שיעור בוקר 18.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 505, מאמר "ירושת הארץ"

קריין: היום מתחילים סדרה של שיעורים ומאמרים בנושא פסח בחודש הקרוב.

"כתבי בעל הסולם", מאמר "ירושת הארץ", עמ' 505.

ירושת הארץ

[מתוך כתב יד]

כבר בשורה הראשונה הוא נותן לנו תנאי, איך מגיעים למצב של פסח, זה נקרא "שיבת הארץ", ש"ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת". כלומר פסח זה לא זמן, אלא "פסח" זה מצב בין כל אחד ואחד בישראל.

"חז"ל אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת". זה התנאי שדורשים מישראל.

"ב. ויש להבין מה ענין אחדות ישראל עם הגאולה.

ג. ונקדים העניין בַּמָּה אֵדַע וכו', כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וכו', וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל. וקשה איזו תשובה היא על שאלת אברהם?", מה זה שייך אחד לשני.

"ד. ויש להבין כל ענין הבריאה הזאת שהאדם סובל בה כל כך למה לי? וכי לא היה יכול להנות לנבראיו בלי כל זה?", בלי כל הצרות הגדולות, הייסורים והתנאים שישראל חייבים לעבור?

"ה. אמנם אִיתָא בספרים כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים."

"ו. ובזה מובן מאמר בֶּן הֵא הֵא במשנה אבות שאומר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא שפירושו שהשכר נמדד במידת הצער. שקשה לכאורה מהו עניין הצער של אדם להשכר שלו?

ז. ובהאמור מובן היטב כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנה בעולם הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות, מובן מאליו שכל שצערו בתו"מ גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר.

ח. ועתה מובן תשובת הקב"ה לשאלת אברהם אבינו בַּמָּה אֵדַע כו' כי השאלה של אברהם אבינו היתה משום שראה ברוח קדשו גודל ההפלגה של שכר הטוב העתיד להגיע לישראל בזכות ירושת הארץ שהרי כל קיום המצוות תלוי בארץ וע"כ תָּמַהּ אברהם אבינו בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה כלומר במה אדע שבני ישראל יוכלו לזכות לְשָׂכָר גדול כזה ולהפלגה גדולה כזו כי מֵאַיִן יהיו להם כלים גדולים שיהיו ראויים לקבלה נפלאה הזו, וע"ז תירץ לו השי"ת גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אׂתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וכו' שאז יהיו להם יגיעה רבה בתורה ומצוות ואז הבין שבדרך זה ישיגו בטח כלי קבלה הגדולים והתשובה מְסַפֶּקֶת לגמרי.

ט. היוצא מדברינו שצריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם אשר מטעם זה נתפלא אברהם אבינו כי לא הבין מֵאַיִן יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם בכלים הגדולים הללו ויהיו ראויים להארץ הקדושה כמבואר.

י. וקשה על זה הָתֵינָח העוסקים בתורה אבל העוסקים בְּמִילֵיּ דְּעָלְמָא [בהבלי העולם] שאינם מוכנים כלל לעסוק בתורה במה יזכו המה לכלים הללו?

יא. אמנם התירוץ הוא כי ע"כ אמרו במדרש הנ"ל שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם באגודה אחת. כי הכלל ישראל המה גוף אחד ממש. שכל אבר ואבר יש לו תפקיד המיוחד לאותו האבר. למשל הראש מחשב שכל ודעת. והידים עובדות ומספיקות מזונות להראש. והראש פטור מלעבוד בעצמו, ואין לו צורך לזה כי הידים מספיקים לו. והידים אין להם צורך לחשוב שֵׂכֶל איך לעבוד, כי הראש מספיק בעדו לגמרי.

יב. אם ישראל יעשו לאגודה אחת, כמו גוף אחד, אשר בעלי עבודה שהם הידים של הגוף יספיקו להראש, אז היגיעה והצער של בעלי תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים... ומובן היטב המדרש [אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם] באגודה אחת וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל. .. יהלך."

זה בעצם המאמר כולו.

תלמיד: אם אברהם כבר שאל את השאלה "במה אדע כי אירשנה", ואנחנו יודעים את התשובה, הוא קיבל תשובה, אז מה כל אחד צריך לשאול?

כל אחד צריך להגיע למצב שלא ברור לו מה צריך לעשות, ועל זה הוא שואל.

תלמיד: הוא שואל את אותה השאלה?

הוא שואל עבור עצמו

תלמיד: האם את אותה שאלה?

כן.

תלמיד: האם התשובה תהיה אותה תשובה?

אפילו שזו אותה תשובה, אבל כל אחד ששומע תשובה שמכוונת אליו, אז זה כאילו הכול מחדש.

תלמיד: הוא מתחיל ומסיים שאנחנו צריכים להיות כאגודה אחת, ולכל אחד יש תפקיד בגוף האחד, באגודה הזאת. איך כל אחד מאיתנו יודע מה התפקיד שלו בגוף הזה בשביל שהגוף יפעל בשלימות?

אנחנו שייכים לגוף אחד, לקבוצה אחת, כשמטרתנו להגיע לדבקות בבורא. בדרך לזה כל אחד מקבל איזו סטייה מאחרים. כמו עם תינוקות, כשמסתכלים עליהם, אז אין הבדל ביניהם, קצת ברגש, לא יותר. אבל כשהם גדלים, הם גדלים בכל מיני צורות שונות אחד מחברו.

אותו דבר כאן. כולנו צריכים להגיע לעבודת ה' כאילו בדרך אחת, מה יש בין איש לרעהו. אבל כשאנחנו מתעמקים בזה, אז רואים עד כמה הדרך, דרך החיים, לכל אחד היא שונה. על זה בעצם הוא רוצה לתת כאן תשובה, למה אנחנו כל כך שונים, ולעומת זאת כל כך קשורים זה אל זה, ואיך בצורה כזאת אנחנו יכולים לעזור זה לזה.

תלמיד: אמרת שאנחנו חייבים לבוא כל יום עם שאלה לעצמנו. מה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו?

אנחנו צריכים לשאול כל יום, במה היום אני יכול לעשות פעולה מיוחדת כדי לקרב את הבורא אליי, או לקרב את עצמי אליו.

תלמיד: וההתקרבות הזאת שאני שואל את עצמי כל יום, במה היא אמורה להתבטא בדרך שלי?

היא אמורה להתבטא בקרבת מצבי למצב של הבורא.

תלמיד: יש לי חברים בעשירייה. איך בדרך שלנו אני מממש את זה כל יום מחדש, כשאני יודע שאני מתקרב לבורא, שכולנו מתקרבים לבורא?

כנראה שיש בזה עוד מה לעשות, עוד מה להעמיק.

תלמיד: הוא מחלק במאמר את ישראל לראש וגוף. ישראל אלו הרצונות להשפיע שבאדם, כן?

כן.

תלמיד: מה זה גוף ברצונות להשפיע?

גוף גשמי וגוף רוחני הם לא אותו דבר. גוף גשמי הוא שאני רואה שהוא נותן לי את הרגשת האיברים, נפח, כוח. גוף רוחני זה משהו אחר, אלו רצונות, כוונות. מה שאני רוצה לבצע בחיי, זה שהגוף הרוחני והגשמי שלי יתפקדו יחד ויתקשרו יחד, ושניהם יהיו מכוונים לבורא טוב ומיטיב.

תלמיד: ישראל שמחולק לראש וגוף, ברורה לנו העבודה של הראש, זו כוונה, קשר עם הבורא, השפעה, אבל לא ברור מה זה כלים של ישראל. הרי ישראל מלכתחילה אלו רצונות להשפיע.

כן.

תלמיד: אז מה זה כלים של רצונות להשפיע? איך ייתכן דבר כזה בכלל?

מלכתחילה כל הבריאה היא רצון לקבל ורצון להשפיע. יש חלק שמתאמץ להופיע ברצון להשפיע שלו, לכן הוא מתקרב להרגשת הבורא ונקרא ישר-אל, ישראל. ויש חלק שאינו כך, גם כן לפי רצונו, שלא מתקרב לזה, שלא כל כך נמשך לזה, ולכן אין לו כל כך רצון להגיע לדבקות בבורא, וכך נשאר.

תלמיד: מה תהיה העבודה של הגוף, של אותם חלקים שאין להם את הרצון הזה? איך הם יתכללו?

אתה שואל כבר על תיקון. איך הגוף שלנו, שיש בו גם יצר רע וגם יצר טוב, יתקן את עצמו שיהיה כולו טוב? זאת השאלה, כן או לא?

תלמיד: זה חדש לי לשמוע שלגוף של ישראל יש גם יצר הרע וגם יצר הטוב.

כן. גוף זה רצון, הרצון יכול להיות נפעל או על ידי השפעה או על ידי קבלה. לכן הוא צריך לבדוק את עצמו ולתקן את עצמו להיות תמיד בפעולת ההשפעה.

תלמיד: אותה מערכת שנקראת ישראל, לא ישראל הגשמית, אלא כל "בני ברוך" שרוצים לחיות בהשפעה, האם מתוך העבודה שלה היא נותנת רצון לכלל העולם להידבק בבורא או להידבק בהם?

בסופו של דבר, כן. בזה שמתקנים את חלק ישראל שבכל המציאות, אז נמשכים כולם. יש ודאי בירורים, מלחמות, חוסר הסכמה, הרבה דברים, שגם אנחנו מרגישים את זה, אבל בסופו של דבר כולם צריכים להגיע למצב שירצו להידבק בבורא.

תלמיד: הוא כותב בסעיף ז', "ובהאמור מובן היטב כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנה בעולם הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות, מובן מאליו שכל שצערו בתו"מ גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר". מה הופך את הצער לכלי לקבלת תענוג?

ככל שהאדם מרגיש צער מזה שהוא לא נמצא בהרגשת התענוג, והוא מפרש תענוג כהתקרבות לבורא, אז הוא משתדל להתקרב לבורא, עד כדי כך שאת כל כיוון התיקון שלו הוא מכוון לזה.

תלמיד: כל פעם יש לנו חיסרון, אנחנו לא מצליחים למלאות אותו, ובאופן טבעי מרגישים צער, כל הזמן הצער מלווה אותנו. איך לוקחים את הרגשת הצער ועושים איתה עבודה נכונה?

איך לוקחים הרגשה של צער ומעבירים על ידה את כל הגוף לתיקון הטוב? על ידי זה שמבררים מאיפה בא הצער, למה הוא דוחף אותי, מה הוא רוצה שאני אעשה, האם אני יכול לבצע את הפעולה שלו או לא. ואם לא, אז איך אני מבין כבר שמה שהפוך מהצער מגיע אלי מהרגשת הטוב ומיטיב, איך אני יכול להגיע לזה, איזו תשובה אני יכול לתת לרצונות, לכוונות, למחשבות שלי, על השאלה הזאת.

אם אני נמצא בסביבה נכונה, אז אני משתדל להתחבר איתם, ויחד איתם לבצע פעולות שימשכו אותי לכיוון התיקון, שאני ארצה לתקן. זה לא שאני מושך את כוח ההשפעה מלמעלה, אלא אני מושך את הרצון לכוח ההשפעה מהחברים, מכולם, ככל האפשר, ובכוח ההשפעה שאני רוכש אני כבר מתקרב לבורא.

תלמיד: אם אני מבין אותך נכון, כשיש לנו הרגשה של צער, צריך לברר מאיפה היא מגיעה, למה היא מגיעה, לברר את כל השאלות האלה, לא לקחת את זה לכיוון של צער אלא לעבוד עם זה ככלי עבודה.

כן.

תלמיד: הבנתי גם שצריך לעשות את העבודה בתוך העשירייה, להמשיך לעבוד בין החברים, שזה ייתן את הראייה הנכונה לגבי הצער.

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב כאן, "מובן מאליו שכל שצערו בתו"מ גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר."

כן.

תלמיד: לפי מה שבעל הסולם כותב כאן, זה אומר שככל שאנחנו מרגישים צער גדול יותר, כך צריכים לראות בזה הזדמנות גדולה למשהו עתידי. היום אנחנו עובדים בדיוק הפוך, היום אדם שמרגיש צער גדול ממשהו, לא משנה ממה, בגשמיות, רואה את זה כמשהו לא טוב, כמשהו שלילי. ופה הוא אומר, ככל שהצער גדול, כך יש פה מקום עבודה והזדמנות גדולה מאוד.

כן.

תלמיד: כך צריכים לראות את זה?

לא צריכים לראות שזה גדול או קטן, אלא עד כמה אני נמצא בהתקרבות לבורא או בהתרחקות.

תלמיד: בעשירייה רואים הרבה פעמים שחבר עובר מצב והוא מרגיש צער גדול מאוד. מהצד אפשר להבין שזה מצב שהוא יכול לעלות ממנו ולהתפתח, אבל אותו חבר שנמצא בסיטואציה של צער לא תמיד מרגיש את זה ורואה את ההזדמנות. איך העשירייה יכולה לעזור לחבר שנמצא במצב של צער, לראות בזה הזדמנות גדולה לקפיצה קדימה?

אנחנו יכולים להבין מהחיים שלנו, שאם מתגלה עכשיו באדם יצר הרע, והוא לא רואה חיים טובים, הוא לא יכול לשפוט את כל המצב שמגיע, שעובר דרכו בצורה טובה, אז אנחנו צריכים לראות שכך הבורא מכוון אותו.

תלמיד: איך העשירייה צריכה לפעול כשהיא רואה חבר שכואב לו, חבר במצב של צער?

לעזור לו להתעלות.

תלמיד: בדיבור?

בכל דבר.

תלמיד: אם היא תעזור לו והיא תתכלל איתו היא יכולה לעבוד עם הצער הזה כהזדמנות לצמיחה כמו שאמרנו קודם?

ודאי.

תלמיד: ובשביל מה המצב הזה מגיע לעשירייה? העשירייה מקבלת הזדמנות להתקדם דרך החבר?

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה על ירושת הארץ. מה זה בעצם הרצון הזה שיורשים? מהי אותה ירושה?

יורשים רצון להשפיע ששייך לבורא, ואנחנו על ידי הפעולות שלנו יכולים למשוך את הכוח הזה גם עלינו ולראות איך הוא מתלבש ברצונות שלנו.

תלמיד: שמעתי עכשיו שלא שמושכים את הכוח הזה מלמעלה, מושכים את הרצון הזה דווקא מהחברים.

כן.

תלמיד: מה זה אומר שאני מושך את הרצון להשפיע מהחברים ולא מלמעלה?

שאנחנו רוצים למשוך את הרצונות להשפיע מהחברים כדוגמה, אבל כתוצאה מזה אנחנו מגיעים לתפילה ומתפללים לכך שחוץ מהרצון הזה נקבל כוחות שנרצה להגיע לזה, לממש את הרצון בצורה נכונה, ואז נגיע לרצון להגיע לרצון להשפיע. ואם קבוצה גדולה, נגיד כמו הקבוצה שיושבת כאן, קרוב למאתיים איש או יותר, מסוגלת לחשוב יחד שאנחנו כן רוצים להיות שייכים לבורא, אז אנחנו מתחברים בינינו, באותו רצון להשיג את הבורא, וזה קובע איך אנחנו נראים כלפי הבורא, מחוברים ומשתוקקים אליו.

תלמיד: בעל הסולם כותב כשכדי לצאת לגאולה צריך להיכנס לגלות מצרים.

כן.

תלמיד: בשביל מה צריך את הגלות בדרך?

כדי שנראה את המצב האמיתי שלנו. שבמצב האמיתי אנחנו מנותקים מהבורא, מנותקים זה מזה, מכוח החיבור וההשפעה, וכדי להתקרב לגאולה, לדבקות בבורא, אנחנו צריכים להגיע לדבקות זה בזה.

זאת אומרת, את כל אותן פעולות החיבור אנחנו צריכים לעשות בינינו כדי שמבנינו נגלה רצון שהוא רק ימשוך אותנו להצלחה, לכיוון החיבור, ואז בחיבור נתחיל להרגיש יותר את הבורא ויהיה לנו כבר קשר בינינו לבורא, ואז ניקרא "ישראל".

תלמיד: איזו הכנה צריך לעשות לקראת הכניסה לגלות?

שהעיקר הוא, שעלינו לעבור את הגלות כדי להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: בעל הסולם כותב שלפי הצער הוא זוכה לשכר.

כן.

תלמיד: אם אני מבין נכון גם לפי הרגשת הגלות, הכרת הרע במצב, נזכה לגאולה. המצבים האלו הולכים ביחד?

אמנם הם סותרים זה את זה, רחוקים, הפוכים זה מזה, אבל כל אחד מהמצבים מאוד אופייני לכלי שנמצא בחיפוש, בגילוי של הבורא.

תלמיד: אני מחפש דרך לעקוף את הייסורים, לעקוף את הגלות הזאת.

"לעקוף את הייסורים" זה נקרא באיזו צורה אני מחפש את הגאולה שהיא תמצא חן בעיניי ובעיני הבורא יחד.

תלמיד: איך אפשר להגיע למצב כזה שהגאולה תמצא חן בעיניי? על איזה כלי יבוא השכר הזה?

בכלי של השפעה.

תלמיד: ויש יכולת בכלל להגיע לזה בלי גלות?

בלי גלות לא. חייבים לעבור מצב של גלות ואז מגיעים למצב של גאולה.

תלמיד: איך אדם מכין את עצמו להיכנס למצבים קשים, לחושך שהגלות תביא לו?

זה לא כל כך חושך. הוא מבין שהוא חייב לעבור בחושך כדי להגיע לאור.

תלמיד: האם שני המצבים, הצער והכלי לשכר, הם בו זמנית?

לא. צער זה הצער מזה שהוא לא נמצא בקרבה לבורא.

תלמיד: הדרך להגיע לדבקות עם הבורא, ברורה לנו. השיטה מאוד ברורה. יש חברים, יש רצון שאתה צריך לעבוד אתו. מה עם ההשתוקקות ההתחלתית לבורא, שמשם אתה מוכן לעשות הכול בשביל להגיע אליו, אתה מוכן להקריב את עצמך, את הרצון שלך, מאיפה זה מגיע?

מהבורא, בטח.

תלמיד: מה ההרגשה שם? יכול להיות שאני אביא לפה עוד שני מיליון איש שהם ירצו חיים טובים והם יעשו הכול בשביל זה. אין בזה כל קשר לדבקות עם הבורא. אין להם רצון לזה בכלל.

כן.

תלמיד: איך אתה בודק בעצמך כל פעם את הנטייה הזאת להידבק לעליון, להתכלל עם העליון?

אני לא מבין אותך. העבודה שלנו עם העליון צריכה להיות ברורה. העליון נותן לנו תנאים, שאתם תהיו כגוף אחד, "כאיש אחד בלב אחד". אז לאט לאט, על ידי התקרבות איטית דרך כל מיני מצבים שנקראים "גלות", אתם מגיעים למצב שאתם מתחילים להתקרב זה אל זה ומרגישים את המצב שנקרא "גאולה". במצב של גאולה אתם מרגישים רצון אחד שמחבר אתכם יחד ואתם מחזיקים בו, לא רוצים לצאת ממנו.

תלמיד: וכל ההשגה של הבורא, בתוך העבודה בינינו, בזכות הקשר בינינו, באמצעות הקשר בינינו, זו התוצאה של העבודה שלנו ביחד. האם יש בכלל מה להתעסק בנטייה שלך לשורש נשמתך, לבורא לפני כל זה?

זה נקודת הרצון שיש באדם מהבריאה שלו, מהבורא, כך הוא מרגיש שיש לו נטייה.

תלמיד: האם כשאתה נכנס לעבודה, לא להתייחס לנקודה הזאת?

אני לא יודע, להתייחס או לא להתייחס. לפי איך שאתה בוחר, לפי מה שחשוב לך.

תלמיד: אני רוצה לשאול על ההתכללות של הכלים. כתוב כאן, "אין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם באגודה אחת. כי הכלל ישראל המה גוף אחד ממש". לכל אבר עובד עבודה שונה. האם הכלים, בסופו של דבר, בזמן הגאולה, כולם מרגישים אותה הרגשה?

פחות או יותר.

תלמיד: האם אין דבר כזה שיש כלים של ראש וכלים של גוף בזמן הגאולה?

בזמן הגאולה הכול שייך לכלים של הגוף, שכל הכלים מתחברים לגוף הזה, וכך בונים אותו.

תלמיד: הוא מבדיל בין איבר שראש חושב בעד כל הגוף ואיברים כמו ידיים וכן הלאה שהם עובדים עושים עבודה מסוימת.

כן.

תלמיד: האם הכלים בראש, מי שנבחן כראש, הוא לא מקבל, אין לו כלים, מהו הוא מרגיש בזמן הגאולה?

כלים של ראש מתחילים להתגלות לא מיד עם הגוף. אלא קודם יוצא לנו הגוף, עביות שורש א' אפילו במשהו ב', שפועלים בדרגות האלה בצורה אינסטינקטיבית. ורק בדרגות עביות ג' ו-ד' במיוחד, אז כבר אנחנו מתחילים לראות את הרצון לקבל שבראש.

תלמיד: לפי מה שאמרת עכשיו, האם שלב הגאולה הוא השלב הראשון שבו כולם הופכים להיות כגוף אחד ומתחילים לגלות כלים חדשים?

גאולה פירושה, שבאמת מתוך התאמצות גדולה בפעולות ההשפעה הם מקבלים בהתאם לזה אור מלמעלה שמושך אותם.

תלמיד: זה רק החלק של הכלים הראשונים שמתגלים. אמרת שקודם מתגלים הכלים של הגוף.

כן.

תלמיד: אחרי הגאולה יש המשך של צבירת כלים גדולים יותר.

כן.

תלמיד: פה כתוב, שהירושה של הארץ, הכלים הגדולים הסופיים האלה, נקנים כבר בזמן היציאה הראשונה ממצרים. האם אמורים להיות כלים גדולים או שהם נרכשים אחרי זה?

הם נרכשים אחרי.

תלמיד: הוא כותב בסעיף י"ב, "אם ישראל יעשו לאגודה אחת, כמו גוף אחד, אשר בעלי עבודה שהם הידיים של הגוף יספיקו להראש, אז היגיעה והצער של בעלי תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים". אני מרגיש שהפסח הזה הוא ייחודי. מה הייחודיות של הפסח הזה דווקא?

אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד. הייתי אומר שצורה רצינית כזאת לפני פסח אני לא זוכר שהייתה פעם. לכן כדאי לנו עוד יותר להתרכז ולהתאמץ, להתחבר ולהימשך להיות ככוח אחד, להתכלל בבורא אחד, שיעזור לנו לצאת מעל מנת לקבל.

תלמיד: מה הקשר דווקא בזמן שלנו בין גאולה פרטית לגאולה כללית?

גאולה פרטית היא נראית לנו כגאולה של כלי אחד, רצון אחד, מצב אחד. וגאולה של הכלי הכללי היא כבר אוסף של הכלים.

תלמיד: כי אני מרגיש שיש יותר התאמה בין מה שקורה מחוץ לכלי שלנו למה שאנחנו עוברים. התקופה שלנו מתחילה להיות יותר מרוכזת. האם דווקא בפסח הזה יש קשר מיוחד בין הגאולה הפרטית שלנו לגאולה הכללית?

אני לא מבין.

תלמיד: אני מרגיש שמה שאנחנו עוברים בתהליך הרוחני שלנו, אני לא יודע אם הוא משפיע על מה שבחוץ או מה שבחוץ משפיע עלינו, אבל הכול נכנס לתנועה אחת. מה הקשר בין הגאולה שלנו לגאולה הכללית דווקא בזמן הזה שלנו?

אנחנו נמצאים בתהליכים שהם כבר קרובים לגמר תיקון, ועלינו להשתדל לזהות את השינויים האלה שבנו לקראת זה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להיעזר בזה באיזושהי צורה בכוונות שלנו?

ודאי שאנחנו עוזרים זה לזה כולנו יחד, והמצב הזה בעצמו פועל על כולנו.

תלמיד: שמענו שירושת הארץ זו ירושת הרצון להשפיע מהבורא.

כן.

תלמיד: ועוד שמענו שהאדם צריך למשוך את הרצון לכוח ההשפעה מהחברים.

כן.

תלמיד: מה זה למשוך את הרצון לכוח ההשפעה מהחברים?

למשוך כוח השפעה מהחברים, זה לא אומר שאני לוקח מהם משהו וזה יחסר להם. אלא בזה שאנחנו מסתכלים זה על זה, עובדים יחד, ואם רוצים או לא רוצים אנחנו מעבירים זה לזה את הרצונות שלנו, במיוחד אם אנחנו עושים את זה בכוונה, אם כך, אז ודאי שאנחנו כל פעם גדלים. זה מאוד חשוב עד כמה האדם מתייחס לחברים, עד כמה הוא רוצה לתת להם ולקבל מהם. זה מה שחשוב לנו.

תלמיד: בכל אחד מהחברים שיושבים כאן ובעולם יש דרישה לרצון להשפיע.

כן. גם לנשים וגם לגברים.

תלמיד: והיא דרישה קטנה מסוימת.

כן.

תלמיד: לא יכול להיות שתהיה לאדם דרישה כמו של החברים, הוא צריך לאסוף את זה מהחברים. זה כמו שבעל הסולם מדבר על ללקט את כל האיברים.

כן.

תלמיד: כשאומרים שישראל נעשים לאגודה אחת, האם זה לאחד את הדרישה הזאת לדרישה אחת משותפת?

כן.

תלמיד: האם זה המצב שהוא מדבר עליו כאן, שאנחנו מייצרים?

כן.

תלמיד: בתחילת השיעור דיברת על זה שאדם צריך כל יום לבדוק את עצמו, איך הוא מקרב את הבורא אליו או האם הוא מתקרב לבורא. והוא מתחיל את המאמר דווקא בנקודה שישראל נגאלים רק כשהם נהיים לאגודה אחת. מה הקשר בין להפוך להיות אגודה אחת, לבין היכולת של אדם לקרב את הבורא אליו?

זה נותן תוצאה בתפילה לבורא.

תלמיד: האם הגאולה מגיעה מכך שהופכים לאגודה אחת, או מזה שמקרבים את הבורא אלינו?

מזה שאנחנו מתקרבים אליו.

תלמיד: מה זה נקרא להיות אגודה אחת?

להיות באותה המטרה, באותה הנטייה, באותו רצון, בעזרה הדדית, בחיבור הדדי, שאנחנו רוצים להיות קשורים וכך להגיע ולהידבק בו.

תלמיד: כשהאדם בודק את עצמו אם הוא מתקרב לבורא או הבורא מתקרב אליו, למה צריך לשים לב?

עד כמה הוא לא מאבד את החברים, וכשהוא נדבק בבורא, עד כמה הוא מגיע עם כל החברה שלו. הוא הנציג, המושך, וכך כל אחד מאיתנו.

תלמיד: כשאתה בודק את עצמך אם התקרבת, מה הם הסימנים שהתקרבת לבורא? איך אתה מזהה את הסימנים?

את זה האדם צריך לגלות.

תלמיד: כל העבודה של להפוך להיות אגודה אחת, מה הופך אותנו להיות אגודה אחת מיום ליום?

לפי "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: אם אני רצון לקבל לעצמי, אז אני צריך להיות בצער שאני רחוק מהבורא, שאני לא מתקרב אליו, זה ברור. איך אני יכול להיות גם בשמחה, ושהשמחה הזאת תהיה אמיתית, לא בתוך הרצון לקבל? איך זה עובד? איך זה הגיוני?

איך להיות בחיסרון ובשמחה יחד.

תלמיד: כשאני רק רצון לקבל, אין לי חלק של השפעה, אני עדיין לא עם שתי רגליים.

כן.

תלמיד: איך זה יכול להיות?

אולי אצלנו, אולי בעוד מקומות, כשאתה מגיע למקום שבו מחלקים אוכל, נגיד בצבא, או בעוד כאלה מקומות, אז אתה מגיע עם כלי ריק ורוצה לקבל בתוכו מילוי, לזה אתה מתכוון. גם תבין, כמה שתקבל, איזה מילוי, איך תרגיש את האוכל שקיבלת, זה תלוי בך, לפי הרצון שלך.

תלמיד: לא הבנתי.

אלא מה רצית?

תלמיד: אני רוצה לשמוח מזה שאני בצער שאני לא קרוב לבורא. איך אני יכול לשמוח מזה, אני סובל, אני רצון לקבל.

למה אתה צריך להיות שמח?

תלמיד: כי ככה כתוב.

לא, אתה לא יכול לשמוח בזה שאתה רחוק מהבורא, אתה צריך להצטער על זה ולהיות בשמחה שאתה נמצא בדרך להידבק בו.

תלמיד: הוא נותן את הדוגמה של הגוף והידיים, שהראש צריך לחשוב ולספק את המחשבה לידיים, והוא פטור מהעבודה של הידיים וזו עזרה הדדית, ערבות הדדית אפילו. כל גוף בריא מתפקד כך, שכל איבר דואג לגוף ואז הגוף בריא, ולא דואג לעצמו. אנחנו כל אחד דואג יותר לעצמו ואז הגוף חולה וסרטן זה הדוגמה הקיצונית.

כל אדם צריך לשאול את עצמו אם הוא עושה את התפקיד שלו, ושאלתי אם יש תפקיד מיוחד לכל חלק בישראל אפילו ברמה המעשית?

רצוי שכל אדם יתכלל בכל זאת בכלל ישראל. שתפילתו תהיה תפילה עבור כלל ישראל, פעולותיו עבור פעולות של כלל ישראל, ובצורה כזאת הוא יתכלל.

תלמיד: מובן שכל אחד צריך להתפלל על הגוף כולו ולהיות עסוק בזה ולשם יהיה מכוון. אני שואל עד הרמה הגשמית, אם לכל אחד יש תפקיד מיוחד משלו שהוא צריך לתרום לגוף הכללי, אפילו הידיים והרגליים כולל הכול, או שזה לא עניין חשוב כל כך?

זה חשוב, זה סימן שמראה עד כמה כל אחד מעריך את זה.

תלמיד: אדם שנמצא הרבה פעמים בצער, זה סימן שהוא לא מצא את התפקיד שלו, את המקום שלו?

יכול להיות.

תלמיד: לעשירייה או לקבוצה חשוב לעזור לכל אחד למצוא את התפקיד שלו מהבחינה הזאת?

כן.

תלמיד: או שזה רק התפקיד של האדם?

לא, חשוב לאדם לתת יגיעה כדי שיתברר לו התפקיד שלו המיוחד.

תלמיד: והעשירייה צריכה לעסוק בזה?

העשירייה צריכה לעסוק בזה וכל אחד בעשירייה חייב להראות לאחרים עד כמה הוא דואג לזה.

תלמיד: דואג לכולם?

כן.

תלמיד: קודם אמרת שאנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד בצורה מאוד רצינית.

כן.

תלמיד: מה זאת הצורה הרצינית הזאת?

הצורה הרצינית היא, שאנחנו נמצאים כולנו בבירור של מקום הדבקות בינינו בצורה משותפת, ואלה הצעדים הבאים האחרונים שנמצאים בדרכנו.

תלמיד: זה שייך לתקופה הזאת של לפני פסח והתהליך שנעשה בפסח?

גם לפני פסח, כן ודאי שזה קשור לזה.

תלמיד: איך אנחנו מנצלים את התקופה הזאת הרצינית להתקדמות?

אין לי יותר מה להגיד חוץ ממה שאמרתי. כל היתר תלוי מעומק דאגת האדם על המימוש של מה שהבורא רוצה לראות אותו.

מתי אתם קמים עד שאתם יוצאים מהפעולות של הבוקר ומגיעים לכאן, נכללים בשיעור, ואחרי השיעור איך מגיעים הביתה. כל הדברים האלה הם צריכים להיות ממש כפרקים בספר שאתם עוברים.

תלמיד: איך עושים בירור בעשירייה ובירור פרטי?

עשירייה זה דבר קשה. אבל בבירור פרטי של אדם זה יותר קל, יותר נגיש, ואז אתה יכול לתאר לעצמך שאתם נמצאים יחד כעשירייה בכוח הבורא וכל המצב שלכם, והמטרה שלכם היא להגיע להרגשה, לאיזון המציאות עם הבורא, ויותר מזה אתה לא רוצה כלום, רק להיות מאוזן, מחובר עם החברים ועם הבורא יחד.

עם החברים זה הגוף של העשירייה, ועם הבורא זה נקרא הכוח הפנימי שבעשירייה, שאתה רוצה להיות איתם יחד וזו המטרת החיים שלך.

תלמיד: זאת אומרת, הצעדים שאני עושה אפילו הצעד הראשון, או איך אני רוצה לסיים בדבקות הזאת שאתה תיארת?

תחשוב על זה.

תלמיד: קודם הזכרת את השלבים בחיים שלנו שעלינו לדאוג להם. אנחנו באים לשיעור כל אחד ממקום אחר ובמצב אחר, ולאט לאט אנחנו מתחילים כאן לעבוד. מה הדרך הנכונה בזמן השיעור כדי שנצליח לצאת ממנו בהרגשה של אגודה אחת?

אתם רוצים לגלות בורא אחד, וכל החברים שיהיו כאגודה אחת, וכל אחד כך מתאר לעצמו, ואתם מצפים מיום ליום לחיבור יותר גדול. זה הכול.

תלמיד: בזמן השיעור יש חסרונות שהחברים מביעים באמצעות שאלות. והחבר ששואל, מן הסתם הוא כלול גם בתוך העשירייה שלו והעשירייה שלו כלולה ביתר העשיריות.

כן.

תלמיד: מה ההמלצה לגבי שאלות. כי כל אחד מביא חסרון מסוג מסוים, ושאלתי, אם עדיף להתכלל בחסרונות של האחרים ודרכם להמשיך את הבירורים ואת השאלות, או שכל אחד יביא לשולחן את מה שהוא מרגיש כחיסרון?

חשוב מאוד שכל אחד יידע איך לפרש את החיסרון, לפרמט את החיסרון שלו כדי להביא אותו לשולחן של העשירייה, וחשוב מאוד שכל העשיריות מגיעות גם לעשירייה אחת שבה כולם נכללים.

תלמיד: בזמן השיעור אנחנו בינינו לא מדברים יש שקט אנחנו עובדים פנימית. איך זה בא לידי ביטוי כשיש חבר שבא עם איזה חיסרון, מעלה אותו, וכמו שאמרנו, זה לא החיסרון שלו, זה החיסרון של העשירייה כי הוא כלול בכולם. איך שאר החברים פה באולם או בעולם אמורים לעבוד עם זה. הם אמורים להתכלל בחיסרון ואז אם יש להם חיסרון משלהם לנסות לחבר אותו יחד? כוונתי, איך לעבוד נכון יותר פה בינינו כדי שנגיע לאגודה אחת?

צדקת, זה נכון שככה צריכים להתחבר.

תלמיד: אדייק יותר. התחיל השיעור, מתעורר בי חיסרון, חבר אחר שואל שאלה, מעלה חיסרון. האם עדיף להחזיק את החיסרון שלי, או עדיף לנסות להתכלל בחיסרון שלו?

על זה אתה צריך לענות. תשתדל להדבק עם החבר לפי מה שאתה מגלה ממנו, ואתם יחד עכשיו משתוקקים לדבקות בבורא.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה באות י"ב, "אם ישראל עשו אגודה אחת כמו הגוף אחד אשר בעלי העבודה שהם ידיים של הגוף יספיקו לראש אז יגיעה וצער של בעלי תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים". מה תפקיד בעלי התורה והעבודה באגודה אחת הזאת?

אז הם יכולים לגדול ולהגיע למצב שהם יהיו ממש ראש לכל הכוחות בגוף, עד שיהיו כולם כאגודה אחת. זה ברור.

תלמיד: לא ברור למה חלק אחד עובד בשביל חלק אחר?

הרגליים לא יכולות לעשות משהו במקום הידיים או במקום הראש. זה ברור שלכל חלק יש תפקיד משלו, אף על פי שיחד עם זה שהוא פועל, הוא גם מתקשר לאותו החלק.

תלמיד: כתוב "יגיעה וצער של בעלי תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים". אז יוצא שיש חלק במערכת, בגוף כולו שנמצא בצער וביגיעה בשביל אחרים. והשאר לא נמצאים בצער?

גם, אבל יחסית.

תלמיד: אז למה חלק אחד סובל בשביל שחלק אחר ייהנה?

כי הם שייכים לגוף אחד בסופו של דבר.

תלמיד: ואיפה האיזון ביניהם, איפה הצער של האחד מורגש באחר, איפה ההנאה של האחד מורגשת באחר?

בגמר התיקון.

תלמיד: וזה נקרא אגודה אחת שלכל אחד יש חלק?

כן.

תלמיד: בתוך אגודת ישראל, הכוונה בתוך הראש, מהו הראש של הראש?

שיכוון יותר נכון את האדם, שיהיה יותר קשור נכון לכולם ולראשים של כולם.

תלמיד: אגודה אחת זה ביחס לחיסרון באיכות ובכמות הנכונה?

אנחנו לא יכולים כך לספור, אבל בקבוצה.

תלמיד: כשאדם מגיע לשיעור וחושב שיש לו חיסרון הוא צריך לזהות את הנקודה שבה החיסרון הראשוני משתנה לנקודת חיבור, לנקודת קשר? איך לבנות את החיסרון הנכון במהלך השיעור?

הוא נבנה על ידי האור העליון.

תלמיד: בשיחה עם החברים, נשאלת על המימוש, וגם פה דיברת על המימוש ברמה הפרטית, שאדם צריך מהרגע שקם בבוקר, לחפש כל הזמן איך לממש את הקשר הזה. אני חושב שזה משהו באמת ייחודי בפסח הזה שעד היום לא דיברנו עליו. איך אתה רואה את העבודה שלנו ככלי אחד כלפי אותו מימוש, האם אנחנו צריכים לעשות פעולות מסוימות, כל הכלי של בני ברוך, איזה סיכום יומי, שבועי? כי כשדיברת עם החברים, אמרת שאנחנו צריכים לחרוש את המאמרים ואחר כך חשוב איך לוקחים את זה לעבודה, והעבודה היא דווקא בדגש על עבודה פנימית, לא משהו שנעשה עכשיו בחיצוניות. האם יש עוד איזו הכוונה ככלי שאנחנו צריכים לממש או כעשירייה לפחות?

אתה דיברת קודם ברובד האישי שכל אדם צריך לבדוק איך הוא מממש מה שקיבלנו בשיעור, וכשהוא קם בבוקר עם איזה חיסרון ובא לשיעור, איך הוא חוזר הביתה, אמרת "לחלק לפרקים כאלה". האם צריך לעשות אותם פרקים גם כעשירייה, גם ככלי עולמי אחד של בני ברוך או בינתיים לעבוד ברמה האישית ואחר כך נראה איך מתקדמים עם זה?

גם וגם. יש כאלה שאלות וחסרונות שאדם מבין שרק הקבוצה יכולה לפתור אותם ואז הוא נמצא בפעולות שלו כבקבוצה, ויש כאלה שהוא רואה שהוא לבד מסתדר איתם. יש ויש.

תלמידה: לפעמים נראה שהגאולה היא לא פחות קשה או מאתגרת מהגלות, אז איך לא לוותר על השאיפה לגאולה?

לתאר את המצב שלנו כמצב גרוע מאוד, שאנחנו מתקרבים לגאולה אבל עדיין לא זכינו לכלום ממנה. כך אולי נזכה לחיסרון שבגאולה.

תלמיד: אמרת שכשאתה מתכלל בשיעור, לאחר מכן שזה יתחלק כפרקים של ספר שאתה עובר. מה זה הספר הזה, איך עלינו לכתוב את הספר הזה?

אנחנו צריכים באמת לכתוב בתוכנו ספר של הפעולות שלנו, זה ספר הכוונות של האדם, באיזו דרך הוא מתקרב לבורא ומשיג איחוד איתו.

תלמיד: איזה שאלות או איזה חיפוש יכול להוביל אותנו לרצונות הרוחניים של טוב ומיטיב מתחת לכל הצער והייסורים? איך אני יכול לבנות בתוך הלב שלי את ההבחנות האלה מעל לכל הצער והייסורים והנסיבות שמתגלות?

אני צריך לבדוק תמיד עד כמה החסרונות שמתגלים בכלי שלי חשובים, ומתוך זה אני מגיע לפירוד ודבקות וביאור שלהם.

תלמיד: אמרת קודם שעם החברים זה "הגוף של העשירייה" ועם הבורא זה נקרא "הכוח הפנימי בעשירייה", שאתה רוצה להיות יחד איתם, זו מטרת החיים שלך. איך להרגיש את הכוח הפנימי של הבורא שנמצא בעשירייה? מה זה להיות איתם יחד?

תתקרב לעשירייה, תתקרב אליה כך שתוכל להיכנס בה. כשאתה נמצא בה תנסה למסור את עצמך לאותה עשירייה ואז תרגיש עד כמה הכוח שלהם מושך אותך, ומדלל אותך.

תלמיד: מדלל אותי?

כן.

תלמיד: איך אני מעביר להם את כוח ההשפעה?

אתם תבינו את זה.

תלמיד: שמעתי קודם שעשירייה זה דבר קשה אבל בירור פרטי של האדם יותר קל, יותר נגיש. מה הדגש פה בעניין הבירור הפרטי דווקא?

בבירור הפרטי קשה לאדם לברר מיהו, באיזו צורה הוא נמצא, באיזה תפקיד הוא בהתכללות בעשירייה, אבל אנחנו צריכים להבין שדווקא ההתכללות הזאת היא החשובה ביותר, היא נותנת לנו את מהות הקשר שבינינו ואת הקשר, ההתקשרות עם הבורא.

(סוף השיעור(