שיעור ערב 11.04.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך י', עמ' 153, פרשת "שיר השירים", 77

נשתדל להיות יחד כדי להזמין בזה המאור המחזיר למוטב.

ראיתי והנה מנורת זהב, שׁבעה ושׁבעה מוּצָקות

.77" כתוב בזכריה, ראיתי והנה מנורת זהב כולה, וגולה על ראשה, ושׁבעה נרותיה עליה, שבעה ושבעה מוּצָקות לנרות אשר על ראשה. זכריה, נגלה לו עניין המנורות הטהורות, אחת מסתדרת ואינה מאירה מעצמה, המלכות. ואחת המאירה, שהיא מז"א.

.78 ראיתי והנה מנורת. זוהי המנורה המסתדרת בשבחי גוונים, כלומר הספירות, החקוקות בשם אדנ"י, המלכות. בשם זה המלכות מאירה לתחתונים, וזנה ומפרנסת אותם כראוי.

.79 מנורת זהב, הוא ב"ד בשם אלקים, לדון כל העולם, שעומד בדין. ועל שם זה, אלקים, נברא העולם. והכול בשמאל. זהב מורה על הארת החכמה שבשמאל, שכל הדינים שבעולם נמשכים משמאל. וכן אין חכמה זו מאירה, אלא ביחד עם דינים מרובים.

.80 מנורת זהב כולה. כולה, לשון שלמות. כשהמלכות נשלמה בצד הימין, שהתחזק בה בשם הוי"ה, שהוא חסד וימין. כי אז המלכות היא כלה בחופה עם הוי"ה, שכל העולמות באהבה בחיבור אחד.

כי אז, וגֻלה על ראשה. כתוב, גֻלה, בלא ו', שזהו מקור הצדיק, יסוד. שנעשה נהר שפלגיו משמחים עיר אלקים, מלכות, ועושה פירות ותולדות בשם צבאות, מוגבל בי"ב גבולים לארבע רוחות העולם, חו"ג תו"מ, שכל אחד כלול מג' קווים, והם י"ב.

.81 ושבעה נרותיה עליה. המנורה המאירה, זה השם העליון, הוי"ה, החקוק בשבעים שמות, שהם ע"ב שמות, שעיקרם הוא ע' שמות, שנקרא בהם הקב"ה. והם מאירים לשבעה עמודים, שהעולם עומד עליהם, חג"ת נהי"מ.

.82 שבעה ושבעה מוצקות. אלו הם תחתונים, העומדים כנגד העליונים, וכולם נאחזים בנרות שעל ראשה, הארת השם ע"ב. שבעה ושבעה מוצקות, שבעה ימים ושבעה ימים, שבע ספירות. עליונים בז"א ותחתונים במלכות, המתחברים יחד.

.83 שבעה ושבעה, כולם למעלה בז"א, ואע"פ שהם רק שבע ספירות בז"א, בינה וחג"ת נה"י, משום שכל אחת כלולה בחברתה, הן י"ד (14) ספירות, שבע ושבע. אמנם, ו"ס חג"ת נה"י, יפה הוא, שהן נכללות אחת בחברתה, אבל האחת שנשארה, שהיא בינה, במי נכללת?

.84 אלא כשכולם עולים לי"ב, שחג"ת נה"י נכללים זה בזה ונעשים י"ב, אותה העומדת עליהם, בינה, המשלימה אותם לי"ג (13), נכללת באחת העומדת עליה, שהיא מדרגה שכולם נכללים בה, וזוהי הנקודה העליונה, חכמה, שכולם יוצאים ממנה. ועימה נעשו לי"ד.

.85 שתי מדרגות, כל אחת נקראת שׁבעה. אחת היא העוה"ב, בינה, ישסו"ת, שיש בהם שבע ספירות חג"ת נהי"מ. ונקראת שבעה, כמ"ש בבית ראשון, שהוא בינה, ויבנהו שבע שנים. ואחת היא הצדיק, יסוד, שנקרא שבעה, הכלול משבע ספירות חג"ת נהי"מ, כמ"ש, כי שבע ייפול צדיק וקם, שבע קימות כנגד שבע ספירות.

.86 אלו ב"ס בינה ויסוד, הנקראים שבעה מוצקות לנרות. אחת מצד זה ואחת מצד זה. ואע"פ שהן במניין הנרות האלו, כי שבעת הנרות הן בינה וחג"ת נה"י, כבר יש בהם בינה ויסוד. עכ"ז השבח של כל הנרות הוא מהשתיים האלו, שהם שבעה ושבעה המוצקות אליהם.

כי הנרות האלו מאירים על ראש המנורה, והמנורה מאירה מכוחן לעלות למעלה אל הבינה. וכשעולה המנורה, המלכות, היא עולה ממדרגה למדרגה, מספירה לספירה, עד שמתאחד הכול למעלה בבינה. וזהו שכתוב, שיר השירים אשר לשלמה. שהכול מתאחד בשלמה, בינה. כי שיר, מלכות. השירים, יסוד. אשר, ז"א. וכולם מתאחדים בבינה, שהיא לשלמה.

.87 שה"ש נחתך ע"פ אליהו ברשות העליון. שה"ש הוא שבח השבחים למלך שהשלום שלו, בינה. משום שהוא המקום הצריך שמחה, שאין שם כעס ודין, כי העוה"ב, בינה, כולו שמחה, משמח את הכול. ומשום זה הוא שולח שמחה וחדווה לכל המדרגות.

.88 כמו שאת התעוררות השמחה צריכים לעורר מהעוה"ז למעלה, כך צריכים לעורר חדווה ושמחה מעולם הלבנה, המלכות, אל העולם העליון, בינה. ומשום זה, העולמות עומדים באופן אחד, וההתעוררות אינה עולה אלא מלמטה למעלה.

שיר הוא בסימן תתר"ו (1006)

[שיר תתר"ו סימן]

.89 שיר הוא בסימן תתר"ו (1006). באותיות חקוקות של השם הקדוש יש זִיעַ ורתת של כל העולמות, וכל הנוקבאות של תהום הגדול, עד שהתפשטות הרוח נכנסת לשער הראשון שבצד מזרח. בעל העיניים ב-500 מפתחות של ההיכלות, הנה הוא בחקיקת השם הקדוש של י"ב אותיות, שמעופפים בו י"ט (19) מחנות הלוהטים באש.

כתוב, ויהי שירוֹ חמישה ואלף. אלף, חכמה. חמישה, חג"ת נ"ה, המקבלים מחכמה. ועיקרם של ז"ת, חג"ת נהי"מ, הן חמש ספירות חג"ת נ"ה, וב"ס יסוד ומלכות הם ב' כוללים. היסוד כולל חמש ספירות חג"ת נ"ה בבחינת השפעה, והמלכות כוללת חמש ספירות חג"ת נ"ה בבחינת קבלה. וע"כ אפשר לקרוא ז"ת בשם חמישה, להיותן העיקר, ויסוד ומלכות שבהם, מובנים מאליהם.

ובכתוב, ויהי שירו חמישה ואלף, אין יסוד ומלכות בכלל החמישה, אלא יסוד בלבד בכלל החמישה, ולא המלכות.

השיר של שלמה הוא בסימן תתר"ו, כלומר, אלף, שהוא חכמה, וו"ס חג"ת נה"י המקבלים מחכמה. כמ"ש, ויהי שירו חמישה ואלף, שהיסוד הוא בכלל החמישה. אבל המלכות אינה בכלל החמישה, וע"כ אינה תתר"ז (1007) אלא תתר"ו.

באותיות הרשומות של השם הקדוש, יה"ו, שהם ג' קווים, בתחילה, יש זיע ורתת של כל העולמות, וכל הנוקבאות של תהום הגדול, שזה ביציאת קו ימין, מסיבת עליית המלכות של כל המדרגות לבינה שבכל המדרגות, בעניין י' שנכנסה באור הבינה ונעשה אויר, קומת רוח.

כי המלכות שעלתה לבינה סיימה המדרגה תחת החכמה, ובינה ותו"מ של כל מדרגה נפלו למדרגה שמתחתיה, שזה נבחן לקו ימין, שאז, מחמת הדינים דמלכות שהתערבו בבינה, נעשים זיע ורתת בכל העולמות ובכל הנוקבאות של תהום הגדול, כלומר בכל המדרגות ששם התערבה המלכות בבינה.

עד שהתפשטות הרוח, קומת הרוח, שנעשתה ע"י עליית המלכות לבינה, נכנסת לשער הראשון שבצד מזרח, כלומר, עד שנתקן לשער הראשון שבז"א, לקו ימין דז"א, שנקרא צד מזרח.

צד המזרח, בעל העיניים ב-500 מפתחות של ההיכלות, זהו ז"א, הקו האמצעי, המתקן את העיניים, חכמה דשמאל, ע"י שמייחד אותן עם הימין. וחג"ת נ"ה שלו נקראים 500 מפתחות, כי הקו האמצעי בכללו נקרא מפתח, משום שפותח את החכמה, והספירות שלו נקראות מפתחות. ועד כאן ביאר הזוהר יציאת קו ימין שבז"א, ע"י ביאת הי' באור הבינה.

קו שמאל דז"א יוצא ע"י יציאת הי' מאויר הבינה, כשהמלכות חוזרת ויורדת מבינה, ובינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה, חוזרות ועולות למדרגתם, והמדרגה נשלמת בע"ס, שאז חוזרת החכמה להאיר במדרגה. שאז בא ז"א בחקיקת השם הקדוש של י"ב אותיות, שהוא ג' אהי"ה, שמורידים המלכות מאוויר הבינה, ומוציאים קו השמאל. וכיוון שז"א בא בשם י"ב, הוא מוציא קו השמאל.

ז"א, הוא הוי"ה במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ובהיותו בקו ימין בלבד, נבחן שהוא בד' אותיות הוי"ה בלי מילוי, שבגי' כ"ו (26). ואח"כ כשיוצאים בו המוחין ע"י קו שמאל, והקו האמצעי נבחן להוי"ה במילוי אותיות א', שהם עשר אותיות שבגי' מ"ה (45). וע"כ מרומזים ב' הקווים, השמאל והאמצעי, במספר י"ט (19), שהוא הגי' של מילוי אותיות א', כלומר ו"ד של יו"ד ושלוש אותיות אלף עם ו'.

אמנם ביציאת השמאל, נבחן המילוי י"ט, שהוא אש לוהטת, מחמת הדינים שבשמאל בלי ימין. אלא אח"כ, כשיוצא הקו האמצעי, ומייחד השמאל עם הימין, אז מאיר המילוי י"ט בכל השלמוּת בהוי"ה במילוי אותיות א'.

ולכן נאמר, שמעופפים בו י"ט (19) מחנות הלוהטים באש, שע"י השם בן י"ב, שמוריד המלכות מבינה ומחזיר בינה ותו"מ למדרגתם, פורח המילוי י"ט של הוי"ה במילוי אותיות א', לוהט באש, כי ביציאת השמאל, נמצא מילוי י"ט בדינים דשמאל בלי ימין. והתבארה יציאת קו שמאל דז"א.

.90 בעל העיניים לוקט גחלי אש ואיברי אש, ונכנסים לתוך היכל זְבוּל, היכל ששם מסתדרים כל השבחים לעלות למעלה. וע"כ כתוב, בָּנֹה בניתי בֵּית זְבוּל לָך. והוא היכל שיש בו 1006 מדרגות העולות בשבחי התשבחות. ובתוך כולן יש מדרגה אחת פנימית מכולן, ששם מתבררת האהבה של השבח ההוא, בירורה של הנקודה התחתונה. וכשהתבררה מתוך כולם, עולה למעלה בשיר. ונקראת שה"ש, ועולה מכל אלו השבחים, ומתבררת מכולם.

אחר שביאר הזוהר קו ימין וקו שמאל דז"א, מבאר עתה הקו האמצעי דז"א, שכל עניין יציאת ג' קווים דז"א מביא כאן בגללו. ונודע, שאין הקו האמצעי יכול לייחד השמאל עם הימין, זולת ע"י ב' פעולות שבמסך דחיריק, שבתחילה מעורר עליו מסך דמנעולא, ואח"כ דמפתחא.

לכן נאמר, שבעל העיניים, קו האמצעי דז"א, לוקט גחלי אש, הדינים דמנעולא המכונים גחלי אש. ואיברי אש, הדינים דמפתחא המכונים איברי אש, משום שהאש שלהם אינה מחמת עצמם, אלא מחמת המלכות שעלתה לבינה.

ונכנסים לתוך היכל זבול, שהקו האמצעי נכנס עם אלו ב' מיני דינים, דמנעולא ודמפתחא, לתוך המלכות הנקראת זבול. היכל ששם מסתדרים כל השבחים לעלות למעלה, שבהיכל המלכות מסדר הקו האמצעי את הדינים, וממעט את קו השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה, שע"י זה מייחד אותו עם הימין.

וע"כ כתוב, בנֹה בניתי בית זבול לך. שזה מורה על המלכות, בשעה שמקבלת ב' מיני דינים, דמנעולא ודמפתחא, מז"א, והוא ההיכל שמיתקנים בו 1006 מדרגות, ועולים בשבח התשבחות. כלומר, שהכתוב, ויהי שירו חמישה ואלף, כתוב על היכל זבול זה, שהוא המלכות, ששָׁם מקום הגילוי של החכמה לחג"ת נ"ה, שהם ו"ק דחכמה, המכונים 1005, ולא במקום אחר. וגם היסוד בכללם, ע"כ הם 1006.

ובתוך כולן יש מדרגה אחת פנימית מכולן, המלכות שבהיכל הזה, שהיא מלכות דמלכות, שהיא המנעולא שהביא שם ז"א. ששם מתבררת האהבה של השבח ההוא, בירורה של הנקודה התחתונה. ששם התברר, שאלו הדינים שבמנעולא, הם אהבה, כי לולא הדינים האלו, לא היה יכול הקו האמצעי לייחד ימין ושמאל, ולא היו שום מוחין בעולמות.

וכשהתבררה מתוך כולם, עולה למעלה בשיר. אחר שהתברר הכול, המנעולא עולה למעלה ומתלבשת בהעלם בתוך המפתחא. ואז נקראת המלכות שיר. שכתוב עליה, ויהי שירו חמישה ואלף. 1006 עם היסוד.

אבל אינם 1007 עם המלכות, משום שהמלכות מבחינת מנעולא אינה מקבלת חכמה מחמת הדינים שבה. ואע"פ שיש עוד מלכות מבחינת מפתחא, אמנם מלכות מבחינת מפתחא נחשבת ליסוד ולא למלכות. וע"כ אין שם אלא חג"ת נה"י דמלכות ולא מלכות דמלכות. ונמצא שאינם 1007, אלא 1006.

ואז נקראת המלכות שה"ש, שעולה מכל אלו השבחים, ומתבררת מכולם, כי תיקונה עולה מכל השבחים והשירים המתגלים ממסך דחיריק. ע"כ נקראת שה"ש. כלומר, שיר המתגלה מתוך כל השירים.

והבית בהיבנותו, אבן שלֵמה מסע נבנָה

.91 והבית בהיבנותו, אבן שלֵמה מסע נבנָה. והבית בהיבנותו, כשזכר ונוקבא, ז"א ומלכות, מתחברים יחד. כי, והבית, זו המלכות. בהיבנותו, זה ייחוד המלכות עם ז"א. אז, אבן שלֵמה. שהמלכות, הנקראת אבן, שלמה, שנשלמה במה שצריכה.

ולא נשלמה עד שהייתה מסע. שחילק אותה הקב"ה, בינה, מז"א, והתקין אותה וקישט אותה, והביא אותה אל האדם, ז"א, הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם (45). ואז נבנה, שנשלמה מכל וכל.

.92 כשהתחברו ז"א ומלכות זה בזה, כל הרוחות האחרים וכל הדינים הרעים עברו משם, ולא התקרבו אל המקדש, המלכות. כמ"ש, ומַקָבות והגרזן כל כלִי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו. שהם כל מיני הדינים הרעים. כי כולם באו ונעלמו בתוך הנקב של התהום הגדולה, שהוא הנקב דבינה, המעלימה כל הדינים, כיוון שנבנה ביהמ"ק למטה, ונתקן ההיכל על כנו. אז נגלה שה"ש, שהיה נצרך לחבר מקדש במקדש, מלכות בבינה, שילבישו זו את זו.

.93 כשמשה היה במדבר, בגלל עוונותיהם של ישראל, היה הזיווג של משה מתחבר בו, שהזיווג דז"א ומלכות היו מתחברים על ידו באחור. היו זכר ונוקבא מתחברים יחד, שז"א ומלכות היו מתחברים באחור. אז, והבית בהיבנותו, שבניין הנוקבא, בית, היה מעט מעט.

.94 כשעברו ישראל את הירדן ומשה נאסף, חילק אותה הקב"ה מז"א, והתקין אותה במשכן שי_ה, עד שנשלמה בבית עולמים, בביהמ"ק שעשה שלמה, והתחברה במלך שלמה, והיו העולמות, ז"א ומלכות, בזיווג פב"פ. אז, אבן שלֵמה מסע נבנה. שהמלכות, אבן, הייתה שלמה. מסע, כלומר, שלא הייתה במקום קבוע אחד, אלא שהיו לה ב' מצבים. ונעקרה ממצב א' ונשתלה במצב ב'. ואז נבנית כראוי.

.95 וכל המינים הרעים וכל הרוחות הרעות עברו אז מהעולם, ולא שלטו כלל. כמ"ש, ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו.

.96 בשעה שכולם עברו מהעולם, ונשארו אישה ובעלה, מלכות עם ז"א, פב"פ, אז נגלה שה"ש. וזהו, שיר השירים אשר לשלמה. בלא עירוב כלל מס"א. אשר לשלמה, כלומר, שהייתה פב"פ. אשר לשלמה, שהמלכות נעקרה ממצב א', שהייתה באחור, ונשתלה במצב ב', פב"פ, במקום שכל השלום שלו, בינה.

.97 אמר אליהו לרבי שמעון: רבי, אמור דבריך, ואני אומר אחריך, כי ממני וממך יתברר הדבר. ורשות ניתנה לנו מהעתיק מכל, שיתגלו סודות אלו מלמטה ומלמעלה. אתה כנגד הסודות התחתונים, ואני כנגד הסודות העליונים.

.98 ובחייך רבי, חשיבות יתֵרה יש לך, כי כל דבריך ייכתבו למעלה לפני עתיק יומין, ודבריי לא ייכתבו למעלה, אלא בעוה"ז ייכתבו דבריי על ידך. דבריך יהיו כתובים למעלה, ודבריי כתובים למטה, אשריכם צדיקים בעוה"ז, ואשריכם בעוה"ב.

הלוך ילך ובָכֹה

.99 פתח רבי שמעון ואמר, שיר השירים אשר לשלמה. כתוב, הלוך ילך ובָכֹה נושא מֶשך הזָרַע. כמה פעמים הוכיח הקב"ה לישראל להחזיר אותם בתשובה אליו, שילכו בדרך הישר, כדי להתעלות ביניהם. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, כביכול, התעלות היא להקב"ה עימהם, מכל אוה"ע. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, מעלה אותה הקב"ה על כל בני העולם, וכולם מודים ומשבחים לו.

ולא הם בלבד, אלא אפילו העליונים למעלה, כולם מודים לו משום ישראל. ולא זה בלבד, אלא הוא מתעלה בכבודו ממש, בגלל ישראל. ולא זה בלבד, אלא אפילו ישראל ממש, מתעלים בכבודו של הקב"ה, למעלה ולמטה.

.100 בשעה שישראל כשרים, כיסא הכבוד שלמעלה, מלכות, מתעלה למעלה למעלה, בכמה שמחות, בכמה אהבה, ומתחברים העולמות, ז"א ומלכות, בשמחה. וכולם מתברכים מעומק הנחלים, בינה, וכל העולמות מושקים ומתברכים ומתקדשים בכמה ברכות, בכמה קדושות, והקב"ה שמח עימהם בשמחה בשלמות.

.101 בשעה שישראל אינם כשרים, הכול הוא להיפך. ועכ"ז, אהבת הקב"ה אינה נמנעת מהם, והכיסא שלו, המלכות, יושב עליהם, כאם על הבנים, שאינה נמנעת מלבקש עליהם רחמים.

.102 בקול שהמלכות מבקשת רחמים על ישראל, היא עולה למעלה, לז"א, משום שרצונו הוא במי שמלמד זכות על בניו. מאין לנו זה? ממשה, שהתעלה בעלייה בגלל שלימד זכות עליהם, על ישראל. כמ"ש, ומשה לא ידע כי קָרן עור פניו. מתי התעלה לכבוד הזה? כשחטאו ישראל, ולימד עליהם זכות.

.103 הלוך ילך ובכֹה. בגלל עוונותיהם של ישראל. נושא משך הזרע, זהו כיסא הכבוד, המלכות, שנושא משך זרע הקודש העליון, זרע של נשמות ישראל, כדי לעשות פירות ותולדות, להוליד הנשמות בעוה"ז.

.104 כשמלכות עולה בקול ישראל, בקול בקשת רחמים על ישראל, אע"פ שישראל אינם כשרים, עכ"ז הקב"ה, ז"א, מעלה אותה ומשקה אותה משיקויו של הנחל העמוק, בינה. והיא נשלמת מכל הצדדים. אז כמ"ש, בוא יבוא ברינה, כלומר מתוך אותה השלמות והברכות והקדושות שנשלמה. בתחילה, כשחטאו, הלוך ילך ובכה, על עוונותיהם של ישראל, וכשחזרו בתשובה, בוא יבוא ברינה.

.105 בשעה שבנה שלמה את ביהמ"ק, ונשלם עולם התחתון, מלכות, כעין העולם העליון, בינה, היו ישראל כולם כשרים, והתעלו בכמה מדרגות עליונות. אז התעלה כיסא הכבוד, המלכות, בשמחה, בכמה שמחות ובכמה ערכים.

.106 ואז, שיר השירים אשר לשלמה, עלו בשמחה וירדו בשמחה. וכל העולמות היו בשמחה, והחיבור היה בשמחה. שיר להקב"ה, שהמלכות משוררת להקב"ה. השירים, לעליונים ולתחתונים, לחיבור ז"א ומלכות, ע"י היסוד, המייחד אותם זה בזה. אשר לשלמה, החיבור של כל העולמות בשמחה, למלך שהשלום כולו שלו, בינה. כל זה על פיו של אליהו נחתך.

יִפתח ה' לךָ את אוצרו הטוב

.107 יִפתח ה' לךָ את אוצרו הטוב את השמיים. בשעה שהקב"ה ברא העולם, ברא תחילה שִׁיתין עליונים, מקורות, להוריד בהם גשם ברכות וקדושות עליונות שלמעלה. והם לוקחים תחילה ממקור החיים, בינה, מהמקום העליון, שהשיתין יצאו משם.

.108 כי בתחילה, מטרם שנברא העולם, עלה ונגלה רצון אחד, מחשבה סתומה, א"א, כתר. ונתן הכול באותה המחשבה הסתומה, כל מה שהיה ויהיה. ומאותה המחשבה, כתר, עלה הרצון לברוא את העולם. ויצא מעיין דק, או"א עילאין, הכולל סתימת המחשבה. וזה אינו נשמע לחוץ ואינו מתגלה. שהחכמה אינה מתגלה בו.

ויש בז"ת שלו, הנקראים ישסו"ת, הסתכלות החכמה, והיא נמסרה לחכמי לב, שנשמתם מלבישה את ישסו"ת. משום שהחכמה אינה נגלית מהם ולחוץ, שאינה מאירה מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה. ואותם שאינם במקומם, לא יוכלו לקבל מהם.

.109 מישסו"ת יוצאים חמישה מקורות, חג"ת נ"ה דז"א, וסתום אחד, יסוד דז"א, ואחד שמאסף את הכול, המלכות. והמקורות האלו היו כשנברא העולם, כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים. בראשית, אותיות ברא שית. שית, המקור שמאסף אליו כל המקורות, חג"ת נה"י דז"א, לזון העולמות.

המלכות נקראת שית (6) ולא שבע, הכוונה על מלכות דמפתחא, שאינה מלכות ממש, אלא יסוד דמלכות, וע"כ קורא לה שית, כמו שנקרא היסוד.

.110 את השמיים. אלו הם ששת המקורות העליונים שלמעלה, חג"ת נה"י דז"א. לתת לשית, למלכות. מיום שנברא העולם עד שנבנה ביהמ"ק, היו המקורות האלו סתומים, ולא נפתחו כלל להשפיע אל המלכות שתזון העולם.

.111 הרי אברהם היה בעולם, האם לא נפתחו המקורות בשבילו? כתוב, ויהי רעב בארץ. הרי שהיו סתומים ולא השפיעו למלכות שתזון העולם. יצחק. גם בו כתוב, ויהי רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון. יעקב, הרי כתוב, ויהי רעב בכל הארצות. משה, הרי בכמה מקומות כתוב, מי יאכילנו. וכתוב, להמית את כל הקהל הזה ברעב. וכן, ויִצְמָא שָׁם העם למים. וכן, ולא היה מים לעדה.

.112 וכן יהושוע, אע"פ שנכנסו לארץ, כתוב, ויִשבות המן ממחרת באוכלם מעבוּר הארץ. בימי השופטים כתוב, ויהי בימי שפוֹט השופטים ויהי רעב בארץ. בדוד כתוב, ויהי רעב בימי דוד.

.113 מהו הטעם של הרעב, שהיה בימי הצדיקים האלו? משום שהשיתין האלו, חג"ת נה"י דז"א, לא נפתחו, והעולם ניזון מתמצית בדוחק, בלי פתיחה כלל, אלא כזיעה המזיעה מתוך אילן ויורדת למטה, או מתוך אבן.

.114 בשעה שבא שלמה המלך ונבנה ביהמ"ק, והיו כל העולמות במשקל אחד למעלה ולמטה, שז"א ומלכות היו פב"פ, שווים זה לזה. אז נפתח אותו השית, המלכות, המקבל והמאסף כל השיתין העליונים האלו, שהם חג"ת נה"י דז"א.

.115 השית, המלכות, נפתח בשעה שנפתחו אלו השיתין העליונים, חג"ת נה"י דז"א. וכיוון שנפתח השית, המלכות, יוצאות ברכות לעולם. הוא נפתח כשהסירו ממנו עקלתון אחד היושב לרגלו. נחש עקלתון, הנוקבא של ס"מ, מקור כל הקליפות והרע.

וכיוון שזה עבר, השית נעשה שיר, ונפתח האוצר הטוב. שעליו כתוב, יִפתח ה' לך את אוצרו הטוב. בכוח של מי נפתח? בכוח שאר השיתין, חג"ת נה"י דז"א, הנקראים שמיים, כמ"ש, את השמיים. כלומר, השירים, שהם חג"ת נה"י דז"א, שכולם נפתחו ונתקנו לתת מזון לכל העולמות.

.116 אז כתוב, ויישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו. וכתוב, אוכלים ושותים ושמחים, כי שית, מלכות, ושיתין, חג"ת נה"י דז"א, נפתחו, וכל המעדנים העליונים היו יורדים לכל העולמות, וכולם היו שמחים לעלות לעולם העליון, בינה, ללקוט ברכות ומעדנים לעולמות.

אז מתעוררת מהם אהבה למלך העליון, ז"א, שיהיה הכול אחד, ז"א ומלכות, בלי פירוד. אז השבח העולה על כל השבחים למלך שהשלום שלו, בינה, שיהיה הכול בשמחה למעלה ולמטה.

שיר דכורא, שירה נוקבא

.117 כתוב, למנצח מזמור, לדוד שיר. וכתוב, לךָ דוּמייה תהילה אלקים בציון ולך ישולם נדר. דוד המלך ידע ברוח הקודש, ששיר, מלכות, עתיד להתגלות בעולם. ואמר, שיר, העתיד להתגלות. לך דומייה, עתה הוא בחשאי, שאין רשות לגלות תשבחה זו. אלא תשבחה ותהילה אלו, תְגלה, אלקים בציון, כשייבנה ביהמ"ק, שהוא כנגד המקדש העליון, מלכות, אז, לך ישולם נדר, ותגלה השיר הזה.

.118 כתוב, אז ישיר ישראל את השירה הזאת. וכן, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. וכאן כתוב, שיר השירים, לשון זכר, ולא שירה. אלא שָׁם שבח הנוקבא, המלכות. וע"כ כתוב, שירה, לשון נקבה. כאן שבח העולה לעולם הזכר. שהמלכות משבחת לז"א, עולם הזכר, ע"כ כתוב, שיר, לשון זכר.

.119 כאן גוף ורוח המתחברים יחד. גוף המלכות בגוף הז"א, ורוח המלכות ברוח ז"א. ייחוד היסודות נקרא ייחוד גוף בגוף, וייחוד נשיקות נקרא ייחוד רוח ברוח. כמ"ש, שיר השירים, דבקות גוף בגוף. יישָׁקֵני מנשיקות פיהו, דבקות רוח ברוח. והכול באהבה העליונה דז"א ומלכות, להיות הכול אחד בייחוד אחד.

.120 הייחוד כאן, הוא הייחוד שבשמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. שיר, זהו ישראל, שבשמע ישראל, שהוא ממונה להעיד עדות הייחוד. השירים, זהו ה' אלקינו ה'. הוי"ה, או"א. אלקינו, ישסו"ת, שבהם כלולה המלכות. הוי"ה אחרונה, ז"א, ייחוד ג' קווים.

הוי"ה, או"א, ימין. אלקינו, ישסו"ת, שמאל. הוי"ה שנייה, ז"א, הקו האמצעי, המייחד או"א וישסו"ת, ימין ושמאל. הכול אחד בייחוד אחד ע"י הקו האמצעי.

וכאן הייחוד של כל העולמות, או"א וישסו"ת וז"א ומלכות. אשר לשלמה, הוא, אחד, שמייחד הכול, הן ייחוד הקווים והן ייחוד ז"א ונוקבא.

.121 וזהו ששלמה המלך היה צריך לייחד ברוח הקודש, שהוא המלכות, שתתייחד עם ז"א, לחבר הכול בייחוד אחד, ברצון, להתדבק זה בזה. שיהיה הכול אחד. כי שלמה הוא מלך שכל השלום שלו.

שלום בית ושלום של ב' הצדדים

[שלמא דביתא ושלמא דב' סטרין]

.122 מהו, שכּל השלום שלו? האם יש הרבה מיני שלומים? אלא שלום אחד הוא שלום בית, שבגללו נבחן הזכר לזכר. שזיווג נקרא שלום. ואחד, הוא שלום של ב' הצדדים, ימין ושמאל, שהייתה מחלוקת ביניהם. שאחד הנכנס באמצע אוחז בב' צדדים אלו, ועושה שלום ביניהם. הוא שלום אחר.

.123 אבל שלום, שבגללו נבחן הזכר לזכר, הוא צדיק, יסוד, ומלך עליון, ז"א, נקרא בגללו מלך שהשלום שלו. ומשום זה, כל שבח שה"ש הוא למלך שכל השלום שלו, הן השלום של הזיווג עם המלכות, הן השלום העליון שמכריע בין ב' קווים ימין ושמאל שבבינה.

והייחוד שמתייחד הכול, ב' מיני השלום, הם במקום בינה, ששם עולה ז"א עם המלכות לקו האמצעי אשר שם, שהוא שורשו. ונמצא כלול מב' מיני שלום ביחד. כי לוקח כל התשוקה של כל האיברים, הספירות, וכל התענוגים וכל התשוקות העליונות שבבינה, ומאסף הכול אצלו ומשפיע אל המלכות.

.124 ע"כ הוא נקרא אחד, שלמה המלך ברוח הקודש, שהיא המלכות. כי כששרה עליו רוח הקודש, רצה לחבר הכול ברצון השלם כראוי, ולייחד הכול בחביבות ברצון, להיות אחד למעלה בחו"ב, ולמטה בז"א ובמלכות. ועל זה כתוב, יהיה ה' אחד ושמו אחד."

(סוף השיעור)