שיעור בוקר 09.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ללכת בהתגברות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא – ללכת בהתגברות, מקטע מס' 19.

נמשיך בקטעים האלו עד שנסיים אותם, יש לנו עוד כאלה "חבילות" שאנחנו צריכים לסיים עד שנעדכן את הנשמה שלנו כך שתהיה בדיוק מכוונת דרך החיבור בין החברים לבורא.

קריין: קטע 19.

"כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה, לעבוד בבחינת השפעה, אז גם השכל פועל לפי קוי השפעה. ואז אין שום מציאות שישאל השכל שאלת "מי", בזמן שהחושים כבר התרגלו לעבוד בבחינת השפעה. כלומר, שאין החושים שואלים אז שאלת "מה העבודה הזאת?", מטעם שכבר הם עובדים בעמ"נ להשפיע, וממילא אין השכל שואל שאלת "מי"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

אנחנו נכנסים להתקשרות בינינו, לכוון את עצמנו לבורא, קודם כל על דרך הכפייה ולוחצים על עצמנו ומחייבים את עצמנו להשפעה. קודם בעשיריות ואחר כך דרך כל העולם, מחיבור בינינו לבורא. זו בעצם הדרך, והיא כולה דרך ה"הרגל".

"כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה", זאת אומרת שגם מרגיל את עצמו לעבוד בכפייה וגם כופה את ההרגל על עצמו "לעבוד בבחינת השפעה, אז גם השכל פועל לפי קוי השפעה". זאת אומרת, הכול מסתדר אך ורק לפי ההרגל, כפייה, וכמו שכתוב "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". "ואז אין שום מציאות שישאל השכל שאלת "מי"," הוא לא ישאל למי העבודה, מי הבורא. "בזמן שהחושים כבר התרגלו לעבוד בבחינת השפעה". הרגל נעשה טבע שני. "כלומר, שאין החושים שואלים אז שאלת "מה העבודה הזאת?"," לכם, "מטעם שכבר הם עובדים בעמ"נ להשפיע", דרך הכפייה, דרך ההרגל הם נכנסים להשפעה, "וממילא אין השכל שואל שאלת "מי"." זה מה שעל הסולם כותב במאמר "שמעתי" "מהו שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

קריין: שוב קטע 19.

"כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה, לעבוד בבחינת השפעה, אז גם השכל פועל לפי קוי השפעה. ואז אין שום מציאות שישאל השכל שאלת "מי", בזמן שהחושים כבר התרגלו לעבוד בבחינת השפעה. כלומר, שאין החושים שואלים אז שאלת "מה העבודה הזאת?", מטעם שכבר הם עובדים בעמ"נ להשפיע, וממילא אין השכל שואל שאלת "מי"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: הלחץ של האדם על עצמו ברוחניות לא מביא אותו לכפייה?

כן, גם זה. כל הלחצים שאנחנו מפעילים על עצמנו, על הקבוצה, על החיבור בינינו, על הבורא, הכול מתחבר יחד ובסך הכול זה עניין הכפייה, שאדם מתרגל לזה יותר ויותר ואז נכנס למדרגה הרוחנית.

תלמיד: אז הבנייה עצמה היא התפילה?

כן, כשאנחנו מייצבים את עצמנו, מחברים את הרצונות שלנו, מכוונים אותם ומבקשים, כל זה נקרא "תפילה". למה תפילה? כי כל זה פנייה לבורא.

שאלה: מה זה אומר לעבוד מתוך הרגל בהשפעה?

"לפי הרגל" זאת אומרת, כמו שאני חי, כזה יחס צריך להיות גם לפעולות הרוחניות שלי. זה צריך להיכנס להרגל, עד כדי כך. זאת אומרת, הרשימות מתעוררות, הרצונות מתעוררים ואני עובד איתם, אני כבר לא יכול בלעדיהם.

אני לא יכול בלי להתגבר, אני לא יכול בלי לסדר את הדברים כלפי הבורא, אני לא יכול להיות בלי התחברות עם החברים. "הרגל נעשה טבע שני" - אנחנו בנויים בצורה כזאת גם ברוחניות וגם בגשמיות, שאם אנחנו עושים כל פעם משהו זה נקלט באיברים הגשמיים ובאיברים הרוחניים כך שכבר אין ברירה, אנחנו מרגישים את זה כמו שנולדנו עם זה.

זה מורגש בחיים שלנו, רואים איך ההרגל נעשה טבע שני. האדם לא נולד עם כל מיני הרגלים, אלא לאחר שמרגילים אותו, מלמדים אותו, מכריחים אותו, "קודם מאונס ואחר כך ברצון", ההרגל נכנס בכפייה לחיים שלו ואחר כך הוא לא יכול להתפטר ממנו. כי כשהוא נקלט הוא מתחיל לקבוע בנו את הרגשות, את הדרכים, שאם אנחנו חוזרים עליהם אנחנו נהנים.

זה נקרא שנעשה טבע שני, שאפילו דברים שאליהם אתה לא רגיל, ולא רצית ולא נהנית מהם, אחר כך מזה שאתה מקיים אותם אתה נהנה. רואים את זה בהרבה מקרים בחיים.

שאלה: מה הכוונה בשאלת "מי" במאמר? האם אתה יכול לתת דוגמה.

מי זה הבורא שאני חייב לשמוע אותו, שאני חייב לקיים מה שהוא רוצה ממני. למה אני חייב לקיים את חוקי ההשפעה, חוקי האהבה, חוקי החיבור, על אף שהם נגד הטבע שלי. לכן קיימת שאלת "מי".

שאלה: במאמר כתוב על מצב שההתנגדות נעלמת. איפה ההשפעה אם אין התגברות והליכה מעל הדעת?

באות שאלות נוספת, יותר גבוהות. באות הפרעות יותר ויותר גדולות. אל תדאג, תמיד יש עבודה, עד גמר התיקון.

שאלה: האם כל ההרגלים, הרצונות שלנו, מושרשים בתוך הרשימות שלנו? האם יש לנו חופש בתוך הדברים האלה?

בדיוק, אמרת יפה ונכון. כשאנחנו מתרגלים למשהו זה נרשם אצלנו ונעשה כדבר שנמצא בטבע ואני חייב לקיים. כמו שקיבלתי רשימות למיניהן מהגלגולים הקודמים, משורש הנשמה, כך עכשיו על ידי ההרגל אני קובע בתוכי רשימות חדשות.

שאלה: השפעה לפי מה שאני מבין זו כוונה שהאדם צריך לקבל מלמעלה. איך זה קשור להרגל בפעולות ובמחשבות?

אפילו השפעה שזה דבר על טבעי, נגד הטבע שלי, אבל אם אני מרגיל את עצמי לאיזו מין השפעה, אז זה נרשם אצלי ואני מקיים את זה לא מאונס אלא מרצון.

תבדוק ותראה שיש לך, ולכל אחד יש, כאלו רשימות שהן רשימות מהשפעה, שהן בעצם נגד הטבע שלנו אבל אנחנו מקיימים אותן מפני שכבר הרגלנו את עצמנו, ומתוך זה שהן רשומות אצלנו בזיכרון כבר נעים לנו לקיים אותן.

שאלה: האם ההרגל לא פוגם בחשיבות? אם הדברים נעשים מתוך הרגל זה לא פוגם בחשיבות שבדבר?

אתה צודק, אם אני התרגלתי אז אני כבר לא עושה את העבודה, אין לי התנגדות. אבל זה בעצם העניין, שאנחנו צריכים להגיע למצב שכל פעולות ההשפעה יהיו לנו כהרגל ויבואו ויתגלו בנו עוד ועוד שכבות יותר תחתונות מהנשמה השבורה של אדם הראשון, ואנחנו נעשה הרגל על כל שכבה ושכבה.

שאלה: על מה צריך לשים לב בתהליך של יצירת הרגל חדש?

שהוא יהיה לכיוון התיקון, שום דבר חוץ מזה.

שאלה: לכפות על עצמו זה קורה בצורה הכרתית או שדווקא החברה, הסביבה מולידה את זה בתוך האדם והוא נכנס בצורה לא הכרתית, הוא חי בזה פתאום?

לא, האדם צריך לקבוע.

תלמיד: הוא בעצמו לוחץ על עצמו עם כל הכוח?

האדם צריך לקבוע.

תלמיד: מה זה לקבוע?

הוא צריך לבדוק ולהבין, לדעת ולממש את הפעולה הזאת.

שאלה: האם השאלות האלה באמת מסתיימות יום אחד? כי אני מרגיש שאם אני לא שואל את עצמי כל יום באמת איך אני מביא את עצמי לטבע השני, אני לא אבנה את הטבע השני בעצם.

אנחנו עוברים איתכם כל יום בתחילת שיעור הבוקר, כמו עכשיו, על השאלות שאנחנו בונים על פסוקים מיוחדים מאוד מכל כתבי בעל הסולם ורב"ש, הם העיקריים. והפסוקים האלה כוללים בתוכם את כל העבודה הרוחנית. לכן כדאי לעבור עליהם שוב ושוב.

שאלה: מה זה אומר שהשכל פועל לפי קווי השפעה?

השכל שלנו הוא כמכונה ולאן שאנחנו מכוונים אותו, שם אנחנו עובדים איתו. ולכן העניין הוא או לפי קווי השפעה או לפי קווי קבלה. השכל מוכן לעבוד, תלוי לאן אנחנו מכוונים אותו.

תלמיד: אנחנו צריכים לקבל תשובה על השאלה הזאת או לא?

אנחנו צריכים לקבל הרגל. לבנות הרגל בנו.

שאלה: כשבאדם מתעוררות שאלות "מי זה הבורא שאני חייב לשמוע אותו" ו"מה העבודה הזאת לכם", מה ההרגל שהוא צריך לענות כנגד?

כל פעם יש לנו עבודה מחדש, אבל על מה שעשינו כבר נעשה כהרגל. "מי ה' אשר אשמע בקולו", זאת אומרת מיהו הבורא, למה אני צריך לשמוע בקולו, למה אני חייב להתכופף לפניו, "אשר אשמע בקולו" ומהי העבודה שהוא דורש ממני? עבודת השפעה, חיבור, לשרת את כולם, את כל העולם, אלה בעצם שאלות שקשה לנו לענות עליהם, זאת אומרת להיות בחיבור איתם.

תלמיד: אז מה הוא עונה עליהם?

בכפייה.

תלמיד: אפשר לפתח הרגל כנגד שאלות כאלה?

קטע 19, "כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה, לעבוד בבחינת השפעה" וכן הלאה. זאת אומרת אנחנו מתחילים בכפייה להשפעה ולהשתדל כך לקבוע בתוכנו את העקרונות האלו ואז מהם נבנית הצורה הנכונה של הנשמה.

שאלה: כיצד נברך על הטוב כדי שנהפוך לצינור שמעביר את הרגל ההשפעה לכל הסביבה שלנו?

זה גם נעשה על ידי הרגל, פשוט מאוד. עוד ועוד ועוד להתרגל לזה שאנחנו נמצאים בקבוצות קטנות שהן מתחברות לקבוצה גדולה אחת. כל הקבוצה הגדולה הזאת, מעמידה את עצמה להתחבר בעתיד הקרוב לכל האנושות. אנחנו צריכים להתכוון לזה, ממש לסדר אותנו כך שנהיה מוכנים לזה. כך בצורה כזאת אנחנו מתקדמים. גם מקרבים אותנו מלמעלה במידה שאנחנו מכינים את עצמנו להיות הקבוצה המובילה לאנושות.

שאלה: איך אפשר להתרגל לעבוד נגד הטבע, אם זה יכול להפוך להרגל?

כן. זה יכול להפוך להרגל, אפילו נגד הטבע אז הרגל נעשה טבע שני. זאת אומרת אתה כבר רגיל שאתה צריך לעשות מאמץ. בהרבה מקרים בחיים שלנו אנחנו עושים מאמצים ואף פעם המאמץ כאילו לא רצוי, מה פתאום שאני ארצה. אבל אם אני רגיל להיות במאמץ אז ככה זה קורה.

שאלה: יש הרבה דברים שאני שם לב שאתה מתרגל לא להתאמץ בהם, כאילו ויתרת, הופך להרגל לא להתאמץ. מה עושים נגד זה?

זה מובן. מה עושים? מחברים את עצמנו לקבוצה ומשתדלים ללכת אחריה, כמה שיותר להיות אחריה בדבקות.

שאלה: האם אפשר להגיד שהשיטה הזאת היא המעבר לשמה בתוך הלא לשמה.

כן, ודאי. זו בדיוק השיטה שמובילה אותנו מלא לשמה לשמה, הרגל נעשה טבע שני. הרגל, זאת אומרת כוונות דלהשפיע. הפעולות דלהשפיע מתחילות כבר להתגלות בנו ואנחנו רואים שהם ככה מתגלים מבפנים. זה נעשה טבע שני.

קריין: קטע 20.

"כשאדם נכנס בעבודת ה', אזי הדרך שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת ה', ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות. וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות ה', ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה... ע"כ נדמה לו כאלו אין השי"ת מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות. וכל הנ"ל עבר על כל הצדיקים."

(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מח)

בטוח שכולם עברו את כל התהליך שאנחנו עוברים, אין אחד שלא עבר. אם הוא הגיע לאיזה דרגות רוחניות אז עבר כל מה שאנחנו עוברים.

קריין: שוב.

"כשאדם נכנס בעבודת ה', אזי הדרך שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת ה', ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות. וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות ה', ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה... ע"כ נדמה לו כאלו אין השי"ת מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות. וכל הנ"ל עבר על כל הצדיקים."

(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מח)

תלמיד: המאמר הוא למעשה סוג של תשובה לשאלה שלי, אבל בכל זאת הייתי רוצה לשאול.

בבקשה.

שאלה: כשאנחנו מרגישים את הדחייה, את המכה, לא בעיות גשמיות, אלא פירוד פנימי מהבורא, מההשפעה, כשאני באמת מרגיש שאני לא רצוי, שהבורא לא רוצה אותי, הוא לא רוצה שאני אעשה את העבודה שלו, האם עלי לבטל את זה? כי במאמר כתוב שזה מצב של התקרבות, אבל זה לא מה שאני מרגיש, אלא אני מרגיש שהבורא ממש לא רוצה אותי.

אתה מרגיש את הדברים האלו שמרחיקים אותך כדי שתגלה על פני זה דווקא נחיצות לחיבור. זה כמו פלירט, שאישה דוחה את הגבר אבל לא דוחה כדי ממש לדחות אותו, אלא כדי שיגלה שהוא רוצה אותה יותר. אתה מבין את זה?

תלמיד: אני מבין, אני מכיר את זה מעצמי, שכשאישה דוחה אותך, אתה פשוט רוצה בה עוד יותר.

אבל הכוונה של האישה כשהיא דוחה אותך, שאתה תגלה שאתה רוצה אותה יותר. לכן היא דוחה אותך, כדי שאתה תגלה שאתה כן רוצה. זאת אומרת, שהכלי שלך, הרצון שלך יהיה גדול, יהיה מוכן להתקשר אליה. אותו דבר כאן, כשאדם נכנס לדרך רוחנית, הבורא דוחה אותו עוד ועוד, עד שאדם מגלה יותר ויותר נחיצות, לא מסכים לעזוב, אלא רק הולך קדימה עוד ועוד עד שהכוח שלו בדריכות קדימה מספיק כדי לעלות לדרגה הראשונה הרוחנית.

שאלה: אבל במהלך הדחיות האלה, כיצד אדם יכול לגרום לעצמו להאמין שזה כמו פלירט, שהבורא באמת רוצה אותך, אבל מסתיר את זה? איך אני יכול לגרום לעצמי להאמין בזה?

יש לך עוד ברירה בחיים? אם יש לך עוד משהו לעשות בחיים, לך. אבל אם אתה מבין שאין לך, אלא זה הדבר היחידי שיש וכדאי לעסוק בו, למלאות בזה את החיים, אז תישאר ותמשיך. זאת אומרת, על ידי הדחיות האלו הבורא מייצב ומגדיל את הכוח שלנו להגיע אליו. רק על ידי דחיות, רק על ידי ירידות, נפילות, כל מיני ייאושים שהוא מכניס בנו, אנחנו יכולים לגלות רצון חזק. כי ברוחנית יש לך דרגות כאלה ברצון, שאתה חייב לפתח אותן עם כוחות גדולים.

תלמיד: האם עליי להשקיע יותר בעשירייה, להשקיע יותר בהפצה, בתרגום, כדי איכשהו לעורר את עצמי? כי אני לא יכול להתפלל. אם הבורא היה מאפשר לי להתפלל, הייתי מתפלל, אבל אני לא יכול להתפלל.

תנסה. אפילו שאתה לא יכול, תגיד ככה בלב יבש, בפה "אה, אה", מה שאתה יכול, לא חשוב. זה מאוד מועיל. העיקר לא להתנתק.

תלמיד: איך אפשר לעשות את זה? לדוגמה, כשאתה מרגיש דחייה מהבורא, איך אתה יכול לעלות לפנינו ולהמשיך וללמד כשאתה מרגיש כך מבחינה פנימית?

אני משתדל מהר ככל האפשר להתקשר לחברים, לשמוע מה הם מדברים, מה קורה להם. אני נכנס מהר ככל האפשר לתוך החברים. זה עוזר מאוד לחזור מהר למסלול.

שאלה: במצב הזה שהבורא דוחה אותנו יש בעיה כי אנחנו לא יכולים להתקשר עם התענוג הרגיל, שהוא חומר הדלק שלנו. איך במצב הזה אנחנו מחליפים את חומר הדלק, או אולי הבורא רוצה שאנחנו נתקדם בלי חומר הדלק הרגיל?

הבורא רוצה שאנחנו נחליף את חומר הדלק הקודם, לחומר דלק חדש. שכל פעם יהיה לי רצון חדש, מטרה חדשה, בורא חדש, אני חדש, קבוצה חדשה, שכל פעם אני אראה את כולם מתחדשים. אחרת איך אני אטפס למדרגה יותר גבוהה? לכן הבורא נותן לנו כאלו הבחנות, שאנחנו כאילו מנותקים. אין לי במה להיעזר, אין לי מה לעשות, כולי מנותק. אין לי חיים, אין לי עתיד, אין לי כלום. אם היה אפשר למות, הייתי עכשיו בַּמקום מסכים למות, אבל למות בלי שום המשך, פשוט לסגור עיניים, להיכנס לאַיִן. אבל אי אפשר.

תלמיד: אם אתה אומר שהבורא הוא כמו אבא שבוחן אותנו ונותן לנו ללכת עכשיו לבדינו בלי איזו סוכריה, זה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו?

הוא רוצה שאנחנו נבחר סוכריה משלנו. שלהתקרב לאבא, זו תהיה הסוכריה.

שאלה: לפעמים אני מרגיש שאני במצב בלי חיים. איך להסכים עם המצב הזה וללכת קדימה בעבודה הרוחנית שלנו?

קודם כל לסגור את כל החושים, הרגשות והשכל, ולהיכנס לעבודה כלשהי בהתקשרות לחברים. זה הכי הכי בטוח, קל ואפקטיבי, מועיל להתקדמות הרוחנית כשאין לך כלום. כי אתה נכלל ביניהם, והם סוחבים אותך וזהו. אז תעשה את זה קודם כל. דבר נוסף, אני מאוד ממליץ, שלכל אחד ואחד יהיה תפקיד רוחני, עבודה רוחנית, שכל אחד ימצא לעצמו שניים שלושה תלמידים שהוא לומד איתם, מלמד אותם, או שיכתוב איזה מאמר ועוד כאלו דברים. זה עוזר מאוד. אדם שעובד על החומר, מלמד אחרים, מכין את המאמרים, ממיין את מה שיש לנו בארכיון, רוצה שיהיה לו סדר משלו, זה טוב מאוד.

תלמיד: כפי שאני מבין ההפרעות הופכות להיות סוג של אינדיקטור, מדד, ככל שיותר קשה, זה אומר שאני צריך להשקיע יותר מאמצים, וזה חייב להפוך להרגל שלי. אבל אחר כך ההרגל הזה עוזר לי להתגבר בפחות לחץ.

אנחנו לא מחפשים שום דבר קשה. אנחנו רוצים ללכת אך ורק ביחד ולכיוון הבורא, זאת אומרת בלקשור את עצמנו יותר ויותר חזק, ואז תראה שדווקא שם כל הקושי.

שאלה: מה נקרא שהעשירייה כופה על עצמה? האם העשירייה יכולה לכפות פעולת השפעה על הפרטים שבתוכה?

לא, בדרך כלל הבורא עושה לנו את זה. כל רגע ורגע, אם אנחנו שמים לב, אנחנו יכולים לגלות את עצמנו במצב חדש, ואז בכל מצב ומצב חדש שמתגלה, אנחנו צריכים לגלות שאנחנו קשורים בינינו ולבורא.

תלמיד: זו כפייה שכל אדם עושה על עצמו, או שזה כפייה שנעשית על העשירייה?

גם כל אחד לבד, וגם יחד.

שאלה: איך נהנה לתקן את הרצון לקבל?

אם יש כזאת דעה בקבוצה שאנחנו הולכים לתיקון הרצון לקבל, זה כבר נותן לי כוח ואני נהנה.

שאלה: מה הסיבה שהבורא מראה לאדם שהוא לא מוצלח?

כדי שיגדל, שיבין הוא צריך להתקדם בכוח ההשפעה ולא בכוח הקבלה. שיתפלל, שיבקש כוחות, שיתפלל שיראו לו מטרה יותר ברורה, וכן הלאה.

תלמיד: הפריצה הראשונה לרוחניות נתפסת אצל האדם כהצלחה שבאה אחרי כל האכזבות?

ודאי שזאת הצלחה.

תלמיד: לא ברור איזה סוג של הצלחה זה אם האדם כל הזמן מתאכזב בדרך הרוחנית.

אם הוא מתאכזב בדרך הרוחנית ויכול לעבוד למעלה מהאכזבה שלו, זו כבר הצלחה.

תלמיד: אבל יש איזה מקום שבו הוא פורץ לרוחניות, אז במה ההצלחה הזאת?

פורץ לתוך רוחניות?

תלמיד: כן.

זאת ההצלחה.

תלמיד: ההצלחה הזאת, הפריצה הראשונה, היא הצלחה לאחר כל האכזבות?

כן. מעל כל האכזבות יש לו עכשיו קפיצה לדרגת האמונה, ואז הוא נכנס לרוחניות.

תלמיד: כמו שאמרת עכשיו, ההתרחקות, ההתקרבות, ההתרחקות, היא בעצם להגדיל לנו את האמונה מעל הדעת.

כן.

תלמיד: זה חלק מהטבע השני שלנו, שאנחנו בונים אותו.

כן.

קריין: קטע 21.

"בזמן שהאדם הולך בדרכי ה' נותנים לו הרבה פעמים התעוררות ממרום, היינו באמצע התפילה או באמצע לימוד התורה או בעת עשיית המצוה, שההתעוררות הזו נכנסת בלב האדם ומתחיל להרגיש טעם וחן דקדושה.

אבל האדם צריך לדעת שהשפע הזה נתנו לו רק בכדי שיקח כוחות חדשים ושיוכל להתחזק בעבודה, שיכנס לתוך הקרב של מלחמת היצר, ואז בכל פעם משפיעים לו לפרקים בחינת חניה, היינו בחי' שפע עליון, כי בזמן שבאה לאדם ההתעוררות מלמעלה נדמה בעיניו שכבר אין לו שום מלחמה, כי בזמן הזה הוא מתחיל להרגיש את היופי והתפארת דקדושה והשפלות שישנה בדברים גשמיים עד שמחליט בדעתו שכבר הוא מוכן ומזומן לעבוד רק לשם שמים."

(הרב"ש. אגרת כ"ו)

שאלה: יש כאן משהו לא ברור, כי הוא קורא להתעוררות ממרום חניה, ולי זה נשמע שסוף סוף הוא יכול באמת לעבוד בהשפעה. אז לא ברור מה זה לעבוד בהשפעה?

בסדר, תצטרך עוד לברר.

אני אקרא את זה, "בזמן שהאדם הולך בדרכי ה' נותנים לו הרבה פעמים התעוררות ממרום, היינו באמצע התפילה או באמצע לימוד התורה או בעת עשיית המצוה", זאת אומרת, בזה שעוסק במשהו ברוחניות. "שההתעוררות הזו נכנסת בלב האדם ומתחיל להרגיש טעם וחן דקדושה". יש לו טעם בעבודה רוחנית, בלימוד, בהפצה, בכל דבר, ובעיקר בזה שהוא חושב על החיבור, שם הבדיקה האם הוא מרגיש בזה טעם.

"אבל האדם צריך לדעת שהשפע הזה נתנו לו רק בכדי שיקח כוחות חדשים ושיוכל" להחזיק את עצמו בעבודה, "להתחזק בעבודה, שיכנס לתוך הקרב של מלחמת היצר", נגד הרצון לקבל שלו, "ואז בכל פעם משפיעים לו לפרקים בחינת חניה", מה זאת אומרת בחינת חניה? "[היינו בחי'] שפע עליון, כי בזמן שבאה לאדם ההתעוררות מלמעלה נדמה בעיניו שכבר אין לו שום מלחמה", שכבר הכול בסדר, הוא כבר מסודר, הכול גמור, כבר יש לפניו רוחניות. "כי בזמן הזה הוא מתחיל להרגיש את היופי והתפארת דקדושה והשפלות שישנה בדברים גשמיים עד שמחליט בדעתו שכבר הוא מוכן ומזומן לעבוד רק לשם שמים". יש כל מיני מצבים שמעבירים את האדם ממצב למצב. מה אנחנו צריכים ללמוד מזה? שאנחנו צריכים כל הזמן להשתדל למצוא התעוררות.

שאלה: בקטע 19 כתוב, כשאדם מרגיל את עצמו והשאלות האלה כבר לא מתעוררות אצלו, שאלות מה ומי, אבל בקטע 20 מתואר כשהוא עדיין עובד בהתגברות והוא לא הגיע להרגל. האם אלה סוגים שונים של הפרעות, כשיש את השאלות מי ומה, או כאשר האדם כבר מרגיש שהבורא בכלל לא חפץ בו הוא בכלל לא מתקרב לעבודה, האם אלה סוגים שונים של הפרעות?

אלו הפרעות, הפרעות שונות, אבל בסופו של דבר, כמו שמסבירים לנו מקובלים, הם כולם מרוכזים לשתי שאלות, מי ומה. "מה העבודה הזאת לכם?", זאת אומרת, בשביל מה אתה צריך יגיעה ועבודה, ולהתארגן שוב ולבקש, למצוא כוחות, וכן הלאה, זו שאלת מה. ושאלת מי, "מי ה' אשר אשמע בקולו?", האם אני צריך לעבוד ולהתפלל, ולהגיע לאותו הבורא שכל הזמן דוחה ולא רוצה, ומפריע לי, וכן הלאה. זאת אומרת, שתי השאלות האלה הן לבירור של הדרך לתיקון, ושאלת כוחות התיקון, לקראת מי אני עובד.

תלמיד: בקטע 21, נאמר שם שהשכל כבר מסכים לעבוד רק לשם שמיים ואז שוב נעלמות השאלות האלה, של מה ומי, כמו בקטע 19. אז אחרי המעבר הזה יכול להיות שאדם שוב חוזר, שנראה לו שהבורא לא חפץ בו?

בטח. בטח שכן, האכזבות האלה כל השאלות האלה הן באות, ובאות כל הזמן, עד גמר התיקון.

תלמיד: אם כל הזמן נראה לאדם שזורקים אותו מפה לשם, איזו משמעות יש בכל זה? בכל מצב אני יכול להגיד לעצמי שזו אמת או שזו לא אמת, וגם במצב ההפוך, הם כאילו מבטלים זה את זה.

אבל הבירור כל הזמן בדרגות יותר גבוהות. "מי ה' אשר אשמע בקולו?" זו השאלה שהיא כלפי הבורא כל הזמן, בכל המדרגות, עד גמר התיקון היא מתעוררת, ו"מה העבודה הזאת לכם?", מהות העבודה שלנו, איך אנחנו מתאימים את עצמנו לבורא ומתקרבים אליו, נכללים בו, ודאי שבכל מדרגה ומדרגה השאלות האלו קיימות, אבל כל פעם בעוצמה חדשה ובצורה חדשה.

שאלה: כל פעם שאני מרגיש בטוח ביחסים עם הבורא, אז הוא לוקח ממני משהו ואז אני צריך שוב פעם לבנות מחדש איתו את היחסים, וכך זה כל פעם מחדש. אני מרגיש ממש לא בטוח בצורת היחסים הזאת, כי כל פעם לוקחים ממני משהו. מה אני יכול לעשות?

להתפלל קודם כל, להתחזק בעשירייה, וכמה שיותר לקחת על עצמך איזו עבודה בעשירייה ובעולם, בחיבור בהפצה לבני אדם. ככל שאתה תהיה יותר עובד, יותר אפקטיבי, יותר מועיל, יותר מעורב עם כולם, אז דרכך יעברו ממעלה למטה וממטה למעלה כל מיני רצונות, מחשבות, אתה תתכלל מהם וכך תתקדם.

שאלה: בקטע 22 שקראנו, המצב של החניה הוא מגיע כאילו מצב של חוסר חיסרון?

מצב של חניה זה לא חוסר חיסרון. יש הרבה צורות חניה, זה שאדם לוקח בעצמו איזו הפסקה. זו לא הפסקה בלימודים, הוא כרגע לא רוצה עכשיו לשאול משהו, להתקדם בכוחות עצמו, וכך זאת החניה. יכולה להיות חניה שהיא באה מלמעלה, שהוא פשוט לא מרגיש שמתגלה בו שום דבר חדש, רשימות חדשות, ואז קשה לו, כי מרגיש את עצמו מתבטל ויש רק יובש בחיים, הכול יבש.

תלמיד: האם יכול להיות מצב שבן אדם מרגיש את עצמו מלא, ואז בגלל זה הוא כאילו לא צריך יותר שום דבר, זה לא מצב של חניה?

זה מצב הכי גרוע, כי אז הוא נהנה ממצבו עצמו, לא מהבורא, לא מהקבוצה, אלא מזה שהתנפח ונהנה מזה.

שאלה: האם המצב הזה, שיש התעוררות מלמעלה, האם בן אדם צריך לפתח איזו תשומת לב מיוחדת, אני שאני מרגיש שיש לי כוחות זה סימן שאני מיד צריך לתת אותם לקבוצה, להפצה, לכל דבר שהוא.

נכון, כן.

שאלה: אמרת שצריך לגבי החניות, למצוא התעוררות.

כן.

תלמיד: לאיזו התעוררות התכוונת?

כדי לפתור את השאלות שמתעוררות בחניות.

קריין: קטע 22.

"אם האדם מאמין, ש"אין עוד מלבדו" כתוב, אלא שכל המחשבות זרות הבורא שלח אותם, היינו שהוא הפועל, בטח כבר יודע מה לעשות, ואיך לתרץ את כל הקושיות. וזה נראה כאילו היא שולחת לו שלוחים, לראות, איך הוא מדבר עליה לשון הרע על המלכות שמים שלו. [...]

והאדם יכול להבין זה, שהכל בא מהבורא. כי ידוע שהבטישות, מה שהגוף בוטש את האדם עם המחשבות זרות שלו, היות שהם לא באים לאדם בזמן שהוא לא עוסק בעבודה, אלא הבטישות האלו, שבאים לאדם בהרגשה גמורה, עד כדי כך, שהמחשבות האלו רוצצים את מוחו, הם באים דוקא אחרי הקדם של תורה ועבודה שלמעלה מהרגילות."

(בעל הסולם. "שמעתי". ט"ו. "מהו, אלהים אחרים, בעבודה")

חסר 5

שאלה: האם אפשר להתרגל לעבוד בהשפעה, כמו כל הרגל אחר שרוכשים בגיל צעיר?

לא, כי זה נגד הרצון לקבל שלנו. אף פעם לא יהיה לזה הרגל. עד שאנחנו מקבלים אור שמשפיע עלינו ונותן לנו אפשרות לעבוד, להיות למעלה מהרצון לקבל שלנו. אבל שזה יהיה קל? רק בתנאי ובמידה שאנחנו דבוקים בבורא.

שאלה: כל יום מביא רצונות חדשים, האם אנחנו צריכים לשנות את ההרגלים שלנו כל יום בעשירייה?

לא, אנחנו צריכים להביא את כל הרצונות שלנו לתיקון. תיקון זה להביא עליהם כוונה על מנת להשפיע. לממש את הדברים האלה בלקבל על מנת להשפיע או להשפיע על מנת להשפיע, זה כבר אחר כך.

שאלה: האם הכוחות שהבורא מפתח בנו על ידי הרגלים והתנגדות לדחיות, אלה כוחות שנצטרך בהמשך כדי לעשות צמצום?

כן, ודאי. כל מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו נצטרך לכלול אותו בצמצום.

שאלה: האם להכניס משהו להרגל תלוי בתנאי מקדים שיהיה לנו רצון לזה?

כן, בלי רצון אי אפשר לבצע שום דבר, שום פעולה, שום החלטה.

שאלה: האם ה"פלירט" שהאדם עושה עם הבורא זה משהו שנמשך כל הדרך, ומה שמשתנה זה גדלות הבורא?

כן.

שאלה: איך אפשר להמשיך לאורך שנים אם האדם מתאמץ בעשירייה, בשיעורים, בהפצה, אבל הוא מרגיש רק את השפלות שלו ולא נותנים לו לטעום טעם וחן דקדושה?

אז מה? שלא יתנו, אבל אני מבצע בכל זאת כמה שאני מסוגל לבצע את הפעולות שלי בהתקרבות לבורא. כי גם הפעולות האלה שאני מבצע מביאות לבורא נחת רוח.

שאלה: האם אפשר לחייב את החברות להתחייב לעשירייה, לשיעורים, לסדנאות?

כן, בגשמיות אנחנו יכולים לחייב את החברות להתחבר, להתאסף, ללמוד, לעשות איזה פעולות. את זה אנחנו יכולים לחייב. בדרך כלל ככה זה קורה.

שאלה: חניה ושמחה בעבודה הרוחנית זה אותו דבר?

לא חייב להיות, עכשיו זה עוד לא ברור לנו שאנחנו מרגישים שיכולים להתכלל בבורא. התכללות בבורא כל פעם יכולה לקרות בחניה.

שאלה: האם אפשר לומר שהחניה זה מצב שאדם נתקע בתכונת הקבלה?

לא, זה יכול להיות דווקא ההיפך, שאנחנו עושים חניה בזמן העלייה, בזמן ההפצה. חניה זה גיבוש כוחות לפעולה הבאה.

שאלה: איך להגיע למצב שרואים במחשבות הזרות מכה?

אני רואה עד כמה המחשבות הזרות האלו, אף עלפי שהן אולי נעימות לאגו שלי, עד כמה הן מנתקות אותי מהעבודה הרוחנית, מהחברים.

שאלה: האם הכניסה לרוחניות נובעת מכך שהאדם הרגיל את עצמו לפעולות?

כניסה לרוחניות תלויה בהרגל, שבודקים את האדם האם הוא לא יעזוב, האם הוא ישמור, האם הוא מחזק את עצמו ואת האחרים, זה כתוצאה מהבדיקות שהוא עובר.

שאלה: אם ההרחקות הן כמו פלירט של הבורא, אז למה אנחנו מקבלים לפעמים דחיות כל כך חזקות שלא נשאר שום קשר איתו?

ככה עושים איתנו, אבל זה סימן שאנחנו דווקא מסוגלים לחזור מהם. זאת השאלה, האם אנחנו יכולים לחזור מהדחיות בחזרה, בכוחותינו או שאנחנו לא יכולים לעשות כלום, "מה שיהיה, יהיה, אני הולך לישון, אולי אני אקום בעוד חצי שנה, שנה, ומשהו ישתנה".

שאלה: האם התקדמות בעבודה רוחנית זו בחירה של האדם או שזה הבורא מקדם אותו?

תמיד זה הבורא עושה, אף פעם אין לאדם שום אפשרות להגיד זה אני עשיתי.

שאלה: מה משפיע על קצב בנית ההרגל, על המהירות שבו הוא נבנה?

על קצב בנית ההרגל, רק העבודה שלנו, ככל שאנחנו משתדלים להתחבר, בדומה למבנה של אדם הראשון, וכמה שאנחנו מכוונים את עצמנו לבורא שימלא את הכלי שלנו, הכדור שלנו שאנחנו עושים בינינו, זו בעצם ההתקדמות. כל הזמן צריכים לראות את הדמות הזאת, הצורה הזאת לפנינו.

שאלה: בקטע 20 כתוב שצריך להתגבר כנגד כל הדחיות, אבל כשאדם מרגיש כל כך דחוי, מאיפה הוא לוקח כוח להתחזקות יתרה כזאת?

הוא צריך לחשוב לא על עצמו אלא על הבורא, שהוא עושה לבורא תענוג. דווקא בזה שהוא לא מרגיש בזה שום הנאה, הוא צריך להבין שכאן זה הבורא שנותן לו עכשיו אפשרות לחשוב על הבורא.

שאלה: בפלירט רגיל האישה היא זאת שדוחה, אבל מה לעשות כשהבורא דוחה והאישה צריכה פתאום לרדוף אחריו, זה לא רגיל בשבילה הפעולה הזאת?

מה זה שייך לאישה? בתהליך הרוחני כלפי הבורא אנחנו כולנו לגמרי שווים, דומים, אין כאן לא גברים ולא נשים כלפי הבורא.

שאלה: בזמני חניה אנחנו הולכים אחורה, או שרק עוצרים ולא מתקדמים?

בדרך כלל עוצרים, אחורה אנחנו לא הולכים אף פעם.

שאלה: בקטע 21 כתוב על התעוררות, האם זה קורה בכניסה לרוחניות או שלפני שנכנסים לרוחניות מקבלים התעוררות כזאת?

התעוררות מקבלים מדי פעם לכל אורך הדרך, גם לפני כניסה לרוחניות, גם בזמן הכניסה, גם באחרי הכניסה לרוחניות. בכל מקום יכולים לקבל התעוררות, זה תלוי עד כמה אנחנו מתחברים ומבקשים שזה יקרה.

שאלה: הרגלים עוזרים לנו להתקרב בינינו, אבל יכול להיות שהם גם יכולים להפריע לנו להתחבר?

אין שום הפרעות, כל ההפרעות זה משהו שאנחנו מייצבים בעצמנו על ידי העצלות שלנו, זאת הבעיה. עצלות היא בדרך כלל עצלות לחיבור, אם אנחנו מסוגלים לבטל את האגו בינינו ולהתחבר, אנחנו בטוח מצליחים.

שאלה: מה היא ההתעוררות מלמעלה שבאה לאדם?

התעוררות מלמעלה שבאה לאדם זה רצון להמשיך בדרך הרוחנית, זה בכללות, אין יותר.

שאלה: צריכים לבנות הרגל, אבל תמיד אמרנו שגם צריכים להיות כל הזמן בשינויים, אז איך זה מתחבר?

שינויים צריכים להיות כל הזמן וזה צריך להיות כהרגל.

שאלה: בקטע 22 מדובר על המחשבות שמגיעות לאדם שמבטשות אותו כתוצאה מהתקדמות בעבודה או עסק בעבודה. איזו מסקנה אפשר להוציא מזה, האם זו אזהרה על כך שצריך להתנהל באופן מאופק בעבודה או להיפך, זה סימן טוב?

ככל שאנחנו מתקדמים יותר, כך יש לנו יותר הפרעות, זה בטוח. זה כמו בחיים שלנו, רק כאן זה ברוחניות, בבניית המסכים ובמאמצים.

תלמיד: זה לא צריך להפחיד.

זה תלוי עד כמה אתה קשור לקבוצה. אם אתה קשור לקבוצה ואתם יחד, אז האור המקיף שאתם מעוררים כבר ייתן לכם הרגשת ביטחון.

שאלה: אם השאלות הקשות של פרעה מתגלות כביקורת כלפי החברים, איך לעזור לחברים להתגבר על מצבים כאלה?

אנחנו צריכים לסגור את העיניים ולהגיד שבמקום החברים אני רואה את הבורא, זה לא חבר זה הבורא שכך מאיר לנו, ואנחנו עוד נגלה שאין חברים אלא רק בורא ממלא את כל המציאות. ועכשיו כדי לחנך אותנו, כדי לתת לנו אפשרות להיתקן, הוא מאיר לנו, מעורר בנו, כאילו שאנחנו נמצאים בין החברים, הוא מצייר לנו צורות של חברים.

למה הוא מצייר אותם בצורה כזאת? אנחנו נלמד איך האור דרך עשר ספירות מצייר לנו כל חבר, איך אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לכל חבר, למה אני נמצא בכאלו תכונות, והחברים, "כאילו" חברים, נמצאים לפניי "כאילו" בתכונות שלהם, ואם אני מתחבר אליהם, אז בסופו של דבר אני מתקן את עצמי עם הבורא. תחשבו על זה.

שאלה: יום אחר יום אני מפחד שאני לא אגיע לשיעור, האם זה אומר שאני בדרך הנכונה?

כן, אבל בנוסף אתה צריך להכין כאלו אמצעים, שאפילו שאתה לא רוצה להגיע לשיעור, האמצעים האלו יחייבו אותך כן להגיע לשיעור.

שאלה: אנחנו קוראים מאמרים מאוד חשובים, מה זה אומר להבין את הרב? האם הכרחי לקבל עזרה מלמעלה כדי לשמוע את הרב?

אתם צריכים מראש להכין את עצמכם לשיעור, לקרוא מראש את כל הפסוקים, מה שלא מובן לשאול את החברים או את ראשי שפות כדי להבין טקסטואלית מה שכתוב, לכתוב שאלות שאתם רוצים לברר מהטקסטים שנקרא, את הטקסטים אתם מקבלים מראש, וכך צריכים לעבוד. אחרי השיעור, אם יהיו עוד שאלות, אז תשאלו, ואם לא, אז שוב לחזור על הטקסט. הפסוקים האלה הם פסוקים מאוד טובים, אנחנו בוחרים אותם מתוך הרבה חומר.

שאלה: מה זה אותו קרש מהאנייה שהייתה בים הסוער והתרסקה?

זו תכונת ההשפעה שהוא רצה להגיע אליה, ואפילו הים הסוער החזיק את הקרש הזה עם רבי עקיבא עליו כי הוא תפס חזק את העיקרון הזה שהקרש הזה, בחינת האמונה, מביא אותו לחוף מבטחים.

שאלה: הוא כותב שאנחנו מקבלים את החניה כדי להתחזק. מה הן הפעולות הכי טובות שיכולות לחזק אותנו ברגע שמרגישים טעם, כוח ועלייה?

להתקשר לחברים, ולהשתדל ככל האפשר את מה שאתה מרגיש, טעמים וטוב, למלא אותם בזה.

(סוף השיעור)