שיעור בוקר 14.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עיבור ולידה

עיבור ולידה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא – עיבור ולידה. קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 15.

אנחנו ממשיכים את הלימוד שלנו, איך אנחנו מתקרבים לבורא, שזה בעצם כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור. התהליך הזה כלול מזמן ההכנה ואחר כך "עיבור", "יניקה" ו"מוחין", כך שאותו אגו שהבורא ברא בנו, אנחנו צריכים להחליף במה שהפוך ממנו. וכך אנחנו מבינים ומרגישים שכל מה שהיה לנו קודם, כהרגשה אגואיסטית, זה צריך להתחלף והבורא בכוונה ברא בנו יצר הרע כדי שאנחנו בניגוד לאגו שלנו, ליצר הרע, למחשבות, לרצונות, לאהבה עצמית נרגיש איך אנחנו לאט לאט מסוגלים להחליף את האהבה העצמית באהבת הבורא דרך אהבת הזולת.

וגם הזולת, אנחנו לא מבינים שהוא לא קיים, אלא הבורא ברא כזאת מציאות שדרכו אנחנו מתקרבים להכרתו. ולכן בראתי יצר הרע, זו ההכנה ההכרחית כמו שאנחנו רואים את זה גם במעשה מצרים.

למה אברהם שאל "במה אדע כי אירשנה"? איך אני אדע להתחבר עם הרצון ישר-א-ל, ארץ ישראל? רק על ידי זה שהבורא אמר לו, "אני הבטחתי לך, אני הכנתי לך מצב שנקרא גלות, שעל ידו אתה תרגיש מה זה נקרא הפוך מהרצון אליי, אתה תרגיש הצגה של שנאה לאהבה, שנאה לחיבור, דחייה מכל התכונות שלי", אומר הבורא לאברהם ומתוך זה אתה תתחיל להבחין דווקא בדבר והיפוכו, כיתרון אור על פני חושך, איפה אני ואיפה אתה נמצאים. וכך תוכל להתקרב אליי בכל פרט ופרט של ההתקרבות הזאת וזה נקרא בעצם "עבודת ה'".

כמו שלמדנו וקראנו, ודיברתי היום וגם כבר אמרתי, העניין שייך לתהליך "עיבור", "יניקה", "מוחין". אנחנו מרגישים כמו אישה שנכנסת להיריון עד כמה שהחלק הזה בה שעכשיו מתפתח, שהופך להיות יקר בה, וכל הגוף שלה מתחיל לעבוד [לטובת], איך לגדל את העובר הזה.

ולכן מזה אנחנו צריכים להבין שאת כל העבודה שלנו, כל הרצונות, כל המחשבות, כל הכוונות שלנו, לאט לאט הבורא ימלא [במקום] אלה שהיו לי על עצמי. כל הזמן חשבתי שזה רק "אני, אני, אני", במקום זה אני רוצה, אני עושה כל מיני פעולות כדי שהמחשבות והרצונות והכוונות שלי יהיו רק בו, "הבורא, הבורא, הבורא" עד שמרגישים שאנחנו מתעברים בו, שמתחיל להתפתח בנו רצון להשפיע. והרגשת הבורא כדבר העיקר, ההרגשה הזאת היא יותר ויותר ממלאה אותנו, ממלאה לפרקים, בחלקים כאלו שלפעמים לא, לפעמים כן. כדי שאנחנו נבחין יותר בכל ההבחנות הללו, אנחנו צריכים תמיד להכיר את העניין מהיפוכו, "כיתרון אור מתוך חושך".

ולכן צריכים לשים לב, האם יש בנו כבר כאלו רגעים שבהם אנחנו נמשכים לבורא, לכוח ההשפעה, לזה שיתחיל לגדול בי העובר הזה. שאני אהיה כאישה מעוברת, שכל הזמן דואגת שהעיקר הזה, הוא יגדל יותר ויותר ורק חושב על זה האם אני נמצא בזה. במילים אחרות, האם אני מודע יותר ויותר שרק גדלות הבורא בעיניי, שיגדל יותר ויותר, היא יכולה להציל אותי, לקדם אותי, להביא אותי לאמת, לפתוח לי עיניים ובכלל לכוון אותי למטרת החיים.

זאת אומרת, את כל העבודה שלנו בלבנות כלי דהשפעה אנחנו מדמים לתהליך של הכניסה להיריון, זיווג, כניסה להיריון, תהליך של תשעה ירחי לידה ולידה. ואז בצורה כזאת אני בונה במקום הרצון לקבל שלי האגואיסטי את הרצון להשפיע שלי. כך אנחנו נתקדם למימוש של הדברים.

יש כאן הרבה תהליכים מאוד מעניינים. רצוי מאוד כמה שיותר מהר להשתדל להגיע לזה רגשית ולהבין שכך אנחנו מתקדמים לכלי השפעה. והעיקר בזה, ובכלל מה שיכול לקדם אותי, זה שגדלות הבורא, זאת אומרת אותו עובר קטן שצריך לגדול בי, הוא ימלא את הרצון האגואיסטי הזה וישלוט במקומו לאט לאט בי, כך שיתעבר ה' בי למענכם. אנחנו נלמד את הדברים האלה.

בואו נלך לקטעים ונראה גם לפי השאלות והתשובות. בשלבים האלו שאנחנו מדברים עליהם בשבוע האחרון אנחנו נמצאים בהרבה מאוד שינויים זה מזה. יש אנשים שכבר מרגישים את זה, יש אנשים שנמצאים בהתקרבות למצבים האלה, יש אנשים שעדיין רק שומעים, וגם כן יש כאלה שאפילו לא יודעים עדיין לשמוע. עדיין אין בהם את ההבחנות הללו שעליהן אני מדבר. אז לכן יותר טוב אם אנחנו נתקדם מהשאלות ולא מהדיבורים שלי.

שאלה: אמרת שלעיבור קודם זיווג. מהו הזיווג הראשון שצריך להיות לנו כדי להיכנס למצב של העיבור?

דבר מאוד פשוט בעצם. שאני עכשיו כולי רצון לקבל על מנת לקבל, ואני צריך לעבור תהליך שכל הרצון לקבל הזה יתמלא במקום על מנת לקבל בעל מנת להשפיע. זה נקרא שבמקום יצר הרע אני אתמלא ברצון שלי ביצר הטוב. במקום כוונה לעצמי כוונה לזולת שמחוצה לי, במקום אינטרוברטי אקסטרוברטי. שכך כל הכוונות, רצונות שלי, דאגות שלי יהיו מכוונים. פשוט שהבורא יתחיל להיראות לי כגדול, כחשוב, כיקר, ושאני ארגיש בהדרגה שאני מתחיל לאהוב אותו.

אפילו אפשר להשוות את זה לאיך שזה קורה בעולם שלנו. כשאנחנו מתחילים להתאהב במישהו, אז אני פתאום רואה שהוא תופס בי יותר מקום במחשבה, ברצונות, בתוכניות, בכל מיני תחושות פנימיות שלי. הדבר היקר הזה יותר ויותר ממלא אותי. זה דומה לעובר שמתפתח ברחם האם.

תלמיד: יש לנו רצון משותף בינינו בעשירייה שמתעבר בנו, או אנחנו במשהו?

מתוך ההשקעה שלי בעשירייה אני מתחיל להעריך יותר מה זה נקרא "כוח החיבור" שבינינו, ששורה בינינו, כוח שמחזיק אותנו יחד. ומתוך זה שאני מעריך את המצב הזה כמצב גשמי שאנחנו מחוברים בינינו וזה מביא לנו תועלת גשמית ותועלת רוחנית, אני מתחיל מתוך זה להתחיל להעריך את הכוח הזה שהוא שורה בנו.

אני רואה שלכוח הזה יש עצמאות, יש לו אישיות, הוא קיים אפילו מחוצה לנו, הוא קיים כנראה בכלל בכל המציאות שלנו, באוויר, בבריאה. ואני מתחיל להעריך אותו, את הכוח הזה שיכול לרדת על הקבוצה ולתפוס אותנו, לחבר אותנו, לקרב אותנו. הכוח הזה נעשה יותר ויותר יקר לי, לו אני קורא "בורא", "כוח עליון".

אני מתחיל יותר להיות מודע שהוא מגיע ועושה לנו כאלה פעולות, אז בזה תלויה ההצלחה שלנו. ואם לא יהיו כאלה פעולות בינינו אז לא נוכל לעשות שום דבר, הכול תלוי בו. זאת אומרת, רק גדלות הבורא יכולה להציל אותנו. ורק את גדלות הבורא בעיני אני צריך להשיג. ואז לא חשוב לי שום דבר אחר חוץ מזה, כי רק בזה אני תלוי.

תלמיד: האם בקשר בינינו בעשירייה צריכה להיות איזו מסה קריטית כדי שנעשה עובר?

כן, זה עוד לא עכשיו, זה עוד רחוק, אבל אני צריך להתקרב לזה. אני צריך לעבור כל מיני מצבים של עליות וירידות, ריחוק, ביטול, שוב התקרבות, זה תהליך, זה תהליך. גם נושא הזיווג עצמו, איך שאנחנו מכניסים את האישה לעיבור, התהליך הזה הגשמי אפילו, הוא כזה מיוחד שהוא צריך הכנה רבה לזה.

שאלה: אמרת שכדי להשיג את הרצון להשפיע אנחנו צריכים לעבור דרך עיבור, יניקה, מוחין. למה זה קשור? זה קשור לרגשות שלי, למחשבות שלי, לרצונות שלי?

כן, ודאי. אני כולי רצון אגואיסטי, רצון לקבל על מנת לקבל, כולנו, כל אחד במידה שלו, באופי שלו, באופן שלו. מה צריך להיות כאן? אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות, וזה מה שאנחנו לומדים ועושים בחכמת הקבלה בתהליך הזה, אנחנו צריכים לעשות פעולות שהפנימיות שלנו תתחיל להשתנות. היא מתחילה להשתנות על ידי משהו שקורה מבחוץ. זה נקרא "המאור המחזיר למוטב", "אור מקיף", שליטה חיצונה כללית. אני לא כל כך מבין בזה ולא מרגיש את זה. אני רק יכול להגיד שהפעולות שלי שאני צריך לעשות הן צריכות להיות כאלו שלאט לאט אני ארגיש שמשהו בי משתנה.

ממה משתנה? מזה שאני דואג לעצמי הבהמי, שאני נמצא בדרגת דומם, צומח, חי, ואני צריך לגדל את ה"נקודה שבלב" מה שנקרא, תחילת הנשמה שהיא נמצאת בי. אז אני צריך להתחיל לגדל את הרצון להשפיע, תחילת הנשמה, על ידי כל מיני פעולות חיצוניות. כמו שאנחנו עושים נגיד עם צמחים, או עם חיות, שאנחנו צריכים להתחיל מזרע.

כל דבר שמתפתח יש בו איזה גרעין, ובגרעין הזה אנחנו צריכים לטפל, וכך צריכים לעשות. אז אומרים כך, אם יש באדם אותו גרעין, תחילת הנשמה, אז "הבורא מביא את האדם לגורל הטוב", לקבוצה, ו"הוא אומר קח לך". שים את עצמך מרגע זה והלאה בצורה נכונה בקבוצה, יותר ויותר ויותר תדאג להתפתח על ידי הסביבה הזאת, בהשפעת הסביבה הנכונה על האדם, אז אתה תתחיל להתפתח.

ואז אנחנו אם שומעים מה שמקובלים אומרים לנו, אם מארגנים את עצמנו בצורה כזאת אז אנחנו מתפתחים. ויש לנו דוגמאות, לצערי אני רואה שיש כאלה שמקבלים את המילים האלו שסתם ככה כתוב יפה ולא יותר. ויש כאלה שמתייחסים לזה ברצינות, ואז באמת מחזיקים את הקשר שלהם עם העשירייה, ובכלל עם הסביבה שלנו הגדולה, משתתפים כמה שאפשר יותר, ועל ידי זה גדלים וגדלים יחסית מהר.

שאלה: דיברת על רצון וכוונה. האם יש כוונה בעובר כשהוא ברחם אימו ועדיין אין לו מודעות?

ודאי שישנה כוונה. האדם ברחם אימו זה נקרא "אדם גדול", נגיד בגיל ארבעים, שהוא עכשיו מתחיל לדאוג לנשמה שלו, לחלק הרוחני שבו, איך לפתח אותו. ואז הוא מתחיל לדאוג לאותו החלק שיש בו נקודה בלבד, טיפת זרע. אבל הטיפה הזאת היא צריכה להתחיל לגדול. צריכים לתת לה תנאים, התנאים שהיא תגדל הם הקבוצה, הסביבה. כמו שאנחנו לומדים על השפעת הסביבה על האדם מבעל הסולם ומרב"ש.

ולכן עד כמה שאדם מכניס את הרצון הזה הקטן שיש בו לרוחניות, מכניס אותו בסביבה נכונה, מארגן את הסביבה הנכונה על הרצון הזה, הוא בזה מעורר את פעולת הרחם על טיפת הזרע. ואז מתחיל להתפתח ומרגיש עד כמה שיש לו בזה התפתחות.

ומהטיפה הזאת מתחיל להתפתח רצון להשפיע, שזה נקרא "העובר הרוחני", רצון להשפיע. ואז האדם מתחיל להרגיש יותר ויותר שהוא מוכן לוותר, שהוא מתחיל להרגיש את חשיבות החברים, חשיבות העשירייה, והבורא שהוא ממש הופך להיות בשבילו הדבר הכי יקר בחיים, שאין יותר מהבורא בכל המציאות, העיקר זה הוא. ואז כמה פעמים ביום הוא חושב על זה יותר ויותר, כמה זה ממלא אותו, כמה זה תופס אותו. לפי זה הוא בודק את שלבי ההתקדמות שלו.

שאלה: מהם המצבים שאנחנו עוברים, ואיך בכל אחד מהם אפשר להגדיל את גדלות הבורא בעשירייה?

רק על ידי עבודה משותפת שלנו בעשירייה, רק מהחברים, מהספרים, בפעולות האלה גם אלו וגם אלו, אני יכול לקבל לאט לאט התרשמות מגדלות הבורא. שרק זה יציל אותי מהמצב שאני נמצא, ויוכל להעביר אותי מהרגשת העולם הזה להרגשת כל המציאות כולה. רק התהליך שאנחנו צריכים לעבור על ידי השפעת הסביבה.

שאלה: האם הנשמה מתפתחת בתוכנו או בינינו?

נשמה מתפתחת בכל אחד ואחד בצורה פרטית כלפי הסביבה בצורה יותר כללית. ואחר כך אנחנו כבר מגלים בתוך היחס הזה להשפעה, לבורא, לכוח העליון, לסביבה שלנו, כל מיני יחסים שזה כבר נקרא שהעובר גדל ואחר כך נולד. כל זה כלפי כוח ההשפעה מאיתנו כלפי הזולת, כאילו כלפי משהו, כלפי הבורא, וזה נקרא שאנחנו מגדילים, או מגדלים, את הנשמה שלנו.

שאלה: אמרת שבשבוע האחרון אנחנו נמצאים בהרבה שינויים. יש שכבר מרגישים, יש ששומעים, יש שאין בהם בכלל הבחנות. איך לממש תהליכים רוחניים כאלה בכמות כזו של אנשים כאשר כל אחד נמצא ברמה שונה? האם זה משפיע כשכל אחד מבין אחרת?

כן, יש כאן כמה דברים. אנחנו כולנו נמצאים עדיין כחלק ממערכת רוחנית שמתפתחת ומכנסת את כולנו בסך הכל בדור האחרון, זו ההתפתחות הכללית של כל הנשמות. אחר כך יש בנו נשמות כאלה שהן כבר כמו הנשמות של המקובלים הקדמונים עד בעל הסולם, שכבר הגיעו לגמר התיקון. יש כאלה שפחות, יש כמונו, ויש עוד פחות מאיתנו שעוד לא התחילו את ההתפתחות הרוחנית. וכל זה היא נשמה אחת שכך היא מתפתחת במערכת הכללית שהיא נקראת "אדם", וזה לפי סדר התיקונים.

שאלה: זאת אומרת שהמצב הזה שכל אחד מבין, תופס, מרגיש אחרת, לא אמור להפריע?

לא, לא, לא, כל אחד ואחד במקומו, אל תדאג לזה. אלא כל אחד ואחד צריך לדאוג שהוא ממלא בכל כמה שהוא מסוגל את התפקיד שלו הפרטי עבור כל הכלי הכללי. זאת אומרת ששם נמצא בעצם הבורא, בכוח הכללי.

שאלה: איך נוכל להשיג את גדלות הבורא בעשירייה כשאין לנו שום ידע לגביו?

אנחנו צריכים ללכת לפי עצות המקובלים שהם אומרים לנו מה לעשות. כמו שבעולם שלנו אם לא היו הורים או מערכות חיצוניות שדואגים לעובר, לתינוקות, לכל מיני דברים, אם לא היו דואגים לזה שיתפתח נכון משהו מטיפת זרע והלאה, אז לא היינו מתפתחים, לא היינו מצליחים לחיות. לכן אנחנו צריכים לראות את המערכות האלה, שבחלק מהן הוא פועל בצורה טבעית, שהבורא סידר את זה עוד לפנינו ובחלק מזה הוא תלוי בהתפתחות שלנו, בכמה שאנחנו נמצאים במאמץ משלנו.

ואת החלק הזה שאנחנו צריכים לקבל על עצמנו בהתפתחות שלנו, אותו אנחנו צריכים לקחת על עצמנו, ולעשות. וכאן הבעיה היא שעדיין אנחנו לא כל כך נמשכים לזה. אנחנו עוד לא מבינים עד כמה חשוב המאמץ הפרטי שלנו. אנחנו כביכול מחכים ומצפים שהשינויים יתרחשו ללא ההשתתפות שלנו. וזה בעיה.

נקווה שאנחנו נבין שהכל תלוי במאמץ של האדם הפרטי, מאמץ של עשירייה פרטית וכן הלאה.

שאלה: האם מידת ההרגשה שלי תלויה במאמץ הפרטי שלי או במאמץ המשותף של העשירייה?

ההצלחה היא תלויה בעשירייה. אבל עד כמה שאתה מעורר את העשירייה, כך תצליחו. וצריכים להבין שיש בזה הכנה מצד העליון, שהעליון מכין לך עשירייה, וגם אם העשירייה רוצה או לא כל כך רוצה, אתה צריך להשתדל בכל הכוח להביא אותה למצב הרצוי ולראות בזה את הבורא כשותף.

שמצד אחד ודאי שהוא מארגן לך את העשירייה וההפרעות, ומצד שני הוא הכין לך את זה כדי שאתה תצטרך את העזרה שלו וכך תתקרב אליו, שזו בעצם המטרה.

שאלה: אם הפרעה רוצה לשלוט בי, איך העשירייה יכולה לסייע לי להשתחרר משליטתו ולהגיע לשליטת הבורא?

אם כל אחד ואחד בעשירייה, אתם רוצים במקצת, מסוגלים במקצת לפתח רצון לצאת משליטת האגו שלכם, אז אתם בסופו של דבר כן מסוגלים לחבר את הרצונות האלה ולהתמודד נגד הפרעה "שלח את עמי ועבדהו", כדי שהבורא כבר יתחיל להתגלות מתוך הקשר ביניכם כלפי הפרעה, כמו שכתוב בתורה. ואז אתם תתחילו להרגיש שאתם כן מסוגלים בכוח העליון לצאת ממצרים, משליטת האגו.

הכול זה הבחנות פרטיות וכלליות אבל פנימיות, שבתוך ההבנה ובתוך הרצון.

שאלה: כשהמורים שלנו כותבים בספרים שלעובר אין פה, האם זה תנאי, זו פעולה שלנו, או שזה סימן שמופיע בנו כתוצאה של עבודה שלנו בעשירייה?

זה שלעובר אין פה, זה נקרא שהוא לא מסוגל לבקש ולא לקבל בצורה נורמלית, לא לבלוע, לא ללעוס, יש בזה הרבה הבחנות, אז אין את זה לעובר אלא הוא מקבל את זה בצורה ישירה ממדרגה יותר עליונה שנקראת "רחם". והרחם הזה, זאת אומרת אימא שלו הרוחנית, היא מפתחת אותו, תכונת הבינה ,ממלאים אותו, מטפלים בו בעובר, והוא לא יודע בדיוק מה שקורה. הוא בכלל לא מבין, לא מרגיש איפה הוא נמצא, כמו שאנחנו כלפי העולם הרוחני.

וכך אנחנו מתפתחים, עד שמתחילים להיות ראויים להתחיל להכיר את המדרגה היותר עליונה, שבזה כבר מתקרבים ללידה. אבל קודם פה אנחנו נעבור את שלבי העיבור, זה בכל זאת תשעה ירחי לידה.

שאלה: מצד אחד אני קשור לחבר, לעודד ולעבוד בתוך העשירייה, ומצד שני להיות בהתבטלות, בביטול מוחלט, להיות אפס מול העשירייה. האם הפעולה הזאת היא פיזית או פעולה פנימית, מנטלית, איפה הגבולות שאני צריך לשים לעצמי?

אני חושב שהכי מועיל אם אני משתדל להיות בתוך העשירייה ולהשתדל להיות כל הזמן בהרגשה כלפי החברים שאני נמצא באהבה, אני נהנה מהקשר בינינו, אני רוצה עוד יותר לחמם את הקשר בינינו. ואם אני עושה את הפעולות של חיבור, של אהבה, של תמיכה, דאגה, אני מראה להם את הדברים האלה, אז מתוך זה אני מגיע מאהבת הבריות לאהבת ה'. ואז אני מתחיל להרגיש שיש באמת מציאות של הכוח העליון, שהוא לפנינו ומכין לנו את כל הדרכים והמצבים הבאים, וכבר אנחנו צריכים רק לעשות פעולות כדי לאתר אותו, להתקשר אליו.

וכאן מתחיל להיות עניין של גדלות הקבוצה, העשירייה, היא מביאה אותי להרגשה ולהבנת גדלות הבורא. ואז אני מתחיל לקבל את גדלות הבורא כדבר העיקרי שיכול להציל אותנו בקבוצה, זאת אומרת לחבר בינינו. ורק לזה אני מתחיל להיות מכוון כבר.

שאלה: איך ההתרחקות והניתוקים בקשר בינינו עוזרים לעובר הרוחני לגדול?

מה לעשות, אלה דברים הכרחיים. אם לא היו ניתוקים לא היו גם התקרבויות. כך כל דבר ודבר בחיים שלנו, תמיד תמיד כלול מחושך ואור, חושך ואור. נגיד במוזיקה, אז יש לך פם, פם, פם, פם, פם, פם, יש לך כל הזמן הפסקות, פאוזות בין הצלילים וצליל, פאוזה וצליל. ומה תעשה? אחרת אתה לא תוכל להבדיל שום דבר, אתה לא תוכל לעשות שום דבר. כל הדברים בנויים מתוך זה שיש ביסודם חושך ואור, רצון לקבל ורצון להשפיע, בורא ונברא. אחרת זה יהיה רק הכוח העליון, שאפילו לא עליון, זה כוח אחד שלא יהיה מישהו שיוכל להשיג אותו, להרגיש אותו.

לכן כל העבודה שלנו היא כמה שיותר מהר לעבור כל מיני מצבים של חושך ואור, ניתוק וחיבור. ולדעת מהי המטרה שצריכה להיות.

שאלה: בקבוצה שלנו אנחנו רואים שאותם השינויים שאנחנו עוברים עכשיו, הם לפעמים פועלים, משפיעים מאוד חזק גם על חברים מאוד חזקים. חלק מהחברים מתנתקים, אחרים אפילו עוזבים לגמרי. מהי חשיבות הכמות בשלב שבו אנחנו נמצאים בעשירייה?

כמות אנשים גם מאוד חשובה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך". כי אם אנחנו רוצים להתקדם אנחנו לא יכולים לקבל את גדלות הבורא בכמות קטנה, לא נוכל לסבול את זה. אלא כמה שכמות יותר גדולה של אנשים אז יותר קל להם לגלות בורא יותר גדול. כמו שאנחנו צריכים להעביר ממקום למקום נגיד מאה טון מטען, אז אנחנו צריכים לזה נגיד אלף אנשים, ועם פחות מזה, לא נוכל לסחוב את זה.

לכן "ברוב עם הדרת המלך", עד כמה שישנם יותר אנשים בחיבור אז יש להם אפשרות לגלות יותר את גדלות הבורא. וגדלות הבורא באה בין כולם בהתכללות שביניהם, אז הם יכולים לגלות את הבורא בכמות ובאיכות. העיקר זה באיכות, בצורות התכללות יותר ויותר. לכן מאוד חשובה התכללות בינינו.

קריין: קטע מספר 15 מאמר "אשה כי תזריע" של הרב"ש.

"מוכרח לעבור תשעה ירחי לידה, שע"י זה הוא קונה כל פעם כח, הנקרא "רצון להשפיע". שאם הוא רואה שיש איזה דבר שמפריע להרצון דלהשפיע, יש בכוחו לדחות את הדבר, ואז נקרא "וילדה זכר". היינו לאחר שכבר עבר עליו את התהליך של "ירחי לידה", ולא באמצע עבודה, היינו שתיכף שנכנס בעבודה, תיכף הוא רוצה לראות את כח השפעה שהשיג, אחרת הוא ברוגז וטוען, הלא כבר התחלתי בעבודת הזריעה ואיפה הפירות מה שאני צריך להשיג. על זה מתרץ רבי יוסי, שהאשה תיכף משנתעברה עד יום שיולדת אין מלה בפיה אלא הולד שלה אם יהיה זכר, שהתירוץ הוא, הגם שעוד לא ילדה אבל אין לה סבלנות לחכות אלא תיכף רוצה ללדת."

(הרב"ש. מאמר 22 "אשה כי תזריע" 1986)

כך אנחנו גם בגשמיות רואים את זה, ובמיוחד ברוחניות. אנחנו בחוסר סבלנות, אנחנו רוצים מהר כמה שאפשר להגיע לכוח השפעה, זה הולד שנולד, כוח השפעה שאנחנו יכולים להשתמש בו בפועל כלפי חברים, כלפי הבורא. וכאן אנחנו צריכים ללמוד עוד, עד כמה הכוח הזה צריך לגדול בנו בצורה איטית. שבגדילה שלו, אנחנו צריכים להשתתף.

אנחנו, בכוח ההשפעה שמתעורר בנו, צריכים לצרף אליו כל מיני פעולות שלנו, מאמצים שלנו, ואז כוח ההשפעה, בזה אנחנו רוכשים אותו, יכולים לעבוד עימו. כי סך הכול, העובר הופך להיות החלק הפעיל מצידנו כלפי הסביבה וכלפי הבורא, וכך אנחנו מתפתחים. זאת אומרת, לא לרוץ עם כוח השפעה "איפה זה ולמה אין, ועוד לא נולד בנו", אלא הכול תלוי במאמצים שלנו.

אנחנו צריכים להגיע למצב שגדלות הבורא תהיה כל כך גדולה בנו, שאנחנו נוכל את כוח ההשפעה הזה לקבל לתוך הרצון לגדלות הבורא. זאת אומרת, מה זה בעצם הרחם שלנו? שאני רוצה לגלות את גדלות הבורא. בתוך גדלות הבורא, אני מתחיל לגלות את החלקים המתוקנים שלי, זה כבר העובר שגדל ברחם. אבל כל הרחם כולה, זה גדלות הבורא, בינה.

שאלה: ברוב עם גדלות המלך, האם זה ככה גם בעשירייה?

כן.

תלמיד: פשוט יש לחברים ספקות, נגיד יש בעשירייה שש עשרה חברים, זה יותר כדי לתפוס?

"רוב עם" זה לא לפי כמות האנשים. מאיפה אתה לוקח את הדברים האלה? הכי רציונלי זה עשרה או אפילו קצת פחות מזה. אבל יותר מעשרה, אנחנו כבר מאבדים חשבון. עד עשר, אני יכול לספור, יש לי עשר אצבעות. יותר מעשר, אני לא יכול, אין לי אצבעות. אם יש לכם שש עשרה חברים, אולי רצוי להתחלק לשתי קבוצות. אני לא קובע, אני רק אומר שאולי רצוי, כי יש הרבה דברים שבכמות כזאת של אנשים, אנחנו לא מסוגלים לתפקד, בצורה מובילית כזאת, עניינית.

שאלה: בטקסט מדובר על עיבור, יניקה ומוחין אבל בטקסטים אחרים, אנחנו מדברים על קטנות וגדלות. איך אפשר לשייך בין שתי קבוצות המונחים האלה?

לא, את זה אנחנו עדיין לא לומדים. עיבור, יניקה ומוחין אלה השלבים הגדולים מכאן ועד גמר התיקון. ובכל שלב ושלב יש גם באיזו צורה קטנה עיבור, יניקה מוחין. וגם קטנות וגדלות יש בכל מצב ומצב, אנחנו עוד נלמד. לא להתבלבל בין הדברים האלה. תנסו לקשור את מה שאנחנו מדברים, למב שבו אתם נמצאים בפועל, בפועל, ובזה להיות.

במצב שבו אתם היום, אתם בעיקר צריכים לדאוג לקבוצה. שהיא תתחיל לתפקד כך שבתוכה, נוכל לגלות את כוח החיבור, כוח ההשפעה שזה הבורא. ובמידה שאנחנו מגלים אותו בתוכנו, אז הקבוצה הופכת להיות כרחם. וצורת הבורא, דמות הבורא, כוח ההשפעה שאנחנו מגלים, זה בעצם העובר שגדל בה, עד שהוא הופך לפרצוף, לקטנות וגדלות וכן הלאה. אבל קודם אנחנו צריכים לדאוג שיהיה רחם, בלי זה לא יקרה כלום. ורחם זו הקבוצה.

שאלה: אנחנו כל הזמן מחדשים את ההרגשה של גדלות הבורא? כי משהו קורה פתאום, זה נעלם וכאילו זה לא היה אף פעם, האגו מרגיש מזה חזק, כאילו לא יודע מה זה. וצריך מחדש לעבוד על זה.

אז מה שאלה?

תלמיד: כשבאה הרגשה כזאת פתאום, ויודע שצריך להגיע להתחברות בעשירייה, אבל האגו עד כדי כך מתנהג כאילו אף פעם לא הרגשת את זה.

זה יפה מאוד שאתה מרגיש כך. ואז מתוך זה אתה צריך להבין, שבלי תמיכה של הקבוצה, אתה לא תוכל לצאת מהאגו שלך אף פעם. אלא רק בזה שאתה מארגן את הסביבה, ועל ידה אתה מחבר את כל הכוחות ואז תוכל לפרוץ מהאגו שלך. ככה זה עובד. לכן כתוב "או חברותא או מיתותא" או חיבור בעשירייה או מוות רוחני, אחד משניים

תלמיד: אבל הרגשה הזאת כל פעם תחזור, זה יתחדש?

זה יתחדש כל פעם בדרגה יותר ויותר גבוהה, עד שאתה תגיע לגמר התיקון. אבל כל פעם התהליכים הם תהליכים כאלו. רק כל פעם יהיו לך בזה הבחנות חדשות, טעמים חדשים.

שאלה: פרקטית איך אני תורם לרחם?

בחיבור בין החברים. רשת הקשר ביניכם בונה את הרחם רוחני, ככה זה בלבד, על זה מדובר. אחר כך, אתם תגלו שאתם כלולים מתוך זה בעוד מערכת, שהיא רחם עליונה יותר, רוחנית יותר. אבל ככה זה, מזה מתחילים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לדאוג לקבוצה, להגדיל את חשיבות וגדלות הבורא. אבל מה לעשות בצורה מעשית?

בצורה פרקטית אנחנו צריכים להגיע למצב שכל העשירייה מבינה שהחיבור ביניהם צריך להיות כזה, שהם יגלו את הכוח העליון ביניהם, שהוא נסתר ביניהם, והם צריכים לגלות אותו מתוך חיבור, מתוך הבנת ההכרחיות, עד לאהבה. אלה לא סתם מילים יפות.

שאלה: אמרת שהמחשבה הזו על התקרבות לבורא, צריכה לנקר באדם כמו אישה בהריון, שכל הזמן חושבת על זה. איך נשארים כל הזמן במעקב הזה בפועל, בבדיקה הפנימית הזאת?

"איש את רעהו יעזורו". צריכה להיות מחשבה כמה שאפשר יותר מכל אחד ואחד בעשירייה, עד שאנחנו ממש מרגישים שכל הזמן נמצאים סביב זה, כל היום וכל הלילה.

תלמיד: מה האווירה הזו בעשירייה שגורמת לכל חבר כל הזמן לבדוק את עצמו, אם הוא בהריון, אם הוא גדל, מתפתח, אם הוא מתקדם?

בוא נגיד כך, שחס ושלום יש איזו צרה גדולה על כל העשירייה, עד כמה אתם חושבים רק על זה ולא שום דבר אחר. אין לכם שום בעיה אחרת, זה מסתיר לכם את כל החיים, ואתם ממש משתגעים מהבעיה הזאת, איך לפתור אותה. ואתם לא יכולים לעזוב אותה, וכך אתם כל הזמן נמצאים בחיבור ביניכם.

אבל אנחנו צריכים לא מתוך צרה, כי זה כבר דבר לא טוב, ונקווה שהבורא לא יפעיל זאת עלינו. אלא אנחנו צריכים לעשות את זה מהמאמץ שלנו, מהערכת הגדלות שלו. בסופו של דבר לא חשוב לנו שום דבר חוץ מגדלות הבורא, שהוא יהיה גדול בעינינו, שיכסה את כל האופק, ושום דבר חוץ מזה אני לא רוצה להרגיש, אלא שהכול יהיה על רקע גדלות הבורא. קודם גדלות הבורא שממלאת את כל המציאות, ואחר כך אני רוצה להרגיש עוד כל מיני הבחנות שיעזרו לי להגדיל עוד יותר את גדלות הבורא. רק את זה.

תלמיד: ברגע שיש צרה זה מובן, אם יש צרה ברור שכולם יחשבו על זה עכשיו.

אז ככה צריך להיות, כאילו שאתה נמצא בצרה חס ושלום.

תץלמיד: כן, אבל איך יוצרים את האווירה הזאת? כי במציאות זה לא ככה, לפעמים אנחנו בורחים מזה.

קנאה, תאווה וכבוד שהעשירייה מפעילה על כל אחד ואחד, רק בצורה כזאת שממש כל אחד מרגיש כזה לחץ מהעשירייה.

שאלה: מה השתוקקות תוסיף לנו בזמן העיבור, איך זה עוזר לנו בעשירייה, והאם עדיין זה זכר או לא. מה ההשוואה על זה בעבודה בעשירייה?

מתוך החיבור בינינו אנחנו מגיעים להרגשה שהבורא מסתתר שם בינינו, ככה זה עובד, ואין לי יותר מה להוסיף.

תלמיד: איך מתבטא חוסר סבלנות של זמן העיבור בעבודה בעשירייה?

אנחנו צריכים לכבד את חוסר הסבלנות כי הוא דוחף אותנו להגיע מהר כמה שאפשר לחיבור בינינו, זה מייצב נכון את הרחם כדי לגדל אותה ולגלות בה את הבורא, את העובר שכך גדל. בעצם מה שאנחנו צריכים לקבל בעשירייה שלנו זה את הכרת גדלות הבורא. הכרת גדלות הבורא שלא הייתה קודם ואנחנו באמת מולידים אותו כי לא היה כלפי מי שיתגלה קודם, אלא רק בתוך הרחם שלנו, שאנחנו בונים בתוך הקבוצה, אנחנו נותנים תנאים, אנחנו דואגים, אנחנו מפתחים חיסרון להתעבר, להיכנס להריון ולהוליד את גדלות הבורא בעינינו.

שאלה: אמרת שישנם חברים שלוקחים את המילים שאנחנו קוראים ברצינות ואני רוצה להראות לחברים שלי שאני לוקח את המילים האלו בשיא הרצינות, שזה תופס אותי הרבה פעמים ביום. איך אני מראה להם את הרצינות הזאת?

גם על זה כתוב. תתקשר אליהם, תדבר איתם, תראה להם בכל מיני פעולות אפילו בלי מילים שמהן הם יתרשמו, שבשבילך ההתפתחות הרוחנית מאוד חשובה. וההתפתחות הרוחנית היא בעיקר להתקרב להכרת גדלות הבורא, שהוא השולט בכל המציאות.

שאלה: אמרת שלזכר יש יכולת לדחות את הדבר שמפריע לרצון להשפיע, אחר כך אמרת בתוך גדלות הבורא אני מבחין בכל התיקונים שלי. מה הקשר ביניהם?

מה הקשר בין גדלות הבורא לתיקונים?

שאלה: הזכר יש לו יכולת לדחות את הדבר שמפריע לרצון להשפיע.

כן, לכן זה נקרא "כוח הזכר" "כוח השפעה".

תלמיד: איך זה שבתוך גדלות הבורא אני מבחין בכל התיקונים שלי?

כשאתה תתחיל להתקרב לזה אתה תיראה כמה יש שם כוחות, מחשבות, רצונות, כוונות. אתה תראה, כי מזה אתה מרכיב סך הכול את הצורה הזאת שנקראת "עובר". מי זה העובר? הבורא שאתה מתחיל לגלות אותו. מי הכלי של העובר? רצונות וכוונות שלך, אבל התוכן של העובר באיזו צורה ומה? זה אתה מוליד אותו, "אתם עשיתם אותי". לאט לאט, אלה דברים שנשמעים מאוד מוזרים.

שאלה: היסטורית יצא כך שיש לנו קבוצות, קבוצת מוסקבה, קבוצת פיטר, קבוצת ניו יורק וכן הלאה, אני מדבר על קבוצות גדולות, ואילו כעת אתה מעביר את הדגש לעבודה בעשירייה. חלק מהחברים אומרים שהם רוצים להיות בקבוצה, וחלק אומרים שהם רוצים לעבוד בעשירייה. מה אנחנו עשים עם הניגוד הזה, הסתירה הזאת?

איך אנחנו יכולים לחלק בין עשיריות לקבוצות. קבוצה יכולה להיות מאותו מקום ועשירייה היא כבר אנשים שמתחברים כדי לבנות ביניהם קשר של עשירייה. נניח במוסקבה יש לנו שמונה או יותר עשיריות. אתה יכול להגיד קבוצה אחת, אבל מה זה קבוצה כשאנחנו כבר לא מתאספים ומי יודע מתי ואם תקרה בכלל התאספות פיסית באיזה מקום, ומה זה ייתן לנו שאנחנו מגיעים לאיזשהו מקום פיסי ויושבים שם ושומעים שיעור. בכל זאת כדי שאנחנו נבנה כלי רוחני אנחנו צריכים להיות כמו שמקובלים כותבים לנו, להיות בעשיריות.

קבוצה זה פשוט סטודנטים שמגיעים לאוניברסיטה, גם שם יש כל מיני חלוקות לקבוצות, אבל קבוצה זה לא דבר רוחני, דבר רוחני זו עשירייה. אז תפסיקו אחרי כל כך הרבה שנים שאנחנו כבר הופכים להיות לעשיריות עדיין להחזיק בקבוצות. יש לכם קבוצת מוסקבה, יש שם כמה מאות אנשים, מה זה נותן לך שהם חיים באותו אזור? העיקר בשבילך זה עשירייה, איפה שאתה יכול לבטל את האגו שלך ולהתחבר עם החברים בלב ונפש. אז תחליטו מה שאתם עושים, אני רואה שאתם עדיין דינוזאורים, לא מתפתחים בצורה רוחנית, מחזיקים בכל מיני צורות קשר קודמות. אני לא יודע מה קורה לכם, לפעמים אני שומע באמת דברים מוזרים כאלה שאנשים כאילו לא הולכים יחד.

תלמיד: לכן גם שאלתי, כי יש מגמה כזו, חלק מהחברים אומרים שזה לפי ההרגל, התרגלנו.

אם הם לא רוצים שילכו. אני לא צריך הרבה תלמידים, לפחות עשירייה אחת שאני יכול להעביר לאן שצריך. שכל היתר ילכו, מה אתם שמים בפני תנאים כשאתם רואים מה כתוב בספרים שלנו? עם איזה שכל? מה אתה יכול להגיד אם מקובלים כותבים שחור על גבי לבן מה צריך לעשות, מה אתם מתחילים שם לקפוץ? אני לא מבין מאיפה בא השכל הזה, הרגש. אנשים שהם רציניים, גדולים, גברים, מה אתם כמו ילדים קטנים? "לא רוצה", מה זה לא רוצה? יש לך תנאים. גם אותם מקובלים שכותבים לנו, זה לא שהם רוצים או לא רוצים, הם פשוט מעבירים לנו את חוקי העולם הרוחני, שכוח עליון שהוא אחד פועל בטבע, כך הוא הולך להתגלות. וגם הוא, אם אפשר כך להגיד, לא חופשי בזה, אלא הטבע שלו, ההשפעה החלוטה, מה שהוא רוצה לגלות כלפינו, היא מחייבת אותו כך לעשות.

אין כאן בכלל, "אני רוצה כך, או רוצה אחרת". אנחנו נמצאים תחת חוקים, חוקי הטבע. אתם רוצים תעשו, לא רוצים אין על מה לדבר. בכלל יש לכם עוד איזה דקה להישאר במצב ש"אנחנו רוצים קבוצה, לא עשירייה", איך זה יכול להיות? אני בכלל לפעמים מגלה כאלה דברים, שזה "אנחנו רוצים כך". מי אתם, בעלי השגה? אתם מבינים יותר ממה שכותבים לכם מקובלים? אז לכו ללמוד במקום אחר.

תלמיד: האם לא צריך לבנות קשר בין העשיריות?

כמה שמעת ממני על זה, שאסור בינתיים לעשות חיבורים בין העשיריות מפני שאין עשיריות? אני לא יכול לתקן אתכם, מצידי שתעזבו אותי. אני אומר ברצינות, אני לא מצטער על אף אחד שעזב, שילך ויחפש במקום אחר. אני נותן מה שאני נותן, אתם לא תוכלו לסובב אותי איך שאתם חושבים, ולהיות לידי ולעשות דברים הפוכים, אסורים, לא כדאי לכם, כי זה בכל זאת לא יעזור, אנחנו בכל זאת ניפרד, אם לא היום אז מחר. אתם קובעים האם אתם קרובים אלי או לא, אבל אני הולך בדרכי אין לי כאן מה לשנות.

שאלה: במה הקושי בהתפתחות העובר הרוחני כרצון להשפיע, בעיבור או בבניית תנאים להתפתחות שלו?

עיקר הקושי בזה שהוא צריך לבנות סביבה, כי הוא כולו תלוי ברחם וזו הפעם הראשונה שהוא מתחיל להיות קשור לתנאים חיצוניים, תנאים של השפעה, וצריך להתאים את עצמו במבנה הפנימי שלו לתנאים חיצוניים. שמתגלים לו תנאים חיצוניים של השפעה והוא צריך לבנות את עצמו בפנים כהשפעה, וכשהוא בונה את עצמו בפנים אז הוא בעצם בונה מעצמו דמות הבורא, דמות של השפעה, הוא בונה את עצמו כאדם הדומה לבורא. לכן כתוב "ויתעבר ה' בי"¹.

שאלה: האם "עובר" זה שאני מתחיל להרגיש יותר ויותר את גדלות הבורא בי?

כן, לא יותר. גדלות הבורא שאני מתחיל להרגיש שהיא מתייצבת בי זה נקרא "עובר".

שאלה: איך בדוגמה של רבי יוסי בן קיסמא הוא הצליח לבנות רחם מהתלמידים שלו?

אני לא יודע, אני לא רוצה לדבר על מה שהיה שם. ביטול, שם מראים לנו רק דוגמת הביטול, תעשו את זה ותבינו.

שאלה: האם אנחנו מקבלים את התנאים הנכונים להתפתחות הרוחנית שלנו ברחם או אחרי הלידה?

ההתפתחות הרוחנית מתחילה מרגע שאנחנו מתחילים לטפל ברחם, ובעובר שבתוך הרחם.

קריין: קטע מספר 16, מתוך מאמר "אשה כי תזריע", של הרב"ש.

"ספר "קדושת לוי" (תזריע): יש בעבודה זריעה, והריון, ולידה.

"זריעה" נקרא בחינת ההתעוררות המתעורר לב בני אדם לעבודת ה'. ו"הריון" נקרא במי שרוצה לעשות את המצוה. "לידה", כשאדם עושה את המצוה.

"אשה כי תזריע", היינו המקבלים יהיו משפיעים. "וילדה זכר", היינו בחינת גדלות. ואיש כי תזריע, היינו הבורא, הנקרא משפיע, בשם זכר, שהוא רק אתערותא דלעילא, "וילדה נקבה", שהוא בחינת קטנות.

וזה ענין "נקבה פניה למעלה", היינו כלפי המשפיע, שזה ענין "תשש כוחו כנקבה". ורק לאתערותא דלעילא הוא מחכה. ו"אשה כי תזריע וילדה זכר", היינו כאיש שיש לו כוח תמיד להתגבר. וזה ענין "וחזקת, והיית לאיש"."

(הרב"ש. 681. "אשה כי תזריע - ב'")

שאלה: מה ההבדל בין להוליד בן זכר בעבודה לבין להוליד נקבה בעבודה מבחינת הגדלות והקטנות בעבודה?

ההבדל בין להוליד זכר לנקבה זה או רצון לקבל או רצון להשפיע, מה נולד, מתי ואיך, קטנות וגדלות, יש בזה הרבה הבחנות. בחיים שלנו אנחנו רואים שאפשר ללדת נקבה ואפשר ללדת זכר, ברוחניות אנחנו מחשיבים רק את כוח הזכר. לכן גם בתורה אנחנו רואים שתמיד מדברים על לידת בנים ולא בנות, מפני שכוח הנקבה, כוח הנוקבא פניה לא להשפעה מצד אחד. אבל מצד שני דווקא "אישה כי תזריע וילדה זכר". זאת אומרת, המקבלת השפעה, "אישה כי תזריע וילדה זכר", זאת אומרת שהיא מהמצב הזה מגיעה לבחינת הגדלות.

שאלה: גדלות הבורא, רחם, התעברות, הכנה ללידה, לידה, מה הם כל הדברים האלה, האם זה איכות הקשרים שבינינו? האם זהו הדבק שמחבר אותנו יותר או פחות, וכמה שהוא מדביק אותנו יחד יותר, כך גדלות הבורא והבורא בעצמו מתגלה? האם זה נכון?

כן.

שאלה: קראנו בקטע השני שכותב רב"ש, שהעיבור זה מי שרוצה לקיים את המצווה, והלידה זה שהוא כבר מבצע אותה בפועל. מה כאן תלוי בעשירייה ומה כאן מקבלים למעלה מהבורא?

עלינו רק להעלות מ"ן, חיסרון לחיבור, חיסרון לגילוי כוח ההשפעה, חיסרון לדבקות לכוח השפעה. עלינו רק לגלות חסרונות ומלמעלה אנחנו מקבלים תגובה, תשובה על זה.

תלמיד: מהי הזריעה?

שאנחנו עושים את כל התנאים כדי שאותו רצון שאנחנו מגלים בעצמנו, הרצון לרוחניות, שהוא יגדל, שאנחנו מכניסים אותו כל פעם בתנאים הנכונים. כמו שאנחנו למדנו בביצים נגיד בתשעה באב, שאנחנו צריכים לתת לזרע תנאים שיגדל, ורחם זה הקבוצה, תכונת ההשפעה שהיא צריכה להשפיע על כל אחד ואחד.

שאלה: הרבה מוזכר על הנושא שאישה תזריע היא תלד זכר. ולמעשה מי שמגדל את העובר זו הבינה, זה הרחם, זו הנקבה. אז מה השוני בין זה לבין זה?

מפני שאדם מבטל את עצמו ואז הוא מגיע למצב שזה יגדל בו.

אני רואה שמתחיל להיות כאן בלבול. תנסו לעבור במשך היום על כמה הפסוקים האלה ונמשיך מחר. נקווה שנוכל להתקדם כי יש כאן בעיה בהתקדמות שלנו. אני רואה שבכל זאת עדיין פיזית אתם לא בנויים כדי לגדול נכון, שמה שאנחנו לומדים יתרחש בכם ואתם תוכלו לגלות את זה בפועל בחיים שלכם.

על קבוצה מוסקבה אני אפילו לא יודע מה להגיד. אנשים שנמצאים איתי כבר למעלה מעשרים שנה, נמצאים בכאלו מצבים פנימיים כל אחד ובקשר ביניהם, כאילו שבאו אתמול. ואני לא יודע מה לעשות איתם. כך האופי שלהם? האווירה הכללית החברתית הגדולה ברוסיה כך משפיעה עליהם, שמה שאנחנו לומדים הם לא מקבלים.

אנחנו לומדים שחייבת להיות עשירייה, והם אומרים "אנחנו נמצאים בקבוצות", וקבוצה זו לא עשירייה. למה אתם נמצאים איתנו עדיין? תחליטו או לכאן או לכאן. איך אפשר להיות גם בזה וגם בזה? זה לא שייך לרוחניות. אתם מקלקלים לעצמכם את הדרך. לכו תצליחו במשהו אחר, אני אומר ברצינות. אדם שרוצה ללמוד רק "תלמוד עשר הספירות", כמו שיש כאן כאלה ממוסקבה שקופצים, אז שילך ללמוד, שיעזוב אותי. אנחנו לומדים לא "תלמוד עשר הספירות", אנחנו לומדים איך להידמות לבורא. וזה תלוי במאמץ הפנימי בינינו, עד כמה הם מתקשרים ובונים את הדמות הזאת.

אז בבקשה, אני פונה אליכם ומבקש, או שאתם משתנים ומהר במקום, או שאתם עוזבים אותנו, כי זה הכול לרעתכם אם אתם נמצאים לא באותה התבנית כמו שאנחנו שלומדים את זה מדברי מקובלים שחור על גבי לבן. אם יש לכם בעיות, תכתבו אבל לא אלי, אני לא הולך להיות האפוטרופוס שלכם, אלא תפנו להנהלת בני ברוך אם אתם רוצים. בדרך כלל אתם כאלו שמבינים יותר מכולם, אז כך אנחנו נראה את העתיד שלכם.

(סוף השיעור)

---

1. "ויתעבר יהוה בי למענכם" (דברים, ג, כ"ו)↩