שיעור צהריים 14.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 661

מאמר רל"ו, "כי חרפוני צוררי כל היום"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 661, "שמעתי", מאמר רל"ו, "כי חרפוני צוררי כל היום".

רלו. כי חרפוני צוררי כל היום

ו' תשרי תש"ג

""כי קנאת ביתך אכלתני, כי חרפוני צוררי כל היום" (תהלים סט). הצורה של חירוף וגידוף מתראה בכמה אופנים:

א. בזמן העבודה, שעושה איזו עשיה של מצוה, אזי הגוף אומר לו: מה יהיה לך מזה, איזו תועלת תצמח מזה? לכן אפילו כשמתגבר ועושה את הדבר בדרך הכפיה - אבל עם כל זה המצוה הזו בבחינת לעול ולמשא. וכאן נשאלת השאלה: אם הוא באמת עושה מצות המלך ומשמש את המלך, הלא הוא היה צריך להיות בשמחה, כטבע מי שמשרת את המלך שהוא בשמחה, וכאן הוא להפך. נמצא שמרגיש כאן בחינת חירוף וגידוף - הכפיה הזו מוכיחה שאינו מאמין שמשמש את המלך, ואין לך חירוף גדול מזה.

ב. או שהוא רואה שאינו דבוק כל היום בה', מסיבת שאינו מרגיש דבר ממשי, ובדבר ריק אי אפשר להיות דבוק, לכן הוא מסיח דעת מה' (מה שאין כן מדבר ממשי שיש שם תענוג, אדרבה, קשה לשכוח. ואם הוא רוצה להסיח דעתו, הוא מוכרח להתאמץ בהתאמצות יתירה להוציא את הענין ממחשבתו). וזהו: "כי חרפוני צוררי כל היום".

ודבר זה נוהג בכל אדם, אלא ההבחן הוא בהרגשה. אבל אפילו אם האדם אינו מרגיש את זה - הוא מסיבת שחסרה לו תשומת לב לראות את המצב כמו שהוא. וזה דומה לאדם שיש לו חור בכיס והכסף יורד דרכו לחוץ ומאבד את כל הכסף, וזה לא משנה אם הוא יודע שיש לו חור או לא. וההפרש הוא רק בזה שאם הוא יודע שיש לו חור אז יש בידו לתקנו, אבל לעצם אבידת הכספים אין שום שינוי. ולכן כשהיה מרגיש איך שהגוף המכונה צוררי מחרף את ה', אזי אמר: כי "קנאת ביתך אכלתני", שהוא רוצה לתקן את הדבר הזה."

ההבדל הוא שהוא מרגיש, ואז רוצה לתקן.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות מוכנים למלחמה הזאת נגד הגוף בכל רגע ורגע?

אנחנו רק צריכים להחליט מכמה נתונים שיש לנו, האם אנחנו רוצים שהיצר הטוב ישלוט בנו, היינו הבורא, או שהיצר הרע ישלוט בנו שהוא נגד הבורא. זה מה שאנחנו צריכים להחליט. חוץ מזה, מהו בדיוק היצר הטוב ומהו בדיוק היצר הרע, אנחנו לא יכולים לחדור לעומק היצרים האלו, אלא חשוב לנו להחליט עם מי אנחנו רוצים להיות, מי ינהל אותנו, מי ישלוט בנו, היצר הטוב או היצר הרע.

שאלה: כתוב במאמר "אם הוא באמת עושה מצות המלך ומשמש את המלך, הלא הוא היה צריך להיות בשמחה, כטבע מי שמשרת את המלך שהוא בשמחה". האם יש שלב בדרך להשגת הבורא שאדם מגיע לשמחה אמיתית למרות כל הטענות של הגוף? מתי אדם מגיע לשמחה אמיתית, אם בכלל?

כשאדם צריך, הוא מגיע. כשאדם צריך להחליט תחת איזו שליטה הוא רוצה להיות, גם מחליטים עליו מלמעלה. הוא רק צריך כל הזמן להיות ככל האפשר דבוק יותר בבורא למרות הצד השני.

תלמיד: האם לפני השגה אדם יכול להרגיש את השמחה האמיתית מזה שהוא משרת את המלך?

לא. אבל שידרוש את ההשגה, שיבקש את ההשגה, שהוא רוצה להיות תחת שליטת המלך.

שאלה: איך עשירייה עוזרת לאדם לעבור את המצב אם הוא לא מרגיש אותו?

העשירייה יכולה להעלות את רמת הרגישות של האדם כלפי הטוב או הרע, להתקרבות או להתרחקות, ובזה הכוח שלה.

תלמידה: כלומר עשירייה עוזרת לחזק את תשומת הלב של האדם.

כן.

שאלה: איך הקליפות עובדות בעשירייה? ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להתגבר עליהן?

הקליפות מביאות לנו הסתרה וגם מושכות אותנו לעל מנת לקבל, ובזה הן מסיתות אותנו מהדרך. אנחנו צריכים להתגבר עליהן.

שאלה: בקשר שלנו אנחנו מרגישים שאנחנו מאחורי הבורא כמו מאחורי קיר של אבן, ומה שלא קורה אנחנו הולכים אחריו, האם זו הרגשה נכונה?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבלום את האויבים הפנימיים שלנו שמתנגדים לקנאה שלנו לבית ה'?

אנחנו יכולים רק להרגיש עד כמה הם מפריעים לנו ולפנות לבורא. בעצמנו אנחנו לא מסוגלים להתנגד או להילחם עם אף אחד.

שאלה: איך לעבוד עם הפחד כשמתחילים להרגיש את נוכחות הבורא, ומגדלותו מתחילים לפחד מהפעולות שלו איתנו?

לא צריך לפחד מהבורא, אלא צריך להסתכל עד כמה אנחנו סוטים מהדרך הנכונה של הקשר בינינו והקשר עם הבורא, ועל כך לבקש ממנו שיעזור לנו.

שאלה: האם אנחנו נפגשים עם הקליפות בזמן ההכנה או רק כשנמצאים בדרגות רוחניות?

לא, גם עכשיו אנחנו נפגשים איתן. כל מה שעומד בדרככם להתקרב לקבוצה ולבורא אפשר לקרוא לזה קליפות.

שאלה: ככל שאנחנו עוברים יותר שיעורים, כך עולה גדלות הבורא, הרב, החברים, ואל מול זה אתה מרגיש את האפסות שלך, וההרגשה היא כמו ילד קטן שנותן יד לאמא ולחלוטין סומך עליה. מהי ההרגשה הזאת שאני רוצה לשים בך, בבורא את מבטחי, ולאן שתיקח אותי אלך?

זו הרגשה טובה.

תלמיד: האם זה ביטול?

כן, תמשיך ותפתח אותה.

שאלה: איך לא להסיט את תשומת הלב מהבורא ולהיות כל היום דבוק בו?

קודם כל, לא להסיח דעת, כלומר צריך לקרוא יותר, לשמוע יותר, לדבר בנושא עם החברות וכן הלאה. בעיקרון זהו, תנסי.

שאלה: במאמר נאמר משהו לגבי זה שאין קללה גדולה יותר מזה שאתה לא מאמין. מי בעצם מחרף, ומגדף את האדם?

האגו שלנו. כאשר אנחנו לא רוצים להשתמש באגו כי הוא מנתק אותנו זה מזה, ומהבורא, הוא מתנגד, וקורה שאנחנו מרגישים שהוא מחרף אותנו.

תלמיד: אם הכול מהבורא, והוא לא מאמין שזה מגיע מהבורא, וגם כאילו יש לו תלונות אליו, וגם לחרף נראה לי שזה לא מוצדק כאילו?

כך אתה חושב עכשיו. הכול בא מהבורא, וזה שאנחנו צריכים להצדיק את כל פעולותיו, להתקרב זה לזה, ובזאת להרוג את האגו, זה מה שניתן לנו לעשות.

שאלה: מי הם האויבים שעליהם אנחנו קוראים במאמר, ואיך למצוא אותם?

בראש ובראשונה הם אלו שנגד החיבור שלנו, ובעד שנזלזל בבורא, ובמה שהוא נותן לנו, כל יום איזה הרגשות חדשות. וכאן אנחנו צריכים לברר כל פעם בתוכנו לאן אנחנו הולכים.

תלמידה: כשאדם מוצא, מזהה שהאויבים מתחילים לנצח, מה הפעולה הראשונה שהוא צריך לעשות כדי לצאת מהמצב, וגם לעזור לעשירייה בזה?

פנייה לבורא בבקשה.

תלמידה: המצב שבו מתעוררת הביקורת בעבודה שלנו, אפשר להגיד שזה הגידוף, החירוף שממנו בורח כל האור?

אפשר להגיד, תבררו את זה.

שאלה: לפי הטקסט הזה מובן שלא חסר לנו גדלות המטרה בעבודה. אז איך להגדיל את גדלות המטרה בעשירייה, כדי שזה יהפוך למציאותי, שנוכל להידבק בגדול, ולעבוד בשמחה?

תדברו על זה, ותבקשו מהבורא שהוא ימשוך אתכן אליו.

שאלה: הצוררים האלה גורמים לי לפחד, אבל אני מרגישה שזו תגובה של הלב שלי, וזה גורם לי לחשוב האם יום אחד זה ישתנה, ואם כן, מה יש לעשות פה?

מה לעשות? לבקש שהבורא יטפל בצורריי.

שאלה: האם "שמעתי" יכול לתת תשובה לכל הריבים הרוחניים? ועוד יותר האם זה יכול לשמש כשאנחנו קוראים אותו עם חברה?

כן. עד כמה שהבנתי.

שאלה: מה השורש לחירוף וגידוף, ומה ההבדל ביניהם?

השורש של החירוף, וגידוף זה יצר הרע, האגו שלנו שלא רוצה להסכים עם מה שאנחנו מקבלים, ודורש לעצמו יותר.

תלמידה: איך להיזהר מזה?

להנמיך את עצמך, ולעשות מעצמך אפס.

שאלה: יש כזאת תחושה של קנאה בכלי העולמי, שכולם בשיעורים, ובעשירייה שלי כולם כל היום בעבודה, וחוץ משישי שבת מאוד קשה לנו להיות עם כל הכלי העולמי. יש לי קנאה בחברות ששואלות, האם זאת קנאה ששייכת קליפות.

לא, זה לא קליפות, אבל צריך לחשוב על הזולת, על האחר, ועל הקשר ביניכם.

תלמידה: רציתי להגיד שהעשירייה תמיד ביחד, אבל הבעיה היא שכולם עובדים. יש פה מורות, יש אחיות. אנחנו לא יכולות לצאת ולדבר בינינו. אבל עדיין יש לנו את התחושה הזאת שאנחנו בני ברוך, וכולנו ביחד.

אתן יחד עם כולם, אז אין מה לדאוג. מה שניתן לכן, לפי הזמן שניתן לכן לעבודה הרוחנית בחיים על זה דורשים מכן דין וחשבון, ועל זה גם השכר.

שאלה: בעניין הזלזול בבורא. לפעמים האדם עובר כל מיני מצבים ביום שלו שהוא פשוט לא שם לב שיש כאן משהו שהוא צריך להתייחס אליו. איך לא לזלזל?

רק על ידי החברות. צריכה להיות רוח, שבקשר ביניכן תהיה רוח שתכוון כל חברה וחברה לקשר עם כולן, ולבורא.

תלמידה: מה בעצם ההבדל בין זלזול לחוסר תשומת לב, או חוסר רגישות?

זה הבדל גדול מאוד. חוסר תשומת לב זה אפס, וזלזול זה כבר במינוס.

תלמידה: מה הכוונה שאדם מזלזל, אם האדם כן עושה מאמצים, הוא פשוט לא תמיד תופס את היחס של הבורא כלפיו.

את זה כבר הבורא מסדר לו.

שאלה: אם לחברה יש גאווה גדולה והיא לא יכולה להתעלות מעל הגאווה הזו ולבקש מהחברות. אפילו שזה רצוי, אבל היא לא יכולה. האם זו בקשה אגואיסטית אם היא תבקש עבור עצמה במקרה כזה?

לא, שתבקש. העיקר לבקש, להשתתף.

שאלה: במאמר כתוב מצב שכל היום צריך להיות דבוק בבורא, וכדי להסיט את הדעת צריך אפילו להשקיע מאמץ בזה. תחושה כזאת של הבורא מגיעה אחרי שאני יודעת במאה אחוז, בוודאות, מי שולט בכול, והוא "טוב ומיטיב"?

כן. תנסי להשיג את זה, וכל הזמן תפני אליו.

תלמידה: כשתחושת נוכחות הבורא תמלא אפילו את החיים הגשמיים, אז אני אוכל לשרת אותו אפילו עוד יותר, ואפילו בעוד יותר שמחה והשפעה?

כן.

שאלה: איך לאחד את הנשמה שלי עם החברים, עם הנשמה של החברים?

כשכולכם רוצים להיות מחוברים בעיגול אחד, לחזק זה את זה, שיהיה ביניכם קשר חזק, ושבקשר הזה אתם רוצים להרגיש את הבורא, שהוא נמצא ביניכם.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לחבר את הרוח שלנו לרוח של "בני ברוך"?

אתם יכולים. קודם כל, גם עכשיו יש ביניכם הרבה "בני ברוכים", חברי "בני ברוך" ששומעים ומשתתפים. חוץ מזה, אם אתם פונים אלי, אז אני שייך לכולם, גם ל"בני ברוך", גם לטורקיה 2, ולעוד כל מיני קבוצות של גברים, ושל נשים. ולכם יש לכם קשר גם דרכי.

שאלה: מתואר במאמר מצב שהאדם לא מרגיש תענוג, אבל לוקח על עצמו את העבודה על דרך הכפייה. איך עושים את זה? איך מתגברים ועושים בכפייה את העבודה הרוחנית?

אני רושם לפני שתי מילים, שלוש מילים שאני צריך כל הזמן לחשוב על הקבוצה, על החברים. ואז כשאני שוכח מזה, אני מסתכל עליהן, קורא אותן, וכך חוזר שוב לעבודה הרוחנית.

תלמידה: האם האהבה של הבורא, היא אהבה ללא תנאי וזו האהבה שהבורא רוצה שנגיע אליה כלפי חוץ, כלפי הזולת, חברות, משפחה?

יש לנו תנאים באהבה. אני צריך לתאר את הבורא לפני כשולט בכול, גורם לכל דבר, דואג לכל אחד ולכולם יחד, ואני כולי תלוי בו, ביחס שלו כלפי כל אחד וכלפיי. ולכן אני לא יכול לחשוב על שום דבר חוץ ממנו כי בעצם אין לי למי לפנות חוץ מהבורא, אין לי את מי לבקש, חוץ מהבורא. אין לי לצפות ממישהו שישנה עבורי את הגורל, חוץ מהבורא. לכן הבורא בשבילי זה הכול, רק אליו אני פונה ורק בו אני תולה את כל העתיד שלי, התקוות שלי, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

תלמידה: לגבי הכפייה ברוחניות, אמרת לכתוב כמה מילים כתזכורת. אני כותבת דברים שריגשו אותי מהשיעור שיש בהם כביכול הצלה אם אשים אותם מול עיני כל היום. אבל גם את זה הוא משכיח. יכול להיות דבר כזה?

כן. אז מה? מי מבטיח לך שמה שאת בונה בשכל, בלב, ברגש יהיה נצחי? לא. ודאי שזה עובר ואת צריכה שוב ושוב לחזור לזה עד ש"הרגל נעשה טבע שני".

תלמידה: גם זה שאני רושמת לפני, גם זה לא נשאר בהכרח. אז מה הטעם לרשום? אני יודעת שגם זה יישכח.

כמה פעמים שתרשמי, זה יהיה יותר טוב מכלום ותראי כמה את משיגה על ידי כך.

שאלה: מה נהיה מסוגלים לעשות, כשנסגור את כל החורים בכיס?

אז הכסף לא ייפול החוצה ויהיה לך זיכרון טוב לכול.

תלמידה: אנחנו מנסים לסגור את החורים האלה כשיש לנו בחירה לצד של היצר הטוב? או שחייב להיות קשר עם העשירייה?

עם העשירייה חייב להיות קשר.

שאלה: בנוגע לקיום מצוות, אנחנו נותנים לאגו שלנו בשיניים ולא שומעים לו. לגבי הרצון שכל הזמן חוזר וכל פעם עם יותר כוח, זה אומר שאנחנו במצבים האלה לא עברנו תיקון?

לא. זה לא אומר כלום.

שאלה: האדם עובר כל מיני מצבים בהם האגו מראה לו אי נחת, אפילו ייסורים, דברים שיכולים להיות קשורים לעולם החיצון, לעשירייה. איך אדם מגדיר או קובע בצורה נכונה על מה להתפלל, מה לבקש מהבורא, איזה מצבים הוא צריך? מה הוא צריך לנסות לתקן, זה ניתן לו לתיקון ועל מה הוא צריך לקבל ולהתפלל שהוא יוכל לקבל את זה, למרות ששם כואב, לא נוח לו? שלא יצא שהאדם כביכול מנסה לדחוף את היד של המנתח שמנסה לעזור לו.

זאת הבחירה שלך, אתה צריך לעשות את הבחירה לכיוון הזה או ההוא, את מי לקרב לעצמך, ממי להידחות, זו הבחירה של האדם עצמו.

תלמיד: אז בהתאם למה לעשות את החשבון? למה לא יכולה להיות דרך אחת שהאדם משתדל מה שלא יהיה, על כל הייסורים שהוא מרגיש, למה לא להתפלל כדי שהוא יקבל כיוון וזה יתקן אותו? למה בכלל הוא צריך לתקן משהו בחיים? כי כך כביכול הוא מתנגד למה שהבורא עושה?

כן, אתה מתנגד, אתה מתפלל בעד, תמיד יש לפניך איזה מזלג, פיצול, בין קו ימין לבין קו שמאל.

תלמיד: אז איך לקבל החלטה בכזה מזלג, על בסיס מה?

את ההחלטה אדם מקבל לטובת ההתקרבות לחברים.

שאלה: כשאני שומעת משהו על הבורא, אני מתרגשת ומתפעלת מזה, אבל כשאני שומעת משהו על החברות, אני לא מרגישה ככה. איזו מודעות חסרה לי?

כשאת שומעת על הבורא, עובד האגו שלך ואת מקבלת את זה הרבה יותר פנימית, ועל החברות, לא עד כדי כך.

שאלה: העשירייה מתקדמת אם יש הדדיות. האם כל אחת מאתנו צריכה להתגבר על הקליפות שלה בעצמה, או ביחד עם החברות?

לא, כל אחת חייבת להתגבר על הקליפות שלה, כדי להתחבר עם החברות.

שאלה: כתוב "קנאת ביתך אכלתני". האם מדובר בעבודה רוחנית בעולמנו עכשיו, או שהקנאה אוכלת באותו בית מקדש?

זה לא חשוב, זה ממש לא משנה, אותו בית המקדש שנחרב, או שיהיה, או זה שאנחנו יכולים עכשיו לתאר לעצמנו, זה לא חשוב. בית מקדש פשוט נקרא ה"כלי" שאותו אנחנו רוצים להשיג.

תלמידה: אז לעבוד על הכלי שלנו?

כן.

שאלה: כשמגיעה הרגשת הפירוד, האדם מרגיש מאוד חלש וחסר אונים. האם אנחנו צריכים לחשוב שהיא הגיעה מהבורא, לדרוש ממנו ולחכות שזה יעבור, או לדחוף את עצמנו בכוח כדי להתגבר על ההרגשה ולהתקרב לבורא בעצמנו?

ודאי שלהתגבר ולהתקרב.

שאלה: אני מוצאת את עצמי כל הזמן מחליטה החלטות לגבי העבודה הרוחנית שלי, אבל לא משנה כמה אני מנסה, אני עדיין מאבדת את האמונה. אני רוצה להיות באמונה קבועה ויציבה, מתי זה יקרה?

עוד לא מיד, זה ייקח עוד הרבה זמן. אבל את צריכה כל פעם בכל זאת, להשתוקק להיות בהחלטה הנכונה לכיוון הבורא, יחד עם החברות.

שאלה: נראה שבכל מאמר יש דיאלוג של האדם עם הבורא וזה מביא צרות. מה יהיה לך מזה, איזו תועלת תצמח מזה? האם צריך להימנע פשוט מדיאלוג, לעבוד תמיד מעל הדעת בלי לעשות בירורים פנימיים? או שיש בירורים פנימיים שמובילים לטוב?

תמיד צריכים לחשוב שאנחנו בכך מושכים את עצמנו לדרך טובה.

תלמידה: אבל האם לעשות בירור בשיחה עם הבורא או שהוא יביא תמיד צרות?

הוא אף פעם לא מביא צרות. הוא איתנו רק כדי שאנחנו נרוויח בכל.

תלמידה: זה לא יוביל אותי תמיד לבירור של מה יהיה לי מזה, איזו תועלת תצמח, זה לא תמיד יביא את המקום הזה?

לא נכון, מהבורא אף פעם לא יורד אלינו משהו רע. תמיד בירור בין טוב לרע, הוא כדי שעל ידי הבירור הזה, נצליח ונתקדם קדימה.

שאלה אתה אומר לנו שצריך להכניע את הראש. האם האגו צריך להכניע את הראש ואנחנו רק צופים בכך, או שגם לנו יש אפשרות להשפיע על זה?

כולכן, ביניכן, צריכות להסכים עם זה שאתן עושות כל מה שניתן, כדי להתאסף ביניכן ולהתקרב לבורא.

שאלה: במאמר כתוב שמי שמשרת את הבורא, צריך להיות בשמחה. מהו מצב השמחה הפנימית ואיך לעבוד אתו?

זהו מצב של שמחה שאני צריך להרגיש כל הזמן אם אני משתוקק לבורא, אז מהכיוון האחד הזה, למרות שאני עוד רחוק מלהתקרב אליו, אני כבר מרגיש רק שמחה.

שאלה: כתוב שחסרה לנו תשומת לב כדי להבדיל בין התחושות האלו. העשירייה יכולה לספק לי את תשומת הלב שחסרה לי, לבית המקדש שנחרב אצלי, החור בכיס. מה הפעולה הפרקטית שלי בעשירייה שיכולה לעזור לי לראות, לשמוע, לפתח את הרגישות למצבים השונים כדי שאוכל לתקן את בית המקדש, לתפור את הכיס?

צריך לעיתים תכופות יותר לארגן שיחות ביניכן בקבוצה שלך, ואז אתן תתחילו להרגיש את הקשר ביניכן ומה אתן יכולות להשיג בעזרת הקשר הזה\.

תלמידה: ובזמן הדיבורים האלו, איזו כוונה תעזור לי לשים יותר לב לתחושות השונות?

זה רק בקשר ביניכן, עם החברות.

שאלה: אי אפשר 24 שעות להיות בתשומת לב על הבורא. יוצא ששאר הזמן צריך להיות לנו קנאה לבית המקדש. והאם נכון לפתח את הקנאה הזאת? כי כתוב במאמר, שיש קנאה לבית המקדש, לבית?

זה לא עכשיו.

תלמידה: אז אין קנאה לביתך, אם אתה לא חושב כל הזמן על הבורא?

נכון.

שאלה: איך נצליח לתקן את הקשר בינינו בעשירייה, כדי שכולנו נצליח לקבל מהבורא דרך החברות?

כמו שאת אמרת. לפנות לבורא ולבקש ממנו שיחבר אותנו יחד כך שבקשר בינינו אנחנו נרגיש אותו.

תלמידה: ואם חברה אחת פונה, זה מספיק?

לא. חברה אחת לא, כולם.

תלמידה: איך אנחנו משיגות אמונה, שאנחנו מבקשות ביחד ומקבלות?

זאת בעיה. תדברי עם החברות שלך ותתעמקי בשאלות האלו, איך להתחבר עם החברות שלי שיהיה בינינו קשר כזה, ששם אנחנו נוכל לתפוס את הבורא.

שאלה: לא מבינה איפה מופיעים החורים האלה. יש את החיבור בינינו, מגיעים מצבים שלוחצים עלינו קצת, והרצון לקבל מתחיל לצעוק, אבל איפה החור ברצון לקבל, הרצון להשפיע. אני לא מבינה?

תִקשרו אותם ביניכם והכול יהיה בסדר. תִקשרו כל הזמן, כל הזמן. תנסו תשתדלו, תבקשו מהבורא.

שאלה: כתוב "קנאת ביתך אכלתני". האם נכון להגיד שזה היצר הרע שמקנא בי ובבורא, כביכול?

כן.

תלמידה: במאמר כתוב, שהסיבה השנייה שמפריעה לנו בעבודה, זה חוסר ממשיות בבורא. איך לעשות את הבורא ממשי?

כל הזמן לחשוב עליו. כל הזמן לתאר לעצמך שיש לך קשר איתו. כל הזמן לפנות אליו ולבקש ממנו.

שאלה: מדוע תיקון מסוים נמשך כל כך הרבה זמן. מה הסיבה לזה ומה אנחנו יכולות לעשות אם אנחנו כל כך מחוברות?

אנחנו כל פעם מקבלים שאלות ונותנים עליהן תשובות, ותפילות, ומתקרבים לבורא עוד ועוד. אבל בכל זאת זה לוקח הרבה זמן, כי המרחק בינינו לבורא הוא מאוד מאוד גדול.

שאלה: כשהבורא נותן רצון מאוד חזק לרוחניות, ואתה מרגיש שאין לך לא כוחות ולא מוח, לא לב לענות על זה, והתגובה הראשונה היא לפעמים לדחות את זה, אבל אני מבינה שצריך לבקש אז מה לבקש? כוחות או לבקש חיבור עם העשירייה?

חיבור עם העשירייה וחיבור עם הבורא. זהו.

תלמידה: המצב הזה ש"הקנאה לביתך אכלתני", זה הרי גם מצב לא ממש שמח, גם מצב של חוסר גדול. אני מבינה שלפני שיש פגישה נכונה המצב הזה מופיע?

כן.

תלמידה: כמו במעבר?

במעבר יהיה עוד הרבה זמן, כן.

תלמידה: הסימן הזה זה, זה כמו כלי אנחנו מזמינים את המצב הזה על בית המקדש?

כן.

תלמידה: ואיך אנחנו עובדים הלאה, רואים אויבים מסביבנו, את החירופים ומיד מנסים לשנות את תשומת הלב לבית המקדש?

כן, בקשר בינינו.

שאלה: מה עזר לדוד המלך להיות במדרגה כל כך גבוהה של הרגשה? אנחנו קוראים את זה כל יום, וזו פשוט רמה מאוד גבוהה של השגה?

לכן כך הוא גם נחשב, המלך הראשון - דוד. וכל התפילות שלנו מגיעות ממנו, זה מה שהוא כתב.

שאלה: כשאתה יודע את התשובה לשאלה שלך, האם כדאי בכלל לשאול את השאלה, או שאולי זו התנהגות לא נכונה. אלא צריך פשוט לחכות שתתעורר שאלה ורק אז לשאול?

אם אתה חושב שהשאלה היא ראויה כך שכולם ישמעו אותה, וישמעו את התשובה, אז תשאל.

תלמיד: אם זה בסדר, הייתי רוצה להביע את אהבתי לחבר מאוד קרוב שמעביר מכולנו ד"ש אליך. והאמת גם אני כמו כולנו מאוד אוהב אותך. אני מאוד מודה לך ולבורא על זה שהוא חיבר את כולנו כאן. תודה רבה לקבוצה שלי אני מאוד אוהב אותה, הנה הם עכשיו בחלונות של המחשב, אני רוצה שישמעו איך אני אוהב אותם. ושכל הכלי העולמי ידע שגם אותם אני אוהב את כולם. תודה רבה רב יקר.

גם לך על כל המילים, תודה.

שאלה: יש כזה מצב, אם בזמן הסדנה או בזמן סיכום השיעור, כשעונים על השאלה אתה מביא את דברי הרב או ציטוט והשאלה חיה בלב, רוטטת שם, אז אפשר להביא אותה. אבל אם זה פשוט מילים, אז אפשר בזמן שעונים על השאלה, לענות איך שאתה מרגיש?

אפשר.

תלמידה: אז זה לא סטייה, אומרים שאת לא שמעת שיעור אבל אני שמעתי שיעור, אלא שהמשפט הזה עוד לא חי בי. זה יקרה אחרי כן.

אני מבין אותך.

שאלה: איך אדם יכול להפוך את כל אותן ההרגשות שמסיחות אותו מהקבוצה, שמפרידות אותו מהקבוצה, לשמחה?

שהוא רואה בהן כיוון, ואם הוא ילך בכיוון הזה, בטוח שיגיע למטרת החיים.

שאלה: הבורא לאט לאט עוזר לנו לראות את החברים דרך העיניים שלו. זה מעלה אותנו מעל כל הפירוד, אבל האם זה גם מונע מאיתנו לעשות תיקונים?

לא. לא מונע שום דבר.

שאלה: האם ההבדל בין שכחה לזלזול, שכחה שכחתי, שכחתי. אבל זלזול זה כבר אחרי שהזכירו לי ועדיין אני לא עושה?

ודאי ששכחה זה יותר טוב במקרה כזה. אבל תנסה כל הזמן לבדוק את עצמך האם לא שכחת משהו.

תלמיד: זה מלמד אותנו?

כן.

(סוף השיעור)