וכך רצוי שאני אתחבר יותר ויותר עם הנשמות שסובבות אותי.

תלמיד: מהי הפעולה הזו למלא את החבר?

למלא את החבר, זה נקרא לגלות את הרצון שלו ולהשתדל למלא אותו, לעבוד עליו.

תלמיד: מה, אני צריך לבקש בשבילו, שאני אוכל לתת לו?

אני נכלל מהרצונות שלו ופונה לבורא כדי לקבל מילוי בשבילו וכנראה שמקבל וכנראה יכול להתחבר ולמלאות את החבר.

תלמיד: אז בפעולה הזאת שאני מבקש עבור החבר ואני מקבל בשבילו את המילוי, איך בפעולה הזאת אנחנו מגיעים לחיבור לאיבר אחד, ושני חלקי האיברים בינינו נהיים כגוף אחד?

כשאנחנו בצורה כזאת מתחברים עם החברים, אז יוצא שמה שאני מקבל מהבורא אני יכול להעביר להם והם גם יכולים להעביר לי מה שהם מקבלים ואז יוצא שאנחנו ממלאים כל אחד את כולם.

תלמיד: אז יש פה תנאי, שאנחנו צריכים לפעול אחד עבור השני, "איש את רעהו יעזורו"?

כן.

תלמיד: אז אנחנו תלויים אחד בשני בעניין של לחבר את כל החלקים?

בוודאי.

תלמיד: למה אומרים שיש רצונות של חברים, כי אני יודע שיש רצון אחד, להיות דבוק לבורא, להיות כמו הבורא.

לא. לכל אחד יש רצון משלו שהוא מרגיש אותו, זה בעצם הוא.

תלמיד: אמרת עכשיו שאני צריך לחפש את הרצונות האלו ולמלאות אותם.

זה שאני נמצא בחברה, אז מתוך ההשתוקקות שלי לחיבור עם החברה, אני מתחיל לגלות את הרצונות שלהם ולראות במה אני יכול לסייע להם, למלא אותם.

תלמיד: זה בא לאדם כהרגשה שהוא יודע בוודאות מה החבר צריך ולמלא אותו?

כן.

תלמיד: עד עכשיו אין לי את ההרגשה הזאת, אני לא בדיוק יודע מה הם רוצים.

נכון. אבל אם עובדים יחד כדי להתחבר וכדי להתקרב לבורא, אז מתחילים להרגיש את הרצונות של כל אחד, כמה הם קשורים זה לזה וכמה הם יכולים למלא זה את זה.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים בינינו ופונים לבורא זה תהליך של התכללות?

אנחנו פונים לבורא וכתוצאה מזה נכללים זה מזה.

תלמיד: גם פה וגם בחכמת הקבלה, כשהמקובלים מדברים על כללות הגוף ועל הקשר של הנשמות, יש לזה ביטוי בעבודה שלנו?

נראה.

תלמיד: אתה יכול קצת להסביר?

זה לא הנושא שלנו.

תלמיד: בעל הסולם נותן המון מצבים מתחילת המאמר, ואחר כך הוא כותב שיש ציווי לעסוק בתורה ומצוות לשמה.

כן.

תלמיד: לפני כן הוא כותב "אכן אני מודה, שהוא דבר קשה מאד. ואין בכחו של אדם לשנות טבע בריאתו.", ונותן תנאי כזה שלעסוק בתורה ומצוות לשמה זו הדרך לשינוי.

כן.

תלמיד: מה זה תורה ומצוות לשמה?

תורה ומצוות לשמה זה נקרא שאת כל הפעולות שנקראות מצוות אני עושה כדי שעל ידי החיבור שיהיה בי אני אעשה בזה נחת רוח לבורא.

תלמיד: ולא לעצמי.

כן.

תלמיד: אבל הוא כותב לפני כן שאני לא יכול, שלא ניתן לעשות לא לעצמי.

זה לא ניתן בכוחות שלנו, אבל ניתן להגיע לבקשה, לתפילה, שהבורא כן יסדר לי את זה. כי יש בתורה מאור, זה נקרא "המאור המחזיר למוטב", שאני יכול על ידו להתחבר עם רצונות אחרים ודרכי יעבור האור אליהם וימלא אותם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך להרגיש את הרצונות של החברים?

זו באמת בעיה גדולה איך להרגיש את הרצונות של החברים. בזה שאנחנו עובדים יחד ונכללים יחד ורוצים לעזור זה לזה, יוצא שכל אחד מאיתנו לחוד מתחיל לקבל איזו השפעה מיוחדת מהבורא, שנותנת לו את הרגשת הקיום הרוחני, ואז האדם מתחיל להבין, למיין, להרגיש עד כמה הוא שייך לאחרים, עד כמה יש לו תפקיד למלא את האחרים וכך ממשיך.

תלמיד: איך להרגיש בצורה מוחשית את הרצון של החבר, ממש להרגיש בצורה ברורה שזה הרצון שלו, להרגיש מה שחסר לו?

אדם מגיע לזה.

תלמיד: אני מרגיש את הרצון שלי.

כן, אבל בהדרגה אתה עובר מזה שאתה מרגיש את עצמך בלבד להרגשת הזולת, החבר, ובזה אתה נכלל עימו.

תלמיד: איך אני יודע אם זה הרצון שלי או הרצון של החבר?

את זה יודעים, מרגישים.

תלמיד: כי מה שנראה שמשתנה זו אולי מידת המסירות שלי כלפי החבר, היחס שלי, כמה אני מוכן לעשות בשבילו, למלא אותו, אבל אני לא יודע אם זה הרצון שלו או דמות החבר שכלפיה אני עובד וזה בעצם הרצון שלי.

לא. זה לא הרצון שלך, זה הרצון של החבר. אתה מרגיש אותו, ועם זה שאתה מכיר אותו וקרוב אליו ומוכן למלא אותו, אתה גם מרגיש שזה רצון זר.

תלמיד: מה זה הרצון הזה של החבר? מה הרצון של החבר שאני צריך למלא?

שהוא רוצה למלא את עצמו, לקבל.

תלמיד: איזה רצון לקבל אני רוצה למלא בחבר?

מה שאתה מרגיש.

תלמיד: כל רצון?

כל רצון.

תלמיד: כל רצון שיש בחבר?

כן.

תלמיד: אני יכול למלא חבר שאני נמצא בפירוד איתו, שאני לא אוהב אותו?

כאן אנחנו צריכים להבין שאנשים מתעלים למעלה מהחשבונות הארציים שלהם.

תלמיד: ומה זה למלא את החבר? במה אני ממלא אותו?

אתה ממלא את הרצון לקבל שלו.

תלמיד: במה?

במה שאתה מקבל מהבורא. אתה נעשה כקשר בין הבורא לבין אותו רצון של החבר, ואז דרכך עובר כל המילוי לחבר שלך.

תלמיד: ומה ממלא את הרצונות שלי?

גם מה שאתה מקבל מהבורא.

תלמיד: לגבי החומרה של העסק בתורה ומצוות לשמה. יוצא שאם אדם לא פועל בלשמה, אז הרצון לקבל שלו רק הולך וגדל כל הזמן, כך לפחות זה נשמע ממה שהוא כותב.

כן.

תלמיד: מהו התהליך הזה שהרצון לקבל גדל, מה מטרת התהליך הזה?

מטרת התהליך היא שאותו רצון לקבל כל פעם ירגיש את עצמו יותר ויותר ריק.

תלמיד: בעל הסולם כותב שאם אתה לא עוסק לשמה, אז הרצון לקבל יגדל יותר ממה שהוא היה מטבעו.

כן.

תלמיד: האם עד שמגיעים ללשמה הרצון לקבל הולך ומתרוקן יותר ויותר?

לא, יש כאן כל מיני פעולות, לאו דווקא שהוא מתרוקן. ומתי הוא היה מלא?

תלמיד: זה מה שאני מנסה להבין, כי הוא כותב שהוא הולך וגדל יותר מטבעו, מטבע בריאתו, כל עוד אתה לא בלשמה.

כן.

תלמיד: מה המטרה של זה?

זה בדרך כדי להגדיל את הכלים, לעשות אותם לפי איכויות, לפי הגודל הכללי שלהם, שהם כולם יגדלו לתפקידם.

תלמיד: איך קורה המעבר מזה שאדם לא מצליח לעבוד בלשמה, לזה שהוא מתחיל לעבוד בלשמה? כי בלשמה הוא עושה הכול כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, אז איך קורה המעבר הזה, שהוא מתחיל לפעול בצורה כזאת בפעולות שלו, בכוונות שלו?

על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: המאור עושה לך את המעבר מלא לשמה לשמה.

כן.

תלמיד: מה תלוי באדם כדי שהמעבר יקרה עליו?

שירצה, שיתפלל, שיבקש את התיקון.

תלמיד: מה זה רצון ללשמה?

רצון ללשמה זה רצון להידמות לבורא.

תלמיד: ואיך מפתחים את הרצון הזה באדם?

על ידי שנמצאים בקבוצה ורוצים לעשות פעולות יחד, שכולן יהיו מכוונות לבורא.

תלמיד: כשאנחנו נמצאים בקבוצה, איך אנחנו יודעים שהפעולה שלנו מכוונת לבורא? כי הכוונה היא של האדם הפרטי. איך אנחנו יכולים לדעת שהפעולה שאנחנו עושים מכוונת לבורא, אם אנחנו לא רואים את הכוונות של האחר?

אם אתם יכולים לחבר את הכוונות שלכם, אז אתם מקבלים בסופו של דבר כוונה אחת, להשפיע נחת רוח לבורא ובאותה הכוונה אתם מקבלים מהבורא השפעה.

תלמיד: איך עושים בפועל פעולה של חיבור הכוונות?

את הפעולה של חיבור הכוונות עושה הבורא, כי בכל אחד יש כוונה פרטית על פני הרצון לקבל שלו וככל שמשתוקקים לבצע את הפעולה הזאת, אתם יותר מתחברים ביניכם.

תלמיד: מה צריכה להיות הכוונה הפרטית של כל חבר, כדי שהכוונות הפרטיות יהפכו לכוונה אחת?

כל אחד רוצה להידמות לבורא כלפי החברים.

תלמיד: האם יש איזו בדיקה היכן מסתיים ההכרחי?

לא ידוע.

תלמיד: מה זה בכלל הכרח למקובל?

הכרח למקובל, זה שצריכים לעשות פעולות חיבור והשפעה.

תלמיד: כתוב "דע את אלקי אביך". מה זה הידע האלוקי?

מידת ההשפעה.

תלמיד: האם נכון להבין שבלי שאדם מרגיש את הרצון של החבר, אין לו קשר עם הבורא?

כן.

תלמיד: למדנו שמוצאים את הבורא בתורה על ידי המאור המחזיר למוטב. אפשר לחשוב שאני יכול לשבת מול הספר ולקרוא את הטקסט עם כוונה שהמאור ישפיע עליי וייתן לי קשר עם הבורא. אבל לפי מה שאני שומע ממך, אם אני לא מרגיש את הרצון של החבר ולא יכול לפנות לבורא כדי שהוא ימלא אותו, אז אני מנותק מהבורא. יוצא שאת כל המעשים והפעולות שעליהן אנחנו מדברים, אנחנו צריכים לעשות כדי שבאמת תהיה לנו ההרגשה של רצון החבר, כי רק כך אני אוכל באמת לפנות לבורא ולהיות אתו בקשר.

כן

תלמיד: כשאנחנו מגיעים להכנה, אני מתחיל להרגיש בהדרגה את הרצון הרוחני של החברים. נראה לי שלחבר הראשון חסרה היום אמונה, חבר שני נראה עייף, חבר שלישי נראה לי כועס על משהו. אולי הייתי יודע איך הייתי רוצה או צריך לקבל במצב שלהם, אבל לבקש את זה עבורם אני לא יכול, כי זו העבודה שלהם. אז במה אני באמת מועיל לזולת? אני לא יכול לעשות עבורו את הפעולה, אז מה אני יכול לבקש עבורו?

אנחנו לא מבינים בדיוק מה זה נקרא התכללות. במה היא מתחילה ובמה היא מסתיימת, אנחנו לא יודעים את זה עדיין.

תלמיד: ומהי ההתכללות פה? למה היא התשובה?

כי על ידי התכללות אני יכול להרגיש את הזולת, להרגיש את האחר.

תלמיד: אני שואל על מצב שלכאורה אדם כבר מרגיש את הזולת. מה זה אומר שאני מבקש עבור המצב שלו?

אני מרגיש עד כמה הוא נמצא ברצון לקבל שלו ולא יכול עדיין לצאת ממנו ואז אני מבקש על הרצון לקבל הזה של החבר תיקון, שיוכל להתעלות מעל הרצון לקבל שלו ולהתחבר עם האחרים.

תלמיד: רב"ש כתב, כשכולם גיבורים כולם עשירים, יש דבר אחד משותף שאפשר לבקש עבור כולם, זה מצב רוח עבור חברו. יוצא שבמצב הזה, אני מבקש לעשות מצב רוח לחבר כדי שזה ייתן לו כוחות להתמודד עם המצב שלו.

כן.

תלמיד: וזה נראה לי פתרון שתמיד אפשר לבקש כמו שרב"ש כותב, אבל הוא כותב שזה במקום שיש גיבורים ועשירים, כשכולם נמצאים כביכול במצב טוב. אבל אם אני לא רואה את החברים במצב טוב, חסר להם משהו, אז מצב רוח זה לא הדבר הנכון לבקש? האם אני צריך לבקש תיקון עבור החבר, או רק לתת לו מצב רוח שיהיה לו כוח להתמודד עם עצמו?

אני חושב שלתת מצב רוח זה יותר טוב.

תלמיד: זה בסופו של דבר מה שקורה, אני לא יכול באמת לעזור לו, אלא רק לתת לו מצב רוח להתמודד עם המצב.

כן.

תלמיד: הדוגמה שבעל הסולם נותן על האיבר לא ממש מובנת לי. בעולם שלנו, אם חותכים את האיבר, הוא פשוט מת. מצד הבורא, יש לנו קשר, אבל אנחנו לא מרגישים אותו.

אז מה?

תלמיד: כל אחד לא מרגיש את הקשר לבורא, אבל אם אני רוצה להשפיע לחבר אני מתחיל להרגיש את הקשר דרך החבר? זה קשר שקיים, אני פשוט לא מרגיש אותו? או שזה לא נכון כך להתייחס?

אתה אומר, אם אני מגיע להשפעה לחבר, אז דרך זה אני מגיע גם להשפעה לבורא?

תלמיד: כן, אני מתחיל להרגיש את הבורא.

מה זאת אומרת להרגיש?

תלמיד: שיש לי קשר, כמו שאומר, אני מתחיל להתחבר, כאילו אני מרגיש את החיים.

אז מה השאלה?

תלמיד: בעצם כל חבר צריך לעשות את העבודה הזאת, שהוא רוצה להשפיע לחבר בשביל להתחבר לבורא, ובגלל שכולם עושים את זה, אז נוצרת התכללות, או שזה לא נכון? כאילו אני לא משפיע ממש לחבר הזה שאני יכול לתת לו משהו, אני יכול פשוט בעזרת החבר להתחבר לבורא, ואחר כך אני יכול גם להשפיע לחבר.

בסדר, שומע.

מי רוצה להוסיף?

תלמיד: הוא כותב פה ש"אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות, שבסופו ישיג ע"י זה, תמורה המשתלמת יפה." אז איך בכלל אפשר להגיע למצב שיש רצון למלא את החבר, בקשה עבור החבר, אם מאחורי כל דבר כזה יש את התמורה?

כן, אנחנו עוד נלמד מה דורשים מאיתנו.

תלמיד: מה הקשר בין רצון של החבר, לרצון של הבורא?

רצון של הבורא זה תמיד רצון לתיקון הנבראים, ורצון של החבר אני לא יודע, זה יכול להיות לכל הכיוונים.

תלמיד: אחד הדברים הכי בולטים כשאני עומד מול חבר, זה שאני לא מרגיש אותו, כאילו עומד מולי רוח. אבל יש פה את העניין שאם אני לא מתחיל לברר מה זה הבורא בינינו, בכלל את המושג בורא כשעומד מולי חבר, אני לא יכול להבין ולהרגיש שום דבר.

בסדר, תברר את זה.

תלמיד: אז אני שואל, מה הקשר בין רצון של חבר, לרצון של הבורא?

רצון של הבורא זה רצון נצחי, נכון, אמת. הרצון של החבר, איך שאתה מרגיש אותו.

תלמיד: אבל אין עוד מלבדו. עכשיו עומד מולי חבר, והכול זה אין עוד מלבדו, אני חייב לחפור בתוך הדבר הזה של אין עוד מלבדו, מה זה חבר בכלל?

אתה מקבל את החבר שלך כמו הבורא?

תלמיד: נראה לי שאני חייב לקבל אותו ככה אם אין עוד מלבדו.

עוד נברר את זה, זה לא בטוח.

תלמיד: חבר שמרגיש כבר את החבר שלו, הוא כבר זיכך את עצמו במשהו, אמרת שהוא מקבל איזו הארה פרטית, שהוא מצליח בעזרת הכוח הזה כנראה להרגיש אותו, ואולי לנסות לעזור לו. הרי כל חבר נמצא במצב אחר, אחד נמצא בהתגברות, אחד נמצא בעמוק בתוך הרצון לקבל, לא רואה שום דבר, כל אחד נמצא במצב אחר. איך מתוך שלל המצבים האלה, החבר הזה בעזרת הפעולה הזאת עוזר לחבר להתעלות? מה קורה שם, מה קורה בעזרת ההארה הזאת שהוא מנסה להעביר לחבר?

התכללות לכל חבר וחבר בכל זאת עוזרת לכל אחד ואחד.

תלמיד: מתוך מה ואיך ההתכללות הזאת מביאה בסופו של דבר למסלול שמביא לכוונה משותפת בסוף?

כי אתם מתחברים, ובזה עוזרים זה לזה להבין את מצבכם הפרטי.

תלמיד: והעבודה הזאת מוסיפה לתיקונים של כל אחד בעשירייה או רק לזה שמעביר את המאור?

לכל אחד שנמצא איתה ביחד בקשר.

תלמיד: אם אני רואה שהחבר נמצא ברצון לקבל שלו, זה לא מצביע על הקלקול שלי?

כן.

תלמיד: האם לבקש תיקון עבור עצמי, שאראה את האמת שהחבר בגמר התיקון או שעלי לבקש תיקון עבור החבר?

עבור מה לבקש תיקון? את זה אני משאיר לך.

תלמיד: אמרת שהחיבור זה להיות עם רצון מעל הטבע שלנו. יש לנו כרגע חבר שהחליט שהוא בא רק לשיעורי בוקר וצהרים, וגם את זה הוא לא עושה, מכיוון שהדרך שבה מתנהלת העשירייה, ואני העיקרי בה, מפריעה לו. ההשפעה על העשירייה היא דרמטית, פחות אנשים נכנסים למפגשים, וזה הנושא היחידי שמדובר בו. איך אנחנו בתוך העשירייה יוצרים איזה סוג של אור כדי להחזיר אותו הביתה?

אתם צריכים להבין באיזו צורה אתם מתקנים את עצמכם, ומושכים את המאור המחזיר למוטב לכל העשירייה, שאפילו אלו שיוצאים ממש מקשר עם האחרים, גם ירגישו שכדאי ורצוי להם לבוא לקשר.

תלמיד: זאת אומרת, מה שיקרה בעשירייה יגרום לו לחזור או לא לחזור?

כן. לזה אתם צריכים לדאוג, שהוא ירגיש שכאן נמצא התיקון, המאור המחזיר למוטב, ושהמקום שלו כאן. הכול תלוי בכוונות שלכם.

תלמיד: אמרת שאנחנו מחברים את הכוונות עם החברים, ובכוונה המשותפת, המחוברת אנחנו יכולים להרגיש את השפעת הבורא עלינו. מה זה אומר לחבר כוונות עם החברים?

לחבר את הכוונות עם החברים זה אומר שאתה לוקח את החבר כדוגמא, ועושה כל מה שאתה יכול מעצמך כדי להתקרב אליו, לחבר, ולא חשוב באיזה אופן אתה בזה שובר את עצמך.

תלמיד: כלומר אני לוקח דוגמאות להשפעה שאני רואה אצל החברים, ומשתדל להתכלל בהם?

כן, אפשר להגיד שככה.

תלמיד: מה צריך לשבור בתוכי, את חוסר הרצון?

אני לא אומר שצריך לשבור משהו.

תלמיד: אמרת, לא משנה איך שאתה שובר את עצמך.

בגלל ששאלת מה לשבור. אני לא חושב שכאן צריך לשבור, צריך פשוט יחד לנסות בחיבוק, להתקרב יותר ויותר ברצון המשותף.

תלמיד: בעל הסולם כותב שאנחנו צריכים להגיע לאמונה, אנחנו מכירים את המושג שנקרא "אמונת חכמים", אבל האם יש גם מושג שנקרא אמונה בחברים, שאנחנו צריכים להגיע לאמונה שלמה גם בחברים כדי להגיע ל-לשמה?

אנחנו נצטרך להגיע לזה, בינתיים אנחנו עדיין לא מדברים על אמונה בחברים, בודקים, אבל לא יודעים איך לעבוד עם זה.

תלמיד: איבר שנחתך מהגוף כאילו נפטר, אין לו חיים. במה יש חיות אצל נשמה שנחתכת מה' יתברך, ומלובשת ברצון לקבל?

אז היא נמצאת בחיים של רצון לקבל בלבד.

תלמיד: במה החיים האלה ברצון לקבל יותר גרועים מאשר חיים שם, בחיבור עם הבורא? מה שם יותר טוב?

כי בחיים האלה שהיא עכשיו משיגה, בניתוק מהבורא, היא לא מרגישה שהיא נמצאת בחיים. זה פשוט קיום, הולך לעבודה, מקבל כמה חולים, נותן להם תרופות, חוזר הבייתה, והולך לישון.

תלמיד: אבל האדם במצב הזה לא יודע שיש חיים אחרים, נראה לו שזה ממש מושלם.

כן, יש כאלה, כמו שכתוב "הרשעים בחייהם נקראים מתים".

תלמיד: ואיך האדם מקבל טעם מזה שיש עוד חיים בחיבור עם הבורא, איך הוא יידע את זה, וישתוקק לשם כל הזמן?

נותנים לו לטעום.

תלמיד: ואם אין את הטעימה הראשונה, אין לו סיכוי?

ודאי, אם לא יטעם אז לא ירצה.

תלמיד: ואיפה הטעם הזה מתחיל? את הטעם הראשון נותן הבורא, ואחר כך הטעם צריך לגדול, כדי שהאדם יגיע לשם.

כן, ככה זה קורה.

תלמיד: זה בתוך עשירייה?

כן.

תלמיד: לגבי מילוי רצונות של החברים, במשפחה זה די ברור, אנשים שנמצאים במצבים קיצוניים, כמו בצבא, כל פעם מתגלים שם כל מיני רצונות, הם ברורים לך, ויש הרבה אפשרויות למלא אותם.

בעשירייה רוב הזמן אנחנו לומדים, וזה הקשר היחידי שלי עם החברים במהלך היום, איך אני יכול למלא את הרצונות שלהם, איזה אפשרויות יש לי? מאיפה אני לוקח כוחות, הרי יש רצון כללי שכולנו רוצים לבורא, זה ברור, מה האפשרות שלי למלא את הרצון שלהם, נניח עכשיו?

אתה בודק באיזה רצונות אתה יכול להשתמש כדי לחבר אותם, ולהגיש לבורא.

תלמיד: איך אני עושה את זה בזמן השיעור? אני לא מבין.

זה הכול רצונות שלך, ברצון שלך אתה לוקח את הרצונות של החברים, רוצה לחברם יחד, ולהגיש לבורא. ומה שאתה מבקש ממנו, אתה מתכוון לזה שהבורא יוכל למלא את אותם רצונות, קודם באור החסדים, ואחר כך באור החוכמה.

תלמיד: ככה אני יושב כל השיעור, וככה אני חושב, אני לוקח את הרצונות, ומגיש לבורא? זה קצת אחרת, נניח אני רעב, בא חבר מכין לי אוכל, נותן לי, זה ברור. יש חסרון, בא חבר, מילא לי את החיסרון, זה מוחשי, וברור. אבל כאן זה אבסטרקטי, אני לוקח את הרצונות, ומגיש לבורא.

אתה לוקח את החסרונות האלו של החברים, שבאו כדי להתחבר איתך, ואתם יחד מתחברים ברצונות האלו, וכך מכינים את עצמכם למילוי הבורא.

תלמיד: כל איבר צריך למלא את שאר האיברים, את שאר הרצונות של החברים בעשירייה?

כן.

תלמיד: ומתי אנחנו הופכים להיות לאיבר אחד, ביחס לבורא?

כשכולכם רוצים לקבל מילוי ממנו, מהבורא, אז אתם יכולים להתחבר ביניכם, ולהגיש את החיבור הזה למילוי.

תלמיד: יש כאן שני מסלולים ואני לא מבין איך הם מתחברים. יש מסלול אחד שבו כל חבר צריך למלא את רצונות החברים שלו, להיות צינור, מהבורא כלפי רצונות החבר, וזו העבודה שלו, ויש מסלול אחר שבו כולנו כאיבר ביחס לבורא, כלי ביחס לבורא. איך שני המסלולים משתלבים?

יש לך בגוף רצון לעשות משהו עם היד, איזו תנועה, רצון לכופף את היד ולעשות כל מיני דברים.

תלמיד: כל חבר צריך להיות צינור כלפי שאר החברים בעשירייה שלו, זה בעצם כמו עבודת הפרט ביחס לשאר האברים. ויש עבודה שכל העשירייה, יחד כולנו, כאיבר אחד כלפי הבורא.

כן.

תלמיד: איך עבודת הפרט הזאת, שאני צריך למלא את רצונות החברים, להרגיש אותם, להיות באינטראקציה עם החברים, משתלבת עם זה שכולנו כאחד הופכים להיות איבר ביחס לבורא, לקבל ממנו? איך המסלול הזה קשור למסלול הזה, זה שני מסלולים?

זה שני מסלולים.

תלמיד: מה העבודה? איך זה מוביל לזה, אם בכלל?

אלה שתי מדרגות.

תלמיד: מה המדרגה הראשונה?

המדרגה הראשונה היא החיבור של כולם, שכל אחד מהם רוצה להיות במילוי הבורא.

תלמיד: ואז כל אחד עוזר לאחר, נותן לו מצב רוח שיוכל לקבל מהבורא.

כן.

תלמיד: מתי זה מחבר אותנו לעלות למדרגה הבאה, שכולנו ככלי למילוי הבורא?

כותב בעל הסולם, שלאחר שהבורא רואה שהנבראים השיגו והכירו את העבודה הזאת, אז הוא עושה להם את גמר התיקון הכללי.

תלמיד: ומה המילוי שאנחנו רוצים לקבל מהבורא?

מילוי בכלים שלנו.

תלמיד: עוד משהו שעדיין לא מובן לי. אנחנו אומרים "כי בו ישמח ליבנו". שאנחנו מתחברים בבורא, שם באמת נקודת החיבור בינינו.

כן.

תלמיד: מצד שני, כל אחד ממלא כאן את האחר. אז זו כאילו, עוד צורת חיבור שיש בינינו.

זה בתוכו. בתוך החיבור הראשון, יש את החיבור השני, הפרטי.

תלמיד: למה האדם צריך לחפש רצונות של החברים? למה חבר לא יכול להגיע לאותו אדם ולהגיד מה הוא רוצה, ואז האדם יבדוק, אם הוא יכול או לא יכול למלא אותו?

האדם לא מבין.

תלמיד: והחבר מבין מה הוא רוצה?

אולי.

תלמיד: עכשיו בשיעור יש הרבה שאלות. נגיד, עכשיו חבר שאל, ולא הבנתי את השאלה. איך אני מוצא את החיסרון שלו, איך אני מעלה אותו, מה זה אומר?

אנחנו צריכים להבין שעל ידי החיבור בינינו נוכל לאתר את כל הרצונות וכל המילויים.

תלמיד: אז עכשיו העבודה היא רק להתכלל, לרצות, ולבקש?

כן. העיקר, כמה שיותר פעולות.

תלמיד: איך צריך לגשת לרצון של חבר אם אני מוצא אותו כאגואיסט?

כולנו אגואיסטים, מישהו יותר, מישהו פחות, זה לא כל כך חשוב. במידות שאנחנו מודדים יכול להיות הפרש גדול מאוד בין האחד לשני, אבל בסך הכול, ממש, אין לזה מספר.

תלמיד: איך אנחנו מייצבים בנו את פעולת ההתכללות?

פשוט להשתדל להיכנס עם מה שיש לנו היום לעשירייה שהיא מפוררת, ולהשתדל להתחיל לאסוף אותם יחד. בעבודה הזאת כל אחד יקבל התרשמות מה עליו לעשות.

תלמיד: כדי שחבר יוכל למלא את רצון החבר, שניהם צריכים להיות כבר מחוברים בכללות הגוף, שניהם צריכים להיות במודעות אחד כלפי האחר?

למה?

תלמיד: כי גם מהנסיבות, יש צדיקים, יש מקובלים, למה הם לא יכולים לעזור לכל אחד? במה הם עוזרים? הם נותנים לך להביןן, איך אתה יכול להגיע להתחבר למערכת, ואז אולי הם יכולים לעזור לך. זכות אבות תעזור, הכול נמצא שם, הכול יעזרו לך. אבל זה תלוי האם אני יכול להיות שם כדי שיעזרו לי.

כן.

תלמיד: ככה זה גם בין החברים? האם אחד יכול למלא חבר אחר בעשירייה בלי שהחבר ההוא יהיה במודעות מסוימת? מה נדרש מהחבר כדי שחברו יוכל למלא אותו?

שהוא מחפש איפה להתמלאות.

תלמיד: הוא צריך להיות במודעות שהוא צריך לקבל את זה מהחברים?

הוא צריך לחפש את זה בין החברים.

תלמיד: כי אדם מחפש תמיד מילוי לחסרונות שלו, כל הזמן הוא מחפש, אם משהו חסר אז הוא מחפש אולי מהבורא, תמיד נמצא בחיפוש פנימי, אבל כדי שמישהו אחר יוכל למלא אותו, כחבר, הוא צריך לחפש את זה בחבר?

כן.

תלמיד: אם אני לא מחפש את זה אצל החברים, הם לא יכולים למלא אותי, לכן צריכה להיות פה הדדיות, כולם צריכים לחפש את העזרה אחד מחברו?

כן.

תלמיד: שיעור מרתק. למה כל כך קשה למצוא מילים לעבודה עם הרצון של החבר, האם בגלל שפשוט אין מילים או שכל פעם זה מופיע אצל כל אחד אישית בצורה אחרת?

אני חושב שזה כך מפני שאנחנו לא קשורים לרצונות של החבר.

תלמיד: איך הבורא מקבל נחת רוח ונותן נחת רוח אם אין לו את תכונת הקבלה?

אנחנו עושים לו נחת רוח, כתוב שהוא שמח או בוכה, יש כאלה מצבים בכל זאת שאנחנו גורמים לו שינויים מהקצה אל הקצה.

תלמיד: אבל לולא תכונת הקבלה הוא יכול לקבל נחת רוח?

כך הוא מרגיש, אחרת לא תהיה לו תכונת ההשפעה, זה כנגד זה.

תלמיד: אם הכוונה נסתרת מהאדם עצמו ואני תמיד נוטה להצדיק את עצמי, איך אני יכול להתעמק בכוונה של עצמי?

אם אתה רוצה כל הזמן להצדיק את עצמך אתה לא תוכל להתעמק, לשם כך צריך כוח גדול מלמעלה שמנתק אותך מהאגו שלך, ואז בתוך מצב נטרלי תוכל להבין מה הבורא דורש ממך.

תלמיד: כלומר רק בכוח התפילה אני יכול? אם הכוונה נסתרת ממני, אני לא יודע במה אני מתעמק, יכול להיות שבכלל לכיוון הלא נכון.

זה רק בכוח התפילה.

תלמיד: כשאנחנו מקבלים את גדלות של החברים או גדלות של הבורא, נעשית בתוכנו תנועה רגשית, הרגש שלנו עובר ממקום שהיה חשוב לו קודם למקום שחשוב לו עכשיו, וזה מאפשר לנו לעשות דברים שלא היינו עושים קודם. האם זאת העבודה בלא לשמה?

כן, זו עדיין עבודה בלא לשמה.

(סוף השיעור)