1. 

שיעור בוקר 21.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

3. מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

זה נושא חשוב מאוד, הכי חשוב הייתי אומר, ובואו ניגש אליו בצורה ישירה. המאמר "אין עוד מלבדו" הוא המאמר הראשון מדברי בעל הסולם שרב"ש העביר לנו, אז נשמע ונשתדל להתחזק כי "אין עוד מלבדו" זה הנושא העיקרי.

קריין: מתחזקים באין עוד מלבדו, קטע מס' 1, כותב בעל הסולם.

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה.

והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד."

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

אלו הדברים שמוסר לנו רב"ש מבעל הסולם. בקטע הזה הוא בעיקר מכוון אותנו למטרה אחת, לסיבה אחת, לכוח אחד, לסיבה לכל מה שקורה לנו ולאן אנחנו צריכים כל הזמן לכוון את עצמנו. שחוץ מהבורא אין כוח בעולם שעשה עושה ויעשה לכל המעשים¹ שקורים עם כל אחד ועם כולנו יחד, אלא רק כוח אחד פועל ואנחנו נמצאים בתוכו והדבר העיקרי שאנחנו צריכים לעשות הוא לא לאבד את הקשר והכיוון אליו, ואם בכל רגע ורגע קורה משהו, הכול ממנו, ואם אנחנו מתכוונים למשהו הכול רק אליו. אז אנחנו לא מבולבלים ומגיעים בצורה נכונה למטרה.

המטרה היא, שאותו כוח שממנו יוצא הכול ואותו מקום שאליו אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, יורגש בנו שאנחנו אוחזים בו, ושאנחנו כל הזמן נמצאים בקשר עימו בדביקות השלמה. כל חכמת הקבלה בעצם מסדרת לנו את כל הגישה לזה. כל מה שהמקובלים מדברים זה על המערכת, איך מהבורא יוצאים כוחות ומגיעים אלינו, איך אנחנו תופסים את הכוחות האלו ומגיבים עליהם בחזרה לבורא, ובאמצע בינינו לבורא ישנה חברה, אהבת חברים, שאם אנחנו לומדים ואם אנחנו מייצבים נכון את הקשרים בינינו, אז אנחנו מתקרבים עוד ועוד לבורא.

יוצא שהבורא הוא נסתר, לא מובן לנו, אלא הוא מתגלה בתוך אהבת חברים. ככל שאנחנו מייצבים נכון את הקשר שלנו עם הזולת, עם הטבע כולו, דומם, צומח וחי, אבל בעיקר עם המדבר, כך באותה דרך, באותו הכיוון, באותה העוצמה אנחנו מגיעים בסופו של דבר לאהבת הבורא, לחיבור עם הבורא, לגילוי שלו.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן "שמאל דוחה וימין מקרבת". איך המקובלים מגלים זאת?

המקובל מרגיש על עצמו מצבים שמושכים אותו לבורא ומצבים שדוחים אותו מהבורא. יש עוד הרבה מצבים למיניהם שהם בכלל מבלבלים אותו כך שהוא שוכח מהבורא ומהמטרה ומהכול, אבל אם הוא ממיין נכון את כל מה שקורה לו בחיים אז בסופו של דבר הוא יכול לחלק את זה לשניים, כוחות שמושכים לבורא וכוחות שדוחים מהבורא, ואז הוא צריך לראות איך הוא מחזק את עצמו כדי להיות כל הזמן בכיוון הזה לקראת הבורא.

וכאן העיקר הוא בניית החברה, אין משהו שיכול לעזור לו להתחזק בזה מלבד החברה שהוא בונה. כל עשירייה שנמצאת בכיוון הנכון, על ידי "איש את רעהו יעזורו" הם בונים את התבנית שמכוונת לגילוי הבורא, ואז יש להם ביטחון, יש להם כוח להתקדם לזה. על פני מה הם מתקדמים? על פני זה שהבורא בעצמו כל הזמן דוחה ומבלבל אותם, מביא אותם לכל מיני מצבים שהם הפוכים מלהשיג אותו, והם בחברה הקטנה שלהם, בעשירייה, דווקא כן רוצים להתחבר, להתחזק ולהתכוון אליו.

ואז הוא נותן להם את כוח הדחייה, ממנו יוצאת העביות שיש בנו, על זה כתוב "בראתי יצר הרע". זו לא בריאה שנעשית בבת אחד, אלא כל הזמן, "בכל יום מחדש מעשה בראשית", ואנחנו צריכים בינינו בכל יום ויום לחדש מעשה השפעה ואהבה בינינו ואליו. ואז יוצא שאנחנו כביכול במאבק ובסופו של דבר אומר הבורא "נצחוני בני". הוא עושה כל פעם מצבים מנוגדים לחיבור, לאיחוד, ואנחנו מתגברים עליהם ומגיעים לחיבור ולאיחוד, ואז יוצא שאנחנו קמים לנצחיות בצורה עצמאית וכמו הבורא ממש.

כל התפקיד שלו הוא להעמיד לנו מין מיתקן בוא נגיד, שזו כל המציאות, כל העולמות, מיתקן שעליו אנחנו יכולים להביע את החיבור וההשפעה שלנו על אף שמקבלים מכל המציאות, מהמיתקן הזה שהבורא ברא, מנשמת אדם הראשון השבורה, דווקא ההיפך. ההפך, הכוונה היא דחייה, בלבול גדול, אכזבה, חולשה וכן הלאה. אבל מעל הכול אנחנו צריכים להבין ששורה הכוח "אין עוד מלבדו" והוא שמנהל את הדברים האלה גם בעד וגם נגד, ואנחנו צריכים להיות כל הזמן קשורים, דבוקים בו.

תלמיד: הכוח הזה של הדחייה והקירוב זה כוח אחד שמגיע מהמקור או שהוא מתחלק אחר כך לשני כיוונים והנהגות?

יש המון כוחות, בעיקר בעד ונגד, כביכול טוב ורע, שאחד לא יכול להיות ללא האחר, כי אחרת לא נבדיל מה זה טוב ומה זה רע בכלל. אנחנו יכולים כנבראים להרגיש רק משהו על פני משהו הפוך, דבר והיפוכו. ולכן אנחנו צריכים כל הזמן לחדד בנו רגישות לשני דברים הפוכים, וכשהם מתחברים אז אנחנו רוצים להביא אותם לסיכום שלהם שהוא הבורא, שממנו יוצאים שני הכוחות האלו.

שאלה: בתפילות שלנו אנחנו מבקשים מהבורא שיגביר את החסרונות של החברים כדי שאנחנו נתמלא בשמחה ובאהבה לשרת את הבורא. האם אני לא מעורר בזה את השטן כביכול שכנגדו?

אין שום שטן, כוחות שהם נגד הבורא, אלא כל הכוחות האלה מתעוררים ממנו כדי שאנחנו נייצב אותו בצורה נכונה.

שאלה: כשמתחזקים באין עוד מלבדו, ממה ששמעתי עד עכשיו, בעצם צריך להחזיק קודם כל בכלי שמחזיק את "אין עוד מלבדו". אז על מה לשים את תשומת הלב כשאומרים "מתחזקים באין עוד מלבדו", על הכלי או על מה שצריך להיות בו שזה "אין עוד מלבדו", שצריך להתגלות בו?

"אין עוד מלבדו" זה נקרא שאני בצורה קפדנית אוסף את כל המקורות וכל התופעות שמתגלות לי ששייכות רק לשורש אחד, עד שבסופו של דבר נגלה לי שבאמת אין עוד מלבדו ואותו השורש מתגלה בצורה שלמה.

תלמיד: כל עוד האדם לא מגלה בחוש שאין עוד מלבדו ושכל המקורות הם מאין עוד מלבדו, מה זה אומר להחזיק בזה?

להשתדל לחבר כל מה שקורה לו למקור אחד, ואז לאט לאט הוא יוכל להוסיף לזה כל מיני מצבים רעים או טובים למיניהם, כי אין בחיים שלו יותר מכוח אחד, ודרך כל התמונות והתופעות האלה שפועלות על האדם והוא מזהה כעולם הזה, מאחורי כל הדומם, צומח, חי, ומדבר הוא מזהה רק שורש אחד שכך מנהל לו את החיים.

תלמיד: בין אותה תוספת מהקביעה בעלמא שכוח אחד מנהל לי את החיים, לבין זה שאני מתחיל ממש להתקרב לגלות ולהרגיש שזה כך, מהו הצעד הראשון כדי להתחיל לאחוז בזה בצורה רגשית יותר?

לקבל שזה כך, אף על פי שאתה לא מרגיש ולא מגלה זאת, תשתדל לעבוד לקראת זה, שבכל דבר שקורה אתה רוצה לראות את פעולת אותו הכוח האחד היחיד ומיוחד, הטוב והמטיב.

תלמיד: ומה חסר לי מהמצב שבו רק שמעתי שכוח אחד מנהל לי את המצב הזה, לבין זה שאני באמת מגלה שזה כך, שהוא טוב ומיטיב והוא אחד?

זה תלוי בך ובחבורה שלך, עד כמה אתם יודעים לייצב את עצמכם יחד ולכוון את עצמכם. אם אתה עם העשירייה שלך מכוונים את עצמכם כך לכוח אחד, לסיבה אחת, למה שקורה לכם, שהוא "טוב ומטיב" ובסופו של דבר בטוח ש"אין עוד מלבדו", כי אין כאן שום הפרעות אחרות אלא הבורא עצמו שם לפניך את הבובות האלה ודרכן מנהל לך את המציאות כדי לבלבל אותך יותר ויותר, כמו בספורט לתת לך עוד ועוד קושיות וכל מיני הכבדות כדי שאתה תתעלה מעליהן ותלמד, אז בסופו של דבר אתה לומד מזה את הבורא.

תלמיד: ואיך להתגבר על הדיסוננס הזה בין הקביעה הראשונית שאין עוד מלבדו, לבין זה שעכשיו בשביל לגלות את זה אני צריך להתחבר עם החברים שלי בעשירייה, כי כביכול אין קשר מיידי בין השניים?

כדי לגלות שאין עוד מלבדו אתה מסדר עשירייה, ואם העשירייה כולה משתדלת להיות מכוונת לאותה המטרה אז אתם תופסים במאמץ המשותף שלכם את "אין עוד מלבדו", ברזולוציה שלכם עד כמה שאפשר.

תלמיד: במאמץ המשותף שלנו לעשות מה?

לגלות אותו.

תלמיד. מה הקשר בין החיבור בינינו לבין "אין עוד מלבדו"?

כשאתם רוצים בחיבור שלכם לבנות מושג אחד ושהמושג האחד הזה יהיה מכוון ל"אין עוד מלבדו", אז במידה שאתם יכולים במאמץ להיות בזה כאחד, אתם מגיעים למצב ש"אין עוד מלבדו" מתחיל להתגלות.

שאלה: אנחנו כל הזמן אומרים שבמצב שלנו אי אפשר לראות את המציאות, ואנחנו לומדים כל הזמן לעבוד ולגלות את האיכות הזאת דרך ההבנה של המציאות הפרטית המוגבלת שלנו. האם כדי להביע את ההרגשה החדשה שיש בנקודה שבלב, אפשר לפתוח לנו עוד איזו נטייה לימין, ובכך נתחיל לראות את היחסים בין המילים להרגשה כי אנחנו בעשירייה מחפשים את החיבור ואת מרכז העשירייה. האם המודעות שלנו עובדת עם איזה יחס בין שני הכוחות שצריכים דרכם להביא את הכוח השלישי שהוא "אין עוד מלבדו?", האם אז הוא מתגלה כשאנחנו נפגשים ומגלים את השורש הזה, זאת המטרה של העבודה שלנו?

כן, זאת המטרה, מתוך זה שמגיעים אלינו בסופו של דבר שני כוחות אנחנו רוצים לבחור את הקו האמצעי, ועליו מדובר בהרבה מקורות שלנו.

שאלה: מה בדיוק השכר עבור הפעולה שנקראת לעלות למעלה מהדעת, איפה מקבלים שכר כזה?

גילוי הבורא למעלה מכל החשבונות, ההפרעות, העבודה, המאמצים, כל מה שאנחנו עושים, גילוי הבורא הוא בעצם המתנה שאנחנו מקבלים.

שאלה: איך מלשייך את כל המקרים שעוברים עלינו ל"אין עוד מלבדו", עוברים לראות שהוא גם "טוב ומטיב"?

זה כבר תלוי בתיקון שלנו שהוא טוב ומיטיב מלכתחילה, אבל מפני שאנחנו מקולקלים, במידה שאנחנו מתאמצים כל הזמן להתקרב לבורא ולגלות אותו והגילוי הזה יכול להיות רק בחיבור בינינו, ככול שאנחנו מתחברים, אז יוצא שמצד אחד נמצא אדם, ומהצד האחר נמצא הבורא ובאמצע חייבת להיות העשירייה. הנברא שמחבר את עצמו לעשירייה "כאיש אחד בלב אחד" בזה מגיע לזהות את הבורא. לא שאדם לבד מגיע לבורא להידבק בו, זה בלתי אפשרי, אלא במידה שהוא מתחבר, מדלל את עצמו, נדבק לעשירייה.

תלמיד: וככל שהוא נדבק בתוך העשירייה הוא מתחיל לראות שאין עוד מלבדו?

כן.

תלמיד: ומתי זה הופך לטוב ומטיב, והוא גם רואה שכל הפעולות הן לטובה?

יחד עם זה, באותה מידה הוא מתחיל כבר לזהות את הבורא כטוב ומיטיב. ואין עוד מלבדו זה מפני שהוא נכלל עם החברים ולכן אותו הכוח הופך להיות בשבילו אחד.

שאלה: כשהאדם בעצמו מרגיש שעוברים עליו מצבים ואפילו גם בלי העשירייה הוא משייך הכול לבורא, הוא מסוגל לראות שיש פה כוח אחד?

לא, הוא לא יכול להגיע לגילוי הבורא אם הוא לא יוצא מתוך עצמו ומתחבר לזולת. באיזה כלים הוא יגלה את הבורא אם הוא לא יתחבר לזולת אפילו במשהו? זה לא ייתכן, כי הבורא מלכתחילה כשהוא בורא הוא לא בורא אדם אחד, הוא בורא מערכת, והמערכת הזאת היא בת עשרה כוחות, "עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשרה", ואם אדם לא מגיע לפחות למשהו מהעשירייה אז אין לו כלי רוחני.

תלמיד: אז אני לא צריך לחפש אין עוד מלבדו, אני צריך לחפש את העשירייה כל הזמן?

ובשביל מה אתה צריך עשירייה?

תלמיד: כדי לגלות שאין עוד מלבדו?

זה בדיוק כך. לכן זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", שחיבור עם הבריות, עם העשירייה צריך להיות באמצע, זה הכלי שלך. קודם אתה צריך לעשות כלי, עשירייה, ואז בתוך העשירייה הזאת אתה מגלה את הבורא.

שאלה:כשאתה מלמד אותנו שהבורא הוא שברא את הנטייה לרע בנו, זה היצר הרע הזה שהוא נוטע בנו כל פעם כשאנחנו מצליחים לעשות עבודה של התגברות, או שזה יגדל עוד ועוד אם לא נעשה את העבודה שלנו ויכריע אותנו?

ודאי שאם לא נעשה את זה, נקבל כוחות שיחייבו אותנו בכל זאת לבצע את העבודה, אבל אז אלה כבר יהיו כוחות ה"דין" ולא כוחות ה"רחמים". נתקרב בכל זאת למטרת הבריאה אבל בצורה של מכות.

שאלה: רב"ש אומר שיש דברים בעולם שדוחים אותנו מדרך הישר אבל מה עם האגו שלנו?

האגו שלנו נמצא בתוך זה ככוח העיקרי. הרצון שנקרא אגו הוא הדוחה אותנו מהבורא כי הוא הנמצא בנו, הוא ההפוך מהבורא.

שאלה: מהי הסיבה שיש דז'ה וו?

אני לא יודע, ומה שאני יודע לא חשוב, כי אלה עניינים של פסיכולוגיה ולא של קבלה. אחר כך הכול יתברר לך, ואין בזה שום דבר רציני. תמשיך עם מה שאנחנו לומדים, ובצורה כזאת ריאלית תגלה את המציאות, גם מצד הכלי, וגם מצד האור המלובש בתוך הכלי.

שאלה: אנחנו צריכים להגיע לנקודה שנקראת "נעשה ונשמע"?

כן.

שאלה: דרך אהבת החברים אנחנו שומרים כל הזמן על האיזון בין שני הכוחות, אבל איך אנחנו שומרים על עוצמת החיבור בינינו לבורא? העוצמה זה משהו שכל הזמן משתנה, איך אנחנו שומרים על האיזון הזה כל הזמן בעוצמה כדי שנרגיש אותה יותר ויותר?

אתה צודק, זו השאלה, זו הבעיה העיקרית. אנחנו צריכים כל הזמן להיות בקשר בינינו ולבורא, וכל הזמן להדק את הקשר הזה.

קריין: קטע מספר 2 כותב "זוהר לעם".

"חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם.

הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)

שאלה: איפה נקודת המאמץ של האדם אם הכול נעשה בידי ה'?

אתה צודק, נקודת האדם, היא בזה שהאדם צריך להכיר מתוך הנקודה ההפוכה שהוא לא מכיר בבורא, לא מרגיש אותו, ולא מבין אותו, הוא צריך להתקרב, להכיר, להבין ולהרגיש את הבורא. זאת נקודת האדם, במידה שמתחיל להשיג את המקור שלו, את הבורא, לפי זה הוא נקרא אדם, וקובע את הדרגה שלו.

אם הוא לא נמצא במגע, בקשר, בגילוי הבורא, הוא לא נקרא אדם, כי הוא לא עיצב את עצמו בפנימיותו כמו הבורא, כדי שהוא יוכל להרגיש את הבורא. ככל שהאדם בונה את עצמו מתוך התכונות שלו דומה לבורא, הוא מרגיש את הבורא.

אנחנו בונים את הבורא בתוכנו, לכן כתוב "אתם עשיתם אותי" ולפי זה אנחנו מרגישים בתוכנו את אותה דמות שאנחנו מרכיבים מהחושים שלנו, מהכוחות שלנו שמלכתחילה ההפוכים מהבורא. אנחנו מסדרים אותם יחד, ובונים מהם מערכת השפעה, וכך אנחנו מתחילים להכיר מה עשינו, מה בנינו, ולזה אנחנו קוראים "בורא", "בוא וראה", כך אנחנו עושים.

שאלה: איך משתמשים בהרגשה הרעה שמקבלים מהבורא, כדי שיצא מזה שכר?

אני לא חושב שאנחנו מקבלים מהבורא שום הרגשה רעה, אלא נדמה לנו שהיא רעה וזה סימן שאנחנו צריכים לתקן אותה. היא עצמה לא רעה, אלא אנחנו מרגישים אותה כרעה ככל שאנחנו לא משתווים עם ההרגשה הזאת. ברגע שאתה מתחיל לראות שההרגשה הזאת מגיעה אליך דווקא מהבורא, אתה מגלה על פני ההרגשה הזאת חיבור עם הבורא, והיא הופכת להיות טובה, בסופו של דבר אין רע בעולם, ואת זה אתה צריך לגלות.

תלמיד: בהרגשה שלי, ככה אני מרגיש, הרגשה רעה המשמעותית היא זאת שבאה אלינו מהחברים, שהחברים מראים אלינו קרירות, שהם כאילו דוחים אותנו.

כך הבורא משחק, דרך החברים על כל אחד מהחבורה כדי לעורר אותם, לסובב את עצמם, ולתקן את עצמם. כדי שאת כל הדברים הרעים שהוא רואה מהחברה, הוא יסובב את עצמו כך כדי לראות את היחס של החברה אליו כטוב.

תלמיד: זו ההרגשה הכי קשה, האגו לא יודע מה לעשות.

על האגו אנחנו לא מדברים, כי בסופו של דבר בזכותו אנחנו מגיעים לתיקון. למרות שנראה שהוא מתנגד, לא רוצה, לא נעים לו וכן הלאה, אז תגיד לו תודה, ותעשה שינוי.

שאלה: כתוב פה, "כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר.", מה המשמעות של אמונת ה' פה, זו מחשבה או דעה?

חיבור כמה שאפשר, בינתיים זה מספיק ככה.

קריין: קטע מספר 3 כותב בעל הסולם.

אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, אינם כדאים בעדו, באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, אע"פ שעבודתו של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן לנו בזכות אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

זאת אומרת, שבכל הזמנים, בכל המצבים, אנחנו חייבים להיות דבוקים ב"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומטיב" ורק ממנו יוצא הכול ורק אליו אנחנו צריכים להיות מכוונים. וכל הדברים שיש לנו באמצע, כביכול שיש דומם, צומח, חי ומדבר שמפריעים לנו במשהו, עומדים בינינו לבורא, כל זה הבורא מסדר לנו, כדי שנהיה מכוונים אליו בצורה כמה שיותר צמודה.

שאלה: אם מגיע אליי רע בדמות אדם, מצב מאוד מסוכן אפשר לומר, ואני נזכר שישנו בורא ואין עוד מלבדו וזה נותן לי כוח וביטחון. יחד עם זאת, יש לי כוח גדול שזה העשירייה שלי והכלי העולמי והרב שלנו, אז המצב משתנה. אבל אם אני כל הזמן אוחז בזה, אז הרוע הזה הופך למשהו טוב ונעים, מעין חיית מחמד במקום להרע לי. זו גישה נכונה?

הגישה היא לא נכונה מכיוון שאתה עדיין לא נמצא ברוחניות. אתה חייב להתייחס למצב כמו שאתה נמצא בו, ולא כמו שנדמה לך עכשיו. אסור לך לחשוב שאין עוד מלבדו בלבד ואין כלום, כי בזה אתה לא נמצא בתוך הרגשות, בתוך התכונות שלך.

אתה חייב להיות על הקרקע. ולעמוד על הקרקע זאת אומרת, שאומנם וודאי שאין עוד מלבדו, אבל עדיין אתה לא נמצא בזה, אתה נמצא עדיין בהרגשת העולם הגשמי ולכן משפיעים עליך החברים וכל בני האדם. ואותו הרע שבא אליך דרך כמה אנשים, אתה לא רואה שאחריהם נמצא הבורא בצורה ברורה וגלויה, ולכן אתה חייב להתייחס לכל מה שקורה בהתאם להשגה שלך.

לכן אסור לך לזרוק את הכול ולהגיד "אין עוד מלבדו, אני לא אעשה כלום". אתה צריך להתמודד עם כל המצבים הגשמיים שמתגלים, ויחד עם זה אתה יכול להגיד שאחריהם עומד הבורא, אבל עליך להתמודד עם מה שיש לך ולראות את האנשים האלה שקמים נגדך בצורה ברורה. אין מה לעשות, עד שתעלה למצב שכבר אתה נמצא בעולם הרוחני כולך ואז אתה רואה, ואתה מגלה בפועל שיש לך מאבק עם כוחות רוחניים בלבד.

שאלה: האם צמצום המסך עוזר לנו בגילוי שלו?

ודאי.

תלמיד: ואנחנו עושים את זה על בסיס חיסרון שמגיע מהבורא?

כן, נכון.

תלמיד: ואור חוזר זה החיסרון שאנחנו מחזירים לבורא?

אור חוזר זה מה שאנחנו רוצים להחזיר מעצמנו לבורא. עד כמה אנחנו רוצים להשפיע לבורא, זה נקרא "אור חוזר".

שאלה: איך אנחנו יכולים לדמיין מצבים עתידיים למען שמו?

כשאני כל הזמן מכוון את עצמי לחיבור דרך העשירייה לבורא, ואז יוצא שבצורה כזאת אני מתקרב אליו. אני משייך את הפעולות שלי, המחשבות שלי, אליו. הבורא נסתר אבל יש עשירייה לפנינו, אנחנו צריכים לעשות הכול בתוכה, עד שאנחנו מגלים בתוכה את הבורא. במידה שאנחנו מכוונים נכון את עצמנו לעשירייה, אנחנו פתאום מגלים בתוך העשירייה את דמות הבורא שהוא כולל את העשירייה.

שאלה: אני לא מרגיש את הבורא כשאני מתרכז בעשירייה ואני רוצה שזה יקרה.

אם תמשיך כך, שאתה רוצה להרגיש את הבורא בתוך העשירייה ותתאמץ להתחבר עם העשירייה, אתה תגיע להרגשת הבורא ואתה תגלה אותו שם. זה ייקח קצת זמן, אבל תמשיך ותראה.

שאלה: אמרת שאנחנו יכולים לדמיין לגלות את הבורא בינינו, אבל עדיין אני לא מבין איך משהו שנולד כיצר רע והוא עם נטיה כל כך לרע, יכול להמציא, או ליצור מתוכו משהו כל כך טוב כמו הבורא?

אתה תראה, שהוא בכוונה עשה משהו הפוך מעצמו, כדי לתת לנו אפשרות להיות כלולים מטוב ורע, משתי צורות הפוכות, שאז אנחנו יכולים לחיות במציאות אובייקטיבית, לא תלותית בשום דבר - להיות אנשים חופשיים. זה מה שהוא רצה לעשות וכך עשה. לכן העבודה שלו בעיקר, זה שברא יצר רע.

שאלה: בקטע הקודם שקראנו כתוב, שמי שמרגיש רע "באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם.".  

כן.

תלמיד: נדמה שחוץ מזה שמישהו מתקדם, אנחנו כבר אמורים להרגיש אותו יותר טוב כל פעם. האם זה כך?

אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו יותר טוב ויותר רע, בהתאם לכמה שאנחנו נמצאים בהסתרה או בגילוי. זה מה שקורה לנו.

שאלה: האם השפעה לבורא היא דומה או שווה להתכללות ולחיבור בין החברים, והתבטלות מחולטת בין החברים זו השפעה לבורא?

לא, זה רק אמצעי. התבטלות לחברים, קשר עם החברים, זה הכול נכון, אבל לא מספיק. כשאנחנו מתבטלים ומתקשרים לחברים, מתוך זה אנחנו צריכים להגיע להשפעה לבורא. זה עוד שלב, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ואז אנחנו יכולים כבר להתחיל להשפיע לבורא.

שאלה: גילוי דמות הבורא מורגשת על ידי כל חברי העשירייה, או במידת ההתכללות בחיבור של כל חבר?

לפי כמה שאנחנו מחוברים בינינו, כך אנחנו יכולים לגלות את הבורא.

שאלה: אתה מסביר לנו שנשים, זה רצון לקבל. אבל יש נשים עם שכל גברי שפועלות לפי ההיגיון ויש גברים שפועלים דרך הרגש, האם זה אומר משהו על השורש הרוחני?

לא, אין שום הבדל בין גברים לנשים. אנחנו צריכים כל אחד מתוך הטבע שלו להגיע לחיבור עם האחרים ודרכם עם הבורא וכל היתר זה פילוסופיה ופסיכולוגיה.

שאלה: בפסוק הראשון הוא כותב, שהדחיות מביאות אותו לרצון וצורך שלם לעזרת הבורא. ופה בפסוק הזה הוא כותב, שהוא צריך להשתמש באמונה למעלה מהדעת. יש הבדל ביניהם?

זה הכול תלוי באיזה רמה האדם נמצא, גם בדחייה מעצמו, בהשגת הכלים דהשפעה, השגת הכלים דקבלה, אז ודאי שיש הבדלים. זה גם תלוי בטבע האדם, כי לא כולם מין הסתם רצון לקבל, אלא אפילו הרצון לקבל המקורי שבכל אחד מאיתנו הוא שונה, ואז בהתאם לזה אנחנו מגלים את הבורא והמציאות בצורות שונות. עד שמתחברים יחד יותר ויותר ורק בסופו של דבר אנחנו מגלים את כל המציאות כמכלול אחד, ואז ברור לנו מה שקורה בכל העולמות, בכל היקום. ולא היקום שלנו, אלא מה שהבורא ברא, הרוחני. כי בסך כול היקום שלנו הוא שם כאיזו נקודה שחורה קטנה אחת.

שאלה: יש תפיסה מחשבתי כאילו אם עובר עלי מצב לא נעים אז אני מרגיש "שזו תוצאה מכך שלא התאמצתי בחיבור". ואם המצב נעים אני אומר "כן, התאמצתי מספיק לחיבור", האם זה נכון?

נכון במאה אחוז.

שאלה: למושג "הבורא" האם אני צריך להתייחס כמרכבה של עשר התכונות של החברים וכתכונת האהבה ותו לא?

כאשר עשרה אנשים מתחברים, הם מתחברים למציאות שלמה, רק המידה של השלמות שלהם היא קטנה מאוד. ואז יש עוד עשיריות ועוד עשיריות, וסך הכול ככל שהן מצטברות יותר הן מגדילות את עצמן בכמות ובאיכות. אבל בעשירייה אחת אפשר להשיג את הכול, כמו העשירייה של רבי שמעון הם הגיעו לגמר התיקון, אומנם שזאת הייתה עשירייה בלבד. איפה כל יתר האנושות דאז או בכלל? זה מספיק כדי להגיע לשלמות הנקודתית, וכל היתר אנחנו נגלה כולנו בגמר התיקון.

תלמיד: זאת אומרת ש"הגילוי של הבורא", הוא להשיג אותה תכונה שמחברת את כל החלקים של הפאזל הזה?

כן, גילוי הבורא זה רצון שיגלה כל אחד ואחד וכולם יחד בכלי של אדם הראשון שהוא כולל את כול הנבראים במה שהם נמצאים בכל האופנים שלהם.

שאלה: אם כך נראה שהבורא דוחה אותנו ומושך אותנו בו זמנית? זה נראה מאוד מאוד מבלבל, האם אנחנו צריכים כל הזמן לנסות להצדיק אותו למרות הבלבול?

נכון, כל פעם אנחנו כך עושים. הוא מלמד אותנו כמו שלימדו אותנו בבית הספר, מצד אחד נותנים לנו כל מיני תרגילים, בעיות, כל מיני מכשולים לפנינו שמים, שאלות אנחנו צריכים ללמוד לענות עליהן, כך זה ממשיך, מה יש בזה? רק שהחומר של בית הספר הוא חומר שכלי וכאן החומר שלפנינו הוא חומר רוחני, ואנחנו צריכים לשנות את עצמנו כדי לדעת מה רוצה המורה, היינו הבורא, ואיך אנחנו צריכים על כך לענות. זאת אומרת להתחבר בינינו כל פעם בצורה חדשה יותר צמודה ולדעת מה הוא שואל ואיך לענות לו. אנחנו נמצאים בלימוד, זה נקרא "לימוד חכמת הקבלה".

שאלה: מה הקשר בין אור חוזר לבין מה שקורה בתוך העשירייה? ואיך עלינו להגיב למצב כזה או אחר במיוחד כשיש תגובה פחות נעימה?

אני לא יכול עדיין להסביר את זה כי אנחנו לא נמצאים בצורה מגולה בפעולות שלנו בעשירייה, כשנגיע לזה אז נדבר על זה, אבל ודאי שיש קשר, רק אנחנו עדיין לא יכולים לזהות אותו.

תלמיד: מה בדיוק אנחנו מחזירים משפיעים לבורא?

מאמץ מחיבור בינינו שאנחנו רוצים להתחבר. רק המאמץ הזה זה מה שהוא מרגיש וזה מה שמשמח אותו, וכמה עם המאמץ הזה אנחנו פונים אליו ומבקשים כוחות כדי שהמאמץ הזה יצליח. ככל שאנחנו מבטלים את עצמנו במאמץ הזה ותולים את ההצלחה רק בעזרת הבורא, כך זה עובד.

תלמיד: כלומר זו העדפה פנימית כזאת של חיבור.

בסדר.

שאלה: גילוי הבורא זה עבודה מודעת בשבילו, עבורו, או שאנחנו עובדים יחד.

יחד עמו.

שאלה: כתוב הבורא לא יכול להיות עם גאוותן באותו מדור "אני והוא במדור אחד" זה קשור לצמצום?

ודאי בצורה ישירה כי מי שנמצא בגאווה, דווקא הגאווה מנתקת אותו מהבורא.

שאלה: אם מגיעה לי הפרעה, ירידה, ונעלמת לי הדעת, אני מסתכל על המצב ואומר ש"אין עוד מלבדו", איך אני יכול להגיע לאיזה הסבר או פתרון מצד אחד הגיוני, ומצד אחר הרגשה פנימית? האם זה נכון שההיגיון שלי מרשה לי או מאפשר לי בנקודה קטנה להבין או לחקור את מה שקורה, או שאני צריך לחכות שההתנסות הפנימית תעבור? או שאני אסדר את עצמי מחדש מבפנים ואמצא את ההיגיון?

אתה כנראה אדם מלומד וחכם ואתה אוהב ורגיל להשתמש בשכל שלך, וכאן אתה צריך יותר להפעיל את הרגש. אומנם זה לא מכובד בעיניך לעבוד עם הרגש, אבל אין ברירה אנחנו צריכים יותר להפעיל את הרגש שלנו, ושהשכל רק יעזור לנו איך אנחנו נעבוד עם הרגש. ולכן כדאי לקרוא כמה וכמה פעמים כל מה שאנחנו לומדים, את הפסוקים, את החומר הזה, עד שהוא ישפיע עליך ואז אתה תוכל לעבוד עם הרגש בצורה כזאת כמו שעבדת פעם עם השכל, לחבר את הרגשות, לעלות מעליהן, וכן הלאה, תנסה.

שאלה: אם אני מגלה שהוא הכול, האם אני מגלה את זה בתוך הרגשה שנמצאת בתוכי או שזה משהו שאני מגלה בחיבור עם העשירייה מחוצה לי או שזה בכלל מגיע כהרגשה חדשה שהיא לא בתוכי ולא מחוצה לי?

רק בתוך עצמך אתה מגלה מה שיש לך. ככל שאתה תכניס את החברים שלך בתוך הלב שלך כך תוכל לגלות עוד ועוד את הכלי הרוחני שלך.

שאלה: כשמרגישים את הכוח הזה שמחבר אותנו יותר ביחד, האם זה הבורא שמחבר אותנו יותר ביחד?

ודאי שהבורא מחבר אותנו. אין כוח אחר של חיבור. לכן אם אנחנו משתדלים להגיע לחיבור אנחנו בזה מעוררים את כוח הבורא שמתגלה בינינו. זה כל החיפוש שלנו. איפה הבורא נמצא? בינינו. בינינו הוא מתגלה כי הוא כוח החיבור שבינינו. זה כל התפקיד שלו. איך הוא מתגלה לבני אדם? הוא ברא בהם יצר הרע, במידת היצר הרע הם מתרחקים זה מזה ואז הם מחפשים את הבורא שיחבר ביניהם ובמידה שהם מתחברים הם מגלים אותו עוד ועוד לפי מידת החיבור ביניהם עד שמתחברים כולם וכך הם מגלים את הבורא במלואו, את כוח החיבור שנמצא בין כולם. כך הבורא מתגלה. אחרת הוא נעלם. אין בורא אם אין חיבורים.

תלמיד: אם זה ככה, אז זו כבר הייתה הרגשה ראשונית של הגילוי הבורא לנבראים, מה שהרגשנו.

מהרגע שבו שאתה מגיע לחיבור עם החברים, אתה מרגיש שהבורא נמצא ומחבר ביניכם. להגיע לחיבור בתוך העשירייה, או להגיע לגילוי הבורא הראשון, זה אותו הדבר.

תלמיד: תודה.

זו היתה שאלה טובה, תודה לך.

שאלה: ההפרעות שכל אחד מאתנו מקבל באופן אישי, האם הן מוגדרות וניתנות לנו מלמעלה?

כל התהליך הזה מתוכנן כבר מתחילת הבריאה, ונמשך עד סוף הבריאה. אין מקרה, אלא כל דבר צריך להיות, וצריך להתחבר לדבר השני, לכן כל הבעיות שלנו, כל החיבורים, וכל המרחקים בינינו, כל מה שקורה, הכול נמצא בתוך הבריאה מלכתחילה ורק צריך להתגלות. כמו שכתוב "אין חדש תחת השמש". הכול צריך להתגלות, וכך אנחנו מגיעים מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה.

תלמיד: איך אני יכול להשתמש בהפרעות שאני מקבל, והפרעות שהחברים מקבלים בעשירייה כדי תמיד להתחבר יותר, כדי להיות תמיד יותר מחוברים בלב אחד?

ללכת למעלה מההפרעות. ההפרעות נמצאות בגובה שבו אתם יכולים להתעלות מעליהן למדרגה יותר עליונה. אז אם אתם מתעלים מעל ההפרעות האלה בחיבור, אתם עולים למדרגה יותר עליונה. אחר כך יהיו הפרעות יותר גדולות, זאת אומרת יותר מורכבות, ואתם תצטרכו לעלות מעליהן בחיבור יותר הדוק בינכם, ותגיעו למצב שבו הבורא כבר מתחיל להתגלות ביניכם.

אתם תגלו שהבורא נסתר, לכן אתם נמצאים בהפרעות, וכשהן יתגברו אתם תגלו את הבורא, שהוא מחבר את ההפרעות האלה בצורה כזאת שאפילו שהן הפוכות ביני לביני, אבל הבורא הוא שמחבר אותן. האור העליון מסדר אותן, זה נקרא "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", כך אנחנו מתעלים ממדרגה למדרגה, ממצב למצב. זו העבודה שלנו.

תלמיד: כשיש לי בעיה וחבר מבקש ממני לעשות משהו עבור הקבוצה או העשירייה, שם אני מרגיש דחייה מאוד חזקה. האם בנקודה הזו אני צריך ללכת מעל הדעת ולהתחשב בחסרון של החברים?

אם יש דחייה מהחיבור בתוך העשירייה, אתה צריך להילחם נגד הדחייה הזאת ככל האפשר. זה חשוב מאוד, אפילו לפנות לחברים ולבקש מהם שיעזרו לך. תגיד להם "חברים, אין לי כוח, אני רוצה להיות מחובר אליכם, אבל מבפנים יש לי הרבה מאוד כוחות מנוגדים לזה, תעזרו לי, תעזרו לי יותר להתחבר אליכם, לבד אני לא מסוגל."

זה טוב מאוד. זה עוזר לך, ולכל הקבוצה, וכך צריכים לעשות. אבל לא כדי לזרוק את זה על החברים, אלא באמת כדי לעבוד יחד על כל הפרעה והפרעה כמו שצריך לעבוד בקבוצה. זה כמו שאנו נמצאים בסירה אחת, וחוצים את המים המסוכנים, הבוערים ביחד, כך צריך לעשות.

שאלה: המשפט הזה של "אין עוד מלבדו" זה משהו שמבינים בשכל, אבל לעולם לא מצליחים להרגיש אותו. אפילו שעושים מאמץ לחיבור בעשירייה, לא מגיעים להרגשה הזאת. מה אפשר לעשות?

לעבוד יחד. תנסו לעבוד יחד, ותראו שתצליחו. דווקא אתם מסוגלים.

שאלה: נניח שהעשירייה זכתה לגילוי הבורא, ובכל פעם היא משקיעה מאמץ גדול יותר. אנחנו כבר עקשנים, אבל נתקענו במשהו , משהו חסר לנו. האם יש איזו עצה איך אפשר לפרש את התקיעות ואיך לפתוח אותה, איפה נתקענו?

אתה צודק, זה קורה, ויש כאן כמה אפשרויות, קודם כל להשתדל ללמוד יותר ביניכם, ולהשתדל ללמוד עם מי שנמצא סביבכם. לארגן עוד קבוצה, או עוד שתי קבוצות לידכם בצורה וירטואלית או פיזית, וכך להיכנס לחיבור יותר רחב עם הקבוצה העולמית שלנו, להיות בקשר עם מי שאתם יכולים, ויחד איתם להשתדל ללמוד.

אין מה לעשות, אלא רק להיכנס יותר פנימה ללימוד. יותר לקרוא, לעבור עוד פעם על החומר של שיעור הבוקר והצהרים, וכך להתקדם. הכול לפניכם.

שאלה: ההרגשה הזאת של הבורא תמיד נמצאת מעבר לכוחות שלנו. אבל כל פעם שנדמה לך שהגעת לקצה הכוחות שלך, הוא מוסיף לך עוד כוח, ושוב מסתתר. זה יימשך ככה הרבה זמן?

תשתדלו לזרז את הזמנים, וזה לא יימשך הרבה זמן. הכול תלוי במידה שאתם נמצאים ביניכם בעבודה משותפת.

שאלה: האם אפשר לא לעשות כלום, אבל יחד עם הבורא, או שעדיף להוסיף פעולה כלשהי?

יש מצבים שכתוב עליהם "שב ואל תעשה עדיף", גם זה טוב. מי שלא עושה כלום, ונותן לכל הכוחות הרעים, לגלים הרעים כמו רבי עקיבא בים, שהיה מרכין את ראשו והגלים עברו מעליו, אם עושים כך, גם זאת עבודה רוחנית נכונה.

שאלה: ענית כעת לחבר ונתת דוגמא של דחייה. אמרת תפנה לחברים, תפנה לעשירייה, האם אפשר להסתכל על זה כדוגמא של אור חוזר?

לא, אל תתבלבל. תדברו על תכונות שאתם כבר נמצאים בהן. אתם צריכים לעבוד על החיבור ביניכם, וזהו. לא אור חוזר, לא אור ישר ולא הפוך, אין. זה לא נכון.

בינתיים זה בא מתוך האגו שלנו, כי כך אנחנו רוצים להיות. אחר כך תתחיל לקבל כוח מלמעלה ובאמת יהיה לך אור חוזר.

אבל בינתיים פחות פנטזיות, אם אתה לא מחובר עם החברים, אין לך לא אור ישר, לא אור חוזר, ולא כלום.

שאלה: הבורא מתגלה כמחבר בינינו. איך אנחנו עושים את הפעולה הזאת של חיבור הלבבות בינינו?

בפעולת חיבור הלבבות, אנחנו באמת יושבים ומדברים על איך אנחנו יכולים להיות בלבבות יותר קרובים זה אל זה. בפגישה כזאת אנו מרגישים עד כמה כל אחד ואחד נמצא בתוך הלב שלו, הלב שלו סגור. הוא לא יכול לקבל את ההרגשות של האחרים, ולא מרגיש את האחרים. אפילו שלפעמים הוא רוצה להרגיש, אבל הוא לא מסוגל.

ואז כשאנחנו מגיעים למצב שאנו מבינים שאין לנו סיכוי להיות מחוברים ברגשות שלנו, להתחבר ללב אחד אנחנו מתחילים לבקש מהבורא. כי הבורא כן מסוגל לחבר את הלבבות שלנו ללב אחד. בצורה כזאת כשהפעולה נעשית מצד הבורא עלינו, אז אנחנו נתחיל להרגיש את עצמנו בלב אחד, ולפי זה נתחיל לגלות את הבורא בתוך הלב הזה.

שאלה: אמרת שבשביל לזרז את הזמנים אנחנו צריכים לעשות יותר פעולות משותפות. מה זאת אומרת לעשות יותר פעולות משותפות ביחד?

ביחד, בלב אחד.

תלמיד: בבקשה הפנימית? בתפילה המשותפת?

בבקשה פנימית, ובקשה חיצונית, לא חשוב. אנחנו רוצים להגיע לרצון שיכלול את כל הרצונות.

שאלה: כשאנחנו מצליחים להתגבר על איזו הפרעה ואנחנו מתחברים בעשירייה, ההפרעה הזאת הופכת להיות מדין לרחמים וזה מיתקן?

כן, אם אנחנו מתגברים עליה, אנחנו מבינים שההפרעה הזאת באה לא כדי להפריע לנו אלא דווקא כדי לכוון אותנו למטרה בצורה יותר מדויקת.

שאלה: איך לא להיפרד מאמונת הבורא?

להחזיק בזה בשיניים שאין עוד מלבדו טוב ומיטיב ודרך החברים כולנו יחד נרגיש בתוך העשירייה שכולנו מחזיקים בו ולא נותנים לו להיעלם מהרגשות שלנו מהתיאור שלנו, ממשהו.

5. תלמיד: ואיך אני יכול לבדוק אם נפרדתי מהאמונה בבורא?

   גם רק על ידי הקבוצה, תתכללו יחד, תדברו על זה יחד, תחשבו על זה יחד, שאתם צריכים כל הזמן להיות בזה, כל הזמן לרוץ אחרי גילוי הבורא, הרגשת הבורא. ואז תראו כמה זה עובד.

   שאלה: נראה שהבורא מעצב את כל ההפרעות והמצבים שלנו, אבל האם הוא גם עוזר לנו להתגבר?

ודאי שהוא עוזר להתגבר אין ספק, בפרט אם אנחנו מבקשים שיעזור אז זה עוד יותר.

10. שאלה: מה זה אומר להרכין את הראש בעבודה הרוחנית?

    שאנחנו מבינים שאין לנו כוחות בעצמנו שום דבר לבצע ואנחנו זקוקים רק בכוח הבורא לעבוד כדי להגיע לעלייה רוחנית.

    שאלה: אם המצב שלא לרצות להתחבר עם החברים שלי, ניתן לי על ידי הבורא, איך אני עובד עם זה? אני לא מרגיש שום חשק לדבר עם החברים שלי אני יכול להקשיב רק לשיעורים.

רק חיבור, הבעיה שלנו היא שאנחנו שוכחים שכל פעולה רוחנית היא דרך החיבור, מאהבת הבריות לאהבת הבורא. ולכן אנחנו צריכים לא לחשוב שהפעולה הרוחנית שלנו, אם היא רוחנית היא חייבת להיות בחיבור, ואחר כך לבורא.

14. שאלה: אני מרגיש שאני נלחם עם ההפרעות לבד ומפסיד, לא מצליח להתעלות, אני צריך לעשות את זה איכשהו יחד עם החברים, מה אני עושה לא נכון?

    אתה לא מגיע לחיבור, אתה לא מעורר אותם, אתה לא מחבר אותם וכך כל אחד חייב להיות, שכל אחד חייב לדאוג שיתחברו ושלא ישכחו את זה, וממש כך בצורה כזאת עובדים כולנו יחד.

    שאלה: הפעולה הזאת של מעל הדעת שהוא תמיד טוב ומיטיב?

כן.

שאלה: לפי קטע 1 שקראנו כתוב בקטע ש"ישנם דברים בעולם שבאו מלכתחילה בכוונה להטות את האדם מדרך הישר שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה" מה הם דברים בעולם שיכולים לגרום לדחייה מקדושה?

18. כל דבר שהוא לא לחיבור בינינו ולא לגילוי הבורא בצורה כזאת, הוא נקרא שדוחה אותנו וזה בעצם 100% אותם הכוחות שאנחנו מקבלים, הרצונות שאנחנו מקבלים בחיים שלנו, 100% את הכוחות האלה מה שאנחנו מקבלים, זה כולם כוחות הדחייה, זה מה שהבורא אומר בראתי יצר הרע. זה באמת כוח מאוד מיוחד ומאוד מועיל למטרת הבריאה, כי הוא בדיוק מצד אחד מסובב אותנו מהמטרה ומצד אחר הוא עוזר לנו לא לשכוח את המטרה ולהתחבר.

    שאלה: לפי קטע 3, כתוב שם ש"הוכן לנו בזכות אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות" מה הכוונה בלי טורח, מה הם הכינו לנו שאנחנו יכולים להשתמש בלי עבודה?

אנחנו יכולים להחליף את כל העבודה שלנו שנדמה לנו שהיא עבודה קשה, פיזית משהו, אנחנו יכולים להחליף אותה רק לפנייה לבורא ולבקשה. זה הכול.

שאלה: ההרגשה הלא נעימה שהיא חשה, האם זה תוצאה של הצלחה שלה במדרגה הקודמת או להיפך, כישלון שלה בחיבור בעשירייה, מה נכון?

לא זה ולא זה, מפני שהיא נמצאת בין המדרגות ולכן ההרגשה שלה מזה. בין המצבים.

22. שאלה: אנו אומרים שהבורא מתגלה בקשר בינינו, האם כל אדם מגלה את הבורא באותו אופן בעשירייה או שזה משתנה מאדם לאדם?

    לא, הבורא מתגלה לכל אחד באופן שונה, כמו שבכל אחד ואחד מבנה שונה פנימי כך הוא מרגיש גם את הבורא בצורה שונה אחד מהחברים. אבל זה לא מפריע לנו להתקשר בינינו ולעזר זה לזה ולהגיע לחיבור שבסופו של דבר אנחנו מגלים את הרצון שלנו כאחד ובו בורא כאחד.

בגמר התיקון.

24. שאלה: מהי פמליה של מעלה?

פמליה של מעלה זה שעומדים כוחות עליונים, מקובלים מכל הזמנים שהם כולם עוזרים לנו להתעלות לדרגה שלהם עוד ועוד להמשיך הלאה.

26. שאלה: איך לעבור במהירות ממצב רע למצב טוב?

    על ידי התאמצות בחיבור חברתי.

    שאלה: שמעתי אותך אומר שלהגיע לחיבור בתוך עשירייה זה אותו דבר כמו לגלות את הבורא, איך לזהות מה זה חיבור בעשירייה, האם זו הרגשה נעימה והשמחה שיש לנו לפעמים או שזה משהו אחר?

זו הרגשה נעימה בחיבור בינינו יכול להיות שהיא נמצאת למעלה מההרגשות של ההתנגדות לזה ודחייה יחסית, אבל אנחנו מבינים שאנחנו חייבים להיות מחוברים ממש בינינו בצורה שלמה, בהשלמה הדדית.

30. שאלה: מה זה להחזיק באין עוד מלבדו כלפי כל מה שקורה לי לעומת להחזיק באין עוד מלבדו בעשירייה, האם יש הבדל?

    לא, אין הבדל, זה צריך להיות שאין הבדל. אין עוד מלבדו מדובר על הבורא, אז צריך להיות בורא גם בתוך מה שאני מתאר, בתוך מה שהקבוצה מתארת, זה צריך להיות אותו דבר.

    שאלה: מה הקשר בין לעשות נחת רוח לבורא לגילוי הבורא בינינו?

ככל שאנחנו מגלים את הבורא בינינו אנחנו גורמים לו נחת רוח.

שאלה: מה לעשות אם יותר מחבר אחד בקבוצה, בעשירייה נמצא בנפילה, איך לעזור להם?

פשוט להשתדל להגיע אליהם, להתחבר איתם וככל האפשר לרכך את הלבבות ויחד לעלות.

(סוף השיעור)

---

1. "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו, הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים".(י"ג העיקרים)↩